פרק ו

פרק ו

כל האילנות משיוציאו פרי אף על פי שהוא קטן מאד שם פרי עליו ומברכין עליו ברכתו הראויה לו דהיינו בורא פרי העץ ²²⁹ (חוץ מזיתים וענבים וחרובים ²³⁰ שיש בהם חילוקי דינים ולפי שאינם גדלים במדינתינו לא העתקנום) ובלבד שלא יהא מר או עפוץ (כלומר זויע"ר) ביותר עד שאינו ראוי לאכילה אפילו על ידי הדחק שאז אין מברכין עליו כלל ואפילו אם מיתקן על ידי האור או דבר אחר אין שם פרי עליהם כלל ומברכים עליהם שהכל נהיה בדברו:

(ב) וכן שקדים המרים אין מברכים עליהם כשהם גדולים ואינן ראוין לאכילה אפילו על ידי הדחק אבל אם מיתקן על ידי האור או דבר אחר מברכין עליהם בורא פרי העץ ²³¹ :

(ג) גרעיני הפירות אם הם מתוקים וראוים לאכילה בכלל הפרי הם ושם פרי עליהם ומברכין עליהם בורא פרי העץ ואם הם מרים אינו מברך עליהם כלל ואף אם מיתקן על ידי האור או דבר אחר אינו מברך עליהם אלא שהכל נהיה בדברו ²³² :

(ד) קליפי הפירות כגון קליפי מרנצי"ן המרוקחים אינו מברך עליהם בורא פרי העץ שאינן עיקר הפרי שנוטעין האילן בשבילו ויש אומרים שגם קליפי הפירות נחשבים מכלל הפרי עצמו ומברכין עליהם בורא פרי העץ וספק ברכות להקל בדיעבד אבל לכתחילה מברכין עליהם בורא פרי האדמה ויצא לדברי הכל ²³³ :

(ה) מיני פירות גרועים הגדלים ביער כגון תפוחים קטנים ואגסים קטנים (שקורין בארין) אף על פי שהם ראוים לאכילה אינן חשובים פרי ומברכים עליהם שהכל נהיה בדברו בין חיין בין מבושלים אבל אגוזים הגדלים ביער פירות חשובים הם ומברכין עליהם בורא פרי העץ ²³⁴ .

וכן עשבי השדה שאינן נזרעין הואיל והם גרועים מצד עצמן יש אומרים שמברכין עליהם שהכל. והאר"י ז"ל היה נוהג לברך בורא פרי האדמה על הגדלים בארץ ובורא פרי העץ על הגדלים באילן אפילו הם מינים גרועים כעשבים ודומיהם ²³⁵ :

(ו) וסימן לידע איזהו פרי העץ ואיזהו פרי האדמה בעצים הנמוכים כמיני סנה וכיוצא בו ²³⁶ . יש אומרים שכל עץ העושה פירות משנה לשנה אף אם בחורף כלה כל העץ שלמעלה מהקרקע העיקר והענפים ולא נשאר אלא השורש בארץ שחוזר ומצמיח העיקר וענפיו ועליו ופירותיו בשנה השניה הרי זה אילן גמור ומברכין על פירותיו בורא פרי העץ²³⁷. ויש חולקים בזה ואומרים שמאחר שכלה כל העיקר בחורף וחוזר וצומח משרשו נקרא פרי האדמה לענין ברכה²³⁸. ויש אומרים שאפילו העיקר נשאר קיים כל החורף רק שענפיו נושרים בחורף וחוזרים וצומחים בקיץ מהעיקר ומוציאין עלין ופירות אין פירותיו חשובים לברך עליהם בורא פרי העץ²³⁹ ויש לחוש לדבריהם לכתחלה לברך בורא פרי האדמה ואם בירך בורא פרי העץ אף על פירות עץ שכלה כל העיקר וענפיו בחורף ולא נשאר אלא השורש יצא בדיעבד²⁴⁰:

(ז) וכל זה כשחוזרים וצומחים ענפים מהעיקר והענפים הם שמוציאים עלין ופירות ולא העיקר שהוא קשה אבל מיני עצים רכין שהעלין והפירות יוצאין מהעיקר עצמו אינו נקרא אילן כלל לדברי הכל לענין ברכת בורא פרי העץ²⁴¹ (ואף שנקרא אילן לענין ברכת בורא עצי בשמים על ריחו וכמו שיתבאר בפי"א²⁴² וכמו שנקרא אילן לענין כלאי הכרם²⁴³). ואף אם אינו כלה כלל בחורף אלא כל העיקר נשאר קיים כל החורף וחוזר ומתלחלח ומוציא עלין ופירות בשנה השנית מברכין עליהם בורא פרי האדמה כגון מיני תותים²⁴⁴ שקורין במדינתינו מאלינע"ס אבל מיני תותים הגדלים באילן גמור אם הם פירות חשובים כגון מין שקורין בפולין יאגידעס השחורים ²⁴⁵ מברך עליהם בורא פרי העץ:

(ח) ואותן תותים אדומים הנמצאים בעשבים בתמוז יש מהם מין הנמצא בחורף ואין בהם אלא שרף בעלמא כנוס בתוך החרצנים ומוצצין אותן וזורקין אותם מברכים עליהם שהכל נהיה בדברו ²⁴⁶ כדין מי פירות שיתבאר בפ"ז²⁴⁷:

(ט) וכן המוצץ המשקה הבלוע לבדו ולא גוף הפרי מכל הפירות²⁴⁸ חוץ מענבים שהמוצץ אפילו היין לבדו הבלוע בתוכם מברך בורא פרי העץ אבל על דבש תמרים בין על הבלוע בין על הזב מהם מברך שהכל נהיה בדברו לפי שכל משקה היוצא מהפירות אין שם פרי עליו חוץ מהיוצא מהזיתים וענבים²⁴⁹ רק שהשמן היוצא מזיתים אינו ראוי לאכילה בלי תערובות ואין מברכין עליו כלל בלי תערובות כמ"ש בפ"ז²⁵⁰:

(י) כל הפירות בין פירות העץ בין פירות האדמה שטובים חיין ומבושלים מברכין עליהם ברכתם בין חיין בין מבושלים ואפילו אם דרך אכילתם היא כשהם חיין מפני שאין דרך רוב העולם לבשלם לא נשתנית ברכתם בשביל שבשלם שמכיון שהגיעו לכלל פרי כשהם חיין אין הבישול מבטל תורת פרי מהם. והוא שלא נשתנה טעמם לגריעותא מחמת הבישול שטובים מבושלים כמו חיין אבל אם הם טובים חיין יותר ממבושלים כיון שעל ידי הבישול נשתנה לגריעותא מברכים עליהם שהכל כשהם מבושלים ²⁵¹ .

ואם חזר וטגנם בדבש ונשתבחו מברך ברכה המיוחדת להם בורא פרי האדמה או בורא פרי העץ ²⁵² ואין צריך לומר אם מתחלה טגנם בדבש או בשלם עם בשר²⁵³ ונשתבחו או שלא נגרעו על כל פנים מבעודם חיין הרי הדבש או טעם ושומן הבשר טפל אליהם ונפטר בברכתם (רק הבשר שבעין אינו טפל וצריך לברך עליו שהכל נהיה בדברו²⁵⁴):

(יא) אבל פירות שדרך אכילתם היא לאכלם מבושלים מפני שהן טובים מבושלים יותר מחיין אף על פי שהם טובים וראויים לאכילה גם כשהן חיין רק שאין רגילין רוב בני אדם לאכלן חיין אלא לבשלן תחלה מחמת שהם טובים יותר כשהם מבושלים מברכין עליהם כשהן חיין שהכל נהיה בדברו ולאחר הבישול מברכין ברכתם הראויה להם ²⁵⁵ כגון מיני לפתות שקורין (ריב"ן ומערי"ן) שדרך אכילתם היא לאכלם מבושלים מברך עליהם בורא פרי האדמה כשהם מבושלים אבל כשהן חיין מברך עליהם שהכל נהיה בדברו ²⁵⁶ :

(יב) אבל אם דרך רוב בני אדם לאכלם גם כשהן חיין ²⁵⁷ כמו מיני ירקות וקטניות אפילו טובים מבושלים יותר מחיין מברך עליהם בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלים ואפילו מיני ירקות שאין דרך רוב בני אדם לאכלם חיין אלא עם פת או דבר אחר כגון בצלים וכיוצא בהם מברך עליהם בורא פרי האדמה כשהן חיין ²⁵⁸ .

אבל בצלים מבושלים מברך עליהם שהכל נהיה בדברו כיון שמתקלקלין כשמבשלין אותם בפני עצמם ואפילו נתבשלו עם בשר ונשתבחו לפי שהבשר או התבשיל שמשביחן הוא העיקר הואיל ובישולם עם בשר ותבשיל הוא כדי שיתנו הם טעמן בבשר ותבשיל ולא הבשר והתבשיל בהם ²⁵⁹ :

(יג) קטניות יבשים כשהן חיין מברך עליהם שהכל שאין זו דרך אכילתן אבל בעודם רטובים מברך בורא פרי האדמה גם על השרביטין הראוין לאכילה. במה דברים אמורים בשל גנות שהם נזרעים על דעת לאוכלם חיין אבל הנזרעים בשדות דרכם להניחם עד שיתייבשו ולאכלם מבושלים לפיכך כשהם חיין מברכין עליהם שהכל ²⁶⁰ :

(יד) אגוז גמור הראוי לאכילה חי שטגנו בדבש אפילו בישלו במים קודם הטיגון ונשתנה טעמו לגריעותא וברכתו אז שהכל נהיה בדברו אף על פי כן כשחזר ונתקן על ידי הטיגון חוזר לברכתו שהיא בורא פרי העץ ואף שתיקון זה הוא על ידי הדבש מכל מקום האגוז חשוב עיקר והדבש טפל אליו לתקנו ולהכשירו וכן בכל מיני פירות מרוקחים בין פירות האילן בין פירות הארץ ואפילו פירות שאין ראוין לאכילה כלל בלא טיגון בדבש כגון ורדים שקורין (רויזין) וכיוצא בהם אין הדבש עיקר אלא טפל שהרי אינו בא אלא להכשיר הפרי לאכילה והרי זה כפרי שאין דרכו להאכל חי אלא מבושל שמברכין עליו ברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה לפי שעל דעת כן נוטעים אותו ולא ברכת המים שנתבשל בהם והכשירוהו לאכילה ²⁶¹ .

ומכל מקום ברכת הורדים בורא פרי האדמה לפי שהן פרחים ולא עיקר הפרי ²⁶² :

(טו) אבל המטגן אגוז בעודו רך ומר ²⁶³ מברך שהכל לפי שאין נוטעים האגוז אלא על דעת לאכלו בגמר הפרי ולא קודם לכן שלא להפסידו ולהסירו מהאילן קודם שיגמר גידולו אבל קליפת הפרי שמטגנה עד שנעשית ראויה לאכילה מברך בורא פרי האדמה לפי שעל דעת כן נוטעים גם כן לאכול הקליפה על ידי טיגון לאחר שיגמר הפרי אלא לפי שכיון שאינו עיקר הפרי שעל דעת כן נוטעים האילן אינו חשוב כל כך לברך עליו בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה כמו שנתבאר ²⁶⁴ :

(טז) צוקער אף על פי שנעשה מקנים המתוקים מברכים עליו שהכל ²⁶⁵ :

(יז) צנון מברכין עליו בורא פרי האדמה אף על פי שסופו להקשות ²⁶⁶ :

(יח) פלפלין בעודם רטובים שהן ראויין לאכילה יש אומרים שמברך עליהם בורא פרי העץ כיון שהם גדלים באילן ויש אומרים שמברכין עליהם בורא פרי האדמה הואיל ועיקר נטיעתם הוא על דעת שיתייבשו ויאכלו רובן שחוקים כתבלין ואינן נאכלים בפני עצמן אלא מיעוטם לפעמים וספק ברכות להקל בדיעבד אבל לכתחילה יברך בורא פרי האדמה לצאת לדברי הכל ²⁶⁷ :

(יט) אבל פלפלין יבשים וזנגביל שקורין (אינגבער) יבש וכן הצפורן שקורין (נעגליך) וכל כיוצא באלו שאינן נאכלין ביובש אלא על ידי תערובת אין מברכין עליהם כלום כשאוכלן בפני עצמן שאין זו אכילה של הנאה לברך עליהם ברכת הנהנין אבל עץ של קנמון שקורין (צימרינד) רגילים לאכלו ביובש ומברכים עליו בורא פרי האדמה כי הוא גדל על הארץ כמו קנים ²⁶⁸ :

(כ) וכן אגוז (שקורין מושקאט נוס) רגילים לאכלו גם כן ביובש ומברכין עליו בורא פרי העץ ומי שיש לו שילשול ונותן המושקאט לתוך השכר כדי שיעצור אם אינו צמא ואינו שותה אלא לרפואה המושקאט עיקר והשכר טפל ומברך בורא פרי העץ ואם הוא צמא או תאב לשתות השכר גם בלא רפואה אף על פי שנותן המושקאט לתוכו לרפואה השכר עיקר ומברך עליו שהכל ופוטר את המושקאט הואיל ובליעת המושקאט הוא על ידי השכר ובלעדו לא היה בולעו ²⁶⁹ :

(כא) זנגביל בעודו רטוב שהוא ראוי לאכילה מברכין עליו בורא פרי האדמה ולא בורא פרי העץ לפי שאינו עיקר הפרי כי הוא שורש תחת הקרקע ²⁷⁰ וכן זנגביל יבש שעשה ממנו מרקחת מברכין עליו בורא פרי האדמה וכן בפלפלים יבשים שאף שנעשו ראוים לאכילה על ידי הדבש אין הדבש חשוב עיקר אלא טפל שהרי הוא בא להכשירם ולתקנם וכן בשמים שחוקים ומעורבים עם צוקער כמו שרגילים לכתוש זנגביל יבש ולערבו עם צוקער שקורין (מאגין פולווער) אף שאינן ראויים לאכילה כלל בפני עצמם אין הצוקער חשוב עיקר אלא טפל כיון שהוא בא להכשירם ולתקנם ²⁷¹ :

(כב) במה דברים אמורים במיני בשמים ותבלין שדרכם להאכל על ידי טיגון בדבש או על ידי תערובת צוקער או דבר אחר שהן חשובין עיקר כגון זנגביל ופלפלין וצפורן וכיוצא בהם אבל מיני בשמים ותבלין שאין דרכם להאכל אלא כשמתבלין בהם התבשיל ואז התבשיל הוא עיקר ואין האכילה נקראת על שם התבלין כלל וכאילו אינן עומדים לאכילה כלל כגון ציטווער וכיוצא בו אין שם פרי עליו ואף אם תיקנו והכשירו לאכילה כמות שהוא כמו שרגילין שצולין ציטווער ואוכלין לרפואה אין מברכין עליו אלא שהכל כיון שאין נוטעין אותו על דעת לאכלו כלל אלא על דעת ליתנו בתבשיל ואין צריך לומר אם טגנו בדבש או שעירבו עם צוקער ²⁷² .

וכן השבת (שקורין עני"ס) והכמון (שקורין קימ"ל) הואיל ואין דרכם לאכול אלא ליתנם בתבשיל לטעם בלבד לפיכך אף כשבשלם בפני עצמם או אכלם חיין אינו מברך עליהם אלא שהכל נהיה בדברו ²⁷³ אבל כשצולין זנגביל לרפואה מברכין עליו בורא פרי האדמה כיון שנעשה ראוי לאכילה על ידי זה²⁷⁴: