ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן פסקי הסידור <h2>סדר ברכת הנהנין</h2>פרק ב

פרק ב

ברכת המזון מן התורה אינה אלא כשאכל פת כדי שביעה כמ"ש⁵³ ואכלת ושבעת וברכת וחכמים תקנו לברך אפילו על כזית⁵⁴ ולא תקנו⁵⁵ אלא בלחם שדרך בני אדם לקבוע סעודה עליו אבל מיני לחמים שיתבאר שאין רגילין לקבוע סעודה עליהם אין מברכין עליהם המוציא וברכת המזון אלא לפניהם בורא מיני מזונות ולאחריהם מעין ג' אלא אם כן אוכל מהם כשיעור קביעות סעודה⁵⁶ דהיינו כשיעור שרוב בני אדם קובעים סעודת קבע שהיא סעודת ערב ובוקר⁵⁷ על שיעור כזה מסתם לחם גמור וגם מלחמים אלו כשאוכלין שיעור כזה לפעמים אזי הם קובעים סעודה עליו ולכן אף מי שאוכלו סעודת ארעי ולא שבע משיעור זה בטלה דעתו⁵⁸:

(ב) ובשיעור זה רבו בו הדיעות⁵⁹ ולמעשה יש לנהוג כל שאוכל מכשש ביצים בינוניות⁶⁰ ולמעלה עד חצי עשרון ולא עד בכלל אם הוא לא שבע ממנו יברך המוציא על כזית לחם אחר תחלה ויברך ברכת המזון לצאת לדברי הכל ובחצי עשרון בטלה דעתו לדברי הכל ומברך המוציא וברכת המזון עליו לבדו ואם אוכל פחות מכשש ביצים והוא לא שבע ממנו מברך בורא מיני מזונות ומעין ג' ואם שבע ממנו יטול ידיו⁶¹ ויברך המוציא וברכת המזון עליו לבדו והוא שאכל כשיעור ד' ביצים⁶² אבל פחות מכן אם הוא שבע משיעור זה⁶³ יברך על כזית לחם אחר תחלה המוציא ואחר כך ברכת המזון:

(ג) ואם אינו שבע ממין לחם זה לבדו אלא שאוכלו עם לפתן המשביע כגון שמלפתו בבשר או דגים וכיוצא בהם עד ששבע הרי זה כאילו שבע ממנו לבדו⁶⁴ לפי שהלפתן טפלה לו ונתחייב בברכת המזון מן התורה⁶⁵ ולפיכך האוכל כד' ביצים⁶⁶ ממין לחם זה עם לפתן כזה עד ששבע מברך המוציא וברכת המזון ובפחות מכן מברך על לחם אחר תחלה⁶⁷:

(ד) ואם מתחלה היה בדעתו לאכול אכילת ארעי ובירך בורא מיני מזונות ואחר כך נמלך לאכול עוד⁶⁸ כדי שביעה וקביעות סעודה נכון לצאת ידי כל ספק⁶⁹ ולברך תחלה מעין ג' על מה שכבר אכל וישהה מעט ויטול ידיו ויברך המוציא ויאכל עד כדי שביעה⁷⁰ ויברך ברכת המזון אף שאינו שבע מאכילה השניה לבדה אלא בצירוף אכילה הראשונה שכבר בירך אחריה מעין שלש והוא שאכל באחרונה כד' ביצים לפחות⁷¹:

(ה) ואלו הם מיני לחמים⁷² שאין דרך בני אדם לקבוע סעודה עליהם לחמניות וטרוקנין ופת הבאה בכיסנין⁷³.

לחמניות הם מיני לחמים דקים ורכים שהיתה בלילת הקמח במים בלילה רכה ולא עבה כעיסת לחם גמור הנילושה ומתגלגלת בידים אלא כעיסת סופגנין שאי אפשר לגלגלה בידים⁷⁴ ואפאה בתנור או במחבת בלי משקה ואף על פי שהוא לחם גמור לענין חלה ומצה אף על פי כן הואיל ואין דרך רוב בני אדם לקבוע עליו סעודה לא תקנו לברך המוציא וברכת המזון אלא בורא מיני מזונות ומעין ג' עד שיאכל כשיעור קביעות סעודה:

(ו) וכן טרוקנין שבוללין קמח במים בלילה רכה יותר מדאי⁷⁵ אלא ששופכין לתוך גומא וחלל שבכירה או תנור עד שנעשה עב קצת אחר האפייה⁷⁶ וכן אם שפך הרבה לתוך המחבת עד שנעשה עב קצת אחר האפייה (שקורין בלינעס) אבל אם לא שפך לתוך גומא אלא על גבי קרקע הכירה והתנור ומתפשט שם עד שנעשה דק מאד אחר האפייה והיא נקראת טריתא אין עליה תורת לחם כלל לענין חלה ואין מברכין עליה אלא בורא מיני מזונות ומעין ג' אפילו קבע סעודתו עליה⁷⁷. וכן אם שפך מעט מבלילה רכה יותר מדאי לתוך מחבת רחבה ומתפשטת שם על שולי המחבת ונעשה דק מאד גם אחר האפייה (שקורין בלינצעס) אין קביעות מועלת בהן כמו בטריתא. ויש חולקים ואומרים שטריתא מברכין עליה המוציא וברכת המזון בשיעור קביעות סעודה כמו בטרוקנין⁷⁸ ויש לחוש לדבריהם שלא לאכול שיעור קביעות סעודה כי אם שיברך המוציא על לחם גמור תחלה. ויש מחמירים עוד⁷⁹ לפי זה⁸⁰ לומר שלא נתנו חכמים שיעור קביעות סעודה לברך המוציא וברכת המזון בטרוקנין אלא כשבלילת העיסה רכה יותר מדאי אבל כשאינה רכה יותר מדאי אף שאי אפשר לגלגלה בידים אלא טורפו בכף בקערה ואפאו בתנור או במחבת בלי משקה ונעשה עבה קצת אחר האפייה ולא דק מאד כטריתא⁸¹ לחם גמור הוא ומברכין עליו המוציא וברכת המזון בכזית. וכן מה שנתנו שיעור קביעות סעודה בלחמניות הוא בבלילה רכה יותר מדאי או שנעשו רקיקין דקין מאוד אחר האפייה כטריתא ואף אם אין הבלילה רכה יותר מדאי. וטוב לחוש לדבריהם שלא לאכול כי אם בתוך הסעודה⁸²:

(ז) פת הבאה בכיסנין יש מפרשים⁸³ שהיא עיסה שנילושה בחלב או בחמאה או בדבש או בשמן ויין או בשאר מי פירות או במי ביצים ושומן לפי שאינה עשויה לקביעות סעודה כי רוב בני אדם כוססין ממנה מעט ואין קובעין סעודה אלא על פת שנילושה במים לבדה ואם עירב עמהם מעט מים בלישתה הולכין אחר הרוב. וכן עיסה גמורה שנילושה במים שעירב גם תבלין בלישתה עד שאין דרך רוב בני אדם לאכול ממנה הרבה ולקבוע סעודה עליה מפני רבוי התבלין⁸⁴.

ויש חולקים על זה ואומרים שמברכין המוציא וברכת המזון על פת זו כי אינה דומה ללחמניות וטרוקנין שאין רוב בני אדם קובעין סעודה עליהן מחמת שינוי בלילתן לגריעותא שבלילה רכה אינה סועדת הלב כל כך כלחם גמור אלא פת הבאה בכיסנין היא פת גמורה העשויה כמין כיס וממלאין אותה קודם אפייתה במיני מתיקה⁸⁵ כמו דבש וצוקר⁸⁶ או שקדים ואגוזים וכיוצא בהם משאר מיני פירות או תבלין והמילוי הוא העיקר כי עיקר עשייתה אינה למזון ולהשביע אלא לעדון ותענוג⁸⁷ ומזון העיסה הוא טפל והיה ראוי לברך על המלוי ולפטור העיסה אלא לפי שהעיסה היא מחמשת המינים שהם הנקראים מזון אינה נעשית טפלה אל המלוי כשמתכוין לאכילתה ג"כ כמו שיתבאר (בפ"ג⁸⁸) ולכן די לברך עליה בורא מיני מזונות ועל המחיה אבל לא המוציא וברכת המזון עד שיאכל שיעור קביעות סעודה (שאז העיסה היא עיקר שסועדת הלב) ואין בכלל זה⁸⁹ עיסה הממולאת בשומשמין שעושין בפורים במדינות אלו שאין עיקר עשייתם לעדון ותענוג אלא למזון ולהשביע:

(ח) במה דברים אמורים כשהמלוי הוא ממיני מתיקה או מיני פירות הנאכלין לעדון ותענוג ולא למזון ולהשביע וגם אין דרך רוב העולם ללפת בהם הפת אבל אם המילוי הוא מבשר ודגים או גבינה שהם מיני לפתן המשביעין או אפילו מיני ירקות שאין משביעין ומלפתין בהם הפת או אפילו אינו לפתן כלל אלא שהוא מדברים הנאכלים למזון ולהשביע ודרך לקבוע סעודה עליהם אין המילוי מוציא הפת מתורת לחם גמור ומברכין עליה המוציא וברכת המזון בכזית⁹⁰ אף אם עיקר כוונתו באכילת פת זו בשביל המילוי שבתוכה והפת טפלה בכוונתו⁹¹ וכמו הסועד לחם גמור ועיקר כוונתו על הלפתן או על שארי דברים הבאים מחמת הסעודה ואוכל הפת בתורת טפלה להלפתן ושאר דברים שמברך המוציא וברכת המזון בכזית⁹²:

(ט) ולענין הלכה⁹³ בעיסה שנילושה בחלב וכיוצא בו משאר משקין או מי פירות חוץ ממים מן הדין יש לסמוך על סברא הראשונה שבדברי סופרים הלך אחר המיקל⁹⁴ אך כל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא לאכול בלא נטילת ידים והמוציא על לחם אחר תחילה⁹⁵ רק בנילושה בדבש יש להקל אם הקמח מעט והדבש הוא הרוב⁹⁶ והעיקר לעדון ותענוג המתיקות כמו שנוהגין במדינות אלו (שקורין לעקוך⁹⁷) אלא שהקמח נחשב עיקר מחמת שהוא מין מזון וגם מכשיר התערובות לאכילה⁹⁸ כמו שיתבאר (בפ"ג):

(י) כל מיני לחמים אלו שברכתם בורא מיני מזונות אם באו על השולחן בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה דהיינו שלא לאכול לשם מזון ולהשביע אלא לעידון ותענוג בלבד או בסוף הסעודה לקינוח להקל מכובד המאכל אין נפטרים בברכת המוציא שעל הפת וצריך לברך עליהם בורא מיני מזונות אבל לא לאחריהם מעין ג' לפי שנפטרים בברכת המזון⁹⁹ חוץ מפת שנילושה בחלב וכיוצא בו¹⁰⁰ שאין לברך עליהם בורא מיני מזונות בתוך הסעודה או בסופה בכל ענין מאחר שיש אומרים שברכתם המוציא כלחם גמור ונפטרה כבר בברכת המוציא וספק ברכות להקל.

ואם אוכל מלחמים אלו תוך הסעודה למזון ולהשביע ואפילו מיני עיסה הממולאים בפירות אין צריך לברך אפילו על הפירות לפי שהם נחשבים כטפלה אל העיסה ונפטרים עמה בברכת הפת:

(יא) וכן מיני עיסה שבלילתן רכה ונטגנו במשקה¹⁰¹ נפטרים בברכת הפת כשאוכלים למזון כמו שנפטרים כל מעשה קדירה אבל אם אוכלן לקנוח או לתענוג צריך לברך כמו בלחמניות¹⁰² וכיוצא בהם ואם אוכלן שלא בתוך הסעודה מברך לפניהם בורא מיני מזונות ולאחריהם מעין ג' ואפילו שבע מהם ואפילו אכל שיעור שאחרים קובעין עליו סעודה וגם הוא קבע סעודתו עליהם לבדם לפי שמכיון שמתחלה היתה בלילה רכה ואחר כך נטגנו במשקה אין עליהם תורת לחם כלל לדברי הכל ומעט שמן שמושחין המחבת שלא תשרף העיסה אינה נקראת משקה¹⁰³:

(יב) אבל עיסה שבלילתה עבה כעיסת לחם גמור המתגלגלת בידים וטגנה במחבת בשמן או שאר משקין ושומן יש אומרים¹⁰⁴ שאין הטיגון במחבת מוציאה מתורת לחם גמור הואיל ומשקה שבמחבת הוא דבר מועט והעיסה היתה בלילתה עבה תחלה והרי זה כאילו נאפית בתנור ומברכין עליה המוציא וברכת המזון בכזית ויש חולקים¹⁰⁵ ואומרים שדין הטיגון כדין הבישול וכמו שיתבאר וכן עיקר¹⁰⁶.

ומכל מקום אם אוכל כדי שביעה שהוא ספק של תורה¹⁰⁷ (אף שמנין הברכות הוא מדברי סופרים מכל מקום מאחר שמשה רבינו עליו השלום תיקן ברכת הזן¹⁰⁸ בברכה בפני עצמה לפתוח בברוך ולחתום בברוך ראוי להחמיר בספיקה כעין ספק של תורה) יש להחמיר שלא לאכול¹⁰⁹ כי אם בתוך הסעודה של לחם גמור.

ואפילו היא ממולאת כל שאינה ממולאת בפירות וכיוצא בהם¹¹⁰ אלא בגבינה ומטוגנת בחמאה (שקורין פלאדין¹¹¹) או בבשר ומטוגנת בשומן¹¹².

אבל הקובע סעודה על מיני טיגון לבדם אין לברך המוציא וברכת המזון לפי סברא האחרונה כי אם בורא מיני מזונות ומעין ג'¹¹³.

וכל זה בטיגון אבל עיסה שנתבשלה בקדירה אין עליה תורת לחם כלל גם לסברא הראשונה¹¹⁴ ומברכין עליה בורא מיני מזונות ומעין ג' לעולם אפילו בקביעות סעודה ואפילו הן חתיכות גדולות¹¹⁵ (שקורין קניידליך או קרעפליך¹¹⁶).

אך אם חזר ואפאה בתנור או במחבת בלי משקה¹¹⁷ חזר וירד עליו תורת לחם גמור¹¹⁸ ואפילו הן חתיכות קטנות מכזית ומברכין עליה המוציא וברכת המזון בכזית ולפי סברא הראשונה שהטיגון במעט משקה דינו כאפייה הוא הדין אם חזר וטגנה במחבת במשקה מעט.

ולכן מיני עיסה ממולאים בגבינה (שקורין קרעפליך) שמבשלין אותן במדינתנו ואחר כך מטגנין בחמאה במחבת או אפילו בקדירה אלא שהחמאה הוא דבר מועט לפי ערך ריבוי העיסה והגבינה אין לאכול מהם כדי שביעה כי אם בתוך הסעודה לחוש לסברא הראשונה אבל אם משימים לתוך הקדירה שנטגנים בתוכה הרבה שומן הצף על פני החלב (שקורין סמעטינע¹¹⁹) הרי זה כמין בישול גמור ומברך בורא מיני מזונות ומעין ג' לעולם וכן אם טגנה באלפס או בקדירה בחמאה הרבה כעין בישול במים אף על פי שאחר כך סינן מהם החמאה:

(יג) וכל זה בעיסה שנתבשלה קודם אפייתה¹²⁰ אבל לחם אפוי שנתבשל בקדירה אין הבישול מוציאו מתורת לחם גמור לענין ברכה שלא לברך עליו המוציא וברכת המזון בכזית אלא אם כן נמחה הלחם בבישול¹²¹ עד שלא נשאר בפרוסות כזית בכל אחת כי כל פרוסה שנשאר בה כזית לא נתבטלה עדיין מתורת לחם לענין ברכה אפילו אין בה תואר לחם כלל מחמת רוב הבישול ואם לא נשאר בה כזית נתבטלה מתורת לחם לגמרי ואפילו נראה שיש עליה תואר לחם אינו חשוב תואר ומברכים עליה בורא מיני מזונות ומעין ג' לעולם אפילו קבע סעודה על פרוסות הרבה שנמחו בבישול ולא נשאר כזית בכל א'.

ויש אומרים¹²² שאפילו לא נמחו בבישול אלא שמתחלה קודם הבישול פירר הפת לפרוסות קטנות פחותות מכזית כמו שנוהגין לעשות במצות בפסח¹²³ אפילו נראה שיש עליהן תאר לחם לא נחשב תואר ואפילו חזרו ונדבקו על ידי הבישול ונעשו כזית וספק ברכות להקל¹²⁴ ומכל מקום כל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא לאכול מהן כדי שביעה¹²⁵ אם יש עליהן תאר לחם¹²⁶ כי אם שיברך המוציא על כזית לחם גמור תחלה¹²⁷ ובטיגון יש להחמיר בכל ענין¹²⁸:

(יד) וכל זה כשנתבשל בכלי ראשון¹²⁹ אבל כלי שני אינו מבשל¹³⁰ ולפיכך אם נתן לתוכו פירורי לחם אפילו פחותין מכזית מברך עליהם המוציא ולאחריהם ברכת המזון בכזית והוא שלא שהו בתוכו כל כך עד שנמוח¹³¹ והלך תאר הלחם האפוי מהם אלא עדיין ניכרים שהם לחם¹³² אפוי ולא עיסה.

ועירוי מכלי ראשון הוא ספק אם נדון ככלי ראשון או ככלי שני ולכן אין לאכול פירורין פחותין מכזית שבקערה שעירה עליהם מכלי ראשון כי אם בתוך הסעודה אם יש עליהם תאר לחם¹³³ אבל אם שהו עד שנמוחו קצת הלך מהם תאר לחם האפוי ואפילו פירורין פחותין מכזית שנשרו בצוננין זמן מרובה ונמוחו קצת עד שהלך מהם תאר הלחם ונראים כפירורי עיסה מברך עליהן בורא מיני מזונות ומעין ג' אפילו בקביעות סעודה וכל שהמים מתלבנים מחמת מחוי הפירורים כבר הלך מהם תאר הלחם וכן הדין בחתיכות פת שנתייבשו בתנור (שקורין פענץ) ושורין אותו בשכר צונן¹³⁴.

ופירורי לחם העומדים בעינם אפילו הוא פירור דק כקמח שאין נראה בו תואר לחם לעין אף על פי כן מראהו עמד בו¹³⁵ ולא נתבטל מתורת לחם ומברכין עליו המוציא:

(טו) פרורי לחם פחותים מכזית שחברם ודבקם יחד על ידי דבש או חלב או מרק אם על ידי זה נמוחו קצת ונעשו כעיסה¹³⁶ ואין עליהם תאר לחם אפוי מברך בורא מיני מזונות ומעין ג' לעולם¹³⁷ מאחר שמתחלה¹³⁸ לא היה כזית בכל פירור לבדו.

ולכן מה שנוהגים בפסח לכתוש המצות לפירורין דקין מאוד וחוזרין וגובלין אותן במים חמין ובשומן ומי ביצים¹³⁹ ועל ידי זה נמוחו קצת ונעשו כעיסה כשלשין ועושין אותן כעיגולים (שקורין קניידליך או חרעמזליך¹⁴⁰) ואין עליהם תאר לחם אפוי מברך עליהם בורא מיני מזונות ומעין ג'¹⁴¹ לעולם ואפילו לא נתבשלו אחר כך בקדירה אלא טגנם במשקה להאומרים שטיגון אינו כאפייה וכן עיקר כמו שנתבאר למעלה¹⁴² ואם¹⁴³ לא הלך מהן תאר הלחם בלישתן ובישלם בקדירה והלך מהן מחמת הבישול אף על פי שיש בכל אחד כזית ויותר מברך עליהם בורא מיני מזונות ומעין ג' לעולם ולא אמרו שכזית לחם אפוי אינו מתבטל מתורת לחם בבישול אפילו אין בו תאר לחם אלא בכזית ראשון הנשאר קיים משעת האפייה אבל לא בנתפרר וחזר ומתחבר בלישה¹⁴⁴.

ואם לא הלך מהם תאר הלחם בבישול יש להחמיר שלא לאכול כדי שביעה כי אם בתוך הסעודה. ובטיגון יש להחמיר בכל ענין כמו שנתבאר למעלה¹⁴⁵:

הערות

53. עקב ח, י.
54. וכ"ה בשוע"ר סי' קפד ס"ב וש"נ.
55. ובשוע"ר סי' קסח ס"ח ובלוח ברה"נ פ"ח ה"א פסק שגם באכל פת כדי שביעה מנין הברכות הוא מתקנת חכמים מה"ת סגי במעין ג'. ועי' קו"א שם ססק"א וש"נ. וראה גם לקמן ה"ב-ג והי"ב-ג. וראה העו"ב תשצ ע' 51.
56. וכ"ה בשוע"ר שם וש"נ.
57. שבלי הלקט סי' קנט בשם רבי אביגדור. אגור סי' ריז. הובאו בב"י סי' רסח ד"ה והאגור כתב.
58. הרב רבינו יונה ברכות מב, א ד"ה א"ל רב נחמן. טור ושו"ע ס"ו.
59. נלקטו בשיעורי תורה סי' ג (ע' ריג-ריט).
60. בשוע"ר סי' קסח ס"ח ובלוח ברה"נ פ"ח ה"א כתב רק השיעור של חצי עשרון (אלא שמספק כתבה בין חצאי עיגול), וכאן חושש גם לשיעור של שש ביצים, שנתבאר מקורו באריכות בשיעורי תורה שם ובדרכי החיים (ברכת במ"מ ח"ד סק"ג). וראה תהלה לדוד סי' קסח סק"י. ערוך השלחן סי' קסח סי"ז. העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 214.
61. וכ"ה בשוע"ר סי' קנח סוף ס"א וש"נ.
62. שהוא שיעור סעודה לפרש"י עירובין ד, א ד"ה פרס. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח ס"ח ובלוח ברה"נ שם, אלא ששם פסק דהיינו כשיעור ג' ביצים. וראה שוע"ר סי' שסח ס"ג. סי' תפו ס"א. סי' תריב ס"ד.
63. ובשוע"ר שם: "אפי' הוא אכל ושבע מהם ... אעפ"י שהוא קובע עליו בטלה דעתו אצל רוב בני אדם" וש"נ. וכאן חשש לדעת הראב"ד המובאת ברא"ש פ"ו דברכות סי' ל, והיינו כשאכל ושבע, שאז הוא חיוב מה"ת (ראה לעיל ה"א ולקמן הי"ב) ואזלינן לחומרא. וכ"ה לקמן סוף ה"ג. וראה גם שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב'רכד. שוע"ר סי' קצז סוף ס"ו וש"נ. וראה העו"ב תשצ ע' 51. העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 287.
64. וכ"ה בשוע"ר שם וש"נ, אלא ששם כתב "אם הוא קבע סעודתו עליו" שהוא מתקנת חכמים.
65. וכדלעיל ה"א-ב ולקמן הי"ב-ג, שכאן סובר שמנין ברכות דינו כמו מה"ת. וראה משנה שלמה סי"ג ס"ק טו.
66. ובשוע"ר ובלוח ברה"נ שם "כג' ביצים".
67. כדלעיל סוף ה"ב. וראה ארץ צבי סי' קז.
68. ולקמן "עד", וראה מ"מ וציונים. וראה באור סדר ברה"נ ע' 56.
69. בשוע"ר שם ובלוח ברה"נ פ"ח ה"ב פסק שיטול ידיו ויברך המוציא וא"צ לברך תחלה מעין ג, ומבואר שם טעם לחלק בין זה להא דלעיל פ"א הי"ז, וכאן מחמיר מספק. וראה דרכי החיים (ברכת במ"מ ח"ד סק"ו). תהלה לדוד סי' קסח סקי"א. סי' קעז סק"ה. העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 112 ואילך.
70. ראה תהלה לדוד שם סקי"ב.
71. [71] כדלעיל ה"ב.
72. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח ס"ט וש"נ.
73. משא"כ טריתא (דלקמן ה"ו) י"א דלא מועיל קביעות סעודה. ובשוע"ר שם מנה כאן גם טריתא.
74. רא"ש ברכות פ"ו סי' ל, ועי' קו"א סי' קסח סק"ה. וראה תהלה לדוד סי' קסח סק"כ-כא. ובשוע"ר שם סי"ג פסק שבזה (כשאינה רכה מאד) מברך המוציא, כדעה הב' דלקמן ס"ו.
75. בזה מודה גם היש מחמירים דלקמן, וכאן בדעה הראשונה י"ל דלאו דווקא אמר וה"ה אם אינה רכה כ"כ (חי' צמח צדק קצח, א).
76. וכ"ה בשוע"ר שם וש"נ.
77. וכ"ה בשוע"ר שם וש"נ.
78. ראה קו"א סי' קסח סק"ו.
79. כדעה זו פסק בשוע"ר סי' קסח סי"ג וש"נ.
80. לפי הגירסא בגמ' לח, א שדין קביעות סעודה מיירי בטריתא, ולא בטרוקנין, יש מחמירין שבטרוקנין מברכין המוציא. וראה קו"א שם.
81. עי' שוע"ר סי' קסח סי"ג שלא הוסיף תנאי זה, כ"א כל מקום שאינה רכה מאד ונאפית הוי לחם גמור.
82. ונ"ל דאם טגנן בחמאה אח"כ אין לחוש כלל (חי' צמח צדק קצח, ב). וראה גם שוע"ר שם.
83. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח סי"א וש"נ.
84. רש"י ברכות מא, ב ד"ה פת הבאה בכסנין. רמ"א ס"ז. ובשוע"ר שם התנה שיהיו "תבלין הרבה יותר ממים", כפי' הט"ז בדברי רמ"א הנ"ל. וראה בדי השלחן סי' מח סקי"א.
85. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח ס"ט-י וש"נ. אבל שם: א) הביא מחלוקת גם בזה ובעל נפש מחמיר על עצמו. ב) היינו גם כשעיקר עשייתה לקנוח סעודה, ולא רק לעדון ולתענוג. ג) ובכלל זה עיסה הממולאת בשומשמין. ד) גם במילוי בשר או גבינה וכו' יש חולקים וירא שמים יחמיר.
86. סוכר.
87. ובשוע"ר שם: אוכלים אותם לקנוח סעודה ולתענוג. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ח ה"ג.
88. הלכה ד.
89. חמד משה סקי"ב. ובשוע"ר ובלוח ברה"נ שם: ובכלל זה כו'.
90. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח ס"י, אלא ששם ובלוח ברה"נ פ"ח ה"ג הביא ב' דיעות בזה ולכן י"ש לא יאכל כו' אלא בתוך הסעודה.
91. ריא"ז הובא בשבלי הלקט רס"י קנט ובאגור סי' רטז. ב"י סוף סי' קסח.
92. כדלקמן פ"ג ה"ו-ז. ועי' שוע"ר סי' קעז ס"א וקו"א שם סק"ב.
93. עי' שוע"ר סי' קסח סי"ב וש"נ.
94. בשוע"ר שם כתב דהיינו אף באכל כדי שביעה, אבל כאן מיירי בלא שבע, דבשבע יש להחמיר בכל אופן (כדלעיל ה"ב), דהוי ספק של תורה (כדלקמן הי"ב).
95. ואז יאכל פת זו למזון ולשובע, כדלקמן ה"י. וכ"ה בשוע"ר שם וש"נ.
96. ב"ח סי' קסח סוף ד"ה ומ"ש והוא. מ"א שם סקי"ח. ובשוע"ר לא הביא הכרעה זו.
97. עוגת דבש.
98. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח סי"א וש"נ.
99. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח סי"ד וש"נ.
100. שבזה יש מחלוקת כדלעיל ה"ז. ובשוע"ר שם הובאו כמה שיטות בפת הבאה בכסנין ולכן כ': אין לברך בתוך הסעודה אלא על מה שלד"ה נק' פת הבאה בכסנין.
101. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח סי"ד וש"נ.
102. ראה באור סדר ברה"נ ע' 69.
103. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח סי"ג וש"נ.
104. הכרעת סמ"ג מ"ע כז בדיני שאר ברכות שבסעודה ומ"ע קמא בין שיטות ר"ת ור"ש. הובא בהגהות מיימוניות דפוס קושטא פ"ג מהל' ברכות. וראה שוע"ר סי' קסח סט"ו שהביא גם שיטת ר"ת, ובסי"ז ובקו"א סק"ז הביא הכרעת סמ"ג. וראה דרכי החיים (ברכת במ"מ ח"ז סק"ב). תהלה לדוד סי' קסח סקי"ז.
105. וכ"ה בשוע"ר שם וש"נ.
106. וכ"ה בשוע"ר שם וש"נ.
107. ובשוע"ר סי' קסח סט"ז כ' שבכל אופן הוי ס' בד"ס, וכמש"נ שם ס"ח דגם באכל כדי שביעה סגי מה"ת במעין ג'.
108. ראה שוע"ר סי' קפז ס"ב-ג וש"נ. וראה העו"ב תשצ ע' 51.
109. אבל לא יחמיר לברך בהמ"ז מספק. וראה באור סדר ברה"נ ע' 72.
110. שאז א"צ להחמיר אפילו אכל כדי שביעתו, כל שלא אכל כדי קביעות סעודה (אבן העוזר בסוף הסי' ובדינים העולים אות ז). וראה בדה"ש סי' מח סקכ"א ותורת מנחם אות ו, דאפשר תיבות אלו לעיל אחר "בהמ"ז בכזית". וראה מגיני השלחן ע' קכב-ג.
111. עוגה ממולאת.
112. שבזה אין להקל כלל. וראה שוע"ר שם סי"ז וש"נ.
113. וכ"ה בשוע"ר סט"ו וש"נ.
114. סמ"ג והגהות מיימוניות שם.
115. וכ"ה בשוע"ר שם סי"ז, וראה קו"א שם סק"ז.
116. כופתה או כיסנים.
117. היינו ביג"ל או פרעצי"ל (פרי מגדים א"א סקל"ט).
118. רש"י ברכות לז, ב ד"ה בשערסן. רבינו ירוחם נתיב טז ח"ה (קמה, ג). מ"א סקל"ט. וראה גם שוע"ר שם סכ"ב. קו"א שם סק"י.
119. שמנת.
120. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח סי"ח וש"נ.
121. רש"י ברכות לז, א ד"ה שהפרוסות קיימות. מרדכי ברכות פ"ו רמז קיט. וראה מ"א סקכ"ח. וראה גם לקמן ריש הט"ו. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 138.
122. בשוע"ר סי' קסח סי"ח הובאה רק דעה זו, באין חולק, וש"נ.
123. שנוהגים לפרר המצות, אבל אין ר"ל שגובלים, שבזה מיירי לקמן בהט"ו (חי' צמח צדק קצז, ד).
124. ראה חי' צמח צדק שם. וראה שוע"ר סי' קסח סי"ב.
125. שאז יבא לספק דאורייתא בבהמ"ז, משא"כ בברכות שלפניה שהם מדרבנן פסק להקל (חי' צמח צדק שם), וכדלעיל ה"א-ג והי"ב שכשאכל כדי שביעה גם מנין הברכות יש לו דין מה"ת.
126. כשלא נמחה בבישול כנ"ל. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב עמ' 134.
127. עי' חי' צמח צדק שם.
128. אפי' בפחות מכדי שביעה. ראה חי' צ"צ קצח, א. בדה"ש סי' מח סקכ"ז וסקל"א. וכ"ה לקמן סוף הט"ו.
129. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח סי"ח וש"נ.
130. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח סוף סי"ט וש"נ.
131. כדלקמן רסט"ו וש"נ.
132. וכ"ה בשוע"ר סי' קסח סי"ח לגבי עירוי ומים צוננים וש"נ. וכאן מוסיף "אפוי ולא עיסה" כדלקמן רסט"ו וש"נ.
133. וכ"ה בשוע"ר שם וש"נ.
134. וכ"ה בשוע"ר שם וש"נ.
135. דלא נעשו כעיסה, וכדלקמן ריש סט"ו וש"נ. וראה העו"ב תשצב ע' 63. ובשוע"ר שם סי"ט : אע"פ שאין עליהם תאר לחם מפני שהן דקין ביותר ... שכיון שהוא פת בפ"ע בלי תערובת שום משקה בתוכו המחברו ומדבקו אינו יוצא מתורת פת לעולם.
136. ראה מ"א סי' קסח סקכ"ח (לשיטת רש"י ומרדכי שרבינו חשש לו לעיל הי"ג). וכן לעיל הי"ג-ד, כל פעם שנזכר תאר לחם מפרש: נמחה הלחם בבישול ... שנמוח ... שנמוחו ... ונמוחו קצת ... ונראים כפירורי עיסה ... נמוחו קצת ונעשו כעיסה. וראה העו"ב תשצב ע' 62. ובשוע"ר שם סי"ח: דהיינו שניכר וידוע שהוא לחם.
137. אפילו אכל כשיעור קביעות סעודה, כדלעיל הי"ד.
138. ובשוע"ר סי' קסח שם: ואין בכל אחד בפ"ע כזית. והנפק"מ להלכה ראה לקמן בסמוך.
139. אפילו במים בלבד הכי דינא, ודיברו בהוה שכן עושים לפי שאין טבע המים לדבק כ"כ כמו אלו (חי' צמח צדק קצז, ד).
140. כופתה או תופינית.
141. שו"ת מהרש"ך ח"א סי' קסג. הובא בכנסת הגדולה הגהות הטור. מ"א סקכ"ח. ומיירי אפילו אם אחר הגיבול יש בו כזית, כדלקמן בסמוך.
142. הלכה יב.
143. אוצ"ל: ואפילו אם.
144. כדמוכח ברש"י ברכות לז, ב ד"ה בשערסן (ורבינו לעיל הי"ג חושש לשיטתו). וראה קו"א סי' קסח סק"י. אבן העוזר למ"א סקכ"ח (בטעם הא'), ממשמעות גמ' ברכות לז, ב. וכ"ה בשוע"ר סי"ח עה"ג: עי' גמ' דאית בי' פירורים כזית כו' (משמע שהגוש הראשון הנתחבר ע"י אפיה יהיה קיים - אבן העוזר שם). וכ"ה משמעות שו"ת מהרש"ך שם. וראה חי' צמח צדק שם. דרכי החיים ברכת במ"מ ח"ט סק"א. העו"ב תשצב ע' 61. ובשוע"ר שם ס"כ פסק שצ"ל המוציא ובהמ"ז כיון שעכשיו יש בו כזית.
145. סוף הלכה יג. וראה חי' צמח צדק שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.