תרנא דין נטילת לולב וברכתו

הערות

1. 3054. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) אופן נטילת המינים (ס"א). (ב) האיגוד (ס"ב-יא). (ג) דרך גדילתן (סי"ב). (ד) הלולב ביד ימין (סי"ג-ד). (ה) נקטעה ידו (סט"ו-טז). (ו) הברכה (סי"ז). לכללות סימן זה – ראה דברי נחמיה או"ח עד, ב ואילך.
2. 3055. ברייתא מא, ב (ולקחתם, שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד). תוס' כט, ב ד"ה בעינן (ובשילהי פירקין (מא, ב) ובריש לולב וערבה (מג, א) דרשינן נמי, מדכתיב ולקחתם לשון רבים, שתהא לקיחה לכל אחד ואחד, מדלא כתיב ולקחת לשון יחיד). רא"ש פ"ג ס"ג. טור ושו"ע ס"א (מצות ד' מינים, שיטול כל אחד). וראה דברי נחמיה ס"א וקו"א ס"ק א.
3. 3056. גמרא לד, ב (יכול יהא אתרוג עמהן באגודה אחת), כדלקמן בהמשך הסעיף. לז, ב (אמר רבה לולב בימין ואתרוג בשמאל, מאי טעמא...), וכדלקמן סי"ג. ופירש מ"א ס"ק ו (כלומר מפני מה אין לוקחין שניהם בימין).
4. 3057. משנה לד, ב (ר' ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד ... רבי עקיבא אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד, כך הדס אחד וערבה אחת). ברייתא שם (רבי ישמעאל אומר, פרי עץ הדר אחד, כפת תמרים אחד (משמע, דכפת כתיב, רש"י), ענף עץ עבות שלשה (ענף חד, עץ חד, עבות חד, רש"י), ערבי נחל שתים). רמב"ם פ"ז ה"ז (כמה נוטל מהן, לולב אחד ואתרוג אחד ושני בדי ערבה ושלשה בדי הדס). מגיד משנה שם (ודעת כל הגאונים לפסוק במנין כר' ישמעאל דבעינן ג' הדסים). טור ושו"ע שם (לולב אחד וב' ערבות וג' הדסים). ובס' המנהגים – חב"ד ע' 65 (אין מוסיפים על אתרוג אחד, לולב אחד, שתי ערבות – אבל מוסיפין על שלשה הדסים. שמעתי הוראות לאנשים שונים לקחת ארבעה, שנים עשר, שלשה עשר, או עשרים וששה הדסים. אבל לא שמעתי – לקחת תשעה, סח או סט הדסים). וראה אוצר מנהגי חב"ד, תשרי ע' רעא-ג.
5. 3058. כרבי עקיבא שם (הדס אחד). ריטב"א סד"ה מ"ט (מעתה אנן נקטינן אליבא דהלכתא כקולא דתרוייהו, ומכשרינן מדינא אפילו בחד ולא קטום. אלא דלהדור מצוה בעינן שלשה, ואפילו השנים קטומין אי לא אפשר בשלשה שלמים. ובאתרא דלא שכיח מוקמינן אדינא ומכשרינן בחד וקטום, וכן הלכה למעשה. מפי רבי נר"ו). הובא בארחות חיים הל' לולב סי' יב. רמ"א ס"א (ובמקום הדחק דליכא הדס כשר, סגי ליה בחד דלא קטום). שו"ת כנה"ג סי' מז (מסיים דאפילו בחד וקטים כשר. ולפי זה, בספר המפה בסי' תרנ"א שכתב ובשעת הדחק דליכא הדס כשר סגי ליה בחד דלא קטים, על כרחך נפל ט"ס, וצריך להגיה סגי ליה בחד דקטים ... ובדיעבד בחד וקטים סגי, ולמצוה מן המובחר בעינן שלשה, וחד דלא קטים. והן הם דברי הרמב"ן). ולענין ערבה ראה דברי נחמיה שם קו"א סק"ב. שו"ע אדה"ז המבואר.
6. 3059. רמב"ן בהשגותיו להלכות לולב להראב"ד, סוף ענין הדס קטום (כיון שנפסקה הלכה כרבי טרפון בקטימה, למדנו שאדם יוצא ידי חובתו בהדס אחד קטום בלבד). הובא בר"ן טז, ב ד"ה גמרא, ובב"י ריש הסימן. מ"א ס"ק א (והרמב"ן סבירא דאפילו בחד וקטים סגי, כמ"ש הרב"י והר"ן, וכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק). וראה דברי נחמיה שם ס"ב וקו"א ס"ק ג.
7. 3060. סעיף יא (דין הדס שנקטם ראשו).
8. 3061. גמרא לד, ב (יכול יהא אתרוג עמהן באגודה אחת. אמרת וכי נאמר פרי עץ הדר וכפת תמרים (דניהוי משמע וי"ו מוסיף על ענין ראשון לצרפו עם פרי עץ הדר, רש"י), והלא לא נאמר אלא כפת (משמע בפני עצמן הן ולא עם האתרוג. וענף עץ מוסיף עליהם, וערבי נחל מוסיף עליהם, שנאמר בהן ווי"ן, לפיכך נאגדין עם הלולב). מאירי לז, ב סד"ה הדס במחובר (ומפני שאין לחבר האתרוג עם השאר, כפות תמרים כתיב, ולא וכפות, אלמא צריך שיהא האי לחודיה והאי לחודיה. וכן כתבוה חכמי לוניל). ולא רק שלא יהיו באגודה אחת, אלא אף אם נטלם ביד אחת לא יצא, כמבואר ארחות חיים שם סי' יט (ואם נטלן שניהם בידו אחת, כתב הר' שלמה ז"ל, דלא יצא, כדאמרינן בגמרא דלא אגדינן האתרוג עמהן משום כפת, ולא כתיב וכפות, דמשמע הנך לחוד), וכל בו הל' לולב סי' עא לט, ב (ואם נטלן שניהן בידו אחת, כתב ה"ר שלמיה דלא יצא, כדאמרינן בגמרא דלא אגדינן אתרוג עמהן, משום דכתיב כפות תמרים ולא כתיב וכפות, דמשמע הנך לחוד והאי לחוד). הובא ב ב"י ד"ה וכתב עוד. לבוש ס"ב (ואם נטלן כולן בידו אחת, יש מי שאומר שלא יצא, דכיון שחלקן הכתוב ולא כתב וי"ו גבי כפות, שמע מינה שלא יחברן יחד שניהם ביד אחת). מ"א ס"ק י (וכתב ב"י בשם א"ח, דאם נטל שניהם בידו אחת לא יצא, מדלא כתוב וכפות עיי"ש). ואף אם אין לו אלא יד אחת, לא יטלם ביד אחת, כדלקמן סט"ו (אבל לא יטול שניהם בידו אחת בבת אחת, כמו שנתבאר).
9. 3062. בסעיף הבא.
10. 3063. ט"ז ס"ק י"ד (ואין דברים אלו ברורים, דאדרבא מוכח שם להיפך, דאיתא בדף ל"ד, יכול יהא אתרוג עמהם באגודה אחת, אמרת וכי נאמר וכפות תמרים וכו', ולמה לא אמר יכול יהא עמהם ביד אחת, אפילו אם לא אגדו עמהם. אלא ודאי דדוקא על האיגוד קפיד רחמנא שלא יהיה עמהם, אבל ביד אחת לית לן בה). אליה רבה ס"ק י (וכן מצאתי בספר אמרכל בשם ספר ברוך, דיצא בדיעבד). וראה דברי נחמיה סי"ד.
11. 3064. וכעין זה לעיל סי' תרמט סכ"ד (ולכן יטול את הלחין בלא ברכה), ושם נסמן (הערה 163 ).
12. 3065. גמרא לג, א (תניא, לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר. רבי יהודה אומר, אגוד כשר, שאינו אגוד פסול ... מאן תנא להא דתנו רבנן לולב מצוה לאוגדו ואם לא אגדו כשר ... רבנן, ומצוה משום (בשלח טו, ב) זה אלי ואנוהו (התנאה לפניו, רש"י)). רש"י שם ע"ב ד"ה ופליג (ואפילו רבנן דפליגי עליה דרבי יהודה ואמרי לולב שאינו אגוד כשר, מודו דמצוה לאוגדו, כדתניא לעיל, משום זה אלי ואנוהו). טור ושו"ע ס"א (ומצוה לאגדם ... משום נוי). לבוש ס"א (מכל מקום מצוה לאגדו משום נוי, דכתיב זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, ואגודו נוי הוא לו). וכן הדין בכל המצות, כדלעיל סי' כד ס"ג (מצוה לעשות טלית נאה וציצית נאה, והוא הדין כל המצות צריך לעשותן בהידור בכל מה דאפשר, שנאמר זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות). ובלקוטי שיחות חי"א ע' 241 (ומסתימת לשונו (וכן ממש"כ בסי' תרנא ס"ב: ומצוה מן המובחר כו') משמע דסבירא ליה לרבינו דהתנאה לפניו במצות הוא מן התורה).
13. 3066. רמב"ם פ"ז ה"ו (מצוה מן המובחר לאגוד לולב והדס וערבה ולעשות שלשתן אגודה אחת).
14. 3067. משנה לו, ב (אין אוגדין את הלולב אלא במינו, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר, אפילו בחוט במשיחה). רמב"ם פ"ז הי"ב (ויש לו לאגוד את הלולב בחוט או במשיחה ובכל מין שירצה). טור ושו"ע ס"א (ויכול לאגדם במין אחר) . והמנהג לאגדו במינו (עלי הלולב).
15. 3068. גמרא שם (מאי טעמא דרבי יהודה, קסבר לולב צריך אגד (כיון דאמר לולב צריך אגד, הוה ליה אף האגד מן המצוה, רש"י), ואי מייתי מינא אחרינא, הוה חמשה מיני (ועובר משום בל תוסיף, רש"י)), ורש"י לז, א ד"ה במינו (לנוי בעלמא ולא להכשיר מצוה, לפיכך אינו תוספת לעבור על בל תוסיף). רא"ש פ"ג סי' כד (דאם הוסיף מין אחר לנוי ... אין בו משום בל תוסיף, כיון דלא נתכוין אלא לנוי ... וקי"ל בהא כרבי מאיר). לבוש ס"א (וכיון שאין חובה לאוגדו, אפילו אגדו במין אחר, שפיר דמי, דכיון שאין האיגוד מכלל מצות הלקיחה, אין בו משום בל תוסיף אם אגדו במין אחר ונטלו בו). וכעין זה לעיל סי' לד ס"ד (כשהוא מתכוין למצוה בשניהם, אסור מדברי סופרים, מפני שנראה כמוסיף כמ"ש סי' תרנ"א).
16. 3069. רבא ב גמרא לז, א (כל לנאותו אינו חוצץ). טור ולבוש ס"א (ומשום חציצה נמי ליכא, אף על גב שהקשר מפסיק בין ידו ללולב, דכיון שהוא לנאותו אין אדם מקפיד עליו ואינו חוצץ). מ"א ס"ק ב (אפילו אגדו בלולב שלא במינו, אינו חוצץ, דכל לנאותו אינו חוצץ (כן הוא בגמרא)). וכן כל דבר שהוא לצורך הלולב, כמבואר בדברי נחמי' ס"ח (אינו חוצץ אלא דבר שאינו עשוי לצורך הלולב ולנאותו).
17. 3070. ר"ן יח, א (דכל לנאותו בטל לגבי לולב, והרי הוא כאילו נוטל בו ממש, וכל שהוא טפל לידו בטל לגבי ידו והרי הוא כאילו נוגע ממש ידו בלולב). לבוש ס"ז (שכל מה שהוא עושה בית יד כדי לנאותו אינה חציצה, דבטל הוא גבי לולב).
18. 3071. גמרא לז, ב (ואמר רבה לא ליגוז איניש לולבא בהושענא, דמשתיירי הוצא והוי חציצה. ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ). רא"ש שם (והילכתא בכולהו כרבא). טור ושו"ע ס"א (ואם נשרו מהעלין בתוך האגודה בענין שמפסיק, אין לחוש). רמ"א ס"א (דמין במינו אינו חוצץ). לבוש ס"א (ואם נשרו מעלי הלולב או מעלי הדס ונשארו בתוך האגודה, בענין שמפסיק בין ידו ללולב, אין לחוש, דמין במינו אינו חוצץ).
19. 3072. רמ"א שם (אבל שלא במינו חוצץ). ונראה לכאורה שחוששים רק לחציצה שבין ידו ללולב. אבל בפסקי הסדור (קשורים ואגודים יחד, ולא יהיה חוט או משיחה חוצץ ביניהם), וכמבואר ברש"י ד"ה דלמא נתרי טרפי (הלולב משיר עלי ההדס והערבה ומשתיירין באגד, וחוצצין בין מין למין, ואינם אגודים יחד להיות לקיחה אחת). וכן הוא בדברי נחמי' ס"ח (שלא יהיה דבר חוצץ בין ידיו ללולב ומיניו בין מין למין). ובקונטרס אחרון שם ס"ק ו (וכ"כ הרמב"ם פ"ז הי"ב בהדיא), והוא ברמב"ם שם (הבדיל בין הלולב ובין ההדס במטלית וכיוצא בה, הרי זה חוצץ). ובדברי נחמי' בקונטרס אחרון שם הוכיח שהפסול הוא אף בדיעבד.
20. 3073. מנהגים (קלויזנר) סי' מה (ואם יש בה שום דבר כרוך על ההדס, יסירנו ויזרקנו). מהרי"ל הל' לולב ע' שצב (עוד במהרא"ק ... אם יש דבר כרוך על ההדס, יסירנו ויזרקנו). רמ"א שם (על כן יזהר ליקח החוט שרגיל להיות סביב ההדס).
21. 3074. מ"א ס"ק ב (והוא הדין אם אגדו להדס בלולב).
22. 3075. לבוש שם (שכורכים עצי הערבה דקים סביב השלשה מינים יחד). ונתבאר במחצית השקל ס"ק ב (דכל ג' מינים הללו כחד מין חשיבי לענין חציצה).
23. 3076. תוכן האמור בסעיף שלפנינו: כבר נתבאר לעיל ס"ב (והערה 12 ) שלדידן לולב אינו צריך אגד מעיקר הדין, רק מצוה מן המובחר, משום נוי. אמנם לדעת התנאים שלולב צריך אגד מעיקר הדין, צריך שיהא קשר גמור. ואף לדידן יש אומרים שצריך לאגדו לכתחלה בקשר גמור, ואם אוגדו ביום טוב, שאסור לעשות קשר גמור, יאגדנו בקשר שאינו גמור. אמנם יש נוהגים אף לכתחלה לאגדו בקשר שאינו גמור, אף בחול. וכן המנהג. ומכל מקום נוהגים לאגדו בערב יום טוב (ולא ביום טוב), כמובא בס' המנהגים – חב"ד ע' 65 (מהדרין לאגוד הלולב בסוכה ובערב יום טוב).
24. 3077. מרדכי רמז תשמח (וראבי"ה [סי' תרסו] כתב אנן נהיגינן בקשר של לולב גם בקשר של ציצית לקשור פעם אחת, ושוב מתעגל וכורכו סביב, ומתוך כך מהודק יפה כאלו קשרו בשני ראשי האגד שתי פעמים). ובדברי נחמי' בקונטרס אחרון ס"ק ד דן אם יש לפרש דמיירו באופן האמור לקמן במוסגר (עניבה על גבי קשר). טור ו רמ"א ס"א (יש מי שכתבו לעשות הקשר בדרך אחר, שכורכין סביבות ג' מינים אלו ותוחבין ראש הכרך תוך העגול הכרוך, וכן נוהגין). מ"א ס"ק ג (אפילו בחול (ד"מ)). לבוש ס"א (שכורך האגודה סביב ועונבו, או תוחב ראשי האגודה לתוכה בלא קשירה). וכן הוא מנהג חב"ד, שכורכים בטבעת של עלי הלולב, ותוחבים ראש העלה לתוכה בלא קשירה.
25. 3078. רש"י לג, ב ד"ה ופליג (שמעינן מהכא דבעינן בלולב קשר גמור, שיקשור שני ראשי האגד). רי"ף טז, א (והשתא דקיימא לן דלולב אין צריך אגד, אי לא אתנחיה בהושענא מערב יום טוב, מנח ליה ביום טוב, ושפיר דמי. ואי אגיד ליה ביום טוב, לא אגיד ליה אלא כאגודה של ירק, ששוזר שני קצוות של הוצא ונעיץ להו מלרע גבי הושענא. אי נמי דעניב להו מענב). רא"ש פ"ג סי"ב (כלשון הרי"ף). הגהות אשרי שם (משמע מדבריו, כשאוגדן מערב יום טוב אוגדן בקשר גמור, ולא כאגודה של ירק, דלאו אגודה היא, וכן פרש"י, מאו"ז). יראים (השלם) סי' תכב (וצריך שיאגדנו שני קשרים זה על זה). הובא במרדכי שם (כתב רא"ם, וצריך שיאגדנו ב' קשרים זה על זה). טור ושו"ע ס"א (ומצוה לאגדם בקשר גמור, דהיינו ב' קשרים זה על זה).
26. 3079. ברייתא שם (הותר אגדו ביום טוב, אוגדו כאגודה של ירק), ופרש"י (אוגדו בכריכה בעלמא, יכרוך האגד סביב, ויתחוב ראשו בתוך הכרך, כמו שאוגדין אגודת ירק, ולא יקשור שני הראשים כאחד כשאר קשרים, דקשר של קיימא מאבות מלאכות הוא). טור ושו"ע שם (ואם לא אגדו מבעוד יום, או שהותר אגודו, אי אפשר לאגדו ביום טוב בקשר גמור, אלא אוגדו בעניבה).
27. 3080. רש"י שם (וזה של קיימא הוא, שאינו חושש להתירו עולמית). לבוש שם (וזה של קיימא הוא, שאינו חושש להתירו עולמית).
28. 3081. גמרא שם (ליענביה מיענב. הא מני רבי יהודה היא דאמר עניבה קשירה מעלייתא היא), ופרש"י (ואיסור מלאכה ליכא, דעניבה לאו קשירה). רי"ף ורא"ש שם (אי נמי דעניב להו מענב). שו"ע שם (אלא אוגדו בעניבה).
29. 3082. סעיף ג (במה דברים אמורים, בב' קשרים זה על זה, אבל קשר אחד ועניבה על גביו ... מותר לקשרו ולהתירו בכל ענין, אם אינו עומד להתקיים כלל), ושם נסמן (הערה לב). וראה לקוטי שיחות חי"ד ע' 16 הערה 30. שלחן המלך ח"ב ע' רסב-ד.
30. 3083. שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא (ויקשור ההדס גובה יותר מהערבה). רמ"א ס"א (ויש לקשור ההדס גבוה יותר מן הערבה). סדור האריז"ל. ובספר המנהגים – חב"ד ע' 66 (משתדלים שהערבות לא יראו כל כך).
31. 3084. דרשות הר"י אבן שועיב דרשה ליום א' דסוכות. מטה משה סי' תתקכו (ויאגד ערבה בשמאל וההדס בימין ולולב באמצע). של"ה מסכת סוכה, נר מצוה (רמה, ב) ד"ה מטה משה (ויאגד ערבה בשמאל וההדס בימין ולולב באמצע. כך הוא בדרשות אבן שועיב (שם, ד"ה אמרו שם), והוא על דרך סוד). מ"א ס"ק ד (ושל"ה כתב בשם מטה משה, ערבה בשמאל והדס בימין ולולב באמצע). ט"ז סוף סי' תרנ (כתב באבן שועב, דיש לאגוד הערבה בשמאל והדס בימין ולולב באמצע ויש בו סוד).
32. 3085. האר"י בפרי עץ חיים שער כט ספ"א (צמח, אופן קשירת הלולב עם מיניו, תשים ג' הדסים, אחד בצד ימין ואחד בצד שמאל ואחד באמצע ... הבד האמצעי הוא תפארת, כי היא מטה כלפי חסד, לכן תטה אותו אל הימין). מ"א שם (ובכתבי האר"י כתב לאגוד ג' הדסים, אחד בימין הלולב ואחד בשמאל ואחד באמצע, וב' ערבות אחד בימין ואחד בשמאל). משנת חסידים מס' ימי מצוה וסוכה ספ"ד. סדור האריז"ל. וכן הוא בפסקי הסדור (ויהיו ג' הדסים, אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באמצע השדרה, נוטה קצת לימין, ושני בדי ערבות אחד לימין ואחד לשמאל).
33. 3086. מהרי"ל הל' לולב ע' שצב, בשינויי נוסחאות (וישפיל את ההדס בתוך אגודת הלולב דערבה, למען יהיו נאחזין בידו השלשה מינים בשעת נטילתן). רמ"א ס"א (וישפיל ההדס והערבה תוך אגוד הלולב, כדי שיטול כל ג' מינים בידו בשעת ברכה). וכן מנהג חב"ד.
34. 3087. סיום הסימן בשוע"ר לא הגיע לידינו. ובשו"ע ס"ז (אם עשה בית יד ונתן בו הלולב ונטלו, שפיר דמי, דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה). וראה דברי נחמיה שם סי"ב. וכן הוא לעיל סי' רנט בקונטרס אחרון ס"ק ג ד"ה וכן משמע (דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה, בסי' תרנ"א).
35. 3088. מרדכי רמז תשמט (ואנן נהיגינן ... ושלשה קשרים כנגד שלשה אבות). מהרי"ל הל' לולב ע' שצב (וג' אגודות שבלולב נגד ג' אבות). רמ"א ס"א (ויש שכתבו לעשות בלולב ג' קשרים, וכן נוהגין).
36. 3089. ט"ז ס"ק א (נראה דהקשר של מטה, דהיינו מה שקשר כל הג' מינים ביחד משום נוי, הוא נחשב לאחד, ויעשה למעלה עוד שנים אם אפשר לו). והיינו דאף דקיי"ל דאין צריך לאגוד הלולב עצמו אף אם העלים מפורדים קצת, כדלעיל סי' תרמה ס"ד (אע"פ שכל זמן שאינן כפותין הן עומדים מפורדין ומרוחקין זה מזה, אף על פי כן הוא כשר, אפילו אם לא כפתו כלל. שלא הקפידה תורה אלא שיהא ראוי לכפותה, אבל לא שיהא כָּפוּת ממש, שהרי אין אנו קורין כָּפוּת אלא כַּפּוֺת), ושם נסמן (הערה 12 ). מכל מקום מבואר כאן שנהגו לאגדו אף אם אינם מפורדים כלל, כמבואר כאן. וראה דברי נחמיה שם ס"ו וקו"א ס"ק ה. ובספר המנהגים – חב"ד ע' 66 (על הלולב עצמו עושים שתי כריכות. משתדלים ששתי הכריכות תהיינה מכוסות בההדסים וערבות, גם כריכה העליונה, מקצתה על כל פנים. נוסף על שתי כריכות הנ"ל – אוגד הלולב וההדסים והערבות ביחד על ידי שלש כריכות, שלוש כריכות אלו הן במשך טפח אחד. נמצא סך הכל חמש כריכות). ונתבאר בלקוטי שיחות ח"ד ע' 1368. וראה אוצר מנהגי חב"ד ע' רפו-ז.
37. 3090. ט"ז שם (תמוה לי דהא צריך לכסכס העלין, וקשר זה מעכב הכסכוס. על כן צריך לעשות בענין שיוכל לכסכס היטב). פרי מגדים משב"ז ס"ק א (והקשר עליון שבלולב עכ"פ יוצא לולב טפח למעלה שיעור נענוע). ובספר המנהגים – חב"ד ע' 68 (בהושענא רבה קודם הלל מסירים שתי הכריכות אשר על הלולב, ואין נשארים אלא ג' הכריכות המאגדים את הלולב ההדסים וערבות ביחד). ומקורו ברוקח סי' רכ ע' קיט (מנהגינו לכופתו ו' ימים, ובהושענא מתירין אגודו למעלה, כפת כתיב, ו' ימים כפות בכפת אחד). מרדכי רמז תשנא (כפות תמרים, כתב ראבי"ה שמעתי כפת חסר וא"ו, משום דששה ימים קשור ודומה לכף אחת, וביום השביעי מתירין אותו). טור ושו"ע סי' תרסד ס"א (הושענא רבה ... נוהגים להתיר בו אגודו). ב"ח (וכיון שעכשיו הוא גמר החתימה למים, מתירין אגודו, כדי לנענע בו היטב).
38. 3091. סעיף א (שטפח זה היוצא למעלה מהאגודה (פירוש, שלשה מינים אלו ביחד נקרא אגודה) הוא המנענע). והיינו שיש בזה ב' פרטים: (א) ששדרו של לולב יוצא טפח "מההדס והערבה", הנקראים אגודה. (ב) ששדרו של לולב יוצא טפח "מאגד העליון", הנקרא אגודה.
39. 3092. גמרא מה, ב (כל המצות כולן (כגון קרשי המשכן ועמודים ולולב והדס וערבה), אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן (התחתון למטה והעליון למעלה), שנאמר (תרומה כו, טו) עצי שטים עומדים). רמב"ם פ"ז ה"ו (ונוטלן דרך גדילתן שיהיו עיקריהן למטה לארץ וראשיהן למעלה לאויר), וה"ט (והוא שיגביהן דרך גדילתן, אבל שלא דרך גדילתן לא יצא). טור ושו"ע ס"ב (יטול ... ראשיהם למעלה ועיקריהם למטה). ט"ז ס"ק ב (דבעי דרך גדילתן, וילפינן מעצי שיטים עומדים. ואפילו דיעבד לא יצא אם הפכו).
40. 3093. שערי שמחה הל' לולב ע' קיא (ואתרוג עוקצו למטה ומקום חוטמו למעלה) . המנהיג הל' אתרוג סי' כה (ואותן הפתיים שלוקחין האתרוג חוטמו למטה ועקצו למעלה כדרך שתלוי באילן, בודים מלבן ואינן יוצאין ידי חובתן, דבתחלת גדילתו חוטמו למעלה ועקצו למטה כדרך כל פירות האילן, ולבסוף מתוך כבדו נהפך את שלמעלה למטה, וכן דרך שאר הפירות הכבדים). מ"א ס"ק ז (ואף על גב דאתרוג תלוי באילן ועוקצו למעלה, מכל מקום מקרי דרך גדילתו עוקצו למטה (מצאתי כתוב בשם רי"ץ גיאות)). אליה רבה ס"ק יד (ואותן הפתיים שלוקחין עוקצין למעלה כדרך שתלוי באילן, אינן יוצאין, דבתחלת גדילתו עוקצה למטה, ולבסוף מתוך כבדו נהפך שלמעלה למטה (ספר המנהיג סי' כה)).
41. 3094. מהרי"ל הל' לולב ע' שצב (לכך יזהר בההדס להתיר אגודתו לראות אם מונח כתיקנה, כי הגוים לפעמים נותנין עוקצו של זה לצד עיקרו של זה. ולפעמים גם כופפין ראשם לתווך כדי שלא ינשרו העלין ואז לא מונח כדרך גדילתו, אך יזקוף ויפשוט ראשי הגבעול, ויניחן כולן כדרך גדילתן). הובא בדרכי משה ס"ק א. אליה זוטא ס"ק ג.
42. 3095. [3095] גמרא לז, ב (אמר רבה, לולב בימין ואתרוג בשמאל). טור ושו"ע ס"ב (יטול האגודה בידו הימנית ... והאתרוג בשמאלית). וכן הוא בפסקי הסדור (ויקח הלולב ... בימינו ... האתרוג בשמאלו). והיינו שאף בלא אגוד צריך ליטול הלולב ומיניו בידו הימנית.
43. 3096. גמרא שם (מאי טעמא, הני תלתא מצות והאי חדא מצוה). ט"ז ס"ק ב (הני תלתא מצות והאי חדא מצוה). מ"א ס"ק ו (משום דהני תלתא מצוה ואתרוג חדא מצוה (גמרא)).
44. 3097. תשובת רבנו יואל, בראבי"ה הל' לולב סי' תרצד, ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קכ (אינו אלא מצוה בעלמא, דבדיעבד לעולם יוצא). רמ"א ס"ג (ואם היפך, יצא), לפירוש המ"א ס"ק ט (משמע אפילו מי שאין אטר, אם היפך יצא). ט"ז ס"ק ד (דאפילו כל אדם שהיפך ונתן האתרוג בימינו והאגודה של לולב בשמאלו, יצא בדיעבד, דהא עיקר הטעם משום דהלולב יש בו ג' מצות, וזהו לכתחלה, אבל בדיעבד ודאי יצא אם היפך, דהא מכל מקום קיים המצוה).
45. 3098. רבינו חננאל מב, א (ואוקמה אביי כשהפך הלולב בשמאל ואתרוג בימין). מ"א שם (משמע דסבירא ליה דלא יצא. לכן טוב לחזור וליטלו בלא ברכה). וכעין זה לעיל סי' תרמט סכ"ד (ולכן יטול את הלחין בלא ברכה), ושם נסמן (הערה 163 ).
46. 3099. מ"א ס"ק ו (דאפילו בירך עליו כבר ואחר כך נוטלו פעם ב', צריך ליטלו בימין, כגון בשעת אמירת הושענות).
47. 3100. תשובת רבנו יואל שם ושם (מעשה ברוטנבור"ק, ששאלו לרבותי על איטר יד ימינו אם יש לו ליטול לולב בידו השמאלית משום דהיא חשובה לו כימין דעלמא. והשיבו, ודאי שמאל דידיה כימין דעלמא ... וכן נראה, דהכא אינו אלא משום דנטילה חשובה בענין שניטל, ולא כלאחר יד). רא"ש פ"ג סכ"ה (ואם הוא אטר יד ימין, יקח הלולב בשמאל, דימין דידיה הוא). רבנו ירוחם נתיב ח ח"ד (ס, ב). אגודה סוף סוכה סי' מז. מהרי"ל הל' לולב (ע' שצג). רש"ל בהגהות הטור, הובא בב"ח (נראה לי דטעות נפל בספרי רבינו, וצריך להגיה כמו שכתב הרא"ש, דאזלינן בתר ימין דידיה). רמ"א ס"ג (ויש אומרים דאזלינן בתר ימין דידיה). ט"ז ס"ק ג (אחר כך מצאתי שגם רש"ל הגיה בדברי הטור, והכונה אחת עם מה שהגהתי, על כן ודאי אין לנו אלא כיש אומרים שמביא רמ"א, הוא דעת הרא"ש ושאר פוסקים).
48. 3101. כל בו סי' עב לט, ג (ושולט בשתי ידיו, נוטל בימין, כשאר כל אדם, לא בשמאל). רמ"א שם (ושולט בב' ידיו, נוטל הלולב בימין ואתרוג בשמאל, ככל אדם).
49. 3102. כל בו שם לט, ב (שהרי אין כתוב ולקחתם ביד). מ"א ס"ק י (ואפשר דהכא מודה דדי שיטלנו בזרוע, דמי כתיב ולקחתם ביד).
50. 3103. רוקח הל' סוכות סי' רכ ע' קכ, לגירסת ופירוש המ"א בשו"ע (גידם, מי שאין לו יד אחת, נוטל לולב והאתרוג בזרועו ... או אם אין לו אלא שמאל). שו"ע ס"ד (אדם שאין לו יד, נוטל לולב בזרועו). ופירש המ"א ס"ק י (והרב"י סבירא ליה שתיבת אלא, טעות סופר הוא). והיינו דמיירי שיד אחת היא כהוגן, וביד השנית יש לו רק הזרוע (ולא כף היד). והיא ההלכה הראשונה כאן (יטול הלולב בזרועו הימנית), וההלכה הראשונה שבסעיף הבא (יטול האתרוג בזרועו השמאלית). אמנם המ"א עצמו גורס ברוקח, כבדפוסים שלנו (גידם, מי שאין לו אלא יד אחת, נוטל לולב והאתרוג בזרועו ... או אם אין לו אלא שמאל), ומפרש (והכי פירושו, שיקח הלולב בידו והאתרוג בזרועו ... או אם אין לו אלא יד שמאל, רוצה לומר דיקח גם כן הלולב ביד שמאלו). והיינו דמיירי שאחת מידיו חסרה לגמרי (כף היד וגם הזרוע). והיא ההלכה השנית כאן (יטול הלולב בידו השמאלית ... ואתרוג בזרועו השמאלית). וההלכה השנית בסעיף הבא (יטול בזרועו הימנית). ומכל זה רואים, שאף אם נחסרה לו כף היד הימנית, ועיקר פעילותו היא ביד השמאלית השלמה, מכל מקום אינו חשוב איטר, כמבואר בשו"ת צמח צדק או"ח סי' ה ס"ח (אלמא סבירא ליה דעל ידי שנקטעה ידו הימנית לא מיחשב איטר ... ומה שכתב ואם אי אפשר לו ליטול הלולב בזרועו הימנית יטול הלולב בידו השמאלית שהיא חשובה לו ימין, אין רוצה לומר שהיא ימינו באמת כמו באיטר, דאם כן אפילו יכול ליטול לולב בזרועו הימנית הי' ראוי שיטול בשמאלו השלמה, כמו באיטר. אלא רוצה לומר דחשובה לו כימין אע"פ שאינה ימין ממש, והוי נטילה חשובה). וראה לבושי שרד ס"ק ה.
51. 3104. לעיל ס"א (ואם נטל שלשה מינים אלו עם האתרוג בידו האחת, לא יצא ידי חובתו).
52. 3105. רוקח שם (ויותר טוב ממה שיקח הלולב ואחר כך אתרוג). הרי שאם אי אפשר באופן שנתבאר לעיל, יטלם בזה אחר זה.
53. 3106. סיום הסימן בשוע"ר לא הגיע לידינו. ובשו"ע סי"ב (ואם היו ארבעתן מצויים אצלו ונטלם אחד אחד, יצא).
54. 3107. רוקח שם ( והאתרוג בזרועו ... אם אין לו אלא שמאל), ושו"ע שם (אדם שאין לו יד, נוטל לולב בזרועו. וכן האתרוג), והיינו שהדין שוה בנקטעה ידו הימנית או השמאלית, כשני הפירושים שהובאו לעיל שם.
55. 3108. [3108] גמרא לט, א (כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן). תוס' שם (מטעם זה צריך לברך אלולב קודם שיטלנו, דאי לאחר שנטלו, מדאגבהיה נפק ביה ... ומיהו לא מסתבר כלל, דהיאך יברך עליו והוא מונח בכלי ... וכל שעה שאין המצוה מזומנת בידו לעשות לא מיסתבר כלל לברך עליו. ושמא משיתחיל ליטול לולב קודם שיטול האתרוג מברך, והיינו עובר לעשייתן, שמעכבים זה את זה). רא"ש פ"ג סל"ג (והיה נראה שיברך עליו קודם שיטלנו בידו. אבל לא מיסתבר, דהיאך יברך עליו בעוד שהוא מונח בכלי ... וטוב שיברך משיתחיל ליטול הלולב, קודם שיטול האתרוג, דהיינו עובר לעשייתן, שמעכבין זה את זה). טור ושו"ע ס"ה (יברך על נטילת לולב ושהחיינו, קודם שיטול האתרוג, כדי שיברך עובר לעשייתו). מ"א ס"ק יא (קודם שיטול האתרוג, ולאחר שנטל הלולב, ולא קודם לכן). וכן הוא בפסקי הסדור (ויקח הלולב תחלה לבדו בימינו ויברך, ואחר כך יקח האתרוג בשמאלו). ולענין זמן ברכת שהחיינו ביום הראשון, ראה לעיל תרמד (ומברכין על נטילת לולב ושהחיינו), ושם נסמן (הערה 4 ).
56. 3109. סעיף יז (כל ברכות המצות צריך לברך אותן קודם התחלת עשיית המצוה). וכן הוא לעיל סי' ו' ס"ה (כל המצות צריך לברך עליהן קודם לעשייתן). סי מו ס"ג (ברכת המצות שצריך לברך עובר לעשייתן). סי' ס ס"ב (ברכות שאר מצות, שאין מברכין אותן אלא עובר לעשייתן). סי' קנח סט"ז (שכל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן). סי' קסז סי"א (ברכת המצות, שאין מברכים אלא עובר לעשייתן). סי' רסג ס"ח (חייבים לברך עובר לעשייתן). סי' שסו סי"ח (מפני שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן). סי' תלב ס"א (קודם שיתחיל לבדוק צריך לברך). סי' תרלט סט"ז (שכל המצות צריך לברך עליהן עובר לעשייתן). סי' תרמג ס"ב (שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן).
57. 3110. ברייתא מו, א (נטלו לצאת בו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב). טור ושו"ע שם (יברך על נטילת לולב). וכן הוא בסדור (ברוך כו' על נטילת לולב).
58. 3111. גמרא לז, ב (מאי טעם לא מברכינן אלא על נטילת לולב הואיל וגבוה מכולן), ופרש"י (חשוב הוא ונקרא האגד על שמו). וראה גם רש"י לא, א ד"ה אין (האי לולב, היינו הושענא, כולהו שלשה המינים יחד). כל בו סי' עב לט, סע"ב (ומברכין על הלולב ולא על שאר המינין, לפי שבמינו גבוה מכלן, פירוש, והוא עיקר ושאר המינין טפלים לו, ומברך על העקר ופוטר את הטפל. ויש אומרים מאחר שהוא חשוב במינו מכלן, כל האגודה נקראת על שמו, והוי כפי שברך בפירוש על כל אחד בשמו). לבוש ס"ב (ומהאי טעמא גם כן מברכין על הלולב ופוטר את כולם, מפני שהוא הגדול והגבוה בתוך האגודה, שהוא עיקר לגבי אתרוג). ומברכין "על" (ולא בלמ"ד), ונתבאר לעיל סי' תלב ס"ד (מצות שמברכין עליהם בלשון על ... אם בירך עליהן בלמ"ד ... יצא ... אבל לכתחלה צריך לברך על כל מצוה ברכה שתקנו לה חכמים. וטעם שינוי הנוסחאות בברכת המצות הוא מבואר בראשונים עיי"ש), ושם נסמן (הערה כב).
59. 3112. סיום הסימן לא הגיע לידינו (וכן שאר הסימנים עד סוף חלק או"ח סי' תרצז). וראה פסקי הסדור (דיני הלולב. סדר הושענות. סדר הקפות בשמחת תורה. דיני חנוכה. סדר קריאת המגילה). השלמות דברי נחמיה או"ח עד, ב ואילך (סי' תרנא. עתר).