תרלח סוכה ונויה אסורין כל שבעה

הערות

1. 2154. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) קדושת סכך ודופני הסוכה (ס"א-ה). (ב) תנאי בנויי הסוכה (ס"ו-יא). (ג) תנאי בסכך ודופני הסוכה (סי"ב-טז). (ד) הסרת הנוי מהסוכה (סי"ז-ח). (ה) עצי הסכך אחרי החג (סי"ט). (ו) פסוקים ושעטנז בנוי הסוכה (ס"כ-כא).
2. 2155. גמרא [ברייתא] סוכה ט, א (כשם שחל שם שמים על החגיגה (שלמי חגיגה, שם שמים חל עליהם לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין, רש"י), כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר (אמור כג, לד) חג הסוכות שבעת ימים לה', מה חג (חגיגה, רש"י) לה', אף סוכה לה'). ולימוד זה הוא רק לענין ההלכות שנתפרשו בו, כמבואר בט"ז ס"ק ג (דודאי אין לך לומר שכל הדינים שישנם בחגיגה יהיו בסוכה, דאם כן נימא שיש גם בסוכה קדושת הגוף. אלא על כרחך דהכי קאמר קרא, חג הסוכות תעשה לך ז' ימים, דדוקא בזה יהיו שוים, לענין ז' ימים שתהא קדושת הסוכה לזמן זה כמו חג, ולא תטול ממנו להנאתך שום דבר לבטל ממנה קדושה שלה, בזה דוקא שוים, ולא לדבר אחר). וכדלקמן ס"ה (אינן אסורים אלא להסתפק מהן ... אבל מותר ליהנות מהן הנאה להשתמש בהם כל תשמיש, כל שאינו מפקיע מעליהם קדושת הסוכה, כגון להניח עליהם חפציו, ולהריח בהם, אם הם עצי בשמים, וכל כיוצא בזה), וסי"ט (עצי הסכך אחר שעברו ימי החג ... מותר להסתפק מהן ולהשתמש בהן לכל מה שירצה). וראה אור התורה דברים ע' א'תשה. מראי מקומות וציונים.
3. 2156. רש"י יב, א ד"ה כשרין לדפנות (דכל סוכה הכתוב, סכך משמע, דדופן לא איקרי סוכה). ט"ז סי' תרל ס"ק א (דמשמעות הכתוב דסוכות תעשה באספך מגרנך, קאי אסכך דוקא, דדפנות לא איקרי סוכה ... שהוא פשוטו של לשון סוכה, דהיינו הסכך).
4. 2157. תוס' שם ד"ה מנין (משמע דאסירי מדאורייתא, ודרשה גמורה היא). רא"ש פ"א סי' יג (דמשמע הכא דעצי סוכה אסירי מדאורייתא ודרשה גמורה היא). רמב"ם פ"ו הט"ו (עצי סוכה אסורין כל שמנת ימי החג, בין עצי דפנות בין עצי סכך אין ניאותין מהן לדבר אחר), לפירוש הט"ז סק"א (וצריך לומר דעת הרמב"ם דאסר הדפנות מטעם מוקצה ... והיינו מדרבנן ... והרא"ש שתמה על הרמב"ם, הוא מטעם שכללן ביחד הסכך והדפנות, משמע דתרוייהו מן התורה, וזה ודאי אינו).
5. 2158. דאף שנתבאר בתוס' שם (ור"ת מפרש דעצים של כדי הכשר סוכה חיילא קדושה עלייהו, ואסירי מדאורייתא, אבל היותר מכדי הכשר לא מיתסרי אלא מדרבנן). מכל מקום כתב הט"ז שם (דהרמב"ם הי' קשה לו קושיות התוס' בפ"ק דף ט', דאסרינן עצי סוכה מן התורה, ובפרק כירה משמע שהוא מטעם מוקצה, והיינו מדרבנן. וניחא ליה, דפרק כירה מיירי מהדפנות וכאן מיירי מהסכך), הרי שאינו מחלק בין סכך הצריך להכשר לבין היתר על הכשר סוכה.
6. 2159. שאפילו נויי סוכה שנפלו, אסור להסתפק בהם, כדלקמן ס"ו (ואפילו אם נפלו מהסוכה, מפני שהוא ביזוי למצוה כשמסתפק מנויה), ושם נסמן (הערה 24 ). וכן דפנות הסוכה שנפלו, אסור להסתפק מהם, כדלקמן סעיף הבא (אסור להסתפק אפילו מעצי הדפנות כל שבעת ימי החג, אפילו אם נפלה הסוכה), ושם נסמן (הערה 9 ). * תוכן ההלכה של קדושת הסכך, דפנות ונויי הסוכה, שיתבארו בהמשך הסימן שלפנינו: (א) הסכך אסור בהנאה מהתורה בשבעת ימי החג, אפילו נפלה הסוכה (ס"א), אבל אחר החג מותר (סי"ט). וגם בשבעת ימי החג לא נאסרה אלא הפקעת הסכך מקדושה, אבל מותר להשתמש בו בלא הפקעה (ס"ה). וגם זה לא נאסר אלא אחר שישב בה פעם אחת לשם מצות סוכה (סט"ו). (ב) הדפנות, כיון שהוקצו למצות סוכה, דינם מדברי סופרים כמו הסכך עצמו, אפילו נפלה הסוכה (ס"ב). (ג) נויי הסוכה, כיון שהוקצו למצות סוכה, אסור להשתמש בהם מטעם ביזוי מצוה, ובמילא חלה עליהם קדושה להאסר בהנאה כמו הסכך, אפילו נפלו (ס"ו). (ד) כיון שהסכך אסור בהנאה מהתורה, אין מועיל בו תנאי (סי"ב). אבל הדפנות והנוי, לא נאסרו אלא מחמת שהוקצו, ולכן מועיל בהם תנאי שלא יוקצו ולא תחול בהם קדושה (ס"ז-יד), אפילו הסוכה קיימת (ס"ז וסי"ד). (ה) ומכל מקום יש הפרש בין נויי הסוכה, שמועיל בהם תנאי במקום שלא הוקצו לבין השמשות (ס"ז-י), לבין דפנות, שאין התנאי מועיל במקום שיש בהם משום סתירת אהל ביום טוב (סי"ב-ד), והיינו שתלוי באופנים שנתבארו בסי' תקיח (סט"ז-כ), אם יש בהם משום סתירת בנין.
7. 2160. ט"ז שם, בדעת ה רמב"ם שם (וכדלעיל הערה 4 ).
8. 2161. רמב"ם שם. שו"ע ס"א (שמונת ימי החג, וראה לקמן בהגהה).
9. 2162. ביצה ל, ב (ושוין בסוכת החג בחג שאסורה ... הכא בסוכה נופלת עסקינן). רמ"א ס"א (ואפילו נפלה הסוכה, אסורים). והיינו אפילו אם התנה עליה שאם תפול ישתמש בה, כדלקמן סי"ב (ואפילו עצי הדפנות שאיסורן אינו אלא מדברי סופרים, הואיל והוקצו למצות סוכה חלה עליהם קדושת הסוכה, אעפ"כ אין מועיל להם התנאי להסתפק מהן אפילו לכשתפול הסוכה בתוך החג). ואפילו בסוכה שאינה של מצוה, כדלעיל סי' תקיח ס"ב (ואפילו אם התנה עליה מערב יום טוב שיהיה מותר לטלטלה לכשתפול ביום טוב, אין תנאי זה מועיל כלום, דאף שהיה דעתו עליה מערב יום טוב ואין בה משום מוקצה, מכל מקום יש בה משום נולד, שהרי אתמול היה עליה שם סוכה והיום נקראת שברי עצים, ולפיכך אסור לטלטלה להאוסרים נולד ביום טוב). אלא ששם אסור משום נולד ביום טוב עצמו, לדעת האוסרים נולד ביום טוב, וכאן אסור משום קדושת הסוכה כל שמונת (או תשעת) הימים, לדברי הכל. ואם הוסיף דופן למצוה מן המובחר, לא חלה עליו קדושת הסוכה, ונאסר משום נולד רק ביום טוב עצמו.
10. 2163. מוהר"א מזרחי בביאורו לסמ"ג הל' סוכה טז, ד. הובא בב"י ד"ה ויש לדקדק (משום דדפנות צריכי לה לסוכה, דאי לאו דפנות לא קיימא סככה, והוה ליה כאילו בטלינהו לגבי סככה, והוה ליה כסכך ואסירי).
11. 2164. ר"ן ביצה יז, א (ומיהו לאחר שעשה השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר הסוכה [כגון שתי דפנות וג' טפח], אם אחר כך הוסיף דופן, משמע דלא מיתסרא. אבל עשאן לארבעתן סתם, כולם אסורות ומוקצות). שו"ע שם (ואם אחר שעשה השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר סוכה הוסיף דופן, לא מיתסרא. אבל אם עשה ארבעתן סתם, כולן אסורות ומוקצות). ו ראה יגדיל תורה (נ.י.) ח ע' פז.
12. 2165. בשו"ע שם ס"א (סוכה ונוייה אסורים גם בשמיני, ובחוצה לארץ שעושים שני ימים טובים, אסור גם בתשיעי, שהוא ספק שמיני). ט"ז שם ס"ק א (מטעם דאיתקצאי בין השמשות של ח', דצריך לאכול שם, אם ירצה לאכול). מ"א שם ס"ק א (דאילו מתרמי סעודת בין השמשות בעי למיכל בגוה, ומגו דאיתקצאי לבין השמשות וכו' (גמרא). והוא הדין בחוץ לארץ בט' אסור מהאי טעמא).
13. 2166. כדלעיל סי' תרכט סכ"ב (חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהן כשהן אגודין), וסכ"ח (אם עבר וסיכך בחבילה, מתיר אגדה והיא כשרה ... אבל חבילה שהעלה אותה ליבשה, וכשהגיע החג נמלך עליה לסיכוך ... אין מועיל לה התרת האגד להכשירה). ומיירי באופן שאינו פוסל הסכך, כדלעיל שם סכ"ג-ה.
14. 2167. ט"ז סי' תקיח סוף סק"ו (בסכך בחבילה מקושרת, שיש הוכחה שלא נתכוין להוסיף, ואם כן הי' לו להתירו, זה יש להתיר אפילו בסוכה דמצוה, כן נראה לענ"ד). וכן הדין בסוכה שאינה של מצוה, כדלעיל סי' תקיח סי"ח (אין שום הפרש בין קני הסכך לקנים הללו שהניח על גביהן והכל נחשב כדבר אחד, והנוטל מאחד מהן ביום טוב הרי זה כסותר אהל), וסי"ט (אבל אם קנים הללו שהניח על גבי הסכך הן אגודין ביחד ועשויין כחבילה, מותר ליטול מאגודה זו ביום טוב, דכיון שלא התיר אגדן כשהניחן על גבי הסכך כדרך כל המסככין בקנים שמתירין אגדן, הרי ניכר הדבר שקנים הללו אינן מכלל הסכך ואינן בטלים אצלו). אלא שלעיל שם מיירי לענין סתירת אהל ביום טוב, וכאן מיירי אף בחול המועד, מטעם קדושת הסוכה.
15. 2168. וכן הדין בסוכה שאינה של מצוה, כדלעיל סי' תקיח סי"ז (בין שהם אגודים ביחד ועשויין כחבילה, בין שהן נפרדין) .
16. 2169. ואף שלענין סוכה שאינה של מצוה מתירין בזה, כדלעיל שם סי"ז (אבל אם לא נתכוין בהן להוסיף בעובי הדופן אלא כדי לחזקו ולסמכו בלבד ... אינן בטלין לגבי הדופן ואינן נחשבין כמותו, והנוטל מהם אינו כסותר בנין). מכל מקום לענין סוכת מצוה הרי הן בטלין לגבי הדופן, כמבואר ב ט"ז סי' תקי[ח] שם (ולענ"ד נראה דיש לחלק, דבסמוך לדופן שאין לנו הוכחה לומר שנתכוין שלא להוסיף, יש לאסור בסוכות החג).
17. 2170. (רא"ש). מ"א סק"א (ואם סמך עצים לסוכה כדי לעבותה, אפילו אחר שנגמרה, אסורים). וכמו בסוכה שאינה של מצוה, דלעיל שם סט"ז (ואפילו אם לאחר שגמר את כל הדפנות העמיד עוד חבילות של קנים אצל אחת מהדפנות כדי להעבותו ולחזקו על ידי הוספת קנים אלו, אסור ליטול מקנים אלו ביום טוב, לפי שהן בטלין לגבי הכותל ונחשבין כמותו, כיון שהעמידן שם כדי להוסיף בעובי הדופן הרי הן נחשבין מכלל הדופן).
18. 2171. תוס' שבת כב, א ד"ה אבוהון (דשאני סוכה, דבמסתפק מהן איכא ביטול מצוה).
19. 2172. מהרי"ל הל' סוכות ע' שסז (יזהר שלא יהנה מהן מאומה בחג, אפילו ליטול קיסם כדי לחצות בו שיניו או להפוך בו בביצה, וכ"כ מהר"ם, וכן הוא בדרשות מה"ר חיים מווינא). רמ"א ס"א (ואפילו קיסם לחצוץ בו שיניו אסור).
20. 2173. ט"ז סק"ג (דודאי אין לך לומר שכל הדינים שישנם בחגיגה יהיו בסוכה, דאם כן נימא שיש גם בסוכה קדושת הגוף, אלא על כרחך דהכי קאמר קרא, חג הסוכות תעשה לך ז' ימים, דדוקא בזה יהיו שוים לענין ז' ימים שתהא קדושת הסוכה לזמן זה כמו חג, ולא תטול ממנו להנאתך שום דבר לבטל ממנה קדושה שלה, בזה דוקא שוים ולא לדבר אחר ... ועל כן נראה פשוט, שמ"ש אין נאותין מהם לדבר אחר, היינו ר[ק] ליטול [ממנו], משום שבזה תבטל קדושתה, אבל בעוד שהיא קיימת, אין איסור הנאה ממנה כדי לסמוך עלי' או להניח עלי' שום דבר, כיון שעדיין קדושתה עלי'). והיינו שכן היו רגילים בימים הראשונים, כדלעיל סי' תרכח ס"ז (במה דברים אמורים, בימים הראשונים שהיו רגילים להשתמש בסכך להניח ולתלות שם חפציהם, אבל עכשיו שאין רגילין בכך). ואף שאסור ליהנות מתשמישי מצוה (אף אם אינן תשמישי קדושה), כמו בנרות חנוכה, ש"אין לנו רשות להשתמש בהן", וכדאמרינן שבת כב, א (אמר רב יהודה אמר רב אסי (אמר רב) אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ... שלא יהו מצות בזויות עליו), וכן הוא בציצית, כדלעיל סי' כא ס"א (ציצית תשמישי מצוה הן ... כל זמן שהן קבועין בטלית אסור להשתמש בהן שום תשמיש של חול, כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום ביזוי מצוה), ובסי' מב ס"ו (שלא ישתמש בהם בשעת מצותן, כגון לקשור איזה דבר בחוטי ציצית התלוים בבגד, כמו שנתבאר בסי' כ"א (ואין צריך לומר בתשמישי קדושה, כגון לכרוך איזה דבר ברצועה הקבוע בתפילין שעליו ... משום בזוי מצוה)). מכל מקום לא אסרו בסכך "אלא להסתפק מהן".
21. 2174. גמרא שבת קנו (כנראה שייך ציון זה לקמן ס"ו, וכדלקמן הערה 25 ). ריטב"א לז, ב ד"ה הדס (הדס של מצוה אסור להריח בו, דכי אקצייה מריחא אקצייה. יש שהיו סבורין לומר דהוא הדין להדס וחבצלת שנותנים בסוכה, ורבינו נר"ו אומר דהא ליתא, שלא אמרו אלא בהדס של מצוה, שכיון שהוא צריך לו למצותו, שאינו יוצא אלא בו, אקצייה למצוה מריחיה, אבל הדס של סוכה, דאפשר ליה בעצים בעלמא, מעשה עץ בעלמא משמש, ומהבערה בלחוד אקצייה, שלא יפחות בסוכה, אבל מריחא לא אקצייה. וכן עיקר). דעה הב' בר"ן יח, א (ומסתברא דהוא הדין להדס שנותנין בסוכה, דמריחא אקצייה. אבל יש חולקין ואומרים שלא אמרו כן אלא בהדס שבלולב, שכיון שהוא צריך למצותו ואי אפשר אלא בו, לריחיה שהוא עומד אקצייה, אבל הדס של סוכה, כיון דאפשר ליה בעצים בעלמא, מעשה עץ בלבד משמש, ומהבערה בלחוד אקצייה, שלא יפחות מסוכה, אבל מריחא לא אקצייה). דעה הא' ב רמ"א סוף ס"ב (אם סכך בהדס או תלה בסוכה אתרוג לנוי, מותר להריח בו, דלא הוקצה מריח). מ"א ס"ק י (דלא הוקצה מריח, דהא אפשר לסכך בעצים (ר"ן)). ט"ז שם (דכאן כתב בשם הר"ן שני דיעות אם מותר להריח בהדס ... וממה שכתבתי מוכח להיתר בזה, נראה לי). והיינו שלענין ד' מינים נפסק בשו"ע רס"י תרנג (הדס של מצוה אסור להריח בו, אבל אתרוג של מצוה מותר להריח בו). ובט"ז שם ס"ק א (הדס של מצוה, לפי שעיקרו אינו אלא להריח בו, ומזה הוקצה כל ז', כמו בעצי סוכה. אבל אתרוג עיקרו לאכילה, ומזה לבד הוקצה ולא מלהריח). ולענין הסכך יש ב' דעות אם דומה להדס או לאתרוג. אמנם לפי מה שנתבאר לעיל (הערה הקודמת) שלא אסרו בסכך אלא להסתפק מהן, ומותר להשתמש בהן, מוכח שמותר להריח בהם כמו האתרוג.
22. 2175. גמרא [ברייתא] י, א (סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין (מעשה אורג כגון בגדי צבעונין, רש"י) ובסדינין המצוירין (שצורתן בולטת כגון מעשה רוקם או מעשה אורג, רש"י), ותלה בה אגוזין שקדים אפרסקין ורמונים, פרכילי ענבים ועטרות של שבולין, יינות שמנים (נותנין בכוסות של זכוכית לנוי, רש"י) וסלתות, אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג). רמב"ם פ"ו הט"ז (אוכלין ומשקין שתולין בסוכה כדי לנאותה, אסור להסתפק מהן כל שמונה). שו"ע ס"ב.
23. 2176. גמרא שם ע"ב (דילמא מן הצד), ופרש"י (לדפנות קאמר, אבל למעלה אימא לך אפילו לנאותה נמי). הרי שלמסקנא כשרה בין מן הצד ובין מלמעלה, ואסור להסתפק מהם. ט"ז ס"ק ח (דאין שום פוסק סבירא ליה להתיר אפילו בנוי דפנות). מ"א ס"ק ט (בגמרא דף י' ע"ב, דמשני דלמא מן הצד, משמע בהדיא דנויין שהן מן הצד אסורים, וכ"מ בטור, שדוקא בעצים כתב חילוק בין דפנות לסכך, אבל בנויין לא כתב חילוק).
24. 2177. גמרא שבת כב, א (אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ... משום ביזוי מצוה). שו"ת הרא"ש כלל כד סי' ט (דדוקא בעצי סוכה אמרינן דאסירי בחול המועד מטעמא דהוקצה למצותו, לפי שצריך לחזור ולבנות סוכה מן העצים לאכול בסוכה. אבל נויי סוכה אין לאסרן בחולו של מועד מטעמא דהוקצה למצותו, שאין הסוכה בטלה כשאין בה נויין, הילכך איצטריך טעמא דבזויי מצוה אפילו בעודן תלויין. והשתא דאסירי להו משום טעם דבזויי מצוה, בעודן תלויין בסוכה, אסרינן להו משום הוקצה למצותו אפילו נפלו בחול המועד. אבל אי לאו טעמא דבזויי מצוה, אפילו בעודן תלויין הוו שרו בחול המועד). ר"ן ביצה יז, א (ומיהו איכא למידק דהכא גמרינן דסוכה אסורה מן התורה משום היקשא דחגיגה, ובפרק במה מדליקין יהבינן טעמא להך ברייתא [דנויי סוכה] דתני אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג משום בזויי מצוה ... תירץ הרמב"ן ז"ל דכולהו איתנהו, דעצי סוכה כל ז' אסורין מן התורה כחגיגה, ונויי סוכה אסורין כל ז' משום בזויי מצוה, והיינו ההיא דפרק במה מדליקין ... ונראה לי דאע"ג דאיסורא דנויין משום בזויי מצוה, מכל מקום כיון שטפלן לסוכה עשאן כמוה, ואי מתהני מנייהו אפילו לאחר שנפלו, איכא משום בזויי מצוה). הובא ב"י ד"ה ומ"ש ולפי. טור ושו"ע שם (אפילו נפלו). והיינו שאף שבציצית נתבאר לעיל סי' כא ס"א (ציצית תשמישי מצוה הן ... כל זמן שהן קבועין בטלית אסור להשתמש בהן שום תשמיש של חול, כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום ביזוי מצוה), וסי' מב ס"ו (שלא ישתמש בהם בשעת מצותן, כגון לקשור איזה דבר בחוטי ציצית התלוים בבגד, כמו שנתבאר בסי' כ"א (ואין צריך לומר בתשמישי קדושה, כגון לכרוך איזה דבר ברצועה הקבוע בתפילין שעליו ... משום בזוי מצוה)). מכל מקום נויי סוכה אסורין אפילו נפלו, כיון שטפלין לסוכה עשאן כמוה.
25. 2178. בה"ג פ' הישן (לג, א). הובא במרדכי רמז תשלח (בה"ג פסק עיטורי סוכה שנפלו בשבתא או ביום טוב, אסור באכילה ואסור לטלטלן ממקומן. נפלו בחול המועד, מותר לטלטלן ואסורין באכילה, מפני שהוקצו למצוה). ואף שבבה"ג לפי גירסת הטור מחלק בין שבת ליום טוב (בעל הלכות שכתב עטורי סוכה שנפלו בשבת אסורין באכילה ואסורין לטלטלן במקומן, נפלו ביום טוב אסורין באכילה ומותרין לטלטלן במקומן, נפלו בחול המועד אסורין באכילה ומותרין להחזירם ... ואיני מבין מה שחלק לענין טילטול במקומן בין שבת ליום טוב). והעיר מוהר"א מזרחי בביאורו לסמ"ג יז, ג (והדין עמו, שהרי בסוף שבת מקשה מסתם משנה דיום טוב, לרבי יוחנן דקאי בשבת, משמע דאין חילוק ביניהם), הובא בב"י. והוא האמור גמרא שבת קנו , סע"ב (ואף רבי יוחנן אמר הלכה כרבי שמעון. ומי אמר רבי יוחנן הכי, והא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה, ותנן אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב). רמ"א ס"ב (וביום טוב ושבת אסור לטלטלם, דמוקצים הם).
26. 2179. כדלעיל סי' תקיג ס"ג (וכיון שהיא אסורה באכילה, אסורה גם כן בטלטול, שהרי אינה ראויה לכלום בו ביום), ובקו"א סק"א. סי' תקטו ס"א (וכל שאינו ראוי לאכילה אסור לטלטלו ביום טוב), וס"ד (וכיון שאסור לאכלו ולהשתמש בו אסור גם כן לטלטלו, שהרי אינו ראוי לכלום בו ביום), ושם נסמן (הערה יח).
27. 2180. ב"י ד"ה ומ"ש בשם הרא"ש (אבל בתנאי מותר לטלטלן מפני הגנבים והגשמים שלא יפסדו), בשם שו"ת ה רא"ש כלל כד סי' ט (וכן הייתי נוהג להתנות ולסלקם בעת הגשמים). ולמעשה ראה לקמן סי"א.
28. 2181. גמרא [ברייתא] י, רע"ב (ואם התנה עליה, הכל לפי תנאו).
29. 2182. ביצה ל, ב (אביי ורבא דאמרי תרוייהו, באומר איני בודל מהם כל בין השמשות, דלא חלה קדושה עלייהו), ופרש"י (דכי מהני תנאה, באומר מבעוד יום איני בודל מהם מהיות כוחי וזכותי בהם ליטלן כל שהות אורך של בין השמשות של ערב יום טוב, הלכך בשעת ביאת היום שהיתה קדושה צריכה לחול עליהם, לא חלה, לפיכך לא הוקצה). טור ושו"ע ס"ב (ואם התנה עליהם בשעה שתלאן ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות, הרי זה מסתפק מהם בכל עת שירצה, שהרי לא הקצה אותם ולא חלה עליהם קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה). דרכי משה ס"ק ג (צריך לעשות כן קודם בין השמשות, כי מאחר שנכנס ספק בין השמשות, תו לא מהני תנאי). רמ"א ס"ב (וצריך לעשות התנאי קודם בין השמשות). וכן לענין אתרוג נתבאר לעיל ס"ז (במה דברים אמורים כשהתנה עליו קודם בין השמשות של ליל ראשון), ושם נסמן (הערה 130 ).
30. 2183. ארחות חיים הל' סוכה סי' מא (כלומר מכל בין השמשות של שמונת הימים). רמ"א ס"ב (של ח' ימים). וכדלקמן ס"ט, דלא מהני אם אמר יום הראשון בלבד, או אם אמר מיום שני ואילך.
31. 2184. שו"ת הרא"ש כלל כד סי' ט (אלמא, יכול להסתפק מהם בין השמשות אף על פי שתלויין בסוכה ... תנאי מועיל בהן אפילו בעודן תלויין, ולית בהו משום בזויי מצוה, כיון דהתנה עליהם). וכן הוא לענין דפנות, כדלקמן סי"ד (הרי זה מסתפק מהן בכל עת שירצה, אפילו בשעה שהסוכה קיימת ויושב בה לשם מצוה).
32. 2185. הגהות סמ"ק סי' צג ע' נד (נראה שאותם תנאים שאומרים אני מתנה לאכול מן הפירות אם יפלו, אינו מועיל כלום). טור ושו"ע ס"ב (ודוקא שמתנה בזה הלשון, אבל אם אמר אני מתנה עליהם לאוכלם כשיפלו, אינו כלום).
33. 2186. ב"י ד"ה ומ"ש ודוקא (דכשהוא אומר אני מתנה עליהם לאכלם כשיפלו, אינו כלום, משום דכיון דחלה קדושה עלייהו בין השמשות תו לא פקעה). לבוש ס"ב (דהא כיון שלא נפלו בתחלת הכנסת חג, הרי חל עליהם קדושת החג, ותו לא פקעה).
34. 2187. ט"ז ס"ק ה (בכל בין השמשות חל האיסור בפני עצמו). וכן הוא לקמן סי' תרמד (שכל יום ויום נחשב ליום טוב בפני עצמו).
35. 2188. ארחות חיים שם בשם ה רמב"ן (ויאמר כן, איני בודל מהן כל בין השמשות, כלומר מכל בין השמשות של שמונת הימים, שאם לא אמר כן, אם לא חל עליו האיסור בין השמשות של יום ראשון, חל בשאר הימים, ונמצא שלא הועיל לו תנאו של בין השמשות ראשון לשאר הימים). הובא ב"י שם. רמ"א שם (של ח' ימים). לבוש ס"ב (שאף אם לא יחול עליו האיסור בין השמשות של יום ראשון, יחול בשאר ימים, ונמצא שלא הועיל לו תנאי של בין השמשות הראשון לשאר הימים).
36. 2189. ביצה ל, סוע"ב (הכא דלא מפסקו לילות מימים, כולהו יומי כחדא יומא אריכתא דמי). ארחות חיים ו רמב"ן שם (ואם לא אמר תנאי בבין השמשות ראשון לכל בין השמשות, תו לא מהני בהו תנאה, דכיון דחייל איסורא בבין השמשות קמא ממילא חייל בכולהו יומי, דכולהו יומי כיומא אריכתא דמו). הובא ב"י שם. רמ"א שם (וצריך לעשות התנאי קודם בין השמשות הראשון). ט"ז ס"ק ו (דאם לא כן, כיון דחייל איסורא בבין השמשות קמא, ממילא חייל בכלהו, דכיומא אריכתא דמי לענין זה, ולא מהני תו תנאי). וראה לקמן סי' תרמט ס"כ (לענין אתרוג).
37. 2190. ט"ז שם (דכיומא אריכתא דמי לענין זה). וכדלעיל בתחלת הסעיף, שאף אם התנה על יום ראשון, הוקצה ליום שני ואילך, "לפי שכל יום ויום נחשב לקדושה בפני עצמה".
38. 2191. יש"ש ביצה פ"ד סי' ג (וחומרא יתירה היא, דבודאי אם אומר להדיא בין השמשות זה, אם כן הנה משמע כאלו אומר שיחול קדושה בין השמשות אחר, אבל אי אמר סתם בין השמשות, משמע כל ח' ימים, וכן כשאומר כשארצה אטול מהן בסתם, כולל כל הימים). מ"א סק"ז (ויש"ש כתב דחומרא יתירה היא, דכיון שאמר סתם איני בודל מהן כל בין השמשות, כל ח' ימים במשמע).
39. 2192. תוספתא ביצה פ"ג ה"ז (אם אמר לכשארצה אטול, הרי זה מותר). בה"ג פ' הישן לג, א (אם התנה עליהם מתחילה בשעה שתלה אותן ואמר כשארצה אטול מהן, הרי זה מותר). טור ושו"ע סוף ס"ב (ואם אמר אני מתנה עליהם לאכלם אימתי שארצה, מהני, שגם בין השמשות בכלל). ב"י ד"ה ומ"ש אבל (משום דבשעת ביאת היום שהיתה קדושה צריכה לחול עלייהו לא הוציא כחו וזכותו מהם, שגם הוא בכלל כל זמן שארצה אטול מהם הוא, הילכך לא חלה קדושה עלייהו ולא הוקצו, ורשאי להסתפק מהם).
40. 2193. ראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 65 (אין מנהגינו בנוי סוכה). אוצר מנהגי חב"ד חג הסוכות ע' רסז.
41. 2194. דרכי משה ס"ק ה. רמ"א ס"ב (נויין שנותנים בדפנות, כגון סדינים המצויירים, נוהגין לטלטלם מפני הגשמים אפילו בלא תנאי). ומיירי שדעתו להשתמש בהם אחר שהסירם, או שמיירי בשבת ויום טוב ואין חוששים לאיסור מוקצה. ואילו לקמן סי"ז לא הזכיר שהתנה, כי אין רצונו להשתמש בהם, רק להסירם מפני הגשמים והגנבים, ולמחר יחזירם.
42. 2195. ט"ז ס"ק ח (נראה לי להקל בסדינים המצויירים, שיש חשש מפני גנבים, אנן סהדי שלא תלאן שם מתחלה להיותן שם תמיד, על כן לא אתקצו כלל, ואפילו לא התנו ... ואפשר אפילו מסתמא, הוה כהתנו בכך, כיון שהמנהג כן).
43. 2196. דרכי משה ו רמ"א שם (ומכל מקום טוב להתנות עליהם).
44. 2197. גמרא ביצה ל, ב (סוכה דמצוה לא מהני בה תנאה ... עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו, אתקצאי לשבעה). ר"ן ביצה יז, א (ומי מהני בה תנאה ... סוכה עצמה על כרחו היא קדושה מגזרת הכתוב דמה חג לה', הלכך נקטינן דבסוכה לא מהני תנאה כלל). טור ורמ"א ס"א ([עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג] ... ואפילו נפלה הסוכה אסורים, ולא מהני בה תנאי). מ"א ריש הסימן (והר"ן כתב דלא מהני תנאי בכל ענין, משום דאסור מדאורייתא).
45. 2198. ר"י בתוס' ט, א ד"ה מנין (דכיון דלא מהני ביה תנאי בעודה קיימת, כשנפלה נמי לא יועיל, דמיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לשבעה). רמ"א שם (ואפילו נפלה הסוכה אסורים). ונתבאר לעיל (הערה 9 ).
46. 2199. סעיף א.
47. 2200. כדלעיל ס"ב.
48. 2201. סעיף ח.
49. 2202. רש"י ביצה ל, ב ד"ה אביי (אבל עצי סוכה שאינו יכול להתנות עליהם תנאי זה, שהרי על כרחו יבדל מהם בין השמשות משום דסתר אהלא, ובין השמשות ספק יום טוב הוא, חלה קדושה עליה, ועל ידי קדושה זו הוקצה לשבעה). לבוש סוף ס"ב (שעל כרחו הוא בודל מהם בתחלת בין השמשות הראשון משום סתירת אהל, שהרי הוא יום טוב, וכיון שהוקצו לבין השמשות הוקצו לכל ימי החג). מ"א ריש הסימן (רש"י פירש הטעם דלא מהני תנאי בעצי סוכה, כיון דאי אפשר ליטלם בין השמשות משום דקא סתר אהלא, ואתקצאי לכולה ז'). וראה הערות וביאורים תרא ע' 15.
50. 2203. לבוש סוף ס"ב (לא מהני שום תנאי ... ואפילו נפלה הסוכה אסורות מדרבנן).
51. 2204. סעיף יז (אבל אם לא נתכוין בהן להוסיף בעובי הדופן אלא כדי לחזקו ולסמכו בלבד, אף על פי שהעמידן שם קודם גמר אריגת הדופן, כיון שלא ארגן עם הדופן, אינן בטלין לגבי הדופן ואינן נחשבין כמותו, והנוטל מהם אינו כסותר בנין, אלא הרי הן כשאר כל עצים, ומותר ליטול ביום טוב מקנים אלו). אלא ששם נפסק שבעשוי לחזקו אין הפרש בין העמידן קודם או אחר גמר אריגת הדופן. וכאן נפסק כדעת המ"א לעיל שם ס"ק יא (ודוקא שסמכם אחר שנגמר הדופן עם סככה ... אבל אם סמכן בתחילת עשייתה, כדי לעבותה או לחזקה, אסור ליטלן).
52. 2205. ס"ז-י.
53. 2206. מ"א ריש הסימן (ואם כן אם הוא בענין דליכא משום סתירת אהל, כמ"ש ססי' תקי"ח, מהני תנאי). ונתבאר לעיל (הערה 6 ).
54. 2207. רש"ל ביש"ש ביצה פ"ד סי' ג (מי שעשה סוכה גדולה ב[חול] המועד, דלשני הפירושים שרי ... דהא ליכא סתירת אהל בחול המועד). מ"א שם (וכתב היש"ש פ"ד דביצה, דאם בנאה בחולו של מועד, אם כן ליכא משום סתירת אהל, ומהני בה תנאי).
55. 2208. כנסמן לעיל (הערה 31 ).
56. 2209. רבנו ירוחם נ"ח ח"ב נז, ג (כל מה שכתבתי, דינו כמו כן בסוכה ישנה, אפילו לא חדש בה דבר ואפילו שלא נעשית לשם סוכה, כמו שכתבתי בח"א). מ"א סק"ב (כתב רי"ו וכל דינו כמו כן בסכה ישנה, ואפילו לא חידש בה דבר ולא נעשית לשם סוכה, כמ"ש בח"א). והוא ברבינו ירוחם שם ח"א נה, ב (וזה למצוה מן המובחר, דבלא חדוש כשרה). ובמ"א סי' תרלו ס"ק א (היינו למצוה מן המובחר (ר"ן ורי"ו), וכן משמע בגמרא דידן, שלא הזכיר חידוש).
57. 2210. מ"א שם (וצריך לומר דעכ"פ ישב בה).
58. 2211. שאילתות דרב אחאי פ' שלח שאילתא קכו (ברם צריך למימר, אילו ... עבדה לסוכה ועדיין לא יתיב בה ... הזמנה לחודה לא כלום). הובא באור זרוע ח"ב סי' שס. הגהות אשרי ביצה פ"ד סי' ג (והיכא דעביד סוכה ולא יתיב בה ... שריין בהנאה, דהזמנה לאו מילתא היא. מאו"ז). רמ"א סוף ס"א (וכל זה לא מיירי אלא בסוכה שישב בה פעם אחד, אבל אם הזמינה לסוכה ולא ישב בה, לא נאסרה, דהזמנה לאו מילתא היא). לבוש סוף ס"א (מי שעשה סוכה ולא ישב בה כלל לשם מצוה, מותרת בהנאה, דהזמנה לאו מילתא היא). ואילו לעיל ס"ז נתבאר (בשעה שהיתה הקדושה צריכה לחול עליהם, דהיינו בבין השמשות שהיא תחלת כניסת היום), וסי"ב (ומעצי הדפנות על כרחו הוא צריך להיות מובדל מהן כל שהות בין השמשות של יום הראשון, שהוא יום טוב ואי אפשר לו ליטול שום דבר מעצי הדפנות עצמן משום סתירת אהל ביום טוב, ואם כן בעל כרחו חלה עליהם הקדושה מיום הראשון). הרי שהקדושה חלה מיד בכניסת היום, לפני שישב בה. וכעין זה יוקשה לעיל סי' מב ס"ד (סודר שהזמינו לצרור בו תפילין ... ואחר כך צרר בו תפילין פעם אחת ... נאסר להשתמש בו דבר חול ... אבל אם לא צררן בו מעולם אינו נאסר בהזמנה ... וכן אם צררן בו אפילו פעמים רבות לפי שעה, ולא הזמינו מעולם לשם תפילין קודם שצררן בו ... מותר להשתמש חול). ומכל זה רואים שההזמנה מועלת להקדישו (הן לתפלין והן לסוכה), ומכל מקום אינו נאסר בהנאה של חול עד שישתמש בו לקודש. וכעין זה ביאר במור וקציעה, הובא בביאור הלכה (נראה לי דלא אמרה אלא לענין קדושת חג שחל על הסכך בלבד, הוא דבעינן ישב בה בחג, אבל משום מוקצה דסתירת אוהל דאסור בכל יום טוב, הא לא תלי בישב בה לגמרי). וראה השקו"ט בזה בהערות ובאורים תשפב ע' 74, ובשו"ע אדה"ז המבואר.
59. 2212. ס"ד (כנסמן בהערה הקודמת). וראה לעיל שם ס"ו – ב' דעות אם הזמנה מועלת בגוף הקדושה.
60. 2213. מ"א סק"ב (ונראה לי דמי שיש לו סוכה בנויה משנה לשנה, מכל מקום אינה אסורה עד שישב בה בחג, אף על גב דכבר ישב בה בשנה שעברה, מכל מקום כשעבר החג בטלה קדושתה, וצריך מעשה אחר שתחול קדושתה). ומה שבטלה קדושה כשעבר החג, יתבאר לקמן סי"ט (עצי הסכך אחר שעברו ימי החג ... מותר להסתפק מהן ולהשתמש בהן לכל מה שירצה).
61. 2214. אגודה פ"א סי' ט (ואותו טיפי"ש שתולין ומתנין להסירו מפני הגשמים או מפני הגנבים, יזהר לעשות להם עניבה ולא קשירה). הובא דרכי משה ס"ק ה. מ"א סק"ט (כתב בד"מ לא יקשור הנוין דאסור להתירן ביום טוב, אלא יעשה עניבה עס"י שי"ז). וראה לעיל סי' שיז ס"ג. לקמן סי' תרנא ס"ו. וכאן לא הזכיר שהתנה, כי אין רצונו להשתמש בו, רק להסירו מפני הגשמים והגנבים, ולמחר יחזירם.
62. 2215. ס' חסידים סי' רסג (אמרו לאחד, הנה תולין רבים בסוכה נויי סוכה ואתה אינך תולה. ואמר להם, מה מועיל, הילדים ינתקו הפירות, והחוטין שתלויים בהם הפירות בשבת מקרעין, מוטב שלא יחטאו על ידי). מ"א סק"ד (ואם יודע שהילדים יאכלו מהם מוטב שלא לתלותם (ספר חסידים רס"ג). ולי נראה דיתנה עליהם). והיינו שיתנה, ולא יקשור בקשר גמור. וכדלעיל ס"ז (ואם התנה עליהם ... מותר להסתפק מהם ... ואע"פ שהן תלויים בסוכה).
63. 2216. כמו בשאר תשמישי מצוה, וכדלעיל סי' מב ס"ו (אבל תשמישי מצוה, כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה, אין צריך לתנאי כלל לדברי הכל, שאפילו עשאן לשם כך בלי שום תנאי ונעשית בהם מצותן פעמים רבות, מותר להשתמש בהם חול). וכך גם כאן בעצי הסכך אחרי שעברו ימי החג (ראה לעיל הערה 6 ). אלא שבמקום שאפשר להשתמש בו למצוה אמרינן ביה "שהואיל שנעשה בו מצוה אחת יש לעשות בו מצוה אחרת", כמו בד' מינים (כדלעיל ס' רצז ס"ו. סי' תמה סי"ב), ובציצית (כדלעיל סי' כא ס"א). ובתוך שבעת ימי החג אסור להשתמש בהם אף אם נפלה הסוכה (כדלעיל ס"א-ב, וס"ו).
64. 2217. ט"ז סי' כא סק"ב (ולפי זה נראה דהוא הדין בסכך סוכה, טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה). וכמו בציצית, וכדלעיל סי' כא ס"א (ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון לזרקן באשפה או לכל מקום מגונה (אבל יכול לזרקן שלא במקום מגונה), ואין צריך לגונזן, לפי שאין בהם קדושה). וראה חידושי צמח צדק עט, ד.
65. 2218. מ"א סוף סק"ט (נראה לי דאף אחר סוכות לא יפסע על עצי סוכה, דתשמישי מצוה היא, כמו ציצית ולולב). והיינו כדלעיל שם לענין ציצית, וכמבואר בשו"ע סי' תרסד ס"ח (יש מי שאומר, שהושענא שבלולב, אף על פי שנזרקת אין לפסוע עליה).
66. 2219. אמור כג, מב.
67. 2220. מ"א סק"ט (אותן החוקקים פסוק בסוכות תשבו על הדלעת, לא יפה עושין, כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ג בב"י וט"ז).
68. 2221. בשו"ע ס"ב (לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיו בה פרשיות), וס"ד (אסור לרקם פסוקים בטלית), וט"ז שם סק"א (אין היתר אלא כדי להתלמד בו, משום עת לעשות לה' וגו', אבל אותן שכותבין פסוקים על הכותל לאיזה סימן טוב, לאו שפיר עבדי, דתורה חתומה נתנה), וסק"ג (מהטעם דלעיל, שאסור לכתוב פסוק אחד). וראה לעיל סי' רפד ס"ד (ואף שבימיהם היה אסור לכתוב פרשיות פרשיות בפני עצמן כל שאינן ספר שלם, בין שהן מן התורה בין שהן מנביאים וכתובים, כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ג, אעפ"כ התירו לכתוב הפטרות, משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, שאין יכולת ביד כל צבור לקנות להם נביאים שלמים ויתבטלו מקריאת ההפטרה לגמרי), וקונטרס אחרון שם ס"ק א, וסי' שלד סי"ג (לא ניתנה תורה ליכתב אלא ספר שלם ולא פרשיות פרשיות, אלא משום עת לעשות לה' כמ"ש בי"ד סי' רפ"[ג]). ומסיים שם (ויש אומרים ... שכיון שניתן רשות לכתוב אזכרות בברכות, וכן פסוקים שבסידורי תפלות ותחנונים, משום עת לעשות לה', הוא הדין שניתן רשות לכתבם בקמיעות או שאר מקומות, אף על פי שלא שייך בהם עת לעשות לה' ... והעיקר כסברא הראשונה). והמנהג להקל בזה.
69. 2222. כדלעיל סי' שמ ס"ז (חקיקה היא בכלל כתיבה), ושם נסמן (הערה נט).
70. 2223. אגודה פ"א סי' ט (ונראה לי דאסור לתלות בסוכות טיפי"[ט] שעטנז). הגהות מנהגים סוכות אות קצח (נוי סוכה אין לתלות שעטנז). מהרי"ל הל' סוכות ע' שסב (ומותר לתלות בה יריעות שעטנז, רק שיהו תולין למעלה מתשמיש אדם). הובא בד"מ סי' תרל ס"ק ה. מ"א סק"ט (אין לתלות בסוכה שעטנז, אלא אם כן גבוהים מתשמיש אדם (ד"מ מהרי"ל הגמ"נ)).
71. 2224. בשו"ע סי"א (וילון, אם הוא רך, אסור לעשותו מכלאים, מפני שהשמש מתחמם בו לפעמים). ודוקא העשוי מבד רך, אבל בד קשה, ראה לעיל סי' שח ספ"ה. סי' תקטז ס"ב.