תרכז דין הישן בסוכה

הערות

1. 1834. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) אהל המפסיק בינו להסכך (ס"א-ה). (ב) נויי סוכה אינן פוסלים (ס"ו-ז).
2. 1835. טור ו רמ"א ס"א (צריך לישב באויר הסוכה).
3. 1836. רש"י י, א ד"ה פסולה (משום דאינו יושב בסוכה, דאהל מפסיק ביניהם). ודף כ, ב ד"ה הישן (דאהל מפסיק בינו לסוכה).
4. 1837. המאור י, א (הוה ליה אהל בפני עצמו, ואין זה עומד בצל סוכה אלא בצל אהל המטה). ר"ן שם (הר"ז הלוי ז"ל ... לפי שהוא יושב תחת האוהל ולא תחת הסוכה). ט"ז סק"א (לפי שאין יושב בצל הסוכה אלא בצל אוהל).
5. 1838. גמרא י, ב (אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילה בסוכה אע"פ שיש לה גג, והוא שאינה גבוהה עשרה), ופרש"י (דבציר מגובה עשרה לאו אוהלא הוא). תוס' כ, ב ד"ה הישן (בגמרא מוקי לה שמואל בגבוהה עשרה, דפחות מכאן לא חשיב אהל להפסיק). בעל המאור שם (כיון שגבוהה עשרה הוה ליה אהל בפני עצמו). ואף שלענין איסור עשיית אהל בשבת סגי בגבוה טפח אחד, כדלעיל סי' שטו סי"ט (שכל אהל שאין לו חלל טפח אינו קרוא אהל). ביארו התוס' שבת קלח, ב ד"ה שאין (והוא שאינה י' טפחים ... נהי דגבי סוכה לא חשיב אהל ... מיהו לגבי שבת חשיב ואסירי, שהרי משמרת וביעתא וקידרא וחביתא אסירי משום אהל, ולא משמע שיש בגובהן י' טפחים).
6. 1839. כדלקמן ס"ב (שכל גג טפח הגבוה עשרה טפחים מן הארץ נקרא אהל).
7. 1840. רמב"ם פ"ה הכ"ג (וכן המעמיד ארבעה עמודים ופרש סדין עליהן, אם גבוהין עשרה). וכן הוא לעיל סי' שטו ס"א (ואפילו אין מחיצות תחתיו, כגון שפורס מחצלת על גבי ד' קונדיסין), ושם נסמן (הערה ד). וראה משנה ברורה שעה"צ ס"ק ד.
8. 1841. משנה כ, ב (הישן תחת המטה בסוכה, לא יצא ידי חובתו). טור ושו"ע ס"א (הישן תחת המטה בסוכה, אם היא גבוהה י' טפחים, לא יצא).
9. 1842. גמרא י, ב (הישן בכילה בסוכה, לא יצא ידי חובתו. הכא במאי עסקינן כשגבוהה עשרה). טור ושו"ע ס"ב (הישן תחת הכילה בסוכה, אם אינה גבוהה עשרה טפחים , או שאין לה גג רחב טפח, יצא). ויש בזה ב' דעות, כדלקמן סי' תרמ סי"ב (אע"פ שהישן בסוכה בכילה שיש לה גג רחב טפח וגבוה עשרה טפחים לא יצא ידי חובתו, מכל מקום אם יש יתושין בסוכה שמצערין אותו, מוטב שישן בכילה זה משישן חוץ לסוכה, לפי שיש מי שמתיר לכתחלה לישן בכילה זו, אפילו במקום שאין שם יתושין, אע"פ שאין הלכה כדבריו בדבר זה), ושם נסמן (הערה 61 ).
10. 1843. רש"י שם ד"ה כילה (הפרוסה סביבות המטה).
11. 1844. רש"י יא, א ד"ה כילת חתנים (אינה כשאר כילה, ואין עושין לה גג, והיא סביבות המטה, וגגה משופע כשל נקליטין).
12. 1845. גמרא יא, א (בשיש לה גג).
13. 1846. רמב"ם פ"ה הכ"ג (כילה שיש לה גג אפילו טפח). טור ושו"ע שם (גג רחב טפח). וכדלעיל סי' שטו ס"ב (כדי טפח, שזהו שיעור להיות נקרא אהל), ושם נסמן (הערה ח).
14. 1847. רש"י יט, ב ד"ה בכילת (לפי שאין לה גג טפח שוה, לא חשיב אהל להפסיק).
15. 1848. מ"א סק"ג (נראה לי דהנך י' טפחים מארעא משחינן, אף על פי שאין י' טפחים מן המטה לכילה). עטרת זקנים ס"ק א (והני י' טפחים מארעא משחינן, אף על פי שאין י' טפחים מהמטה). וראה לקמן ס"ד (והערה 26 ). והטעם לזה יתבאר לקמן ס"ה בהגהה.
16. 1849. אגודה סי' ט (ואם אין לה גג, כגון דאינה רחבה טפח תוך שלשה לגגו ... אף על פי שהיא גבוה עשרה, מותר לישן בה, דשיפוע אוהלים לאו כאהל דמי). ב"ח ד"ה ומ"ש אבל (וכתב כן לפי דבפרק תולין (שבת קלח, ב) איתא הכי לענין שבת, כדלעיל בסימן שט"ו, והוא הדין לגבי סוכה). מ"א סק"א (וגם בעינן שלא יהא פחות מג' סמוך לגג רחב טפח ... (ב"ח אגודה). ועסי' שט"ו). והוא כדלעיל סי' שטו סט"ו (אהל משופע, אם יש בראשו גג רחב טפח ביושר, או אפילו אין בראשו טפח, אלא יש בפחות מג' טפחים סמוך לראשו רחב טפח, שכל פחות מג' טפחים הוא כלבוד, והרי זה כאילו יש בראשו גג רחב טפח, הרי זה אוהל קבוע), ושם נסמן (הערה פה).
17. 1850. בשוע"ר חסר סיום סי' תרלא, ובשו"ע שם ס"י (סוכה שאין לה גג, כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כמין צריף, או שסמך ראש הדופן של סוכה לכותל, פסולה. ואם היה לה גג, אפילו טפח ... הרי זו כשרה), וברמ"א שם (ואם כל הדפנות מדבר שמסככין בהם, מותר לישן אפילו תחת הדפנות). וכשם שבסוכה עצמה, ראשי הדפנות שבשיפוע אינו נחשב סכך, אך אם יש בראשה גג רחב טפח של סכך כשר, גם דפנות הסכך שבשיפוע נחשבים סכך כשר. כן גם כאן באהל שתחת הסכך, "כל דבר שיש לו גג רחב טפח, כולו נקרא אהל".
18. 1851. מ"א סי' תרלא סק"ט (דשפועי אהלים לאו כאהלים דמי, ונראה לי אם יש בפחות מג' סמוך לגגה רחב טפח שרי, כמ"ש סי' שט"ו סי"א, דלבוד דאורייתא הוא). וכדלעיל שם.
19. 1852. רש"י עירובין קב, סוע"א (אבל הרחיבה עד טפח בתוך שלשה לגגה, כאילו גגה טפח דמי).
20. 1853. רא"ש פ"א סי' לז (חזינן כשיש בשיפוע לרבע בו טפח על טפח, חשיב כולו אהל, ואפילו במקום שאין בו טפח על טפח).
21. 1854. משנה י, א (פירס על גבי הקינוף, פסולה).
22. 1855. רש"י שם (הן ד' קונדיסין לד' רגלי המטה וגבוהין, ומניח כלונסות מזה לזה על גביהן, ופורס עליהן סדין). טור ושו"ע ס"ג (העצים היוצאים מארבע ראשי המטה, אסור לפרוס עליהן סדין ולישן תחתיו).
23. 1856. ראה תוס' י, ב ד"ה ובלבד (והא דאסרינן הכא גבוהין עשרה, היינו מדרבנן, ודוקא בנקליטין דקביעי), שהיא ההלכה שבסעיף הבא, שכיון דקביעי אסור מדרבנן אף אם אין לה גג טפח. וכך גם כאן, כיון דקביעי אסור מדברי סופרים אף באינן גבוהים עשרה.
24. 1857. גמרא י, ב (אף על פי שאין גבוהין עשרה. שאני קינופות דקביעי). טור ושו"ע שם (אפילו אם אינם גבוהים עשרה).
25. 1858. משנה י, א (אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה), ופרש"י (שאינן אלא שנים, והן יוצאין באמצע, מטה אחד למראשותיה ואחד לרגליה, ונותנין כלונסא מזה לזה, ופורסין עליו סדין והוא משפע לכאן ולכאן, ומשום דאין לה גג טפח רחב למעלה לא מיקרי אהל). גמרא [ברייתא] י, ב (נקליטין שנים ... פירס ... על גבי נקליטין כשרה). טור ושו"ע ס"ג (אבל אם אחד יוצא באמצע המטה בראשה, והשני במרגלותיה כנגדו, ונותנים כלונסות מזה לזה, מותר לפרוס סדין עליו ולישן תחתיו, משום דאין לה גג רחב טפח למעלה).
26. 1859. גמרא [ברייתא] שם (ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה). טור ושו"ע שם (והוא שלא יהיו גבוהים עשרה טפחים). ומה שכתב המ"א ס"ק ג (נראה לי דהנך י' טפחים מארעא משחינן), קאי על הכילה דלעיל ס"ב (הערה 15 ).
27. 1860. כדלעיל ס"ב.
28. 1861. בשו"ע שם סי"ג (ואם סמך הסכך על עמודים, והכרעים הם דפנות, אפילו אין גובה עשרה מהמטה עד הסכך, כשרה, כיון שיש י' טפחים מהארץ עד הסכך). לבוש שם (אם סמך הסכך על העמודים והעמודים תקועים בארץ והכרעים הם הדפנות, אפילו אין גבוה עשרה מן חלל המטה עצמה עד הסכך, כשרה, כיון שאם ינטל המטה יש עשרה טפחים מהארץ עד הסכך, אין המטה ממעט את האויר לפסול אותה, שהמטה אין לה קבע, שהרי יכולים לטלטלה ממקומה).
29. 1862. ס"א (כל דבר שראוי לקבל טומאה, אע"פ שהוא צומח מן הארץ ... אין מסככין בהן).
30. 1863. משנה וגמרא י, א (פירס עליה סדין ... תחתיה מפני הנשר ... פסולה), ופרש"י (מפסיל משום מקבל טומאה). אמר רב חסדא לא שנו אלא מפני הנשר, אבל לנאותה כשרה). ושם ע"ב (ודלמא מן הצד), וקיי"ל ששניהם מותרים. רמב"ם פ"ה הי"ז (אם סיככה כהלכתה, ועיטרה במיני פירות ובמיני מגדים וכלים, שתלויין בין בכתליה בין בסכך כדי לנאותה, כשרה). טור ושו"ע ס"ד (פירס סדין תחת הסכך לנוי ... כשרה), וסי' תרכט סי"ט (פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר ... פסולה. אבל אם לא פירס אלא לנאותה, כשרה). דיני נוי סוכה יתבארו לקמן סי' תרלח ס"ו ואילך. וכאן יתבאר, שאין פוסלים את הסוכה כסכך פסול.
31. 1864. בשו"ע שם ס"א (סכך פסול, פוסל באמצע בד' טפחים. אבל פחות מד', כשרה, ומותר לישן תחתיו).
32. 1865. סכך פסול ד' טפחים פוסל את כל הסוכה – אם ד' טפחים אלו הם לאורך כל הסוכה, ויש לסוכה רק ג' דפנות. אבל אם אינו לאורך כל הסוכה, או שיש לה ד' דפנות, אינו פוסל את הסוכה, אלא שתחת ד' טפחים אלו אין לה דין סוכה. ואפילו בסדין שהוא רק טפח אחד, והוא גבוה עשרה טפחים מהארץ, אסור לישב תחתיו, כדלעיל ס"ב (אם יש לה גג טפח ... ויש עשרה טפחים מן גג טפח זה עד הארץ ... לא יצא ידי חובתו). וכאן בפורס סדין לנאותה, לא זו בלבד שאינו פוסל את כל הסוכה, אלא אף מותר לישב תחתיהן, ואפילו גבוהה י' טפחים.
33. 1866. רש"י י, ב ד"ה פסולה (כיון דלנוי סוכה יהבינהו, בטלה לגבה). מרדכי רמז תשלו (ומורי ה"ר פרץ ז"ל חילק ... לנאותה הוי צורך סוכה, ובטל לגבי סוכה). טור ולבוש ס"ד (שכיון שלא פירשו לצל ולהגין מפני החמה, אלא לנוי בעלמא, הרי הוא בטל לגבי הסכך ולא חשיב אהל). וראה גם לקמן (הערה 35 ). וכן הדין בלולב, כדלקמן סי' תרנא ס"ד (כיון שהאגוד הוא לנוי ולהידור מצוה, וכל שהוא לנוי אינו חוצץ, מפני שהוא בטל לגבי הלולב ומיניו, וכאלו הוא מגוף הלולב ומיניו).
34. 1867. רש"י י, א ד"ה אבל לנאותה (אין שם סכך עליה, וכשירה). לבוש ס"ד (וגם אין שם סכך עליו לחשבו לסכך פסול, הואיל ונעשה לנוי). ב"ח סי' תרכט ד"ה אפילו (ואין שם סכך פסול עליו לפסול שכנגדו). מ"א סי' תרכט סקכ"ג (ולא מקרי סכך פסול (ב"ח ולבוש)).
35. 1868. ב"ח שם (דבטל הוא אגב סוכה). מ"א שם (ואז בטיל לגבי סוכה). וכנסמן לעיל (הערה 33 )
36. 1869. גמרא י, ב (נויי סוכה (סדינין הפרוסין תחת סכך לנוי, רש"י) המופלגין ממנה ארבעה, רב נחמן אמר כשרה, רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה (משום אהל מפסיק, רש"י)). רי"ף ו, א (וקיי"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים). רמב"ם פ"ה הי"ח (היו נויי הסוכה מופלגין מגגה ארבעה טפחים או יתר, פסולה). טור ושו"ע ס"ד (ואם הוא רחוק ד' טפחים מן הגג, פסולה).
37. 1870. רא"ש פ"א סי' טו (דסכך פסול שתחת סכך כשר פוסל את סכך הכשר בהפלגת ד', היינו דומיא דנויי סוכה שהן פסולין לסכך). ר"ן ה, ב (כיון דמופלגים מן הסכך ד', חשיבי באפי נפשייהו, הלכך ... פסלי משום סכך פסול).
38. 1871. כנסמן לעיל (הערה 31 ).
39. 1872. מהרי"ל הל' סוכה ע' שסז (אמר מהר"י סג"ל, דהוא נזהר בדין זה לתלות הנוי סמוך לגג הסכך, למען שלא יהא נדון משום סכך תחת סכך ויפסל). רמ"א ס"ד (ויש ליזהר שלא לתלות שום נוי סוכה, רק בפחות מד' לסוכה). ט"ז סק"ה (וטעם הנזהר נראה, שיש לחוש שמא יעשה נוי הרבה עד שיהי' שם סכך על אותו מקצת, וישב תחתיו). מ"א סק"ד (שום נוי, אפילו אינו רחב ד' טפחים).
40. 1873. סיום סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ב' דעות בשו"ע שם סי"ט. לקמן סי' תרמ ס"י.