תרט הטמנת חמין בערב יום כיפור

הערות

1. 1019. גאונים, הובאו ברא"ש פ"ח סי' כו (וכתב רב עמרם, בערב יום הכפורים אינן רשאין להטמין חמין כמו שעושין בערב שבת, מפני שאין טומנין את החמין אלא לכבוד השבת, וזה נמצא אוכלו בחול במוצאי יום הכפורים, ואין להטמין בשביל חול. וכבר הפליגו אנשי אספמיא ועשו סמיכה שאין להטמין), טור ורמ"א (ויש אומרים שאין להטמין ביום הכיפורים). מהרי"ל הל' ערב יוה"כ ע' שכא (שאלו מקדם מהר"י סג"ל אם מותר להטמין כשחל יום כיפור בשבת כדי לאכול במוצאי שבת, והשיב שאין להטמין, דוקא לשבת, ושם מותר משום דאוכלים בשבת).
2. 1020. כדלעיל סי' רנז סי"ג (מצוה להטמין לשבת כדי שיאכל חמין בשבת כי זהו מכבוד ועונג שבת). ושם מיירי באופן המותר להטמין לשבת (שאין בו חשש שמא יחתה). ואילו כאן דעה זו אוסרת אף באופן המותר להטמין לשבת, שהרי אין לחוש בו שמא יחתה כדי לאכלו ביום כיפור (ראה לקמן הערה 5 ).
3. 1021. בנימין זאב סי' רטז (נראה דהטעם הוא משום הכנה, דמכין יום הכיפורים לחול, דהיינו למוצאי יום הכיפורים, והיכי דמי דמכין, משום דאותה קדרה כשמטמינין אותה מבעוד יום, בעוד שהיא עומדת שם מצטמקת ויפה לה ביום הכיפורים עצמו, ונמצא שעל ידי שמצטמקת ביום הכיפורים ויפה לה, מכינה לחול). מ"א סק"א (שמכין ביום הכיפורים לחול). * אלא שבפרט אחד הקילו בהכנת האוכל מיום הכיפורים למוצאי יום הכיפורים, אף באופן שאסור בשבת, כדלקמן סי' תריא ס"ה (אלא שבזה הקילו בו, שהתירו לקנב ירק, דהיינו לנתק העלים מן הקלחים כדי להשוותם שיהיו מוכנים לחתכם, וכן להדיח אותו, שיהיה מוכן לבשלו בערב מיד, וכן לפצוע אגוזים כדי שיהיו מוכנים לאכילת ערב ולא יצטרך לטרוח בהן בערב. וכל דברים אלו, אף על פי שאסורים בשבת, שהרי הוא טורח ומכין משבת לחול, כיון שאין צריכים היום עד לערב. מכל מקום ביום הכיפורים התירו משום פקוח נפש, שלא יצטרך לטרוח בדברים אלו בערב קודם אכילתו, ויהיה לו עגמת נפש בענות נפשו בעשיית דברים אלו כשהוא מעונה).
4. 1022. רא"ש שם (ורב שרירא גאון כתב דשפיר דמי, שהוא מכין בחול לחול, ואף על גב דמישתהי ביום הכפורים על גבי כירה והטמינה לשמור את חומן, אין בכך כלום). טור ושו"ע (מותר להטמין חמין מערב יום הכיפורים למוצאי יום הכיפורים).
5. 1023. רמ"א (וכן המנהג במדינות אלו). ולצורך מוצאי שבת – ראה לעיל סי' רנד סי"א (אפילו אם אין דעתו לאכול מהפת בשבת, אסור ליתנה לתנור שלנו שאינו גרוף וקטום סמוך לחשכה כל כך שאין שהות שיקרמו פניה מבעוד יום, אף על פי שהוא אופה אותה לצורך מוצאי שבת, ובכל השבת כולה יכולה להאפות בלא חיתוי, מכל מקום חוששים שמא ימלך אחר כך לאכלה בשבת, שהרי מותר לו להוציאה מתנור שלנו שאין בו רדייה, וכיון שיהיה דעתו עליה לאכלה, שמא ישכח ויחתה בגחלים לגמור אפייתה). הרי שבמקום שאין לחוש שיוציאנה מהתנור בשבת, מותר. ונתבאר במ"א סי' רנז ס"ק ב (ועיין סי' תר"ט דאסור להטמין לצורך מוצאי שבת לרמ"א. וצ"ע למה כתב סי' רנ"ד סס"ה דמותר לאפות פת לצורך מוצאי שבת. ואפשר דסבירא ליה לרמ"א, דאף בהטמנה גופה חידוש היא ... ואם כן הבו דלא לוסיף עלה).