תרב סדר עשרת ימי תשובה

הערות

1. 758. טור ו רמ"א (ומתענים למחרת ראש השנה, והוא תענית צבור).
2. 759. בשו"ע שם ס"א (חייבים להתענות ... ובג' בתשרי ... מפני דברים הרעים שאירעו בהם). והוא צום גדליה, שבגמרא יח, ב (צום השביעי, זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם).
3. 760. בשו"ע שם ס"א (הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר), וס"ב (צומות הללו, חוץ מט' באב, מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום).
4. 761. טור ושו"ע (בכל הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מרבים בתפלות ותחנונים). רמב"ם הל' תשובה פ"ג סוף ה"ד (נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה. ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום). ומנהג חב"ד שלא לומר סליחות בעשי"ת, מלבד בצום גדליה (ספר המנהגים - חב"ד ע' 58).
5. 762. טור ורמ"א (ואומרים אבינו מלכנו ערב ובוקר).
6. 763. שו"ת הריב"ש סי' תקיב (המנהג הטוב והישר בעיני הוא מנהג ברצלונה, שלא לאמרו כלל, בשום שבת). מנהגים (קלויזנר) סי' לא (במנחה בערב שבת אין אומרים אבינו מלכנו, וכל שכן בשבת). מנהגים (טירנא) עשי"ת ע' קד (שבת שבין ראש השנה ליום הכפורים הוא שבת תשובה. ואין אומרין אבינו מלכנו). מהרי"ל הל' עשי"ת ע' דש (שבת תשובה בכניסתו במנחה אין אומרים אבינו מלכנו, ולא כל אותו השבת). רמ"א (מלבד בשבת). מ"א סי' תרד ס"ק ב (משמע במנחה אין אומרים, כמו בשאר ערב שבת).
7. 764. סעיף ה (אין אומרים אבינו מלכנו בשבת, מפני שאסור לתבוע צרכיו בשבת. ואפילו בערב שבת במנחה אין אומרים אותו), ושם נסמן (הערה 14 ).
8. 765. רוקח סי' רו (ומראש השנה ועד יום הכפורים מתודים בכל יום ג' פעמים, כנגד נושא עון ופשע וחטאה), וסי' ריד (ערב יום כיפור מתודה שחרית פעם אחת, לפי שיש לו להתוודות במנחה קודם אכילתו ובמעריב). ב"י ו רמ"א (ואומרים בכל יום שלשה פעמים וידוי קודם עלות השחר, מלבד בערב יום כפור, שאין אומרים אותו אלא פעם אחת). ובסידור לא הובא. ולענין שבת, ראה טור (ונוהגין בספרד שגם בשבת מרבין לומר סליחות ותחנונים. ואני תמיה על מנהגם, שהרי אין מריעין בשבת, ואיכא מאן דאמר הרעה בפה, פירוש לומר העניות, והם אומרים עניות ותחנונים. ובאשכנז אין נוהגין כן). לעיל סי' רפח ס"ח (ולא אסרו לומר תחנונים בשבת אלא לבקש בהם על צרכיו, כגון על פרנסה או על רפואה לחולה שיש לו בביתו וכיוצא בהם מצרכי הגוף, אבל חרטת עונות, טוב לומר בכל יום), ושם נסמן (הערה סב). שער הכולל פל"ו אות ב ואות ו. מנהג אבותינו בידינו (שונות, ע' קנט ואילך).
9. 766. מנהגים (טירנא) עשי"ת ע' קד (ואם יש מילה בין כסא לעשור ... אין אומרין והוא רחום ותחנון ... אבל אומרין אל ארך אפים ולמנצח), ושם הערה 30 (בכל הדפוסים הוסיפו: ואומר אבינו מלכנו). דרכי משה (כתוב במנהגים, אם חל מילה בין ראש השנה ליום הכפורים אין אומרים תחנון, אבל אומרים אל ארך אפים ולמנצח. ומצאתי במנהגים ישנים, ואומרים אבינו מלכנו). רמ"א (ואפילו אם חל מילה, שאין אומרים תחנון, אפילו הכי אומרים אבינו מלכנו), וב סי' קלא ס"א (ואפילו בימים שאין אומרים תחנון, אומרים למנצח, מלבד בראש חדש וחנוכה ופורים וערב פסח וערב יום כיפור וט' באב). וכן הוא בחודש ניסן, כדלעיל סי' תכט סי"ב (בכל החדש, אף שאין אומרים תחנון, אומרים למנצח יענך וגו', ובב' וה' אומרים אל ארך אפים). וכן הוא בסידור לפני אל ארך אפים (אין אומרים אל ארך אפים לא בראש חדש ולא בחנוכה ופורים קטן וגדול ב' ימים, ולא בערב פסח וט' באב). והיינו שיש ימים מיוחדים החשובים קצת יום טוב, יותר משאר הימים שאין אומרים בהם תחנון, ולכן אין אומרים בהם לא אבינו מלכנו ולא אל ארך אפים ולא למנצח יענך. בערב פסח, כדלעיל סי' תכט סי"ב (אבל בערב פסח אין אומרים למנצח ואל ארך אפים, ואין ערב פסח דומה לשאר ערב יום טוב כי הוא עצמו יום טוב). בערב יום הכיפורים, כדלקמן סי' תרד ס"ו-ז (אין אומרים למנצח יענך וגו' שאינו יום צרה ... אין אומרים בו אבינו מלכנו לא בתפלת שחרית ולא במנחה). [בסדור רבינו הוצאת שקלוב תקס"ג, כתוב כן גם אצל אל ארך אפים (ולא בערב יום כיפור וט' באב); אלא שבהוצאות הבאות השמיטו את "ערב יום כיפור", כי אין אומרים אל ארך אפים אלא בב' וה', וערב יום כיפור לעולם לא יחול בב' וה'. וראה גם לקמן סי' תרד ס"ו, ושם הערה 36 ]. וכן בערב שבת במנחה, כדלעיל סי' תקפד ס"ה (אין אומרים אבינו מלכנו בשבת, מפני שאסור לתבוע צרכיו בשבת. ואפילו בערב שבת במנחה אין אומרים אותו). הפרש זה, שבין הימים שחשובים יום טוב קצת, לבין שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון, מוצאים אנו אף לענין תענית חלום, כדלעיל סי' רפח ס"ג (מותר להתענות תענית חלום בשבת ... ומה תקנתו יתענה עוד תענית בחול שיתכפר לו. ולכתחלה צריך להתענות מיד למחר ביום ראשון ... אלא אם כן ... היה ביום ראשון חנוכה או פורים או ערב יום הכיפורים או ראש חודש ... שלא יתענה עד אחר כך). * כל האמור לעיל הוא לפי המובא בשוע"ר. אמנם בפסקי הסדור הל' שחרית (מנהג ספרד שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך). והולך ומונה את כל הימים שאין אומרים בהם תחנון במשך השנה. והיינו שלא רק הימים המיוחדים הנ"ל אין אומרים בהם למנצח יענך, אלא אף בכל הימים שאין בו תחנון אין אומרים בהם למנצח יענך. והיינו דוקא לענין למנצח יענך. משא"כ אצל אמירת א-ל ארך אפים בשני וחמישי, מפורש בסדור (אלו ימים שאין אומרים אל ארך אפים, ר"ח חנוכה פורים קטן ב' ימים ופורים גדול ב' ימים וערב פסח ותשעה באב). וכן אצל למנצח יענך, מסיים (ואין צריך לומר ט' באב ופורים קטן שהוא י"ד וט"ו באדר ראשון ופורים גדול וחנוכה וראש חדש). וטעם החילוק בינם מבואר בדברי נחמי', השלמה לשוע"ר סי' קלא ס"ט (יש מקומות שבכל יום שאין אומרים בו תחנון אין אומרים גם כן למנצח, וכן הוא מנהג ספרד ... וכל זה בלמנצח יענך, דסבירא להו שכל הימים שאין אומרים תחנון אינם ימי צרה [ולכן אין אומרים "יענך ה' ביום צרה"], אבל באל ארך אפים אין מוסיפים על מנהג מדינתנו). * ולענין אמירת אבינו מלכנו, הנה בו' תשרי תשל"ה הרבי לא אמר תחנון וגם לא "אבינו מלכנו", כיון שאחר תפילת שחרית היתה אמורה להתקיים ברית-מילה. ובהתוועדות באותו ערב ביאר הנהגתו, כי אף שמבואר בשוע"ר סי' תרב ס"ד (אם אירע מילה בין ראש השנה ליום הכיפורים אין אומרים תחנון ולא והוא רחום כו', אבל אומרים אבינו מלכנו (ואל ארך אפים ולמנצח)). מכל מקום, לפי מה שהנהיג רבינו הזקן בסידורו, שלא לומר למנצח בכל יום שאין אומרים תחנון, לפי זה אין לומר גם אבינו מלכנו בכל יום שאין אומרים בו תחנון. למחרת כתבתי לרבי (בענין מה שנתבאר לגבי אבינו מלכנו, דמאחר שפסק רבינו בהסידור שבכל יום שאין אומרים בו תחנון אין אומרים למנצח – כמנהג ספרד, דלא כמנהגים ורמ"א, אם כן כמו כן הוא גם לגבי אבינו מלכנו. הנה לכאורה מקור פסקו בהסידור הוא בשיירי כנסת הגדולה (ופרי חדש) סי' קל"א, ומכל מקום פסק השיירי כנסת הגדולה (בסי' תר"ב הגהות הטור אות ה', ובסי' תר"ד הגהות בית יוסף אות ה') לגבי אבינו מלכנו (כהמנהגים והרמ"א) דלא תלי אבינו מלכנו בנפילת אפים ותחנונים, ואפילו כשחל מילה שאין אומרים תחנון מכל מקום אומרים אבינו מלכנו. ולפי זה מהי ההוכחה שרבינו בפסק הסידור יחלוק על השיירי כנסת הגדולה, ויסבור שאין אומרים גם אבינו מלכנו). לא קבלתי מענה לשאלתי, אמנם המסקנה בשיחה הנ"ל, שאין לחלק בין למנצח לבין אבינו מלכנו, ובכל יום שאין אומרים בו תחנון, אין אומרים למנצח ואבינו מלכנו. * ולענין א-ל ארך אפים , כבר הובא לעיל מ"ש בפסקי הסדור, אצל אמירת א-ל ארך אפים בשני וחמישי (אלו ימים שאין אומרים א-ל ארך אפים, ר"ח חנוכה פורים קטן ב' ימים ופורים גדול ב' ימים וערב פסח ותשעה באב). אמנם בסידורי תהלת ה' שנדפסו בתקופה האחרונה, נדפסה הערת המו"ל בשולי הגליון (וכן בכל יום שאין אומרים תחנון), שהוא לכאורה היפך פסק רבינו הזקן המבואר בפנים. אלא שהמקור להערה זו בסידורים החדשים הוא האמור באותה שיחה, בהעתקתו את דברי רבינו הזקן בסידורו לפני למנצח יענך (הנוסח בסדור אדמו"ר הזקן הוא: "מנהג ספרד שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך ולא תפלה לדוד" [שלפני שיר של יום]). ואילו בשיחה הנ"ל (שרייבט דער אלטער רבי אז מנהג ספרדים (מ"ס) אז בשעת מ'זאגט ניט קיין תחנון זאגט מען ניט קיין אא"א און מ'זאגט ניט קיין למנצח … ניט נאר תחנון נאר למנצח און אא"א אויך ניט). ולכאורה יש לתקן בציטוט שבשיחה הנ"ל (זאגט מען ניט קיין תפלה לדוד און מ'זאגט ניט קיין למנצח … ניט נאר תחנון נאר למנצח און תפלה לדוד אויך ניט). ובפרט שכבר הובא בקובץ "מנהגי מלך" עמ' 30 (טרם פתיחת הארון, הנה גם כשאין אומרים תחנון ... אומר "א-ל ארך אפים ורב חסד כו'"), וכן הוא בהליכות מנחם ע' רסא (בהנהגת רבינו עצמו ראו בבירור שהי' אומר א-ל ארך אפים בימים שאין אומרים בהם תחנון (גם לאחר שהורה לרבים שאין לומר)). ואם כן איך אפשר לומר שבחזרתו על לשון רבינו הזקן בסידורו, יאמר ההיפך מהאמור שם, וההיפך ממנהגו התדיר (לפני ולאחרי אמירת השיחה הזאת). על זה השיבו לי חבריי, שבשעה שהדפיסו את המהדורה החדשה של הסידור, הכינו רשימת ההערות שעומדים להוסיף בשולי הגליון, ובתוכם גם הערה הנ"ל, והרבי אישר את ההוספות; ולכן הונהג מאז בין אנ"ש, שלא לומר אל ארך אפים בימים שאין אומרים בהם תחנון. וראה הערות ובאורים גליון תשלח ע' 74. תתקכב ע' 227. תתקכד ע' 59. תתקכח ע' 79 .
10. 767. מהרי"ל הל' עשי"ת ע' דש (פעם אחת בעשרת ימי תשובה שאלו בבית הכנסת אחד אבידה בחרם, ויחר אף מהר"י סג"ל באיש ההוא ואמר, אין שייך לחקור בחרם בימים האלו אשר חיינו תלואים. וגם אם אדם חייב בבית דין שבועה לחבירו, ממתין עד אחר ימים נוראים להשביעו אז). רמ"א (ואין נותנין חרם, וכן אין משביעין אדם בבית דין, עד אחר יום כפור). לבוש סי' תרג (אין נותנין חרם בין ראש השנה ליום כיפור עד אחר יום כיפור, לפי שאנו תלויין בדין ואין לעורר עלינו מדת הדין והמקטרג). ט"ז (שלא לעורר כחות הדין בזמן ההוא, וכן אין משביעין שחוששין ביותר להביא עונש שבועה לעולם ח"ו). וראה גם לעיל סי' תכט סי"ד (ליתן חרם בבית הכנסת לאיזה צורך גדול, מותר בכל חדש ניסן, אף על פי שאסור בתשרי מטעם שיתבאר בסימן תר"ב).
11. 768. אחרונים . לבוש סי' תרג (ויש נוהגין שלא לדון בין איש לחבירו. ונראה לי אדרבה, יותר טוב הוא לדון ולפסוק הדין בין הבריות, כדי שיהא השלום ביניהם ביום כיפור. ועוד הרי אמרו חז"ל, במקום שיש דין אין דין, ומקום שאין דין יש דין, רוצה לומר, אם נעשה הדין למטה אין הדין למעלה, ואם אין נעשה למטה נעשה למעלה, ואם כן אם לא ידונו למטה, הרי מדת הדין למעלה מתוחה עלינו ח"ו, על כן נראה לי שיותר טוב הוא לדון למטה ולהשקיט הדין שלמעלה ... גם מצד הנתבע טוב לו להזקק לו להוציא גזילה מתחת ידו קודם בא יום הדין הגדול והקדוש, ותתקבל תשובתו יותר), וכדאמרינן במדרש תנחומא משפטים סי' ה (רבי אליעזר אומר אם יש דין למטן אין דין למעלן, אם אין דין למטן יש דין למעלן, כיצד אם יעשו התחתונים את הדין מלמטה אין הדין נעשה מלמעלן). ט"ז (אבל לעשות דין בין אדם לחבירו ודאי מצוה רבה יש לדון, וכ"כ בלבוש מטעם דכשיש דין למטה אין דין למעלה). מ"א סק"א (ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה מתחת ידו (לבוש)).