תקצז אם מותר להתענות בראש השנה

הערות

1. 662. מקצת הגאונים , הובא ברא"ש פ"ד סי' יד (ולהתענות בשני ימים טובים של ראש השנה, ובשבת שבין ראש השנה ליום הכפורים, הכי אמר מר רב נטרונאי גאון, ביום טוב ראשון של ראש השנה אי אפשר לישב בו בתענית משום דמדאורייתא הוא, אבל ביום טוב שני ובשבת לית בהו קושיא, משום דעשרה יומי אינון משונין מכל ימות השנה, לפיכך נוהגין רבותינו לישב בהן בתעניות בין בחול בין בשבת). הגהות מיימוניות פ"א אות א (בתשובת רב נטרונאי גאון נמצא, טוב להתענות בשני ימים של ראש השנה, וכן בשבת י' ימי תשובה). טור. תרומת הדשן סי' רעח (דאיכא כמה רבוותא דסבירא להו דמצוה להתענות בכל ראש השנה). רמ"א ס"ג (יש אומרים דמצוה להתענות בראש השנה). וכן הוא לקמן ס"ז (יש אומרים שמצוה להתענות בראש השנה). לעיל סי' קפח ס"י (ובראש השנה יש מתירין אפילו להתענות).
2. 663. רא"ש שם (בתשובת מר שר שלום כתוב ... בספר עזרא מצינו שהיו בוכים בשובם מן הגולה, ואמר להם עזרא כי קדוש היום לאדוננו, ואמר אכלו מעדנים ושתו ממתקים, כדי שתהא השנה שמינה ומתוקה עליכם, ושלחו מנות לאין נכון לו ... ופשטו של מקרא למי שהיה בדעתו להתענות מאתמול ולא הכין לו מאכל, מכאן שאין מתענין בראש השנה ... ונראה דברי רב האי שכתב, ולהתענות בשני ימים טובים של ראש השנה, אנו רואין שיפה הוא שלא להתענות, שכך אמרו פרנסי ישראל הראשונים לישראל בראש השנה (נחמי' ה, י), אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי קדוש היום. וכן בשבת שובה אין אנו רואין שיתענה אדם ... וכן דעת הרי"[ץ] גיאת ז"ל, וכתב דעשרת ימי תשובה מיקרי, יום צום לא מיקרי. וכן כתבתי למעלה בשם מר שר שלום גאון). הגהות מיימוניות שם (אמנם תשובת רב האיי ורב נחשון גאון נמצא שאסור להתענות בראש השנה, וכן פסק מר שלום גאון, וכן יש בתשובת ר' יהודאי גאון, מפני שנקרא חג). מרדכי רמז תשח (נשאל לרבינו נחשון גאון מהו להתענות בראש השנה, והשיב, בראש השנה אסור להתענות, בין מדברי תורה בין מדברי קבלה בין מברייתא בין מתלמודא). טור ושו"ע ס"א (ואין מתענין בראש השנה, ולא בשבת שובה). * אך מכל מקום חוששים לדעה זו המתירה להתענות, כדלקמן ס"ז (שהרי יש אומרים שמצוה להתענות בראש השנה. ואע"פ שאין הלכה כן, מכל מקום כדאי הם לסמוך עליהם לענין שלא נחזיק תענית זו לעבירה), וס"ח (מאחר דיש אומרים דמצוה להתענות, אין זה כמקבל עליו לעבור עבירה שאין קבלתו כלום). לעיל סי' קפח ס"י (ראש השנה, אם לא נזכר עד שהתחיל ברכת הטוב והמטיב, אינו חוזר, מפני שברכת המזון בימים אלו היא רשות ... יש מתירין אפילו להתענות. ואף שאין דבריהם עיקר, מכל מקום יש לחוש לדבריהם שלא לכנוס לספק ברכה לבטלה). והיינו שבשבת ויום טוב, אם שכח לומר רצה ויעלה ויבא בברכת המזון, יחזור לראש ברכת המזון, כיון שיש בהם חיוב סעודה וברכת המזון ואמירת רצה ויעלה ויבא. משא"כ בראש השנה, שיש אומרים שאין בו חיוב סעודה וברכת המזון ואמירת יעלה ויבא, לכן אם שכח יעלה ויבא לא יחזור לראש ברכת המזון. וכן הוא בפסקי הסדור, ברכת המזון ( במה דברים אמורים, בשבת ויום טוב של שלש רגלים, אבל בחולו של מועד וראש חודש אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר ... וכן בראש השנה ביום. אבל בליל ראש השנה חוזר). וטעם החילוק בין סעודת היום לבין סעודת הלילה, הוא כדלקמן ס"ה (אבל אסור להתענות בלילות של ראש השנה, כמו בשאר יום טוב, שאף בחלומו לא רמזו לו אלא להתענות ביום, כדרך כל תענית חלום שאין מתענין אלא ביום). וכיון שבליל ראש השנה אסור להתענות בכל אופן, דינו כמו שבת ויום טוב, שאם שכח יעלה ויבא חוזר לראש. * עוד נפקא מינה בין שתי דעות אלו, אף לענין חיוב הסעודות בחג הפסח ובחג הסוכות, כפי שנתבאר לעיל סי' תעה סל"ב (ואף שביום טוב חייב לאכול פת כמו שנתבאר בסי' קפ"ח), ושם (הערות ריא-ב), וסי' תרלט סי"ז, ובלקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח (והערה תשעו ואילך).
3. 664. הגהות מיימוניות שם (לפי שהוא כלול עם שאר המועדות, וכתיב ביה מקרא קדש, ודרשינן בסיפרא וספרי קדשוהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה). והיינו כדלעיל סי' רמב ס"א (שני דברים נתפרשו בשבת על ידי הנביאים, והם כבוד וענג, שנאמר וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד. ועיקרן מן התורה, שהשבת הוא בכלל מקראי קדש, שנאמר וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש וגו', ומקרא קדש פירשו חכמים לקדשו ולכבדו בכסות נקיה ולענגו בענג אכילה ושתיה), וסי' תקכט ס"א (כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגה, כך כל ימים טובים, שנאמר לקדוש ה' מכובד, וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש), וס"ה (ב' מצות אלו שהן כבוד ועונג, הן נוהגות גם כן בראש השנה שהרי נאמר בו מקרא קדש). * ואילו הדעה הראשונה (המתרת להתענות בראש השנה), נתבארה לעיל סי' קפח ס"י (בשבתות וימים טובים של שלש רגלים, שהוא חייב לאכול פת שמברכין עליו ברכת המזון, שבשבת נאמר וקראת לשבת עונג, וביום טוב נאמר ושמחת בחגך, ואין עונג ושמחה בלא אכילת לחם (שקובעים עליו סעודה), שהלחם הוא עיקר הסעודה שכל סעודה נקרא על שם הלחם). והיינו שחיוב הסעודות בשבת ויום טוב אינו מטעם מקראי קדש, ש"הן נוהגות גם כן בראש השנה שהרי נאמר בו מקרא קדש". אלא בשבת הוא מטעם "וקראת לשבת עונג", ובשלש רגלים הוא מטעם "ושמחת בחגך". משא"כ ראש השנה אין בו לא חיוב ענג (שאינו אלא בשבת) ולא חיוב שמחה, כדלעיל סי' תקכט ס"ו (מה שאין בראש השנה ... שכל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג, וכן ביום טוב של עצרת, חייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים אליו, ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה, שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו'), וסי' תקפב ס"י (בראש השנה ויום כיפור אין אומרים מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, מפני שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון). שיטה זו הובאה ברא"ש ברכות פ"ז סכ"ג (נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת ביום טוב משום שמחה, משום חלקהו חציו לאכילה, ועיקר אכילה הוא לחם). וכן הובאה לעיל סי' קסח בקונטרס אחרון ס"ק ד (וביום טוב אינו יוצא ידי חובתו אלא על ידי קביעות, משום דאין שמחה אלא בלחם חשוב דקבעי עליה, עיין רא"ש פ"ז דבעינן לחם שהוא עיקר אכילה).
4. 665. כנה"ג הגב"י (אמר המאסף, בימי חרפי חלמתי חלום אחד בליל ראשון של ראש השנה, ונסתפקתי אם היה מן החלומות שצריך להתענות בשבת וביום טוב, ושאלתי למורי הרב ז"ל, ולהרב הכולל כמה"ר יום טוב ן' יעיש נרו, וגם הם נסתפקו אם צריך תענית, והורו לי שכיון שהוא ספק אין להתענות, ולא התעניתי). מ"א סק"ד (ואם הוא ספק אם הוא מחלומות שמתענים בשבת, אין להתענות (כנה"ג)).
5. 666. רא"ש שם (וגם בספר עזרא (נחמי' ח, י) מצינו שהיו בוכים בשובם מן הגולה, ואמר להם עזרא כי קדוש היום לאדוננו, ואמר אכלו מעדנים ושתו ממתקים, כדי שתהא השנה שמינה ומתוקה עליכם, ושלחו מנות לאין נכון לו). מרדכי שם (שכן כתוב בעזרא ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו, ענין זה בראש השנה כתיב, דכתיב בחדש השביעי באחד לחדש, ותלי טעמא בקדושת היום ... ומשמע נמי דהכי קאמר, לכו אכלו משמנים שתו ממתקים, חובה קאמר ולא רשות, דומיא דאל תעצבו ואל תבכו, דתלי טעמא נמי בקדושת היום, דכתיב כי חדות ה' היא מעוזכם, אלמא מיחה בידם, הוא הדין אכילה ושתיה חובה קאמר להו, ואסר להן להתענות). טור (שכך אמרו פרנסי ישראל הראשונים לישראל, לכו אכלו מעדנים ושתו ממתקים). וראה גם לעיל סי' תקפג ס"ד (ונוהגין לאכול בשר שמן ולשתות דבש וכל מיני מתיקה, כדי שתהא השנה הזאת מתוקה ושמינה, וכן כתוב בעזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים).
6. 667. בטור סי' תקפא (מדרש ... שמנהגו של עולם, אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא דינו, אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בראש השנה, לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס, לפיכך נוהגין לספר ולכבס בערב ראש השנה, ולהרבות מנות בראש השנה. ומכאן תשובה למתענין בראש השנה), ולבוש שם ס"ד (והמנהג גם כן להרבות מנות בראש השנה, ואין מתעצבין כלל, ולא מתענין כלל בראש השנה).
7. 668. אגודה פ"ד סי' כא (אמנם האוכלים, לא יאכלו כל שובעם, למען לא יקילו ראשם, ותהי' יראת השם על פניהם). שו"ע ס"א (אמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם, ותהיה יראת ה' על פניהם). ולענין יום טוב ראה לעיל סי' תקכט סי"ב.
8. 669. אגודה שם (והמתענים פעם אחת תענית חלום בראש השנה, לא יאכל כל ימי חייו בראש השנה, כך מקובלני). אגור סי' תתקכ (ואני המחבר ראיתי בספר אגודה, שקבלה, שכל מי שמתענה פעם אחת תענית חלום בראש השנה, צריך שיתענה כל ימיו, ואם לאו יסתכן, מאחר שהראוהו פעם אחת הוא סימן רע). ב"י (והאגור (סי' תתקכ) כתב, מצאתי כתוב שיש מקומות שקבלה בידיהם שכל מי שרגיל להתענות בראש השנה ומשנה רגילותו שהרגיל, ואינו מתענה, אינו משלים שנתו). והיינו שהב"י גרס בדבריו, דלא מיירי בהתענה פעם אחת תענית חלום (כדלקמן ס"ה), אלא ברגיל להתענות בראש השנה. שו"ע ס"ב (יש מקומות שקבלה בידם שכל מי שרגיל להתענות בראש השנה ומשנה רגילתו ואינו מתענה, אינו משלים שנתו).
9. 670. כל בו סי' סט לד, סע"ד (אם התנה להתענות בשני ימים טובים של ראש השנה, אינו צריך להתענות לעולם). מנהגים (טירנא) מנהגי ראש השנה ע' קב (והמתענה בראש השנה שני ימים, אין צריך להתענות לעולם). רמ"א ס"ב (ומי שאינו ירא לנפשו אין צריך להתענות כל ימיו).
10. 671. ב"י ד"ה כתב הכלבו (ומכל מקום נראה לי שצריך התרה, כמו בשאר נדרים). רמ"א שם (רק צריך התרה, כמו שאר נדר). והיינו אם "רגיל להתענות בראש השנה", דהוי כעין שבועה. וכדלקמן ס"ח (צריך התרה, מאחר דיש אומרים דמצוה להתענות, אין זה כמקבל עליו לעבור עבירה שאין קבלתו כלום).
11. 672. כדלעיל סי' תקכט ס"י וש"נ.
12. 673. ראה טז, ח (עצרת לה' אלקיך).
13. 674. פנחס כט, לה (עצרת תהיה לכם).
14. 675. מהר"י ווייל דינין והלכות אות נו (אומר אני, מי שמתענה בראש השנה, צריך ללמוד כל היום או לומר תחינות, כיון דהאי גברא אינו מקיים חציו להשם וחציו לכם, צריך לקיים כולו להשם, דבהא מודה רבי יהושע לרבי אליעזר). לבוש סוף ס"ב (והמתענה בראש השנה ... יעסוק כל היום בתפלה ובתחנונים, או ילמוד כל היום, משום דכיון שאינו מקיים חציו לה' וחציו לכם, צריך לקיים כולו לה'). מ"א סק"א (המתענה, אין צריך ללמוד כל היום, דכיון שמתענה מקרי כולו לה', ועוד, דהטעם דמותר להתענות תענית חלום, דהתענית עונג הוא לו, אם כן מקרי לכם, עכ"ל ד"מ סי' תקכ"ט. וזה הטעם השני לא שייך במתענה בראש השנה שלא מחמת חלום. לכן טוב להחמיר).
15. 676. מהר"י ווייל דינין והלכות אות נה (הר"ר שמעון ז"ק שאל אותי, מי שמתענה בראש השנה, אם יכול לאפות ולבשל לאחרים. והשבתי לו דאסור, כיון דאינו יכול לאפות ולבשל לעצמו אינו יכול לבשל לאחרים). רמ"א סי' תקכז ס"כ (ומי שמתענה ביום טוב, אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום). לבוש כאן ס"ב (והמתענה בראש השנה, אסור לו לעשות מלאכה, כגון לאפות ולבשל לאחרים). מ"א ס"ק א (עיין מ"ש סי' תקכ"ז סס"כ, דלכו"ע אסור לבשל עיי"ש).
16. 677. סעיף ל ( מי שמתענה מחמת נדרו ביום טוב שחל בערב שבת ... שאסור לו לעשות שום מלאכה לצורך אכילה ושתיה של אחרים, אפילו יאכלו וישתו בו ביום) .
17. 678. הגהות מיימוניות פ"א אות א. (קבלה מקדמונינו, דהמתענה בראש השנה תענית חלום פעם אחת, כל ימיו יש לו להתענות שני ימים של ראש השנה, וכן נהג מהר"ם על שהתענה פעם אחת תענית חלום). אגודה שם (והמתענים פעם אחת תענית חלום בראש השנה, לא יאכל כל ימי חייו בראש השנה, כך מקובלני). תרומת הדשן סי' רעח (מצאתי תשובה אחת מאחד מהגדולים ששאל את רבו ... והשיב רבו שראה בנערותו ... הרבה בני אדם שהיו מתענין ב' ימים של ראש השנה, על ידי שהתענו פעם אחת ביום ראשון בשביל חלום, כאשר הורו להם הגדולים להתענות, אפילו כשחל ראש השנה בשבת ... אין נראה כלל לזוז מטעם הראשונים וכדמבואר לעיל, דהטעם הוא שצריך להתענות כל ימיו היינו משום דהראוהו בפעם ראשונה מן השמים שתעניתו חביבה בשמים בראש השנה, ולכך יתענה כל ימיו). שו"ע ס"ג (המתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום, אם היה ביום ראשון, צריך להתענות שני הימים כל ימיו). לבוש ס"ג (יש קבלה בידינו מקדמונינו, שמי שמתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום, אם הוא ביום ראשון צריך להתענות שני הימים של יום טוב כל ימיו, ואפילו אם חל בשבת, הואיל והראו לו סימן רע פעם אחת בראש השנה, ובהתחלתו בלילה הראשונה, רמזו לו שתעניתו חביב בשמים בראש השנה, לפיכך יעשה רצון שמים ויתענה כל שני ימים, דכיומא אריכתא דמו). ואם רגיל להתענות בראש השנה – בלא תענית חלום, נתבאר לעיל ס"ב.
18. 679. סעיף ג.
19. 680. מ"א סק"ג (ומכל מקום נראה לי, דבלילה של ראש השנה אסור להתענות, כמו בשאר יום טוב ... דבחלום לא הראוהו אלא ביום ולא בלילה). ומטעם זה נפסק בפסקי הסדור, ברכת המזון ( בחולו של מועד וראש חודש אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר ... וכן בראש השנה ביום. אבל בליל ראש השנה חוזר), וכדלעיל (הערה 2 ).
20. 681. תרומת הדשן שם (והשיב רבו שראה בנערותו בני אדם שהתענו פעם אחת ביום שני דראש השנה על ידי חלום, והורו להם גדולים להתענות כל ימיהם יום שני דראש השנה דווקא ... אין צריך להתענות רק בשני ולא בראשון, מדלא הראוהו לו בראשון). שו"ע שם (ואם היה ביום שני, יתענה כל ימיו יום שני בלבד). לבוש שם (ואם הוא ביום שני דראש השנה, יתענה כל ימיו יום שני בלבד, ולא יום ראשון, רק מעת שהתחילו להראות לו הסימן רע, דהיינו יום שני לבדו).
21. 682. מ"א סק"ה (ומי שאינו ירא, אין צריך, כדלעיל), והוא כדלעיל ס"ב (ומכל מקום מי שאינו ירא לנפשו אין צריך להתענות כל ימיו).
22. 683. סעיף ג.
23. 684. תרומת הדשן שם (וכל אלו לא יהבו תענית לתעניתא. ונראה היה לו משום דאיכא כמה רבוותא דסבירא להו דמצוה להתענות בכל ראש השנה, ואם כן אפילו להני דסברי דמצוה לאכול בכה"ג, מודו דלית כאן דררא דביטול עונג שבת ויום טוב, הואיל דמן השמים הראוהו דתעניתו חביבה בשמים בראש השנה, עד כאן דברי השאלה והתשובה בקצרה). רמ"א ס"ג (ומי שאינו ירא לנפשו אין צריך להתענות כל ימיו). וכדלעיל ס"א (יש אומרים שמצוה להתענות בראש השנה).
24. 685. לבוש שם (ואינו צריך לישב תענית לתעניתו בשביל שבטל עונג יום טוב, הואיל והראוהו מן השמים, ועוד דהא יש שחושבין שמצוה להתענות בראש השנה, ואנן איך נחזיקנו לעבירה להצריכו תענית לתעניתו).
25. 686. בשו"ע שם ס"א (אם קבלו בלשון קבלת תענית בעלמא, אין צריך התרה. ואם קבלו בלשון הרי עלי, שהוא לשון נדר, צריך התרת חכם), וט"ז שם ס"ק א (דנדר חל על דבר מצוה, דאסר החפץ עליו, ואין שום ציווי על החפץ, אבל בשבועה דאסר נפשיה על חפצא, והוא כבר מצווה מהר סיני שלא לעשות כך). וכדלעיל סי' תפה ס"ב (אם נדר שלא לאכול מצה בליל פסח, כגון שאמר אכילת מצת מצוה עלי קונם, אסור לאכלו, שהנדרים חלים על דבר מצוה, כמו שנתבאר ביורה דעה סי' רט"ו).
26. 687. מ"א ס"ק ח (מיירי שקבלו בלשון קבלת תענית, עיין סי' תק"ע).
27. 688. ב"י ד"ה כתב הכלבו (ומכל מקום נראה לי שצריך התרה, כמו בשאר נדרים. ולא דמי לנודר בשבת או ביום טוב, מאחר דיש אומרים שצריך להתענות בראש השנה). הובא במ"א שם. וכדלעיל ס"א. וגם ביום טוב שני מועלת שבועה, כדלעיל סי' תפה ס"ג (נשבע שלא לשתות ד' כוסות בליל פסח, או שלא לאכול בו מרור בזמן הזה שהוא מדברי סופרים, או שלא לאכול מצה בליל שני, חלה שבועתו, שהשבועה חלה לבטל מצות מדברי סופרים בשב ואל תעשה).
28. 689. הגהות מנהגים אות קלב (המתענה בראש השנה, אין צריך לומר עננו, דומיא דיום כיפורים שהוא יום הדין, בשם הר"ר יהודה החסיד ז"ל). רמ"א ס"ג (ואין אומרים עננו בראש השנה, כמו שאין אומרים ביום הכיפורים).
29. 690. לבוש סוף ס"ג (והמתענה בראש השנה, אין צריך לומר ענינו וכו', שאינו יום תענית אלא יום שעומד בו לדין, ואיך יאמר ביום צום תעניתינו). מ"א ס"ק ח (מפני שהם ימי דין, כלומר ואין שייך לומר תעניתנו).