תקצו

הערות

1. 650. סדר רב עמרם (ולאחר התפלה מריעין בלא תקיעה ובלא שלשה שברים, מריע תרועה גדולה, כדי לערבב את השטן), הובא בתוס' לג, ב ד"ה שיעור (בסדר רב עמרם ... כתב דבסוף מריע תרועה אחת בלא תקיעה) ובטור (כתב רב עמרם, לאחר תפלה מריעין תרועה גדולה בלא תקיעה, כדי לערבב השטן). שו"ע (לאחר התפלה מריעים תרועה גדולה בלא תקיעה).
2. 651. ט"ז ס"ק א (בטור כתוב בשם רב עמרם הטעם, כדי לערבב השטן. ונראה לי פירושו, שלא יקטרג עליהם אחר התפלה שהולכים ואוכלים ושותים ושמחים, לומר שאינם יראים מאימת יום הדין).
3. 652. מנהגים (טירנא) מנהגי ר"ה ע' ק (ותוקעין בברונא ג' פעמים קשר"ק, [ג' פעמים] קש"ק, [ג' פעמים] קר"ק). רמ"א ס"א (ויש מקומות נוהגין לחזור ולתקוע ל' קולות). וכן הוא בספר המנהגים – חב"ד ע' 57 (אחר התפלה ואמירת תהלים – תוקעין ל' קולות),
4. 653. ט"ז שם (ומ"ש כאן רמ"א שנוהגים לחזור ולתקוע ל' קולות, נראה לי הטעם, מפני שאולי חטאו ולא שמעו כראוי, על כן תוקעים ל' קולות, אולי חטאו קצת ולא שמעו כהוגן יתוקן עכשיו בתקיעה זאת). ולכן השברים והתרועה דתשר"ת בנשימה אחת כתקיעות מיושב (אוצר מנהגי חב"ד ר"ה ע' קלח אות שלט).
5. 654. ערוך ערך ערב הא' (כנגד מאה פועיות דפעתא אימיה דסיסרא, ואלו י' אינון כשגומרים כל התפלה, קל תקועייא דיחידאה מתבעי למהוי י', תשר"ת תש"ת תר"ת, והן ק'). הובא בטור סי' תקצב. של"ה מסכת ר"ה (ריד, א) ד"ה בענין (והמהדרין מן המהדרין תוקעין מאה קולות ... ול' קולות אחר עלינו לשבח), (רכ, ב) ד"ה הרי לך (המנהג שהוא הדרך הישר והיותר ברור הוא לתקוע מאה קולות ... ול' לאחר קדיש דעלינו לשבח). מ"א סק"א (ובשל"ה כתב לתקוע מאה קולות). וכן הוא בסדור (בקדיש שלם, קודם תתקבל, תוקעין תשר"ת תש"ת תר"ת).
6. 655. תוס' ל, א ד"ה וביבנה (דיש איסור שבות בדבר לתקוע בחנם בשבת). ד"מ סי' תקפח (כתב אור זרוע במסכת ראש השנה (ח"ב סי' רסו סב, רע"א), כיון שהותרה התקיעה לאנשים, אפילו רצה לתקוע כל היום הרשות בידו, אף על פי שיצא כבר עכ"ל. ולקמן בסימן תקפ"ט לא משמע כן. וגם בסימן תק"צ לא משמע כן). והוא הנפסק לעיל סי' תקפט ס"ב (ואע"פ שהתקיעה ביום טוב בחנם אסורה מדברי סופרים, מכל מקום כדי לעשות נחת רוח לנשים התירו להן איסור קל כזה שאין בו אפילו משום שבות גמור, אלא משום עובדין דחול). והאמור בטור סי' תקצ (ואמר ה"ר אליעזר ב"ר נתן דשלא כדין החזירוהו, וגם התוקע עבר על שבות דרבנן). רמ"א ס"א (ולאחר שיצאו בזה, שוב אין לתקוע עוד). מ"א ס"ק ב (ולמד ממ"ש הטור סי' תקפ"ט גבי נשים וסי' תק"ץ שעובר על שבות דרבנן).
7. 656. כדלעיל ס"א.
8. 657. כדלעיל סי' תקפח ס"ד (שהתקיעה בשופר אינה מלאכה, ואינה אסורה בשבת ויום טוב אלא מדברי סופרים משום עובדין דחול), ושם נסמן (הערה 10 ).
9. 658. מ"א שם (ונראה לי דאפילו מי שיתקע ביום השני, אסור לתקוע ביום הראשון להתלמד, דהא בקיאין בקביעא דירחא, והראשון קודש והשני חול. עי' סי' תק"ג), וכדלעיל סי' תקג ס"ג ( ואפילו דבר שאין בו מלאכה כלל, כגון להדיח כלים וכיוצא בזה, אסור לעשות ולהכין ביום טוב ... אפילו לצורך יום טוב שני של ראש השנה, שהן קדושה אחת ונחשבים כיום אחד ארוך להחמיר, אבל לא להקל, שהרי אנו בקיאין בקביעות החדש ואנו יודעים שיום אחד הוא קדש מן התורה ויום שני חול גמור מן התורה, ונמצא מכין מיום טוב לחול ).
10. 659. ראב"ן קעז, ג (הוצאה שאין בה מצוה אין מוציאין, הילכך אין מוציאין את השופר לתקוע בו לנשים שאין בו מצוה). מ"א שם (וכתב הראב"ן דאסור להוציא השופר כשאין צריך לתקוע, דהוי הוצאה שלא לצורך), וכדלעיל סי' תקיח ס"א (שאין להוציא לרשות הרבים או לכרמלית דבר שאין בו צורך יום טוב כלל). אלא שמ"ש הראב"ן שלא להוציא אפילו כדי לתקוע בו לנשים, לא קיי"ל כוותיה, כדלעיל סי' תקפט ס"ב (ומותר להוציא השופר לרשות הרבים כדי לתקוע להן), ושם נסמן (הערה 8 ).
11. 660. משנה לב, ב (מתעסקין עמהן עד שילמדו). גמרא לג, רע"ב (בקטן שהגיע לחינוך). רמב"ם פ"ב ה"ז (ומותר לגדול שיתעסק עמהן כדי ללמדן, ביום טוב, בין קטן שהגיע לחינוך בין קטן שלא הגיע לחינוך, שהתקיעה אינה אסורה אלא משום שבות). רמ"א שם (קטן, אפילו הגיע לחינוך, מותר לומר לו שיתקע, ומותר לו לתקוע כל היום). ולענין שבת, ראה לעיל סי' תקפח ס"ו.
12. 661. ביאור הרא"ם לסמ"ג הל' שופר יג, ג (בהגיע לחנוך, שהוא מחויב לחנכו במצות, אינו נקרא חוטא באותה תקיעה שתקע בשבילו, מאחר שהוא עצמו זוכה באותה תקיעה, שמקיים בה מצות חנוך). מ"א סק"ג (דהוא עצמו זוכה בכך שמחנך הקטן (רא"ם)). ו ראה לקמן הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ח (אף שאינו בנו). לעיל סי' קסז סוף סכ"ג. סי' שמג ס"ב.