ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות ראש השנה (סי' תקפב-תרג)תקפז דין התוקע לתוך הבור

תקפז דין התוקע לתוך הבור

ובו ה' סעיפים

א שמיעת קול שופר צריכה להיות בלא ערבוב קול אחר כלל, אבל אם שמע הקול בערבוביא לא יצא²⁸⁷. לפיכך העומד בתוך חבית גדולה, או בבור, או בדות²⁸⁸, דהיינו בנין שרובו תחת הקרקע²⁸⁹ (אבל אם רובו למעלה מן הקרקע אע"פ שמקצתו בתוך הקרקע דינו כבית²⁹⁰), וכן העומד בתוך המערה²⁹¹, ותוקע ושמעו אחרים מבחוץ, אם ברור להם ששמעו קול שופר יצאו, ואם לאו לא יצאו²⁹², לפי שהקול מתבלבל בהבל²⁹³ הבור והדות קודם שיצא לחוץ, ואפשר שלא שמעו אלא קול הברה. וטוב להחמיר, שאף שברור לו שקול שופר שמע לא יסמוך על בקיאותו²⁹⁴, ויחזור וישמע שנית התקיעות שלא מן התוקע בבור. אבל לא יברך שנית, אלא אם כן ברור לו ששמע קול הברה²⁹⁵, דספק ברכות להקל:

ב במה דברים אמורים, באותם העומדים חוץ לבור, אבל התוקע עצמו, וכן אותם העומדים עמו בבור, יצאו, שבודאי קול שופר שמעו²⁹⁶.

במה דברים אמורים בבור ודות ומערה, אבל בחבית גדולה שהברתה גדולה, אף התוקע והעומדים עמו בתוכה אפשר שישמעו קול הברה, לפיכך אם ברור להם ששמעו קול שופר יצאו, ואם לאו לא יצאו²⁹⁷:

ג אם התחיל לתקוע בבור ועלה חוץ לבור וגמר את התקיעה שהתחיל בבור, יצא ידי חובתו, שכל מה ששמע בין כשהיה בפנים בין כשהיה בחוץ היה בודאי קול שופר²⁹⁸. ואם כשעלה מהבור הוציא אזניו חוץ לבור קודם שהוציא השופר לחוץ, לא יצא²⁹⁹, אלא אם כן ברור לו שברגע ההיא שמע קול שופר. ולפי שאי אפשר לצמצם שיוציא האזנים והשופר כאחד³⁰⁰, לכן טוב שיוציא השופר תחלה קודם לאזנים, דאז בודאי ישמע קול שופר, כיון שהשופר הוא בחוץ במקום שאין שם קול הברה.

ואותם שהיו עומדים עמו בבור בשעה שהתחיל לתקוע שם³⁰¹, אף על פי שלא יצאו עמו מהבור, אף על פי כן הם יוצאים בתקיעות, דכשאדם בבור והשופר חוץ לבור, בודאי שומע קול השופר ולא קול הברה כמו שנתבאר³⁰²:

ד השומע מקצת תקיעת קול שופר ומקצת קול הברה, כגון שהיה עומד חוץ לבור והתוקע התחיל לתקוע בבור ובאמצע התקיעה יצא חוץ לבור וגמרה שם, וכן השומע מקצת תקיעה שלא בחיוב, דהיינו קודם אור היום, ומקצתה אחר אור היום, וכן האומר למי שמתעסק בתקיעות בלא כוונה להוציא שום אדם בתקיעתו, ובאמצע התקיעה אמר לו כוון להוציאני, ותקע³⁰³ ומשך בה שיעור תקיעה, כל אלו כיון שמקצת התקיעה הוא שלא כתקנה, אע"פ שבמקצתה שהיא כתקנה יש בה שיעור תקיעה³⁰⁴ שיתבאר בסימן תק"צ³⁰⁵, לא יצא ידי חובתו, לפי שכל תקיעה צריכה שתהא בכשרות מתחילתה ועד סופה, אפילו היא ארוכה הרבה:

ה התוקע בבית הכנסת ויש עומדים בחוץ רחוק קצת מבית הכנסת, אם אין ברור להם ששמעו קול שופר, צריכים לשמוע התקיעות שנית, לפי שאפשר ששמעו קול הברה. אבל אם נראה להם ברור שקול שופר שמעו, אינם צריכים להחמיר על עצמן ולשמוע שנית³⁰⁶:

הערות

287. טור ולבוש ס"א (צריך לעמוד במקום שאינו שומע אלא קול השופר בלבד בלא עירוב דבר אחר, אבל אם שמע קול שופר מעורב עם דבר אחר לא יצא).
288. משנה כז, ב (התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס, אם קול שופר שמע יצא, ואם קול הברה שמע לא יצא). רש"י כז, א ד"ה פיטס (חבית גדולה). טור ושו"ע ס"א (התוקע בתוך הבור או בתוך המערה ... אם קול שופר שמעו, יצאו, ואם קול הברה שמעו, לא יצאו. וכן התוקע לתוך חבית גדולה וכיוצא בה, אם קול שופר שמע, יצא, ואם קול הברה שמע, לא יצא).
289. רש"י עירובין קב, ב ד"ה של בור ושל דות (בור בחפירה, דות בבנין בתוך הקרקע). מ"א ס"ק א (והיינו שהוא בבנין תחת הקרקע, כגון מרתף). וכן הוא לעיל סי' תנה סכ"ג (הדות, דהיינו בור שהוא מרוצף בנין בקרקעיתו ובקירותיו סביב).
290. מ"א שם (ונראה לי דאם רובו בנוי למעלה מן הקרקע, אע"פ שמקצתו תוך הקרקע שרי).
291. רמב"ם פ"א ה"ח (התוקע בתוך הבור או בתוך המערה). שו"ע שם (או בתוך המערה).
292. רב הונא שם (לא שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור, אבל אותן העומדין בבור יצאו), ופירש רש"י (שהן קול השופר לעולם שמעו). רא"ש פ"ג סי' ח (משמע מתוך פירושו, אותן העומדים על שפת הבור, פעמים שומעין קול שופר ופעמים שומעין קול הברה ... ולא ידעתי מה הבחנה יש אם קול שופר שמע או קול הברה שמע, אם תלוי בהבחנת אדם שיאמר שמעתי קול שופר), וב"י ד"ה ומ"ש הרא"ש (ומ"ש הרא"ש על זה לא ידעתי מה הבחנה יש אם קול שופר שמע או קול הברה וכו', נראה שכל אדם יכול להבחין אם הקול ששומע הוא קול שופר או אם הוא קול הברה). רמב"ם שם (אותן העומדים בתוך הבור והמערה יצאו), ופירש בב"י שם (וזה מבואר שלא כדברי הרא"ש, אלא כדמשמע מפירוש רש"י, וכן עיקר). שו"ע שם (אותם העומדים בתוך הבור והמערה יצאו, והעומדים בחוץ, אם קול שופר שמעו, יצאו, ואם קול הברה שמעו, לא יצאו). לבוש שם (אם קול שופר בלבד שמעו יצאו, ואם הבחינו שנתערב קול הברת הבור עם קול שופר לא יצאו, וזה תלוי בהבחנת השומע לפי מה שהוא מבחין בקול). ט"ז ס"ק א (ושיעור דבר זה תלוי בהבחנת האדם אם קול שופר שמע או קול הברה).
293. מתערב בהד של קול השופר, שאין יוצאין בו.
294. רא"ש שם (נראה לי ... הכי פירושו, לא שנו אם קול הברה שמע אלא לאותם העומדים על שפת הבור, שהקול מתבלבל בבור קודם שיצא לחוץ, ולעולם אינן שומעין אלא קול הברה).
295. ט"ז שם (ואף על פי שהכריע ב"י דלא כהרא"ש, מכל מקום כיון דבהרבה דוכתי מצינו שבדבר הבקיאות אין אנו סומכין עצמינו על שום דבר לומר שנסמוך על הבקיאות, קל וחומר כאן שהרא"ש סבירא ליה שאין לברר דבר זה בבקיאות, היאך נסמוך אנחנו על הבקיאות, הלכך אם התוקע הוא בתוך הבור, יש להעומדים על שפת הבור חיוב לשמוע שנית בכל גווני. ומיהו בלא ברכה שנית, עד שיבורר לו היטב שלא שמע רק הברה אז יברך שנית).
296. גמרא שם (אבל אותן העומדין בבור יצאו), ופרש"י (שהן קול השופר לעולם שמעו). טור (אבל הוא עצמו יצא, ששמע קול שופר). ב"י (ומ"ש אבל הוא עצמו יצא, לאו דוקא הוא עצמו, אלא הוא הדין לאחרים שהם עמו בתוך הבור, דכל שהם בתוך הבור הם שומעים קול שופר, וכמבואר בדברי רב הונא). שו"ע שם (אותם העומדים בתוך הבור והמערה יצאו).
297. רמב"ם שם (וכן התוקע לתוך חבית גדולה וכיוצא בה, אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא), לפירוש ר"ן ז, א (חלק בבור ודות, ובפטס לא חלק, אפשר שדעתו מפני שהברתו גדולה אפילו העומדין בתוכו אם קול הברה שמעו לא יצאו). שו"ע שם (כלשון הרמב"ם). (ר)מ"א סק"ב (חבית, אפילו העומד בתוכו לא יצא (ר"ן)).
298. גמרא כח, רע"א (אמר רבה שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה על שפת הבור יצא ... כי קאמר רבה בתוקע ועולה לנפשיה (ואין אחר עמו לצאת בו אלא תוקע ועולה הוא, דלדידיה תחילתה וסופה בהכשר, דבתחילה הוא והשופר בבור, ואמרן לעיל אותן העומדים בבור יצאו, רש"י) ... מהו דתימא זמנין דמפיק רישיה ואכתי שופר בבור וקא מיערבב קלא, קמ"ל). טור ושו"ע ס"ב (אם התחיל לתקוע בבור ועלה חוץ לבור וגמרה, יצא, שכל מה ששמע, בין בפנים בין בחוץ, היה קול שופר).
299. גמרא שם (דמפיק רישיה ואכתי שופר בבור וקא מיערבב קלא). מ"א סק"ג (ואם הוציא ראשו קודם לשופר לא יצא, לכן צריך שיוציא השופר תחלה דאז יצא).
300. מ"א שם (אין לומר שצריך שיוציא השופר והאזנים כאחד, דאי אפשר לצמצם).
301. גמרא כז, סע"ב (כאן לאותן העומדין בבור), שהיא ההלכה דלעיל ס"ב (העומדים עמו בבור, יצאו, שבודאי קול שופר שמעו). רמ"א ס"ב (וכן אותם שהיו בבור בתחלת התקיעה). ב"י ד"ה ומ"ש אבל הוא (דכל שהם בתוך הבור הם שומעים קול שופר). מ"א ס"ק ד (אפילו לא יצאו לחוץ, יצאו ידי חובתם, דכשאדם בבור והשופר בחוץ שומע קול שופר). עיין מ"א סק"ג (צריך שיוציא השופר תחלה דאז יצא), ודו"ק .
302. "טוב שיוציא השופר תחלה קודם לאזניים".
303. גמרא כח, א (מקצת תקיעה קודם שיעלה עמוד השחר (לאו זמניה הוא ... יום תרועה יהיה לכם, יום ולא לילה, רש"י), ומקצת תקיעה לאחר שיעלה עמוד השחר, לא יצא ... דבעינא כולה תקיעה בחיובא וליכא, הכא נמי בעינא כולה תקיעה בחיובא וליכא). רבנו ירוחם נתיב ו ח"ב מח, ד (וכתבו המפרשים, אבל אם שמע תקיעה תחלה ועלה, שמע סופה על שפת הבור, או תחלתה חוץ לבור וסופה בתוך הבור, לא יצא, שהשומע סוף תקיעה בלא תחלתה או תחלתה בלא סופה לא יצא ... או שאמר למתעסק בתקיעות, שהתחיל לתקוע במתעסק בלא כוון להוציא, ואמר ליה באמצע תכוין להוציאני מידי חובה ... לא יצא, כיון דתחלתה לא הוי בחיוב). טור ושו"ע ס"ג (השומע מקצת תקיעה שלא בחיוב (כגון קודם שעלה עלות השחר, ט"ז) ומקצתה בחיוב, או שאמר לתוקע כמתעסק, כוין להוציאני ידי חובתי ... לא יצא). רמ"א ס"ג (והוא הדין אם שמע מקצת התקיעה קול הברה, כגון שהיה התוקע בבור והוא עומד בחוץ, ובאמצע התקיעה יצא לחוץ). טור ושו"ע רס"י תקפח (ואם שמע מקצת תקיעה קודם שעלה עמוד השחר, ומקצתה אחר שעלה עמוד השחר, לא יצא). זמן תקיעת השופר מעלות השחר ולמעלה, יתבאר לקמן סי' תקפח ס"א (זמן תקיעת שופר ביום ... מעלות השחר עד צאת הכוכבים), ושם נסמן (הערה 3 ).
304. טור בשם בעל העיטור הל' שופר צט, א (ומדאוקי בתוקע ועולה לנפשו, שמע מינה דאע"ג דאית ביה שיעורא במקצת הכשר לא יצא). רא"ש פ"ג סי' ח (שסתם ואסר בכל אופן). רבנו ירוחם שם (ותקע ומשך בה שיעור תקיעה, לא יצא, כיון דתחלתה לא הוי בחיוב. ויש אומרים שיצא, כיון דאיכא שיעור תקיעה בחיוב, אף על פי שתחלתה לא הוי בחיוב. וראשון עיקר. ולזה נראה שהסכים הרא"ש). דעה הא' ב שו"ע שם (ותקע ומשך בה שיעור תקיעה, לא יצא). מ"א ס"ק ה (וראשון עיקר (רי"ו והרא"ש פ"ד ור"ן, וכן כתב לבוש)). לבוש ס"ג (ותקע בה, אפילו שיעור תקיעה לא יצא, כיון שתחלת התקיעה לא היתה בחיוב וכוונת מצוה כולה, לא עלתה לו, שזה אין סברא לומר שיהיה דבר אחד שהוא שלם ויהיה חציו פסול לגבוה וחציו כשר לגבוה). וראה גם לקמן סי' תקצב ס"ח (שצריך לשמוע כל התקיעה מראשה עד סופה, אפילו היא ארוכה הרבה).
305. ס"ד-ז.
306. ט"ז סק"א (ולפי זה גם בתוקע בבית הכנסת, ויש עומדים בחוץ, קצת רחוק מבית הכנסת, יש גם כן בזה שייכות הבחנה לפי הריחוק מבית הכנסת). ואף שנתבאר לעיל ס"א (אם רובו למעלה מן הקרקע אע"פ שמקצתו בתוך הקרקע, דינו כבית), והיינו שבבית אין חוששים לקול הברה. מכל מקום יש מקום לחשוש כאן לקול הברה, כיון ש"עומדים בחוץ רחוק קצת מבית הכנסת" .

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.