ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ג

171

בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

ואברהם

זקן בא בימים והוי' ברך את אברהם בכל ¹³²⁹ , ומפרש בתיב"ע, בכל מיני ברכתא, וכן הוא בזהר ¹³³⁰ , דמתמן נפקין כל ברכאן וכל טיבו. וידוע הדיוק בד"ה זה בהמשך תרס"ו ¹³³¹ , דצריך להבין מה שאומר בכל, ואינו מפרש במה ברכו, וכמו בברכות הקודמות שמפרש ומפרט את הברכות, וכמ"ש ¹³³² ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך גו' [והיינו, שאף שנאמר שם4 והי' ברכה, שהיא ברכה כללית, מ"מ מפרט גם ברכות פרטיות. ובאמת י"ל שגם והי' ברכה היא ברכה פרטית, שלכן נאמרה בכתוב בהמשך לאברכך ואגדלה שמך, שהם ברכות פרטיות]. וכן [לאחר העקידה כשאמר לו ¹³³³ עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וגו', ברכו בברכות פרטיות] וירש זרעך גו' והתברכו בזרעך גו' ¹³³⁴ . וכאן אומר סתם שברכו בכל ואינו מפרט כו'. גם צריך להבין מה שהענין דוהוי' ברך את אברהם בכל, בכל מיני ברכתא, נאמר דוקא לאחרי מ"ש ואברהם זקן בא בימים, דאע"פ שמצינו שגם קודם לזה ברכו הקב"ה, וכמו הברכות שנתברך בהיותו בן שבעים וחמש, כמבואר בתו"א ¹³³⁵ (על הפסוק ¹³³⁶ ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן) ענין עבודתו של אברהם במשך שבעים שנה וחמש שנים, הנה ע"י עבודתו אז הגיע רק לברכות הפרטיות שנתבארו בכתובים הנ"ל, ורק בסוף ימיו, לאחר שגמר עבודתו בענין ואברהם זקן, ובענין בא בימים, אזי זכה לברכה הכללית דהוי' ברך את אברהם בכל. ולכאורה, מהי השייכות של הברכה הכללית דבכל לענין ואברהם זקן בא בימים.

ב) ויש

לבאר תחילה ענין העבודה דאברהם זקן בא בימים, שעפ"ז יובן יותר הענין דברך את אברהם בכל, ושייכותו למ"ש לפנ"ז ואברהם זקן בא בימים. והענין בזה ¹³³⁷ , דהנה בזהר2 מפרש בא בימים

172

באינון יומין עילאין כו', היינו, שפעל שלימות בימים עי"ז שמילא אותם בעניני תומ"צ, דכל יומא ויומא עביד עבידתי' ¹³³⁸ , וע"י עבודתו פעל השלימות בהימים, שנעשו ימים שלמים. אמנם, העבודה דבא בימים אינה מספיקה עדיין להגיע על ידה לוהוי' ברך את אברהם בכל, אלא צ"ל תחילה גם העבודה דואברהם זקן, שהיא למעלה מענין בא בימים. והענין בזה, דהנה, איתא במדרש ¹³³⁹ שאמר הקב"ה לאברהם אני אומנתי גומל חסדים, תפסת אומנתי [היינו, שאברהם פעל ועשה עבודתו של הקב"ה בענין החסד ¹³⁴⁰ ], בא לבוש לבושי, ואברהם זקן בא בימים. ופירשו המפרשים ¹³⁴¹ שלבושי הו"ע ועתיק יומין יתיב ¹³⁴² . ומזה מובן שהענין דאברהם זקן הוא למעלה מהענין דבא בימים, כי, בא בימים שייך עדיין לענין הימים, שהו"ע סדר השתלשלות, משא"כ ואברהם זקן הוא בחי' עתיק יומין, שנעתק מסדר השתלשלות.

והנה

הענין דבא בימים, וכן הענין דאברהם זקן, באים ע"י העבודה שלמטה. ולאח"ז נעשה הענין דהוי' ברך את אברהם בכל, שזהו ענין שנותנים לו מלמעלה, שלא ע"י עבודתו, והיינו, שאע"פ שגם ענין זה בא לאחרי האתעדל"ת, מ"מ, אין זה באופן שבא ע"י האתעדל"ת, כי אם שלאחרי שגמר עבודתו בענין בא בימים, ולמעלה מזה בענין ואברהם זקן, אזי נותנים לו מלמעלה הענין דהוי' ברך את אברהם בכל, שזהו בחי' עתיק שלמעלה גם מבחי' עתיק יומין יתיב שבענין דאברהם זקן. והענין בזה ¹³⁴³ , דעם היות שבחי' עתיק היא למעלה מהתחלקות, הרי מבואר בספרי קבלה ¹³⁴⁴ שבעתיק יש ג' ראשונות וז' תחתונות, דז"ת דעתיק מתלבשים באריך אנפין (שרש הנאצלים), ועל ידם ה"ה מאירים בכל סדר ההשתלשלות, משא"כ ג"ר דעתיק, אינם באים בגילוי בעולם. ובלשון החסידות נקראים ב' בחי' אלו חיצוניות עתיק ופנימיות עתיק. וכללות הענין בזה, שהענין דבא בימים, ואפילו הענין דאברהם זקן (ז"ת דעתיק שמתלבשים בא"א), באים ע"י עבודתו של אברהם, שביכלתו להגיע עד שרשו (שרש הנאצלים). אמנם הענין דהוי' ברך את אברהם בכל, שהו"ע

173

הג"ר שלמעלה משרש הנאצלים, הרי זה ענין שבא מלמעלה, אלא שבא רק לאחרי גמר העבודה. וע"ד אתעדל"ע שבאה לאחרי האתעדל"ע שע"י האתדל"ת ועולה על גביהן ¹³⁴⁵ .

ג) ויש

לקשר ענין זה בדא"פ עם המבואר בד"ה הנ"ל בהמשך תרס"ו ¹³⁴⁶ החילוק בין כח המשכיל לכח השכל ההיולי העצמי, שכח המשכיל, עם היותו למעלה מהתחלקות מושכלות פרטיים, שהרי הוא כח היולי על כל מיני שכליים, מ"מ יש לו שייכות אליהם, לפי שזהו מה שכבר נמשך להיות בבחי' מקור לשכל, ולכן שייך בו הגבלה והגדרה איך ומה תהי' השפעת השכל כו'. משא"כ כח השכל ההיולי העצמי, שלא נמשך עדיין להיות בבחי' מקור לשכל, אינו שייך כלל למושכלות פרטיים. אמנם, בכח השכל ההיולי העצמי גופא יש ב' אופנים ¹³⁴⁷ . הא', כח השכל ההיולי העצמי כפי שכבר נמשך לכח המשכיל, ולכן יש לו איזה שייכות לפרטי השכל, והב', כח השכל ההיולי העצמי כפי שהוא בעצם הנפש, שאינו בבחי' המשכה מן הנפש כלל, ולכן הוא למעלה לגמרי מענין ההתחלקות של פרטי השכל. וי"ל שדוגמתם הם ב' הבחי' דאברהם זקן והוי' ברך את אברהם בכל, שהענין דאברהם זקן, דקאי על בחי' חיצוניות עתיק, ז"ת שבו שמתלבשים בא"א, שרש הנאצלים, שלזה הגיע אברהם ע"י עבודתו, הוא בדוגמת כח השכל ההיולי העצמי כפי שכבר נמשך לכח המשכיל. והענין דהוי' ברך את אברהם בכל, שקאי על בחי' פנימיות עתיק, שנעתק לגמרי מסדר השתלשלות, שזהו מה שנמשך מלמעלה, הוא בדוגמת כח השכל ההיולי העצמי כפי שהוא בעצם הנפש שאינו בבחי' המשכה מן הנפש כלל.

אך

בכדי להגיע לזה צ"ל ענין היגיעה דוקא ¹³⁴⁸ , וכמו בלימוד התורה, דדחקין למלה דחוכמתא ¹³⁴⁹ , שעז"נ ¹³⁵⁰ יעשה למחכה לו, ועד"ז בקיום המצוות, עי"ז שמתגבר על הנסיונות שיש לו, שעל זה יש צורך ביגיעה גדולה ועצומה, ועי"ז ה"ה מגיע לפנימיות עתיק שלמעלה מהשתלשלות לגמרי, ובכחות הנפש הו"ע כח השכל ההיולי העצמי כפי שהוא למעלה מהמשכה לגמרי.

174

ד) ויובן

הענין בתוספת ביאור, בהקדים מ"ש באוה"ת להצ"צ ¹³⁵¹ בביאור ג' הדעות שבפירוש (והוי' ברך את אברהם) בכל ¹³⁵² , רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודא אומר שהיתה לו בת, אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה, שדעת רבי יהודה שהיתה לו בת, הו"ע לא זז מחבבה עד שקראה בתי ¹³⁵³ . ודעת ר"מ שלא היתה לו בת, הו"ע לא זז מחבבה עד שקראה אמי25, שזהו למעלה מבחי' בת. ודעת אחרים שבת היתה לו ובכל שמה, הרי זה ע"ד מ"ש ¹³⁵⁴ רני ושמחי בת גו', שלעת"ל תתעלה בחי' בת שלמעלה גם מבחי' אמי, והו"ע אשת חיל עטרת בעלה ¹³⁵⁵ , נקבה תסובב גבר ¹³⁵⁶ . ולכן בכל שמה, כי בעלה נקרא כל, וכיון שהיא עטרת בעלה, נקראת בכל, שהוא יותר מכל. ויש לקשר זה עם המבואר באור תורה להמגיד ¹³⁵⁷ בענין בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה, פי' כי עולם חסד יבנה ¹³⁵⁸ , וחסד הוא לאברהם ¹³⁵⁹ , ולזה החסד הוצרך כדי להיטיב לברואיו ולהציל הנוקבא, וזאת הנוקבא נקראת בכ"ל ¹³⁶⁰ , ר"ל בית של כל. והענין בזה, דהנה, כל קאי על בחי' סוכ"ע שמקיף כל סדר ההשתלשלות, וכמבואר בלקו"ת ¹³⁶¹ בענין אמרו אליו כל תשא עון ¹³⁶² , לפי שאתה כל וכללות הכל, דהיינו בחי' אוא"ס ב"ה הסובב כל עלמין כו', ששם אין שום התחלקות, ולכן כל תשא עון, כי אין פגם מעון מגיע עד שם כו'. וזהו ענין בית של כל, בחי' סוכ"ע שמקיף כל סדר ההשתלשלות. וי"ל שג' דרגות הנ"ל הם ג' הדרגות דבא בימים, ואברהם זקן, והוי' ברך את אברהם בכל.

ה) וכללות

העילוי דבת שיהי' לעתיד לבוא נעשה ע"י הקדמת העבודה דמעשינו ועבודתנו כל משך זמן הגלות ¹³⁶³ , בענין דאברהם זקן בא בימים, ובאופן של התגברות על הנסיונות בתורה והנסיונות במצוות, ע"י העבודה באופן של נצחיות, שזהו"ע הזקנה (ואברהם זקן) המורה על הנצחיות. ועי"ז זוכים לכל הברכות (והוי' ברך גו' בכל), ובאופן דיברכך הוי' וישמרך ¹³⁶⁴ , והיינו, שנוסף לכך שהקב"ה

175

נותן את הברכה, הנה גם לאחרי המשכת הברכה ה"ה שומר עלי' ¹³⁶⁵ , ועד לברכה הפנימית והעיקרית דלםרבה המשרה ולשלום אין קץ ¹³⁶⁶ , בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

______ l ______