ספרי כ"ק אדמו"רתורת מנחםע - שנת תשל"ג - חלק ראשוןשיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ג

שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ג

בס"ד. שיחת ⁴⁷ יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ג.

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

א. ביאור מעלת קביעות ר"ה שחל בשבת – בנוגע ליום ב', שאז ניכרת ביתר שאת שייכותו לעצם ענינו של ר"ה (ש"הם כיום אחד ארוך" – להלכה למעשה ⁴⁸ שבה משתווין כל ישראל), כי: על ר"ה נאמר "זה היום תחלת מעשיך", לפי שבו נעשית התחדשות כל העולמות ⁴⁹ באופן שמודגשת תכליתם שנתאווה הקב"ה (שזהו"ע שלמעלה מטעם) להיות לו ית' דירה בתחתונים, ע"י עבודת האדם דוקא ⁵⁰ (וענין זה מודגש בתק"ש ⁵¹ , כמ"ש הרמב"ם ⁵² שהיא "גזירת הכתוב" שלמעלה מטעם, ו"רמז

יש בו כו'", שמורה על כללות עבודת האדם ⁵³ ); וכיון שבר"ה שחל בשבת נעשית התחדשות העולם (לא ע"י תק"ש ⁵⁴ , שאין תוקעין בו ⁵⁵ , אלא) ע"י השבת עצמה ש"מקדשא וקיימא" ⁵⁶ , הרי החידוש שענין זה נעשה ע"י עבודת האדם בתק"ש הוא ביום ב' דר"ה דוקא. וההוראה מזה ⁵⁷ , שגם כאשר כל הענינים הם בשלימותם, יש צורך בעבודת האדם, והיא הפועלת שלימות אמיתית – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ד ע' 122 ואילך.

* * *

ב. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון בן ג' הבבות (של הבעש"ט הרב המגיד ואדמו"ר הזקן) ג' פעמים, ואח"כ ניגון של אדמו"ר הזקן (והתחיל בעצמו לנגן "א-לי אתה גו'"). אח"כ צוה לנגן ניגון מאדמו"ר האמצעי, מאדמו"ר הצ"צ, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר מוהרש"ב, ואדמו"ר מוהריי"צ.

אח"כ צוה לנגן "אתה בחרתנו", ותיכף אחר הניגון התחיל לומר המאמר ד"ה זה היום תחלת מעשיך.

* * *

ג. הסדר בכלל הוא להזכיר את היהודים הנמצאים מאחורי מסך הברזל [אבל אין המסך מפסיק ח"ו בין ישראל לאביהם שבשמים ⁵⁸ ], ע"ד מ"ש ⁵⁹ "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי":

עי"ז שאלה שכבר יצאו מן המיצר אל המרחב יתאמצו ויוסיפו בעבודתם בתורה ומצוות, יעוררו חסדי ה' על אחיהם שעדיין לא יצאו משם, שגם הם יזכו לגאולתם הפרטית ⁶⁰ – יצאו משם הם ובניהם ובנותיהם, נכדיהם ונכדותיהם וכו' –

ותהי' זאת הכנה קרובה לגאולה הכללית האמיתית והשלימה.

וסיים שינגנו ניגון ש"הביאו משם" ⁶¹ .

[אחדים מיוצאי גרוזיא ניגנו ניגון דבנ"י דגרוזיא].

* * *

ד. אף שבכל התוועדות צ"ל שלא יחסר הדיבור ע"ד ענין הידוע (הבעי' ד"מיהו יהודי"), איך שהוא מופרך עד מאד – בר"ה צריכים לדבר רק בצד הטוב שבזה:

להזכיר המעלה שלא בערך דבנ"י אשר "אתה בחרתנו מכל העמים וכו'" ⁶² , וכל הענינים המנגדים לזה, המתקוממים להעלים על מעלתם הלזו, הרי הם בטלין ומבוטלין לגמרי, לא שרירין ולא קיימין כלל וכלל, ובכל הלשונות בזה ⁶³ ,

ואדרבה: המציאות של אוה"ע (וכל העולם) – היא כדחז"ל ⁶⁴ בשביל ישראל, ובפרט בכדי לאפשר את ה"אתה בחרתנו מכל העמים וכו'", וכמדובר לעיל ⁶⁵ שכל מציאות סדר השתל' הוא בכדי לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ובנדו"ד הוא בכדי שיהי' בגלוי ה"אתה בחרתנו" (והתחיל לנגן הניגון, ועמד מלא קומתו ורקד על מקומו).

אח"כ צוה לנגן "אבינו מלכנו".

ה. אח"כ צוה שימלאו לו הכוס, ואמר:

"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" ⁶⁶ (דקאי גם על אדה"ע ⁶⁷ ), הנה מובן שבקשת בנ"י מהקב"ה שיקבל מלכותו עליהם ש"מלכותו ברצון קבלו עליהם" ⁶⁸ [ע"פ בקשת הקב"ה: "שתמליכוני עליכם" ⁶⁹ ], באופן כזה הוא מקבל, וכבר קיבל היום, את המלכות.

ומאחר ש"מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" ⁷⁰ – הנה כמו שהוא במלכות בו"ד שנוהג והחוק הוא שכשמכתירים מלך, מבטל אז כל גזירה והנחה למדינות עושה ויתן משאות כיד המלך ⁷¹ , עד"ז הוא בהכתרת הקב"ה, שמבטל כל הגזירות, ובנ"י נמצאים במצב של "נצבים

קיימים ועומדים כו' שזוכים בדין" ⁷² , מ"ראשיכם שבטיכם גו'" עד "חוטב עציך" ו"שואב מימיך" ⁷³ – כמו שהם "כולכם", כלל אחד, וכפי שהם כאו"א בפ"ע בפרטיות.

שלכן – בודאי היתה כתיבה טובה לשנה טובה ומתוקה [וכמבואר בשו"ע אדמוה"ז ⁷⁴ שביום ב' של ר"ה ישנה כבר הכתיבה]; ותהי' גם החתימה וגמר חתימה לטוב.

ובפרט ש"ועמך כולם צדיקים" ⁷⁵ , הרי בודאי נכתבו כולם לאלתר בספרן של צדיקים גמורים ⁷⁶ .

ויה"ר שיומשך למטה מעשרה טפחים בשנה טובה ומבורכת בכל הפרטים, שתהי' שנת אורה וכו', וכל הענינים המרומזים בשאר אותיות האל"ף בי"ת עד התי"ו, ועד – שנת תורה, כולל שנת גאולה – גאולה פרטית וגאולה כללית.

ועד – הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש ובעגלא דידן.

[קודם ברהמ"ז צוה לנגן ניגון אדמו"ר הזקן (בן ד' הבבות) – הבבא הרביעית פעם אחת.

בעת ברהמ"ז אמר הברכה הראשונה בלחש (לא ככל פעם שאומרה בקול רם). ואחר ברהמ"ז אמר: טעם השינוי בזה (אמירת הברכה בלחש) הוא בכדי לשלול הטעות שהאמירה בקול רם היא בכדי להוציא את השומעים ואינם צריכים לברך בעצמם ⁷⁷ .

אחר ברכת המזון נתן החלות לחלק בהעזרת נשים. התפללו תפלת ערבית, ואח"כ הבדיל כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו, ואח"כ חילק בידו הק' כוס של ברכה לכאו"א ⁷⁸ ].

______ l ______

הערות

47. מס"ב ואילך – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א. במהדורא זו נוספו איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.
48. להעיר מהענין דעשי' לעילא (זהר ח"ג קח, ריש ע"ב. ח"א קטו, א (הובא בלקו"ת פינחס עח, ב)), והיינו, ששורש ענין העשי' הוא מדרגא נעלית ביותר שלמעלה מההתחלקות שבלימוד פרד"ס שבתורה, עד לששים ריבוא פירושים כו', כמבואר בכתבי האריז"ל (שהשנה מלאו ארבע מאות שנה להסתלקותו). – נסמן בלקו"ש שבפנים הערה 1.
49. לאחרי שכל הענינים חוזרים לקדמותם (ראה פע"ח שער ר"ה. שער הכוונות ענין ר"ה), ועד כפי שהם למעלה מבריאת הזמן (כתורת המגיד (סידור (עם דא"ח) שער הק"ש עה, סע"ד [קכא, ד]) שהזמן הוא נברא), ששם נכללים כל הנ' אלפים יובלות בסקירה אחת (ראה עט"ר סו, ב ואילך. ועוד).
50. ורק בהתחלת הבריאה נמשכו כל הענינים מצד "כי חפץ חסד הוא" (מיכה ז, יח), ללא עבודת האדם. אמנם, גם אז הי' כבר הענין ד"במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים" (ב"ר פ"ח, ז. רות רבה פ"ב, ג), – וכידוע תורת הרב המגיד (או"ת ב, ג [ע' ז]) שזהו עד"מ מאדם שיש לו בן שנחקקה צורת הבן במחשבת האב, כי, רק באדם למטה צ"ל תחילה מציאות הבן, ורק אח"כ שייך לומר שצורתו נחקקה במחשבת האב, אבל אצל הש"י, אף קודם שנבראו ישראל שייך לומר שהי' נחקק צורתם במחשבה (וי"ל שענין זה הוא באופן שבד בבד עם ההמלכה עמהם נתהוו נשמותיהם של צדיקים) – ועי"ז נעשה הרצון (רצון המוחלט וכו', כמבואר בהמשך ר"ה תש"ג (סה"מ תש"ג בתחלתו) כל המדריגות שברצון) על התהוות העולמות.
51. שעל ידה נעשה ענין ההתחדשות, כידוע תורת הבעש"ט (כש"ט סוסרנ"ו) בפירוש הכתוב (תהלים פא, ד) "תקעו בחודש שופר" – דלכאורה הול"ל תקעו שופר בחודש – שהעבודה (דתק"ש) היא לפעול ענין החידוש. ולהעיר גם מתורת הבעש"ט (ראה שיחת יום ב' דר"ה תשט"ז בתחלתה (תו"מ חט"ו ע' 11). וש"נ) שהענין דתק"ש הוא כמשל בן המלך שצועק אבא אבא, וכמבואר בזה, שלא נוגע כ"כ הענין ד"אבא כו'", אלא הענין ד"צועק" (שעי"ז נתעורר הרצון למלוכה כו').
52. הל' תשובה פ"ג ה"ד. – כידוע שכל תיבה ברמב"ם היא בתכלית הדיוק, ועד שלמדים הלכות אפילו מתיבה אחת (ראה גם תו"מ חס"ח ע' 331. וש"נ).
53. ובכך מבהיר הרמב"ם, שאל יאמר האדם שכיון שזהו ענין נעלה ביותר, אין זה שייך אליו כו'.
54. כי, ענין השופר שבו הוא לא בגשמיות אלא רק ברוחניות, ובמילא גם שמיעת השופר שייכת רק לנשמה (או למזל הנשמה) בלבד, ויכולים אפילו להסביר זאת בשכל, אבל אין זה נשמע לאוזן הגשמי.
55. ואעפ"כ ישנו ענין אמירת הפסוקים – כמשנת"ל (בד"ה יו"ט של ר"ה דליל ערב ר"ה פ"ב (תו"מ חס"ט ע' 288)) שזהו כדי שיהי' הגילוי למטה. ועפ"ז נמצא, שגם בענינים שנעשים בדרך ממילא ישנו ענין של עבודה כו', אבל בכללות, נעשה הענין מצד למעלה.
56. ביצה יז, א.
57. הוראה כללית – כשם שר"ה הוא יום כללי בנוגע לכל השנה כולה.
58. פסחים פה, ב. וש"נ.
59. תהלים קלז, ו.
60. ראה גם תו"מ ח"ס ע' 109. וש"נ.
61. ברשימה נוספת: ועי"ז ישמחו את אלו שנמצאים שם. ואחרי הניגון נתן להם משקה לחלק בין המסובים, באמרו: חילקתם ניגון, עכשיו תחלקו משקה.
62. נוסח תפלת יו"ט.
63. בנוסח "כל נדרי".
64. פרש"י ורמב"ן ר"פ בראשית. ובכ"מ.
65. בשיחה שבס"א.
66. משלי כז, יט.
67. ראה בארוכה אוה"ת עה"פ – נ"ך ע' תרלד ואילך.
68. נוסח ברכות ק"ש של ערבית.
69. ר"ה טז, סע"א. וש"נ.
70. ברכות נח, א.
71. ע"פ אסתר ב, יח.
72. ראה כש"ט בהוספות סמ"א. וש"נ (נעתק ב"היום יום" כה אלול).
73. ר"פ נצבים.
74. או"ח סוסתקפ"ב.
75. ישעי' ס, כא. וראה סנהדרין ר"פ חלק.
76. ר"ה טז, ב.
77. ראה שו"ע אדה"ז או"ח סקפ"ג סוס"י. וש"נ.
78. ברשימה נוספת: בעת חלוקת כוס של ברכה הי' כ"ק אדמו"ר שליט"א בשמחה גדולה ("זייער אויפגעלייגט"), וכמ"פ בעת הניגונים רמז לשרוק. טרם צאתו התחיל לנגן הניגון "כי בשמחה תצאו".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.