יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ג

3

בס"ד. יום ב' דראש השנה¹, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

זה

היום תחלת מעשיך ² . וצריך להבין ³ , הרי בכ"ה באלול נברא העולם ⁴ , ואילו ר"ה הוא יום ברוא אדה"ר, יום ששי למע"ב, ולמה נקרא תחלת מעשיך. וביותר יוקשה מה שנקרא תחלת (דבחי') מעשיך, היינו, כפי שהבריאה היא בפועל, באורות פנימיים דסדר השתלשלות כו'. דהנה, בשלמא בדרגא נעלית יותר מבחי' מעשיך, כפי שהבריאה היא בבחי' המחשבה, הרי כיון ששם נסקרים כולם בסקירה אחת ⁵ , שייך לומר שהאדם הוא בבחי' תחילה. אבל כפי שהבריאה באה בפועל, מעשיך, הרי זה בסדר מסודר של קדימה ואיחור, תחילה וסוף. ועפ"ז יוקשה איך נקרא יום ברוא אדה"ר תחלת מעשיך, הרי אדה"ר הוא אחור למעשה בראשית, דלא אברי עד מעלי שבתא ⁶ . ואף שטעם הדבר הוא כדי שיכנס לסעודה מיד ⁷ (כפירוש רש"י, שימצא הכל מוכן), הרי סדר הבריאה בפועל הי' באופן שהאדם נברא בסוף, וא"כ, למה נקרא יום ברוא אדה"ר בשם תחלת מעשיך.

ב) ונקודת

הביאור בזה, שכללות הענין דמעשיך הוא לפי שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ⁸ , וכמארז"ל ⁹ עה"פ ¹⁰ שוקיו עמודי שש, שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו, עמודי שש, שהעמיד כל מעשה בראשית לששה ימים, והיינו, שהעולם כפי שנשאר במעמד ומצב של תחתון, יהי' דירה לו ית', והרי ענין הדירה הוא שבה נמצא הדר בה (לא בהעלם, אלא) בגילוי דוקא, והיינו, שיהי' ניכר בעולם שהוא מעשיך, כפי שיהי' לעת"ל, כמ"ש ¹¹ ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, והיינו, שאע"פ שגם עכשיו ישנו כח

4

הפועל בנפעל, כתורת הבעש"ט ¹² על הפסוק ¹³ לעולם הוי' דברך נצב בשמים, מ"מ, עכשיו ה"ז בהעלם (ויכול להיות בגילוי רק אצל יחידי סגולה ¹⁴ ), ולעת"ל יהי' בגילוי באופן שראו כל בשר, אפילו הבשר הגשמי ¹⁵ . וכיון שענין הדירה בתחתונים נעשה ע"י עבודת האדם בקיום התומ"צ, לכן אמרו רז"ל ¹⁶ יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, והיינו, שאף שגדלה ביותר מעלת חיי העוה"ב, שזהו כללות הענין דג"ע, ג"ע התחתון וג"ע העליון, ששם הוא השכר על העבודה בעוה"ז, מ"מ, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, וכמבואר בארוכה בהמשך וככה לאדמו"ר מהר"ש ¹⁷ שזהו לפי שהגורם הדבר הוא חזק יותר מהנעשה ממנו, והיינו, שדוקא ע"י תשובה ומע"ט בעוה"ז נשלמת כוונת הבריאה.

ועפ"ז

יובן מה שיום ברוא אדה"ר נקרא תחלת מעשיך, כיון שאז התחיל בעולם הגילוי דמעשיך, היינו, שיהי' ניכר בגלוי בכל הבריאה שזהו מעשיך, כי, ביום ברוא אדה"ר נעשה הענין דהוי' מלך גאות לבש ¹⁸ , עי"ז שאדה"ר הכתיר את הקב"ה למלך, באמרו לכל הנבראים בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו ¹⁹ .

ועד"ז

נעשה בכל ר"ה ע"י בנ"י – אתם קרויין אדם ²⁰ , בדוגמת אדה"ר, וכמארז"ל ²¹ שמלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון [וכיון שחותם זה שמבטא את כל מציאותו הוא חותם הוי', הרי זה כמו חותם המלך שאין להשיב ²² , שנשאר תמיד כו'] – שהם מכתירים את הקב"ה למלך, שתמליכוני עליכם ²³ , ע"י עבודתם בקבלת עול מלכות שמים כו', כמשל מלך בו"ד שבני המדינה מכתירים אותו למלך עי"ז שמקבלים עול מלכותו לעבדו ולעשות רצונו כו'. ולאח"ז עובדים עבודתם במשך השנה כולה בעשיית הדירה בתחתונים ע"י קיום התומ"צ, כפי שהתחיל כבר ביום ברוא אדה"ר, כמ"ש ²⁴ ויניחהו

5

בגן עדן לעבדה ולשמרה, לעבדה זה רמ"ח מ"ע ולשמרה זה שס"ה מל"ת ²⁵ , ועד שגם הענין דהוי' מלך גאות לבש קשור עם ענין התורה, כהמשך הכתוב17 לבש הוי' עוז גו', דאין עוז אלא תורה ²⁶ , וכמבואר ברשימות הצ"צ ²⁷ שהתורה נקראת לבוש הפנימי, והמלכות לבוש החיצון, וזהו הוי' מלך גאות לבש, לבוש מלכות, והיינו ע"י שבתחלה לבש ה' עוז היא התורה.

ג) ויש

להוסיף בנוגע לענין הגילוי דמעשיך (גילוי אלקות בעולם, דירה בתחתונים) שנעשה ע"י עבודת האדם, שאע"פ שהגילוי בעולם יהי' לעת"ל, ואילו עכשיו פועלים רק להוסיף אורות באצילות ²⁸ , אבל זה עדיין בהעלם ²⁹ , מ"מ, כיון ששכר מצוה מצוה ³⁰ , הנה אע"פ ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא ³¹ , בהכרח לומר, שגם עכשיו ישנו ענין הגילוי. וזהו הענין דג"ע, שישנו גם עכשיו (כמ"ש הרמב"ם ³² בפי' עולם הבא, זה שקראו אותו חכמים העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה, וזה העולם אובד ואח"כ (לאחרי שית אלפי שנין דהוה עלמא ³³ ) יבוא אותו העולם, אין הדבר כן, אלא הרי הוא מצוי ועומד כו', ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה כו'), ובכל עולם, שבכל עולם ישנו הג"ע שלו ³⁴ , גם בעולם העשי' ³⁵ , ושם ישנו גם עכשיו (בזמן העבודה, שעז"נ ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה) הגילוי שנעשה ע"י המצוה. ועוד זאת, שהעבודה יכולה להיות באופן דעולמך תראה בחייך ³⁶ . והחידוש דלעת"ל הוא שיהי' הגילוי (לא רק בג"ע שבעולם, אלא) בכללות העולם.

ד) וזהו

שאומרים בר"ה (יום ברוא אדה"ר) זה היום תחלת מעשיך, כיון שדוקא ע"י עבודת האדם מתגלה בעולם שהוא מעשיך,

6

שזוהי תכלית הכוונה בכללות הענין דמעשיך, והו"ע סוף מעשה (שעלה) במחשבה תחלה ³⁷ (למעלה גם מתחלת המחשבה ³⁸ , מחה"ק דא"ק). ועז"נ זה היום, שמורה על ענין הגילוי דוקא ³⁹ . וכל זה נעשה ע"י עבודת בנ"י, עליהם נאמר ⁴⁰ אתם נצבים היום (דקאי על ר"ה) כולכם, לאחדים כאחד ⁴¹ , וכפי שנמשך אח"כ בפרטיות בפרטי הסוגים שבישראל, ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך. ועי"ז באים לשלימות הגילוי שתהי' לעת"ל, ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר10, ואז יהי' גם לימוד התורה שילמד משיח באופן של ראי' ⁴² , שזוהי השלימות של לימוד התורה, וכן יהי' גם קיום המצוות בתכלית השלימות, כמצות רצונך ⁴³ , וכמו"כ תהי' שלימות העולם, כמ"ש הרמב"ם ⁴⁴ שבאותו הזמן כו' כל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, שנאמר ⁴⁵ כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים (כשם שהמים ממלאים את הים באופן שלא יראה קרקע הים כיון שהכל מכוסה במים), בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, באופן שבשובה ונחת תושעון ⁴⁶ , בקרוב ממש.

______ l ______