ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ב

104

בס"ד. ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

אלה

מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים וגו' ⁶¹¹ , וידוע הדיוק בזה (בלקו"ת ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז ⁶¹² ), דצריך להבין לשון אלה מסעי שהוא לשון רבים, וכתיב אשר יצאו מארץ מצרים, והרי מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה ראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות ⁶¹³ , ואעפ"כ נאמר אלה מסעי (לשון רבים) גו' אשר יצאו מארץ מצרים, שמשמעות הכתוב הוא שכל מ"ב המסעות נק' הכל יצי"מ. גם צריך להבין מ"ש אשר יצאו מארץ מצרים ביד משה ואהרן, דלכאורה, הרי היציאה ממצרים היתה באופן שהוי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן גו' ולילה בעמוד אש גו' ⁶¹⁴ , ולפי העלות הענן גו' יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן הענן שם יחנו גו' ⁶¹⁵ , וכן ע"י הארון שהי' נוסע לפניהם ⁶¹⁶ , ומהו הענין שיצאו ממצרים ביד משה ואהרן דוקא. גם צריך להבין מ"ש ⁶¹⁷ ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, הרי מסתמא משה כתבם ככל התורה אשר הקב"ה אומר ומשה כותב (עד תומם ⁶¹⁸ ), ולמה הוצרך הכתוב להדגיש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. וגם צריך להבין מה שבתחלה נאמר מוצאיהם למסעיהם, ואח"כ נאמר ואלה מסעיהם למוצאיהם.

ב) ויובן

בהקדים כללות ענין מ"ב המסעות שנכללים ביצי"מ, שזהו לפי שהכוונה והתכלית דיציאת מצרים (לצאת מבחי' מיצר וגבול) היתה כדי לבוא לארץ ישראל, ארץ טובה ורחבה ⁶¹⁹ , באופן של גאולה נצחית שאין אחרי' גלות, כפי שהיתה צריכה להיות הכניסה לארץ אילו זכו ⁶²⁰ . ומזה מובן, שכל זמן שעדיין לא היתה הכניסה לארץ באופן של גאולה שאין אחרי' גלות (כיון שלא זכו כו', ומפני חטאינו גלינו מארצנו וכו') – שענין זה יהי' רק בביאת משיח צדקנו, שאז יקויים גם

105

מ"ש ⁶²¹ ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך, כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני וקניזי וקדמוני (נוסף על ארץ שבעה עממין) ⁶²² , ואז יתוספו עוד שלש ערי מקלט ⁶²³ (נוסף על שש ערי מקלט שהיו עד אז ⁶²⁴ ) – נמצאים עדיין באמצע ענין המסעות שעל ידם יוצאים מארץ מצרים לבוא אל ארץ טובה ורחבה.

ומזה

מובן, שענין המסעות ישנו גם עתה, כמו כללות הענין דיצי"מ, שעל זה אמרו רז"ל ⁶²⁵ בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ויתירה מזה, שהענין דיצי"מ צ"ל בכל יום ויום, כמבואר בתניא ⁶²⁶ , וכיון שכל מ"ב המסעות נק' הכל אשר יצאו מארץ מצרים, הרי מובן, שבכל יום ישנם כל מ"ב המסעות ⁶²⁷ . והיינו, שנוסף על תורת הבעש"ט ⁶²⁸ שבמשך ימי חייו של כל אחד מישראל ישנם מ"ב מסעות, החל מזמן לידתו שזהו ע"ד היציאה מארץ מצרים, ועד שבא לארץ העליונה כו', הנה בפרטיות יותר ישנם מ"ב המסעות בעבודתו בכל יום, וכמובן גם מזה שבכל יום נעשה האדם ברי' חדשה ⁶²⁹ (כמובא גם בשו"ע רבינו הזקן ⁶³⁰ בביאור הטעם לנט"י שחרית), ולכן, כל עניני המסעות שישנם במשך כל ימי חייו ישנם בפרטי פרטיות בכל יום.

והענין

בזה, דהנה, כללות הענין דיצי"מ (שכולל כל מ"ב המסעות) שהו"ע הגאולה נעשה ע"י עסק התורה ומצוותי', שהרי בנוגע ללימוד התורה אמרו רז"ל ⁶³¹ אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, ועד"ז בנוגע לקיום המצוות, וכמבואר בתניא16 שהענין דיצי"מ שבכל יום הו"ע יציאת נפש האלקית ממאסר הגוף כו' [ולהעיר גם מפתגם בעל הגאולה די"ב תמוז ⁶³² שענין הגלות הוא רק בנוגע לגוף, אבל לא בנוגע לנשמה כו'], ליכלל ביחוד אור א"ס ב"ה ע"י עסק התורה והמצוות בכלל, ובפרט בקבלת מלכות שמים בק"ש, שבה מקבל וממשיך עליו יחודו ית' בפירוש באמרו ה' אלקינו ה' אחד ⁶³³ , וכפי שמסיים שלכן תקנו פ' יצי"מ בשעת ק"ש דוקא, מפני שהן דבר אחד ממש. ובכללות יותר שייך הענין

106

דיצי"מ לפרשה ראשונה דק"ש, שבה נאמר ⁶³⁴ ואהבת גו' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, שהו"ע קיום התומ"צ בשלימות, באופן שעושין רצונו של מקום (משא"כ בפ' שני' שבה לא נאמר בכל מאדכם, וכתורת המגיד ⁶³⁵ שלכן נקרא עדיין אין עושין רצונו של מקום ⁶³⁶ , ועד שנזכרו בה ענינים ששייכים לגלות בגלל העדר קיום התומ"צ כו', כמ"ש ⁶³⁷ השמרו לכם וגו'). וזהו מה שבפרשה ראשונה דק"ש (מואהבת עד ובשעריך) יש מ"ב תיבות, כנגד מ"ב המסעות ⁶³⁸ (שצ"ל בכל יום), שהם בחי' רצוא ממטה למעלה (ואח"כ ויחנו, בחי' שוב, שזהו"ע שמו"ע שאומרים ברוך אתה הוי', שיוברך ויומשך להיות בבחי' גילוי כו').

ג) ועוד

ענין במסעות, שלאחרי הנסיעה הראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות היו רוב המסעות באופן שהלכו במדבר דוקא (ואילו המסעות שלפנ"ז היו רק הכנה לעיקר ענין המסעות שהי' במדבר דוקא), וכמ"ש ⁶³⁹ זכרתי לך חסד נעוריך גו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, שלא ישב אדם שם ⁶⁴⁰ , ועד שזהו מקום של נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים ⁶⁴¹ . וענין הליכתם ממסע למסע במדבר ⁶⁴² [שהרי אע"פ שלא היו יכולים ליכנס לארץ ישראל בגלל גזירת המרגלים, עדיין היו יכולים להשאר במקום ישוב, או אפילו במדבר, אבל במקום אחד, וכמו שישבו בקדש ימים רבים, י"ט שנה ⁶⁴³ (מתוך ל"ח שנה), ולא באופן שהיו הולכים ומטורפים, כמ"ש ⁶⁴⁴ ויניעם במדבר], הי' בכדי להכניע את המדבר הגדול והנורא, שהוא מקור הקליפות כו', ועי"ז שבנ"י נסעו בו יחד עם הארון, כמ"ש ⁶⁴⁵ ויהי בנסוע הארון וגו', שהו"ע התורה (אין בארון רק שני לוחות האבנים גו' ⁶⁴⁶ ), הכניעו את הקליפות כו', ועד שפעלו להפוך את המקום שלא ישב אדם שם, שגם הוא יהי' ראוי לדירת אדם, כתפארת אדם לשבת בית ⁶⁴⁷ , שזהו ע"י התורה שנקראת אדם, כמ"ש ⁶⁴⁸ זאת התורה אדם.

107

ומעשה

אבות הוא סימן ופעולה לבנים עד סוף כל הדורות ⁶⁴⁹ , שעי"ז יוכל כל אחד מישראל לעבוד את ה' ולהכניע גופו כו', והיינו, שאף שמצד עצמו הוא באופן שעיר פרא אדם יולד ⁶⁵⁰ , ויש בו נפש הבהמית שרוח הבהמה היא היורדת למטה ⁶⁵¹ , הנה על זה היא עבודת האדם [כמבואר בתו"א פ' משפטים ⁶⁵² שעבודה הוא מלשון עיבוד עורות, שהיא עבודה קשה שדורשת יגיעה כו'], ובשביל זה יש צורך בהקדמת ענין הקבלת עול, כהאי תורא דיהבין עלי' עול בקדמיתא כו' (כלשון הזהר ⁶⁵³ המובא בתניא ⁶⁵⁴ ), להפוך את טבעו ולפעול על נפשו הבהמית הענין דואהבת גו' בכל לבבך24, בשני יצריך ⁶⁵⁵ , שזהו"ע התהפכות כל ז' המדות (כפי שכל מדה כלולה מששה, שאז הם במספר מ"ב) שיהיו בביטול לאלקות. וכן בנוגע לרמ"ח אבריו, שהיד המחלקת צדקה תהי' מרכבה לספירת החסד וכו' ⁶⁵⁶ . ועד שע"י העסק בעניני העולם כמו אכילה ושתי', ועסק הפרנסה באופן דנשאת ונתת באמונה ⁶⁵⁷ , פועל בירור (לא רק בעצמו, אלא גם) בכללות העולם, שנהפך ממדבר למקום הראוי לדירת אדם כו', כנ"ל.

ד) אמנם

כל זה נעשה ע"י הנתינת כח מלמעלה, שזהו מ"ש אשר יצאו גו' ביד משה ואהרן, כידוע שמשה הוא שושבינא דמלכא ⁶⁵⁸ , שפועל ההמשכה מלמעלה למטה, שזהו הסיוע מלמעלה שיוכלו לצאת ממצרים, ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא48, שפועל ההעלאה מלמטה למעלה (כידוע בענין לכה דודי לקראת כלה, ליתן לה כח לעלות כו' ⁶⁵⁹ ), שזהו הסיוע מלמעלה שיוכלו לבוא לארץ טובה ורחבה. וענינם בעבודה, שמשה הו"ע התורה, כמ"ש ⁶⁶⁰ זכרו תורת משה עבדי, לפי שמסר נפשו עלי' נקראת על שמו ⁶⁶¹ , שהיא באופן של המשכה מלמעלה למטה, שזהו ענינה של התורה ע"י ההוראות שבה כו'. ואהרן, שעבודתו היתה בענין הקרבנות והדלקת המנורה עד שתהא שלהבת עולה מאלי' ⁶⁶² , שזהו אופן

108

העבודה דהעלאה מלמטה למעלה, הו"ע התפלה, דכהני בחשאי כו' ⁶⁶³ , שענינה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ⁶⁶⁴ . וע"י שני ענינים אלו נעשה כללות ענין המסעות באופן דויסעו ויחנו ⁶⁶⁵ , שהנסיעה היא העלאה מלמטה למעלה, והחני' היא ההמשכה מלמעלה למטה.

וכדי

שענין זה יהי' בתוקף בל ישונה, מבלי להתפעל משינויי הזמן כו', הנה עז"נ ויכתוב משה גו', שזהו כמשל כתיבת שכל וחכמה באותיות הכתב, שהוא ירידת החכמה במעשה דאותיות הכתב ⁶⁶⁶ , ובזה נכלל גם ענין החתימה, שהוא הקיום על כל דבר שיחייב עצמו שכאשר יחתם שוב אין לשנות ⁶⁶⁷ (וכפשטות הענין דתורה שבכתב שאי אפשר לשנות בה אפילו אות כו').

ועז"נ

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ⁶⁶⁸ , מוצאיהם הוא מלשון מקור, כמו מוצא מים ⁶⁶⁹ , וקאי על מקור נש"י, ומשם המשיך משה הארה כדי להיות להם כח לעלות ממטה למעלה, שזהו למסעיהם, שהיא הנסיעה וההעלאה שמלמטה למעלה. ועי"ז נעשה אח"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם, שזוהי העלי' עד לבחי' מוצאיהם כו'.

ה) ויש

להוסיף ולבאר הענין דאלה מסעי בשייכות לזמן דבין המצרים. דהנה, בענין אלה מסעי גו' הובא בפירוש רש"י ⁶⁷⁰ משל למלך שהי' בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות כו' כאן חששת את ראשך וכו'. והענין בזה, שענין החולי קשור עם כללות הענין דמפני חטאינו גלינו מארצנו, שחטא הוא מלשון חסרון ⁶⁷¹ , החל מהחסרון בדקות, שחסר אצלו שער הנו"ן, שעי"ז נעשה חולה בגימטריא מ"ט ⁶⁷² , ומזה נשתלשל ענין החולי כפשוטו, החל מחולה שאין בו סכנה, ועד לחולה שיש בו סכנה רח"ל. אך אין זה בסתירה לתורת הבעש"ט הנ"ל (ס"ב) שענין מ"ב המסעות (שביניהם יש

109

ענינים בלתי רצויים) ישנו בעבודת כל אחד מישראל, כי, ענין המסעות כפי שהוא בתורה הוא באופן רצוי [וכמובא שם18 לדוגמא בנוגע למסע דקברות התאוה ⁶⁷³ , ששם קברו את העם המתאוים ⁶⁷⁴ , שענינו בקדושה הוא מדריגה נעלית שבה לא שייך ענין התאוה], ורק מצד ענין הבחירה יש אפשרות שיבוא מזה ענין ששייך ללעו"ז כו' (כי את זה לעומת זה עשה האלקים ⁶⁷⁵ ), אך עז"נ ⁶⁷⁶ ובחרת בחיים, שכולל לשון ציווי וגם לשון הבטחה ⁶⁷⁷ , ולכן ברור הדבר שתהי' בחירתו של כל אחד מישראל בענין המסעות כפי שהוא בקדושה, באופן שעל פי הוי' יסעו ועל פי הוי' יחנו ⁶⁷⁸ . ועד שבכחם של בנ"י להפוך את המסעות שהיו באופן בלתי רצוי, שזהו ענין הקשור עם בחי' אלה דלעו"ז, שעז"נ ⁶⁷⁹ על אלה אני בוכי', שזהו מצד החסרון בענין דאלה בקדושה, כמ"ש ⁶⁸⁰ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה – אלה תולדות השמים והארץ ⁶⁸¹ , והיינו, שמצד החסרון בענין ההתבוננות רואים רק את עניני העולם, לשון העלם ⁶⁸² , ולא רואים מי ברא אלה, ועל זה היא הבכי' כו' דזמן הגלות. אך ע"י בכי' זו, שמצטער על זה ביותר עד לבכי' כפשוטה, נעשה התיקון באופן שדוקא מצד ההעלם וההסתר של הגלות נעשה הצמאון והתשוקה לאלקות כו', ועד שמהפכים את הבכי' על הגלות לבכי' של שמחה (ע"ד מ"ש בזהר ⁶⁸³ אודות ר"ע שזלגו עיניו דמעות מסודות התורה שבשיר השירים), כפי שיהי' בגאולה האמיתית והשלימה, כמ"ש ⁶⁸⁴ בבכי יבואו.

ו) וזהו

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים, שכל מ"ב המסעות נק' הכל אשר יצאו מארץ מצרים, והיינו עד חנייתם בירדן יריחו, שיריחו ⁶⁸⁵ הוא בחי' ריח, שזוהי הבחי' שתתגלה לעתיד לבוא, כמ"ש במשיח והריחו ביראת הוי' ⁶⁸⁶ , דמורח ודאין ⁶⁸⁷ . ולאח"ז

110

נעשית הכניסה לארץ וחלוקת הארץ, לאלה תחלק הארץ ⁶⁸⁸ , ארץ כנען לגבולותי' ⁶⁸⁹ , ועד שירחיב הוי' אלקיך את גבולך, ארץ קיני קניזי וקדמוני11, בביאת משיח צדקנו, שאז יהפכו ⁶⁹⁰ ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים ⁶⁹¹ , ושמחת עולם על ראשם ⁶⁹² .

______ l ______