ש"פ ויקהל-פקודי, כ"ה אדר, פרשת החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשל"ב

382

בס"ד. ש"פ ויקהל-פקודי, כ"ה אדר,

פרשת החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

החודש

הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה ²⁵⁰⁷ . הנה מ"ש החודש הזה, קאי בפשטות על ר"ח ניסן ²⁵⁰⁸ . אך צריך להבין, דהנה, מפסוק זה למדים בגמרא (במסכת שבת ²⁵⁰⁹ בסוגיא דמ"ת) שגם מ"ש ²⁵¹⁰ בחודש השלישי גו' ביום הזה באו מדבר סיני קאי על ר"ח, דדרשינן הזה הזה לגזירה שוה, כתיב הכא ביום הזה גו', וכתיב התם החודש הזה לכם גו', מה להלן ראש חודש, אף כאן ראש חודש. ולכאורה יש כאן דבר והיפוכו, דמחד גיסא, נאמר כאן (ביום) הזה, שמורה על הגילוי, כמו זה א-לי ואנוהו ²⁵¹¹ , שהיו מראין אותו באצבע ²⁵¹² , ולאידך גיסא, יש צורך בלימוד בגז"ש הזה הזה, כיון שלא נתפרש בגילוי. גם ידוע הדיוק בפסוק החודש הזה לכם, מהו כפל הלשון ראש חדשים (והכתוב אינו מסתפק בזה, אלא מוסיף) ראשון הוא לכם לחדשי השנה ²⁵¹³ . וגם ידוע הדיוק ²⁵¹⁴ בכללות הענין שחודש ניסן הוא הראשון (ועפ"ז חודש תשרי הוא חודש השביעי), דלכאורה הרי זה בסתירה לכך שראש השנה הוא בחודש תשרי דוקא, כמארז"ל ²⁵¹⁵ כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך, כמ"ד ²⁵¹⁶ בתשרי נברא העולם [והיינו, שיום ברוא אדה"ר, עיקר ושלימות הבריאה ²⁵¹⁷ , הוא באחד בתשרי, יום ו' למע"ב, שהרי התחלת בריאת העולם היתה בכ"ה אלול ²⁵¹⁸ . וכמו למ"ד בניסן נברא העולם10, שהתחלת בריאת העולם היתה בכ"ה באדר (שבו חל יום הש"ק זה), ור"ח ניסן הוא יום ברוא אדה"ר, עיקר ושלימות הבריאה]. דהנה, ענינו של ראש השנה הוא ²⁵¹⁹

383

כמו הראש שבגוף האדם שבו נכלל חיות כל הגוף, וממנו נמשך החיות לכל פרטי האברים, וכך גם ראש השנה כולל את החיות של כל השנה, וממנו נמשך החיות לכל ימי השנה, אלא שאין זה באופן שהחיות נמשך מיד לשס"ה ימי השנה, כי אם שמתחלה מתחלק החיות לי"ב חדשי השנה, שביום ראשון שבחודש נמשך חיות כללי לחודש, ולכך נקרא ראש חודש, שהוא חיות כללי לחודש, וממנו מתחלק אח"כ לימים וכו' (כמו המשכת החיות מהראש שבגוף האדם, שתחילה נמשך לאברים הכלליים, ומהם נמשך אח"כ גם לאברים הפרטיים). וכיון שר"ה הוא בתשרי, נמצא, שגם חודש ניסן מקבל חיות מחודש תשרי. ואעפ"כ נאמר כאן שדוקא ניסן הוא ראש חדשים וראשון לחדשי השנה. וגם צריך להבין, מהי ההוראה מזה בעבודת האדם לקונו, ובמכ"ש מתורת הבעש"ט ²⁵²⁰ שבכל דבר שבעולם שאיש ישראל רואה או שומע יכול וצריך למצוא בזה הוראת דרך בעבודת ה', ועאכו"כ שכן הוא בעניני התורה, מלשון הוראה ²⁵²¹ .

ב) ויובן

בהקדם מ"ש במדרש ²⁵²² עה"פ החודש הזה לכם, לי ולכם היא הגאולה כביכול אני נפדיתי עמכם כו', ומבאר הצ"צ ²⁵²³ , נראה דמפרש הזה קאי על הקב"ה שנקרא זה א-לי5, זה הוי' ²⁵²⁴ , ולכם היינו כנס"י, (ופי' הזה לכם) שבחי' זה יומשך לכם (עכ"ל). והיינו, שענין הגאולה אצל הקב"ה (לי) היא לא רק בדרגת האלקות כפי שהיא בהעלם, כמו כח הפועל בנפעל ²⁵²⁵ , שתבוא לידי גילוי, אלא החידוש הוא, שגם בדרגת האלקות כפי שהיא בגילוי, שלכן נקראת בשם זה, יהי' ענין של גאולה.

ג) והענין

בזה, דהנה ידוע ²⁵²⁶ מ"ש בעקידה ²⁵²⁷ שיש בעולם ב' אופני הנהגה, הנהגה טבעית והנהגה נסית, ומשניהם, לא רק מהנהגה נסית, אלא גם מהנהגה טבעית, יכולים אנו לידע גדלות הבורא. והיינו, דאף שבנוגע להנהגת העולם ע"ד הרגיל, שמתנהג תמיד באותו אופן ללא שינוי, יכולים לטעות ולחשוב שזהו ענין טבעי בלבד, ועד שיכולים לומר ח"ו שאין בעל הבית לבירה זו ²⁵²⁸ , כפי שהי' בזמן שהי'

384

העולם מתנהג באפילה ²⁵²⁹ , עד שבא אברהם שהתחיל להאיר ²⁵³⁰ – אין האמת כן, אלא גם בהנהגה טבעית יכולים לראות אלקות, וכמ"ש ²⁵³¹ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, וכמבואר בחסידות ²⁵³² שהכרת האלקות היא ע"י ההתבוננות בזה גופא שהנהגת העולם היא באופן תמידי ללא שינוי, כמ"ש ²⁵³³ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו, ועוד זאת, כדאיתא בירושלמי ²⁵³⁴ על הפסוק ²⁵³⁵ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, שהם חזקים כיום הבראם, שזהו דוקא מצד כח הא"ס, שהוא באופן של העדר השינוי, כמ"ש ²⁵³⁶ אני הוי' לא שניתי, ובכח זה נעשה קיום הבריאה באופן דלא ישבותו. דהנה, טבע הנברא מצד עצמו הוא באופן שהולך ונפסד, שכן הוא בכל סוגי הנבראים, דומם וצומח וחי ומדבר, וכמאמר הבחיי ²⁵³⁷ התינוק משעה שנולד מתחיל להתייבש, וכן הוא בסוג הדומם, כמו הר וגבעה, שלא רואים בו תנועת חיים, שיכול להיות שבמשך הזמן נחסר מהגובה שלהם כו' ²⁵³⁸ . וא"כ, ענין זה שכללות סדר הנהגת העולם הוא באופן דלא ישבותו, הוא רק מצד כח הא"ס. ובזה היתה ההתבוננות של אברהם אבינו, שהכיר מהבריאה גופא שיש מנהיג לבירה זו, ושהמנהיג הוא למעלה משינויים כו'. ובענין זה יש מעלה בהנהגה טבעית גם לגבי הנהגה נסית, כי ענין הנס הוא שינוי מנהגו של עולם, ואילו הענין דלא ישבותו שמורה על הענין דאני הוי' לא שניתי, הוא בהנהגה טבעית דוקא.

ד) אמנם

עפ"ז צריך להבין לאידך גיסא, מהי המעלה שבהנהגה נסית. אך הענין הוא, שהאלקות שבהנהגה טבעית הוא בהעלם, וכדי לראות זאת צ"ל ענין של התבוננות כו', ובאופן דשאו מרום עיניכם, שאו דייקא, שצריך להתעלות מהחומריות והגשמיות שלו, ומהשוחד של עניני תאוות כו', ורק אז יהי' הענין דראו מי ברא אלה, שהו"ע ראיית עין השכל ²⁵³⁹ , ע"ד מ"ש ²⁵⁴⁰ החכם עיניו בראשו, שע"י ההתבוננות בשכלו רואה את אמיתת הדבר כמו שהוא לאמיתתו. ובענין זה יש מעלה בהנהגה

385

נסית, שבו רואים אלקות בגילוי ממש, שזהו שנקרא בשם נס, מלשון הרמה ²⁵⁴¹ , כמו נס על ההרים ²⁵⁴² , שמגלה גם את האלקות שבהנהגה טבעית.

אבל

לאידך גיסא, הנה הגילוי שבנס הו"ע של שינוי, שהרי מקודם לזה לא הי' הגילוי, ורק עכשיו נעשה הגילוי, ולכן אין בזה העילוי דהעדר השינוי, שניכר דוקא ע"י הנהגת הטבע באופן דלא ישבותו. ובעומק יותר, שענין הנס נמשך מבחי' הגילויים, כמבואר בחסידות ²⁵⁴³ שכל אור וגילוי הו"ע של שינוי, ולכן לא יכול להשתלשל מזה ענין של העדר השינוי. ודוקא בהנהגה טבעית שהיא באופן דלא ישבותו, ניכר כח העצמות שלמעלה מכל ענין וגדר של שינוי, אני הוי' לא שניתי. וע"ד המבואר בתניא ²⁵⁴⁴ בנוגע לעולמות העליונים (בחי' הגילויים) שלהם ירידה מאור פניו ית', ודוקא למטה ישנו ענין התהוות הבריאה יש מאין, שזהו ממהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו, ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ולכן הוא לבדו בכחו ויכולתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה (כמבואר באגה"ק ²⁵⁴⁵ ). אלא שכח העצמות שבענין ההתהוות ובחידוש הישנות באופן דלא ישבותו הוא בהעלם (כנ"ל שיש צורך בהתבוננות דשאו מרום עיניכם כו'), שזהו ענין של ירידה, ועד לירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ²⁵⁴⁶ , וכמשל מלך בשר ודם שמשפיל עצמו לירד אל העם, אע"פ שהמלך מצד עצמו הוא משכמו ומעלה גבוה מכל העם ²⁵⁴⁷ , אפילו משכמו שזהו החלק ששייך להגוף, ועאכו"כ שכלו, ועאכו"כ הבחי' שלמעלה מהשכל, ועד לבחי' התנשאות עצמית, ומכ"ש כפי שענין זה הוא למעלה באופן שבאין ערוך כו'. אך ירידה זו היא צורך עלי', שזהו ענין גילוי כח העצמות שבהתהוות הבריאה ובהנהגה טבעית, שנעשה ע"י ענין הנס.

ה) ועפ"ז

יש לבאר מאמר המדרש עה"פ החודש הזה לכם, לי (הזה, שקאי על הקב"ה) ולכם היא הגאולה כו', היינו, שהצורך בענין הגאולה הוא (לא רק לבחי' האלקות שבהעלם, שתבוא לידי גילוי,

386

אלא) גם לבחי' האלקות שבגילוי, בבחי' הזה, כיון שענין הגילוי דאלקות הוא רק מבחי' הגילויים, שלהם ירידה מאור פניו ית', ולכן צריך לפעול בו ענין הגאולה, שהו"ע המשכת העצמות, היינו, שהעצמות יהי' בגילוי.

ו) וזהו

החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. דהנה, ענינו של חודש ניסן שהוא ראש חדשים, הרי זה בנוגע להנהגה נסית, ואילו ענינו של ראש השנה שבחודש תשרי, הרי זה בנוגע להנהגה טבעית8. ותכלית המכוון הוא חיבור ב' הענינים, שזהו שחודש ניסן הוא לא רק ראש חדשים, אלא גם ראשון לחדשי השנה, היינו, שענין ההנהגה נסית שבחודש ניסן נמשך גם בהנהגה טבעית שבכל חדשי השנה, שגם בהנהגה הטבעית יהי' ניכר גילוי אלקות (ראו מי ברא אלה). וענינו בעבודה, כידוע שיש אופן עבודה מצד יחו"ת ואופן עבודה מצד יחו"ע, והמכוון הוא שגם ביחו"ת יומשך הענין דיחו"ע ²⁵⁴⁸ . וכן הוא למעלה, דכתיב ²⁵⁴⁹ א-ל דעות הוי', ב' דעות ²⁵⁵⁰ , דעת עליון ודעת תחתון, וצריך לחבר שניהם, עי"ז שממשיכים מבחי' שלמעלה משניהם.

וזהו

גם מה שחודש תשרי נקרא חודש השביעי, היינו, שבא בהמשך לחודש הראשון (שלכן יש בו העילוי דכל השביעין חביבין ²⁵⁵¹ ), כיון שגם בו צריך להמשיך ענין הגילוי שבחודש ניסן, החודש הזה לכם, שגם בהנהגה הטבעית שמצד חודש תשרי, יהי' ניכר גילוי אלקות. ועפ"ז יובן גם בענין לעושה נפלאות גדולות לבדו ²⁵⁵² , שקאי על דרגא נעלית בענין הנסים, שאין בעל הנס מכיר בניסו ²⁵⁵³ , שפסוק זה אומרים בפסוקים שלפני ההקפות (שזהו ע"ד אמירת פסוקי מלכיות כו' ²⁵⁵⁴ ) בחודש תשרי דוקא, אף שענין הנסים שייך יותר לחודש ניסן, כי, תכלית המכוון הוא שהגילוי שבענין הנס יומשך גם בהנהגה הטבעית ששייכת לחודש תשרי. אך עיקר ענין הגילוי (הזה) שייך לחודש ניסן דוקא, החודש הזה לכם (וממנו נמשך גם בשאר חדשי השנה), ולכן בנוגע לחודש השלישי יש צורך בלימוד דהזה הזה לגז"ש.

אמנם

גם בבחי' הזה (החודש הזה לכם) צ"ל ענין של גאולה, כי הגילוי דהזה הוא מבחי' הגילויים בלבד, וצריך לפעול בו

387

המשכת וגילוי העצמות (כנ"ל ס"ה). ושלימות הענין דבחי' זה יהי' לעתיד לבוא, כמ"ש18 ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו' זה הוי' קוינו לו גו', שאז יאמרו ב"פ זה ²⁵⁵⁵ , והיינו, שנוסף לכך שגם האלקות שבטבע יהי' בגילוי כמו שהוא בגילוי בנס, כמ"ש ²⁵⁵⁶ ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, שגם בבשר הטבעי יהי' גילוי אלקות, יתוסף גם בהגילוי שבענין הנס (שמצד עצמו הוא בבחי' הגילויים בלבד), שיהי' בו המשכת וגילוי העצמות ממש ²⁵⁵⁷ (והו"ע חיבור ב' המעלות שבנס (ענין הגילוי) וטבע (כח העצמות) שיהי' לעתיד לבוא דוקא, משא"כ בזמן הזה יכולה להיות רק הנהגה אחת, או באופן טבעי או באופן נסי, אבל לא שניהם ביחד).

וכל

זה מתחיל מהגאולה ממצרים, שבה נאמרו ד' לשונות של גאולה ²⁵⁵⁸ , ועד ללשון החמישי ²⁵⁵⁹ שרומז על הגאולה העתידה לבוא ²⁵⁶⁰ , עלי' נאמר ²⁵⁶¹ כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל ²⁵⁶² , ע"י גואל ראשון הוא גואל אחרון ²⁵⁶³ , דוד מלכא משיחא, בקרוב ממש.

______ l ______