ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשל"א

104

בס"ד. ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשל"א

(הנחה בלתי מוגה)

והי'

עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר הוי' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ⁷⁷² . וידועים הדיוקים בכתוב זה, מהו ענין ג' הלשונות תשמעון ושמרתם ועשיתם ⁷⁷³ , דלכאורה מספיק לומר תשמעון ועשיתם, כמו נעשה ונשמע ⁷⁷⁴ , שכולל כל הענינים, ולמה צריך להוסיף ולפרט תשמעון גו' ושמרתם ועשיתם. וגם צריך להבין הסדר דתשמעון גו' ועשיתם, דלכאורה הרי זה היפך הסדר דנעשה ונשמע. וגם צריך להבין מ"ש ושמר הוי' אלקיך גו' אשר נשבע לאבותיך, דלכאורה מספיק לומר אשר נשבע סתם (דכיון שנשבע אזי צריך לקיים), ומהו אומרו אשר נשבע לאבותיך דוקא. גם צריך להבין דיוק הלשון (והי') עקב (תשמעון), שהכוונה בזה היא אם (תשמעון), כמו והי' אם שמוע תשמעו ⁷⁷⁵ , או בגלל (שתשמעון), כמו עקב אשר שמע אברהם בקולי ⁷⁷⁶ , ואעפ"כ נקט הלשון עקב דוקא2.

ב) ויובן

בהקדם מאמר הצ"צ (המיוסד על מאמר אדמו"ר הזקן) באוה"ת ⁷⁷⁷ (שנדפס לאחרונה ⁷⁷⁸ ) שמבאר מאמר המדרש ⁷⁷⁹ על הפסוק ⁷⁸⁰ והנה הוי' נצב עליו, א"ר יוחנן הרשעים מתקיימים על אלהיהם, שנאמר ⁷⁸¹ ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלקיהם מתקיימים ⁷⁸² עליהם, שנאמר והנה הוי' נצב עליו. ולהעיר, שעפ"ז יש לבאר במ"ש בתניא ⁷⁸³ והנה ה' נצב עליו כו' ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי, שהלשון והנה ה' נצב עליו אינו סתם מליצה כו', אלא זהו ענין בפ"ע, שנוסף על ההתבוננות שה' מביט עליו ובוחן כליות ולב, צריך להתבונן גם בזה שה' נצב עליו, כפי' המדרש שאלקיהם מתקיימים11

105

עליהם, היינו, שהקיום של הקב"ה כביכול תלוי בעבודתו כו'. ומבאר הצ"צ, שזהו ע"ד שאמרו רז"ל ⁷⁸⁴ בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה, ובהיפוך כתיב ⁷⁸⁵ צור ילדך תשי, מלשון תשות כח כביכול. ומציין למ"ש בלקו"ת פ' שלח ⁷⁸⁶ ע"פ ⁷⁸⁷ ועתה יגדל נא כח אד' – שענין זה אמר משה כשהקב"ה אמר לו הי' לך לעזרני ⁷⁸⁸ , ויתירה מזה מצינו בדרז"ל ⁷⁸⁹ על הפסוק ⁷⁹⁰ ואולם חי אני, שאמר הקב"ה למשה החייתני בדברך (כמבואר בפי' רבינו נסים גאון), והיינו, שאין זה רק באופן שמוסיפין כח ועזר כו', אלא באופן שנוגע לעצם החיות כו', וכנ"ל בפי' הוי' נצב עליו, שהצדיקים אלקיהם מתקיימים עליהם, היינו, שזהו ענין שנוגע לעצם הקיום כו'. ובכללות הרי זה הענין דעבודה צורך גבוה כו' ⁷⁹¹ .

וממשיך

שם, שביאור הענין יובן ע"פ המבואר ⁷⁹² בענין האבות הן הן המרכבה ⁷⁹³ , שהאבות (שאין קורין אבות אלא לשלשה, אברהם יצחק ויעקב ⁷⁹⁴ ) הן חג"ת (אברהם ענינו מדת החסד, כמ"ש ⁷⁹⁵ אברהם אוהבי, ויצחק ענינו מדת הגבורה, כמ"ש ⁷⁹⁶ ופחד יצחק, ויעקב ענינו מדת התפארת, שהיא הממוצע שמאחד וכולל חסד וגבורה) דאצילות, שבשרשן נלקחו ממקום עליון יותר למעלה מן השכל, כידוע ⁷⁹⁷ דאו"א ממו"ס נפקו, וז"א בעתיקא (שלמעלה מהמוחין) אחיד ותליא [וכמו בעבודת האדם, שאף שהמדות נולדים מן השכל, וכמו בק"ש, שהענין דואהבת גו' בכל לבבך ובכל נפשך ⁷⁹⁸ נעשה ע"י ההתבוננות בשכל כו', מ"מ, שרשם למעלה מהשכל, שלכן דוקא בלב ישנו הענין דרעו"ד, בכל מאדך27, שתופס בבחי' העצמות ⁷⁹⁹ ], ולכן הם המרכבה [שענינה להוליך את הרוכב למקום שאינו יכול להגיע אליו מצד עצמו], להעלות את האדם [ע"ד המרכבה שלמעלה (בנבואת יחזקאל ⁸⁰⁰ ), שחיות הקודש

106

מעלים את האדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם ⁸⁰¹ ] הוא בחי' חכמה כו', להמשיך התלבשות אוא"ס בחכמה, להיות גילוי אנת הוא חכים, כי א"ס בעצמו לאו מכל אלין מדות כלל ⁸⁰² , רק המשכת אוא"ס להיות בחכמה תלוי' בהמשכת והעלאת נש"י. ועפ"ז יובן הענין שהצדיקים אלקיהם מתקיימים עליהם, שהרי הם ממשיכים גילוי והמשכת אוא"ס באצילות, וזהו תוספת האור והכח כו'. ומש"נ והנה הוי' נצב עליו ביעקב דוקא, הרי זה לפי שיעקב הוא בחיר שבאבות ⁸⁰³ .

ג) ומוסיף

לבאר ⁸⁰⁴ דיוק הלשון נצב, דהנה, נצב ועומד, עם היות ששניהם לשון עמידה, הרי לשון נצב משמע לשון הגבהה וחשיבות יותר, כי נצב מורה ג"כ על לשון השתררות ומלוכה, כמ"ש ⁸⁰⁵ ומלך אין באדום נצב מלך, ומ"מ הוא ג"כ לשון עמידה, שהועמד ונתמנה להיות מושל, אלא שזהו ע"ד מ"ש ⁸⁰⁶ ויעמוד מעל לעם, ופרש"י גבוה מכל העם, ועד"ז הוא הפי' דנצב מלך, שנצב ועומד מעל לעם. וכמו שמצינו בלשון אני ואנכי ⁸⁰⁷ , ששניהם פירוש אחד להם, ומ"מ הכ"ף דאנכי מורה על גדולה וגאון (וכמו אנכי הרואה ⁸⁰⁸ ) יותר מאני, והיינו כי אני במלכות ואנכי בכתר (כי אות כ' ר"ת כתר) ⁸⁰⁹ . ועד"ז נצב ועומד, ששניהם ענין עמידה, אבל נצב מורה שהעמידה היא בגדולה וגאון והתנשאות.

ויש

לומר הענין בזה, ששם הוי' מצד עצמו שייך עדיין למדידה והגבלה דסדר השתלשלות, שזהו שיש בו ד' אותיות, שמורים על סדר המשכת והשתלשלות העולמות כו' ⁸¹⁰ , ואילו הענין דהוי' נצב עליו היינו הקיום והגדלות שנעשה בשם הוי' ע"י עבודת בנ"י שפועלת ההמשכה מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות.

ועפ"ז

מבאר ⁸¹¹ גם מ"ש ⁸¹² אתם נצבים היום גו' לפני הוי', דכשם שמצינו בחיות המרכבה, שעי"ז שהם נושאות את הכסא, ה"ה מנושאות עם הכסא ⁸¹³ , כך גם בנש"י, שעי"ז שהוא ית' נצב עליהם, אזי

107

גם הם נצבים. והענין בזה, דכיון שמ"ש (אתם נצבים) היום קאי על ר"ה ⁸¹⁴ , שבו פועלים בנ"י הענין דתמליכוני עליכם ⁸¹⁵ , שקשור עם התוקף דכתר כו', לכן צריכים בנ"י עצמם להיות במעמד ומצב של תוקף, שזהו"ע דנצבים, שמורה על העמידה בקומה זקופה, ע"ד מ"ש ⁸¹⁶ ואולך אתכם קוממיות, שפירושו בקופה זקופה. אך אין הכוונה לקומה זקופה בגשמיות הגוף, שהרי אמרו רז"ל ⁸¹⁷ המהלך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה (וע"ד שאמרו רז"ל ⁸¹⁸ כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור), אלא הכוונה היא לזקיפת קומה של כנס"י מקור הנשמות כו'. וכמו הענין דקומה זקופה למעלה, שהו"ע המשכת בחי' הכתר, כך גם הענין דקומה זקופה בכנס"י הו"ע המס"נ מצד הרצון שלמעלה מהטעם כו' ⁸¹⁹ .

ד) והנה

הענין דהוי' נצב עליו שנאמר ביעקב, להיותו בחיר שבאבות, שהן הן המרכבה (כנ"ל בארוכה), נמשך גם לכל אחד מישראל, ככל עניני האבות שהם ירושה לנו מאבותינו. אמנם, אע"פ שענין זה הוא ירושה לנו מאבותינו, אין זה באופן של נהמא דכיסופא ⁸²⁰ , אלא צ"ל גם ענין העבודה, ועי"ז פועלים ההמשכה מלמעלה באופן של אתעדל"ע, ועד לאתעדל"ע שלמעלה לגמרי מאתעדל"ת, אלא שאעפ"כ אינה שורה ומתגלה אלא באתר שלים ⁸²¹ . ובענין העבודה גופא לא מספיקה עבודה כללית, אלא צ"ל גם עבודה פרטית (כמבואר בקונטרס העבודה ⁸²² ), בכל פרטי הענינים דמחשבה דיבור ומעשה. ודוקא באופן כזה משלימים כוונת הבריאה – לעבדה ולשמרה ⁸²³ (אף שבתחלת הבריאה הי' כבר העולם על מילואו ⁸²⁴ ), כדי לעשות לו ית' דירה בתחתונים ⁸²⁵ , בדוגמת הדירה שבה נמצא ומתגלה הדר בהדירה בכל עצמותו ⁸²⁶ , וגם כשהוא

108

ערום, בלי לבושים, והיינו, שהתגלות השכל והמדות יכולה להיות גם מחוץ להדירה, משא"כ התגלות העצם היא בהדירה דוקא.

ה) וזהו

מש"נ תשמעון ושמרתם ועשיתם, שזוהי העבודה הפרטית בכל ג' הענינים דמחשבה (תשמעון) דיבור (ושמרתם) ומעשה (ועשיתם)2. ועי"ז נמשך מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות לגמרי, שזהו"ע ושמר הוי' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע גו', שהם ענינים שלמעלה מטו"ד כו' ⁸²⁷ . והכח על זה הוא מהאבות, שזהו אומרו אשר נשבע לאבותיך, שהאבות הם בחי' המדות חג"ת ששרשן הוא מבחי' שלמעלה מהשכל, דז"א בעתיקא אחיד ותליא (כנ"ל ס"ב).

ומ"ש

והי' עקב גו', הנה עקב הוא מלשון עקביים, דהיינו בעקבות משיחא ⁸²⁸ , שאז יש ריבוי העלמות והסתרים ונסיונות כו', וכמו ריבוי המלעיגים כו', שקשה לסבול אותם כו'. ועד כדי כך, שאפילו משה רבינו התפעל מאופן העבודה של דור זה, כידוע ⁸²⁹ בפירוש מ"ש ⁸³⁰ והאיש משה עניו מאד מכל האדם גו', והרי משה אמת כו' ⁸³¹ , שעיקר ענוותנותו של משה היתה לגבי דרא דעקבתא דמשיחא, שמבלי הבט על ההעלמות וההסתרים והנסיונות כו', עובדים עבודתם באופן דתשמעון ושמרתם ועשיתם.

ועי"ז

מתקיימת ההבטחה שבהמשך הכתובים, ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך וגו' ⁸³² , שזהו ע"ד מ"ש ⁸³³ אם בחוקותי תלכו [ובאופן שהקב"ה מבקש ומתחנן כו', כמארז"ל ⁸³⁴ אין אם אלא לשון תחנונים, אלא שכאן הרי זה בלשון הבטחה, שבאחרית הימים ודאי תשמעון ⁸³⁵ ], אזי ונתתי גשמיכם בעתם ⁸³⁶ , וכל הברכות שבהמשך הפרשה, עד ואולך אתכם קוממיות45.

______ l ______