ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשל"א

348

בס"ד. ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשל"א

(הנחה בלתי מוגה)

זאת

חוקת התורה גו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה גו' ²⁰⁶³ . ואיתא במדרש ²⁰⁶⁴ יהי לבי תמים בחוקיך ²⁰⁶⁵ , זה חוקת הפסח וחוקת פרה אדומה, למה ששניהן דומים זה לזה, בזה נאמר ²⁰⁶⁶ זאת חוקת הפסח, ובזה נאמר1 זאת חוקת התורה, ואי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו, משל לשתי מטרונות דומות שהיו מהלכות שתיהן כאחת, נראות שוות, מי גדולה מזו, אותה שחברתה מלווה אותה עד ביתה והולכת אחרי', כך בפסח נאמר בו חוקה, ובפרה נאמר בה חוקה, ומי גדולה, הפרה, שאוכלי פסח צריכין לה, שנאמר ²⁰⁶⁷ ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. ובמ"א ²⁰⁶⁸ איתא פרה זו מצרים, דכתיב ²⁰⁶⁹ עגלה יפה פי' מצרים, אדומה זו בבל כו', תמימה זו מדי וכו'. ולכאורה לפי זה הרי חוקת הפסח היא למעלה מחוקת הפרה, כי פרה זו מצרים, משא"כ פסח היא הגאולה ממצרים, ופסח הוי' על הפתח ²⁰⁷⁰ . וכן בכללות יותר, שד' הענינים שבפרה רומזים על ד' הגלויות, משא"כ פסח הו"ע הגאולה. גם צריך להבין במשל המטרונות הנ"ל שמשמעותו שפרה קודמת לפסח, דלכאורה, הרי פרשת חוקת הפסח נאמרה בר"ח ניסן, ושריפת הפרה היתה בשני בניסן. ועוד, דא"כ מדוע קורין פ' פרה לפני פ' החודש, והרי בכל עניני קדושה ישנו הכלל דמעלין בקודש ²⁰⁷¹ , ואם פרה גדולה מפסח, מדוע קורין פ' החודש אחרי פ' פרה.

ב) ויובן

כל זה בהקדם המבואר בלקו"ת פ' חוקת ²⁰⁷² , דצריך להבין מפני מה תקנו שיקראו פרשת פרה קודם הפסח ²⁰⁷³ , כדי שיטהרו כל ישראל לעשות הפסח בטהרה ²⁰⁷⁴ , ולמה לא תקנו זה גם קודם שאר הרגלים, שיש שם ג"כ קרבנות. ויש להוסיף בדיוק זה, ע"פ הידוע

349

ששבועות הוא למעלה מפסח, וסוכות הוא ג"כ למעלה מפסח, וא"כ למה תקנו ענין זה בפסח דוקא.

ג) והענין

הוא, בהקדם הצד השוה דחוקת הפרה וחוקת הפסח (שנראות שוות). דהנה, פרה אדומה מורה על כללות עבודת האדם בזמן הגלות (כנ"ל שהפרה רומזת לד' גלויות), שבהיותו בגלות וחושך העולם, צריך האדם לפעול ענין של יציאה מן הגלות. אך יציאה זו אפשר שתהי' באופן של אתכפיא בלבד, שהרע הוא עדיין בתוקפו, וע"י עבודתו דוחה אותו. וכמו שהי' ביצי"מ, דכתיב ²⁰⁷⁵ כי ברח העם, ומבואר בתניא ²⁰⁷⁶ שענין הבריחה הוא לפי שהרע שבנפשותם הי' עדיין בתוקפו כו'. וזהו ענין הפרה, שהיא מדריגה פחותה, וכדאיתא בזהר ²⁰⁷⁷ דפרה קבילת משמאלא, והיינו, שנוסף לזה שגם פני שור שבמרכבה הוא מהשמאל ²⁰⁷⁸ (ולא כמו פני ארי' שהוא אל הימין16), הרי הפרה היא פחותה אפילו מפני שור, שמקבלת ממנו כו' ²⁰⁷⁹ . ובנפש האדם הרי זה מורה שהאדם נופל במדריגתו כ"כ, שלא זו בלבד שהוא משוקע בתאוות העולם, אלא עוד זאת שהוא מקבל מהם. ולכן צ"ל ענין שריפת הפרה, היינו היציאה מתאוות העולם כו'.

אמנם

שריפת הפרה הו"ע סור מרע בלבד, ואין זה מספיק, אלא צ"ל גם העבודה בקו דעשה טוב. וכמבואר במ"א ²⁰⁸⁰ בענין עשיית דירה לו ית' בתחתונים, שזהו כמשל מלך בו"ד שרוצים לעשות לו דירה נאה, שצריכים לפנות ההיכל מכל לכלוך וטינוף ואח"כ לסדר שם כלים נאים כו', וענינו בנמשל, שלאחרי הענין דסור מרע שהוא דוגמת ניקוי ההיכל, צ"ל הענין דעשה טוב כו', שענינו המשכה הכי נעלית, כידוע שרמ"ח מ"ע אינון רמ"ח אברין דמלכא ²⁰⁸¹ , וכמארז"ל ²⁰⁸² ע"פ ²⁰⁸³ ועשיתם אתם, מעלה אני עליכם כאילו עשאוני. וזהו מ"ש בפרה אדומה ונתן עליו מים חיים אל כלי ²⁰⁸⁴ , שזהו"ע ההמשכה מהחכמה (מעין מים חיים) לבינה (כלי), שהמשכה זו היא ע"י הארת אור עליון עוד יותר, כידוע ²⁰⁸⁵ שדוקא ע"י המשכת אור עליון יותר יכול להיות יחוד חו"ב.

350

ועד"ז

בכללות ענין הגלות, שלא מספיק היציאה מהגלות (סור מרע), אלא תכליתו הוא העלי' שנעשית על ידו, ועד לענין גילוי השכינה (עשה טוב), שהרי ענין הגלות הוא גם גלות השכינה, וכמ"ש ²⁰⁸⁶ ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, וכתיב ²⁰⁸⁷ עמו אנכי בצרה, וכמארז"ל ²⁰⁸⁸ גלו לאדום שכינה עמהם, ולכן צ"ל גאולת השכינה מן הגלות, וכמאמר ²⁰⁸⁹ והוצאתי אתכם נקוב והוּצאתי אִתכם, ועד שעי"ז באים אח"כ לגילוי נעלה יותר, כמ"ש ²⁰⁹⁰ ולילה כיום יאיר, שלעתיד לבוא תתגלה מעלת הגלות שנמשל ללילה ²⁰⁹¹ .

וזהו

גם ענין הפסח, שבכללותו הו"ע עשה טוב (קיום מצוה), אבל ביחד עם זה יש בו גם ענין של סור מרע, כנ"ל בפירוש מ"ש ביצי"מ כי ברח העם, שהרע שבנפשותם הי' בתוקפו והיו צריכים לברוח מהרע.

וזהו

שאמרו במדרש אי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו, שזהו בגלל הצד השוה שביניהם. וכמובן גם מענינם בספירות, שפסח ענינו ספירת המלכות, ופרה ענינה ספירת הבינה ²⁰⁹² , והרי בכללות שוין מלכות ובינה במעלתם, ושניהם רומזים על התשובה כו' ²⁰⁹³ . וכמובן גם מזה ששניהם נרמזים באות ה' דשם הוי' (בינה – ה' ראשונה, ומלכות – ה' אחרונה) ²⁰⁹⁴ , וע"פ המבואר בשער היחוד והאמונה ²⁰⁹⁵ שצורת האותיות מורה על אופן ההמשכה, מובן שזה שצורתן שוה ה"ז משום שתוכנם שייך זל"ז, וכן מפורש באגה"ק ²⁰⁹⁶ שאותיות ה' עילאה וה' תתאה שייכים זל"ז.

ד) אמנם

נוסף על הצד השוה בין חוקת הפרה לחוקת הפסח, יש גם חילוק ביניהם. והענין בזה, דהנה, ענין פרה אדומה רומז לעבודת התשובה ²⁰⁹⁷ כפי שהיא באופן נעלה ביותר, בדרך דילוג, ועד לדרגת התשובה דראב"ד ²⁰⁹⁸ [שאין זה הסדר הרגיל (כמבואר בתניא ²⁰⁹⁹ ) בתשובה גופא, שיש בה סדר והדרגה מלמטה למעלה, וכמבואר באגה"ת ²¹⁰⁰ דעיקר מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד, ואח"כ יש

351

תשובה תתאה, ועד לתשובה עילאה כו']. ועבודה זו היא באופן דוהוציא אותה אל מחוץ למחנה גו' ושרף את הפרה ²¹⁰¹ , שהו"ע עבודת הרצוא ²¹⁰² , וכמ"ש בזהר ²¹⁰³ על הפסוק ²¹⁰⁴ הוציאוה ותשרף, בשלהובי טיהרא בגלותא, דהיינו ²¹⁰⁵ , שמחמת שהוציאוה בגלותא כו', תגדל בחי' הצמאון והאהבה בחילא יתיר דבחי' תשובה, וזהו ותשרף, היינו רשפי אש האהבה (דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא ²¹⁰⁶ ). משא"כ ענין הפסח הוא בסדר והדרגה, בתחילה אתכפיא, כי ברח העם, ורק אח"כ עולים למעלה מזה כו'. והיינו, שבתשובה גופא הנה פסח הו"ע תשובה תתאה, ביטול היש ²¹⁰⁷ , ופרה הו"ע תשובה עילאה, אתהפכא ²¹⁰⁸ . אבל בכללות יותר, הנה פסח הו"ע עבודת הצדיקים, ופרה הו"ע עבודת התשובה ²¹⁰⁹ . ולכן המסקנא היא שהפרה גדולה, כמעלת בעלי תשובה על הצדיקים, דבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם ²¹¹⁰ , וכמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה ²¹¹¹ במעלת הבעל תשובה על הצדיק, שעליו דוקא נאמר ²¹¹² טרם יקראו ואני אענה גו'.

ה) וזהו

זאת חוקת התורה וגו', שחוקת הפרה הו"ע התשובה שיש בה מעלה נפלאה כו', ועז"נ ויקחו אליך דוקא, שהלקיחה היא למשה, כי הכח לעבודה גדולה זו הוא ע"י משה ²¹¹³ , גואל ראשון הוא גואל אחרון ²¹¹⁴ , שבכחו לפעול בישראל ענין התשובה, באופן שתביא את הגאולה, שאז יהי' העילוי הכי נעלה, למעלה יותר מכמו שהי' בהתחלת הבריאה שעולם על מילואו נברא ²¹¹⁵ , וכידוע בענין תולדות מלא, שמ"ש לעת"ל אלה תולדות פרץ ²¹¹⁶ הוא למעלה יותר מאלה תולדות השמים והארץ ²¹¹⁷ שבתחלת הבריאה ²¹¹⁸ , כי, זה גופא שבינתיים הי' ענין של חסרון, הנה ירידה זו היא לצורך העלי', שזוהי העלי' שנעשית ע"י התשובה שבינתיים.

352

וכן

תהי' לנו – הענין דהוציאוה ותשרף, שדוקא בחוץ, בזמן הגלות, מתגלה שלהבת האהבה לאלקות שבלב כל אחד מישראל, כמאמר רבינו הזקן ²¹¹⁹ על הפסוק ²¹²⁰ שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, אַז אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסן ח"ו פון אלקות, שזהו ענין התשובה שהבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין ²¹²¹ .

______ l ______