ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות א), ה'תשל"א

154

בס"ד. ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות א), ה'תשל"א

(הנחה בלתי מוגה)

בראשית ¹¹³⁸

ברא אלקים את השמים ואת הארץ ¹¹³⁹ , ואח"כ נאמר ¹¹⁴⁰ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, ואיתא בגמרא ¹¹⁴¹ בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים, שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים.

ב) ולהבין

זה יש להקדים תחלה משנת"ל ¹¹⁴² בענין השמחה דשמחת תורה, שאינה בקריאת התורה או בדיבור בדברי תורה, אלא בריקודים ברגליים גשמיים דוקא ¹¹⁴³ , משום שתכלית הכוונה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים ¹¹⁴⁴ , היינו בדברים גשמיים, ודוקא ע"י הריקודים הגשמיים ממשיכים עצמותו ית'. וכמו בענין המצוות, שדוקא ע"י המצוות שעושים בדברים גשמיים ממשיכים עצמותו ית', שמטעם זה פועלים מצוות אלו עילוי כביכול למעלה, כמובן גם ממ"ש בזהר ¹¹⁴⁵ על הפסוק ¹¹⁴⁶ ועשיתם אותם, אתם כתיב, מעלה אני עליכם כאילו עשיתוני, ורמ"ח פיקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא ¹¹⁴⁷ . וכן הוא גם בענין שמחת תורה, כי התורה היא בבחי' ממוצע בין אוא"ס והעולמות ¹¹⁴⁸ , שעל ידה נעשה המשכת אוא"ס בעולמות, וזהו ענין השמחה ע"י ריקוד ברגליים דוקא, כי המשכת הדירה בתחתונים ע"י התורה היא כאשר ממשיכים את עניני התורה בדברים גשמיים דוקא.

ג) וביאור

הענין, דהנה, מזה שאומרים שהתורה היא ממוצע בין אוא"ס לעולמות, מובן שיש בתורה ב' מדריגות, כמו כל

155

ממוצע שצריך להיות כלול (ולמעלה יותר כביכול) משני הדברים (העליון והתחתון) שהוא ממוצע ביניהם ¹¹⁴⁹ . והענין הוא ¹¹⁵⁰ , דהנה איתא בזהר ¹¹⁵¹ תלת קשרין מתקשרן דא בדא קוב"ה אורייתא וישראל, והיינו, שישראל מתקשרים באורייתא, ואורייתא מתקשרת עם הקב"ה [וע"י התורה מתקשרים גם ישראל עם הקב"ה ¹¹⁵² , להיות במעמד ומצב דאתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום ¹¹⁵³ , ועד"ז לאידך גיסא, שע"י התורה מתקשר הקב"ה בישראל, כמאמר ¹¹⁵⁴ קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, שע"י התורה ה"ה נמשך בישראל כפי שהם נשמות בגופים בעולם]. אך לכאורה צריך להבין ¹¹⁵⁵ איך אפ"ל שאורייתא מתקשרא בקוב"ה, הרי התקשרות היא בשני דברים שהם נבדלים זה מזה, ואילו בנוגע לתורה איתא בזהר בכמה דוכתי ¹¹⁵⁶ דאורייתא וקוב"ה כולא חד.

ד) והנה

לכאורה י"ל18 שבענין זה יש הפרש בין פנימיות התורה לחיצוניות התורה. דהנה, פנימיות התורה נקראת עץ החיים, שכולו טוב, ולית תמן לא קושיא וכו' ¹¹⁵⁷ . משא"כ חיצוניות התורה (נגלה דתורה) היא בחי' עץ הדעת טוב ורע20, שענינה לברר מדברים בלתי רצויים שצריכים לשלול אותם ושוללים אותם וכו'. ועד"ז מבואר בכ"מ ¹¹⁵⁸ שפנימיות התורה היא בחי' לחם מן השמים, משא"כ נגלה דתורה היא בחי' לחם מן הארץ. ומזה מובן, שבנגלה דתורה צריכה להיות התעסקות בדברים הנבדלים ונפרדים, ולכן מתאים על זה ענין ההתקשרות, שזהו שאמרו שאורייתא מתקשראה בקוב"ה, אבל עדיין אין זה באופן שאורייתא וקוב"ה כולא חד, שענין זה הוא בפנימיות התורה דוקא, שכולא חד ממש.

אמנם

באמת אי אפשר לומר כן ¹¹⁵⁹ , כי גם על חיצוניות התורה אמרו אורייתא וקוב"ה כולא חד, שהרי מבואר בתניא ¹¹⁶⁰ שהאדם העוסק

156

בתורה נעשה בבחי' יחוד ע"ד אורייתא וקוב"ה כולא חד, והכוונה היא גם על חיצוניות התורה ¹¹⁶¹ . ויותר מובן כן מהמבואר בתניא ¹¹⁶² איך שע"י השגת התורה ה"ה מתייחד ותופס בבחי' עצמות א"ס דלית מחשבה תפיסא בי' כלל ¹¹⁶³ כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה כו' דאורייתא וקוב"ה כולא חד, שמזה מובן שמ"ש בזהר אורייתא וקוב"ה כולא חד הוא גם בתורה כפי שבאה בבחי' חכמה והשגה, שזהו בד"כ בחי' חיצוניות התורה.

אך

הענין הוא22, שגם כפי שהתורה ירדה למטה להיות בבחי' דבר הנבדל (באופן שמתאים לומר על זה לשון התקשרות) הרי היא כולא חד ממש, כי התורה כמו שהיא למעלה מעלה בעצמות א"ס הנה באופן כזה ירדה גם למטה מטה. והענין הוא, דהנה כתיב ¹¹⁶⁴ ואהי' אצלו אמון גו', וחשיב בפסוק זה ה' ענינים בתורה ¹¹⁶⁵ . א', ואהי' אצלו אמון. ב', ואהי' שעשועים יום יום. ג', משחקת לפניו בכל עת. ד', משחקת בתבל ארצו. ה', ושעשועי את בני אדם. והיינו שמדבר כאן בה' מדריגות שהתורה נמשכה וירדה כו', החל מדרגת התורה כמו שהיא בשרשה ומקורה בבחי' הכתר, ואח"כ כמו שירדה בחו"ב, ואח"כ בז"א ובמלכות ובעולמות בי"ע, ועד שירדה למטה מטה ונתלבשה בדיו על הקלף וכו', שבכל דרגות אלו הרי היא כמו בשרשה ומקורה הראשון. ולכן, גם בהיותה למטה בבחי' דבר הנבדל הרי זה באופן דאורייתא וקוב"ה כולא חד.

ה) ויתירה

מזה, דאדרבה, דוקא כפי שהתורה ירדה למטה בעוה"ז הגשמי, ונלמדת ע"י האדם באופן דכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו ¹¹⁶⁶ , הנה דוקא שם אותי אתם לוקחים ¹¹⁶⁷ , כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים7, ולכן דוקא בלימוד התורה למטה נעשה המשכת עצמותו ית' ממש שלמעלה מכל המדריגות הנ"ל ¹¹⁶⁸ , למעלה ממלכות ולמעלה מז"א ולמעלה מחו"ב ולמעלה מכתר, וגם למעלה מפנימיות הכתר (עתיק). ולכן דוקא בתורה שבעוה"ז הוא אמיתית

157

הענין דאורייתא וקוב"ה כולא חד. וע"ד המבואר בענין ירידת הנשמה למטה, דלכאורה למה ירדה הנשמה למטה, הרי בהיותה למעלה היתה בבחי' התקשרות ודביקות וכו', ואילו למטה ¹¹⁶⁹ יש צורך בעבודה והתבוננות וכו' בשביל להגיע לזה, וגם ההתבוננות היא רק באופן של משל וביאור וכו', וא"כ מובן שאין זה בעילוי כ"כ כמו בהיות הנשמה למעלה. ומבואר בזה ¹¹⁷⁰ שדוקא ע"י ירידת הנשמה למטה נמשך בה שרשה ומקורה האמיתי בעצמות ומהות א"ס ב"ה. ועד"ז הוא בתורה כנ"ל.

ו) ועפ"ז

יובן ענין שמים קדמו או ארץ קדמה, דמצד הגילויים, שמים קדמו לארץ, כפשטות הענין, אבל מצד העצם ותכלית הכוונה, ארץ קדמה לשמים ¹¹⁷¹ , כי דוקא בארץ הלזו הגשמית יש המשכת העצמות, כנ"ל. ועוד זאת, שמעלת הארץ (מצד העצם) גופא תהי' גם בגילוי, אלא שזה יהי' לעת"ל, דעכשיו המלכות (ארץ) היא בחי' טפל, אבל לעת"ל יהי' אשת חיל עטרת בעלה ¹¹⁷² . וזהו מה שהגילויים דלעת"ל (בכל הענינים דעולם שנה ונפש ¹¹⁷³ ) תלויים במעשינו ועבודתנו דוקא ¹¹⁷⁴ , כי הגילויים דלעת"ל ענינם הוא גילוי מעלת המעשה כו'. ויה"ר שכל זה יהי' בקרוב ממש, ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.

______ l ______