ר"ד ליל א' דחג הפסח, בעת ה"סדר", ה'תש"ל

64

בס"ד. ר"ד ליל א' דחג הפסח, בעת ה"סדר", ה'תש"ל.

רשימה פרטית בלתי מוגה

א. על השאלה מדוע מנהגנו לאכול הכרפס שלא בהסיבה ⁴³⁵ – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

נוסף לכך שדינו של כרפס הוא כמו שאר הסעודה דלילה זה ⁴³⁶ (שולחן עורך) שהרשות בידו שלא להסב (אף שהמיסב הרי זה משובח ⁴³⁷ ), יש בכרפס סיבה מיוחדת שלא להסב – כיון שכרפס מורה על היפך החירות ⁴³⁸ (כמו מרור), ולכן אין לאכלו בהסיבה, שזהו דרך חירות.

ב. על השאלה בנוגע ללשון "מסלקין הקערה", מדוע בפועל נשארת הקערה על השולחן – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

בנוגע לסילוק הקערה – כדי שיתמה התינוק וישאל כו', ומתוך כך יבוא לשאול שאר הדברים – הנה בשנים קדמוניות, "בימי חכמי הגמרא שהיו להם שולחנות קטנים לפני כל אחד ואחד מהמסובין, הצריכו חכמים לעקור מלפני מי שאומר ההגדה את השולחן הקטן שלפניו עם המצות המונחות עליו כו'", אבל "בדורות האחרונים שכל המסובין אוכלין על שולחן אחד ויש טורח גדול בעקירתו, נהגו לעקור הקערה שבה המצות מלפני בעל הבית האומר ההגדה ולהניחו בסוף השולחן" (וכן הוא ברש"י ⁴³⁹ ), "ועכשיו אין נוהגין אפילו בעקירת הקערה וכו'" ⁴⁴⁰ .

ג. בנוגע לפיסקא "כל דצריך ייתי ויפסח" (דלכאורה אין זה שייך בזמן הזה שאין קרבן פסח? וגם בזמן הבית, איך אפשר לומר "כל דצריך ייתי ויפסח", הרי הפסח אינו נאכל אלא למנוייו) – ראה שיחת ליל ב' דחה"פ ס"ה ואילך ⁴⁴¹ .

על השאלה מהי השייכות ד"יפסח", שהו"ע הדילוג ⁴⁴² , לעבודה

65

פנימית דחב"ד – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: זוהי מעלת חג הפסח, שהעבודה שבדרך דילוג נמשכת ופועלת גם בפנימיות.

ד. על השאלה בנוגע לד' הקושיות, איך שייך ענין של קושיא בחג הפסח שבו הי' גילוי נעלה ביותר מלמעלה למטה, "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה כו'" – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

מצד מעלת הגילוי שבליל הפסח, "במורא גדול זה גילוי שכינה" – אין תפיסת מקום לנברא; וכדי שתהי' תפיסת מקום לנברא, והגילוי לא יהי' באופן של "נהמא דכיסופא" ⁴⁴³ , יש צורך בעבודת המטה, ולכן צ"ל עכ"פ הענין ד"הבן שואל כו'" ⁴⁴⁴ .

[ולהעיר, שמצד זה מספיק שאלה אחת, וכפי שמצינו בגמרא ⁴⁴⁵ שכאשר שאלו אודות עקירת השולחן, הנה מיד "אמר לי' רבה פטרתן מלומר מה נשתנה", אלא שאעפ"כ תיקנו לשאול ד' קושיות, ובזמן הבית היו שואלים ה' קושיות, כמובא ברמב"ם ⁴⁴⁶ שהיו שואלים גם "שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי"].

ה. בנוגע לפיסקא "רבי יהודה הי' נותן בהם סימנים", נתבאר, שענין ה"סימנים" מצינו בש"ס בריבוי מקומות, ובפשטות הרי זה בגלל שהלימוד הי' בעל-פה, ולכן הוצרכו לסימנים לזכור סדר הדברים כו'. וכבר צויין בהגדה למנחות ⁴⁴⁷ : "ר' יהודה אומר שלא תטעה כו'". ובנדו"ד, ה"סימנים" הם כדי לידע סדר המכות (כפי שנתבאר בהגדה ⁴⁴⁸ ).

ו. על השאלה בנוגע לגודל שיעור המרור שלוקח כ"ק אדמו"ר שליט"א, אף שאדמו"ר מהוריי"צ לא נהג כן – אמר:

מספרים שבשיקגו ⁴⁴⁹ לקח כ"ק מו"ח אדמו"ר שיעור מאויים של מרור.

והוסיף: שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שמי שאוכל מרור בשיעור

66

גדול ביותר שאינו יכול לסבלו מרוב החריפות – אינו יוצא י"ח מצות אכילת מרור, אלא צריך לאכול כשיעור שיכול לסבול.

בנוגע לאכילת שרש המרור (שאינו משוחק) – אמר ⁴⁵⁰ כ"ק אדמו"ר שליט"א (בבת-שחוק): זהו "קונץ" שלי. והוסיף: כן הוא במנהגי הרה"צ ממונקאַטש ⁴⁵¹ .

ז. בנוגע לזמן אכילת האפיקומן – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א (במענה לשאלה אודות ההנהגה בבית אביו), שבלילה הא' מדייקים לאכלו קדם חצות, משא"כ בלילה הב' ⁴⁵² .

______ l ______