ש"פ וארא, ג' שבט, ה'תש"ל

23

בס"ד. ש"פ וארא, ג' שבט, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

הוא

אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים גו' הם המדברים אל פרעה מלך מצרים גו' הוא משה ואהרן ¹⁶⁶ . וידוע הדיוק בזה (בתורת חיים ¹⁶⁷ ובאור התורה ¹⁶⁸ ), מהו הטעם שבענין הוצאת בנ"י ממצרים נאמר הוא אהרן ומשה (אהרן קודם למשה), ובענין הדיבור לפרעה נאמר הוא משה ואהרן (משה קודם לאהרן).

ויש

להוסיף בדיוק זה, שלכאורה הי' צ"ל להיפך. דהנה, בנוגע לבנ"י (הוציאו את בנ"י גו') הי' עיקר הענין ע"י משה, שהרי משה הי' מדבר אל בנ"י (גם לפנ"ז וגם לאח"ז) אפילו ללא אהרן, ומשה ¹⁶⁹ קיבל תורה מסיני ומסרה לבנ"י. וגם בנוגע להוצאת בנ"י ממצרים, הרי זה נעשה ע"י משה דוקא, שנקרא גואל ראשון (והוא גם גואל אחרון) ¹⁷⁰ , וכן הסוף של יצי"מ, שזהו"ע דקרי"ס ¹⁷¹ , הי' ע"י משה דוקא, כמ"ש ¹⁷² ואתה הרם את מטך וגו', מטה משה דוקא. ואילו אהרן לא היתה לו שייכות כ"כ להענין דיצי"מ. וא"כ, בנוגע להוצאת בנ"י ממצרים הול"ל הוא משה ואהרן. ואילו בענין הדיבור לפרעה, הרי עיקר הדיבור הי' ע"י אהרן, כי משה הי' כבד פה גו' ¹⁷³ , וא"כ, בפסוק הם המדברים אל פרעה, הי' הכתוב צריך לומר הוא אהרן ומשה [ולכאורה הי' אפשר לבאר זה ע"ד מ"ש רש"י על הפסוק ¹⁷⁴ איש אמו ואביו תיראו, כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם (כבד את אביך ואת אמך ¹⁷⁵ ), לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו,

24

ועד"ז י"ל בנדו"ד, שביצי"מ שמשה הוא העיקר, הוצרך הכתוב להקדים אהרן למשה, ובענין הדיבור לפרעה שאהרן הוא העיקר, הוצרך הכתוב להקדים משה לאהרן. אבל ביאור זה אינו מספיק, שהרי מלכתחילה לא מצינו שהענין דיצי"מ יהי' שייך גם לאהרן (כמו במורא וכבוד אב ואם, שיש חיוב מורא גם באם וחיוב כבוד גם באב), וא"כ, אינו מובן מדוע הוצרך הכתוב להקדים אהרן למשה].

גם

צריך להבין מ"ש הוא אהרן ומשה גו' הוא משה ואהרן (הוא לשון יחיד), כפי שהקשה בזהר ¹⁷⁶ , דלכאורה הם (לשון רבים) מבעי' לי', כבהמשך הכתוב, הם המדברים גו'. ובפרט שבפסוק זה גופא מודגש שמשה ואהרן הם ב' דרגות חלוקות, כמובן ממ"ש רש"י ¹⁷⁷ יש מקומות שמקדים כו' לומר לך ששקולין כאחד, וכיון שהכתוב צריך להדגיש ששקולין כאחד, הרי מובן שהם ב' דרגות חלוקות, וא"כ הול"ל הם, בלשון רבים.

ב) ולהבין

זה יש להקדים תחילה ביאור הענין בעבודת האדם ¹⁷⁸ , כידוע שכל עניני התורה הם הוראה בעבודה בנפש האדם לכאו"א מישראל, ועד"ז בנוגע לענין דיצי"מ, שבכל דור ודור ¹⁷⁹ ובכל יום ויום ¹⁸⁰ חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום15 ממצרים, היינו שישנו ענין של יצי"מ בכל דור ובכל זמן ובכל אדם מישראל, וגם עתה יש בחי' משה ואהרן המוציאים את בנ"י והם המדברים כו', שהם ב' אופני העבודה דמשה ואהרן, אלא שיש חילוק בסדר העבודה, שזהו"ע הקדמת אהרן למשה בהיציאה ממצרים, והקדמת משה לאהרן בהדיבור אל פרעה.

ג) וביאור

הענין ¹⁸¹ , דהנה ההפרש בין משה ואהרן בעבודת האדם הוא, שמשה הו"ע התורה, כמ"ש ¹⁸² זכרו תורת משה עבדי, שנקראת על שמו ¹⁸³ , שענין התורה הוא באופן של המשכה מלמעלה למטה, ואילו אהרן ענינו הוא העלאה מלמטה למעלה, שזהו מ"ש ¹⁸⁴ בהעלותך את הנרות גו', שז' הנרות הם ז' סוגי ודרכי העבודה דבנ"י

25

(כמבואר בלקו"ת בהעלותך ¹⁸⁵ ), ואהרן, שנקרא שושבינא דמטרוניתא ¹⁸⁶ , מעלה אותם מלמטה למעלה, וענינו בעבודה הו"ע התפלה, שהיא באופן של העלאה מלמטה למעלה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ¹⁸⁷ .

והנה

כללות הענין דיצי"מ נעשה ע"י משה ואהרן, כי, הענין דיצי"מ הוא כמ"ש ¹⁸⁸ אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שהו"ע גילוי בחי' אנכי, כפי שנמשך ע"י שם הוי' בשם אלקים (שהו"ע ההמשכה למטה, שעל זה מורה שם אלקים, לשון רבים ¹⁸⁹ , כמאמר ¹⁹⁰ כתוב (נעשה ¹⁹¹ ) והרוצה לטעות יטעה) להיות אלקיך ¹⁹² , כחך וחיותך ¹⁹³ , ובכדי להגיע לבחי' אנכי, הרי זה ע"י משה ואהרן, היינו, ב' הענינים דתורה ותפלה. והסדר בזה, שלכל לראש ישנו ענין התפלה, שהו"ע ההעלאה מלמטה למעלה, אתערותא דלתתא שמעוררת את האתערותא דלעילא, ואח"כ בא ענין התורה, שהו"ע ההמשכה מלמעלה למטה. והיינו, שאף שישנו ענין ההתכללות של תורה ותפלה (ככל עניני קדושה שהם בהתכללות זמ"ז), שהרי בתורה ישנו גם ענין התפלה, ובפרט ספר תהלים, ובתפלה ישנו ענין התורה, הן פסוקי התורה שבתפלה והן סדר המשניות והברייתות שלפני התפלה (כמו איזהו מקומן), מ"מ, בעבודה בפועל למטה (ששם צריך לפעול הענין דיצי"מ) הרי הם ב' ענינים, וסדרם הוא באופן שלכל לראש צ"ל ענין התפלה, כמאמר אבא בנימין שתהא תפלתי סמוכה למטתי ¹⁹⁴ , ואח"כ בא לימוד התורה, מבית הכנסת לבית המדרש ¹⁹⁵ , וכידוע ¹⁹⁶ שלימוד התורה שלאחרי התפלה הוא נעלה יותר מלימוד התורה שלפני התפלה.

אמנם

כל זה הוא בנוגע לגאולת בנ"י ממצרים, אבל בנוגע לענין השבירה דפרעה, צ"ל תחילה ההמשכה מלמעלה למטה, שזהו ענינו של משה, שהו"ע התורה, עלי' נאמר ¹⁹⁷ הלא כה דברי כאש, שאינו מקבל טומאה כו' ¹⁹⁸ , ולכן על ידו דוקא היתה יכולה להיות השבירה

26

דקליפת פרעה, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו גו' ¹⁹⁹ , עד כדי כך, שמשה רבינו פחד ללכת לפרעה, והוצרך לציווי מיוחד, בא אל פרעה ²⁰⁰ , שזהו"ע של נתינת כח והמשכה מלמעלה למטה בכדי שיוכל לפעול שבירת קליפת פרעה, ורק לאח"ז הי' יכול להיות ענין ההעלאה מלמטה למעלה, בירור הניצוצות שנמצאים למטה, ע"י אהרן.

ובזה

יובן שבנוגע ליציאת בנ"י ממצרים מקדים הכתוב אהרן למשה, כיון שתחילה צ"ל עבודת התפלה, ענינו של אהרן, ואח"כ לימוד התורה, ענינו של משה. משא"כ בענין הדיבור לפרעה מקדים הכתוב משה לאהרן, כי, בכדי לפעול שבירת קליפת פרעה צ"ל תחלה ההמשכה מלמעלה, ענינו של משה, ורק לאח"ז נעשית העלאת הניצוצות, ענינו של אהרן.

ד) והנה

אע"פ שתורה ותפלה, ענינם של משה ואהרן, חלוקים זמ"ז, מ"מ נאמר הוא אהרן ומשה גו' הוא משה ואהרן, הוא לשון יחיד, שזוהי בחי' שלמעלה משניהם, שלכן בכחה לחבר ולאחד את שניהם. והענין בזה, דהנה, תורה ותפלה הם המשכה והעלאה, דבתפלה שענינה העלאת המטה, נרגשת מציאות המטה, והיינו, שמחשבת האדם בשעת התפלה היא אודות הנשמה כפי שמלובשת בגוף, ובפרט ע"פ מ"ש הרמב"ם ²⁰¹ שענין התפלה הוא בקשת צרכיו, והיינו, שמרגיש שחסר לו כו', ורק אז שייך ענין התפלה. משא"כ בענין התורה שהיא המשכה מלמעלה, לא נרגשת כלל מציאות האדם, ואין כאן אלא תורתו של הקב"ה, וכמ"ש בנוסח ברכת התורה, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ואף שלימוד התורה צ"ל באופן המובן בשכלו של האדם, הרי זה באופן שמציאות העולם אינה תופסת מקום כלל, כיון שעוסק בתורתו של הקב"ה, שהוא וחכמתו אחד ²⁰² . אמנם, חילוק זה שייך רק במקום ודרגא שישנם החילוקים דהעלאה והמשכה, שכן הוא בכל המדריגות דסדר השתלשלות, ואפילו לפני הצמצום, שגם שם ישנו הענין דמטי ולא מטי ²⁰³ , שזהו ענין של שינויים, הרי זה שייך רק במדריגת האור, משא"כ בעצמותו ית', שלא שייך בו ענין של שינויים, אין חילוק בין העלאה והמשכה. וזהו בחי' הוא, שמורה על העצמות, שזהו החילוק בין אתה

27

להוא, שאתה הוא לשון נוכח, המורה על הגילוי (אור), משא"כ הוא, לשון נסתר, שמורה על ההעלם. ובדרך כלל הרי זה החילוק שבין סדר השתלשלות להבחי' שלמעלה מהשתלשלות, וכן החילוק שבין כל הספירות לספירת הכתר. וזהו הוא אהרן ומשה גו' הוא משה ואהרן, הוא קאי על בחי' הכתר שלמעלה ממשה ואהרן, שהם חכמה ובינה ²⁰⁴ , נצח והוד ²⁰⁵ , או ז"א ומלכות ²⁰⁶ (שתורה היא בז"א, ותפלה היא במלכות, כמאמר דוד ואני תפלה ²⁰⁷ ), וע"י בחי' הוא, בחי' הכתר, נעשה החיבור וההתאחדות שלהם, הוא אהרן ומשה גו' הוא משה ואהרן, שע"י בחי' הוא נעשה אהרן ו משה, משה ו אהרן, בתוס' וא"ו, שזהו וא"ו המחבר (לא וא"ו המוסיף, ועאכו"כ לא וא"ו המפסיק).

ה) וזהו

הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בנ"י מארץ מצרים, דקאי על כללות עבודת האדם בב' הענינים דתפלה (אהרן) ותורה (משה), שענין התפלה הוא הביטול וההעלאה מלמטה למעלה, החל מאמירת מודה אני לפניך, ואח"כ ברכות השחר וכללות סדר התפלה, ולאח"ז באה ההמשכה מלמעלה למטה שע"י לימוד התורה, שפועלת בירור העולם כו', עי"ז שההנהגה בעולם היא ע"פ הוראת השו"ע כו' (ועד שפועל גם בענין התפלה, שלכן, כל פרטי הדינים בנוגע לתפלה נאמרו בתורה, בהלכות תפלה שבשו"ע). ועי"ז נעשה הענין דבא אל פרעה וגו'35, ולאח"ז ויהי בשלח פרעה את העם ²⁰⁸ , שזהו כללות הענין דיצי"מ, החל מהגאולה הפרטית של כל אחד מישראל ²⁰⁹ , ועי"ז גם הגאולה הכללית, ובאופן דפדה בשלום נפשי ²¹⁰ , פדאני לי ולבני מבין אומות העולם ²¹¹ , בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

______ l ______