ש"פ ויחי, י"ח טבת, ה'תש"ל

433

בס"ד. ש"פ ויחי, י"ח טבת, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

יהודה

אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך וגו' 2985 . וידוע הדיוק בזה 2986 , מהו אומרו יהודה אתה, שלא נאמר כן בכל השבטים, ובפרט שממשיך ואומר יודוך אחיך, היינו, שמדבר ליהודה בלשון נוכח, וא"כ הול"ל יהודה יודוך אחיך, ותיבת אתה מיותרת לכאורה. גם צריך להבין מהי השייכות דיודוך אחיך למ"ש בהמשך הפסוק ידך בעורף אויביך, שהפירוש בזה הוא, שיש אויב (ולא באופן שלא יהי' אויב כלל), אלא שידך הוא בעורף אויביך, והיינו, לא רק כמ"ש 2987 ונתתי את כל אויביך אליך עורף, שהאויב בורח, ובמילא העורף הוא לנגדו, אלא עוד זאת, שידך בעורף אויביך, להכותו כו'.

ב) ויובן

בהקדם ביאור אדמו"ר הזקן (שבשבוע זה חל יום ההילולא שלו כ"ד טבת) בתורה אור 2988 , שמבאר הענין דיודוך אחיך בנוגע לראובן שמעון ולוי. ויש לומר בדא"פ טעם הדבר שמבאר הענין דיודוך אחיך רק בנוגע לראובן שמעון ולוי, אף שיהודה הי' מלך על כל השבטים 2989 , שזהו לפי שעיקר החידוש דיודוך אחיך הוא בנוגע לראובן שמעון ולוי שנולדו לפניו, כי, בנוגע לשבטים שנולדו לאחרי יהודה, אין זה חידוש כ"כ. ובפרט לפי הדעה 2990 בפירוש דרשת רז"ל 2991 עה"פ 2992 כבד את אביך וגו', את לרבות אחיך הגדול, שקאי לא רק על הבכור, אלא גם אם הוא גדול רק ממנו. ולכן הענין דיודוך אחיך, בחי' הודאה, שהו"ע הביטול, הוא רק בנוגע לראובן שמעון ולוי, משא"כ בנוגע לשאר השבטים, שמעלת יהודה אצלם היא מצד השכל, ולא באופן של הודאה.

434

ומ"ש

יהודה אתה גו', הנה בענין אתה 2993 איתא בזהר 2994 תלת דוכתי אקרי אתה, ומבואר בזה 2995 , שג' הדרגות באתה הם מלכות, חסד, וחכמה, כי, על ספירת החכמה כתיב 2996 כי אתה אבינו, ועל ספירת החסד כתיב 2997 אתה כהן לעולם, וספירת המלכות נקראת אתה, כהמשך הכתוב אתה גו' על דברתי מלכי. וזהו גם מ"ש כאן יהודה אתה, דיהודה קאי על ספירת המלכות, שהיא הספירה האחרונה, וכמ"ש 2998 ותעמוד מלדת. והענין בזה, כמבואר בסידור בדרושי ברוך שאמר 2999 ההפרש בין אתה להוא, שהוא מורה על מי שהוא נסתר ונעלם ואינו ידוע מהותו בגילוי, משא"כ אתה מורה על בחי' הגילוי, ולכן, תיבת אתה מורה על ג' מדריגות שהם כולם בחי' הגילוי. ספירת המלכות נקראת אתה, לפי שענינה הוא ההמשכה והגילוי בבי"ע (ומשם יפרד 3000 ), ועוד זאת, שגילוי כל הספירות הוא ע"י ספירת המלכות 3001 , וכמו שהוא גם בכחות הנפש, שענין המלכות הוא גילוי אל הזולת, וגם הגילוי שבכל הכחות הו"ע המלכות שבהם17. והנה, ספירת המלכות נקראת כנס"י, ע"ש שכונסת ואוספת בתוכה כל הגילוים שלמעלה ממנה 3002 , והמשכת וגילוי כל הענינים במלכות נפעל ע"י ספירת החסד, שנקראת יומא דאזיל עם כולהו יומין 3003 , שעל ידה נמשך כל הגילוי במלכות. וכן ספירת החכמה, שהיא ראשית הגילוי 3004 , הן באדם שנקרא עולם קטן 3005 , והן בעולם גדול, וכן גם למעלה.

וזהו

יהודה אתה יודוך אחיך, שאע"פ שיהודה קאי על ספירת המלכות, ואחיך קאי על השבטים ראובן שמעון ולוי, שלפניו ולמעלה ממנו, מ"מ, יודוך אחיך, שזהו מצד מעלת הגילוי שבספירת המלכות (יהודה אתה, שהו"ע הגילוי), שנמשכת בבי"ע, והיינו, שאע"פ שגם בשאר הספירות ישנו ענין הגילוי, הרי גילוי זה הוא רק במקומם, ואין זה בערך לספירת המלכות שפועלת הגילוי גם בבי"ע (כמבואר בתו"א 3006

435

ב"כי"ק אדמו"ר נ"ע", שז"א הוא סוף עולמות הא"ס, ומלכות היא שורש הנבראים, שזהו"ע שני הכרובים, כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה 3007 ). וזהו יודוך אחיך, מצד הגילוי בבי"ע, כיון שע"י הירידה לבי"ע נעשה עילוי גם בספירת החכמה. וע"ד המבואר בתניא 3008 שתכלית השתלשלות העולמות כו' אינו בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם (אפילו עולם האצילות) ירידה מאור פניו ית', אך עי"ז שהגילויים נמשכים עד לעשי', אזי נתעלה גם עולם האצילות. והרי ענינו של עולם האצילות בספירות הוא ספירת החכמה 3009 .

ג) וממשיך

בכתוב, ידך בעורף אויבך. והענין בזה, דהנה, מצד המעלה דיהודה אתה (שלכן יודוך אחיך) שהו"ע הגילוי בבי"ע (כנ"ל), הרי העיקר הוא הגילוי בעולם העשי' דוקא, שאין תחתון למטה הימנו, שבו פועלים דירה לו ית' בתחתונים, ע"י העבודה דאתכפיא ואתהפכא, כמבואר בתניא 3010 שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' במקום החושך ביתר שאת ויתר עוז ויתרון אור מן החושך כו' [שענין זה שייך למטה דוקא, ולא בעולם האצילות, שלא יגורך רע 3011 ]. וזהו ענין ידך בעורף אויביך, כי, אויב הוא הקליפה וסט"א, שפירושו 3012 צד אחר שאינו צד הקדושה, דצד הקדושה הוא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה, ששורה על דבר שבטל אצלו ית', ככל איש ישראל למטה שבכחו להיות בטל ממש לגבי הקב"ה במסירת נפשו על קדושת ה', וכמאמר הידוע 3013 אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסן פון אלקות, ולכן, כל דבר שמפריד אותו מאלקות, הרי זה אויב שלו. ועז"נ ידך בעורף אויביך 3014 , דעורף אין בו התגלות הכחות הפנימיים, ובעבודה הו"ע דאתכפיא, שאין לו חשק ורצון ואין לו חיות להתעסק עם המנגד, וכמאן דשדי בתר כתפוי כו' 3015 , בלא לב ולב 3016 .

436

ד) וזהו

יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויבך, שע"י הגילוי (אתה) בבי"ע עד לעולם העשי' התחתון לפעול הענין דאתכפיא כו', נעשה עילוי בכל הספירות, גם בספירת החסד והחכמה. ועד שעי"ז באים לאמיתית הענין דאתה (למעלה מג' הדרגות מלכות חסד וחכמה שנקראים אתה), שזהו בחי' העצמות, אמיתית המציאות (כמ"ש הרמב"ם שהוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו 3017 , וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמתת המצאו 3018 ), כמבואר בתו"א 3019 שזהו מה ששם שמים שגור בפי כל 3020 , ואפילו תינוקות יודעים כו', שענין זה אינו בבחי' הגילויים, שהרי בגילויים הי' ענין הצמצום וכו', ואינם אלא הארה בלבד, משא"כ העצמות שהוא אמיתית המציאות, ולכן, על הנמצאים לא שייך לומר אתה, ורק כשרואים בהנמצאים אמיתית המציאות, אזי שייך בהם אמיתית הענין דאתה. ולזה באים ע"י העבודה של יהודה אתה וגו', שעי"ז מגיעים לאמיתית הענין דאתה, שמתגלה בחכמה, כמ"ש בתניא פל"ה בהגה"ה, כאשר שמעתי ממורי ע"ה כו' שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה 3021 . ועד שבאים לקיום היעוד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים 3022 (לא רק באופן דידך בעורף אויבך, אתכפיא, אלא באופן שיתבטלו לגמרי ויתהפכו לקדושה), שאז יקויים מ"ש 3023 ועמדו זרים ורעו צאנכם, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

הערות

  1. 2985. פרשתנו מט, ח.
  2. 2986. רד"ה יהודה אתה יודוך פר"ת (סה"מ פר"ת ע' ריז), תרפ"ח (סה"מ תרפ"ח ע' מה).
  3. 2987. משפטים כג, כז.
  4. 2988. מה, א ואילך.
  5. 2989. ראה ב"ר פפ"ד, יז. ילקוט שמעוני ויחי רמז קנט.
  6. 2990. ראה זח"ג פב, א. פג, א. סהמ"צ להרמב"ם שרש ב'. ספר חסידים סי' שמה. שער המצוות להאריז"ל יתרו כ, יב. ברכי יוסף ליו"ד סר"מ סכ"ב (ובשיורי ברכה שם). וראה תו"מ – רשימת היומן ע' רפו.
  7. 2991. כתובות קג, א (ושם: כבד את אביך ואת אמך . . וי"ו יתירא (דואת אמך) לרבות את אחיך הגדול).
  8. 2992. יתרו כ, יב.
  9. 2993. בהבא לקמן – ראה אוה"ת פרשתנו (ויחי כרך ב) שסג, ב ואילך.
  10. 2994. ח"ג קצג, ב.
  11. 2995. סידור עם דא"ח לט, ג ואילך. ביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' תכב. ע' תקכד ואילך.
  12. 2996. ישעי' סג, טז.
  13. 2997. תהלים קי, ד.
  14. 2998. ויצא כט, לה.
  15. 2999. הנ"ל הערה 11.
  16. 3000. בראשית ב, י.
  17. 3001. ראה לקו"ת מסעי פט, סע"ד.
  18. 3002. ראה פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) ערך כנסת ישראל.
  19. 3003. ראה זח"ג קג, א-ב. קצא, א-ב. עץ חיים שער כה (שער דרושי הצלם) דרוש ב. פרי עץ חיים שער הסוכות פ"א. שער מאמרי רשב"י פ' יתרו תרומה ואמור. לקו"ת האזינו עו, ב. ועוד.
  20. 3004. ראה לקו"ת שה"ש כו, ד. ובכ"מ.
  21. 3005. תנחומא פקודי ג. זח"ג רנז, ב. תקו"ז תס"ט (ק, ב. קא, א).
  22. 3006. תרומה פא, א-ב.
  23. 3007. תרומה כה, יט. ויקהל לז, ח.
  24. 3008. פל"ו. ראה סה"מ תרנ"ח ע' ל. תרע"ח ע' קיב. ד"ה באתי לגני תשי"א (תו"מ סה"מ באתי לגני ח"א ע' ט).
  25. 3009. ראה עץ חיים שער מב (שער דרושי אבי"ע) פ"ה. פי"ג.
  26. 3010. פל"ו.
  27. 3011. תהלים ה, ה. לקו"ת במדבר ג, ג ואילך.
  28. 3012. תניא פ"ו.
  29. 3013. ראה אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ד ע' שפד (הועתק ב"היום יום" כה תמוז). ע' תקמז (הועתק ב"היום יום" כא סיון). ד"ה באתי לגני ה'שי"ת פ"ג-ד (סה"מ ה'שי"ת ע' 115. ע' 117). ועוד.
  30. 3014. ראה גם תו"א ויחי שם, ג.
  31. 3015. ראה תניא פכ"ב.
  32. 3016. ע"פ לשון הכתוב – דברי הימים-א יב, לג וכפי' ויק"ר פכ"ה, ב – הובא בפרש"י שם. וראה גם לקו"ת שלח מב, ריש ע"ד.
  33. 3017. הל' יסוה"ת פ"א ה"ד.
  34. 3018. שם ה"א.
  35. 3019. וירא יד, ב.
  36. 3020. ראה סה"מ תרפ"ט ס"ע כג. וש"נ.
  37. 3021. חסר קצת ( המו"ל ).
  38. 3022. פרשתנו מט, יו"ד.
  39. 3023. ישעי' סא, ה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.