ש"פ וירא, כ"ף מרחשון, ה'תש"ל

253

בס"ד. ש"פ וירא, כ"ף מרחשון, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

סמוכים

לעד לעולם עשוים באמת וישר ¹⁷⁴⁰ . ומביא כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע במאמרו ד"ה זה שאמרו ¹⁷⁴¹ בכ"ף מרחשון שנת פר"ת ¹⁷⁴² (לפני חמישים שנה), שנת הששים להולדתו [שלכן התחיל המאמר בפסוק שמתחיל באות ס', בקאַפּיטל שהוא ע"פ סדר הא"ב], דאיתא בזהר ¹⁷⁴³ , סמך דא עזר, והיינו, שהפירוש דסמך בפסוק זה (סמוכים גו') אינו כמו סומך נופלים ¹⁷⁴⁴ , שזהו רק מה שסומך את הנופל שלא יפול יותר ¹⁷⁴⁵ , אלא הוא מלשון עזר, שענינו הוא שנעשה בו התחדשות ע"י העזר והסיוע, וכמ"ש ¹⁷⁴⁶ אעשה לו עזר כנגדו, וכמו אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו ¹⁷⁴⁷ (וע"י העזר יכול לו), והיינו, שע"י העזר מגיע למדריגה כזו שמצד עצמו לא הי' יכול להגיע לשם. ומבאר ¹⁷⁴⁸ , שהסמך הוא בחי' סמיכה ועזר לכל הנופלים גם בזמן הגלות, שאז כנס"י היא בבחי' נפילה, שזהו"ע סוכת דוד הנופלת, דקאי על בחי' המלכות (כנס"י) שנפלה למטה, לכן צריך לבוא לה עזר ממקום גבוה מאד נעלה כו'. וממשיך לבאר ¹⁷⁴⁹ , ע"פ מ"ש בזהר ¹⁷⁵⁰ בענין אפרסמון, שיש בו מ"ם וסמ"ך, שאות מ"ם היא בחי' תבונה, ואות סמ"ך היא בחי' בינה כמו שכלולה בחכמה, והן בחי' או"א עילאין, שזהו בחי' יחוד פנימי דאו"א שההמשכה היא מבחי' פנימיות הכתר. ומבאר ¹⁷⁵¹ , שהחילוק שבין מ"ם לסמ"ך הוא כמו החילוק שבין מקיף הקרוב למקיף הרחוק, והיינו, דסמ"ך הוא המקיף שאין לו אחיזה בפנימיות כלל כו' [וכפי שמרומז בציור האותיות בגשמיות, שאות מ' יש בו התפשטות, שעי"ז יכול לבוא להתיישבות, שזה רומז על בחי' מקיף הבא בהתיישבות, משא"כ אות ס', שכולו עגול, ואין לו שום מקום שבו

254

יוכל להתיישב, ה"ז רומז על בחי' מקיף שאינו בא בהתיישבות ¹⁷⁵² ]. ומשם נמשך העזר וסמיכה גם בזמן הגלות כו'. ומסיים, שזהו סמוכים לעד גו', שזהו הגילוי שיהי' לעתיד, וכמובן גם מזה שלעד הוא לשון עדי וקישוט ¹⁷⁵³ , שהוא התענוג שיתגלה לעת"ל, שמשם הוא העזר עכשיו (בזמן הגלות) בבחי' כח נעלם, ולעתיד יהי' בגילוי.

ב) ויש

לקשר זה עם מ"ש בקאַפּיטל ק"י (ששייך לשנה זו, שנת הק"י להולדתו ¹⁷⁵⁴ ), אתה כהן לעולם וגו' ¹⁷⁵⁵ . דהנה, ברשימות הצ"צ על תהלים ¹⁷⁵⁶ מביא מאמר הזהר ¹⁷⁵⁷ על הפסוק ¹⁷⁵⁸ יהודה אתה, איהו ברוך ואיהי (מלכות) אתה כו', כיון דאמרי אתה, שולטנו ורברבנו אית לה כו', דהא אתה כהן לעולם, הכא אתקשר כו' בימינא כו', ובג"כ אתה כהן לעולם כו', וע"ד אמר יהודה אתה כו'. ומבאר, שפסוק זה קאי על דוד ואברהם [וכפי שמביא לפנ"ז ¹⁷⁵⁹ לשון רש"י (בסגנון שאינו רגיל): רבותינו דרשוהו באברהם אבינו, ואני אפרשנו כדבריהם וכו', ומפרש כל הקאַפּיטל בנוגע לאברהם (שזוהי גם השייכות לפרשת השבוע). ואח"כ מוסיף רש"י: ענין אחר, יש לפרש המזמור הזה בדוד וכו', ומפרש כל הקאַפּיטל בנוגע לדוד], כי, יהודה ודוד זהו בחי' מלכות, וכדי שיהי' יהודה ודוד בבחי' אתה, המורה על שולטנו כו', זהו ע"י דאתקשרת בחסד דאברהם. ומבאר, ע"פ מ"ש במ"א ¹⁷⁶⁰ על הפסוק ¹⁷⁶¹ אתה הוא הוי' לבדך, ואח"כ את עשית את השמים, חסר ה' בתיבת את, המורה שההמשכה בהתהוות שמים כו' נמשך רק מבחי' אחרונה, בחי' מלכות דא"ס, משא"כ אתה הראשון בה"א, ולכן העבודה היא להמשיך שיהי' גילוי בחי' אתה, ע"ד אתה הוא הוי' לבדך כו'.

ג) והענין

בזה, שבחי' אתה מורה על גילוי נעלה ביותר בבחי' המלכות, כמובן מהחילוק שבין את (חסר ה') לאתה, שזהו ריחוק שבאין ערוך, שהרי אתה קאי על אוא"ס שלפני הצמצום, שהי' ממלא את

255

כל המציאות, ולא הי' מקום לעמידת העולמות ¹⁷⁶² , היינו, לא רק לעולמות שנקראים בשם ארץ, אלא גם לעולמות שנקראים בשם שמים, והי' רק אתה הוא הוי' לבדך, ואילו את (חסר ה') קאי על האור שלאחר הצמצום, שיש לו ערך ושייכות לעולמות (עשית את השמים גו' הארץ גו'). ועוד זאת, כמבואר במ"א ¹⁷⁶³ בענין את חסר ה', שזהו חסרון ה' הפרצופים דכתר (עתיק ואריך), חו"ב וזו"נ. והיינו, דעם היות שגם בבחי' את חסר ישנם כל האותיות מאל"ף ועד תי"ו (כמו באתה, כמ"ש בשער היחוד והאמונה ¹⁷⁶⁴ שאתה הן בחי' האותיות מאל"ף ועד תי"ו), שמורה על השלימות כו', מ"מ, הרי חסר ה' הפרצופים. אמנם, תכלית הכוונה היא להמשיך (ע"י קיום התומ"צ) ה' הפרצופים גם בבחי' את, והיינו שגם בספירת המלכות, בחי' נוקבא, ששם ישנו ענין החסרון, שהו"ע תשש כחו כנקבה ¹⁷⁶⁵ , יומשך גילוי ה' הפרצופים, ויהי' אתה מלא, כמו אתה הוא הוי' לבדך. והיינו, דאף שמצד אתה הוא הוי' לבדך כפי שהי' קודם הצמצום לא הי' מקום לעמידת העולמות (כנ"ל), ורק ע"י הצמצום, את חסר, נעשה אפשרות לעולמות, מ"מ, לאחר שכבר נתהוו העולמות, יכול להיות שיומשך גם האור שקודם הצמצום, גילוי הה' פרצופים, ומ"מ ישארו העולמות במציאות ¹⁷⁶⁶ , אלא שיהיו במציאות נעלית יותר.

אך

עדיין צריך להבין, איך יש בכח הנבראים, שמציאותם היא לאחרי שהמלכות היא בבחי' את חסר, להמשיך ע"י עבודתם שיהי' גילוי הה'. ועל זה מבאר, ש"זהו ע"י דאתקשרת בחסד דאברהם" (וכנ"ל שמ"ש אתה כהן לעולם קאי גם על אברהם), והיינו, שההמשכה שגם במלכות יהי' גילוי הה' היא ע"י בחי' חסד, שזהו אפילו ע"י בחי' החסד שבסדר השתלשלות, שזוהי ההמשכה שע"י יחוד זו"ן (המשכת ז"א במלכות), ועאכו"כ כאשר ההמשכה היא מבחי' החסד שלמעלה מהשתלשלות, שזהו החסד דאברהם, שעליו נאמר ¹⁷⁶⁷ האדם הגדול בענקים, שהחסד שלו הוא בלי גבול, הרי בודאי שעי"ז נמשך למטה בבחי' המלכות, שיהי' בה הגילוי דאתה מלא. וזהו גם מה שאתה מורה על שולטנו כו', כי, את הוא לשון נקבה, ואתה הוא לשון זכר, והרי דרכו של איש לכבוש ואין דרכה של אשה לכבוש ¹⁷⁶⁸ , והיינו, שהענין דכיבוש העולם (אייננעמען די וועלט) הוא

256

מצד הזכר, שענינו הו"ע החסד דוקא ¹⁷⁶⁹ , ועי"ז נעשית ההמשכה גם במלכות, בחי' נוקבא, שמצד עצמה אין הגילוי מאיר למטה.

ועפ"ז

יובן גם קישור ב' הפירושים בפסוק, שבתחילה מפרש שקאי על אברהם, ואח"כ מוסיף שקאי על דוד, כי, עי"ז שישנו תחלה ענינו של אברהם, בחי' החסד שלמעלה מסדר השתלשלות, אזי נמשך בחי' אתה גם במדריגת דוד, בחי' המלכות (שמצד עצמה היא באופן דאת חסר), שגם בה יהי' הענין דאתה מלא ה'.

ד) וממשיך

בפסוק: על דברתי מלכי צדק, שפירושו, על דברת (פקודת) מלכי צדק, והיו"ד יתירה ¹⁷⁷⁰ , ומבאר הצ"צ ¹⁷⁷¹ , שזהו ע"ד היו"ד דהיושבי בשמים ¹⁷⁷² (ועד"ז היו"ד דהמגביהי לשבת ¹⁷⁷³ ) שהיא ג"כ נוספת, וכדאיתא בזהר ¹⁷⁷⁴ , היושב מבעי לי', מאי היושבי, ותירץ, דהיו"ד מורה על יסוד אבא. והרמ"ז שם פירש, כי או"א עילאין נרמזו שניהם באות יו"ד במילואו כו', ולכן פי' היושבי בשמים ביו"ד יתירה הוא, שיומשכו בז"א המשכת מוחין דגדלות מאו"א עלאין כו' שבהם מאיר ע"ק. ועד"ז יתפרש פי' על דברתי, ביו"ד יתירה, שיאיר בהדיבור (בחי' המלכות) בחי' חו"ב עילאין כו'.

ה) וזהו

גם כללות הענין דסמוכים לעד גו', כמשנת"ל שהו"ע הסמיכה והעזר לבחי' המלכות, שבזמן הגלות היא בבחי' נפילה, עי"ז שממשיכים בה ממקום גבוה מאד נעלה כו', עד לבחי' הסמ"ך, שהוא בחי' המקיף הרחוק שאין לו אחיזה בפנימיות כו'. ובכללות הרי זה הגילוי דלעתיד לבוא, וכמשנת"ל שלעד שהוא לשון עדי וקישוט הו"ע התענוג שיתגלה לעת"ל (שזהו גם ענינו של יום השבת, ובפרט ברעוא דרעוין ¹⁷⁷⁵ ). וזהו גם מ"ש ¹⁷⁷⁶ נאום הוי' לאדני שב לימיני גו', שנוסף על הפירושים הנ"ל שקאי על אברהם ודוד, ישנו גם הפירוש שקאי על משיח ¹⁷⁷⁷ .

ו) וכל

זה תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות ¹⁷⁷⁸ , ובפרט ע"י לימוד פנימיות התורה, ועד לרזין דרזין דאורייתא, שזהו"ע דאות

257

ס', בחי' מקיף הרחוק שאין לו אחיזה בפנימיות, כפי שהוא בתורה (ככל הענינים שישנם בתורה), ובאופן שגם בחי' רזין דרזין נמשכת ובאה בלימוד באופן של הבנה והשגה ממש, ועי"ז נמשך הגילוי שלמעלה מסדר השתלשלות ובא למטה בעולם, ונשלמת הכוונה כללית שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ¹⁷⁷⁹ , בגאולה האמיתית והשלימה, גאולה שאין אחרי' גלות, שלכן יאמרו אז שיר חדש ¹⁷⁸⁰ , לשון זכר41 (ולא בלשון נקבה, שנקבה יולדת וחוזרת ומתעברת, שזהו ענין הגלות ¹⁷⁸¹ , ואילו לעת"ל יהי' ענין הלידה בלבד), ע"י משיח צדקנו (שב לימיני, כנ"ל ס"ה), יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

______ l ______