ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ט

263

בס"ד¹⁸²⁷. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ט

(הנחה בלתי מוגה)

ואברהם

זקן בא בימים ¹⁸²⁸ , ומביא בתורה אור ¹⁸²⁹ מאמר הזהר ¹⁸³⁰ בפירוש בא בימים, באינון יומין עילאין כו', ווי לי' לההוא גברא דגרע יומין לעילא דכד בעיין לאלבשא לי' באינון יומין יומא דפגם חסרא לי' מההוא לבושא כו', ומדייק ¹⁸³¹ , שעפ"ז צריך להבין מארז"ל ¹⁸³² יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי עוה"ב, והלא תכלית תשובה ומע"ט הוא שמהם נעשו לבושין לנשמה שתוכל ליהנות מזיו השכינה בעוה"ב (כדאיתא בזהר ¹⁸³³ ). ומבאר שענין עוה"ב שנהנין מזיו השכינה הוא השגת מהות ועצמות התפשטות החיות דאלקות בבחי' גילוי. וא"כ, צריך להבין איך תוכל הנשמה שהיא בחינת נברא, יש ודבר בפ"ע, להשיג מהות ועצמות אלקות שאינו בבחי' השגה וגבול. אך ענין זה נעשה ע"י התומ"צ, ששרשם מרצון העליון כו', ולכן הם למעלה מזיו השכינה, שהוא רק התפשטות החיות כו', אלא שנשתלשלו ונתלבשו בעניני עוה"ז הגשמי, וכשאדם עוסק בתומ"צ, נעשה לנשמתו לבושים שנתלבש בהם בגעה"ע שעל ידם תוכל הנשמה שהיא בחי' נברא להשיג זיו השכינה. ולכן יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט, ששרשם מרצה"ע ב"ה, מכל חיי עוה"ב, שהוא רק זיו השכינה. ומ"מ הם נקראים לבושים שעל ידם תוכל הנשמה להשיג זיו השכינה.

ב) ויש

להוסיף בדיוק לשון רז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, תשובה דייקא, כיון שכל החידוש בעבודה בעוה"ז הוא שעי"ז מגיעים למעלת התשובה ¹⁸³⁴ , כידוע שכאשר הנשמה היא למעלה, קודם ירידתה למטה ה"ה בבחינת צדיק, ותכלית ירידת הנשמה למטה היא כדי שע"י עבודתה למטה תהי' בבחי' בעל תשובה ¹⁸³⁵ . וכיון שעבודת הנשמה למטה היא בכדי לבוא למעלת התשובה,

264

הרי מובן, שכל זמן שהנשמה לא סיימה עדיין את עבודתה בעלמא דין, לא הגיעה עדיין לשלימות התשובה, ודוקא כאשר ותמת ¹⁸³⁶ שרה בקרית ארבע גו' ¹⁸³⁷ , כשהנשמה נפרדת מהגוף לאחר גמר עבודתה בארץ כנען 9, מלשון מסחר ¹⁸³⁸ , דקאי על עוה"ז, ארץ המסחר, שבו מרוויחה (האַנדלט איין) הנשמה את העליות הכי נעלות ¹⁸³⁹ , אזי באה לשלימות התשובה ¹⁸⁴⁰ .

ג) ויש

לקשר זה עם המבואר באוה"ת ¹⁸⁴¹ בענין מערת המכפלה (שזהו המקום שאליו באו האבות והאמהות לאחרי גמר עבודתם ¹⁸⁴² , כשהגיעו לשלימות התשובה ¹⁸⁴³ ), דפי' בזהר ¹⁸⁴⁴ מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה, היינו, שבחי' אות ה' נכפל ב"פ בשם הוי', ע"כ נקרא מכפלה, ועפ"ז מבאר הפירוש דבית ועלי' על גביו ¹⁸⁴⁵ , שבית הוא בחי' ה' תתאה, ועלי' היא בחי' ה' עילאה – שהם ב' הבחינות שבכללות ענין התשובה, תשובה תתאה, תשוב ה' תתאה, ותשובה עילאה, תשוב ה' עילאה ¹⁸⁴⁶ . ולהעיר, שכל זה שייך גם לענין ותמת שרה בקרית ארבע גו' שבכאו"א ¹⁸⁴⁷ , גם באלו ששבים (גם סמוך למיתתם) רק בתשו"ת, ע"פ המבואר במ"א ¹⁸⁴⁸ שגם תשו"ת, וגם כשהיא מצד יראת העונש, פנימיותה ואמיתתה הו"ע והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה ¹⁸⁴⁹ , בחי' תשו"ע.

ויש

להוסיף בזה, דהנה, אע"פ שבכללות יש רק ב' בחי' בתשובה, תשו"ת ותשו"ע, הרי מבואר בלקו"ת ¹⁸⁵⁰ שבפרטיות יש ד' בחינות בתשובה, כי, בכל א' מב' הבחי', תשו"ת ותשו"ע, יש ב' אופנים, העלאה

265

והמשכה ¹⁸⁵¹ : בתשו"ת יש העלאת הה"א תתאה להוא"ו, והמשכת הוא"ו לה"א, וכן בתשו"ע יש העלאת הה"א עילאה להיו"ד, והמשכת היו"ד להה"א. ועפ"ז יש לבאר ב' הפירושים שבמכפלה (בית ועלי' על גביו, ושכפולה בזוגות) 18 בפנימיות הענינים, שבפירוש הא' נרמז כללות ענין ב' הבחי' שבתשובה, בית – תשו"ת, ועלי' – תשו"ע [והדיוק בית ועלי' על גביו , שהעלי' בנוי' ומיוסדת על הבית דוקא, כי, סדר העבודה הוא שתחילה צ"ל תשו"ת ורק לאח"ז יכולים לבוא לתשו"ע ¹⁸⁵² . וגם כשהוא באופן דתשו"ע, צ"ל וחטאתי נגדי תמיד ¹⁸⁵³ ]. ובפי' הב' (שכפולה בזוגות, איש ואשתו) מרומזים ב' האופנים דהעלאה והמשכה שישנם הן בבית (תשו"ת) והן בעלי' (תשו"ע), כידוע שאשה מורה על עבודה באופן דהעלאה מלמטה למעלה, ואיש – על המשכה מלמעלה למטה.