ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ח

456

בס"ד. ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

כי

המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא גו' ולא מעבר לים היא גו', כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ³¹⁰⁴ . וצריך להבין אומרו לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, שמשמעות הכתוב היא שמצד עצמה היא נפלאת ורחוקה, ורק ממך לא נפלאת ולא רחוקה היא, וא"כ, צריך להבין מהו גודל ענין "ממך", שפועל שהמצוה הזאת שמצד עצמה היא נפלאת ורחוקה, תהי' לא נפלאת ולא רחוקה. גם צריך להבין סיום הכתוב, כי קרוב אליך גו' לעשותו, דבשלמא לפי הפירוש הפשוט דתיבת כי הוא מלשון אלא, מובן המשך הכתובים, שלא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, אלא קרוב אליך הדבר גו', אבל לפי הפירוש שתיבת כי הוא ענין נתינת טעם, צריך להבין מהו הנתינת טעם דקרוב אליך הדבר גו', שמשום זה לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא.

ב) ויובן

בהקדם ביאור אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה ³¹⁰⁵ , ובאור התורה ³¹⁰⁶ לאדמו"ר הצמח צדק (שיום הולדתו בערב ר"ה), שבכל מקום שנאמר היום הוא ראש השנה ³¹⁰⁷ , כי זה היום תחלת מעשיך ³¹⁰⁸ . אך צריך להבין הטעם שר"ה נקרא תחלת מעשיך, הרי ר"ה הוא יום ברוא אדה"ר, שהוא יום ו' למע"ב, כי בכ"ה באלול נברא העולם ³¹⁰⁹ , ולמה נקרא יום ברוא אדה"ר בשם תחלת מעשיך. והביאור בזה, שקיומם של כל הנבראים תלוי בעבודת האדם, שהאדם ע"י עבודתו פועל בכל הנבראים, וכמו בענין ההכתרה שבר"ה, כדאיתא בפרקי דר"א ³¹¹⁰ שביום בריאתו אמר אדה"ר לכל הנבראים בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו ³¹¹¹ , ועי"ז פעל שכל הנבראים יכתירו עליהם את הקב"ה. וכיון שקיומם של כל הנבראים תלוי בעבודת האדם, לכן נקרא יום ברוא אדה"ר בשם תחלת מעשיך. אמנם, הא גופא צריך להבין איך יכול האדם לפעול בכל הנבראים, דאף שהוא המובחר

457

שבנבראים, אין זה מספיק שיוכל לפעול בכל הנבראים. אך הענין הוא, שהאדם הוא כלול מכל הענינים שישנם בהנבראים (כדלקמן), ולכן ביכלתו לפעול בכל הנבראים, היינו, להמשיך וליתן בהם (אַריינבריינגען אין זיי) את הענינים שיש בו.

ג) וביאור

הענין, דהנה ³¹¹² ידוע שנשתנה בריאת האדם מבריאת כל שאר הנבראים, שבבריאת האדם נאמר נעשה אדם ³¹¹³ , נעשה לשון רבים, ולא נאמר יהי אדם, כמ"ש ביום הראשון יהי אור ³¹¹⁴ , ועד"ז בשאר הנבראים שנבראו בששת ימי בראשית (כולל גם ביום ו', יום ברוא אדה"ר). ומבואר בתיקוני זהר ³¹¹⁵ , שבבריאת האדם נאמר נעשה לשון רבים, לפי שבריאת האדם היתה ע"י כל עשר הספירות, משא"כ שאר הנבראים שכל אחד מהם נברא מבחי' ומדריגה פרטית בלבד, כמו בריאת האור מן החסד, ועד"ז יום ראשון דמע"ב הוא מבחי' החסד, וכיו"ב בשאר הנבראים שנבראו בכל שי"ב. ויש להוסיף, שכן הוא גם בשרש הנבראים בהמרכבה העליונה, שפני ארי' אל הימין ופני שור מהשמאל ³¹¹⁶ , משא"כ האדם שעל הכסא הוא למעלה מחילוקי המדריגות דימין ושמאל כו'. ומזה נמשך גם למטה, כמ"ש הרמב"ם (בהקדמתו לפירוש המשניות ³¹¹⁷ ) שכל הנבראים יש להם פועל א' בלבד או ב' פעלים, אבל האדם יעשה מעשים רבים כו'. וכיון שהאדם נברא מכל עשר הספירות, לכן הוא כלול מכל המדריגות שבסדר ההשתלשלות, ומשום זה ביכלתו לפעול בכולם.

והנה

בריאת האדם מכל עשר הספירות (שלכן כלול הוא מכל המדריגות שבסדר השתלשלות) היא בשביל שתוכל להיות העבודה דתומ"צ, שזוהי תכלית בריאת האדם, כמאמר ³¹¹⁸ אני נבראתי לשמש את קוני, דהיינו ע"י קיום המצוות, כמ"ש ³¹¹⁹ ויניחהו גו' לעבדה ולשמרה, לעבדה זו רמ"ח מצוות עשה ולשמרה זו שס"ה מצוות לא תעשה ³¹²⁰ . והענין בזה, דהנה ידוע ³¹²¹ שכל אחד מישראל צריך לקיים כל תרי"ג מצוות התורה (כמובא

458

באגה"ק ³¹²² ). ולכאורה, איך אפשר שכל נפש פרטית תוכל לקיים כל תרי"ג מצוות, עם היותם ענינים שונים זמ"ז, ותלויים בכל עשר הספירות, כמבואר בפע"ח ובספר הכוונות להאריז"ל שכל מצוה תלוי' בספירה פרטית, יש מצוות שהם בבחי' התענוג ויש שהם בבחי' הרצון, וכמו"כ יש מצוות שהם במוחין דאבא ובמוחין דאמא, וכן בבחי' המדות. וכמו"כ איתא בתיקוני זהר ³¹²³ שכל המצוות תלויות בשם הוי' כענבי דתליא באתכלא (כענבים התלויים באשכול), יש מצוות התלויות באות יו"ד (וכן בקוצו של יו"ד), ויש מצוות התלויות באות ה"א ראשונה, וכן באות וא"ו ובאות ה"א אחרונה. וא"כ, בשלמא בהיות הנשמה למעלה בבחי' טהורה היא ³¹²⁴ , בעולם האצילות ³¹²⁵ , עולם האחדות ³¹²⁶ , יש לה שייכות להע"ס כו', משא"כ לאחרי ירידתה בבחי' בראתה יצרתה ונפחתה21, בג' עולמות בי"ע22, עולם הפירוד ³¹²⁷ , ועד שמתלבשת בנפש הבהמית ובגוף גשמי בשביל לקיים מצוות בגשמיות. אך הענין הוא, שמשום זה נאמר בבריאת האדם נעשה אדם לשון רבים, היינו, שנברא ע"י כל עשר הספירות וכלול מהם, כדי שעי"ז יהי' בכח האדם לקיים כל תרי"ג המצוות הקשורים עם עשר הספירות כו'. ועוד זאת, שע"י קיום המצוות למטה יוכל האדם לפעול בהספירות להיות המשכת האורות בכלים, ולא רק בעולמות בי"ע, אלא עוד זאת, שע"י עבודת האדם נעשה תוספות אורות גם באצילות ³¹²⁸ . והכח לזה הוא מהמאמר נעשה אדם, שזהו הציווי להע"ס נעשה אדם, לפי שהאומר נעשה אדם הוא למעלה מהע"ס (שלכן יכול לצוות עליהם), ויתירה מזה, שהוא למעלה גם מבחי' הכתר, דכיון שהמאמר נעשה אדם הוא הכח לקיום כל המצוות, גם המצוות התלויות בקוצו של יו"ד, שהוא בחי' הכתר (כמבואר באגה"ת ³¹²⁹ ), הרי בהכרח לומר שהאומר נעשה אדם הוא למעלה גם מבחי' הכתר.

ד) ועפ"ז

יובן מ"ש כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. והענין בזה, מ"ש המצוה הזאת קאי בפשטות על כללות המצוות, כפירוש רש"י ³¹³⁰ , ועז"נ אשר אנכי מצוך

459

היום , שהציווי והנתינת כח על קיום המצוות הוא מבחי' אנכי, אנכי מי שאנכי ³¹³¹ , והציווי הוא על קיום המצוות היום דוקא, כמארז"ל ³¹³² היום לעשותם ³¹³³ , בעולם המעשה, שבו מאיר אור הסובב (כמבואר בד"ה יביאו לבוש מלכות ³¹³⁴ ), ולכן יכולים לפעול בו ההמשכה שע"י קיום המצוות. וכן הוא גם לפי הפירוש בכתוב כי המצוה הזאת גו' שקאי על מצות התשובה ³¹³⁵ [ולהעיר מהשייכות דמצות התשובה לכללות המצוות, כיון שעל ידה נפעל עילוי בכל המצוות, כידוע ³¹³⁶ בפירוש לשון חז"ל ³¹³⁷ תשובה ומעשים טובים, שע"י התשובה נעשים המצוות מעשים טובים, והיינו, שאע"פ שגם לולי התשובה הם מעשים ע"פ תורה, מ"מ, אינם מעשים טובים עדיין, ורק ע"י התשובה נעשים מעשים טובים. ולכן שייך וצריך להיות ענין התשובה גם בצדיקים, שאצלם לא שייך ענין התשובה על עוונות כו'], כי, גם הציווי והנתינת כח על ענין התשובה הוא מבחי' אנכי (אשר אנכי מצוך), ויתירה מזה, שהרי בענין התשובה נאמר ב"פ אנכי, כמ"ש ³¹³⁸ אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך (ע"ד מש"נ ³¹³⁹ אנכי אנכי הוא מנחמכם), למעלה ממ"ת (הציווי על כללות המצוות) שבו נאמר אנכי פעם א' ³¹⁴⁰ , והיינו, שבחי' אנכי שנאמר גבי תשובה הוא בבחי' מקיף כו' ³¹⁴¹ . וכמו"כ שייך גם ענין התשובה בעולם המעשה דוקא, היום לעשותם (אשר אנכי מצוך היום ), כי, דוקא בעולם הזה שהוא קודם הבירור כו', יכול להיות ענין התשובה באופן שבשעתא חדא ³¹⁴² מתהפך מן הקצה אל הקצה כו', והיינו לפי שבעוה"ז ישנה המשכת אור הסוכ"ע ע"י קיום התומ"צ ³¹⁴³ .

ועז"נ

לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. והענין בזה, דהנה, נפלאת ורחוקה קאי על ב' הבחי' עתיק ואריך. נפלאת קאי על בחי' עתיק, כידוע שבחי' עתיק נקרא בשם פלא עליון, שזהו מצד הריחוק באופן שבאין ערוך, שלכן נקרא בשם עתיק, להיותו נעתק ונבדל לגמרי. ורחוקה קאי על בחי' אריך, שעם היותו למעלה מהעולמות, הרי הוא עכ"פ מקור

460

אליהם, והיינו, שהוא בבחי' ריחוק שבערך. וע"ד מ"ש ³¹⁴⁴ אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, דקאי על החכמה הנעלמה שהיא חכמה דאריך, שהיא בבחי' ריחוק שבערך, שלכך שייך לומר על זה אמרתי אחכמה (כי על בחי' שבריחוק שבאין ערוך, לא שייך מלכתחילה האפשרות דאמרתי אחכמה), אלא שאעפ"כ היא רחוקה ממני. וממשיך בכתוב וחוזר ומפרש הענין, באמרו, לא בשמים היא גו' ולא מעבר לים היא, כי, ב' הבחי' דנפלאת ורחוקה שהם בחי' עתיק ואריך נקראים שמים ומעבר לים. דהנה, השמים הגשמיים הרי אינן נראים כלל, ומה שנראה לעין אינו אלא זהרורית האוירים, אבל לא מעצם השמים כו', וזהו משל להבין בענין שמים העליונים שהוא בחי' עתיק שנקרא פלא, לפי שאינו מושג ונראה כלל. ומעבר לים קאי על בחי' אריך שהוא מעבר לים החכמה, וע"ד אמרתי והיא רחוקה ממני.

וזהו

אומרו כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא גו' ולא מעבר לים היא גו', דאע"פ שהמצוה הזאת מצד עצמה היא נפלאת ורחוקה, בשמים ומעבר לים, שהו"ע בחי' עתיק ואריך (כנ"ל), מ"מ, לא נפלאת היא ממך , ממך דייקא, שממך לא נפלאת ולא רחוקה, לא בשמים ולא מעבר לים, והיינו, לפי שיש בנשמה גם בחי' שלמעלה מאריך ועתיק, שזהו אומרו אשר אנכי מצוך, שנמשך מבחי' אנכי מי שאנכי להיות בבחי' (הוי') אלקיך, כחך וחיותך ³¹⁴⁵ , שעי"ז יוכל לקיים את המצוות שהם בבחי' הרצון והתענוג, שהרי המצוות הם רצונו ית', ועל ידם נעשה ענין התענוג (בחי' עתיק), כמאמר ³¹⁴⁶ נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני. וכמשנת"ל (ס"ג) שבשביל קיום המצוות היתה בריאת האדם באופן שכולל כל פרטי הענינים דסדר ההשתלשלות ופועל בהם כו'. ולכן, אף שבחי' אריך ועתיק נקראים בשם פלא ורחוק לגבי הנאצלים, מ"מ, לגבי האדם שכוללם אינם נקראים כלל בשם פלא ורחוק, כי לא יפלא אורם ממנו ולא יורחק ממנו כלל, כי ניתן לאדם שיהי' בהתגלות אצלו גם בחי' פלא העליון, מפני שהוא כללות הכל.

ה) אך

עדיין צריך להבין, למה היתה כזאת מלפניו ית' שתהי' המשכת אור הסובב למטה דוקא, ועד"ז בנשמת האדם, שבהיותה למטה בעולם העשי' יהי' בה בחי' שלמעלה מהכתר, אע"פ שענין זה הוא היפך

461

סדר ההשתלשלות. הנה על זה ממשיך הכתוב כי קרוב אליך הדבר גו', שהו"ע נתינת טעם, שכל זה הוא בשביל בנין ותיקון המלכות שנקראת דבר, כמ"ש ³¹⁴⁷ דבר מלך שלטון, וכידוע בענין ותקם את דבריך ³¹⁴⁸ , והיינו, שכדי שיהי' בנין המלכות צריכה להיות העבודה דקיום התומ"צ באופן דבפיך ובלבבך לעשותו [דאף שבתחלת הבריאה הי' בנין המלכות מצד כי חפץ חסד הוא ³¹⁴⁹ , מ"מ, עלה ברצונו שלאח"ז יהי' ענין זה ע"י עבודת האדם דוקא], ומשום זה ניתנו לנשמה כל בחי' הנ"ל, שעל ידם תוכל לעבוד עבודתה בקיום התומ"צ בפיך ובלבבך לעשותו, ועי"ז תפעל בנין המלכות.

וזוהי

גם השייכות לראש השנה (כנ"ל שהיום דא ראש השנה), כידוע ³¹⁵⁰ שבראש השנה נעשה בנין המלכות, ועי"ז נמשכת גם למטה כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בבני חיי ומזוני רויחי, בטוב הנראה והנגלה.