תשמ"א

תשמ"א

תכתובת עם שגריר

ישראל באוסטריה

אחת הפעולות הראשונות של השלוחים בעיר

הייתה להוציא לאור חוברת הכרות בשפה הגרמנית אשר תסביר מיהו הרבי ומהי חב"ד

ומטרתה בעיר. החוברת כללה גם הסברים על עשרת המבצעים, ונשלחה לכל כתובת יהודית באוסטריה

המופיעה במרשם הקהילות. בחוברת הופיעה גם רשימה של נציגויות חב"ד בעולם,

כשבראשה הופיעה כתובת מרכז חב"ד העולמי '770 איסטערן פארקוויי' וככתובת

מרכזית של חב"ד בארץ ישראל צוין רחוב הרב קוק 16 בתל-אביב.

זמן מה לאחר הופעת החוברת הוזמן השליח

אל שגריר ישראל. במהלך הפגישה הפנה השגריר את השאלה: "מדוע המקום המרכזי של

חב"ד אינו בירושלים עיר הקודש? הרי ירושלים היא לב ליבה של יהדות

העולם"?...

השליח התרשם כי כוונת השואל כנה ואינה

על מנת לקנטר והציע כי ישאל ישירות את הרבי שכן רשימת הנציגויות הועתקה מהנוסח

האנגלי שהוגה על ידי הרבי. השגריר נענה להצעה, וכתב אל הרבי את המכתב הבא מט' טבת

תשמ"א:

נתכבדתי היום בביקורו של שליח כבוד הרב, הרב יעקב בידרמן,

שהחל לפעול בקרב ק"ק וינה. אציין בסיפוק שמגיעים אלי הדים חיוביים מפעילותו

הברוכה כאן. מתוך שמעוניין אני לעודדו, בקשתי לשוחח עמו ולהדק הקשר עמו.

במהלך השיחה הצגתי בפניו שתי שאלות: האחת – דפדפת בשפה

הגרמנית, שנועדה להסביר לקורא מטרות חב"ד, אכן מקנה מושג ברור לגבי שאיפות

חב"ד. היסודות והערכים של חיינו היהודים מוגשים למעיין בשפה ברורה ומעוררת

ענין. חיפשתי בשורות הכתובות ובין השיטין משהו על ארץ-ישראל, יגעתי – ולא מצאתי

ואני מתקשה להאמין. האמנם? הרי ארץ ישראל תופסת מקום כה מרכזי במחשבה ובעשייה

החב"דית, מדוע אפוא ייפקד מקומה בנייר שנועד להסביר תורת חב"ד על רגל

אחת?

שאלתי השנייה נוגעת למיקומה של ירושלים ברשימת משרדי

חב"ד בארץ ישראל. במשרד הראשי משום-מה עדיין מקומו בתל-אביב מופיע בראש

הרשימה, ולאחר מכן מופיעות יתר הערים לפי סדר אלף-בית, כך שירושלים ניצבת בין יפו

וכפר סבא, והרי מצוה עלינו "להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו".

הרב בידרמן השיב לי, שהדפדפת הגרמנית תורגמה מן המקור

האנגלי. הוסיף ואמר, שהרב ייטיב להשיב על קושיותיי והציע שאכתוב כאשר כתבתי.

העליתי דברי אלה כמצוות חז"ל שלא הביישן למד, ומקווה

שדברי יתקבלו ברוח הטובה בה נכתבו.

יהיה לי הדבר לכבוד ולעונג להתכבד במענה כבוד הרב.

שלו בכבוד ויקר,

ישכר בן-יעקב, שגריר ישראל

ימים אחדים לאחר מכן, בח"י טבת,

השיב לו הרבי באגרת הבאה:

לכבוד מר יששכר בן יעקב שי'

שלום וברכה!

מאשר אני קבלת מכתבו מט' טבת, ופותחין בברכה, על הסבר פנים

יפות והעידוד שנתן להרב ר' יעקב שי' בידרמן, אשר בודאי כמו בכל עניני טוב גם עידוד

ועזר זה יהי' באופן דמוסיף והולך, ובלשון חכמינו ז"ל "מעלין בקודש".

ובפרט אשר פעילותו היא לטובת הרבים, מתחיל ועיקר בשטח החינוך. וזכות הרבים מסייעת

וגם מעודדת ותובעת. ובטח לאיש אשר תפקידו הנעלה והאחראי לבוא במו"מ עם רבים,

ולא רק בכמות אלא גם באיכות, אין כל צורך באריכות בזה.

בנוגע לשתי השאלות שבמכתבו, אף כי במסגרת מכתב קשה לבאר

הענין ככל הדרוש, על כל פנים אבוא בנקודות אחדות, אשר בודאי גם הן מספיקות:

א) בעלון המופץ לרבים על דבר "מטרות חב"ד",

אשר לא מצא כלשונו, "משהו על ארץ ישראל" -

בודאי מובן לכ' אשר אין העלון ממצה מטרות חב"ד, על אחת

כמה וכמה לא תורתה ושיטתה, כי אם משמש מעין הקדמה ופתיחה וקשר ראשוני עם חוגים הכי

רחבים של עמנו בני ובנות ישראל, מתחיל כמובן, מאלה שכל ענין חב"ד חדש הוא

בעיניהם, ולפעמים רבות גם עניני התורה ומצותי' חדשים בעיניהם. ואדרבה דוקא אלה

זקוקים ביותר לקישור וקירוב, להבינם עכ"פ את הא"ב של כל ענין וענין,

ובתקוה חזקה אשר הקדמה ופתיחה זו תיתן האפשרות להרחיב הדברים ולהעמיקם.

על פי האמור מובן וגם פשוט, אשר בעלון כגון זה תוכנו צריך

להיות מוגבל לנקודות הכי עיקריות והכרחיות, ובהשמטת ענינים העלולים לעורר הסתייגות

שתמנע מגע ומשא ראשוני בעיקרי היהדות והא"ב של היהדות.

בוודאי ידוע למר ע"ד מאות ואלפים היורדים מאה"ק

לחו"ל, וע"ד תנועת ה"בונד" אשר למרבה הפלא קיימת גם עתה

בארה"ב ועוד מדינות. וידוע למר גם כן שכשבן אדם מרגיש בעצמו שעבר עבירה, הרי

בטבע הדברים שמשתדל להצדיק את עצמו, וככל שרגש האשמה גדול יותר, ההשתדלות בהצדקה

עצמית גדולה יותר, ובפרט אם כמה וכמה שנים עזר ושנה וכו'.

כל אותם מאות ואלפים היורדים והבונדיסטים וכיו"ב, באם

תחילת הגישה אליהם תזכיר ענין ארץ ישראל, הרי זה טריקת דלת בפני הרוצה להכיר אותם.

וכל אותם היורדים ומשפחותיהם אשר בהשתדלות פעילי חב"ד, כפי שראינו בעינינו

בניו-יארק רבתי, נותנים לילדיהם חינוך יהודי אמתי, כולל התפילה כמה פעמים ביום

"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ועד שכמה מהם שלחו ילדיהם לארץ

ישראל או גם בעצמם חזרו ועלו לאה"ק, לא היתה כל אפשרות לדבר עמהם בכלל. ועוד

כמה דוגמאות ממעשים בכל יום, ולא לבד בין היורדים וק"ל.

ב) אשר לשאלה השני' - בנוגע למיקומה של ירושלים ברשימת

משרדי חב"ד בארץ ישראל, מעשה שהי' כך הי':

כשיצא גל חסידי חב"ד מאחורי מסך הברזל, הורה להם כ"ק

מו"ח אדמו"ר לעלות לאה"ק ולייסד שם מקום מושב מרכזי, ובאו שם בדברים

עם המשרדים המתאימים. ואף שלא ברורים אצלי טעמי המשרדים, אבל העובדא היא שהקציבו

עבורם השטח בו יסדו כפר חב"ד שהוא על יד תל אביב.

כדרך אנשי חב"ד, תיכף בתחילת התיישבותם התחילו בפעילות

ומבצעים להפצת התורה והיהדות בין הבאים מאחורי מסך הברזל ובין חוגים אחרים הזקוקים

לזה. ומובן שהארגון והמשרדים של חב"ד היו צריכים להיות בקרבת מקום למושבם,

היינו תל אביב וכפר חב"ד בעצמו, אף כי עוד קודם בא הגל האמור דחסידי

חב"ד כבר היתה ישיבה גדולה בירושלים עיה"ק, ישיבת תורת אמת, ושם גם מוסד

"כולל חב"ד" ומרכז תנועת חב"ד, פרט לצעירי אגודת חב"ד

ומפעלי חב"ד שיזמו והפעילו אנשי חב"ד הבאים מאחורי מסך הברזל.

מאז ועד עתה חלק חשוב מעולי חב"ד לאה"ק משתדלים

להתיישב בקירוב מקום לכפר חב"ד, ששם בשבילם תנאי ההתאקלמות קלים יותר, כיון

שהוא כפר עצמאי, ועצמאי הן בגשם והן ברוח, ובעזר המשרדים לקיים עצמאות זו. לכן

באופן טבעי נמשכו הדברים באופן האמור. ולהשתמש בתוארים הרגילים בהם, אף שאין מתאימים

להמציאות של חב"ד, זהו מעין ועל דרך החילוק של הישוב הישן שמרכזו בירושלים

והישוב שלאחרי זה שהוא ברחבי הארץ.

לא אכחד שהיתה לי פליאה על השאלות האמורות, כיון שלא שערתי

שיש ספקות בענינים האמורים, אבל ביחד עם זה יש לי סיפוק שניתנה לי האפשרות להבהיר

הנקודות הנ"ל. ויותר הופתעתי בנוגע לשאלה השני', כיון שאדרבה, מוצף אני בתביעות

על עמדתי ה"ניצית" בכלל ובמיוחד בנוגע לירושלים כולל ירושלים העתיקה,

עמדה המיוסדת על פס"ד תורתנו, תורת אמת, אשר ירושלים בכל תוקפה הוא דוקא החלק

שבתוך החומות, הנקראת "ירושלים העתיקה", עיר בה חנה דוד, וממנה מושפעת

הקדושה לירושלים שמחוץ לחומה.

דרך אגב, ואולי אין זה דרך אגב, בירושלים העתיקה קיים בית

כנסת שיסדו אדמו"ר ה"צמח צדק", הוא האדמו"ר השלישי לנשיאי

חב"ד, שאפילו בימי הכיבוש בידי ירדן נשאר קיים על כתליו וגגו, ביחד עם הטבלה

הקבועה בכותל ע"ד המייסד וכו', ותיכף לשחרורה של ירושלים האמתית (העתיקה) נתחדש

שם ביהכ"נ ובית המדרש וספרי' וכולל ופעילות חינוך וכו'.

ולסיים מעין הפתיחה, אביע איחולי למר אשר יצליח בתפקידו הכי

אחראי להיות שגריר ארץ הקודש והקדושה אשר בה, ארץ אשר בלשון תורתנו תורת אמת היא

"ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ובפרט שגריר

ירושלים, עיר בה חנה דוד, אשר בלשון נביא הגאולה והישועה – כשמו, ישעי' - בנוגע

ליעודה הנצחי: מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

בכבוד ובברכה

חי"ק

הקשר עם מר שמעון

ויזנטל

אישיות נוספת מיהודי וינה שהייתה בקשר

עם הרבי, הוא מר שמעון ויזנטל ז"ל, המכונה "צייד הנאצים". מר

ויזנטל אשר שם לו למטרת חיים להנציח את זכר הנרצחים בשואה הי"ד, ולהביא לדין

צדק את רוצחיהם ימ"ש, הקים בוינה את "מרכז הדוקומנטציה", בו תיעד

ואסף ממצאים על מאורעות פשעי השואה, וגם ערך רשימות של הפושעים הנאצים ומעלליהם

ועקב אחריהם. מאות נאצים, שהמפורסם שבהם הוא הצורר אדולף אייכמן שר"י, הובאו

למשפט הודות למאמציו של ויזנטל. כמו כן הוא כתב ספרים חשובים בנידון.

בהגיע הרב בידרמן לוינה ביקר בין השאר

גם את מר שמעון ויזנטל, שם נודע לו לראשונה על הערצתו הרבה לרבי. אכן, במשך השנים

עמד מר ויזנטל לצד מוסדות חב"ד בעיר בכל אשר יכל. להיותו בעל השפעה על ראשי

הקהילה המקומית, מצא לנכון להמליץ לקהילה לשתף פעולה ולהיות לעזר בפעילות

חב"ד, דבר שתרם רבות לפיתוח מוסדות חב"ד בעיר בראשית דרכן.

למרות כי עקב מוראות השואה, הזיכרונות הקשים

והכאב על אובדן יקיריו, התרחק מר ויזנטל מהדת והמסורת, עם זאת נאות להניח תפילין

ולקרוא קריאת שמע עם השליח, באומרו כי הוא עושה זאת "לכבודו של הרבי

מליובאוויטש". הוא ציין כי הפעם היחידה הקודמת בה הניח תפילין אחר השואה

הייתה מיד לאחר מלחמת ששת הימים ברחבת הכותל המערבי, גם אז היה זה כשנתבקש על ידי

איש חב"ד.

היו גם הזדמנויות נוספות בהם מצא לנכון

להביע את אהדתו לחב"ד ודרכה המקרבת. כך היה כשקיבל ב"מרכז

הדוקומנטציה" בחיבה קבוצת תלמידים מבית ספר חב"ד בווינה עם מנהלם השליח

הרב דוב גרוזמן והצטלם עימם, וכך היה כשקיבל במשרדו את השליח הרב לוי שטרנגלנץ

ולמד עמו פרק תניא, לרגל ההוצאה לאור של ספר התניא בגרמנית בתרגומו של הרב

שטרנגלנץ.

אמנם לא ידוע על התכתבות ישירה בין הרבי

למר ויזנטל, אך לא פעם ביקש ויזנטל מהרב בידרמן כי יפרוש בשלומו של הרבי. שמעון

ויזנטל נהג להזכיר כי היה בידידות קרובה וקשרי עבודה עם מר יצחק שניאורסון מפריז,

מי שהקים בצרפת את מוזיאון השואה הראשון וממנו למד את שיטות התיעוד. דרך קרוב

משפחה זה של הרבי התוודע ויזנטל לראשונה למפעלו ואישיותו של הרבי, ובעיתון שהיה

מוציא-לאור הביא מדי פעם ידיעות וכתבות אוהדות על חב"ד.

לפני נסיעה מתוכננת אחרונה לארה"ב

ביקש מר ויזנטל מהרב בידרמן לעזור לו להתקבל ביחידות אצל הרבי, אך בסופו של דבר

נסיעה זו בוטלה. כמה חודשים לפני פטירתו הספיק מר שמעון ויזנטל לכתוב המלצה להשתתף

בקורסים על השואה מטעם ארגון JLI העולמי של ה"מרכז לענייני חינוך – ליובאוויטש", במכתבו

הוא כותב כי הוא ממליץ על הקורסים של חב"ד שכן " שימור הזכרון הוא

חוב מוסרי וידע הוא הגנה מפני שיחזור ההיסטוריה".

התפתחות מוסדות

חב"ד בוינה

מאז תחילת השליחות בוינה ולאורך השנים,

הרבה הרבי להנחות בפרטיות בכל הקשור לפעילות ולהתפתחות מוסדות חב"ד בעיר

ולהאציל מברכותיו הקדושות לשלוחים ולמסייעים.

כדוגמה לברכות המיוחדות להם זכו

המסייעים יש לציין את אחד התומכים הראשונים, ר' קלמן טייכמן ע"ה, יהודי מבוגר

מבית חסידי, יליד מונקאטש, אשר אליו כותב הרבי "זכות עזרתו

למוסדות כ"ק מו"ח האדמו"ר תעמוד לו"²²⁹.

(מעניינת העובדה, שהגן והצהרון הצנועים

יחסית שהיו באותם ימים, ואשר נוסדו רק בשנת תשמ"א זכו מהרבי לתואר "מוסדות

כ"ק מו"ח").

הנחיות בעניין

הקמת בית הספר

בקיץ שנת תשמ"א, לקראת פתיחת שנת

הלימודים תשמ"א-תשמ"ב, הפנה השליח אל הרבי את השאלה, האם לפתח את המוסד

"תלמוד תורה לאחר הצהריים" שהיה קיים אז, לכדי בית-ספר יומי שלם. הספק

היה מחמת מיעוט התלמידים שניתן היה לגייס לבית ספר, על כן תנאי הרשויות היו כי יש

לשלב בכיתות גילאים שונים, וכן על בית-הספר לעמוד תחת הנהלת בית-ספר וותיק יותר

הקיים בעיר. והדבר גרם לספק בכדאיות.

במענה על שאלה זו, השיב הרבי בשולי אגרת

ברכה מט"ו תמוז באותה שנה:

בנוגע לפתיחת ביה"ס באם עדיין לא נכנס בזה –

התנאים מסובכים וגם לא קלים, הוצאות גדולות (לפ"ע) ו כו' – ולכן

(לע"ע עכ"פ) להסתפק באחרי הצהרים. ותועלת נוספת בזה – שיש מקום להשתדלות

שכמה מתלמידי ביה"ס האחרים ילמדו גם אצלם (ומצוה וקשר עמהם גוררת גו').

משמעות התשובה הייתה, שעדיף בינתיים

להישאר עם בית-הספר לאחר הצהריים בלבד, גם מהסיבה שבבית-ספר של אחר הצהריים יכולים

להשתתף בלימודים ובתוכניות גם ילדים יהודים נוספים הלומדים לפני הצהריים בבתי ספר

נוכריים, ולכן אין לוותר על מתכונת לימודית זו.

בהמשך, בשנת תשמ"ח, כאשר מספר

הילדים הפוטנציאליים גדל והתאפשרה פתיחת בית-ספר חב"די עצמאי ליום שלם ללא

מיזוג גילאים בכיתות, התקבלה הסכמת וברכת הרבי לפתיחת בית-ספר יום שלם – " אזכיר עה"צ

לכהנ"ל וכפשוט להרבות בכל הנ"ל מתוך מרבין בשמחה ".

דברים ביחידות

בימים ההם התקבלו הרב בידרמן ורעייתו

ל'יחידות' בחדרו של הרבי, וזכו בברכות מופלאות לשפע ורווחה עבור המוסדות ובפרט.

ברכותיו הקדושות של הרבי אכן התקיימו במלואן למעלה מדרך הטבע אחת לאחת במשך השנים.

מאוחר יותר בניסן ה'תשמ"ב, כאשר

שהה השליח פעם נוספת בחצרות הקודש וכבר לא התקיימה יחידות פרטית, טרם נסיעתו חזרה

לווינה חיפשו המזכיר הרב גרונר והעביר לו עלי הגהה של המאמר "ראשית גויים

עמלק" אשר טרם הודפס והרבי מסר עבורו, "על מנת ללמוד ביום ב'

ניסן". יחס זה מהרבי שחזר ונשנה בצורות שונות, היווה עידוד וחיזוק רב בהמשך

השליחות.

אך לא תמיד היו הביקורים בחצרות הקודש

לרצון, באחת הפעמים לאחר תפילת מנחה במניינו של הרבי, ניגש הרב חדקוב לשליח, פתח

בברכת "שלום עליכם" לבבית ואז במבט חמור סבר אמר – "שואלים 'על מי

נטשת הצאן?'". המסקנה המתבקשת הייתה ברורה - להקדים מידית את הטיסה חזור.

גם מאירועים שכאלו יכלו השלוחים ללמוד

עד כמה חשובה לרבי נוכחות שלוחיו בעיר שליחותם.

[229] אכן

זכה אותו ר' קלמן טייכמן כי זכות זו תעמוד לו, כאשר שנים לאחר מכן הקדיש בביתו חדר

ומקווה כבית חב"ד ונסע לחצרות קדשנו בלוויית השליח כדי למסור לרבי את תרומתו

ולשהות משך שבת במחיצת הרבי, במהלך ביקור זה הרעיף עליו הרבי ברכות יוצאות דופן

בבחינת הקדמת רפואה למכה, זאת הן בעת חלוקת הדולרים וגם בעת ההתוועדות כאשר ניגש

אל הרבי.

בחזרתו

לווינה זכה ר' קלמן לנס שמימי. זמן מועט לאחר שובו לעיר לקה בהתקף לב מאסיבי שפגע

בלב עצמו ובעורק הראשי, עד כי כל הרופאים אמרו נואש. במענה לבקשת ברכה עבורו הורה

הרבי כי יבדקו את כל המזוזות בביתו ובירכו בהחלמה. המזוזות נבדקו והלא יאומן אכן

קרה. לאחר חודשים שהיה מחובר למכונות שונות שמילאו את תפקידי הלב, הריאות ועוד,

נמצא עבורו בטורקיה לב להשתלה ולמרות שהרופאים היו ספקנים כי גופו המבוגר יצליח

לקלוט לב צעיר, ובנוסף בטוחים היו כי נגרם נזק מוחי בהעדר חמצן משעת ההתקפה ועד

חיבורו למכונות, למרות זאת בלחצה של רעייתו ההשתלה בוצעה, ר' קלמן קם מחוליו כאיש

צעיר ורענן וצלול כמאז ומתמיד.

במשך שנים רבות, עד יום פטירתו, למרות

גילו המבוגר המשיך ר' קלמן לפעול ולסייע למוסדות חב"ד במרץ ומסירות, באומרו

כי כשעמד בסמיכות לרבי וזכה בברכתו, חש כבר אז כי הרבי יצילו מסכנה ממשמשת ובאה.