תש"ל – תשל"א
תש"ל – תשל"א
המאבק
נגד "גיורי וינה"
התייחסות נוספת של
הרבי לדברים הקשורים בעיר וינה אנו מוצאים בשנים מאוחרות יותר, במאבקו של הרבי
בנושא "גיורי וינה", החל משנת תש"ל (1970).
באותן שנים, כאשר החלו
גלי העלייה מברית המועצות, לאחר שיהודי ברית המועצות היו כלואים עשרות שנים מאחורי
מסך ברזל סגור ומסוגר, וינה שימשה מקום מעבר וחניית-ביניים.
כיוון שלא היו אז
קשרים דיפלומטיים ישירים בין רוסיה וישראל, וגם לא היו טיסות ישירות מרוסיה לישראל
– הוסכם בין המדינות, בתיווכו של קאנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי, כי היוצאים מברית
המועצות יגיעו למחנות מעבר באוסטריה, ומשם ימשיכו למקום שיחפוץ ליבם.
כיוון שהעולים עברו
את וינה בדרכם לארץ, התנהלה בוינה פעילות ענפה מטעם המשרדים השונים של ממשלת ישראל
כדי לשכנע ולקלוט את העולים כבר בוינה.
אלא שלמרבה הצער, בין
אלפי היהודים שבאו לחונן את ארץ האבות לאחר עשרות שנות ניתוק כפוי – היו גם גויים
רבים שביקשו לנצל את ההזדמנות הכלכלית ואת "סל הקליטה" שהוענק לעולים
החדשים, ויצאו גם הם עם העולים תוך התחזות ליהודים.
גופים בממשלת ישראל
שהיו מעוניינים להגדיל את מספר העולים בכל מחיר, מנעו בדיקה מעמיקה מי מבין העולים
אכן יהודי ומי רק מצהיר על עצמו כיהודי, וכל מי שרצה בכך עבר במרכזי הקליטה בוינה
'גיור' פיקטיבי מהיר, נרשם כיהודי ועלה לישראל כיהודי.
כתוצאה
מ"גיורים" אלו, גויים גמורים עלו לארץ ישראל ונטמעו בה, כאשר הם רשומים
ומופיעים כיהודים לכל דבר ועניין. בפירצה זו עברו מאות והיה חשש שעוד מאות ואלפים
עלולים לנצלה באם הדבר לא ייעצר.
"גיורי וינה"
אלו זכו לתמיכה שבשתיקה גם מכמה מראשי המפלגה הדתית לאומית, שכיהנו באותם ימים כשרים
בממשלת ישראל.
הרבי מצידו הרים קול
זעקה גדולה ומרה נגד התופעה המסכנת את כלל ישראל בארץ ישראל ועשה מאמצים רבים כדי
לעצור אותה.
תחילה בשתדלנות
חשאית על ידי אנשי אמונו ישירות מול הנוגעים בדבר ובעלי השפעה, ובהמשך שיגר בעצמו
שורה ארוכה של מכתבים בנושא זה לאישים שונים. לבסוף, כשכלו כל הקיצין ודבר לא
הועיל, אף דיבר על כך בחריפות בשיחות-קודש שהשמיע בפומבי.
פעילות עסקני חב"ד בארץ
את הפעילות בנושא
"גיורי ווינה" על ידי עושי דברו של הרבי בארץ, אנו מוצאים בדיווחים
השוטפים שכתב לרבי בימים ההם הרב אפרים וולף, יו"ר אגודת חסידי חב"ד
בארץ, וכפי שהדברים מובאים באריכות ובמפורט בסדרת הספרים "ימי תמימים",
המורכבת ברובה מארכיונו של הרב וולף ז"ל.
שם מפורטת מערכה
מאומצת ומקיפה הפרוסה על פני תקופה ארוכה, של שתדלנות מול חברי מועצת הרבנות
הראשית ומול שרים וחברי כנסת. מן ההתכתבות עם המתעסקים בענין, ניכר כי הרבי ראה
בנושא עניין של פיקוח נפש רוחני וסכנה ממשית לכל היישוב בארץ ישראל, והקדיש מזמנו
היקר לפעול לתיקון הדבר ללא דיחוי. מפאת חשיבות הנושא הרבי אף הנחה את באי כוחו אשר
עסקו בזה יומם ולילה בכל פרט ופרט ועל כל צעד ושעל.
במקביל קיבל הרבי
דיווחים שוטפים מהמצב בוינה ממקורותיו הנאמנים. אחד האישים שהיה מעורב במיוחד
במערכה זו הינו הגאון החסיד רבי שלמה יוסף זווין זצ"ל, שכן היה גם חבר מועצת
הרבנות הראשית, וגם אישיות בעלת השפעה על שרי תנועת המזרחי שישבו בממשלה והיה
בכוחם לפעול בנידון.
מברקים לרב זווין
עקב הלחצים והפעילות
של עסקני חב"ד, החליטה הרבנות הראשית לשגר משלחת לבדוק את הדברים על אתר. כאשר
גם לאחר חזרת משלחת הרבנים מוינה לא חל שינוי מהותי ביחס לנושא וחיפשו להתיר
בדיעבד את "מתגיירים" אלו, עקב לחצים מהשלטון, שיגר הרבי שלושה מברקים
חריפים בנושא - ככל הנראה שלושתם ביום אחד - אל חבר מועצת הרבנות הראשית הרב זווין.
במברק הראשון כותב
הרבי 222 :
הרב
זוין.
קבלתי היום מכתבו ונבהלתי לתוכנו שכאילו
יש סברא להתיר וגם בסיטוניות גיור
וינה. והנה מספר מהמגוירים לא ידעו כלל שזהו ענין בדת וסברו שזהו חלק
מהפורמאַליטעטין [=הליכים רשמיים] לקליטה נוחה באה"ק.
ומספר מהנ"ל לא ידעו שצריכים לצאת
או שלא קבלו עליהם לצאת מדתם הקודמת והביאו צלמיהם עמם.
וגם בנוגע להשאר, בחלקם לא הי' איש נוכח
בהטבילה ובחלקם היו נוכחים רק בתור עדות וגם בהשאר המגיירים באופנים כהנ"ל
גרועים מהדיוטות וכו'.
ובמברק נוסף 223 :
הרב זוין.
במענה למכתבו, אפילו באם הי' מקום להיתר
מטעם בדיעבד (שלדעתי במברקי הקודם בנידון זה אינו),
הרי במצב ההוה ישמש היתר לכל גיור (כולל
הריפורמי) שבאה"ק ושבחוץ לארץ שבעבר, וכן יפרוץ פירצה רבה על להבא שכל הרוצה
יגייר ויאמר בדיעבד הוא. ולא תועיל כל הסתייגות, ובמכל שכן שאפילו הסתייגות מבוססת
אינה מועילה כנראה במוחש.
הרבי לא מסתפק בכך,
ומשגר מברק שלישי ובו טענה נוספת כלפי המקלים ב"גיורי וינה" 224 :
הרב זוין.
במענה למכתבו ובהמשך למברקיי הקודמים, מבהיל שאין מזכירים כלל אודות הבאים מוינה ואינם ברשימת שני הרבנים שביקרו בוינה.
וביניהם נוצרים במדינתם לפנים
ובאה"ק עתה תעודת יהודי בידם.
רישום נוצרים כיהודים
הרבי לא הסתפק
בפניות חוזרות ונשנות אל הרב זוין בעקבות דו"ח הרבנים הפשרני, אלא פעל ישירות
גם מול גורמים בכירים במפלגה הדתית לאומית.
בי"א בניסן
תשל"א שיגר הרבי את האגרת הבאה אל הרב מרדכי קירשבלום ובו מעלה הרבי שאלות
קשות על ענינים מהותיים שהושמטו מדו"ח הרבנים 225 :
בעתו קבלתי מכתבו דו"ח בנוגע לוינה וכו' ואתו הסליחה על אשר לא נתאשר עד עתה. והסיבה לזה כי
בהוודע לי אשר נשלחים שני רבנים לשם לחקור המצב, הרי אין צורך בהודעה מצדי על
הנעשה שם. אבל לאחרי שראיתי העתק הדו"ח שלהם – שגם הוא מבהיל וכו' – הרי כמה
נקודות שאין מודגשות בו, ומהן –
א) היו מקרים אשר הנוצרים לא ידעו כלל
שבכל הטקס יש ענין של דת, כי ההסברה היתה שבכדי שלא תהי' תסבוכת בעלותם לארץ ישראל
ובקליטתם, לקבל דירה בנקל וכו' טוב שיירשמו בתור יהודים; ועד כדי כך שלקחו צלמיהם
אתם ויש שתלו אותם בפינת החדר בדירתם בארץ ישראל וד"ל.
זאת אומרת, שאפילו ב"גיור"
ריפורמי עכ"פ מדברים שיש בזה ענין דתי, אלא שחסר הגיור בפועל, משא"כ
בנידון זה שאין אפילו הכנה לגיור, ובמילא כל המעשה הנעשה בזה אין בו ממש שהרי
הנידון הוא בנוצרי.
ב) הרבנים שבקרו בוינה הדגישו על דבר
מספר המקרים שחקרו אודותם והוסיפו שכל השאר אין גם לחקור עליהם, ומר בעצמו הודיע
במכתבי עתים שהיו כמה פעמים ככה מקרים שעברו דרך וינה. שלכאורה פשוט שלכל לראש
צריך למצוא אותם, שהרי נמצאים הם ברשימת הבאים מוינה ונמצאים עתה בארץ ישראל
ונרשמו בתור יהודים, ואין פוצה פה ומצפצף.
אין רצוני להאריך בענין איום זה מפני
כמה וכמה טעמים, והלואי שהכתוב לעיל יפעול פעולתו והי' זה שכרי.
המצב חמור הרבה יותר
ראשי המפלגה הדתית
לאומית טענו להגנתם כי מצב הגיורים בוינה אינו כה חמור כפי שהרבי מציג את הדברים.
אחד מהם, השר לענייני דת ד"ר זרח וורהפטיג, כתב לרבי ברוח זו אולם הרבי שלל
לחלוטין את גישת הממעיטים בחומרת הנושא, וטען שאדרבה, כמות הגיורים הפיקטיביים
גבוהה. וכך כתב הרבי לוורהפטיג בכ"ח סיון תשל"א 226 :
באיחור רב נתקבל מכתבו מט"ז באייר,
עם המצורף אליו. ות"ח על שימת לבבו לשלחו אלי.
ואחר בקשת סליחתו, תמהתי לתוכנו, כאילו
מגזימים בהענין וכו', בה בשעה שבודאי ידוע למר אשר המצב מבהיל הרבה יותר
מהכתוב בעתונות, ומה שמבהיל עוד יותר הוא שאין פוצה פה ומצפצף וכו' וד"ל.
ולדוגמא לכתבו בנוגע לגיור וינה , מפורסם לכל ונדפס גם בעתונות, שעברו
דרך שם יותר משלש מאות שאינם מבני ישראל, והרבנים השלוחים שבקרו שם מצאו ידיעות רק
ע"ד חמישים ושנים או חמשים וארבעה. זאת אומרת שיותר ממאתים וחמשים לא עברו כל
ענין של טקס גיור אפילו לא של צרמוני' ריקה לגמרי, ורובם, מלבד אלה שכבר ירדו,
נמצאים באה"ק ת"ו ושמותם וגם הכתובת שלהם ידועים, שהרי עברו דרך משרדי
הקליטה וכו'.
וכאמור לעיל, אין איש שם על לב לשאול שאלה פשוטה, איך זה אפשרי הדבר
שנרשמו כיהודים וזה כמה חדשים שעלו ארצה והכל "שריר וקיים"...
מכריחים גוים להרשם כיהודים!
אם בתחילה הרבי פעל
בדרכים שקטות במאבקו כנגד "גיורי ווינה", הרי שבהתוועדות שערך באור
י"א שבט תשל"א, התייחס הרבי בפומבי לגיורי ווינה ולטענות השונות שמעלים
בעניין 227 :
...בגלל שאין לשקר עקרונות, אנו רואים שלשקר
ישנם כמה גירסאות; האמת היא אחת ויחידה, אבל השקר יש בו סוגים רבים של שקרים.
לדוגמא בעניננו: השקר הוא עד-כדי-כך, שכאשר מדברים על גיורי וינה - אזי ישנו אחד הטוען
שהיו עשרים וארבע מקרים, אחר כך השני נוקב במספר חמשים ושמונה, לאחר מכן השלישי טוען
שהיו מאה והרביעי כבר אומר שלוש מאות!...
לכאורה אם כולם מדברים אמת, כיצד יתכן חילוק
שכזה, הרי הכל רשום? ואלו שאומרים זאת הם אנשים רשמיים!
לאחר מכן היה נוסח נוסף, המראה על הסתירה
שבזה: טענה אחת היתה שהרי צריכים "להציל" את היהודים שברוסיה הסובייטית,
ולכן יש לגיירם שלא כהלכה. ואחר כך, בדיון נוסף, באו בטענה הפוכה: מדוע מרעישים על
גיורי וינה, הרי בכל הגיורים הללו שהיו ביהודים שהגיעו מרוסיה הסובייטית היו רק שני
מקרים - ולשיטתם איפה ה"הצלה"?... וכיוצא בזה ישנם כמה וכמה סתירות...
הקמת ה"וועד למען שלימות העם"
בעקבות מאבקו של
הרבי, אכן גיורים פיקטיביים אלו לבסוף פסקו. אך הרבי המשיך ללא הרף במלחמתו, מלחמת
ה' למען גיור כהלכה, והורה לעסקני חב"ד בארץ להתעסק בנושא במסירות ובתוקף, אף
שברור היה כי הכוחות והזמן המושקעים בכך יהיו על חשבון השקעה בפיתוח מוסדות
חב"ד.
למעשה עוד יותר היה
ברור כי מערכה זו תזיק לקשרים עם משרדי הממשלה השונים, תגרום ליחס שלילי
לחב"ד משרים וחברי הכנסת רבים, ובסופו של דבר תתנקם בחב"ד. אך הרבי לא
שת ליבו לכך, שכן ראה בדבר סכנה איומה שהיא בגדר פיקוח נפש קיומי לכלל עם ישראל.
בין הפעולות המרכזיות שנעשו בעקבות המאבק למען תיקון חוק מיהו יהודי, ובמיוחד
בעקבות המאבק נגד "גיורי וינה", היתה הקמת ה"וועד למען שלימות
העם".
בוועד זה היו חברים
רבני ועסקני חב"ד לצד אישי ציבור מחוגים רחבים, בראשות הר"ר יהודה פלדי
ז"ל. במשך השנים נלחם הועד בכל דרך אפשרית על מנת לתקן את חוק "מיהו
יהודי". הועד ערך במשך השנים עצרות ענק, קיים אירועים, הוציא עלוני הסברה
וירחון, הביא לתודעת הציבור את חומרת העניין, ובעיקר פעל רבות בנושא על ידי
שתדלנות מול כל מי שיכול להשפיע בנידון 228 .
[222] אגרת י'פו, אגרות
קודש כרך כז עמוד פח.
undefinedundefined
[223] אגרת י'פז, אגרות
קודש כרך כז עמוד פט.
undefined
[224] אגרת י'פח, אגרות
קודש כרך כז עמוד פט.
undefinedundefined
[225] אגרת י'קכח, אגרות
קודש כרך כז עמוד קלד.
undefined
[226] אגרת י'קע, אגרות
קודש כרך כז עמוד קעה.
undefinedundefinedundefined
[227] שיחות קודש
תשל"א חלק א עמוד 440, תרגום חופשי.
[228] יצויין,
אשר ביומנו של הרה"ח הרב שלום דובער שור ע"ה מי"א כסלו תשל"ד
מופיע: חמשת הת' זלמן פריז, יוסף יצחק סגל, רוזנפלד, משה בורנשטיין, זילברשטרום,
נסעו לארץ ישראל דרך וינה. כ"ק אד"ש מסר להם – על ידי הרב גרונר –
שליחות בהיותם בוינה, אשר כיון שנמצאים בוינה עולים חדשים, על כן ישתדלו לפעול
עמהם קירוב הדעת, ושלא יעברו בזה איזה פוליטיקה, וכן באה"ק ימשיכו בזה, וכן
בנסעם באוירון אם יסעו עמהם עולים חדשים יקרבום, ואחר כל זה ישלחו דו"ח
מהפעילות וכו'.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.