שנת תרצ"ז
שנת תרצ"ז
חסידות
בשפה הגרמנית
פעם נוספת בה שהה
הרבי נשיא דורנו שהות ממושכת בווינה, היתה בקיץ תרצ"ז, עת היה לצד חותנו הרבי
הרי"צ, בשהותו במעון המרפא בפרכטלדסדורף.
באותם ימים עסק הרבי
גם בנושא הדפסת חוברת אגרת מאת אדמו"ר הריי"צ בתרגום לגרמנית.
החוברת נקראת: DIE CHASSIDUS-LEHRE UND IHRE ERZIEHERISCHE UND ETHISCHE
BEDEUTUNG.
[די חסידות-לערע און אירע ערצירישע אן עטישע באדייטונג - תורת החסידות והמשמעות
החינוכית והמוסרית שלה].
תחת כותרת החוברת נכתב:
"אן ענטפער פון כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש, אף א בריוו
פון דייטשלאנד" [=מענה מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש על מכתב מגרמניה].
האגרת היא מיום
"ב', כ"ה ניסן תרצ"ו אטוואצק 210 ", ונשלחה "אל הגברת חוה תי' המכונה פרוי פראפעסאר
ביטנער". המכתב נדפס לראשונה בקובץ "התמים" חלק ד, מחודש תמוז
תרצ"ו 211 , תחת הכותרת: "מכתב מענה מכ"ק אדמו"ר
שליט"א מליובאוויטש שהשיב על הצעת אחד מעסקני אשכנז הנאורים, בדבר הפצת לימוד
תורת החב"ד בין יהודי אשכנז הנאורים". ובמפתח רבנו: "הפצת
דא"ח באשכנז, הקדמות לימוד דא"ח יר"ש קיום התומ"צ".
"ניסיון
ראשון"
בעבר היה ידוע שאגרת
זו נעתקה לאידיש, גרמנית ואנגלית ונדפסה בכתבי-עת ובפני-עצמה 212 . אולם פרשת הדברים לא הייתה ידועה, ובעיקר לא היה ידוע על מעורבותו
הישירה של הרבי זי"ע בנושא.
מהמכתבים שלפנינו
עולה כי כנראה הרבי הוא שעמד מאחורי כל העניין, ומתאר אותו כ"ניסיון
הראשון" – "להוציא לאור בדפוס דא"ח בלשון אשכנז, צרפתית וכו'".
הרבי מורה ומדריך בכל פרט ופרט של ההדפסה, גם בדברים החיצוניים כמו גודל החוברת,
אותיות יפות, נייר יפה וחזק, להשגיח על ההידור החיצוני, רווח בין פרק לפרק, עובי הכריכה
וכו'.
הרבי גם מזרז את
ההדפסה, כדי שהחוברת תגיע ליעדה לקראת חג הגאולה י"ב תמוז – במלאות לו עשור (תרפ"ז-תרצ"ז).
החוברת היא בת 31
עמודים, ותרגומה לגרמנית נעשה על ידי א. פאפנהיים 213 .
(כנראה הכוונה לבתו
של הר"ר אדמו"ר מהומעון המרפא בפרכטלדסדורף בקיץ
זה.וינה, היה בקיץ שנת תרצ קלונימוס קלמן פאפנהיים, ממקורביו של הרבי הריי"צ
בווינה וכלתו של העסקן הנכבד הרה"ח ר' מרדכי דובין). כמובן מדברי הרבי
הריי"צ במכתב מיום ד' במנחם-אב תרצ"ו לאביה, הנ"ל 214 : "מוסגר בזה הנני שולח מכתב לבתו התלמידה תי', ואשמח
במאוד אשר גם פה בסאנאטריום בעזה"י נעשה דבר תועלת בעזרת מכתב המתורגם"
(הכוונה למכתב הארוך מיום כ"ה בניסן העבר)).
מצרפת
ומאוסטריה – לריגה
מכתבו הראשון של
הרבי נשיא דורנו בנושא זה נכתב בכ"ג בסיוון תרצ"ז, מפריז, שם גר הרבי
באותה תקופה. המכתבים נשלחו אל הרב חודוקוב ששהה אז בריגה, שם שימש כ'רעפערענט' –
אחראי לענייני חינוך יהודי במיניסטריום ובמקביל היה מעורב בעסקנות חב"דית.
אחר-כך נסע הרבי
לפרכטלדסדורף להיות עם חותנו הרבי הריי"צ, משם נכתבו המכתב השני והשלישי
בנושא (על-גבי נייר המכתבים של המלון 'קונטיננטל' בווינה, שם התגורר הרבי).
במכתבים אלו יש פירוט
של הערות, תוספות ותיקונים שהרבי מורה לבצע בה קודם הדפסתה והפצתה. ומתוכנם אפשר
ללמוד רבות על גישתו של הרבי להוצאה-לאור בכלל ולהוצאה-לאור של דברי חסידות בפרט.
מה
יעשה בחזקת 'חבר'?...
להלן המכתב הראשון (לפנינו
עם פתיחת ראשי-התיבות) 215 :
ב"ה, ד'
כ"ג סיוון, תרצ"ז
פאריז
כבוד הכי נעלה
וו"ח אי"א נבון ומשכיל וכו' וכו'
מהורחא"מ
נ"י
ברכה ושלום!
מכתבו בצרוף
הקארעקטען [עלי ההגהה] קיבלתי במועדם. ומסיבות שאינן תלויות בי לא יכולתי להחזיר
עד עתה.
מוסגר פה הקארעקטען
לאחר ההגהה, וכפי שיראה הנה רבו הטעות-סופר מכל המינים ביותר. ומה יעשה בחזקת חבר
שאינו מוציא מתחת-ידו דבר שאינו מתוקן?
והנה כיוון שזהו
הניסיון הראשון להוציא-לאור בדפוס דא"ח בלשון אשכנז, הרי, לפי עניות-דעתי,
צריך לדקדק בהוצאה זו ביותר, כדי שתהיה משוכללת עד כמה שאפשר, ושתוכל להתפשט
בחוגים היותר רחבים, שזהו גם-כן תכלית ההעתקה ללשון אחרת. בתור יוצא מהנחה זו,
צריך לשנות בפרטים הנ"ל – (מלבד ההגהות של הקארעקטן) – ואף שעל-ידי זה אפשר
תודרש טרחא יתרה בהוצאה זו. וכל ההתחלות קשות.
א] להוציא-לאור
בפורמט של כיס, דהיינו כמו הליקוטי-דיבורים שמוציאים-לאור בוורשא-אטוואצק (ולא
כגודל הקונטרסים וכמו העקזעמ' ששלח לי).
ב] שיהיה באותיות
יפות ונייר יפה וגם חזק, שיוכל לעמוד ימים רבים. ובכלל להשגיח גם על ההידור
החיצוני.
ג] להניח רווח בן
פרק לפרק. וכמו שהוא בהליקוטי-דיבורים שזה מקל על הקורא ומעיין.
כדי להרבות בההגהה,
הרי תודתי רבה נתונה לו מראש, אם ישלח לי גם הקארעקטען הב'. ובזמן שיהיה עדיין
שהות לתקן. אף שתקוותי שבפעם הזאת תצא החוברת מתוקנת גם בקארעקטור.
מהנכון והראוי
שיזרזו ההדפסה, באופן שיוכלו לשלוח החוברת ותגיע גם למקומות אחרים, לחג-הגאולה
י"ב תמוז הבא עלינו לטובה. ובפרט שהוא חג יובל דעשר שנים (וארבעים שנה
להתיסדות ישיבת "תומכי תמימים").
בוודאי יראה שנשמטה
התיבה " Frl
" והוא בכוונה. והטעם מובן.
דרך-אגב, אם תהיה
התחלה זו בהצלחה, אקווה שאפשר יהיה לקבל הסכמה להעתיק ולהדפיס גם איזה מהקונטרסים
בלשון אשכנז, צרפתית וכו'. ובכל אופן, הרבה תלוי ברושם ופעולת ניסיון הראשון, הוא
הדפסת והוצאה-לאור מכתב ביטנער.
החותם בכבוד וברכת
כל-טוב.
מ. שניאורסאהן
חיפשתי אצלי גוף
העתקה האשכנזית ולא מצאתי, ובוודאי ישנה תחת-ידי כבודו. ובמילא יוכל לתקן ב'
פיסקאות הראשונות של פרק יב, אשר ערבוב דברים ביותר יש בהם.
"שתהיה
התחלה יפה ומהודרה"
וזה המכתב הבא
בנושא:
ב"ה,
ועש"ק ר"ח מנ"א תרצ"ז
ידידי הנכבד וכו'
נעלה וו"ח איי"א נבון ומשכיל וכו'
מהורחא"מ
נ"י
ברכה ורוב שלום!
מוסגר פה קארעקטען
אחרי ההג"ה, לפ"ד [לפי דעתי?].
בנוגע להנייר א] של
הדעקעל [כריכה] אם באפשרי שיהיה יותר עב מה טוב, כדי שיעמוד ימים רבים.
ב] להדפים, טוב
שיהיה מהודר יותר, עד כמה שאפשרי, וכמו שכתבתי כבר, שתהיה התחלה יפה ומהודרה כפי
היכולת.
אמהר מפני קדושת יום
השבת-קודש.
ידידו דו"ש
ופו"ש [דורש שלומו ופורס שלום] כל הימים,
= [שני קווים
אלכסוניים – כך נהג הרבי באותן שנים לכתוב, לפעמים, לפני חתימת שמו הק' במכתבים]
מש"נ [מנחם שניאורסאהן]
"עושה רושם
טוב"
המכתב השלישי, אף
הוא מוינה, נכתב אל הרב חודוקוב כעבור כחודש:
ב"ה, [יום] ג'
ג' אלול תרצ"ז
כבוד ידידי
הוו"ח אי"א נבון ומשכיל וכו' וכו'
מהורחא"מ
נ"י
ברכה ורוב שלום!
הגיעו לכאן איזה עקזעמפ' של המכתב בהעתקתו
האשכנזית. וצורתו החיצונית עושה רושם טוב. וטיבותא לשקיא וכו'.
בדפוס נפלו איזה
טעיות. ובאשר חלק מהם נוגע להבנת הדברים, ביקשתי פה לערוך לוח-התיקון מחלק זה.
וכפי דעתי, ידפיסוהו בעלה בפני עצמו, אשר יצווה להדביקו, או לחברו על-ידי הקרסים
שבחוברת, אחרי עמוד האחרון של החוברת (קודם דף השני של השער), בכל עקזעמפ'
ועקזעמפ' [=בכל עותק ועותק].
אשלח המכתב במהיר.
ואסיים באיווי כל-טוב סלה.
ידידו ודורש שלומו
כל הימים
= מ. שניאורסאהן
הפצת
החוברת ב"כנסייה הגדולה"
עם הופעת החוברת כתב
הרבי הריי"צ בעניין זה אל הרב חדקוב, בד' אלול, ממקום המרפא בפרכטלדסדורף לקחת
עמו את החוברת בנסיעתו הקרובה למארינבאד, שם התכנסה הכנסייה הגדולה של "אגודת
ישראל" על מנת להפיצה 216 :
דבר מכתב בוטנער . .
להתחיל בהפצתו בהקדם האפשר, וכדאי הדבר אשר בנסיעתו למארינבאד יקח עמדו כמאה
אכסמפלרים לחלקם בין הצירים האשכנזים. ה'תכד,
אגרות קודש שלו כרך יז עמוד קעט.רונות, ובינתיים נתוספה עוד עבודה מרובה... ויסע
לדרכו צלחה לארהביא עמדו מארה
רושם
אדיר מהנהגת הרבי והרבנית
עדות נוספת על
הליכותיו של הרבי באותם ימים בהצנע לכת והידור מצווה מוצאים אנו בזיכרונותיו של
הרב ישראל ג'ייקובסון, שם מספר על תקופת ביקורו אצל הרבי הריי"צ בקיץ
תרצ"ז 217 :
בשבוע הראשון לשהותי
בוינה הייתי סועד במסעדה של שרייבער על ה"דונאי". בהיותי שם פעם, באחד מתשעת
הימים, ראיתי את חתן הרבי הרמ"מ שליט"א בא עם רעייתו הרבנית שתליט"א
וחמותו הרבנית נחמה דינה שתליט"א.
מובן שנשארתי לשבת במקומי,
ומרחוק עקבתי במבטי לאופן נטילת הידים שלהם לסעודה. הרבי נטל ידיו שלושה פעמים על
כל יד, תוך כדי שהוא מחזיק את ידיות הנטלה עם מגבת כדי להזהר ממגע המים; הרבנית נחמה
דינה - שלושה פעמים בלי מגבת; והרבנית חי' מושקא - שני פעמים על כל יד בלבד.
זה עשה עלי רושם אדיר
בראותי איך שהיסוד של דרכי חסידות חב"ד השתרש בפנימיות, ומתבטא אצל כל אחד
לפי דרגתו בהידורי מצוה ששייכים אליה.
'רשימות
היומן' - קיץ תרצ"ז
גם דברות הק' של החותן
עם חתנו בקיץ תרצ"ז התגלו ברשימותיו של הרבי, מ'ויען, קיץ תרצז' (להלן – עם
פענוחי המו"ל) 218 .
כ"ק מו"ח אדמו"ר
שליט"א אמר:
א. אצלינו אומרים ב"עלינו"
- גם בתפלת מוסף דראש השנה - "שהם משתחוים להבל ולריק", ואח"כ
רוקקים.
פעם שאלתי את אדמו"ר
נ"ע ע"ד ענין הרקיקה, ואמר לי, דמהדיבור מתהוה רוק, ואין רוצים ליהנות מרוק
זה, וישנו בשל"ה ענין זה.
וכיון שאנו אומרים רק
"שהם וכו' לריק", ומדייקים שלא לומר "ומתפללים כו'", לכן
גם הרקיקה היא קטנה -
הסיום (וכיון כו') הוא דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א - .
ב. שמעתי מר' דוב בער
קאזעווניקאוו שר' הלל פאריצער הי' קורא את אדמו"ר הזקן - "דער רבי נ"ע",
את אדמו"ר האמצעי "דער אלטער רבי", ואת הצמח צדק - "דער רבי".
אדמו"ר נ"ע
סיפר:
פעם ביקש ר' הלל את הצ"צ
לאמר דא"ח. על תשובתו של הצ"צ שהלא קשה לו הדיבור, ענה ר' הלל אשר
"דער אלטער רבי" (אדמו"ר האמצעי) אמר בפירוש המאמר "אלו קרבנו
וכו' ולא נתן לנו את התורה דיינו" - שהכוונה היא אילו לא נתן את התורה בדיבור,
נאר בהרגש. ער וויל די מחשבה פון חסידות [= אלא רק בהרגש, וסיים ר' הלל ואמר שהוא
רוצה את המחשבה של חסידות].
גם אדמו"ר מהר"ש
נ"ע הי' באותו מעמד.
הצ"צ האט זיך פארטראכט
[= שקע במחשבותיו], אח"כ החליף את הכובע, וישב איזה זמן וידו על עיניו, ו"אמר
דא"ח" במחשבה.
וסיים אדמו"ר מהר"ש
נ"ע: "דערנאך האט ער גיחזרט די חסידות" [= אח"כ חזר ר' הלל את
החסידות שאמר הצ"צ במחשבה].
ג. לענין מענה הרב המגיד
שאם חפצים להביא סחורה דארפען דארטען זיין [= צריכים להיות שם] - סיים אדמו"ר
נ"ע: דאס האט אויפגעטאן חסידות אז מיט א מחשבה עיונית איז מען דארט [= זאת
חידשה החסידות שעל ידי מחשבה עיונית נמצא החושב במקום אודותיו חושב].
כרם
בית ואשה – ברוחניות
בנוסף על ה'רשימה' האמורה
שתוכנה דברים ששמע הרבי מחותנו באותו קיץ, באוצר ה'רשימות' של הרבי ישנה 'רשימה'
נוספת, דברי תורה שכתב הרבי לעצמו בהיותו בוינה בתקופה ההיא.
לפנינו רשימה זו, עם
פענוחי המו"ל 219 .
א. נטע כרם ולא חללו
גו' בנה בית ולא חנכו גו' ארש אשה ולא לקחה גו' לא יצא למלחמה (דברים כ, ה-ז).
וזהו דוקא למלחמת הרשות,
משא"כ למלחמת מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו כו' (סוטה מד, ב).
ויש לבאר הענין ברוחניות
ע"ד אפשר כדלקמן.
ב. ובהקדם ביאור ענין
המלחמה ברוחניות - בעבודת האדם:
ידוע שקודם חטא עץ הדעת
ובזמן שלמה הי' הבירור בשלום ובמנוחה, אבל עתה הבירור הוא ע"י מלחמה, כמאמר
"נהמא אפום חרבא ליכול", וכמ"ש "דם לרב שפכת".
והענין בזה - שעיקר ענין
העבודה הוא ע"י אתכפיא והיפך טבעו, כדאיתא בגמרא בביאור החילוק בין "עובד
אלקים" ל"אשר לא עבדו", ש"אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה
פרקו מאה ואחד כו'", "והיינה משום שבימיהם היתה הרגילות לשנות כל פרק מאה
פעמים . . ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות (היפך טבעו) . . שקולה כנגד כולן
ועולה על גביהן . . להיות נקרא עובד אלקים".
וכמאמר הצ"צ במענה
לחסיד א' שהתאונן על העדר החפץ בלימוד התורה (עס ווילט זיך ניט לערנען), והשיב לו:
איז דאך גוט, נעמט מען און מ'לערנט [= הרי טוב, אז מתחזקים ולומדים], והפטיר: וואס
זאל איך טאן אז איך ויל יא לערנען [= מה אעשה אני שכן חפצי ללמוד], והכוונה בזה, שכאשר
אין חפצים ללמוד אז יש העבודה דאתכפיא, אבל כאשר הוא חפץ ללמוד אין זה בדרך עבודה.
וכדי שתהי' העבודה באופן
של אתכפיא, היפך טבעו - יש צורך בענין של מלחמה, "להלחם עם הטבע והיצר".
ג. ובעבודה באופן של
מלחמה גופא ישנם ב' אופנים - מלחמת מצוה ומלחמת הרשות - בהתאם לכך שבכלל ישנם ב' חלוקים
באופני קיום תומ"צ:
א) ענינים המוכרחים,
הן בתומ"צ ממש - כמו ציצית תפלין כו', והן בעניני הרשות - אכילה ושתי' ההכרחים
כו'. וזה מלחמת מצוה, שאי אפשר להפטר ממנה, והכל מחויבים בזה.
ב) ענינים של העדפה,
שכיון שאין בהם הכרח, הרי היציאה למלחמה בשביל ענינים אלה אינה מוכרחת, כמלחמת מצוה,
אלא כמלחמה שתכליתה "להרחיב גבול ישראל", שזוהי מלחמת הרשות, שלזה לאו כל
אחד מוכשר (דלא כמלחמת מצוה שהכל מוכשרים ומחוייבים בה).
דוגמא להעדפה שאינה שייכת
לכל: בתומ"צ - ענינים של הידור דמיחזי כיוהרא, אם אינו תלמיד-חכם. או באופן אחר
- בנוגע לבירור עניני העולם ע"י אכילה ושתי': עם-הארץ אסור לאכול בשר, כיון שאין
בכחו לבררו ולהעלותו כו'.
ד. והנה, העבודה היא
בשלשה סוגים כוללים - שהם כנגד ג' הענינים דכרם בית ואשה:
עניני האדם נחלקים לג'
סוגים כלליים: (א) מזונות, (ב) לבושים, (ג) ענינים והמשכות פנימיות (המשכת הפנימיות
ע"י היחוד דנישואין).
וענינם בעבודה - ג' הקוין
דתורה עבודה וגמ"ח:
תורה - שנמשלה לאשה,
שהרי בתורה כתיבי "מורשה קהלת יעקב", ודרשו חז"ל "אל תקרי מורשה
אלא מאורסה", וראה חיים עם האשה דקאי אתורה (קדושין ל, ב) - נרמז ב"ארס אשה"
(ענינים והמשכות פנימיות).
עבודה - כמ"ש
"מלך לשדה נעבד" (המלך יחסר לחמו עד שיהי' נעבד לבעל שדה לעשות מלאכתו למען
יכלכלו מתבואת שדהו), היינו, שכללות ענין העבודה שייך ל"שדה", מקום צמיחת
המזונות - נרמז ב"נטע כרם" (כמו שדה).
וגמ"ח - קו הימין,
מקיף, כמו לבוש ובית - נרמז ב"בנה בית".
והם ג' הענינים ד"שארה
כסותה ועונתה" בעבודת האדם: עבודה – מזונות, כרם - "שארה", גמ"ח
- המקיף דלבוש ובית - "כסותה", ותורה – אשה, "עונתה" (המשכה פנימית).
וי"ל באופן אחר:
תורה ומצות ותפלה - מזון לבוש ועונה: תורה - ענינה מזון ("שארה") - "כרם",
מצוות - ענינם לבוש ("כסותה") - "בית", ותפלה - ענינה המשכה פנימית
("עונתה") - "אשה".
ה. ובנוגע להיציאה למלחמת
הרשות, להרחיב גבול ישראל, בענינים הנ"ל – הנה:
זה שנטע כרם בנה בית
ולקח אשה - ה"ז הוראה ובירור זה בכללותו שייך אליו, ויש אצלו כחות לנצח המלחמה
כו', ולפום גמלא שיחנא. אבל, בשביל זה צריך להיות תחלה "קשוט עצמך כו'"".
ולכן, דוקא אם חללו להכרם,
שכבר יש בכרמו פירות הראוים לאכילה, וכן כבר חנך ונהנה מביתו, וכן שמח את אשתו שנה
אחת, היינו שבכל השנוים שעברו עליו (ע"ד הפירוש ב"פרי עץ הדר", "שדר
באילנו משנה לשנה", שסובל כל שינוין האוירים מד' תקופות השנה) יכול לשמחה כו',
שכל זה מורה שכבר נעשה אצלו המצב ד"קשוט עצמך" - אזי יכול לצאת למלחמת הרשות,
להרחיב גבול ישראל, בענינים הנ"ל.
*
ו. וכן להוסיף ולבאר
בנוגע להסדר דג' ענינים הנ"ל - שמצינו בזה ב' סדרים שונים:
א) תחלה יבנה בית, ואח"כ
יטע כרם וישא אשה (סוטה שם, א. וכ"ה ג"כ הסדר בקרא (דברים שם) "אשר
בנה בית גו' נטע כרם גו' ארש אשה"), היינו, כרם לאחרי בית.
ב) שדה בית ואשה (יד
הל' דעות פ"ה הי"א) היינו, שדה - וכן כרם - לפני בית.
ואולי אפ"ל בתיווך
ב' סדרים הנ"ל בעבודת האדם - ש"שדה" ו"כרם" (אף שבכללות ענינם
אחד, הרי בפרטיות) הם ב' דרגות שונות, ולזה תלוי שינוי הסדר, ש"שדה" הוא
לפני בית (כברמב"ם), ו"כרם" הוא לאחרי בית (כבסוטה, וכהסדר בקרא), כדלקמן.
ז. ובהקדמה:
סדר העבודה הוא שתחלה
(קודם התפלה) ישנו לימוד הלכה פסוקה בלא דבר חדש, כמארז"ל "אין עומדים להתפלל
לא מתוך דין וכו' אלא מתוך הלכה פסוקה".
אח"כ תפלה, שהיא
בדוגמת "בית" ועז"נ "איזה בית אשר תבנו לי" מלבד "השמים
כסאי והארץ גו'" דקאי על תומ"צ.
ואח"כ לימוד כדבעי
- שלומד עם חדוש דבר, שאז הלימוד הוא בשלימות.
ואח"כ אשה -
שלאחרי התורה שקודם התפלה, התפלה, והתורה שאחר התפלה, בא העסק בעניני העולם, שענינו
ברור הניצוצות דשם ב"ן, ע"י עבודתו שהיא באופן דמיין נוקבין (אשה –
נוקבא, וזהו גם ענינו של שם ב"ן, בחי' מלכות).
ח. וביאור שייכות ב'
האופנים דלימוד התורה לזמני היום - שלימוד הלכה פסוקה (בלא חידוש) הוא קודם התפלה,
ולימוד עם חידוש דבר הוא לאחר התפלה:
בלימוד התורה שקודם התפלה
אין חידוש - שאינו אלא המשכה מחכמה ששם שרש התורה בעצמה, משא"כ בלימוד התורה שלאחרי'
(לאחרי התפלה) - שנעשה החידוש דהמשכת הכתר (לקו"ת שה"ש עוד באור ע"פ
יונתי ס"ד, ולקו"ת ברכה באור ע"פ תורה צוה ס"ד).
ובהתאם לכך הוא גם החילוק
בהלימוד כפשוטו - שקודם התפלה הלימוד הוא בהלכה פסוקה בלא חידוש, ולאחר התפלה הלימוד
הוא עם חידוש כו'.
ט. וב' האופנים בלימוד
התורה - לימוד הלכה פסוקה בלא חידוש קודם התפלה, ולימוד עם חידוש לאחר התפלה - הם ב'
הענינים ד"שדה" ו"כרם":
"שדך שהם שתא סדרי
משנה" . . כרמך שהם ששה סדרים תלמוד" (לקו"ת שלח ד"ה והי' לכם
לציצית הא' סס"ב. נתבאר בד"ה האזינו הג' ס"ז באריכות).
וטעם הדבר – כי, שדה
הוא מקום צמיחת תבואה שהיא כעין הגרעין, בלא חידוש - ע"ד לימוד המשנה (הלכה פסוקה
בלא חידוש), משא"כ כרם הוא מקום צמיחת האילן שהפרי הצומח הוא דבר חדש בערך להגרעין
הנטוע - ע"ד לימוד הגמרא שע"י הפלפול נעשה דין חדש כו'.
וזהו ש"שדה"
הוא לפני בית, ו"כרם" הוא לאחרי בית – כי, בית רומז על תפלה (כנ"ל ס"ז),
ולפני התפלה הלימוד הוא הלכה פסוקה בלא חידוש, "שדה", ולאחרי התפלה הלימוד
הוא עם חידוש, "כרם".
[210] אגרת תתלז, אגרות
הקודש שלו כרך ג עמודים תקלב-תקמב,
[211] עמודים מז-נג
(קפט-קצב).
[212] כפי שמצויין באגרות
קודש שם.
[213] הרבי הריי"צ מספר
באגרותיו כי למכתב הייתה השפעה חיובית גם על רופאו במקום המרפא הד"ר גערזאהן.
וכך כותב הרבי בעניין זה אל הר"ר קלמן פפנהיים, בד' מנחם אב תרצ"ו (אגרת
תתרמז, אגרות קודש שלו כרך ג עמוד תקנב): ...מכתב זה המתורגם הי'
אצל הרופא מר ג. וקרא אותו פעמיים ושלש ויתענין מאד בהאמור בו. ויאמר לי, כי גם
בפאריז ישנם מבני ובנות ישראל המתבוללים אשר המאורעות האחרונים עוררו אותם לשוב אל
היהדות, ואשר גם הוא אחד מהם, ומאמר תוכני כמו האמור במכתב זה מורה דרך בארחות חיי
הדת.
[214] אגרת תתמז, אגרות
קודש שלו חלק ג עמוד תקנא.
[215] אגרות אלו נדפסו
לראשונה בתשורה "עטרת זקנים" (ניו יורק, תשס"א), ומשם ב'התקשרות'
גליון 630, בסקירתו של הרב מרדכי-מנשה שי' לאופר.
[216] אגרת ו'תכד, אגרות
קודש שלו כרך יז עמוד קפ.
[217] "זכרון לבני ישראל" עמוד רא.
[218] רשימות היומן עמוד
שצא.
[219] 'רשימות' חוברת נו.
בכותרת הרשימה מופיע "קייץ תרצ וינא", אולם ב'רשימה' עם פענוחי המו"ל
משייכים זאת לקיץ תרצ"ז, שכן ככל הידוע הרבי לא שהה בקיץ תר"צ בוינה,
אלא בקיץ תרצ"ז, עם חותנו, כנ"ל.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.