שנת תרצ"ה
בתקופת ב"ק אדמו"ר נשיא דורנו
שנת תרצ"ה
במחיצת חותנו
כ"ק
אדמו"ר נשיא דורנו, כחותנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ ואבי חותנו כ"ק
אדמו"ר הרש"ב, ביקר באוסטריה מספר פעמים, במיוחד בתקופות שהותו של חותנו
כ"ק אדמו"ר הריי"צ במקומות המרפא הסמוכים לוינה, כדי להיות לו לעזר
ולסיוע באותם ימים, כפי שעולה מהעדויות, האגרות והמסמכים שהובאו בפרק הקודם בהרחבה.
נתינת צדקה בלילה
בהתוועדות שבת פרשת
וישב, כ"א כסלו תשח"י, סיפר הרבי 203 :
פעם, בהיותי בוינה,
נכנסתי לבית-הכנסת בלילה, ושלשלתי מעות בקופת-צדקה. ניגש אלי אברך - דוקא אברך
חשוב ("א פיינער יונגערמאן") - ואמר לי היתכן שאתם נוהגים כך ("ווי
קומט עס צו אייך"), הרי איתא בכתבי האריז"ל שנתינת הצדקה היא ביום ולא
בלילה?
לאחר מכן, כשהייתי
אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר בווארשא, וסיפרתי לו אודות ה"פסק"
שקיבלתי - נענה כ"ק מו"ח אדמו"ר ואמר: מסתמא הלה אינו נותן צדקה גם
ביום... (יצוין, כי בדרך כלל, הרבי אכן עיכב מגביות שנערכו בעת התוועדויות עד לאחר
חצות הלילה).
עדות הר' גדליה שווארץ
הרה"ח הרב צבי
פייגלשטוק, יליד וינה שזיכרונותיו הובאו לעיל, מספר כי באותן שנים התגורר בוינה
אברך בשם ר' גדליה שווארץ שזכה להיות בקשר קרוב עם הרבי ועמד על טיבו, וראה כי חתן
הרבי מליובאוויטש ספון בחדרו ועוסק בעבודת התפילה ובתורה יומם ולילה, ואף סדר
צומות היה לו לרבי באותה תקופה והירבה בטבילות, ובמקביל סייע לחותנו בענייני עבודת
הכלל, אך כלפי חוץ הקפיד הרבי להראות בלבוש "מודרני" ואפילו כפפות לבנות
נהג ללבוש מטעם הכמוס עמו.
כעבור שנים רבות הגיע
ר' גדליה לניו יורק ונכנס ל'יחידות' אל הרבי. לימים סיפר כי בתחילת היחידות שאל את
הרבי האם זוכרהו. נענה הרבי בבת שחוק: וכי איך לא אזכור? או אז מנה לו הרבי את כל
ה"צעטל קטן" כלשונו, היינו רשימת הדברים שהיה מעיר לרבי בוינה, על אשר נוהג
בצאתו בשונה ממנהג החרדים במקום... כובע אפור, שעון על הזרוע, כפפות וכו'...
הרב פייגלשטוק מוסיף
עוד, אשר זכור לו שהיו אומרים על הרבי בוינה, כי "חתנו של הרבי מליובאוויטש
זמנו מדוד ומדייק על הדקה ממש ("אויף די מינוט"), לעולם לא יקדים בדקה
ולעולם לא יאחר בדקה"...
הערכת הרבי הריי"צ את חתנו
עדות חשובה על תקופת
שהותו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בוינה במחיצת חותנו, היא עדותו של הרב
דוד פרנקל, שכונה הרב מהוסיאטין, שביקר אצל הרבי הריי"צ בשהותו בוינה.
הרה"ח הרב צבי הירש פוגלמן סיפר לימים מה ששמע מהרב פרנקל 204 .
באתי בשליחות
כ"ק אדמו"ר הריי"צ לבקר את ה"הוסיאטינער דיין", הגאון
המפורסם רבי דוד פרנקל זצ"ל. "שוחחנו על כך שהחתן של הרבי הגיע לאמריקה
והוא מאוד התרגש, וסיפר לי שפעם היה בוינה אצל כ"ק אדמו"ר הריי"צ
והרבי הפליא מאוד מאוד את חתנו, את גאונותו, ובמיוחד את עבודת ה' שלו. בקשר לכך
סיפר לי שהוא זוכר שהרבי הריי"צ אמר לו אז בהתפעלות על חתנו הצעיר, הרבי נשיא
דורנו: "מיין איידים! זיין תיקון חצות! זיין עבודת ה'! מען קען ניט משער
זיין" [=החתן שלי! התיקון חצות שלו! עבודת ה' שלו! אי אפשר לשער כלל]...
סירטוק משי בשבת
מספר הרה"ח הרב
שלום בער שי' בוטמן:
כאשר הרבי נשיא
דורנו היה בשנת תש"ז בצרפת לקבל את פני אמו הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה,
אבי הרה"ח הרב זלמן בוטמן ז"ל היה קרוב אל הרבי.
זכורני כי בליל חג
השבועות תש"ז, היינו יחד עם הרבי בבית הכנסת. החום העיק מאוד באותו לילה.
למרות זאת, לפני שהרבי יצא מבית הכנסת בדרכו לבית המלון, הוא לבש מעיל מעל סירטוק
המשי שלבש. אבי ז"ל העיר לו על כך, והרבי השיבו שהוא אינו רוצה ללכת ברחוב
לבוש בסירטוק משי בלבד.
הייתי אז נער צעיר,
והערתי לרבי כי ראיתי צרפתים רבים הלובשים סירטוקים, שכן זו הייתה האופנה אז בצרפת
באותם ימים. הרבי ענה לי, "אבל גם הם לובשים קוטיעלאק" (כובע קשה צר
שוליים), והוסיף, אשר בהיותו בווינה הוא הגיע פעם אחת אל חמיו הרבי הריי"צ
בשבת כשהוא לבוש בסירטוק משי (כנהוג על פי קבלה בשבת), ודעת הרבי הריי"צ לא
הייתה נוחה מכך שהולכים ברשות הרבים עם סירטוק משי 205 .
ברכה לילדים – בשמחה דווקא
ביקוריהם ופעלם של
רבותינו נשיאינו בוינה היו בבחינת 'פעולה נמשכת'. כך עולה מהסיפור המופלא הבא,
שראשיתו בתקופות ביקוריו של הרבי הריי"צ בוינה, והמשכו עם הרבי נשיא דורנו
שנים רבות לאחר מכן 206 .
באחד הפעמים שהרבי
הריי"צ הגיע אל מקומות המרפא שליד וינה, נכנס אליו אברך בשם ר' יהושע, ממשפחת
האדמו"ר בעל ה"חידושי הרי"ם" מגור, אשר ביקש להתקבל ל'יחידות'
אצל הרבי.
כאשר ר' יהושע נכנס אל
הרבי אמר לו הרבי דבר תורה, אולם הוא לא הצליח להבין את כל הנאמר. כאשר סיים הרבי
את דבריו, יצא ר' יהושע, ובלבו שמחה מחד על שזכה לראות את הרבי הריי"צ,
ואכזבה מאידך על שלא זכה להבין את דברי הרבי.
בעודו פוסע בדרכו
החוצה, קרא לו מישהו לעצור. הוא הסתובב וראה מולו את חתנו של הרבי הריי"צ,
כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. הרבי שאל אותו האם הוא הבין את דברי הרבי
הריי"צ, והוא השיב בשלילה. הרבי הואיל לבאר לפניו את דברי הרבי הריי"צ.
זאת הייתה ההיכרות
הראשונה שלו עם הרבי, ומאז לא עמד בקשר עם הרבי.
שנים חלפו מאז. ר'
יהושע עבר את מוראות השואה וניצל, עלה לארץ הקודש ונשא אשה, אך לא זכה להיפקד בפרי
בטן.
שנים לאחר חתונתו,
כאשר כל הרופאים התייאשו כי יוולדו להם בנים, וגם אדמו"רים ורבנים אליכם הלכו
לא הצליחו להושיע אותם, החליט ר' יהושע לפנות אל הרבי.
הוא העלה את כאבו על
הכתב, סיפר באריכות על עגמת הנפש שלו ושל רעייתו, ובסיום המכתב הזכיר את הפגישה לה
זכה עם הרבי בוינה.
כעבור מספר שבועות
קיבל את מכתב תשובתו של הרבי. להפתעתו הרבי כתב לו כי הוא זוכר אותו היטב, ואף את
פרטי הדברים שזכה לשמוע מהרבי הריי"צ. הרבי כתב לו שוב את תוכן דבריו של הרבי
הריי"צ.
בהמשך המכתב התייחס
הרבי לבקש הברכה, וכתב כי בבית שבו שורה דיכאון ועצבות, קשה שתשרה ברכה לילדים.
לכן עליהם לאמץ ילד, שהוא ירומם את האווירה בבית, ובזכות זה יזכו לילדים משלהם.
ר' יהושע וזוגתו
מיהרו לקיים את דברי הרבי. הם אימצו ילד, שכמובן רומם את האווירה בביתם, ותוך זמן
קצר נוכחו לראות את ברכת הרבי מתקיימת.
במשך השנים הבאות,
זכו ר' יהושע ורעייתו, מלבד הילד המאומץ, לתשעה ילדים משלהם!...
רשימות חורף תרצ"ה
כפי שהובא לעיל
בהרחבה, בחורף שנת תרצ"ה שהה הרבי הריי"צ תקופה ממושכת במקום המרפא
פורקרסדורף שליד ווינה, כאשר הרבי נשיא דורנו שוהה לצידו.
מעט מדיבורי הקודש
בין החותן והחתן באותה תקופה התגלו לנו באוצר הרשימות המופלא של רבינו מאותה
תקופה, מה ששמע מחותנו, והעלה על הכתב ברשימותיו מ'חורף תרצ"ה. ווין' (להלן –
עם פענוחי המו"ל) 207 .
כ"ק מו"ח אדמו"ר
שליט"א סיפר:
א. פעם בליאזנע, ביוהכ"פ
בעת התפלה - והי' זה בשנים הראשונות לנשיאותו של אדמו"ר הזקן - הש"ץ עמד
באמצע שמונה עשרה של שחרית, ואדמו"ר הזקן רמז בידו שיקצר בחזרת התפלה. פשט טליתו,
וילך ברחוב רודניער, נכנס לבית יולדת אחת, לקח קינעלאך [= קסמי עץ], הבעיר אש ובישל
א קאשקע [=דייסה]. ואמר אדמו"ר הזקן – בניגון: "כל המקיים נפש אחת וכו' כאילו
קיים וכו'", וחזר שוב, "כל המקיים וכו' כאילו קיים וכו'", וחזר והוסיף
עוה"פ, "כל המקיים וכו' מישראל קיים עולם מלא".
אדמו"ר מהר"ש
נ"ע הי' מספר סיפור זה ביום ההילולא של אדמו"ר הזקן - כ"ד טבת. אבל
אדמו"ר נ"ע לא אהב לספר עד"ז.
המתנגדים הרעישו אז על
אדמו"ר הזקן, ויקראוהו: דער מחלל יוהכ"פ. כששאלוהו עד"ז, ענה: בענין
חילול שבת לחולה שיש בו סכנה - כתוב מצוה בגדול, ולא מצאתי גדול יותר ממני.
וזהו מעין תשובתו של
אדמו"ר הזקן לר"י צייטליש על הג' שאלות: (א) שהולך לבוש מארדערנע פוטער [=
מעיל פרוות נמיה] - מפני שהיא יותר חם וגם קל. (ב) רוכב בעגלה רתומה לג' סוסים -
מפני שרצה במהירות יותר. (ג) ואוכל בשר עוף - ווייל עס איז געשמאקער [= כי ערב
יותר].
שאלות רי"צ הנ"ל
היו אחרי המאסר, משא"כ מאורע הנ"ל הי' הרבה זמן לפני זה.
כן הי' אז גביית עדות
שאדמו"ר הזקן אכל בשר ושתה יין בתשעה באב. וכששאלוהו, הודה על זה, והוסיף: אבל
הי' זה בתשעה באב שחל להיות בשבת.
ב. להמעשה דר' שמואל
מונקעס שזרק הבשר בכלי השופכין ואח"כ נתברר שהי' בשר טרפה - והי' זה בשנים הראשונות
לנשיאות אדמו"ר הזקן - אמר ר' שמואל מונקעס:
חסידים נהגו שקודם שנכנסו
לאדמו"ר הזקן ל"יחידות", פעלו בעצמם אז אזאך וואס עס ווילט זיך, זאל
מען ניט טאן [= דבר שחושקים בו אין לעשותו]. וכיון שכן, הרי אם הרצון הוא בתוקף ביותר
- בדבר גשמי - הרי זה סימן שיש בזה איסור.
והובא זה בדא"ח
– בהמשר תרע"ב - בשם חסידים הישנים וכו'.
ועוד הובא, שחסידים הישנים
לא היו מבקשים ע"ד גשמיות, בבואם לביתם לא היו אומרים: גיב עסען [= הגישו
אוכל], וכיו"ב.
בקשר למעשה הנ"ל,
הלשינו על ר' שמואל מונקעס לפני אדמו"ר הזקן: בעל מדריגה וכו'. ויענה אדמו"ר
הזקן "זוטרא דבכו מחי' מתים".
הי' באותו מעמד גם ר'
מרדכי האראדאקער. - לא הי' מבני החדרים של אדמו"ר הזקן. אח"כ נחשב מהמשכילים
שבחסידים.
ג. ר' מרדכי האראדאקער
- אדמו"ר האמצעי עשהו למשפיע בצ'אסניק.
פעם בא לשם הרה"צ
ר' מאטיל מטשערנאביל. ור' מרדכי האראדאקער הלך אליו לקבל שלום, באמרו הטעם שהולך אליו,
כיון שאדמו"ר הזקן אמר עליו - על ר' מאטיל מטשערנאביל - כשראהו בעת החתונה בזלאבין
- א איידעלער יונגערמאן [= אברך עדין נפש].
ר' מאטיל טשערנאבילער
הראה מופת. ואמר על זה ר' מרדכי הארדאקער: אף אנאנדערען איז קיין מופת ניט. א מופת
דארפען באוויזען אף זיך, און דאס קען ער ניט. [= פעולת נס בזולת אינו מופת, מופת
יש להראות על עצמו וזאת אינו יכול]
והי' ביניהם אז ויכוח
גדול.
ואמר כ"ק מו"ח
אדמו"ר שליט"א: שמעתי מאדמו"ר נ"ע ששמע מר' שמואל בער באריסאוער
(שבנערותו ידע את ר' מרדכי הארדקער) תוכן הויכוח שהי' ביניהם:
ר' מאטיל טשערנאבילער
אמר, שיש נשמות שאין צריכים איבערמאכען זיך [= להשתנות ולתקן]. ור' מרדכי הארדקער אמר
שאינו כן, כי גם מעלת האבות הי' ע"י עבודה, וכן משה. והוסיף, שאפילו אלקות וואס
אין עולם צריך ג"כ וכו'.
ד. כאשר אדמו"ר
האמצעי הי' אומר דא"ח, לא הי' רוצה אז מ'זאל היטען ווערטער [= שידייקו
בלשונו]. וכן הי' אצל הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש נ"ע.
אבל על ה"ווערטער"
של אדמו"ר הזקן – הקפידו.
אדמו"ר הזקן הי'
מקפיד שידייקו בתיבות ג"כ.
ה. אצל אדמו"ר הזקן
הי' חג השבועות מהיו"ט המצויינים, להיותו יום ההילולא דהבעש"ט.
אצל אדמו"ר האמצעי
– הי' ל"ג בעומר מהיו"ט המצויינים. היו יוצאים אז אפן פעלד [= לשדה]. אדמו"ר
האמצעי לא הי' נוטל ידיו לסעודה, אבער ער פלעגט נעמען משקה [= אך הי' לוקח משקה] אף
שהי' אסור בזה מפני בריאותו. ואז ראו כמה מופתים. כל השנה היו מחכים ליום הל"ג
בעומר. רוב המופתים היו בנוגע לבנים [= פקידת עקרות].
געוען אסך "פסקים"
אויך דעמאלט [= היו דברי תוכחה בעת ההיא] - לא בעד אמירת הסבר בדא"ח, אלא בשביל
יסודות משל עצמו, באמרו: "מיט חסידות שפילט מען זיך ניט" [= עם חסידות
אין משחקים].
אצל הצ"צ זיינען
ביידע זאכען שלאפער געווארען [= נחלשו שני הדברים, יו"ט מצוינים בשבועות
ובל"ג בעומר], אבל בשנת תר"ד לערך - אחרי ביאתו מפטרבורג - בל"ג בעומר,
סיפר הצ"צ תורת הבעש"ט עה"פ "כי תהיו אתם לי ארץ חפץ" ותוכן
התורה: כשם שאי אפשר לחקור עד סופה האוצרות שהטביע הקב"ה בארץ, כך כל איש ישראל
הוא אוצר שאי אפשר למצותו.
וצירף לזה הסיפור: אז
מ'האט געבראכט דעם זיידען אין פטרבורג, האט מען עם פארהערט אין אלע חכמות [=
כשהביאו את זקני (האדמו"ר הזקן) לפטרבורג בחנו אותו בכל החכמות (נוסחא אחרת שאינה
מדויקת כל כך: זיעבען חכמות [= שבע חכמות] ). הכניסוהו לחדר מלא ציורים (געמעלדע).
אדמו"ר הזקן הביט זמן מה על התמונות. לבסוף הראה על אחת מהן שהיא טובה, בביארו:
אי אפשר להתהות יש מיש כי אם ע"י "אין" באמצע. והצייר הזה - שכח על
עצמו בעת הציור.
ו. פעם צוה אדמו"ר
הזקן שיתאספו בעלי בתים - והי' זה בעת שלקחו מהיהודים את הברייהויזער [= מבשלות
שכר] - ויצא אליהם, ויאמר: "מכלכל חיים בחסד" כתיב, ולא בהברייהויז. וצוה
והשתדל שיתעסקו בחכירה וכיו"ב. גם אדמו"ר האמצעי השתדל בזה.
ז. מהרי"ל (אחיו
של אדמו"ר הזקן) והצ"צ (והוא אז בן י"ז לערך) ענו שניהם על שאלה אחת.
מהרי"ל התאונן שכתב וחזר וכתב את התשובה עד ד' פעמים. ואילו הצ"צ הי' שבע
רצון מזה שכתב ושנה וכתב עד ט' פעמים. ואמר הצ"צ למהרי"ל שזהו הנפק"מ
בין שטחיות לעומק, שבשטחיות מפעם לפעם מתרחב, ובעומק - מפעם לפעם מתקצר.
ח. הצ"צ במשך ימי
חייו עשה שני פעמים השבעת השמות, אפילו בניו לא ידעו מזה, ורק אדמו"ר מהר"ש
נ"ע ידע מזה.
אדמו"ר מהר"ש
נ"ע אמר: איין מאל האב איך ריזיקירט. האב דערנאך געהאט א פאר חדשים צרות [=
פעם אחת סכנתי עצמי, ואחר כך סבלתי צרות במשך מספר חודשים] (אבל פעל מה שרצה. מדברי
כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א). דער טאטע האט מיר איבערגעגעבען די כללים
[= אבי (הצ"צ) מסר לי את הכללים].
אדמו"ר נ"ע
אמר: איך בין א פחדן. זיך זשאלעווע איך ניט איך זשאלעווע חסידות.
מען דארף האלטען בא די
כונות בשעת די זאך טוט זיך, ניט נאר בעת ההשבעה. [= אינני חס על עצמי אלא חס אני
על חסידות, יש לכוון הכוונות גם כאשר הדבר נעשה בפועל לא רק בעת ההשבעה].
בכלל, זהו לא רק שהפעולה
הנרצית נעשית, אלא שרואים גם האמצעים. ושייך לחוש הראי', חוש השמיעה, וגם לחוש המישוש,
בדרך דמיון.
ואז - א' מב' אלה: או
שיהי' איש מופשט לגמרי, או שבשעת מעשה יעסוק באיזה ענין גופני בהמי, כמו אכילת דבר
מתוק וערב וכיו"ב מיט א געשמאק עסען וכו', וגם האלטען בא די כונות [= להרגיש
טעם העריבות שבאכילה וכו' וגם לכוון הכוונות].
פעם ספרו לפני אדמו"ר
נ"ע - בהא שאדמו"ר האמצעי הי' כותב אותיות קטנות ושורות תכופות למאד, ובכתבו
שורה האחרונה היתה שורה הראשונה לחה עדיין מפני מהירות כתיבתו - שהי' כותב בהשבעת הקולמוס.
אדמו"ר נ"ע
לא ענה על זה דבר. ואח"כ דיבר ווי חסידים קאנען פארגרייזען [= יכולים לטעות],
כי בהשבעה דרפען האלטען בא די [= יש לכוון] כונות, ואדמו"ר האמצעי האט געטראכט
נאר עצמות און חסידות [= חשב רק על עצמות האלוקות וחסידות].
אדמו"ר נ"ע
אמר על עצמו שע"י דמעות האט ער מער אויפגיטאן אין חסידות ווי מ'האט געקאנט ע"י
השבעה [= פעל יותר בחסידות ממה שאפשר לפעול ע"י השבעה].
ט. פעם נכנס המורה צדק
דליובאוויטש אל הצ"צ ב"ניתל", ומצאו לומד. ויאמר בתמהון: רבי, ניתל...
ויענהו: ווער האט דיר געבעטען זאגען [= מי ביקש ממך לומר] אבל אעפ"כ סגר הצ"צ
את הספר.
מאדמו"ר נ"ע
שמעתי הטעם שנוהגים שלא ללמוד בניתל, שהוא כדי שלא להוסיף חיות.
גם דא"ח לא הי'
אדמו"ר נ"ע לומד ב"ניתל", וגם לא למיגרס.
אם אירע "ניתל"
בעש"ק - הי' אדמו"ר נ"ע אומר המאמר למחרת בבוקר, ולא ע"ד
הרגיל בליל ש"ק.
המנהג שלא ללמוד ב"ניתל"
הוא רק עד חצות לילה.
הי' אדמו"ר נ"ע
אומר: די מתמידים וואס די 8 שעה איו זיי נוגע בנפש, האב איך ניט האלט [= אלו
המתמידים ששמונה שעות אלו שאין לומדים בהם נוגעים בנפשם, איני מחבב].
י. הי' זמן שאדמו"ר
נ"ע הי' מכוין ללבוש מקודם נעל שמאל דוקא, לאחר זמן הבנתי טעמו.
יא. אדמו"ר מהר"ש
נ"ע סיפר לאדמו"ר נ"ע, שפעם בערב יוהכ"פ ויוהכ"פ ראה ר' לייב
שרה'ס קטרוג למעלה. טענת הס"ם הי' מכומר - קסינדז – אחד שלא ראה מימיו וכו'. בראותו
שהקטרוג אינו סר, הלך אחרי מוסף אליו, והתחיל לפתותו שישא אשה. כשלא הועיל, התחיל לתאר
לפניו באריכות, עד שסוף סוף וכו'.
*
כ"ק מו"ח אדמו"ר
שליט"א סיפר:
יב. בשעת הטיף [=
מחלת סיפנאי טיף] ל"ע, ט' כסלו, חפצתי לרדת ממטתי - הי' אז אצלי חום גדול -
בצעקי שאדמו"ר האמצעי אומר שבביכעל פלוני עמוד פלוני חסרים ג' שורות. וצעקתי:
יענקעל (לנדא), מפני מה אינך נותן לי הביכעל וכו'. לקחו סוף סוף הביכעל ומצאו כדברי.
כשהייתי, ל"ע, במאסר
בשפאלערקע, שמעתי קול מתחננים שלא יהרגום, בקולות משונים, ופתאום נשמע קול ירי' והכל
נשתתק. כשהתפללתי אח"כ מעריב, הרי בהגיעי ל"אמת" - לא ידעתי, לפי שעה,
אם צריך לאמר "ויציב", או לאמר "ואמונה".
עס האט זיך אפגעלייגט
[= הונח אצלי כי בכלא] (בשפאלערקע) ששמעתי דא"ח מאדמו"ר הזקן. וחשבתי אז:
בשלמא בעת הטיף, ל"ע, אפ"ל שלא הי' בדעה צלולה, אבל בשפאלערקע... אבל מי
אני וכו' שאוכל בדעה צלולה לשמוע דא"ח מאדמו"ר הזקן.
אך אפ"ל שהוא ע"ד
מ"ש בראשית חכמה שער האהבה פ"ג או ד', שע"י איחוד הכח אפשר לבוא...
וכמעשה באחד שראה בת המלך בעלותה מן הרחצה ונתאוה לה, ורמזה לו על בית הקברות, אמר
בלבו שנתרצית ושם תמלא רצונו והלך לשם, ושהה שם ג' ימים ונתהפך לחסיד וכו' לאהבת הבורא
עכ"ל - כי ענין ההפשטה אפשר שיביא לזה.
יג. בהביקור בארץ הקודש
(בקיץ תרפ"ט), כשבאנו לירושלים ת"ו, קראתי את ... ואמרתי לו: (האותיות מסופקים)
"צו קיין מופתים זיינען מיהר קיין שייכות ניט, אבער מיט אונזער משפחה צ'עפעט מען
זיך ניט, א ניט, קען מען ווערען א שליח אויף יענער וועלט" [= לענייני מופתים
אין לנו שייכות אבל במשפחתנו אין מתגרים, שאם לא כן – אפשר להיעשות
"שליח" לעולם הבא],
- הנ"ל חפץ להתחיל
במענה, אבל הפסקתיו, באמרי: ידעתי את התירוצים, לשון כלביך וכו' -
אתי היתה ושלחתי',
אבל מכאן והלאה וכו'. ותשקוט כל עת היותינו שמה.
יד. שאלתי את ר'...:
על מה היא בכייתו ביוהכ"פ? ויענה - בתמימות - הרי אפשר שבמשך השנים חסרתי אטראפ
אין ק"ש [= טעם מטעמי המקרא בקריאת שמע].
שאלתי שאלה זו ג"כ
את ר'..., וענה: הכל ברי לי, אבל מסופקני בקיום מצות הפגע [= עונה].
וסיים כ"ק מו"ח
אדמו"ר שליט"א: מאורע הא' ספרתי לאדמו"ר נ"ע, ואמר: א שיינער בר
דעת [=בר דעת נאה].
*
עוד סיפר כ"ק מו"ח
אדמו"ר שליט"א:
טו. בשקלאוו הוי עובדא
- סיפר ר' מעניש מאנאסזאן - שגדול ושמו ר' ברוך, בא לבית הכנסת ובירך שהחיינו, באמרו:
מדאמר "ברוך" ולא "רבי ברוך", שמע מינה אלי' הוא.
וסיפור הדברים - כי בישבו
בסוכה שמע קול קורא שמו וכו' וכו'. נתברר שזה הי' א שפיצעל [= מעשה קונדס] מחיים שייגאץ.
הי' שו"ב, למדן, חסידישער הוליאקע [= ליצן חסידי].
*
טז. שמעתי (כנראה
בחלום. מ"מ) שאריכות ימים פירושה, שכל יום בפני עצמו הוא ארוך, דהיינו הצלחה בזמן.
וזה הי' אצל הרשב"א. - כך אמר אדמו"ר מהר"ש נ"ע.
*
יז. בשנת תקס"א
הי' הפירוד הראשון של ר' אהרן סטארשעלער. והי' בעיקרו נגד מהרי"ל מיאנאוויטש,
על אשר האחרון דייק ביותר בהאותיות. כן הי' ר' אהרן סטאראשעלער אומר ג"כ ביאורים
משלו. אדמו"ר הזקן האט עס צוריבען [= שחק את ביאוריו], וג' שנים לא הרשה לר' אהרן
סטאראשעלער לבוא לליאדי.
בשנים הראשונות של אדמו"ר
האמצעי האט מען זיך גאר אפגעלעבט [= החיו עצמם] מהדא"ח, מצד החיות וכו'. אבל אח"ז
התחילו ר' משה ווילענקער ור' יחזקאל דרויער לערער על אדמו"ר האמצעי בעד אמרו דא"ח
כל כך בשפע, בעד קרבו את הצעירים וכו'. אח"כ נצטרפו עליהם עוד מבעלי השם, והם
המליכו את ר' אהרן סטארשעלער.
אדמו"ר האמצעי ענה
לר' משה ווילענקער ור' יחזקאל דרויער: דראבעס (קוצים. מ"מ). אבי (אדמו"ר
הזקן) הי' יכול לדבר על העצים ועל האבנים. אז ער איז א יורש, דאס וואס דער טאטע האט
געזאגט, קען ער צונעמען [= והרי הוא יורש ומה שהאבא ברך יכול הוא ליטול מהם]. הזהירם
ג' פעמים, כל פעם ג' חדשים, זיי זאלען ניט האבען קיין עסקים מיט עם [= שלא יהיו
להם שום עסקים עמו]. אמר: דאס (המלכת ר' אהרן סטארשעלער) הארט עם ניט, אבער אף זיי
- ר' משה ווילענקער ור' יחזקאל דרויער - האט ער קפידא [= לא איכפת לו, אך עליהם יש
לו קפידא].
ר' משה ווילענקער -
נעשה אויס מהות [= ניטלה ממנו מהותו] - בא אח"כ לאדמו"ר האמצעי לבקשו א'
מב': או שיחזור לו מהותו שניטל ממנו, או שיסתלק מן העולם. וכעבור חצי שנה נסתלק ר'
משה ווילענקער.
ר' יחזקאל דרויער לא
בא לאדמו"ר האמצעי, אבל געווארען אויס מהות [= ניטלה ממנו מהותו]. הי' עומד זמן
קודם התפלה וצועק: רבונו של עולם! וואו איז חאצקעל [= איה חאצקעל].
יש שיחסו התחלת המחלוקת
של ר' אהרן סטאראשעלער למאורע דלקמן:
פעם בליל ראש השנה, אחרי
הדא"ח, חזרו המאמר ג"כ בחוץ, כי הי' האויר טוב. ישבה חבורת אברכים על קורות
וחזרו המאמר. בינתים התחיל לרדת גשם. ראה שיצא גוי מבנין אחד - הי' זה גברילא השומר
- ונכנסו לשם, והמשיכו החזרה. אח"כ נודע שהי' בית תפלתם. געווארען דערפון א שטורם
[= נעשתה מכך מהומה] וכו'. גם האברכים זיינען געלאפען לאדמו"ר האמצעי [= רצו
לאדמו"ר האמצעי לבקש תיקון].
ער - אדמו"ר האמצעי
- האט געלאכט [= צחק מכך], ומזה היתה התחלת המחלוקת.
יח. אדמו"ר הזקן
חשב את נאפאלעאן למכשף. כשאמר נאפאלעאן לעשות סנהדרין, אמר אדמו"ר הזקן שרוצה
להשתמש בטומאה גם בכחות הקדושה.
ביקור
נוסף בקיץ תרצ"ה
ביקור נוסף של הרבי
נשיא דורנו בוינה היה בקיץ תרצ"ה, עת עשה את דרכו מוורשה, שם שהה שבועות
אחדים במחיצת חותנו אדמו"ר הריי"צ, אל ביתו בפאריז, לאחר שחותנו יצא את
וורשה לאוטבוצק. על כך אנו למדים מאגרת ששיגר אליו חותנו הרבי הריי"צ, בג'
תמוז תרצ"ה, בה כותב אל "חתני יקירי וחביבי הרב רמ"מ שי'" 208 :
...מכתבך מויען
במועדו התקבל, והנני מחכה להתבשר מבואך צלחה, ותכתוב לי בפרטיות משלום רעייתך
הכבודה בתנו היקרה תי', משלום גיסתך וגיסך הנכבדים בתנו וחתנינו היקרים יחיו.
[203] תורת מנחם
התוועדויות חלק כא עמוד 272. וראה גם תו"מ חלק ט"ו עמוד 48. וש"נ.
[204] "ימי מלך"
חלק א עמוד 423, מ"כפר חב"ד" גליון 365.
[205] פורסם בתשורה
הבר-בוטמן. ואכן, מאז כידוע נהג הרבי כשיוצא לרחוב ללבוש מעיל על הסירטוק של
משי, גם בחום גדול.
[206] מפי
הרה"ח הרב נפתלי שי' אסטולין.
[207] רשימות היומן עמוד
שסא.
[208] אגרת ה'תקנו, אגרות
קודש שלו כרך טו עמוד רט.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.