פעילות במחנות הפליטים באוסטריה

פעילות במחנות הפליטים באוסטריה

חסידי חב"ד במחנות העקורים

אוסטריה הייתה אחת

התחנות החשובות של חסידי חב"ד שברחו מברית המועצות דרך לבוב בשנים

תש"ו-תש"ז, לאחר מלחמת העולם השנייה, בדרכם למערב. עם יציאתם את ברית

המועצות, שהו החסידים בפולין ובצ'כוסלובקיה הקומוניסטיות, והרבי הריי"צ

באמצעות שליחיו, פעל באינטנסיביות להוצאת החסידים מהאזורים הנתונים בשליטת

הקומוניסטים.

היה ברור כי במדינות

אלו ייווצרו קשיים בגשמיות וברוחניות לחסידים, הן מצד השלטונות, והן מצד התפרצויות

אנטישמיות שאירעו באותה תקופה, בעיקר בפולין.

גם במדינות אליהן

עברו החסידים – גרמניה ואוסטריה – היו חלקים בשליטת ברית המועצות. שכן אחר שחרור

מדינות אלו מהשלטון הנאצי, חולקו לארבעה איזורים שהיו בשליטת ארבע מדינות: ארצות

הברית, אנגליה, צרפת וברית המועצות.

מאות מהיוצאים את ברית המועצות בקיץ תש"ו

התיישבו במחנה הפליטים פוקינג שבגרמניה, ואילו אחרים הגיעו למחנות העקורים

באוסטריה; כחמישים חסידים התיישבו במחנה 'עבענזע', וכארבעים במחנה בעיירה קטנה ליד

העיר זלצבורג.

'חדר' חב"ד בוינה

החסידים שיצאו את

ברית המועצות במשך חודשי החורף תש"ז, לא הצליחו להגיע לגרמניה והם התיישבו

בתחילת חודש כסלו בוינה בירת אוסטריה. קבוצה זו מנתה כשלוש מאות חסידים – אנשים

נשים וטף, ובהם החסידים הידועים: הרב שמריהו-נח ששונקין, הרב שלמה חיים קסלמן, הרב

ישראל נח בליניצקי, הרב סעדיה ליברוב, הרב שניאור זלמן בוטמן, הרב בן ציון שם טוב,

הרב בצלאל וילישאנסקי, הרב נחום לבקובסקי ועוד.

בוינה שוכנו כולם

בבניין ששימש כמוסד חינוכי. הצפיפות והמחסור, שליוו אותם בתקופה הקצרה בה שהו

במקום, לא מנעו מהם לפעול להקמת מוסדות חינוך עבור ילדיהם.

זמן קצר לאחר שהגיעו

לוינה נערכה אסיפה רבתי, ובה נבחר ועד הפועל לחסידים אשר שוהים במקום. תפקיד הועד

היה לפקח על הענינים הגשמיים והרוחניים של אנ"ש.

חברי הועד היו הרב

שמריהו ששונקין, הרב בצלאל וילשאנסקי, הרב משה זלמן קמינצקי, הרב יוסף גולדברג,

הרב שמואל בצלאל אלטהויז, הרב ישראל קוגל והרב זלמן סודקביץ – זכר כולם לברכה.

פעילות חברי הועד

בסיוע עוד חסידים הביאה להקמת 'חדר' בו למדו ילדים ונערים. בין מייסדי החדר היה

הרב שניאור זלמן גרליק (לימים רבו של כפר חב"ד). סיפר נכדו הרב אלעזר גרליק

מכפר חב"ד: "אני זוכר היטב את החדר שסבא הרב שניאור זלמן גרליק הקים

עבורנו בוינה. התעכבנו שם, רק עשרים ואחד יום, אבל כמעט בכל שלושת השבועות פעל

במקום חדר מסודר לילדים".

'בחפצי לראות תמונתם'

עם הגיעם לוינה,

שיגרו שניים מנכבדי החסידים בקבוצה, הרב שמריהו ששונקין והרב בן ציון שם טוב,

הודעה לאדמו"ר הריי"צ. מענה למכתבם קיבלו באגרת מכ"ד כסלו ¹⁸⁴ :

"במענה על מכתבם מיום ו' לחודש זה,

ברוך בואם לשלום והשי"ת יעזר להם ולבני ביתם שי' בבריאות הנכונה ולהסתדר בסדר

טוב בגשמיות וברוחניות, ובחפצי לראות תמונתם ובני ביתם יחיו ומעבר השני של הצילום

– פאטאגארפיע – יכתבו שמותיהם ושמות בני ביתם יחיו ושנותיהם.

בקשתי את ידידי תלמידי היקר ר' בנימין

שי' גאראדעצקי אשר ימהר נסיעתו עם ב"ב יחיו לפה, למען להתדבר בפרטיות אודות

אופן נסיעתם וביאתם עם בני ביתם יחיו לפה, והשי"ת יחזק בריאות כולכם ובני

ביתכם ה' עליהם יחיו, ונתראה כולנו יחד בשובע שמחות בגשמיות וברוחניות.

במהלך שהותם בוינה

כתב הרב ששונקין מכתב ארוך ומפורט לרבי הריי"צ. את מכתבו הוא פותח בהודאה לה'

על היציאה מברית המועצות:

"ברוך ד'

אלוקינו ואלוקי אבותינו ורבותינו שהפליא חסדו עמנו, שהציל אותנו ואת בני ביתנו ושהחיינו

ובני ביתינו והגיענו לזמן הבהיר הלזה לקבל פרישת שלום מכ"ק

שליט"א".

במכתבו מספר הרב

ששונקין על המסגרת הלימודית הזמנית שהוקמה במקום:

"כבר נסתדר פה

לימוד זמני על ידי מלמדים זמניים להנערים שלנו, יותר משלושים נערים, ויתחלקו

לכיתות שונות, מהתחלת חומש עד לימוד גמרא ותוספות ועד בכלל, על ידי המסדר ר' אבא

פליסקין, ובסיועו של ה' הת' שלום דוב בנו של הרה"ח ר' שמואל נוטיק

מקאפוסט".

"נזהרנו שלא לדבר רוסית"

על האווירה הכללית

ששררה במקום סיפר הרב אייזיק קרסיק ע"ה: "היינו יחד קבוצה גדולה של כמה

עשרות משפחות פליטי רוסיה מאנ"ש והיינו כמשפחה אחת גדולה. למדנו יחד

והתוועדנו בצוותא שעות ארוכות. באווירה של שמחה והתרוממות הרוח. שרים ומודים לה'

על נס ההצלה ממדינת הרשע".

נס ההצלה לווה

בחששות תמידיים מפני הרוסים, וזה קרה כאשר היה צורך להיכנס לשטח באוסטריה שתחת

שלטון רוסיה, אז נקטו באמצעי זהירות מיוחדים, כפי שסיפר הרב קרסיק:

"באחד מימי

שישי הלכנו להתרחץ בבית מרחץ גדול שהיה בעיר, אך הוא היה בצד הרוסי של העיר, אנו

נזהרנו מאוד שלא לדבר רוסית, כדי שלא לעורר חשד שאנו רוסיים וברחנו מרוסיה".

כשלושה שבועות שהו

החסידים בוינה ואז עברו למחנות העקורים "ווגשייד", "שטייער",

"האליין" ו"וובסייד". במחנות אלו הוקמו מסגרות לימודיות כפי

הצורך, בחלקם הוקמו "חדרים" ובאחרים אף ישיבות תומכי תמימים, בראשם עמדו

חשובי חסידי חב"ד ששהו במחנות.

חג המצות בווגשייד

במחנה ווגשייד

התגוררו באותה שעה כ-12,000 יהודים ומתוכם כאלפיים שומרי מצוות. הפליטים החסידיים

במחנה התגוררו יחדיו בבנין גדול, בו שוכנו בני חוגים שונים ממספר ארצות – פולין

הונגריה ורוסיה. אחדות אמיתית שררה ביניהם. בסעודה שלישית, למשל, סעדו ביחד. הללו

שרו ונגנו הפזמונים והמזמורים הנהוגים אצלם, ולאחר מכן שמעו כולם מאמר חסידות שהרב

ששונקין חזר בפניהם.

המחסור בתשמישי

קדושה, הביא ארגונים רבים לשגר משלוחים מיוחדים ובהם תפילין, מזוזות, ספרי קודש

ועוד למחנות. גם מצות ויין נשלחו לקראת פסח, אולם ככל הנראה לווגשייד הם לא הגיעו.

מכיון שכך, בחג הפסח אפו הפליטים במחנה ווגשייד מצות, ויין יצרו בכוחות עצמם

מצימוקים שהצליחו להשיג.

את ההרגשה בחג הפסח

הראשון על אדמה אירופה החופשית מתאר הרב ששונקין בזכרונותיו: "חגגנו את חג

המצות ברוב פאר ובחדוות הלב".

בווגשייד ייסדו

החסידים ובראשם הרב שמריהו ששונקין והרב שניאור זלמן גרליק סניף של ישיבת "תומכי

תמימים" וגם תלמוד תורה. בין המלמדים היה הרה"ח ר' פרץ חן.

המקוה בווגשייד היה

מקולקל, והרב ששונקין יחד עם הרב שניאור גרליק (שכיהנו ברבנות ברוסיה), נסעו למקוה

שהיה באיזור הרוסי והתקינו אותו לשימוש הציבור.

הידורי כשרות במחנה שטייער

במחנה 'שטייער' עברו

חסידים ובהם הרב אברהם אלי' פלוטקין עוד בחודש אלול תש"ו, שם סבלו מתנאי מחיה

קשים. הרב מרדכי שוסטרמן בספרו "למען ידעו" סיפר כי אחד 'פחדן'

מאנ"ש מלנינגרד ביטא את חששו כי במחנה שטייער יהיה כמו בלנינגרד ר"ל,

דהיינו שרבים יגוועו מרעב כמו בזמן המצור בלנינגרד בימי המלחמה. אבל לאחר ימים

ספורים, הועברה קבוצת החסידים לגרמניה שם שוכנו במחנה פוקינג.

המצוקה המשיכה גם

בחורף תש"ז, כאשר הגיעו למקום החסידים מוינה. אמנם ארגון ה'אונר"א',

הג'וינט וארגונים אחרים סייעו באמצעים שונים ליושבי המחנות, אולם בכל אופן האוכל

היה אחיד ובכמויות מצומצמות מאוד. המצוקה הביאה לעיתים ל'היתרים' שונים, אבל

החסידים כהרגלם הידרו בכל דבר, ולא התירו לעצמם מוצרי מזון שהיה בהם ולו חשש כשרות

קל, כפי שמספר הרב דובער קרסיק:

"יום אחד

הג'וינט חילק לכולם כמות מכובדת של שמן. אבל היה ספק מסויים בנוגע לכשרותו, היו

יהודים שהורו לעצמם היתר בגלל העוני והמחסור וסכנת הנפשות, אבל אבא הרב אייזיק זרק

הכל לפח האשפה, כדי לא לאכול דבר של ספק כשרות חס וחלילה".

מחנה האליין

מחנה העקורים 'האליין'

- שימש עד תום המלחמה כמחנה צבאי, ולאחר המלחמה ארגון אונר"א שעל ידי

האו"ם הפך אותו למחנה עקורים. תושבי המחנה - יהודים שניצלו בחסדי ה' מאימי

המלחמה - קיבלו בתים, בגדים ומזון, אבל התנאים לא היו נוחים כלל.

מחשובי החסידים ששוכנו

במחנה, היו הרב שלמה חיים קסלמן והרב ישראל נח בליניצקי (המכונה "ישראל נח

הגדול"). לאחרון הורה אדמו"ר הריי"צ באגרת מב' אייר תש"ז,

להתמיד בדברי התעוררות בקרב החסידים במחנה בכדי לחזק את לימוד הנגלה והחסידות ¹⁸⁵ :

"ראוי ודרוש להתמיד בדברי התעוררות

מתוך אהבה וקירוב, כדי לחזק את סדרי הלימוד בנגלה ודא"ח והעבודה שעל פי

חסידות".

איחוד הישיבות

ב"האליין"

ו"שטייער" הוקמו ישיבות "תומכי תמימים", אלא שלאחר זמן החלו

חלק מהחסידים לעזוב את המקום, כאשר פניהם מועדות לצרפת. כאשר אוכלוסיית החסידים

הצטמצמה, הועלתה הצעה על ידי הרב ישראל בליניצקי - לאחד את שתי הישיבות בכדי שיהיה

מספר גדול יותר של תלמידים וכך יוכלו ללמד בתנאים נוחים יותר, והיו שסברו אחרת.

טענת השוללים היתה

כי הנסיעה ממחנה אחד למשנהו ארכה כמה שעות, וכן שני המחנות היו בשטח הכיבוש

האמריקאי, וביניהם היתה מובלעת של שטח בשליטת ברית המועצות, ובכדי לעבור ממחנה

למשנהו, נאלצו החסידים בלית ברירה לעבור דרך שטח ברית המועצות.

הרב בצלאל

ווילישנסקי, מיושבי מחנה "שטייער", דיווח במכתב לאדמו"ר

הריי"צ על ההתלבטות והסברות לכאן ולכאן. אדמו"ר הריי"צ השיב לו

במכתב מב' אייר תש"ז, כי יש לקבל את הצעת ר' ישראל נח לאחד את הישיבות ¹⁸⁶ :

במענה על מכתבו מט' ניסן, התענגתי לשמוע

כי בעזרת השם נסתדרו הלימודים בסדר נכון, וגם במידה ידועה הוטב המצב הגשמי של

המורים והתלמידים שי'.

ובדבר שאלתו איפה לסדר הלימודים, יש

לאחד את שני מקומות הלימוד ולקבל את הצעתו של ידידי ר' ישראל נח שי' בליניצקי - אשר

גם התלמידים שי' משטייער ייסעו ללמוד למחנה האליין.

בעקבות הוראה זו,

עברו התמימים מ"שטייער" ללמוד בישיבה ב"האליין", ובכדי

שהתמימים מ'שטייער' לא יאלצו לעבור מידי יום ביומו בשטח הרוסי, הוקמה בישיבה

המאוחדת פנימיה. על הצוות הרוחני של הישיבה נמנו מי שהיו מראשי ישיבות "תומכי

תמימים" בברית המועצות, הלא הם הרבנים החסידים הרב ישראל נח בליניצקי, הרב

שלמה חיים קסלמן, הרב נחום לבקובסקי ועוד.

צאן ללא רועה? הרבי אוסר!

במכתב הנזכר לרב

בליניצקי, פתר הרבי הריי"צ בעיה נוספת הקשורה למוסדות החינוך שהוקמו במחנות

העקורים באוסטריה. באותם ימים, בהם החלה העזיבה, היו גם מלמדים ומגידי שיעורים

בישיבות, שביקשו להגר. ר' ישראל נח שאל את דעת אדמו"ר הריי"צ בנוגע

לנסיעה והוסיף כי לדעתו על המלמדים להישאר במקום עד שהתלמידים יסעו, ולא להקדים

לנסוע לצרפת בכדי להגר משם לארצות הברית, ובינתיים התלמידים יוותרו כצאן ללא רועה.

הרבי השיבו (במכתבו דלעיל) כי כיוון לדעתו:

כיוון לדעתי אשר אין על המלמדים לחשוב

כלל וכלל אודות נסיעתם הם לארצות הברית, בעזבם את תלמידיהם הצעירים בלי מלמדים,

אשר אינם רשאים לעשות כזאת גם לו היה ברור שישיגו רישיון כניסה לארצות הברית, ומכל

שכן כשעוד מוטל בספק גדול אם בכלל יוכלו לנסוע הנה.

"התוועדות כנהוג מלפנים"

במחנה

"האליין" היתה התלבטות בין החסידים במחנה, בנוגע למהות ההתוועדויות

באותם ימים, לעומת הנוהג בהתוועדויות בימים עברו. החסיד הרב ישראל נח בליניצקי,

שהרבה להתוועד עם החסידים, סבר שרצינות ופנימיות חייבים לאפיין את ההתוועדות, והיו

שסברו אחרת.

על שאלתו בנושא

השיבו הרבי הריי"צ במכתב האמור כי הצדק עמו, ומפרט כיצד אמורה להיראות

התוועדות חסידית:

בדבר סידור קידוש וההתועדות הצדק איתו,

צריכים לסדר את ההתועדות של אנ"ש שי' כנהוג מלפנים אשר ההתועדות היתה מליאה

תוכן פנימי ולא היה בה מקום להתגלות המדות.

רוח של רצינות אמיתית - ערנסקייט – היתה

שורה בתוך המשתתפים בהתוועדות; זה מספר על איזו הנהגה שראה ברבו, וזה מתאר את

תפילת רבו אשר זכה לשמעה בזמן מן הזמנים, זה מספר בדברי ה'יחידות' שלו שאפשר

לגלותם, וזה מעלה על זכרונו, את דברי ה'יחידות' אשר לא ניתנו להתפרסם כי הם דברים

אשר רק ידע אינש בנפשיה.

וברגעים אלה כל אחד ואחד מהנוכחים

בהתועדות נעתק במחשבתו מזמנו ומקומו, ורואה עצמו עומד לפני שנים רבות בהיכל רבו...

ומה נעים היה לשמוע בעת ההתועדות

הסיפורים מחיי החסידים, והמתארים את דרכי החסידות וכמו בניגון וגם בריקוד שאחר זה

נבלע ריחוק הזמן והרגיש כל אחד כאילו ברגע זה ממש עומד לפני רבו בהיכלו. זאת היתה

צורתה של התוועדות חסידים לפנים.

ולהתוועדות כזאת כוונתי בסדרי את תקנת

הקידוש וההתוועדות ברבים, ואף זו אך ורק בשבת מברכים... ובאופן אשר יתאים לכוונה

הפנימית, שבזה לטוב להם בעזרת השם יתברך בגשמיות וברוחניות.

זכרונות הרב שלום בער בוטמן

פרטים נוספים על

תקופת מחנות הפליטים באוסטריה, מצויים בזכרונות של הרה"ח הרב שלום בער בוטמן:

בחורף תש"ז היו

בסך הכל ארבעה 'עשאלונים' [= קרנות רכבת]. הראשון יצא בחג הסוכות או בשבת חול

המועד סוכות. ב'עשאלון' הזה הייתה כל משפחת ריבקין מכפר חב"ד, ר' יוסף ור'

מאיר ז"ל אבות המשפחה וצאצאיהם.

כל הנוסעים הגיעו

לאוסטריה למחנה פוך או האליין.

ה'עשאלון' השני יצא

אחרי חג הסוכות ובו היו כשישים איש, וביניהם משפחתנו. בקבוצה הזו היו כמה משפחות

שחלק מהם נשארו עוד בלמברג, כמו הרה"ח ר' יוסף גאלדבערג, הרה"ח ר'

שניאור זלמן מרוזוב ועוד.

אנחנו הגענו

בעש"ק פרשת חיי שרה לקראקא, ותיכף לאחר השבת הגענו לאוסטריה. היינו בוינה

כשבועיים לערך, ומשם עברנו למחנה ווגשייד ליד העיר לינץ. שם נוסדה ישיבה בזעיר

אנפין עם ארבעה תלמידים, הרב מאיר גרוזמן, הר' מאיר ראבקין, הרב שלום איידלמן

ואנוכי. למדנו אז מסכת מכות מתוך גמרות שמצאנו שם בבית הכנסת.

המגיד שיעור היה הר'

לייב איידלמן.

כשהיינו בהתוועדות

יו"ד כסלו או י"ט כסלו, קראו את אבי ז"ל לטלפון. הוא חזר עם ההודעה

המשמחת שעבר עשאלון נוסף בשעה טובה. כל הקבוצה הזו הגיע גם להאליין (או לפוך)

שבאוסטריה.

אחריהם הייתה עוד

קבוצה שהגיעה לשטייער ב (היה גם שטייער א) ובניניהם דודינו ר' אבא לוין ז"ל,

וכן הרבה ילדים (משפחות דוד ושלום דייטש, ישראל, קוגל, ועוד). שם נוסדה ישיבה של

ממש, וארבעתנו עברנו ללמוד שם.

ספק אצלי עם הקבוצה

הזו הייתה האחרונה, או אחת לפני האחרונה. אולם ברור לי שהקבוצה הזו עם דודנו ר'

אבא לוין הגיע לשטייער, ושתי הקבוצות שלפניהם הגיעו לפוך ולהאלין. כן ברור שקבוצת

ריבקין הייתה הראשונה.

באופן כללי, כל

הקבוצות שבאו לפני ראש השנה תש"ז, הגיעו לגרמניה, וכל ארבעת הקבוצות האחרונות

הגיעו לאוסטריה.

זכרונות הרב מאיר צבי גרוזמן

אחד החסידים ששהה

בחורף שנת תש"ז במחנה ווגשייד, הוא הגה"ח הרב מאיר צבי גרוזמן, המספר:

יצאנו את העיר למברג

מיד לאחר חג הסוכות תש"ז. היינו קבוצה גדולה בת כמה עשרות ממשפחות החסידים,

ובהם בני משפחתי, הורי, אני ואחי. בין משפחות אנ"ש בקבוצה זו אני זוכר את

משפחת הר"ר זלמן ריבקין, הר"ר מרדכי ריבקין, הר"ר זלמן בוטמן ועוד.

מלמברג הברחנו את הגבול לקרקוב, ומשם הגענו לוינה. בוינה שהינו כשבועיים ימים,

ובחודש כסלו הגענו אל מחנה ווגשייד.

מחנה ווגשיד היה

למעשה מחנה צבאי שהועמד לרשות הפליטים. התנאים הגשמיים היו סבירים. המזון חולק ביד

רחבה על ידי ארגוני הסיוע האמריקאיים ובראשם ארגון ה'ג'וינט'. המשפחות השתכנו

בצריפים צבאיים ארוכים, כאשר כל משפחה השתכנה בחלק מהצריף.

אחד החדרים בצריפים

הוקדש לבית כנסת. אני זוכר רבנים צבאיים אמריקאיים שהיו מגיעים מעת לעת, והיו

מביאים עבורנו ספרי קודש ותשמישי קדושה.

לאחר שהתמקמנו

בצריפים אלו, כעבור זמן חלק מהמשפחות הסתדרו טוב יותר ועברו לדירות מסודרות

ומרווחות יותר במחנה זה. תנאי המגורים היו סבירים, אבל היה קר מאוד בחורף. כאשר

היינו מכינים נטילת ידיים בלילה, עד הבוקר המים כבר קפאו.

גם את הבר מצווה שלי

'חגגתי' במנחה ווגשייד. היה זה ביום שישי י"ז שבט, ובשבת הסמוכה פרשת יתרו,

בעת הסעודה השלישית, חזרתי מאמר חסידות בבית הכנסת ואמרנו "לחיים".

היינו שם מספר

תלמידים צעירים בגילי, כארבעה-חמשה תלמידים ויחד למדנו אצל הר"ר לייבע

איידלמן. בין התלמידים בקבוצה שלי היה גם הר"ר שלום בער בוטמן. אחד החסידים

שהשפיעו עלינו רבות בתקופה זו היה הרה"ח ר' סעדיה ליברוב שהיה עמנו במחנה.

בתקופת שהותנו

בווגשייד, הגיעה קבוצת חסידים פליטים גדולה נוספת למחנה שטייר, שהיה מרוחק מאתנו

כשלוש שעות נסיעה. כיוון שהקבוצה ההיא הייתה גדולה יותר, היו שם יותר נערים בני

גילנו, ושם נוסד מקום לימוד מסודר ומאורגן יותר, ואני וחברי נסענו ללמוד בשטייר.

המשגיחים עלינו היו הר"ר רפאל ווילשנסקי והר"ר ראובן קמינצקי,

והר"ר נחום וולוסוב לימד אותנו.

אני זוכר גם משלחת

של חסידים שהגיעה ממחנה פוקינג, על פי ציווי הרבי הריי"צ, לעמוד על מצב

הפליטים בווגשייד ולסייע להם בכל הניתן. במשלחת זו היה הרה"ח הרב הלל פבזנר,

ואתו עוד מספר חסידים, ובמשך כמה ימים הם ביקרו במחנה ועשו ככל שביכולתם לסייע

לנו.

גם את חג הפסח

תש"ז חגגנו במחנה ווגשייד. איך שהוא התארגנו אנשי המחנה ואפו מצות כשרות, וכך

חגגנו את חג החירות כבני חורין יחסית, לאחר שיצאנו את מסך הברזל וניצלנו מאימי

המלחמה.

לאחר חג הפסח יצאה

משפחתי את מחנה ווגשייד, ויחד עם קבוצה גדולה בת כמה מאות יהודים, הבריחו אותנו

פעילי עלייה מארץ ישראל לאזור האוסטרי שהיה בשליטת הצבא הצרפתי, משם הברחנו את

הגבול לאיטליה, ומאיטליה יצאנו באונייה לארץ ישראל.

הרבי מבקש דיווחים ממחנות הפליטים

הרבי הריי"צ,

עשה רבות בכדי להעביר את החסידים למקום מבטחים במדינת צרפת. לשם כך ייסד בפריז, את

"הלשכה האירופאית לעזרת הפליטים וסידורם", כמנהל הלשכה מינה את

הרה"ח ר' בנימין גורודצקי. במקביל מינה את הרה"ח ר' שמואל זלמנוב

למזכירו לענייני פליטים. ר' בנימין גורודצקי עשה ככל יכולתו, לסייע לחסידים ששהו

במחנות העקורים, ופעל להעבירם לפריז ומשם לארצות הברית וארץ הקודש.

במכתב שלפנינו, מב'

ניסן תש"ז, מבקש הרבי מהרב גורודצקי להעביר לו מידע מפורט, כולל תמונות

משפחתיות, של כל אחד מהחסידים השוהים במחנות עקורים אלה ¹⁸⁷ .

מכתבו מכ"ד אדר ש"ז קבלתי וכותב

בקצרה מביקורם בהדזוינט, ואשר בדעתם לנסוע לבקר באשכנז ואסטרייך, ובודאי יכתוב בפרטיות

מהנעשה בכל מקום ומקום, וימסור לכולם פ"ש מפורט, והנני מבקש שכל אחד יכתוב בפרטיות

מהנעשה אתו, ומצב ב"ב יחיו, ולשלוח תמונותיהם ותמונת ב"ב יחיו.

היציאה לצרפת

מחנות העקורים היו,

כמובן, תחנה זמנית בלבד. תנאי המחיה היו גרועים, והלחץ של החסידים היה גדול. הם

ביקשו לעזוב, ומהר. הרבי הריי"צ עשה רבות בכדי שיתאפשר לכולם לנסוע לישראל או

לארצות-הברית.

חדב"נ הרש"ג

והרב בנימין גורודצקי ביקרו במחנות העקורים באירופה בשליחות הרבי הריי"צ,

ופעלו בדרכים שונות בכדי לקדם את ההגירה לצרפת וארצות הברית. אולם לא היה קל לסדר

את הנסיעה של החסידים, והיו הרבה עיכובים בדרך.

תנאי המחיה במחנות

באוסטריה היו גרועים מאשר בפוקינג שבגרמניה, לכן הרב גורודצקי החליט לפעול קודם כל

להוציא את החסידים מאוסטריה לפריז.

קשיים רבים, עמדו

בפני הרב גורודצקי כאשר ביקש להעביר את החסידים מאוסטריה לצרפת. היה עליו לדאוג

למימון האישורים והוצאות הנסיעה, וכן למקומות מגורים בצרפת. כאשר הקבוצה הראשונה

של החסידים ממחנות אוסטריה עמדה לבוא, ביקש הרב גורודצקי יחד עם ארגון הג'וינט

לשכור את בית המלון 'פרימה' בפריז, עבור החסידים. אלא שהיה דרוש סכום כסף גדול

לכך.

אדמו"ר

הריי"צ, 'הפך עולמות' בכדי להוציא את החסידים ממחנות העקורים ולהביאם למקום

מבטחים. לכן שלח באותם ימים מכתב אל הרבי נשיא דורנו שהיה באותה עת בפריז (בכדי

להביא את אימו הרבנית חנה שהגיעה לשם מרוסיה), בו הורה לסייע לרב גורודצקי בנושא.

לבסוף אכן נשכר מלון

פרימה, והחסידים החלו להגיע. טיפין טיפין, זרמו בתחילת קיץ תש"ז כמה קבוצות

חסידים מאוסטריה לפריז.

להמשיך בעבודת הקודש

כאשר הגיעו ראשוני

הפליטים מאוסטריה לצרפת, הם מיהרו לדווח על כך לרבי הריי"צ. הרבי השיב להם

במכתב הבא, מכ"ה אייר תש"ז, הממוען אל הרבנים החסידים נחום שמריהו ששונקין,

בצלאל ווילשאנסקי, ואיסר קלובגאנט ¹⁸⁸ :

במענה על מכתבם מי"ב לחד"ז אודות

ביאתם של המחנה הראשון מפליטי אנ"ש שי' צלחה מאוסטרי' לפריז, הנני להודות לה'

על החסד הגדול שעשה אתכם עד עתה ולא יסיר את חסדו מאתכם עד עולם,

ובטח זוכר תמיד כל אחד מכם את השליחות הקדושה

אשר ההשגחה העליונה הטילה על כל אחד מאנ"ש שי', להאיר את כל מקום בואו שמה

באור התורה והחסידות, בחזוק התורה והיהדות בכלל והחנוך הכשר בפרט, באהבת רעים ובמדות

טובות.

נא לפרש בשמי בשלום כל הבאים שי'. השי"ת

יהי' בעזרם להסתדר בסדר חיים טובים ויברכם ויצליחם בכל הצריך להם בגשמיות וברוחניות.

בחודש מנחם-אב

תש"ז הגיעה קבוצה נוספת מהפליטים באוסטריה לפריז. עם בואם, שיגר להם הרבי את

האיחולים הבאים, באגרת מד' אלול ¹⁸⁹ :

אל ידידיי אנ"ש ותלמידי התמימים צמודי

לבבי,

וו"ח אי"א, אשר באו מהמחנות באוסטריא

לפאריז,

ד' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בזה הנני לברכם בברכת ברוכים הבאים למז"ט,

ויעזרם השי"ת וב"ב יחיו לבוא אל המנוחה ואל הנחלה, בהסתדרות טובה בפרנסה

טובה בהרחבה בבריאות הנכונה, מתוך קביעות עתים לתורה בנגלה ודא"ח והתעסקות בהרבצת

תורה ויראת שמים, ויצליחם בכל הדרוש להם ולב"ב יחיו בגשמיות וברוחניות.

הדו"ש ומברכם בכוח"ט בגשמיות וברוחניות

בגלל סיבות שונות

היציאה מאוסטריה נפסקה זמנית, והתחדשה לאחר פסח תש"ח. כאשר הגיעו הפליטים

לפריז בקיץ תש"ח, שיגר להם הרבי אגרת ברכה נוספת, בכ"ה אייר ¹⁹⁰ :

אל ידידיי אנ"ש היקרים והנעלים ותלמידי

התמימים צמודי לבבי,

וו"ח אי"א הנמצאים כעת בעי"ת

פאריז,

יע"א ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

התענגתי לשמוע אשר ת"ל באו אנ"ש

והתמימים יחיו ממדינת אוסטריא לפאריז, ומעומק לבבי הנני לברכם, יהי' בואכם לשלום,

ויעזר השי"ת אשר בקרוב יבואו גם שאר אנ"ש והתמימים יחיו הנמצאים עדיין במחנות

שונות באשכנז, ויצליח השי"ת לכולכם להסתדר בכי טוב בגשמיות וברוחניות.

במהלך קיץ תש"ח

הושלמה הגירתם של חסידי חב"ד הפליטים מרוסיה מאוסטריה לפריז. חלק מאנ"ש

התיישב בצרפת בקביעות, חלק נסע לאה"ק, ובשנת תש"ט נוסד עבורם כפר

חב"ד, וקבוצות קטנות יותר נסעו לאנגליה ואוסטרליה, ויחידים התיישבו בשאר

הארצות.

פעילות הר"ר צבי ליברמן

אחד הפליטים במחנות

העקורים שליד וינה, שעמד בקשרי מכתבים עם הרבי הריי"צ, היה החסיד הר"ר

צבי ליברמן. הוא שהה תקופה מסויימת במחנה הפליטים ביחד עם אנ"ש, ומשם פעל

לחיזוק החינוך היהודי בוינה ובסביבתה.

באגרת ששיגר באותם

ימים אל אחיו, הר"ר חיים ליברמן, מזכירו של הרבי הריי"צ, הוא מתאר את

מצבו ומקונן על מצב אחיו התמימים במחנה העקורים:

...המצב פה לעת עתה

מאויים, הננו דרים במעונות קיץ פרוצים כאכסדרה, חומרי הסקה אין, והננו דרים בחדר

אחד של ארבעה על שבעה מטר י"ב נפש.

ר' אלי' האפט וחתנו

[הר"ר אלחנן הלוי לעווין] עם משפחתו, אנכי, והאלמנה דאבע רסקין, בתו של ר'

שלמה רסקין.

הכלכלה גרועה מאוד.

מה שאנו מקבלים על שבוע שלם מספיק על יום אחד בצמצום.

לדוגמא בשבוע הזה

קבלנו 1/2 פושקע מילך לגולגולת, 400 גראם קמח, 50 – מלח, 100 – לאקשן. וזהו על כל

השבוע. הגע בעצמך שלאיש יחידי כמוני, שהמלח והקמת אינם משמשים כלום ה"ז כאילו

לא קבלתי מאומה.

אלא שאם אוכל ליסע

בקרוב עוד יספיקו לי מעותי עד פאריז – אבל מה תעשה אלמנה עני' כדאבע עם ארבעת

ילדי', ילדים חלושים, בשעה שאין לה כל משען ומשענה, והיא סובלת חרפת רעב ממש.

מאנ"ש נשארו פה מתי מספר, ואין ביכולתם להספיק לה כל צרכה. אין הקומץ משביע,

ביחוד גדול צערה והיא כמתייאשת, יראה שלא תישאר פה. וביחוד בעת האחרונה נתפשטה

שמועה שיש פתקא [וויזא לנסוע לפאריז] עבור ה' נפשות. והיא איננה בתוכם והיא בוכה

באין הפוגות יומם ולילה...

בכ"א אייר

תש"ז כותב הרבי הריי"צ לר' בנימין גורודצקי בעניינו של הר"ר ליברמן ¹⁹¹ :

...ישתדל שאל יחסר לידידי וו"ח אי"א

מוה"ר צבי שי' ליבערמאן - הנמצא כעת בוויען - כל הנחוץ לו במזונות ומלבושים וכו'.

ובראש וראשונה נא להמציא לו סכום השוה למאה שקל של ארצה"ב.

שבועות אחדים לאחר

מכן, בי"ג סיון, כותב הרבי עוד בעניין זה אל הרב גורודצקי ¹⁹² :

מידידי עוז הכי נעלה בתלמידי תומכי תמימים

דליובאוויטש בליובאוויטש, ר' צבי שי' ליבערמאן, קבלתי בעתו ידיעה טובה ת"ל אשר

הנהו בוויען, ועוסק בעניני חינוך ונהניתי מאד מזה, וכתבתי אז לידידי שי' לשלוח לו סכום

הדרוש לו לכלכלתו והלבשה והנעלה וכו', ובטח ידידי שי' קיים את פקודתי ועומד אתו בחליפות

מכתבים לדעת בפרטיות ממצבו.

הרבי הריי"צ

המשיך לעמוד בקשרי מכתבים עם הר"ר צבי ליברמן, ובד' תמוז תש"ז שיגר אליו

את האגרת הבאה ¹⁹³ :

מכתבו קראתי ונהניתי מאד מאופן וסדר עבודתו,

וברית כרותה לעבודה ותעמולה מסודרת שאינה חוזרת ריקם, ובפרט בעניני הרבצת תורה וחזוק

הדת, בודאי צריכים לקרב את האנשים בעלי כשרון המסוגלים לעניני חינוך ולהלהיבם בחום

אש נקודת היהדות, שימסרו עצמם לעבודת הק' במרץ רב, ונכון יהי' לבו בטוח אשר יצליח בעבודתו

זו כברכת והבטחת הוד כ"ק רבינו הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שכל

ענין טוב אשר החסידים ישתדלו ויתעסקו בזה יצליחו בהצלחה מופלגה בעזה"י.

הנני מצטער מנמיכת רוחו, וצריכים להתחזק

בתקוה ובטחון להשי"ת שבודאי יעזרהו להסתדר בקרוב בחיי מנוחה, נא להודיעני בפרטיות

כמה דרוש לו, כי חפצי אשר יהי' מלובש בכבוד ומסודר בדירה ואוכל כפי הדרוש, ויודיעני

כמה נצרך לו על זה, ובעזה"י אשתדל למלאות בהקדם. כן יואיל להודיעני כמה דרוש לחדש

בשביל הענקת התלמידים שמזכיר במכתבו.

נכון הדבר שישתדל בכל האפשרי ליסע לפאריז,

וכפי שידידי הר"ב שי' גאראדעצקי כותב לי, הנה אם כבודו יהי' יחד עם חבורת אנ"ש

באיזה מחנה יהי' בנקל יותר להביאו לפאריז.

המכתב למר שרייבער כתבתי כבקשתו והנני מצרפו

בזה, אשר יואיל נא למסרו ולהודיעני מהתוצאות.

השי"ת יחזק את בריאותו ויביאו אל המנוחה

ואל הנחלה להסתדר בחיים של תורה ועבודה והתעסקות בהרבצת תורה וחזוק עניני הדת, מתוך

פרנסה בהרחבה במנוחת הדעת בגשמיות וברוחניות.

לרומם קרן היהדות אצל שבורי הגוף ורצוצי

הנפש

באותו יום הוסיף

הרבי הריי"צ וכתב אל מר שרייבער, ככל הנראה מהפעילים היהודיים בוינה ¹⁹⁴ :

ידידי הנכבד וו"ח אי"א מוה"ר

צבי שי' ליבערמאן, במכתבו אלי אודות מצב היהדות בכלל וחנוך דור הצעיר בפרט במחנם הט',

העיר תשומת לבי, אשר כבודו מצד כשרונותיו הנעלים והשפעתו המרובה בשדרות הרחבות של הצבור

היהודי, נוסף על מרצו הטוב, יכול לפעול הרבה לטובת הרבצת תורה וחזוק היהדות במחנם.

הנני חפץ איפוא בזה להעיר ולעורר את כבודו,

על האחריות הגדולה המוטלת על החרדים בכלל ועל בעלי כשרון והשפעה בפרט, להקים ולהחזיק

את חומת היהדות, בלימוד התורה ושמירת מצוות מעשיות, בכל מרכזי היהודים במדינות הגולה,

ובעיקר לדאוג בעד החנוך הכשר של הדור הצעיר, שיתחנכו ברוח של תורה תמימה ויראת שמים

גמורה.

ידעתי גם ידעתי את רוב המניעות והעכובים

והקישויים שבדבר, אבל ח"ו לאמר נואש, ואדרבא צריכים להתחזק ולהתגבר ולהיות גבורי

רוח, להסיר את כל המכשולים וליסד ישיבות ות"ת עבור הצעירים, ושיעורי לימוד עבור

הקשישים ובעלי עסקים, ולרומם קרן התורה והיהדות בין אחינו בני ישראל שבורי הגוף ורצוצי

הנפש, ובזכות זה ירחמם ה' ויעזרם להסתדר בחיי מנוחה מתוך פרנסה בהרחבה בגשמיות וברוחניות.

לא אפונה אשר כבודו ימסור עצמו לעבודת הק'

במרץ רב, וידידי הנכבד וו"ח אי"א מוה"ר צבי שי' ליבערמאן בודאי יהי'

בעזרו בכל האפשרי, והשי"ת יהי' בעזרכם ותצליחו בעבודתכם הק' ובגלל זה תתברכו בכל

מילי דמיטב מנפש ועד בשר.

בכ"ח תמוז כותב הרבי עוד בנושא זה

אל הרב בנימין גורודצקי¹⁹⁵:

...אודות ידידי ר' צבי שי' ליבערמאן, טוב

מה שעשה, ובדבר שאלתו מה יוכל לעשות עוד, הנה מה שיכול וצריך לעשות, לעורר דעם חסידות

אחים'דיקן הרגש וואס תומכי תמימים דליובאוויטש בליובאוויטש האט אריינגעקלאפט אין הארצן,

אז מען באדארף טאן בשקידה ובהרגש ניט נאר אפטאן, נאר כסדר טאן און וויסן אז מען באדארף

מער טאן... [=לעורר את רגש אחוות אחים החסידי שתומכי תמימים בליובאוויטש קבעה

בלבבות, וצריכים לעשות זאת בשקידה ובהרגש, לא לעשות ולחדול, אלא בקביעות: לעסוק

בזה, ולדעת שצריכים להוסיף בזה]...

למעשה, עד תחילת חורף

תש"ח, ר' צבי נשאר עדיין במחנה העקורים בסביבות וינה. באותה תקופה ביקר

במחנות הפליטים באוסטריה הרה"ח הר"ר חייקל חאנין, ידידו של הר"ר

ליברמן, וכחודשיים לאחר ביקורו סידר ר' חייקל לידידו ניירות מעבר, והוא נסע ממחנות

העקורים לפאריז.

רבני חב"ד מסייעים ליהודי וינה

בשנת תש"ז ניסו

השרידים, האודים המוצלים מאש שחזרו לוינה, לשקם את חורבות הקהילה החרדית בעיר. אלו

פנו לרב קהילת החרדים הוינאית המפוארת לפנים "עדת ישראל", שנקראה גם

קהילת "שיף שול", הרב שלמה באומגרטן, שניצל והיגר ללונדון, וביקשו ממנו

כי יבא לעיר לסייע בידם לשקם את המקווה ולהקים מערכת כשרות.

הרב באומגרטן השיבם כי מפאת גילו ומצב בריאותו

אין ביכולתו לבא אישית, אך הציע כי יפנו לרבני ליובאוויטש הפליטים מרוסיה ששהו באותו

זמן במחנות העקורים בסמיכות לוינה, ויבקשו מהם להכשיר את המקווה ולספק להם שוחטים

יראי שמים.

הם שמעו לעצתו

ובעקבות זאת הרבנים החסידים רבי שניאור זלמן גרליק ורבי נחום שמריהו ששונקין פעלו

להכשיר את המקוה בוינה כדת וכדין, ואילו שנים מאברכי ליובאוויטש היו שוחטים

ובודקים עבור קהילת היראים ¹⁹⁶ .

פעילות למען כלל הפליטים באוסטריה

לא רק עבור הפליטים

תושבי מחנות העקורים באוסטריה מחסידי חב"ד פעל הרבי הריי"צ רבות ככל

שביכולתו, אלא עבור כלל הפליטים אשר באוסטריה.

מהאגרות הבאות עולה

מעורבתו ודאגתו של הרבי הריי"צ לכלל הפליטים, ופעלו למענם.

באגרת מכ"ב

סיון תש"ז, פונה הרבי אל הגביר יצחק גרשון וולף, מהפעילים והמנדבים לטובת

הפליטים, בשורות הבאות ¹⁹⁷ :

אין לשער גודל הזכות והמצוה לכל העוזרים

ומשתתפים בעבודת ההצלה וסדור פליטים אלו, שהם השרידים שעמדו במשך עשרות שנים במסירת

נפש על אמונה ועל דרכי התורה והמצוה, ועתה הם נמצאים במצב איום ונורא במחנות ההסגר

באשכנז ואוסטריא, וצריכים להצילם משם בעוד מועד...

הרבי עמד בקשרים גם עם

הרב יהושע משה אהרונסון, יו"ר אגודת הרבנים באוסטריה, אודות הדאגה למזון כשר

ליושבי המחנות, וכן בדאגה לחינוך היהודי באוסטריה לאחר המלחמה.

וכך כותב אלי הרבי

באגרת מד' אלול תש"ז ¹⁹⁸ :

במענה על מכתבו בדבר הספקת מזון כשר לאחב"י

יחיו הנמצאים בהמחנות, הנה עוד טרם קבלתי מכתבו פניתי בנדון זה למנהלי הדזוינט בפה

והבטיחו לעשות חו"ד ולתקן הדבר על להבא, וימים אלו קבלתי מהם העתקת המענה שקיבלו

מבא כחם בפאריז, והנני מצרפה בזה, ובבקשה להודיעני איך הוא המצב בהוה.

בדבר בקשתו לפקח על החינוך הדתי במדינתם

ואשר החליטו למסור זאת תחת נשיאותי, הנה כבר כתבו להם כי נחוץ אשר אחד הרבנים מאגודתם

היודע מצב החינוך דמדינתם על בירורו, ישלח לי הרצאה מפורטת על מצב ההוה של בתי החינוך

דמדינתם והצעות תיקונים במה יכולים לשפר ולהיטיב מצב החינוך, ולהעמידו על הגובה הראוי

בעזה"י.

כאשר ביקש אחד

העסקנים למען חיזוק הדת באוסטריה, הר"ר אברהם זילבר, לסיים את פעילותו למען

הפליטים במחנות ולעבור לפריז – כתב לו הרבי שכל עוד הדבר באפשרותו, לא יעבור לפריז

אלא יישאר ויפעל למען הפליטים .

וכך כותב לו הרבי

בט"ו מרחשון תש"ח ¹⁹⁹ :

מכתבו קבלתי ונהניתי מהודעתו ע"ד התעסקותו

הטובה בעניני חיזוק לימוד התורה ושמירת הדת במחנות ישראל המפוזרות באיזור האמעריקאני

במדינת אוסטריא, ד' עליהם יחיו.

ובדבר שאלתו, הנה צריך לעמוד חזק על משמרתו

מבלי לוותר אף על זיז כל שהוא בכל הענינים הנוגעים לחיזוק תוה"ק שמירת הדת ומנהגי

ישראל, ורק באופן זה צריך לסדר עבודתו.

אודות ההצעה לנסוע לפאריז,

הנה עד כמה שבאפשר ישאר לעת עתה על מקומו, ולמסור עצמו לעניני עבודתו בשקידה ולסדר

הענינים על מכונם כפי הדרוש בעזה"י.

הרבי לא אמר די בכל

זאת ובחורף שנת תש"ח שיגר משלחת מיוחדת שכללה את התלמידים הרב יצחק מענדל

פוזנר והרב מנחם מענדל בוימגרטן, למחנות הפליטים באוסטריה ובגרמניה לחזקם ולעודדם

בגשמיות וברוחניות ולהיוודע מה מצבם המדויק.

לקראת יציאת המשלחת,

שיגר הרבי בכ"ו טבת אגרת אל " כבוד הרבנים הגאונים ועסקני

הכלל, וביחוד לידידי אנ"ש וו"ח אי"א די בכל אתר ואתר ה' עליהם יחיו",

בבקשה לעמוד לימין המשלחת ולסייע בכל המצטרך להם²⁰⁰:

ידידיי תלמידיי היקרים והכי נעלים מופלגי

תורה ויראה ובעלי מדות תרומיות, הרב יצחק זלמן שי' פאזנער והרב מנחם מענדיל שי' בוימגארטן,

נוסעים בשליחותי לבקר את אחב"י במדינות אירופא בכלל, ומחנות הריכוז באשכז ואוסטריא

בפרט, למסור פ"ש ודברי חיזוק בשמי לכלל אחב"י שי', ולהתודע על מצבם בגשם

וברוח ומצב החינוך בפרטיות.

והנני פונה בזה לכבוד הרבנים הגאונים ועסקני

הכלל, וביחוד לידידי אנ"ש שי', שיואילו בטובם לקבל את שלוחי תלמידיי הנעלים שי'

בסבר פנים יפות, ולעזרם בכל מה דאפשר במילוי שליחותם, הן בהשגת פרטי הידיעות הנחוצות

להם והן בארגון בתי חנוך כשרים, ושאר התפקידים שמסרתי על ידם לטובת אחב"י בגשמיות

וברוחניות.

בתקוה שימלאו בקשתי, הנני שולח להם ברכתי

בהצלחה רבה בכל עניניהם, ונזכה להרמת קרן התורה וקרן ישראל וגאולה שלימה בקרוב בגשמיות

וברוחניות.

הדו"ש ומברכם בברכות מנעימות בגשמיות

וברוחניות

פעילות למען שמירת שבת באוסטריה

באותה תקופה גברה

פעילותם של ארגוני הסיוע העולמיים עבור הפליטים. בין הארגונים הללו היה ארגון

הג'וינט, והרבי הריי"צ עורר את נציגם באוסטריה לסגור את משרדי הנציגויות

בשבת.

באגרות הקודש מצויים

שני מכתבים בנושא. האגרת הראשונה, מי"ט טבת תש"ח, היא אל מנהל נציגות

הג'וינט בלינץ שבאוסטריה ²⁰¹ :

שמחתי מאוד להוודע אודות החלטתו שמשרדי

הג'וינט בלינץ יהיו סגורים בשבת.

חוץ מההמנעות מחילול שבת וחוץ מקידוש

השם על ידי שמירת שבת – ענינים גדולים מאוד, אינם יכולים כלל לבוא לידי ביטוי

במילים – באמצעות צעדו הזה הוסיף חשיבות וכבוד לעבודה הכל כך חשובה של הג'וינט .

באותו יום, שיגר

הרבי אגרת נוספת בנושא, אל "הנכבד והנעלה מר לעוויט" ²⁰² :

נודעתי שמנהל הג'וינט בלינץ – אוסטרי' –

החליט לסגור את משרדיו בשבת.

היה זה עבורי זעזוע שיכלה להיות אפשרות

שמשרדי הג'וינט יהיו פתוחים בשבת, ושמחה גדולה גרמה לי הידיעה שבלינץ הדבר השתפר.

רצוני לקוות שגם בנקודות אחרות משרדי

הג'וינט סגורים בשבת, אך כדי למנוע אפשרויות אחרות הריני מאוד מבקשו לשלוח חוזר

לכל סניפיו בדרישה שכל משרדיהם יהיו סגורים בשבת.

בציפיה לתשובה חיובית, הנני מברכו שהשם

יתברך יברכו ויצליחו בגשמיות וברוחניות.

[184] אגרת ב'תתקסג. אגרות

קודש שלו חלק ט עמוד קפט.

[185] אגרת ג'כז, אגרות

קודש שלו כרך ט עמוד רמה.

[186] אגרת ג'כח, אגרות

קודש שלו חלק ט עמוד רמז.

[187] אגרת ג'ג. אגרות קודש

שלו כרך ט עמוד רכו.

[188] אגרת ג'מא, אגרות

קודש שלו כרך ט עמוד רנט.

[189] אגרת ד'תתקכז, אגרות

קודש שלו כרך יג עמוד תמב.

[190] אגרת ג'רלד, אגרות

קודש שלו כרך ט עמוד תלב.

[191] אגרת ג'לח, אגרות

קודש שלו שלו כרך ט עמוד רנו.

[192] אגרת ג' נא, אגרות

קודש שלו כרך ט עמוד רסט. וראה גם אודותיו באגרת ג'נה.

[193] אגרת ג'עא. אגרות

קודש שלו כרך ט עמוד רפח.

[194] אגרת ג'ע. אגרות

קודש שלו כרך ט עמוד רפז.

[195] אגרת ד'תתקכא, אגרות

קודש שלו כרך יג עמוד תלה.

[196] מפי

הר' ישכר דוב קערען שי'.

[197] אגרת ג'נו, אגרות

קודש שלו כרך ט עמוד רעז.

[198] אגרת ג'קא, אגרות

קודש שלו כרך ט עמוד שטו.

[199] אגרת ג'קכח, אגרות

קודש שלו כרך ט עמוד שמא.

[200] אגרת ג'קעו, אגרות

קודש שלו כרך ט עמוד שפד.

[201] אגרת ג'קסח, אגרות

קודש שלו כרך ט עמוד שעח. תרגום חופשי מאידיש.

[202] אגרת ג'קסט, אגרות

קודש שלו כרך ט עמוד שעח. תרגום חופשי מאידיש.