שנת תרצ"ה
שנת תרצ"ה
חורף תרצ"ה בפורקרסדורף
בשלהי חודש תשרי
תרפ"ח יצא הרבי הריי"צ מרוסיה והתיישב בריגה שבלטביה. כשש שנים התגורר
הרבי בלטביה, עד שלהי שנת תרצ"ג, ואז עבר לוורשה בירת פולין.
כשנתיים ימים, מחודש
אלול תרצ"ג עד תחילת חודש תמוז תרצ"ה, גר הרבי בוורשה ואחר כך עבר לאוטבוצק
הסמוכה.
חלק גדול מתקופה זו לא
היה הרבי הריי"צ בביתו, מחמת נסיעותיו התכופות לרופאים בפריז ולמקומות המרפא בסמיכות
לוינה.
הרקע לנסיעות למקומות המרפא
על מצב בריאותו של
הרבי הריי"צ באותה תקופה ונסיעותיו למקומות הרפואה, מספר הרבי בעצמו באגרת מי"ח
תמוז תרח"צ, אל הרב דוד משה רבינוביץ, על מנת "להכיר את ידידי עם מהלך המחלה
מהתחלתה":
בבואי מארצות הברית - קיץ תר"ץ -
הייתי חלוש ונסעתי למאריענבאד. ובבואי על ראש השנה לריגא הכירו בי כי מרץ דיבורי נשתנה
מכמו שהי' ולא שמתי לב לזה.
כה עברו כשתי שנים עד שהוכר איזה חלישות
בהקול והחלטתי להתעסק ברופאים ורפואות. ואחרי אשר התעכבתי משך זמן - בשנת תרצ"ג
בברלין - אצל הרופאים היותר גדולים ובתוכם הכי נעלה פראפ. לעווי - הנהו עתה בפילאדעלפיא
- באו לידי מסקנא אשר אינם יודעים עדיין מהות המחלה, ואשר הנני מוכרח להיות תחת השגחת
רופאים מומחים.
כה עבר עלי כשני שנים. מזמן לזמן הייתי תחת
השגחת ובקורת רופאים מומחים ל"ע, ולא עתה הנה מזמן לזמן הורע מצב בריאותי.
בחורף תרצ"ה נסעתי לוויען ובקרוני הרופאים
הכי מפורסמים בוויען, ואחדים מהם עמדו על מהות המחלה, אבל אמרו כי אין להם רפואות מועילות
לזה.
בעת ההיא הי' שם רופא יהודי מפליטי אשכנז
- גערזאן שמו - והוא בעל שיטה חדשה בסדרי האכילה - דיעט - ונכנסתי להסענאטאריום שלו
אצל וויען, וכעבור כחדש ימים הנה ת"ל עמדה המחלה מלכת הלאה, התעכבתי כמשלש חדשים
ונראה ת"ל הטבה.
הד"ר גערזאן אמר מראש כי רפואת מחלה
זו דורשת זמן מרובה, ואשר מהלכה יהי' חליפות פעם יוטב ופעם להיפך, עד אשר יתן השי"ת
ויהי' הטבה גמורה.
מפני סיבות שונות נסע הד"ר גערזאן מוויען
לפאריז, ובקיץ תרצ"ו נסעתי אליו לפאריז בהסענאטאריום שלו על משך כשמונה שבועות.
בתחלת שנת תרצ"ז, נסע הד"ר גערזאן
לארצות הברית, והנה עתה בנויארק.
בחורף תרצ"ז הייתי בפאריז אצל הפראפ.
המפורסמים, ומצאו כי הוטב מצבי מכמו שהי', והסכימו לדעת הד"ר גערזאן ושיטתו, והחליטו
כי מוכרח אשר פעמיים בשנה בקיץ ובחורף עלי להיות בסענאטאריום איזה משך זמן.
בחורף העבר שוב נסעתי לפאריז ובקרוני הרופאים
המפורסמים אשר כבר מכירים אותי, כן חדשים שלא הכירוני מקודם, וכולם באים לידי מסקנה
אחת אשר ת"ל המחלה עומדת במצב להתרפאות. מובן הדבר שדורש זמן - אבל צריכים התעסקות
בכל הדברים אשר ציוה ד"ר גערזאן.
מרשים לי לדבר לא הרבה, אבל לא לעמול, ניט
פארמאטערין [=לא לייגע] - לכתוב הרבה, רק פעם בארבעה חדשים לנוח כשני חדשים בסענאטאריום
תחת השגחה מסודרה .
תוכנית לנסיעה בדרך לארץ הקודש
תוכנית הנסיעה למקום
המרפא שליד וינה עלתה כבר בשנת תרצ"ד כחלק מתכנית של מסע נוסף לארץ הקודש
והפעם בהשתתפות הרבי נשיא דורנו. כך עולה מהאגרת הבאה אותה כתב הרבי הריי"צ
ביום ראשון ט' ניסן תרצ"ד, אל "בתי היקרה והחביבה מ' חי' מושקא תי',
חתני יקירי וחביבי הרב רמ"מ שי'" 70 :
...הפראפ' ש"ז מייעצני להיות
בוויען, לשאול בשם את הפראפ'. דעתו הוא כי בכל שנה צריכים לידע דעת הפראפ', וכאשר
הנסיעה לברלין אי אפשר, גם כי הפר' לעוי הוא בלונדון, ע"כ דעתו על ויען.
ואני תשוקתי היתה לבקר בל"נ מקומות
הקודש באה"ק ת"ו בקיץ זה, ושיהי' בסדר מסודר, הייתי חפץ בל"נ להיות
ל"ג בעומר במירון וחגה"ש בירושלים ת"ו, ושלא יהי' במהירות ומרוצה
כמו בשנת תרפ"ט, ואשר רעייתי כבוד אמך וחותנך תסע אתי, והייתי חפץ אשר גם
בעלך הנכבד אתה חתני תסע אתנו צלחה.
והנה כפי שהפראפ' ש"ס מציע להיות
בוויען, ואפשר הצדק אתו (הוא אמר שחפץ גם כן להיות עמי), הנה חפצי לדעת אם באפשרך
מצד הניירות שלך לבוא לויען, כי במדה האפשרית הנה להיותך בויען הוא נחוץ, באשר אתה
יודע כל מה שחשבו ואמרו הפראפ' בבערלין, ושם הייתי שומע חו"ד אם אפשרי לי
הנסיעה לאה"ק ת"ו שלא תכבד עלי, והייתי מחליט בל"נ לנסוע
בשעטומ"צ. הנסיעה לפ"ד צריכה זמן כחמשה שבועות, ומשם לנסוע למארינעבאד
צלחה.
...אשר על כן הנני מבקשך להודיעני תיכף
ומיד אם אפשר לך לבוא לויען אחר יום טוב הבעל"ט, כן מהראוי שתהי' ברייזע
ביורא [=משרד נסיעות] לדעת איזה ויזעס דרושים, למי שיש לו פאספ' כמו אצלך, למען
לנסוע לאה"ק, וכמובן אשר יש הפרש דרך איזה מדינות תהי' הנסיעה, וגם אפשר
תעיין באיזה דרכים אפשר לנסוע, וכמה עולה הנסיעה במערכה ב'.
שהות ממושכת בפורקרסדורף
למעשה, תוכנית
הנסיעה האמורה לארץ הקודש לא יצאה אל הפועל. באמצע חודש כסלו תרצ"ה נסע הרבי
הריי"צ לבית המרפא "וועסט-ענד" פורקרסדורף הסמוך לוינה, ובהוראת הרופאים
שהה שם בחורף תרצ"ה, כארבעה וחצי חודשים, עד תחילת חודש ניסן.
מקום המרפא 'פורקרסדורף'
נמצא באזור הנקרא "ווינער וואלד", "יער וינה", והוא אזור יפה
ועשיר בצמחיה, במרחק של כחצי שעה נסיעה מוינה רבתי. בעיירה פורקרסדורף רכשה המשפחה
היהודייה האמידה צוקרמאנדל שטח ובנתה בו את "סנטוריום פורקרסדורף" לפי
תוכניותיו של הארכיטקט הנודע יוסף הופמאן.
בפארק השייך
לסנטוריום נמצאים מעיינות מרפא טבעיים והסנטוריום הציע מקום החלמה וטיפולי פיזיותרפיה,
והיה נחשב מקום מפגש ל"חברה הגבוהה" בימים ההם בוינה.
כאשר הרבי
הריי"צ היה נוסע למקומות המרפא השונים, היה נוסע אתו גם אחד ממזכיריו או אחד מבני
ביתו ולעתים היה זה חתנו הרבי נשיא דורנו. כך היה גם בנסיעה הנוכחית, בעוד הרבנית חי'
מושקא שוהה בתקופה זו בוורשה, ולשם שיגר אליה אביה את אגרותיו.
עם הגיעו
לפורקרסדורף, באמצע חודש כסלו, כתב הרבי הריי"צ לבתו הרבנית חי' מושקא על קורותיו
במקום 71 :
בתי יקירתי חביבתי מרת חי' מושקא תי',
הנסיעה הייתה טובה מאוד. שאלת הויזה
הסתדרה והכל היה טוב.
כאן חם מאוד לא רק בבית המלון, בו יש
הסקה מרכזית, אלא גם ברחוב, יהי' חם ללכת במעיל הקיץ.
אני מבקש ממך שתואילי נא להיכנס לסבתא
תחי', למסור את מכתבי אלי'. כתבי דרישת שלום.
וביום רביעי
כ"א כסלו כותב הרבי הריי"צ, על נייר המכתבים של סנטוריום "וועסטענד",
אל "בתי יקירתי חביבתי מרת חי' מושקא תי'" 72 :
...היום עבר שבוע להיותי
"גערזאניסט", כלומר מבצע את הטיפול של גערזאן. כפי הנראה יש לו שיטה
מסויימת מנוסה. אני מרגיש טוב ב"ה, ומקווה שהשי"ת בוודאי יעזור.
לילה טוב, בת יקרה, ו"תמיד"
טוב. אני מבקש ממך לכתוב תכופות.
ובמוצאי שבת פרשת
ויגש, ט' טבת, מוסיף הרבי וכותב לה 73 :
...אצלי אין חדשות, אני מבצע את הטיפול
של גערזאן במירב הדיוק, ומקוה שהשי"ת יעזור שזה יתן תוצאות טובות ורפואה
שלמה...
תמונה למזכרת נצח
במכתב הבא אל הרבנית,
מיום חמישי כ"ז שבט תרצ"ה, מציין אביה את עובדת שהותו של בעלה-חתנו
כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו יחד עמו. ואילו הרבי נשיא דורנו מצידו רשם ביומנו
דברים וסיפורים ששמע באותם ימים מחותנו הרבי הריי"צ (ראה להלן עמוד ##
ואילך).
החותן והחתן אף
הצטלמו אז בתמונה משותפת למזכרת נצח עליה רשם הרבי בכתב יד קדשו: 'כ"ה
אדר ראשון תרצ"ה פורקעסדארף' , תמונה שרק כעבור
שנים רבות ראתה אור.
ציון התאריך על גבי
התמונה מלמד גם כי הרבי נשיא דורנו שהה במחיצת חותנו בתקופה זו לפחות מספר שבועות.
וכך כותב הרבי הריי"צ
אל "בתי יקירתי חביבתי מרת חי' מושקא תי'" 74 :
בת אהובה, זה זמן ניכר שלא קיבלתי ממך
דרישת שלום. כוונתי למכתב מפורט. דרישות שלום יש לי ממך על ידי אישך הנכבד חתני יקירי
וחביבי שי', אני מבקש ממך לכתוב לי לעתים יותר קרובות ובפרטיות .
ובערב שבת פרשת
שמיני, כ"ד אדר שני תרצ"ה, כתב הרבי הריי"צ אגרת מיוחדת לרגל יום
הולדתה שחל למחרת אל "בתי יקירתי חביבתי מרת חי' מושקא תי'" 75 :
...יום ההולדת שלך האהוב והמאושר לנו
הוא מחר כ"ה אדר שני, והנני שולח לך, בת אהובה, את המזל-טוב הלבבי שלי עם
מיטב הברכות, שאת ובעלך האהוב חתננו היקר והנכבד שי' תהיו מאושרים בכל טוב בגשמיות
וברוחניות. והנני אביך האוהבך בלי גבול והמברכך.
שיפור המצב הרפואי
על תוצאות הטיפול
הרפואי שעבר הרבי הריי"צ במקום המרפא, כותב בכ"ו טבת מזכירו הרב יחזקאל פייגין
(שנשאר כל העת בוורשה) במכתב לר"י שמוטקין:
...הנהו כעת בווין עדין
כידוע לכבודו, במצב בריאותו הנה עד זמן האחרון נתקבלו מכתבים כי הרופאים אומרים שיש
ב"ה הטבה במצב בריאותו, אבל הוא עדין לא הרגיש.
בימים האחרונים נתקבל
מכתב כי ב"ה הוא בעצמו מרגיש הטבה מעט בבריאותו, אבל דעת הרופאים כי טובת
ואושר בריאותו היתה כי יתעכב שם זמן נכון במשך כל החורף, ואם כי עדין ספק גדול אם יוכל
להתעכב כ"כ, כי פשוט אין במה, וכבר כתב לי כי סובל שם מחסור, אבל לפועל אולי יעזור
השי"ת ויוכל להתעכב כמה שדרוש, אחרי כי ב"ה נראה כי ההתרפאות כשורה.
ובי"ב אדר
ראשון כותב הרב פייגין לרא"נ שקליאר:
בדבר שאלתך ממצב בריאות
כ"ק אדמו"ר שליט"א, הנה המכתב משבועיים האחרונים הוא כי התחיל להרגיש
בעצמו הטבה במצב בריאותו ב"ה, כי עד עת ההיא הי' הכל הנחמה מה שהרופאים היו אומרים
כי ההתרפאות כשורה, וב"ה כי מרגיש בעצמו אשר לבד הטוב בזה כי הוקלו ב"ה היסורים,
הנה עוד בזה אשר נראה כי הרופאים מכוונים בדרכי ההתרפאות שלהם, ויש לקוות כי ב"ה
יתרפא בשלימות.
יעזור השם כי לא יהיו
מניעות, כי הרופאים אומרים כי הצלחת בריאותו היתה אשר יתעכב שם עוד זמן נכון, וכפי
שהנני מרגיש ממכתבו מצדו לא הי' מניעה לזה, רק כותב כי אינו רואה לע"ע האפשרית
לחשוב מזמן כזה, מחמת חוסר האמצעים.
בתחילת אדר שני פנה הרב
פייגין עצמו לרבי הריי"צ בשאלה לגבי מצב בריאותו:
נשאלתי מהרבה אנ"ש
יחיו, בדבר מצב בריאותו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, כי רוצים לידע המצב כמו
שהוא, ועל כן אבקש להודיעני מה להשיב על זה, כי גם אני לא אדע המצב כמו שהוא בשבועות
האחרונות.
הרבי הריי"צ ענה
לו על כך בז' אדר שני 76 :
בבואי לוויען הנה - ל"ע - הוכבד עלי
הדיבור וההילוך ביותר, הייתי אצל הרבה פראפעסארין ודעותיהם היו שונות, וכולם אמרו אשר
ראשית כל צריכים לעשות הרפואות בכדי שלא יוגרע ח"ו, ודרוש לזה זמן רב והתעסקות
מרובה, ובלתי בדוקה באופן הפעולה.
כשבאתי להרופא מומחה גערזאן, אמר כי יודע הוא מה
היא החולי, ובאה על ידי רוב צער ויסורים פנימיים, אומר הוא למפרע כי בהב' חדשים הראשונים
יוטב מעט, ובהב' השניים יוכבד, ובחדש החמישי כו' וכה ילך בעלי' והפכו, ומקוה הוא לרפואה
בעזה"י, והחלטתי להיות אצלו.
וכן הי', כי בהב' חדשים הראשונים הוטב מעט,
ובחדש הג' עמד על מצב אחד, ובחדש הד' פעם טוב יותר ופעם כו'. עלי לשמור הדיעט וכל עניני
הרפואה ולמעט בדבור, היינו לדבר בהפסקות ולנוח הרבה, ההתעסקות בכתב ובקריאה אפשר לי.
הוא מקוה להשם יתברך כי בריאותי יוטב, שאפשר
יהי' לדבר בלי הגבלות מיוחדות, אבל לזה נדרש עשיית הקוהר [=הטיפול הרפואי] כששה שבעה
חדשים, וכן הוא המצב בהוה, אשר בכללות הוטב מכמו שהי' והשם יתברך ישלח לי רפואה שלמה
כו'.
סיוע מהאדמו"ר מקופישטניץ
מי שסייע רבות לרבי
הריי"צ בשהותו במקום המרפא ליד וינה, היה רבי אברהם יהושע העשל, לימים האדמו"ר
מקופישטניץ 77 . בין הרבי הריי"צ ובין רבי אברהם יהושע העשל שררה קרבה
יתירה, בעקבות נסיעותיו של התכופות של הרבי למקומות המרפא ליד וינה. האדמו"ר
מקופישטניץ, שהיה באותם ימים ממנהיגי היהדות החרדית בוינה וטיפל בעניניי היהדות
בעיר, הכיר באופן אישי את טובי הרופאים בעיר שאחדים מהם אף ניהלו בתי רפואה. במהלך
שהותו של הרבי הריי"צ במקומות המרפא הסמוכים לוינה, דאג רבי אברהם יהושע
העשיל לגייס עבורו את טובי הרופאים, וכן לארוחות כשרות ולמניין לתפילות בציבור.
כאמור, הרבי
הריי"צ שהה באותה שעה בפורקרסדורף כארבעה וחצי חודשים, עד תחילת חודש ניסן.
משם נסע הרבי למספר ימים לוינה, שם נפגש עם אישים שונים, וכן קיבל אנשים ליחידות
(כפי שיסופר להלן בהרחבה). בי"ב ניסן, לקראת ימי חג הפסח תרצ"ה, חזר לביתו
בוורשה.
באגרת בנושא זה
מכ"ד תמוז, מסכם הרבי את מה שעבר עליו, מההיבט הרפואי, במהלך שהותו
בפורקרסדורף בימי החורף 78 :
מצב בריאותי בהוה עדיין לא הוטב, עוסק
הנני ברפואות, ושמירת דיעט כבד, כפי הוראת הד"ר גערזאן, אשר בהסענאטריום שלו –
סביבות ויען – התעכבתי כחמשה חדשים בחרף העבר, וכפי הוראת הפראפעסרין שביקרו אותי
קודם שנכנסתי להסענאטריום וביציאתי משם מצאו תועלת רב, והעיקר הוא הדיעט בשלילת
אכילת בשר, דגים, מלח, רק לחם שחור, מיני ירקות פירות וצמחים...
'פדיון-נפש' שכתבה הרבנית
בהקשר זה, מן העניין
להביא נוסח של 'פדיון-נפש' שכתבה בימים ההם אמו של הרבי הריי"צ, הרבנית
הצדקנית מרת שטערנא שרה ע"ה, להצלחת הטיפולים הרפואיים של בנה הרבי.
וכך כותבת הרבנית 79 :
...אנא אדון הסליחות ובעל הרחמים, רחם
נא על בני יחידי יוסף יצחק בן שטערנא שרה, הוא יחיד במסירות נפש ממש בדור הזה על
כל עניני יהדות, וממשפחתנו הרמה הוא נשאר רבי יחיד, מחסידי חב"ד, והוא חולה,
הלשון לא כדבעי והדאק' [=הרופאים] אומרים שלא לדבר חסידות זמן ארוך, והוא מעוטף
ביסורים גדולים מזה.
רחם נא על הנפש היקר הזה, שלח נא רפואה
שלימה על ידי הפראפ' מוויען, שלח נא רבש"ע המלאך רפאל עמהם, ער זאל גיהיילט
ווערין על רמ"ח אברי' ושס"ה גידי', טוא אפ רבש"ע דעם גרויסין קטרוג
אויף חסידות, און העלף אים ער זאל מרביץ תורה זיין בישראל און דינען דיר אגיזונטער
עד ביאת גואל צדק, העלף אים רבש"ע בגשמיות ורוחניות בזכות אבותנו הק'
והטהורים זכותם יגן עלינו.
[=שלח נא רפואה שלימה על-ידי הפרופסורים
מווינא, שלח נא ריבונו של עולם את המלאך רפאל עמהם, שיתרפא ברמ"ח אבריו
ושס"ה גידיו. בטל ריבונו של עולם את הקיטרוג הגדול שעל החסידות, ועזור לו
שירביץ תורה בישראל ויעבוד אותך בבריאות עד ביאת גואל צדק. עזרהו ריבונו של עולם
בגשמיות ורוחניות בזכות אבותינו הקדושים והטהורים זכותם יגן עלינו].
עסקנות ציבורית מסועפת
למרות מצב בריאותו,
גם בהיותו במקום המרפא המשיך הרבי הריי"צ בעבודת הקודש שלו בעסקנות ציבורית
מסועפת בענייני הכלל ובהנהגת ציבור החסידים. כפי שנזכר לעיל, הרופאים אסרו על הרבי
הריי"צ לדבר הרבה אך התירו לו לכתוב כרצונו והרבי שכידוע ניחן בעט סופרים
מופלאה והיה כתבא רבא במידה בלתי מצויה, השתמש בכוח הכתיבה ומאותם ימים מצויות אגרות
קודש רבות. והעיון באגרות אותה תקופה מלמד על הקשת הרחבה של הנושאים בהם עסק הרבי
בשהותו הממושכת בפורקרסדורף.
מדובר בשורה ארוכה
של אגרות קודש לאישים שונים והמכתבים הרבים עוסקים בהתחזקות בדרכי התורה והמצוות
ובהליכה בדרכי החסידות; התכתבות עם מנהל אגודת חב"ד בארצות הברית בענייני
עסקנות ציבורית; מכתב חיזוק לאנ"ש בתל אביב להליכה בדרכי החסידות; התכתבות עם
הרב חיים יוסף רוזנבלום ועוד.
בנוסף להתכתבות
בענייני העסקנות הציבורית, נדפסו כמה אגרות שכתב בתקופה זו אל בתו, הרבנית הצדקנית
מרת חי' מושקא ע"ה ז"ל. אגרות אלו, שנכתבו ברובן באידיש, מתייחדות
בסגנונן המיוחד המביא לידי ביטוי את הקשר הפנימי-נפשי של הרבי הריי"צ עם בתו
הרבנית, מעל ומעבר לידוע ומוכר בקשרי אב ובת מן השורה, ומעבר למה שאנשים מן השורה
מסוגלים להבין ולהשיג.
בין האגרות שכתב הרבי
הריי"צ לבתו הרבנית באותה תקופה, בולטת ומתייחדת אגרת ארוכה ששיגר אליה בט"ז
שבט 80 . האגרת, הכתובה באידיש, מתפרסת באגרות הקודש הנדפסות על פני
למעלה ממאה ועשרים עמודים (!), ותוכנה עוסק בסיפור ארוך על תלמידי הבעל שם טוב,
ולאורך המכתב מתאר הרבי בצורה חיה את פרשת התקרבותו לתורת החסידות ודרכי החסידות
של אחד מגאוני הדור, דברים שמביאים לידי ביטוי עז עקרונות מרכזיים בהשקפת ושיטת
החסידות..
ביקורי אישים וקבוצות
שהותו של הרבי
בסביבות העיר וינה בחורף תרצ"ה היתה לצרכי רפואה והוא שהה במקום מרפא, אך
הרבי לא הרשה לעצמו לנוח ולהנפש. כשם שלא הפסיק אף ליום אחד את העסקנות הציבורית
והרבה לכתוב מכתבים, כך נענה לבקשות של יחידים וקבוצות שהשמועה על נוכחתו הגיעה
אליהם, לבקרו כדי לקבל את ברכתו הק' וליהנות ממנו עצה ותושיה.
עדויות על כמה ממפגשים
אלו התפרסמו במשך השנים מעל גבי בימות שונות ובאלו נעסוק בשורות הבאות, בשילוב
רשמים מפגישות שאין בידינו את התאריך המדוייק בו התקיימו.
הרבי מכניס את הנערים אל חותנו
על פגישה מעניינת עם
הרבי הריי"צ במעון המרפא, שיצאה אל הפועל הודות להתערבות אישית של הרבי נשיא
דורנו, פורסם לימים בשמם של משתתפי הפגישה הנגיד הנודע הר"ר אליהו רייכמן והגאון
הגדול הרב משה ניישלס, לימים גאב"ד שיכון סקווירא בארצות הברית, ילידי וינה 81 :
באותם ימים התפרסם
כי בגלל חולשת בריאותו, לא יקבל הרבי הריי"צ אנשים. ברם, שניהם שהיו בגיל בר
מצוה בערך (ר' אליהו רייכמן היה אז נער בן 12) החליטו למרות זאת לגשת למעון הרבי.
הם צעדו ברגל את המרחק הגדול מהעיר וינה עד למקום המרפא, אך בהגיעם עייפים למקום
נאמר להם כי אין אפשרות כניסה לרבי.
תוך כדי כך מגיע מן
הרחוב אברך צעיר, אשר כפי שהסתבר לאחר מכן היה זה הרבי נשיא דורנו. כאשר הרבי שמע כי
נערים אלה טרחו לבוא ברגל כדי לראות את הרבי הריי"צ ולקבל את ברכתו הקדושה,
ביקש מהם להמתין. הוא נכנס אל הקודש פנימה וחזר באמרו לנערים כי הם יכולים להכנס,
וכך נכנסו וקיבלו את ברכת הרבי הריי"צ.
שנים רבות אחר כך, בימי
ה"שבעה" אודות הרבנית חי' מושקא ע"ה ז"ל, בכ"ז שבט
תשמ"ח, הגיע הרב ניישלאס אל הרבי לניחום אבלים, ובדבריו הזכיר את עובדת שהותו
ביחד עם הרבי אצל הרבי הריי"צ בוינה בשנת תרצ"ה 82 .
ליצור 'שייכות' עם הרבי
על הוראה מעניינת
שקיבל מהרבי הריי"צ בוינה, סיפר לימים הגאון החסיד הרב מרדכי הארליג 83 :
"זכיתי לראות
לראשונה את אדמו"ר הריי"צ כאשר הגיע לשהות לצורך בריאותו בסנטוריום בוינה.
נתבקשנו, קבוצת אברכים מחסידי טשורטקוב, לבוא להתפלל אצלו כדי שיהיה לו מנין לתפלה
ואני זכיתי להיות המארגן של קבוצה זו. אדמו"ר הריי"צ קירב אותנו, ומאז
הנני זוכר גם את כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, אשר חותנו אדמו"ר
הריי"צ נ"ע אמר לנו כמה פעמים כי ראוי לנו להתקרב אליו וליצור 'שייכות
אתו'.
"זכורני שהתפעלנו
אז במיוחד מהתבטלותו של חתנו הרבי נשיא דורנו לפני אדמו"ר הריי"צ
נ"ע במדה בלתי רגילה. מאז זכיתי גם בקשרים עם כ"ק אדמו"ר נשיא
דורנו".
ביקור בנש"ק מצאצאי רוזין
אחד האישים עמם היה
הרבי הריי"צ בהיכרות בהיותו בוינה, הוא הרב מאיר נתן הופשטיין, ממקורביו של
האדמו"ר מקופישטניץ. הרבי הריי"צ כותב אודותיו 84 "אחד ממכרי ר' מאיר נתן שי' האפשטיין מוויען וכעת
בירושלים עה"ק תובב"א כותב לי"...
בספר "שמועות
וסיפורים" להרה"ח ר' רפאל הכהן, מובאים מספר סיפורים אודות תקופת שהותו
של הרבי הריי"צ בפורקרסדורף, אותם שמע מהרב הופשטיין:
בנש"ק מצאצאי
רוזין בא לוינה, ושמע שכ"ק אדמו"ר הריי"צ נמצא בפורקעסדארף הסמוכה
לוינה. הוא רצה להיכנס אליו, והלך אתו ר' מאיר נתן הופשטיין שגר אז בוינה, וכשנכנס
לכ"ק אדמו"ר זי"ע אמר לו שיספר לו סיפור מאדמו"ר הזקן ששמע
מאבותיו:
פעם בליל ראש השנה,
הנה הרב המגיד ז"ל כבר גמר תפלתו, וגם כל התלמידים, רק אדמו"ר הזקן התפלל
עדיין. והרב המגיד חיכה עליו ולא ערך את השולחן, והיות שהיה הצעיר שבחבורה, הנה
במחשבתם של התלמידים הקדושים עלה כעין קפידא על אדמו"ר הזקן שהרב המגיד צריך
לחכות עליו, והרב המגיד הרגיש מחשבתם ואמר להם, זלמינא כשאומר "וידע כל פעול
כי אתה פעלתו", אינו זז מהשטענדער שעליו מתפלל עד שהשטענדער מרגיש את זה כי
אתה פעלתו.
אחר כך אמר לו
אדמו"ר הריי"צ, כנראה שליובאוויטש עם רוזין יש להם שייכות, והראיה, שבעת
שהיה ההסתלקות של הצדיק הקדוש מרוזין ואז לא היה טעלעגראף וכו', והנה ראו שאדמו"ר
הצמח צדק ישב "שבעה" כחצי שעה כדין על תלמיד-חכם שבדור שנפטר. ואחר כך
לאחר זמן נודע שאז נסתלק הקדוש מרוזין.
תפילה באריכות גדולה ובבכיות עצומות
עוד סיפר לי
רמ"נ הופשטיין הנ"ל:
בהיות כ"ק
אדמו"ר הריי"צ בפורקעסדארף, חל ב' ניסן ביום ו', ושלח אדמו"ר לבקש
מאנשי העיר שישלחו לו כמה בחורים למנין, כי יש לו יארצייט אחרי אביו אדמו"ר נ"ע.
אחד מהנכבדים רצה גם
כן להיות נוכח בתפילת אדמו"ר, והיה לו חנות, והשאיר את החנות על הפקידים, כי חשב
שזה יקח שעה בערך, והנה אדמו"ר התפלל באריכות גדולה ובבכיות עצומות, וארך זה
כמה שעות, ובא בשעה אחד אחר הצהריים, והדבר נתפרסם לרבים. ולשנה הבאה לב' ניסן 85 שכרו אוטובוס מיוחד, ובאו הרבה אנשים לתפלה, והנה
אדמו"ר הריי"צ התפלל פשוט בזמן קצר כרגיל 86 .
כשאין דגל לבן
עוד סיפר לי
הרמ"נ הופשטיין הנ"ל, שפעם דיבר אדמו"ר הריי"צ עם אנשי ועד
הקהלה דוינה באיזה ענין, והמשיל להם משל (אבל אינני זוכר למה היה זה מכוון), שפעם
בזמן מלחמה נסעה אוניה בים והנה פגשו באוניית האוייב וגמרו להכנע לפניהם, והסדר
שצריכים לתלות דגל לבן שזהו הסימן של כניעה, ולא היה שם אף חתיכת בד לבן לעשות מזה
דגל, ובגלל זה הרגו את כולם שנמצאו בהאניה מחמת חוסר הבד הלבן.
ביקור הרב רפאל הכהן
גם מספר הסיפורים
האמורים בשם הרב הופשטיין, החסיד ר' רפאל כהן עצמו, ביקר אצל הרבי בשהותו במעון
המרפא בפורקרסדורף, בדרכו מרוסיה לארץ ישראל. וכך מספר ר' רפאל כהן על אותו ביקור בספרו
"מאחורי מסך הברזל" 87 :
באותם ימים שהה
אדמו"ר הריי"צ בבית מרפא בעיר פורקרסדורף הסמוכה לוינה. מכיוון שאפשר
היה לנסוע לארץ הקודש במספר דרכים, בחרתי לעבור דווקא דרך וינה, כדי להתראות עם
הרבי.
בכ"ד בשבט
בהשכמה הגענו לוינה. השארנו את חפצינו בתחנת הרכבת ונסענו לפורקסדורף. אשתי, אני
וארבעת ילדינו שהבכירה שבהם הייתה אז בת שלוש עשרה שנה, ובני הקטן יואל [לימים
ה'חוזר' של הרבי] בן חמש בלבד. מזג האוויר היה חורפי, הכל היה מכוסה בשלג והתנהלנו
לאיטנו. בבניינים גדולים שבהם נמצא בית המרפא, שאלתי על הרב שניאורסאהן, ומה מאוד
הופתעתי כאשר שאלוני אם אני מחפש את שניאורסאהן הצעיר או המבוגר. הבינותי שגם חתן
הרבי הרמ"ש נמצא במקום, וביקשתי לראות אותו קודם.
בהיכנסי לחדרו שמח
בי מאוד, ושאלני על בני משפחתי. השיבותי שהם מחכים לי בחצר. בחמימות סיפר שהכין
עבורנו חדר מתאים על פי הוראת חותנו, וכן שלח שליח מיוחד לפגשנו בתחנת הרכבת, אך
השליח לא מצאנו משום מה.
חתן הרבי, כ"ק
אדמו"ר נשיא דורנו, התענין בכל הפרטים הנחוצים לנו. סיפרתי לו שתודה
להשי"ת לא חסר לנו מאומה, וגם התפללתי כבר ברכבת על מנת שכל היום יהיה פנוי
לפני. הוכנסנו לחדר חמים ונעים כך שיכולתי לנוח קצת. אותי עניין במיוחד מתי אוכל
להיכנס ליחידות. כעבור שעה קלה הודיע לי שהרבי יקבלני בעוד חצי שעה.
שמונה שנים לפני
אותו יום היה המעשה הבא:
בי"ב בתמוז תרפ"ז
שוחרר הרבי הריי"צ ממאסרו, ובראש השנה תרפ"ח נסעתי אל הרבי כבכל שנה.
בג' בתשרי נכנסתי ליחידות, וטרם צאתי ברכני הרבי, ובין השאר אמר: "מ'זאהל זיך
זעהען געזונטער הייט" [=שנתראה שוב בבריאות]. יצאתי ונסעתי למוסקבה לביתי.
בין כה וכה העתיק הרבי מקום מושבו ללטביה, וטרם צאתו - חג סוכות תרפ"ח - נהרו
המונים ללנינגרד כדי להתראות עם הרבי. גם אני הייתי ביניהם, וכשנכנסתי ליחידות
במוצאי שמחת תורה בשעה ארבע לפנות בוקר, אמר לי הרבי "מיט דעם ביסטו נאך ניט
יוצא" [=בזה עדיין לא יצאת ידי חובה].
לא הבינותי את כוונת
דבריו, והרבי שהבחין בזה המשיך ואמר: "מ'האט דאך גערעדט אז מ'זאל זיך זעהען
געזונטער הייט, מיט דעם ביסטו נאך ניט יוצא" [=דובר שנתראה בבריאות. ראיה זו
שהתראנו היא מחוץ לחשבון]. נפרדתי מעמו ויצאתי. למחרת בשמונה בבוקר, יצא הרבי עם
כל בני ביתו וספריו עמו ללטביה.
ברכת הרבי נתקיימה
עכשיו בוינה, אחרי שמונה שנים.
נכנסתי בשעה הקבועה
אל הרבי. הוא קבלני במבט מלא חיבה. שאלתו הראשונה היתה: "מה שלום אנשי שלומנו
במוסקבה"? עניתי לו: "כולם עומדים בתשוקה ובצמאון לרגע בו יוכלו להתראות
עם כבוד קדושתו".
על זה ענה לי:
"בתניא כתוב שכל נשמה נשתלשלה מעולם העליון, ולכן יש בכל אחד עשרה כוחות כנגד
עשר ספירות שנשתלשלו מהם. ובדיני התורה של ארבע רשויות לשבת בענין הטלטול מרשות
לרשות, יש מקום שלמעלה מעשרה והוא נקרא "מקום פטור", זאת אומרת ששם מותר
לטלטל ואין שם גבולות ומחיצות. ובכן, כאשר הנשמה מתקשרת בשרשה למעלה, הרי אין שם
מחיצות, ואם כן נמצאים כולם ביחד".
אחר כך התענין הרבי
שעה ארוכה אודות אנשים פרטים ומעשיהם, אך רוצה אני להזכיר את האיש שעליו התענין
בראשונה.
"מה שלום ישראל
שניאורוב"? שאלני.
איש זה היה יליד
ארשע, גר במוסקבה שנים רבות וה' ברכו בעושר רב, וכן היה מראשי "וועד הקהילה
היהודית" במוסקבה. הוא פעל רבות. כאשר נאסר הרבי בשנת תרפ"ז, היה הוא
בין אלה שעסקו יומם ולילה למען שחרורו של הרבי, ועליו התענין הרבי במיוחד.
בהמשך היחידות
ביקשני הרבי: רצוני לבקש ממך משהו. כאן בוינה יש צעירי אגודת ישראל, שאמנם אינם
"תמימים" אבל די חרדים. לכן אבקשך להתוועד אתם. היכן ומתי – כל זה יסדר
לך חתני, והוסיף:
בדרך כלל כל אלה
הבאים מרוסיה אינם מפסיקים לספר עד כמה לא טוב שם, מתארים את הגזירות על היהודים,
אבל יש גם מה לספר מריבוי הטוב ששם. את המסירות נפש, שאף על פי שלא מרשים,
שאוסרים, ששולחים למרחקים מבלי להתחשב, בכל זאת לומדים שם ומקיימים מצוות. יש שם
ב"ה ישיבות וחדרים, ויש מסירות נפש גדולה על כל דבר בקיום התורה ומצוותיה:
חינוך, שבת וכדומה. כדאי שנושא ההתוועדות שלך יהיה בעניין זה, על הטוב אשר שם ועל
מסירות הנפש.
אחר כך שאלתי האם
אוכל להכניס את בני הקטן יואל לקבלת ברכה. וענה לי שיכנסו כל בני המשפחה. ואמנם,
בשעה ארבע אחר הצהריים נכנסנו כולנו לקבלת ברכתו הקדושה.
לסיום שאלני:
"ובמה חושב אתה לעסוק בארץ ישראל"? והמשיך: "הרי בארץ ישראל ישנן
שתי אפשרויות; האחת לעבוד עבודה פשוטה, שלזה צריך כח, ואתה הרי זה עתה חוזר מהגלות
ואין לך כח, והשניה, לסחור, אך לזה צריך כסף וזה הרי אין לך. ובכן מה תעשה?"
שתקתי.
הרבי הרהר מעט והשיב
בעצמו תשובה לשאלתו: "אם כן, זוהי מדריגת "אין", אז
מ"אין" - יבוא עזרי!" ויברכנו. הפעם נוסח ברכתו היה שונה, והוא אמר:
"נשמע בשורות טובות איש מרעהו", ויצאנו.
חתנו, הוא הרבי נשיא
דורנו, חכה לנו ועמו אדם מיוחד שנסע עמנו לוינה לביתו של אחד מצעירי אגודת ישראל
להתוועדות. כאשר הגענו למקום התאספו שם כארבעים איש שעמם התוועדתי.
השיחה נסבה כפי עצת
הרבי, אודות הפעולות הטובות של יהודי רוסיה, וכן הוספתי דברים על גדולתו של הרבי
הריי"צ, למען ידעו מיהו הנמצא ביניהם. הם ביקשוני גם לחזור לפניהם חסידות,
ואמרתי לפניהם כמה עניינים ממאמרים שונים, משום שהשעה הייתה מאוחרת.
בתום ההתוועדות יצאו
כל האנשים ללוותינו לרכבת היוצאת לטריעסט, בדרכנו לארץ ישראל. מה גדלה הפתעתנו,
כשראינו את חתן הרבי מגיע ובידו שוקולד לילדים.
שאלתיו: "במה
זכיתי שכבודו יבוא בעצמו לכאן"?
ענה לי: "חותני
ביקשני לראות כיצד נסעתם".
נפרדנו, והרכבת יצאה
לטריעסט. משם הפלגנו באניה ובאנו לארץ ישראל.
חטא חסידי
עדויות חשובות על
תקופת שהותו של הרבי הריי"צ במעון המרפא שליד וינה, וכן מביקורו בוינה עצמה,
מצויות בפיו של הרה"ח הרב צבי פייגלשטוק, יליד וינה ומזקני חסידי חב"ד,
המתגורר כיום במונטריאול שבקנדה.
מספר הרב פייגלשטוק:
כאשר הרבי הריי"צ
שהה במעון המרפא ליד וינה, הוא עסק רבות בקירוב הצעירים בוינה, וחלקם ממש דבקו בו.
בעיקר היו אלו תלמידים מבני יוצאי פולין שלא השתלבו בין ה"ייקים"
המקומיים והרבי כאב את כאבם.
אחד מאותם צעירים היה
אברך שלמד מלפנים בישיבה בגאלאנטה שבסלובקיה, ושמו הר' יעקב שיף. באחת הפעמים שר'
יעקב היה אצל הרבי הריי"צ במעון המרפא, נתן לו הרבי מכתב לקחתו לבית הדואר
שהיה סמוך לתחנת הרכבת בוינה. המכתב לא היה חתום, שכן החוק אסר סחר במטבע חוץ והיו
חייבים להביא את כל המכתבים אל הדואר פתוחים, ולסוגרם רק בנוכחות הפקיד לאחר
הבדיקה שאין בתוכם מטבע חוץ. ר' יעקב הרגיש שהמעטפה עבה ובמשך הנסיעה ממעון המרפא
אל בית הדואר התאפק מלהביט אל תוך המעטפה אך לבסוף לא עמד בנסיון פתח וקרא את
המכתב שהכיל ענייני חסידות.
בהזדמנות קרובה כאשר
היה שוב אצל הרבי, חש חובה להתוודות בפני הרבי על כך. הוא נכנס ליחידות ופתח
בסיפור שבעת לימודיו בישיבה פעם שמעו בחורי הישיבה בגאלאנטה כי האדמו"ר
מספינקא הגיע ליישוב קרוב לשבת והוא וכמה מחבריו החליטו לנסוע לשהות עם הצדיק
באותה שבת. לבסוף ביום השבת לא נערך 'טיש', וגם איש לא הזמינם לסעודה, והם נאלצו
להישאר בבית הכנסת ללא סעודת שבת. אז התבטא אחד הבחורים שאינו מפחד מצומות ויוצא
לו מדי פעם לצום, אך לצום ביום השבת הרי זו עבירה. בסמוך אליהם ישב יהודי זקן שלשמע
דבריו של הבחור ניגש אליהם לעודדם ואמר להם: דעו נא בחורים, העבירות שעוברים
במחיצתו של הרבי, מכפרות על המצוות שמקיימים בבית...
סיפר ר' יעקב שיף שבכל
העת שסיפר את סיפורו לרבי הריי"צ, הרבי התבונן בו בעיניים חודרות ובקשב רב,
ואז פנה לרבי וסיפר שחטא "חטא חסידי" ומתוך צמא לדברי הרבי פתח את
האיגרת שהרבי שלח עמו לדואר בוינה.
הרבי חייך ואמר לו
שיגש למזכיר ר' חיים ליברמן והוא ייתן לו העתק מאותה אגרת למשמרת. באותו ביקור
הרבי נתן לו מכתב נוסף לשלוח בדואר, ואמר לו כי הוא מרשה לו לקרוא זאת בדרך, אך
אינו נותן לו העתק מכך שכן המכתב מכיל מאמר שעתיד לבוא בדפוס בע"ה והוא יוכל
להשיג העתק בעצמו 88 ...
פגישות עם אישים חשובים בוינה
כאמור, לאחר סיום שהותו
במעון המרפא בפורקרסדורף הסמוך לוינה, שהה הרבי הריי"צ כשבוע ימים בוינה
הבירה. גם בימים אלה נפגש עם מספר אישים נכבדים, וכן פעל רבות לחיזוק היהדות
בתחומים שונים, ולהפצת תורת החסידות.
ללא שיריים מ'קפידא'
בהיותו בוינה, השתמש
הרבי הריי"צ ביין שהכין עבורו תושב המקום באותם ימים הרה"ח ר' הערש
ליפשיץ, לימים ראש הקהל של קהילת "עדת יראים – וינה" בבורו-פארק.
וכך נכתב ברישומי דברים
של הרבי עם הרב ליפשיץ בעת שהאחרון בא לניחום אבלים אצל הרבי אחרי הסתלקות הרבנית
חי' מושקא ע"ה, ביום שלישי כ"ח שבט תשמ"ח 89 :
הרב ליפשיץ סיפר לרבי
שכאשר אדמו"ר הריי"צ היה בוינה, הוא השתמש ביין שלו, וכי הוא שלח גם יין
לרבי בהיותו בפריז.
כשהזכיר שהיתה עליו פעם
קפידא כו', אמר הרבי:
ענין של קפידא - חס ושלום!
מאז ועד היום הזה השתמשו ביין שלכם לקידוש והבדלה ריבוי פעמים, כך, שלא נשאר אפילו
שיריים מענין של קפידא.
התוועדות בבית פפנהיים
אחד
האישים עמם היה הרבי הריי"צ קרוב בשהותו בוינה, היה נשיא "אגודת
ישראל" המקומית הרב קלונימוס קלמן פפנהיים. היכרות זו נמשכה גם בשנים הבאות
והרבי הריי"צ פעל באמצעותו רבות לחיזוק היהדות בוינה.
על התוועדות שערך הרבי הריי"צ בביתו של הרב
פפנהיים, בה נכח ככל הנראה גם כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, אנו למדים מאגרת
קודש שהרבי שיגר בי"ד סיון תשי"ז למשתתף נוסף באותה התוועדות – הר'
יהודה גליק מלונדון.
וכך כותב הרבי 90 :
כיון שמזכיר במכתבו שהיה נוכח בהתוועדות כ"ק מו"ח
אדמו"ר שהתקיימה בבית פאפענהיים בווין, כנראה כוונתו לאותה ההתוועדות שסיפר
אז כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"ד נסיעת זקנו כ"ק אדמו"ר
מוהר"ש לפאריז במיוחד בשביל להציל ולהחזיר בתשובה נפש אחת מישראל, וכידוע
הסיפור בתוככי החסידים, וסיים אז כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר מאותו האברך
שהוחזר לתשובה על ידי נסיעה זו, נהיה אחר כך לראש משפחה דבני ישראל היותר חרדים
אשר בצרפת.
וכיון שהכל בהשגחה פרטית, ובכלל זה מה שמזכיר במכתבו שהיה בעת
ההתועדות, בודאי זוהי הוראה אשר עליו להתעסק במרץ בהפצת המעינות חוצה, ובטח תמציא
לו השגחה העליונה כמה הזדמנויות, באם רק ירצה באמת ויצליח בהפצה, ופשוט שעל ידי זה
יתרבה גם בברכות השי"ת בהמצטרך לו ולכל בני ביתו שיחיו ...
פגישה עם האדמו"ר מקופישטניץ
ואילו על המפגשים עם
רבי אברהם יהושע העשל, לימים האדמו"ר מקופיטשניץ, עליהם מסופר לעיל, כותב
הרבי הריי"צ עצמו במכתב אליו, עם שובו לוורשה 91 :
ת"ל באנו צלחה ומצאנו את כב"ב
שליט"א בחיים ושלום.
בזה הנני להודות לכת"ר על כל הטוב
אשר עשה אתי עמי, להטריח למלאות חפצי, בראיית הכתבי קדש מהוד כ"ק רבותינו
הקדושים זצוק"ל זי"ע, ובטח לא ישכח כת"ר על דבר העתקתם בצילום
תמונתם כתבניתם, כאשר הואיל להבטיחני.
לא אפונה אשר אצל כ"ק האחים הרבנים
הצדיקים שליט"א מטשארטקאוו יש להם כתבי יד קדש מהוד כ"ק אבותיהם רבותינו
הקדושים זצוק"ל זי"ע, אשר מה מאד גדול חפצי לראות את הוד תפארת קדושת
כתב ידן.
והמעניין אותי ביותר הוא חתימת יד קדש
של כ"ק הרב הקדוש הרב הצדיק כש"ת מוהר"ר שלום זצוק"ל, אשר
הרבה כתבי יד מהגניזה חתומים בעדותו המעיד כי הכתבי יד אמיתים ונכונים הם, ואשר
ע"כ בשביל לברר אמיתת הכתבי יד של הגניזה, נחוץ לברר תחלה אם כתב יד חתימת
המעיד, אמיתי הוא.
וכאשר כת"ר ידידי הראה לי אותות
אהבה פנימית וקירוב הדעת היקר לי במאד, אבטח כי אם רק באפשרות כת"ר בודאי
ימלא בעזה"י חפצי זה.
בבקשה לפרוש גיני בשלום כ"ק אביו
הרה"צ שליט"א שהנני מתברך מאתו ומברכו בכל הטוב מנפש ועד בשר.
פ"ש וברכת חג כשר ושמח לכבוד גיסו
הרה"צ שליט"א וכבוד אחיו היקר באנשים שי'.
פ"ש וברכה מיוחדת לבנו הנעלה שי',
בטח יקרא מכתבי הכללי להצעירים בני תורה שי', ולא אפונה כי יבין לרעי אשר כוונתי
לו להיות כאחד מבעלי השפעה לטובה ולברכה, והשי"ת יהי' בעזרו בגו"ר.
והנני ידידו הדו"ש כת"ר,
מברכו בחג כשר ושמח ובכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר.
פגישה עם האדמו"ר מסדיגורא
בשהותו
בוינה בשנת תרצ"ה, נפגש הרבי הריי"צ גם עם האדמו"ר מסדיגורא, רבי
מרדכי יוסף שלום פרידמן זצ"ל, ושיחתם עסקה בין היתר בנושא "הגניזה
החרסונית" הנזכר במכתב אל האדמו"ר מקופשניץ שהובא לעיל.
על כך
אנו למדים מתוכן הדברים בעת ה'יחידות' של בנו, האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא
זצ"ל, אצל הרבי נשיא דורנו בד' תמוז תש"מ 92 .
בראשית
השיחה שאל הרבי את האדמו"ר מסדיגורא: ...בוינה כמדומני היה הסבא שלכם?
האדמו"ר
מסדיגורא: אבי ודודי היו שם.
הרבי:
הדוד היה מבוגר מאביכם.
הרבי:
באותה עת כ"ק מו"ח אדמו"ר היה בוינה, והוא נפגש עמו.
האדמו"ר
מסדיגורא: באיזו שנה היה זה?
הרבי:
היה זה מסתמא בשנת תרצ"ה.
האדמו"ר
מסדיגורא: היה זה הדוד הרב יעקב.
הרבי:
הגניזה החרסונית הייתה עמו אז? אז דובר בנושא זה.
האדמו"ר
מסדיגורא: הגניזה החרסונית הייתה ברשותו של האדמו"ר מטשורטקוב.
פגישה עם הרב מנייטרא
בשהותו בוינה נפגש
הרבי הריי"צ גם עם הגאון הרב שמואל דוד אונגאר, הרב מנייטרא, והרבי שוחח עמו
אודות התעוררות ללימוד החסידות אצל בני הישיבות מקהילה.
וכך כותב לו הרבי, בי"ג
בניסן תרצ"ה 93 :
כבוד ידידי הרה"ג והרה"ח
הנודע לשם תהלה ותפארת בתוככי גאוני יעקב, מרביצי תורה, ועוסקי בהחזקת הדת, משכיל
על דבר טוב, כש"ת מוהר"ר שמואל דוד הלוי שליט"א,
בזה הנני להביע את גודל העונג שהי' לי
בההכירות עם כת"ר, ושיחתנו פעמים ושלש על אודות מצבן של הצעירים שי' בני תורה
תלמידי הישיבות לעוררם ללימוד עניני חסידות, אשר כת"ר שליט"א התענין
בזה, ולא אפונה כי כת"ר שליט"א בגודל אהבתו לתלמידיו בני תורה שי',
ובגודל חכמתו ויראתו, יורה להם הדרך ילכו בה, לעלות במעלות אהבת ה' ויראתו בקיום
המצות בחיות פנימי ובהרגש נפשי.
אתענין במאד במצבו של התלמיד המופלא
ומצויין בכשרונותיו הנשגבים הרב מוהר"ר מיכאל דוב שי' וייסמאנדל, ומקרב ולב
עמוק הנני דורש טובתו בגשמיות וברוחניות ומברכו כי בעזה"י יסתדר בסדר חיים
מאושרים באהלה של תורה ברבנות, אשר זהו טובתו הפרטית וטובת הכלל, כי ברכה בו
בכשרון העבודה ותעמולה בהרבצת תורה וי"ש, ובהיותו אצלי טרם נסעו לביתו צלחה,
שאלתיו בענין זה, וסיפר לי דבר איזה הצעת שידוכים מעירו יצ"ו, ועניתי לו בזה,
ובטח כת"ר שליט"א יודע הענין על בוריו, ואם מד' יצא הדבר יבוא הטוב
בעזרתו ית' להצלחה בגו"ר ע"י עצת כת"ר שליט"א.
והנני ידידו הדו"ש מברכו בחג כשר
ושמח מוקירו מכבדו.
פגישה שלא היתה
פגישה שהרבי
הריי"צ היה מעונין בה אך למעשה לא יצאה אל הפועל היא עם רב הקהילה החרדית "עדת
ישראל" בעיר, הרב ישעי' פירסט, מחבר הספר "חזון ישעיהו".
על כך אנו קוראים באגרת
הבאה, אותה כתב לו הרבי בטרם עזבו את וינה, בי"א ניסן 94 :
חפצתי לבקר את כת"ר לברכו ולהתברך
מאתו, ולקבל ברכת הפרידה, אמנם למצב חלישות בריאותי, השי"ת ישלח לי
רפו"ש, כי כבד לפני לעלות בשליבות איזה קומות, ובאתי פעמים לוינייא כפי
שהגידו לי, ולמורת רוחי לא מצאתי את כת"ר, הנני בזה לקבל מאת כת"ר ברכת
הפרידה בח"ש ולברך את כת"ר בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר.
"לא ילדים נוסח גרמניה"...
רב נוסף שנפגש עם
הרבי הריי"צ באותה עת, הוא הרב נפתלי קרליבך, רבה של באדן הסמוכה לוינה 95 .
הרב קרליבך בא אל
הרבי עם שני ילדיו, התאומים שלמה ואליהו חיים קרליבך, כדי לקבל את ברכתו הקדושה. הרבי
בירך אותם, "שתהיו חסידישע אידן (חסידים), ולא תהיו ילדים נוסח גרמניה , שתישנו עם טלית קטן , ותעבדו את ה' ב שמחה ".
בעת הכנסם אל הרבי
הריי"צ, חתנו הרבי נשיא דורנו עמד בפתח הדלת.
חנוך לנער על פי דרכו
על מאורע נוסף מספר
הרב צבי פייגלשטוק:
אביו של הרב פייגלשטוק,
להבדל"ח הרב אברהם פייגלשטוק, פתח בוינה מוסד מיוחד במינו, בו למדו במשך רוב
היום לימודי קודש. בשנת תרצ"ה לערך, לקח אביו את כל תלמידי המוסד, כשלושים
במספר, כולל את בנו המספר שזוכר את המעמד, למלון בוינה בו שהה הריי"צ.
התלמידים התקבלו
ליחידות משותפת אצל הרבי. בתחילה ניגש כל ילד ונישק את ידו הק' של הרבי. לאחר מכן
הם נעמדו אל מול הרבי בחצי גורן, והרבי דיבר בפניהם שיחה, במשך כחצי שעה, אודות הפסוק
"חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". בסיום נגשו שוב
התלמידים לקבל שלום מהרבי, אך הפעם הזהירו אותם לא לנשק את היד...
רב נוסף שביקר אצל
הרבי הריי"צ בשנים ההם, היה הרב דוד פרנקל, שכונה הרב מהוסיאטין 96 .
"מעלין ולא מורידין"
על רקע המסופר לעיל,
שהותו של הרבי הריי"צ בוינה, היכרותו המעמיקה עם אנשי המקום, מעורבותו בנעשה
בקהילה ופגישותיו עם אישים שונים, יש משמעות מיוחדת לסיפורים הבאים, אותם סיפר
בהזדמנויות שונות הרבי נשיא דורנו, על תקופת שהותו של חותנו בוינה 97 .
בהתוועדות י"ג
תמוז תשט"ו סיפר הרבי 98 :
שאלו אצל הרבי - בהיותו
בוינה – למה הוא מקרב אפילו יהודים שעליהם נאמר "מורידין ולא מעלין"?
והרבי השיב:
בשולחן ערוך ישנם ארבעה
חלקים: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, וחושן משפט. על פי סדר זה הרי חושן משפט
הוא החלק האחרון של השולחן-ערוך. בחושן משפט גופא ישנם ארבע מאות ועוד עשרים וכמה
סימנים. ופרטי הדינים ד"מורידין ולא מעלין" הם בסוף חושן משפט, בהסימנים
האחרונים. ואם כן, למה להתחיל ללמוד בסדר הפוך, משמאל לימין? – צריכים ללמוד מימין
לשמאל, כהסדר אצל בני ישראל, וכאשר ילמדו את כל הדינים של השולחן ערוך ויקיימו
אותם, ויישארו רק דינים הנ"ל, אזי יתיישבו לפסוק דינים אלו.
תשובה ברגע אחד
ובהתוועדות שבת פרשת
בהר-בחוקותי השי"ת, סיפר הרבי 99 :
כאשר כ"ק
מו"ח אדמו"ר נסע מוינה, ליוו אותו אל הרכבת כמה מיהודי אשכנז
"דייטש'שע אידן". כשהתקרב מועד בוא הרכבת, הביט אחד מהם בשעונו ואמר אל
הרבי "נאך איין מינוטע".
נענה והפטיר אחריו
הרבי "קען מען נאך תשובה טאן"...
חיזוק היהדות והפצת המעיינות
כפי שכבר צויין,
רבותינו נשיאינו לא הרשו לעצמם לנצל את שהותם במקומות המרפא לצרכי נופש ומנוחה.
למרות שהסיבה העיקרית לנסיעתם למקומות אלה היתה לשם ריפוי והבראה, למעשה הם ניצלו
כל רגע פנוי להמשך פעילותם הציבורית. כאן נעמוד על העובדה שבמהלך שהותם במקומות
אלו עמדו על המצב הרוחני במקום ופעלו ועשו לחיזוק היהדות והפצת החסידות בקרב יהודי
הסביבה. ממש כדברי הרבי הריי"צ אודות הנסיעותיו של זקנו אדמו"ר
המהר"ש - "הטעם הגלוי לנסיעה זו היה עניני בריאות, ואילו הטעם האמיתי
היה שנסע בגלל עניני הכלל".
גם שהותו הממושכת של
הרבי הריי"צ בוינה בחורף תרצ"ה, לא יצאה מכלל זה. בשהותו במקום המרפא
ולאחר מכן בוינה הבירה, פעל הרבי רבות לתיקון וחיזוק ענייני היהדות במקום. הרבי
קיים פגישות עם פעילי יהדות שונים במדינה, התכתב איתם וחיזק ועודד אותם להוסיף בקיום
התורה ומצוותיה.
על כמה מפעולות אלו
ניתן ללמוד מהאגרות הבאות.
חיזוק תלמידי הישיבות בוינה
בשהותו בוינה, נפגש
הרבי הריי"צ עם קבוצה מתלמידי הישיבות בעיר. הרבי שוחח עם כל אחד מהם על מצבו
הרוחני והגשמי, ועורר ועודד אותם להתחזקות במדות טובות וביראת שמים, וכן בלימוד
החסידות 100 .
עם שובו לוורשה,
שיגר אליהם הרבי את האגרת הבאה שנכתבה בי"ב בניסן תרצ"ה, הממוענת אל
"ידידי הצעירים בני תורה ויראי שמים, תלמידי הישיבות בעי"ת וויען יע"א" 101 :
לעונג הי' לי הביקורים הפרטים של כל אחד
מהם, ונעים הי' לי לשמוע ממצבם הפרטי ואורחות חייהם, יברכם השי"ת. אמנם מפני חלישות
בריאותי - ישלח לי השי"ת רפואה שלימה - לא יכולתי למלאות החפץ לשוחח אתם עמם בארוכה
על אדות מטרת צעירי בני תורה ויראי שמים ושאיפתם, מה שהנני רוצה למלאות במכתבי זה.
הצעירים בני תורה ויראי-שמים צריכים למסור
עצמם לשעבד מוחם ולבם לחזוק היהדות בקרב אחיהם הצעירים, ז.א. אשר כל ה"אני"
שלהם הם צריכים לשעבד אל העבודה הציבורית, להרבות חברים טובים לקביעות עתים לתורה ושמירת
מצות המעשיות.
הצעירים אשר חננם השי"ת בדעה ישרה,
בשפה ברורה וברגשי לב אהבת ה' ואהבת התורה, צריכים לשום לבם נפשם ומאדם לעורר בקרבם
אהבת ישראל, שהיא חמדה גנוזה בתוך תוכיות כל אחד מישראל.
בשלשה כלי שרת אלו - אהבת ה', אהבת התורה
ואהבת ישראל - צריכים בני תורה לגשת לעבוד בכרם ה' צבאות לקרב לב אחיהם הצעירים לקיום
מצות המעשיות ולקביעות עתים לתורה - מבלי התחשב עם מחלת המפלגות שרבים מן הצעירים נגפים
בה ונמשכים - מבלי דעת - אחרי המפלגות השמאליות. והאמת הגמור הוא אשר לב ישראל הוא
מעין מקור מים חיים, וברית כרותה לעבודה ותעמולה שאינן חוזרות ריקם.
אתם הצעירים, אזרחי מדינת אוסטריא!
הושלבו ועמדו כולכם בשורה ראשונה של עבודה
ופועל. איש איש מכם יעמוס על שכמו עבודה של פועל טוב לעבדה ולשמרה, התחזקו והתאזרו
כח מסודר מעובד ומשוכלל, במטרה אחת להרים קרנם של אחיכם הצעירים, באור תורה בקיום מצות
המעשיות.
השי"ת ישפיע לכם שפעת חיים וברכה מרובה,
ויעורר את לבבכם להכניס עצמכם בעול העבודה, לפעול ולעשות ויצליח לכם בגשמיות וברוחניות.
והנני
ידידם עוז הדו"ש טובם והצלחתם.
"שימו לבבכם ושקדו בתורה ביראת
שמים"
למחרת היום,
בי"ג בניסן, שיגר הרבי אגרת נוספת אל תלמידי הישיבות בוינה, בה מוסיף הרבי
ומזרז אותם להתאגד ולנהל תעמולה בין צעירי וינה ללמוד בישיבות קדושות 102 :
נהניתי מביקורכם אצלי. ולא אפונה אשר אותם
הדברים מועט המחזיק את המרובה, בדברי התעוררות בנחיצות השקידה בלימוד על מנת לשמור
לעשות ולקיים, ונחיצות ההתעסקות לקנות מדות טובות ויראת שמים, ולימוד דברי חסידות אשי
דברתי עמכם שמורים הם אצליכם וחקוקים על לוח טוהר לבבכם.
והנני פונה אליכם תלמידי הישיבות בקריאה
של אהבה וחיבה יתרה, אנא תלמידים נעלים! שימו לבבכם ושקדו בתורה, ביראת שמים, בקנין
המדות טובות, קבעו זמן ללמוד דברי חסידות אשר תפקחנה עיניכם, ותכירו את מי שאמר והי'
העולם יתברך ויתעלה.
תלמידי הישיבות התאגדו לאגודות אחים בני
תורה ויראת שמים, איש את רעהו ידברו ויעזרו ללכת שלובי זרוע, לעשות תעמולה בקרב הצעירים
והילדים, לעוררם לנסוע לישיבות מקומות התורה והיראה.
ואני תפלה כי האל הטוב ית' הנותן תורה לעמו
ישראל, הוא יאיר את שכלכם ושכלי כל תלמידי הישיבות, ויעיר את לבבכם ולבב כל תלמידי
הישיבות בתורתו ובעבודתו ית' וית', וישפיע לכם ולכל העוסקים בתורה והעוזרים והתומכים
אותם, שפעת חיים וברכה מרובה בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר.
חברת "תפארת בחורים" הווינאית
באותו יום, י"ג
ניסן, כתב הרבי הריי"צ אגרת אל אברך ממשפחת הרצוג בוינה, שהיה ממנהלי אגודת
"תפארת בחורים" המקומית, בה הרבי מנחה אותו לגבי אופן הפעילות הרצוי של
האגודה ודן באפשרויות ובתנאים להקים בוינה ישיבה של ממש.
וכך כותב הרבי 103 :
טרם נסעי לא הספיקה לי השעה לדבר אתו ועם
חבריו הנכבדים שי', מנהלי תפארת-בחורים, על אודות איזה ענינים הנוגעים לחברתם הנעימה,
ובמדה האפשרית הנני למלאות במכתבי זה.
בהנהלת החברה מורגשת נטי' מפלגתית, שכל ההנהלה
היא בידי בני אונגארן, ואת אחיהם בני פולין הם מרחקים, אשר כללות ענין החלוקים הללו
הוא שטה כוזבת ומנגדת אל האמת הגמור דמי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ופירשו הוד כ"ק
אבותינו רבותינו הקדושים, דישראל הם גוי - קערפערשאפט - המפרסמים את השם אחד בארץ הלזו
הגשמית, אשר בזה הנה כל ישראל אחינו היראים מקיימי תורה ומצות כולם שוים לטובה ולברכה,
מבלי הבדל באיזה מדינה הם שוכנים ומאיזה מדינה מוצאם.
אשר ע"כ לדעתי הדבר צריך תקון, כי העיקר
הוא אשר חברי ההנהלה יהיו כולם בעלי רוח טהרה, לחנך ולהדריך את תלמידיהם שי' רק בישיבה
של השגחה טובה ביראת שמים ובשקידה בלימוד.
וכל החפצים באמת בהרחבת חוג פעולתם הטובה
להצלחה, צריכים להשתדל בעזה"י להכניס לחברי החברה, ולתת מקומות הגונים בההנהלה
להאברכים והבחורים היראים ובעלי פועל טוב גם מבני פולין, ויעבדו כולם שכם אחד לטובת
הגדלת והרחבת פעולותיהם הטובות בשלוח תלמידים להישיבות יצ"ו.
בטח יש להם ועד הבוחן ומבקר בבוא התלמידים
שי' מהישיבות במה שלמדו אם יודעים הם הלימודים בסברותיהם בטוב טעם ודעת, ואם בקיאים
המה בזה, ואופן עומק הבנתם ולבקרם היטב בעניני יראת שמים, הן בהנוגע לתפלה וקיום המצות
והן בהנוגע למדות, הן בביעור המדות הלא-טובות והן בקנין מדות טובות.
ותלמיד הצריך תקון צריכים להתענין עמו -
מען בעדארף זיך פאראינטערעסירען מיט אים אחד מחברי ועד הבוחן המסוגל לזה.
וכבר העירותי - באחת השיחות עם מנהלי ישיבות
ומכינות העוסקים בהשגחת והדרכת תלמידים - אשר המנהלים צריכים לפתח בעצמם כשרונות ידועים,
באהבה וחיבה, בסבלנות, בעמל ויגיעה, ואז עלולים המה - המנהלים - להעמיד בעזרתו ית'
תלמידים הגונים.
חז"ל אמרו (סנהדרין יט ב) כל המלמד
את בן חברו תורה כאלו ילדו, שנא' ואלה תולדת אהרן ומשה, וסמיך לי' ואלה שמות בני אהרן,
לומר לך אהרן ילד ומשה לומד לפיכך נקראו על שמו, וכל לידה א"א בלא עיבור והריון
וחבלי לידה וטיפול עם הנולד לפי מה שהוא לטובתו.
וזכר לדבר, דבר העבודה עמל ויגיעה בהדרכת
תלמיד וחנוכו באר הכתוב כי האדם עץ השדה, דגידול האדם חינוכו והדרכתו הוא בדומה לגידול
עץ השדה, שבא ע"י רוב עמל ויגיעה בחרישה והכשרת הקרקע שתקלט הזרע זרוע, ואז תתן
את יבולה.
וידוע שיש זריעה ויש נטיעה, ושתיהן צריכות
חרישה, דבלא חרישה א"א שתהי' איזה צמיחה מסודרת, ומרובה עבודת הנטיעה על עבודת
הזריעה בעידור והשקה, אבל לעומת זה גדלה מעלת פירות הנטיעה על תבואת הזריעה, כידוע
כל ההבדלים שביניהם.
והנמשל יובן בתלמידים ואופן חנוכם והדרכתם,
איש איש לפי מה שהוא, מהם בעלי עסקים וקובעי עתים לתורה, ומהם בעלי הוראה ויושבים באהלה
של תורה.
הגנן המעולה יודע הוא כי כל גידול האילן
בזמירותיו, בעליו ובריבוי פירותיו וטוב טעמם, הכל כאשר לכל תלוי ביגיעתו עמלו ושימת
לבבו על כל פרטי הדברים הנוגעים להאילן, הן בהעידור והן בההשקאה בעתו ובזמנו.
אשרי התלמידים הנמצאים בידי מדריכים ומחנכים
טובים, השמים לבם ודעתם על הטבת חנוך והדרכת תלמידיהם באהבה אחוה וחיבה פנימית, ועם
זה בכל תוקף עוז השגחה בעינא פקיחא על כל מדרך כף רגל וצעדיו ישמור לחנכו לחכמו ולסעדו
בעצה טובה איך להגביר הצורה על החומר.
דבר המובן ולמותר לדבר בו הוא, שבענין קבלת
תלמידים בודאי שאין רשאי להיות הבדל בגזע מוצא התלמידים אם הם מגזע אונגארן או פולין,
וכבר נודע חומר הענין דמונע בר, וגודל השכר שכר טוב גשמי ורוחני של מרביץ תורה ומרבה
בני ישיבה.
עליכם - הנהלת תפארת בחורים - להתבונן היטב
אם יש לכם האפשרות לבחור מתלמידיכם איזה כתה אשר יוכלו ליסד ישיבה במחנם הט' וויען
יע"א, אבל בתנאי שיהיו תלמידים הגונים בידיעת הלימוד ומחונכים ביראת שמים, ואשר
יקבלו עליהם הדרכת מנהיג ומדריך, ואם יש לכם ראש ישיבה שינהלם בלימוד הנגלה ומשגיח
טוב שינחה בארחות חיי הנהגת טובה.
מקרב ולב עמוק הנני מברך אתכם, האחים היקרים
מר הערצאג יחיו, ואתכם כל העוסקים בחברת תפארת-בחורים, שישפיע לכם השי"ת ולכל
המנדבים והעוזרים לכם שפעת חיים וברכה מרובה בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר.
מצורף לזה הנני שולח מכתב להתלמידים שי'
אשר יואיל למסור להם.
בו ביום כתב הרבי אל כלל חברי "תפארת
בחורים" בוינה104:
נהניתי במאד מפעולותיהם הטובות ששולחים על
חשבונם ותמיכתם תלמידים אל הישיבות של תורה ויראת שמים, ומצוה וחובה על כל אחד
ואחד מאחב"י שי' להיות בעזרתם בסכומים נכונים למען אשר יהי' ביכלתם, בעזה"י,
להרחיב חוג פעולתם הטובה להרבצת התורה ויגדיל תורה ויאדיר.
ובזה הננו לברך את התלמידים שי' שיצליחו
בלימודם וביראת שמים, והעושים והמעשים המנדבים והמנהלים יתברכו בכל טוב גשמי ורוחני.
קשרי הגר"ש וואזנער עם הרבי
הריי"צ
בתקופת תקופת שהותו
של הרבי הריי"צ בווינה בחורף תרצ"ה, התקרב אל הרבי הגאון רבי שמואל הלוי
וואזנער, לימים מגדולי מורי ההלכה בדורנו, הנודע כבעל שו"ת "שבט
הלוי", שהיה אז בחור כבן עשרים ושתים 105 .
בהיותו נער כבן ארבע
עשרה, נסע ללמוד בישיבות המפורסמות בהונגריה ולאחר מכן למד ב"ישיבת חכמי
לובלין", בלובלין שבפולין, שם התקשר בעבותות אהבה אל רבו הגאון רבי שמעון ז'ליכובער.
רבו השפיע עליו מרוחו, והרב וואזנער הצעיר התקרב אל עולמה של החסידות.
כאשר חזר מהישיבה
בלובלין לביתו בווינה, היה אדמו"ר הריי"צ במעון המרפא שליד וינה, והרב
וואזנער הצעיר שהה במחיצתו של הרבי הריי"צ בכמה הזדמנויות וספג מאורו והשפעתו 106 .
לימים סיפר הרב
וואזנער על דברים ששמע מהרבי הריי"צ באותן הזדמנויות. למשל, פעם הגיע אל הרבי
הריי"צ בנו של אחד מראשי הפעילים הציוניים, אוהב ישראל, ודיבר עם הרבי על
דברים שונים. כשדובר על החלוצים מיישבי הארץ, תיאר אותם הלה כ"גיבורי
ישראל", אך הרבי מצידו לא קיבל את דבריו והשמיע ביקורת כלפיהם.
לאחר שהרבי חזר
לוורשה, כתב לרב וואזנער, בי"ג בניסן, את האגרת הבאה בה הרבי פונה אליו
כ"התלמיד החשוב והכי נעלה וו"ח אי"א מוה"ר שמואל שי'",
ומתוכנה אנו למדים על מהות הקשר שהיה לו עם הרבי 107 :
נחוץ הדבר, לטובתו הפרטית ולטובת כלל
חביריו תלמידי הישיבות היקרים שי', שירגיל א"ע לחזור מאמר של חסידות בעל פה,
ויחזור אותו המאמר לפני האברכים הנעלים שי' ולפני הצעירים שי', ואופן החזרה יהי'
כדורש ברבים סוגיא בנגלה בטוב טעם והסבר, כמדבר בענין של תורה שהוא יודע אותו
ומסבירו ברבים לפני קהל ועדה, המאמר שיחזור ברבים הנה בהסכם מנהלי הביהכ"נ או
ביהמד"ר יחזרנו בביהכ"נ במקום שמתפללים, ויחזור אחד המאמרים הקלים
המובנים לכל כמו המאמר הסכת ושמע ישראל, אני חומה זו תורה, והאר עינינו בתורתך
והדומה.
בטח עשו להם קביעות להתועד בכל ימי החג
לשוחח בדברי תורה ועניני חסידות, הן בלימוד בפנים והן בדיבורי אהבה וקירוב הדעת
ע"ד ההתחזקות בהרבצת תורה וי"ש.
יפרוש גיני בשלום כל האברכים החברים
טובים, ובשלום הצעירים בני תורה ותלמידי הישיבות יחיו, ויגיד להם ברכתי כי בעזרם
השי"ת בגו"ר ומברכם בחג כשר ושמח.
הנני שולח לו העתק אחד המכתבי תשובה אשר
עניתי לשואל כענין בענין העבודה, וימצא בו מה להסביר להחפצים להתקרב לחסידות,
והנני מברכו בברכת חג כשר ושמח ובכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר.
באותו יום כתב הרבי
ליהודי נוסף תושב וינה, הרב אליעזר בריער, לגבי ההתקרבות לחסידות באמצעות לימוד
משותף עם הרב וואזנער 108 :
טרם נסעי לא הספיק לי השעה לדבר אתו
בארוכה בסדר לימוד מאמרי חסידות, וטוב הדבר אשר יקבע מועד שעה בכ"י ללמוד עם
התלמיד החשוב אי"א מוה"ר שמואל שי' בלימוד חסידות מאמרים הקלים תחלה,
ואחר הלימוד יחזר לעצמו פעמים ושלש, ולכתוב לי איך הוא מקבל הלימוד, והשי"ת
יהי' בעזרו בגשמיות וברוחניות.
הנה צויתי לשלוח לו סידור תורה אור עם
שער הכולל, ובקבלו ילמוד אותו כסדרו ויראה טעם הנוסח שלנו ודיוקו.
הקשר בין הרב
וואזנער והרבי הריי"צ הלך והתהדק, כפי שיסופר להלן עמוד ## עוד בעניין זה.
חיזוק מצב החינוך
פעילות עניפה ניהל
הרבי, בביקורו הקצר בוינה, גם לחיזוק מצב החינוך והדרכת הצעירים וגם לשם כך קיים
כמה פגישות עם פעילים בתחום זה.
על אחת מפעולות אלו
אנו למדים מאגרת נוספת מי"ג ניסן תרצ"ה, לתושב המקום בשם ר' יעקב 109 :
בהמשך לדברינו על אודות חינוך הצעירים
שי' והדרכתם, כי כל ההשתדלות דרושה להיות לעורר בהם תשוקת ההשפעה, איש איש מהם
בתוככי מכיריו ובקרב מיודעיו, בענין קיום המצות מעשיות ובקביעות זמן ללמוד איש איש
כפי יכולתו.
כפי אשר נודעתי, הנה בעוה"י הרבה
פעל ועשה בהתרחבות חוג הצעירים שי', ובזה הנני לברכו כי פועל ידיו ירצה
השי"ת, ויתרבו חברים המקשיבים בלימוד, והלימוד יהי' ע"מ לשמור לעשות
ולקיים.
יפרוש גיני בשלום החברים שי', ויגיד להם
ברכתי כי יעזור השי"ת להם בהמצטרך להם. השי"ת יעזר לו בגו"ר.
מסה מאלפת בנושא החינוך
אישיות נוספת עימה נפגש
הרבי בוינה, הוא איש חינוך מקומי ושמו הרב אשר שוועבעל. וכמו לגבי פגישות נוספות,
מה שלא הספיק הזמן להביא לידי ביטוי בפגישה, השלים הרבי מאוחר יותר במכתבים, שכן
גם בשובו לוורשה דעתו היתה נתונה עדיין לטובתם של יהודי וינה וגם סמוך מאד לחג
הפסח הרבי מקדיש זמן רב למכתבים בענייני וינה על היבטיהם השונים. הפעם, בעניינו של
המחנך הרב שוועבעל, מדובר באגרת ארוכה שהיא מסה מאלפת בנושא החינוך.
וכך כותב לו הרבי
בי"ג ניסן תרצ"ה 110 :
נודע לנו בקבלה רבי מפי רבי אשר בשעה אשר
הוד כ"ק אדמו"ר רבינו הזקן - בעל התניא ושו"ע - הי' צריך לתת את בנו
הוד כ"ק אדמו"ר האמצעי לחדר, בחר למלמד אחד מתלמידי כ"ק מורנו הרב המגיד
ממעזריטש.
ואמר לו, בא ונחליף מצוה במצוה, אתה יש לך
מצוה לפרנס בני ביתך, ואני יש לי מצוה ללמד את בני תורה. בא ונחליף את מצותינו, אני
אתן לך חלק בפרנסת בני ביתך ואתה תלמד את בני תורה.
ודע כי כשם שהמזון הגשמי גורם חיזוק הגוף
והתקשרותו בכחות הנפש, כן הוא במזון הרוחני שגורם חזוק הנפש והתקשרותו באלקים חיים.
אנכי אתן לך חלק ממזונות בני ביתך ואתה תתן לי מזונות בני.
וראשית דבר תקבע בלבבו יראת ה' ואהבתו ית',
על ידי ספורי התורה בקדושה ובלהט שלהבת רשפי אש, שיוקבעו הספורים בלבבו מתוך אמונה
בבורא יחיד אדון עולמים יתברך ויתעלה, שלמעלה מעלה מכל תפיסא בשכל והשגה.
קודם שתתחיל ללמוד עם התלמיד תתבונן כי מלאכת
ה' היא ובדיני נפשות אתה עוסק, החיים והמות הרוחני' שהם הגבה למעלה באין ערוך לגבי
חיים ומוות גשמיים - בידיך המה אם תעבוד באמונה תעמידו על האמת, תזכה בזכיותיו וזכיות
זרע זרעו עד עולם, ומכלל הן אתה שומע את הלאו.
ודע כי הכל ביד האדם וברשותו, וכאשר תתן
דעתך לבך ונפשך על זה, יעזרך השי"ת ותעמיד תלמידים הגונים וחלקך יהא בין זהרי
הרקיע ומצדיקי הרבים באור כי טוב.
ככל הדברים האלה דבר הוד כ"ק רבינו
הזקן לאחד המלמדים ועורר אותו לדעת גודל האחריות שהוא לוקח על עצמו, ואשר גורלם גורל
החיים והמות הרוחני' של התלמידים תלוי באופן החינוך.
הנה כן הי' לפני מאה וחמשים שנה לערך, בזמן
אשר התורה ויראה האירו ברחוב היהודים בכליל עזוז הדרם, ומה גם עתה בזמן הזה אשר החשך
יכסה ארץ ולא עלינו הנה בהרבה בתי ישראל כנגע נראה ח"ו בבית, בהעדר היראה ובקרירות
של עמלק ר"ל, הנה עוד יותר תגדל האחריות של המלמד דעה את ה', שהוא צריך למסור
ולתת עצמו במסירה ונתינה בכל לבו נפשו ומאדו, ללמד את תלמידיו ולהשגיח עליהם בעינא
פקיחא בעניני יראת שמים, ולהחם את לבבם בחום אש אלוקי, לקבוע בלבותיהם אהבת השם אהבת
התורה חיבת מצות המעשיות ואהבת ישראל.
רז"ל אמרו למה נקרא שמו מלמד שמלמד
את הפרה לחרוש בתלם, ולמה נקרא שמו מרדע שמורה דעה בפרה.
דהנה כתיב (איוב יא יב) ועיר פרא אדם יולד,
דהאדם כמו שהוא בשכלו האנושי ועוסק רק בעניני עולם וידיעות העולם הוא פרא-אדם
ונמשל כבהמות, נדמה להיות נמשך אחר החומריות והגשמי' במאכל משתה שינה הלבשה ושאר קנינים
הבהמיים, וגם שכלו הוא רק להתחכם בעניני הגוף, התאוה והכבוד ומשתדל ומתאמץ להשיגן.
בהיות הוד כ"ק אאזמו"ר כ"ק
אדמו"ר מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע ילד כבן שבע הי' בקי
בתנ"ך בעל פה, ומזמן לזמן הי' אביו כ"ק אאזמו"ר בעל הצמח צדק זצוקללה"ה
בוחנו אם יודע היטב, ובעת הבחינות הי' כ"ק אאזמו"ר שואל מאת אביו הרה"ק
כמה שאלות בפסוקים שונים.
פעם אחת שאל הוד כ"ק אאזמו"ר את
אביו הרה"ק, מאי דכתיב (קהלת ז, כט) אשר עשה האלקים את האדם ישר וגו', ישר הי'
אדם הראשון בבריאתו כאחד ממלאכי השרת, ושאל מהו המעלה בזה שנברא ישר להיות הולך בקומה
זקופה.
והשיב לו הוד כ"ק אדמו"ר בעל הצמח-צדק,
דההולך בקומה זקופה רואה את השמים וההולך על ארבע אינו רואה אלא את הארץ בלבד, וסוס
ופרד לעולם אינם רואים את השמים, וזהו החסד ויתרון המעלה אשר האלקים עשה את האדם ישר
להיות הולך בקומה, דהגם שהולך על הארץ מכל מקום הוא רואה את השמים. לא כן בההולך על
ארבע דאינו רואה רק את הארץ בלבד.
האלקים עשה את האדם ישר, ונתן לו לב להבין
ומוח להשכיל, אבל לא רבים יחכמו להעמיק מוח שכלם ולשום את לבבם בעניני השגות אלקות,
געטליכע פארשטאנדען, ומסתפקים בידיעות גליא שבתורה, ומחסרים נפשם מטוב האמיתי בידיעת
הבורא ית' ויתעלה.
והאלקים עשה את האדם ישר, כאמור ישר יחזו
פנימו ית', על ידי ריבוי הסברים השכלה והבנה, כאמור שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה,
וכתיב מבשרי אחזה אלקה, וארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם,
וענינם מבואר בדברי חסידות בטוב טעם ודעת.
וזהו מלמד שמלמד את הפרה לחרוש בתלם. התלם
יש בו ב' ענינים: א) הגבהות, ב) הישרות, והמלמד ומרדע מורה דעה בפרה איך לחרוש בתלם
ללכת בדרך ישרה ולהסיר את הגבהות.
ועיקר גדול הוא בהדרכה לקטנים לתת להם ספורים
טובים מהנהגות צדיקים, נוסף על מה שיקראו באגדות עין יעקב, כמובן במה שאפשר להם להבין
מעצמם שלא יטעו בזה, ולהשגיח עליהם שיקראו זה בשימת לב, ולבוחנם אם יודעים מה שקראו,
ולהרגילם לספר במתון ובסדר כל מה שקראו, ואחר כל ספור שיקראו נחוץ להסביר להם את המוסר
השכל ביראת שמים היוצא מספור הזה.
בטח יקבע מועד ללמוד עם חתנו של ידידנו הר"ק
שי' פאפענהיים ובנו של ידידנו הר"מ שי' דובין מאמרי חסידות, וישתדל להסביר בכי
טוב ולעוררם אשר יקבעו עת מיוחדת שילמדו בזה עם אחד האברכים שי', וכל מה שילמדו יחזרו
לעצמם פעמים ושלש.
ובתור התחלה הנני שולח לו העתק אחד המכתבים
אשר עניתי לשואל כענין, ומכתב זה ילמוד עמהם פעמים ושלש עד שיבינו הדברים היטב.
השי"ת יצליח לו במלאכתו עבודת הקדש
ויעמיד תלמידים הגונים, ויעזור לו בכל המצטרך לו בגו"ר.
חינוך הבנים ב"תומכי תמימים"
מדהים ומפליא הוא תוכנה
של האגרת הבאה בה הרבי פונה לזוג הורים שהכיר אותם ואת ילדיהם בוינה ולימים הגרו
לאמריקה, ודורש מהם לחנך את בניהם בישיבת "תומכי תמימים"!...
וכך כותב להם הרבי
הריי"צ באגרת מה' סיון תש"ד, כעשור לאחר תקופת וינה בה אנו עוסקים 111 :
...ובזה הנני להודיע לידידי אשר הנני תובע
מאתו ומאת רעיתו הרבנית תחי' את חלקי המגיע לי על פי התורה, והוא כי מאז אשר הביאו
את בניהם . . שי' אלי בהיותי אצל וויען לברכם, וברכתים אשר ישקדו בלימוד ובהנהגה דיראת
שמים, ובמדה ידועה מילא השי"ת את ברכתי, ות"ל הם שוקדים בלימוד ובהנהגה דיראת
שמים, והשי"ת חננם בדעה להכיר את האמת הגמור אשר ההצלחה האמיתית בלימוד וביראת
שמים - בחסדי השי"ת ובזכות אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע
- קונה התלמיד הלומד אך ורק בישיבה תומכי תמימים, ובכל תוקף עוז דין תורתינו הקדושה
- בעד ברכתי - הנני דורש אשר התלמידים צמודי לבבי מר . . שי' ילמדו מעתה בישיבה שלי
"תומכי תמימים",
והנני מבקש את ידידי ואת רעיתו הרבנית תחי',
אשר ילכו בדרך הישר ויתנו את ברכתם לבניהם יחיו, והשי"ת יחזק את בריאותם ויראו
מהם ומבתם תחי' רוב נחת וענג, ויגדלום לתורה חופה ומעש"ט מתוך פרנסה בהרחבה בכבוד
ובמנוחה בגשמיות וברוחניות.
חיזוק טהרת המשפחה
במקביל לחיזוק
ענייני החינוך היהודי, פעל הרבי גם לחיזוק נושא טהרת המשפחה וייסוד אגודת נשים
מקומית למען טהרת המשפחה. הנה צרור אגרות קודש בעניין זה.
האגרת שלפנינו,
מי"ג בניסן תרצ"ה, היא אל תושב וינה בשם ר' שלמה 112 :
טרם נסעי הגיד לי ידידנו האברך הנעלה
מוה"ר אליעזר שי' שפיטצער, אשר ההתעוררות על אודות אגודת נשים בענין חיזוק
טהרת המשפחה עשתה פרי, אמנם פרטי הדברים בלתי ידועים לי, ובטח ישים לבו לזה להיות
בעזרן בהדרוש להן, וכפי שדברנו אשר כללות ההנהגה והתעמולה צריכה להיות על ידן
בעצמן, רק בהשגת חומר והדומה אם יודרש להן איזה עזר, השי"ת יעזור לו
בגו"ר.
פ"ש וברכה לאחיו ידידי הנכבד שי'
הבעל קריאה.
אגרת נוספת בנושא
זה, מיום המחרת, ערב חג הפסח תרצ"ה, ממוענת אל הרב פפנהיים האמור, אליו פונה
הרבי כ"ידידי הג' הנכבד והכי נעלה משכיל על דבר טוב אי"א מוה"ר
קלונימוס קלמן שי'" 113 :
ידידי זוכר אשר פעמים ושלש דברנו על
אדות התעמולה בענין טהרת המשפחה, אשר הניסיון היומי הראה במוחש, כי העצה היעוצה
הוא לעורר את הנשים הצעירות שתתאגדנה בחבורה אחת בשם טהרת בנות ישראל, או אגודת
נשים "דאמען פעריין", ויעשו תעמולה בכתב על-ידי קול קורא – אופרוף –
בלשון המדינה – שלוח על-ידי פאסט לכל אשה ואשה על-פי הכתובת שלה, ובתעמולה בדיבור
באסיפות מיוחדות שיארגנו בשביל זה.
בכל משך היותי כארבעה חדשים לא נעשה דבר
ממשי בענין זה, רק היו דיבורים ושיחות, הקדמות והכנות, אבל אל הפועל לא בא מאומה,
ורבות פעמים עוררתי את האברכים היקרים ידידיי הר"א שי' בראיער והר"א שי'
שפיטצער, ומסבות שונות לא בא אל הפועל.
אמנם באיזה ימים קודם נסיעתי התבשרתי
מאת ידידנו האברך היקר מוהר"א שי' שפיטצר אשר התעורר[ו]תי בעזה"י עשתה
פרי טוב, והנשים תי' התחילו להתאגד ולהכין סדר תעמולה בענין טהרת המשפחה, ולא
הספיק השעה להודע בפרטיות מהנעשה בזה לטוב.
ובזה הנני פונה לידידי, אשר יבקש את בתו
הבכירה תי' אשר תשתתף באגודה זו לקחת חבל בעבודת התעמולה, והשי"ת יהי' בעזרן
להשפיע להן לבעליהן ולילדיהן יחיו שפעת חיים וברכה מרובה בכל טוב.
אתענין במאד לדעת מהנעשה בזה, אשר בטח
יואיל ידידי לענות בהקדם.
רפואת הגוף ורפואת הנפש
ביום שלישי כ"א
אדר שני אותה שנה, תרצ"ה, עבר הרבי הריי"צ טיפול רפואי מסויים, ואחריו כתב
"אל אחד מחתניו הרבנים" אגרת נדירה, בה הוא מתאר תיאור חי את סדרי
ההנהגה בסנטוריום בו שהה מספר חודשים, ומפיק מאופני הטיפול הרפואי הוראה נפלאה
בדרכי החסידות ודרכי החסידים 114 :
...היום ראיתי דבר, אשר ממנו אפשר לקחת
דוגמא והבנת ענין בעניני עבודה המבוארים בדא"ח, ונהניתי מאד.
זה מכבר הנני מסתכל בההסתדרות החזקה
השוררת בהסאנאטאריום, והכל סובב על ציר אחד, אשר יהי' הכל על פי חוקי הרפואה בשביל
להביא תועלת לרפואת הגוף.
ההסתדרות היא לא מבעי מצד הרופאים הבאים
לבקר את החולים, שבאים בדיוק לשעה הקבועה ומבקרים את החולים בעיון גדול, שואלים
וחוקרים על כל פרט ופרט ביחוד, כותבים הכל בפנקס, מתיעצים ביניהם פעמים בכל יום
בדבר כלכלת החולים ורפואתם, אלא גם המשרתים הפשוטים עושים מלאכתם באמונה, משתתפים
בצערם של החולים, ובכל נפשם הם חפצים להקל צערם, מראים פניהם צהובות לכל אחד
מהחולים ועומדים תמיד, לילה כיום, הכן למלאות חפץ החולים ופקודותיהם.
הוד כ"ק רבינו הזקן אומר (באגרת
התשובה פ"ג) בענין פדיון התעניות בצדקה הכל כאשר לכל יפדה בצדקה וכו', ואף
שיעלה לסך מסוים אין לחוש משום אל יבזבז יותר מחומש, דלא מקרי בזבוז בכה"ג
מאחר שעושה לפדות נפשו מתעניות וסגופים, ולא גרעא מרפואת הגוף ושאר צרכיו.
לשונו הקדוש "ולא גרעא מרפואת
הגוף" עומד לנגד עיני תמיד, בכל עת ובכל זמן הנני חושב עד כמה נחוץ
סאנאטאריום לחולי הנפש, וכל מה שהנני רואה בעניני התעסקות ברפואות הגוף, נראה לי
במחזה דוגמאות ברפואת הנפש.
היום באו אלי הרופאים לעשות לי רפואה,
זריקת סמי מרפא על-ידי דקירה במחט.
ראיתי את הזהירות הגדולה בהכנות לזה:
הבדיקה בנקית הכלים, הרופא ומשרתו מלובשים בגדי בד לבנים, רחצו ידיהם פעמים ושלש, וגם
בדקו צפרניהם פן ואולי נשאר שם שמץ זוהמא, ולבסוף שפכו על ראשי אצבעותיהם - והעיקר
על הצפרנים - סמי מרפא חזק המעביר כל חשש זוהמא.
ובגמרם כל ההכנות התחילו לכבס את רגלי
ביי"ש חזק, ובסמים המסירים כל אבק אפילו היותר דק ובלתי נראה, ויכבסו פעמים
ושלש.
בראותי גודל הזהירות בזה, שאלתים לאיזה
צורך הם מכבסים את רגלי, הלא כשעה קלה מקודם רחצתי באמבטא ובשרי נקי - השיבו - אף
על פי כן. חק הוא ולא יעבור אשר קודם דקירת מחט בבשר החי לזרוק סמי מרפא, צריכים
לכבס מקום הדקירה ביי"ש וסם המסיר כל נדנוד אבק, כי אם לא יכובס הלא אפשר
שהאבק הזה יכנס ח"ו בגוף יחד עם סמי המרפא, ואז הנה לא זו בלבד שאבק הזה יאבד
התועלת של סם המרפא, אלא גם יכול להסב חלילה במה חולאים רעים ר"ל.
התועדות אנ"ש שי' יחדיו הוא כעין
זריקת סמי מרפא בגוף על-ידי דקירת מחט, כי רובא דרובא הנה בכל התועדות הרי ראשי
המדברים תובעים מאת המסובים שיטיבו הנהגותיהם ודרכיהם, שיקבעו עתים ללמוד
דא"ח ושישמרו הקביעות, ואשר הלמוד יהי' על מנת לעשות ולקיים. וכל התביעות
הללו אף שהנה באות מתוך אהבה פנימית וחיבה יתירה, מכל מקום הנה על הרוב באות הנה
באופן של דקירה, בדוגמת דבר המחט לזרוק סמי מרפא בגוף, כי כוונת זריקת סמי המרפא
היא תכלית הטוב, ומכל מקום באה על ידי דקירה.
וקודם הדקירה הנה, לבד זאת שצריכים
לנקות את המחט שתהי' נקי' בתכלית, הנה עוד זאת צריכים לכבס מקום הדקירה, שלא יהי' אבק
קל אפי' אשר אם אין שומרים תנאים אלו, לא זו בלבד שמאבדים תועלת הרפואה, אלא עוד
זאת, ח"ו, הדבר כרוך בסכנת נפשות, כי האבק שמחוץ הגם שהוא מקום לרפש, מכל
מקום אפשר לדחותו בקל או עכ"פ לכבסו, אבל כאשר נכנס ח"ו לפנים אז הוא
דבר המזיק.
ההתועדות של אנ"ש שי' - א
חסידות'ער פארברענגען - היא סם מרפא, המחי' נפשות ממש, ומביאה תועלת בלתי משוערת,
כאשר אנו רואים במוחש, אז יעדער חסידישער ווארט נכנס בפנימי' המוח ופנימי' הלב,
יעדער תנועה פון א חסידישען נגון מעורר הלב, מקרבו אל הטוב ומדבקו אל האמת. אבל
סמי המרפא של התועדות אנ"ש באים ע"י דקירה, היינו בנוסח של תביעה,
ובהכרח הדבר כי המחט תהי' נקיה, ומקום הדקירה יהי' מכובס בדבר השורף כל אבק דרפש
וטיט.
דברי צדיקים קיימים לעד
לסיום פרק זה נביא אגרת
של הרבי נשיא דורנו על ההשפעה הנצחית שיש לדבריהם של רבותינו נשיאינו אשר נכתבה בהקשר
לשיחותיו של הרבי הריי"צ בהיותו בוינה.
וכך
כותב הרבי אל הרב מרדכי צבי גרינוולד, בא' אלול תשי"ב115:
...נהניתי לקרות
במכתבו אשר נפגש עם אחד ממנהלי הת"ת בירושלים ת"ו 116 וסיפר לו אשר זכה להיות אצל כ"ק מו"ח
אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בוויען, שמע מאמרים וכו', ועליו
להסביר לו אשר דברי צדיקים קיימים לעד, ואותם הדברים אשר שמע מפי כ"ק
מו"ח אדמו"ר, גם עתה קיימים הם ופועלים פעולתם, ובלבד שיסיר את ההעלם
וההסתר אם ישנו, כדי שתהי' ניכרת פעולתם בגלוי...
[70] אגרת ה'תקלה, אגרות
קודש שלו כרך טו עמוד קפד.
[71] אגרת ה'תקמה, אגרות
קודש שלו כרך טו עמוד קצה, בתרגום מאידיש.
[72] אגרת ה'תקמו, אגרות
קודש שלו כרך טו עמוד קצו, בתרגום מאידיש.
[73] אגרת ה'תקמז, אגרות
קודש שלו כרך טז עמוד קצז, בתרגום מאידיש.
[74] אגרת ה'תקמט, אגרות
קודש שלו כרך טו עמוד קצט, בתרגום מאידיש.
[75] אגרת ה'תקנג, אגרות
קודש שלו כרך טו עמוד רד, בתרגום מאידיש.
[76] אגרת תשנד, אגרות
קודש שלו כרך ג עמוד רפז.
[77] מזכרונות חתנו הרב
שניאור זלמן גורארי'. עוד על הקשר שבין אדמו"ר
הריי"צ והאדמו"ר מקופישטניץ ראה להלן עמוד ###, וכן באגרות קודש שלו חלק
ג אגרת תתיז (אגרת ניחומין על פטירת אביו), וכן באגרת תתסד (אודות תקנת אמירת
תהילים), ועוד.
[78] אגרת ו'שצט, אגרות
קודש שלו כרך יז עמוד קנא.
[79] פורסם ב"כפר
חב"ד" גליון 888.
[80] אגרת תשנ, אגרות
קודש שלו כרך ג עמודים קנו-רפ.
[81] "ימי מלך"
חלק א עמוד 422.
[82] תורת מנחם
התוועדויות תשמ"ה כרך ב עמוד 624.
[83] "ימי מלך"
חלק א עמוד 422.
[84] אגרת ו'תעט, אגרות
קודש שלו כרך יז עמוד רכד. וראה אודותיו עוד באגרות קודש שלו כרך ג עמוד תקעח, כרך
ד עמוד י.
[85] ככל הנראה הכוונה
לב' ניסן תרצ"ז, שכן בשנת תרצ"ו הרבי הריי"צ לא היה בתקופה זו
במעון המרפא ליד וינה, ובב' ניסן תרצ"ז כן היה.
[86] הרב צבי פייגלשטוק
שי', יליד וינה, מספר את הדברים באופן שונה מעט ואולי מדובר בפעם אחרת: פעם אחת לן
הרבי הריי"צ בבית משפחת פפנהיים ולא במלון. הרבי התפלל תפילת מעריב בבית עם
מנין מצומצם ובבכיות נוראות, ותהום כל העיר. למחרת בא לבית פפנהיים ציבור גדול לתפילת
שחרית, אולם הפעם תפילתו של הרבי הייתה כרגיל...
[87] עמוד 106.
"שמועות וסיפורים" חלק א עמוד 215. ייתכן שבשהותו של הרב רפאל הכהן
בוינה באותם ימים, שמע את הסיפורים המובאים לעיל משמו, מהרנ"מ הופשטיין.
[88] יצויין,
כי באגרת
מה' אלול תרצ"ו כותב לו הרבי (אגרת תתנג, אגרות קודש שלו כרך ג עמוד תקס):
"במענה על מכתבו מיום כ"ח לחודש העבר, שמתנצל על איחור המענה בסיבת
היותו טרוד בנסיעות מחוץ לעיר לרגלי עסקו, יעזרהו השי"ת ויזמין לו פרנסתו
בריוח ובמנוחה שיכול לשמור ללמוד השיעורי לימודים בהלכה אגדה ודברי חסידות".
עוד אודותיו - ראה להלן עמוד ## ועמוד ##.
[89] התוועדויות
תשמ"ח חלק ב עמוד 630.
[90] אגרת ה'תקיד, אגרות
קודש שלו כרך טו עמוד קצט.
[91] אגרת ו'שפא, אגרות
קודש שלו כרך יז עמוד קלג.
[92] שיחות קודש
תש"מ חלק ג עמוד 1147, הנחה פרטית בלי אחריות, תרגום חופשי מאידיש.
[93] אגרת ושפב. אגרות
קודש שלו כרך יז עמוד קלה.
[94] אגרת ו'שעו, אגרות
קודש שלו כרך יז עמוד קכו.
[95] על פי ראיון עם הר'
קרליבך לעיתון "תיקון" באנגלית. וראה עוד בענין זה להלן עמוד ##.
undefinedundefinedundefined
[96] ראה
עוד בעניין זה להלן עמוד ##.
[97] בשיחות קודש אלו לא
נתפרשה השנה בה אירעו מאורעות אלו, ושולבו כאן יחד בהמשך לסקירה על ביקורו הממושך
הראשון של הרבי הריי"צ בוינה.
[98] תורת מנחם
התוועדויות חלק יד עמוד 190.
[99] תורת מנחם
התוועדויות חלק א עמוד 79.
[100] יצויין, כי כבר בשנת
תרצ"א מוצאים אנו עדות להתעניינות של הרבי הריי"צ במצבו הרוחני של צעיר
תושב וינה. כך כותב הרבי הריי"צ בי"ט אדר תרצ"א, אל תושב ברן
שבשווייץ, מר דוד הלמן (אגרת ג'תתנה, אגרות קודש שלו כרך יא עמוד קנו), "מענין
אותי לדעת בנדון חברו מר ראזנבלום שי', הסביבה שלו בוינה ואם יכנס שם לחבורת אגודת
צעירים, והייתי מבקש את כבודו לעמוד אתו בחליפות כתובים, ואשמח לשמע באיזה סביבה
הוא נמצא שם ומה פועל שם".
[101] אגרת תשנט, אגרות
קודש שלו כרך ג עמוד רצו.
[102] אגרת תשס, אגרות
קודש שלו כרך ג עמוד רחצ.
[103] אגרת תשסא, אגרות
קודש שלו כרך ג עמוד רצט.
[104] אגרת ד'ו, אגרות
קודש שלו כרך יא עמוד רמח.
[105] הרב וואזנער נולד
בב' אלול תרע"ג בוינה לאביו הרב יוסף צבי ולאמו מרת רחל לבית שיף.
[106] מעדויות
קרובי משפחתו של הרב וואזנער ותלמידו הגאון החסיד רבי יקותיאל פרקש.
[107] אגרת ו'שפג, אגרות
קודש שלו כרך יז עמוד קלו.
[108] אגרת ו'שפד, אגרות
קודש שלו כרך יז עמוד קלז.
[109] אגרת ו'שפה, אגרות
קודש שלו כרך יז עמוד קלז.
[110] אגרת תשסד, אגרות
קודש שלו כרך ג עמוד שט.
[111] אגרת ב'תב, אגרות
קודש שלו כרך ח עמוד שי. ייתכן שהכוונה לאחים למשפחת קרליבך, שאביהם הביא אותם
להתברך מפי הרבי, כמסופר לעיל עמוד ##. למעשה למדו הנערים בתקופה ההיא בישיבת
לייקווד.
[112] אגרת ו'שפז, אגרות
קודש שלו כרך יז עמוד קלט.
[113] אגרת ו'שפח, אגרות
קודש שלו כרך יז עמוד קמ.
[114] אגרת תשנו, אגרות
קודש שלו כרך ג עמוד רפט. וראה בשוה"ג שם.
[115] אגרת א'תתיד, אגרות
קודש כרך ו עמוד שז.
[116] על פי זכרונו של
נמען המכתב, הרב צבי גרינוולד מכפר חב"ד, מדובר בהר"ר שמעון צבי דייטש
מירושלים.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.