שנת תרס"ג

שנת תרס"ג

נסיעה לצורך ריפוי היד

השהות הארוכה ביותר

של כ"ק אדמו"ר הרש"ב באוסטריה, הייתה בביקורו במדינה זו בשנת

תרס"ג. הרבי שהה שם קרוב לחודשיים ימים, מי"ד שבט עד סוף השבוע הראשון

של חודש ניסן. יחד שהה עמו בנו יחידו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ.

הסיבה הרשמית

לנסיעתו של הרבי לווינה, היה לצורך טיפול בידו, שסבלה מ ???. זאת עולה מדברי הרבי

באגרת מד' כסלו תרס"ג אל החסיד הרב ישעי' ברלין¹⁰, "...זה

כב' חדשים . . שינוי בידי השמאלית שאיני מרגיש בה לא קור כמו מים קרים ביותר גם

קרח, ולא חום כחום התנור, וכשאני אוחז דבר חם ביותר אני מרגיש ויא דיא בלוט הייבט

אן זידין, וגם לא דקירה כמו במחט וכדומה.

ואין זה קלקול

ח"ו בעצם היד כי התנועה בה ת"ל בטוב (אם כי לא כל כך כמקודם), כי אם הוא

בהעור החיצון לפי הנראה . . והשי"ת ישלח לי רפואה שלימה בקרוב בתוך כו'",

הרבי התלבט לאיזה

מרכז רפואי לנסוע לצורך רפואת היד, בין המרכזים בפטרבורג פאריז ובווינה, ולבסוף

נפלה ההחלטה לנסיעה לוינה.

על כך אנו למדים

מאגרת נוספת כחודש לאחר האגרת דלעיל, מו' טבת תרס"ג, אף היא אל הרב ישעי'

ברלין¹¹, "בהיות

ידידינו הרש"ג [=ה"ר שמואל גורארי'] שי' פה נתיישבנו בדבר מה שאני סובל מהיד,

ונשאר שצריכים לשאול אצל פראפ' וחשבתי בדבר פ"ב לשאול אצל מארזייעווסקי. אח"כ

עלה אצלי הרעיון אולי יותר טוב לשאול בברלין אצל מענדל וכדומה . . ידידינו הרש"ג

שי' אינו מסכים כ"כ על הפראפ' מענדל, ואפשר יותר טוב לשאול אצל בענעדיקט בוין,

ואינני יודע איך להחליט. ואבקשו להודיעני חוות דעתו בזה".

וכך כותב הרבי

הרש"ב באגרת ששיגר מליובאוויטש מי"א שבט תרס"ג, אל הרב ישעי' ברלין, אודות תוכנית הנסיעה לווינה¹²:

מכתביו מברלין ומלאנדון

נכון הגיעני . . אני חשבתי לנסוע ביום ג' העבר, אמנם מפני שהפא"פ לא הי' במוכן,

לא יכולתי לנסוע ואסע אי"ה מחר, ואני לוקח אתי גם את בני שי' ומשרת ממשרתי הבית.

מוויען אכתוב אי"ה

לכבודו מה שיאמר לי הפראפ'. והשי"ת יצליח דרכינו וישלח לי רפו"ש בקרב בתוך

כו'...

על פי ערך [=כנראה] אתאכסן

בויען בהאטעל סטעפאני' Hotel

Stefanie ומכל מקום אכתוב לו אי"ה

מויען אדרעס ברור.

למרות שהסיבה הרשמית

לנסיעה זו הייתה ענייני רפואה, אולם, כפי שהרבי הריי"צ בעצמו סיפר לימים את

הסיבה האמיתית לנסיעה, שהרבי הרש"ב ביקש לערוך זאת בתור גלות.

בשהותם הארוכה יחד

של האב והבן בחודשי החורף הארוכים, הייתה זו ימים מרוממים עבור הבן והאב. וכביטוי

הנפלא של אדמו"ר הריי"צ אודות ביקור זה, אשר "מה שראיתי באותה השנה

מאבי - אין לשער". – להאריך בפסקה זו ???

ממלון "סטפני" לדירה פרטית

אדמו"ר

הרש"ב הגיע לווינה ביום רביעי י"ד שבט תרס"ג, והתאכסן ב"מלון

סטפני" בעיר. על כך אנו למדים מאגרת ששיגר שבוע לאחר האגרת דלעיל, במוצאי שבת

י"ז שבט תרס"ג, מווינה, אל הרב ישעי' ברלין¹³:

באתי לפה שלו' ת"ל

יום ד' העבר . . והשי"ת ישלח לי רפואה שלימה בקרוב בתוך כו'.

אם יהי' באפשרי יכול

להיות שאסע מפה אי"ה על ימים אחדים לפאריז לשאול מהפראפ' בריסא. בני שי' אתי בפה.

אם אסע לפאריז אסע לבדי ואשוב אי"ה לפה וניסע אי"ה לביתינו שלו'.

לעת עתה אני מתאכסן בהאטעל,

אמנם בדעתי ליקח פריוואט קוואטיר וארשום לו לעת עתה האדרעס בהאטעל.

Hotel Stefanie, Tabor str.

12

באגרת האמורה מציין

הרבי כי בדעתו לעזוב את מקום שהותו ב"מלון סטפני" ולעבור ל"פריוואט

קוואטיר", מעון פרטי. ואכן, באגרת ממספר ימים לאחר מכן, מיום שני כ"ו

בשבט, מוסיף אדמו"ר הרש"ב וכותב מווינה אל הרב ישעי' ברלין, על תוכניתו

לשהות בווינה עד חודש ניסן, ושם כבר מציין הרבי כתובת אחרת למעונו¹⁴:

מכתבו מיום ג' העבר קבלתי

לגודל קורת-רוחי אשר נודעתי משלומו הטוב, יעזור לו השי"ת להנפש בטוב ולהיות במנוחה

ויצליח לו השי"ת בכל עניניו.

...בדעתי שנהי' פה אי"ה

עד ערך ראש חודש ניסן הבע"ל. והשי"ת ישלח לי רפואה שלימה בקרוב בתוך כו'.

בקשתי להודיעני מבריאותו

ושלומו ציא איר פאלזעוועט זעך עם האויר הטוב ואם יש לו מכירים.

בני שי' ב"ה בחו"ש

ופב"ש הטוב. מביתי אני מקבל מכתבים ת"ל שלו' להם.

אדרעס אלי על שמי:

Gr. Tfargasse

12

Thuer 7

שיפור במצב היד

עם בואו לווינה, החל

הרבי לדרוש אצל הרופאים אודות הטיפול הרפואי בידו לשמו הגיע לעיר זו. כחודשיים

ימים לאחר בואו לווינה, ביום ראשון ט' אדר, כותב הרבי לרב ישעי' ברלין על התקדמות

הטיפולים הרפואיים עמו¹⁵:

...מבריאותי בדרך-כלל

אני מרגיש ת"ל הטבה קצת בהיד, גם הכובד שהי' בה הוקל ת"ל, המאשין שעושין

לי העלעק' אי אפשר שיהי' לי מאשין כזו בביתי כי דורשת קאמיטאטער (והיא שייכה למכונה

רענטגאן), במדינתינו נמצא מאשין כזו בליצעבניצע [=בית מרפא] אחת במאסקווא ואפשר בעוד

מקומות, אבל אצלינו אי אפשר לעשות זאת כי נצרך אלי' צענטראל בטטארעי' או קאמיטאט'.

לפי דברי הדאק' יספיק אי"ה הזמן שביכולתי להיות פה שתשוב אי"ה היד לאיתנה,

והשי"ת ישלח לי רפואה שלימה בקרב בתוך כו'.

ימים אחדים לאחר

מכן, ביום רביעי י"ב אדר, מוסיף הרבי וכותב אליו בנושא זה¹⁶:

...איני חושב עתה בדבר

פאריז, אחרי רואי אשר ת"ל הוטב קצת, אם כי ההטבה היא במקצת מאד עדיין (וימים אלו

הי' ההיצונג בהיד כמקודם), מכל מקום אני רואה אשר העלעק' היא בעזה"י טוב לזה,

ועפ"ע גם בפאריז לא יאמרו אחרת, ואם הי' ביכולתי לעשות העלעק' משך זמן ארוך על-ידי

הפסקות באמצע, יש לקוות שתשוב אי"ה היד לאיתנה,

אמנם אין לדבר בדבר האי-אפשר

כאשר כתבתי במכ' הקודם, ובהכרח להסתפק בהזמן שבאפשרי אי"ה להיות פה, וזהו הטעם

שלא דברתי אודות זה עם ידידינו הרי"ה שי', לפי שאינני חושב אודות זה. והשי"ת

ישלח לי רפו"ש בקרב בתוך כו'.

עוד על הנעשה עמו

בתקופה ההיא, כותב הרבי במכתב מיום ראשון ט"ז אדר, אל ש"ב הרב שניאור

זלמן סלונים¹⁷:

לרגלי בריאותי הנני

פה ויען, כאשר אני סובל מכבר מחלישות הנערוין, וזה כחמשה חדשים שאני סובל מהיד

השמאלי, שלא יש בה ההרגשה בהעור החיצון, שאינני מרגיש לא דבר חם ולא דבר קר וגם לא

דקירה במחט.

וזה יותר מג' שבועות

שאני פה, ולקחתי אתי גם את בני שי', והפראפ' בפה יעצו לי לעשות עלעקטרי על היד,

ות"ל אשר הוטב לי קצת ההרגשה, אם כי עדיין רחוק משלימות, אבל קצת הטבה יש

ת"ל. ואי"ה נתמהמה עוד ב' או ג' שבועות. והשי"ת ישלח לי רפואה

שלימה בקרב בתוך כל ישראל.

בכ"א אדר כותב

הרבי לרב ברלין על תוכניתו לחזור בקרוב לליובאוויטש בסיום הטיפולים¹⁸:

אני החלטתי להיות פה

עוד שבוע אי"ה, היינו עד יום א' ח' ניסן הבע"ל, כי כל כמה שבאפשרי לעשות

העלעק' טוב בעזה"י. והשי"ת ישלח לי רפואה שלימה בקרב בתוך כו'.

אחי הרמ"מ שי' הי'

פה פורים שבא לבקרינו, וביום ד' העבר נסע לביתו שלו.

הוצאות מרובות

שכר הדירה של הרבי

במלונו, וכן עלויות הטיפולים והרפואות השונות, עלו לרבי לסכומים נכבדים. כך כותב

הרבי בעניין ביום שלישי כ"ה אדר, אל הרב ברלין¹⁹:

ההוצאה בפה גדולה מאד

אשר לא שערתי מקודם. שני הקוהרין בכל יום והדירה והקעסט גם כן ביוקר הרבה, ובדרך

כלל עולה בערך יותר מק"ן רו"כ לשבוע, ואפשר קרוב לשני מ'.

ויתן השי"ת שיהי'

לתועלת ובדרך כלל אינני מתחרט על נסיעתי זאת, כי ב"ה אני רואה התועלת, והשי"ת

ישלח לי רפואה שלימה בקרב בתוך כו', ושאהי' בביתי במנוחה בכל פרט.

הרבי שהה בביקורו זה

בווינה עד ח' ניסן, אז עשה את דרכו חזרה לביתו בליובאוויטש לקראת חג הפסח. לליובאוויטש

הגיע הרבי ביום שלישי י' ניסן, כפי שכותב על כך לרב ברלין בי"ב ניסן²⁰:

...באנו לביתינו שלו'

ת"ל ביום ג' בקר, ומצאנו כל בני ביתי יחיו ב"ה בחו"ש. והשי"ת יעזור

לנו לישב בביתינו בחו"ש ובמנוחה בכל הפרטים.

המשך העבודה בעסקנות הכלל

גם בנסיעתו זו

לווינה שהייתה לצורך רפואה, המשיך הרבי בכל עבודת הקודש שלו בהנהגת הכלל, ובהנהגת

ציבור החסידים. להאריך בזה ???

עד כמה היה הרבי

עסוק באותה תקופה, אנו מוצאים בעדות הרבי עצמו, בהמשך לאגרת שהובאה לעיל מט"ז

אדר:

...טרדותי רבים המה

מאוד, והזמנים חשובים אצלי (אויס גירעכנט) על רבעי שעות ממש. ואינני מרשה לעצמי

להיות רבע שעה פנוי בלי עסק. אם כי זה נחוץ מאוד לבריאותי להפסיק כמה פעמים ביום

לבלי לעשות מאומה, ונצטויתי על זה הרבה מהפראפ' דפאריז עוד ב' שנים מלפנים, ומעוד

מקומות.

אבל אין הזמן

והעסקים מרשים לי על זה, ובקושי גדול פועלת אצלי זוגתי תי', אחת בב' או בג' ימים,

שאטייל כחצי שעה בהגינה שאצל ביתי. ועל פי הרוב גם אז אני חושב איזה ענין. וברוב

הלילות אני הולך לישן ערך שעה א' וחצי או שעה ב', וכל זה זה נוגע לבריאותי שאינני

יכול לישן אחר כך. אבל מה אעשה כו'...

עיון באגרות הקודש

של הרבי מאותה תקופה, מלמד אותנו על הנושאים בהם עסק הרבי בשהותו הממושכת בווינה.

כך אנו מוצאים אגרת

בנושא מאבקו של הרבי בארגון היק"א, המשך המאבק ב"חברת מפיצי

השכלה", פעילות למען כולל "רבי מאיר בעל הנס", התעסקות בפעילות

להקמת ישיבה בחברון, ועוד שורת נושאים נוספים.

אולם, את עיקר המידע

שבידינו על שהותם המשותפת של הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ בווינה באותם

חודשים, אנו למדים משיחותיו של אדמו"ר הריי"צ בשנים שלאחר מכן אודות

תקופה זו, מאגרות הקודש שלו, וכן מרשימות הק' של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

בהם כתב מה ששמע מחותנו על תקופה זו, וכן מאחדים משיחותיו הק' של רבינו לאחר

הנשיאות, בהם סיפר ממה ששמע מחותנו על תקופה זו – כפי שיבוא להלן בע"ה

בהרחבה.

"זכות גדולה ועונג רוחני"

את החודשים הארוכים

של חודשי חורף תרס"ג שהו בווינה יחד זה לצד זה האב הגדול ובנו יחידו. אותם שבועות

וחודשים ארוכים היו יקרים מפז אצל הרבי הריי"צ, שזכה להיות במחיצת אביו

ולראות ולשמוע ממנו דברים רבים. להאריך בזה ???

על תקופה מופלאה

ומיוחדת זו, סיפר הרבי הריי"צ לימים, בשיחת ב' ניסן תש"א²¹:

בשנת תרס"ג נסע

אבי לווינה להתיעץ עם פרופסורי וינה במצב בריאותו. אחרי קונסוליות של גדולי פרופסורי

וינה, החליט אבי, לעבור ריפוי מסויים באחד ממוסדות הרפואה האלקטרוניים שבוינה.

הריפוי היה צריך להימשך

למעלה משני חדשים. מהדברים העיקריים שהפרופסורים מצאו לחשובים ביותר, היתה מנוחה והתפרקות.

אבי בא לוינה ביום שלישי

פרשת ויחי, ז' בטבת²², ושהה שם עד

יום ראשון פרשת צו, ח' ניסן. שלשה חדשים מלאים שהה אז אבי בוינה. בעשרה הימים הראשונים

שהה אבי במלון, ולאחר מכן שכר דירה פרטית.

בנסיעה זו לקח אבי גם

אותי. היו לי הזכות הגדולה והעונג הרוחני להיות יחד עם אבי במשך למעלה משלשה חדשים,

ויום יום התוועד אתי כמה שעות בלימוד ובסיפורים שונים, כשעל אותו סוג של סיפורים והערות

אומרים חז"ל: גדולה שימושה יותר מלימודה.

כשאבי הסתדר בדרכי ההבראה

שלו, היה יוצא כמה פעמים בשבוע לטיול ארוך, בהתאם להוראות הפרופסורים.

לשם התפרקות היה אבי

אוהב להיכנס לבית הכנסת או ל"קלויז" בשעות הערב, לראות איך יהודים יושבים

ולומדים, או מתוועדים בסיפורי צדיקים. אבי היה מתוועד במשך שעה ולפעמים שעה ארוכה יותר.

היה מתעניין רבות במהות הלומדים או המספרים, והיה מרוצה מאד מהסיפורים התמימים והחמים.

במחוז השני הכירו את

אבי, ולכן היה מבקר יותר בבתי הכנסת ובמיוחד ב"קלויז'ים" החסידיים שבמחוזות

האחרים.

כוונת הנסיעה – בתור גלות

עוד על מטרת בואו של

אדמו"ר לווינה בשנת תרס"ג, גילה אדמו"ר הריי"צ עשרים שנה לאחר

מכן, בהתוועדות י"ט כסלו תרפ"ג²³:

בשנת תרס"ג אמר

לי אאמו"ר שרצונו לעשות פאספארט לחוץ לארץ, שאסע עמו לחוץ לארץ. אני מאוד לא

חפצתי לנסוע, כי באותה שנה למדתי דא"ח עם הר' אלחנן דוב מאראזאוו, און מיר האבן

געלערנט יאמקעדיק [=ולמדנו באופן מתוק, נפלא], אך מוכרח הייתי מפני בקשת אאמו"ר,

ונסענו לוויען. כוונת הנסיעה של אאמו"ר היה בתור גלות.

וויען היא עיר גדולה

לאלוקים, ויש בה הרבה קלויזלעך של חסידי ראדין ופרעמישלאן. בכל יום היינו נוסעים מהאכסניא

שלנו במרכבת סוסים לבית המדרש אחר מחסידי פרעמישלאן והיינו לומדים שם חושן משפט. בבית

המדרש היה חסידים בטלנים מחסידי פרעמישלאן, והיו שואלים מאין אנחנו, וענה להם אאמו"ר

מרוסלאנד, ושאלו מה הנכם, סוחרים? והי' אומר להם נו, והיו אומרים לו הבא פאפירסל, והי'

מחלק להם לכל אחד טאבאק, וכן היינו באים לבית המדרש ולומדים חושן משפט.

אבא בכה אז לפניי

בדמעות שליש: היאך אני יכול לגשת לחסידים, כשהם אינם מכירים אותי. יש לי גם דרכים

אחרות (שכן היה ביכלתו של אבא להשליך עץ ויצף הברזל כו'), אבל אינני רוצה ואינני

יכול בשום אופן.

מה שראיתי באותה

השנה מאבי - אין לשער.

התוועדות עם מתפללי בית הכנסת בווינה

על מאורע מיוחד

שאירע מאחד מביקוריהם בבתי המדרש החסידיים של ווינה, סיפר לימים הרבי הריי"צ

לחתנו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, כפי שרשם זאת ברשימותיו מ'סוכות,

תרצ"ג'²⁴:

אז בהיותנו בווין, היינו

נכנסים לביהמ"ד ומבלים שם שעות רצופות, וקרה שגם לנו שם.

פעם נכנסנו לבית-הכנסת,

ואדמו"ר נ"ע השתתף גם כן בשיחה עם אחדים שהיו שם. עם אחד סר הצדה ושח עמו.

כשנגשתי, רמז לי שאסור מהם ולא אשמע מה שמדברים.

אדמו"ר נ"ע

נתן מעות לקנית מעד [=יין דבש] בשביל הנוכחים בבית הכנסת. התחילו לדבר מי הוא שילך

לקנות, עד שאמר אחד: אפשרת וועט עטץ גיין? וילך אדמו"ר נ"ע בעצמו ויביא את

המעד.

בינתיים נעשתה השעה מאוחרת

ביותר. הצעתי, אולי נסע הביתה, אבל אדמו"ר נ"ע סרב, באמרו: איך וועל זיך

דא צושפארען, וישכב על ספסל.

אני ישבתי אל השולחן,

וארשום דברי השיחה של אדמו"ר נ"ע, מהם היו געשמאקע רייד, מהם "גולמיות'דיקע".

לפנות בוקר קם אדמו"ר

נ"ע מהספסל אצובראכענער, וכידוע אז עס איז געווען א קנייטש אין די וועש סבל מזה

ענויים (וכ"ש לישון על ספסל). ויאמר: ננס על גבי הענק - קאן זיין נאר אין השכלה.

אבער אין עבודה, איז דער ענק איז א ענק, און דער ננס איז א ננס [ואמר: איך האב טועם

געווען - בשינתו על הספסל - וואס דער רבי (אדמו"ר הזקן) האט טועם געווען באם מגיד,

אבער, דער ענק בלייבט א ענק].

סיפורים ואמרות מאדמו"ר הרש"ב

באגרת קודש מאדר"ח

כסלו תער"ב, מתאר הרבי הריי"צ את הרקע לתקופה זו של שהותם בווינה,

התפתחותה המרשימה של ישיבת "תומכי תמימים", מה שהביא לכך שאביו השמיע

בפניו באותה עת אמרות ו'סיפורי מעשיות עצמיים'²⁵:

בשנת תרס"ג בחורף,

כאשר נסעתי עם כ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א לעיר ויען, ושהינו שמה

יותר על ארבעה חדשים, ואז הנה ת"ל המוסד "תומכי תמימים" כבר פרח כשושנה,

בקרן שמן בריבוי תלמידים, בעלי כשרון מופלג, ושקדו בלימודים בנגלה ובדא"ח בהפלגה

יתירה. והרוב מהם התעסקו בעבודת התפלה במוח ולב וחזרת הדרושים מדי שבת בשבתו (בעת שהי'

כ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א בביתו) והתמדתם בלימוד הי' על דרך הפלא,

כי הרוב היו בעלי כשרון מופלג, וכמעט אשר בכל שבוע קבלנו מכתב פרטי ערוך על ידי הרב

המשגיח הר"ז ע"ה מכל תלמיד בפרט, ובעניני חסידות ולימוד ערוך על ידי כבוד

מו"ר הרב המשפיע הרשב"ץ ע"ה, אשר על ידי המכתבים הנ"ל נודעו לנו

על ברור מצב כל תלמיד ותלמיד בשקידתו בלימודים ועבודה.

הנה אז הואיל כ"ק

אאמו"ר הרה"ק שליט"א לזכיני באמרי פיו, וסיפורי מעשיות עצמיים (כלומר

לאו דברים המסופרים בעלמא, ומהם שלא בדיוק, כי אם סיפורים ממקורים מדוייקים, המקובלות

בין יחידי סגולה בדיוק), מכ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ

זי"ע ועכ"י, אשר מסרו נפשם הטהורה והקדושה על ענין החסידות בכלל ובפרט, ואשר

יסודי "תומכי תמימים" עלי' נבנה.

וזאת היא הכוונה האמיתית,

הלא הוא רצון העליון ב"ה שבא לנו בהתגלות על ידי כ"ק האבות, אבות העולם,

רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ מ"ע ועל כל תלמידיהן ותלמידי תלמידיהן,

המתחזקים ללכת בעקבותיהם, בהמסילה אשר דרכו לפנינו, ואנחנו בתור תלמידיהם עלינו המצוה

והחובה להתאזר בכח וגבורה, למסור נפשינו וכוחותינו על הענין הזה, לייסד מוסדות של לימוד

דא"ח כמו המוסד של "תומכי תמימים", להאיר לארץ ולדרים עליה.

אהבת החסידים למורם ולנשיאם

על אחד מאותם אמרות

ו'סיפורים עצמיים', מספר אדמו"ר הריי"צ באגרת מראש חודש חשוון

תרצ"ט, מה ששמע מאביו באותם ימים²⁶:

בחורף תרס"ג בהיותי

עם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בעיר

וויען, באחד הלילות זכיתי לשמוע שיחה ארוכה בענין וואס הייסט א חסידישע אהבה זה לזה,

ואהבת החסידים למורם ונשיאם, און ווי יקר עס איז אזא ריינע אהבה למעלה, און ווי טייער

עס איז למטה.

ויואל לספר לי את אשר

שמע מאת כ"ק דודו הרה"ק רחש"ז זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע

מליאדי:

פעם נכנס אל הוד כ"ק

אביו אדמו"ר הצמח צדק, וימצאהו יושב ולומד סוגיא באבן-העזר בהנוגע לתשובה בשאלת

עגונה, ובתוך כך נכנס גם כ"ק אחיו כ"ק דודי הגאון הרה"צ מהרי"נ

זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכ"ק גיסו כ"ק דודי הגאון החסיד ר'

לוי יצחק זצוק"ל זי"ע - שהי' בעל מוח חריף - ויתפלפלו בהסוגיא שעה ארוכה

בעמקות גדולה.

אחי הרי"נ -

מספר הרחש"ז להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק - התפעל במאד על גודל גאונותו

וחריפותו של כ"ק אאמו"ר. ויאמר בתמימותו: עתה נראה כוחם של החסידים המקושרים

באמת ומברכים אותך בלב שלם.

בודאי - אמר כ"ק

אאמו"ר הצ"צ - אהבת החסידים וברכתם בוקע רקיעים. משה אלי'ס - הי' אחד מהחסידים

הבע"ב דוויטעבסק, בינוני בידיעה ובעבודה, רק מקושר גדול - אהבה'דיקער הרחמן אין

בענטשן עושה פרי טוב למעלה ובא בפועל טוב למטה.

בשיחה הקדושה ההיא ביאר

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה, כל הגבוה למעלה מעלה יותר כשהוא

נופל נופל למטה מטה יותר. די הויכקייט פון אהבה זעט מען אויך פון דער גודל הירידה פון

אהבה, ווי אהבה איז ר"ל אראפ געפאלן אזוי נידעריק, אז כל הסיפורים וואס מען טאר

זיי ניט לייענען, ווייל זיי זיינען מוריד את הנפש און מטמא אותו ר"ל, מיוסדים

על אהבה.

[=על רוממותה ומעלתה

של האהבה ניתן לעמוד גם מגודל הירידה של האהבה, כיצד עניין האהבה נפל ר"ל כה

למטה, מכך שכל הסיפורים האסורים בקריאה, בגלל שהם מורידים את הנפש ומטמאים אותו

ר"ל, מיוסדים על אהבה].

שיחה עם פרופסור אודות מהות החסידות

עוד מספר הרבי

הריי"צ על מפגש ייחודי בביקור זה²⁷:

היה זה בחורף תרס"ג.

בגלל מצב בריאות רופף נסע אבי לוינה אל אחד הפרופסורים הגדולים כדי לקבוע את האבחנה

היה על הפרופסור לדעת במדוייק סדר יומו של אבי, כמה שעות הוא עובד וכיצד מתבצעת העבודה.

הפרופסור התעכב על השאלה:

חסידות מה היא?

ענה לו אבי:

- תוכן החסידות הוא שעל

המוח לתת ללב להבין מה עליו לרצות, ועל הלב להביא בחיים את מה שהמוח מבין.

שאל הפרופסור: כיצד עושים

זאת? הרי המוח והלב שני חלקי עולם נפרדים הם, שים גדול מפריד ביניהם?

ענה לו אבי:

- העבודה היא להקים גשר

בין שני חלקי עולם אלה, או לפחות למתוח ביניהם חוטי חשמל וטלפון כדי שהאור שבמוח יגיע

ללב, ובהסתמך על בחינה מדוקדקת, מוכרחני לומר שחומר המוח וחומר הלב של החסידים מתולדותם,

מסוגלים מבחינה פסיכולוגית ללימוד זה ולעבודה זו.

מצות מכונה בווינה

פרט נוסף ממעשיו של

אדמו"ר הרש"ב בווינה בתקופה זו, מופיע ברשימות רבינו, מה ששמע מחותנו

בש"ק פ' קדושים, ראש חודש אייר, תרצ"ה²⁸:

בשנת תרס"ג ראה

אדמו"ר נ"ע אפי' ע"י מאשין בווינא, ולא הי' שבע רצון. - אי שביעת הרצוי

היתה לא מהמכונה גופא, כי אם מהוואליקעס, הפירורים וכו'.

ט"ו בשבט תרס"ג -

"כשקשורים למעלה לא נופלים למטה"

על מאורעות ט"ו

בשבט תרס"ג בשהותם בווינה – הלילה הראשון לשהותם בעיר בביקור זה - אנו למדים

משיחתו של אדמו"ר הריי"צ, בכ"ה שבט תרצ"ו²⁹:

א. היה זה בחורף תרס"ג.

אבי שהה כמה חדשים בוינה אצל הפרופסורים. גם אני נלוויתי אז אל אבי, והיה לו סדר לבקר

מזמן לזמן בשעות הערב ב"מנינים" של חסידי פולין ("פולישע שטיבלאך")

להיות בין חסידים, לשמוע סיפור שהם מספרים, לשמוע אימרה חסידית, הנהגה ומדה טובה.

ביום רביעי בלילה, ליל

חמישי, חמשה עשר בשבט, ביקר אבי באחד ה"מנינים", בו ישבו כמה ישישים ושוחחו

ביניהם. כשאבי ואני התקרבנו אליהם, שמענו שהם מספרים סיפורים מהרה"צ ר' מאיר מפרימישליאן.

ב. אחד הסיפורים היה:

במקום מגורו של הרה"צ

ר' מאיר היה בית הטבילה מאחורי הר גדול. בימות החורף כשהדרך היתה חלקלקה בגלל השלגים,

היו מוכרחים ללכת מסביב להר, שכן היתה סכנה ללכת במעלה ההר מפאת התחלקות ושבירת ידים

ורגלים, ואילו הרה"צ ר' מאיר היה הולך תמיד דרך מעלה ההר ואף פעם לא התחלק.

פעם אחת הדרך היתה חלקלקה

מאד, והרה"צ הר' מאיר הלך לבית הטבילה כדרכו בקודש בדרך הרגילה שבמעלה ההר. באותו

זמן הגיעו כמה אורחים אברכים עשירים, שלא החזיקו במופתים. כשראו שהרה"צ הר' מאיר

הולך אל ההר בביטחה כאילו אין שום סכנה בהליכה זו, רצו להראות שגם הם יכולים ללכת בדרך

החלקלקה.

כשנכנס הרה"צ הר'

מאיר לבית הטבילה, החלו האברכים ללכת במעלה ההר, ומשרק התחילו ללכת כמה צעדים, מעדו

וניזוקו קשות עד שהיה צורך ברופא וברפואות.

אחד האברכים היה בנו

של אחד מהמקורבים. כשהבריא אזר כוח ושאל את הרבי הרה"צ הר' מאיר, אף אחד אינו

יכול ללכת בדרך החלקלקה שבמעלה ההר לבית הטבילה, ואם הולכים - מועדים ונופלים, ואילו

הרבי הולך תמיד באותה דרך?

ענה לו הרבי הרה"צ

הר' מאיר:

- כשקשורים למעלה לא

נופלים למטה. מאיר'ל קשור למעלה, ולכן הוא יכול ללכת גם במעלה ובמורד ההר החלקלק.

ג. לפי הסדר שקבעו הפרופסורים

לאבי, היה עליו ללכת מבית הכנסת לטייל.

היה זה בליל ירח יפה,

מזג אויר נעים, וטיילנו באחד מרחובות וינה הרחבים, ששדרות עצים חוצות אותם. הירח הפיץ

אורו על פני הרחוב, עד שבמרחק של כמה צעדים אפשר היה להרגיש אף בדבר הקטן ביותר.

אבי הלך תפוס רעיונות,

דבר שעורר תשומת לבם של העוברים ושבים.

תמיד, כשהייתי רואה את

אבי במצב כזה, הייתי מעוניין מאד לדעת במה הוא חושב, ועוקב אחרי כל תנועה בפניו, אולי

אוכל על ידי כך להבין אילו מחשבות עוברות ברעיונו ובאיזה עולמות הוא נמצא.

בחסידות מוסבר ההבדל

בין דיבור למחשבה. אחד ההבדלים הוא שדיבור הוא גילוי לזולת ואילו מחשבה היא העלם. אחד

יכול לחשוב כל היום והזולת לא ידע מה הוא חושב. ומובא בחסידות שפרטי הענינים שהלז חושב

לא יכולים לדעת, אבל את כללות הענינים שהוא חושב, אם זה ענין של השכלה או ענין של מדות,

אפשר לדעת, זאת יכולים להבין מקווי הפנים.

ארך זמן רב, התחלתי להרגיש

שלא בטוב, ההליכה במצב רוח כזה השפיעה עלי שפלות עצמית חזקה, כל רגע נמשך בעיני כזמן

ארוך, ושלא במתכוון נאנחתי קשות.

אבי נעמד, הסתכל עלי

במבט חד וחודר, מבט שחודר עמוק עמוק, ואומר לי: מה אתה נאנח - אם קשורים למעלה לא נופלים

למטה.

אמנם - אומר אבי -

מכלל הן אתה שומע לאו, אם קשורים למעלה לא נופלים למטה, ואילו אם לא קשורים למעלה,

הרי ח"ו לא זו בלבד שנופלים למטה, אלא גם נעשים קשורים למטה, וזה כבר מר יותר,

וגם במצב כזה אסור להיאנח. צריכים ללמוד חסידות, וללמוד בפנימיות, שיפעל בעבודה בפועל.

בחסידות ישנן עצות לכל דבר, ורפואות לכל המחלות הרוחניות.

זהו לא רבי...

סיפור זה מופיע

בקיצור גם ברשימותיו של רבינו, מה ששמע מחותנו ב'סוכות, תרצ"ג'³⁰, ובתוספת

פרטים נוספים:

...באותו זמן היותנו

אז בווין, שמענו ג"כ סיפור מאחד ע"ד ר' מאיר פרעמישליאנער:

ער איז געווען א קליינער,

א דארער, והמקוה במקומו הי' בתחתית הר, אשר לירד ממנו, וכ"ש לעלות עליו, לא הי'

באפשרי בחורף, שקרח וכפור על פני הארץ. ודרך אחרת (מסביב להר) היתה ארוכה ביותר. אבל

ר"מ פרעמישליאנער הי' יורד ועולה בהר זה גם בחורף. כששאלוהו עד"ז (איך ביכלתו

לילך בהר בחורף מבלי ליפול), ענה: אז מ'איז צוגעבונדען אויבען, פאלט מען ניט אונטען".

נזדעזעתי בשמעי הסיפור,

ויאמר לי אדמו"ר נ"ע: ווער ניט נתפעל, דאס איז ניט רבי, זהו במדריגת החסיד

ר' הלל פאריצער.

כ"ב שבט תרס"ג - ביקור במניין

הפרעמישליאני

בשיחת קודש מב' ניסן

תש"א, סיפר אדמו"ר הריי"צ על מה שאירע עם אביו בכ"ב שבט

תרס"ג בווינה³¹:

ג. פעם אחת, ביום חמישי

כ"ב בשבט, ביקר אבי יחד אתי באחד המחוזות הרחוקים, ונכנס בקלויז חסידי קטן של

חסידי פרימישליאן. הקלויז היה מלא, בלי עין הרע, מתפללים. התפללו מנחה, היה כבר די

מאוחר. תחנון לא אמרו ומיד התפללו מעריב.

העובר לפני התיבה לתפלת

ערבית היה בעל "יארצייט". הוא התפלל במהירות רבה, אך בלהב שלהבת, וכל

המתפללים התפללו בקול ובחמימות רבה, דבר שעשה רושם טוב וחזק. רגש של הדרת הקודש ריחף

על פני כל בית המדרש.

אחרי מעריב הבחנתי שאבי

משוחח עם זקן אחד שעמד בדרומית מזרחית. הלז מספר משהו לאבי, ואבי מאזין לו בהתענינות

רבה. הסתפקתי אם לגשת או לא. למעשה החלטתי לגשת.

בעשותי מספר צעדים, חזרתי

וחשבתי, אולי אפריע להם. כפי הנראה הרגיש אבי במבוכתי, ורמז לי לגשת.

כשניגשתי אליהם שמעתי

שהזקן הוא באמצע סיפור, וכשסיים את הסיפור, סיפר סיפור נוסף. אבי והזקן המספר התיישבו

על הספסל, ואני עמדתי כל משך הזמן שהזקן סיפר את הסיפורים. מזמן לזמן רשמתי ראשי פרקים

מהסיפורים.

שעה ארוכה ישב אבי והאזין

לסיפורי הזקן. הבחנתי שאבי מסתכל במבט חזק בשני מקומות. מקום אחד בו ישב יהודי זקן

ולמד לעצמו, וניכר שהוא עסוק מאד במה שהוא לומד. מקום שני בו ישבו אלה שסיפרו סיפורי

צדיקים.

זמן רב ישב אבי לידם,

ולאחר מכן התיישב ליד האיש הזקן שלמד בעיון לעצמו. כשניגש אבי אל הזקן, הבחנתי שאבי

תמוה מאד, ורמז לי לגשת לראות מה לומד הזקן. ניגשתי וראיתי שהוא לומד חומש עם עברי-טייטש.

הייתי תמוה מאד, שכן כשהסתכלו מרחוק על אותו זקן, עשה רושם של תלמיד חכם גדול, בעל

הדרת פנים, שלומד משהו עמוק מאד.

היה זה פרשת משפטים והזקן

למד הפסוקים הדנים בארבעה השומרים. אבי החל לדבר באותה הלכה, והזקן ענה מיד, דבר שהסב

לו שביעות רצון רב. לאחר מכן שואל אותו אבי מדוע הוא לומד חומש עם עברי-טייטש? ענה

לו הזקן, שהוא נוהג כך זה למעלה מחמשים שנה, שבכל יום חמישי בלילה הוא לומד את הסדרה

עם עברי-טייטש.

עניין מאד את אבי לדעת

הטעם והסיבה לכך שיהודי כזה הנראה ללמדן, ועל כל פנים יודע ספר, ילמד חומש עם עברי-טייטש

במשך למעלה מחמישים שנה. אך הזקן לא רצה לומר.

בשובנו לאכסניה, היה

אבי נרגש מאד ממה שראה ב"מנין" הפרמישליאני, ודיבר הרבה איך דרכי החסידות

מחזקות את אמונת הוי' ונוטעות חיבת התורה ומצוה בלבות הנערים. סיפור אחד מהרבי ר' מאיר

מפרמישליאן שיספר האברך לחבורת הבחורים והנערים, נוגע ליהדות הרבה יותר מאשר הפלפול

הטוב ביותר.

הולך למקווה דרך השמים

סיפור נוסף ששמע

אדמו"ר הרש"ב בשהותו בווינה באותה עת אודות רבי מאיר מפרימישלאן, מופיע

ברשימותיו של רבינו מה ששמע מחותנו ב'כ"ח מרחשון תרצ"ה'³²:

בהיותנו בווין סיפרו

לפני אדמו"ר נ"ע ע"ד ר' מאיר מפרימישליאן, שגאון אחד הציע לפניו קושיא

ברמב"ם, ויקבע לו ר' מאיר מועד למחר.

למחר האיר ר' מאיר את

עיני הגאון בלמדו איתו את הרמב"ם. במענה על תמיהתו של הגאון, אמר לו ר' מאיר:

כשמאיר הולך למקוה, גייט ער דורך דעם הימעל. ובקשתי שיוליכוני דרך היכל הרמב"ם,

והוא למד איתי ענין זה.

בבואינו לביתנו אמר אדמו"ר

נ"ע: עטו לאסקו א זשידא נאידיאש. מען

דארף האבען דעם שער, אשר אז בין אם זהו ביאורי הזהר או לקוטי תורה או דרך החיים, אלע

זיינען זיי דרך החיים, או משניות או משנה גמרא עם הסוגיא וכו'³³.

לאחר זמן אמר אדמו"ר

נ"ע: קומען פון דארטן, און ער [ופשט את ידו והראה עלי'. ממ"ש] בלייבט ווי

ער איז בגלוי, ווי ביטער דאס איז [האותיות בספק קצת אצלי. הכותב].

פורים תרס"ג – להיכנס ל'קרון של

הרבי'

לקראת חג הפורים

תרס"ג, התקבצו ובאו אל אדמו"ר הרש"ב בווינה יהודים רבים. בהם חסידי

חב"ד שהגיעו במיוחד מרוסיה לווינה, ואורחים ממדינות סמוכות. בין הבאים לחג

הפורים היה גם אחיו הצעיר של אדמו"ר הרש"ב, רבי מנחם מענדל.

על המאורעות המיוחדים

של פורים תרס"ג במחיצת כ"ק אדמו"ר הרש"ב בווינה, סיפר הרבי

הריי"צ במספר הזדמנויות.

בשיחת שבת חול המועד

פסח ה'ש"ת סיפר הרבי הריי"צ³⁴:

פורים תרס"ג היה

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בוינה. לסעודה הגיעו יהודים שלנו מרוסיה, באו

גם יהודים מפולניה והונגריה, התוועדו היטב ביום ששי משעה שתיים בצהרים עד לשעה שמונה.

אז קיבלו שבת, התפללו תפלת ערבית, וסעודת שבת קודש עד חצי שעה אחרי חצות.

היהודים הספורים שלנו

מרוסיה באו במוצאי שבת מתוך כוונה שיתוועדו. אך הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק

לא קיבל בקשתם של אנ"ש אלה להתוועד.

כשהוד כ"ק אאמו"ר

הרה"ק מיאן להתוועד, הלכנו לחדר צדדי והתוועדנו בינינו.

עברה שעה ור' חיים מאיר

ראזין - משרתו של אבי שהתלווה אלינו - מביא לי מכתב דחוף. פתחתי את המכתב ועברתי עליו

במהירות. היה זה דין וחשבון רוחני מפורט - מהמשגיחים בנגלה ובחסידות של ישיבת תומכי

תמימים - אודות התלמידים.

בראותי - אם כי ברפרוף

- בדין וחשבון, שביעות רצונם הגדול של המשגיחים והמשפיעים בההנהגה והלימוד של התלמידים,

ובידעי עד כמה נוגע לאבי בנפשו הקדושה ההנהגה והלימוד של כל תלמיד בפרט, הכנסתי מיד

את המכתב אל אבי.

עברה חצי שעה, נכנס ר'

חיים מאיר ואומר לי שאבי קורא לי. כשנכנסתי אל אבי הכרתי מיד שפני הקודש מאירים

בשמחה ותענוג, והבנתי שהשמחה והתענוג הם מהדין וחשבון הרוחני של תלמידי תומכי תמימים.

אני שבע רצון - אומר

אבי - מפרישת השלום הרחב של תלמידי התמימים. זה אצלי בשורה טובה. יצליח השי"ת

את המשגיחים והמשפיעים בהשפעתם ויצליח את התלמידים בקבלתם.

אולי - פניתי בהיסוס

- בהזדמנות הבשורה הטובה היו עורכים התוועדות.

כן - הסכים אבי -

ובתוך זמן קצר היינו כולנו בחדר האוכל של אבי והתוועדו טוב מאד.

שיחות הקודש של פורים

ושושן פורים דומות מאד, בענינים ובסיפורים הרוחניים, הגלויים והבהירים, לענינים ולסיפורים

שזכינו לשמוע בי"ט כסלו.

מן הסתם יגיע הזמן שהרשימות

של אותו פורים ושושן פורים יפורסמו, אך בינתיים ברצוני למסור לכם אימרה אחת קצרה מאותן

שיחות הקודש.

השעה היתה כבר מאוחרת

בלילה וכולנו היינו כבר די מבוסמים, שאל אחד מאנ"ש:

רבי, כיצד מתעלים? ובכה

מאד.

ענה לו אבי: היכנס לקרון

שלי ותתעלה. הקרון שלי ספוג בדמעות ובזיעה של עבודה שבלב, ומשובץ בהשכלה והשגה אלוקית.

שאל עוד אחד: רבי, היכן

הן המדריגות שיוכלו דרכן לעלות לקרון שלכם?

ענה לו אבי: אכן, בלי

מדריגות לא יכולים לצאת מהנחיתות ובלי מדריגות לא יכולים לעלות. ביציאה מהנחיתות ובעליה

למעלה ישנן ארבע מדריגות. שתיים - ליציאה מהנחיתות, ושתיים - לעלות למעלה.

שתי המדריגות ליציאה

מהנחיתות, הן: א) להתבונן בכל דבר גשמי שאדם מוכרח לו, מהי התועלת והתכלית בו,

ולהשתמש בו רק בשביל התועלת והתכלית. ב) לקבוע לעצמו סדר מסודר ולהתבונן בענין של חסידות

חמשה עשר רגעים בכל יום.

מהו "תורה לשמה"

בהזדמנות אחרת,

בשיחת שמחת תורה תר"צ, סיפר הרבי הריי"צ עוד על מאורעות פורים

תרס"ג, ודברי אדמו"ר הרש"ב בסעודת הפורים³⁵.

בהיותי עם אבי בוינה,

בפורים תרס"ג, דיבר אבי ב"שולחן" בענין לימוד התורה לשמה, לשם התורה.

מתאחדים עם התורה עד שהלומד והתורה נעשים לדבר אחד. סגנון לשונו נעשה לשון של תורה

ושכלו - לשכל של תורה.

הסבא סיפר לאבי שלקראת

הבר מצוה שלו, אמר לו סבו, שצריכים ללמוד תורה לשמה, וההכנה לכך היא להיות בקי בבבלי

וירושלמי, תוספתא, ספרא וספרי, באותה מדה שהרמב"ם היה בקי בהם.

הגאון מלובלין סיפר לי,

כשבא לליובאוויטש אל הסבא בשנת תרי"ד - רגיל היה הגאון מלובלין להכין כל פעם,

לקראת בואו לליובאוויטש, ענין בלימוד בו היה מתפלפל עם הסבא - הביא אתו פלפול עמוק

עם הרבה חידושים.

בבואו לליובאוויטש, עבר

במחשבתו עוד הפעם על הפלפול ועל חידושי התורה שהכין, והיה שבע רצון מאד, בידעו שיגרום

בכך נחת רוח רב לסבא, ובעיני חסיד - גרימת נחת רוח לרבי היא אחד מהדברים הגדולים ביותר,

כי חסיד יודע ש"עלמא עילאה כגוונא דעלמא תתאה", מי שמקושר לרבי בעולם התחתון,

זוכה להיות מקושר לרבי בעולם העליון, ולהיות ליד הרבי בעולם העליון, זה כבר דבר אחר

לגמרי.

כשנכנסתי אל הרבי -

סיפר הגאון מלובלין - והתחלנו לשוחח בעניני לימוד, הצעתי לפניו את הפלפול שהכנתי. חייך

הרבי ואמר לי לומר את חידושי התורה שלי. הייתי מרוצה מאד בראותי שהרבי מאזין ל"תורה"

שאני אומר.

כשסיימתי, אומר לי הרבי,

אמנם התורה טובה והסברות יפות, אבל חסרה הנקודה. כלומר, יסוד ההנחה עליו בניתי את חידושיי

אינו אמיתי. והרבי אומר לי שמשנה מפורשת היפך מהנחתי.

איבדתי עשתונותי -

מספר הגאון מלובלין – ושאלתי, רבי, באיזה סדר? בקדשים - היתה תשובתו. עברתי במחשבתי

על אותו סדר ואמרתי - רבי אינני יודע, אולי יאמר לי הרבי באיזו מסכת? במסכת בכורות

- ענה הרבי. עברתי במחשבתי על מסכת בכורות ולא מצאתי. עד שהרבי החל לחזור על לשון המשנה

ולפרשה, ורק אז עמדתי על טעותי. אז - אמר הגאון מלובלין - ראיתי והרגשתי מה נקרא לימוד

התורה לשמה.

אתם - אומר אבי למסובים,

שהיו ברובם מבני פולין והונגריה - אינכם יודעים מי הוא הגאון מלובלין. הוא היה גאון

שגם בדורות שעברו היו מחשיבים אותו לגאון, וגאון זה הניח הנחה שכלית בתורה – וטעה.

טעותו של הגאון מלובלין

היתה ב"נקודה". הסברות היו טובות, ורק נקודת ההנחה היתה מוטעית. ומאידך,

אף שנקודת ההנחה היתה מוטעית, היו סברות השכל טובות וישרות.

עדותו של הסבא שהסברות

היו טובות – מספיקה. הסבא היה המבין האמיתי של סברות שכליות, זאת רואים אנו מתשובותיו,

מההוספות וההגהות שלו על המאמרים שב"תורה אור" ו"לקוטי תורה",

וממאות המאמרים שלו שעדיין בכתב יד.

ב' ניסן תרס"ג – התגלות

אדמו"ר הזקן

בשיחת ב' ניסן

תש"א, סיפר אדמו"ר הריי"צ על מאורעות ב' ניסן שלושים ושמונה שנים

לפני כן, במחיצת אביו בווינה³⁶:

שנת תרס"ג היתה

אצלי שנה שמחה, כידוע. ר"ח ניסן היינו בוינה. אבי התוועד בטוב, לקח קצת משקה,

ודיבר הרבה.

למחרת, ב' ניסן, היה

אבי בשמחה רבה. אמר שאין הוא יכול לאכול מאכל גשמי גם בברכה. הנחתום שאופה עבורנו מזונות

בכל ההידורים, אינו יכול לאפות עוגה כזו שאוכל היום לאכול אותה. אין זה חידוש, אחרי

התוועדות כזו גם שלשה ימים יכולים שלא לרצות לאכול.

היו זמנים שכ"ק

אאמו"ר הרה"ק היה נותן מקום לשאלת מה נשתנה, אבל הרבה פעמים כשהייתי שואל

'מה נשתנה', היתה התשובה: אם תדע הכל - תזדקן מהר.

שאלתי אותו מה נשתנה.

ויענני שנלך לטייל. באמצע הטיול אמר לי: היום היה אצלי אדמו"ר הזקן, ושמעתי מפי

קדשו המאמר הידוע, שאמרו רבנו הזקן פעם ברבים:

העולם סובר שעבודה צריכה

להיות ברעש, הרי זה פשוט ביותר, 'יעלה בכבש' - כשמתעלמים קצת, 'ופנה לסובב' -

מתבוננים בנעשה מסביב לו, 'ובא לו לקרן דרומית' - נעשים תמימים יותר, הרי 'מזרחית'

- נעשה יותר אור, 'מזרחית צפונית' - זה מאיר גם בנפש הבהמית, היצר הרע. כשמבררים את

היצר הרע, הרי 'צפונית מערבית' - נעשה מכך עריבות ומתיקות למעלה.

הנה כששומעים זאת מפיו

הקדוש של רבנו הזקן - כיצד אפשר לאכול דבר גשמי.

הנחת ה'יסודות' ל"המשך

תער"ב"

בשהותו במקום המנוחה

בווינה בשנת תרס"ג, עסק אדמו"ר הרש"ב בהנחת ה'יסודות' ל'המשך' החסידות

העמוק והנרחב "בשעה שהקדימו – תער"ב", שהחל להיאמר על ידו כעשור

שנים לאחר מכן.

המאורע בווינה

שהיווה את 'הנחת היסודות' ל"המשך תער"ב" מסופר הן על-ידי אדמו"ר

הריי"צ והן על-ידי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. לחשיבות הדברים, יובאו

כאן מקורות אלו, ובמיוחד שבכל מקור מוארים הדברים עם פרטים נוספים.

וכך סיפר

אדמו"ר הריי"צ, בתקופת אדר-ניסן תרפ"ד, בשהותו בכפר סמוך למוסקבה³⁷:

פעם הייתי עם אאמו"ר

בחו"ל, ודרכו של אאמו"ר היתה לנוח מעט על הספה לאחר ארוחת הצהרים, לא שוכב

ולא יושב, אלא משעין עצמו. אאמו"ר היה קורא לזה "וואלגערן זיך". פעם

לאחר סעודת הצהרים בזמן שהיה נח בצורה כזאת על הספה, האריך במנוחה זו זמן רב, ואני

לא ידעתי מה לעשות. ראיתי שהוא כאילו איננו בעולם הזה. הוא לא הי' ישן, אלא מוטה על

צדו, ועיניו' גם הן נראו בצורה משונה.

להעירו הייתי ירא ולהניחו

כך גם כן פחדתי. התחלתי ללכת בחדר אנה ואנה בקול רעש, אולי יתעורר, אך ללא הועיל. התחלתי

להזיז את השולחן בכוונה אך הוא לא הקיץ, עד שהיה כבר מאוחר.

פתאום התעורר אאמו"ר

ושאלני: איזה יום היום? איזו סדרה היום? - משום שהוא היה לומד אתי בכל שבוע את הדא"ח

לאותה פרשה - עניתי לו שהיום יום רביעי, וגם השבתי לו מהי פרשת השבוע.

אאמו"ר בהתעוררו

היה נראה כמבולבל. אחר כך התכונן לתפלת ערבית והוא האריך באותה תפלה והתפלל כעין תפלת

ראש השנה, עם הניגון של אדמו"ר הזקן. כל זה הי' לפלא בעיני...

"זהו עיון בעניין"

פרטים נוספים בסיפור

זה, אנו למדים מפעם נוספת בה הרבי הריי"צ סיפר אודות כך, בשיחת שבת בראשית

תרצ"ו³⁸:

בשנת תרס"ג הייתי

עם אאמו"ר בוויען. הסדר הי' שאיזה פעמים בשבוע היינו הולכים להשטיבלעך. אאמו"ר

הי' לומד שם חומש עם איזה מפורש - כי כן הי' דרכו של אאמו"ר ללמוד בכל שנה לבד

פרש"י עוד איזה פירוש (רמב"ן).

יום אחד - זה הי' בערך

שעה 4 בחורף - אמר אאמו"ר כי הלילה לא ילך (להשטיבלעך), ווייל ער דארף דורכטאן

אן ענין.

היו לנו אז שלשה חדרים.

אחד של אאמו"ר - החלונות היו לגן בחצר, ושם הי' בית נמוך מזה והחלונות היו נגד

הגג - וחדר אחד הי' עבורי והמשרת, וחדר שלישי לצרכי הכנות הבית.

בחדר אאמו"ר הי'

שם - לבד השולחן - דיוואן עם כותב לסמוך עליו.

ונשען אאמו"ר על

הדיוואן, הגבי' רגלו אחת על הדיוואן ובידו נסמך על הכותב השני, והחזיק הפאפיראס בידו.

אני ישבתי בחדרי, הי'

לי מה לכתוב, וכך עסקתי בזה עד כי לא הרגשתי כי עבר הזמן.

בשעה התשיעית עמדתי ממקומי

והבטתי בחדר אאמו"ר, וראיתי כי שוכב כן (על הדיוואן) בלי תנועה כאשר שכב.

כעבור עוד שעתיים נכנסתי בחדרו, און ס'האט מיך אביסל בא-אומרואיקט דער ליגן אזוי במצב

אחד. והתחלתי לדפוק מעט בהדלת.

בשעה רביעית בלילה עמד

אאמו"ר. ובעמדו, הלך בהחדר, וניכר הי' אשר אינו יודע כלל הזמן. הי' לוח על השולחן

והביט בהלוח וראה כי הוא יום החול. ואח"כ הביט על השעון ונראה הי' כמסתפק אם הוא

יום או לילה. עד שבעבור זמן קצר אמר בצחוק קל: מען דארף דאוונען מעריב.

וסיים כ"ק אדמו"ר:

אט דאס הייסט עיון בענין.

תיאור הדברים ב'רשימות היומן'

וכך כותב רבינו

בעניין זה ברשימותיו, מה ששמע מחותנו בתאריך 'ט וי"א סיון. תרצ"א. ריגא'³⁹.

בהיותנו (אני ואבי אדמו"ר

נ"ע) בווין, וחדרינו היו זה אצל זה ודלת פתוחה ביניהם.

אדמו"ר נ"ע

נתן לי איזה כתב להעתיק, והוא ישב על הספה - לערך שעה ה' אחר הצהרים - רגלו א' על הספה

ורגלו א' על הארץ, ופפירסה בין אצבעותיו. נגשתי פעמים אחדים, וראיתיו יושב בלי נוע,

עיניו פתוחות, וכן ישב עד שעה 3.3/4 לפנות בוקר! אז התעורר, הביט בחפזה על הפפירוסה,

וזרקה. לקח שעונו, ובתמהון ראה את השעה. נגש אל החלון, ואח"כ שאלני שכנראה כבר

העריב והגיעה השעה להתפלל ערבית! עד שגיליתי לו, שכבר עברה כמעט כל הלילה. כן צריך

הייתי להזכיר גם היום שבו עומדים, כי הי' לגמרי מסולק מהעולם.

- אדמו"ר נ"ע

הי' לומד או איתי פי' הרמב"ן על התורה, והתחיל לשאול אותי "מן הצד"

ע"ד מה שצריכים אנו ללמוד, וראיתי כונתו - למען עי"ז ידע באיזה יום אנו עומדין.

למחרתו מצאתיו כותב בביכעל

בענין עמוק בדא"ח, וכנראה שבזה הי' משוקע.

וברשימה נוספת בעניין זה, מ'סוכות, תרצ"ג', כותב הרבי

עוד בעניין⁴⁰:

כ"ק מו"ח אדמו"ר

שליט"א סיפר:

מעשה הידועה שאדמו"ר

נ"ע התעמק במחשבות, בהיותנו בווין (בשנת תרס"ג), וכשהתעורר לא ידע באיזה

יום אנו עומדין [עיין רשימותי ט' י"א סיון. תרצ"א] - מהלבושים הבין שזהו

יום חול, ולא שבת.

אדמו"ר נ"ע

כתב אח"כ דא"ח, מאמר ד"ה "לא תירא לביתה משלג", און איך האב

משער געוען אז דאס איו דאס געווען.

[ויש למאמר זה קשור להמאמר

ד"ה "בחודש השביעי" שנאמר בתשרי תרס"ג.

- רשב"ץ אמר על

המאמר ד"ה "בחודש השביעי" הנ"ל שרואה הוא בו מוחין דגדלות. ואמר,

שעד אז הי' אמירת המאמרים בבחינת "ולמכור בנכסי אביו (אדמו"ר מהר"ש)

עשרים שנה", און פון איצט אן הייבט זיך אן אייגענע.

כשספרו זה לאדמו"ר

נ"ע – אמר: א בלינדער משכיל. כי, צריך להבין ולהשיג, וגם זעהען. אבל זה -

שמבין ומשיג אבל אינו רואה - ה"ה א בלינדער משכיל].

בדוגמת עניין כלות הנפש

בהתוועדויות שבת

פרשת שמיני ושבת פרשת תזריע תשד"מ, התייחס הרבי לסיפור זה, וציין שמאורע זה היווה את הנחת היסודות

ל"המשך תער"ב"⁴¹:

פעם נסע כ"ק

אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ביחד עם כ"ק מו"ח אדמו"ר לווינה.

כדרכם, התאכסנו במלון כל אחד בחדר בפני עצמו, ונוסף לכך חדר משותף לשניהם. כאשר

נכנס כ"ק מו"ח אדמו"ר - ראה את כ"ק אדמו"ר נ"ע יושב

על הספה, עיניו פתוחות, ואינו מבחין מה נעשה מסביבו.

כעבור שעה נכנס שוב

וראה שממשיך לשבת באותו מצב מבלי לנוע, וכך חזר הדבר ונשנה כמה פעמים - שנכנס

לחדרו וראה שיושב בלי נוע כמקודם, וכן ישב על מקומו במשך שעות אחדות שקוע במחשבתו,

כמי שנמצא בעולם אחר.

לאחר שהתעורר - לא

ידע איזה יום זה, באיזה מקום נמצאים וכו' - כפי שהיה מובן מאופן השאלות ששאל אצל

כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות ענינים צדדיים, כדי שעל ידי זה יתברר לו

איזה יום היום, ובאיזה מקום נמצאים.

כמובן שכ"ק

מו"ח אדמו"ר עשה עצמו כמי שאינו משים לב לכך, והשיב לו על שאלותיו מבלי

שיהיה ניכר שהוא מכיר מצבו המיוחד.

ויש אומרים שלאחרי

זמן גילה כ"ק אדמו"ר נ"ע לכ"ק מו"ח אדמו"ר, שעניני

החסידות שבהם התבונן באותם שעות היו היסוד להמשך תער"ב הידוע.

ויש לומר שמאורע זה הוא

בדוגמת הענין דכלות הנפש:

לאחרי שכ"ק אדמו"ר

נ"ע התעורר מדביקותו - לא ידע באיזה זמן ומקום הוא נמצא, מכיון שבעת דביקותו הסתלק

לגמרי ממציאות העולם שגדרו - מקום וזמן, עד כדי כך, שאפילו לאחרי שהתעורר לא היה מסוגל

להזכר באיזה זמן ומקום הוא נמצא. ואם כן, הרי זה בדוגמת הענין דכלות הנפש - יציאת הנפש

מהגבלות הגוף (מציאות העולם, זמן ומקום).

נשמה בגוף – מופשט מהעולם

בהתוועדות יום ב'

דחג השבועות תשי"ז, התייחס הרבי פעם נוספת לסיפור זה⁴²:

רואים במוחש שבשעה שאדם

מונח ושקוע בענין שכלי, אזי אינו שייך לענינים של מעשה בפועל, ויתירה מזה, שיכול להיות

שמצד גודל ההעמקה בהשכל לא ירגיש כלל שהוא רעב, ועד כדי כך, שיתכן שלמשך זמן יהי' מופשט

לגמרי מהעולם, למרות היותו נשמה בגוף.

וכפי שסיפר כ"ק

מו"ח אדמו"ר אודות אביו, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע,

שבהיותם בווינה, בחדרים סמוכים זה לזה, ודלת פתוחה ביניהם, הנה לאחרי שובם מהטיול שבמהלכו

דיבר אדנ"ע בעניני חסידות, התיישב אדמו"ר נ"ע על הספה, ראשו נשען על

ידו, שקוע במחשבותיו, בלי נוע.

כעבור משך זמן שישב אדמו"ר

נ"ע בתנועה כזו, יצא כ"ק מו"ח אדמו"ר ונכנס לחדרו, בסמכו על כך

שכיון שהדלת פתוחה, הרי כשיצטרך אדנ"ע דבר מה, יקראנו.

לאחרי שעברו כמה

וכמה שעות, עד שהגיע אור הבוקר, נכנס כ"ק מו"ח אדמו"ר לחדרו של אדנ"ע,

וראה שיושב באותה תנועה... ואז התנער אדנ"ע ("זיך א טרייסל געטאן"),

ועמד ממקומו, והתחיל לשאול שאלות שמהן הי' ניכר שאינו יודע באיזה יום בשבוע עומדים...

שידוכי בנות משפחת ביק

אחד מהפעולות

המיוחדות שפעל הרבי הרש"ב בתקופת שהותו בווינה, הוא סיפור פעולותיו למען

שידוכי בנותיו היתומות של ר' אברהם ביק בפרשבורג.

גם סיפור זה מופיע

במספר מקורות: בשיחותיו של הרבי הריי"צ, ב'רשימות היומן' של רבינו, ואף

בשיחות הקודש של רבינו.

וכך סיפר

אדמו"ר הריי"צ, בתקופת אדר-ניסן תרפ"ד, בשהותו בכפר סמוך למוסקבה⁴³:

פעם הייתי עם אאמו"ר

בחו"ל, ודרכו של אאמו"ר היתה לנוח מעט על הספה לאחר ארוחת הצהרים, לא שוכב

ולא יושב, אלא משעין עצמו. אאמו"ר היה קורא לזה "וואלגערן זיך". פעם

לאחר סעודת הצהרים בזמן שהיה נח בצורה כזאת על הספה, האריך במנוחה זו זמן רב, ואני

לא ידעתי מה לעשות. ראיתי שהוא כאילו איננו בעולם הזה. הוא לא הי' ישן, אלא מוטה על

צדו, ועיניו' גם הן נראו בצורה משונה.

להעירו הייתי ירא ולהניחו

כך גם כן פחדתי. התחלתי ללכת בחדר אנה ואנה בקול רעש, אולי יתעורר, אך ללא הועיל. התחלתי

להזיז את השולחן בכוונה אך הוא לא הקיץ, עד שהיה כבר מאוחר.

פתאום התעורר אאמו"ר

ושאלני: איזה יום היום? איזו סדרה היום? - משום שהוא היה לומד אתי בכל שבוע את הדא"ח

לאותה פרשה - עניתי לו שהיום יום רביעי, וגם השבתי לו מהי פרשת השבוע.

אאמו"ר בהתעוררו

היה נראה כמבולבל. אחר כך התכונן לתפלת ערבית והוא האריך באותה תפלה והתפלל כעין תפלת

ראש השנה, עם הניגון של אדמו"ר הזקן. כל זה הי' לפלא בעיני.

למחרת בבוקר שאלני אם

יש עמנו כסף. בהיותנו בדרך היה הכסף אצלי. והאמת נתנה להאמר שהייתי אז בדוחק, אך מכיון

שאאמו"ר שאלני, הלכתי לבית המשכון השארתי שם את מקל הכסף שלי, קבלתי בעבורו סך

כסף ומסרתי לאאמו"ר.

אחר כך אמר לי שרצונו

ללכת לכמה מקומות, והואיל ולא אמר לי ללכת עמו, הבנתי שאין ברצונו הק' שאתלווה אליו.

נשארתי במלון ואאמו"ר הלך.

כעבור זמן מה הגיע שליח

מחנות עם חבילה בידו. וישאל: כאן מתגורר שניאורסאהן? עניתי שכן. ויאמר לי: הנה הבאתי

חבילה מחנות פלונית עבור אדון אחד שקנה וצוה להביאה לכאן. במשך השעות הקרובות הגיעו

חבילות נוספות מחנויות אחרות. בהביטי על החבילות ראיתי שהיו אלה חבילות עם פירמות של

חנויות לבגדי נשים ונערות, אמרתי אל לבי: כנראה קנה מתנות לבנותי.

לעת ערב הנר אאמו"ר

למלון ואמר לי שבדעתו לנסוע, שאתכונן. לאן נוסעים, לא אמר לי. פרעתי את החשבון בבית

המלון, ארזתי את החפצים ויצאנו אל תחנת הרכבת, שם אמר לי לקנות כרטיסים לפרשבורג, עירו

של החתם סופר זצ"ל.

בהגיענו לשם רציתי לשכור

עגלה מתחנת הרכבת לעיר כרגיל, אולם אאמו"ר אמר לי שנלך ברגל, ואקח בידי את המזוודה

ונלך.

ברחוב פגשנו בבחור אחד

שהיה רץ וממהר. עצר אותו אבי ושאלו: איפה המלון והמסעדה של פלוני? אמר לו הבחור בחפזון:

אין לי פנאי, לכו ישר ושם תשאלו. אמר לו אאמו"ר: היתכן? כך מקיימים מצות הכנסת

אורחים? הלא רואה אתה שאנשים זרים אנחנו במקום, הולכים אנו מתחנת הרכבת. בשמעו זאת

הבין שלא התנהג בנימוס, נעמד והראה לנו לאן ללכת, והוסיף שבעל בית המלון נפטר בימים

אלה (בדיוק באותו זמן שאבי נח את מנוחת אחר הצהרים), ובביתו יושבים שבעה רח"ל.

אאמו"ר הודה לו,

ואנחנו המשכנו בדרכנו. בהגיענו למלון ראינו אשה ושלש בנותיה יושבים שבעה ר"ל.

המשרתים שבמלון נתנו לנו חדר, נחנו מעט ואח"כ אמר לי אאמו"ר שנצא ונהלך מעט

בעיר. יצאנו החוצה והלכנו לישיבה אחת שם ישבו ולמדו בחורים רבים. אאמו"ר שוחח

עם אחדים מהם בלימוד, גם זה שפגשנו ברחוב היה שם בין הלומדים וגם איתו דיבר אבי בלימוד,

אבל עם אחד הבחורים הרבה להתפלפל ואח"כ שבחו מאד⁴⁴.

כשחזרנו למלון נכנס הרבי

לנחם את האלמנה ואת בנותי'. וסובב את הדברים עד אשר דיבר אתה שתשתדל להשיא את בנותי'.

התחילה האשה להתאונן שמצבה רע, ובמיוחד עכשיו לאחר מות בעלה, הוצאות הבגדים מרובים

וכדומה, ובכלל אין מזדמנים לה שידוכים מתאימים.

אאמו"ר הציע להבכירה

את בן הישיבה אשר הרבה להתפלפל עמו ושבחו. ובדבר הבגדים אמר לה שלא תדאג משום שמלבושים

עבור הכלה יש לו מן המוכן, הכל. גם לבת השני' הציע, את הבחור אשר פגשנו ברחוב, ואמר

שגם עבורה יש לו את כל הבגדים הנחוצים. לבסוף התקיימו שני השידוכים ונסענו משם מפרשבורג.

לאחר חמש שנים -

מספר כ"ק אדמו"ר - הייתי בקרבת מקום לפרשבורג, ואסע לשם במיוחד כדי לראות

כיצד הסתדרו הבנות אשר אאמו"ר השיאן. מצאתי שם את השלישית בלבד. היא הכירה אותי

וסיפרה לי: גם אני נשואה כבר, וגם אני מרוצה, אולם שתי אחיותי, אשר אביך השיא אותן,

הן מאושרות מאד. בעליהן - אחד מהם רב בעיר מסוימת והשני ראש ישיבה, והם חיים עם נשותיהם

באושר גדול.

לאחר שסיפר זאת כ"ק

אדמו"ר, שאלו אחד, מי היה בעל המלון שנפטר. ויענה לו כ"ק אדמו"ר, ששמו

הי' ר' אברהם ביק, והוא חיבר ספר קטן.

סיפור שידוך היתומות – מ'רשימות היומן'

הרבי נשיא דורנו שמע

סיפור זה מחותנו, כפי שהוא כותב ברשימותיו מתאריך 'ל"ג בעומר. תרצ"ב. ריגא'.

וכך כותב הרבי⁴⁵:

...כ"ק מו"ח

אדמו"ר שליט"א המשיך לספר:

היינו אז בווין ג' חדשים.

היינו הולכים לביהמ"ד

- אדמו"ר נ"ע הי' חוגר אבנטו תחת הסיורטוק – ללמוד, והי' לומד אז עמי הל'

טוען ונטען - טושו"ע.

קרו אז ג"כ בעל

שם'סקע מעשיות. ולדוגמא - המאורע שהשיא ב' יתומות, כדלקמן. ואמר לי הזהר והזהר [שלא

לספר עד"ז. מ"מ].

ג. וזה דבר הבעל שם'סקע

מעשה ע"ד נישואי ב' היתומות:

פעם (לאחרי הלימוד) אמר

לי: היום וועלען מיר מאכען א אויספלוג. ואמר לי: קח את הטלית ותפילין.

נסענו מחוץ לעיר משך

שעות אחדות (3.5 שעות ? מ"מ). באנו לעיירה אחת קטנה בשעה 9.5 לילה. לנו בבית מלון

פחות במדריגה, כדרך עיירות קטנות.

למחרתו בבוקר אמר לי:

צריך ללכת לנחם אבלים. באנו לבית אחד, ומצאנו שם אלמנה ושתי יתומות עודנם בתוך שבעה,

רחמנא ליצלן. אדמו"ר נ"ע דיבר על לבם וניחם אותם.

אמר אשר הוא עובר אורח,

וישאר בעיירה יום א'. וביקש את האלמנה אשר תשיג בעדו חלב כשר.

נשארנו בעיירה זו עד

למחרתו בערב – [ב' מעת לעת. מ"מ] - והוא (אדמו"ר נ"ע) הי' פעמים אחדים

אצלם. פעם א' לא הלכתי עמו.

על שאלותיהם מי הוא?

ענה - א וויטער קרוב. אם הכיר את אביהם? ענה: הן זה אינו נוגע -

ופעם גם התפלל שם, במנין

של מנחה ומעריב. - כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א דייק בסיפורו לאמר שמנחה

התפלל עוד מקודם, ורק הי' בשעת התפלה, אבל מעריב גם הוא התפלל שם.

אח"כ נסע לפרעסבורג

איזה פעמים, ובחר שם ב' בחורים מתלמידי הישיבה לחתנים בעד ב' היתומות.

החתונה של א' מהן היתה

עוד בהיותנו שמה (בווין). החתונה של הבת הב' - אחרי חג השבועות דשנה זו (תרס"ג).

אדמו"ר נ"ע

בעצמו הלך לקנות כל הנצרך להיתומות וכו', און עס האט עם אפגעקאסט שיינע עטלעכע הונדערט

רובל.

הוראה בעבודת ה' מסיפור זה

בהתוועדות שבת פרשת

בחוקותי, כ"ב אייר תשכ"ב (במלאת שלושים שנה לעת ששמע את הדברים מחותנו,

כמובא מרשימה דלעיל), סיפר הרבי את עניין שידוכי היתומות על ידי אדמו"ר

הרש"ב, ואף למד מכך הוראה לפועל בעבודת ה'⁴⁶:

בל"ג בעומר שנת

תרצ"ב סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפור אודות אביו כ"ק אדמו"ר

מהורש"ב נ"ע, שאירע בשנת תרס"ג:

...הוסיף כ"ק מו"ח

אדמו"ר לספר, שבשנה ההיא - תרס"ג - אירעו הרבה "בעל שם'סקע ענינים",

וסיפר דוגמא אחת:

בכל יום היו לומדים יחדיו

- כ"ק אדמו"ר נ"ע עם בנו כ"ק מו"ח אדמו"ר - בבית המדרש

טושו"ע חושן משפט הל' טוען ונטען. באחד הימים, לאחרי הלימוד, אמר אדמו"ר

נ"ע: היום יהי' "אויספלוג" - הנקרא בשפת המדינה: "הייק" (מסע-טיול).

ולקחו שניהם הטלית ותפילין, ונסעו שעות אחדות, עד שהגיעו לעיירה קטנה, ולנו בבית-מלון

("האטעל" - בשפת המדינה) שהי' פחות במדריגה - לפי ערך מעמדה ומצבה של אותה

עיירה קטנה.

למחרת אמר אדמו"ר

נ"ע לבנו - בקראו בשמו - צריך ללכת לנחם אבלים.

- אצל כ"ק מו"ח

אדמו"ר לא הי' הסדר לשאול שאלות, ובמילא, לא שאל מאומה, "וואו ניחום אבלים,

ווען ניחום אבלים", והלכו מיד.

באו לבית אחד, ומצאו

שם אלמנה ושתי יתומות יושבים "שבעה", רחמנא ליצלן, ואדמו"ר נ"ע

דיבר על לבם וניחם אותם.

אדמו"ר נ"ע

ביקש גם מאת האלמנה שתשיג בעדו חלב כשר, כיון שבדעתו להשאר בעיירה יום אחד.

וסיפר כ"ק מו"ח

אדמו"ר, שאדמו"ר נ"ע התפלל שם במנין של מנחה ומעריב, ודייק בסיפורו

- כדרכו - שמנחה התפלל עוד מקודם, ורק הי' בשעת התפלה, אבל מעריב התפלל גם הוא שם.

על שאלתם של האלמנה והיתומות

- מי הוא? ענה: "א ווייטער קרוב". ועל שאלתם אם הכיר את הבעל-האב? ענה: הן

זה אינו נוגע. - כן הי' הלשון בסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר, אף שכ"ק

אדמו"ר נ"ע - שדיבר באידיש - אמר מסתמא "וואס איז די נפקא מינה",

וכיו"ב.

משם נסע אדמו"ר

נ"ע לפרעסבורג, ובחר שם שני בחורים מתלמידי הישיבה לחתנים בעד שתי היתומות, וגם

הלך בעצמו לקנות כל הנצרך להיתומות, מתנות וכו', בסכום של כמה מאות רובל. חתונה אחת

- נערכה תוך שבועות אחדים, כאשר כ"ק אדמו"ר נ"ע וכ"ק מו"ח

אדמו"ר שהו עדיין שמה, והחתונה השני' - נערכה אחרי חג השבועות דשנה ההיא.

מסיפור זה למדים כמה

ענינים:

...ב) אף על פי שמצינו

במכתבו הידוע של הרמ"מ מהאראדאק ע"ד גודל הפלאת מעלת הבעל שם טוב ש"אחד

הי' וכו'", מכל מקום, היו גם לאחרי זה "בעל שם'סקע ענינים", כבסיפור

הנ"ל אודות כ"ק אדמו"ר נ"ע בשנה ההיא, ועל דרך זה אצל כל הרביים,

ועד לכ"ק מו"ח אדמו"ר.

ג) הטעם שכ"ק מו"ח

אדמו"ר בחר בסיפור זה דוקא בתור דוגמא לה"בעל שם'סקע ענינים" שאירעו

אז – הוא, לפי שבתוכן סיפור זה מרומזת נקודת כללות העבודה בזמן הגלות, כדלקמן.

וביאור הענין:

בנוגע לזמן הגלות כתיב

"יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות", ונקודת העבודה בזמן הגלות היא -

לנחם את האבלים, ולהשתדל ולפעול להביא לענין הנישואין (כבסיפור הנ"ל שכ"ק

אדמו"ר נ"ע ניחם את האלמנה והיתומות, ועד שהביא לנישואי הבנות היתומות)

- הנישואין דכנסת ישראל עם הקב"ה דלעתיד לבוא.

וזהו ענין שצריך לעשותו

(לא על-ידי שליח, אלא בעצמו) גם אם הוא זקן ואינו לפי כבודו - כבסיפור הנ"ל שכ"ק

אדמו"ר נ"ע הלך בעצמו לנחם את האבלים,

ומוסיף, שפעם גם התפלל

שם מעריב - כידוע שתפלת מעריב אינה דומה לתפלת שחרית ומנחה להיותה בזמן הלילה, המורה

על החושך כו'.

והשתדל בעצמו בכל הקשור

להביא לנישואי הבנות, ועד שבעצמו הלך לקנות כל הנצרך להיתומות - להלבישן ולקשטן כו',

כסיפור חז"ל"' ש"הכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה (קישטוה והלבישוה)

. . באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן", והיינו

שגם כאשר "העניות מנוולתן" - שזהו כללות המעמד ומצב דזמן הגלות, שלא זו בלבד

שאין זה באופן ש"מלאכתן נעשית על ידי אחרים", כמ"ש "ועמדו זרים

ורעו צאנכם", אלא עוד זאת, שנעשה גם מעמד ומצב ש"עניות מנוולתן" - הרי

האמת היא ש"נאות הן", אלא שצריכים לקשטן, ואז רואים ש"נאות הן"

גם בחיצוניות, אשר ככל הדברים האלה כן הוא גם ברוחניות הענינים כו'.

ומסיים שעלה לו בסכום

של כמה מאות רובל - שבזה מודגשת ההשתדלות לפעול השידוך ועד להנישואין גם בממונו, נוסף

על הטירחא בגופו ובנפשו כו'.

סיפור שידוכי היתומות מ"רשימות

דברים"

לשלימות העניין,

יובא כאן גם גירסה נוספת של סיפור זה, המובאת בספר "רשימות דברים", מה

ששמע הרה"ח הרב יהודה חיטריק מהחסיד ר' חיים מאיר ליס, שהיה משמש את כ"ק אדמו"ר הריי"'צ

נ"ע ברוסטוב כשהבריא ממחלתו⁴⁷:

באחת מהשנים היה כ"ק

אדמו"ר הריי"צ ביחד עם אביו, כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, בעיר

ווין להתרפאות. הרופאים אסרו על כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב לעיין בעיון,

ובפרט התעמקות.

באחד הימים עמד כ"ק

אדמו"ר מוהרש"ב ברגל אחת על ספה וברגלו השניה על הרצפה, והתעמק בהתעמקות

גדולה. כ"ק בנו עשה כמה תחבולות להפסיקו מההתעמקות - עשה רעש בספסלים, נקש

בדלת, ולא הועיל. כה התעמק תשע שעות רצופות.

כשהקיץ מהתעמקות זו,

לבש בגד העליון ויצא החוצה. כעבור חצי שעה בא שליח עם חבילה ופתקא מכ"ק לבנו,

לקחת החבילה מיד השליח ולשלם לו עשרים וחמשה קראן. כעבור עוד חצי שעה בא שליח שני

עם חבילה עם פתקא מכ"ק לבנו, לקבל החבילה ולשלם לו חמשה ועשרים קראן.

אחרי זה בא כ"ק

אדמו"ר ואמר לבנו שמחכים לנסוע לפרשבורג. ולא הי' אתם על הוצאות הדרך, ולוו

מבעל האכסניא ונסעו לפרשבורג.

בבואם לפרשבורג

ויצאו מהתחנה של בית הנתיבות, אמר כ"ק אדמו"ר לכ"ק בנו: אנו צריכים

ללכת לבית הנכבד ביק ולנחם ב"ב (האיש ביק הי' למדן וירא שמים, כל ימיו עסק

בתורה, ושבק חיים לכל חי).

בלכתם ברחוב פגעו

בבחור בן ישיבה, וביקשו ממנו שיראה להם איזו דרך לבוא לבית ביק. הבן ישיבה אמר

שממהר ללכת ללמוד לישיבה, וצייר להם איך ללכת לימין ולשמאל. ויאמר כ"ק אדמו"ר

להאברך: אנו גרים פה, וכתיב "ואהבתם את הגר", יטריח ויראה לנו את בית

ביק. האברך ראה שהם אנשים מכובדים ובאים בטענת התורה, והלך עמהם עד בית ביק.

אחרי אשר ניחמו את

משפחת ביק, אמר להאלמנה: היות שהבנות הגיעו לפרקן, צריך להשתדל שיינשאו לאיש.

ותאמר האלמנה שהעניות שוררת בבית, ואין להבנות מלבושים כראוי. ויאמר כ"ק אדמו"ר

שאל ידאגו עבור מלבושים.

משם הלך לישיבת חתם-סופר

ודיבר עם הראש ישיבה שיבחר בן ישיבה למדן כראוי עבור בת המנוח ביק. הראש ישיבה בחר

אברך אחד מתלמידי הישיבה, והתלמיד מיאן בההצעה, באמרו שעוד צריך לשקוד על דלתי התורה.

ויאמר כ"ק אדמו"ר

לכ"ק בנו: הלא אתה פעם הראשונה בפרשבורג (שכ"ק אדמו"ר ראה שהתלמיד

בוש מלדבר ברבים, וכוונתו שפנים אל פנים יפעול יותר). והבין הכוונה שילך החוצה.

וכה התדברו עם

התלמיד, והחליטו שביום זה יתקיימו ה"תנאים", וקודם התנאים שלח כ"ק

אדמו"ר חבילה אחת עבור הכלה, בגדים שונים עבורה.

למחרת אמר כיק

אדמו"ר: עתה צריך לשדך גם השניה. וילך להישיבה ודיבר עם הראש ישיבה שיבחר

תלמיד מצויין עבור בת השני' של ביק. ובחר הר"י בהתלמיד שפגשו אז ברחוב והראה

להם את הדרך לבית ביק. והציעו לפניו את בת ביק, ואחרי שקלא וטריא וחילופי דברים

הסכים גם הוא. והחליטו שבו ביום יתקיימו ה"תנאים", וכ"ק אדמו"ר

שלח חבילה השני' עבור הכלה, שארוז בה בגדים עבור הכלה.

אחת עבור כעשר שנים,

נסע כ"ק אדמו"ר הריי"צ דרך פרשבורג, והתעניין לדעת מה נעשה עם

משפחת ביק, אחרי זה שאביו כ"ק אדמו"ר השתדל כ"כ עבור השידוכין. סר

אל הרחוב ולא מצא הבית, שבמקום עמד בית חומה גדול ואין שריד לבית הקודם.

ופנה כ"ק ללכת

אל התחנה, והנה נפתחה דלת, ואשה צעירה לימים קרבה לכ"ק אדמו"ר ואמרה: כמדומה

שאתם ואביכם הייתם נוכחים בעת ה"תנאים", של אחותי.

וישאל כ"ק

לשלום משפחת אחיותי', ותאמר: אחותי הבכירה - בעלה הוא אב"ד בעיר מפורסמת, וחיים

בכבוד ובהרחבה. גם אחותי השניה גרה בעיר אחת גדולה, ובעלה הוא שו"ב, וחיים

בהרחבה. גם אני נישאתי לאיש, וב"ה על הכל, אבל אין דומה חיי לחיי אחיותי

הבכירות. חבל שלא הייתם על ה"תנאים" שלי...

ומסיים הרב חיטריק

ברשימותיו: בשנת תשי"ג פגשתי במונטריאול שד"ר עבור הישיבה, ואמר

שבצעירותו, בהיותו אברך רך בשנים, למד בישיבת חתם-סופר, ובהיות כ"ק אדמו"ר

הריי"צ בארה"ב בפעם הראשונה, בשנת תר"צ, הי' לו זכות שהיה בין הנכנסים

ליחידות לכ"ק אדמו"ר, ואמר לכ"ק אדמו"ר שלמד בישיבת חתם-סופר.

ויאמר לו כ"ק אדמו"ר שהוא זוכר אותו (אף כי כבר עברו יותר מכ"ה שנה

או ל' שנה), וצייר לו על איזה שולחן ישב, ובאיזה צד בבית המדרש הי' מושבו.

הפגישה עם ד"ר פרויד

בתקופת שהותו

בווינה, נפגש אדמו"ר הרש"ב עם הפסיכולוג והנוירולוג היהודי בעל השם

העולמי זיגמונד פרויד (1856-1939), מהוגי תורת הפסיכו-אנליזה, שהיה יליד אוסטריה.

על מפגש יוצא-דופן

זה בין כ"ק אדמו"ר הרש"ב והפסיכולוג הנודע, אנו למדים מיומן

ה"רשימות" של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, וכן משיחות הקודש שלו.

וכך כותב הרבי

ברשימותיו מתאריך 'ל"ג בעומר. תרצ"ב. ריגא', מה ששמע מחותנו אדמו"ר

הריי"צ בעניין זה (להלן, עם פענוחי המו"ל)⁴⁸:

כ"ק מו"ח אדמו"ר

שליט"א סיפר לי:

בשנת תרס"ג סבל

אדמו"ר נ"ע מנמיכת הרוח. לי לא סיפר כ"כ בפרטיות, אבל לפני אמי הרבנית

שטערנא שרה תי' התאונן רבות, על שאחרי שנים של עבודה, בכל זאת אין אף מדה אחת כדבעי

למיהוי, ואין כל השכלה בהירה אצלו, ושאינו יכול להעמיק שכלו באיזה ענין.

- והוסיף כ"ק מו"ח

אדמו"ר שליט"א: זה הי' באותו חורף, שראיתיו איך שהתעמק ברעיונותיו וכו' באופן

שהי' מסולק לגמרי מן העולם [עיין פרטי הדברים בזה ברשימה דט' -י"א סיון תרצ"א],

וגם אחרי הי"ט כסלו דשנה ההיא, שיש לו שם, שמזה מובן גודל הפלאת מעלת מעמדו ומצבו

אז, ואעפ"כ התאונן כו' -

ובחורף ההוא נסענו מפני

זה לווין, לשאול בעצת הרופאים. הי' אצל הרופא הידוע פרייד.

הלה אמר נסיבת נמיכות

הרוח: די קאפ באגרייפט, וואס די הארץ פארטראגט ניט, און די הארץ פארטראגט ניט וואס

די קאפ באגרייפט.

ובתור עצה - צוה אשר

תהי' הסביבה שלו "יפה": ילמדו דבריו ודבוריו, ויראו שיודע לו עד"ז וכו'

- למען אשר עי"ז יעוררו רגש הרוממות בנפשו.

בדוגמת שבח התלמידים את רשב"י

בהתוועדות שבת פרשת

בחוקותי, כ"ב אייר תשכ"ב, סיפר הרבי עוד בעניין זה (במלאת שלושים שנה

לעת ששמע את הדברים מחותנו כמובא מרשימה דלעיל)⁴⁹:

בל"ג בעומר שנת

תרצ"ב סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפור אודות אביו כ"ק אדמו"ר

מהורש"ב נ"ע, שאירע בשנת תרס"ג:

באותה שנה הי' כ"ק

אדמו"ר נ"ע במצב של היפך השמחה וטוב לבב. לבנו כ"ק מו"ח אדמו"ר

- לא סיפר כ"כ בפרטיות, אבל לפני זוגתו הרבנית התאונן על זה שאחרי שנים של עבודה,

אין אף מדה אחת מבוררת לתכליתה בכל הפרטים כדבעי למהוי, ושחסרה אצלו בהירות בהבנה והעמקה

כו'.

- כאשר כ"ק מו"ח

אדמו"ר סיפר זה, הוסיף והדגיש, שכל זה היה לאחרי אמירת ההמשך המפורסם של ראש

השנה דשנה ההיא, ולאחרי המאורע שהתעמק ברעיונותיו בעמקות גדולה כזו, שכאשר התעורר מעומק

מחשבתו התחיל לברר - בעקיפין - באיזה יום עומדים!... ולאחרי כל זה התאונן על העדר הבהירות

בהבנה והעמקה...

כ"ק אדמו"ר

נ"ע ביקר אז אצל הרופא הידוע פרויד, והלה אמר בסיבת מצב רוחו: המוח משיג מה שהלב

[ובלשונו של הרופא שדיבר בשפה האשכנזית: "דאס הערץ"] אינו יכול להכיל, והלב

אינו מכיל מה שהמוח משיג. ונתן עצה - שחסידים ילמדו ויתעמקו בדברים שאומר הרבי [ובלשונו:

ה"ראבינער"], ויביאום בפועל, ויודיעו לו על כל זה – שעל ידי זה יגרמו לו

נחת רוח.

מסיפור זה למדים . .

ביאור על המדובר בל"ג בעומר בענין השבחים ששיבחו תלמידי הרשב"י את רבם הרשב"י

- דלכאורה אין זה מדרך הצדיקים כו' - כי לפעמים

צריכים לעורר אצלם איזה ענין, על ידי זה שגורמים נחת רוח כו', על דרך סיפור הנ"ל

ע"ד הוראת הרופא שיוודע לו שלומדים ומתעמקים בדבריו וכו'.

שלילת שיטתו של ד"ר פרויד

מן העניין לציין,

שכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו התבטא מספר פעמים בשלילה כלפי שיטתו

הפסיכואנליטית של הד"ר פרויד ומחקריו.

כך לדוגמה, באגרת

שלפינו, מח"י אייר תשי"ט, כותב הרבי⁵⁰:

מאשר הנני קבלת מכתבו

עם העתקה מה שכתב להרב . . שי', ובטח ידוע גם לו אשר בכמה מכ"ע הנדפסים באידיש

בארצוה"ב, פרסמו בהנוגע לשיטתו של פרויד מעין ההערכה אודותה מזכיר במכתבו.

וכבר אמרתי, ע"פ

אחד היסודות משיטת החסידות, שאין בעולם רע בלא טוב, שהשטחיות בה מצטיינים כו"כ

מחוגי הקוראים מכ"ע, אף שתכונה רעה היא ביותר, שהרי השטחיות יש בה גרעון אפילו

לגבי העדר הידיעה, כיון שתופסים את הענין לפעמים הכי קרובות שלא לאמיתתו ומסלפים אותו.

מאידך גיסא, במצב ההווה

טובה רבה צפונה בה, כיון שבעוה"ר רוב כותבי המכ"ע וענינים הנדפסים, מוטב

להם שלא היו רואים אור הדפוס והפרסום והפסדם מרובה ותועלתם בספק גדול, מועילה השטחיות

למעט ההיזק וההפסד, וברוב הפעמים תופסים ענין הנדפס רק כסנסציא, ובפרט בנדון כהאמור,

וכטבע בנ"א למחרתו מחפשים סנסציא אחרת, וישן מפני חדש תוציאו.

עוד בעניין זה, ראה

להלן עמוד ## בקשר שהיה לרבי עם הפרופ' וויקטור פרנקל, תלמידו של הד"ר פרויד,

וגישת הרבי בעניין.

הוראה בעבודת ה' מהגלגל הענק בווינה

הוראה מיוחדת בדרכי

עבודת הבורא והבטחון בה', למד הרבי הרש"ב מעיון ב"גלגל הענק" של

העיר ווינה.

על כך אנו למדים

מאגרת מיוחדת ששיגר הרבי הריי"צ בה' מנחם אב ה'ש"ת, אל מר אהרן הירש

לעוויט. מר לעוויט זה היה אישיות מכובדת, והוא ערך את העיתון "דאס אידישע

ליכט". אלא שבשלב מסויים העיתון פשט את הרגל ומר לעוויט נקלע למשבר כלכלי

חמור, מה שהשפיע קשות על מצב רוחו.

בעקבות המשבר אליו

נקלע, כתב מר לעוויט לרבי הריי"צ על מר מצבו וכי הוא מיואש מהקורה עמו. הרבי

הריי"צ עודד את רוחו במכתב הבא, מה' מנחם אב ה'ש"ת⁵¹:

במענה על מכתבו, אוהב

אני שפה חי' - בלא מליצות צבורות ולשון נופל על לשון - ואוהב אני ענין תוכני, וכששניהם

- שפה חי' וענין תוכני - באו כאחד במכתבו זה עשה עלי מכתבו רושם טוב, אבל יחד עם זה

הנה גם הדאיב את לבבי.

היאוש הוא הטפה המרה

התלוי' בחרבו של המחריב עולמו של הקב"ה, והמדיח את האנשים מדרכי החיים מלמלאות

תעודת מלאכותם בשליחות אדון עולמים, להאיר את העולם באור תורה ונועם המצות ומדות טובות.

ואין לך גיבור יותר גדול

ממי שמנצח את תולעת היאוש המכלה את הנפש ומאבד את הדעת.

האמונה, התקוה והבטחון

במי שאמר והי' העולם, הן המה סמי המרפא הממתיקים את רעל ארס היאוש, ומעמידים את האדם

הדתי על הגובה הראוי' לו, ונותנים לו הכח והעוז למלאות תעודתו.

עובדא.

בעיר פאטשעפ - פלך טשרניגוב

- גר איש אחד, חאזאנאוו שמו בעל בעמיו, ולו עסקים גדולים בקבלנות - פאדריאדן -

במסילות ברזל, ויקנה גם אחוזות ויערות, ויפרוץ האיש ויגדל במאד ויפתח סניפים מבית מסחרו

בערים קיוב חרקוב ופטרבורג.

חסיד הי' הגביר, ובכל

שנה ושנה הי' בא עם בנו ושני חתניו לליובאוויטש ושוהה שם איזה ימים, שומע דברי תורה,

סופג ריח דרכי החסידות, מבקר את כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"ם

זי"ע ושואל עצתו בעסקיו, מבקר את היכלי ציוני קברות הוד כ"ק אבותינו רבותינו

הק' זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע, מתוועד - פארבריינגען - עם החסידים הזקנים

והאברכים שישבו - לשם חסידות - בליובאוויטש ונוסע לו.

כה נמשכו שנים רבות,

מר חאזאנאוו כבר הזקין ובנו וחתנו מר קיסין התחילו מנהלים את העסקים והכל עלה יפה,

עד שהגיע שנת תרס"ד - שנת משבר כללי במסחר הקבלנות.

כשנה התאבק בית מסחר

חאזאנאוו עם המצב, ומבלי הבט על הפסדים גדולים מילא בית המסחר את כתבי החוזה שלו עם

הנהלות מסלות הברזל עד אשר אפס כחו.

ויבא מר חאזאנאוו הזקן

עם חתנו מר קיסין ומנהל בית מסחרם הראשי לליובאוויטש, להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק

נבג"ם, להתייעץ איך להחלץ מן המיצר.

אחרי החשבון המדויק יצא

אשר אם ימכור מר חאזאנאוו את יערותיו אחוזותיו ובתיו אשר בקיוב ובחרקוב - יוכל לשלם

רק ארבעים אחוזים מחובותיו. ויתפלגו בדעותיהם, מר חאזאנאוו אמר שצריכים למכור הכל ולשלם

לבע"ח כל מה שאפשר, ומר קיסין ומנהל הראשי אמרו שצריכים לשלם רק ט"ו אחוזים,

וביתר הסכום לעשות מסחר וקנין.

כשהציעו דבריהם לפני

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, בכה מר חאזאנאוו ואמר: עשרים שנה הי' קבלן מצליח

והרבה עשרות משפחות יהודים מצאו מחיתם בעסקיו, ולבסוף עליו לקרא שמיטה, וטוב מותו מחייו,

כי מתייאש הוא מלראות עוד טוב בחייו.

הוד כ"ק אאמו"ר

הרה"ק ענה ואמר:

בגן העיר בוויען ישנם

כמה דברים מפליאים, וביניהם יש אופן גדול גבוה מן הארץ, ועל צדדיו תלויות מרכבות –

וואגאנען. המרכבות הן מזכוכית משובצות בפסי ברזל, למען אשר היושב בהן יוכל לראות לכל

רוח שירצה, ובהנשא האופן מן הארץ תנשא גם המרכבה התלוי' בצדו, ובהגיעו לגובה ידועה

יכולים לראות מרחק רב, והאופן מתגלגל והמרכבה יורדת מטה, וכה מתגלגל האופן ולעומתו

המרכבות עולות ויורדות.

חז"ל אמרו גלגל

החוזר הוא בעולם, הגלגל מתגלגל ומרכבותיו עם רוכביהן עולות ויורדות. מטבע האדם הוא

אשר כשהוא במרום מרכבת גלגולו רוחו טובה עליו, והכל כקליפות השום נגדו, שוחק ומטיב

לבו, ובאמת אינו אלא שוטה כי מרכבתו תלוי' באופן המתגלגל, ומי שמרכבתו יורדת מטה בוכה,

ובאמת אינו אלא שוטה כי מרכבתו קבועה באופן המתגלגל. יעזר השי"ת ויבא אותו היום

הטוב אשר מרכבתו תרום.

ר' אהרן - אמר הוד כ"ק

אאמו"ר הרה"ק למר חזאנאוו, הסירו כל עוצב מלבכם, התחזקו באמונתכם ואמצו בטחונכם

בהשי"ת, ואתם אמר למר קיסין ומר באסס - גרשו את היאוש, ושימו לבבכם בחשבון מסחרי

באיזה אופן אפשר לקחת עוד עסקי קבלנות, והשי"ת יהי' בעזרם ויזמין לכם עסקים טובים.

מר קיסין ומר באסס עשו

כדברי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, ולא עברה שנה ובית מסחרו של מר חאזאנאוו

עמד על גובה מסחרי איתן.

אמנם כן, העיקר הוא הגברת

האמונה וחיזוק התקוה והבטחון, ועם זה לעשות בפועל כל מה שאפשר לעשות ולא לשבת בחיבוק

ידים, ולבכות את העבר המזהיר ולהזהר באלפי סייגים מלצייר לעצמו עתיד שחור.

כאמור, הנה מכתבו הסב

לי צער, אמנם התוספות המתיקו את העיקר. ותקוה טובה נשקפת לי בעזה"י בעבודה פורי'

לטובת הכלל בחיזוק היהדות והרבצת התורה ביראת שמים אשר לזה הנני נושא את נפשי.

[10] אגרת תתג, אגרות

קודש שלו כרך ג עמוד שע.

[11] אגרת תתח, אגרות

קודש שלו כרך ג עמוד שעה.

[12] אגרת תתי, אגרות

קודש שלו כרך ג עמוד שעח

[13] אגרת תתיא, אגרות

קודש שלו כרך ג עמוד שעט.

[14] אגרת תתיב. אגרות

קודש שלו כרך ג עמוד שפ.

[15] אגרת תתיג, אגרות

קודש שלו כרך ג עמוד שפא.

[16] אגרת תתיד, אגרות

קודש שלו כרך ג עמוד שפד.

[17] אגרת

ה'קפא. אגרות קודש שלו כרך ו עמוד עו.

[18] אגרת תתטו, אגרות

קודש שלו כרך ג עמוד שפה.

[19] אגרת תתטז, אגרות

קודש שלו כרך ג עמוד שפז.

[20] אגרת תתיח, אגרות

קודש שלו כרך ג עמוד שפח.

[21] ספר השיחות

תש"א מתורגם ללה"ק, עמוד עד ואילך.

[22] כך

מופיע בשיחת הקודש של הרבי הריי"צ, אולם כאמור, מאגרות הקודש של אדמו"ר

הרש"ב עולה כי הוא הגיע בי"ד בשבט.

[23] ספר השיחות

תרפ"ג עמוד 42, בתרגום חלקי מאידיש, ללא אחריות.

[24] רשימות היומן עמוד

רסד.

[25] אגרת לד, אגרות קודש

שלו חלק א עמוד נח.

[26] אגרת א'סט, אגרות

קודש שלו חלק ד עמוד תכט.

[27] משיחות ליל י"ט

וכ' כסלו תרצ"ד, ליקוטי דיבורים ליקוט ד מתורגם ללה"ק, עמוד 110.

[28] רשימות היומן עמוד

שעח.

[29] בסעודת בר המצווה של

נכדו. ליקוטי דיבורים ליקוט טו.

[30] רשימות היומן עמוד

רסה.

[31] ספר השיחות

תש"א מתורגם ללה"ק, עמוד עד.

[32] רשימות היומן עמוד

שנח.

[33] "ליטוף"

כזה תמצאו אצל יהודי. יש צורך ב"שער", אשר אז, בין אם זהו (הלימוד הוא

בענינים עמוקים כמו) ביאורי הזוהר או לקוטי תורה או דרך החיים [האמת היא שכל

עניינים הנ"ל הם "דרך החיים"] או (בענינים פשוטים, כמו) משניות

וכו' (היינו, שכאשר ישנו ה"שער", אזי יכולים להגיע למעמד ומצב הנ"ל

– ללמוד את הענינים למעלה כו').

[34] ספר השיחות קיץ

ה'ש"ת מתורגם ללה"ק, עמוד מד.

[35] ליקוטי דיבורים

ליקוט טז, מתורגם ללה"ק, עמוד 381.

[36] ספר השיחות

תש"א מתורגם ללה"ק, עמוד עד.

[37] ספר השיחות

תרפ"ד עמוד 62.

[38] ספר השיחות

תרצ"ו עמוד 45.

[39] רשימות היומן עמוד

רי.

[40] רשימות היומן עמוד

רסב.

[41] לקוטי שיחות חלק כז

עמוד 275.

[42] תורת מנחם

התוועדויות חלק כ עמוד 52.

[43] ספר השיחות

תרפ"ד עמוד 62.

[44] עוד

על ביקור אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ בפרשבורג, ראה להלן

עמוד ## בשולי הגליון.

[45] רשימות היומן עמוד

רכט.

[46] תורת מנחם

התוועדויות חלק לג עמוד 431.

[47] רשימות דברים (הוצאה

חדשה) עמוד 163.

[48] רשימות היומן עמוד

רכט.

[49] תורת מנחם

התוועדויות חלק לג עמוד 431.

[50] אגרת ו'תתחס, אגרות

קודש כרך יח עמוד שעח.

[51] אגרת א'רכא, אגרות

קודש שלו כרך ה עמוד קטז.