תקכב קצת דברים האסורים לטלטל ביום טוב

תקכב קצת דברים האסורים לטלטל ביום טוב

ובו ד' סעיפים

א הסומא

והזקן אין יוצאים במקל לא לרשות הרבים ולא לכרמלית, מפני שהוא דרך חול וזלזול ליום

טוב ³⁶⁶⁷ ,

כיון שאפשר לו להלך בלא מקל זה ואינו נוטלו אלא לתקן ולישר פסיעותיו ³⁶⁶⁸ .

וכן אין הרועה יוצא בתרמילו ³⁶⁶⁹

לא לרשות הרבים ולא לכרמלית, מפני שהוא דרך חול וזלזול ליום טוב:

ב הקיטע ומי שנכווצו גידי שוקיו והחולה,

דינם ביום טוב כמו בשבת ³⁶⁷⁰ ,

כמו שנתבאר בסימן ש"א ³⁶⁷¹ :

ג מותר

להוציא אדם לרשות הרבים ³⁶⁷² ,

אע"פ שהוא יכול לילך בעצמו, ואינו נושאו אלא כדי שלא ידחקוהו בני השוק, או

כדי שלא יטפנו בגדיו, או במקום שהוא מבעית לילך בעצמו שלא יפול, כיון שיש צורך קצת

בהוצאה זו מותר להוציאו ביום טוב ³⁶⁷³ ,

כמו שנתבאר בסי' תקי"ח ³⁶⁷⁴ .

אבל אסור להוציאו על הכסא, דהיינו שהוא

יושב בקתדרא ובני אדם טוענין אותה ³⁶⁷⁵ ,

מפני שהוא דרך חול וזלזול ליום טוב ³⁶⁷⁶ .

ואם הוא אדם שרבים צריכים אליו ביום טוב

לשמוע חכמתו ³⁶⁷⁷ ,

או שהוא הולך לפקח על עסקי רבים ³⁶⁷⁸ ,

מותר להוציאו בכסא, אפילו על הכתף (פירוש שבני אדם נושאין הכסא על כתפם דרך

פרהסיא) ובתוך אפריון ³⁶⁷⁹ :

ד אין

מנהיגין את הבהמה במקל ³⁶⁸⁰ ,

אפילו בתוך מבוי המעורב, אם רבים מצויים שם ³⁶⁸¹ .

ואפילו הזמין המקל מערב יום טוב וייחדו לכך, שאין כאן איסור לא משום הוצאה ³⁶⁸²

ולא משום טלטול עצים (עיין סי' תק"ב ³⁶⁸³ ),

מכל מקום אסור מפני מראית העין, שנראה כמוליכה למקום רחוק למוכרה שם, שהוא צריך

להנהיגה הרבה ולכך הוא מנהיגה במקל ³⁶⁸⁴ :

[3667]

ברייתא כה, ב (אין הסומא יוצא במקלו), ופרש"י (דהוי דרך חול ואיכא זלותא דיום

טוב). טור ושו"ע ס"א (אין הסומא יוצא במקלו). פרישה ס"ק א (ומזה

הדין דהסומא אסור לילך במקלו, יש ללמוד דהזקנים אסורים לילך במקל ביום טוב). יש"ש

פ"ג סי' יד (נראה דביום טוב אינו אסור אלא ברשות הרבים, או כרמלית הדומה לרשות

הרבים, כדפרישית לעיל בפ"ק דאין עירוב והוצאה ליום טוב). ט"ז ס"ק א

(הטעם ברש"י, דהוה דרך חול ויש זילותא ליום טוב. וכתב רש"ל בשם

הרא"ש ומכל מקום נראה דאין אסור ביום טוב אלא ברשות הרבים, או בכרמלית הדומה

לרשות הרבים, כדפרישית בפרק קמא דאין עירוב והוצאה ליום טוב).

והיינו שברשות הרבים וכרמלית אסור לטלטל

ביום טוב – אלא אם כן הוא לצורך, ולכן אם יוצא במקל נראה כמוציאו שלא לצורך, והוי

דרך חול, אבל בחצר שאינה מעורבת, מותר לטלטל אפילו שלא לצורך יום טוב, כדלעיל סי'

תקיח ס"ד (ואפילו דרך רחוב העיר ומבואותיה מותר אם הם מתוקנין בלחי או קורה

או צורת הפתח (על דרך שנתבאר בסי' שס"ג), אף על פי שלא עשו שיתוף מבואות. שלא

הצריכו ערובי חצרות ושיתופי מבואות אלא בשבת שההוצאה אסורה בו לגמרי, אבל ביום טוב

כיון שרוב ההוצאות הן לצורך יום טוב והן מותרות אפילו ברשות הרבים, לא הצריכו לערב

ולשתף משום מיעוט ההוצאות שהן שלא לצורך היום כלל), ושם נסמן (הערה 26 ).

ואף שיש אוסרים לצאת במקל אף במבוי

המעורב, מכל מקום קיי"ל להתיר בזה, כדלעיל סי' שא בקונטרס אחרון ריש סק"ז.

[3668]

כדלעיל סי' שא סי"ג (זקן ההולך בביתו בלא מקל וכשיוצא לחוץ נשען על מקלו מחמת

תשוש כחו, אסור לצאת בו בשבת ... וכן סומא לא יצא במקל, שהרי אפשר לו לילך זולתו

ואינו נוטלו אלא לישר ולתקן פסיעותיו. ואין צריך לומר החשובים שנוהגים לילך במקל

חשוב שבידם, שאסורים לצאת בו בשבת, ואפילו ביום טוב אסורים לצאת בו (עיין סי'

תקכ"ב)).

[3669]

ברייתא שם (ולא הרועה בתרמילו). טור ושו"ע שם (ולא הרועה בתרמילו).

[3670]

רמ"א ס"א (ודין חיגר, דינו ביום טוב כמו בשבת).

[3671]

ס"יב-יג.

[3672]

ירושלמי פ"א ה"ז (רב הונה לא נחת לבית וועדא. רב קטינא שאיל, לא כן תני

מטלטלין את האיסתניסין). ב"י ריש הסימן (ומשמע בירושלמי פרק קמא דביצה

(ה"ז), דהא דאין יוצאין בכסא, דוקא בכסא הוא דאסור משום עובדין דחול, אבל שלא

בכסא מותר להוציאו).

[3673]

ר"ן יד, א (שלא ידחפום בני השוק או שלא יטנפו בדרכים). ב"י ד"ה

ומ"ש רבנו ואינו (מדברי הר"ן שכתבתי בסמוך נראה דאפילו אם יכול לילך

ברגליו שלא ביגיעה, אם רבים צריכין לו, מותר להוציאו בכסא, כדי שלא ידחפוהו בני

השוק או שלא יטנף בדרכים). יש"ש פ"ג סי' יד (ואפילו יכול לילך בלא כסא

וכיתוף, מכל מקום אם יש בו צורך, כגון מפני בעתותא, או מפני איזה ענין, שיטנף

בגדיו בדרך מפני דוחקא דצבורא, שרי). ט"ז סק"ג (מדברי הר"ן משמע

אפילו יכול לילך בענין אחר התירו לו). מ"א סק"א (אפילו יכול לילך בלא

כסא, אם יש בו איזה צורך לכתף, כגון שלא יטנף בגדיו או ביעתותא מותר (יש"ש).

עב"י).

ומיירו במוציאים אותו בכסא לצורך רבים,

ומזה למדים שכן הוא אם אינו לצורך רבים, אלא שמוציאים אותו בידים (שלא בכסא).

[3674]

סעיף א (ובלבד שיהא בה צורך יום טוב קצת ... מותר לו להוליכו).

[3675]

ברייתא כה, ב (ואין יוצאין בכסא), ופרש"י (שטוענין אותם בני אדם והם יושבים

בקתדרא). טור ושו"ע ס"ב (אין יוצאין בכסא). ט"ז ס"ק ב (פירוש יושב

בכסא ונושאין אותו).

[3676]

רמב"ם פ"ה ה"ג (שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול). ר"ן יד, א (והוא

כעין עובדין דחול). לבוש ס"ב (מפני שהוא עובדא דחול). ט"ז סק"ד (דאיכא

זילותא דיום טוב בהוצאת כסאות, ודמיא טפי לעובדא דחול).

ומזה הטעם אסור אף במבוי המעורב, כדלעיל

סי' שא בקונטרס אחרון ריש ס"ק ז (לפי מ"ש הב"י מפרש"י דאף

בבית המדרש אסור, היינו בכיתוף, דמיחזי כרוצה להוליך הרבה כדפירש"י. ודמי

למפשיל הקופה לאחוריו, דהוי עובדין דחול מהאי טעמא כדפירש רש"י בריש פרק

המביא, ומדקתני התם וכן כו' משמע דדמי לרישא בנותן כדים בסל, דאף בחצר אסור), ושם

נסמן (הערות תרח-תריג).

[3677]

גמרא שם (אם רבים צריכין לו (לבית המדרש לדרשה, רש"י), מותר). רמב"ם שם

(ואיש שהיו רבים צריכין לו, יוצאין בכסא אחריו). שו"ע שם (ואיש שהיו רבים

צריכים לו, מותר).

[3678]

גמרא שם (רב נחמן שרא לה לילתא). תוס' שם (דלמא נמי הלכה לצורך רבים). הובא לעיל

סי' שא קונטרס אחרון סק"ו (דהתם מיירי שרבים צריכים לה, כמו שכתבו התוספות שם,

וכן הוא בסימן תקכ"ב).

[3679]

גמרא שם (שרא לה לילתא למיפק אאלונקי), ופרש"י (שנותן זרועו על כתף חבירו

וחבירו על כתפו וזה בכסאו יושב על זרועותם, דמתחזי דרך חול ופרהסיא ולהוליך למקום

רחוק, טפי משנושאים בין ידיהן בכסאו). רמב"ם שם (ומוציאין אותו על הכתף,

אפילו באפריון). שו"ע שם (ומוציאין אותו על הכתף, אפילו באפריון). ט"ז

ס"ק ד (פירוש אפילו על הכתף, שמשים כל אחד ידיו על כתף חבירו והכסא על

זרועותיהם, וכל שכן אם נושאים בין ידיהם).

[3680]

משנה לב, ב (ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב, ורבי אלעזר ברבי שמעון מתיר), וכת"ק.

טור ושו"ע ס"ד (אין מנהיגין בהמה במקל).

[3681]

וכן קיי"ל בכל דבר שנראה כהולך למקום רחוק או לשוק, שאסרו אף במבוי המעורב

ובחצר – אם רבים מצויין בו, כדלעיל סי' תקטז ס"ו (הערה 20 ).

[3682]

שאף אם מנהיג את הבהמה לצרכה, ונתבאר לעיל סי' תקיב ס"ז (ובלבד שיזהר שלא

יעשה שום מלאכה בשבילה אפילו שבות של דבריהם, כגון להוציא מרשות היחיד לכרמלית

וכיוצא בזה).

מכל מקום מיירי כאן אף "בתוך מבוי

המעורב".

[3683]

סעיף ח (ולא התירו לטלטל עצים אלא להסקה בלבד ... מפני שאין עליהם תורת כלי כלל

... ויש אומרים דעצים יבשים כיון שהן ראויים להסקה הרי הן מוכנים ליום טוב, ואין

עליהם דין מוקצה ... ולענין הלכה לכתחלה יש לחוש לסברא הראשונה, אבל אם הוא שעת

הדחק ... יש לסמוך על סברא האחרונה). וכאן מיירי שהזמין המקל מערב יום טוב, ולכן

אינו מוקצה לדברי הכל.

[3684]

גמרא לג, א (לימא ר' אלעזר ברבי שמעון כאבוה סבירא ליה דלית ליה מוקצה. לא, בהא

אפילו רבי שמעון מודה, משום דמחזי כמאן דאזיל לחנגא), ופרש"י (כלומר הך

פלוגתא לאו במוקצה היא, ואפילו רבי שמעון מודה כת"ק דאסור, ולא משום מוקצה,

אלא נראה כמוליכה ממקום למקום, שהוא צריך להנהיגה הרבה, כגון למכור בשוק). ר"ן

יח, ב ד"ה משום (וכי תימא ולמה לן האי טעמא, תיפוק ליה משום מוקצה ... איכא

למימר נפקא מינה דאפילו אזמניה מאתמול, דלא מוקצה הוא, אפילו הכי אסור, משום האי

טעמא דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא). לבוש ס"ד (אף על פי שהמקל מוכן ועשוי לכך

ואינו מוקצה, אפילו הכי אסור, משום שנראה כאילו מנהיגה למכור). הובא בט"ז

סק"ה. מ"א סק"ב (אפילו אזמניה מאתמול לכך, דמיחזי כמאן דאזיל לשוק

למוכרה).

וראה גם לעיל סי' שא קונטרס אחרון סק"ו

(דמקל בעלמא בלאו הכי אסור, עיין סימן תקכ"ב ס"[ד]).