תקכא דין שלשול פירות ביום טוב ממקום למקום

תקכא דין שלשול פירות ביום טוב ממקום למקום

ובו ד' סעיפים

א מי

שיש לו חטים ושעורים או שאר פירות שטוחים על ראש גגו להתייבש, וראה גשמים ממשמשין

ובאים, מפני הפסד ממונו התירו לו חכמים לטרוח ביום טוב ולהשליך הפירות דרך ארובה

שבגג ³⁶⁵⁶ .

אבל אסור לטרוח ולהורידם בעצמו בסולם או במדרגה ³⁶⁵⁷ ,

אלא ישלשלם בחבל דרך ארובה והן נופלין לארץ, שאין כאן טרחא יתירה ³⁶⁵⁸ .

ואם אין ארובה בגג זה, לא יוליכנו לגג

אחר שיש בו ארובה, אפילו הן סמוכין זה לזה והן שוין שאין האחד גבוה מחבירו ³⁶⁵⁹ .

וכן אם גג זה שאין בו ארובה הוא מוקף במעקה ויש חלון במעקה זו, לא ישלשלם בחבל דרך

זה החלון, מפני שיש טורח להעלותם מן הגג עד החלון ³⁶⁶⁰ ,

וטורח זה וכיוצא בו לא התירו לו מפני הפסד ממונו ³⁶⁶¹ :

ב כשהוא משלשל דרך ארובה שבאותו הגג, מותר

לו לשלשל אפילו הרבה קופות בבת אחת, ואפילו יש בגג הרבה מאד, מותר לו לפנות את הכל

שלא ישאר בו מאומה, ואין חוששין שמא יכבד את הגג וישוה הגומות שבו כמו שחוששין

בשבת, כמו שנתבאר בסי' של"[ג] ³⁶⁶² ,

מפני שביום טוב לא החמירו כל כך ³⁶⁶³ :

ג מותר לכסות פירות או כדי יין מפני הדלף,

ואפילו לבנים שהם מוקצים מותר לכסותן מפני הדלף, מפני הפסד ממונו התירו לו לטרוח

טרחא מועטת אע"פ שאין בה צורך יום טוב ³⁶⁶⁴ :

ד ליתן כלי תחת הדלף, כדינו בשבת כך דינו

ביום טוב ³⁶⁶⁵ ,

כמו שנתבאר בסי' של"ח ³⁶⁶⁶

עיי"ש:

[3656]

משנה לה, ב (משילין פירות דרך ארובה ביום טוב), ופרש"י (מי שיש לו חטין

ושעורין שטוחין על גגו להתיבש, וראה גשמים ממשמשין ובאין, התירו לו לטרוח ולהשליך

דרך ארובה שבגג והן נופלין לארץ, דליכא טרחא יתירא). טור ושו"ע ס"א (משילין

פירות דרך ארובה ביום טוב). מ"א ס"ק א (בגמרא משמע דוקא כשהמטר יורד

עליהם, ומשום הפסד שרי), וס"ק ב (ארובה, הוא חלון שבתקרה).

*

וכל זה הוא ביום טוב, אבל בשבת אסור

אפילו לשלשלם דרך הארובה שבגג, כדתנן התם (אבל לא בשבת), וכן נפסק לעיל סי' שלח

ס"ח (מי שיש לו פירות בראש הגג ורואה מטר שבא, אסור לשלשלם בשבת דרך ארובה

שבגג, מפני שטורח בדבר שאינו לצורך שבת, ומעשה חול הוא וזלזול לשבת. אף על פי שביום

טוב מותר, כמ"ש בסי' תקכ"א).

[3657] ברייתא לו, א (ולא יורידם דרך

סולמות (כל מדרגה קרי סולם, רש"י)). טור ושו"ע שם (ולא יורידם בסולמות).

[3658]

ברייתא שם (ישלשלם בחבל). טור (יכול לשלשלן למטה דרך ארובה שבגג, שיורידם למטה

בחבל), וב"י שם (וביאור דברי רבינו יכול לשלשלם למטה דרך ארובה שבגג, ושלשול

זה דוקא שמורידם בחבל, אבל על ידי סולם למדריגה לא). לבוש שם (להורידן דרך שם בחבל).

ט"ז סק"א (שיורידם למטה בחבל והן נופלים לארץ, דליכא טירחא יתירה).

[3659]

ברייתא וגמרא שם ( לא

שנו אלא באותו הגג, אבל מגג לגג לא ... אין מטלטלין מגג לגג אפילו כשגגותיהן שוין),

ופרש"י (ואפילו בגגותיהן של שני בתים ששוין שאין זה גבוה מזה, שיהא שם טורח

עלייה וירידה). טור ושו"ע שם ( ולא יטלטלם מגג לגג אף על פי שהן שוין) .

לבוש שם (ואפילו הן שוים שאינם גבוהים זה מזה).

[3660]

ברייתא שם ( לא

ישלשלם בחבל בחלונות), ופרש"י (כגון אם מוקף מחיצה ואין בו ארובה, אבל יש

חלון במחיצה לחצר או לבית, לא ישלשלם בשקין דרך החלון בחבל, מפני שיש טורח להעלות

מן הגג לחלון ומשם לארץ), טור ושו"ע שם ( ולא ישלשלם בחלונות ).

לבוש ס"א (אבל לא התירו לו לטרוח להורידם או אפילו להפילם דרך חלון שהוא גבוה

בכותל או מוקף מחיצות, שצריך להגביהן עד החלון ואחר כך להשליכן, שזהו טירחא יתירא).

[3661] וכל זה הוא כשאין בו אלא הפסד

ממונו, אבל אם הוא לדבר מצוה, אמרינן בגמרא שם (הכא ביום טוב הוא דאסור דליכא בטול

בית המדרש, אבל שבת דאיכא בטול בית המדרש שפיר דמי, או דלמא הכא דאיכא הפסד פירות

אמרת לא, התם דליכא הפסד פירות לא כל שכן. תיקו). ובב"י סוס"י שלג (ולא

נזכר דבר מזה בדברי שאר פוסקים, משמע דסבירא להו, דכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן

לקולא, ומשום ביטול בית המדרש או מפני האורחים שרי בכל גווני). ובמ"א שם

ס"ק ד (ומפנה אפילו מגג לגג ובחלונות וסולמות). וכן נפסק לעיל שם ס"א (לדבר

מצוה, כגון להכניס שם אורחים או שאר סעודת מצוה או לקבוע שם בית המדרש, מותר

לפנותו אפילו בענין שיש בו טורח יתר, כגון להגביהם ולשלשלם בחלונות שבכותל או

להורידם בסולמות או לטלטלם מגג לגג).

[3662]

סי' שלג ס"ב (כיצד מפנהו, אם היה האוצר גדול, מפנה ממנו ה' קופות שבכל קופה

ג' סאין, דהיינו ט"ו סאין. לא היה בו אלא ה' קופות, מפנה ממנו ד' קופות, אבל

כולו לא יפנה, שמא יראה גומות בקרקעיתו וישוה אותן).

[3663]

גמרא שם לה, ב (שנינו, מפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני

בטול בית המדרש. ודלמא שאני התם דאיכא בטול בית המדרש, אבל הכא דליכא בטול בית

המדרש לא), ודף לו, א (התם תנן אבל לא את האוצר, ואמר שמואל מאי אבל לא את האוצר,

אבל לא יגמור את האוצר כולו, דלמא אתי לאשויי גומות. הכא מאי, התם הוא בשבת דאסור

משום דחמיר, אבל יום טוב דקיל שפיר דמי, או דלמא התם דאיכא בטול בית המדרש אמרת לא,

הכא דליכא בטול בית המדרש לא כל שכן ... תיקו). מ"מ פ"ה ה"ה (ואין

מסקנא בגמרא מזה, ולזה נכתבה המשנה בהלכות כמות שהיא, וכן רבינו לא חילק, וכן עיקר

להקל בשל דבריהם). ב"י ד"ה ואפילו (וביום טוב בעיא ולא איפשיטא, ואפשר

לומר דהאי ספיקא דרבנן ולקולא). יש"ש פ"ה סי' ב (ולי נראה לדברי

הרי"ף והרמב"ם שרי נמי אפילו לגמור, והא שלא הזכירו, משום דסתמא היכא

דלא קתני שלא יגמור משמע אפילו לגמור, מהיכי תיתי לאסור ... עיקר כדעת הרי"ף

והרמב"ם). מ"א ס"ק א (וכתב היש"ש, אפילו טובא ואפילו לגמור

האוצר שרי. וכן דעת הרי"ף והרמב"ם מדסתמו דבריהם).

[3664]

משנה לה, ב (ומכסים פירות בכלים (ולא אמרינן טורח שלא לצורך יום טוב הוא, דשרו ליה

רבנן משום הפסד ממון, רש"י) מפני הדלף (גשמים הנוטפים מן הגג, רש"י),

וכן כדי יין וכדי שמן (נמי מכסינן מפני הדלף, רש"י)). עולא בגמרא לו, א (ואפילו

אוירא דלבני), ופרש"י (לבנים הסדורים ומוקצים לבנין וגשמים נוטפים ומתירא שלא

ימוחו, מותר לטלטל כלים לצרכן ולכסותן). טור ושו"ע ס"ב (מותר לכסות

פירות או כדי יין או לבנים, מפני הדלף).

וכן הדין בשבת, כדלעיל סי' שלח ס"ח

(אבל מותר לכסותן מפני המטר, ואפילו לבינים הסדורים לבנין שהם מוקצים מותר לכסותן

בפני הדלף בכלים המותרים בטלטול, שהכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל).

[3665]

שו"ע ס"ג (ליתן כלי תחת הדלף, כדינו בשבת כך דינו ביום טוב).

[3666]

סעיף ט.