תקח דברים האסורים ביום טוב להכנת צלי

תקח דברים האסורים ביום טוב להכנת צלי

ובו ג' סעיפים

א אין מלבנים את הרעפים ביום טוב כדי

לאפות או לצלות עליהם ²¹⁴⁶ ,

אפילו אם אי אפשר לו לאפות ולצלות בענין אחר, מפני שעל ידי הליבון הן מתחסמין

(פירוש מתקשין ומתחזקין) ²¹⁴⁷ ,

ואפילו הן ישנים, מכל מקום כל שעה שהן מתלבנים הן מתחזקין יותר ²¹⁴⁸ ,

והרי זה מתקן כלי ביום טוב ²¹⁴⁹

(עיין סי' תצ"ה ²¹⁵⁰ ):

ב הצולה דגים על גבי האסכלה ²¹⁵¹ ,

הרי זה לא יחתוך חתיכת נייר כדי לשרותה במים וליתנה תחת הדג על גבי האסכלה כדי שלא

ישרף הדג ²¹⁵² ,

וכן לא ישבור חתיכת חרס כדי ליתנה תחת הדג ²¹⁵³ ,

וכן לא יפצע את הקנה ליתן קרום שלו תחת הדג ²¹⁵⁴ ,

וכן אין פוצעין את הקנה לעשותו כמין שפוד לצלות בו ²¹⁵⁵ ,

לפי שכל שהוא עושה ומתקן דבר הראוי להשתמש בו הרי זה כמתקן כלי ביום טוב ²¹⁵⁶ :

ג מותר

לפצוע את האגוז במטלית, ואין חוששין שמא תקרע ²¹⁵⁷ ,

שאף אם תקרע הרי זה מקלקל ²¹⁵⁸

ופטור מן התורה, אלא אם כן קורע על מנת לתפור ²¹⁵⁹ .

[2146]

משנה לג, סוע"א (ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן). רמב"ם פ"ג

הי"א (אין מלבנין את האבנים לצלות או לאפות עליהן). טור (אין מלבנין הרעפים

כדי לצלות עליהם), ושו"ע ס"א (אין מלבנים את האבנים לצלות או לאפות

עליהם). מ"א סק"א (כן היא הגירסא ברמב"ם שלפנינו, אבל במ"מ

ובב"י משמע שנוסחת הרמב"ם הרעפים, וכן הוא בגמרא ובכל הפוסקים, אבל

אבנים מותר ללבן, דלא שייך בהן חיסום).

וראה לקמן סי' תקי ס"ח (אבן

ניסוקת).

[2147]

גמרא לד, רע"א (מפני שצריך לחסמן), ופרש"י (להקשותם ... מתחזקין ומתקשים).

טור ושו"ע שם (מפני שמחסמן).

[2148]

מ"מ פ"ג הי"א (ורבינו לא הזכיר חדשים, לפיכך נראה שהוא מפרש ואמרי

לה, דאפילו ישנים אסור, מפני שמחסמן בכל שעה שמלבנן ... וזהו שבהלכות לא הביאו אלא

משנה כפשטה ולא חלקו בין חדשים לישנים), בדעת הרמב"ם (שם) והרי"ף (יט,

א). מ"א סק"ב (ואפילו ישנים אסור, שבכל שעה הוא מחזקן יותר). ט"ז

סק"א (אפילו בישנים).

והיינו בהסקה, אבל בבישול נתבאר לעיל

סי' תקב ס"ט (שעל ידי בישול הראשון הן מתחזקין ומתקשין ... וזהו גמר תיקון

עשייתן, ואסור משום תולדת מכה בפטיש).

וכן אסור להפיגם בצונן אחר הסקה, כדלעיל

סי' תקז סט"ז (שלא יפיגם בצונן אחר הסיקן, כדי לחסמן (פירוש להקשותן ולחזקן),

מפני שהוא מתקן כלי ביום טוב).

[2149]

רש"י שם (כיון דבהסק זה נעשה כלי אסור). טור ולבוש ס"א (והוי ליה כמתקן

מנא ביום טוב). ט"ז שם (והוה ליה כמתקן מנא).

[2150]

ס"ד (מכשירי

אוכל נפש, שאסור לעשותן ביום טוב מן התורה, אפילו אם הוא בענין שאם לא כן יפסיד

אכילתו לגמרי ויתענה ביום טוב, שנאמר הוא לבדו יעשה לכם, הוא ולא מכשיריו). ונתבאר

בקונטרס אחרון שם ס"ק ד .

[2151] רשת מתכת העשויה לצליה.

[2152] משנה לב, ב (ואין חותכין

הנייר לצלות בו מליח), ופרש"י (חותכין נייר ושורין במים וסודרין הנייר על גב

האסכלא, מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג). טור ושו"ע ס"א (ואין חותכין

את הנייר לצלות עליהם). ט"ז ס"ק ב (פירש"י כשצולין דגים על האסכלא,

שוברין חרס, או חותכין נייר ושורין אותו במים, וסודרן על גבי האסכלא שלא ישרף הדג).

[2153] משנה שם (אין שוברין את החרס

(כשצולין דגים על האסכלא, רש"י) ... לצלות בו מליח). טור ושו"ע שם (ואין

שוברין את החרס). ט"ז שם (כשצולין דגים על האסכלא שוברין חרס ... וסודרן על

גבי האסכלא שלא ישרף הדג).

[2154]

ברייתא לד, סע"ב (אין מפצעין את הקנה לצלות בו מליח), ופרש"י (לתת

קרומיותיו תחת המליח על האסכלא), ובמשנה שם ד"ה שוברין (כשצולין דגים על

האסכלא ... חותכין קנים ... וסודרין ... על גב האסכלא, מפני שהמתכת מתחמם ושורף את

הדג). מ"א ס"ק ב (אין פוצעין הקנה לתת קרום שלו תחת הדג על האסכלה).

[2155]

רמב"ם פ"ד ה"ח (ואין פוצעין את הקנה לעשותו כמו שפוד לצלות בו מליח).

שו"ע ס"א.

והיינו כשרוצה לפוצעו כדי לעשותו כמין

שפוד. אבל אם לוקח עץ דק כמו שפוד, נתבאר לעיל סי' תקב ס"ח ( ענף עץ שהוא חד בראשו כקוץ וראוי לתקעו

בצלי כמין שפוד ולצלות בו, מותר) , ושם נסמן (הערה 44 ).

ואם רוצה לחתות בו התנור, נתבאר לעיל

סי' תקז ס"ז ( אסור

ליקח עץ מבין העצים לחתות בו האש בתנור ... מפני שהוא כמתקן כלי ביום טוב).

[2156]

גמרא לב, ב (מאי טעמא, משם דקא מתקן מנא). רש"י לד, א ד"ה אין מפצעין (דכל

מידי דעביד להשתמש בו הוי תקון כלי). ט"ז שם (וביום טוב אסור משום תיקון מנא).

מ"א שם (דכל מידי דעביד להשתמש בו הוי תיקון כלי (רש"י)).

וכן הוא לעיל סי' שמ סי"ז (אף על פי שחתיכת תלוש מותרת לכתחלה ...

מכל מקום אם על ידי זה מתקנו להשתמש בו איזה תשמיש, חייב משום תיקון כלי, אם מחתכו

בסכין ... ושלא בסכין, פטור אבל אסור, לפיכך אין שוברין את החרס ואין קורעין את

הנייר המותרים בטלטול כדי להשתמש בהם איזה תשמיש, מפני שהוא כמתקן כלי, עיין סי'

תק"ח). ובסי' שיד סי"א ( שוברו במתכוין בשביל שיהא ראוי על ידי

כך לאיזה תשמיש, שאז אסור משום תיקון כלי, כמ"ש בסי' ש"[מ]).

ואף

שאינו עושה בזה כלי ממש, רק מתקנו כדי להשתמש בו, מכל מקום הרי זה נחשב כמתקן כלי

שאסור משום מכה בפטיש, כי מלאכת מכה בפטיש אינה עצם עשיית הכלי, כי אם סיום הכנתו

להשתמשות ,

בין אם הוא כלי או לאו .

וראה

מראי

מקומות וציונים.

[2157]

ברייתא שם (אבל מפצעין את האגוז במטלית, ואין חוששין שמא תקרע). טור ושו"ע

ס"ב (פוצעים אגוזים במטלית, ולא חיישינן שמא תקרע).

וכן הוא לעיל סי' שב סוף ס"ד

(ומותר לפצוע את האגוז במטלית, ואין חוששין שמא תקרע, כמו שיתבאר בסי' תק"ח).

[2158] ראה מראי מקומות וציונים. מי טל (קורע)

סי' ו ס"ק כה. סי' כט.

[2159]

רש"י שם ד"ה ואין חוששין (ואפילו נקרעת לא אכפת לן, דאין זה קורע על מנת

לתפור). ט"ז סק"ג (דאפילו תקרע לא איכפת לן, דאין זה קורע על מנת לתפור).

מ"א סק"ג (דאינו חייב אלא בקורע על מנת לתפור (רש"י)).

וכדלעיל סי' שב ס"ד (והקורע שלא על

מנת לחזור ולתפור פטור, אבל אסור מדברי סופרים).

ומטעם זה לא חששו שמא יפצע בחוזק עד שאי

אפשר שלא תיקרע, ויהי' פסיק רישיה, כדלעיל סי' רעז בקונטרס אחרון סק"א ( וכן צריך לומר במה שכתב רש"י

פ"ד דביצה, והעתיקום האחרונים סוף סי' תק"ח, דאין זה על מנת לתפור.

ותיפוק ליה משום שאינו מתכוין ואינו פסיק רישיה, מדקתני שמא תקרע. ובאמת כן משמע

ברמב"ם פכ"ב. אבל רש"י סבירא ליה דחיישינן שמא יפצע בחוזק עד שאי

אפשר שלא תקרע) .

ואף

שנתבאר כאן שגם הקורע שלא על מנת לתפור אסור מדברי סופרים.

מכל

מקום לא חששו שמא יפצע בחוזק, שהרי גם אם יקרע לא יעבור מן התורה.

אבל

לפצוע בחוזק עד שיהי' פסיק רישיה, אסור אף במקום שהוא איסור מדברי סופרים, וכדלעיל

סי' שלז ס"א ( ופסיק רישיה ולא ימות הוא. ואע"פ

שחופר כלאחר יד הוא, ואינו חייב אלא כשחופר במרא וכיוצא בו מהכלים שדרך לחפור בהם,

וגם מקלקל הוא קרקעית הבית, וגם מלאכה שאינה צריכה לגופה היא. אף על פי כן אסור

מדברי סופרים), ושם נסמן (הערה יא).