פעילות חמ"ה בארץ הקודש

פעילות חמ"ה בארץ הקודש

בשלהי שנות הכ"ף, קיבלו משפחות רבות מחסידי

חב"ד שהתגוררו בטשקנט ובסמרקנד היתרי יציאה, ובין השנים תש"ל–תשל"ב,

יצאו כמעט כל חסידי חב"ד מערים אלו, בהם התגוררו בשלושים השנים האחרונות ) כפי

שסופר בפרק הקודם).

בין העולים לארץ הקודש היו גם פעילי ארגון

חמ"ה, הארגון שהוקם כעשור שנים קודם לכן, ופעל רבות בקרב בני העדה הבוכרית.

כאשר הרב משה ניסילביץ שהיה מראשי הפעילים

עלה לארץ ישראל, הוא החל להתעסק בהקמת ארגון חמ"ה מחדש בארץ. את התמיכה

הכלכלית הראשונית קיבל ר' משה מארגון "עזרת אחים" בניו יורק. מנהלי

הארגון הם היו מודעים לפעילות חמ"ה בסמרקנד, וכאשר שמעו שר' משה מעונין

להמשיך בעבודת הקודש בארץ ישראל – שלחו תמיכה חודשית בסך אלף דולר עבור פעולות

חמ"ה, סכום מכובד באותם ימים.

ר' משה מצידו כתב לרבי על עלייתו ועל

תכניותיו להמשיך בעסקנות הציבורית, יחד עם חבריו שאמורים להגיע בקרוב מברית

המועצות. חלפו כמה שבועות, וטרם התקבל מענה מהרבי.

יום אחד הגיע הרה"ח הרב בנימין

גורודצקי, בא כוחו של הרבי באירופה, לביקור בארץ הקודש. הוא הזמין את כל העולים

מחסידי חב"ד שהגיעו לאחרונה, לפגישה מיוחדת במלון דבורה בתל אביב, שם התאכסן.

רבים מהעולים הגיעו, וגם ר' משה ביניהם.

לאחר שפתח בדברי ברכה לעולים, החל ר' בנימין

לדבר על חשיבות העסקנות הציבורית בארץ הקודש. ר' משה הצטנף בפינה בסוף האולם כדרכו

ועקב אחר מהלך האסיפה. לאחר שאף אחד מהנאספים לא הגיב לדבריו, שאל ר' בנימין

ישירות: מי כתב לרבי שהוא רוצה להמשיך בעסקנות הכלל? כולם שתקו. גם ר' משה לא

הגיב, אבל הוא כבר הבין שהמפגש הזה קשור למכתב ששיגר לרבי.

לאחר שכולם עזבו את האסיפה, ניגש ר' משה אל

ר' בנימין, וגילה את אזנו, שהוא זה שכתב לרבי על רצונו להמשיך בעסקנות. שאל אותו

ר' בנימין: מה בכוונתך לעשות? ר' משה פרש לפניו את תכניותיו הרחבות לפעילות רוחנית

בקרב אלפי העולים שהגיעו באותן שנים מברית המועצות והוסיף הוא ממתין לחבריו

מסמרקנד שיגיעו ויצטרפו אליו לעבודת הקודש. ר' בנימין גורודצקי אמר לר' משה, כי

הוא יעניק לו אלף דולר לפעילות בכל חודש, והבהיר כי לא יתערב בעבודתו, מה לעשות

ואיך לעשות בהפצת המעיינות אלא ר' משה יעבוד כפי תכניותיו. לשמחתו של ר' משה לא

היה קץ.

בחודשיים הבאים שלח ר' בנימין ארבע אלף

ומאתיים לירות (אלף דולר) לפעילות החודשית. בחודש השלישי התקשר אליהם הרה"ח

ר' אפרים וולף, שהודיע: הרבי שלח עבור הפעילות שלכם 1000 דולר.

כך היה גם בחודש הבא, וגם בחודש השלישי, עד שהם

הבינו כי מדובר בתמיכה חודשית קבועה מהרבי אישית. תמיכה זו נמשכה במשך שנים רבות.

יצוין כי באחת היחידויות של ר' משה אצל הרבי, הזכיר הרבי תמיכה זו, כאות לכך שהוא

מחשיב מאוד את הפעילות של חמ"ה.

הרבי

על הקו

אחד

מפעילי חמ"ה המרכזיים היה ועודנו הרב הלל שי' זלצמן, אשר עלה לארץ הקודש

מסמרקנד בתחילת חודש אלול תשל"א. מספר הרב זלצמן על אותם ימי בראשית:

כמה

שבועות לאחר בואי לארץ ישראל, ישבתי במשרדי חמ"ה שהיו ממוקמים בביתו של ר'

משה ניסילביץ', ועבדתי על תוכניות למבצע חדש, כשלפתע צלצל הטלפון. ר' משה הרים את

השפופרת, ולאחר שהאזין לנאמר מעבר לקו, ראיתי שהוא מתרגש מאוד, ורמז לי לקחת מידו

את הטלפון.

הרמתי,

והנה אני שומע קול לא מוכר שאומר "כאן מדברים מהמזכירות". לא היה לי שמץ

של מושג על איזה מזכירות מדובר. שאלתי: "מאיזה מזכירות?", ונעניתי:

"המזכירות של הרבי. הרב חדקוב רוצה לדבר איתכם". היה זה המזכיר הרב בנימין

קליין ע"ה שדיבר איתי בתחילה.

נזכרתי

שראיתי פעם את שמו של הרב חדקוב ותפקידו האחראי אצל הרבי. היה זה כאשר הצלחתי

להביא לסמרקנד ממוסקבה את ספר "היום יום", ובסופו הופיעה רשימה על

הפעילות של 'מרכז לעניני חינוך', כאשר מתחת לשמו של הרבי, הנשיא, הופיע שמו של

המנהל: הרב ח.מ.א. חדקוב.

פחד

גדול נפל עלי באותו רגע. פי נאלם דומייה, והאזנתי בשתיקה לדבריו של הרב חדקוב.

הייתה לי תחושה שהרבי נמצא על הקו, כי במהלך השיחה שמעתי כמה פעמים קול של מישהו

לוחש לרב חדקוב ומנחה אותו.

הרב

חדקוב אמר: אתם נמצאים כבר שלושה חודשים בארץ ישראל – מה אתם עושים בדיוק?

אמרתי:

אנחנו עורכים ערבי חב"ד, מארגנים כינוסים, אסיפות, שיעורי תורה ושבתונים

ומדברים עם העולים לחיזוק התורה והיהדות, ועוד דברים דומים.

שאל

אותי הרב חדקוב: האם סידרתם ילדים במוסדות חינוך? השבתי בשלילה. שאל אותי שוב: האם

סידרתם מאה ילדים במוסדות חינוך? השבתי: לא. והרב חדקוב ממשיך: האם סידרתם חמישים?

שוב השבתי בשלילה, והוא ממשיך לשאול ארבעים? וכך הלאה, בכל פעם אני משיב במילה

אחת: לא! והוא מפחית עד עשרה ילדים...

באותו

רגע נזכרתי על הדו-שיח בין אברהם אבינו לקב"ה, כאשר ניסה להציל את סדום

ועמורה. אולי יש חמישים צדיקים, ואולי יש ארבעים וכו'...

כאשר

הרב חדקוב שאל אם סידרנו עשרה ילדים, וגם על כך עניתי בשלילה, השתררה דממה על הקו.

מעבר לקו שמעתי את הרבי לוחש לרב חדקוב משהו, ואחר כך הוא אמר: נו... אז מה אתם

עושים?

אמרתי:

כעת אנחנו יודעים מה עלינו לעשות, ונתחיל לעבוד על העניין".

"תמשיכו

את החינוך שהתחלתם בסמרקנד"

ר'

הלל עדכן את ר' משה בפרטי השיחה ומיד ישבו להכין תוכנית פעולה. הם גייסו לעבודה את

ר' יוסף לדיוב, אברך בעל מרץ וחיות שפעל איתם בסמרקנד. הוא החל לפעול בקרב העולים

החדשים, בעיקר בקרב יהודים עולי בוכרה, לפי הכיוון שהרבי הנחה אותם: לסדר את ילדי

העולים במוסדות חינוך דתיים.

אנשי

חמ"ה הבינו כי לאחר שהעולים מסתדרים במרכזי קליטה וילדיהם נשלחים לבתי הספר

הממלכתיים, קשה להוציא אותם משם למסגרת אחרת. אי לכך הם העתיקו את עיקר הפעילות אל

שדה התעופה בלוד. שם, עם נחיתתם של העולים, אברכים מפעילי חמ"ה היו ניגשים

אליהם, מבררים לאיזה מרכז קליטה הם נשלחים ומסכמים להיפגש למחרת על מנת לסדר את

הילדים במוסדות חינוך ראויים.

פעילי

הסוכנות לא ראו בעין יפה את פעולות חמ"ה, ואף ניסו להצר את צעדיהם של

הפעילים; אבל ברוב המקרים הצליחו פעילי חמ"ה להגיע אל העולים, בהציגם את עצמם

כקרובי משפחה לעולים הבוכרים. הם אמרו לפעילי הסוכנות שיש מי שדואג לחינוך יהודי

לילדיהם.

מהר

מאוד התפרסם בקרב העולים שפעילי חמ"ה מסדרים את ילדי העולים במוסדות חינוך

שונים בתנאי פנימייה. הגיעו הדברים עד כדי כך, שמספר הטלפון של משרדי חמ"ה

בארץ ישראל הגיע לעולים עוד בטרם צאתם מרוסיה. כאשר פעילי חמ"ה לא הצליחו להיכנס

לשדה התעופה ולהגיע לעולים, טלפנו העולים משדה התעופה למשרדי חמ"ה בנחלת הר

חב"ד, ואמרו: בסמרקנד טיפלתם בחינוך של ילדינו; בבקשה בואו למרכז הקליטה בו

אנו נמצאים, וסייעו לנו גם כאן. העולים שהרגישו בודדים בארץ ישראל, שמחו מאוד על

הקשר עם הפעילים שדיברו בשפתם וביקשו את עזרתם.

באותן

שנים היה זרם גדול של עולים חדשים מרוסיה ובוכרה, ותוך זמן קצר לא היה די מקום

במוסדות חב"ד לילדי העולים שביקשנו להכניס. אז הוקמו בעזרת חמ"ה ישיבת

הבוכרים בראשון לציון, וכן ישיבת הבוכרים בכפר חב"ד, כפי שיסופר להלן.

מאז

ועד היום, במשך יותר משלושים שנות פעילות, סודרו על ידי פעילי חמ"ה יותר

משלושים אלף ילדי עולים (!) במוסדות חינוך חרדיים שונים בכל רחבי הארץ. הודות

לעבודת קודש זו הוקמו במהלך השנים רבבות משפחות דתיות וחסידיות, רבות מהן בזכות ר׳

יוסף לדיוב שעבד בחירוף נפש לסידור ילדי העולים במוסדות חינוך.

יהודי

רוסיה למען יהודי רוסיה

לקראת

חודש תשרי תשל״ב נסע הרב משה ניסילביץ׳ אל הרבי. אותו תשרי התאפיין בנסיעתם של חסידי

חב"ד רבים מעולי רוסיה אל הרבי. מי שהגיע בפעם הראשונה לרבי, זכה למענק מיוחד

בסך שבעים אחוז מהוצאות הכרטיס. באחת ההתוועדויות פנה הרבי אל האורחים, ואמר שמי

שניהל ישיבה ׳שם׳ (בברית המועצות), יגש לקבל ׳משקה׳. כמה חסידים דחקו בר׳ משה לגשת,

אבל הוא התבייש ולא זז ממקומו, עד שלבסוף ניגש מישהו אחר לרבי וקיבל משקה.

בעת

חלוקת "כוס של ברכה" במוצאי ראש השנה, כאשר ר׳ משה עבר לפני הרבי, שאל

אותו הרבי: למה לא ניגשת כאשר קראו לך? השיב ר׳ משה שהוא התבייש. אמר לו הרבי: אם

כך, איך אתה רוצה להתעסק בהפצת המעיינות?! הגיב ר׳ משה ואמר: נו, דער אויבערשטער

וועט העלפן [=ה׳ יעזור].

בטרם

נסיעתו חזרה ארצה, נכנס ר׳ משה ליחידות שנמשכה כארבעים וחמש דקות. במהלך היחידות

שאל אותו הרבי: מה בכוונתך לעשות, ואיך אתה מתכנן את העסקנות?

ר׳

משה שהיו לו תכניות לפעילות רחבה הציג בפני הרבי את הרעיונות הגדולים שלו, בתקווה

שהרבי יסכים לכך ואף יעניק לו את ברכתו. הוא אמר שבכוונתו לקבל לעבודה עשרה פעילים

עם עשר מכוניות, שיוכלו לפעול בכל רחבי הארץ.

שאל

אותו הרבי: לפני כמה זמן יצאת מרוסיה?

ר׳

משה השיב: אני כבר ששה חודשים בארץ ישראל.

אמר

לו הרבי: דע לך שכאן הכל קשור עם כסף ופוליטיקה. מהיכן תשיג כסף למימוש הרעיונות

האלה?

השיב

ר׳ משה: נאסוף מאנשים שונים.

אמר

לו הרבי: אז מה יאמרו אנשים? שהגיעו קבוצה של שנוררים מרוסיה...

אמר

ר׳ משה בתמימות: אנחנו ניצור קשר עם עשירים גדולים, וכך נגייס את הכסף הדרוש.

אמר

לו הרבי: תתחילו עם אדם אחד ועוד חצי, זאת אומרת: אתה, ועוד אחדים לחצי משרה,

ומכונית אחת.

בשומעו

זאת, השתומם כל כך ר׳ משה, עד שפלט מפיו: אוי... משיח זאל שוין קומען [=שמשיח יבוא

כבר]...

הגיב

הרבי: איך וויל אויך אז משיח זאל קומען [=גם אני רוצה שמשיח יבוא]! והרבי המשיך:

תתחילו בהעמדת שולחן בסניף צא״ח בתל אביב.

אחר

כך שאל ר׳ משה: ובאיזה שם נעבוד? אולי נמשיך בשם ׳חמ״ה׳ בו התחלנו את עבודתנו

ברוסיה?

הרבי

שאל אם יכול להיות שהק.ג.ב. יודע על השם חמ״ה? ר׳ משה השיב שלא שייך כלל שיידעו,

כיוון שרק כמה אנשים מחברי חמ״ה ידעו על השם הזה. כיוון שכך, אמר הרבי: נו, אז

תמשיכו בשם ׳חמ״ה׳, ואין צורך לפעול בשם חב״ד. רק שיהודי רוסיה עוזרים ליהודי

רוסיה.

כאשר

ר׳ משה חזר לארץ הקודש ומסר לפעילי חמ"ה את תוכן היחידות, הלך ר׳ יהושע רסקין

וקנה שולחן משרדי בשוק הפשפשים בתל אביב. הוא העמיד את השולחן בסניף צא״ח בתל

אביב, והתחיל לפעול כמחלקה בצא״ח ליוצאי רוסיה.

אחרי

כחודש וחצי, כשנוכחו לדעת שהעבודה בצורה זו מקשה על הפעילות, הם פנו אל הרבי

בענין, ולאחר שקיבלו את הסכמתו לפתוח משרד עצמאי, פתחו משרד בתל אביב, ברחוב

נחמני 53.

הרבי

מורה: ״לעבור לעבודת ופרצת״

כאמור,

הרב הלל זלצמן עלה לארץ בתחילת חודש אלול תשל״א. הוא ביקש לנסוע לרבי בהקדם האפשרי,

אך הכנת המסמכים הדרושים התארכה והוא בא לרבי רק לקראת י״ט כסלו תשל״ב.

מספר

על כך ר' הלל:

"כאשר

הגעתי לניו יורק, הייתה זו שעה מאוחרת, קרוב לחצות הלילה. לא הלכתי לישון, אלא

ביקשתי ממארחיי שיקחו אותי מיד ל׳בית חיינו׳. כבר מרחוק יכולתי לראות את האור שבקע

מהחדר השמאלי בחזית הבניין. אמרו לי שזהו חדרו של הרבי, וכי למרות השעה המאוחרת

הרבי נמצא עדיין בחדרו.

נזכרתי

באגדה העממית שהייתה נפוצה בברית המועצות (להבדיל אלף אלפי הבדלות), שכאשר כל

אזרחי ברית המועצות ישנים, יש רק חלון אחד מואר בקרמלין, שם יושב סטאלין ודואג

לשלום העולם... חשבתי שממש ׳זה לעומת זה׳ - כאשר כולם עסוקים בענייניהם, יושב הרבי

בחדרו, ובאמת דואג לשלום כולם, וכמה דמעות שפך הרבי עבורנו, כאשר היינו מאחורי מסך

הברזל... נזכרתי היכן הייתי לפני שנה, והיכן אני נמצא כעת - מול חדרו של הרבי...

בעלה

של בת דודי, הרב בערל יוניק, שהיה ממקורבי בית הרבי, הדריך אותי כיצד להיכנס

ל׳יחידות׳. בפתק שהכנסתי ליחידות כתבתי בקצרה את קורות חיי. כאשר נכנסתי ליחידות,

הייתה לי תחושה שהרבי יודע את כל מה שעבר עלי. הרבי שאל במה עסקתי ברוסיה, וכאשר

השבתי בייצור תוויות ובציור שלטים, אמר לי הרבי להמשיך עם זה בארץ הקודש.

כשחזרתי

ארצה מצאתי עבודה במפעל לייצור שלטים בתל אביב, ובשעות הערב הייתי משתתף בפעילות

של חמ״ה. ר׳ משה לא היה מרוצה מכך, וטען שעליי להיכנס לפעילות חמ״ה בכל שעות

היממה. כאשר אמרתי שכך אמר לי הרבי ביחידות, אמר לי ר׳ משה את האמרה המקובלת בפי

חסידים בקשר ליחידות: ״אז מען גייט אריין ווי א נאר גייט מען ארויס ווי א נאר״

[=כאשר נכנסים (ליחידות) כמו טיפש, יוצאים כמו טיפש...], והוסיף ואמר: אילו היית נוהג

באופן של חוצפה כלפי שמיא, ומבקש להיכנס לעבודת הכלל, הרבי היה מדריך אותך באופן

כזה...

כך

נמשך סדר חיי בחודשים הבאים. בימים עבדתי בייצור שלטים, בלילות עסקתי בפעילות

חמ״ה, ובזמן הפנוי התווכחתי עם ר׳ משה...

בשלב

מסויים החלטתי לכתוב על כך לרבי. העליתי על הכתב את טענותיו של ר׳ משה, ושאלתי

מפורשות: האם עליי להמשיך בייצור השלטים, או לעבור לעבודת "ופרצת"?

לקראת י״ט כסלו תשל״ג, קיבלתי את תשובת הרבי: הרבי הדגיש את המילים ׳לעבור לעבודת

ופרצת״, והוסיף בכתב יד קודשו: ״ושיהיה בהצלחה. אזכיר על הציון״.

הרבי

מנחה תרגום מאמרים לרוסית

יום

אחד התגלגלה לידי ר' הלל מודעה שפורסמה על פני עמוד שלם בעיתון ״ידיעות אחרונות״, תחת

הכותרת ״דע את יהדותך״. ר' הלל הציע לר׳ משה ניסילביץ ליישם רעיון דומה עבור

העולים החדשים מרוסיה. הם תרגמו שיחה של הרבי, פרסמו אותה כמודעה בשבועון הרוסי

"נאשה סטרנה", ושלחו לרבי עותק של העיתון.

כעבור

שבוע התקשר אליהם הרב אפרים וולף, והודיע שהרבי שלח 600 לירות כהשתתפות במודעה

שפרסמו. הם לא הבינו את פשר הדבר, ושאלו את הרב וולף: למה הרבי שלח לנו את הכסף,

ומה זה אומר? והוא הסביר שזה סימן שהרבי נהנה מהדבר ומעודד לעשות זאת להבא. בעקבות

כך הם המשיכו מידי שבוע לפרסם שיחה מתורגמת מהרבי בשבועון "נאשה סטרנה"

ושלחו עותק לרבי באופן קבוע.

לאחר

הפעם הראשונה שהם פרסמו את שיחותו של הרבי בעיתון, היו שבאו בטענות כי התרגום לא

מדויק. מספר ר' הלל: "עובדתית, הם צדקו. אנחנו לא תרגמנו את שיחותיו של הרבי

מילה במילה, אלא יותר את רוח הדברים. הגם שלא החשבתי את עצמי למומחה גדול בשפה

הרוסית – טענתי, שאם ניצמד למילותיו של הרבי, הרי בתרגום מלשון הקודש לרוסית זה

עשוי להישמע 'נוצרי כנסייתי' ר"ל. אלו שביקרו אותנו, לא חשבו כך, וסברו

שלמרות הכל יש להיצמד למילותיו של הרבי".

כעבור

חצי שנה, סיפר להם פרופ' ר' ירמיהו ברנובר שכאשר היה ביחידות אצל הרבי, ביקר הרבי

בחריפות את אלו שמתרגמים את שיחותיו מילה במילה מלשון הקודש. הרבי התבטא אז,

"לא עושים לי טובה בזה, כיוון שזה נשמע 'כנסייתי נוצרי'", וסיים הרבי:

"כאשר מתרגמים מלשון הקודש, צריך לתרגם התוכן ולא הלשון המדוייק.".

כמובן שר' הלל שמח מאוד על שכיוון לדעתו של הרבי.

הוסרו

כל ההגבלות

לקראת

יו"ד שבט תשל"ב נסע פעיל נוסף מפעילי חמ"ה, הרב בנימין מלכובסקי, לחצר

קדשו של הרבי. טרם חזרתו הוא נכנס ליחידות, והרבי אמר לו בקשר לפעילות חמ"ה:

צריך להיות סדר. הרבי התבטא: חודש, חודשיים, שלושה חודשים. עד כמה? צריך להיות

סדר!

פעילי

חמ"ה לא הבנו למה בדיוק מתכוון הרבי באומרו "צריך להיות סדר". הם

התייעצו עם ידידיהם בארץ ישראל, ואלה אמרו שהרבי הנהיג סדר שכל המוסדות שולחים

אליו דו"ח חודשי, וכנראה לכך התכוון הרבי. מיני אז, הם התחילו לשלוח לרבי

דו"ח לפחות פעם בחודש.

בתשרי

תשל"ג נסע ר' משה ניסילביץ' לרבי, וביחידות שאל את הרבי: אולי הגיע הזמן

להסיר את ההגבלות, לקבל פעילים נוספים ורכבים נוספים. אמר לו הרבי: כבר הוסרו כל

ההגבלות!

ר'

משה חזר לארץ ישראל עם הבשורה הטובה ובהנהלת חמ"ה החלו לחשוב על הקמת בניין

לפעילות חמ"ה, ופעילויות נוספות שדרשו הוצאות כספיות. כאשר הם דיווחו על כך

לרבי, זכו לקבל מהרבי תשובה ארוכה ומפורטת, בה השיב הרבי גם על שאלות נוספות ששיגרו

באותה תקופה. וכך כתב הרבי:

מכ'[תב] זה והקודמיו

נת' ות"ח [נתקבלו ותשואות חן]

כפי שמסרתי מכבר – עתה

בטלו ההגבלות (דשכירות אנשים רבים וכו'), לבד:

1) ) לא ללוות מעות

לצורך העסקנות – אפילו אם פ'[לוני] יאמר שלאחר זמן קצר יתן לו מעות לשלם החוב –

ומפני מעשה שהי' (וכמה פעמים) וק"ל.

2) בענינים שחשש שקשור במפלגתיות או

בפוליטיקא וכיו"ב – לעשות כהוראת מבינים מאנ"ש שי' הנמצאים באה"ק

כו"כ [בארץ הקודש] שנים. וכנ"ל – אפילו רק ספק בדבר.

3)

בטח יסייעו כל עסקני אנ"ש ומוסדותינו איש לרעהו ככל האפשרי. ואצ"ל [ואין

צריך לומר] שלא תהי' מלחמה (אפילו שכאילו "לשם שמים") ביניהם.

4)

התקציב מכאן – לע"ע [לעת עתה] אלף דולר לחודש. וכשתהיינה פעולות ממשיות

הדורשות הגדלת התקציב ויתקבל דו"ח עד"ז – ידונו עד"ז כאן (הגדלה

במדה וגבול)

5)

נוסח הבלאנקים וכל כיו"ב – שייך לההנהלה על אתר, כמובן.

אזכיר עה"צ [על הציון] לתוכן

מכתביו עוה"פ [עוד הפעם]

אי

אפשר לתאר את שמחת אנשי חמ"ה למקרא תשובותיו של הרבי. הם התחילו לחשוב כיצד

אפשר להוציא לפועל את התוכניות הגדולות, מבלי להיכנס לחובות.

תן

פי שניים ויהיה פי שניים

בשלב

ראשון הוחלט לתכנן הקמת בניין בשכונת נחלת הר חב"ד שישמש מרכז לכל הפעילות.

לפעילי

חמ"ה היה אז קשר עם שני אחים עשירים ממוצא בוכרי שהתגוררו בירושלים שנים

רבות, וכיוון שהם עבדו רבות עם עולים מבוכרה, הם היו מוכנים לתרום את הקרקע

לבניין, וגם להשתתף בבניית המרכז. לאחר שהודיעו על כך לרבי, הביע הרבי פקפוק

בנכונות העניין, ואף רמז שאין כוונתם לתרום 'לשמה'...

כאשר

אחד האחים היה בניו יורק, הוא נכנס ליחידות. הרבי שאל אותו מה הוא רוצה בתמורה

לתרומתו, והוא אמר שלא יתערב בעבודת חמ"ה, והדבר היחיד שהוא מבקש, שהשטח יהיה

רשום על שמו, ולכל הפחות מטר מרובע אחד שהבניין יעמוד עליו. הרבי לא הסכים לכך,

והרעיון נפל.

עם

הזמן אנשי חמ"ה שמעו מפי יודעי דבר שאכן אפילו אם יהיה לתורם רק מטר אחד בשטח

שעליו יהיה הבנין, הרי זה גורע מהבעלות של חמ"ה על הבניין כולו.

חבריהם

מארגון 'עזרת אחים' בארצות הברית ששמעו על תוכניתם להקים מרכז לפעילות חמ"ה,

החליטו להירתם לעזרת חמ"ה. הרב ישראל דוכמן ע"ה, חבר ועד 'עזרת אחים', פנה

לנדיב המפורסם ר' יוסף ווסנר בבקשה לתרום את הכסף הנחוץ לקניית השטח. דובר אז על

9000 דולר. באותן שנים היה זה סכום גדול, ור' יוסף ווסנר אמר לרב דוכמן, האמן לי,

אילו היה הוני שווה חצי ממה שמעריכים אותי, הייתי נותן פי שניים ממה שמבקשים

ממני...

ר'

ישראל שכנע אותו להיכנס יחד ליחידות אצל הרבי ולדבר על העניין. ביחידות סיפר ר'

ישראל לרבי את דבריו של ר' יוסף ווסנר, והרבי פנה אל ר' יוסף ואמר: אם תיתן פי

שניים ממה שמבקשים ממך – יהיה לך פי שניים ממה שמעריכים אותך!

לאור

דברי הרבי, ר' יוסף תרם את מלוא הסכום הדרוש לקניית השטח.

כאשר

אנשי חמ"ה שאלו את הרבי על איזה שם לרשום את השטח – ענה הרבי: אגודת חסידי

חב"ד או חמ"ה.

אתם

חב"ד, והמוסד חב"ד!

באותם

ימים, היו כאלו שהתרעמו על פעילי חמ"ה בארץ על שאינם פועלים בשם חב"ד,

אלא בשם שונה - חמ"ה. כאשר ר' הלל זלצמן הגיע לניו יורק לייסד את משרד

חמ"ה בארצות הברית, הוא התייעץ על כך עם חברי המזכירות, ובראשם הרב חדקוב,

וכולם אמרו פה אחד, שמאחר והרבי אמר שאין צורך לפעול בשם חב"ד – הרי ברור שזה

רצונו הק', ואין אפילו טעם לשאול על כך שוב.

אבל

התרעומות על שאינם פועלים בשם חב"ד לא פסקו, והדבר גרם להם לכאב גדול. הם,

שגדלו והתחנכו ברוח חב"ד, וכל פעילותם ברוסיה בתקופות האיומות תחת שלטון

סטאלין, הייתה פרי מסירות הנפש שהשרישו בהם אדמו"רי חב"ד – חרה להם מאוד

שיש המפקפקים בהשתייכותם לחב"ד.

בהיות

ר' משה ניסילביץ' ב'יחידות', הוא סיפר על כך לרבי. הרים הרבי את ידיו הקדושות ותמה

בקול רם: מי אמר לכם זאת? אתם חב"ד והמוסד חב"ד והפעילים

חב"דניקים! הרבי המשיך והזכיר לו: הרי אני נותן לכם אלף דולר לחודש! ומיד

הוסיף: אבל אל תפרסמו זאת, כי גם אחרים ירצו בכך...

כך,

באחת השנים שאל ר' משה את הרבי ב'יחידות', אולי הגיע הזמן שהם יפעלו רשמית בשם

חב"ד?

אולם

הרבי ענה לו אשר מכמה טעמים, טוב יותר שלא יפעלו בשם חב"ד. ראשית – הרי אתם

מגייסים כסף, ותמשיכו לגייס, הנה טוב יותר שלא תלכו בשם חב"ד. ועוד – הרי אתם

מצליחים, ותצליחו עוד יותר!

הרבי

מלמד כיצד לגייס תרומות

בהזדמנות

אחרת, נכנס הרב משה ניסילביץ' ליחידות אצל הרבי, ובמהלכה סיפר לרבי על קשיים שונים

שהתעוררו בפעילותם, וחילוקי דעות עם ארגונים אחרים. ר' משה שאל את הרבי: אולי יש

כאן קטרוגים על פעילותנו?

ענה

לו הרבי: למעלה אין קטרוגים, וגם כאן אין. כשתבואו לארץ הקודש, יסתדר הכל בכי טוב.

שאל

ר' משה: אפשר איז דער רבי נישט צופרידן מיט אונזער ארבעט? [=אולי הרבי אינו מרוצה

מעבודתנו]. והשיב לו הרבי: "צופרידן, און נאך מער ווי צופרידן" [=מרוצה,

ועוד יותר ממרוצה].

ואכן,

לאורך השנים הרבי תמך רבות בעבודת ארגון חמ"ה ועודד את הפעילות בדרכים שונות.

באחת היחידויות של ר' משה אצל הרבי, לימד אותו הרבי כמה תובנות בענייני גיוס

כספים.

פעם

אמר הרבי לר' משה: כאשר תורמים לכם ח"י דולר – אתם עושים חשבון שכל דולר שווה

ארבע לירות ושלושים אגורות... אל תעשו חשבון כזה. אתה צריך לבקש יותר!

בהזדמנות

אחרת אמר לו הרבי: כאשר אתם מגיעים לגביר והוא ואמר לכם, הרי נתתי כבר לישיבה הזאת

ולישיבה הזאת – תגידו לו: זה טוב, אבל לנו אתה צריך לתת פי שניים ופי שלושה!

ביחידות

אחרת העניק הרבי לר' משה עשרה שטרות של מאה דולר, עם פתק עליו היה רשום "מקופת

מו"ח אדמו"ר".

פעילות

הרב יוסף לדיוב ע"ה

פעילות

רבה ניהל ארגון חמ"ה באותם ימים בנושא רישום ילדים מעולי ברית המועצות בכלל,

ומעולי בוכרה בפרט, במוסדות דתיים. מי שריכז את הפעילות לרישום הילדים במשך שנים

רבות, היה הרב יוסף לדיוב ע"ה.

בשנת

תשל"א זכתה משפחתו של יוסף לדיוב לקבל אשרת יציאה מבוכרה. בארץ הם נתקלו בקשיי

פרנסה שלא היו מנת חלקם ברוסיה. יוסף, שהיה בן בכור, חפץ לעזור לאביו וחיפש עבודה

כלשהי. הוא פנה לרב משה ניסילביץ שעלה זמן קצר לפניו, וביקש להמשיך ולעבוד שוב תחת

חסות חמ"ה בקרב עולי בוכרה. ר' משה ענה לו כי בינתיים אין די עולים ואין לו

עבודה בעבורו, אך הבטיח לכתוב לרבי בעניינו.

בצר

לו פנה יוסף אל 'מולא' יוסף אלשיוב ז"ל. משפחת אלשיוב עלתה אף היא בתקופה זו,

ומולא יוסף הקים מפעל יהלומים. יוסף חבר לשורות המפעל והחל לעבוד בו, ולבני ביתו הייתה

הפרנסה.

סיפר

על כך לימים ר' יוסף לדיוב עצמו :

"זמן קצר לאחר עלייתנו לארץ הלכתי

לעבוד ביהלומים. אחר כך בא אליי הרב רפאל חודיידטוב ושכנע אותי לפעול בקרב בני

העדה הבוכרית. ואכן, חלק משעות היום הייתי מקדיש לרישום נערים ונערות עולי בוכרה,

במוסדות חינוך תורניים.

זמן קצר לאחר מכן נסעתי לרבי. כשנכנסתי

ל'יחידות' אמרתי שאני רוצה לעסוק במשך שעות הבוקר בעסקי היהלומים ובשעות אחר

הצהריים לטפל בסידור ילדים במוסדות.

הרבי ענה לי שתפקידי היחיד הוא לסדר את

בני העדה הבוכרית במוסדות חינוך כשרים, ושמוסד 'חמ"ה' יקבל אותי לעבודה כפעיל

מטעמו. עם חזרתי לארץ, ר' בנימין מלכובסקי ור' הלל זלצמן סידרו לי תפקיד מסודר

ומשכורת קבועה כפעיל במוסד 'חמ"ה' בארץ.

כך עבדתי כמה שנים מטעם חמ"ה, גם

כשלא היה להם די כסף לשלם לי משכורת, ותודה לא-ל זכיתי להכניס הרבה ילדים מהעדה

הבוכרית למוסדות חינוך כשרים. הייתי נוסע בכל יום למקום אחר בארץ כדי להביא ילדים.

הלכתי מבית לבית ושוחחתי עם הורים. את הבנים שלחתי לתלמודי תורה וישיבות, ואת

הנערות הכנסתי לפנימיות. עבדתי במרץ רב וב"ה זכיתי להצלחה גדולה מאוד.

בכל פעם ופעם בה יצאה ממוסקבה קבוצה

נוספת של יהודים בוכרים, הייתי מקבל דיווחים מפורטים שכללו את שמות העולים החדשים.

וכך, עם נחיתתם בארץ כבר ידעתי לאילו משפחות עליי לפנות. הסתובבתי בין בתי העולים

בבאר שבע, בדימונה ובערים נוספות. לא פעם הוצאתי אותם בשעת לילה מבתיהם, הלנתי

אותם אצלי בבית, ולמחרת בבוקר המשכנו אל מוסד החינוך המתאים".

תקצר

היריעה מלתאר את היקף פעולותיו של ר' יוסף. די אם נציין שבמשך למעלה מארבעים שנות

עבודתו, החל מסמרקנד ועד לשנותיו האחרונות בארץ ישראל, מצאו אלפי ילדים וילדות

יהודים את מקומם הטבעי בחצרות ה' הודות לו, כשאחריהם צועדות בסך המשפחות שהקימו

לתפארה והילדים שנולדו להם לחיי תורה ויראה.

ר'

יוסף לדיוב היה חוזר ואומר: אני, מה אני? הכל בהוראת הרבי. ב'יחידות' אמרתי לרבי, 'רבי,

אני רוצה לצאת לעבוד'. אך הרבי המליץ: 'אתה שייך לחינוך'. כעבור כמה שנים נסעתי שוב

אל הרבי, והרבי חזר ואמר לי: 'כבר שאלת אותי ועניתי לך. אתה – שייך לחינוך'!...

טלפון

מהאוהל הק'

כאשר

התחילו לבנות בשכונת נחלת הר חב"ד את מרכז חמ"ה בארץ הקודש, פנה הרב

משיח חודיידטוב למכירו ר' יוסף בורוכוב בבקשה לתרום לשם כך 25 אלף דולר. ר' יוסף

אמר שהסכום הזה למעלה מיכולתו, אך אם הרבי יאמר שהוא צריך לתת את הסכום הזה – הוא

מוכן לתת. פעילי חמ"ה הודיעו לרבי על תשובתו של ר' יוסף בורוכוב.

כעבור

כמה ימים הם שמעו שהמזכיר הרב בנימין קליין מחפש את ר' משיח בדחיפות. הם הגיעו מיד

למזכירות, והרב קליין אמר להם שהרבי נמצא כעת באוהל הק', וטלפנו משם שהרבי ביקש

למסור לר' יוסף בורוכוב שיתן את הסכום שמבקשים ממנו, וכדי להוכיח שהוא עושה זאת

בשמחה - יוסיף על הסכום האמור.

כשר'

יוסף בורוכוב שמע על כך, הוא התרגש מאוד מהעובדה שבהיותו על הציון הקדוש מצא הרבי

לנכון להורות שיתקשרו אליו. והוא הסכים מיד לתרום את הסכום שביקשנו, בתוספת 180

דולר.

כך

הלכה הפעילות של ארגון חמ"ה בארץ הקודש והתרחבה במשך השנים, כאשר במשך כל העת

הרבי מעודד ומדרבן את הפעילות.