בחצר הרבי

בחצר הרבי

חיכו

עשרות שנים לבוא לכאן

כאשר

נפתחו שערי ברית המועצות בראשית שנות השבעים, עלו אלפים מיהודי בוכרה לארץ. רבים מהיהודים

הבוכרים שהיו מקורבים ומושפעים של שלוחי חב"ד בבוכרה והם עצמם דבקו ברבי נשיא

דורנו, ביקשו מאד, עם יציאתם מן המצר אל המרחב, להתראות עם הרבי, שאיפה וכמיהה

שקיננה בלב המבוגרים שבין העולים במשך שנים ארוכות.

כאשר

סוף סוף זכו לצאת, למרות הקשיים הכלכליים וקשיי הקליטה, הם עשו כל מאמץ כדי

להתראות עם הרבי בהקדם האפשרי.

ביטוי

מרטיט לציפייה של העולים מבוכרה להתראות עם הרבי, והיחס של הרבי מצידו כלפיהם,

מצוי במענה של הרבי לחסיד ר' זלמן יפה ממנצ'סטר, בט"ו סיון תשל"ב, בתגובה

לבקשתו להיפגש עם הרבי ב'יחידות' באותם ימים.

...ב)

בנוגע לדבר עוה"פ פא"פ [=עוד הפעם פנים אל פנים] טרם נסעו עתה - בכלל

צודק, כמובן. אלא שבאם כן נמצאים כאן כו"כ [=כמה וכמה] מגרוזיא,

בוכארא, וכו' שחיכו להזדמנות זו עשיריות בשנים, אין ביכולתם לבוא לכאן בעתיד הקרוב,

אינם רגילים בכתיבה אלי, נמצאים בכאן כמה שבועות,

ובאם

למלאות דבר טוב הנ"ל - ולדבר פא"פ [=פנים אל פנים] בחדרי יותר מפעם אחת -

בודאי הוא יאמר שלהם דין קדימה, ואז תארך "היחידות" כו"כ [=כמה

וכמה] זמן וכו'. וק"ל [=וקל להבין].

ניגונים

מבוכרה בהתוועדות

הקירובים

הנדירים והיחס המיוחד מהרבי לו זכו היהודים שעלו מבוכרה, באו לידי ביטוי גם בכך

שבהתוועדויות הקודש הורה הרבי כמה פעמים לשיר משירי בוכרה. במספר הזדמנויות הורה

הרבי לרב רפאל חודיידטוב לשיר את הניגון "אתם שלום", ניגון שהביא עמו

מבוכרה, כאשר כל הקהל חוזר אחרי הניגון.

ניתן

בהחלט לראות בקירוב מיוחד זה ליהודי בוכרה, ביטוי והמשך לקירוב זהה שנהג בו הרבי

הריי"צ, שאף הוא ביקש שישוררו בסעודה אצלו מניגוני בוכרה, כפי שהובא לעיל

ממכתב הרבי בנושא מכ"ב אלול תשי"ב לאחד מעולי בוכרה, " ...נעם

לי לקרות במכתבו על דבר זכרונותיו הטובים מזמן שזכה להיות בהיכל קודש כ"ק

מו"ח אדמו"ר וגם בסעודת חג השבועות, ושכ"ק מו"ח אדמו"ר

ציוה לו לשיר שיר משירי בוכארא וכו'".

בחורף שנת תשל"ב באה לחצר הרבי

קבוצת עולים חדשים שבאותה שנה יצאו מברית המועצות. הקירובים המיוחדים מהרבי

לאורחים אלה, כללו גם יחס מיוחד לעולים מבוכרה, ובראשם ר' רפאל.

כבר בביקורו הראשון אצל הרבי, ביקש ממנו

הרבי במהלך ההתוועדות לנגן ניגון של העדה הבוכרית. ר' רפאל לא התבלבל. הוא נעמד על

מקום גבוה והחל לשיר בקול רם את הניגון שהיה הכי חביב עליו "אתם שלום, ביתכם

שלום וכל אשר לכם שלום".

גם בביקוריו הבאים אצל הרבי, היו כמה

וכמה הזדמנויות שבהן התבקש לשיר את השיר "אתם שלום", כאשר הקהל מחרה

מחזיק אחריו. בהתחלה שר ר' רפאל רק את הפזמון, אך הרבי ביקש לשיר את כל בתי הפיוט.

לפנינו

קטע מיומנו של אחד החסידים ובו תיאור מהתוועדות יום ב' דראש השנה תשל"ג⁶⁶:

בעת

חלוקת כוס של ברכה היה כ"ק אדמו"ר שליט"א זייער אויפגעלייגט [= בהתרוממות

רוח], וכמה פעמים רמז בידו להרוסישע אז מען זאל פייפען [=לאורחים שיצאו מרוסה

לאחרונה, לשרוק], וכן צוה לר' בן ציון שם טוב שינגנו ניגון שלו, וכן להגרוזינים

שינגנו, וכן הורה ל"חכמים" שינגנו, ושאלם האם יודעים השיר "אתם

שלום"? ושאל (בחיוך): היכן משיח בן רפאל [חודייטוב]?

ובכלל

אצל הרבה ניגונים הניח כ"ק אד"ש כוס שלו על השולחן ורמז הרבה בידו לנגן

שמח, ובכלל היה זייער אויפגעלייגט יותר כפי הרגיל ובפרט בראש-השנה. ואחר כוס של

ברכה התחיל בעצמו לנגן "כי בשמחה תצאו וגו'".

כתר

תורה

אחת הפעמים של מעמד זה הייתה בהתוועדות חג

הפורים תשל"ג, גם בה נכח ר' רפאל שבאותה שעה שהה בחצר הרבי. ממעמד זה אף נותר

תיעוד וידיאו מרגש:

תחילה פנה הרבי אל ר' רפאל והורה לו

לומר 'לחיים'. אחר כך ביקש ממנו לשיר ניגון הנהוג אצל יהודי בוכרה. ר' רפאל נעמד

מייד, ניגש סמוך למקום מושבו של הרבי ופצח בקול רם ב"אתם שלום".

במהלך השירה, כאשר ר' רפאל הגיע אל הבית

השני של השיר, בו מופיע המשפט "כתר תורה יפה וברה", הוא הרכין את גופו, הניח

את ידו השמאלית על לבו, ובידו הימנית הצביע לעבר הרבי. כך נהגו זקני העדה הבוכרית

כשרצו להפגין כבוד כלפי אדם הראוי ל'כתר תורה'. באותם רגעים ישב הרבי במעין תנועה

של הכנעה וקיבל את ברכותיו של ר' רפאל.

בסיום הניגון, על אף שזהו ניגון דבקות

המושר בקצב איטי, החל הרבי לעודד בראשו את השירה באופן נמרץ, וכל הקהל הצטרף לשירה

בהתלהבות, כאילו היה זה ניגון שמחה קצבי ונלהב.

בהתוועדות נוספת, בשבת קודש פרשת וארא,

מברכים החודש שבט שנת תשל"ה, אירע דבר מעניין. באותה התוועדות התייחס הרבי

לדברי הזוהר, "פתח רבי אלעזר לרשב"י. 'אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך

שלום'", והרבי סיים: "היות שמדובר על 'אתה שלום', הרי נמצא כאן יהודי

מרוסיה שיש לו ניגון על המלים האלו". הרבי נתן 'משקה' לחכם רפאל חודיידטוב והורה

לו לשיר את השיר הנ"ל.

ביטוי

נוסף לכך היה גם בשבת בראשית תשמ"א. במהלך ההתוועדות השנייה

שנערכה באותה השבת, אמר הרבי: "הרי נמצא כאן חכם מאחינו בני ישראל מבוכרה

וסמוכות שלה, הנמצא כעת בארץ ישראל - יתאספו, אפוא, כל אלה וישירו ניגון משלהם".

וניגנו את הניגון "אין אדיר כה'".

קופסאות

תפילין במתנה

בין

הראשונים מעולי בוכרה שזכו להגיע לחצרות קדשנו, להיכנס ליחידות ולקבל את הדרכתו

וברכתו של הרבי, היה הרב אבנר לבייב, מראשי ונכבדי העדה.

כאמור

בפרק הקודם, עוד בהיותו בסמרקנד, פיעמו בר' אבנר הגעגועים והרצון לפגוש את הרבי

נשיא דורנו. ר' אבנר היה נוהג לרכוש תשמישי קדושה יקרים ועתיקים, כשהוא מייעד אותם

בבוא העת, כשיצא מרוסיה, להגישם מתנה לרבי.

לפני

צאתו התברר שיוכל לקחת עמו רק מעט מרכושו והוא החליט לקחת עמו את הפריט היקר ובעל

הערך הרב ביותר - זוג קופסאות 'בתים' לתפילין עתיקים ויקרים עשויים כסף, אותם רכש

כאמור בהיותו בקיסלאוואדסק. בחודש אלול תשל"א עלה ר' אבנר לארץ ישראל. לפני

יציאתו מרוסיה, נסע להשתטח על קבריהם של מורנו הבעל שם טוב ושל הגאון המקובל רבי

לוי יצחק זצ"ל, אביו של הרבי, והיציאה עצמה הייתה סיפור-מופת שלמעלה מדרך

הטבע.

עם

הגיעו לארץ הקודש החליט ר' אבנר להגשים את החלום שליווה אותו כל שנותיו בבוכרה –

לנסוע ל-770, אל הרבי.

לקראת

י"ט כסלו תשל"ב הגיע ר' אבנר ל-770, והתקבל אצל הרבי ליחידות. מכרו

מטשקנט הרב אבא דוד גורביץ' שימש לו כמדריך במנהגי החצר,

ואף ליווה את ר' אבנר עד לדלת היחידות. לתדהמתו-שלו ולתדהמת

מכריו, היחידות נמשכה 45 דקות רצופות. עד סוף ימיו היה ר' אבנר מתפעל מהזמן הרב

יחסית שהרבי הקדיש לו.

כשנכנס

ל'יחידות', הגיש ר' אבנר לרבי את זוג קופסאות התפילין היקרות. הרבי הודה לו על כך

מאוד, ובמשך היחידות הרבי הביט בהם פעמים רבות.

התעניינות

במצב היהדות בבוכרה

ר'

אבנר היה כאמור מהראשונים מעולי בוכרה שהגיעו אל הרבי, ובמהלך היחידות הרבי

התעניין רבות במצב היהדות בבוכרה. כמי שהיה מהמחזיקים והמפעילים של תלמודי התורה

במחתרת, הרבי ביקש לשמוע ממנו פרטים על ההתנהלות המחתרתית, כיצד שילמו למלמדים,

וכן פרטים רבים על מצב היהודים ובתי הכנסת.

באותה

יחידות ר' אבנר סיפר לרבי גם את העובדה שלפני צאתו ביקר בציון אביו של הרבי

באלמא-אטא. הרבי התעניין כיצד נראה המקום ומה מצבו והתעניין לדעת גם האם יש בידו

תמונה מהציון. ( לצערו של ר' אבנר לא הייתה בידו תמונה).

בהמשך

ה'יחידות' שאל ר' אבנר את הרבי לגבי הסתדרותו בעתיד, האם יתעסק במסחר או במלאכת

הקודש של מילה ושחיטה בה עסק ברוסיה?

למשמע

שאלתו, השיב לו הרבי שיערוך את הבריתות בחינם כפי שעשה תמיד, ובאשר למחיה, יעסוק

במסחר. כאן הנחה הרבי את ר' אבנר בפרטי-פרטים באיזה תחום כדאי לו לסחור, היכן כדאי

לו להציב את מסחרו ועוד. הרבי גם הורה לו להיכנס בשותפות בעסקי טקסטיל עם האחים לבנהרץ.

כשיצא

ר' אבנר מהיחידות לאחר ארבעים וחמש דקות, אפוף ברשמי השיחה, תפס אותו אחד החסידים,

הניפו על כתפיו וסחף אותו בשירה ובריקודים לתוך מעגל של חסידים רוקדים בבית המדרש

הסמוך לחדרו של הרבי. ר' אבנר היה מופתע בעליל אך נהנה מהשמחה השופעת, והיטלטל אנה

ואנה על כתפי החסיד הנלהב עד שהורד ארצה .

יוצא

מן הכלל

בארכיון

אגודת חב"ד, שהתנהלה באותם ימים במשרדי ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית

בלוד, שמור המכתב הבא, מט' טבת תשל"ב, בו כותב המזכיר הרב חדקוב לרב אפרים

וולף:

בהתאם

להוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א ע"ד השתתפות בהוצאות כרטיסי הנסיעה

של העולים החדשים שהתיישבו בנחלת הר חב"ד - ובהמשך להמדובר טלפונית היום -

בבקשה להחזיר להרשומים לקמן . . כל דמי הכרטיסים לבד ח"י ל"י שמשלמים

הנ"ל בעצמם.

בתור

יוצא מן הכלל, לתת להרשומים לקמן, אף שאינם יושבים בנחלת הר חב"ד . . אבנר

לעביאוו - בני ברק...

החלום

התגשם

בארכיונו

של ד"ר יוסף גילקרוב מפתח תקווה שמורות קלטות המתעדות כמה קטעי שידור של ר'

אבנר ברדיו "קול ישראל" לקהילה הבוכרית בארץ. באחת מהן יש שיחה של ר'

אבנר המאפיינת אותו להפליא, והיא מובאת כאן בתרגום חופשי מבוכרית:

"הגעתי

עם שלוש בנות לארץ ישראל ללוד, וחב"דניקים באו לקראתנו והביאו אותנו לקריית

מלאכי. אמרתי שאיני רוצה לגור כאן אלא בבני ברק, ונתנו לנו שלושה חדרים. שבוע אחרי

שהגעתי, הגיעה אשתי. היינו בבני ברק חודש וחצי ואחר כך באנו לתל אביב בשכירות,

שניים וחצי חדרים, ואחרי חודש וחצי באנו שוב לבני ברק. כל זה היה בשנת 1971.

עוד

לפני שהספקתי לשכור את הדירה, כבר קראו לי לרבי מליובאוויטש. שם, באמריקה, הייתי

עשרים ואחד יום. ארבעים וחמש דקות הייתי אתו ביחידות ודברתי אתו, סיפרתי לו את

ההיסטוריה של העדה הבוכרית.

היו

לי בתי תפילין מכסף והיה לי חלום – אם יזדמן לי פעם לראות את הרבי אתן לו זאת

במתנה. החלום התגשם ונתתי את בתי התפילין לרבי. אמרתי לו: 'אני סוחר, אני שוחט,

אני מוהל. במה אפרנס את עצמי?' אמר הרבי: 'רק סוחר, ושתהיה לך הצלחה'.

ואכן

חזרתי ופתחתי חנות, וברוך ה' הייתה הצלחה. זכיתי לחמישה חתנים יראי שמים, האחד

יצחק יוסיפוב, החתן הנוסף פנחס מוסיוף, ושתי בנותי נשואות לבנים של יוסף אלשיוב.

החתן הראשון שהבאתי מרוסיה הוא מולא שלמה לויוב. ברוך ה', כל החתנים הולכים בדרך

ה'.

ברכה

עבור הנשארים מאחור

כאמור, כחלק מביטויי הקירוב של יהודי

בוכרה, הורה הרבי מספר פעמים לרבי רפאל חודיידטוב לשיר בהתוועדויות משירי בוכרה. ואכן,

עם עלותו ארצה, ולאחר מכן בהיותו בחצרות קדשנו, זכה רבי רפאל ליחס מיוחד ולקירובים

נדירים מהרבי.

כבר בתקופה הסמוכה לבואו ארצה, הגיעה אל

ר' רפאל בקשה מהרבי לתאר בכתב את כל הקורות עמו במשך ימי חייו. ר' רפאל שמח למלא

את בקשת הרבי. הוא כתב לרבי מכתב ארוך, ובסופו ביקש ברכה עבור אלה שעדיין נשארו

בסמרקנד, שיצליחו גם הם להגיע לארץ הקודש.

"ספר

התורה הבוכרי"

שנים ארוכות חלם ר' רפאל על הנסיעה לארץ

הקודש והתכונן לכך מבחינה נפשית. ההכנות הנפשיות שערך לקראת הנסיעה כללו הוצאת

ספרי תורה ותשמישי קדושה אחרים מרוסיה לארץ, והוא הצליח בכך גם בזכות הקשרים שרקם

עם יהודים רבים ברחבי רוסיה. אחד מאותם ספרי תורה זכה לפאר את ארון הקודש בבית

מדרשו של האדמו"ר ממכנובקה זצ"ל אשר בבני ברק.

ספר נוסף שהציל ר' רפאל והביא לסמרקנד

היה עתיק ומיוחד במינו. הוא נכתב על גבי קלף מעור צבי, והמסורת אמרה שזהו ספר

התורה של המגיד ממעזריטש נ"ע. הבחור יצחק מישולובין עמל רבות על תיקונו של

הספר העתיק, ולאחר מכן שלח ר' רפאל את הספר אל הרבי נשיא דורנו בתור מתנה.

הספר העתיק נשלח עם הגב' ברוכה ניאזוב,

אשת ר' חנניה ע"ה, שיצאו את ברית המועצות בשנות השלושים, ולאחר מכן התגוררה

בקראון הייטס, שכונתו של הרבי. בשלהי שנות השישים נסעה הגב' ניאזוב לביקור משפחתי

בסמרקנד, ור' רפאל ביקש ממנה כי תיקח עמה את ספר התורה הקטן ותמסרהו לרבי. בתחילה

סירבה לבקשתו, מחשש להסתבך עם החוק הרוסי שאסר להוציא חפצי ערך מרוסיה. ר' רפאל

הפציר בה באומרו אשר שלוחי מצווה אינם ניזוקים, אך חששה גבר עליה. לאחר מכן,

כשנסעה לכפר פרגאנה הסמוך לסמרקנד, היתה מעורבת בתאונת דרכים קשה ורק בנס נשארה

בחיים. כהכרת תודה לקב"ה על הצלתה הניסית, החליטה להיענות לבקשת ר' רפאל

ולהוציא עמה את ספר התורה מרוסיה.

הרבי שמח מאוד לקראת הספר המיוחד ואף

כינה אותו, "ספר התורה הבוכרי". אולם את ביצוע בקשתו של ר' רפאל, לרקום

על מעיל הקטיפה את סיפורו ומקום מוצאו של הספר, הורה הרבי לעכב. הרבי הסביר כי כל

עוד השולח מצוי מאחורי מסך הברזל, אין לפרסם את דבר הוצאת הספר מרוסיה.

רק לאחר שר' רפאל יצא מרוסיה והגיע

לביקור בחצר הרבי, הותר הדבר לפרסום, כאשר הרבי ביקש שבאותה שבת יקראו ב"ספר

התורה הבוכרי". מאז והלאה, היו קוראים מעת לעת במניין של הרבי בשבתות, בספר

תורה זה.

"אפוא

ר' רפאל?"

את ביקורו הראשון של ר' רפאל אצל הרבי,

בשנת תשל"ב, כארבעה חודשים לאחר שזכה לצאת מרוסיה, תיאר הסופר החסידי הרב

יהושע דובראווסקי ע"ה, שהכיר את ר' רפאל עוד בסמרקנד, בשנות המלחמה (להלן,

בתרגום מאידיש):

"...לאחר קפיצה של כמעט שלושים

שנה, עזר הקב"ה ופגשנו שוב את ר' רפאל האגדי והמאיר בברוקלין. הוא 'טס' לכאן

עם זקנו הלבן כשלג ופניו המשולהבות... כמו חסיד צעיר שמגיע לרבי. בצאתו מרוסיה

לארץ ישראל, הוא נח מעט ומיד הגיע אל הרבי לחג השבועות. כן, ר' רפאל הוא מהנוסעים

הוותיקים אל הרביים, נוסע חסידי 'פנימי'.

בהתוועדות 'שבת מברכים' האחרונה (סוף

אייר תשל"ב), בעת ההתוועדות הרבי שאל מיד בהתחלה איפה נמצא ר' רפאל, ואחר כך

נתן לו בקבוק 'משקה' כדי לחלק בקהל. לאחרונה הורגלנו לראות אורחים שזה עתה הגיעו,

וחסידים שזה עתה יצאו מרוסיה, וראינו את התלהבותם בבואם אל הרבי. אבל סערת לבבו של

ר' רפאל הייתה נוגעת ללב. המבטים שלו, כל תנועה שלו, תססו ברגשות גואים. בעת

ההתוועדות הוא זכה שיושיבו אותו בין זקני החסידים למעלה, אך הוא לא היה מסוגל לשבת

רגוע והתחיל לרקוד, כולו מלא תודה לקב"ה...".

גם צעירי החסידים בארה"ב, שלא

הכירו את ר' רפאל עד אז, הבינו שמדובר באישיות חסידית מיוחדת במינה, כאשר ראו איך

הרבי מכבד אותו ובאיזו הדרת כבוד מתייחסים אליו זקני החסידים שמבקרים אצלו.

לדוגמה, בחנוכה תשל"ה, כיבד אותו הרבי להדליק את נרות החנוכה בסיום תפילת

מנחה בבית המדרש (ה'זאל') הקטן, למעלה.

בכל פעם שבנו הרב משיח היה עובר לפני

הרבי בעת חלוקת 'כוס של ברכה', ביקש וגם קיבל מהרבי בקבוק 'משקה' עבור אביו בארץ

הקודש. באחת הפעמים שכח הלה לבקש והרבי שאל אותו, "מדוע אינך מבקש בשביל

אביך?".

ר' רפאל עצמו הקפיד לשאת תמיד את

ה'משקה' של הרבי בכיס מעילו ולכבד בו חסידים באמירת 'לחיים'. "תגיד

לחיים", זה היה המשפט השגור בפיו כאשר נפגש עם יהודים, "זה ממתיק את

הדינים".

שתיקה

כהודאה

ה'יחידות' ראשונה של ר' רפאל אצל הרבי, הייתה

ממושכת ביותר. למעלה משעתיים שהו ר' רפאל ורעייתו רחל בחדרו הקדוש של הרבי. בתחילת

ה'יחידות' ביקש הרבי לשמוע מהם באופן מפורט על שהתרחש ומתרחש בקהילה היהודית

בסמרקנד בכלל, ועל פעולותיו של ר' רפאל בפרט.

הרבי גם התעניין אצלו לפשר השמות שנתן

לבניו ולבנותיו. הוא הסביר לרבי שהשם 'משיח' נפוץ בין יהודי בוכרה, כביטוי עז

לציפייתם לגאולה, וכן הלאה.

אחר כך התחיל לספר לרבי כמה סיפורים

שאירעו בחייו האישיים, כולל מקרה שאירע לו אשר מכך הייתה לו השערה שהוא זכה לגילוי

אליהו. ר' רפאל שאל את הרבי האומנם היה זה אליהו הנביא. תגובת הרבי הייתה חיוך

לבבי, ור' רפאל פירש את החיוך בבחינת 'שתיקה כהודאה'.

כאמור, ה'יחידות' נמשכה יותר משעתיים

ובמהלכה נכנס המזכיר לחדר פעמיים וביקש מהם לסיים, אך הרבי סימן להם להישאר...

באחת ה'יחידויות' הבאות של ר' רפאל אצל

הרבי, דובר בעיקר על ענייני הכלל. באותו זמן כבר הוקמה ישיבת הבוכרים בכפר

חב"ד, בעזרתו של הרב שמחה גורודצקי ע"ה, ידידו הטוב והוותיק של ר' רפאל.

בתקופה הראשונה לקיומה של הישיבה, מוסד 'חמ"ה' בארץ היה משלם את העלויות לר'

בורקה שיף. אבל תקציב זה לא הספיק, ור' שמחה ור' רפאל עסקו באיסוף כספים אצל יוצאי

בוכרה, עבור הישיבה.

העולים

יגיעו בעקבות ר' רפאל

באותה 'יחידות' הורה הרבי לר' רפאל

להתגורר בשכונת נחלת הר חב"ד אשר בקרית מלאכי, ואף אמר לו כי כאשר בני העדה

הבוכרית ישמעו שהוא התיישב שם, יבואו גם הם לגור ב'נחלה'. תוכניתם המקורית של ר'

רפאל ורעייתו הייתה למצוא דירה בשכונת הבוכרים בירושלים, שם התגוררו כמה מבני

משפחתם. אבל הוא מילא אחר הוראתו של הרבי מתוך קבלת עול. אם הרבי אומר לגור ל'נחלה'

– זה מה שעושים.

ידידים מבני ברק הציעו לו בית במתנה,

כאות הוקרה על פעולותיו הכבירות למען הפליטים האשכנזים בסמרקנד בשנות המלחמה. כמו

כן הוצעה לו דירה בשכונת סנהדריה בירושלים, לצד שתי בנותיו הצעירות, אמה ורבקה

שעדיין היו רווקות ולמדו וגרו בירושלים, אך מצוות הרבי גברה על כל השיקולים.

סגולה

לזירוז שידוך

באחת ה'יחידויות' (כנראה בשנת תשל"ה

או בשנת תשל"ו) העלה ר' רפאל לפני הרבי את ההתלבטות הבאה: שתי בנותיו הצעירות

טרם נישאו. הצעירה מביניהן ביקשה לסגור שידוך, והשאלה הייתה האם ראוי שהצעירה

תקדים את אחותה הגדולה ממנה.

תשובת הרבי הייתה שהאחות הצעירה תבקש

מחילה ורשות מאחותה הבוגרת, וזה עצמו יהיה סגולה לזירוז השתדכותה. ואכן כדברי הרבי

כך היה – זמן קצר לפני חתונת הצעירה, השתדכה גם אחותה הגדולה ממנה.

"רבי,

ריביונקא!"

סיפור מיוחד ומופלא הוא סיפור ה'מופת'

שאירע בזכות הרבי אצל בנו הרב משיח חודיידטוב:

ר' משיח התחתן עם אשתו בתיה בשנת

תשכ"ו, והם גרו בטשקנט. כמה חודשים לאחר נישואיהם, כאשר עדיין לא זכו לפרי

בטן, הם החלו לדאוג ולחשוש.

כעבור שנתיים מאז החתונה, החליטו לפנות

לרופאים. הרופא ערך בדיקות שונות וקבע באופן חד משמעי, "לא ייוולדו לכם

ילדים!". משיח ואשתו היו בהלם. הם החלו לנסוע לפרופסורים גדולים בכל רחבי

רוסיה. בין השאר ביקרו אצל רופאים מומחים במוסקבה, ועברו בדיקות שונות. במשך

חודשים ארוכים הם התנדנדו בין תקווה לייאוש. בסופו של דבר, הרופאים לא הותירו מקום

לספק וקבעו כי אין להם כל סיכוי ללדת ילדים.

בעיצומם של ימי החנוכה תשל"ב זכו

ר' משיח ואשתו לצאת מרוסיה, ובערב י"א בניסן תשל"ב נסעו לחצר הרבי בניו

יורק.

כעבור זמן קצר, זכו בני הזוג להיכנס

ל'יחידות'. במהלכה התעניין הרבי באופן מפורט מאוד במתרחש אצל יהודים ברית המועצות.

הרבי אף התעניין בפרוטרוט במעשי האב ר' רפאל. במהלך אותה 'יחידות' ביקשו בני הזוג

ברכה לילדים והרבי הציע להם להיפגש עם רופא פלוני בניו יורק. הרבי ציין את שם

הרופא וביקש כי לאחר ה'יחידות' יפנו אל מזכירו האישי, הרב חדקוב, ויקבלו ממנו את

כתובתו המלאה של אותו רופא.

הרופא ערך להם בדיקות שונות, אך גם הוא

קבע כי אין להם סיכוי לילדים. עם זאת, הוא נתן לגב' בתיה שורה ארוכה של תרופות

שעליה לצרוך לאורך תקופה, בתקווה שאלה בכל זאת יחוללו את השינוי הנכסף. נטילת

התרופות התישה את גב' בתיה, אך היא עשתה זאת באהבה.

בשלב מסוים, כאשר דובר על התוכנית לבואו

של ר' רפאל אל הרבי, החליטה גב' בתיה שהיא מפסיקה לקחת את התרופות. תחת זאת אמרה

כי על חמיה לבקש למענם מהרבי ברכה לילדים – בזכות כל מעשיו ומסירות נפשו בהיותו

מאחורי מסך הברזל.

באחת ההתוועדויות בשנת תשל"ג ניגש

ר' רפאל אל הרבי וכוסית יין בידו. הוא נעמד ליד הרבי ולא הצליח להוציא מפיו יותר

משתי מלים, "רבי, ריביונקא!" (רבי, תינוק!). הרבי הגיב מייד בחיוך,

כשהוא מרים את ידו בתנועה של תמיהה, "וואס עפעס ריביונקא? (מה פתאום תינוק?) –

בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוות!..."

משיח

בן דוד ומשיח בן רפאל

הרבי הפנה את מבטו לעבר הקהל ושאל,

"וואו איז משיח? (היכן הוא משיח?)". הקהל כולו היה מופתע, בגלל המשמעות

האחרת של השאלה... בתגובה לכך הוסיף הרבי ואמר, "אמנם תיכף יגיע זמנו של משיח

בן דוד להתגלות, אך עתה אני קורא למשיח בן רפאל...".

ר' משיח ניגש מיד אל הרבי. הרבי הורה לו

לומר 'לחיים' ובירך אותו במספר ברכות שיזכו בקרוב לזרעא חיא וקיימא.

כעבור ימים אחדים (שבע שנים אחרי

נישואיהם) זכו בני הזוג לבשורות טובות. ליבם הגואה מאושר עלה על גדותיו והם

השתוקקו לבשר את הבשורה המשמחת לכל העולם כולו, אבל חזקה עליהם פקודתו של הרבי שלא

לספר על כך בינתיים לאיש, מלבד הוריהם, ואף זאת בתנאי שגם הם יבטיחו שלא לספר זאת

בינתיים לאף אחד.

"באחד הימים שלפני הלידה",

מספר הרב משיח, "כשהגעתי בבוקר להתפלל שחרית ב- 770, ניגש אלי המזכיר הרב חדקוב

ואמר לי, 'אני מחפש אותך כבר כמה ימים. הרבי ביקש לברר אם יש אצלך חדשות, כי לפי

החשבון שלו כבר עברו תשעה חודשים...'. ואכן, בתי הבכורה נולדה כעבור ימים מספר,

ואחרי שש שנים נולד לנו בסייעתא דשמיא בן נוסף".

"יהדות

בוכרה חבה את קיומה לשלוחי ליובאוויטש"

בשנת

תשל"ב זכה הרב גבריאל (אצ'ילדי) ניאזוב, אשר היה כזכור עוד מתלמידיו של הרב

אליעזרוב, לעלות לארץ הקודש, והוא קבע את מגוריו בנתניה.

זמן

קצר לאחר עלייתו לארץ הקודש, הוא נסע לבקר בחצר קדשו של הרבי. בעת ה'יחידות' הוא

סיפר לרבי שר' אריה ניאזוב, בנו של אחיו ר' אליהו-מני ז"ל, הגיע לארץ. הוא

התגורר אז בבני ברק ומצבו הכלכלי היה קשה. הרבי מסר לו מכתב כדי שימסור לרב אפרים

וולף, מנהל מוסדות חב"ד בארץ, שבו הרבי ביקש ממנו לסייע בהשגת דירה עבור ר'

אריה, וכך היה, ור' אריה עבר להתגורר בשיכון חב"ד בלוד.

פרט

מעניין: לפני היחידות הכין ר' גבריאל מעטפה כדי למוסרה לרבי, אבל כשנכנס המעטפה לא

היתה בידיו, ואחר כך הרבי מסר לו פתק תשובה באמצעות מישהו אחר. היתה שם התייחסות

למקום מגוריו בעתיד – הרבי מסר לו מכתב שימסור לרב אפרים וולף בעניין הדירה.

באותם

ימים התקיים בברוקלין 'דינער' של תנועת "אגודת ישראל" וביקשו מהעולים

החסידים שיצאו לאחרונה את ברית המועצות, לכבד את המעמד בנוכחותם. היו אז שלושה

שיצאו אז מרוסיה – ר' גבריאל, ר' מנחם לויוב והרב ר' יצחק זילבר. אנשי "אגודת

ישראל" אירגנו עבורם כרטיסי טיסה, ומיד כשהגיעו לנמל התעופה בניו יורק נתנו

להם כבוד גדול. לפני שבת קודש הם הגיעו אל הרבי, ובשהותם ביחידות הרבי הורה להם

שבמהלך ה'דינער' שידברו על פעילות חב"ד בברית המועצות.

בדינער

עצמו השתתפו רבנים גדולים, ביניהם הגאונים הרב משה פיינשטיין והרב יוסף דוב

סולובייצ'יק. ר' גבריאל עצמו חשש לדבר, שכן נשארו לו אז עדיין בני משפחה ברוסיה,

אבל ר' מנחם לויוב דיבר גם בשמו. הר' לויוב הדגיש את העובדה שיהדות רוסיה בכלל

ויהדות בוכרה בפרט חבה את קיומה הרוחני לשלוחי ליובאוויטש – הרב שלמה לייב

אליעזרוב, הרב שמחה גורודצקי, ועוד. היה זה מעמד של קידוש שם ליובאוויטש עצום.

ר'

גבריאל זכה להיות מספר פעמים בחצרות קדשנו. לאחר הביקור הראשון שלו אצל הרבי בשנת תשל"ב,

הוא חזר ונסע לרבי גם בשנים תשל"ט, תשמ"א, תשמ"ב, תשמ"ה ועוד.

בסך הכל, הוא נסע לרבי קרוב לעשר פעמים. כאשר בחלק מפעמים אלו הוא היה נכנס ל'יחידות'

והרבי היה מרעיף עליו מברכותיו הקדושות.

"קח

עפרון ונייר ותכתוב"

מוסיף

ומספר בנו של הרב גבריאל ניאזוב, יבדל"ח הרב בנימין שי' ניאזוב, כיום תושב

נתניה ומפעילי חב"ד הבולטים בקרב בני העדה הבוכרית:

נולדתי

בסמרקנד בשנת תשכ"ב, לאבי הרב גבריאל שהיה עוד מתלמידי הרב אליעזרוב ולימים

ממושפעי הרב גורודצקי. בשנת תשל"ב בהיותי בגיל עשר, יצאנו את בוכרה ועלינו

לארץ הקודש והתיישבנו בנתניה.

לקראת

שנת תשל"ח, בהיותי כבן שש-עשרה, נסעתי לראשונה לחצרות קדשנו. זכיתי ללמוד בחצר

הרבי תקופה ממושכת, לראות את פני הקודש ולהשתתף בהתוועדויות רבות.

לקראת

תשרי שנת תשל"ט, הגיעה לחצרות קדשנו גם אחותי המבוגרת גב' רבקה ניאזוב

ז"ל (היא נקראה בשם המשפחה ניאזוב גם לאחר החתונה שכן נישאה לבן-דודה), אשר

זמן קצר לפני כן עלתה לארץ הקודש מבוכרה.

מטבע

הדברים אחותי רצתה להיכנס אל הרבי ל'יחידות' ולקבל את ברכתו ועצתו של הרבי במספר

עניינים שונים, אך משום מה לא התאפשר לה להיכנס ל'יחידות'. לי, לעומת זאת, שהייתי

בחור ישיבה ושהיתי שם תקופה, כן התאפשר להיכנס אל הרבי.

משכך,

אחותי ביקשה ממני שאכניס לרבי מכתב ממנה ובו כל שאלותיה שעסקו בעניינים הקשורים

להסתדרות שלה ושל בני משפחתה בארץ-הקודש. כמובן, נעניתי לבקשתה, ובהיותי

ב'יחידות', אמרתי לרבי שיש בידי מכתב מהרבי מאחותי ובו מספר שאלות.

הרבי

קרא את המכתב שהיה כתוב ברוסית, ושאל אותי "פונימאייש פארוסקי"? האם

הנני מבין רוסית? השבתי בחיוב, והרבי המשיך לדבר אתי ברוסית.

והרבי

ממשיך ואומר לי: אחותך שאלה במכתבה ארבע שאלות, האם לענות לך את התשובות או למסור

אותם לה? אמרתי לרבי שהרבי יכול למסור לי. אמר לי הרבי: כיוון שהיא שאלה ארבע

שאלות ולא בטוח שתזכור את כל התשובות, קח עפרון ונייר ותרשום את כל התשובות.

הרבי

הוציא ממגירת שולחנו עפרון ונייר ומסר לי אותם. לקחתי זאת מהרבי, והרבי ממשיך: על

השאלה הראשונה שהם שאלו כך וכך, תרשום שהתשובה היא זו וזו. השאלה השניה היא כך

וכך, ותרשום שהתשובה על זה היא כך וכך. וכך הרבי המשיך והכתיב לי במפורט את

התשובות לכל ארבעת השאלות.

בסיום

הרבי שאל, האם הכל ברור לך?... כבר היה לי לא נעים מכך שהרבי טורח כל כך לפרט לפני

הכל, ומיהרתי להשיב שהכל ברור לי...

מתוך

הרגשה זו של קירוב מיוחד מהרבי, ודאגה והתמסרות אישית לכל אחד ואחת מבני משפחתנו,

יצאתי את חדר קדשו של הרבי...

קירוב

בהתוועדות לרב לדיוב

בראשית

שנת תשל"ב זכה הרב אברהם חיים לדיוב, שהיה ממושפעי הרב גורודצקי (כמסופר

לעיל) לעלות לארץ הקודש, ויחד עם משפחתו הענפה, כן ירבו, בנים נכדים ונינים,

התיישב בנתניה. הרב משה ניסילביץ' סייע רבות למשפחה בסידור הניירות הרשמיים. למרות

גילו המבוגר (הוא היה אז בגיל שישים ושש), הוא דאג שיוצאי חלציו יתיישבו ויתחנכו

וישולבו במרכז חב"ד, וכן אירגן בית כנסת לעולי בוכרה. הוא השקיע את כל

כוחותיו למטרות צדקה וחסד, הן בגופו והן בממונו, וחילק הרבה כסף לישיבות ומוסדות

תורה, בפרט למוסדות בכפר חב"ד, ובמיוחד לישיבת הבוכרים.

בחודש

תשרי תשל"ד נסע לרבי נשיא דורנו. כשהגיע ל-770, היה זה בעיצומה של התוועדות,

וכאשר נכנס, הזמינו הרבי אותו לשבת על בימת ההתוועדות. באותה הזדמנות הרבי ברכו

שיזכה לאריכות ימים.

ביומו

האחרון בעלמא דין, כששלח את בנו לקבל את הפנסיה, הזהירו לבל יכניס את הכסף הביתה

לפני שיחלק את החלק שהפריש למטרות צדקה.

ביום

שלישי, ב' מנחם אב תשמ"ז נלב"ע הרב אברהם חיים לדיוב. בפטירתו אבד

לחסידי חב"ד ולעדה הבוכרית אישיות דגולה וידיד נאמן, עסקן נמרץ וחסיד במעשיו,

שקשה למצוא דוגמתו.

"הרבי

יודע מי זה אברהם בורוכוב"

מספר

הרב דוד שי' בורוכוב, בנו של הר' אברהם בורוכוב, אודותיו סופר לעיל רבות:

"כשאבא

ע"ה היה חולה, רבי שמחה גורודצקי הגיע לבקרו בבית הרפואה. הוא פנה אלי ואמר

לי לפנות אל הרבי לבקש על רפואת אבי. 'תגיד במזכירות שיגידו לרבי שמדובר באברהם

בורוכוב מסמרקנד. הרבי יודע עליו', אמר רבי שמחה ולא פירש".

היה

זה יותר מרמז לכך שהרבי היה מעורה בפעילות החב"דית עם יהודי בוכרה, ואף הכיר

היטב את התומך המרכזי שלה במשך שנים.

הרב

בורוכוב ממשיך ומספר כי "בפעם הראשונה מתוך פעמים רבות אחרות, שזכיתי לבקר

בחצרו של הרבי, כתבתי לרבי על כמה עניינים אישיים ובפתח המכתב ציינתי שאני בנו של

רבי אברהם בורוכוב ע"ה. מיד למחרת קיבלתי תשובה, דרך המזכיר הרב יהודה-לייב

גרונר שי'. הרבי צירף למענה שטר של עשרה שקלים".

גם

ממקרה זה ניתן לראות את היחס המיוחד של הרבי והקשר הנפלא עם יהודי בוכרה, וההערכה

שהוקיר הרבי למי שמימן פעילות זו ותמך בה ביד רחבה.

עמוד

השער מחיה נפשות

לא רק העולים החדשים מבני בוכרה זכו

בהיותם בחצרות קדשנו לקירובים מיוחדים מהרבי, אלא גם החסידים אשר שהו עשרות בשנים

בסמרקנד ובטשקנט, אף הם זכו להארת הפנים וליחס מיוחד.

אחד

החסידים שהתגוררו בסמרקנד וזכה לצאת מן הראשונים, היה הרה"ח ר' דוד קיבמן

(הורודוקער). בשנת תשכ"ז קיבל ר' דוד היתר יציאה מרוסיה. היה זה בתקופת מלחמת

ששת הימים, ולאחר שרוסיה ניתקה את יחסיה עם ארץ ישראל – שגרירות הולנד ייצגו את

ישראל. הוא נסע לשגרירות, ולאחר שקיבל אישור כניסה לארץ ישראל, הוא חזר לסמרקנד עם

סט "לקוטי שיחות" שקיבל מעובדי השגרירות. הסט הזה החייה את נפש

אנ"ש בסמרקנד.

לאחר

שיצא מרוסיה וזכה להגיע לרבי ולהיכנס ליחידות, סיפר ר' דוד לרבי על סט ה"לקוטי

שיחות" שהביא עמו לסמרקנד. העיר הרבי: בטח הסרתם את עמוד השער... (כי שם היה

כתוב שנדפס בארצות הברית, וגם שם המשפחה של הרבי, שהיה 'סדין אדום' ברוסיה

הסובייטית).

הוא

הגיב באופן ספונטני ואמר: לא! עמוד השער עצמו היה מחיה נפשות!...

ברכות

ב'יחידות' למשפחת גורביץ'

כפי שהובא

בפרק בקודם, בז' אייר תשל"א זכו בני משפחתו של הרב אבא דוד שי' גורביץ' לצאת

את טשקנט ולעלות לארץ הקודש.

חודשים

אחדים לאחר שהגיע לארץ, נסע הרב גורביץ לחצרות קדשנו, יחד עם בנו ברוך. בהיותו

בבית חיינו באותה תקופה, נשאר שם הרב גורביץ זמן ממושך, שכן מטעם הנהלת "עזרת

אחים" הוא התבקש לנסוע לערי השדה בארצות הברית (יחד עם השליח הרה"ח ר'

שמעון שי' לזרוב, הנושא את שם סבו – הרב של לנינגרד שהוגלה ומת בגלות בתרצ"ג,

הי"ד), לספר על חיי היהודים מאחורי מסך הברזל, ולדבר ולעורר שם על עניינם של

יהודי ברית המועצות.

בהיותו

בחצרות קדשנו, הוא התקבל פעמיים ל'יחידות' אצל הרבי. על אותם יחידויות מספר הרב

גורביץ בספרו. וכך הוא מתאר את ה'יחידות' הראשונה, בד' תשרי תשל"ב:

ל'יחידות'

הראשונה שלנו נכנסתי יחד עם בני ברוך בסביבות חצות. היות שמסרתי לפני כן בערב ראש

השנה למזכיר הרבי פתק על ביקורי בליובאוויטש ושיפוץ הציונים, הייתי בטוח שזה הגיע

לרבי ובפ"נ שמסרתי בכניסתי ליחידות לא הזכרתי ענין זה.

דפקנו בדלת ובירכנו

בקול "שהחיינו" – אני ובני ברוך. אינני זוכר את פרטי היחידות, רק זאת שהרבי

מאד שיבח את העניין ש"עזרת אחים" שולחת אותי לזמן מסוים (לספר על חיינו

ברוסיה הסובייטית, ואשר זו הזדמנות לספר על מסירות הנפש איך חסידי חב"ד שמרו על

היהדות שם למרות המניעות והעיכובים, ונשארנו יהודים מקיימי תורה ומצוות.

היות ואני

נשאר פה לזמן, העיר הרבי, הרי שעל ענייני ההסתדרות הפרטית נדבר בפגישות הבאות. על

כל הבקשות עם השמות לברכה, הרבי ענה (בערך): אזכיר על הציון את כולם בכל המצטרך,

שימלא ה' יתברך את כל משאלותיכם לטובה ולברכה ולבשורות טובות, גמר חתימה טובה לשנה

טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

הרבי

התעניין על תנאי עבודתי ב"עזרת אחים" בפרטיות: אני נוסע לערי השדה וחוזר

ל"בית חיינו" בכל יומי דפגרא של חב"ד. המשכורת – 200$ בשבוע. על זה

שרצו שאני אסע כבר לשבת מברכים חשוון לפילדלפיה, הרבי ענה: מה יש למהר? הרי אתה

נשאר לכמה שבועות.

כתבתי לרבי:

תמיד חלמנו שבננו ילמד על יד הרבי, בישיבת "אוהלי תורה", ובפרט שאני

נמצא פה. קיבלתי את הסכמתו וברכתו של הרבי, ובני ברוך התקבל ל"אוהלי

תורה". יחידות זו ארכה שבע וחצי דקות.

הקפדה על

זמני האכילה והמנוחה

לקראת חג

הפורים הצטרפה אל הרב גורביץ מארץ הקודש גם זוגתו גב' מלכה. בפעם הזו נכנסה המשפחה

לרבי בהרכב מלא. מתאר זאת הרב גורביץ:

אחרי פורים זכיתי

ל'יחידות' נוספת ביום חמישי כ"ג אדר, ואני ובני משפחתי נכנסים ל'יחידות'. בעת

היחידות הזו כבה החשמל בעת שהרבי קרא את הפ"נ, והרבי פנה לבני: אם לא קשה

שיפתח את הדלת. בני פתח הדלת ונשאר שם. ר' לייבל גרונר הבחין מה קרה והביא נרות.

לאחר זמן קצר נדלק החשמל, ואחר כך שוב נכבה ושוב נדלק. אמרתי שהנני מבין קצת בחשמל

ואולי שאצא מהחדר לנסות לתקן את התקלה. הרבי ענה: מה התועלת בזה, הרי מישהו אחר

ייכנס.

ב'יחידות' זו

הבאתי במתנה לרבי ספר כתבים, שכתב פעם הרה"ח ר' זושא קובליצער מלבוב.

הרבי שאל

אותי על הספר ועל השתלשלות פדיונו. סיפרתי שהספר היה שייך לר' זושא קובליצער. הרבי

מיד תיקן אותי: הרה"ח ר' אלכסנדר זוסמן. ואיפה הוא עכשיו? שאל הרבי. נעמדתי

בספק: האם לספר לרבי ידיעה מצערת שהוא נפטר מלפני כמה שנים? והרבי שואל: והיכן

הוא? עניתי: בלבוב. התבלבלתי כל כך עד ששכחתי שם אמו ואביו. רק בהמשך הזמן כתבתי

בפתק את התשובה ומסרתי למזכירות: שם אביו מנחם מענדל.

הרבי הביע לי

תודה ופתח את הספר, התרומם קמעה כשהוציא משם פ"נ שכתבתי בטשקנט עבור הר'

שניאור זלמן קליין, במהירות קרא את הפ"נ בהביעו את ברכתו הקדושה: אזכיר על

הציון.

הרבי ברך אותנו,

במיוחד בפנייה לזוגתי מלכה, שיהא לך נחת חסידי מכל ילדיכם וכל אחד ואחד בנפרד, ומהנכדים

והנינים.

הרבי

התעניין היכן אנו מתכוננים לערוך שמחת בר מצווה לברוך? עניתי: בארץ ישראל עם

ההורים ובני המשפחה. עם חיוך על פניו המאירים, אמר: יע. נאך פסח איז דער סדר

הלימודים דא ניט אין א סדר מסודר, קעמפן וכו'. [כן, אחרי פסח סדר הלימודים כאן לא

מסודר כל כך, ישנם הקעמפים וכו'].

הרבי הודיע

שאנו נקבל אצל הרב חדקוב (הרבי חייך וכינה אותו "שר הכספים שלי") את

השתתפותו עבור כרטיסי הנסיעה שלנו, עבור הכרטיס של מלכה בשלמות, בניכוי ח"י

דולר/לירות, ועבורנו – השתתפות חלקית...

זוגתי מלכה

התלוננה בפני הרבי על כך שאינני שומר את בריאותי, ושאיני שומר על זמני האכילה

והשתיה. אחרי הפסקה קצרה הרבי פנה לבננו ברוך: שמעת מה ששייך לך, נא במחילת כבודך

תצא...

כשנשארנו

שנינו, אני ומלכה, הרבי התחיל לדרוש ממני את העניין של "ונשמרתם לנפשותיכם":

הרי אם גוי אומר שהוא לא מוכן לשמור הבריאות, בחלק השישי שולחן ערוך אדה"ז

כתוב מה עושים עם אחד כזה. אתה חייב להקפיד על זמני אכילה ושתייה ומנוחה (שינה)...

במילה האחרונה הרבי הביע חיוך רחב.

פרקי

חזנות ב"כוס של ברכה"

חסיד נוסף מיוצאי סמרקנד שזכה לקירובים

מיוחדים מהרבי ולסיוע ולהדרכה בהסתדרות בפרנסה, הוא החזן הנודע הרב בערל שי'

זלצמן.

הרב זלצמן עלה מסמרקנד עם משפחתו לארץ

הקודש בי"ב מנחם אב תשל"א, והחל מיד בהכנות לנסיעה לרבי לחודש תשרי.

למרות שבאותן השנים הטיסה לרבי הייתה מעמסה כלכלית כבדה מאוד עבור העולים החדשים –

הם לא עשו חשבון כלכלי. עולים רבים לקחו הלוואות ונכנסו לחובות, הכל כדי לזכות

ולהיות אצל הרבי בחודש תשרי.

מספר הרב בערל זלצמן:

לאחר

ההבדלה במוצאי ראש השנה תשל"ב, בעת חלוקת כוס של ברכה, עבר בני יוסף יצחק.

כנראה שהרבי הכיר בו שהוא מהעולים החדשים, ושאל אותו: "וואס איז דיין

נאמען?" [=מה השם שלך?] בני השיב: יוסף יצחק. הרבי המשיך ושאל: "און

וואס איז דיין צוויטער נאמען? [=ומה השם השני שלך?]. הרבי התכוון לשאול מה שם

המשפחה, אולם ברוסיה היו רגילים לשאול בסגנון אחר (וואס איז דיין פאמיליע נאמען?),

ולכן בני לא הבין את כוונת הרבי, והשיב: יצחק. חיוך קל פשט על פניו של הרבי, והוא

שאל: "וואס איז דיין פאמיליע נאמען?" [=מה שם המשפחה שלך?], ובני השיב:

זלצמן.

הרבי

הצביע לעברי, ושאל את בני: "אתה בנו של השליח ציבור?" בני השיב בחיוב,

ואז נתן לו הרבי מהכוס של ברכה ובירך אותו.

אני

עמדתי במרכז, מול מקומו של הרבי. בצדדים עמדו בחורים ואברכים על

ה"פירמידות" ושרו. פתאום כולם אומרים לי: הרבי מחפש אותך. הבטתי לעברו

של הרבי, ושמתי לב שהוא מרמז לי בידו הקדושה לעלות על הפירמידות. כאשר עליתי, כולם

השתתקו. גם אני שתקתי, כמו כולם. הרבי הביט בי ואמר: נו... הבנתי שהרבי רוצה

שאנגן, והתחלתי בניגון.

תוך

כדי שאני שר, פנה הרבי לבני יוסף יצחק, ואמר: אתה הרי מחויב בכיבוד אב ומדוע אינך

עוזר לאביך? בני התקרב אלי, ואז פנה אלי הרבי ושאל: האם הוא יודע לשיר? משכתי

בכתפיי, כאומר 'איני יודע', והרבי אמר: הרי עכשיו בין הזמנים, תוכל ללמד אותו!

לאחר

שסיימתי את הניגון הראשון, רמז לי הרבי להמשיך. וכך היה אחרי כל שיר שסיימתי. שרתי

שירים באידיש, בלשון הקודש, ברוסית, באוקראינית, פרקי חזנות ועוד. הקהל הכיר חלק

מהשירים, ושר יחד איתי. שאר השירים שרתי לבד. והרבי לא עזב אותי לרגע. מיד

כשסיימתי שיר אחד, עודד אותי הרבי שאשיר שוב. כאילו שהרבי רצה לשמוע את כל

הרפרטואר שלי, ואיך אני שר. בין השאר ניגנתי את הניגון החסידי

"טשומאטשוק" והרבי אמר שאלמד את הקהל את הניגון, כדי שבהתוועדות הבאה

כולם יוכלו לנגן יחד.

למחרת

הלך בני יוסף יצחק עם חברו לוי יצחק ברוק לפנימיית הישיבה, שם הייתה מכונת כתיבה

עם אותיות בעברית, והקלידו את השיר בשפה הרוסית אך באותיות עבריות. הם עשו מזה כמה

העתקים וחילקו בבית הכנסת.

בליל

שבת שובה, לאחא קבלת שבת, הכריזו בבית הכנסת שמי שרוצה ללמוד את השיר, יוכל להשאר

לאחר התפילה ב-770 ואני אלמד את השיר. עמדתי ב-770 כשמסביבי המון בחורים ואברכים,

מחזיקים בידיהם את צילום הדף ולומדים את הניגון. אחרי ששרתי את הניגון שוב ושוב,

נהייתי ממש צרוד, אבל חזקה עלי הוראתו של הרבי והמשכתי ללמד את הניגון. אחד

הבחורים התפעל מכך, וסח לחברו: הוא יותר חסיד מחזן...

למחרת,

בהתוועדות, שאל אותי הרבי: נו, הקהל יודעים כבר את הניגון? ורמז שאתחיל לנגן. חלק

מהאברכים שהיה להם את הדף עם המילים, הצטרפו אלי לשיר. הניגון הוא לבבי מאוד,

וכאשר סיימתי, העיר הרבי שכדאי להוסיף בסיום השיר תנועות של שמחה.

מדוע

בכה הרב משה פיינשטיין?

באמצע

חול המועד, פתאום הודיעו לאנ"ש שהגיעו מרוסיה, בשם הרב חדקוב, שהרבי רוצה

לראות את כולנו בחדרו. מיהרנו להגיע לחדר הרבי, וכאשר נכנסנו ראינו את הרבי יושב

עם משקפיים וקורא בספר. הרבי הרים את עיניו מהספר ושאל את הרב חדקוב אם כולם

הגיעו. לאחר שנענע בחיוב, פנה אלינו הרבי ואמר שעלינו לערוך ביקור אצל הרב משה

פיינשטיין ונספר לו על החיים היהודיים ברוסיה. הרבי הוסיף ואמר "אל תהיו

ענווים, ותספרו לו כל מה שחותני פעל ברוסיה". אחד הנוכחים אמר שהרה"ח ר'

יעקב נוטיק יודע חצי ש"ס.

מזכיריו

של הרבי, הרה"ח ר' בנימין קליין והרה"ח ר' יהודה קרינסקי, לקחו אותנו

לפגישה עם הרב פיינשטיין, במכוניות בהן היו נוסעים עם הרבי. חששנו להכנס למכונית

של הרבי, אבל ברירה אחרת לא הייתה לנו, וכך נסענו.

כאשר

הגענו אל הרב פיינשטיין, הוא קיבל אותנו בסבר פנים יפות. לאחר שבחן קצת את הבחורים

בלימוד, הוא שוחח איתנו האברכים, ובהתאם לבקשת הרבי סיפרנו לו על החיים היהודיים

ברוסיה והקשיים שעברנו למען שמירת היהדות. הוא האזין לנו בהתרגשות הולכת וגוברת,

ושאל בפליאה: איך יכולתם לעמוד בזה? אמר לו ר' יעקב נוטיק בפשטות: וכי הייתה לנו

ברירה אחרת? תגובתו של הרב פיינשטיין הפתיעה אותנו: הוא פרץ בבכי של התרגשות.

תישאר

כאן ותערוך קונצרטים

לפי

התוכנית, הייתי אמור לחזור לארץ הקודש מיד לאחר חג הסוכות. לפני נסיעתי נכנסתי

ליחידות כמו כולם. אלא שאז שינה הרבי את כל תוכניותי, כאשר אמר: אתם צריכים להתעכב

כאן ולערוך קונצרטים. אתם צריכים לספר ליהודי אמריקה איך הצלחתם להישאר יהודים

שומרי תורה ומצוות בברית המועצות, ותעשו זאת על ידי שירים וסיפורים.

בהתאם

להוראת הרבי נשארתי עוד שלושה חודשים לסבב של קונצרטים. הרב יעקב העכט קיבל הוראה

מהרבי לערוך אצלו את הקונצרט, ולדבר בשבחי בסגנון אמריקאי... ואכן, הקונצרט הראשון

הי' בבית הכנסת של הרב העכט. הרבי הורה אז גם לר' גרשון בער ג'ייקובסון ע"ה

לכתוב עליי בעיתון "טאג מארגן ז'שורנאל" ולתאר אותי כחזן בעל שם עולמי

וכו'. בעקבות הוראת הרבי הופיעו שני מאמרים בעיתון.

בקונצרט

הראשון, בבית הכנסת של הרב העכט, היה האולם מלא וגדוש. למרות שהיו כתשע מאות

מקומות ישיבה – היו שם בפועל כאלף ומאתיים איש, כולל חזנים מפורסמים כמו משה שטרן

ועוד. הרב העכט אמר לי שבדרך כלל החזנים הגדולים מבקשים להכנס בחינם לקונצרטים של

חזנות, ואילו כאן הם ביקשו לשלם כמו כולם. אני חושב שהייתה זו פעולתו של הרבי,

שמלבד הפצת היהדות באמצעות השירים – רצה גם לעזור לי בפרנסה הגשמית, שיהיו לי

אמצעים להסתדר בארץ הקודש.

אחר

כך עשיתי קונצרט בוואוסטר מסצ'וסצ'ס, ואחר כך ב'פורד אודיטוריום' בדטרויט,

בהשתתפות כאלפיים איש. שם השתתף גם ר' אלי' ליפסקר עם מקהלת הילדים שלו. אחר כך

נסעתי להופעות בטורונטו ומונטריאול.

עכשיו

עליכם להפיק תקליט!

כשחזרתי

לניו יורק אחרי כל הקונצרטים, אמרו לי במזכירות שאוכל להיכנס עוד פעם ליחידות.

הבנתי שההצעה הזאת לא מגיעה ממזכירות, אלא זוהי הוראה של הרבי. הייתי קצת נבוך, לא

ידעתי מה הרבי רוצה לומר לי. כשנכנסתי ליחידות אמר לי הרבי: "שמעתי שהכול עבר

בהצלחה גדולה, ותשואות חן. עכשיו – אמר הרבי – שאתם נעשיתם מפורסמים, עליכם להפיק

תלקיט!".

אמרתי

לרבי ש"הקומיוניטי קאונסל" שבקינגסטון עוו. כבר הציעו לי להפיק תקליט.

ואז אמר לי הרבי: "אנחנו ניתן לכם את הכסף". הרבי חזר ואמר: "אתם

צריכים לעשות תקליט, ואני אתן לכם את הכסף".

ביני

לבין עצמי חשבתי: איך אעז לקחת כסף מהרבי, ואמרתי לרבי ש"הקומיוניטי

קאונסל" מוכנים להשקיע את הכסף עבור זה. הרבי קטע אותי ואמר: "אבל אני

אומר, שאני אתן לכם את הכסף. אתם רוצים לקבל כאן בדולרים, או בארץ הקודש בלירות,

על ידי הרב וולף?, וסיים הרבי: "תגידו כאן במשרד, ויתנו לכם כפי

רצונכם".

בהיותי

בניו יורק, שמתי לב שיש הרבה עסקים של "ניקוי יבש". זה היה סוג עסק שלא

ראיתי כמותו ברוסיה, וגם בקרית מלאכי לא ראיתי. עלה ברעיוני לפתוח עסק כזה בקרית

מלאכי, להעביד שם פועלים וכך אהיה פנוי לעסוק במבצעים במסגרת ארגון חמ"ה, כמו

שעבדנו יחד עוד בהיותנו ברוסיה. כאשר העלתי את הרעיון בפני הרבי ביחידות, אמר

הרבי: "כדאי להתעניין בזה, ובאם יהיה צורך – אתן לכם כסף על העסק". אחר

כך אמר הרבי: "אני אהיה שותף איתכם בעסק", אך הבהיר מייד ואמר:

"אין בכוונתי להיות שותף בפרנסה, כי יש לי פיזור הנפש מעל לראשי (והמחיש זאת

עם ידיו הק', כשהרים אותם מעל לראשו הק') – אלא אהיה שותף במצווה". ונתן לי

אלפיים דולר.

עם

סטאלין יכולתם להסתדר!

עזבתי

את ניו יורק בסביבות חנוכה, כחודשיים אחרי שכל האורחים עזבו. כשהגעתי לארץ ישראל,

התחלתי מיד להתעניין בהוצאת התקליט. מצאתי חברה טובה להפקת תקליטים, חתמתי איתם

הסכם והוצאתי תקליט באיכות מעולה. במקביל, התחלתי להתעסק בפתיחת העסק, "ניקוי

יבש". השגתי מקום באזור התעשייה שם פתחתי מפעל קטן, והתחלתי לעבוד. למען

האמת, עבדתי ועמלתי שעות ארוכות, אולם למערי העסק לא הצליח. עבדתי כל היום קשה

מאוד, עד "ליציאת הנשמה", אך בסופו של יום לא הרווחתי כלום ולא הייתה לי

מזה פרנסה. חשבתי לעצמי, שהחשבון שעשיתי בניו יורק לא היה נכון.

לתשרי

שנת תשל"ג נסעתי שוב לרבי והבאתי עמי את התקליטים למכירה. אגב: התקליטים שהיו

ארוזים בקופסאות, הוחרמו בתחילה על ידי אנשי המכס בארצות הברית, ורק הודות

להשתדלותו של מזכיר הרבי הרה"ח ר' בנימין קליין שוחרר המטען. באותה שנה הגיע

איתי אבי כדי לעזור לי במכירת התקליט. ואכן, בע"ה הצלחתי למכור כמעט את כל

התקליטים, וכך יכולתי להחזיר למזכירות את הכסף שקיבלתי מהרבי עבור הפקת התקליט.

כאשר

נכנסתי ליחידות לפני החזרה הביתה, סיפרתי לרבי שיש לי בעיות קשות עם העסק, אין

כמעט הזמנות עבודה, ומאותן הזמנות שכבר יש – אני עובד מאוד קשה אבל אינני מרוויח

כלום, ואין לי פרנסה וכו'.

הרבי

לא הגיב לדבריי אודות המכבסה, והחל לדבר על הצורך להוציא תקליט נוסף. וכך אמר:

"עכשיו, אחרי שהוצאתם את התקליט, נעשיתם עוד יותר מפורסם, ועל הפרסום הזה

כדאי שתעשו עוד תקליט".

אמרתי

לרבי: אני כל כך מסובך עם העסק, שאין לי פשוט פרוטה בכיס, ואין לי את הכסף הדרוש

להפיק עוד תקליט.

הרבי

הגיב בחדות: עם סטאלין יכולתם להסתדר, ועם כאלפיים דולר אתם לא יכולים להסתדר?

השער

לפרנסה – התקליט

לאחר

כשנה הגעתי שוב לרבי, וביחידות התלוננתי לפני הרבי על קשיי הפרנסה, שאני ממש לא

יכול להתקיים. אמרתי לרבי שמציעים לי משרה של חזנות באמריקה, ושאלתי: אולי כדאי לי

למכור את העסק?

ושוב,

כמו בשנה שעברה, התעלם הרבי מדבריי אודות הפרנסה, ושאל: "ומה עם

התקליט?" שתקתי ולא אמרתי כלום. מה יכולתי עוד לומר? והרבי המשיך ואמר:

"בלי תירוצים..." אמרתי שוב שאין לי כסף.

חזרתי

הביתה שבור, בלי כסף ובלי שום תקווה. סיפרתי לרעייתי חיה אסתר ז"ל על דברי

הרבי ביחידות, והנה דווקא היא תפסה מה הרבי רוצה מאיתנו: אתה רואה, אמרה, שבכל פעם

שאתה שואל את הרבי על העסק – הרבי שואל אותך מה נשמע עם התקליט, וזה חוזר על עצמו

שוב ושוב, שנה אחרי שנה, כבר שלוש שנים!

רעייתי

אמרה לי: גם אני לא מבינה, אבל אתה הרי רואה שבכל פעם שאתה שואל את הרבי בעניין

העסק, הוא שואל אותך על התקליט. כנראה שזה השער שלנו לפרנסה.

זמן

קצר לאחר אותה שיחה עם רעייתי, חזרתי בערב שבת מהעבודה, עייף ודואג. למרות השעה

המאוחרת שלפני השקיעה, נשארתי ברכה ומחשבות נוגות צפו בראשי. הנה, שבוע נוסף חלף

ושום דבר לא התקדם. הרגשתי מחנק בגרוני, וממש התאפקתי שלא לבכות. לא יכולתי לצאת

מהמכונית!

מזווית

עיני ראיתי את ר' פתחיה ליפסקר יוצא מביתו. כאשר חזר וראה שאני עדין במכונית, הוא

ניגש אלי ושאל אותי: בערל, מה אתה יושב במכונית בשעה מאוחרת כזו, הרי עוד מעט זמן

הדלקת נרות שבת?!

החלטתי

לשפוך לפניו את מר ליבי. הוא נכנס למכונית, ואני סיפרתי לו בקצרה על הכול: שאין לי

פרנסה, אין לי עבודה ואני בצרות, ואין לי שום עצה. ספרתי לו גם את הסיפור עם

התקליט ושרעייתי טוענת שכל זה קורה בגלל שאינני שומע בקול הרבי. אבל אין לי גרוש

בכיסי, ואינני יודע פשוט מה לעשות.

ר'

פתחיה האזין בקשב רב לדבריי, ולאחר שסיימתי, אמר: רעייתך צודקת במאה אחוז. הרי אתה

רואה שעל כל הבעיות שלך הרבי שואל אותך על הוצאת תקליט נוסף, ומשמע מזה שאתה צריך

להתעסק בזה.

ר'

פתחיה אמר לי: בערלה, אשתך צודקת. תשמע בקולי: מחר, במוצאי שבת, תרים טלפון אל

סטודיו "אבי יפה" בתל אביב, שם הפקת את התקליט הראשון, ותקבע איתם פגישה

ליום ראשון. ביום ראשון אני אסע איתך לשם ואשלם את כל הכסף עבור הוצאת התקליט.

אחרי שתמכור, נראה...

עבר

זמן מאוד קצר עד שראיתי במוחש עד כמה צדקה רעייתי בדבריה שהפקת התקליט היא ה'שער'

לפרנסה שלי: במוצאי שבת טלפנתי לסטודיו וקבעתי פגישה, וכבר למחרת ביום ראשון הגיעו

אלי מבית השחיטה שליד קרית מלאכי, "הוד-אווז", ושאלו אם אוכל לכבס עבורם

בכל יום את החלוקים שהשוחטים לובשים בעת עבודתם, ומתלכלכים בדם. היה מדובר בכמות

מכובדת של 150 חלוקים, והם הבטיחו לשלם בזמן, העיקר שאעשה עבודה טובה.

חתמתי

איתם מיד על עסקה קבועה, וראיתי בזה מופת גלוי של הרבי: מיד כאשר התחלתי להתעסק עם

הפקת התקליט, הגיעה העסקה הגדולה הזאת וחילצה את העסק שלי מהמשבר, תוך זמן קצר

הצלחתי לצאת מכל החובות והייתה לי פרנסה טובה...

כל אלה הם דוגמה בלבד לקירוב המיוחד לו זכו

העולים מבוכרה והחסידים אשר יצאו מסמרקנד ומטשקנט, שהגיעו אל הרבי. כמותם היו עוד

רבים שכל אחד מהם זכה כי הרבי התעניין ודאג לשלומו, קירב אותו, האיר לו פנים והרעיף

עליהם מברכותיו הקדושות להצלחה בכל מעשי ידיו בגשמיות וברוחניות.

[66] "היכל

הנגינה" עמוד שיג.