שליחות רבי אברהם חיים נאה
שליחות רבי אברהם חיים נאה
ממלא מקום דודו ורבו
שליח נוסף שנשלח על ידי
כ"ק אדמו"ר הרש"ב לפעול בערי בוכרה, היה הגאון החסיד רבי אברהם
חיים נאה זצ"ל, אשר פעל בשליחות הרבי הרש"ב בבוכרה כשנה ומחצה.
בן עשרים ואחת שנים בלבד היה
הרב נאה, כאשר יצא בשליחות הרבי הרש"ב לסמרקנד, שם מילא את מקום דודו ורבו,
הגאון החסיד רבי שלמה לייב אליעזרוב.
כמסופר לעיל, הרב אליעזרוב
שהה תקופות ממושכות בסמרקנד ובסביבותיה, אולם בתקופה המדוברת, בראשית שנות ה'תר"ע,
שהה הרב אליעזרוב בעיירה ליובאוויטש בצילו של הרבי הרש"ב ועסק ברישום נחלות
הרבי הרש"ב בחברון. בהוראת הרבי הוא גם דאג לחידוש המניין בבית הכנסת על שם
אברהם אבינו, וסייע בייסוד ישיבת "תורת אמת" החב"דית בחברון שקמה
בשנת תער"ב.
בשל כך שהה הרב אליעזרוב
בליובאוויטש בשנת תרע"א ובמשך רוב שנת תער"ב. וכיוון שלא שהה בעצמו בסמרקנד
אך יהודיה היו קרובים תמיד לליבו, ביקש מאחיינו הגאון החסיד רבי אברהם חיים נאה לבוא
מירושלים כדי למלא את מקומו בסמרקנד.
הרב נאה נענה לבקשה, ובברכת
הרבי הרש"ב יצא לסמרקנד ופעל בה גדולות ונצורות לחיזוק מצב הדת, להרבצת התורה
והפצת מעיינות החסידות.
"משופרי דשופרי של ירושלים"
טרם צאתו לשליחות, קיבל הרב
נאה המלצה מרבותיו ומגדולי ירושלים. יש לציין את היחס החם והלבבי שביטאו כלפיו
גדולי הדור ההוא ואת ההערצה שהעריצוהו והוא אך בן עשרים ואחת.
כך כותב אודותיו מורו ורבו
הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין, במכתב מכ"ז חשון תרע"א25:
"אם כי
אין דרכי מעולם לצאת במכתב סהדותא אך אין למדין מן הכללות, וביודעי ומכירי קאמינא
כי מי כמוני יודע ומכיר טוב יקרת ערך, האברך החריף ושנון משכיל ביראת ד', ידידי
הנחמד מוהר"ר חיים נ"י בהרה"ג מוהר"ר מענדל נ"י, מיקירי
ציון ומשופרי דשופרי של ירושלים עיר קדשנו תובב"א, אשר לא רבים כמוהו בימינו
אלה גם בין השוקדים על דלתי התורה.
ומצוה רבה
לפרסמו ולהודיע טובו ושבחו במקום שאין מכירין אותו, יהי מכירו ברוך ותומכו מאושר,
ומאוד דאבה נפשי על טלטולא דהאי צורבא מרבנן אך מה' נסיבה שהוכרח לצאת לחוץ לארץ,
ואני תפילה שיחזירהו השי"ת בקרוב לאה"ק".
מעותד להיות מגדולי ישראל
גם הגאון הליטאי, הרב יעקב
דוד וילבסקי (הרידב"ז), שכיהן באותה תקופה כרבה של צפת, העריך עד מאוד את
גאונותו ותוכנו הרוחני של הצעיר החב"די, ולפני צאתו לסמרקנד כתב עליו:
"יקר
סהדותא האברך החריף והבקי ירא שמים מצויין כש"מ [=כבוד שם מעלתו] חיים
נ"י בהרב ר' מענדל נ"י מירושלים עיר הקודש ת"ו, אברך שכולו מחמדים,
אשר מעותד להיות מגדולי ישראל הן בתורה הן ביראה . . ואשרי למי שהאברך הנ"ל
יקרב אותו לתורה וליראה".
מספר שנים קודם לכן, הגיע
הרידב"ז לירושלים ותלמידי חכמים צעירים קיבלו את פניו וכבר אז הבחין בעילוי
הצעיר הרב חיים נאה. בשבת הגיע הרידב"ז לבית הכנסת לשאת את דבריו בענין
החילוק בין בבלי לירושלמי. הגאון הגדול ניגש למקום ממנו אמור היה לדרוש, הביט ימינה
ושמאלה ולתמיהת הנוכחים, שאל היכן הבחור חיים נאה. ר' חיים נאה נקרא ל'מזרח'
והושיבו אותו מאחורי הרידב"ז שאמר פלפול במשך כמה שעות. בתום דבריו שאל את ר'
חיים אם יש לו מה לומר. ר' חיים השיב בחיוב, ביקש שהות קצרה ועלה לעזרת נשים.
כעבור שהות קצרה, שב לבית הכנסת ופרך את כל הפלפול...
כך המליצו עליו עוד מגדולי
חכמי ירושלים שהכירו את אישיותו ולמדנותו בימי שהותו בירושלים עיר הקודש, והצטערו
על שהוא עוזב את העיר לפי שעה.
בבית אב"ד בוכרה
המכשולים שנערמו בדרכו
לסמרקנד הרחוקה, לא הרתיעו אותו. הרב נאה נסע במסירות נפש, הגיע למדינה בדרך לא
חוקית ושהה בה ללא אשרה, ובתחילה התארח בביתו של הרב חזקיה הכהן רבין, רב
ואב"ד העיר בוכרה וסביבותיה.
סיפר על כך לימים הרב יהודה
רבין, בנו של הרב חזקיה (בספר "זרח כוכב מיעקב"):
"באותה
תקופה נתארחו בביתנו הרבה שלוחים מארץ ישראל. מו"ר אבי אמר להם: 'ראו את בני,
ר' חיים, איך הוא גדול בתורה, בחנו אותו ואמרו לי, האם יש בארץ ישראל בחור צעיר
כזה ועילוי גדול כמוהו?'
הרבנים
השלוחים בחנו את ר' חיים, ולפלא בעיניהם, מצאוהו גאון, אך נגשו אל מו"ר אבי
ואמרו לו: 'לא יתכן שכאן בבוכרה יהיה בחור צעיר עילוי כזה. הוא בודאי מארץ ישראל'.
גילה להם מו"ר אבי, כי הבחור מארץ ישראל, ושמו הרב אברהם חיים נאה".
לאחר זמן קצר עבר להתגורר
בסמרקנד, שם התמנה הרב נאה לאב"ד העיר.
שינה את שמו, שפתו ולבושו
על המעורבות הגדולה של הרב
נאה בחיי הקהילה היהודית המקומית, אפשר ללמוד מכך שבהיותו בבוכרה הוא לבש את הבגדים
הבוכריים המסורתיים, ובחר לעצמו שם משפחה הזהה לשמות המקומיים - מענדילאוו (=בן
מענדל). צעד זה למד מדודו שבעת שהותו בקרב היהודים הבוכריים, שינה את שם משפחתו, כאמור,
מאשכנזי לאליעזרוב.
כדי שתהיה לו שפה משותפת עם
היהודים המקומיים, שקד הרב נאה עם בואו על לימוד השפה הבוכרית בה מדברים היהודים
באזור. את השפה הוא למד מתוך חומש עם תרגום לבוכרית, ותוך חודש בלבד רכש לעצמו ידע
בשפה הבוכרית ברמה של שפת אם. ואף הפך למומחה בכללי הדקדוק והסגנון של השפה.
לימוד השפה גרם לו להתחבר על
נקלה עם יהודי המקום, שהעריצו את הרב האשכנזי שאך הגיע וכבר שולט בשפתם.
עיסוק בחינוך שחיטה וגיטין
בתקופת שהותו בסמרקנד, עשה הרב
נאה רבות בכדי לחזק את היהדות במקום. הוא עסק בחינוך הילדים וכן פעל במרץ בחיזוק
שמירת המצוות, בפסקי הלכה ובפתרון בעיות שנוצרו בגיטין. בתחום הגיטין היה בקי
גדול, וכל ספק בנידון הובא להכרעתו.
מאמצים רבים השקיע הרב נאה בתחום
השחיטה והדרכת השוחטים על פי הנחיות שקיבל מדודו הרב אליעזרוב. הרב נאה היה משגר
אל הרב אליעזרוב מכתבים מפורטים על כל הבעיות והמכשולים בנושא השחיטה, והיה מקבל
תשובות מפורטות על פיהן הצליח להציל רבים ממכשולים.
למדנותו הגדולה ומסירותו הרבה
למען הקהילה, גרמה לבני הקהילה המקומית לכבדו עד מאוד, חרף היותו אברך צעיר לימים.
החזיקו ממנו כ"קדוש"
מספרת בתו הגב' רחל זילבר:
"יחס
הכבוד שיהודי בוכרה רחשו לאבא הוא לא ייאמן. אני זוכרת שהייתי הולכת לימים עם אבא
ברחובות שכונת הבוכרים בירושלים ויהודים שעלו לארץ מבוכרה היו ממש יראים מאבא, במין
יראת כבוד כזו. בליל שבת אחד הלכנו הביתה ובדרך ראינו יהודי בוכרי עם בנו. כשהם
ראו את אבא מרחוק הם מיהרו להדביק אותנו. אותו יהודי פנה לאבא, כשהוא מצביע על
בנו, ואמר: 'חכם חיים, הילד הזה הגיע בזכותך לעולם'.
הסתבר
שבתקופת סמרקנד פנה אליו אותו יהודי שהיה חשוך ילדים ותינה את צערו. אבא בירכו,
ומאז שכח מהמקרה. שנים רבות חלפו ואבא לא פגשו, וכעת כאשר התראו, סיפר היהודי כי
הברכה התקיימה, נולדו ילדים והוא הקים משפחה לתפארת".
יהודי סמרקנד התייחסו אל הרב
נאה כ'קדוש', גם מפני שהעריכו את גדולתו בתורה וכוחו הרב בפסיקת הלכה וגם בגלל כמה
מקרים שנוכחו לראות במו עיניהם. כאמור, הרב נאה שהה בבוכרה ללא אשרת שהיה חוקית.
אם המשטרה הייתה מגלה זאת, הוא היה עלול לשבת בכלא כמה שנים. אבל היה זה ממש לפלא
איך תמיד ניצל.
פעם כאשר מסר שיעור והודיע כי
הוא נאלץ לסיים את השיעור ולעזוב, הוא הרגיש שמשהו עומד לקרות, ולמחרת הוא הבין
שאכן ניצל. תלמידיו סיפרו לו שבדיוק כשהלך, הגיעו כמה שוטרים למקום. באם הוא היה
נשאר עוד מספר דקות, בודאי היו תופסים אותו.
התכתבות עם גדולי ירושלים
בתקופת סמרקנד התכתב הרב נאה
בדברי תורה והלכה עם גדולי רבני ירושלים. באותם ימים קיבל מכתב מהרב חיים ברלין
שכיהן כגאב"ד מוסקבה, ובשנותיו האחרונות כרבה של ירושלים, וטרם יציאתו לסמרקנד
היה הרב נאה בן בית אצלו, "מענה על מכתבו השני בדברי תורה" (המכתב
הראשון לא נמצא בידינו). הרב ברלין מכנהו בתארים מופלגים ואילו את עצמו הוא מכנה "ידיד
נאמן באהבתו, מוקירו ומכבדו כרום ערכו שוחר אשרו וטובתו בעולמו ובתורתו"26 .
גם אל דודו הרב אליעזרוב כתב הרב
נאה מכתבים רבים ובהם שאלות הלכתיות הנוגעות לשמירה על גדרי הדת, כמו נושא היהודים
האמידים המשתמשים ב'פטיפון' בשבת. במכתב הרב
נאה מבהיר לדודו מהו אותו 'פטיפון': "מחט הברזל הוא כעין קולמוס ומושיבים
אותו בתוך המכונה ומהדקים אותו על ידי 'שרויף' (בורג), ממש כעין המחט במכונת
התפירה, כמו שהמחט תופרת כן פה משמיע קול. ודומה בעיני שמרכיבה בשבת חייב חטאת
כעין מרכיב קני מנורה".
חיבור הספר "חנוך לנער"
חינוך הילדים היה אחד התחומים
המרכזיים בהם עסק הרב נאה בסמרקנד ופעל רבות. במשך הזמן הבין הרב נאה כי הילדים
הנעשים בר-מצוה, אינם בקיאים דיים בהלכות תפילין הנצרכות לכל אחד. לכן חיבר ספר
בשפה הבוכרית בשם "חנוך לנער", ובו הלכות הנוגעות לכל מי שמניח תפילין.
חצי מהספר תירגם הרב נאה בעצמו לבוכרית, ואת החצי השני תירגם הסופר ראובן גבריאלוב,
יהודי מקומי.
בערב שבת תולדות ג' בכסלו תער"ב,
כתב הרב נאה לדודו הרב אליעזרוב ששהה אותה עת בליובאוויטש, כי הוא מתכונן לפרסם את
ספרו:
"יש לי
ספר אחד כתב יד שלי, והוא דיני תפילין הנחוצים, סימן א' סדר הלבישה, ב' סדר
החליצה, כמה דינים נחוצים, מסודרים בעזרת השם היטב על פי מנהגי הספרדים, וגם מצורף
לזה דרוש לבר מצווה ומתורגם ללשון בוכרי יפה, ועוד איזה חידושים מן הצד.
ויעצוני
אוהביי להדפיס ולחלק הספרים בין הגבירים ויהיה בעזה"י הכנסה טובה, על כן הנני
שולחו אחרי שבת קודש לוורשה, לר' יוסף צבי לעוו להדפיסו, וה' יהיה בעזרי".
לאחר מספר חודשים הוא אכן
הגיע לוורשה והחל להתעסק בהדפסת הספר, בעידודו של אביו, הרב מנחם מענדל נאה, שזירזו
להדפיס את הספר. בי"ט אדר תרע"ב, כתב לדודו הרב אליעזרוב:
"עצת
כת"ר שאמתין בהדפסת הספר, זאת הוא לעת עתה דבר בלתי אפשרי בכלל, לפי שאני
שלחתי כבר להדפיסו לפה עוד לפני ג' חודשים וכבר נגמרה הדפסתו גם כן כמעט, ועוד
איזה ימים אברך על המוגמר . . אבי שי' הסכים על ידי זה כמה למהר בהדפסתו ועתה כבר המטריצין [לוחות] מוכנים".
הספר עוסק בדיני הנחת תפילין,
ויועד לנערים המגיעים לגיל מצוות ומתחילים לקיים מצות תפילין, כדי שידעו את דיני
הנחת התפילין וקדושתן. את הספר כתב על פי דעת מרן הבית יוסף, האר"י וההולכים
בדרכיהם כפי הנהוג בקהילות הספרדים.
בסוף הספר נדפסו דרוש לבר
מצוה, מילואים בשם "שיירי החינוך" והוספה בדרך פלפול בשם "הוספה
לחינוך". החלקים העממיים של הספר תורגמו לשפה הבוכרית.
להרים מכשול מדרך ילדי עמנו
בהקדמתו לספר הסביר הרב נאה
את הרקע לחיבור הספר, ממנו נראה היחס הקרוב שהיה לו עם יהודי בוכרה, יחס של אהבה
והערצה לבבית שהיתה דו-סיטרית:
"אחי
אהובי וידידי נפשי, הורי תלמידיי היקרים הי"ו.
בימים
מועטים התקשרתם אלי בעבותות אהבה עזה אשר מים רבים לא יוכלו לכבותה. מסרתם לי
בניכם ללמדם תורתנו הקדושה ולחנכם לפי רוח ישראל סבא. קרבתם אותי ברגשי ידידות
וכעם אח התהלכתם עמדי. אמרתי גם אני אשלם תודות לכם מעומק לב ונפש חפצה על כל הטוב
אשר גמלתוני.
ברכתי מוגשה
לכם בזה. יהי שלום בחילכם ושלוה בגבולכם . . וברכה בכלל לכל אהובי פה ובבוכארא
וסביבותיה יע"א. כולם יתברכו ממקור הברכות ברוחניות וגשמיות אמן כן יהי רצון.
ולאות
ידידות הנני נותן לפניכם היום מנחה מזכרת אהבת נצח. הא לכם ידידי ספרי זה אשר
ערכתי פה עי"ת סמרקנד יע"א, "חנוך לנער", על שם הכתוב חנוך
לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כ"ב).
זה כמה אשר
הרגשתי חסרון ידיעת הדינים לילדינו הרכים המתחנכים במצות תפילין, ואין יודעים איך
להתנהג איתן בקדושתן והנחתן. נתתי אל ליבי להרים מכשול מדרך ילדי עמנו לא חסתי על
זמני וטרחתי וערכתי ספר זה".
בהערה למבוא
בשולי הגיליון, מתבררים התנאים המורכבים בהם כתב הרב נאה את הספר, "וזאת
למודעי כי בעת כתבתי הספר הזה לא היה לי שום ספר רק ספרי השולחן ערוך,
והרמב"ם וש"ס קטן דפוס ווארשה, ועין יעקב".
בפתח הספר מובאים מכתבים
שקיבל טרם יציאתו לסמרקנד והמלצות על הספר מחשובי הרבנים: הרב ירוחם דיסקין, הרב
יעקב דוד הרידב"ז מצפת, הרב דובער אפרת מחברון מחשובי רבני חב"ד, הרב
אליעזרוב, רבני הבד"צ של עדת החסידים ירושלים והרב חיים ברלין (חלק מהמכתבים
צוטטו לעיל).
הצעת שידוך בוורשה
בהיותו בוורשה, נפגש הרב נאה עם
הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק. בנו הגרי"ז אמר פעם כי הרב חיים נאה היה
זמן קצר אצל אביו והספיק לראות מה שהרבה אחרים לא ראו...
במהלך ביקורו בבירת פולין,
פגש את ידיד נעוריו ר' שמואל אליהו פניגשטיין, שהתפלא לראות את הרב נאה בתלבושת
בוכרית אותנטית. רק לאחר שהסביר את מהות שליחותו, הבין הידיד מה פשר הלבושים
המיוחדים. ר' שמואל אליהו שלמד יחד עם הרב נאה בישיבה בירושלים, הזמינו לחתונתו
שהתקיימה בוורשה.
הרב נאה השתתף בחתונה וגם
באחת מסעודות השבע ברכות. במהלך הסעודה שוחח עם כמה מבני משפחת פניגשטיין, וסיפר
להם כי בקרוב ישוב לארץ ישראל. לאחר דבריו אלו, דיברו בו בני המשפחה נכבדות לדבורה
אחותו של ר' שמואל אליהו. הרב נאה קיבל את הצעת השידוך, והסכים להיפגש עם המדוברת,
לאחר שישוב לארץ הקודש. אלא שתחנתו הבאה לא היתה ארץ ישראל אלא רוסיה.
במחיצת הרבי הרש"ב בליובאוויטש
מוורשה נסע הרב נאה לקראת פסח
שנת תער"ב לליובאוויטש, כדי לחסות בצל רבו הרבי הרש"ב. עם בואו
לליובאוויטש ערך לכבודו החסיד המפורסם הרב יצחק מתמיד (הורביץ) הי"ד התוועדות
רבתי. בהתוועדות הלילית שנמשכה שעות ארוכות, הרב הורביץ והרב נאה התוועדו עם הקהל
שהצטופף בצילם של שני האורחים החשובים.
כשנכנס הרב נאה ל'יחידות' אל
הרבי הרש"ב, אמר לו הרבי שרצונו שיהיה מגיד שיעור בישיבת "תומכי תמימים"
בליובאוויטש. הרב נאה הסכים מיידית להצעתו של הרבי, אך ביקש לשאול רשות מאביו. הוא
שיגר מכתב לאביו ובו סיפר על דבר ההצעה המיוחדת, ואביו כתב לרבי הרש"ב כי הוא
מוכן לכל, אבל אינו יכול בלעדי בנו חיים.
לאחר שהרבי הרש"ב קיבל
את התשובה, קרא לרב נאה ואמר לו שהוא מוכרח לחזור לירושלים. "אבל" הוסיף
הרבי "הנני אומר לך שנתת כבוד לירושלים". כלומר, הופעתו בליובאוויטש
הוסיפה כבוד לירושלים עיר הקודש.
"כן היה המנהג בליובאוויטש"
לבני משפחתו כמעט ולא ידוע
פרטים על ביקורו בליובאוויטש, אולם הוא עצמו ב'בדי השולחן' מעיד על מנהג שראה
בליובאוויטש. בקצות השולחן סימן ע"ז כתב כי צריך להקדים קבלת שבת בכל מה
דאפשר, ומוסיף על זה בבדי השולחן (ס"ק ט"ו) שאף על פי כן מי שלא אמר
"לכו נרננה" בכניסת שבת, יכול לאמרו גם בשעה מאוחרת בלילה, ומוכיח את
דבריו ממה שראה בליובאוויטש:
"ואם
נתאחרו באמירת מזמורי לכו נרננה עד הלילה יכולים לאמרו גם אחר כך, ומעשה רב ידענא,
שכן היה המנהג בלובאוויץ, בהיותי שמה בשנת תער"ב, שאדמו"ר מוהרש"ב
נ"ע היה אומר דא"ח לפני קבלת שבת לערך שתי שעות בלילה, ואחר כך היו
אומרים קבלת שבת ומעריב".
הרב נאה שהה בליובאוויטש בצל הרבי
הרש"ב יותר מחצי שנה, שכן באחד מכתביו מספר כי היה בימים הנוראים תרע"ג
בליובאוויטש. תחנתו הבאה היתה העיר קאליסק, שם ביקר את סבו הרב משה צבי נאה
ע"ה רבה של קאליסק.
הרב נאה כרב שכונת הבוכרים
מרוסיה שב הרב נאה לארץ
הקודש, אבל את היהודים הבוכרים הוא לא שכח כלל. בשנים הבאות הוא חיבר לוח שנה בשפה
הבוכרית המכיל מנהגים סביב מעגל השנה, ובשנים מאוחרות יותר התיישב בשכונת הבוכרים,
ולאחר זמן התמנה לרב השכונה.
בשכונת הבוכרים נחשב
הגר"ח נאה למנהיג נערץ. הוא הרביץ תורה והלכה, סייע לבני העדה הבוכרית, והיה
אוזן קשבת בפרט לבני הנוער. אל השכונה הגיע כאשר משפחתו גדלה, והדירה הצרה בשכונת
בית ישראל, בה התגוררו בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, היתה צרה מהכיל והוא ביקש
לעבור לדירה מרווחת יחסית.
ילדיו ביקשו להתגורר בשכונת "גאולה"
או בשכונת "כרם אברהם" הצמודה אליה. אולם הרב נאה עמד על כך שישכרו דירה
בשכונת הבוכרים (שנקראה בתחילה "רחובות הנהר"), מקום שלא רואים בו חילול
שבת.
באותה עת בנו קומה נוספת
לבנייני חצר שכונת הבוכרים, ומשפחת נאה שכרה דירה בקומה שניה, דירה שהיתה מעט יותר
גדולה מהבית בשכונת בית ישראל.
הבית בשכונת הבוכרים שוכן
ברחוב שלמה מוסאיוף 6, ב"חצר אליאסוב" שבצידה הימני נמצא מבנה דו קומתי,
ובכל קומה גרות כמה משפחות. בכניסה לחצר עולים במדרגות חיצוניות לקומה השנייה,
ובקצה השמאלי התגורר הרב נאה. דירה זו קיימת עד היום.
הדירה כללה שני חדרים ומבוא
קטן, בה הצטופפו בני משפחת נאה - עשר נפשות. בדירה היה סלון ששימש גם לחדר מגורים
לילדים, חדר שינה, מטבח קטן, וליד הבית עוד שטח בלתי מקורה ששימש לבניית סוכה.
היציאה מהבית לסוכה, התאפשרה באמצעות שלוש מדרגות, המגיעות היישר לחלון הפונה לתוך
הסוכה.
הסלון שימש כחדר מגורים
לילדים וגם כחדר עבודה וספריה של הרב נאה. קירות חדר עבודתו היו מכוסים בספרי קודש
מקיר לקיר, בהם השתמש באורח תדיר. את חיבוריו כתב במכונת כתיבה שהונחה בשולי
השולחן הגדול. במכונת כתיבה זו כתב את ספריו, מכתביו ותשובותיו לשואלים הרבים מכל
רחבי העולם, ובחדר זה גם קיבל קהל רב, אשר בא אליו תדיר בכדי לשאול דבר הלכה ולקבל
סיוע בכל הנדרש.
בחזרה לימי השליחות בסמרקנד
התיישבות המשפחה בשכונת
הבוכרים, החזירה את הרב נאה לימי שליחותו בסמרקנד, כאשר השפיע גשמיות ורוחניות
לבני עדת הבוכרים והנה שוב חזר לבני עדה זו, אשר חיבבוהו מאוד.
הרב נאה היה חביב על כולם,
קטן כגדול. הוא ביקש ותבע להתחזק בשמירת המצוות ולהקפיד על גדרי ההלכה, ואת הכל
עשה בטוב טעם ובדרכי נועם. כאשר היה קורא בתורה בבתי הכנסת הבוכרים, קרא במבטא
בוכרי. היחס המיוחד שלו לתושבי השכונה גרר הערצה מיוחדת. הרבנים רבי יצחק הדאיה
ורבי יעקב דוויק, מחשובי הרבנים הספרדים, חיבבו אותו במיוחד, ובני השכונה העריצו
את הגאון שדיבר עם כל אחד בחביבות יתירה, ואף כינוהו "חכם חיים", תואר
הניתן לחשובי הרבנים הספרדים.
באותם ימים שם הרב נאה עינו
על כמה עילויים צעירים, מבחירי תלמידי החכמים בירושלים ועודדם בכל דרך לשקוע בים
התלמוד וההלכה. בין אלו היו הראשון-לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, אשר
בשנים הבאות אף היה בן בית אצל משפחת נאה בשל היותו חברותא עם הרב ברוך בנו של
הגר"ח נאה. רבות שוחח גם עם הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ועם הראשון-לציון
הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל.
רבי מרדכי אליהו סיפר מספר
פעמים בהתפעלות על צניעותו הייחודית של הגר"ח נאה:
"כשהגיע
רבי אברהם חיים לראשונה לבית הכנסת מוסיוף בשכונת הבוכרים, שאלו שמש בית הכנסת על
מקצועו, ורבי חיים השיבו משום מה: "כורך ספרים!" באחד הימים ראה הגאון
הצדיק הרב יוסף בבליקי ע"ה, מחשובי העדה הבוכרית ומחכמיה, כי השמש מגיש חבילת
ספרים לרב נאה, על מנת שיכרוך אותם. נבהל החכם וגער באיש על מעשיו: לא כורך הוא כי
אם גאון בתורה וגדול בחסידות!"
מוקד משיכה לציבור
הגר"מ אליהו מספר גם על
שיעור תורה מיוחד שייסד הרב נאה:
"בבית
הכנסת מוסאיוף, היו ביום שבת כעשרים וחמשה מניינים לתפילות בזה אחר זה. בית הכנסת
היה שוקק מנץ החמה ועד מוצאי שבת בתפילות ובשיעורים במשך כל השבת. בשבת היו
מתפללים עד השעה אחת עשרה, ואחר כך היה בא הרב יעקב דוויק זצ"ל ומוסר שיעור
עד זמן מנחה גדולה, ואחר כך היו מתפללים מנחה. לאחר מנחה היה הרב יצחק הדאיה מוסר שיעור,
ולאחר תפילת ערבית היו כל המתפללים הולכים לביתם.
הגאון רבי חיים נאה זצ"ל היה
רגיל להתפלל בבית הכנסת מוסאיוף, וכיון שראה שבמוצאי שבת אין שיעור, החליט לקבוע
שיעור כל מוצאי שבת, וזאת לאחר שהיה אומר שבעים פעם 'אליהו הנביא' עם כל הציבור
ואמר שיש בזה סגולה נפלאה, ואחר כך היה לומד עמם".
שיעורו במוצאי שבת הפך עם
הזמן לשיעור מפורסם ביותר. שיעור זה שעסק בביאורי תפילה ודרשות בכלל, היווה מוקד
משיכה לציבור לבוא ולהתחזק בתורה ויראת שמים. בכל מקום אליו היה הרב נאה מזדמן,
היו פונים אליו בבקשה להתבשם מדבריו.
תיקון עירוב תחת הפגזות
בהמשך מונה הרב נאה מטעם "אגודת
ישראל" למורה צדק שכונת הבוכרים, בעוד דודו הרב אליעזרוב מכהן כרב השכונה.
במסגרת תפקידו הרבני התמסר לכשרות העירוב השכונתי. בימי מלחמת השחרור נפגע העירוב
והרב נאה לא היסס ולא חשב על כבודו, אלא הלך ביום שישי אחר הצהרים לתקן בעצמו את
העירוב כאשר הכדורים שורקים כל העת ללא הפוגה. "אבא עשה זאת למרות שידע כי
הוא מסתכן. הוא רצה לסייע לכל תושבי השכונה, ואכן הוא ניצל בנס, כאשר כדור פגע
סנטימטרים בודדים מרגלו". סיפרה בתו מרת רחל זילבר.
על כשרות העירוב מונה הרב חנן
גולדברג והרב נאה היה בעזרו, כאשר הלך איתו יחד לתקן את העירוב, וכן ביקש מועד
השכונה לתת לרב גולדברג משכורת ראויה. על כך אנו למדים ממכתב ששיגר הרב נאה לועד
שכונת הבוכרים בי"ט אלול תש"ט:
"הנני
לפנות אל מעלת כבודו, בדבר בקשת המפקח על העירובין בשכונתנו הרב ר' חנן גאלדבערג
הי"ו. ידוע לי היטב שהפיקוח הוא עבודה די חשובה וקשה.
אשתקד
סידרנו העירוב מחדש. וסובבתי איתו כל השכונה. וגם השנה אחרי ההפגזות הלכנו יחד
לתקן כמה מקומות כפי הוראתי על הצד היותר טוב. ראיתי בעיני כמה זמן הפיקוח גוזל
וכמה קשה העבודה, ובכל פעם צריך איזה תיקון. פה שוברים, ופה חותכים וכו' והוא עושה
את התיקונים בעצמו, אילו ניקח כל פעם בעל מלאכה יעלה סכום גדול.
ומפני כל זה
יש לו הצדק בטענתו שהזמן נשתנה והכסף הוזל מאוד, ואין הטורח שוה לו בשכר שהוא מקבל
היום. הוא מבקש שכר טרחה אחד ל"י לשבוע, ושיתנו לו ממקור אחד את הכסף ואינו
רוצה שתי חשבונות.
לדעתי הוא
צודק במאה אחוז, ואין השכר גבוה כלל בזמננו זה. ולכן אני מוסיף בקשה מצידי שהועד
יסדרו איתו כבקשתו, ונהיה בטוח שבשכונתנו יש עירוב כשר, ואין מכשול לאוהבי
תורתך".
נאה דורש ונאה מקיים
מצבו הבריאותי של הרב
אליעזרוב בשנותיו האחרונות היה שלא בטוב, והוא שהה בבית אבות. בתקופה זו כיהן הרב
נאה בפועל כרב שכונת הבוכרים, אם כי לא מונה לכך באופן רשמי. כאשר נפטר הרב
אליעזרוב בשלהי חודש טבת תשי"ב, כמסופר לעיל, פנתה העדה הבוכרית אל הרב נאה
בבקשה שימלא את מקום דודו כרב שכונת הבוכרים. הוא נענה בחיוב, ומעמד ההכתרה נערך
ברוב פאר בבית הכנסת מוסאיוף.
תושבי השכונה היו מביאים אליו
את כל עניניהם באיסור והיתר ודיני ממונות, היו נשמעים לדבריו והשפעתו היתה גדולה.
השפעה גדולה הייתה לו בפרט על
בני הנוער ובכלל על תושבי השכונה, ועל כן כינה אותו הראשון-לציון רבי מרדכי אליהו
זצ"ל בצחות לשונו "נאה דורש ונאה מקיים". עבור הצעירים ייסד הרב
נאה מניין מיוחד בבית כנסת מוסאיוף, וזאת לאחר שנוכח שרבים מהצעירים מאחרים לתפילה
שמתחילה מוקדם, לכן תיקן מניין לצעירים בשעה תשע.
צעירי השכונה אהבוהו אהבת
נפש, ונקשרו אליו וגם התייעצו עמו בחינוך והדרכה, בשיעורים ובשיחות וראו בו מורה
רוחני לכל דבר.
מסור ונתון לצעירים ולמבוגרים
סיפרה לימים בתו של הרב נאה מרת
חנה קוזלובסקי: "אבא התמסר לבני הנוער בשכונה, השרה אווירה טובה ושמחה
במחיצתו, דיבר עמם בשפתם ויעץ להם בנושאי חינוך וכדומה.
בימי חג ומועד נהג אבא לבקר
בבתי התושבים. אמרו שחג ש'חכם חיים' לא ביקר לא היה נחשב לחג, ואילו סוכה שלא ביקר
בה, לא עמד בה הדרה. וכפי שבני הקהילה אהבו
והעריצו את אבא, כך היה לאבא איכפת מכל תושב בשכונה.
תושבי שכונת
הבוכרים הקשישים עוד זוכרים כיצד בחודש האחרון לחייו התפלל 'חכם חיים' לפחות פעם
אחת במניין בכל אחד מעשרים ושישה בתי הכנסת בשכונה, כאילו עשה הקפה ביניהם ונפרד
באהבה מכולם".
מוסיפה בתו
מרת זילבר: "חכם חיים קראו לו הספרדים. אני זוכרת אותו בערב שבת סמוך לזמן
הדלקת נרות הולך ברחוב דוד, ומוכרי האבטיחים שראו אותו הזדרזו לאסוף את האבטיחים
באומרם: 'חכם חיים, אנחנו כבר סוגרים'".
בכ' תמוז
תשי"ד הסתלק הרב נאה לבית עולמו. בשעת פטירתו ניכר היה היטב האבל על פני כל
בני העדה הבוכרית בירושלים.
זרח כוכבו מבוכרה ועד ירושלים
לאחר הסתלקותו של הרב נאה,
נשמעו דברי הספד מרגשים בקרב תושבי השכונה, אשר הרגישו כי מנהיג נערץ ואהוב אבד
להם. במלאת 'שלושים' להסתלקותו קוננו עליו בני עדת בוכרה, בכתבה מיוחדת בעיתון
"המודיע"27:
"גדול
היה האיש בבני דורו, סופר וחכם מנהיג ומדריך. עניו ושפל רוח וכשמו כן היה 'נאה
דורש ונאה מקיים'. כשמש הזורחת מפאתי מזרח, זרח כוכבו בבוכארה העיר ועד ירושלים
עיר הקודש.
ידע רבי
חיים ז"ל דרכיהם ונתיבות חייהם של אחיו המזרחיים. הוא הבין לרוחם ויסכין לכת
באורחותיהם. לא עברו שנים אחדות ורבי חיים השכיל להתחבב על תושבי השכונה למגדול
ועד קטן, ועל כן גדל האיש מאוד.
ולא כאחרים
אשר העליונות והגאוניות יש ואשר יעלום על במתי הכבוד וההדר. מורנו ורבנו רבי אברהם
חיים נאה זצ"ל היה גדול בתורה על בני דורו ומעריציו רבים היו מספור, ואולם שונא
היה האיש גדולה וכבוד, מורנו ורבנו חיים היה העניו בתכלית השלימות, ומכאן קשריו
הלבביים אל אחיו השוכנים בשכונת הבוכארים...
ועל כן
מורנו ורבנו אברהם חיים נאה ז"ל, זרע בתמימות ובעקביות וטיפח אהבה כנה ומסורה
לאחיו המזרחיים, ואותן נטיעות אשר טיפחן וגדלן בחייו, נתנו ונותנים ויתנו פירות ברבות
הימים הודות למסירותו הנאמנה לעדות המזרח".
*
חרישה וזריעה בבוכרה
הנה כי כן, מתיאורים נרחבים אלו עולה כי במשך קרוב לשלושים השנים תר"נ
– תר"פ, פעלו שלוחי כ"ק אדמו"ר הרש"ב תקופות קצרות וממושכות
בבוכרה, ובמהלך שהותם עשו רבות לחיזוק היהדות.
פעולותיהם של הרבנים השלוחים, הגאון החסיד רבי שלמה יהודה לייב אליעזרוב
ואחריו הגאון החסיד רבי אברהם חיים נאה, היו בבחינת חרישה וזריעה, כאשר הם זורעים
ונוטעים ביהודי בוכרה תורה ויראת שמים, הלכה ומנהגים, וכן קירוב פנימי אל חסידות
חב"ד ואל רבותינו נשיאינו.
הזרעים והצמחים אשר נטעו השלוחים בכשלושים השנים הללו, בתקופת נשיאותו של
אדמו"ר הרש"ב, צמחו וגדלו בשנים הבאות, בשנות נשיאותו של בנו וממלא
מקומו כ"ק אדמו"ר הריי"צ והניבו פירות משובחים, כאשר התלמידים
הבוכרים הרבים אשר העמידו השלוחים הראשונים עמדו לימין שלוחי רבותינו נשיאינו במשך
הימים, והיוו את עמוד השדרה של מסירות נפשם של יהדות בוכרה בימי השלטון
הקומוניסטי, כפי שיסופר בפרקים הבאים.
מספר שנים אחרי עזיבת הרב אליעזרוב את בוכרה בסיום מלחמת העולם הראשונה, לא
היה במקום מנהיג ורועה רוחני מתאים.
או אז החליטו הבולטים שבתלמידיו, ר' אליהו מני ניאזוב, ר' יעקב ניאזוב ור'
חנניה ניאזוב לנסוע אל הרבי הריי"צ שגר אז בלנינגרד (פטרבורג), ולבקש ממנו
לשלוח אליהם שליח שיהיה מדריך רוחני מתאים.
הרבי הריי"צ נענה לבקשתם, ושלח לבוכרה את אחד המיוחדים מבין תלמידיו
וחסידיו, החסיד הדגול איש מסירות הנפש רבי שמחה גורודצקי זצ"ל, כפי שיסופר
בהרחבה בפרק הבא.
נדפס בספר "חנוך לנער" עמוד 5. [25]
המכתב מופיע בחיבורו של הרב נאה "חנוך
לנער" עמוד 7. [26]
מכ"א
מנחם אב תשי"ד.
[27]
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.