שליחות הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב
שליחות הרב
שלמה יהודה לייב אליעזרוב
מ'אשכנזי' ל'אליעזרוב'
שלוחם הראשון של רבותינו נשיאינו אדמו"רי חב"ד לבוכרה, היה הגאון
החסיד רבי שלמה יהודה לייב אליעזרוב זצ"ל, בן משפחה של רבותינו נשיאי
חב"ד.
הרב אליעזרוב היה גאון בנגלה וחסידות, מראשי חסידות חב"ד ובא כוח
רבותינו נשיאינו בארץ הקודש. הרב אליעזרוב, או בקיצורו המקובל 'הרב שיל"א',
מילא שורת תפקידים חשובים: חצי יובל שנים הוא פעל כעסקן ציבורי למען יהודי חברון וכרב
העדה האשכנזית בעיר, כיהן כרבה של סמרקנד, ניהל את כולל חב"ד בארץ הקודש,
ובהוראת רבותינו נשיאינו ביצע שליחויות במדינות רבות. בכל תפקידיו הוא עשה הכל
למען הכלל וגם למען הפרט - הצטיין ביחס אישי לכל אחד, הקשיב לכל קשה יום והושיט
עזרה לכל נזקק בחומר וברוח.
הרב אליעזרוב נולד בשנת תרכ"ג, בעיר יעקבשטאט שבלטביה, לאביו הרב
אליעזר שמעון קזרנובסקי. ברבות השנים, הוא שינה את שם משפחתו פעמיים. לאחר שהתחתן
שינה את שם משפחתו ל'אשכנזי', שם הנעורים של רעייתו. וכאשר כיהן כרבה של סמרקנד,
ביקש להזדהות עם הקהילה הבוכרית המקומית, ובחר לו שם משפחה בוכרי – אליעזרוב –
היינו בן אליעזר.
בן עשר שנים היה כאשר עלה עם משפחתו לארץ הקודש והם השתקעו בחברון בה
התגוררה אם סבתו של הרב אליעזרוב – הרבנית הצדקנית מרת מנוחה רחל סלונים בת כ"ק
אדמו"ר האמצעי, בן האדמו"ר הזקן.
על התורה ועל העבודה
בי"א סיון תר"מ התחתן הרב אליעזרוב עם הרבנית חנה ברכה אשכנזי,
בתו של הרב דובער אשכנזי המכונה "בער'ל קאליסקער".
ב"שטר
התנאים" של הרב אליעזרוב נכתב שהוא נישא ''להדא בתולתא כלתא שפירתא ויעלת חן
מ' חנה ברכה תי' בת הרב החסיד מו''ה דובער הלוי'' - אשכנזי מקאליסק, ביום ''שישי
בשבת באחד עשר יום לירח סיון שנת חמשת אלפים ושש מאות וארבעים לבריאת עולם, למנין
שאנו מנין כאן עיה''ק חברון תובב''א''.
חותנו הרב בער'ל אשכנזי היה 'חוזר' [משחזר מהזכרון מאמרי חסידות] אצל הרבי ה"צמח
צדק" וכן אצל בנו הרבי המהר"ש. היה כבן בית אצל הרבי ה"צמח צדק"
ולמד ב'חברותא' עם הרבי המהר"ש. בשנת תרל"ג עלה לארץ הקודש בהוראת הרבי
המהר"ש והשתקע בחברון ועד מהרה נמנה על ראשי העדה.
לאחר נישואיו המשיך הרב אליעזרוב לשקוד על התורה ועל העבודה, ב'חברותא' עם
בן דוד אביו הרב שניאור זלמן סלונים, נין אדמו"ר האמצעי (מספר שנים לאחר מכן,
זכה הרב סלונים ללמוד בצוותא עם אדמו"ר הרש"ב במשך זמן, ולאחר מכן כיהן שלושים
ושבע שנים כרב קהילת חב"ד בתל אביב-יפו). שני הצעירים שהיו גאונים בנגלה
וחסידות, שקדו בלימודם יומם ולילה.
בשנים הבאות למד הרב אליעזרוב אצל הגאון החסיד רבי שמעון מנשה חייקין רבה
של חברון בימים ההם, ואצל הרב הגדול המקובל רבי אליהו מאני. שני רבנים גאונים אלו
העניקו לו סמיכה לרבנות, ואילו על מלאכת השחיטה נבחן אצל בן דוד אביו הרב דובער
אפרת, שכיהן כרב במוסקבה, ובגלל 'גירוש מוסקבה' עזב את כהונתו עלה לארץ הקודש
והשתקע בחברון, בסמיכות לבני משפחתו לבית סלונים.
הרב אפרת נתן לו 'הודעה' ו'קבלה' לשחיטה. באותה שעה איש לא יכול היה לדעת
כי כעבור תקופה, יחולל הרב אליעזרוב מהפיכה בתחום השחיטה דווקא בסמרקנד הרחוקה.
בהנהגת הקהילה בחברון
בן עשרים ושש בלבד היה הרב אליעזרוב כאשר ייסד יחד עם גיסו הרב מנחם מענדל
נאה (נשותיהם הן אחיות) וידידו וקרוב משפחתו הרב שניאור זלמן סלונים, את ישיבת
'מגן אבות'. השינויים שחלו בחברון באותן שנים הניעו את השלושה להקים את הישיבה.
בתקופה שקדמה לייסוד הישיבה, החלו בני נוער ללמוד בבתי ספר של ארגון 'כל ישראל
חברים', בהם לא חינכו ברוח ישראל סבא.
בשנת תרמ"ט אזרו עוז שלושת האברכים הצעירים הנזכרים, והקימו בחברון
ישיבה בשם 'מגן אבות' ונכלל בה גם תלמוד תורה לילדים. מי שעמד בראש המייסדים היה
הרב אליעזרוב. השלושה מינו מנהלים בפועל לישיבה, אשר דאגו לתלמידים ששקדו על
לימודם.
בשנים אלו, המשיך לפעול יחד עם גיסו הרב מנחם מענדל נאה, לטובת תושבי
חברון. שני האברכים החב"דיים הצעירים עשו רבות למען מוסדות החינוך והחסד,
ולעזרה לכל אחד באשר הוא, וחרף גילם הצעיר נחשבו לחלק מהנהגת הקהילות היהודיות
בעיר.
מ'שד"רות' לשליחות
הרב אליעזרוב נמנה על חשובי הרבנים באותה תקופה שנדדו מארץ ישראל
לחו"ל כ'שד"רים' כדי לגייס כספים עבור קהילתם. עקב מעמדו כאחד ממנהיגי
הקהילה האשכנזית בחברון, נדד באותן השנים מספר פעמים למדינות רחוקות כבוכרה
וגרוזיה, בכדי לגייס כספים עבור יהודי חברון ובמיוחד עבור העניים ומוסדות התורה
והחסד.
תוך כדי מסעות השד"רות, פעל הרב אליעזרוב לחיזוק היהדות והחסידות
במקומות אליהם הגיע. במהלך נסיעותיו התכתב הרב אליעזרוב תדיר עם הרבי הרש"ב
שנתן לו הוראות כיצד ואיך לפעול. בתקופת השליחויות הללו, שהה מספר פעמים בליובאוויטש
והיה בן בית בבית הרבי הרש"ב, עד כדי כך שבעת שהותו בליובאוויטש היה מתגורר באחד
הבתים בחצר רבותינו נשיאינו. מליובאוויטש נסע כמה פעמים בשליחות הרבי הרש"ב
למחוזות שונים ולמטרות שונות.
במהלך שליחויות אלו הכירו רבים במעלותיו החשובות, ובמהלך השליחויות שלו
בבוכרה התארח תקופות ארוכות בבית הרב חזקיה רבין רבה של העיר בוכרה שהכיר בו
כתלמיד חכם גדול, וכיבדו עד מאוד.
עם הזמן, הנסיעות שהחלו כשד"רות למען חברון הפכו, בהוראת ובעידוד הרבי
הרש"ב, לפעילות קבועה בבוכרה.
השליחות הראשונה בשנת תרנ"ב
על התקופות בהן שהה הרב אליעזרוב בשליחותו בבוכרה, אנו למדים מאגרות הקודש
שכתב לו הרבי הרש"ב באותם ימים וממקורות נוספים. מהאגרות ומקורות נוספים עולה
כי הרב אליעזרוב לא שהה בבוכרה זמן רב ברציפות אלא הגיע לבוכרה ונסע ממנה מספר
פעמים, ומצירוף כל המקורות יחד ניתן לקבל מבט משוער על תקופות פעילותו של הרב
אליעזרוב בבוכרה.
בשנת תרנ"ב התחיל הרב אליעזרוב את ההכנות
לצאת לחוץ לארץ בשד''רות מטעם העדה הספרדית בחברון. כתב השד''רות נכתב בראש חודש
סיון תרנ''ב והוא חתום על ידי ששת ראשי העדה הספרדית בחברון.
באותה
שעה היה הרב אליעזרוב בסך הכל בן עשרים ותשע. אמנם לפחות חמש שנים לפני כן הוא כבר
נסע בשד''רות לחו''ל.
אין
לנו ידיעה ברורה מפרטי נסיעתו זו, רק זאת אשר ב"ארכיון סלונים" שבספריית
ליובאוויטש נמצא מכתב שכתבה עבורו אם-זקנתו הרבנית הצדקנית מרת מנוחה רחל סלונים,
בת כ''ק אדמו''ר האמצעי. בתאריך המכתב ''יום ג' פ' תולדות'' לא רשומה השנה, אך היא
נפטרה בכ''ד שבט תרמ''ח. גם אם נאמר שהמכתב הזה נכתב בשנתה האחרונה - תרמ''ח, הרי
היא כותבת בו אודותיו ''ער זאל קענין געך קריק קומען אין דער הייליגע לאנד חברון
איך ביינק זייער נאך אים'' [=שיוכל לשוב במהרה לארץ הקדושה חברון, אני מתגעגעת
אליו מאד], ומכך נודע לנו שבאותה שעה כבר היה הרב אליעזרוב משך
זמן בחוץ לארץ.
כאמור,
בראש חודש סיון תרנ''ב ניתן לרב אליעזרוב כתב השד''רות מטעם העדה הספרדית. בכתב
השליחות הזה לא מפורש לאן הוא נשלח, אך באגרת ששלח הרב אליעזרוב לביתו בט''ו באלול
תרנ''ג, מצויין שהיא נשלחה מהעיר קובא שבגרוזיה. באגרת זו מספר הרב אליעזרוב על
נסיעותיו בעיירות רבות במדינת גרוזיה, על התוכניות להמשיך לנסוע בעיירות גרוזיה ואשר
משם יסע לבוכרה.
בדרכו
עצר הרב אליעזרוב בליובאוויטש בימי החנוכה תרנ''ג, וגם מנסיעותיו בגרוזיה ובוכרה
היה מתכתב עם הרבי הרש''ב.
כאשר
היה בדרכו מגרוזיה לבוכרה, כותב לו הרבי הרש''ב בכ''ד מנחם אב תרנ''ג3:
נהניתי
ממכתבו אשר נסיעתו הולך בהצלחה ת''ל, ובקשתי להודיעיני בכל עת משלומו ובריאותו
ובאיזה סך בערך פעל לעצמו בנסיעתו זאת, וגם למתי יחשוב לכנוס לבוכארי', את הכל
יודיעיני בפרטיות.
ובאגרת
נוספת מד' תמוז תרנ''ד כותב לו הרבי הרש"ב4:
מכתבו כן
הטע''ג [המברק] מבואו לבוכארי' נכון הגיעני ונהניתי מאד. השי''ת יצליח דרכו וישמרו
מכל צרה וצוקה ונגע ומחלה ויפק רצון שולחיו וישוב לביתו בשלום.
בכ''ג
ניסן בשנה הבאה אנחנו מוצאים עדיין את הרב אליעזרוב בבוכרה, וגיסו הרמ''מ נאה כותב
לו, "בדעתי שתבוא אי''ה על חג השבועות הבע''ל לשלום . . מחכים אנחנו לביאתך
אנו כולנו כי צר לי מאד בהחסר לי אוהב ומודע כמותך, ובכל יום אני מצפה מתי אזכה
להיותינו ביחד".
התמנות לרבה של סמרקנד
מחילופי
אגרות אלו נראה שהרב אליעזרוב חזר מבוכרה לחברון בקיץ של שנת תרנ''ה, ובשנת תרנ''ז
נשלח לערי בוכרה בשנית. השהיה הקבועה שלו בבוכרה החלה אפוא בשנת
תרנ"ז. בראשיתה של תקופה זו, בשלהי שנת תרנ"ז, כיהן הרב אליעזרוב משך
זמן קצר ברבנות העיר שהריסבז שבבוכרה, אולם משנת תרנ"ח ואילך הוא התגורר
בקביעות בסמרקנד.
מתוך
אהבת ישראל יוקדת ביקש הרב אליעזרוב להישאר בסמרקנד ולייסד בה תלמודי תורה וישיבות
עבור הנוער, וכך לגדל דור חדש של בני תורה, וכן לתקן תקנות בעניני שחיטה ואישות.
כדי
שיוכל לפעול במקום היה לו צורך בקבלת סמכות מאת בני המקום, ואת זאת היה יכול להשיג
רק על ידי מינויו לרב. בין אלו שעמדו מאחורי בקשה זו היו גם הרבנים
הרב אליהו אמינוף תלמודי והרב יוסף כוג'הינוף, רבניהם הנערצים של הבוכרים באותה
תקופה, אשר חיו בארץ ישראל, בשכונת הבוכרים שבירושלים, ושמעו של הרב אליעזרוב הגיע
אליהם.
על
מנת לממש את תכניתו, הוא יצר קשר עם הראשון-לציון רבי יעקב שאול אלישר זצ"ל,
בעל ה"ישא ברכה", שישב בירושלים, אך מצודתו היתה פרושה על פני כל ארצות
המזרח אשר חרדו לשמו ולזכרו.
הראשון-לציון הריץ אגרת לבוכרה ובה הסביר לבני המקום, שמאחר שרב העיר בוכרה
מוה"ר יצחק חיים הכהן רבין נפטר לבית עולמו [בשנת תרנ"ו], וקהילות בוכרה
נשארו ללא מורה דרך ובעל הוראה, יש חשש שכל מצב היהדות במדינה ההיא יתדרדר וייהרס,
ולכן עליהם לקבל עליהם מרותו של רב ומנהיג אשר יישלח אליהם על ידי הראשון-לציון
מירושלים.
לאחר מכן שלח ה"ישא ברכה" מכתב ובו הוא ממנה את רבי שלמה לייב,
ששהה באותה עת במחיצתם והם הכירוהו. ואכן באמצעה של שנת תרנ"ח הכתירה קהילת
סמרקנד את רבי שלמה לייב לאלוף לראשה. הוא חתם על תנאים שנקבעו על ידי ה"ישא
ברכה" בדבר חובתו לפסוק כדעת מרן השולחן ערוך, ומאותו יום החל לשמש ברבנות
המקום.
הסכם בין הרב אליעזרוב וקהילת סמרקנד
לפנינו נוסח הסכם המינוי לרבנות סמרקנד שנכתב ונחתם על ידי הרב אליעזרוב
וראשי קהילת הבוכרים בעיר, בכ' אייר
תרנ"ח, כאשר הסכם הרבנות הוא לתקופה של שלוש שנים:
בשם ה' נעשה ונצליח, עזרי מעם ה' עושה
שמים וארץ
זאת אות הברית אשר כרתנו בינינו זה
אנחנו החתומים מטה, טובי ומנהלי עיר תהילה סמרקנד יע"א, ומעלת החכם
המורה הוראה מורנו שלמה אליעזרוף ה' ישמרהו ויחיהו, על פי התנאים האלה שנעשו ככל
משפטי התנאים כפול וכמכופל בתנאי דבני גד ובני ראובן, באופן היותר מועיל לפי דין
תורתנו הקדושה,
וזה יצא ראשונה, איך אני שלמה אליעזרוף
החתום מטה נתחייבתי בחיוב גמור ושלם העולה כדין וכתקנת חז"ל לשבת פה עיר
תהילה לשרת בקודש להשיב שואלי דבר בדברים הנוגעים לדין תורתנו הקדושה שתתעלה, לסדר
גיטין וקידושין וחליצות מכל המחוז שיבואו לפה עיר תהילה משך שלש שנים מיום דלמטה,
בלי שום קבלת שכר פרטי, זולת שכר הקצוב לי לשלושת השנים כאשר יתבאר.
עוד נתחייבתי ללמד לתלמידים הראויים
להבין דינים הנצרכים שלש שעות בכל יום בזמן הקבוע ללימוד התלמידים. עוד נתחייבתי
להשתדל להעמיד שני שוחטים ובודקים מבני קהילה קדישא דפה עיר תהילה מתלמידים שעדיין
לא שימשו במלאכת השחיטה ובדיקה.
עוד נתחייבתי בעת אשר יביאו הקהילה
קדישא דפה שוחט ובודק מוסמך ממקומות המפורסמים בתורה, לפקח ולהשגיח בעניני השחיטה
ובדיקה בחברת השוחט ובודק ההוא.
עוד נתחייבתי לפקח בהכנסת והוצאת הקהילה
קדישא ולסדרם בפנקס כראוי, ותנאי מפורש שאין לי רשות לחדש דבר בקהילה קדישא כי אם
בעצת טובי ומנהלי הקהילה קדישא המשמשים בקודש עמדי. עוד הותנה בפירוש כי יש לי
רשות על חודש אחד בכל שנה לנסוע מפה לכל מקום שאחפוץ.
ומעתה כנגד התחייבות החכם המורה הנזכר
ה' ישמרהו ויחיהו, נתחייבנו אנחנו החתומים מטה בחיוב גמור ושלם בכל אופן היותר
מועיל לפום דינא וכתקנת חז"ל, לשלם לו בעד שכר טרחה ועבודה במשך שלש שנים
שנתרצה לשבת אתנו פה עיר אלקים סך שני אלפים וארבע מאות רובל כסף נייר הקיסר ירום
הודו.
ותשלומם באופן הזה, שנה ראשונה שבע מאות,
שניה שמונה מאות, שלישית תשע מאות, והשכירות נתחייבנו לשלם לו במוקדם כל ששה חדשים
לפנים, ולשכור לו מכיס הקהילה דירה הגונה לפי כבודו ורצונו, תכיל שלשה חדרים, כל
ימי שבתו פה, גם לשכור לו שמש ראוי והגון לשרת לפניו כל משך שבתו פה עיר תהילה.
עוד נתחייבנו לקנות ספרים הנחוצים לטובת
הקהילה קדישא בסך שני מאות רובל כסף נייר סמוך לשבתו פה, ולהוסיף ספרים בכל שנה
ושנה.
עוד נתחייבנו להוועד יחד כולנו החתומים
מטה בבית המורה ה' ישמרהו ויחיהו פעם אחת בחודש, ונדבר נחוץ על פי הזמנת המורה
לפקח על עניני הקהילה קדישא, חוק ולא יעבור.
הקנס מצד העובר לצד המקיים קבלנו עלינו
בתורת נדר וצדקה, לתת חצי השכירות של אותה שנה כנזכר לעיל.
כל זה נכתב ונחתם משני הצדדים בלב שלם
ונפש חפצה ברצוננו הטוב בכח קנין סודר גמור ושלם ותקיעת כף מצד לצד, כל אחד על דעת
חברו על כל האמור ומפורש לעיל, והכל דלא כו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת
הרשב"א ז"ל, ולדבר אמת ואות אמת וצדק לזכות מצד לצד, חתמנו שמנו פה עיר
תהילה הנזכרת, יום ה' ך' לחודש אייר ה'תרנ"ח, בא סימן טוב וברכתיך בכל אשר
תעשה והכל שריר וקים.
שלמה אליעזרוף ישמרהו צורו ויחיהו / חתימות
ראשי הקהילה
בפנינו עדים החותמים מטה נעשה ונגמר כל
תנאי ואופני התקשרות הנזכר לעיל, ובפנינו חתמו בחתימת ידם מעלת החכם מורנו שלמה
אליעזרוף השם ישמרהו ויחיהו הנזכר לעיל, ומעלת טובי ומנהלי קהילה קדישא דפה עיר
תהילה, לאשר ולקיים כל האמור, ולדבר אמת ואות אמת חתמנו שמנו פה עיר תהילה סמרקנד
יבנה עיר אלקים, יום עש"ק א"ך אייר תרנ"ח, והכל שריר וקיים.
התחייבות לפסוק כמנהג הספרדים
באגרת הבאה, שכתב הרב אליעזרוב בחודש אדר שני תרנ"ט, הוא מקבל על עצמו
כרבה של סמרקנד לפסוק כדעת מרן השולחן-ערוך, כפי התנאי שהעלה הראשון-לציון בעל
ה"ישא ברכה":
בעזה"יו
היות כי אנוכי החתום מטה נבחרתי לרב ומורה צדק פעי"ת סמרקנד יע"א
לנהל עדת ה' על פי תורתנו הקדושה כחובת כל רב רצא"ק, ומע"כ עטרת ראשנו
ואו"ע מוהרה"ג הגדול המפורסם תנא ירושלמאה ראשון לציון וראש הרבנים
באהקת"ו כקש"ת מוהר"ר יעקב שאול אלישר יצ"ו, ויחשל"א סמך
שתי ידיו הק' על ראשי וישימני לרב פעי"ת הנזכר כמ"ש בשטר סמיכתו אשר תחת
ידי,
אך בתנאי גו"ש כתקנת חז"ל איך נתחייבתי לנהל ולהנהיג את בני עדתי
כמנהג חו"ר אחינו הספרדים למקומותם במושבותם העי"א, הנמשכים על פי
הוראות מרן הקדוש ז"ל אשר קבלו עליהם אבותיהם ואבות אבותיהם הוראותיו עליהם
ועל זרעם עד כי יבא שילה בב"א, רק באיזה דבר שמרן ז"ל מתיר ורמ"א
אוסר הרשות בידי להחמיר כפסק רמ"א ז"ל.
ועוד קבלתי עלי בחיוב גמור ושלם ושעבדתי גופי לד' הראב"ד ז"ל
לקרב התועלת לטובת כולל ספרדי עיקו"ת ירושלם תובב"א העי"א בכל דבר,
הן בנדבת שלוחיהם והן בהקדשות ונדרים המונפים והמורמים לשם עיקו"ת, להשתדל
להוציאם לאור לבל תשלוט בהם יד זר אשר לא כדת.
וכל זה קיבלתי עלי ברצון בלב שלם ונפש חפצה בלי שום זכר אונס כו"ע ובקנין
גמור אגב סודר כתקנת חז"ל ועד"א ולרא"מ ח"ש יום א' ב' אדר ש'
תרנ"ט.
בא סי"ט בונה ירושלים לפ"ק, פעי"ת הנזכר, גר בארץ ומצפה לישועה
שלמה, אליעזרוף יאודה ליב יצ"ו.
כל ההתחלות קשות
ככל ההתחלות, קשה היתה תחילת דרכו של רבי שלמה לייב בסמרקנד. תנאי המחיה
הקשים בבדידות ובמרחק מבני ביתו, קשיי שפה והבדלים בסגנון ובאופי טרדו את מנוחתו,
אולם ביודעו את האחריות המוטלת עליו בשבתו שם הצליח להתגבר על המכשולים. כעבור זמן
לא רב הוא כבר שלט בשפה הבוכרית והסתגל לחיים החדשים.
הנה סיפור מהנהגתו ברבנות, המשלב חזות של חכמה וקדושה:
באחד הימים בא אליו יהודי שבניו היו מתים בקטנותם רח"ל. אותו אדם היה
מגלח את זקנו. הרב אליעזרוב הורה לו שיקבל על עצמו לגדל זקן, ואמר לו, שכאשר
שהילדים קטנים תופסים את הזקן של אביהם באצבעותיהם הקטנות, יש בכך סגולה לאריכות
ימים בשבילם. [יש מוסיפים בשמו, שגם אין להפריד את ידו הקטנה של התינוק מן הזקן5]. ואכן
אותו יהודי נזהר מאותו יום והלאה לא לגלח את זקנו ונתקיימו בניו, ויהי לפלא.
בתקופה זו הוא גם שינה את שם משפחתו מאשכנזי לאליעזרוב, ובשם זה האחרון
נותר כל שנותיו.
שיפור מערכת השחיטה
בראשית תקופתו זו בבוכרה, ראה הרב אליעזרוב כי בורות גדולה שוררת בין
השוחטים, אין הם נוהגים לבדוק את סכין השחיטה כדבעי, ואינם יודעים את ההלכות
החשובות ביותר לשחיטה.
הרב אליעזרוב עשה הכל כדי שיהדרו בשחיטה ובלית ברירה הכריז מיד, שכל הבשר
טרף ואסור באכילה. אחר הוא דרש להכשיר את הכלים, ובמקביל לאלה החל ללמד שוחטים
הגונים את מלאכת הזביחה, כפי דרישות ההלכה. את תלמידיו חייב להיבחן בהלכות שחיטה,
ולמענם כתב קיצורי הלכות בעניני שחיטה ובדיקה בתבונה רבה.
הדבר לא היה פשוט עבורו. היו ביניהם כאלו שהתריסו נגדו בעזות מצח, ואף שיגרו
מכתבי השמצות לרבני העיר בוכרה ואפילו לראשון-לציון הרב הראשי הספרדי לארץ הקודש.
אבל הרב אליעזרוב לא נרתע והמשיך בצעדיו הנחושים כדי שיהודי המקום יאכלו בשר כשר
ואפילו מהודר.
השוחטים הוותיקים שאיבדו את פרנסתם, לא הסכימו לשוב לעבודה ולעבוד לפי
הדינים המקובלים, והם גמרו אומר לנקום בו. הללו לא היססו והלכו להלשין עליו אצל
אמיר מדינת בוכרה, מושל המדינה. השוחטים טענו כי הנה בא ממרחקים איש זר אשר מקפח
את פרנסתם.
הרב אליעזרוב נקרא לחקירה אצל האמיר ונס גדול אירע עמו. ברגע שהוכנס לאולם
בו ישב האמיר, האמיר העיף בו מבט ממושך ולפתע קם מכיסאו, התקדם לקראתו בצעדים
מהירים, חיבק אותו בחזקה ואמר לו: כשראיתי את פניך השתוממתי איך אותם אנשים הרהיבו
עוז בנפשם לעשות נגדך מעשים נלוזים, עכשיו אכניס אותם מיד למאסר.
בבוכרית רהוטה אותה למד הסביר הרב אליעזרוב לאמיר שהוא נשלח לבוכרה על ידי מנהיגי
ישראל, כדי להנהיג במדינה כשרות ויהדות כדת וכדין לפי מסורת האבות, וברוב אצילותו
הוסיף וביקש מהאמיר שלא ייגע במלשינים לרעה אלא רק יזהירם שמעתה ואילך עליהם
להישמע לפסיקותיו.
האמיר נענה לבקשתו, אך עד מהרה התברר שאותם שוחטים לא בחלו בשום אמצעי כדי
להיפטר ממנו עד כדי נטילת נפשו, ובאחד הימים סיכמו ביניהם להרעיל את הרב שמקפיד על
שחיטה כהלכה.
"הבעל שם טוב של בוכרה"
היה זה בח' תמוז תרנ"ח, בעת שישב בבית אחד הגבירים לרגל יום השנה לאחד
מקרוביו, ולסעודה הגיע מבית אחד השוחטים תבשיל מיוחד בשביל הרב אליעזרוב. כאשר הרב
אליעזרוב התיישב לארוחה, הוא הודיע שהוא מסרב לאכול את התבשיל שנראה לו 'מוזר' וביקש
מאחד מידידיו להביא כלב מבחוץ. הרב אליעזרוב נתן לכלב ללגום מהתבשיל ולתדהמת כל
האורחים, הכלב כרע ומת. הסיפור התפרסם מיד בכל רחבי המדינה, ואזרחי המדינה יהודים
ולהבדיל גויים הודו בגודל קדושתו של הצדיק החברוני.
מאז היתה דרכו סלולה. מעשהו וקדושתו הטילו פחד ויראה על הכל ושמו הלך לפניו
עד שכונה בפי יהודי המקום "הבעל שם טוב של בוכרה". הרב אליעזרוב ניצל את
גלי האהדה הללו לייסוד תלמודי תורה וישיבות לצעירים ולנוער ולהקמת מקוואות, ובכך
הקים בפועל את ההנהגה הרוחנית של יהדות מדינת בוכרה. במקומות בהם לימד, דאג ללמד
הלכות הנוגעות ליום-יום, מנהגי יהודי המקום וגם תניא.
ולמרות הכל, בענין השחיטה לא סרו ההתנגדויות, כפי שכתב באותם ימים באגרת
לגיסו הרב מענדל נאה:
"...אפילו הגבירים הגדולים שבעיר מפחדים מהשוחטים, ממש סכנה איומה
ונוראה ריחפה על פניי, כמה פעמים אסרו אותי, ובכל יום מגזימים להפחידני בפחדים
שונים, וקצת הגבירים העומדים על ידי, איני יודע טעמם ונימוקם, וגם המה לא ידעו ולא
יבינו, רק בדרך מאמין ואינו מאמין ועזר כזה הוא סיוע שאין בו ממש".
מכתב תמיכה מבעל ה"שדי חמד"
בחודש מנחם-אב תרנ"ח קיבל הרב אליעזרוב אגרת ברכה מיוחדת מהגאון רבי חיים
חזקיהו מדיני, בעל "השדי חמד", שהיה באותם ימים רבה של קאראסו-באזאר שבאוקראינה.
וכך כותב לו ה"שדי חמד":
בה"י יום שנתלו המאורות (לפ"ק) לסדר אנכי נותן לפניכם היום ברכה
כבוד רב רחימא ורב נהורא, המאור הגדול גברא רבה ויקירא, ציר המעלות לשלמה ,
חריף ובקי בכל מקצועות שבתורה, ליאודים הוא אורה, הרב הגדול גאון ומפורסם, נזר
ותפארה, רבין חסידא כש"ת מוהר"ר שלמה ליב שד"ר מעיה"ק
חברון תבנה ותכונן בימינו במהרה, נר"ו יאיר כזהר הרקיע וכעצם השמים לטוהר,
עוטה כשלמה אורה!
שלום שלום אל עמו ואל חסידיו לפ"ק
[תרנ"ח].
שמועה טובה תדשן עצמותינו אשר שמענו ונדע כי
נתקבל כבוד גאונו לראב"ד בעיר המהוללה, סאמארקאנד שמה, יכוננה העליון
על תילה, וישמרה מכל פגע רע וממחלה!
ששתי כעל כל הון אשר זיכה השם לקהילה מפוארה
וחמודה, כולה גאה וחסודה, לחסות תחת כנפי גאון עוזינו המלך שלמה שהלכה
כמותו באשר ה' עמו, אשריך ארץ שמלכך נהר, הנהר הגדול הזה אשר מחזה שד-י יחזה, שלם
הוא ושלמה משנתו וכתר הרבנות הולמתו לרעות ביעקב עמו חבל נחלתו, ברוכים אתם
להשם.
צוויתי את ברכתי וצילה גם היא תפלה לעני כחזקיאו
בחלותו, אנא ה' תהא משרה זו לו ולכל בני עדתו, "למזל טוב ולהצלחה" ,
ומה' ישאו ברכה, ותירום רישיה אכוליה כרכא, ישמח צדיק באנשי עדתו, הם ישמחו בו
ובתורתו הנזר ועטרה יהא לכם לפ"ק.
יחד כולם ישבו ישרים, מאירים ומזהירים, שקטים
ושאננים, דשנים ורעננים, ברבות הטובה, גם עד זקנה ושיבה, בהשקט ושלוה, בגיל וחדוה,
כנפשם הרמה וכנפש מוקירם ומכבדם כרום ערכם הבא על החתום פה קאראסובאזאר
יע"א
הצעיר חיים חזקיאו מדיני המכונה חח"מ הי"ו
מכתב לחותנו ובני משפחתו
באגרת שכתב מסמרקנד כשנה לאחר מכן, בי''ט סיון תרנ''ט, לחותנו הרב בער'ל אשכנזי
וגיסו ר' דוד צבי אריה שניאורסאהן [רעייתו של ר' דוד צבי היא אחות נשותיהם של הרב
אליעזרוב והרב מענדל נאה]. הוא מבקש מהם שיתפללו עבורו שיצליח במשרתו החדשה, וגם
כותב כי לו ידע את כובד העבודה לא היה נכנס לזה, אבל לאחר שנכנס - קשה לו לצאת:
"בטח נודע להם כי גמרתי עם הק''ק דפה הי''ו בכי טוב ב''ה, והשי''ת
ברחמיו יזכני לזכות את הרבים, ואל יצא תקלה מתחת ידי חלילה וישיב את שבות אהקת''ו
ושלום אמן כן יהי רצון. העתירו נא בעדי תמיד ככל האמור . . לו ידעתי כובד העבודה
לא הייתי נכנס בזה בשום אופן, ועתה שכבר נכנסתי קשה לצאת, וה' ברחמיו ידריכני בדרך
הטוב והישר לפניו ב''ה".
הידורי כשרות וצניעות בבית המטבחיים
הרב אליעזרוב באגרותיו לה"ישא ברכה" מאותה תקופה, מציין שהבשר
הינו מאכל בסיסי בבוכרה ונצרך בכמויות גדולות. ברור שכמות הבעיות בגין כך היתה
מרובה.
בג' אלול תר"ס כתב הרב אליעזרוב אגרת מיוחדת אל בני קהילתו בסמרקנד, בה
הוא מבשר על בניית בית המטבחיים לשחיטת עופות, ובו סידורים מיוחדים כדי שתהיה
שחיטה מהודרת וגם תיקון לנושא הצניעות, היינו הפרדה בין הגברים והנשים הבאים עם העופות
לשחיטה, ומבקש מיהודי העיר לתרום עבור בניית בית המטבחיים החדש.
וכך הוא כותב באגרת זו:
הנני
לבשרם כי היום התחלנו בהכנת הבנין בית המטבחים לשחיטת עופות כדין תורתנו הקדושה,
כאשר עלו בהסכמה כמע''ל הועד הנבחר הי''ו ביום שבת קודש דנא, וקנינו עצים ושאר
לבנים ושאר צרכי הבנין על יד ידידינו היקר ונאמן העוסק בצרכי ציבור באמונה כבוד
מו' דוד במו' אברהם הי"ו, אשר התנדב לעמוד ולהשגיח על הבנין עד גמרו בכי טוב
בעהי"ו, כאשר סידר וצייר לנו ידידינו הנכבד ומרומם העומד לשרת בראש כל עסקי
ציבור באמונה כבוד מו' אברהם כלנתרוף הי"ו (יראו עיניהם בדף השני ויגל לבם), בסדר
מאד נכון וישר לטובת הכשר הזבח, ולטובת העם לבלתי יעמדו צפופים בלחץ זה הדחק, כי
אם יעמדו רווחים ויקבלו עופותיהם בשלימות.
ועוד
תיקון גדול וקדוש נעשה בו, לבלתי יבואו האנשים ונשים בערבוביא, וזה נקרא תיקון
גדול, כדאיתא בסוכה פ"ה מ"ב ובגמרא שם נ"א ע"ב, ונקרא קדוש כאמרם
ז"ל כל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה, אתה מוצא קדושה (ויקרא רבה פכ"ד).
ועתה
הביטו נא וראו כמה טובות גדולות ברוחני ובגשמי תלויים בבניין הזה, כאשר ידוע
לכמע"ל הי"ו. על כן מי לה' החפץ בתיקון הנפלא הזה ולפאר ולהדר ישוב
עי''ת לשם טוב ותהלה, יתן מהונו לכבוד צורו וקונו מסת נדבת לבבו לטובת הבנין הנחוץ
הזה, ויתברכו מן השמים על כל פרוטה בכפלי כפלים, ויזכו לראות בנחמת ציון ובבנין
ירושלים.
כעתירת
ידידם עוז באמת מעתיר בעדם תמיד עתירת החיים והשלום, גר בארץ רובץ תחת משאו במשא
דבר ה' ותוה''ק ומצפה לישועה, שלמה אליעזרוף יצ''ו.
בשולי
הגליון חתומים התורמים עם סכום התרומות.
בצידה
השני של אגרת זו מופיע שרטוט בית המטבחיים העתידי, כפי ששורטט על ידי אברהם
כלנתרוף.
תמיכה מבעל ה"ערוך השולחן"
בסמרקנד התהוותה באותה עת גם קהילה אשכנזית קטנה של סוחרים שהיו בקשר עסקי
עם אנשי המקום, ואלה חפצו להביא לעצמם שוחט אשכנזי. נמצא שוחט שקיבל כתב קבלה
לשחיטה מהגאון בעל "ערוך השולחן" רבי יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל
מנובהרדוק, והוא הגיע לסמרקנד והחל לשחוט לאשכנזים.
כרב העיר תהה הרב אליעזרוב על קנקנו, וראה שישנן הלכות שאינן ידועות לו כלל
ולכן פסל את שחיטתו. הלה לא ויתר והתלונן לפני בעל "ערוך השולחן" על הרב
המקומי שמתאנה לו חינם. הרב אליעזרוב שיגר אגרת לנובהרדוק באמצעות ידידו
הגה"ח רבי דוב זאב קוזניקוב נ"ע מיקטרינוסלב והסביר את נימוקיו לפיטורי
השוחט.
ה"ערוך השולחן" השיב לו באגרת שהינו סומך את ידיו עליו וכאשר
יורה במקומו כן יעשה, ובמקביל כתב לאותו שוחט שעליו לציית לרבי שלמה לייב שהוא
"אדם גדול ורב, חריף ובקי וחסידא קדישא, נכד איש אלקים קדוש בעל התניא"6.
סידור תחום האישות
תחום נוסף שבו השקיע הרב אליעזרוב כוחות מרובים, הוא סידור עניני האישות
בבוכרה. מאחר שבארצות המזרח היה נפוץ הנוהג לשאת יותר מאשה אחת, נוצר לעיתים מצב
שבעקבות שלום בית מעורער היו כאלה שמיהרו לגרש או לשאת אשה אחרת.
הרב אליעזרוב, בראותו שבמקרים רבים אין הצדקה למעשים אלה, אסף את הקהל ועל
פי הנפסק בשולחן-ערוך אבן העזר תיקן שלא לשאת אשה נוספת, וכן שלא לגרש אלא בבית
דינו ולאחר הסכמתו. כך הצליח למנוע גירושין ולשקם בתים מישראל.
גם כאשר לא היה מנוס מלסדר גט, ניגש הרב אליעזרוב באימה וביראה אל הענין,
ולאחר בירור הלכתי קפדני על כל פרט סידר את הגט באמצעות בית דין של תלמידי חכמים
שאותו כונן בסמרקנד. במכתב ששיגר מבוכרה לחותנו רבי דובער מקאליסק, מצר הרב
אליעזרוב על כך שהינו נדרש להכריע בענינים חמורים ומסובכים בכוחות עצמו, ולכן,
כאשר היה באפשרותו, היה נועץ עם בעל ה"שדי חמד" אשר ישב באותה עת כאמור
בקאראסו-באזאר שבחצי האי קרים.
תשובה אודות שמות הנהרות שסביב סמרקנד
הנה לפנינו, לדוגמה, תשובה הלכתית מיוחדת בעניין זה משנת תר"ס, בה
חוקר הרב אליעזרוב לפרטי פרטים אודות שמות הנהרות אשר סביבות סמרקנד, זאת כדי לדעת
כיצד לכתוב את הדברים במדויק בגיטין7.
ב"ה יום ג' וירא, י"ג מרחשון תר"ס
פעי"ת סמרקנד יע"א, מלפנים היו כותבין בגיטין וכתובות דיתבא על
נהר כוהך, והיה נוהג זה בערך עד שנת תר"ו, שכן ראיתי כתוב בכתובות דשנה ההיא,
ואחר כך שינו והנהיגו לכתוב דיתבא על נהר שהר, והיה זה נוהג בערך עד שנת
תרמ"ה, שכן ראיתי כתוב בגט דשנת תרמ"ב, ושוב שינו והנהיגו על נהר
זראפשאן, ונהג זה עד שנת תרנ"ז.
והנה בסיון תרנ"ח כאשר בפקודת הרה"ג הראשון לציון הי"ו
נתקבלתי לרב ומו"ץ פעי"ת הנז', ובבואי לחון את פני העיר לדעת איך כותבין
בגיטין שם העיר וסיפוקה, והובא לפני הגט משנת תרמ"ב הנז"ל. וראיתי כתוב
בו שם הנהר שהר כנז"ל, ושוב ראיתי בכתובות כותבים שם הנהר זראפשאן והביאו
לפני גיטין משנת תרנ"ז וכתוב בהם זראפשאן כנזכר.
ותמהתי מראות ושאלתי למסדרי גיטין דפה מדוע זה שינו בשם הנהר, ואין עונה
אותי דבר, רק כך נהג מולא פלוני וכך הנהיג פרנס פלוני, ושאלתי וחקרתי איך נקרא שם
הנהר פה העירה בין הישראלים ובין א"י, ואמרו כי פה העירה נקרא בפי כל ג'ויי
שהר, רק מקורו הרחוק מן העיר יותר משלש מאות ווערשט ומשם ואילך כמה פרסאות נקרא
זראפשאן, וממנו יפרד כמה ראשים, ומהם חלוקים בשמותיהם ההולכים ומשקים בכל ערי
המחוז והכפרים, ועל שמו זה נקרא כל המחוז עיירות וכפרים האלה זאראפשאנסקי אקרוגו.
וחפצתי לדעת שינוי שמותיו בכל פלגות אשר נחליו מיציאתו ממקורו עד בואו פה
העירה, ומרחקי מקומותיו מהעיר הזאת לפי שינוי שמותיו בהם, למען אוכל לעמוד על
בירור טעם שינוי השם כנ"ל ואיזה מהם יוכשר לפי עניות דעתי. ולהקריב שאלתי
לפני חכמי ורבני גאוני זמנינו העי"א אשר להם דבר המשפט, לכוון את השם כהלכתו
איך לקבוע שם הנהר לכתחילה פה העירה.
והנה אחר החקירה והדרישה בעמל וטורח רב זאת אשר עלה בידי. הנהר הגדול
זראפשאן אשר כל הפלך נקרא על שמו זאראפשאנסקי אקרוגו כנז"ל, ראשיתו רחוק
מפעי"ת סמרקנד כשלש מאות ווערסט למזרחה, והוא סובב הולך לצפון סמרקנד, עד אשר
יבוא ויגיע לכפר רבאט-כוג'ה במזרחית צפונית לסמרקנד ומשם יפרד והיה לשני ראשים,
הראש האחד עדיין שמו עליו זראפשאן הולך אל מערב, ועבר מנגד צפון סמרקנד רחוק משמנה
ווערסט ולא יבוא העירה כלל, ואין לה שום סיפוק משם כלל וכלל.
והראש השני נחלק ואין שמו עליו והוא סובב הולך מצפון אל דרום סמרקנד ושמו
דרג'ם, ועבר כפר ג'ום-ג'וג-ליך, רחוק משמונה ווערסט מסמרקנד לדרומה, ומשם יפרד גם
הוא לשני ראשים, הראש האחד שמו עליו דרג'ם הולך אל מערב מדרום סמרקנד רחוק
כנ"ל, והראש השני נחלק ואין שמו עליו, והוא ההולך משם ישר לסמרקנד ושמו ג'ויי
שהר (בלשון פרסי המדוברת פה העירה ג'ויי [פירושו] "אמה", שהר [פירושו]
"עיר" כלומר אמת העיר) כמובן נעשה בידי אדם, והוא המשקה את סמרקנד על
ידי אמות חפורות בקרקע (גראבינס בל"א), המושכים ומביאים את המים לתוך הבריכות
אשר בכל רחובות העיר, ומשם ישאבו לשתייה וכביסה ולכל צרכיהם.
עד כאן הצעתי אשדות הנהר בפלגות נחליו בשמותיהם עד בואו העירה הנוגע רק
לענינינו, והמובן כי מלפניהם ואחריהם עוד הוא נחלק לכמה נחלים ושמות שווים בכל עיר
וכפר אשר יתן מימיו, ולא ביארתים ללא צורך.
בירור בשמות בני העדה הבוכרית
העיסוק בגיטין של בני בוכרה עם שמותיהם המיוחדים, הצריכו את הרב אליעזרוב לדקדק
ולהעמיק בהלכות שמות גיטין, ועל כך כתב תשובות מרובות.
לפנינו אגרת שכתב הרב אליעזרוב בעניין זה, בכ"ז מנחם אב תרנ"ח,
אשר מתוכנה עולה כי הוא אף החל לסדר חיבור רחב בענינים אלה, (אולם למגינת לב החיבור
אבד עם שארית כתביו, כאשר נאלץ להימלט מבוכרה מפני הקומוניסטים)8:
יטיב נא לעשות מעשה רבה, והוא, ירשום נא אצלו רשימה מכל השמות הלועזים,
פרסי טורקי וטז'יקי, המצויים פה המדינה, אחד אנשים ואחד נשים במשמע, אחד מהם לא
נעדר. ואחר כך ילך נא לפני חכמי הגויים וסופרים הבקיאים בטיב דקדוק כתב ולשון, ויחקור
מאיתם כל שם ושם ג' חקירות.
א' - הנחת אותיות השם בדיוק רב. ב' - פירוש השם והוראתו, לדוגמא שם
"מירזא" פירושו סופר, ושם ניאז שאומרים שהוא כינוי לפינחס. ואני שואל
מאין ידעתם שהוא כינוי לפנחס אולי הוא אצל הגוים שם העצם בפני עצמו, ואולי הוא
כינוי לשם אחר מאחר שאין בניאז הוראה על פינחס דוקא, ואפשר להיות שניאז הוא כינוי
לזמרי.
ואין לומר שתרגום פינחס הוא ניאז בלשונם, כמו ליב או ליאון ליאודה, כי הלא
פינחס הוא שם העצם לאדם דוקא, ואין לו שום תרגום כלל, מה שאין כן ביאודה שהוא על
שם גור אריה יאודה. ותרגום אריה הוא ליב בל"א, וליאון בל"א. הנה הצגתיו
שני שמות לדוגמא ומהם ישמע חכם ויוסיף בחקירה ודרישה באר היטב.
ג' - יחקור על כל שם ושם אם הוא נמצא אצלם לשם העצם לאדם, כי אפשר שמקצת
שמות הללו או רובם, אינם שם העצם לאדם גם אצל הגויים של מדינה זו, רק שהיאורים בדו
מלבם תיבה א' מלשונות הגוים, וכתרוה על ראשם לשם.
אלה ג' חקירות יחקור אותם הדק היטב, וישים תשובת כל חקירה בצד דאותו השם
השייך לו, וכן ציוויתי למו' חיים, ולמו' פינחס. ובעזה"י כאשר אעמוד על החקירה
הדק היטב מתוך ג' הרשימות האלה, ואדע איך לכוון בשם כהלכתו ומשפטו, בדעתי
בעזה"י לחבר בזה ספר מיוחד מכל השמות המצויים במדינה הזאת בכל חוקתו ומשפטו
לענין גיטין לבאר כל חילוקי הדינים הנוגע לזה.
ובעזרה"י רצוני להדפיסו בהסכמת גאוני דורינו הי"ו, ועל הטוב יזכר
שם כת"ר וכו' ותיקון גדול הוא כי גם בשמות הקודש המצויים פה המדינה יש לעמוד
על משפט כתיבתן, כי יש מהם אשר לא נזכרו כלל בספריהם של צדיקים ראשונים ואחרונים
ז"ל מסדרי שמות.
בחזרה לחברון
החוזה
לרבנותו של הרב אליעזרוב בסמרקנד נחתם כאמור לעיל לשלוש שנים, מכ' אייר תרנ"ח
ועד כ' באייר תרס''א. כך עולה גם מאגרת נוספת שכתב הרב אליעזרוב אל בני הקהילה
ביום י''ב כסלו תרס''א, כאשר הוא מבקש מהם לצאת למסע שד"רות על פני מספר
חודשים:
בשם
כל כוללות עיר קדשינו חברון ת''ו ורבני וחכמי דתמן ה' עליהם יגן אמן, אבקשה נא את
שאהבה נפשי, לתת לי הרשות לנסוע על המחוז לטובת כוללות הנזכרים אם יגזור ה' בחיים
לאחר השבת הבעל''ט, ואקווה שאל אחר בדרך הזה יותר משני חדשים, מיום נוסעי מפה, וכל
אשר אתאחר יותר על חדש אחד, איה''ב אשלים את היתרת בתשלום הזמן מעשרים באייר
הבעל''ט ואילך.
ולמען
דעת כי הרשות נתונה ברוב חמלה וחנינה, יחתומו נא את שמם הטוב על האגרת הזאת...
אחרי
סיום תקופת כהונתו זו ברבנות סמרקנד, חזר הרב אליעזרוב לחברון. אין לנו תאריך
מדויק לכך, אך ממסמכים שונים עולה כי הוא חזר לחברון בין קיץ תרס"א לחורף שנת
תרס"ב.
התמנות הרב אליעזרוב כרבה של חברון
באותן השנים, כיהן הרב
דובער אפרת הנזכר לעיל כרבה של חברון. בתחילת שנת תרס"ג לערך, עזב הרב אפרת את
העיר והתיישב בירושלים. עם עזיבתו, הוצע כי הרב אליעזרוב שחזר לחברון ימלא את
מקומו, אבל בתחילה הוא סירב לכך. אחד מאלו שעודדו את מינויו, היה הגאון בעל ה"שדי
חמד" הנזכר לעיל. בשנים האחרונות כיהן ה"שדי חמד" כרבה הספרדי של חברון,
והוא שהכיר את למדנותו של הרב אליעזרוב ואת פעלו כאחד ממנהיגי הקהילה היהודית
בחברון, שאף שהוא יקבל את המינוי החשוב. לאחר שהרב אליעזרוב הביע את הסכמתו, שיגרו
ה"שדי חמד" והרב אליעזרוב אגרות אל הרבי הרש"ב, בהן ביקשו ברכה
למינוי.
הרבי הרש"ב
השיב במברק ברכה, והמינוי נכנס לתוקף תוך מספר ימים. במקביל שלח הרבי הרש"ב בכ"א
אייר תרס"ג אגרת ארוכה ל"שדי חמד" בה קבע כי אכן הרב אליעזרוב
מתאים להיות רבה של חברון 9 :
הסכמתי אשר שאר בשרי, ידיד נפשי הרה"ג
הרש"ל נ"י, יהיה רב בעיר הקודש חברון ת"ו. והאמת ניתן להודיע אשר
גם מראשית כזאת נפשי אוותה שיהיה ש"ב הרש"ל נ"י רב בעיה"ק
חברון ת"ו, באשר חפץ אני ביותר בהעיר אשר בה בחרו אבותינו הק' מעולם, וכל
מגמתי אשר העיר הזאת תתגדל ותתרחב יותר בעזה"י. ומצאתי אשר נאה לעיה"ק
הנ"ל להיות לה לרב ש"ב הרב הרש"ל שי'. ותקוותי שעל ידו יוטב
אי"ה מצב העיר והתקווה קרובה לבוא אי"ה אל חפצי האמיתי...
...אמנם כן כאשר נתן ה' לאחינו יושבי עיר
הקודש חברון ת"ו לב לדעת ולבחור בהטוב להם בעזרתו ית', להיות להם לרב הרב
הרש"ל נ"י, שמחתי על זה באמת, והיה לי היום הזה ליום בשורה, והנני מסכים
על זה בלב שלם ובנפש חפיצה.
והשי"ת יהיה בעזרו ויצליח במלאכתו
מלאכת הקודש, ושלום אמיתי יהיה בעירו תמיד כל הימים. וחפץ ד' בידו יצליח להגדיל
ולרומם את עיר הקודש חברון ת"ו לשמחת לבב כל החפצים באמת בעיה"ק הזאת
ת"ו.
למחרת, בכ"ב
אייר תרס"ג, הוסיף הרבי הרש"ב ושיגר אגרת מיוחדת בעניין זה אל הרב
אליעזרוב עצמו, בה כותב 10 :
...כאשר קבלתי מכתב מהרה"ג החח"מ
נ"י ומכבודו אשר כולם מסכימים על רבנות כבודו, באמת היה זה אצלי בשורה טובה
ושמחתי על זה. והודעתי בטע"ג להחח"מ נ"י (על שם מחותני הרי"ל
שי') הסכמתי על זה, בטח ותקבל הטע"ג. ועתה הנני להודיעו במכתב אשר אני מסכים
על זה בלב שלם ובנפש חפיצה, והנני מבקשו שיקבל עליו את הרבנות דעיה"ק חברון
ת"ו, והשי"ת יהיה בעזרו ויצליח במלאכתו מלאכת הקודש, ולא יהיה לו שום
מנגד מבית ומבחוץ ושלום אמת יהיה בימיו וימצא נחת בעדתו והם בו, ויהיה בשלוה בכל
הפרטים בגשמיות ורוחניות, ותקוותי אשר על ידו תתגדל ותתעלה אי"ה עיה"ק
חברון ת"ו במצבה הרוחני והגשמי...
על כתב ההכתרה של
הרב אליעזרוב ממנהיגי הקהילה בחברון, הוסיף ה"שדי חמד" תוספת משלו ובה
שבחים רבים ומעלות רבות על הרב אליעזרוב, ואת שמחתו הרבה על המינוי. גם ה"ראשון-לציון"
הרב יעקב שאול אלישר זצ"ל שהכירו עוד טרם המינוי, שיגר לו מכתב ברכה.
הרבי הרש"ב
רווה נחת מתפקידו של הרב אליעזרוב כרב העדה האשכנזית בחברון, ומספר שנים אחר כך
התבטא בביטויים מיוחדים על המינוי. וכך כותב הרבי בעניין זה באגרת משנת תרס"ז 11 :
...הרש"ל הוא איש אמונים בתכלית, אשר על
זה מודים גם המנגדים והוא ירא אלקים בתכלית ומצב הרוחני של אה"ק נוגע לו באמת
בעומק פנימית לבבו, וכל השתדלותו רק לדבר הזה לא לטובת עצמו, וקיבל על עצמו רבנות
חברון בדרך מסירות נפש, כי טוב טוב היה לו קודם שהיה לו פרנסה טובה אצל הספרדים,
ועסק בתורה הרבה בלי שום בלבול אשר זה חפצו האמיתי, וקיבל עליו הרבנות רק באשר
העמסתי עליו לטובת העיר, ורצונו הטוב לעשות תקנות טובות אם אך יתנו לו התוקף על זה.
ראשית פעולתו של הרב
אליעזרוב בתור רבה של חברון, היתה חיזוק מוסדות התורה והחסד בעיר והצעד הראשון היה
פתיחה מחודשת של ישיבת 'מגן אבות' אשר יסד ארבע עשרה שנים קודם לכן. הישיבה כבר לא
היתה כבתחילה, וכעת החליט לפתחה ולבססה ועודד צעירים להצטרף ללומדים בה. כדי לגייס
מימון, יצא בקריאה מיוחדת לעזרה עליה חתם יחד עם ה"שדי חמד". בשנים
הבאות, הסכים הרבי הרש"ב לבקשתו, ו"מגן אבות" סונפה לישיבת "תומכי
תמימים" ליובאוויטש.
במקביל לעבודתו
בישיבת "מגן אבות", כיהן כראש ישיבת "שדי חמד" שהתקיימה ב"בית
רומנו", מקום משכנו של ה"שדי חמד" עצמו.
קשרים עם בעל ה"שדי
חמד"
כפי שעולה מהדברים
האמורים אודות חלקו הרב של ה"שדי חמד" במינויו של הרב אליעזרוב כרבה של
חברון, היה קשר ייחודי בין הרב אליעזרוב ורבה הספרדי של חברון בעל ה"שדי
חמד". הם נועדו יחדיו בתדירות גבוהה וקיימו התייעצויות רבות בכל נושא העומד
על הפרק, וגם בעניני הלכה רבים אשר אינם נוגעים לחברון.
ה"שדי חמד"
חיבבו מאוד שכן ההיכרות שלהם החלה עוד טרם התיישב ה"שדי חמד" בחברון.
היה זה בתקופה בה ה"שדי חמד" כיהן ברבנות בעיירה קאראסו-באזאר בחצי האי
קרים באוקראינה, שם ישב על כס הרבנות במשך שלושים ושלוש שנים. ובשנת תרנ"ג הרב
אליעזרוב ביקר במקום במסגרת נסיעותיו כשד"ר.
את הביקור מזכיר
"השדי חמד" באחד מספריו 12 , "איקלע
לאיתרין [הזדמן למקומנו], ידידי הרב הגדול חריף ובקי הוותיק וחסיד מוהר"ר
שלמה ליב שד"ר מעיר הקודש חברון ת"ו".
בביקור זה, מסר הרב
אליעזרוב ל"שדי חמד" את מכתבו של אחד הרבנים בארץ הקודש שקרא ערער על שם
הספר "שדי חמד". הרב מדיני עמד מיד על טיבו של מביא המכתב, ובאותו מעמד
דן עמו על החששות שהעלה המערער במכתבו, כדבריו: "המתקתי סוד עם הרב
השד"ר יצ"ו אחר שקרא לפני דברי המכתב, ולא ראינו דבר המכריח לשנות
השם".
מאז עמדו בקשרי
תורה וידידות, וכאשר פירסם ה"שדי חמד" דברי תורה שקיבל מהרב אליעזרוב
(ב'שדי חמד' כללים מערכת ח' כלל צ"ב ובעוד מקומות) הרי הוא כותב:
"קיבלתי מכתב מרבי רחימאי הרב הגדול חריף ובקי בנם של קדושים מוהר"ר
שלמה ליב בהרא"ש נכד בעל התניא שד"ר מעיר הקודש חברון". ובסיומו
מוסיף: "ודבריו טובים ונכוחים". במקום אחר, ה"שדי חמד" מתארו
בכינויים נעלים: "גאון חסיד ענוותן כהלל".
בעת שניסו אנשי
"כל ישראל חברים" לייסד בית ספר משלהם בחברון ובאו בתואנה שבבית ספרם
ילמדו ילדי העניים מקצוע, שלחו את אחד מאנשיהם לדבר על ליבו של ה"שדי
חמד" לקבל את הסכמתו להקמת המוסד, אולם בשמעו שהרב אליעזרוב מתנגד בחריפות, מאחר
שבבית ספר זה לא ילמדו בדרך התורה והמצוות, אמר לרב אליעזרוב: "דעתי בטילה
מפני אבק כבוד תורתו".
רבות עשו יחדיו
למען חיזוק הקהילה בחברון וכדי למנוע פרצות, ויחד הוציאו קריאה מיוחדת לנדיבי
חו"ל לסייע לקהילה החשובה.
תקופה קצרה כיהנו השניים
יחדיו כרבני חברון, עד לפטירתו של ה"שדי חמד" בכ"ד כסלו
תרס"ה, וכממלא מקומו מונה החכם סלימאן מנחם מאני. בצעירותו למד הרב אליעזרוב
אצל אביו הרב אליהו מאני, ואילו חכם סלימאן למד תקופה מסויימת אצל הרב אליעזרוב,
לכן גם כאשר התמנה לרבה הספרדי של חברון, החשיב את הרב אליעזרוב למרא דאתרא.
ידידות מיוחדת שררה
בין השניים וכתבי האבא, רבי אליהו מאני, הועברו אל הרב אליעזרוב כדי לסדרם לדפוס.
החיבור נקרא "זכרונות אליהו", והרב אליעזרוב החל לסדרם בתוספת הערות
רבות. אך מסיבות שאינן ידועות נפסקה המלאכה והחלק שהוכן נדפס בספרו של הרב
אליעזרוב "שאילת שלמה".
גאונותו הגדולה של הרב
אליעזרוב היתה לשם דבר, והוא התכתב עם רבנים וגאונים בנושאים הלכתיים מורכבים. בין
הרבנים עמם התכתב היה הגאון הצדיק בעל "לב העברי" (הרב אברהם לייב
פרידמן מוורשה), ובחברון הרבה לדון בהלכה עם גיסו הרב מענדל נאה ועם הרבנים
הספרדיים.
שליחות שלישית לבוכרה
הפעם השלישית בה נסע הרב אליעזרוב
מחברון לבוכרה לתקופה ממושכת, הייתה בראשית שנת תרס"ד.
בבטאון ''החבצלת'' מיום כ''ו חשון
תרס''ד מדווח מוה''ר יעקב יוסף סלונים 13 :
"ביום השישי לשבוע החולף, עזב כבוד
הרה''ג החסיד המפורסם מו''ה שלמה יהודה ליב אליעזראוו שליט''א רב עדת האשכנזים
בעיה''ק חברון ת''ו, את העיר הזאת, ללכת חוצה לארץ על ירחי מספר, לעשות שמה לטובת
עיה''ק חברון ת''ו, לחיזוק ישוב ארץ ישראל בעיר הזאת בכלל, ולטובת מוסדותיה בפרט"...
כאשר נסע לסמרקנד, מילא את מקומו כרב העדה האשכנזית בחברון, גיסו הרב מענדל
נאה.
בפעם הראשונה שיצא הרב אליעזרוב לשד"רות לאחר עלותו על כס הרבנות
בחברון, התקשו בני עדת חברון להיפרד מרבם החדש. הקהילה האשכנזית כולה באו ללוותו,
יחד עם רבה הספרדי של העיר ה"שדי חמד", וראשי הקהילה הספרדית. הרב יעקב
יוסף סלונים תיאר בעיתון 'חבצלת' את הפרידה המרגשת במהלכה ירדו דמעות מעיני רבים:
"...מרסיסי הדמע שהתנוצצו על פני כל המון מלויו, ומרגשות ברכותיהם
שהתפרצו בחמימות יתירה מעומק הלב, ומריבוי עתירותיהם, כי יזכו לשוב לראותו בשובו
אל נוהו ואל צאן מרעיתו.
גם רסיסי הדמע שהתפרצו בזרם מעיני הרב שליט"א, וכנחלים נטיו על פניו
הטהורים, עדים נאמנים המה, עד כמה קשתה עליו פרידתו מעירו וצאן קדשיו, ומנטעי
שעשועיו, הם המה התלמוד תורה לתשב"ר והישיבה לפרחי תלמידי חכמים אשר בשם
"מגן אבות" תכונה, ויתר המוסדות הנעלים, אשר בעמלו הרב וחירוף נפשו,
החלו זה עתה להתפתח.
אמנם כן, קשה עלינו מאוד פרידתך רבינו הנכבד, ואף גם תחוש נפשינו בצערך
עתה".
בפועל
שהה הרב אליעזרוב בחוץ לארץ - לא ''ירחי מספר'', אלא יותר משנתיים ימים. עם בואו
לרוסיה נסע לליובאוויטש, לדון עם הרבי הרש''ב בדבר הטבת מצבה הגשמי והרוחני של
העיר, וכן בדבר סיפוח הישיבה ''מגן אבות'' לישיבת ''תומכי תמימים'' בליובאוויטש.
מלבד זאת דנו גם בדבר יסוד ועד מיוחד ברוסיה שיתעניין תמיד בהטבת מצבה של חברון.
יחד
עם השליחות הזאת קיבל עליו הרב אליעזרוב גם הפעם את שד''רות העדה הספרדית למדינות
גרוזיה ובוכרה.
אסיפת וועד הקהילה לקראת שנת תרס"ד
לפנינו
נוסח אגרת קצרה ששיגר הרב אליעזרוב בה' אלול תרס"ד, אל אנשי וועד הקהילה
בסמרקנד, לדון במצב הקהילה:
עת
יתקע בשופר, יכתבו ויחתמו לחיים טובים לאלתר בספר, כבוד אהובי ואוהבי, ידידי
חביבי, הטובים והישרים, המה הגיבורים, מעלת הוועד הנבחר, מעם בחר, הק"ק
דפע"ת הנ"ז יחש"ל יצ"ו, והי' אדירם אמן.
לשלום
אין קץ, אחי,
אבקשה
נא את שאהבה נפשי, להוועד נא יחד ליל מוצאי שבת קודש הזה אחר הבדלה לבית החותם
ראשון הי"ו ושם יאזינו את לחשי, כי דבר נחוץ לי למעלתם. בטחוני כי יעשו לשמור
מוצא שפתם, ולמען אדע שכשם שאני בא בע"ה לראות, כך מעלתם נכונים ובאים לראות,
יחתמו נא את ידיהם בזה לאות, ובכן תולה ארץ על בלימה, יטיב להם הכתיבה והחתימה,
כעתירת יד"ע מעתיר בעדם עתרת החיים והשלום...
חודשים
אחדים לאחר מכן, בג' טבת תרס''ה, כותב הרב אליעזרוב מסמרקנד אל גיסו הרב נאה:
להודיעכם
ממצב תלאותי כי רבו מאד בהנסיעה הזאת יותר משלש הנסיעות שעברו גם יחד . . עתה
בעזרה''י הנני עומד על פרק הנסיעה מפה המדינה ביום ה' הבעל''ט . . עליתי בהסכמה
לעשות עולת חובתי בשליחות גו''ד היינו קאווקאז. והנה בעתה זה כחודש ימים הגיעו
שמועות מגו''ד כי לא אליכם פרצה שם מחלת החלירע רח''ל . . הסכמתי לנסוע לבאקו
כנ''ל, ועד בואי לבאקו עוד יעברו שני שבועות ושם בעזרה''י אראה אם אך אפשר לנסוע
לגורגייא אסע צלחה תיכף ומיד בעזרה''י, ואם לאו אסע מבאקו ישר לליובאוויטש
בעזרה''י כי גם בלאו הכי היה הסכמת כ''ק אדמו''ר שליט''א כי אשוב לליובאוויטש טרם
נסעי אהקת''ו.
הרב אליעזרוב אמנם נסע לגרוזיה ומשם לליובאוויטש. בחודשי
הקיץ של שנת תרס''ה הוא היה בליובאוויטש, ומשם שלחו הרבי הרש''ב, עם אגרות המלצה,
לנגידי אנ''ש בריגה שבלטביה. נסיעה זו היתה קשורה לקניית חצר רומנו בחברון.
אחר
כך הוא חזר לליובאוויטש ועזר לרבי הרש''ב לארגן את ה''ועד החברוני'' בחודש תמוז.
בתשרי תרס''ו הוא נסע שוב לריגה ובשלהי חורף תרס''ו חזר לחברון.
שליחותו הרביעית
במשך השנים תרס''ו-תרס"ז נוצרו חילוקי
דעות בקשר להנהגת ''כולל חב''ד'' בכלל וחיזוק הישוב החב''די בחברון בפרט. חילוקי דעות
אלו הפכו לשערוריה בארץ הקודש ובחוץ לארץ. מצב זה, ועוד סיבות אשר הרב אליעזרוב מאריך
בהן באגרת שלפנינו, מנעו ממנו להתיישב הפעם בקביעות בארץ. בחברון עשה הפעם הרב
אליעזרוב פחות משנה, עד שהמצב הכריחו לנסוע בשד''רות נוספת מטעם העדה הספרדית
לבוכרה.
על הנסיעה הזו כתב הרב אליעזרוב אל הרבי
הרש"ב בי''ד טבת תרס''ז:
עתה באתי אך בהנוגע בשאלת נסיעתי
בשליחות רבני וחכמי הספרדים הי''ו דפעיקות''ו, וראשית הנני בהודאה והלל לה' אשר
נתנני לחן וחסד בעיני מרן כ''ק אדמו''ר שליט''א, לנטות עלי חסדו לבקש פדות לפיזור
נפשי שלא אצטרך לנדוד עוד ח''ו, אשר עניתי בדרך כחי ברו''ג זה ארבע עשרה שנה ויותר
. . אך לדאבון לבבי הפעם הזה מוכרח אני להציע לפניו עיקרי המניעות החזקות המפריעות
אותי בזה,
ומה מאד עגמה נפשי בעבור זה, אך אונס
רחמנא פטרי' . . אחרי אשוב מנסיעה זאת לאהקת''ו בעזרה''י אז אפשר שאוכל לשבת ישיבת
קבע פעיקות''ו . . לא אסע בשליחותי זאת כי אם ברשותו ומרצונו הטוב בלי שום הקפדא
ואי רצון ח''ו, ואומר הנני לרצונו ככל אשר יגזור אומר . . הן אמת שכן הוא הדבר אשר
לפי המצב בכללות ענינינו נחוץ מאד ישיבתי פעיקות''ו כמ''ש מרן כ''ק אדמו''ר
שליט''א, אך גם היותי במחנה קדשו ליובאוויטש גם זה נחוץ ומוכרח בכללות ענינינו . .
להתייעץ היטב פנים אל פנים . . ובעזרה''י אקוה לגמור שליחותי זאת במשך שמונה
חדשים.
הרבי הרש''ב קיבל את דבריו, וביום ב'
דראש חודש אדר משיב לו 14 :
מכתבי כבודו נכון הגיעני. והנה בדבר
נסיעתו לבוכארא בפעם הזה ראיתי אשר הדבר נחוץ לו ואי אפשר לדחות הדבר. כן גם
נסיעתו לליובאוויטש נחוצה היא באיזה אופן שיתתווכו הענינים. ולזאת הסכמתי לו
בטע''ג על שם הריד"פ שי' למען יוכל לעשות ההכנה הנחוצה לו והשי''ת יצליח
דרכו.
את תחילת דרכו עשה לליובאוויטש. בי''א
ניסן כותב הרבי הרש''ב 15 , ''ש''ב הרש''ל שי' מאה''ק עדיין לא בא
לפה, בטח יבוא אי''ה ימים אלו''. ובכ''ד ניסן כותב הרבי 16 , ''ש''ב הרש''ל יחשוב לנסוע מפה אי''ה
שבוע הבע''ל''.
בח' אייר תרס"ז כותב הרבי
הרש"ב אל בנו הרבי הריי"צ ומשפחתו 17 :
ידידינו ש''ב הרש''ל שי' נסע היום לבוכארא
דרך מאסקווא. ממאסקווא נוסע אחד ממכיריו מדיירי סאמארקאנד אשר ממתין עליו ויסעו
מחר אי''ה ממאסקווא. והשי''ת יצליח דרכו.
בבוכרה
שהה הרב אליעזרוב בשליחות זו כשנה לערך, עד קיץ שנת תרס"ח. בז' אדר שני
תרס''ח כותב לו הרבי הרש''ב לבוכרה18:
הנה ידוע
לכבודו גודל תשוקתי שיהיה כבודו בביתו וישגיח על כל הענינים הידועים ובלתי ידועים
כו' . . הנני מבקש את כבודו להודיעיני משלומו הטוב ומבריאותו, וכמה עוד צריך להיות
בנסיעתו ובאיזה זמן יחשוב להיות אי''ה פה, הכל יודיעני נא באר היטב.
בחורף
תרס''ט היה הרב אליעזרוב בליובאוויטש, ובחודש שבט חזר לביתו בחברון.
הפוסק הרב נאה כממלא מקום
במשך השנים עת"ר-תער"ב, שהה הרב אליעזרוב בליובאוויטש. הרב
אליעזרוב לא רצה לזנוח את יהודי סמרקנד, לכן ביקש את אחיינו הפוסק הנודע רבי אברהם
חיים נאה לנסוע במקומו לסמרקנד. הרב נאה שהיה אז צעיר לימים, נענה לבקשה בחיוב
ובברכת הרבי הרש"ב יצא לסמרקנד ופעל בה גדולות ונצורות לביצור מצב הדת,
להרבצת התורה והפצת מעיינות החסידות.
לפני הגיעו לסמרקנד, שם פעמיו לעיר בוכרה, שם שהה בבית רב העיר הרב חזקיה
רבין, שכאמור אירח פעמים רבות את דודו הרב אליעזרוב. לאחר שהגיע לסמרקנד, שינה אף
הוא את שם משפחתו, אם כי באופן זמני, מנאה ל"מאנדליאוו" – היינו בן
מענדל, כשהכוונה לאביו הרב מענדל נאה.
הגרא"ח נאה למד במהירות רבה את השפה הבוכרית, ואף התלבש בבגדים
הנהוגים בקהילה המקומית ומילא את מקום דודו בהצלחה רבה. הוא כיהן כרב ואב"ד
סמרקנד, לימד תורה נערים ומבוגרים, ועשה רבות לחיזוק היהדות והחסידות.
בהסכמת דודו, אף הוציא את הספר "חנוך לנער" ובו דיני תפילין
ומנהגי בר מצוה. את הספר כתב בעברית ובבוכרית ובו תיבל גם דברי חסידות.
לאחר שנתיים, יצא הרב נאה את סמרקנד, ולאחר ביקור בליובאוויטש שב לארץ
הקודש. כעבור מספר שנים, התיישב בשכונת הבוכרים בירושלים, וכל מה שלמד בסמרקנד –
השפה והמנהגים, היו לו שימושיים ביותר ובשנים יותר מאוחרות, אף התמנה לרב ומורה
צדק בשכונת הבוכרים.
על שליחותו של הרב נאה בבוכרה ופעלו הרב יסופר להלן בהמשך הפרק.
במהלך שהותו בליובאוויטש בשנים אלו, הורה הרבי הרש"ב לרב אליעזרוב,
לחדש את המניין בבית כנסת "אברהם אבינו" נחלת אדמו"ר האמצעי, והוא אכן
ערך רשימה של חשובי חסידי חב"ד שיקבעו בו את מקום תפילתם עם סדרי לימוד
חסידות. כאשר שב לחברון, קבע הרב אליעזרוב עצמו את מקום תפילתו יחד עם המניין
שחודש בהוראת הרבי הרש"ב.
בשנים אלו התעסק הרב אליעזרוב יחד עם גיסו הרב מענדל נאה והרב שלמה זלמן
הבלין, בנושא העברת נחלות הרבי הרש"ב על שמו. הרבי הרש"ב רכש בתים
בחברון אלא שבגלל בעיה בחוקי השלטון הטורקי הם לא היו רשומים על שמו, ובתקופה זו
ביקש הרבי הרש"ב להעביר את הבתים ובהם בניין ישיבת "תורת אמת", על
שמו. לאחר מאמצים מרובים הצליח הדבר, לנחת רוח הרבי הרש"ב.
'יחידות' אצל אדמו"ר הרש"ב
במכתב לר"ש הויזמאן מחנוכה תרע"א, מספר הרב אליעזרוב בפרטיות על
"יחידות" נדירה לה זכה בתקופה ההיא אצל הרבי הרש"ב:
"באתי לפה אור כ"ד אלול, ועד אור ליום ח' חשון לא זכיתי להיכנס
ביחידות לפני מרן כ"ק אדמו"ר שליט"א, הגם כי זכיתי לקבל פני קדשו
שליט"א בכל יום ובפנים מסבירות ומפיקות רצון ב"ה, אך לא בעת המוכשר לדבר
מעניינים פנימיים, ובפרט בענינים המכאיבים על כל לב כמו עניני עיקות"ו.
והאורחים באים בכל יום רבים ונכבדים, ועומדים צפופים ודוחקים את השעה מאד
להכנס ביחידות, כי בעלי מו"מ המה ואין באפשרם להתעכב כלל, וזמן יחידות שלהם
מעט במספר מינוטין, והמרבה לא ירבה יותר מחצי שעה, מה שאין כן אני שנחשב לבן בית
ומתעכב בלאו הכי, ונדרש ליחידות אתי זמן מרובה איזה שעות, על כן נדחה היחידות אתי
לזמן המוכשר לזה, ומרן כ"ק אדמו"ר שליט"א הגביל זמן ליחידות בעדי
באור ליום י"ב כסלו, יום אחד לפני נסיעתו צלחה, וגם באותה הלילה לא היה מופנה
מכמה יחידות שקדמוני.
מובן כי לא היה באפשרי כלל להאריך הדיבור אתו, ובפרט בעניני עיקות"ו
הארוכים מארץ ומסובכים מאד, אשר לכל פרט נדרש יחידות לילה שלמה לכל הפחות, מהם
עניני עצמי, הכולל, עיקות"ו, הנחלאות, הישיבה, ומה אבחר ומה אדחה ובמה אפתח
כו'.
מובן כי הייתי מוכרח לקצר מאד במקום שהיה נחוץ להאריך מאד, וגם בהקיצור הזה
עבר ד' שעות, כשבאתי בענין הישיבה דעיקות"ו היה תשובתו לתמוך באלף רובל-כסף
לשנה לישיבת מגן אבות הוא באפשרות בעזרה"י, אך שיהיה כדאי עכ"פ מעט מצד
המקבלים היינו שיתמידו בלימודם ובפרט בלימוד הדא"ח, שזה עיקר המכוון, ושישימו
לבבם לפנימיות הדברים ולחזור עליהם הרבה להבין לדעת את ה' את עבודתו ואת תורתו, לא
להיות שמחים בעבודתם וידיעתם הגם שאינם מבינים כלום".
במכתב נוסף מחודש סיון היינו מספר שבחודש אייר באותה שנה הוא ישב יחד עם
ראשי אגודת "תומכי תמימים" במחיצת הרבי הרש"ב נ"ע שלש שעות
ורבע ברציפות, ואז הוחלט על ידי הרבי לשלוח קבוצה מובחרת ומשפיע כדי לחזק את
עיה"ק חברון.
נסיעה חמישית בימי מלחמה
כשהתחילה
מלחמת העולם הראשונה, בקיץ תרע''ד, גורשו מהארץ כל אזרחי רוסיה. גם הרב אליעזרוב נסע
אז מארץ הקודש לשד''רות נוספת וממושכת לבוכרה.
באותן שנים הקים הרב אליעזרוב רשת של תלמודי
תורה לילדי העדה הבוכרית, בערים הגדולות סמרקנד וטשקנט ובכמה עיירות בסביבה. כמו כן
בנה בתי כנסת ומקוואות טהרה במקומות שהיו מרוחקים מהריכוזים היהודיים הגדולים.
וכך
כותב לו הרבי הרש"ב בעניין זה לסמרקנד, באגרת קודש מחודש כסלו תרע''ז19:
כבוד ידיד
נפשי הרה"ח המפורסם נכבד ומרומם יר"א כו' מו"ה שלמה יהודא ליב
נ"י
אחדשה"ט.
ת"ל
בעד החוה"ש כה לחי. נתקבל מכבודו טע"ג פעראוואד [העברה בנקאית] על סך
אלף רו"כ, ובאשר בני יחי' הוא בפעטרבורג (ויבוא אי"ה שבוע זו) קבלתי אני
מהבאנק, בטח זה לתשלום החוב, ושתיים נהניתי א' אשר מוצא שפתיו והבטחתו נתקיים,
והב' אשר ת"ל ביכולת כבודו להשלים החוב.
ונא
מכבודו להודיעיני משלומו ובריאותו ומה מלאכתו כעת אם עוסק בישיבה, ואם מוצא נחת
רוח ועונג במלאכתו, ואם מקבל איזה ידיעות מביתו מכבוד אביו שאר בשרי ידיד נפשי יחי'
ומבני ביתו יחיו מה נעשה עמהם. והשי"ת יצליח לכבודו בכל עניניו ויהיה במנוחה
ושלוה בכל פרט. כב"ב יחיו ב"ה בחיים ושלום כה יתן ה' על להבא.
ויקבל
החוה"ש והברכה מאדה"ש כאוות נפשו וידי"ע דורש שלומו מלב ונפש חפצה
תמיד כל הימים.
על
אגרת זו ציין הרב אליעזרוב מעבר לדף, "ב"ה קיבלתיו ביום ה' י"ט
כסלו עזרת"ה [=ה'תרע"ז]. סמרקנד".
כעבור
שנתיים וחצי, באגרת מח''י תמוז תרע"ט, כותב לו הרבי הרש"ב20:
יכתוב נא
כבודו מה נעשה עמדו, איך בריאותו ושלומו, איה הוא כל משך הזמן ואיך מחייתו, ומה
נעשה בהישיבה שלו. צמאה נפשי לידע מכבודו ומכל פרטיו ואם קבל ידיעות מביתו ומאביו
שאר בשרי הרב יחי'.
אפשר
ביכולתו לנסוע לביתו שלום, והשי"ת ישמור אותו ויצליח לו בכל עניניו בגשמיות
וברוחניות, ונזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן, כנפשו ונפש תדרשנו לטובה באהבה
רבה מלב ונפש חפצה תמיד כל הימים.
קשר הרבי הרש"ב עם יהודי בוכרה
הרב אליעזרוב שעסק בהפצת התורה וחיזוק היהדות
בבוכרה, שימש גם כ'גשר' של קשר וחיבור בין יהודי המקום ובין הרבי הרש"ב.
נראה כי הרב אליעזרוב, וכן השלוחים שלאחריו, ידעו
לזהות בקרב צאן מרעיתם מי ומי המתאימים להיות מקורבים או גם חסידים ממש, ולצד
קירובם לתורה, קירבו אותם גם לחסידות בכלל ולרבותינו נשיאינו בפרט. כיון שכך, החלו
עוד ועוד מיהודי בוכרה לראות עצמם כחסידים של הרבי הרש"ב, וחלקם אף נסעו אליו
ובקרו בהיכלו וזכו לקבל הדרכה וברכה אישית.
כך,
לדוגמה, אנו מוצאים ברשימותיו של הרבי הריי"צ, על קשר מיוחד שהיה לרבי
הרש"ב עם אחד מעשירי ונכבדי יהדות בוכרה, הגביר אלישע יהודיוב. ביומנו מתקופת
ביקורו בארץ הקודש בשנת תרפ"ט (ראה בהרחבה להלן עמוד ##), כותב הרבי
הריי"צ, "הנני מבקר את מי שהיה גביר עצום ונודע ברוב צדקות, וזכה
אשר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע בירך
אותו בבנים, ויצו עליו לבנות לו בית בירושלים ת"ו, וזה
נשאר לו אחרי אשר הניח כל בתיו בסמארקאנד – שמו אלישע יהודיוב".
מעשים מופלאים במחיצתו
בקרב יהודי בוכרה התהלכו סיפורים רבים על
מעשים מופלאים שנראו באותם ימים במחיצתו של הרב אליעזרוב. אחד הסיפורים עסק בקצב
יהודי מסמרקנד שהרב אליעזרוב הורה לו למכור אך ורק בשר שלא התעוררה לגביו כל שאלה
הלכתית. הוא שלח אליו את תלמידו הרב יוסף אלייב לעבוד אצלו בשחיטה. הרב יוסף אלייב
הקפיד כמצוות רבו ללא פשרות.
בשלב מסוים נקעה נפשו של הקצב מהחמרותיו של הרב
אליעזרוב ותלמידו המשגיח, שבגינן הוטרפו בהמות רבות ונזק כספי רב הוסב לו. באחת
הפעמים שוב הייתה 'שאלה' על בהמה שנשחטה, והקצב המתוסכל מהמצב אמר לרב אלייב:
"תן לי למכור את הסחורה, אני בהפסדים גדולים, אל תספר שזה 'ספק'". הרב
אלייב ענה לו: "אתה רוצה שאשתוק?!" ויצא מחנותו של הקצב והחל לצעוק בקול
גדול לכל העוברים ושבים "טריפה, טריפה"! מששמעו האנשים את הקריאות,
התקרבו אליו והוא סיפר שהבשר לא כשר ויזהרו להיכשל.
הקצב שמע על כל זאת ודמו רתח מזעם. בעודו
להוט לנקמה, שילם סכום כסף נכבד לגוי אוזבקי על מנת לרצוח את הרב אלייב רחמנא
ליצלן.
למחרת, כאשר לפנות בוקר יצא הרב אלייב לדרכו
למלאכת השחיטה, בהמשך הדרך ארב לו אותו אוזבק שזמם להרגו.
כשחזר האוזבק אל הקצב שאלו הקצב האם המשימה
הושלמה, ענה לו האוזבק הגוי: "ביקשת ממני להרוג בן אדם, אבל איני יכול להרוג
מלאך! מעל ראשו היה לפיד של אש, לא יכולתי לגעת בו!"
הרב אליעזרוב נאלץ לעזוב
בימי מלחמת העולם הראשונה שהה הרב אליעזרוב בסמרקנד. במהלך המלחמה התחוללה
המהפכה הקומוניסטית וחיילי הצבא האדום נכנסו גם למדינת בוכרה שהיתה כבר שנים רבות
מדינה עצמאית אבל מסופחת לרוסיה, ובימי המהפכה שאפו הקומוניסטים להשתלט בצורה
מעשית על המדינה.
הצבא האדום נכנס למדינה לקראת חג הפסח שנת תר"פ, והמלחמה שליוותה את
כניסתם הקשתה על יהודי סמרקנד להשיג בשר ויין כשרים לפסח. הרב אליעזרוב סיכן את
עצמו, הגיע אל המפקד העליון של הצבא האדום באזור, והפציר בו לאפשר ליהודים לשחוט
בשר כשר לפסח, ואף לתת להם מקום להכנת יין כשר לקראת החג. הוא מצא חן בעיני המפקד,
והלה הבטיח לו למלא את בקשתו ואף קבע תאריך ליום השחיטה.
מסיבותיו שלו, החליט הרב אליעזרוב להקדים את השחיטה מספר ימים לפני המוסכם,
ולאחר שסיים לשחוט את הבשר ביקש ממנו המפקד לתת את הנשאר מהבשר לחייליו. בדיקה
קצרה העלתה שהבשר הספיק להתקלקל ולאחר חקירה ודרישה נודע לחיילים שהסיבה לכך היתה
הקדמת השחיטה. רגוזים מתאוות הבשר שלא באה על סיפוקה, גמרו החיילים אומר לנקום ברב
אליעזרוב ולהרגו נפש.
איכשהו נודע לו על מזימתם והוא ירד למחתרת, אך החיילים ערכו אחריו מרדף. היה
זה בשביעי של פסח תר"פ. הרב אליעזרוב נאלץ להימלט מבית לבית וממרתף למרתף כדי
שלא ימצאוהו, עד שבדרך לא דרך יצא מהעיר עם עוד שניים שהיו מבוקשים על ידי הצבא.
השלושה נסעו כתשעה חודשים בדרכים לא דרכים, עברו מדבריות זרועי סכנות, חיות רעות
ושודדים.
צר היה לו על עוזבו את סמרקנד וכואב היה לו גם על כי איבד תשובות מרובות
שכתב בנוגע לשמות גיטין, אותן החל לסדר כספר והכל אבד בעת הבריחה.
תלאות בדרך לארץ ישראל
בעוברם במדינת אפגניסטן אירעו להם כמה ניסים שאותם רשם הרב אליעזרוב למזכרת:
באחד ממסעיהם, לאחר שעות מרובות של רכיבה על גמלים, עצרום כמה רוכבי סוסים
מזויינים, בני שבט פראי שישב באותו איזור, והם הוליכום אל המושל שלהם לדעת מה יעלה
בגורלם, ובינתיים התקבצו והלכו איתם עוד המון רב מבני אותו שבט, והשרב היה גדול
ויצמאו למים, אך איש לא ריחם עליהם ורק בה' בטחו שיושיעם. לפתע, ללא כל סיבה,
עזבום אותם פראים לנפשם ואפשרו להם להמשיך בדרכם.
וסיפור נוסף: בעשרה בטבת תרפ"א הגיעו השלושה לקאבול בירת אפגניסטן, בה
שהו מספר ימים ומשם המשיכו בדרכם להודו. באחד המשעולים ההרריים שליד קאבול, בהיותו
שקוע במחשבותיו, איבד הרב אליעזרוב את הקשר עם הקבוצה שעמה הלך. דל העט לתאר את
תחושתו במצב זה, אך הוא לא איבד את עשתונותיו ונשא עיניו למרום בתפילה. כעבור
מחצית השעה הרגיש אחד מחבריו למסע בהעדרו וחזר על עקבותיו כדי לחפשו, ובחסד ה'
נפגשו. [מעשה זה אירע בעש"ק כ"ז בטבת].
מסיים הרב אליעזרוב על שני המעשים: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
גם בדרכים הקשות לא הסיח הרב אליעזרוב את דעתו ממשנתו, ובאחד הכפרים אף
נדרש לשאלת עגונה. הוא התיישב בדבר, ובהגיעו לירושלים התכתב על כך עם ידידו
הגרי"ז מינצברג זצ"ל. מבומבי הפליג באנייה לפורט סעיד שבמצרים, שם עלה
על הרכבת הראשונה שיצאה בדרכה לארץ ישראל והגיע למחוז חפצו הנכסף - ירושלים. רגליו
עמדו בשערי עיר הקודש בי"ב ניסן תרפ"א.
סדרים בעיר כרצונו
עשרות שנים מאוחר יותר, תיאר ברשימותיו החסיד רבי שמחה גורודצקי, שלימים היה
בעצמו שליח של רבותינו נשיאינו בבוכרה, את פעלו הרב של הרב אליעזרוב בשליחותו.
מרשימות אלו עולים פרטים נוספים על פעילותו של הרב אליעזרוב,
וכן כי הרב אליעזרוב אף נאסר על ידי השלטונות בעקבות פעולותיו בסמרקנד :
בשנת תר"ן בערך, שלח האדמו"ר ר' שלום דובער נ"ע מליובאוויטש
את הרב דחברון הרב ר' שלמה לייב אליעזרוב למסע אצל היהודים הבוכרים בכל מושבותיהם,
כדי לברר ולתקן את מצבם הרוחני.
הרב אליעזרוב בא לסמרקנד כמצות האדמו"ר נ"ע, וראה את מצבם הרוחני
האיום: כל המקוואות פסולות, השחיטה במצב גרוע ביותר וכדומה, וכל זה נובע מחמת הפשטות
והבורות שלהם וחוסר מנהיגות שתדריכם.
סיפר הר"ר שלמה לייב, למשל, כשבא לבית המטבחים שם שוחטים כבשים למאות,
וראה שהשוחט לוקח מדי פעם את סכין השחיטה שתלוי לו בצדו, ומשחיז אותו באבן השחזה התלוי
לו בצדו השני ושוחט. ביקש ממנו את הסכין, והעיר לו שיש כאן פגימה, וענה לו, שהוא שחט
בצד השני של הסכין, במקום שאין פגימה.
אחר כך ראה שסופר תשע כבשים לכשרים, והעשירי הוא מטריף, וחוזר חלילה. ושאלו:
מה זה? אמר לו: הרי כתוב והעשירי יהיה קודש, ועוד כאלו דברים של בורות שנוהגים כך מחוסר
ידיעה. גם בשמירת השבת לא דקדקו מחמת חסרון ידיעה.
אמנם היו באים לשם לפעמים חכמים מארץ ישראל, אבל לא הביטו בפנימיות המצב ולא
תקנו מאומה.
הרב מחברון - שלוחו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב - החליט להישאר שם ולתקן
מה שבידו.
הוא היה שם שבע שנים, בלי משפחתו שהיו באה"ק, ועסק בתיקוני המקוואות והשחיטה.
השי"ת נתן לו חן בעיני כל רואיו, והיהודים הבוכרים החזיקוהו לצדיק.
הרבה מהעשירים לקחוהו לשותף בעסקיהם כסגולה לפרנסה, ומהאחוזים שהיה מקבל משותפיו,
היה לו כסף לכל עניניו, לתיקון המקוואות ולבניית חדשים. כך פעל בסמרקנד, בטשקנט ובעוד
עיירות, ובמשך שבע השנים לא נשארה אף עיירה ומושבה אחת שיש בה יהודים בלי מקוה כשרה
ומתוקנת.
כן הביא מארץ ישראל שוחט שילמד אותם, ובעיקר את הצעירים מתושבי המקום, שידעו
את מלאכת השחיטה.
גם נשיא העיר, בשק כלנתרוף, היה מקרב את הרב מאד, ובנה במיוחד בשביל הרב עליית
בית על יד בית הכנסת, ושם היו לומדים התלמידים מלאכת השחיטה. אבל משום מה לא הצליח
ללמד את השוחטים, ועל כן הביא שוחט מדגיסטאן מעיר דרבנט.
אחר כך נסע לשנה לארץ ישראל וחזר. כאשר
בא חזרה לבוכרה, התחיל שוב ללמד את הבוכרים את מלאכת השחיטה, ובמשך הזמן נעשה שוחט
ר' יונה ארונוב (אשר נאסר על ידי הסובייטים בשנת תרצ"ד ומאז נעלמו עקבותיו).
הוא הצליח להעמיד שוחטים חסידים יראי אלקים ומתנהגים לפי שיטת חב"ד, וכן פעל הרבה
בענין שמירת השבת וכשרות.
הרב שלמה לייב פעל אצל הנשיא, שהיה לו כח מהממשלה לעשות סדרים בעיר כרצונו,
להפריד את היהודים מהישמעאלים, ולהקים עבורם שכונות יהודיות ללא תושבים גוים, וזה היה
לטובה גדולה ברוחניות.
הרב אליעזרוב נאסר ושוחרר
י.
ח. תושב סמרקנד שהיה עשיר גדול, נסע פעם לארץ ישראל ושהה שם מספר שנים. כאשר חזר סיפר
שיש בידו סמיכה לרבנות, ומכיון שהיו לו מכרים וקרובי משפחה, עזרו לו לקבל את הרבנות
ב"יד חזקה", וכן מינה עצמו ללמד שחיטה ולסמכם לשוחטים. רב זה היה מעדת האשכנזים
והוא פסק לפי שיטת המור"ם (כך כינו הבוכרים את הרמ"א).
ר'
שלמה ליב ראה את אשר פילל כמעט שכל הבנין שהוא עמל להקימו הנה יורד לתהום, וחשב איך
יוכל לקנות את התמימים שיבואו לצדו, וכך עשה. הוא פרסם היות שהרב הוא אשכנזי והפסקים
שלו הם לפי הרמ"א, וזה ברובו מחמיר, ועל כן יש הפסד גדול לקהילה ואילו היו פוסקים
לפי ה"בית יוסף" הספרדי היה עכ"פ חלק כשר.
הדבר
הצית מחלוקת רבה, והקהילה התפלגה לשנים.
מושל
העיר שמע את הצדדים, ואם כי מתחילה רצו להעמיד מתורגמן בין הרב ומושל העיר, אך רש"ל
דחה זאת, בטענו שהמושל יבין אותו היטב אף שאינו שולט בשפה הבוכרית על בוריה. וכן היה.
המושל פסק שהצדק עם הרב רש"ל, והוא יהיה מכאן ולהבא הרב הראשי לכל דבר.
אז
פרסם הרב רש"ל בחוצות שלא יאכלו מהשוחטים החדשים שהוסמכו על ידי האשכנזי, כי המאכלים
שיאכלו יהיו טריפה, ונעשה המצב מתוח כי בעלי המחלוקת רצו ממש להרגו, אך בע"ה הצליח
סוף סוף ובית השחיטה ניתן רק לרשותו ותחת השגחתו.
כך
נמשך הדבר שנים אחדות עד קום ממשלת הבולשביקים, ושוב הלשינו עליו לג.פ.או. והוא נאסר
על ידי הממשלה.
בנו
של הנשיא כלנתרוף, שהיה ממונה מאת הממשלה לראש "הג"א" (הגנה עצמית של
אנשי העיר), והיה ידידו של ר' שלמה לייב, חיפש ומצא איך להבהיל את הג.פ.או., הוא העמיד
תותחים על גגות הבתים וציוה לירות, וכשנשמעו קולות הירי שאלו אותו כראש "הג"א"
מה זה? וענה שהיהודים תושבי העיר עושים זה כמחאה על שאסרו את הרב אליעזרוב, וממשלת
העיר נמלכו במוסקבה כיצד לנהוג. לנין בעצמו ענה שישתדלו להשקיט את הענין, ולא לתת לדברים
של מרידות וכיוצא בזה להתפתח.
וכלנתרוף
הציע לפניהם, היות והרב הוא אזרח טורקי, שישחררוהו וישלחוהו למדינתו לארץ ישראל, ועצתו
נתקבלה, ושלחוהו לארץ ישראל וב"ה נסע בכבוד גדול, תחילה לאפגניסטן, ומשם לארץ
ישראל. כל זה היה כבר בשנת תר"פ.
פירי פירות בדרכי היהדות הנאמנה
בסך הכול שהה הרב אליעזרוב בבוכרה כחמש עשרה שנה לערך, במהלכן פעל גדולות
ונצורות.
לא קלה הייתה עבודתו והוא נתקל לא אחת בהתנגדויות של גורמים שונים, כמו בעלי
כח והשפעה שביקשו להצר את צעדיו ולהגביל את פעולותיו לביצור השחיטה הכשרה
והמקוואות, וגורמים אחרים שראו בפעולות הרב אליעזרוב איום על מעמדם בקהילה. ועם זאת התגבשה סביבו קבוצת תלמידים אמיצה, אשר
דבקה בו והלכה לפי פסקיו.
הללו הפכו לתלמידיו הקרובים, תלמידים אשר הפכו ברבות הימים לראשי משפחות
נכבדות בבוכרה וכל אחד מהם הפך בעצמו למוקד של השפעה יהודית במסירות נפש. וכך, חלק
נכבד מהמשפחות יוצאות בוכרה החיות כיום בארץ הקודש וברחבי תבל והולכות בדרכי
היהדות הנאמנה, וממשיכות את מסורת העדה הבוכרית תוך הקפדה על קלה כבחמורה, הם
משפחות צאצאי תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרב אליעזרוב.
רבי שלמה יהודה לייב זכה להעמיד תלמידים
הרבה וחלקם תפסו ברבות השנים תפקידי הנהגה בערי בוכרה. בין תלמידיו הבולטים היו
הרב חזקיה קייקוב, לימים רב הקהילה הבוכרית בסמרקנד, שהיה משכמו ומעלה ואודותיו
יסופר להלן, והשוחט הרב יוסף אלייב, המפורסם גם הוא בצדקותו, ועוד.
רב שכונת הבוכרים
הרב אליעזרוב חזר לארץ הקודש כאמור בערב
חג הפסח תרפ"א. הוא התיישב בשכונת הבוכרים בירושלים ,
והיה לרב השכונה. בשבתו בירושלים הוא עזר בחידוש הישיבה ''תורת אמת'' בשנת תרפ''ב,
וגם עמד בראש הנהלת ''כולל חב''ד''.
בעברו
ברחובות שכונת הבוכרים, היו בני המקום מקדמים את פניו בחרדת קודש ובהדרת כבוד.
בשבתו בשכונת הבוכרים בירושלים, המשיך במה שהחל בסמרקנד. כשנוכח לדעת שנשים
רבות בשכונה אינן יודעות את סדר הכשרת הבשר ומליחתו, לא חס הרב אליעזרוב על כבודו,
אסף את כל הנשים במרכז השכונה והדגים לפניהן את תהליך ההכשרה מתחילתו ועד סופו.
הוא עשה כך מספר פעמים, עד שהיה בטוח שאכן הבינו את התהליך.
סיפר לימין הגאון החסיד רבי שמואל אלעזר הלפרין ע"ה, יו"ר איגוד
צאצאי אדמו"ר הזקן:
"מימי ילדותי חקוקה בי היטב דמותו האצילה של שאר בשרי, רבה של חברון –
בהיותו רבה של שכונת הבוכרים. באיזו חרדת קודש בלתי מצויה היו מקבלים פניו כל
תושבי השכונה, בעברו באחת מסמטאותיה, בקימה, בקידה ובנשיקות כפיים".
המשך הקשר עם יהדות בוכרה
תלמידיו מסמרקנד המשיכו לעמוד עמו בקשר מכתבים. כך הוא נדרש באחת השנים
לשאלת המצות שנאפו מקמח שאינו כשר לפסח בשעת הדחק, ולא השיב להם תשובה לפני שנועץ
וקיבל חוות דעת מחשובי רבני ירושלים בעת ההיא.
וכך כותב להם הרב אליעזרוב בעניין זה, בי"ב שבט תר"צ21:
לכבוד הידידים היקרים יראי ה' המסובלים במצות ה' כו' הק"ק בעי"ת
סמרקנד ה' עליהם יחיו, ובראשם ידידי היקר הנכבד ומאד נעלה כו' מר מו' ברוך
יצ"ו בהר"ר אברהם כלנתרוף נ"ע, יחד כולם יצו ה' עליכם את הברכה ואת
השלום כיר"א.
על דבר שאלתכם שאין באפשרכם בשום אופן להשיג חיטים ולטוחנם בכשרות לשם מצה
של פסח זה הבעל"ט, כנהוג בכל ישראל, וכן היה גם מנהגכם הטוב בכל שנה לעשות
הכל על צד היותר טוב. ועתה שאלתם בשעת הדחק כו' הזה, אם מותר לכם לקנות קמח למצה
מהטחנה הגדולה "האירופית" שבעירכם.
עוד שאלתם אם ח"ו גם קמח זה מהטחנה הנ"ל לא תוכלו להשיג, אם מותר
לכם לקנות קמח מהשוק כל אשר תשיגו, ואמרתם שתוכלו לקנות הקמח כיציאתו מהטחנה יחד
עם הסובין, ואתם בבתיכם תרקדו את הקמח בזהירות לשם מצה של פסח.
יפה שאלתם ושאלה גדולה שאלתם, יישר כחכם לעבודתו ית' וית', והנה נתייעצתי
בכל זה עם הרבנים הגאונים דפעיקות"ו שליט"א, ולאחר העיון היטב
בדתוה"ק עלתה הסכמתנו כך.
אם בשום אופן אין אתם יכולים להשיג חטים ולטוחנם בהכשר גמור כנהוג בכל
ישראל, אז האופן הראשון לקנות הקמח מהטחנה הגדולה "האירופית" הוא יותר
בהכשר. ואם ח"ו לא תוכלו להשיג גם קמח זה, אז תוכלו לקנות גם קמח מהשוק כל
אשר תוכלו להשיג, ותרקדו הקמח בבתיכם כאשר כתבתם כנ"ל, ובפירוש שתתעסקו
באפיית המצות בכל הזריזות יותר ויותר.
אך דעו כי כל זה שהתרנו לכם הוא מחמת הדחק כו', ולא התרנו רק בהוראת שעה
בפסח דשנתינו זאת תר"ץ, לא להלכה קבועה ח"ו לפסחים אחרים הבעל"ט,
וגם בפסח זה בעל נפש שאפשר לו להספיק עצמו כל ימי הפסח באכילת אורז כמנהגכם הקדום,
ובתפוחי אדמה וכדומה, ולמעט מאכילת מצה זאת כל מה דאפשר הרי זה משובח.
ואת חג המצות תחגוהו בכשרות בשמחות ודיצות, ולשנה הבאה בירושלים
תובב"א, כעתירת ידידכם אוהבכם הנאמן הכותב וחותם בשם הרבנים הגאונים
דפעיקת"ו שליט"א.
מצפה לישועה, שיל"א יצ"ו
וכך, עוד שאלות הלכתיות רבות, נשלחו אליו מסמרקנד לירושלים.
כאשר הגיעה קבוצה מבני סמרקנד לירושלים, ובהגיעם היתה שעת לילה מאוחרת, לא
היססו לדפוק על דלת ביתו של מורם ורבם הנערץ, ואכן הרב אליעזרוב מיהר להכניסם אל
ביתו ולדאוג לכל מחסורם, וכן לסייע להם להתאקלמות בירושלים.
בכ"ו
טבת תשי"ב נתבקש הרב אליעזרוב לישיבה של מעלה, והוא כבן תשעים שנה, ונטמן בהר
הזיתים בירושלים. שמו נשאר לתהילה ולברכה בפי כל יהודי בוכרה עוד ימים רבים, והללו
ערכו לו אזכרות בחודש פטירתו בכל מקומות מושבותיהם בארץ ישראל ובחו"ל.
כמה מתלמידיו מסמרקנד טמונים לצדו בהר הזיתים.
בחייהם ובמותם לא נפרדו.
כל נפש ערגה למוצא פיו
עוד שנים רבות לאחר פטירתו, שמו של הרב אליעזרוב היה זכור לטוב בפי תושבי
שכונת הבוכרים, וביום היארצייט שלו קיימו עצרות רבות משתתפים, בהן הספידוהו
בגעגועים רבים.
חצי יובל לאחר פטירתו, פורסם בעיתון "המודיע" מאמר של בן לעדת
בוכרה מתלמידיו ומעריציו, אשר כתב עליו דברים חמים22:
זכה רבנו רבי שלמה אליעזרוב זלה"ה, שבעת הזכרת שמו בתוך קהל ועדה,
יעמדו כולם לזכרו, וילוו בהערצה את רבנו שהפך לרבם ומנהיגם של יהודי בוכרה מימות
רוסיה של אותם ימים ועד לירושלים של שכונת הבוכרים.
ואולם ידע רבי שלמה זלה"ה למשוך העם וההמונים בנועם שפתיו, בהליכותיו
השקולים והמדודים, וברוחו הטובה והמושכת – אשר כל לב רחש לה כבוד וכל נפש ערגה
למוצא פיו.
בתקופת מנהיגותו ידע רבנו את הדרך לכבוש לבבות ואת הנתיב לאיחוד העם, ועל
כן העריצוהו יהודי בוכרה. כל מילה מפיו היתה קודש לעדה, וכל בקשה כבוד לעושהו. ולא
בכדי נאמרים הדברים - בכל ספרי ההיסטוריה של תולדות יהודי בוכרה, נזכרת משפחה זו
ברטט של קדושה ושמחה כאחת.
רבי ניסים תגי"ר ז"ל, מגדולי היסטוריוני בוכרה בתקופתנו, מעלה בספרו
"תולדות יהודי בוכרה" את גודלו והערצתו של רבי שלמה לייב אליעזרוב
זלה"ה.
"בן עשרים וחמש היה זצ"ל, כשנשלח על ידי חשובי הרבנים, בשליחות
'כולל חברון' לערי בוכרה. הרב הגיע לסמרקנד ויהודיה מצאו חן בעיניו, הוא מצא בקרבם
יהדות שורשית ומקורית, והסכים לשבת בסמרקנד ולהרביץ תורה וחסידות. הרב הצליח
בתפקידו: העמיד תלמידים רבים, ביניהם שוחטים מצוינים ומורי הוראה. גם התמסר
לענייני טהרת המשפחה, וזכה לבנות מקוואות רבות בסמרקנד ואגפיה. הרה"ג
אליעזרוב חולל מהפיכה גדולה בחיי יהדות בוכרה: הוא ישב בסמרקנד, אולם תורתו
ומצודתו היו פרושות לכל מרחבי ערי בוכרה. עד היום הזה זוכרים יהודי בוכרה את הרב
ומזכירים אותו לטובה ובהערצה רבה.
תלמידיו שעלו ארצה בשנים האחרונות עורכים בחודש טבת, אזכרות רבות משתתפים
בכל ערי ישראל, מקום שם נמצאים יוצאי בוכרה, ומתייחדים עם זכר רבם הנערץ.
כאשר חזר לישראל, בשנת תר"פ, לא נפרד מיהודי בוכרה, אוהביו ואהוביו,
ועד שארית ימיו גר בירושלים בשכונת הבוכרים.
מדברים אלה, אנו למדים על גודל מסירותו ונאמנותו לתפקיד קדוש זה, ואכן, אלה
שזכו לחיות במחיצתו לעמוד בארבע אמותיו, לשמוע את דברי קודשו ואהבתו העזה לבורא
יתברך, וכל אלה ששמעו את תפילתו המרוממת בבית הכנסת "מוסאיוף" את הברכות
ובעיקר את 'שלא עשני גוי', היו מזדעזעים מאימת הקודש שאפפה את מורנו ונסחפים
בעבותות התפילה והתרוממות הנפש עם מורם הגדול והחסיד.
נפשם של יוצאי בוכרה העולים החדשים, יוצאת לקראת אותה קריאה נאמנה של שושלת
חב"ד, וכל זאת נובע מאותו מעיין, מאותם מים חיים אשר השקה מורנו ורבנו את
תלמידיו, בני העדה הבוכרית, המייחלים לרועים נאמנים כדוגמת הנצר מבית לובאביץ',
אשר הפך לאגדה בקרב העדה הבוכרית ודוגמה לבני עדות המזרח".
אגרת
נט, אגרות קודש שלו כרך א עמוד קסד. [3]
אגרת
סב, אגרות קודש שלו כרך א עמוד קעב. [4]
[5] נכדו הגאון הרב דוב אליעזרוב
הסביר בכך, שעל ידי שהתינוק נאחז בזקן של אביו יש לו במה להיתפס ולהתקיים.
[6] נכדו של הרב אליעזרוב, הגאון רבי
דוב אליעזרוב ציין בנוגע למכתב זה, אשר בעל ה"ערוך השולחן" העריץ ונסע
לפרקים אל רבנו ה"צמח צדק", וזהו המקור להערכתו את רבי שלמה לייב.
מופיע בספרו
"שאילת שלמה" סימן סב, "כתיבת שם נהר בגט באופן שנחלק לנחלים
קטנים". [7]
מופיע בספרו
"שאילת שלמה" סימן ע, "בירור כתיבת שמות בוכארים". [8]
אגרת
קכד, אגרות קודש שלו כרך א עמוד ש. [9]
[10] אגרת קכה, אגרות קודש שלו כרך א עמוד שא.
אגרת
תתקנ*, אגרות קודש שלו כרך ד עמוד קעד. [11]
פאת שדה כללים מערכת א אות טז. [12]
עמוד 42. [13]
אגרת קס, אגרות קודש שלו כרך א עמוד שנז.
אגרת תתקסא, אגרות קודש שלו כרך ד עמוד ריא. [15]
אגרת תתקסד, אגרות קודש שלו כרך ד עמוד
רטז. [16]
אגרת תתקסז, אגרות קודש שלו כרך ד עמוד רכב. [17]
אגרת קפ [18]
אגרת תסג, אגרות קודש שלו כרך ב עמוד
תתכו.
[20] אגרת תקט, אגרות קודש שלו כרך ב
עמוד תתצז.
מופיע בספרו "שאילת שלמה" סימן ו,
"אפית מצות מקמח מן השוק בשעת הדחק". [21]
"המודיע",
כ"ג כסלו תשל"ז, חתום ה.י. בן אהרן חזק. [22]
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.