אדמו"ר הרש"ב ויהדות בוכרה
בתקופת
כ"ק אדמו"ר הרש"ב
אדמו"ר
הרש"ב ויהדות בוכרה
קירבה מיוחדת לקהילת בוכרה
עניין מרכזי בעבודת הקודש של כל נשיאי חב"ד
לדורותיהם, החל מתקופתו של כ"ק רבי שניאור זלמן מליאדי, האדמו"ר הזקן
מייסד חסידות חב"ד, היה חיזוק חיי היהדות בקהילות ישראל, קטנות כגדולות,
קרובות כרחוקות. מעת לעת היו האדמו"רים משגרים שלוחים מיוחדים כדי לעמוד על
מצב הקהילות ולחזק את מה שזקוק לחיזוק, לעודד ולרומם את רוחם של היהודים בכל מקום ומקום
לפי הצרכים המיוחדים לו.
כמו קודמיו, גם כ"ק אדמו"ר רבי שלום
דובער, אדמו"ר הרש"ב, הנשיא החמישי בשושלת נשיאי חב"ד, שלח שלוחים
מבין תלמידיו וחסידיו לערים ועיירות ברחבי רוסיה הלבנה ואוקראינה, בהן היה עיקר
הישוב היהודי באותם השנים, לפעול לחיזוק היהדות והחסידות בקהילות השונות, אם
על-ידי מינויים לרבנים, שוחטים ושאר כלי-קודש הגרים במקומות שליחותם בקביעות, ואם
במסעות התעוררות וחיזוק לפרקי זמן כאלה ואחרים.
בתוך פעולות ושליחויות אלו שעסק בהם אדמו"ר הרש"ב לחיזוק היהדות
בכל מקום שידו מגעת, היו לו – ולרבותינו נשיאינו שלאחריו - עניין מיוחד וקירבה
מיוחדת אל הקהילה המפוארת והעתיקה בישראל של יהדות בוכרה.
בבוכרה פעלו באותה עת קהילות יהודיות וותיקות
ומפוארות, ועשרות אלפי יהודים גרו בעריה השונות. יהודי בוכרה ברובם הגדול היו
תמימים ויראי שמים, רודפי צדקה וחסד, מתפללים ולומדים תורה בבתי הכנסת ושומרים באדיקות
ובמסירות רבה על מצוות היהדות הבסיסיות כמו מצוות החגים, כשרות המזון וטהרת
המשפחה.
ועם זאת, עקב ריחוקה של בוכרה ממרכזי התורה
והיהדות ברוסיה ובפולין, המוני העם לא היו תלמידי חכמים והיה צורך בהדרכה ותוספת
חיזוק לסידור לימודי תורה והלכה מאורגנים.
גם מוסדות חינוך לילדים על טהרת הקודש לא פעלו
בערי בוכרה בצורה מסודרת, וכן לא היו די ישיבות לתלמידים צעירים.
כך שמצד אחד יהודי קהילה ועדה זו ככלל הצטיינו
ביראת שמים, תמימות והקפדה מלאה על קיום המצוות, הן כיחידים והן כקהילות, אך מצד
שני עדיין היה כר נרחב לפעילות לחיזוק התורה והיהדות באזור זה. ואכן, חיבה יתירה
וקרבה מיוחדת נודעה לרבותינו נשיאינו לדורותיהם, לעדה שורשית זו.
כפי שעולה מן התיאורים הבאים בע"ה, מסתבר
אשר הקשר הרציף ורב השנים של רבותינו נשיאינו עם יהדות בוכרה החל כבר בראשית שנות
ה'תר"ן, עם שליחותו של הראשון לשלוחי רבותינו נשיאינו אדמו"רי חב"ד
ליהדות בוכרה, הלא הוא הגאון החסיד רבי שלמה יהודה לייב אליעזרוב זצ"ל.
"ארץ חפץ הראויה לזריעה טובה"
על
יחסו המיוחד של הרבי הרש"ב ליהודי בוכרה, אותם הוא מגדיר אשר "בפנימיותם
המה ארץ חפץ הראויה לזריעה טובה", ועד כמה עז היה רצונו לחזק את יהודי בוכרה
- אנו למדים מהאגרת הבאה, אותה כתב הרבי הרש"ב אל בנו הרבי הריי"צ, בז'
טבת תרע"ד, בהיותו במקום המנוחה במנטון שבצרפת1:
...והנה
בגוף הענין, כבר דברנו כמה פעמים (ובפרטיות דברנו בזה הפעם בעומקה של הדאציע דעניסאווקע). מי
יתן והיה כוחינו לייסד תלמוד תורה וישיבות בהאיים הרחוקים בארץ רוסיה כמו בקאווקאז
ובוכארי' וטורקעסטאן וכדומה הריקנים לגמרי ר"ל, והמקומות מסוגלים המה להשריש
בהם - בעזרתו יתברך - יראה טהורה והנהגה ישרה כי האנשים בכלל תמימים המה,
ובפנימיותם המה ארץ חפץ הראויה לזריעה טובה בעזה"י, ובמשך הזמן גם התורה ימצא לה
קן במקומות האלו.
והרעיון הזה כמעט לא יצא
ממחשבתי, ותמיד אני דואג על העדר היכולת הזה, אשר כמובן זה דורש סך נכון להוציא
הדבר אל הפועל, ואי אפשר לייסד ענין כזה על סמך קבוצות נדבות, כי אם כאשר איש בעל
יכולת ינדבו לבו לתמוך הרעיון הזה, או אשר מהעזבונות הג' ייחד מי סכום קצוב
או פאנד [=קרן]
על הדבר הזה, אשר לעת עתה לא נמצא כזאת, ועומד הדבר בתקוה להשי"ת שיערה רוח ממרום על מי שימצא
אותו כלי ראויה לזה.
ממכתב
זה עולה כי הדאגה לחיזוק מצב היהדות בוכרה העסיקה את אדמו"ר הרש"ב רבות
והוא עסק בנושא זה בשיחותיו עם בנו הרבי הריי"צ, עד שגם בהיותו במקום המנוחה,
ב"דאציע", "הרעיון הזה כמעט לא יצא ממחשבתי, ותמיד אני
דואג על העדר היכולת הזה"...
מאגרת קודש נוספת של הרבי הרש"ב, אנו למדים
שהרבי היה מעורה גם בענייני המסחר של יהודי בוכרה, באגרת בה הרבי ממליץ לאחד
החסידים לפתוח בית עסק בעיר קוקנד, מהערים המרכזיות באיזור בוכרה. וכך כותב הרבי
באגרת מכ"ז שבט תרס"ב, לאחד החסידים2:
בהיותי במאסקווא אמר ידידינו אברך לכ' אשר היה נצרך לקנות עבור א' סחורה
בבוכארי' (ואני יודע בשביל מי הוא), ידרוש מאתו מה נעשה אודות זה, אם הסוחר עודינו
מחזיק בזה, יש לחשוב שיקנה על סך נכון, וידבר עם אברך שימסור הקאמיססיע [=שכר
התיווך] לחתנו שי'.
נחוץ היה שיקנה הסחורה מקוזניצאוו ולעשות בעזה"י חנות בקאקאנד, ואם
באפשר למצוא עצות לזה צריכים לעשות מה דאפשר. והשי"ת יתן לו פרנסה והצלחה בכל
אשר יפנה. ויעזור השי"ת לכ' בבריאות הגוף, ויקבל נחת מהם ומיתר צאצאיו ויצליח
לו השי"ת בכל עניניו.
פירות ופירי-פירות עד היום הזה
ואכן, דאגתו זו היא שהביאה את אדמו"ר
הרש"ב לשליחת השלוחים לבוכרה, לחיזוק היהדות באזור זה. ואם כי כל אחד משלוחי
רבותינו נשיאינו בבוכרה שהה במדינה זו ופעל בה מספר שנים, מי יותר ומי פחות, פירותיהם
ופירות-פירותיהם של עבודתם הברוכה נמשכים עד עצם היום הזה.
כל אחד מהשלוחים העמיד תלמידים רבים, גידל דור
של יהודים יראי שמים, נאמנים ודבקים במסורת אבות, וקשורים לחסידות חב"ד. כל
אחד בזמנו היה לראש משפחה נרחבת ומסועפת, אשר בהשפעה החב"דית שהייתה להם
האירו גם הם את סביבתם, וההשפעה החסידית אותה קיבלו חיזקה וחישלה אותם לעמוד מול
אתגרי וקשיי התקופה, מול גזירות הקומוניסטים ורדיפות הדת.
מושפעיהם של שלוחי חב"ד היוו את עמוד השדרה
של היהדות בבוכרה, יהדות שבניה מסרו את נפשם כדי לנהל חיים יהודיים גם בימי האימים
ובערים רבות הקימו תלמודי תורה, קיימו פעילות נרחבת בבתי כנסת, בנו והחזיקו מקוואות
טהרה, מערכת של שחיטה כשרה וכל שאר ההיבטים של חיים יהודיים אמיתיים ספוגים באור
וחיות ששאבו ממעיין החסידות.
זכו אותם תלמידים להעמיד צאצאים, נכדים ונינים,
ההולכים בדרכי מורשת אבות ודבקים בתורת החסידות.
על חלק מאותם תלמידים יסופר להלן בהמשך הפרק.
[1] אגרת ת, אגרות קודש שלו כרך ב
עמוד תשמה.
[2] אגרת קיג, אגרות קודש שלו כרך א
עמוד רסב.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.