רבותינו נשיאינו, רבני גרמניה ו"אגודת ישראל"

רבותינו נשיאינו,

רבני גרמניה ו"אגודת ישראל"

הרקע

להקמת "אגודת ישראל"

ב"תקופה

החדשה", במיוחד אחרי המהפכה הצרפתית הגדולה בשנת תקמ"ט (1789) ועם פריצת

חומות הגטו במערב אירופה, החלו לפעול בחיים הציבוריים היהודיים תנועות

ה"רפורמה" וה"השכלה", שהשפעתן התפשטה מגרמניה וצרפת עד

לרוסיה, פולין וגליציה.

הכפירה והאפיקורסות הרימו ראש ובני נוער רבים

שנמשכו אחרי ספרות ה"השכלה" ועיתוניה, התרחקו מדרך התורה וחלקם אף הגיעו

לידי התבוללות בין הגויים רחמנא-ליצלן ולטמיעה.

הסכנה

מצד הזרמים האלה התגברה בשנים הבאות, – החל מסוף המאה ה-19 – כאשר

ה"משכילים" התלכדו בצורה מאורגנת בגופים כדוגמת: "מפיצי

השכלה", "חובבי ציון", "אליאנס" ("כל ישראל

חברים"), "בונד" ואחרים. ה"משכילים" החלו להשתלט גם על

המוסדות הקהילתיים שבעבר היו נתונים לשליטת חכמי התורה בלבד.

עם

התגלות הסימנים הראשונים של ההרס הרוחני, פרי ה"השכלה" ובנותיה, נזעקו

רבים מגדולי ישראל לקדם את פני הרעה, ונלחמו בעוז להפר את עצת המהרסים ולהדוף את

השפעתם. בהונגריה היו אלה צאצאי ה"חתם סופר" זצ"ל ותלמידיו,

ובגרמניה היה זה בעיקר הרב ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל וכן תלמידיו אחריו.

ברוסיה לחמו ב"משכילים" כ"ק

אדמו"ר מוהרש"ב ובנו ממלא מקומו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ,

ובפולין ניהלו את המאבק האדמו"ר מגור בעל חידושי הרי"ם זצ"ל,

הגה"צ רבי ישראל סלנטר זצ"ל, הגאונים רבי אליהו חיים מייזל זצ"ל

אב"ד לודז' והגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל אב"ד קובנא שבליטא.

ואילו בגליציה ניצחו על המערכה האדמו"ר רבי יהושע מבלז זצ"ל והגאון רבי

שמעון סופר זצ"ל אב"ד קראקא.

בהשפעת

גדולי ישראל הנזכרים, וביוזמתם, קמו בארצות שונות ארגונים ציבוריים שפעלו

להגן על עצמאות שומרי-הדת וזכויותיהם. אולם אופי הארגונים האלה היה מקומי גרידא,

בעוד שהחזית הרוחנית הלכה והתפשטה בהיקף עולמי.

בנוסף לכך, לפחות ברוסיה סבלו הארגונים

מהגבלות שהגבילו אותם הרשויות, במיוחד בתקופת השלטון הצארי, ולא הצליחו להגשים את

רוב המשימות שקיבלו עליהם. אמנם מעת לעת התקיימו כינוסים ואספות-רבנים חשאיות -

מפני פחד השלטונות הרוסיים - שהולידו יוזמות מבורכות בתחום ההגנה על היהדות, כמו:

ביטול גזירות על החינוך החרדי, השחיטה היהודית, נישואין דתיים, שמירת שבת וכיוצא

בזה. אולם, הצלחה היתה מוגבלת והמוני העם המשיכו להיות חשופים להשפעה של מהרסי הדת.

כך גם ביחס לספרות ולעיתונות. בימים ההם

החלו להופיע ביכורי עיתונות וספרות כשרה, אולם לא היה בהיקף התפוצה שלהם כדי

להתמודד עם השפעתם של הביטאונים מצד ה"משכילים". רק עיתונים בודדים שזכו

לפופולאריות יתירה כדוגמת "איזראעליט" מיסודו של רבי מאיר להמן במגנצא,

או "הפלס" ו"המודיע" שהוציא לאור רבי אליהו עקיבא רבינוביץ

מפולטבה, נתנו הדים חזקים ומילאו תפקיד מכריע בעיצוב דעת הקהל החרדי.

במיוחד יש לציין את ה"איזראעליט"

שהיווה ביטאון של יהדות-התורה באירופה המערבית, היה נפוץ ברחבי תבל והופיע בתדירות

(בעריכת ר' זליג שכנוביץ ור' יעקב רוזנהיים) עד ליום בו חיסלו הנאצים ימ"ש את

העיתונות היהודית בגרמניה ערב השואה.

חזית

הגנה במימד עולמי

במצב שנוצר עלתה היוזמה לייסד הסתדרות

עולמית שתקיף את כל היהדות החרדית, ותהיה בעלת מעמד ובעלת כוח להתמודד עם בעיות

השעה.

מכיון שברוסיה הצארית לא היו נותנים

רשות-פעולה לארגון בעל היקף עולמי, הוליכו כל הדרכים אל היראים בגרמניה, יורשיו

הרוחניים של רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, שבארצם יוכל ארגון כזה לפעול כראוי

ולקיים את מוסדותיו.

באותם ימים פעל בגרמניה ארגון

"התאחדות החרדים", שבהשפעת הרב יצחק אייזיק הלוי זצ"ל הרחיב את מעגל

פעולותיו, ומלבד עניני היהדות בגרמניה עשה גדולות בתחומים נוספים.

לאור השפל הרוחני שהתפשט ביהדות אשכנז,

היה ברור לראשי "התאחדות החרדים", כי אף בהצלחותיהם המרביות לא יועילו

הרבה, אם לא יתקשרו עם היהדות העולמית. הרב הלוי, שהגה את הרעיון, היה בעבר

ממנהיגי היהדות ברוסיה והמשיך - גם אחרי הגירתו לגרמניה - בקשריו ההדוקים עם גדולי

רוסיה ופולין, בעניני הכלל.

באיגרותיו אל רבי חיים עוזר גרודזנסקי

זצ"ל בוילנא, מראשי העושים לאיחוד היהדות החרדית ברוסיה תחת דגל אחד, הצביע

רי"א הלוי על החיזיון המעציב ברוסיה, שלמרות שהיהודים שומרי-הדת הם הם קהל

המצביעים והבוחרים בכל הקהילות - החופשים בדעות הם הנבחרים ונושאי המשרות; ועל אף

שיראי ה' הם הם קהל הקוראים - עוזבי ה' ומפירי תורה ומצוה הם הכותבים והסופרים.

המטרה צריכה להיות, אפוא, תחייה מחודשת של החרדים מתוך עצמאות מלאה: להיות לא לבד

הבוחרים, כי גם הנבחרים, ולא לבד הקוראים כי גם הכותבים והמשפיעים.

על רקע זה נוצר באותם ימים קשר הדוק בין

אדמו"רים מנהיגי החסידות עם רבנים וגאונים מחוגי יהדות ליטא, יחד עם רועיה

הרוחניים של יהדות אשכנז והונגריה. כך הוכשרה הקרקע ל"ועידת הומבורג"

שהוליכה להקמת תנועת "אגודת ישראל".

אדמו"ר

הרש"ב מוזמן לוועידת הומבורג

במסגרת

ההכנות לוועידה בהומבורג, שיגר יוזם הוועידה הרב יצחק אייזיק הלוי מספר אגרות

לאדמו"ר הרש"ב, בהן הזמין אותו להשתתף בועידה ואף ליטול בה חלק בראש.

וכך

כותב הרב הלוי אל הרבי הרש"ב ביום ז' ניסן תרס"ט (אגרות י.א. הלוי,

הוצאת מוסד הרב קוק, מס' 98):

לאלוף ביהודה גבור בתעודה, מדברנא דאומתיה, הרב

המאור הגדול בנן של קדושים כקש"ת מוהרש"ב שליט"א שניאורזאהן

ברכה ושלום חיים עד העולם.

אחדשכתר"ה, עוד קודם הפסח הודיע לי מעלת

כבוד הר"י ראזענהיים שי' מפרנקפורט כי היותו אצל כתר"ה שי' בוויסבאדען

וסיפר לו את כל פרשת המעשים אשר נחפוץ לעשות בעזה"י, שמח לדבריו והבטיח לו כי

יבוא בעזה"י להאסיפה כאשר יוחלט הזמן והמקום.

והנה מתחילה חשבנו לעשות זה בקעניגסבערג הסמוכה

יותר לרבני רוסיא והזמן בערך שבוע שאחרי חג השבועות.

עתה ראינו כי שני הדברים לא יתכנו, הזמן אי אפשר

מיד אחר חג השבועות לפי שהזמן כבר קצר, וכי גם נודע לנו כי בימים אלו יהיה להם

בעזה"י אסיפה בווילנא ורק קרוב לחג השבועות ישובו הרבנים שי' לביתם.

והמקום הנה אסיפת רבני רוסיא עם יחידי סגולה

מאשכנזים בקעניגסבערג יעשה רעש גם ברוסיא גם באשכנז ומפירי תורה ירבו שקרים על זה

ואנחנו נחפוץ כי יתפרסם הדבר כאשר נתחיל במעשה בעזה"י והמעשים עצמם יכריזו על

עצמם.

כי על כן נרצה יותר שיהיה הדבר באחת מערי הרחצה

הסמוכים לפרנקפורט כמו נאהיים או האַמבורג והאשכנזים יבואו שם יום יום ושם נעשה

הכל כרצונינו.

והנה באסיפתם עתה בפרנקפורט החליטו ובקשו כי אהיה

אני השליח צבור להציע הדבר לפני הרבנים והנני עושה זה בשמחה.

וחפצינו כי יהיה זה בעזה"י על שבת נחמו אם

רק יסכימו רבני רוסיא לזה.

בהאסיפה הראשונה כעת נחפוץ כי יהיו רק יחידי ראשי

הדור ברוסיא. ושמנו פנינו בהגאון האמתי האב"ד דק"ק בריסק שי'

ובמעכתר"ה שי' והרב הגאון ר' חיים עוזר שי' מווילנא, והרב המפורסם בגן של

קדושים מוהרא"ם שי' מגור בפאהלען.

והנה הגאון מבריסק שי' ומעכתר"ה שי' והגאון

ר' חיים עוזר שי' כבר הבטיחו לבוא ועם הרבי מגור שי' אין לי הכירות ועל כן שלחתי

מכתבו להגאון מבריסק שי' והוא הבטיח לי למלאות אחרי דבריי.

והנני פונה עתה למעכתר"ה שי' להיטיב נא

להודיעני בהקדם האפשרי את הסכמתו וחפצו כי לכולנו נדרש לדעת זה מראש וגם הרב

ברייער שי' וגם הנכבדים מפרנקפורט אשר ירצו להיות גם בבאדע בקשו כי ידעו דבר זמן

האסיפה בהחלט לשבת נחמו ויסדרו כן כי יהיה אפשר להם כבר לפני זה לשוב לביתם.

האליאנס וההילפספעראיין הולכים בימים האחרונים

וכובשים את כל העולם תחתם ועל ארץ ישראל בפרט הניחו כבר ידם ובכל עניני הלאום כולו

כל זמן אשר לא יהיה ליראי ד' חברה גדולה כוללת לכל צרכי האומה בכל פרטיהם כהאליאנס

וההילפאספעראיין אי אפשר לעמוד כנגדם.

ברוסיא אי אפשר שיהיה זה אבל האשכנזים יראי ד'

אשר שם אין כל שטן ומפריע כאשר יסדרו זה בעזה"י אז יאספו לדגלם מצפון ומים

ויהיה בעזה"י לדבר גדול מאד לכל עבודת הקוד בכל צרכי האומה בכללה.

ויש בכל זה פרטים רבים ורחבים אבל אחשוב למותר

לבאר זה, כי בודאי שמה זה מעכתר"ה שי' ממר ראזענהיים שי' והאסיפה תעסוק

אי"ה בזה.

ובבקשי עוד הפעם להיטיב ולהשיב לי בהקדם, הנני

מכבדו ומוקירו כרום ערכו..."

ובמכתב

מי"א אייר אותה שנה מוסיף הרב הלוי וכותב לרבי הרש"ב (אגרות י.א. הלוי

מס' 101):

"לאלוף ביהודה גיבור בתעודה הרב המאור הגדול

מדברנא דאומתיה כקש"ת מוהרש"ב שליט"א שניאורזאהן, ברכה ושלו' חיים

עד העולם.

אחדשה"ט,

על פי הבטחת כתר"ה שי' למר ראזענהיים שי'

לבוא בעזה"י להאסיפה כתבתי לביתו בשבוע העברה ע"ד מקום האסיפה וקביעות

הזמן".

ממכתב

זה עולה כי הרבי הרש"ב הביע את הסכמתו להשתתף בועידת הומבורג, אך עובדה היא

כי למעשה לא בא אדמו"ר הרש"ב לאסיפה זו ואין בידינו גם את תשובתו להרב

הלוי אם אמנם נתנה.

אסיפת

הומבורג

המפגש המדובר התקיים בוועידה שהתכנסה -

החל משבת "נחמו" י"ד מנחם-אב שנת תרס"ט - בעיירה באד-הומבורג,

נווה-קיץ סמוך לפרנקפורט ד'מיין, במעונו של הרב המקומי רבי שמואל הילמן קוטק.

כאן, בחשאיות יחסית, נערכו הדיונים קרוב

לשלושה שבועות בהשתתפותם של: רבי חיים סולובייצ'יק זצ"ל גאב"ד בריסק,

רבי אברהם מרדכי אלתר זצ"ל האדמו"ר מגור, רבי חיים עוזר גרודנסקי

זצ"ל מוילנא, רבי אליעזר רבינוביץ זצ"ל גאב"ד מינסק, רבי אליעזר

גורדון זצ"ל ראש ישיבת טלז, רבי שלמה זלמן ברויאר זצ"ל אב"ד

פרנקפורט ד'מיין, הרי"א הלוי עצמו שניצח על מהלך השיחות מאחורי הקלעים,

נציגים של רבי דוד פרידמן זצ"ל גאב"ד קרלין, משלחת מהונגריה בראשות נשיא

"הפדרציה של קהילות החרדים", נכבדים ונציגים מקהילות ישראל בפטרבורג,

וורשה, לודז', ריגה, וכן צמרת המנהיגים של "התאחדות החרדים" מאשכנז

בראשותו של הרב יעקב רוזנהיים.

ההחלטה

לייסד את אגודת-ישראל

בנעילת הועידה בהומבורג החליטו משתתפיה

בעצה אחת לייסד תנועה עולמית של יראי השם ולקרוא אותה בשם "אגודת

ישראל". מטרת הארגון ותכליתו, כפי שהוסכם על דעת כל המשתתפים, היא החייאת העם

היהודי הנאמן לה' ולתורתו. תפקידיו המעשיים יהיו: לייצג את כלל-ישראל, להשמיע קבל

עולם ומלואו את העקרונות ההיסטוריים של האומה והדרישות של תורתנו הקדושה - כדברי

רבי סעדיה גאון ש"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה שבכתב ושבעל פה" -

ולעשות בפועל את כל הדרוש להגנת היהדות וחיזוקה בכל מקום שהוא. בהגדרה זו נכלל:

הרחבת וביסוס החינוך התורתי תתי"ם וישיבות בכל הארצות, פעולות עזרה ושיפור

מצבם הכלכלי של המוני ישראל בארצות המצוקה ובארץ ישראל, יצירת ספרות ועיתונות

כשרה, וייצוג האורתודוקסיה והעם היהודי במישור המדיני.

באורח פורמאלי הוחלט בהומבורג לייפות את

כוחם של ראשי "התאחדות החרדים" באשכנז לכונן את ה"ועד הזמני"

של אגודת ישראל שמושבו יהיה בפרנקפורט ד'מיין, ואשר תפקידיו יהיו לעשות את כל

ההכנות הדרושות ליסוד בפועל של התנועה העולמית - להכין טיוטה של תקנות-יסוד, לדאוג

למימון הצרכים הכספיים הראשונים, ולכנס בהקדם ועידה עולמית של נציגי היהדות

החרדית.

האם

היה נציג של אדמו"ר הרש"ב בוועידה?

ברשימותיו

של הרב יעקב רוזנהיים ("זכרונות" עמוד 118) מצויין, כי בועידת היסוד

בהומבורג השתתף גם מר טרינין, כנציגו של אדמו"ר הרש"ב. הכוונה כנראה

לחסיד הגביר ר' שמואל מיכל טריינין מפטרבורג, שהיה ממקורבי אדמו"ר

הרש"ב.

עם

זאת, מעניין לציין כי לעובדה זו אין אזכור במכתבי הרש"ב בשנים תרס"ט-תר"פ,

שבהם מפורטים פרטי פרטים אודות יחסו לאגודת ישראל וענינים פרטיים וכלליים שונים.

ואף

שיש להניח שלא כל איגרות הרש"ב הגיעו לידינו, קשה להניח שאירוע כזה לא היה

מוזכר באף אגרת, כולל בעשרות האגרות שטריינין הוא מכותבן או מוזכר בהן. רוזנהיים

בזיכרונותיו מציין, שהשתתפו בוועידה לא רק גדולי תורה אלא גם "עסקנים

מפורסמים מפטרבורג, וורשה, וילנא וכו'". טריינין היה מחשובי העסקנים

בפטרבורג, וכנראה דבר היותו מקורב לאדמו"ר הרש"ב, גרמה לניסיון ליחס לו

את ייצוגו של הרבי.

אחרי

הועידה

מיד אחרי ועידת הומבורג, ניגשו מנהיגי

"התאחדות החרדים" להגשים את ההחלטות שהחליטו משתתפי האסיפה, והכינו הצעה

של תקנות שהועברה לעיון גדולי התורה. אולם קשיים רבים נערמו על דרכם וגרמו להשהיית

הביצוע. כך חלפו שנה-שנתיים בהן כמעט הופסקה לחלוטין פעילותו של "הועד

הזמני".

ההתעוררות המחודשת בנושא היתה בעקבות

ארועי הקונגרס הציוני העשירי שהתכנס בבאזל בחודש אלול תרע"א.

כידוע, לקונגרס הציוני הראשון באו רבנים

חרדים - מן התומכים בעבר ב"חובבי ציון" - שפנו עורף אחר-כך למנהיגים

הציונים. למרות זאת נותרו עדיין במסגרות הציוניות מספר אישים מהיהדות החרדית במערב

אירופה, עד שהקונגרס העשירי הבליט את אופייה התרבותי-חילוני של הציונות וקיבל שורה

של החלטות, שראשי ה"מזרחי" ראו בהם התנקשות בעיקרי התורה.

כאשר מחאת ראשי ה"מזרחי" לא

הועילה, החליטו אותם אישים חרדים לפרוש מן התנועה הציונית ולהצטרף ל"ועד

הזמני" של אגודת-ישראל, והם שהיוו את הכוח הממריץ ליסוד התנועה.

בהשפעת קריאה זו, נקראה בפרנקפורט-ד'מיין

באחד מחדשי הסתיו של שנת תרע"ב אסיפה של ראשי היהדות החרדית במערב-אירופה.

נוכחו בה נציגים מגרמניה, צרפת, הולנד, בלגיה ושוויץ, שהחליטו כי "יסוד

הסתדרות עולמית על בסיס התורה, שתפתור את הבעיות הרוחניות והסוציאליות של כלל

ישראל, הוא הצורך הדחוף ביותר של התקופה" - והטילו על ה"ועד הזמני"

לעשות את כל הדרוש כדי לכנס בחדשים הקרובים את ועידת-היסוד הרשמית של "אגודת

ישראל" העולמית.

לשם כך החליט הועד לכנס ועידה של

אדמו"רים, רבנים ואישי ציבור בקטוביץ בה יהיה יסודה בפועל של "אגודת

ישראל".

מכתב

אדמו"ר הרש"ב לוועידת קטוביץ

לקראת

וועידת קטוביץ, שלח הרב הלוי איגרת הזמנה לכ"ק אדמו"ר הרש"ב להשתתף

בוועידה. בתגובה, שלח לו אדמו"ר הרש"ב את המכתב הבא:

ב"ה יום ב' כ"ו אייר תער"ב

לפ"ק, ליובאוויטש.

אחדשה"ט, מכתב כבודו צירוף הקול קורא נכון

הגיעני. בכל לב הנני חפץ להשתתף בחברתכם חבורה הק', לעיין ולפקח, בדבר הענין הרם

והנשא התייסדות "אגודת ישראל" אשר הדבר מצ"ע יקר ונעלה אצלי מאד,

ואני רואה היטיב גודל נחיצותו.

ואם בעזרתו ית' יתיסד על בסיס נאמן ועל התנאים

הדרושים למטרות האגודה, יש בזה תקוה גדולה בעזרתו ית' להרמת מצב אחב"י.

אבל לדאבון לבי הזמן אשר הגבילו אל האסיפה עומד

לנגדי . . ובאמת הנני מצטער מאד על-זה שאין ביכלתי להשתתף עמהם בהאסיפה, אבל מה

אעשה אשר להזמן הזה המוגבל מהנמנע הוא לבוא כנ"ל. ואבטח מהנאספים הנכבדים

יחיו אף יכירו אמיתתי וידונו לכף זכות, ועם זה ארשה לעצמי לבקש להודיעני מתוצאות

האסיפה, ומעומק לבי הנני מברכם שיצליחו במלאכתם ופועל ידם ירצה ה' להרמת קרן

אחב"י הרוחני והחומרי.

והנני ידידו אמת מוקירו ומכבד כרום ערכו הנעלה

שלום דובער

ועידת-היסוד

בקטוביץ'

בקטוביץ שבשלזיה העילית בחרו מייסדי

אגודת ישראל כאכסניה מתאימה לועידת-היסוד. למקום זה התאספו בימים י"א-י"ב

סיון תרע"ב, על-פי קריאת ה"ועד הזמני", 228 אישי תורה ופרנסי-ציבור

כדי לכונן את "אגודת ישראל".

בראש הועידה בקטוביץ ישבו הגאונים רבי

חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק, רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, ורבי חיים עוזר

גרודזנסקי מווילנא. את המשא המרכזי בוועידה השמיע הרב יעקב רוזנהיים שהציג הן את

הרעיונות העומדים מאחורי התכנית להקים את "אגודת ישראל" והן את התכניות

המעשיות.

בהמשך הועידה הוקראו מכתבי ברכה מאת

כ"ק אדמו"ר הרש"ב, כ"ק האדמו"ר מגור, ה"חפץ

חיים", כ"ק האדמו"ר מצ'ורטקוב, הגה"ק בעל "שם

משמואל" מסוכטשוב, הגאון רבי חיים ברלין, כ"ק האדמו"ר מהוסיאטין,

הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד מירושלים, ועוד רבים.

ועידת קטוביץ ננעלה בקבלת ההחלטה הבאה:

"הנאספים היום בקטוביץ', המייצגים

את היהדות המסורתית הנאמנה לתורה בכל העולם, אחרי ששמעו את ההרצאות על המטרה,

מכריזים על יסוד אגודת-ישראל ומתחייבים לפעול בכל כוחותיהם להקמת ארגונה.

אגודת-ישראל תפעל בכל השטחים של יהודים ויהדות על יסוד דת תוה"ק ללא כל מגמה

פוליטית".

המצע

ותקנות היסוד

במקביל, ניסחו באי ועידת קטוביץ את המצע

של אגודת-ישראל: "לפתור ברוח התורה והמצוה את כל השאלות שתעלינה יום-יום על

הפרק בחיי כל ישראל". אף גובשו קווי-יסוד ותכניות פעולה זמניות לתנועה. בהתאם

לתכנית זימנו תיכף למחרת, יום רביעי י"ג בסיוון, אספת-עם ראשונה בעיר קרקוב

בפולין לשם יסוד הסניף המקומי של "אגודת ישראל", בנוכחות חלק גדול

ממשתתפי הועידה.

כמו-כן חזרה הועידה וייפתה את כוחו של

ה"ועד הזמני" לנהל את עניני התנועה בשלבים הראשונים ולהכין את הכנסייה

הגדולה.

המוסד הראשון והיחיד שהוקם בועידת

קטוביץ', בהתאם לתקנות שנתקבלו וחייבו להרכיבו מיד, היה: "מועצת גדולי

התורה". כגרעין למועצה נבחרו פה-אחד: כ"ק אדמו"ר הרש"ב,

האדמו"ר מגור, רבי חיים סולובייצ'יק, רבי יצחק אייזיק הלוי, רבי מאיר שמחה

הכהן מדווינסק, רבי חיים עוזר גרודזנסקי מוילנא, רבי יצחק רבינוביץ מפוניבז' רבני

גרמניה - הרב שלמה זלמן ברויאר מפרנקפורט ד'מיין, הרב זאב פיילכנפלד מפוזן, הרב

דוד צבי הופמן מברלין, והרב קופל רייך מבודפשט.

י"ח

התקנות של רבי חיים מבריסק

במהלך ימי הועידה, התנה רבי חיים מבריסק

את השתתפותו בהנהגת אגודת-ישראל, ב"שמונה עשר תקנות" אותן תבע להכניס

בתקנון התנועה. תכליתן ועיקרן של י"ח התקנות היה לשמור מפני התערבות אגודת-ישראל

העולמית בענייני חינוך וקהילות מקומיים ולהבטיח סמכות בלעדית בכל הענינים לגדולי

התורה.

בספרו

"זכרונותי" כותב הרב רוזנהיים על דרישתו זו של הגאון מבריסק, והשפעתה על

מהלך הוועידה (עמוד קסח):

האישיות

המרכזית בין גדולי ישראל במזרח היה הגאב"ד דבריסק זצ"ל, הגאון רבי חיים

סולובייציק, ידידו הקרוב של רבי יצחק אייזיק הלוי. אחרי חליפת מכתבים ממושכת איתו,

הופיע הגאב"ד דבריסק יחד עם מזכירו ואיש אמונו ר' יחזקאל ליפשיץ, ועל פתח

חדרו במלון התדפקו בלי הרף יומם וליל יהודים מבני המקום וממרחקים, שהשתוקקו לראות

פניו או לשאול בעצתו. ר' יחזקאל ליפשיץ התייחס בספקנות רבה לדתיותם של יהודי אשכנז

(ה"דייטשען")...

התוצאה

היתה שכעבור שעות אחדות, בא ר' יחזקאל ליפשיץ בשם הגאב"ד דבריסק ועל פי פקודתו,

ומסר לידי "הוועד הזמני" אגרת שכללה את תנאי השתתפותו בהנהגת

"אגודת ישראל". היו אלה "י"ח תקנות" שמטרתם הייתה לשמור

מפני התערבותה של "אגודת התורה" ברוסיה ובפולין.

לצערי

הרב, נאבדה האגרת הזאת ממני במשך השנים והיא לא נכללה אף בפרטיכל הרשמי של ועידת

קטוביץ. מבחינה מעשית לא נועד לה ערך רב, כי עצם תהליך לידתה של "אגודת

ישראל" וכל המבנה שלה, מנעו מראש כל ניסיון, ואפילו הקלוש ביותר, מצד המערב, להתערב

בעניינים המקומיים של היהדות הרוסית.

אך

רוח חוסר האימון שבה חדורה האגרת, גרמה לכולנו, ובייחוד לי, דאגות חמורות, צער

והתרגשות. הרגשתי באופן אינטנסיבי את הסכנה בפניה תועמד בעתיד כל הנהלה של

"אגודת ישראל", באם תקום ביום מן הימים, כעין קואליציה של מתנגדי האגודה,

מבין הרבנים הליטאיים וההונגריים. הרגשה זו הפכה לי את ימי קטוביץ ולילותיה נטולי

השינה, לגיהינום עלי אדמות.

עד כאן מספרו של הרב רוזנהיים.

יחסו

של הרבי הרש"ב לועידת קטוביץ

כאמור, אדמו"ר הרש"ב לא השתתף

בוועידת קטוביץ, אך שיגר לה אגרת ברכה.

חודש ימים מאוחר יותר, בכ"ו תמוז,

כתב הרבי את המכתב הבא אל הר"ר שמואל מיכל טריינין הנזכר לעיל (אגרת שלה,

אגרות קודש שלו כרך ב עמוד תרלב):

"בדבר אסיפת קאטאוויץ לא אוכל לע"ע

להגיד באשר לא קיבלתי מאתם שום ניירות מה נעשה שמה, ואם כי קבלתי מהם מכתב שבחרו

שאהי' גם כן בהמועצה שלהם ושואלים הסכמה, לא עניתי להם באשר לא נדע לי חשבון פרטי

מה חפצם ורצונם בהאגודה, ועל איזה תנאים רצונם לייסדה".

נראה

שלדעת ראשי האגודה, לא היה קשר בין בחירת הרבי למועצת גדולי התורה ובין דווח לנבחר

על אירועי אסיפת קטוביץ והחלטותיה.

יצויין

כי חוסר הדיווח היה למרות בקשתו המפורשת לקבלת דיווחים - "ועם זה ארשה לעצמי

לבקש להודיעני מתוצאות האסיפה" - בתשובתו על ההזמנה לקטוביץ, המובאת לעיל.

הרעיון

מכה גלים

הלשכה המרכזית של אגודת-ישראל, שהוקמה

בפרנקפורט תיכף אחרי הועידה, החלה לפעול בניצוחו של הרב יעקב רוזנהיים - לייסד

סניפים והסתדרויות ארציות במקומות שונים בעולם, ולהתחיל בפעילות בתחומי עזרה וישוב

ארץ-ישראל.

הר"י רוזנהיים ואנשיו יצאו כבר

בקיץ תרע"ב למסע במספר מדינות במערב-אירופה ובפולין כדי לזרז את התקדמות

הענינים. כן נשלחו באותה שנה הרב אהרן וואלקין ז"ל וד"ר מאיר הילדסהיימר

ז"ל מברלין לייסד את אגודת-ישראל באמריקה. מארץ-ישראל הגיעו ידיעות על כינון

הסתדרות מקומית של אגודת-ישראל בנשיאות הגרי"ח זוננפלד זצ"ל

והגרי"י דיסקין זצ"ל. בקיץ תרע"ג נסע הרב רוזנהיים לבודפסט, השתתף

בוועידה ארצית של הקהילות החרדיות בהונגריה, והצליח להשפיע על חלק מראשי הציבור

להצטרף אל האגודה.

חילוקי

דעות

אולם,

השנתיים הבאות שלאחר ייסוד האגודה, תרע"ג ותער"ד, עמדו בסימן של חילוקי

דעות פנימיים, כפי שמסופר בזיכרונותיו של הר"י רוזנהיים (עמוד קעב):

הדאגות

להקמת בניינה הארגוני של "אגודת ישראל" הועמדו בצל - לכל הפחות, עד כמה

שהדבר נוגע לי - עקב הסכסוכים האידיאולוגיים שהתגלו במשך השנתיים מוועידת קטוביץ

עד מלחמת העולם הראשונה, בקשר למה שנקראה "הדרישה ההונגרית" או - ביתר

דיוק - "הדרישה הפרנקפורטאית".

"הדרישה

ההונגרית", כפי שבאה לביטוי בנאומו של ד"ר שכטר בוועידת קטוביץ היתה,

שבמקומות בהם קיימות קהילות חרדיות עצמאיות, יתקבלו רק חברי הקהילות האלה בתור

חברים ב"אגודת ישראל" העולמית. היות ובהונגריה, על פי החוק הממשלתי, אי-אפשר

היה להשתייך בעת ובעונה אחת לשתי קהילות, היתה משמעות הדרישה, להוציא ממסגרת

ה"אגודה" את כל אלה ששילמו מסים לקהילות הניאולוגיות.

בעצם,

בשביל הונגריה, מתוך עקביות מובנת מאליה אף לא באה בחשבון כל אפשרות אחרת. כי שם,

מאז הוכרה ההפרדה בין האורתודוקסים והניאולוגים על-ידי הממשלה, הפכו למעשה שני

איגודי הקהילות, על פי פסק-הדין שנתקבל פה-אחד על-ידי כל הרבנים החרדים לדבר ה',

לשני ארגונים דתיים נפרדים, והיה זה בניגוד לכל היגיון להקים קשר כלשהו בין אנשים

המשתייכים לכת ליבראלית-רפורמית, וארגון עולמי אורתודוקסי.

מאידך

אפשר היה להניח שאנשי הונגריה כשלעצמם, לא היו מתנים את הצטרפותם בתור הסתדרות

ארצית אוטונומית ל"אגודת ישראל" העולמית, בקבלת העיקרון ההונגרי על-ידי

המדינות האחרות, שבהן היתה ההתפתחות ההיסטורית אחרת לגמרי.

אך

בנקודה זו הופיעו לגבי "אגודת ישראל", בצורה חמורה ביותר, תוצאות שיתוף-פעולה

ההדוק בין הרב שלמה זלמן ברויאר זצ"ל ומנהיגי ארץ מולדתו הונגריה.

מתוך

זהירות מרובה נקבע מרכז ה"אגודה" בגרמניה לא בפרנקפורט, כי אם

בהאלברשטאדט, במקום בו התקיימה קהילה אחידה. אך בזה טרם נפתרה הבעיה. הרש"ז

ברויאר ניסה בתחילה לשכנע את חברי "הועד הזמני" (הוא השתתף אז באופן

רשמי בישיבותיו), שיקבלו את השקפתו, לפיה יש לראות בחרדי פרנקפורט המשתייכים

לקהילת הרב הורוביץ במסגרת הקהילה הכללית, ואשר אינם - לכל הפחות - גם חברים

בקהילה החרדית, כ"פורשים מן הציבור".

הוא

הסכים אמנם שחרדים כאלה, "הפורשים מן הציבור", יתקבלו כחברים

ב"אגודת ישראל", אבל דרש שהם לא ייבחרו לאף אחד ממוסדותיה. במבט הראשון

יראה אולי כתמוה, איך העיזו בכלל בעלי-הבתים הפשוטים שמהם הורכב "הועד

הזמני", לדגול בבעיה שהיא לכאורה הלכתית גרידא, בהשקפה מנוגדת לזו של

הרש"ז ברויאר. אך למעשה היה מדובר בבעיה סוציאלית-מוסרית, בעלת חשיבות יסודית

וגדולה ביותר לגבי ישותה והתהוותה של "אגודת ישראל" כמזיגה בין מזרח

למערב.

התביעה

ההונגרית פגעה למעשה בפרנקפורט, כמעט אך ורק בחרדים ומדקדקים במצוות מיוצאי מזרח

אירופה (גליציה, פולין הקונגרסאית, רוסיה וכו') שהיגרו לפרנקפורט בעשרות השנים

האחרונות ולא ראו חובה לעצמם להצטרף לקהילה החרדית, היות ומחלקתו של הרב ד"ר

הורוביץ אשר בקהילה הניאולוגית-אורט', דאגה לסיפוק כל צרכיהם הדתיים, ומלבד זאת

הרבתה לעשות בשטח הצדקה והעזרה.

לצערנו

- והדבר הזה כאב לי תמיד - ה"יקים" מבטן ומלידה, שניהלו את ענייני

הקהילה החרדית, לא הרגישו מעולם את הקשר הנפשי עם האחים העניים שבאו מארצות מזרח

אירופה; הם קיימו אמנם בהם מצוות "צדקה" כשאלה פנו אליהם, אך הביטו

עליהם קצת מלמעלה למטה, כאל "פאללאַקען" בלתי מתורבתים... מעולם לא

נעשתה פעולה כדי לצרף אותם בתור חברים לקהילה החרדית, או כדי לעורר בתוכם את חובת

השתייכותם אליה בתור מצווה דתית;

להיפך,

מתוך התנגדות רוב ראשי קהילתנו אפשר היה להניח, שהם רוצים - לטובת הקהילה - להרחיק

אותם ממנה, כדי שלא יהיו לה למעמסה מבחינה כלכלית, ושהם מעדיפים שצרכיהם יסופקו על-ידי

הניאולוגים.

בעיני

חברי "הועד הזמני" של "אגודת ישראל" נראתה הדרישה להטיל על

האנשים האלה את כתם "הפרישה מן הציבור" ולהטיל לפתע דופי בדתיותם, כדבר

העומד בניגוד לאידיאולוגיה של "אגודת ישראל", אשר קיוותה למצוא נקודת-משען

דווקא בחוגי "יהודי המזרח" החסידים אשר בפרנקפורט, ברלין, קלן וכו'.

אף

התקווה שטרם התייאשו ממנה, לרכוש הן את "געמיינדע אורטודוקסים" והן את

אנשי "המזרחי" בין רבנות הקהילה החרדית והנהלת "האגודה"

בפרנקפורט, יותר ויותר. אני עצמי ניהלתי ויכוחים עם האידיאולוג העיקרי של הרבנים,

הד"ר יצחק ברויאר זצ"ל, אך הם נסתיימו ללא תוצאות..."

להלן,

מוסיף הרב רוזנהיים ומספר על כך (עמוד קפ):

...בעיתון

הרגנסבורגי ובירחון "דורש טוב לעמו", שיצא לאור על-ידי בני הרש"ז

ברויאר, המשיכו להתפרסם התקפות נגד הנהלת "האגודה"; אף מעל במת בית-הכנסת

בשיצנשטאססה השמיע הרש"ז ברויאר מדי פעם בפעם דברי ביקורת נגד "אגודת

ישראל", ובייחוד נגד ארגון הנוער שלה והסניף המקומי שנוסד בפרנקפורט (הראשון

בהנהלת הצעיר מרתין פייסט, בנו המוכשר והתוסס של לואיס פייסט; השני בראשותו של

המנהל גרשון לאנגה)... אפשר היה לצפות מראש שהויכוח על הדרישה ההונגרית-הפרנקפורטאית

יחרוג ממסגרת ק"ק פרנקפורט, ואמנם עלה בידי הרש"ז ברויאר לעורר גם אצל כמה

מראשי אגודת ישראל ברוסיה ופולין אהדה לדרישה זו, וחוגים אלה הציעו להכליל בתקנות

ה"אגודה", שהיו זקוקות לאישור הכנסיה הגדולה, סמכות גדולה ורחבה ביותר

למועצה הרבנית ביחס למוסדותיה המנהלים של ההסתדרות.

הם

קיוו להעביר בדרך זה ביתר קלות, דרישות המכוונות להגביל את זכות הבחירה הפאסיבית

ולהשתמש אח"כ בנשק זה לא רק נגד אנשי "המזרחי" כי אם נגד חוקי

"געמיינדע-ארטאדקסיע". בפולין דגל בשאיפות אלה נחום לייב ויינגוט,

ברוסיה - הרב מפולטאבה רבי אלי' עקיבא רבינוביץ, והירחון, "דורש טוב

לעמו", שימש להן לפה. כעבור זמן-מה שלח הרש"ז ברויאר שליח מיוחד אל

הגאב"ד דבריסק, כדי לרכוש את ליבו לרעיונות אלה, לקראת "הכנסיה

הגדולה" הראשונה.

עד כאן מזכרונותיו של הרב רוזנהיים.

[המנהל גרשון לאנגה המוזכר ברשימותיו של

הר"י רוזנהיים, הוא ככל הנראה "הדירעקטאר לאנגע" שהוזכר לעיל מספר

פעמים בפרק "חיזוק היהדות והפצת המעיינות בגרמניה", כמי שעודד את הוצאת

החוברת לילדים "האח" בשפת אשכנז].

עמדתו

של אדמו"ר הרש"ב

באותה ימים שהה כ"ק אדמו"ר

הרש"ב בנאות דשא בוויעסבאדן. הרבי הגיע לוויסבאדען בי"ז טבת תרע"ג,

ושהה במקום עד כ' שבט. לוויסבאדען הגיע הרבי מברלין, שם נפגש עם ראשי האגודה, כפי

שיסופר להלן.

באגרות הקודש מחודש זה, נמצאים מכתבים

רבים על מעורבותו העמוקה של אדמו"ר הרש"ב בכל מהלך העניינים. ראשי אגודת

ישראל בגרמניה, הרב הלוי, הרב ברויאר, הרב רוזנהיים, ויעקב שטראוס, ביקרו את הרבי

פעמים רבות במעונו, מתוך ניסיון לשכנע את הרבי בצדקת עמדתם, ולנסות לצרפו אל

התומכים באגודה.

לפנינו צרור אגרות קודש של הרבי מאותם

ימים בהן הוא עצמו מספר בפרוטרוט על כל מהלך העניינים:

האגרת הראשונה בנושא זה, היא מי"ט

טבת תער"ג, מוויסבאדען, הממוענת אל "בני יקירי יחי' כלתי הצנועה והכ'

תי', נכדותיי היקרות והנחמדות יחיו". (אגרת א'מג* באגרות-קודש שלו, כרך ה,

עמוד מב):

...באנו לפה שלו' ת"ל תמול בוקר.

...בברלין היה אסיפה מכל רבני אשכנז בדבר המחאה

נגד הרבנים הרעפארמער. וגם בדבר אגודת ישראל. ד"ר ערהמאן שהוא כעת רב שני

בליובען בא לברלין להתראות, וכפי הנראה בא במכוון לברלין על פי דרישת הרבנים (בנו

הדענטיסט היה בברלין וא"ל שהודיע לו בטעלעפאן שאני בברלין) להטות אותי

להרעיון הנ"ל. ראזענהיים בא להתראות ולא מצא אותי, בטח יבוא לפה.

"אני

חושש מאד על זה"

ובכ"ג טבת מוסיף הרבי הרש"ב

וכותב לבנו בעניין זה (אגרת שנח באגרות קודש שלו, כרך ב עמוד תרנג):

...כעת כל הדבורים המה בדבר האגודה וזה מרעיש כעת

עולמו של האשכנזים. הרב ברייער יצא מן האגודה, כי רצונו שיהיה תנאי מפורש בספר

התקנות שבמקום שיש עדה אורתודוכסית מיוחדת, מי שאינו בתוך העדה הזאת אין לו רשות

להיבחר למנהיג האגודה, והועד הזמני אינם מסכימים להעמיד התנאי הזה (ואומרים שזה

ביכולת הועד הקבוע לעשות, ולפי הנראה תכלית כוונתם הוא מפני שרוצים להכניס כל מי

שירצה לכנוס בלי בירור, ואינם שמים לב אל ההנהגה ומכל שכן שאינם רואים את

הנולד...).

מסופק אני אם תבוא דבר האגודה לפועל, ואם תבוא

אני חושש מאד על זה. ולפי דעתי יש בזה סכנה ר"ל להיראים דאשכנזים, ותחת אשר

המנהלים דכעת היינו הועד הזמנים חושבים לאגד כוחות היראים, יהיה ח"ו פירוד

גדול ויתחלקו היראים לב' מחנות, כמעט רובם של הרבנים היראים המה בתוך האגודה ויש

שעומדים רק בדרך התרחפות לבד כמו הרב פנחס כהן (אשר עליו שאלתי בפרט כי אני חושב

שלו יש קצת חוש הריח),

אמנם זהו רק עד שלא נתבררו הדברים ולא נתיישבו

עדיין במוחם ואינם יודעים בעצמם מה הוא, והוא כמו זמן בהלה אצלם, מאספים אותם

ומדברים המה ואחרים בטובת הענין ונחיצותו, וכאשר יתבררו הדברים יותר ויתגלמו עד

שיהיו ניכרים היטיב אז ינקרו את עיני האשכנזים וידעו מה הוא הדבר, השערתי אשר רבים

מהרבנים יסלקו עצמן. הרוח החיה בזה הוא הלוי . . ראזנהיים עוד לא היה אצלי, ומסתמא

יהיה ימים אלו.

...ואני מטייל שיעור נכון בכל יום, והי' לי היום

למלאכה והלילה לפני האשכנזים בענייני הכלל ועניני העיר, והשי"ת ישלח לנו

רפו"ש בקרוב בתוך כו'.

הרבי

דורש: לכלול באגודה רק יראים בלתי מפלגתיים

ביום רביעי, ערב ראש חודש שבט

תער"ג, כותב הרבי הרש"ב לבנו על פגישתו עם הרב ברויאר, מי שהוביל את

הדרישה לקבל כחברים באגודה רק את הנמנים בקהילה החרדית בלבד (אגרת שס, כרך ב עמוד

תרנו):

...תמול היה הרב ברייער אצלי בדבר האגודה ומתאונן

מאד על הגר"ח [מבריסק] יחי' שבקאטאויץ הסכים עמו בדבר מנהיגי האגודה שיהיה

דווקא מהנמנים בקהילה אורתודוכסית (במקום שנוהג ב' קהילות) ובעצמו כתב הגר"ח

יחי' נוסח התנאי הזה, ואחר כך על ידי . . לא חתם על זה והבטיח לו שמביתו ישלח לו

צעטיל חתום על תנאי ויחתמו עוד רבנים (וברייער חתם על הח"י דבר שלו) ובתחילת

חודש כסלו כתב לו ותבע הבטחתו ולא הושיב לו (ואפשר לא נשלח לו המכתב לאטוואצק)

וביום ועש"ק העבר פרסם האיזראליט שיש מכתב מיוחד מהגר"ח אשר מעולם לא

קבע את התנאי לעיכובא ולא אמר בזה לא לאו ולא הן.

ברייער יצא מגדר הכלים ממש מהידיעה הזאת,

ובמוצש"ק כתב אליו עוד הפעם, ובקש אותי לכתוב גם כן, ואכתוב לו אי"ה.

אני אמרתי לברייער אשר אני אינני מסתפק בהתנאי

הזה, כי אם אשר בכל החברה לא יראו ולא ימצאו איז' עלימנענטין אחרים לבד יראים

פשוטים אום פארטייניע וכשיהיו בהחברה ציונים מזרחים או אנשים שאינם נחשבים באגודת

אורתודוכסית יפעלו גם על הראשים במשך הזמן, והאגודה יכולה להתקיים בכוונתה האמיתית

רק בתנאי מפורש שלא יהיה בה שום תערובות זרות.

והנה עד שלא בא ברייער היה טעלעפאן מראזנהיים

מבקש זמן על היום עבורו ועבור יעקב שטרויס והגבלתי להם על היום שעה ה', ואחר כך

היה טעלעפאן אשר ראזנהיים נסע ויבוא שטרויס לבדו, בטח יבא בקרב כי השעה קרובה לשעה

ה'.

בין ברייער וראזנהיים נעשה פירוד גדול ומבזה את

ברייער במכ"ע שלו, בד"כ ההמולה גדולה מאד, הרבנים היראים מבולבלים המה

עדיין ועומדים רגלם אחת בפנים כו' ורק הציונים המזרחים נכנסו בזה בראשם ורובם, ולא

אאריך עתה כי יפסיקו אותי וישאר המכ' על עוד יום"...

כזכור, במהלך וועידת קטוביץ' התנה רבי

חיים את השתתפותו באגודה בקבלת ח"י תקנות. במרכז התקנות הללו עמד גם התנאי

הנזכר כי במקום שיש קהילה אורתודוכסית

נפרדת, מי שאינו בתוך העדה הזאת אין לו רשות להבחר למנהיג באגודה.

הובאו לעיל גם מזכרונותיו של הר"י

רוזנהיים, שחשש שדרישה זו תעמיד בסכנה את שלימות אגודת ישראל.

היה זה האדמו"ר רבי שמואל מסלונים,

מן הפעילים מאחורי-הקלעים בשלבי היצירה של אגודת-ישראל, שהציע נוסח מחודש של

התקנון ושלחו אל רבי חיים - והשיג את הסכמתו וחתימת ידו של הגר"ח על התקנות -

אחרי שתיאם את העמדות בביקורים אישיים שערך בנפרד אצל האדמו"ר מגור,

ה"חפץ חיים", הגרש"ז ברויאר, והרב יעקב רוזנהיים.

בעקבות המשא-ומתן הזה אישר מחדש רבי

חיים בשנת תרע"ג, באגרת אל רבי חיים עוזר מוילנא, את השתתפותו באגודה. וכך

כתב הגר"ח בט' טבת תרע"ג:

"…והלא כבר הוחלט באספה בהאמבורג תקנות

יסודיות שעל פיה תתנהג ה'אגודה' וכן נתקיים אחר כך בקאטאוויץ' שהתקנות יהיו גלויות

לכל ומאושרות על-ידי האספה של "אגודת ישראל". ובהתבונני חשבתי אחת

ששקולה היא בעיני . . שיבורר אופיו של ה'אגודה' הגדולה הזאת . . שאיננה בתור

אפוטרופוס על התורה, שזה . . אינו מסור לנו, נשגבה היא מאתנו, כי אם לפעול ולעשות

להרבות תורה ויראה בישראל.

ובזה הנני בל"נ נמנה גם כן לחבר להוסיף

השתדלות ואומץ לטובת ה'אגודה' כמצווה עלינו להיות חבר לכל וגו'. הנני מוקירו

וידידו חיים הלוי סאלאווייצ'יק".

מכתב

הרבי הרש"ב אל הגר"ח מבריסק

ואכן, יומיים לאחר מכן, בב' שבט, כתב

הרבי אל רבי חיים סולובייצי'ק, איגרת מיוחדת בעניין זה (אגרת א'מד, כרך ה עמוד

מד):

...ע"ד האגודה מלחמה גדולה כעת בענין זה בין

יראי אשכנז, הרב ברייער יצא מן האגודה, משום שהועד הזמני אינו מסכים על התנאי שלו

הידוע, רוב הרבנים היראים עומדים רגלם אחת בפנים ואחת בחוץ, ונעשה פירוד גדול בין

ברייער ראזינהיים ושטרויס.

ביום ד' העבר היה אצלי הרב ברייער לגלות צערו

ועגמת נפשו הרב שיש לו מענין האגודה, אשר הוא מחוללה, ומתחרט כעת, באלפי חרטות, על

אשר התחיל הדבר באשכנז.

והתאונן לפני על זה אשר כתב מכתב להדר"ג

נ"י בתחילת חודש כסלו בדבר הבטחתו לשלוח הצעטיל חתום, על דבר התנאי, ולא קיבל

מאתו תשובה, ויותר כאשר האיזרעליט פרסם ביום ועש"ק העבר בשם הדר"ג יחיה

אשר מעולם לא החליט בדבר התנאי הזה לא הן ולא לאו. הידיעה הזאת הלמה ראשו, והוא

כמבולבל ממש. וכתב עוד להדר"ג במוצש"ק העבר. אני אמרתי לו אשר

הדר"ג כל העת באטוואצק ובודאי לא נשלחו לו המכתבים, ומוסגרים בזה, וגם נוסח

הצעטיל הנעשה בקאטאויץ.

השקפתי בגוף ועצם הענין, שבאם הועד הזמני ינהיגו

את הענין כמו שמנהיגים עתה (אשר השינויים בזה, יכול להיות לפי"ד רק כשיהיה

העדר קודם להוי') תהיה האגודה בהמשך הזמן אגודה ציונית אם מזרחית או עוד גרוע

ממנה. אמרתי זאת ליעקב שטרויס, וכמובן שאינו מודה לדבריי, ואומר שאדרבא הציונים

המזרחים יהפכו על ידי האגודה, אבל דעתי והשקפתי הוא כנ"ל,

ויסלח לי הדר"ג יחיה על אשר ארהיב עוז בנפשי

להגיד דעתי להדר"ג יחיה שלא ילך בדרך אתם, ואינו כדאי כלל להחזיקם, באשר לפי

דעתי במשך הזמן יהיה נצרך להרחיקם, ואפשר גם לצאת נגדם, כי לפני מדינתנו הדבר

מסוכן ממש ח"ו. ועל אחד מראשי המנהיגים בסתר בענין האגודה, שאין רצוני לפרט

שמו, נטוי אצלי קו חשד אשר תכלית כוונתו בכל הבניין הזה הוא בכדי לחדור עם ההנהגה

האשכנזית תוך מדינתנו, והש"י ישמרנו מהם.

ואני חוזר ומבקש סליחת הדר"ג יחיה על דברי

הנ"ל, כי מפני יראתי הגדולה מחשש הנ"ל מצאתי א"ע מחויב בדבר לגלות

לו דעתי, והדר"ג יחיה ישקול את הדבר במאזני שכלו הזך והטהור, וימחול נא להשיב

לי על מכתבי זה, ובאשר לא אתמהמה הרבה פה יחיש נא תשובתו הרמתה.

העתק הצעטיל הנעשה בקאטאויץ על ידי הגר"ח

יחיה:

הניסיון שהורה לנו באיזה מדינות, שחורבן התורה

והיהדות גברה ולא מצאו למו מפלט, אך בחילוק הקהילות, ובהפרד היראים מיתר העם בכל

הענינים הנוגעים לקהילות ישראל, מראה לנו בעליל שאי אפשר לנו לספח שיהיו מובחרים

לענייני האגודה, אותם שאינם נמנים לקהלת יראים הנפרדת (האורתודוכסית). אבל יכולים

הם להתקבל לחברי האגודה, אחרי שמתנהגים הם ביהדות, ורק אינם יכולים להימנות ממייסדי

האגודה ומנהליה (פארשטאנד, אויסשוסס קאמיסיאן) אחרי שאינם באים לחיזוק היהדות

בחילוק הקהילות ואינם נמנים לקהילות האורתודוכסית.

קאטאויץ יום ד' בהעלותך, י"ג לירח סיון

תער"ב לפ"ק.

כאמור לעיל, באסיפת

היסוד כתב רבי חיים את ה'צעטיל' הנוכחי ולא חתם עליו אך הבטיח להרב ברויאר שמביתו

ישלח לו מכתב חתום.

למעשה, לא

התקבל תנאו זה של רבי חיים. בהצעה הראשונה לספר התקנות של אגודת ישראל, שנערכה על

פי החלטת הועד הזמני ביום י' וי"א סיון ה'תרע"ג, נאמר "יכולים

להיבחר רק חברים הידועים ברוחם ובאורחות חייהם לשומרי תורה ומצוה בפועל על פי

היהדות הנאמנה למסורת אבות".

גם בהצעה

השניה לספר התקנות, שנכתבה בו' ניסן תרד"ע ועליה חתם גם הרב שלמה זלמן

ברויאר, נאמר "חרדים לדבר ה' ושומרי תורה ומצות בפועל על פי היהדות הנאמנה

למסורת אבות" ותו לא.

אמנם

אדמו"ר הרש"ב לא הסתפק בהגדרה זו, כיון שאת זה יסביר כל אחד לעצמו

כרצונו, כמו שכתב לקמן לבנו בי"ב שבט, והוסיף "אשר אני אינני מסתפק בזה

שבהועד לא יהיו אנשים שיש בזה חשש, כי אם שגם בהחברים לא יהיו רק יראים

פשוטים".

[יצויין, כי

בהצעה הראשונה לספר התקנות של "אגודת יראים" ברוסיה, שערך אדמו"ר

הרש"ב באותה שעה (ראה אגרות-קודש שלו אגרת שסז), מודגש כי "לחבר

"אגודת יראים" יוכל להתקבל כל איש החפץ בהרמת קרן התורה והיהדות, אשר

הנהגתו ואורחות חייו הן על פי התורה והמצווה במלוא מובן המלה, ואשר איננו חבר לאיזה אגודה אחרת כללית " (הדגשת המעתיק)].

"לפנינו

בני רוסיה אין אופני האגודה שלהם מתאימים"

במוצאי שבת ד' שבט, כתב אדמו"ר

הרש"ב גם אל החסיד ר' שמואל מיכל טריינין בנושא זה, אודות גישת הגר"ח

מבריסק בנידון, שהסעירה באותם ימים את היהדות החרדית בגרמניה (אגרת שסא, כרך ב

עמוד תרנט):

...ע"ד האגודה נעשה מחלוקת גדולה בפה אשכנז,

הרב ברייער יצא מן האגודה, כי הועד הזמני אינו מוסכם להעמיד תנאים כאלו שהוא עומד

עליהם בתוקף. ובד"כ לפנינו בני רוסיה אין אופני האגודה שלהם מתאימים כלל ואני

חושב שהיא מסוכן ח"ו לפני מדינתנו. מדי עברי דרך ווארשא התראתי עם הרב מבריסק

נ"י ושאלתיו בדבר האגודה, ואמר לי שאינה טובה בעיניו, ומ"מ נתן להם

מכתב, ותירץ את עצמו שהכריחו אותו על זה. אני כתבתי לו מפה שאינו ראוי כלל שיחזיק

בידם, ואני חושש אשר במשך הזמן תהיה אגודת ציונית. והשי"ת ישמרנו מהם.

"מטרידים

אותי מאוד"

עד כמה העסיקו עניינים אלו את כ"ק

אדמו"ר הרש"ב, ניתן ללמוד ממכתבו אל הר"ר שמואל גורארי' , מיום

שלישי ו' שבט ( אגרת שסג, אגרות קודש שלו כרך ב עמוד תרסא):

…כל העת לא כתבתי לכבודו מפני שמטרידים אותי מאד

ובכל יום ויום ממש באים אנשים אם מפראנקפורט או מפה בעניינים שונים הן בענייני

האגודה והן בעניינים דפה או בלא שום דבר רק ביקור אשכנזי. תמול ישבתי משעה ג'

ומחצה עד שעה ז' עם אורחים, וחובת הטיול מתבטל על ידי זה וגם אין לי זמן לכתוב

מכתבי' הנחוצים.

האגודה מרעשת עולמו של אשכנז ונעשה פירוד גדול

בין ברייער ויעקב ראזנהיים, וברייער יצא מן האגודה, ומתאונן מאד על הרב מבריסק

יחי' אשר בקאטאויץ הבטיח לו בפה מלא להיות עמו, וגם כתב צעטיל והבטיח לו לשולחו

בחתימתו מביתו, ועתה פרסם האיזרעליט שהגר"ח עמם. אני כתבתי להגר"ח בחוזק

שאנחנו אינו יכולים לילך אתם ולא להחזיקם כלל, כי יכול להיות אשר במשך הזמן יהי'

נצרך להרחיקם ואפשר גם לצאת נגדם, כי לפי השקפתי יהי' זה במשך הזמן כמו אגודת

ציונית, ועוד לא קבלתי תשובתו ע"ז...

ובמכתב לבנו הרבי הריי"צ מט' שבט

כותב הרבי בסגנון דומה (אגרת שסה, אגרות-קודש שלו, כרך ב עמוד תרסה):

...אין שום עצה נגד האשכנזים ומבלבלים ומטרידים

הרבה, תמול ישבתי אתם עד שעה 9, והיינו מן אחר שעה 5 עד 9 . . ואחר שעה 10 (היינו

לאחר הסעודה) טיילנו כחצי שעה.

...אינני חושד לא את ברייער ולא את האשכנזים שיש

איזה פניות בזה, רק זאת אשר האשכנזים רוצים לכסות ולהעלים את הבטלנות (פאנאטיק)

שלהם, כאשר הפעם אמר לי ראזנהיים שהחופשים חושבים אותם לפאנאטיקער, ועתה רוצים

לכסות זאת ולסבול את כל אדם, ובזה הולכים בדרך עקלתון ר"ל...

הרבי

מבאר את "תוכן המחלוקת"

ביום

שני י"ב שבט תרע"ג כתב הרש"ב לבנו מכתב ארוך, בו מבאר בפירוט רב את

הרקע להקמת האגודה והמהלכים שקדמו לה, וכן את חילוקי הדעות בין בין מייסדיה

הרש"ז ברויאר והר"י רוזנהיים.

בהמשך

המכתב אדמו"ר הרש"ב מפרט באריכות את חששו, מכך שיהיו חברים באגודה גם

אנשים שאינם מן היראים, וההשלכות שעלולות להיות לעובדה זו (אגרת שסו, אגרות קודש

שלו כרך ב עמוד תרסו):

...העתק ממכתבי להר"ח יחי' אשלח לך מוסגר-פה.

ב) להודיע הדברים שדברתי עם שטראוס צריכים לבאר

תחלה תוכן המחלוקת ביניהם היינו בין הרב ברייער עם יעקב ראזנהיים ויעקב שטראוס.

התחלת רעיון האגודה היא מאת ברייער זה כמה שנים מלפנים, ובהיותי פה ויעסבאדען בפעם

הא' [=בחורף תרס"ט, המו"ל] בא ברייער לפה לדבר בזה, ואומר אשר במחשבה

היה אצלו הדבר כמה שנים קודם, אז לבש האגודה בלבוש חומרי, והוא אשר היראים יוכלו

לעזור ולתמוך את עצמם מבלי שיצטרכו להחופשים, וכמו בהמקרים שיקרו במשך הזמן על כל

צרה שלא תבוא כמו הפאגרמען ר"ל שהחופשים נתנו על זה סכומים גדולים, והמעות

הלכו בדרך עקלתון כידוע,

כשתהיה האגודה תהיה בזה קופה גדולה של צדקה מן

היראים, ולא יצטרכו לבקש מהחופשים, יש לחשוב אשר כוונתו היה בזה לעשות הבדלה גמורה

בין קהילת היראים לקהילת החופשים (אשר המחולל היה חותנו ז"ל [=הרש"ר

הירש, המו"ל] והוא מחזיק בזה ביותר) כי עד עתה רובם מאנשי הקהילות

האורתודוכסית המה גם כן חברים בקהילות החופשים (הנק' הויבט געמיינדע) ומשלמים

השטייער בב' הקהילות, בכוונה שכאשר נצרך איזה עזר להיראים יתנו גם הקהילות החפשית,

מאחר שגם היראים משלמים המס להם, וגם יש להם דעה בקהילות הנ"ל (לא בהנהגת

הקהילות עצמן כי אם בהנוגע לאיזה תמיכה),

וזה גם בענייני הכללים שלהם לא רק בהנוגע למדינה

אחרת, ולא רק בעניני צרה ר"ל כי אם גם באיזה הצטרכות כללי ואפשר גם בתמיכת

איש פרטי בדרך והחזקת (כמובן באיזה ענין גדול) וברייער באשר אינו סובל את החופשים

כלל וכלל גם לא אותן שיש להם נגיעה להם כמו עדת הארעויץ כידוע, יש לשער שזהו יסוד

הרעיון הנ"ל בכדי לעשות הפרדה לגמרי שחברי הקהילות האורתודוכסית יצאו לגמרי

מקהילות הנ"ל ולא יהיה להם דבר עמהם (ואפשר ביותר היה רצונו להיפרד מהקהילות

הנוגעים אל החופשים . . ). אך מה שאמר אז הוא בדבר הצטרכות כללי שיהיה ביכולת

היראים לעזור את עצמן, וכן הוא אומר עתה בדרך הבלעה, גם לתמוך בישיבות ות"ת

בכל מדינה ומדינה, ומפורש מבלי לכנוס באופני הישיבות שזה יהיה בכל מדינה כפי רצון

מנהיגי הישיבות, רק לתמוך בהם.

כמובן לקח לזה את יעקב ראזנהיים באשר בפיו ובפרי

עטו הוא עושה ופועל הרבה, האחרון הוסיף בזה לדאוג לטובת ארץ הקודש ובפרט הקאליאנעס

דשם, וכשהיה אז אצלו ראזנהיים ושטרויס אודות זה, אמרתי להם אשר בפרט הזה (היינו

בארץ הקודש) לא נתאחד כי השקפותינו מובדלות המה ונוכל להתאחד רק באופן שעבודתנו

בפועל תהיה במקומות מובדלים (זה במדינתו וזה במדינתו) אבל לא לעבוד בפועל במקום

א', כי שונים אנחנו בהמטרה ובאמצעים, וראזנהיים אמר (איני זוכר באיזה פעם)

שמוכרחים להעמיד ענין האה"ק בהאגודה כי בלא זה לא יקנו חברים לזה ובפרט

מהצעירים (גם אמרתי להם אז אשר אנחנו בני רוסיה לא נהיה קעסט קינדער אצלם ולא ניתן

להם מעות ונצטרך לבקש מהם אם ימצאו לנכון ליתן, רק בהכרח שיהיה הדבר ברישיון

במדינתנו, שזה דבר קשה כמובן).

על יסוד הרעיון הזה היתה האסיפה בהאמבורג (בקיץ

רס"ח או ס"ט), והעמידו אז ג' דברים בפעולת האגודה א' תמיכה חומריות

כללית, ב' תמיכת ישיבות, ג' לדאוג בעניני ארץ הקודש, ועיקר הדבור היה בהענין הג',

ושאלתי (כמדומה בפעם הב' שהייתי פה) למה עשו זאת לעיקר, ולא היה על זה תשובה נכונה

(וכמדומה שאז היה תשובת ראזנהיים הנ"ל שבזה יקנו נפשות).

הרב ברייער כידוע הוא אונגארי, והוא מחזיק את

עצמו עם האונגארים, וכשהתחיל רעיון האגודה להתגלם יותר, התחילו האונגארים להמשיך

עצמם מן האגודה ולא רצו להשתתף עם האשכנזים להיות עמם באגודה יחד, וברייער לא רצה

בלעדם, כי גם הוא בלעדי האגודה מוצא את עצמו ליחידי בין האשכנזים (כאשר כן הוא עתה

שהניחו אותו כולם וכמעט שאינו מוצא מקום לעצמו, וכאלו הוא בפראנקפורט שלא במקומו),

נסע (קודם אסיפת קאטאויץ, וכפי הנראה היה בחורף העבר) לאונגארן לפעול עליהם שילכו

עמו אל האגודה,

המה העמידו ג' תנאים (התנאי הא' איני זוכר ואינו

רבות הערך כל כך) התנאי הב' שהועד הרבני יהיה במקום אחד, והיינו שלא יהיה הועד

הרבני מרבנים שבעיירות שונים שיתוועדו רק לעתים, כי אם שיהיו הרבנים תמיד בהועד

וידעו הליכות האגודה בתמידות ויפקחו שיהיה הכל כדין וכדת, התנאי הג' שבהמקומות שיש

ב' קהילות (היינו קהילה חופשית וקהלה אורתודוכסית) הנה האיש שאינו נמנה בקהלה

האורתודוכסית עם היות שהוא יר"א, לא יוכל להיות בראש האגודה ומנהליה (וכל זה

יהיה כתוב מפורש בהסטאטוטן),

והתנאי הג' זהו סלע המחלוקת הנ"ל, ראזנהיים

ושטרויס (שהמה העיקרים בהועד הזמני והעסקנים בכל הענין הזה) אינם מסכימים בשום

אופן להעמיד זאת בס' התקנות (על אונגארין בפרט מסכימים המה על התנאי הנ"ל

באשר שם הדבר מוכרח מחוק הממשלה אבל על אשכנז אינם מסכימים בשום אופן), והמיאון

היה עוד קודם קאטאויץ, רק שהיה ברפיון מפני שרצו שיהיה ברייער בהאסיפה. האונגארים

שהבטיחו לבוא אל האסיפה, לא באו, וכפי הנראה כבר ידעו מהמיאון, גם לא נראה להם

הנאספים שהיו ביניהם כאלה שאינם על פי רוחם.

ברייער התאמץ בדבר התנאי הג', והשתדל בזה עם

הגר"ח יחי' והסכים עמו, וכתב הר"ח בצעטיל תנאי הזה והבטיח לו לחתום עליו

(ועל הי"ח דבר חתם ברייער) ומוסג"פ נוסח הצעטיל (ומתוכנו ניכר שזה לשון

הר"ח יחי') שטרויס כפי הנראה עמד בתוקף נגד התנאי, וכפי הנראה התערב

הרח"ע ופעל על הר"ח שלא יחתום על הצעטיל, הר"ח בא למחר לברייער

למעונו ובמעמד כמה אנשים אמר לו שישלח לו מביתו הצעטיל חתום, ואמר לו שיפעול גם על

אחרים שיחתמו על זה. ואומר ברייער שאמר לו ליובאוויטש ישמע אלי וכן גור ישמע אלי

וכולם יחתמו ויעשה הדבר עם גלאנץ, כן אמר לו. וכמובן לא שלח לו הצעטיל, ובתחילת

חודש כסלו כתב לו ותבע מאתו ההבטחה, ולא קבל מענה (המכ' שלח לבריסק) ואחר כך פרסם

האיזראליט בשם הר"ח יחי' שמעולם לא החליט בדוקא על התנאי ולא אמר לא לאו ולא

הן וכאשר כתבתי לך מכבר.

האונגארים תובעים כעת כפי הנראה מברייער איה

הבטחת הר"ח ולמה לא העמיד הדבר על יסוד נאמן, והמה כפי הנראה אינם משתתפים

בהאגודה (אם כי להם נותנים התנאי הזה כנ"ל), וברייער יצא מועד הזמני, וראזנהיים

ושטרויס אינם דואגים על זה, ובהעלם דעתם נוחה מזה, ורבים מהאשכנזים אומרים מפורש

כן. הרב כהן מפולדא נפרד מברייער והוא בתוך האגודה ולע"ע ברייער נשאר יחידי

עזוב מהקהילה שלו (לבד אחדים) ומהרבנים אשר עד כה היה הוא הגדול והאווטעראטעט

שלהם, ובגליוני האיזראליט באים מאמרים חדים מאד נגד ברייער, והקהל שותקת על זה

(ואפשר יתעוררו לכבוד רבם), ובנו של ברייער כותב במכ"ע אחר ארטיקלן נגדם,

ובדרך כלל יש בזה משום חילול השם ר"ל.

שטרויס אומר אשר גם מתחלה לא אמר הר"ח

להעמיד חוק בס' התקנות תנאי הנ"ל, כי אם שמהנכון לראות שאלה לא יהיו בהועד

וכן כתב בהצעטיל (ובהצעטיל אינו משמע כן, אם כי הצעטיל אינו חלק כל כך ונכתוב

בחריפות) ואחר כך קרע הר"ח את הצעטיל, שטרויס טוען אשר בפועל יהיה כן שהאנשים

כאלה לא יהיו מנהיגי האגודה היינו שלא יהיו בהועד, ורק חוק מפורש אי אפשר לכתוב

להרחיק בזה כמה אנשים יראים, שהגם שאינם נמנים אל הקהילה האורתודוכסית מ"מ

שלימים המה ביראתם בתכלית, ושאלתיו ומפני מה אינם נמנים בהקהילה הנ"ל הלא דבר

הוא, ואומר שזה יכול להיות משום מניעות אחרות, וא"ל מי יתקע אל ידו שלא יהיו

נמנים בהועד הלא יכול להיות, והוא בטוח בדבר כנ"ל.

ולפי הנראה לי לבד מי שרוצים לכסות הפאנאטיזמוס

שלהם כאשר כתבתי במכ' הקודם, שלפי דעתי הדבר מסוכן להם ר"ל, כי יתנועעו

ויתנודדו ח"ו ומי יודע למה שיבואו ח"ו ור"ל, ועושים א"ע בזה

לבנין רעוע ח"ו. והנה לבד זאת כפי הנראה אינם רוצים להבדיל את . . מן האגודה,

וברייער אפשר גם כן כוונתו העיקרית על זה (כי בסך הכל נמצא באשכנז רק ב' וג'

עיירות שבהם קהילות מובדלות והן פד"מ והאמבורג, וברלין במקצת), ולפי דעתי אם

זאת היא הכוונה הנעלמת ודאי הצדק עם ברייער, כי כאשר . . יהיה בהאגודה לא יהיה רק

חבר כי אם יהיה במנהיגי האגודה, ואם כי הוא נחשב מהיראים נראה עתה בעליל כמה קשה

שכנותם של הרשעים.

ידוע הוא מהרעפארמער רבנים שיצאו עתה ברשעתם

ועושים תורה חדשה בפועל ממש ואומרים בגלוי בכפירה גלויה בתורה מן השמים, ואינם

מכסים הדבר כלל באיזה כיחול כו' רק בכפירה גלוי ר"ל, ומבטלים דיני חליצה

לגמרי, ושהאשה יכולה לצאת מרשות הבעל בלי רשותו היינו בלא ג"פ, ואומרים מפורש

שכל אחד ואחד יכול לעשות כרצונו (ורעש גדול בזה באשכנז ובבייערין ורבים מקהילות

היראים הודיעו גלוי שמוציאים את הקהילות הנ"ל מכלל יהודים, והרעפארמער הגישו

עיצומיהם להממשלה על זה, והיא שלחה להעיירות הגדולים שהפארשטאנד (היינו הדוח'

פראוולעניס) יאמרו דעתם בזה,

ובאשר ברוב העיירות אין קהילות מובדלות

והפארשטאנד רובם מהחופשים, הושיבו אשר מכל מקום נחשבים המה ליהודים. (תמול היה פה

ר' שמואל כהן מוירצבורג ויספר לי שאצלם עשו היראים פראטעסט נגד ההחלטה הנ"ל)

והנה המקור הדבר הוא מהראבינער הרעפארמער דפד"מ (היינו מההויבט געמיינדע)

זעליגמאן . . יצא להצדיק את החטאים האלה בנפשותם ר"ל, והפלא אשר גם . . שהוא

למדן ויר"א, גם הוא ממצדיקי הרשעים, וזהו שאמרז"ל אוי לרשע אוי לשכינו,

ומזה נראה כמה מסוכן כשיהיו כאלה במנהיגי האגודה.

אמרתי לשטרויס אשר אני אינני מסתפק בזה שבהועד לא

יהיו אנשים שיש בה חשש, כי אם שגם בהחבירים לא יהיו רק יראים פשוטים, וכאשר מתחלה

רציתי להיות על אסיפת קאטאויץ, וכאשר ראיתי שבהנאספים היו ציונים כמו . . וכדומה,

אמרתי בביתי שלפי השערתי לא טוב הדבר, וכאשר אין אצלם שום הגדרה את מי לקבל (כי אם

ההגדרה שיהיו שומרי תורה ומצות, וזה יסביר כל אחד לעצמו כרצונו, והציונים אומרים

אשר שיטתם היא כל המצות וכנודע הדברים) הלא יקבצו אליה יהיה מי שיהיה, וממילא גם

הועד ישתנה גם אם יהיה מהיראים האמיתיים. ומה גם שאי אפשר שיהיה הכלל לא מן הפרט,

וגם כאשר מקבלים ציונים מזרחים די ומספיק לנו שלא נהיה אנחנו בהאגודה.

לדוגמא אמרתי לו אשר אני לא אעבוד יחד עם . .

וכדומה כי שונים אנחנו בדעתנו, ויבוא רק לידי מחלוקת, וגם מי שיראה שאני מתחבר עם

הנ"ל יַכשיר זאת את הנ"ל בעיני הבריות ויאמרו התירו הפרושים כו', וגם

יבוא לידי מחלוקת, ואינו כדאי לעשות אגודה על זאת, והציונים היא מולדת רוסיה

ויודעים אנחנו מה המה, והמזרחים המה כמו המערבים, ובאשכנז גם כן המזרחים לא טובים

המה, רק שבאשכנז אינו ניכר כל כך ההבדל בין בלתי ציוני לציוני מזרחי כי זה מתנהג

בכשרות וגם זה מתנהג בהדברים חיצונים כמוהו . . ואומר שהמזרחים האשכנזים טובים המה

רק יש להם איזה טעות, אמרתי לו שבהכרח יש מקום ויסוד דשם מוצא הטעות מקום לנוח.

ובסוף אמרתי אשר יש חשש גדול בהאגודה תהיה במשך הזמן

אגודת ציונית, ונתפעל ונתרגש מאד ואומר להיפך אשר גם הציונים המזרחים הנכנסים בה

לא יהיו ציונים במשך הזמן, ואני אמרתי לו עוד הפעם השקפתי הנ"ל שבאם יהיה רק

תערובות ציונים יהפכו את כולם לציונים כו', ולא יהיו ערבים ובטוחים כלל בהתוקף

שמדמים עתה, ובזה נגמר השיחה אתו. ראזנהיים עוד לא היה אצלי.

הראיתי לשטרויס שבין הנדבות על האגודה הנדפסים

ב"הדרך" ישנם נדבות מציונים גמורים כמו . . וכדומה, וא"ל אשר

גאטליב מפינסק נסע למאסקווא לעשת נפשות אל האגודה ולקבל נדבות, ואין אחריות הדבר

עליהם, וא"כ . . זהו סיבת מכתב . . הנדפס בהדרך נו' ב', ובו כותב כך, כלל זה

נקטו בידכם כי אין האגודה באה לרחק אלא לקרב כו', בשעה שחפצו המחדשים להשפיע מרוחם

על היהדות אז השכילו מאד גדולי ישראל שרחקו אותם בזרוע ובצרו את שלומי אמוני ישראל

לעצמם כו', עכשיו הודות להשי"ת נשתנו פני הדברים ובלבב רבים מאחינו שלא

נתרחקו הרבה ממרכז האמת נתעוררו געגועים גדולים לקודשי בני ישראל, עתה באה העת

לקרב את כל אלה שלא נלכדו ברשת הריפארם ולא הרחיקו עוד ללכת תועה כו' . .

ג) השקפתי על האגודה האשכנזית כבר מבוארת מהאמור

לעיל, ותראה בהעתק מכתבי להר"ח יחי', וממנו תראה גם כן דעתי אשר למדינתנו

ההשתתפות עם האגודה האשכנזית מסוכנה היא ר"ל, הועד הזמני ומשמשיהם תכלית חפצם

עתה ללכוד את בני מדינתנו כי בלעדם לא יהיה להם קיום, ובפרט כאשר אונגארין התרחק

מאתם, וכפי הנראה גם גאליציען אינו הולכת עמהם, ובעצמם המה מרגישים חלישותם שאי אפשר

להם לעשות מחול כזה בלי רוסלאנד.

וכאשר מדברים אתי ראשית הדברים המה שאינם חושבים

להכניס הדרך ארץ שלהם לרוסלאנד, בהיותי בברלין כבר כתבתי לך שהיו שם בעת ההיא

אסיפת גדולי אשכנזים, קראו שם את הדר' עהרמאן בכוונה להטותי לענין האגודה, וגם הוא

ראשית דבריו להסיר החשש הזה שאינם חושבים זה כלל וכלל, וכאשר הבין מאתי שאיני נוטה

לזה ואמרתי לו שלפה"נ לי נשתנו הדברים מכמו שדברתי עם מחוללי האגודה זה ד'

שנים מקודם, קיצר באמרים לגמרי וחדל מלדבר מזה, וחכמתו עמדה לו שלא להשתדל בזה, רק

אמר שראזנהיים יבוא למחר אלי זה לא מצא אותי במעוני,

אך היה אצלי . . ובריבוי הדברים בדבר טיב האגודה

לא חדל מלגלות הטובות שירצו לעשות עם רוסלאנד ולקבל עליהם את האפטרופסות על

רוסלאנד, וזאת יהיה מלאכתם שיקחו צעירים למדים ויראים מרוסלאנד ויתנו להם חינוך

אשכנזי וכשתוגמר צורתם (הנפסדת ר"ל) האשכנזית יהיו אלו לראשי ישיבות ברוסלאנד

ויחנכו הנערים שיהיה בהם הכל - השי"ת ישמרנו מהם ומהמונם . . ומכל זה מובן

אנחנו אינם רשאים להשתתף עמהם בהאגודה, ויש בזה סכנה גדולה ר"ל.

ד) אמנם בעצם דבר האגודה במדינתנו, הנה בעצם דבר

האגודה אני רואה נחיצות גדולה בכמה ענינים כאשר כבר דברנו בזה בקיץ אעת"ר

בהאסיפה הקטנה, ואין רצוני להאריך בזה עתה באשר כבר נמשכו הדברים הרבה, אמנם בתנאי

מפורש שתהיה האגודה מיראים פשוטים בֶעז פארטיינע [=בלתי מפלגתיים], להחזיק את

התורה עם התורה עצמה, ולהחזיק את היראה עם היראה עצמה, בלי שום תערובות איזה

אמצעים אחרים, וממילא אי אפשר לנו להשתתף עם האשכנזים באשר המה פרטיינע [=מפלגתיים]

לגבינו, כי כבר עשו להם שיטה להחזיק התורה והיראה באמצעים שאינם תורה ויראה. אמנם

אצלי תנאי ועיקר גדול לעיכובא, אשר אגודתנו במדינתנו לא תהיה כטפל לאיזה אגודה

במדינה אחרת היינו א צוא גיבויטע זאך, כי אם שתהיה אגודה מקויימת ומאושרת לעצמה,

והיינו שתהיה דווקא ברישיון הממשלה אגודה כללית על כל מדינת רוסלאנד, ובה יהיה

תנאי מפורש בהאוסטאוו שלא יכנס בה שום איש פארטיינער כמו ציוני וכה"ג,

ואם בטעות יבוא בה איש כזה או שבמשך הזמן יתהווה

איש שיטתי, מחויבת האגודה להבדילו מאתה, ואופן השגת הרישיון לפי דעתי הוא שיבואו

עם בקשה זאת אל הממשלה ג' רבנים וב' או ג' בע"ב מהידועים היטיב אל הממשלה

שאין בהם שום חשש ח"ו ויכולה היא לסמוך עליהם שבאמת כוונתם רק לחזק את מצב

היהדות בעזרתו ית', ולא רחוק אצלי הדבר שהממשלה תיתן הרישיון, וכמובן שזה דורש

השתדלות גדולה בעזרתו ית', אמנם לא רחוק הדבר כלל לפי דעתי שיהיה אי"ה

הרישיון, וכאשר במדינתנו תהיה אגודה בנויה בעצמה ומקויימת, אז יהיה אפשר ביכולת

לקבל אחדים מהאשכנזים ואונגארים שאין בהם חשש ח"ו, וגם זה צריך ישוב

גדול.

ה) ברייער מבקש שנעשה אסיפה קטנה מגדולי רבנים

אחדים מרוסלאנד אונגארין וגאליציע, והוא מוסכם לנסוע לרוסלאנד לאיזה מקום שיקבעו,

ואיני יודע אם תבוא האסיפה לידי פועל ואם תהיה ממנה איזה תוצאה ברורה, אמנם אני

חושב שנעשה אי"ה אסיפה קטנה מידידינו בדבר אופני תוצאות האגודה, ולעשות ס'

תקנות (באותו מעמד היינו בעת האסיפה, לא למסור הדבר לידידינו הרמ"מ חן

נ"י) לבקש הרישיון על פי ס' התקנות הזה.

ו) אמנם בין כה נחוץ לעצור בעד בני מדינתנו שלא

יתנו ידם אלא האגודה האשכנזית ולא יעשו אגודות מקומית, כי הועד הזמני שולח המכתבים

חוזרים שלהם לכל המקומות, וקול פעמון אגודת ישראל מצלצל היטיב באזני היראים, וגם

רבים אצלם ענין גדול להשתתף עם האשכנזים . . ובדעתי לכתוב לאחדים מהרבנים מידידינו

יחיו שבין כה יהיו בשב ואל תעשה עד אשר נדע אי"ה מה לעשות, ובדרך כלל נחוץ

שיודעו ידידינו את אשר לפניהם ולא ימהרו לעשות דבר.

בשולי המכתב מוסיף הרבי:

היום שעה 6 יהי' פה יעקב ראזנהיים יחי', ומחר

בוקר יהי' פה הרב פנחס כהן יחי' עם ראטהשילד יחי' הכל בדבר האגודה.

ראטהשילד הוא נגד האגודה, והוא עם ברייער, ובאשר

דעתו של פנחס כהן עוד לא נתברר הוא ממשיך אותו לפה לידע דעתו בזה.

בין

תומכי תמימים לאגודה

ביום שלישי כ' שבט יצא הרבי את

וויסבאדען, ונסע למענטאן שבגבול צרפת-איטליה. בכ"ב שבט כתב הרש"ב

ממענטאן לבנו על פגישה נוספת בוויסבאדען עם ראשי האגודה, הרב יצחק אייזיק הלוי

והרב יעקב רוזנהיים.

בפגישה זו חזרו האחרונים וניסו לשכנע את

אדמו"ר הרש"ב שאין לחשוש מקבלתם של כאלה שאינם יראים כחברים באגודה,

אולם הרבי עמד על כך שבלתי אפשרי שהחברים לא ישפיעו על בחירת הצירים, ובחירת

הצירים לא תשפיע על וועד הרבנים.

מבין השיטין ניכר גם עד כמה היה חשוב

אצל הרב הלוי והרב רוזנהיים שכ"ק אדמו"ר הרש"ב יביע תמיכה בפעילות

האגודה (אגרת שסח, אגרות-קודש שלו כרך ב עמוד תרפט):

...ביום ב' היה אצלי האיש לוי עם ראזנהיים, אשר

באו על שעה קטנה רק בדבר האגודה, ובתחילת הדברים אמרתי להם אשר אני אינני אל

האגודה, ועיקר טעמי ונימוקי הוא מצד החברים שהכול באים אליה וממילא מובן מה שאפשר

לצאת ממנה, והם אומרים אשר לעשות הגבלות בהחברים אי אפשר, ומה יש לחשוש בזה הלא

החברים יכולים רק לשלוח צירים, והצירים יתקבלו רק אותם שהוועד יסכים עליהם,

ובהוועד הלא יהיו רבנים. אמרתי להם שהצירים יהיו ממין החברים כמובן, והועד יהיה

מוכרח להסכים עליהם, כי הועד לא ירצה וגם אינו יכול להיות במחלוקת עם החברים יהיו

מאיזה מפלגות שיהיו, אחרי שפתחו להם זרועותיהם לקבלם, וגם מסת' יהיה ממינם גם

מהועד.

ובדבר ועד הרבנים אומרים שאין חשש כי הועד הרבנים

יבחרו עתה ואי אפשר לשנותו, ואם יעדר א' ר"ל יבחרו ועד הרבנים אחר במקומו,

וכל זה שטותים כי אי אפשר שיהיה ועד תמידי, ואם יהיה ועד תמידי יהיה אחת משתי

פנים, או שיהיה במשך הזמן כמו הועד הפועל כי אי אפשר להיות תמיד במחלוקת ומעט מעט

מתהפך (כי הועד הפועל שהיה לו שייכות יותר אל החברים והצירים, וגם מפני שיבואו בו

בכל עת פנים חדשות, יתחדשו כוחותיו, ער וועט אפגיפרישט ווערין אין זיינע כוחות

[יהיו לו כוחות רעננים], והועד הרבנים התמידית שלו זהו קלקולו ח"ו, ויש חשש

גדול שיתהפך אל הועד הפועל) או שיהיה פירוד גמור ביניהם, הרבנים יביטו על הועד

הפועל כמו על מתחדשים, והועד יביטו על ועד הרבנים כמו על דבר ישן שאינם יודעים

בטיב הנהגת העולם ואיך שצריכים להתנהג למען לקרב ולאחד את כל העולם, ורק לעתים

יחלקו להם כבוד, ויאמרו כבודם יהיה מונח במקומם.

הזכרתי לראזנהיים מה שאמר לי בקיץ תרס"ז

כשנסעתי עם דוד אנזבאכער לפד"מ להתראות אתו שיצאו המה נגד היק"א, וענה לי

שהחופשים מחזיקים אותם לפאנאטיקער ולא ישמעו אותם, ועתה אתם רוצים לכסות זאת

ולקחתם לכם מדת הסבלנות. ואמר ראזנהיים היינו שאנחנו וייניק [=פחות] קנאים, והלוי

אמר כוונתכם על החפץ של ברייער, אמרתי לו הן, זהו חפצו של ברייער, רק הוא מדבר

אודות הועד, ואני מדבר אודות החברים, וחזר הדבור מה נוגע החברים אחר שיהיו רק

צירים . . והשו"ת אחת הנה רק במילות שונות.

בתחילת הדברים שאלתי אותם מה תחשוב האגודה לעשות

בארצנו לטובת היהדות, השאלה הזאת העמדתי לראזנהיים גם בהיותו פעם הראשון, והושיב

להחזיק את היהדות בהצעירים, ושאלתי במה, והושיב בזה שיהיו באגודת ישראל האגודה

תחזק אותם . . אמרתי לו אני מבין אשר אגודה מחזקת את חבריה אבל זהו כאשר האגודה יש

לה איזה פרטים מוגבלים או איזה ענינים המבדילים אותה וכאשר אני אומר מכבר אשר בני

הישיבה שלנו תומכי תמימים מובדלים יותר מאחרים מפני שהוא בחור דתומכי תמימים,

והיינו מפני שתומכי תמימים יש בה ענינים המבדילים אותה מישיבות אחרות וזה מבדיל יותר

את הבחור מהתחברות כאלה אשר האחרות אינם מבדילים כל כך,

אבל האגודה הזאת במה תחזיק אותו הלא בלאו הכי הוא

לומד תורה, והצעירים שאינם לומדים היינו סתם צעירים, לדעתי (לא בא זה בדיבור אחד

כי בין כך באים דברים וענינים אחרים בין זה לזה) אינם צריכים להיות בהאגודה,

האגודה צריכה להתעסק עם הצעירים כמו לעשות להם שיעורי שבתות ושיעורי ערב ללמוד

עמהם ולדבר עליהם אבל לא שיהיו המה בהאגודה, כי יהיה זה בנין נערים. בפד"מ

נוסדה אגודת צעירים תחת דגל אגודת ישראל, והפראגראמע [=התכנית] שלה היא ללמוד שפה

העבריות וטורן (זהו לא הד' טורים אף לא חלק מהם כי אם איבונג ועמלות הגוף שזה שיטה

גדולה כעת באשכנז) וראזנהיים אומר שהצעירים בהכרח שיהיו בהאגודה רק שלא יהיה להם

דעה, והעמידו חוק שצעיר פחות מבן כ"ז שנה אין להם דעה בהאגודה, ואם תרצו

יכולים אתם בארצכם להעמיד זמן גדול יותר.

הלוי ענה על שאלה הנ"ל האגודה תעשה הרבה,

לתת תמיכה בעת הצורך וכמו על כל צרה שלא תבוא, ה"י, (וכאשר כתבתי לך במכ'

הקודם איך שהיה תחלת המח'), שנית תמיכות לישיבות, ומבאר כך. כאשר הנותנים מתמעטים

מפני שאינם רוצים לתמוך בידי עוסקי תורה, ובודר הזה עוד יש שמחזיקים אבל מה יהיה

בדור הבא, ועל כן יעשו עתה פאנד שיספיק לתמוך בידי הישיבות, אמרתי לו שזהו רק

דמיון שיעשו פאנד כזה והוא אומר שיעשו זאת.

בהדברים בא בדבר הרישיון, ואמרתי להם שזאת אין

לחשוב שרוסלאנד תעשה זאת בלא רישיון מהממשלה, רק תתן כספה לאשכנז ותבקש אחר כך

רחמים מאשכנז, זאת לא יהיה, רק כשתשיג על זה רישיון ויהיה דבר אפיציעל, וא"ל

הלוי שוילנא גם ווארשא משתדלים בפ"ב בדבר רישיון על חברה (ונחוץ הדבר לידע על

איזה חברה המה משתדלים, כי על חברה מקומית מספיק רישיון הגו"ב, על כן אפשר

שמשתדלים על חברה כללית, אם כי מסופק אני בזה, אמנם אם הוא כן מובן אשר בהשתדלותם

לא תהיה הדבר רצויה).

הראיתי להם האמור ב"הדרך" נו' ג'

בהרצאת המרציא באסיפת קאטאויץ "מה חפצה אגודת ישראל", ובסעיף ב' מדבר מה

שתעשה במזרח, ומובן שחפצה להנהיג ההשכלה בישיבות, אומר ראזנהיים שהוא הוא המרציא

והוא כתבה בל' אשכנז ונעתקה לעברית, ואין הכוונה כנ"ל כי אם להיפך, והלוי

כמעט שלא היו מילין בלשונו, רק גם כן אמר שלא כן היא הכוונה ומסת' קיצר המעתיק

במקום שהיה לו להאריך. הראיתי להם עוד האמור שם שהיא אגודה עממית, והושב ראזנהיים

אגודה כללית אי אפשר לעשות באופן אחר. וזה מספיק לנו שאין זה כרצוננו כלל. ועוד

יותר נאמר שם בההרצאה שבאם חפצים שתהיה אגודה של תורה, צריכה להיות על יסודי

תוה"ק כו'. איני יודע כלל הנאספים בקאטאויץ איה היו אוזניהם בשמעם הרצאה כזו.

ובסוף אמרתי להם אשר רוסלאנד אינה צריכה לקבל

השפעה מזולתה, יש בה ת"ל רבנים גדולים יודעי דבר המה יתיישבו בזה, ואם ימצאו

שצריכים לעשות אגודה, תגביל לה איך תהיה האגודה ותעמיד בזה הגבלות כאשר ימצאו, ואז

אפשר תשתתף עם אשכנז.

הלוי טען הלא אנחנו נותנים כל הדעה לגדולי

רוסלאנד, כי עושים שמרוסל' יהיו בהועד עשר דעות ומשארי הארצות מכ"א ג' (שיהיו

יתר מכל הדעות דרוסלאנד), גם רוסלאנד באגודתה לא תפעול מאומה באמריקא (כוונתו

שבכדי לפעול באמעריקא צריכים ארץ מלומדת וסבלנית ובהנהגה חדשה) ואדרבא עשו אתם כמו

שאתם רוצים (כפי הנראה כוונתו שברוסלאנד יכולים אנחנו לעשות האגודה כפי התנאים

שאנו רוצים רק שיהיה תחת דגל אשכנז, וכן א"ל ראזנהיים בפעם הראשון שבכל מדינה

יכולים לעשות כחפצן, והכוונה שהועד העיקרי יהיה באשכנז ויהיה על פי החוקים

שמעמידים המה). ראזנהיים אמר איך פארשטיי שאן מיא האט קיין פערטרוהע צוא די

אשכנזים. [=אני מבין כבר שאין אמון לאשכנזים, כלומר ליוצאי גרמניה].

בתוך הדברים היה שאמרו לי אז איך בין אן געגריפין

פון ברייערין [=אני מושפע מברייער], והשבתי להם אשר תיכף אחר אסיפת קאטאויץ

כשראיתי בהמודיע מי היו הנאספים אמרתי שהדבר לא טוב, וגם ברייער בטענתו צודק הוא,

ובמה שאחרים מחללים אותו (שכל כוונתו על . . ועוד ג' רבנים כאלה, כן א"ל

ראזנהיים בפעם הראשון) אני מצדיק אותו, כי כל האפשרי במין אי אפשר שלא יבוא

כמ"ש הרמב"ם ז"ל, דאס וואס עס קאן זיין מוז זיין [=מה שיכל להיות,

מוכרח להיות], ובסוף אמרתי להם על זה שרוסלאנד תשתתף אל אגודה אשכנזית בלי הכנה

בעצמה (היינו שגדולים יתיישבו בינם לבין עצמם בנחיצות האגודה וביכולתה ואיך שתהיה)

בין איך אין גאנצין געגין דעם [=אני לגמרי נגד זה].

והנה הרב פנחס כהן הוא נגד האגודה, ודעתו שצריכה

הירוס על מנת לבנות, והיה אצלי ביום ד' שבוע העברה ביחד עם גיסו ד"ר סימן

מהיידעלבערג ויאזעף ראטהשילד, וביום ה' היה הרב ברייער וכהן הנ"ל וראטהשילד,

ברייער רוצה אשר ראטהשילד יסע לאיזה מהרבנים הגדולים לבאר להם המצב, ראטהשילד

מוסכם על זה (ויש לו גם כוונה לעצמו אודות עסק ואכתוב אי"ה במכ' מיוחד)

ראטהשילד איז זייער פאר הארצט אין דעם וכתב לאונגארין למה מחשים ואינם באים לישע

ברייער וחושב שיעשו אסיפה אודות זה.

בהדרך נו' ג' בא הסכם והתעוררות בענין האגודה

מהרבנים דראדין ופאנעוושז. אמרתי להלוי וראזנהיים שבלתי ספק אצלי שאינם יודעים

מאומה מפרטי דבר האגודה . . וכמעט כל הנו' הזה מרבני רוסיה אשר עד עתה לא היה מהם

דבר עדיין, ואני חושש שלא יכנסו יותר בהענין בכמות ובאיכות ויהיה כיון שהגיד כו'.

מרבני אנ"ש לא יש דבר, ובודאי מהרהרים הרבה

והיו רוצים לצאת באיזה תנועה בזה, ועלה בדעתי לבוא במכ' גלוי בביאור הענין הזה,

והעיקר שלא למהר להשתתף עד שיתיישבו בזה, כי הארצות שונות המה, ושונות המה גם כן

אופני האגודה, וגליתי דעתי זאת לברייער וכהן והסכימו על זה, וכהן אמר שידפיס את

המכ' במכ"ע שלו.

וביום א' שבוע זו הצעתי כל עניני האגודה לפני

ידידינו הריע"מ יחי' והרש"ג יחי' ובערנשטיין יחי' ונתיישבנו בזה, ודעתם

שבהכרח להודיע גלוי אודות זה, רק בתנאי שיחתום גם הר"ח יחי' על המכתב, ומצאו

שנחוץ להתראות עם הר"ח יחי' ולבאר לו כל המצב ולפעול עליו שיסור מאתם כו',

ודעתם שאתה וידידינו הרמ"מ חן יחי' תיסעו להר"ח אודות זהו אפשר גם להרב

מראדין, ולפי דעתי אליו יספיק מכתב גם כן, ובין כה לפרסם מכתב בין אנ"ש, אם כי

גם הנסיעה א"א להמשיך הרבה, וכאשר בטח סיפר לך הרש"ג יחי' כל פרטי

הדברים בזה, ועוד אכתוב לך אי"ה אודות זה.

אסיפה

"בלי רעש" ביוזמת אדמו"ר הרש"ב

במכתב

נוסף, מאדר ראשון אותה שנה, מוסיף הרבי וכותב לבנו הרבי הריי"צ בענינים אלו

(אגרת שעג, אגרות-קודש שלו כרך ב עמוד תרצז):

כבר אתה בקי בענין האגודה ממכתביי הקודמים אשר

ביארתי לך עצם הענין ומה שנודע לי בזה במשך היותי עתה באשכנז בפרטי הדברים, ומצב

הענין איך הוא עתה, ובהוספה על הקודמים אמרו לי אשר בהועד הזמני הרבה (וכמדומה לי

שאמרו רובם) הם ציונים מזרחים...

ב) ראזנהיים אמר לי שהגר"ח נ"י במכתבו

להרב דוילנא נ"י כותב שבאם יעשו לחוק את הי"ח דבר הוא מסכים על האגודה,

ואמר לי אשר המה מקבלים הי"ח דבר ומוסכמים עליהם ויפרסמו אותם שיהיו לחוק

כרצון הגר"ח נ"י (הוא התאונן על תביעת הגר"ח נ"י על זה שלא

פרסמו הי"ח דבר באסיפת קאטאויץ שלדברי הגר"ח נ"י דרש מפורש שיפרסמו

אותם, והוא אומר שהדבור היה מפורש שלא לפרסם אותם, ניכט פארעפטליכין - ואני חושב

שהיה בזה העדר הבנת השפה), אך אי אפשר להעמידם כמו שהעמידם הגר"ח נ"י,

כ"א ישַנו צורתם שיהיה בהם הכוונה בשינוי צורה ואיזה מהדברים יעמדו בהערה

לאחד מהחוקים, ובלתי ספק אצלי שבשינוי הצורה ישתנה הענין לגמרי...

ה) ולבד כל הנ"ל, אחרי שאונגארן סילקה עצמה

מן האגודה, כי גם בתחילה לא רצו להשתתף בה, רק ברייער פעל עליהם שישתתפו, והעמידו

לו הג' תנאים, ועתה כאשר הועד הזמני אינם מקבלים התנאי הג', סילקו עצמם מהם (ואם

כי הועד הזמני מסכים שבאונגארן יהיה לזה לחוק, היינו שבהאגודת המקומיות דאונגארן

יהיה לחוק שרק זה שנמנה בקהלת האורתודוכסי יוכל להיבחר בהועד (שאצלם מוכרח הדבר גם

משום חוק המדינה), אין בזה תועלת באמת, מאחר שבהועד הראשי יהיה באשכנז ושמה יבחרו

לא אורתודוכסים שלימים, הרי החלטת הועד הראשי הוא חיוב לפני כל האגודות בכל מקום

שהם, ואיך שהוא אונגארן סילקו עצמו) וברייער אומר שבשום אופן לא ישתתפו בהאגודה.

גאליציען גם כן יתרחקו מאתה אחרי המודעה שנתן ברייער במכ"ע מחזיקי הדת, ואם

עיירות אחדות אפשר שישתתפו, הכלל כולו לא ישתתף עמהם, והבעלזער הוא מנגד לכל ענין

האגודה, באשכנז שהיסוד הוא ברייער הוא יצא מן האגודה, וא"כ עם מי תשתתף

רוסלאנד.

...לפי דעתי נחוץ הדבר שאחר חג הפסח הבע"ל

או אחר חג השבועות הבע"ל תהיה אסיפה מגדולי ארצנו באיזה עיר בחו"ל,

ויהיו הנאספים יחידים ומבוררים, ויהיו גם מאונגארן וגאליציע וברייער והר' פנחס כהן

ושתהיה האסיפה בלי רעש והמולה ולא ידברו מאתה מקודם, וטוב יהיה באפשר להסתיר הדבר

גם אחר כך, וכמובן זה תלוי בהנאספים שיהיה הדבר בהסתר מקודם עכ"פ, ובהאסיפה

ידונו באיכת האגודה, ובטח יהיה העיון גם כן בעצם עניין האגודה. רק באשר אני לפי

דעתי עצם עניין האגודה היא דבר נחוץ, אני חושב שעיקר העיון הוא באיכותה, ואפשר אם

לא ימָצא עצה באיכותה באופן שתהיה כפי אמיתת הכוונה, יהיה בההכרח לבטל את כל

הרעיון הזה, כמו שאונגארן עומד עתה כפי הנראה ברעיון זה שלא תהיה אגודה כלל.

ברייער במרירותו על ענין האגודה (כתבתי לך שמתחרט

על מה שהתחיל באשכנז, ובפעם השני אמר מעומק לבו שמתחרט על כל ענין האגודה שהמציא)

אמר דבר טוב, מה שאומרים בברכת תקע בשופר וקבצינו יחד אחרי שכבר אומרים קודם ושא

נס לקבץ כו' דלכאורה זה שפת יתר, אך מש"א ושא נס לקבץ הוא קיבץ גליות,

ומש"א וקבצינו יחד על זה"ג דלקבץ ולאגד את ישראל זהו רק בכחו של הקב"ה,

דאינו דומה כינוס לצדיקים כמו כינוס לרשעים שלהם לא יש מניעות ועיכובים, אבל כינוס

לצדיקים הוא דבר כבד מאד כי יש כמה דברים המונעים, וצריכים לידע אם ראויים לזה

שיהיה על ידי כינוס לטובה אמיתית. והאמת הוא כן אשר הכינוס והאיגוד ליראי ה' הוא

דבר כבד מאד שעד שיהיה התיקון מזה בהכרח לשמור הקלקול ח"ו שיוכל להיות מזה,

ואינו דומה יחיד המקלקל ח"ו או ח"ו וח"ו כו' ה"י…

על כן נחוץ הדבר מאד שיוצא מכתב גלוי מגדולי

מדינתנו בביאור קצר ש[ע]ם כל הנחיצות והטוב הצפון בענין האגודה, צריכים לידע שיש

בזה אחריות גדולה אם ח"ו לא תהיה כתיקונה, וכאשר הארצות שונות הנה,

ולהאשכנזים מוזר עניני ארצנו, על כן אי אפשר לנו לילך על הפראגראממע שלהם ואל

ימהרו בזה כל עוד שלא נשתכלל הדבר להיות כתיקונה בעזרתו ית'.

"רוטשילד

ירצה לבטל את אגודת ישראל"

בערב פסח תרע"ג כתב הרב הלוי אל

הרב רוזנהיים, את הדברים הבאים, בהם הוא מסכם את יחסו של אדמו"ר הרש"ב

לענין האגודה מנקודת מבטו (אגרות י.א. הלוי אגרת 156):

"קבלתי יקרת מכתבו מן 20/4 והידיעה כי

ראטהשילד וברייער ירצו לקרוא בהסכמת מעלת כבודו את "וועד גדולי הרבנים",

הי' לי כחץ מקשת, ובקבלי את המכתב כתבתי מכתב ארוך לבאר שזה הוא דבר אשר יוכל לבטל

כל "אגודת ישראל"...

בכלל אומר כי אין שום ספק שרוטשילד ירצה לבטל את "אגודת

ישראל" ככל רצון רבו מלובאוויטץ".

האשכנזים

האבידו את התורה בארצם

ההתייחסות הבאה של הרבי הרש"ב

שישנה לפנינו בעניין זה היא חצי שנה לאחר מכן, בכ"ח תשרי תרד"ע, במכתב

אל הרב יעקב רשל.

גם במכתב זה מדגיש אדמו"ר

הרש"ב את העקרונות אותם פירט בהרחבה במכתבים לכ"ק בנו הרבי הרבי

הריי"צ, ובמיוחד ההכרח שהאגודה תהיה מורכבת רק מיראי ה' (אגרת א'מד, אגרות

קודש שלו כרך ה עמוד מו):

מכתבו ממוצש"ק נכון הגיעני. בדבר אגי"ש

[=אגודת ישראל], ההנהגה הנוכחית שמה לה לעיקר, לסבול, ולהתאחד עם כל המפלגות כמו

הציונים, והמתחדשים. (זאת ראיתי עוד בשינוי השם הנעשה באסיפת קאטאוויץ, דמקודם

דברנו הכל שתקרא בשם אגודת יראים, ובאסיפה הנ"ל רבים מהנאספים עמדו נגד זה,

ושתקרא רק בשם אגודת ישראל) ובהיותי אשתקד בחו"ל נוכחתי לדעת אשר תכלית חפצם

ורצונם הוא להנהיג ברוסיה הנהגה האשכנזית, התאחדות התורה והחכמה. זה בלתי ספק

אצלי, וכאשר יקרא כבודו בשימת לב ההרצאה באסיפת קאטאוויץ, יראה היטיב שכן הוא.

וזאת היא היראה אשר אני ירא לנפשי, ואשר אין אני

מוצא שום עצה במה לשמור ולגדור את הדבר, כי אי אפשר לאגודה כללית שלא יכנסו בה

חברים שיש בהם חפץ הנ"ל, ובפרט בחשבם זאת לתיקון ואם כי גם יעלה הדבר בידינו

לגדור הדבר בפעם הזה, הלא באסיפה כללית יוכל להשתנות הכל, ומה גם אשר בעוה"ר

רבים מהרבנים יש בהם החפץ הזה, וע"כ אינו מועיל גם מה שמניחים הכל על מועצת

התורה.

וע"כ בארצינו אשר ת"ל עוד נמצאים רבים

מאחינו יראי ה' על הדרך הפשוט - כן ירבו - ויש בה ת"ל ישיבות העוסקים בתורה

בנקיות ובטהרה בלי שום תערובות זרות ח"ו, אין אני מסכים בשום אופן על התאגדות

כללית, כי כמה שיוכל התאגדות הכוחות להביא תועלת רב (אשר לזה אני תאב מאוד), כן

ויותר מזה תוכל להביא ח"ו וח"ו הפסד רב ביותר, עלינו להשתדל ולהתאמץ בכל

כוחינו להחזיק לומדי תורה ולייסד ישיבות, בהשגחה טובה על הנהגת הלומדים (תנאי זה

הוא עיקרי ויסודי, ולא כאותן המסתפקים רק בהתייסדות ישיבות לבד, ומהם המתפשטים

לייסד ישיבות במקומות רחוקים אשר אין ראיית עינם מגעת, תנאי עיקרי הוא שיהיה השגחה

טובה על הלומדים בהנהגתם) ולא יותר,

ועז"נ והמשכיל בעת ההיא ידום, לא יתחכם

לעשות תיקונים אשר ההפסד ר"ל כרוך לא רק בעקבם כי אם גם בראשם, רק להחזיק

התורה הפשוטה והתמימה כמו שניתנה, והיראה הטהורה כמו שהיא בפשטותה, בלי שום כחול

ופרכוס, והיא יעלת חן, ולהאשכנזים אמרתי לאיזה מהם, די להם אשר בהתחכמותם האבידו

את התורה בארצם, ולא יגעו בארץ רוסיה, ואינם רשאים ליקח אחריות ארץ רוסיה עליהם,

ומה כוחם רב אם במנין או בבנין, ליקח להם אפוטרופסות ארץ רוסיה אשר ת"ל קטנם

עבה ממתנם, מצלצלים ומרעישים בדבר האגודה ומעלתה החיצוני, ורבים מהרבנים התמימים

בארצנו נמשכים אחריהם, ותוכיות כוונתם אינם מגלים, אשר בלתי ספק בידעם זאת היו

נסוגים אחור.

ופרטי הדברים בכל הנ"ל נמצא אצל בני שיחי'

קונטרסים שלימים אשר ביארתי לו אשתקד מחו"ל כל פרטי העניין. וכבודו יוכל

למסור הדברים להרה"ג המפורסם בצדקתו ויראתו ד"ר ריטטער נ"י

אבד"ק ראטטערדאם, וברשותו להגיד זאת משמי אם ירצה, והשי"ת ברחמיו ירום

קרן התורה והיהדות בעילוי אחר עילוי ונזכה לביאת ג"צ בב"א...

דחיית הכנסייה הגדולה

בחורף של שנת תרע"ד השלים

ה"ועד הזמני" של האגודה את ההכנות לקיום הכנסייה הגדולה הראשונה. סוכם

לערוך אותה בפרנקפורט-ד'מיין במחצית הראשונה של חודש אלול. בכ' אייר תרע"ד

ספגה הנהלת האגודה אבידה קשה, עם פטירת רבי יצחק אייזיק הלוי, הרוח החיה בכל הפעילות.

אך למרות זאת היתה אמורה הכנסייה הגדולה להתכנס במועד הנקוב ונשלחו הזמנות לכל

הקהילות היהודיות בעולם.

ואולם, שבועות אחדים לפני מועד הכינוס,

בתשעה באב תרע"ד, פרצה מלחמת-העולם הראשונה, אשר שמה קץ לכל התכניות.

הרש"ב

מודיע על יציאתו מאגו"י

את סיכום יחסו של אדמו"ר

הרש"ב לאגו"י, ניתן לראות במענה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו משנת

תש"מ לרב צבי וויינמן מירושלים, שהכניס אל הרבי את טיוטת הספר "מקטוביץ

ועד ה' באייר":

1. להחזיר כל המצו"ב.

2. ועיקר – בנוגע להעובדות וכו', תוכן

המצו"ב . . הרי חלק חשוב מהארכיון נשאר בידי משרדי השלטון במועצה"ב.

3. ידוע ומפורסם (וגם נדפס) שכ"ק

אדנ"ע (מהורש"ב) הי' ממיסדי (ל' רבים) אגודת ישראל. אבל בזמן קצר לאחרי

היסוד הודיע ופרסם ש"הוא יוצא מאגו"י".

הרבי

מדווח מכינוס אגו"י בברלין

בחודש

טבת תרפ"ח ערכה המועצה המרכזית של אגודת ישראל העולמית כנס בן מספר ימים

בברלין, שכונה "השבוע האגודאי".

ככל

הנראה, גילה הרבי הריי"צ עניין רב בנעשה באותה אסיפה, עד כדי כך ששיגר אליה

את הרבי נשיא דורנו על מנת שיראה מקרוב את הנעשה וידווח לו על כך בפרטיות.

על

הרקע לאסיפה זו, ניתן לעמוד מרשימותיו של הר"י רוזנהיים,

ב"זכרונותיו", תחת הכותרת "וגילו ברעדה" - רשמים מאירועי

"השבוע האגודאי" שנערך בגרמניה, טבת תרפ"ח (ינואר 1928). ואלה

דבריו, שעל פיהם יובן טוב יותר דיווחו של הרבי לחמיו הרבי הריי"צ מהנעשה

באסיפה:

מי

שזכה לקחת חלק בחוויית האירועים החגיגיים בפרנקפורט ובברלין החל משבת חנוכה ועד

סוף השבוע - ימים עמוסי פעילות - ימצא ביטוי ההולם את רגשותיו בדברים העתיקים של

המשורר בתהלים: "וגילו ברעדה".

הרגש,

שהצלחה וסיפוק למכביר צפויים לנו בימים העתידים לבוא, ממלא את לב כל מי שבא לסקור

את הכינוסים בפרנקפורט ובברלין. מפתיע המספר הגדול של בני-נוער, הנושאים עינים אל

יהדות שהיא חיה ותוססת, ואשר היא שוללת וותרנות והסתגלות לזרים. נוער זה, מוכן

בנאמנות לקבל מרות כל עוד הוא מוצא אצלנו התלהבות של אמת ומסירות-נפש לה' ולתורתו.

נוער זה משכיל להבין את תפקידה ההיסטורי של אגודת-ישראל ואת מפעלה העולמי החותר

לקראת אחדות ישראל.

כאן

בברלין, כנסיה קטנה, מתי מספר, שבעים נפש - אולם בית-ועד לגדולי התורה של כל ארצות

תבל כמעט, עטופי הוד ותפארת של האומה הישראלית הנאמנה, הנאבקת על נפשה בהקימה

לעצמה את ארגונה. שמונת הימים האלה היו מלאים וגדושים רעיונות פורשי כנפיים אל-על

ובעיות מדכאות עד-תהום. פעם גברה תרועת הנצח והבטחון כי "אין ציבור מת"

ו"אין ציבור עני" ופעם גבר הכאב על רפיון ידיו של בשר-ודם, ועל קשיי

הנסיבות, וידענו כי רק התמדה עקשנית במשך דורות תצליח להתגבר על המכשולים.

...הויכוח

הגדול שהיה צפוי בין פולין ובין סלובקיה על ארגון הקהילות בארץ-ישראל, היה בו כדי

לעורר דאגה מסוימת. לא היה זה בגדר סוד, שפולין העניקה את חסותה ל"עדת ישראל

החרדית" החדשה, שכבר הספיקה להסתכסך קשות עם "ועד העיר האשכנזי" -

ואילו בסלובקיה, עקבו אחרי המתרחש בארץ-ישראל בשבע עיניים, מתוך חששות לגבי ההשפעה

בארצם הם.

אבל

שוב התגלה, שהקרקע עליה הוקמה אגודת-ישראל, מוצקה היא כדי נשיאת הניגודים הטבעיים

בין הארצות והפשרתם, בתנאי שהמתדיינים יראי-שמים הם ורואים את הנולד, כמו במקרה

דנן. המאבק התקיים בחדרי-חדרים של הועד המנהל, ושני הצדדים הגיעו לידי הצעת החלטה

מוסכמת שהועברה למועצה המרכזית לאישור, אשר אמנם ניתן ללא ויכוח נוסף. למעשה ייפול

כל כובד המשימה על כתפיו של הד"ר פנחס כהן, העומד לחזור בקרוב לארץ-ישראל,

מצויד בהוראת המועצה המרכזית, כדי להמשיך שם בהשכנת שלום. הדין-וחשבון שלו, שהובא

לפני הועד המנהל והמועצה המרכזית - ובחלקו גם לפני אספה פומבית רבת-משתתפים - גולל

תמונה ברורה של המצב מבחינה פוליטית, כלכלית ותרבותית, ובסיום הועידה הביעה המועצה

המרכזית את אימונה המלא להנהלה הפוליטית של ה'אגודה'.

עד

כאן מזכרונותיו של הר"י רוזנהיים.

"איש

איש בנתיבו ילך"

וכך

כתב הרבי הריי"צ אל הרב רוזנהיים, ביום שני, נר א' דחנוכה, כ"ה כסלו

תרפ"ח, ביחס לאסיפה זו:

כבוד ידידי עוז, החכם הכולל, עסקן נודע ומפורסם

לשבח ולתהלה, אי"א מוה"ר יעקב שי',

שלום וברכה!

זה כיומיים או שלש אשר התכבדתי לענות לכבוד ידידי

על מכתבו אודות ועידת המועצה דאגודת ישראל בבערלין, תשובה כהלכה בהנוגע במהלכי

הענינים הציבוריים והכללים אשר איש איש בנתיבו ילך, ואל אלוקים הוי' צבאות יהי'

בעזרינו לראות פרי טוב בעמלנו לטובת כאחב"י בגו"ר.

אבל גרסה נפשי לדעת משלום ידידי בפרטיות, כי זה

רבות בשנים אשר לא ראינו איש את פני רעהו אני וב"ב יחיו ת"ל בחו"ש,

ובטח יודע כבוד ידידי מכל העבר עלי בקיץ העבר [=מאסרו של רבינו. המו"ל],

והודו לד' כי טוב על חסדו הגדול, ומאד ינעם לי לשמוע מנועם כבוד ידידי,

והנני

ידידו הדו"ש מוקירו ומכבדו כערכו הרם.

"העבודה

ברוסלַנד אינה נופלת מהם"

במכתב שלפנינו, שהוא

המכתב המוקדם ביותר מבין אלו שהתגלו עד עתה מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

לחותנו אדמו"ר הריי"צ, מדווח כאמור הרבי על אסיפת המועצה המרכזית של

אגודת ישראל העולמית.

יצויין,

כי בחוברת "דרך המלך", המפרטת את נסיעותיו של כ"ק אדמו"ר נשיא

דורנו מהשנים תרפ"ח – תרצ"ג, מצויין כי הרבי שיגר מספר מכתבים נוספים

לחמיו, מהנעשה באסיפה זו.

[אגרת זו התפרסמה

לראשונה בשבועון 'כפר חב"ד' ונלוו אליה מראי-מקומות ופענוחים שנערכו ע"י

הרב טוביה בלוי והרב יהושע מונדשיין, המובאים להלן].

ב"ה. ד' טבת פ"ח, ברלין.

כ"ק ש"ב אדמו"ר שליט"א!

באתי ת"ל שלום אתמול ערב.

עוד בנסעי ברכבת ספר לי אחד מהנוסעים - ציר שנסע

אל הועידה - ע"ד הועידה ופרטי'.

היום שעה הה' התחילה הישיבה הא'. ומחר בקר תהי'

השני'.

הישיבה נתאחרה לשעה כי לפ"ז הייתה - כפי

שספרו לי - ישיבה מוקדמת של העומדים בראש (וכמו שהוא במדינתנו, בודאי ערכו כל

ההחלטות). הישיבה נפתחה ע"י רב לעווין (ציר סיֵים בפולין, כמדומה לי).

אח"כ דרש הרב מונק. הילדס' אינו בעיר ויבוא מחר. גם-כן חצי' ברכה וחצי' בשבח

של אכסניא, זו ברלין. ובזה תירץ קושיא בפסוק אזכיר את שמי וגו'. אחריו יצא בנאום

היו"ר דר. כהן אודות עבודת אגו"י. הרבה בדברים, כי ביחוד צריך לשום לב

להתארגנות צעירי אגו"י ופועלי אגו"י. - בתוך הדברים ספר גם-כן ע"ד

מאסר כ"ק. וכי תומ"י שלחה האגודה ידיעה ובקשה על-דרך זה לועד הרבנים

בארצה"ב. ואף שא"י מה הועיל, אבל עתה ת"ל נמצא הוא בבטחה. קרא גם-כן

רשימת הברכות שנתקבלו. והתחיל שנתקבלה ברכה מהרבי דליובאוויץ. הרבי מצ'רטקוב וכו'.

אח"ז הרציאו ע"ד עבודת קרן התורה - הנני מצרף בזה ההרצאה ואולי יהי'

לתועלת. ודרך אגב - הרי הדגשתי שם שורותיים בנוגע לעבודה בססס"ר. ע"ד

עבודה פוליטית הרציא יעקב ראזענהיים. אותו פגשו כל הנאספים במח"כ סוערות כנגד

כולם ואולי עוד יותר.

בכלל ניכר, כי הכל מוכן מתחילה, ונעשה בסדר העשוי

מראש. ורק לבסוף, כשיצא בבקורת חדה אחד מהנאספים על העבודה של המרכז - העבער

מקאליש (ב"א של העבער שדר ברוסט') ושאל מפני מה אינם שמים לב לדרישות

הסניפים, ושלא פעלו מאומה בפולין וכו' וכו' וסיים בדרישה שלא יקבלו כל החלטות לבד

מהחלטה לקרוא כנסי' גדולה, הרי מיד זעפו פניהם והשתדלו שיקצר בנאומו. ובזה גם

נגמרה ישיבה הא'.

ציר מלונדון - רוטנבורג - ספר לי כי נדפס

במכ"ע שכ"ק משתתף בעבודת המרכז של אגו"י בריגא. שבע רצון הוא מהרב

גוטניק ומשבח אותו בכל תוקף ועֹז.

משמח לראות איך שמתקבצים מד' פינות הארץ לדון

ע"ד עניני יהדות. והן הבאים מהחברים "הפשוטים" הרי בודאי אין כונתם

לאיִנטריִגעֶס ופוליטיקה גבוה, ובתום לבם הן עובדים עבודתם זאת.

ואחד מעין זה - רב מיאַנאוועֶ - נאם ג"כ

בהתפעלות ובחום, ע"ד תוצאות עבודתה של אגו"י ושאין להתיאש אף אם ישנם

איזה חסרונות בעבודה. וניכר הי' שבכל לבו ונפשו מסור הוא לעבודה זו, כי לפ"ד

זו היא הדרך להפצת והחזקת התורה והדת.

אבל אחכ"ז עבודה ממשית מועטת היא מאשר

מתארים בההרצאות, וכנראה גם מעט אי סדר ישנו בעבודה.

ואחרי כל החשבונות הרי העבודה ברוסלַנד אינה

נופלת מהם - כפי שיכולתי להבין מישיבה זו - ואולי עוד עולה עליהם הרבה בהתחשב עם

תנאי העבודה פה ושם.

ירא אנכי לבוא ביחס יותר קרוב למנהלי הועידה, שלא

ישתמשו בזה, כדי לערב את כ"ק בדבר, ורק הכירו אותי להם. ומטעם זה גם לא הלכתי

לארוחת הערב שערכו בשביל כל הנאספים.

הנני מצרף בזה החומר הנדפס המתחלק בין הנאספים

הצירים ושאינם צירים - כי הדלת פתוחה ונכנסים ויוצאים כל הרוצה ומתעניין בזה - ואם

לא יועיל וכו'.

ש"ב פו"ש כב"ב יחיו באהבה

ש"ב :

= שאר-בשרי. לע"ע זהו המכתב היחיד שהגיע לידינו בו כותב הרבי לחותנו

"ש"ב", וכנראה כך הי' כותב לפני חתונתו; הועידה ופרטי' :

אסיפת "המועצה המרכזית" של אגו"י העולמית שהתקיימה בימים ג-ה טבת

תרפ"ח במלון "אטלאס" בברלין, בהשתתפות חברי המועצה המרכזית מכמה

מדינות; לפ"ז : = לפני זה; רב לעווין : הגאון רבי אהרן לעווין

זצ"ל הי"ד, גאב"ד ריישא ולמברג. בעהמ"ח שו"ת 'אבני חפץ'.

יו"ר המועצה המרכזית העולמית הנ"ל. נזכר באגרות-קודש אדמו"ר

מהוריי"צ ע"פ הנסמן בחי"ב ע' תי. וראה תולדותיו בספר "אלה אזכרה",

בעריכת בנו הרב ד"ר יצחק לעווין ז"ל נשיא אגו"י בארה"ב; סיֵים :

= פרלמנט; הרב מונק : הרב ד"ר עזריאל מונק, רב הקהילה החרדית "עדת

ישראל" בברלין - נזכר באגרות-קודש אדמו"ר מהורש"ב ע"פ הנסמן

בח"ה ע' רפה; הילדס' : הרב ד"ר מאיר הילדסהיימר, ראש "בית

המדרש לרבנים" שע"י הקהילה החרדית "עדת ישראל" בבברלין. אביו

הרב עזריאל הילדסהיימר הי' רבה הראשון של הקהילה הנ"ל. וראה אגרות-קודש

אדמו"ר מהוריי"צ ח"ב ע' א - ע"ד השתדלותו בגאולת כ"ק

אדמו"ר מהוריי"צ בשנת תרפ"ז. וראה אגרות-קודש שם ע' קעא; ע' קעב

שחותם ביחד עם אדמו"ר מהוריי"צ על מברק. ראה בהנסמן שם חי"ב ע' שצא;

אזכיר את שמי : יתרו כ, כא; היו"ר דר. כהן : הרב ד"ר פנחס

כהן, רבה של אנסבך, יו"ר ועד הפועל העולמי של אגו"י ומראשוני מייסדי',

נפטר בירושלים בשנת תש"א. ראה אגרות-קודש אדמו"ר מהורש"ב ח"ה

ע' רפא. מהוריי"צ חי"ב ע' תח; מאסר כ"ק : שהי' בקיץ העבר

(ט"ו סיון - י"ב תמוז) תרפ"ז; שא"י : = שאינו יודע; הרבי

מצ'רטקוב : כ"ק אדמו"ר רבי ישראל פרידמאן זצוק"ל מטשורטקוב (בן

הרה"ק רבי דוד משה זצוק"ל בן הרה"ק רבי ישראל מרוזי'ן

זצוק"ל), מראשי מועצת גדולי התורה של אגו"י. נסתלק בווינא בשנת

תרצ"ד. - ראה אגרות-קודש מהורש"ב ח"ה ע' רצ. אגרות-קודש

מהוריי"צ ח"ה ע' תכז; יעקב ראזענהיים : נשיא ומייסד אגו"י

העולמית. ראה אגרות-קודש מהורש"ב ח"ה ע' רצג. אגרות-קודש מהוריי"צ

חי"ב ע' תלו. אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע ח"א ע' קפ. נפטר בשנת

תשכ"ו; במח"כ : = במחיאות כפיים; העבער מקאליש : הר' יעקב

מ' העבער, חבר עירית קאליש בפולין ונציג אגו"י שם. - ראה אודותיו כפ"ח

גליון 575 ע' 18. 578 ע' 63; ב"א : = בן-אחיו; ציר מלונדון -

רוטנבורג : ד"ר מנחם (ברוך) רוטנברג, שגר אז בלונדון, והי' מראשי

אגו"י שם; במכ"ע : = במכתב-עת; הרב גוטניק : הרה"ח

הרה"ת ר' מרדכי זאב הכהן גוטניק נולד בשנת תרנ"ח - מתלמידי ישיבת

תומכי-תמימים בליובאוויטש, אח"כ נסע לאה"ק (תל-אביב) וע"פ הוראת

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ עבר אח"כ לכהן כרב בלונדון - ראה

אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"א ס"ע תקיט, ובהנסמן שם.

חי"ב ע' שפ. הי' מראשי אגו"י באנגלי' (ראה ספר "כתבי ר' משה

בלוי" ע' 134. וש"נ). נפטר בי"ט כסלו תרצ"ב. - ראה אודותיו

כפ"ח גליון 835 (עמ' 20-23) וגליון 836 (עמ' 24-28); איִנטריִגעֶס : =

תככים; רב מיאַנוועֶ : הרב יוסף בן-ציון דימאנט, מח"ס "עמק

הבכא"; העבודה ברוסלַנד : ראה בארוכה ספר תולדות חב"ד ברוסיא

הסובייטית; ואם לא יועיל וכו' : לא יזיק (מובא בשבט מוסר פ"ט. ועוד); ש"ב

פו"ש כב"ב : = שאר-בשרו, פורש שלום כל בני ביתו.

"יחסי

אל אגודת ישראל בכלל"

באותו

חודש, טבת תרפ"ח, ביקר אצל הרבי הריי"צ בריגה הרב משה פרוש, מראשי

היהדות החרדית בירושלים באותם ימים. במכתבו למרכז אגו"י בירושלים מאור

לי"ח טבת, מדווח הרב פרוש על פגישה זו:

"הערב ביקרתי את האדמו"ר מליובאוויץ

שליט"א. קבלני בכבוד גדול . . בנוגע ליחסו על האגודה אמר לי שהוא איננו

ח"ו נגד האגודה, להיפך, הוא שמח לשמוע ממני את הפעולות בנוגע לחזוק הדת

והתורה. אך הוא חושב שיש יהדות יותר קיצונית מהאגודה. ואם אמנם כי דבר טוב הוא

טוב, אך דבר יותר טוב הוא יותר טוב . . "

כשבמרכז

אגודת ישראל בירושלים נתקבל מכתבו של הרב פרוש, הם שלחו (בז' אדר) מכתב תודה לרבי,

והרבי השיב להם במכתב הבא, מח' ניסן תרפ"ח (אגרת ג'תתיד, אגרות קודש שלו כרך

יא עמוד צא):

...כבר מלתי אמורה ביחסי אל אגודת ישראל בכלל,

אשר בשום אופן אין לחשבני כמחבבה כולה כמו שהיא. ורק בענינים בודדים במובן אשר

נראי' לי כעין סמי מרפא בעת הדרוש לה. אבל עם זה מחבב ומייקר הנני באישים פרטים,

ובעניינים פרטים, מבלי התחשב מאין מוצאם..."