סיוע רבני אשכנז לרבותינו נשיאינו ל"וועידת הרבנים" בפטרבורג

סיוע רבני אשכנז

לרבותינו נשיאינו ל"וועידת הרבנים" בפטרבורג

תולדות

היהדות האשכנזית

בחודש

אדר תר"ע נערכה בפטרבורג "ועידת הרבנים", שכ"ק אדמו"ר

הרש"ב עסק בה רבות. הרקע לוועידה זו מסופר באריכות ב"ספר התולדות"

לאדמו"ר הרש"ב, ב"דו"ח וועידת הרבנים בפטרבורג בשנת

תר"ע", אותו כתב הרש"ב לאחר הוועידה.

אחד

מהנושאים שהיו עתידים לבוא באסיפה, היה דיון בדרישת ממשלת רוסיה אודות חובת תעודת

השכלה לרבנים ולמלמדים, ולימודי חול בחדרים. לשם כך רצה הרש"ב לברר בתחילה את

מצב הדברים באשכנז ובסביבותיה, שבהן גברה תנועת ההשכלה ובהן היו נהוגים לימודי חול

ותעודת השכלה גם לרבנים.

באגרת

אל הרב יעקב רוזנהיים מפרנקפורט, ביקשו הרבי לכתוב ולפרט את תולדות היהדות האשכנזית.

מצדו ביקש הרב יעקב רוזנהיים את הרב פנחס הכהן רבה של אנשבאך והרב נפתלי הרץ

עהרמאן שיחוו גם הם את דעתם בנידון.

מבין

מכתבים אלו בחר אדמו"ר הרש"ב בתשובת הרב פנחס הכהן להשיב עליה בארוכה,

וכשקיבל הרב פנחס הכהן את אגרת הרש"ב, כתב עוד הפעם בזה.

חילופי

מכתבים אלו בין הרבי ורבני אשכנז עברו באמצעות הר"ר אליקים וואלף, ששימש איש

הקשר ביניהם.

לפנינו

מובאים אפוא ראשית מכתבו הראשון של הרב פנחס הכהן, אגרתו של אדמו"ר

הרש"ב במענה למכתבו של הרב פנחס הכהן, ומכתב המענה שלו על מכתב הרבי;

כמו

כן מובאים כאן אגרותיהם של הרב יעקב רוזנהיים (שנכתבה באשכנזית ותורגמה

ללשון-הקודש), וכן אגרתו של הרב נפתלי הרץ הערמאן, שנכתבו כולן על פי בקשת אדמו"ר

הרש"ב.

אגרת

הרש"ב והנספחים לה נעתקו מכתב ידו של ה"ר משה רוזנבלום, שהיה המזכיר

לענייני ההכנה לוועידה הרבנית בפטרבורג.

תוכן

מכתבים אלו מלמד רבות על מצב היהדות בגרמניה באותם שנים, השפעת תנועת ההשכלה

וראשיה על יהדות גרמניה, ועוד.

מכתבים

אלו נדפסו באגרות הקודש לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, כרך ה עמוד ח ואילך,

כנספחים לאגרת א'לה (אגרתו של אדמו"ר הרש"ב לרב הכהן).

אגרת

הרב פנחס הכהן לאדמו"ר הרש"ב

ב"ה, פה ק"ק אנשבאך יום ד' פ' יתרו

כ'ת'ר'י'ם' לפ"ק (ט"ז שבט תר"ע)

לכבוד הרה"ג בוצינא קדישא נ"י

שוכט"ס

אחדש"ה. על ידי ידידנו האיש הנכבד אשר בשם

וואלף יכונה. קבלתי מכתבו הנעים אשר שלח מעכ"ת להגביר ראזענהיים. והגביר

הנ"ל בקש ממני שגם אנכי אחוה דעתי הקלושה למעכ"ת ומי אנכי, אך במקום

כבוד תורתנו הקדושה אין מסרבין לגדול לכן אשנס מתני להגיד מה שבלבי.

ולאקדמות מלין אביע שאין דעתי כדעת רוב יראים

באשכנז שכמה מתפארים על איכות וכמות גודל היראה ובתורה באשכנז אך אני הצעיר קראתי

ואין איש שלפע"ד תורה בעו"ה בקרן זוית מונחת וגם יראת שמים איננה כיראת

שמים של קדמונים וד"ל. ועתה אדברה דבר דבר על אופניו.

והנה בלתי ספק זה מאה שנה היה פה במדינת אשכנז

מקום תורה ויראה וכמעט פסקה גלות שכינה, שבכל עיר ועיר ואף בכל כפר וכפר היו

לומדים ומלמדים ומנהלים את יוצאי חלציהם לתורה, וגם היו מלאי מצות כרמון וביראה

ובאימה היו שוקדים על דלתי פרדס. וגם אני הצעיר זכיתי ליצק מים על ידי יתר הפלטה

מזמנים האלה, אמנם כמעט פתע פתאום נעשה שערוריה ותאניה, ולפע"ד לא על משה

דעסוא לבדו ולא על תלמידיו מוטל החוב שגם אחרים הלכו בעקבי הזמן שהם בקשו לדחק את

השעה כי הם ענו ואמרו, א[ם] רצוננו להיות חפשי ולשבר עול גלות בין העמים מצוארנו

אזי נהיה כגוים אשר סביבותינו וחדלו להיות מצוינים ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם

ויתהללו בחכמות חיצוניות,

ובפרט במדינת פרייסען אשר שם ישב על כסא מלכות

משחק עם המשמאילים אשר באו מצרפת שמה היתה התחלה ומצפון נפתחה הרעה ובודאי מים

גנובים ימתקו וכאשר ראו בחורי ח'מ'ד' שבאילן זו פרי טוב למאכל ונחמד למראה עזבו

מקור מים חיים וירדפו אחר כבוד וענו ואמרו ראו גם אנו כמותכם, ולמה לא תתנו לנו

אגרת שבוקים, וראיה לזה שגם היום הזה המתחדשים מצפצפים ואומרים שהיראים וחרדים על

דבר ד' המר עכוב גדול לגמר החרות, ומה שרצו אז היהודים נמנו וגמרו ערכאות של כ'.

וזה ששים שנה בקשו שלומי אמוני ד' לעמד בפרץ

וסברו בלבם הטהור שעת לעשות [ל]ד' להראות את העמים את יופי פאר תורתנו הקדושה בענף

זו שהיא יכולה להתחתן עם חכמות חיצוניות ועם כל הידיעות, ויפה חשבו ויפה אמרו, אך

הדור לא היתה ראויה לכך ואם הראשונים וכו' כי דורות האחרונים עלו קמשונים ובפרט

בפשטא דהאי מימרא דחז"ל יפה תורה עם דרך ארץ ושכחו שתורה ברישא ופסיק רישי'

ולא ימות מאן קסבר.

ובאמת לאו כל מוחא סביל דא להשתעשע באהלי יפת

ולהגות בדברי תורה כמקדמת דנא רק אחד ב[עי]ר ושנים במשפחה. ועוד על זאת עיני בוכיה

שלא נמנעו בנ"י מן ההגיון כדאיתא בגמ' בחגיגה, ואמנם מצב הדור במדינת אשכנז

כך הוא לענין למוד תורה לשמה מדבר וערבה, וגם אם תחפש בנרות כמעט לא תמצא איש יורד

לעומקה של הלכה רק באיזה כרך גדול יש מעט מזער הוגה קצת בדברי תוה"ק ויחדו

נמתיק סוד באמרי שגם בכת רבנים יראים שנקראו בלע"ז ארטאדאקס אין הלכה של תורה

מלא על כל גדותיו ודי לחכימה ברמיזא.

ולענין הנהגה לדאבון לבי כמעט פסקה מדת החסידות

של קדמונים כי אולי ואולי זאת חטאת הדור שיש בהם גם באותם שסוברים להיות חרדים

מלעיגים על הנסתר ולא חילק ולא בילק שמעו, ומסתפינא מה יהיה בדור שלאחרינו וד'

ירחם, ובאותם שתפסו אומנות בחכמות החיצוניות כמו רופאים ומליצים וכיוצא בו גם

היראה מָטה ר"ל וגם בתוך מנהיגי הדור פרצו גם רבו מלעיגים על זוהר הקדוש

ונושאי כליו.

ועתה שמעתי ואשתומם כשעה חדא שגם במדינת רוסיא

עמדו פריצים נגד דת ותורה ואפס עצור ועזוב ורבה העזובה בקרב הארץ ואם יש בכם אנשי

חיל אולי יש תרופה אם תמנו ותגמרו שרק סמוכים אשר נתמלא כרסם בש"ס ופוסקים

יוכלו להתקרב לחכמות חיצוניות גם המה מופלגים בתורה ומעוטרים ביראה רק איש אשר רוח

טומאה בו יגרש מכסא מלמד וכמדומה לי שבאם המלכות יצוה בהכרח אזי הרבנים אותם אשר

נוהגים ישיבות ומביעים דברי תורה אותם בעצמם וכבודם ישגיחו על למוד בחכמות

חיצוניות בתוך הישיבה עצמה להקשיב לכל דבר ולמנוע צפצוף יצה"ר מפתח מקדשם שלא

יהיה ח"ו פירוד בין הדברים, ואתם גדולי הדור עינינו לכם וד' יהי עמכם ויזכה

אתכם לגדר גדר לכבוד התוה"ק.

ועתה אם הרהבתי עוז ועברתי השורה הלא האהבה

מקלקלת השורה אהבה שאינה תלויה בדבר, ואסיים בדרישת שה"ט ושלום תורתו הקדושה,

אוהבו ומוקירו כרב ערכו.

הק' פינחס

אגרת

אדמו"ר הרש"ב לרב פנחס הכהן

ב"ה. אור יום ג' כ"ב שבט עת"ר

לפ"ק, ליובאוויטש

כבוד ידי"נ ורב חביבי הרה"ג המפורסם

מעוז ומשגב יראת ד' אוצרו וכו' כש"ת מו"ה פנחס הכהן נ"י אבד"ק

אנשבאך

אחדשה"ט.

דברי כת"ר הבוערים להבות אש ויוצאים מעומק

לבו הכואב הנכון הגיעני, והנני בגודל ת"ח לכתה"ר אשר איוה לבאר הכל באר

היטב במצב הקדמוני והנוכחי, אשר נוגע לנו ביותר, באשר מנגדינו המתחדשים מעמידים את

ארץ אשכנז לאות ולמופת, אשר הטיבו לאחד התורה והחכמה וזה וזה נתקיימו בידם.

מכותלי מכתבו הבנתי אשר פרצת הדור בזמן הקודם היא

אשר גרמה לנתינות אחינו אל הלמודיות למען להתערב בגוים ר"ל, והדעסווער וסיעתו

מצאו מקום וכר נרחב לזרע זרעם הרע כו', וחכמת החכמים היראים לאחד התורה והלמודיות

ושיהי' הכל על טהרת הקודש, לא הועילה, מצב התורה לא טוב מאד, וגם מצב היראה ירד

הרבה (העדר האמונה בסתרי תורה הוא אות על חלישות היראה וכדאי' באדר"נ

ס"פ כ"ט כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם יראת חטא, ושם

מדרש והלכות בידו הוא גבור ומזוין) אני אמרתי מכבר אשר לימוד הידעות החיצוניות

באשכנז על טהרת הקודש גרמה נטילת נשמה מהתורה והמצות, הכל נעשה אבל כגוף בלא נשמה,

אשר כבד מאד שיתקיים כבשר תפל בלי מלח.

אנחנו אין אנו סובלים מן המלכות בזמן הזה, כי

ממלכתנו אינה אוהבת בעצם את ההשכלה כל-כך. ומחזקת בה רק מצד ההכרח, ובפרט כאשר בעת

האחרונה היא סובלת הרבה מהמלומדים, כל מבטה הוא להציר ולהעיק להם, ואת מי יכולה

להעיק יותר הלא את היהודים, בערך שבעים שנה מלפנים בעת אשר אחינו היו רחוקים

מהלמודיות לגמרי וגם השפה הרוסית הייתה זרה להם, הכריחה אז המלכות על הלמודיות,

ולזה היו מהרסים מאחינו אשר התקרבו אל שרי המלכות והביאום לשיטה זו להכריח את

אחינו ללמודיות, יסדו אינסטיטוסין למורים, העמידו חוק אשר בישיבות מוכרח להיות

מורה שפת רוסיא (אשר החוק הזה שורר גם עתה) המלמדים בחדרים הי' צריכים להיות בעלי

צענז (וזה נתבטל ערך כ' שנה) ונתייסד אז חברה מפיצי השכלה בין אחינו, והמלכות

האירה פני' אלי',

ועתה חזרה המלכות מכל זה ורצונה למשוך הכל לאחור,

ובאה לידי הכרה אשר היהודים המאמינים נאמנים המה גם אל המלכות, גם מהלמוד ההכרחי

(צוואנגשולן) אין אנו מפחדים כל-כך, באשר לבד טעמים הנ"ל יש טעם כעיקר העדר

היכולת הכספי לייסד בתי הספר הדרושות לתכלית זה. אמנם אנחנו סובלים בעיקר מהמסיתים

הרבים שבינינו אשר נותנים את נפשם להדיח את צעירי הדור, ובאשר בדרך-כלל דבר

הלמודיות בוערת מאד במדינתו, ותהלך אש ארצה לשרוף ולכלות ר"ל לבם ונפשם של

רבים מהצעירים, והמצב היהדות בהוה נורא הוא מאד, ורבים מהצעירים פרקו מעליהם עול

מלכות שמים לגמרי, ומהם שעושים להכעיס ר"ל, ויאמר לאיל סורה מנו כו', אוי

לעיניים שכך רואות ובכ"ז אשמו הראשים מיסד הבתי ספר שונים והמדיחים בכל תוקף

ועוז ר"ל.

אמנם אחר כל זה הניסיון הראה לנו אשר עוד לא עומם

האש האלוקי בלבות רבים מצעירי אחינו, ובראיה חושיות רואים אנחנו אשר אם היה לאל

ידינו לייסד בתפוצות מדינתנו ת"ת וישיבות בלי תערובות זרות ותחת השגחה טובה

והיה מצילים רבים מאוד מהצעירים מרדת שחת רק החוק השורר אשר בישיבות מוכרח להיות

מורה מלומד הוא אשר בעוכרנו, דמשום זה אין ביכולתנו לייסד ישיבות מאושרות, וזאת

אשר ברצוננו להשתדל בהועידה המיועדת להיות ע"י המיניסטריום, להעביר את החוק

הזה ולתת לנו היכולת לייסד - בעזרתו ית' - ת"ת וישיבות כחפצנו, ואם כי זה דבר

כבד, באשר הדבר מונח במיניסטריום להשכלה. ועדרי צאן (החטאים) רובצים עליה, ולא

יניחם בלעם מפיהם, בכל זה עינינו תלויות לד' אלוקני והוא יהיה בעזרנו. הארכתי בכל

זה יען רצוני שידע כתה"ר את המצב בארצנו במקצת עכ"פ.

אמנם יראתנו ופחדנו עתה בעקב שתי שאלות רמות

ונישאות מאד העומדות להיפתר בהועידה המיועד להיות, ובהם תלוי כל המצב הרוחני

במדינתנו ולרחמי שמים אנו צריכים.

האחת היא שאלת אישור הרבנים הדתיים, עד כה לא

הכירה המלכות את הרבנים הדתיים רבני התורה לרבנים, וידעה לרב את הרב מטעם המלכות

(הנקראים אצלו קאזאוי' רבנים) הוא הרב הרשמי ואליו מסור הכל, הרב הדתי אין לו כל

רשות להשגיח על כל עניני הכשרות כמו על מוכרי בשר כשר וכהאי גוונא (המה מ"מ

משגיחים, אבל יש היכולות להמושגחים לאמר לו לאו בעל דברים דידי את. ויש עזי פנים

המשתמשים בזה) גם השו"ב אינו תחת רשותו, אין לו הרשות להטיף אֹמר לעדתו, גם

גיטין וקידושין אינו ברשותו, הכל מסור להרב הרשמי והרב הדתי הוא רק כשליח מאתו

למלאת מה שאין ביכולתו (כמו גיטין וכהאי-גוונא) וכמה מכשולים ר"ל יוצא מזה,

וכנודע הרבנים הרשמיים רובם ככולם המה חופשים לגמרי

אשר רצונם לעקר את הכל ומכל שכן שהם בורים וע"ה ממש, וכמה שפלות כבוד התורה

כרוך בזה, שאין לרבני התורה שום הגבהת ראש, ואין להם היכולת לפעל דבר באשר נתון

ומסור הוא בכל מהותו ומציאותו בידי הרב הרשמי, והכל צועקים על הדבר הזה, וגם הממשלה

מכירה את העיקום בזה, ורצונה לאַשר את רבני התורה ולהכירם לרבנים, אבל חפצה שיהי'

בעלי צענז, וכמובן כן הוא גם חפץ החופשים שיהי' הרבנים מלומדים, ואנחנו לא נוכל

להסכים על-זה בשום אופן, כי הניסיון הראה לנו אשר ההשכלה היא כצרה אל התורה והיהדות,

ושפחה תירש גברתה, מי שרק מריח ריח הלמודיות משתנה במהות היהדות, יתקרב ביהדותו

ויתלחש מאד בתורתו.

ובפרט הצעירים נשרפים ממש ר"ל באש הזה,

ראשית דבר נוטל מהם יוקר וקדושת התורה, ואינם נותנים ערך רב אל התלמוד ונושאי כלים,

וכן הולכים הלאה מדחי אל דחי ר"ל, ואין עצה ואין תבונת במילוי כרסם בש"ס

ופוסקים תחלה, כי הכל נבלע בהפרות הרעות ולא נודע כי באה אל קרבנה, ואם יש אחדים

אשר לא נכוו בהאש, אין לדון על הכלל כולו (אחד מגדולי הרבנים דאשכנז אמר לי לפני

איזה שנים, אשר התורה נמשלה לאיש והיא שורפת הכל, אמרתי גם אם נניח דאש התורה היא

אש אוכלת אש, הרי זה בתנאי שתהיה יראתו קודמת לחכמתו ולמוד תורתו יהיה לשמה דוקא,

אבל בעוה"ר כאשר אין עוסקים בתורה לשמה

צריכים להיזהר מאד מהאש השורף ומכלה ר"ל) ועינינו רואות את הנולד שבאם

ח"ו יהיה חיוב איזה צענז של השכלה על הרבנים, הנה במשך עשרה או ט"ו שנים

לא יהיה לנו רבנים כלל ח"ו, ויהיה המצב עוד גרוע הרבה ח"ו מכמו שהוא

עתה, שהרבנים הרשמיים (היינו הרבנים מטעם המלכות) הרי ידועים המה לבורים וריקים

מידיעת התורה, והרי השפעתם על העם היא רק מצד החופשית שלהם, והכל יודעים שזה נגד

דת התורה, אבל כאשר הרבנים הדתיים יהיה חופשים בדעתו ח"ו, הרי המה יבאו בכח

התורה (ר"ל כי דלת העם שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם יאמינו שכן הוא גם דעת

התורה, מאחר שהאומר או העושה הוא הנושא דגל התורה) וגם יַראו פנים בתורה שלא

כהלכה, וח"ו יהפכו הקערה על פיה ויהי ח"ו חורבן העולם הרוחני לגמרי,

הל"ת. זאת אומרת שאנחנו לא נוכל להסכים בשו"א על הטלת חיוב צענז על

הרבנים, אבל לרחמים רבים אני צריכים שתכיר המלכות את צדקתנו בעניין זה ותתן לנו את

נפשנו בשאלתנו ואת הדת והיהדות בבקשתנו.

השאלה השנית היא בדבר הסתדרות הקהילות, בארצנו

המוסדות של צדקה כמו הת"ת וביקור חולים וח"ק ובתי הכנסיות מתפרנסות

מהמכס שיש על בשר כשר עוד משנים קדמוניות, ורבים מהמתחדשים לוחמים נגד המכס הזה

מכמה שנים, והיראים מחזיקים בעד המכס, כי הוא שמירה גדולה לכשרות הבשר, הוא מגדיר

על השובי"ם שלא יהי' הכל שוחטים, הוא מגדיר בעד כניסת בשר מן החוץ, ועוד דברים

בכדומה,

אמנם עוד ביותר אינם חפצים היראים בהתמורה אשר

יבוא על מקומו של המכס, המתחדשים אשר עתה זה זמן קרוב עמדו בראש העניין הזה עורכי

דין המפורסמים ווינאווער וסלאסבערג המה רוצים להעמיד תמורת המכס הנ"ל הכנסות

הקהלות, והוא שכל אחד ואחד יהי' כתוב לאיזה בית תפלה בעירו, וישלם מס שנתי כפי אשר

יושת עליו מהממונים אשר יבחרו מבתי התפלה, והממונים ינהלו את הוצאות בתי התפלה

ותשלומי הרבנים והמוסדות של צדקה ובתי החנוך הכל יהי' מסור תחת ידם, והוא בדוגמת

הקולטוס אשר בחו"ל.

והנה הדבר הזה תמיט רעה ח"ו על המצב היהדות

באופן נורא מאוד, כי כמובן יהי' רובם של המנהלים מהחדשים, כי המה עזי נפש הלוקחים

כל שררה בחוזק יד, ויש שמפני היראה בהכרח להסכים, וכאשר ההנהגה תהי' על ידם הלא

יעשו מה שלבם חפץ, החנוך שהוא האחד המעיקרים היותר גדולים ואשר שתי המפלגות לוחמים

מלחמה תמידית על צעירי הצאן אלו מושכים לפנים אל האור כי טוב ואלו כו', הנה כאשר

כח הכסף יהי' בידם הלא ח"ו ינצחו המה, הל"ת, כי גם בלא"ה כל עיונם

וכל השתדלות (זה כערך י"ב שנה) הוא עם הילדים הקטנים לייסד בת"ס עבור

הקטנים דווקא וליתן להם מורים כופרים ופוקרים ר"ל בכדי לקטף ח"ו את הפרי

בעודנה באבה וכמעשה אחז שאחז בתכנ"ס כו' (והוא רק אחז ומנע את הטוב והמה עוד

מביאים את הרע את החלב והטמא תמורת החלב הטהור) ואם אין גדיים כו' ועד עתה עושים

זאת בכח היק"א המוכנת לכל צרה שלא תבוא ופושטת יד לפושעים (וכבר נלחמנו מלחמת

מצוה זו באיזה שנים מקודם, ובעת האחרונה ת"ל עצרה היק"א את ידה מליתן

ביד רחבה) וכאשר יהי' להם כח הכסף הלא יעשו מה שליבם חפץ, יפר ה' עצתם.

הרבנים הדתיים רבני התורה שהמה שנואי נפשם שהי'

רוצים לבלעם חיים ולא יכלו להם הלא בכח הכסף שיהי' כל גורלם בידם, הרי ישתדלו בכל

תוקף להדיחם וליקח רבנים כפי רוחם ודעתם, גם בהבתי כנסיות יעשו סדרים כפי רצונם

המה כן גם בככל מוסדות הצדקה ינהגו כפי רוחם המה, הדבר המר הזה נוגע מאד לכל חיי

נפש העם וכל תכלית כונתם בהסתדרות הזאת הוא רק בכדי לכבוש הנהגת הקהלות תח"י,

ואנחנו אין אנו רשאים להניח זאת בשום אופן והשי"ת יהי' בעזרנו.

שמעתי אשר זאת הייתה ראשית עצת החטאים באשכנז

ליסד הכנסת הקהלות (קולטוס געמיינדע) אשר בזה הפיקו מזמתם בהתיסדות הבתי ספר שלהם

והסעמענאריום והחזיקו הרבנים שלהם והנהיגו הבתי תפלה כרוחם. והיראים ראו אשר כספם

הולך ג"כ אל הע"ז ועושים נגד רוחם ודעתם ואין ביכלתם לעשות דבר נגד זה,

זהו הי' אחד מהדברים אשר הכריחה את היראים להשתדל לפני המלכות להיות קהלה

בפ"ע, וחפצם ניתן להם, ולבד שהחסירו את הע"ז, מצאו כח בעצמם ליסד הדברים

הנחוצים להם ולהחזיק הרבנים היראים, ואומרים אשר בהמקומות שלא הורשה ליסד שני קהלות

סובלים היראים עד היום מהחפשים שהמה המושלים בכח ההכנסה ואת זאת שאלתי במכתבי להק'

ראזענהיים בדבר הסתדרות הקהלות ובמכתב כתה"ר לא מצאתי תשובה על השאלה הזאת,

והנני מבקש את כתה"ר להחיש נא ולהשיבני גם על השאלה הזאת, אשר אנחנו חסרי

ידיעה בזה עדיין ונוגע לנו מאד לידע בירור הדבר.

והטוב הי' אם לעת כזאת הי' באים מאמרים

במכ"ע "האיזראליט" בעניינים אלו, כי מנגדינו מעמידים לאות ומופת את

ארץ אשכנז אשר החכימו והצילו את ישראל בהתאחדות התורה וההשכלה, וכן בהסתדרות

הקהלות לוקחים ראי' מאשכנז, ואם יהי' מאמרים באיזראליט באמיתת הדברים האלה, ואיך

אשר לא יאות כזאת בארץ רוסיא, הי' לנו טובה גדולה, כי מכ"ע האיזראליט נקרא

ומתרגם במיניסטריום ולוקחים ממנו דברים הנוגעים ליהודים.

אחינו היראים וחרדים לדבר ה', היו לנו אחים לצרה

בעת כזאת, עשו מה שביכולתכם לעשות לטובת אחיכם אשר בארץ רוסיא הברוכה ת"ל

ברוב עם הדרת מלך מלכו ש"ע, עוד יש בה ת"ל הרבה יראי אלוקים באמת בלי

שום כחול ופרכוס כו', עוד לומדים בה תורה הרבה לעומקה של הלכה ועוד יש בה גם

צעירים הרבה מאד בחורי חמד יראים ושלמים (יוסף ד' עליהם) וצריכה הצלה מפי אריות

הרוצים לטורפה ח"ו,

ואכפיל את אשר אמרתי שאנחנו לא נוכל לבא לידי

פשרות והשוואות בענין הזה, כמו להתיר עצמנו ללמד למודיות חיצוניות לאותי שכבר למדו

הרבה, והרי זה אצלי כדין הרמב"ם הלכות יסה"ת פ"ה ה"ח

ויו"ד סי' קנ"ד תנו לנו אחד מכם וכו', כי אנו יודעים היטב אשר גם מי

שמלא כרסו בש"ס ופוסקים אם יגע אפי' באצבעו הקטנה בלמודיות חיצוניות ישרף

כולו ר"ל (וכבר ניסה הר"י סלאנטער ז"ל בשנים הקודמים שמסר שנים

מתלמידיו היותר גדולים ללמדם חכמת הרפואה, הא' המיר דתו והב' (הכרתיו) לא המיר אבל

היה כנכרי גמור לכל דבריו)

ולכאורה הדרך שהנהיגו האשכנזים ללמד את הנערים

מתחילה תורה ולמודיות יחד היא דרך בטוחה יותר, לפי שמתרגל בתחילה בשניהם כאחד,

והרי לבסוֹף מַראה הניסיון שנשארו בלא תורה ובלא תפלה וגם במיעוט מע"ט. וגם

הטובים שבהם המה כגוף מוצק מעשה ידי חרש אבן (ויסלח לי כת"ר על שאני מרשה

א"ע לדבר בלי הסתר פנים, כי בענין נפשי אין לכחד דבר וצריכים לגלות את האמת

כמו שחושבים בלב, והנני מבקש את סליחתו, וכמדומה לי אשר כת"ר יודה לי על אמיתת

הדבר) ובפרט אנשים שלא הורגלו מימיהם בלמודיות אחרות לבד לימוד התורה, ודאי מסוכן

הדבר מאד, וביותר בעת אשר אש הלמודיות בוער מאד עוד יותר מיצר דעבודה זרה בימי

מנשה בסנהדרין דק"ב, אנחנו אין אנו רשאין לחדש דבר ובפרט לערב רע בטוב, ולא

נרמה עצמנו שבזה ניטיב את המצב,

ובאם ח"ו וח"ו נהיה מוכרחים מצד

המלכות, הלא זה השגחה והנהגה עליונה, וגם באופן כזה הנה אנחנו מצדנו צריכים

להתבונן היטב ולידע דעת עליון, אפשר תובעים מאתנו כוחות יותר פנימיים ויותר חזקים,

אבל באמת כפי הנראה אין לנו לפחד ח"ו מהלמוד ההכרחי מצד המלכות וכאמור לעיל

בפתיחת מכתבי, ורק המהרסים מאחינו הם העומדים עלינו, ונגדם אנחנו צריכים לעמד

בתוקף ועוז בתקווה חזקה להשי"ת אשר יפר עצת כל הקמים על ד' ותורתו ויעמד

לימין צדקנו יושיענו.

על יכבדו על כתה"ר דברי הרבים כי למען כבוד

ה' וכבוד תוה"ק באתי הנה לפרש שיחתי וישיבני נא כתה"ר בהקדם היותר

אפשרי, ובפרט בדבר הסתדרות הקהילות אשר אנו צריכים למודעי.

והיה זה שלום וברכה למר ולתורתו, ויהי נועם ד' על

כת"ר ויראה נחת וענג באחב"י בכל מקום שהם כנפשו ונפש אוהבו וידידו

הדו"ש מלונ"ח מוקירו ומכבדו כרום ערכו הרם והנשא.

אגרת

הרב פנחס הכהן השניה, במענה לאגרת הרש"ב

ב"ה, פה ק"ק אנשבאך א' דראש-חודש אדר

ראשון [כת]רים לפ"ק

להאי גברא רבא מופת הדור נ"י שוכט"ס

מי אני הצעיר והנבזה, אשר אני ראוי להתכבד במכתבו

הנעים, אך אמרתי אני בלבי, אשרי הדור שהגדולים נוטים אוזנם לצפצוף קטנים, ואני מה

שבדעתי הקלושה אחוה, והנה אודות הסתדרות הקהלות לא ראי זה כראי זה, אעפ"י שגם

פה במדינת בייערין כעת מלחמה נוראה בענין הלז, ובאשר גם אני קראתי ואין איש בקשתי

לירד לעומקו של דבר, ובאשר הוכרחתי לעמד לפני מלכים ושרים אמרתי להם כזו, שכל

מדינה ומדינה אם רצונה לסדר איזה אמונה שתהיה בתוך נימוסי המדינה צריכה לידע תוכן

האמונה (שקורין בלע"ז וועזען דער רעגליגיאנס געזעללשאפט),

והנה באמונה שלהם הכל על הנכון שיש להם אפיפיור

או ועד הגדולים והראשים שהם מיוחדים לפרש מהות ואיכות אמונתם אך להבק"ל

באמונת היהודים אינו כן, כי מי ומי ההולכים מי ומי המפרשים תוכן האמונה לפני נותני

דת ופתגם המלך, ואם ראש פנה של עיקרי הדת אין כאן איך יהיה סדר לצאן קדשים. וכבר

הסכימו על זאת הגדולים בתוך חצר המלכות וענו ואמרו שהיהודים בעצמם מוכרחים לברר

היטב מה טיב ויסוד אמונתם ועל איזה [אופן] הם רוצים ההסתדרות. ואני חכיתי שהיראים

ישנסו את מתנם להגיד שאנו אין לנו יסוד אלא ש"ס ופוסקים וחכמת הקדמונים ומפה

פרוסה על שלחן ערוך, והאחרים ממש אשר מתנגדים לזו אין להם חלק בישראל, אמנם כל זאת

אי אפשר אלא אם כל היראים ירהבו עוז להתייצב חלוצים לפני מלכים. אמנם כל זאת ספרתי

לאדמו"ר נ"י למען לא יחסר העיקר מן הספר.

ומה שנוגע אל הסתדרות הקהילות בעצמם, הדבר כך

הוא, כי באמת כאשר ניתן דת לא דבר חדש היה אלא ירושת אבותינו, כי באשכנז מימים

קדמונים זאת היתה השתדלות הקהילות להישען על המלכות ולא בחנם צעקו הגדולים בימים

הקדמונים על מה שרצו לערכאות שלהם גם בעניני הקהילות והנה מאז הורגלו השרים לראות

את כל היהודים שהם במדינה אחת כגוף אחד לענין מס ומכס וליתן עול המס הזה על איש

אחד או על קהלה מפורסמת אחת ואותו האיש ואותה הקהילה עלו ראשו על פיו יצאו ועל פיו

באו.

איברא כל זאת היתה טובה באשר היהודים בעצמם היה

אחד ושמם אחד, אך כאשר בעוה"ר נתפרדה החבילה, צמח משרש זו פרה ראש ולענה. כי

בעיני האינם נמולים הקהילה היתה אחת ויהיה אחרי רבים לרעות ולא כדורות הראשונים

וכו' כי בימים הראשונים כאשר עמדה כת הקראים הלא גם הקדושים עמדו על משמרתם ועשו

פתם פת כותי ורוח והצלה עמדה ליהודים, אך כמדומה לי שבעת הזאת רפָה הגבורה

וד"ל.

והנה זה חמישים שנה עמדו שתדלנים במדינתנו מדינת

בייערין להשיג מעם המלכות, שלפחות כל קהלה וישוב לצריכה להיות מקווה כשרה ושחיטה

כשרה, אך לא אכחד מאדמו"ר נ"י שאם היראים אינם נוהמים כדב שכול גם הם

צועקים תחת עול המתחדשים והמתקדשים ואין להם מושיע,

לכן אולי ואולי יש תרופה אם עתה במדינת רוסיא

יענו היראים ויאמרו שאי אפשר לחרדים על דבר ד' להתאחד בקהלה אחת עם הפושעים

והמורדים והם יעשו כנופיא כרצונם ויראים יעשו קהלה על פי שולחן ערוך ואם ירצו

הפושעים יסתחפו אל כת הקראים. ואף אם ח"ו יפלו רבבות הלא עוד [בכם] עשיריה

וזאת תהיה למופת, ולכל הפחות צריך שינתן דת שכל קהלה וקהלה תוכל לאסף כסף לפי צרכה

כמו שתרצה, או כעד הנה מבשר או באופן אחר והקהלות מלאי יראי ד' אז בודאי יעשו כמו

עד הנה, ואולי תרצה גם המלכות למנות את הרבנים לראשי הקהלה.

סוף דבר חסד לאומים חטאת ובאמת אין לנו טוב אלא

אם דברי האמונה נפרדנו לגמרי מנימוסי המדינה (מה שקורין בלע"ז טרענונג פאן

קירכע אונד שטאדט) שגם בדתות טובות אפשר שרוב מרשיעים יכניעו את מעוט היראים והם

אין חוששים כלל למעוטא.

ומה שנוגע אל רבנים הרשמיים ואל רבנים הדתיים, אם

לפע"ד נחקור הדבר כמו שהוא עד עכשיו, אמנם אם היתה סכנה לכמה צדדים אך עדיין

לא היה לאל ידי הרבנים הרשמיים לנתק קשר האמונה ומן יימר לן דבאם הרבנים כולם

ישיגו מדרגת רבנים רשמיים כמו אצלנו באשכנז שאז יאושר קרן התורה והיראה, ואדרבה

אולי יאה עניותא לישראל גם בענין הלז.

רק אחת היתה בדעתי הקלושה דהנה כמה חכמות אינם

בש"ס ופוסקים כמו שכל מי שירצה לירד לסוף דעת חז"ל בעירובין ויבין עגול

מגו ריבועא וריבועא מתוך עיגול הלא גם הוא מוכרח מתוך ש"ס ונושאי כליו עצמם

תוכן חכמת השעורים וכדומה לו וכמדומה ששמעתי שהגאון בעל חתן סופר ז"ל היה

בדעתו בכתב לכתב ספרים אדות כל החכמות הספונות בתוך ש"ס ופוסקים ללמד צעירי

צאן קדשים, ואולי אם תבואנה החכמות הלז על הסתדרות בספרים נכתבים בלה"ק על

ידי איש בטוח אזי כל הבחורים יניקו דבש, וגם להם תהיה החכמה נצרכת לרב רשמי וגם

הוא לפני מלכים יתיצב וד' יהיה בעזרו.

ומה שנוגע לענין פרסומי ניסא במכתב העתי

האיזראעליט בודאי אני מוכן ומזומן לעשות כרצונו, אמנם אעשה בנקל יותר אם ירצה

אהובי ואדמו"ר נ"י לשלוח לי תוכן השאלות ממש כדברים אשר הציע המלכות

לפני הרבנים ואספתם.

ועתה אשים קנצי למילי ובקידה מול הדרת כבודו אני

דורש שלומו ושלום כל הנלווים אליו יצ"ו ואסיים בברכת כל טוב מוקירו ומכבדו.

אגרת

הרב יעקב רוזנהיים

רב נכבד מאד,

על מכתבו שהואיל להרשני לענות עליו אשכנזית

(אמרתי להודיעהו) [הודעתיו בקצרה] בטרם נסיעתי מפה, כי אמלא את רצונו תכף כפי

האפשר, והנה אך שבתי לביתי על ש"ק אספתי את הראוי ונכון ואמהר לקיים הבטחתי.

לדאבון לבב עלינו להגיד, כי לא נכתבו עוד דברי

ימי היהדות הרעפארמית האשכנזית, אף כי מן הראוי הי' זה מאד, בכלל נוכל לערוך אלה

תולדות הדברים:

א. עוד בשנת המאה השבע עשרה נשבו בארצות

הקולטוריות רוחות כאלה שמהם היו תוצאות להתמוטטות באמונה בין עמי הארצות האינם

יהודים. הראשון שיצא ברוח הכפירה הי' האנגלי בעגאן, ומאה שנה אחרי-זה גדלה לרע

פעולת שיטת שפינאזא אך כל אלה נגעו אך מעט לרעה ביהודים.

ב. לעומת זה המרידה הצרפתית בשנת 1789

הביאה שערורי' רבה בלבות בני דור הצעיר של יהודי אשכנז. השאיפה לחרות

(עמאנציפאצי') ר"ל, להשיג זכות אזרח פגעה על דרכה מעצורים קשים, הגורם לזה

הי', האמינו אז, המראה החיצוני המכוער של היהודים והיהדות: הזרגון המכוער, הזקנים

המגודלים, ההתרחקות מהאינם יהודים בחיי החברה, במאכל ובמשתה, בקצרה ההתדבקות בלמוד

תוה"ק וקיום המצות. לפני ימי מענדעלזאהן עוד עמדו על מכונם הישיבות, לו ניסו

אז גדולי הרבנים באשכנז בטרם נשתכח תורה מישראל למצא דרך נכונה ללמד להדור הצעיר

ראשית הלמודים הכללים תחת הנהגה טובה וישרה, וגם לשום לב אל סדרים טובים ונכונים,

אולי אפשר הי' עוד לעצור בעד הרעה שבאה בראשית שנות המאה התשע עשרה שרבים מהיהודים

עברו חוק וגבול היהדות. אך זאת לא נעשה, ולבני הדור הצעיר לא נשאר רק אחת משתי

אלה: להסתלק מכל זאת שהי' יקר ורצוי בעיניהם, או להבדל בכל מדור הישן וביחוד

מהרבנים, ובכל מספר בני הישיבות הי' הלוך וחסר. ונוכל להגיד, כי בשנת 1820 לא הי'

עוד שום מקום תורה באשכז, בעת הזאת התחילו בברלין השמדות הידועות במספר רב לא

יאומן.

ג. בשנת 1810 התחילה התנועה הנקראת

"רעפארם". איזה רבנים ראו לדעת, כ"א יוסיף הדבר להלך במהלכו זה,

וכל היהודים יעברו חוק וגבול היהדות, אך למותר יהי' בעצמם גם הם, וידמו לבאר את

היהדות ולחתכו לפי מדת דת הנוצרית, למען בני דור החדש ימצאו חפץ בהיהדות הזאת הדומה

להנוצרית כמו בהנוצרית. כן הוקם היכל הרעפארם בסעסען (או העסען) עם פעמונים כמו

בבהת"פ הנוצרים, היכל הרעפארם בהאמבורג וג"כ כמובן לשוא הייתה פעולתם

זאת, ורק הוסיפו לתת יקר לדת הנוצרית והשמדות לא חדלו.

ד. אחרי תקופת המכינה (פארבייטונגס

פערעיאדע) להרעפארם הזאת באו בערך בשנת 1840 הרעפארם המדעי. התחילו אסיפות הרבנים

הגדולות בברונשווייג, פראנקפורט וברעסלוי, אספות הרבנים האלה נסו להוכיח

מהתנ"ך והתלמוד, כי לימוד אמרינן קיים לא אמרינן, התורה בעצמה לא תכבד עלינו

לקיים חוקותיה ומצותיה באמת.

רצוף לזה חוות דעת של הרב רש"ר הירש

זצ"ל המבארת היטב את חפצם ומגמתם של האספות האלה. אחרי אשר נשכח לב במשך העת

מה שעלה בשנות הארבעים נעשה עוד הפעם ניסיון לתקן את היהדות ע"י אספות רבנים

בשנת 1868/71 וכמובן העלו גם הפעם חרס בידם.

ה. נגד היהדות הרעפארמיי - יצאו בראשונה

הרב ר"ש[ר] הירש זצ"ל, והוציא לאור בשנת 1837 את "הי"ט

מכתבים" שלו שעשו רושם גדול. בהספר הזה נאמרו בפעם הראשון בדברים חוצבים להבת

אש דת קדשנו, כי להיות יהודי נאמן בל נצרך לנו להסתלק מהקולטורה הנכבדה, כי תורתנו

היא תורת אמת, האמת האחת ואין זולתה.

אך מלחמה כבדה הי' לרש"ר הירש זצ"ל: ההמון בית ישראל

באשכנז כבר שכח למוד התורה, לכן עליו היה, כאשר יאמר בעצמו בספרו הראשון, לדאוג

ולראות שישובו לשמור ולקיים המצות המעשיות, הוא יכול לפעל ולעשות שני הדברים האלה.

א) להשיב אלפי יהודים מעון לקבל עליהם עול התורה

והמצוה.

ב) להוכיח בספרי' הנפלאים כי תוה"ק תתאים עם

החכ' והמדעים. אמנם זאת לא עלתה בידו להשיב את עמנו ללמד תוה"ק בשקידה רבה.

בעד זה כבר עבר המועד, לו בא חמשים שנה מקדם הי'

יכול לפעול אחרת.

אחרי הרב רש"ר הירש זצ"ל החזיקו עוד

לוחמי מלחמת ד' הילדסהיימער לעהמאן וכו'.

ו. כל תנועה היסטורית תבוא ותגיע עד מרום

קצה ואז נראה כמה מן האמת והנצחית יש בה, כן הי' גם תנועת הרעפארם.

כאשר התחיל בשנות השבעים להתעורר באשכנז

האנטיסעמיטיזמוס וגם היהודים האלה שכבר פרקו מעליהם היהדות כולה, נזכר למו, כי

יהודים המה, או אז ראו כן תמהו היהודים הרעפארמים, כי תולים הם על בלימה, האמונה

אבדה מהם, אחרי אשר החקירה המדעית בזמננו תשים תהלה לא לבד בתורה שבע"פ כי גם

בתורה שבכתב, ולא לבד לבלי להאמין כי מן השמים היא, אך גם לנתחה לנתחים וחלקים

רבים, שמחברים לאלפים למו לא מצאו בנפשם עוז לדבר נגד החקירה המדעית זמנית, ולכן

זאת החלם בראשונה לתקן רק חיצוניות היהדות והלכו אחר-כך מדחי אל דחי, הרסו ולא

חמלו עד היסוד, ולא ידעו עוד בנפשם איך לחזק מעמדם.

המית נפשם זאת תבאר לנו את השאיפה של היהודים

הרעפארמים להתקרב אל האורטודוכסים שנראה שנות השבעים. היהודים האורטודוכסים אף כי

רחוקה מחשבת אמונתם מאמונת ומחשבת חיהם הכופרים ודת אחרת למו ימשכו ברצון או באונס

להתאחד ולהתאגד עמהם, למען המאור שבתורה והיהדות הנאמנה יאיר על הדת החדשה הזאת,

ומפני כן נשמע מני אז כל היום בחוגי היהודים הרעפארמים קול קורא, להתאחדות היהדות.

כמובן יהי' בהתאחדות הזאת הרעפארמים שמהגדולי העשירים ובעלי המשרות הגבוהות, והנם

הרוב במספר בעירות הגדולות, המושלים ושליטים בכל. היהודים הרעפארמים מחללי שבת

בפרהסיא חפצים להיות העומדים בראש היהדות בפני הממשלה ובפני דעת הקהל, והנם

מבטיחים נאמנה להטות חסד להאורטודוכסים.

ז. טעם רצוי מאוד לדבריהם וחפציהם מצאו

הרעפארמער בזה שנתדלדלו הקהלות הקטנות באשכנז והנן הולכות וחסרות כל היום במנין

ובבנין, יען העם מרבה לעבר מעירות הקטנות אל הכרכים הגדולים. הרעפארמער יאמרו, אי

לזאת מן הראוי להכין קופה כללית גדולה שמנה תתמכנה הקהלות הקטנות להחזיק כל מוסדות

הקהלה. האמנם מה נחוץ מאד הי' הדבר הזה, אך ברור הוא, כי קופה כזאת תתן תוקף ועוז

להרעפארמער, כי הכסף יענה את הכל, והכל צריכין למארי דחיטי.

ח. הרב רש"ר הירש זצ"ל חכם עדיף

מנביא ראה את הנולד, ומפני זה חגר שארית כחו לעשות מלחמה, רכב וצלח ע"ד אמת

להוציא לאור א החלק הנקרא "אויסטריטס געזעץ". לפנים בפרוסיא החובה על כל

יהודי היושב בהעיר להיות חבר להקהלה דמתא, ופעל הר' הירש ע"י החק הזה שהרשות

ביד כל יהודי להודיע לבית המשפט כי מפני דעתו ומחשבתו באמותו הוא נפרד מהקהלה

דמתא. ביד הר' הירש עלה להוציא לפועל את החוק הזה, בהוכיחו להממשלה כי שונות הן

מחשבת ואמונת האורטודוכסים מהרעפארמער לא פחות מזה שנפרדות הנה האמונות הקתוליות

והפרטעסטאנטיות זו מזו. האמנם תוצאת החוק הזה למעשה לא הייתה רבה כל כך. באשכנז

נתיסדו רק 4-5 קהילות נפרדות, היינו קהלות אורתודוכסיות מיוחדות, במקומות הקהלות

הרעפארמיות בפראנקפורט, ברלין, וויסבאדען, קעניגסבער, קעלן בכ"ז ברכה מרובה

בזה, כי ביסוד הדבר, כי ע"י חוק הפירוד הכירה הממשלה כי שונות הנה היהדות

הנאמנה והרעפארמית.

ט. הדברים הנאמרים בסעיף ו' נראו למעשה

בחיי המדינה בזה.

בתחלת שנות השבעים נתיסד ה"דייטשעאיזראעליטישע

געמיינדעבונד" אחרי-זה הוכנו עוד אגודות כאלה להתאחדות היהדות, ה"בערלינער

בני-ברית לאגע", ה"ליטעראטור פעראיינע", "פעראיין דייטשער

שטאטס בירגע יודישען גלויבענס", דער "אלגעמיין דייטשער ראבינער פערבונד",

אשר בתוכם יובאו הכופרים לשבת יחד כשבת אחים עם איזה היראים. גם ה"פערבאנד

דער דייטשען יודען". לעומת המוסדות המסוכנים האלה עשו גם מצדנו ונתיסדו

מוסדות מאוחדים לאורטודוכסים ובראשם הפרייע פעראיינינג פיר די אינטערעסען דעם

אורטודוכסען יודענטהומס, שנוסד בשנת 1885 ע"י הרב הירש זצ"ל שהוא באמת

השנאוי יותר מכולם בעיני הרעפארמער, עוד ה"פערבאנד ארטעדאקשער ראבינער",

דער "בונד געזעצטרייער יודישער יוגעטפעראיינע", דער "באנד

געזעצטרייע יודישער לעהרער" ועוד.

יוד. בנוגע למצב ויחוסי הדברים שבינינו כעת

כך הוא. בפרוסיא לא נמצאת ארגאניזאציא כללית של היהדות, לארגאניזאציא כזאת ישאפו

היהודים הרעפארמים, שישתדלו ע"י אגודות והחברות שלהם להראות ולהוכיח לדעת

הקהל כי לא נבדלים המה כל כך הרעפארמער והאורטודוכסים זה מזה, די כה עלה בידנו

הודות לד' אלקינו להפר עצת ומחשבת ערומים של הרעפארמער, כי הממשלה לבה אך טוב לנו,

לא כן הדבר באשכנז הדרומית, בבאדען ווירטענבערג נמצאה זה מאה שנים הנהגה כללית של

היהודים, והננו רואים בפחי נפש את הרעה הבאה לנו ע"י זה. הנני שולח לו בזה

חוברת של הד"ר ברייער אשר בה מתואר מצב הדברים האלה בבאדען וירטענבערג ועוד

הולך ורע ומר כל היום. וכך הי' מעשה לא כבר בקארלסרוהע, כי בנו של אחד היראים נתפס

בשבת קודש על-ידי הפאליצי והובא אל המורה לשמע תורת דת הרעפארמער, יען הממשלה

יודעת רק תורת דת אחת ולא תאבה לתת חפש להאורטודוכסים מתחת ידי הרבנים הרעפארמער.

בווירטעמבערג הדבר איננו רע כל כך, יען על פי מקרה הרב הרעפארמי איננו מאנשים

הרעים וגם הוא ירא שמים מעט, כי רק בו הדבר תלוי לשבט או לחסד ליהודים

האורטודוכסים.

הנני שולח לו איזה ספרים שבהם תמצאו פרטי ובאורי

הדברים הנאמרים, כמובן יכלתי לדבר רק בקצרה, והנני מוכן בכל עת ובכל שעה לתת לו את

הידעות הנחוצות, כפי האפשר והיכולת.

מי יתן ויעלה ביד אחינו ברוסיא למצא דרך עצה טובה

וישרה, להחזיק במעוז התורה והיראה שנמצא עוד אתם ואשר מפיהם אנו חיים כולנו,

וראשית דבר להחזיר למוטב את דור החדש להתחזק ולהתאמץ בד' ובתורתו.

ובטחי אמונה, כי רבות תפעל בזה אגודתנו

"אגודת ישראל" אם נשים אל עינינו ולבנו את מצב הדברים נראה

ונוכח, כי היראים במזרח במערב זקוקים זה לזה, ורעה להם ולעולם חלילה אם לא יעלה

בידנו להתאחד ולהתאגד לאגודה אחת בעולם.

יקבל ברכה מקרב לבבי, מכבדו הנאמן

הרש"ב

מבקש להעתיק אגרת רוזנהיים ללה"ק

בכ"ח

שבט עת"ר כתב הרבי הרש"ב לבנו אודות התכתבות זו עם הרב רוזנהיים (אגרת

רמט, אגרות קודש שלו כרך ב עמוד תקג):

תמול ערב הגיעני תשובת ראזענהיים והנני שולחה

אליך ותטיב ליתן תיכף להעתיקה בלה"ק ולשולחה אלי. בסוף כותב שהביכער השייכים

לזה שלחו לפ"ב. ויהיה נצרך גם-כן להעתיק את הנוגע להענינים הדרושים לנו, אבל

ראשית דבר להעתיק המכתב המוסגר-פה ולשולחו אלי בהקדם האפשרי.

אגרת

הרב נפתלי צבי הערמאן

ב"ה דיססעלדאָרף, עש"ק ואתה תדבר אל כל

חכמי לב שנת חרותנו לפ"ק (ט' אדר ראשון תר"ע)

שוכט"ס לכבוד הה"ג המופלג חרוץ בעל

פיפיות תל תלפיות, שלשלת היחוס נטע שעשועים כש"כ מוהר"ר של[ום] דובער

שניאורסאהן נ"י בק"ק לובאוויטש יע"א

ידידנו ה' פיליפ וואלף שי' גלה אזני שרו"מ

ערך מכתב לה' ראזענהיים שי' שיודיע לו מהות הקילקול וההירוס שנעשה ע"י

מענדלעסאהן ותלמידיו בקהילות אשכנז ורו"מ ביקש מה' ראזענהיים שישלח לו ספרים

בענין הזה גם רצה רו"מ שאף אני אחווה לו דעתי בזה. והנה רצוני לעשות רצונו אף

שבאמת רו"מ אינו צריך לדידי ולדכוותי אחרי שכתב לו ה' ראזענהיים את כל ונוכחת

שהוא ראש המדברים בכל מקום, וחזקתו שאיננו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. גם

איננו מניח מקום להתגדר לכל אשר יבא אחריו כי לדבריו אין להוסיף ומהם אין לגרוע.

על כן לא אבא לפניו אלא בדברים מעטים כי באמת תבן

אנו מכניסים לעפריים אם נבא בשקלא וטריא ארוך להוכיח בידיים מוכיחות את אשר אפילו

תינוקות של בית רבן יודעין כי האש יצאה מבערלין ולהבה מתלמידי מענדעלסאהן ומצאה

קוצים ונאכל גדיש וקמה וכל נתח טוב בקהילות אשכנז ולולא ה' השאיר לנו שריד כמעט

וכו'.

אמנם אם נאמר דברים כאלה לפני מתנגדנו משטיננו

צועקים בפה מלא שעדותנו פסולה וחושבים אותנו לנוגעים בדבר באמרם עלינו שאנו מורדי

אור ושונאי השכלה ע"כ לפי דעתי טוב ונכון הוא להביא ראיה מן השוטים ועדים

מסטרא אחרינא ואם הם בעצמם מודים ואומרים שאבי אבות שלהן הביא ההירוס והחורבן

בקהילות אשכנז הוא כמו הודעת בעל דין ועלובה עיסה שהנחתום מעיד עליו שהיא רעה.

ואעידה לי שני עדים נאמנים מצדם והוא החכם

ד"ר שטערן והסופר ד"ר גראטץ, הם החריצו משפט על תלמידי מענדעלזאהן באופן

מלאך רע שעונה אמן הם יתנו עידיהן ויצדיקו המאמינים התולים כל קלקול האמונה בארצנו

בהשכלה המזויפת שיצאה מבטו תלמידי מענדעלזאהן.

ה' ד"ר שטערן כתב בספרו: "געשיכטע דער

יודען ממענדעלזאהן עד היום" ובו שפך בוז על תלמידי ואוהבי מענדעלזאהן באופן

מספיק עיין דף 109, ודף 113, 128 ודף 129 עד דף 134.

הסופר גראטז בכרך י"א מספרו תולדות היהודים

ערך פרק מיוחד על "המאספים" (פרק ד' בכרך י"א) גם בפרק ט' דף 410

ודף 503 שם יצא למשפט עם הרעפארמער והסנגור יהיה לקטגור. והנה ס' תולדות יהודים

מגראטץ נעתק ללה"ק ולא ראיתי עדיין ההעתקה אבל שמעתי מפי מגידי אמת שהעתקה

נלקה בחסר יתר וחליף וזייפה הרבה דברים המתנגדים לההצלה לטובת המהרסים והמחריבים

על כן אין לסמוך על העתקה אלא רק על האריגינאל בשפת אשכנז, וכתבתי לה' ראזענהיים

שי' שישלח לרו"מ שני הספרים האלה על ידי מוכר ספרים בפפד"מ.

ובזה אצא מלפני רו"מ בקידה כאשר יאות לשומרי

כרם ה' צבאות ותקוותי חזקה שמגלגלין זכות לעמנו על ידי זכאי כמותו ובתקוותי זאת

הנני מוקירו כערכו הנעלה אנא זעירא ודלא מן חבריא מוכן לפקודתו בכל עת ובכל שעה.

נפתלי הערץ עהרמאנן

אשכנז

נהפכה ממקום תורה ויראה

האגרת

הבאה, מחודש אדר עת"ר, על פי תוכנה נראה שנכתבה בין קבלת אגרת הרב פנחס הכהן

(המובאת לעיל) בשלהי שבט, ובין התחלת הוועידה הרבנית בשלהי אדר שני. נראה שהיא

הרצאה שהכין הרבי הרש"ב בעניין חיוב תעודת השכלה לרבנים, שבמשך הוועידה

הרבנית השתדל בתוקף לבטל חוק זה.

בסדרת

אגרות הקודש לאדמו"ר הרש"ב מופיע רק הדף הראשון של מכתב זה, והשאר חסר

(אגרת א'לו, אגרות קודש שלו כרך ה עמוד כה):

רבנות נושאה בעצמה שתי דברים, האחת

להורות את האסור ואת המותר על-פי התורה הכתובה והמסורה, והיא הנקראת

"הוראה", והשנית ללמד דעת את העם ולהנהיגם, והוא להכניס בהם רוח דתי,

ולהשריש בהם מדות טובות וישרות, והיא הנק' "הדרכה".

הראשונה (הוראה) היא הסובבת את כל

הרבנים, כל רב ורב בעירו תכלית ענינו הוא להורות את האסור ואת המותר, במאכל

ובמשתה, בחיי משפחה, להשגיח על כשרות הבשר (היינו על השו"ב ועל מוכרי בשר) על

טהרת המקווה, לסדר קידושין וגיטין וכדומה.

היהודים צריכים להרב הזה על כל מדרך כף

רגלם, ובלעדם אי אפשר להם להיות, בלעדם אי אפשר לו לאכל מאכלו ולשתות משקהו, חזון

בלתי נפוץ הוא אשר יפסיק היהודי באמצע אכילתו, באשר צריך לשאול את הרב אם זה כשר

או טריפה, בלעדי הרב אי אפשר לו לחיות חיי משפחתו, גם מסחרו יש כמה דברים שצריך

לימלך בהרב, במלה אחת הרב הוא האדם פנימי של העם, הוא רוחו ונשמתו אשר בו יחיה

בחייו הרוחניים והחומריים.

הרב בכדי למלאות חובתו, מובן שצריך

להיות למוד היטיב בתלמוד ונושאי כליו, בפוסקים הראשונים והאחרונים, וכאשר נודע

הלמוד הזה הוא למוד רחב ועמוק מאד, ודורש יגיעה רבה ועצומה, ונקנה רק בנתינת

ומסירת עצמו לזה. ואשר מנערותו ועד זקנה ושיבה עוסק רק בלימוד בלי התערבות ענינים

אחרים. נמצאים אצלנו סוחרים אשר לומדים בטוב, ומהם הנעשים אח"כ רבנים, אבל כל

היודע היטיב טיב הלמוד, יודע ומכיר היטיב בין אלו לאלו, כי ידיעתה האמיתי

והתעצמותה עם לומדה, הוא רק בזה אשר רק תורתו היא אומנתו, ועל כך אמרו בגמ' שלא

תמצא בתגרנים וברוכלי ימים.

וכשם שלא תמצא בתגרנים כן לא תמצא במי

שמצטרף עמה לימודים אחרים, האדם אינו יכול ליתן את כוחותיו ואת כישרונותיו בשני

דברים, ואם יתעסק בשני ענינים בהכרח שיודה ענין האחד מפני הענין השני, וכאשר ההרגש

הטבעי מתערב בכל דבר גם במושכלות, ע"כ הלימודיות האחרות באשר קרובים המה אל

הטבע הגופני וקרובים המה אל תכסיס העולם, המה מתגברים על לימוד התורה, ותתמעט

ותחסר על ידי זה ידיעת התורה, את החיזיון הזה אנו רואים בארץ אשכנז שכאר נצטרפה

ההשכלה הכללית אל התורה, נתגרשה התורה מגבולם ומארצם. והרבנים הגדולים דשם העסקנים

הכללים, דואגים ומתאנחים על זה. והנני נותן בזה העתקה ממכתב הרב המפורסם ד"ר

פנחס כהן מאַזנבאך (באייערן) מיום (ד' יתרו) שנה זו.

והנה בלתי ספק זה מאה שנה היה פה במדינת

אשכנז מקום תורה ויראה . . שבכל עיר ועיר ואף בכל כפר וכפר היו לומדים ומלמדים

ומנהלים את יוצאי חלציהם לתורה, וגם היו מלאים מצות כרמון, וביראה ובאימה היו

שוקדים על דלתי פרדס . . אמנם כמעט פתע פתאום נעשה שערורייה ותאניה ולא על משה

דעסוי לבדו ולא על תלמידיו מוטל החוב, שגם אחרים הלכו בעקבי הזמן שהם בקשו לדחק את

השעה, כי הם ענו ואמרו אם רצוננו להיות חפשי ולשבר עול גלות בין העמים מצאוורינו,

אזי נהיה כגויים אשר סביבותינו, וחדלו להיות מצוינים ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם

ויתחללו בחכמת חיצוניות . . וכאשר ראו בחורי חמד שבאילן זו פרי טוב למאכל ונחמד

למראה, עזבו מקור מים חיים וירדפו אחר כבוד וענו ואמרו ראו גם אנו כמותכם . . .

וזה ששים שנה בקשו שלומי אמוני ד' לעמוד

בפרץ וסברו בלבם הטהור . . להראות את העמים את יופי פאר תורתנו הגדולה בענף זו

שהיא יכולה להתחתן את חכמות חיצוניות ועם כל הידיעות, ויפה חשבו ויפה אמרו אך הדור

לא היתה ראויה לכך ואם הראשונים וכו', כי דורות האחרונים עלו קמשונים ובפרט בפשטא דהאי

מימרא דחז"ל יפה תורה עם דרך ארץ ושכחו שתורה ברישא, ופסיק רישא ולא ימות מאן

קסבר, ובאמת לאו כל מוחא סביל דא להשתעשע באוהלי יפת ולהגות בדברי תורה כמקדמת דנא

רק אחד בעיר ושנים במשפחה . . ואמנם מצב הדור במדינת אשכנז כך הוא, לענין למוד תורה

לשמה מדבר וערבה, וגם אם תחפש בנרות כמעט לא תמצא איש יורד לעומקה של הלכה רק

באיזה כרך גדול...

"נצחון

דעתו הקדושה" של הרש"ב

את סיכומה של פעילות זו של הרבי

הרש"ב, ניתן לראות במכתב שנכתב שלושים שנה לאחר תקופה זו, במכתב הרב פנחס

הכהן לרבי הריי"צ מכ"ד ניסן תש"א, בו מגלה גם פרטים נוספים על

שיחותיו עם הרבי הרש"ב בפעילות זו:

הנה

אז היתה במדינת רוסיא שאלת הצענז לרבנים ודברנו יחד הרבה אודות אותו הענין, ואז

אמר לי מליצה נאה על המשנה בפרקי אבות כל השוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו יכול

אפילו תקפה עליו משנתו וכו' עד שישב ויסירם מלבו, מכאן מוכח שיש בכח רצונו של אדם

לישב ולהסיר דברים מלבו ולשכחם. אם כן - כך אמר פה קדשו - אתם רבני אשכנז בשלימא

בזמן שאתם מוכרחים על ידי המלכות להתעסק בחכמות חיצוניות, אבל בזמן שאתם כבר

יושבים על כסא הרבנים למה לא תשבו להסיר מלבכם ולשכוח את כל החכמות החיצוניות.

גם

ביקש ממני אז לכתוב לו דעתי אודות הצענז של רבנים קודם האספה שהיתה אז בפקודת

המלכות בפעטערבורג, כתבתי לו את כל ונוכחת לפי דעתי הקלושה, וכאשר שב מאותה האספה

בשלום ושלוה אחר נצחון דעתו הקדושה, כתב לי בכתב ידו ממש את כל אשר קרה לו וגם נתן

לי תודה בעד מכתבי, וזאת תפארתי.