הפצת חסידות בקרב יהודי גרמניה

הפצת חסידות בקרב

יהודי גרמניה

תוכנית

לייסוד ישיבת תו"ת בגרמניה

בדעתו

של אדמו"ר הריי"צ היה לייסד ישיבת "תומכי תמימים" בגרמניה. כך

עולה מאגרת שכתב בכ"ב שבט תרפ"ב, אל הרב פנחס הכהן (אגרת ה'קמד, אגרות

קודש שלו כרך יד עמוד קצג):

"...הנה היה חפצי לייסד ישיבה ברוחה של

ישיבתנו תומכי-תמימים, תורה ויראת-שמים, בארץ אשכנז, באחת העיירות אשר ימצאו

לנכון, ורק בתנאי אשר ההנהגה הראשית תהיה תחת השגחתי, ורוח הישיבה תומכי-תמימים.

ויש לי האנשים הדרושים לזה.

אשר על-כן כאשר ידידי דורש טובת מדינתכם, ויודע

שמות נכבדי ארץ, אשר חפצם בהקמת התורה ויראת-שמים באשכנז, כי עשירים אנחנו

ת"ל באנשים המעוררים נפשם על הרמת התורה ויראת-שמים, אבל עניים אנחנו בכסף

וזהב והדומה.

ועל תשובת ידידי אחכה, ועל התנאים כאמור.

...בתקוה לד' כי ישמח לבבינו בהרמת התורה באמת,

ובבטחון כי גם ידידי יתן ידו לי, כאשר הי' בימי קדם, אתכבד לברכו ולהתברך מאתו בכל

מילי דמיטיב מנפש ועד בשר".

באותו

יום הוסיף הרבי הריי"צ ומזרז בעניין זה גם את הר"ר אליקים וואלף (אגרת

ה'קמה):

"כבר כתבתי לידידי ולא קבלתי ממנו שום מענה

עדיין, ולא ידעתי סיבת הדבר.

בזה הנני שולח מכתב לידידינו הד"ר פנחס שי'

כהן, ויקרא נא את האמור בו, וישלח נא את המכתב אליו בהקדם האפשרי.

והיה ברכה כאו"נ והדו"ש, ידידו".

ובמכתב

נוסף מכ"ב שבט תרפ"ד כותב הרבי לרבי אלעזר חיים אלעזר שפירא, בעל

ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש, בעניין זה, ממנו אנו למדים על פעילות נוספת של

הרבי בתוכניתו לייסד ישיבה בגרמניה ברוח "תומכי תמימים":

"הנה בשבוע העברה באתי בדברי התעוררות

למכירי בפראנקפורט, אשר ישתדלו לייסד ישיבה בלי שום לימוד חיצוני, ולא אפונה אשר

בטח ימצאון שם בחורים החפצים ללמוד תורה בטהרה. והאמת הוא אשר בכל מדינת אשכנז אין

אפילו ישיבה אחת, ובדעתי כי לולי הי' לי איש המוכשר לזה לייסד ישיבה במקום ההוא

והיינו שיהי' למדן בנגלה ויר"א באמת ויודע שפת המדינה, הייתי שולחו לשם על

חשבוני לייסד שם ישיבה.

ובזה הנני פונה להדר"ג שליט"א היוכל

לתת לי איש אשר רוח בו שיקח על עצמו ההתעוררות לייסד ישיב' כאמור ומה הוא משכורתו

של איש כזה לחודש בשקלי אמעריקא.

הניסיון הראה לי אשר אחרי עבודה ויגיעה של איזה

שנים עלתה לנו לייסד ישיבה נהדרה באחד המקומות שרובם היו עמי הארץ כפשוטו. והיום

ת"ל שם כבר כמה וכמה ישיבות נהדרות ובהם גם מופלגי תורה וזה חלקינו בחיים

ותעודתינו עלי אדמה להאיר מחשכי ארץ באור התורה.

אשאר לחכות על מענה מעת הדר"ג ואקווה כי האל

הטוב יראה בעינינו וירום קרן התורה וקרן ישראל עמו בגו"ר.

התרמה

בברלין למען "תומכי תמימים"

בהקשר

זה, מן העניין להביא את מכתבו של הרבי הריי"צ מט' שבט תרפ"ט, אל הרב

שמרי' זלמן יפה מדיסנא:

...במענה על מכתבו מג' לחדש זה, ע"ד הצעת

הנהלת תומכי תמימים יצ"ו בווארשא לנסוע לטובת המוסד לברלין.

ההצעה נכונה היא, אבל עם זה צריכים לדעת היחס

הכללי של האשכנזים יחיו אל מוסדי התורה הליטאים והפולנים.

ולא אפונה אשר איש אשר רוח בו, הנה בעזרתו ית'

יכול לפעול הרבה לטובת עניני החזקת התורה, והשי"ת יהי' בעזרו בגו"ר.

מאמרים

בגרמנית אודות "תומכי תמימים"

הובא לעיל גם אודות ביקורו

של הד"ר הרב נפתלי הערץ הערמאן בליובאוויטש בשנים תרע"א-ע"ב למען

"תומכי תמימים", כפי שהרבי הריי"צ כותב על כך (אגרת תקעו, אגרות

קודש שלו חלק ב עמוד תיד) "בשנות תרע"א-ע"ב הי' בליובאוויטש הרב

ד"ר עהרמאן מפראנקפורט, אשר בא בייחוד לבקר את הישיבה תומכי תמימים, וכתב אז

מאמרים באשכנזית אודותה".

תרגום

מאמרי חסידות לגרמנית

בין

העניינים המרכזיים שרבותינו נשיאינו עסקו בהם למען יהדות גרמניה, היה תרגום דברי

חסידות לאשכנזית. הם ידעו, שבכוחה של החסידות לעורר

ולהלהיב במיוחד בקרב מבקשי דעת ובינה, ואורה הגדול מסוגל להשיב לחיק היהדות גם מי שהתרחקו

מאוד.

וכפי

שהרבי הרש"ב כתב בזה, "כמדומה לי אשר כעת אפשר לפקח עיניהם, אילו היו

אנשים תמידים שיהיו שופכים עליהם מעט מעט מים רותחין ברשפי אש הבא מלמעלה

דא"ח כו'. וכמדומה לי שצריכים ליקח זה לעניין לחשוב בזה בעזרתו ית'"...

במכתב

מאסרו חג הסוכות תרפ"ט, כ"ד תשרי, כותב הרבי הריי"צ מריגה אל הרב מאיר

מונק מברלין, בו מבקש ממנו סיוע בתרגום מאמרי חסידות ללשון אשכנז:

...מאוד נהניתי מההתראות עם כבודו פנים בפנים, את

שמעו הטוב שמעתי עוד מקודם - אבל אינו דומה שמיעה לראיית פנים, והנני נותן לכבודו

את ברכתי כי ימלא השי"ת את משאלות לבבו לשקוד ולהגות בתורה מתוך הרחבה לטובה

ולברכה.

בזה הנני פונה לכבודו בבקשה, והוא זה כי בחודש

אלול העבר ערכתי מאמר בשם "קנין החיים", ונכתב בלשון שזארגאני, וחפצי

הי' להעתיקו בשפה האשכנזית ברורה אשר תהי' מובנת לכל קורא, אבל עם זה יושמר התוכן

פנימי של המאמר שהוא הנשמה שלו, האם יכול כבודו להורני איש מעתיק מתאים לזה, או כי

אפשר הדבר אשר כבודו יאציל מעתותיו לשום לבו על ההעתקה אשר תהי' כראוי, ומאד אחפוץ

לדעת חוות דעת כבודו על המאמר הלזה שהנני שולחו מצורף למכתבי זה.

והנני ידידו הדורש שלומו טובו והצלחתו.

מוקירו ומכבדו כערכו הנעלה והנשא מברכו.

ימים אחדים לאחר מכן, בב' מר חשוון, הוסיף

הרבי וכתב בעניין זה גם לאחיו של הרב מאיר מונק, הרב עזרא מונק מברלין:

כבוד ידידי הנעלה והכי נכבד הרב הנודע והמפורסם

לשם תהילה ותפארת, גזע תרשישים, אי"א כש"ת מוהר"ר עזרא שליט"א

לבית מונק. ברלין

שלום וברכה!

כאשר הערכתי מכתב לכבוד אחיו, הרב דגול מרבבה,

המשכיל הנעלה כו' וכו' מוהר"ר מאיר שליט"א, אמנם לא אדע האדרעסא אליו,

על-כן הנני שולח מכתבי אליו על שם כבוד מעלתו אשר יואיל נא למסור לו, והנני מבקש

סליחת כבוד מעלתו בזה.

מאד ינעם לי לשמוע משלום כבוד מעלתו. ושלום בניו

היקרים יחיו ומה שלום בנו התלמיד שי' האם אחז דרכו אל הישיבה. והשי"ת יצליח

להם וכבוד מעלתו יראה בהם רוב נחת וגיל.

והנני ידידו הדו"ש כבוד מעלתו מוקירו ומכבדו..."

לימוד

תורת החסידות לנאורי אשכנז

בחודש

ניסן תרצ"ו, הציע אחד מנכבדי עסקני אשכנז לאדמו"ר הריי"צ, הצעה

"בדבר הפצת לימוד תורת החב"ד בין יהודי אשכנז הנאורים".

בתגובה

השיב הרבי בכ"ה ניסן במכתב ארוך, בן י"ג סעיפים, בו מדגיש את חשיבות

לימוד החסידות ואת ההשפעה העמוקה עשויה להיות לכך על האדם (אגרת תתלז, אגרות קודש

שלו חלק ג עמוד תקלב):

א

במענה

על המכתב מכ"ה לחדש זה ותוכנו :

א.

לעזור לבני ובנות ישראל המתבוללים והנאורים באשכנז, אשר רוח התשובה תלבבם, להורותם

אור ובינה בדת.

ב.

אם ראוי לסדר לימוד תורת חסידות חב"ד בתוככי נאורי ומשכילי יהודי אשכנז,

לסדרו כי יוכלו להשיגה ולחיות על פיה.

התענגתי

לקרוא כתוב בהמובא בראשית המכתב, קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת,

ובסופו, מלא כל הארץ כבודו, להיות כי בשני כתובים הללו אמור כל נושא תוכן תעודת חיי

האדם על פני האדמה, וכוונת הבורא ברוך הוא בהורדת נשמת שדי להחיות גווית בשר,

ויעמידהו בתור אדם המעלה בחיר כל הנבראים.

הנשמה

טרם ירידתה להיות בשר האדם, הנה מכון שבתה בשמי השמים, חבוקה ודבוקה באין סוף ברוך

הוא, וברצון האין סוף ברוך הוא נסעה וירדה להתלבש בבשר ודם להחיותם.

ותכלית

הכל הוא לאפשר להאדם לעבוד את השם יתברך, אשר ראשיתה היא העבודה בקבלת עול מלכות

שמים, בקיום המצות מעשיות, ובעבודתו זאת, האדם עולה בסולם המדע, עד כי יבין אשר

מלא כל הארץ כבודו.

ב

שאלה:

בני ובנות ישראל המתבוללים והנאורים יושבי אשכנז, רוח התשובה תלבבם לשוב אל דת

ישראל, אבל יבשה היא הדת, ובכן מה טוב הי' - לפי דעת השואל - להורות להם אור דעת

ובינה בדת.

תשובה:

דת ישראל היא דת אלקינו אשר נתנה לנו במעמד הר סיני, והדת הלזו היא הגבה למעלה

משכל ודעת המושג יושבי בתי חומר.

כתיב,

בנים אתם לה' אלקיכם, כמשל הבן או הבת שאינם יודעים כלל, איך ובמה איש זה הוא

אביהם, ואשה זו היא אמם, ועם כל זה הרי הם נמשכים אליהם בהרגש עצמי להיותם עצמותם

ומהותם, כל ישראל הם בנים לה' אלקינו בהרגש פנימי - מיט א אינערליכן געטליכן

אינסטינקט - געפיהל - אשר הוא יתברך כחינו וחיותינו, דאס איז אונזער קראפט און

לעבין.

זאת

אחת התורות הראשונות של מייסד תורת חסידות חב"ד, כ"ק רבינו הזקן.

שמע

ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שמע ישראל, א איד פיהלט אז ה' אלקינו, השם יתברך איז

אונזער קראפט און אונזער לעבין, ה' אחד, וואס ער איז דער בורא יחיד.

ורגש

פנימי ועצמי הלזה - דער געטליכער אינסטינקט געפיהל - ישנו בכל אחד ובכל אחת

מישראל, מהפשוטים שבפשוטים בידיעת התורה עד הגדול שבגדולים בחכמת האלקות.

ג

וטעם

הדבר הוא, דאיתא בזהר, תלת קשרין מתקשרין דא בדא, ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא,

וכולהו דרגין על דרגין סתימין וגלין.

נושא

המאמר תוכנו וביאורו הוא, דהנה שלשה, ישראל, תורה וקודשא בריך הוא, קשורים יחדיו

כשלשלת העשוי' משלש טבעות האחוזות זו בזו, אשר ראשיתה של הטבעת התחתונה אחוזה

בעקבה של טבעת השני', וראשיתה של טבעת השני' אחוזה בעקבה של טבעת הראשונה.

בכל

אחד מהשלשה הללו הרי יש גליא וסתימא, גליא וסתימא דישראל, גליא וסתימא דתורה, גליא

וסתימא דקודשא בריך הוא.

גליא

וסתימא דישראל, הגליא הוא השכל וטבע מדותיהן של ישראל, אשר בטבע תולדותם שונים הם

מכמו טבע תולדותם של העמים זולתם, והסתימא דישראל הוא שכל הנעלם והעצמי שבעצם הנפש

המסתורי, ורגש אמונה טהורה, דקה ותמימה המתלונן בנקודת הלב בהבורא יחיד יתברך

ויתעלה.

גליא

וסתימא דתורה, הגליא הוא ההסברה שכלית בכל מקצועות התורה, המקפת לא לבד עניני האדם

מעת גחו מבטן אמו עד נשימתו האחרונה, ואופן שובו אל האדמה אשר ממנה לוקח כו', כי

אם גם כל עניני היצירה והבריאה כולה, והסתימא דתורה הוא שכל האלקי השונה משכל

אנושי תכלית שינוי, כי שכל אנושי ודתו בא מן החיים, עס קומט פון לעבין - ושכל אלקי

ודתו נותן חיים - עס מאכט א לעבין.

ד

גליא

וסתימא דקודשא בריך הוא, גליא דקודשא בריך הוא, הוא מה שהוא בורא ומהוה את העולמות

והנבראים ומחי' אותם תמיד מאין ליש, וכמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית,

דהכוונה היא אשר הבורא ב"ה מחדש בכל יום את העולמות הנבראים והיצורים כאלו

היום בראם ויצרם, וזהו המחדש בכל יום את כל הנבראים מאין ליש באופן, אשר תמיד הוא

מעשה בראשית כמו בתחילת היצירה.

מלכנו

דוד מלך ישראל מכיר את מי שאמר והי' העולם מתוך ברואיו ויצוריו, וכמאמר מה גדלו

מעשיך, מה רבו מעשיך, ומלמדנו חכמה בינה ודעת להכיר בהטבע והדרתה, את מחוללה

ובוראה, אבינו מלכנו יתברך ויתעלה, וזהו סוד התפלה, שפיכות הנפש ודביקותה ברבון כל

העולמים ית'.

וסתימא

דקודשא בריך הוא, הוא עצמותו ומהותו של המאציל העליון ברוך הוא, מה שלמעלה מעניין

החיות להחיות, וכמאמר לא זהו עיקר האלקות מה שמהוה את העולמות והנבראים ומחי'

אותם.

כתיב,

ומבשרי אחזה אלוקה, האדם כלול מגוף ונפש, הנה כשם שהנפש מחי' את הגוף כך

הקב"ה ממלא את העולם, וכשם דלא זהו כל עניין הנפש מה שהוא מחי' את הגוף, הנה

כמו כן לא זהו עיקר האלקות מה שהעולמות והנבראים מתהוים וחיים ממנו, והתבוננות זו

מביאה את האדם לידי כוסף וכליון הנפש להדבק באדון כל.

ה

וזהו

נושא תוכן מאמר הזהר, תלת קשרין מתקשראין דא בדא, ישראל אורייתא וקוב"ה,

וכולהו דרגין על דרגין סתימין וגלין.

ישראל

תורה והקב"ה מתאחדים בהתאחדות גמורה, כמאמר הקב"ה אורייתא וישראל כולא

חד, והתאחדותם הוא על ידי הגליא וסתים שבכל אחד מהם כמבואר.

אמנם

אופן התאחדותם הוא בשני דרכים:

א.

גליא דישראל מתאחד בגליא דקוב"ה, על ידי גליא שבתורה, וסתימא דישראל מתאחד

בסתימא דקוב"ה על ידי סתימא דתורה.

ב.

גליא דישראל מתאחד בסתימא דישראל, וסתימא דישראל בגליא שבתורה, וגליא שבתורה

בסתימא דתורה, וסתימא דתורה בגליא דקוב"ה וגליא דקוב"ה בסתימא

דקוב"ה.

שני

אופני התאחדות הללו עם היותם חלוקים זה מזה בגוף ועצם מהותם בשני דרכי עבודת השם

יתברך, כמבואר בתורת החסידות וידוע להעוסקים בעבודה שבלב.

אמנם

הצד השוה שבהם הוא, אשר שניהם הם גילוי ההעלם ואינו עניין חדש בעצם מהותו, להיות

כי תלת קשרין הללו הם קשורים אלו באלו בעצם מהותם, גם כשאינם באים לידי גילוי.

ו

אם

כן איפוא הנה התקשרות הלזו ישנה בכל אחד מישראל בלי הבדל בין איש ואשה, ובלא פדות

בין צעיר ואיש שיבה, בין יודע תורה ובין המוני או בור, אבל עם זה הרי ישנם סיבות

שונות הפועלות על ההרגש - געפיהל - של התקשרות האמורה לחזקה או להחלישה.

ויובן

זה במשל כאשר שני אנשים הולכים ברחוב קרית חוצות, אחד חרש ואחד בריא, הנה החרש

אינו שומע קול צלצול פעמונים או קולי קריאת הרכבים, והבריא שומע, אמנם כאשר מתרבה

הרעש וההמולה הנה גם הבריא נעשה כחרש שאינו שומע, ולעומת זה הנה את הרמז או הנגיעה

בגוף, גם החרש מרגיש.

רעש

חיי עולם בזרם החיים הבשריים מחריש את אזני השכל ומטמטם את רגשי המוח ולב, ומה גם

הצעירים שנולדו על ברכי העשירות והתחנכו בחיי חופש מתורה ודת, הנה בכאלה והדומה

להם הנה מנתקים פתילי ההתקשרות חיי הנפשות, אזניהם נחרשו מלשמוע דבר ה' בקיום

המצות מעשיות, ועיניהם סגורות מלחזות בנועם דת ה'.

שני

מיני סיבות יש במעוררי התשובה: א) מרוב טוב, ב) מרוב עוני. ואם כי בדורנו זה -

לדאבון לבבינו ולמורת רוחינו - הנה סיבת התשובה מרה היא עד למאד, אבל המסובב - היא

התשובה אל ד', דתו ותורתו - נעים הוא, בראותינו כי לב ישראל חי הוא, ונשמת ישראל

סבא תמימה היא.

ז

אמנם

אחד החליים אשר בדורנו זה, הוא שרגילים לעזוב את הפשטות ובוחרים בהשכלה וברק

חיצוני.

בני

ובנות ישראל, מנאורי ומשכילי אשכנז, תאבים וגם נכספים לשוב אל הדת ואל התורה, אלא

שוקקים המה לטל אורות החכמה, בינה ודעת שבדת, אשר אז הנה לדעתם תירטב נשמתם וישובו

לתחי' אמיתית.

אבל

האמת הגמור הוא, כי התחי' האמיתית היא אך ורק בקיום המצות מעשיות כשמירת השבת,

הטהרה, הכשרות, הנחת תפילין כו' וכו', ולעורר את הנקודה פנימית דפנימית הלב באהבת

ה', אהבת התורה ואהבת ישראל.

מה

טוב ומה נעים הי' אשר פרנסי ישראל במזונם הרוחני, בספרים ובמכתבי העתים היו

מייחדים מאמרים מיוחדים להורות להשבים אותה הדרך הישרה בקיום המצות מעשיות לעשותם

ולקיימם בפשטות ככל בני ובנות ישראל.

זאת

אומרת אשר כל עיקר תעודתם של סופרי ישראל ורבני אשכנז, להשכיל בינה ליהודי תושבי

אשכנז, כי העיקר הוא קיום המצות מעשיות.

מהדברים

הגורמים עונג נפש ועליצותה הוא ראיית ציור נאה, וכולנו יודעים אשר המצייר הבעל

כשרון היותר נפלא הוא, כאשר חכמתו תעמוד לו לצייר איזה ציור טבעי, כמו שדה זרועה

ותבואתה כורעת ברך לרוח היום, או מחזה גלי הים, או שקיעת השמש וזריחת הירח על פני

ככר רחב מקום שם נהר ותעלה, אשר בכל אלה הטביע השם יתברך יופי תולדתי והדר נפלא.

וכן

הוא בעבודת הבורא יתברך, אשר העבודה התמימה בקיום המצות מעשיות בפשטות, היא יקרה

מכל ההשכלות וההשגות היותר נעלות.

ח

חבילות

חבילות של סיפורים ואוצר אוצרי הגדות חסידיות שבאו אלינו בקבלה איש מפי איש, מכבוד

קדושת מורנו מגלה החסידות הכללית, מרנא ורבנא הר"י בעש"ט, מאת תלמידו

כבוד קדושת מורנו ורבינו הרב המגיד ממעזריטש, ומאת כבוד קדושת אבינו הראשון רבינו

הזקן מייסד חסידות חב"ד, זכר צדיקים וקדושים לברכה, זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל

אחינו, ד' עליהם יחיו, מעידים על החיבה היתרה אשר כבוד קדושת מורינו ורבותינו

מחבבים את הפשטות ותמימות העבודה של איש ישראל.

הוה

עובדא בכבוד קדושת אאזמו"ר אדמו"ר בעל הצמח צדק ולמד, וכשהאיר היום עמד

להתפלל, והתפלל עם כוונת האר"י ז"ל, ושהה בתפלתו כמה שעות, ואחר התפלה

ישב ולמד בעודו מלובש בטלית ותפילין, זה הי' באחד מימי סיון, ואותו היום ישב

בתענית.

ביום

ההוא, שהי' יום השוק, באו שני אנשים יושבי אחד הכפרים הסמוך לליובאוויטש, ר'

בנימין בייניש ור' יצחק שאול, שניהם אנשים פשוטים ביותר, אבל יראי אלוקים, ושניהם

באו בעגלה אחת.

ר'

בנימין בייניש מכר את סחורתו, ובהיות היום גדול נכנס לבית הכנסת לחכות שם עד אשר

ר' יצחק שאול ימכור את סחורתו, ויעבור בעגלתו דרך אותה הרחוב, ויכנוס לבית הכנסת

להתפלל תפילת המנחה, ואחרי כן יסעו יחדיו הביתה.

ומכיון

שנכנס ר' בנימין בייניש לבית הכנסת ובהיותו איש פשוט שאינו יכול ללמוד הוציא מכיס

בגדו ספר תהלים והתחיל להגיד מזמורי התהלים בקול לבבי.

כבוד

קדושת אאזמו"ר אדמו"ר הצמח צדק ישב מעוטף בטלית ותפילין ולמד בעיון רב,

כעבור איזה זמן שמע קול אמירת מזמורי תהלים מקרב ולב עמוק, עד כי נפשו יצאה

באמירתו זאת, ויפן כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הצמח צדק לראות מי הוא זה, וירא

והנה הוא ר' בנימין בייניש איש הכפר, ופנה כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר צמח

צדק לקרן זוית ובכה במר נפשו בקנאו לתמימותו ופשטותו של ר' בנימין בייניש איש

הכפר.

בתוך

כך נכנס אחד מחסידי כ"ק חותנו כבוד קדושת אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי

מהיותר מפורסמים ר' אפרים יפה מקאפוסט, ויאמר לו כ"ק אאזמו"ר

אדמו"ר בעל הצמח צדק, הלואי יכולתי לומר פסוק אחד של תהלים בפשטות כזו שאומר

ר' בנימין בייניש.

קרוב

ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.

ט

שאלה:

אם ראוי לסדר לימוד תורת חסידות חב"ד בתוככי נאורי ומשכילי יהודי אשכנז

ובאיזה אופן אפשר לסדרו, כי יוכלו להשיגה ולחיות על פיה.

תשובה:

כבוד קדושת רבינו הזקן מייסד תורת חסידות חב"ד, באחת מהוראותיו אומר, כי כל עניין

החסידות הוא לשנות טבע מידותיו, זאת אומרת, אשר כל עניין עבודת האדם הוא עם עצמו,

לשנות טבע מדותיו.

תורת

חסידות חב"ד היא תורה שלמה ערוכה בסדר מסודר - לפי סגנונה - בכמה ספרים

יסודיים, שרשיים ועיקריים, אשר כתבום כבוד קדושת אבותינו רבותינו, מייסדי תורת

חסידות חב"ד, כל נשיא ונשיא בדורו.

חסידים

הראשונים, חניכי ותלמידי מייסד חסידות חב"ד, הוא כבוד קדושת רבינו הזקן, היו

גדולים בחכמת התורה ויראת אלוקים, חקרי לב בחקירה אלקית ובעלי כשרון מצויין בדקות

ההשגה, ואותם למד כבוד קדושת רבינו הזקן את עיקרי החסידות וכללי'.

י

בעת

ההיא ובימים ההם הנה הם - התלמידים הללו - מסרו נפשם על ידיעת חכמה זו בחכמת

האלקית, והיו מתנהגים בהתבודדות כמה שעות ביום, כמה ימים - ועל הרוב לילות -

בשבוע, וכמה שבועות וחדשים בשנה, כל אחד מהם כפי יכולתו.

ההתבודדות

לא הייתה אצלם דבר של עינוי הגוף או סיגוף של עצבות, אלא אדרבא, היא הייתה ערבה

עליהם בנעימות מיוחדת והייתה גורמת שמחה לנפשם ומתענגים עליה באהבה ותענוגים,

להיות כי בה ועל ידה, הנה לא זו בלבד שמתרחקים מהבצה החומרית והגשמית, אלא עוד זאת

עולים בטוהר זכותי לחזות בנועם ה' בהשכלה והשגה בהירה.

בין

התלמידים האלו היו - אחדים מיחידי סגולה - כאלו אשר דבר לא הי' להם עם כל עניני

עולם בחיי בשריים, ולהיותם בעלי משפחה, הנה כל עניני הגוף והמשפחה קיימו כפרוע חוב

וכגומל חסד, וכל נפשם, רוחם ונשמתם נתונים המה לעלות בהר ד' ולהגיע לאותו הרום

הגבוה מכל גבוה.

בחירי

יחידי סגולה, אם כי יחידים היו, אבל השפעתם הגדולה הייתה גם בשדרות התלמידים

הנמוכים מהם עד כי הי' לפתגם - לאזונג - גם בתוככי הבינונים, כי עיקר האדם הוא

"תגבורת הצורה על החומר", כלומר הגברת הרוחניות על הגשמיות.

הפתגם

"תגבורת הצורה על החומר" אינו נותן מידה מוגבלה, כי אם הוא בכל אחד כפי

מעמדו ומצבו, אבל עם זה הנה אומר ברור, כי כל אדם צריך לשאוף למה שלמעלה ממנו,

ויכסוף וישתוקק לעלות משליבה לשליבה בועשה טוב, במחשבה, דיבור ומעשה, בקנין המדות

טובות ובקנין השכלים.

והפתגם

הלזה העמיד אלפים ורבבות אנשים ונשים במחנה החסידים בכל שדרות עם ישראל.

יא

תורת

החסידות הכללית ותורת חסידות חב"ד, אינם אלא פירוש וביאור והוראה באצבע על

תוכן הכתוב מלא כל הארץ כבודו, הבא בשני אופני מדע וחכמה: א) הכל הוא אלקות - אלעס

איז געטליכקייט - ב) אלקות הוא הכל - גאט ברוך הוא איז אלעס.

תורת

החסידות הכללית אומרת, דלית אתר פנוי מיני' ולית מחשבה תפיסא בי', ותורת חסידות

חב"ד מבארת בריבוי ביאורים ומסברת בריבוי דוגמאות מדעים חיובים ושלילים, איך

הוא לית אתר פנוי מיני', ואם כי לית מחשבה תפיסא בי', עם כל זה חובת גברא היא

להשכיל בחכמה אלקית, ולהבינה ולהסבירה לעצמו עד כמה שיד שכלו מגעת, כאמור: וידעת

היום והשבות אל לבבך.

וכעבור

עשר שנים מעת צאת התלמידים הראשונים מאת בית המדרש של כבוד קדושת רבינו הזקן,

מייסד תורת חסידות חב"ד, והתיישבו במחוזים שונים במרחבי המדינה, הנה איש איש

מהם במקומו ומקום מורו העמיד פנס של אור חסידות חב"ד, להורות לעם ישראל את

עבודת הבורא יתברך מתוך הכרה והרגשה שכלית.

החסידים

ההם בפיהם דברו ובהנהגת עצמם בארחות חייהם - על פי החסידות - מלאו דבר אשר הי' למו

לקו ומורה דרך בחיי יום יום.

יב

היודע

דברי ימי ישראל וארחות חייהם במדינת רוסיא פוילין וואהלין בעת ההיא, יודע אותה

התמימות הדתית הבהירה, אשר האירה אז בבית ישראל בכל תוקף עוזה, וכל עניין בשמירת

התורה ובקיום המצות מעשיות, ומה גם עניין דתי כמו אמונת ה' וחיבת התורה והמצות הי'

נעשה על ידם בכל חום, במסירת נפש ממש.

ובכן

איפוא לא יפלא אשר בהגלות נגלות תורת חסידות חב"ד, ולומדי' ועוסקי' הן המה

החסידים בעלי עבודה השפיעו השפעה מרובה גם על אלו, שאין שכלם יפה להבין את החסידות

השכלית, ויצמדו אל החסידות המעשית ב"הגברת הצורה על החומר" בכל ליבם,

נפשם ומאדם במסירת נפש ממש.

מסירת

נפש של החסידים על החסידות, הנה לא מיבעי בחסידי המוח והלב, אלא גם אצל חסידי

המעשה והפועל גרמה לגלות כעין שרטוטים חדשים במהלך נפשם, בגילוי להב פנימי וחיות

עצמי, אשר שרטוטים הללו, הנה החסידים מנחילים לבניהם לדורותם.

עדת

החסידים מתרחבת ומשתרשת בכל שדרות העם, וכעבור כארבעים שנה מאז יסד כבוד קדושת

רבינו הזקן את תורת החסידות חב"ד - תקל"ד-תקע"ד - הנה כבוד קדושת

אאזמו"ר אדוננו מורנו ורבינו אדמו"ר האמצעי כותב מאמרי חסידות בשפה

המדוברת - זרגון.

יג

ספרי

תורת החסידות חב"ד של שלשה דורות הראשונים מראים לנו התרחבות עדת החסידים

והשתרשותם בכל שדרות עמנו.

דור

ראשון ונשיאו כבוד קדושת רבינו הזקן, וספריו בחסידות שבדפוס: א. לקוטי אמרים -

תניא, ב. תורה אור, ג. ביאורי הזהר, ד. סידור שני חלקים.

דור

שני ונשיאו כבוד קדושת אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי, וספריו שבדפוס: א. אמרי

בינה, ב. פירוש המלות, ג. תורת חיים, ד. שער האמונה, ה. שער היחוד, ו. שערי אורה,

ז. שערי תשובה שני חלקים, ח. דרך החיים, ט. קונטרס ההתפעלות, י. פוקח עורים - בשפה

המדוברת - זרגון -.

דור

שלישי ונשיאו כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר בעל הצמח צדק, וספריו שבדפוס: א.

לקוטי תורה, ב. דרך מצוותיך, ג. דרך אמונה, ד. אור התורה.

והנה

אם כי במשך המאה וחמישים שנה מאז יצא הספר הראשון - תניא, לקוטי אמרים - בכתב גלוי

לכל החסידים, התפשטה תורת החסידות חב"ד במאמרים שונים בכל מרחבי תבל, עם כל

זה הנה לימוד זה דורש הכשרה והכנה ביראת שמים ובקיום המצות מעשיות, שזהו יסוד

התורה ושרש קיומו של עם ישראל ד' עליהם יחיו.

המורם מכל האמור

א.

כל החי בישראל ישמח על בשורת תחיית בני ובנות ישראל, נאורי אשכנז במובן דתי, ושבים

אל ה', תורתו ומצותיו.

ב.

חוב קדוש על הרבנים והסופרים באשכנז, להשכיל בינה לכל בני ובנות ישראל הנאורים

יושבי אשכנז, כי התשובה האמיתית היא קיום המצות מעשיות, שמירת שבת ויום טוב, שמירת

ההלכה, אכילת כשר, הנחת תפילין כו'.

ג.

לבאר ולהסביר - בשפה ברורה - כי כל עניין בקיום המצות מעשיות, צריכים לקיימם

בפשטות ובתום לב.

ד.

תורת חסידות חב"ד היא חכמה מסודרה לבאר, כי מלא כל הארץ כבודו ית', וכל מי

שחוננו השי"ת בינה ודעת יכול ללמדה, אמנם חכמה זו אינה נקנית אלא בהקדמת

ההכשרה ביראת שמים ובקיום מצות מעשיות.

ה.

לימוד תורת חסידות חב"ד אפשר ליסדו בכל מקום ומקום לפי תנאיו, אבל לכל לראש

דרושה הכשרה ביראת שמים, בקיום המצות מעשיות.

אלקינו

ואלקי אבותינו השומר את עמו ישראל - בכל מקום שהם - הוא יתברך יאיר את שכלנו ויעיר

את לבבנו ולבב כל עמו בני ובנות ישראל לעבדו יתברך בלבב שלם, בקיום המצות מעשיות,

ויחיש גאולתנו ופדות נפשנו על ידי משיח גואל צדק במהרה בימינו אמן.

"מוכן

הנני בכל עת להמצא להחפצים לכנוס בהיכלי חב"ד"

ימים

אחדים לאחר כתיבת המכתב האמור האמור, כתב הנ"ל עוד לאדמו"ר הריי"צ

בעניין זה, והרבי השיב במכתב נוסף, מב' דראש-חודש אייר תרצ"ו (אגרת תתלט,

אגרות קודש שלו חלק ג עמוד תקמג):

במענה

על המכתב מא' דראש חודש אייר, כאמור במכתבי העבר, הנה ביארתי:

א.

תחיית עמנו, עם אלקי אברהם האמיתית, היא רק בקיום המצות מעשיות.

ב.

קיום המצות מעשיות בפשטות היא יופי תום לב ישראל סבא, היהודי הנצחי, העולה על כל

דבר חכמה ומדע.

ג.

רבני ישראל וחכמי הספרות הממלאים מזונם הרוחני של בני ובנות ישראל יחיו באשכנז,

צריכים לייחד מאמרים מיוחדים לבאר זאת.

ד.

חסידות חב"ד כמו החסידות הכללית הנה היא נשמת התורה והדת, וכשם שאי אפשר

לנשמה בלא גוף כן אי אפשר לחסידות בלא שמירת המצות מעשיות.

ובדבר

השאלה: פילאייכט איסט עס וויכטיג, די חב"ד - לעהרע נאך דייטשלאנד צו

בריינגען.

הנה

כאמור במכתבי העבר, כי תורת החסידות חב"ד, היא ככל תורה שכלית, בלתי תלוי'

בזמן ומקום, כי אם במוח ולב המלמדה והלומדה, אבל לכל לראש דרושה הכשרת המלמד

והלומד ביראת שמים, בקיום המצות מעשיות, וכשם שאי אפשר לפרח שושן בלי גבעול ועפרו

החי רק באויר טבעו, כן אי אפשר לחב"ד בלא מצות מעשיות.

לא

אפונה, כי תועלת רב הי' מביא לימוד תורת חסידות חב"ד לאלו אשר יתנו עצמם לידע

מדע זו, אבל כל מדע וחכמה דורש כי ישמרו תנאיו, ואז, רק אז אפשר להגיע אל המטרה

במלואה.

ובזה

הנני להגיד, כי - בעזרת השם יתברך - מוכן הנני בכל עת להמצא להחפצים לכנוס בהיכלי

חב"ד, ולענות לשואלי דבר בענייני תורת החסידות חב"ד, כי יקר לי במאד

להושיט יד עזרה להשואפים למדע תורת חסידות חב"ד, וללכת שלובי זרוע עם כל הבא

לגשת אל הקדש, לראות את מי שאמר והי' העולם, מתוך הכרה מוחשית, ולעבוד את ה' מתוך

רגש חיוני...

תרגום

מאמרי חסידות לגרמנית

לפנינו

מכתב מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, מכ"ג סיון תרצ"ז, אל הרב חיים

מרדכי אייזיק חדקוב, שהיה באותם ימים המפקח על מערכת בתי הספר היהודיים בלטביה,

אודות תרגום אגרתו של הרבי הריי"צ שהובאה לעיל לשפה גרמנית.

ככל

הידוע, הייתה זו הפעם הראשונה שבה דברי חסידות תורגמו לשפות נוספות, מלבד אידיש

ולשון הקודש.

ד' כ"ג סיון, תרצ"ז, פאריז

כבוד הכי נעלה וו"ח אי"א נבון ומשכיל וכו'

וכו'

הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב

ברכה ושלום!

מכתבו בצרוף הקארעקטען קבלתי במועדם, ומסיבות

שאינן תלויות בי לא יכולתי להחזיר עד עתה.

מסג"פ הקארעקטען לאחר ההגהה. וכפי שיראה הנה

רבו הט"ס מכל המינים ביותר. ומה יעשה בחזקת חבר שאינו מוציא מתח"י דבר

שאינו מתוקן?

והנה כיון שזהו הניסיון הראשון להוציא לאור בדפוס

דא"ח בלשון אשכנז הרי, לפי-עניות-דעתי, צריך לדקדק בהוצאה זו ביותר, כדי

שתהי' משוכללת עד כמה שאפשר, ושתוכל להתפשט בחוגים היותר רחבים, שזהו גם-כן תכלית

ההעתקה ללשון אחרת.

בתור יוצא מהנחה זו, צריך לשנות בפרטים הנ"ל

- (מלבד ההגהות שעל הקארעקטען) - ואף שעל-ידי זה אפשר תודרש טרחא יתירה בהוצאה זו.

וכל ההתחלות קשות.

א. להוציא לאור בפורמאט של כיס, דהיינו כמו

הלקוטי דבורים שמוציא-לאור בוורשא-אטוואצק.

ב. שיהיה באותיות יפות ונייר יפה וגם חזק, שיוכל

לעמוד ימים רבים. ובכלל להשגיח גם על ההדור החיצוני.

ג. להניח ריוח בין פרק לפרק. וכמו שהוא בהלקוטי

דבורים, שזה מיקל על הקורא ומעין.

כדי להרבות בהגהה, הרי תודתי רבה נתונה לו מראש,

ישלח לי גם הקארעקטען הב', ובזמן שיהי' עדיין שהות לתקן. שתקוותי שבפעם הזאת תצא

החוברת מתוקנת גם בקארעקטור.

מהנכון והראוי שיזרזו ההדפסה, באופן שיוכלו לשלוח

החוברת ותגיע גם למקומות אחרים, לחג-הגאולה י"ב תמוז הבא-עלינו לטובה. ובפרט שהוא

חג יובל דעשר שנים (וארבעים שנה להתייסדות ישיבת "תומכי תמימים").

בוודאי יראה שנשמטה התיבה " File " והוא בהכוונה. והטעם

מובן.

דרך אגב, אם תהיה התחלה זו בהצלחה, אקוה אשר אפשר

יהיה לקבל הסכמה להעתיק ולהדפיס גם איזה מהקונטרסים בלשון אשכנז, צרפתית וכו'.

ובכל אופן, הרבה תלוי ברושם ופעולת ניסיון הראשון, הוא הדפסת והו"ל מכ'.

החותם בכבוד וברכת כל טוב

מ. שניאורסאהן

חפשתי אצלי גוף העתקה האשכנזית ולא מצאתי, ובודאי

ישנה תח"י כבודו. ובמילא יוכל לתקן ב' פיסקות הראשונות של פרק יב, אשר ערבוב

דברים ביותר יש בהם.

לימוד

חסידות ל"חניך פרנקפורט"

מן העניין להוסיף את דברי כ"ק

אדמו"ר נשיא דורנו, באגרת מט"ו באב תש"כ, ליהודי שאמר לרבי שהוא

רואה עצמו כ"חניך פרנקפורט" (אגרת ז'תב, אגרות קודש שלו כרך יט עמוד תג):

...אף על פי שאיני יודע חנוכו הפרטי בהנוגע לתורת

החסידות, אבל כמדומה שהזכיר בשיחתנו שהוא חניך פראנקפורט, והרי הראב"ד דפרנקפורט

היה בעל ההפלאה, תלמיד תלמידו וממלא מקומו של הבעש"ט, הרב המגיד. ועל כל פנים

- זה מכבר איגלאי מלתא שלא היה כל יסוד לחששות והכל מודים שתורת החסידות הכניסה

רוח חיים ביהדות לכל ענפיה ומכל שכן בשמירת התורה והמצות בהידור וכו' כידוע

ומפורסם לכל.