חיזוק היהדות בערי וקהילות גרמניה

חיזוק היהדות בערי

וקהילות גרמניה

ברלין

עידוד

וחיזוק שמירת השבת בברלין

בי"ז טבת תרפ"ט שיגר הרבי

הריי"צ אל ועד התאחדות והסתדרות חברות "שומרי שבת קדש" בברלין,

מכתב חיזוק ועידוד אודות שמירת השבת בברלין:

בעונג רב קראתי הצעתם הכי נכבדה בדבר חיזוק השבת

קדש, אשר בודאי בעזרתו ית' אפשר לעשות בזה הרבה מאד, כאשר הדבר הגדול והנשגב הלזה

תהיה תחת הנהגתם של אלו שיהיו מסורים ונתונים אל המטרה הקדושה, כאמור במכתבם בלי

שום נטיה ושאיפה מפלגתי, ועם זה לסדר שיעורי לימוד קדש חומש עם פירוש רש"י,

קיצור שולחן ערוך ועוד.

תקוותי תאמצני אשר הצעתם האמורה בחיזוק השבת קדש תתקבל

בכל מרחבי הקהילות, קהילות הקדש עם אלוקי אברהם בכל מרחבי עולם, באותה הרגש הקודש

הראוי לה, וכבוד הרבנים הגאונים ונכבדי הקהילות ואלופיהם בראשם, ד' עליהם יחיו,

כולם כאחד ייקחו חלק בראש מפעל הקדוש הלזה.

חבר אני לכל אשר יחליטו לטובה בהחזקת שמירת השבת

קדש וחיזוק לימודי קדש כאמור, ואני תפלה כי פועל ידם ירצה ד', וירום קרן התורה

והמצווה וירום קרן אחב"י שי' בזמני ונצחי.

מוסדות

חינוך לבנים ובנות בברלין

אגרת עידוד וחיזוק למצב

היהדות, החינוך היהודי, טהרת המשפחה ועוד בברלין - כותב הרבי הריי"צ לתושב

ברלין הר"ר דוד שלאמאוויץ, בה' מר חשוון תש"ז (אגרת ב'תתקמו, אגרות קודש

שלו חלק ט עמוד קעה):

מכתבו במועדו קבלתי, ותודה לד' אשר בחסדו הגדול

הצילם מסכנת המלחמה אותו ואת ב"ב יחיו ויעזרם להסתדר בסדר חיים טובים בגשמיות

וברוחניות.

נהניתי מהודעתו כי יסד חדר לנערים ובבקשה להתמסר

גם להבא לעבודת חנוך הכשר ולהשתדל להרבות מספר החדרים ותלמידיהם. כן נחוץ להשתדל

בחינוך הבנות ובטח ימצא במקומו מורות מתאימות להן.

יסוד המקווה הוא דבר הכרחי ביותר, ונוגע במאוד

לכל הקהילה, לאנשים נשים וטף ברוחניות ובגשמיות, ובנין המקווה אינו סובל דיחוי,

ובודאי יזדרז הוא ויזרז את העדה יחיו לסדר בעזה"י את הדבר בכי טוב, ויואיל

להודיעני מזה.

את בקשתו בדבר ספרים, מסרתי למוסדותי "מחנה

ישראל" וה"מרכז לענייני חינוך".

ובדבר שאלתו בעניין קבלת גרים וגיורות, אין

להשתדל לדבר על לבם להתגייר, אבל גם שלא להחמיר בזה יותר ממה שפוסק השולחן-ערוך,

ועל הרבנים יחיו לדון ביחוד על כל פרט ופרט הבא להתגייר, ולהורות לכל אחד ואחד

בפרט כראוי לו עפ"י השו"ע.

והשי"ת יעזרהו ויצליחהו בגו"ר,

הדו"ש ומברכו.

"לעשות

מברלין ליובאוויטש"!...

בליל שמחת-תורה תש"מ, בעת ההקפות

במרכז חב"ד העולמי ב-770 שבברוקלין, במחיצת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו,

פנה הרבי אל הר' פייביל שי' קוגאן, מפעילי היהדות הנמרצים בברלין ואמר: "עליך

לעשות מברלין 'ליובאוויטש'"!...

לאחר ההקפה פנה אליו הרבי פעם נוספת,

ושאל: "כבר עברו כמה דקות, האם ברלין כבר נעשתה 'ליובאוויטש'?"...

באסרו חג הסוכות, כ"ד תשרי, נכנס

ר' פייביל ליחידות. בפתח הדברים הרבי שאל אותו באיזה שפה הוא רוצה לדבר, והוסיף

שגרמנית אינו זוכר כל-כך טוב.

לפועל הרבי שוחח עמו בגרמנית ובאידיש. הרבי

אמר לו שבהמשך למדובר בהקפות - עליו לעשות באמת ובמסירות ואז יראו אחרים ויסייעו

ויתמכו, וכן שיקרב יהודים לליובאוויטש והם יחזרו ליהדות.

הרבי גם ביקש ממנו למסור פריסת-שלום לרבה

של ברלין, ואמר לו שיקרבהו לליובאוויטש.

מינכן

ייסוד

"תלמוד תורה" לבנים במינכן

בחודש כסלו תש"ח, כתב יהודי בשם ישראל

מאיר מוניטץ לרבי הריי"צ, כי שבועות אחדים קודם לכן הוא שהה במינכן, ונוכח לראות

שאין שם מוסד חינוך חרדי לילדים, והוא מעוניין לסייע בהקמת 'חיידר' במקום.

במכתב מד' טבת תש"ח הרבי השיב לו

(אגרת ג'קנה, אגרות קודש שלו חלק ט עמוד שסג):

בנועם מיוחד קראתי מכתבו מד' כסלו על אודות

התמסרותו לייסד חדר ללמוד עם נערים חומש ונ"ך עם פירוש רש"י, עם אחדים

גמרא, ונחוץ מאד ללמוד עמהם פירוש מלות התפלה, ברכת המזון וליקוטי דינים, ולהזהירם

בהנהגה טובה בכיבוד הורים ובאהבת חברים, וישים דעתו על אודות חינוך הבנות ויבוא

בכתובים עם הנהלת מל"ח - מרכז לעניני חינוך.

והשי"ת יצליחו בעבודתו להעמיד תלמידים

ותלמידות יחיו מחונכים בחינוך הטוב, בבקשה להתעניין לדעת לחקור ולדרוש מהנעשה בשאר

המקומות בענין החינוך ולהודיעני...

הדו"ש ומברכם.

חיזוק

החינוך יהודי במינכן

בח' שבט תשט"ו כתב כ"ק

אדמו"ר נשיא דורנו אל תושב מינכן, הר"ר שמואל אבא סניעג, בהמשך לדיווח

שכתב לרבי על התוועדות י"ט כסלו במינכן, ופעילותו למען החינוך היהודי בעירו

(אגרת ג'רנה, אגרות קודש שלו כרך יו"ד עמוד רצז):

...מה שכתב אודות יסוד בתי ספר במחנם הט', הנה בעניינים

כמו אלו החילוק הוא אם זהו עניין שהולכים מימין לשמאל או משמאל לימין, היינו שאם

בלי יסוד בית הספר לא היו הילדים מקבלים כל חינוך יהודי - שאז אפילו הצלה פורתא

הצלה שמה, מה שאין כן אם המצב להיפך שבלי יסוד בית הספר מרבים בלימוד התורה, שאז

הרי אין להחליש או למעט כמובן ופשוט.

ולכאורה כיון שכותב במכתבו שעד עתה היה מצב

הלימוד באופן נעלה והשינוי שחוששים מפניו הוא מפני שעבר השלטון לידי אחרים, הרי

קרוב לודאי שבהיכרות המתאימה עם באי-כוח הכיבוש האמריקני אפשר יהיה להחזיק בהחינוך

מבלי לשנותו, ובפרט שתנועתם עתה לחזק כל עניינים הדתיים ככל האפשרי כיון שנוכחו

שזהו מגן ותריס היחידי כנגד האדומים שאימתם מוטלת עליהם.

ואם יטעימו הרבנים את העניין בכל התוקף ובהסברה

נראית גם לעין בשר שככל שירבו בלימודים דתיים עדיין אין זה מספיק, על אחת כמה וכמה

שאי אפשר לוותר מהתכנית דעד עתה יתקבלו הדברים על לב השלטון.

והשי"ת יצליח שיהיו דברים היוצאים מן הלב,

ובמילא יפעלו פעולתם לקרב לבן של בני ובנות ישראל לאבינו שבשמים לטוב להם בגשמיות

וברוחניות גם יחד.

בטח יתועדו ביום ההילולא יו"ד שבט

הבע"ל, ות"ח על הבשו"ט בכל הנ"ל.

פרנקפורט

האם

"חברת האחדות" תקים ישיבה

בי"א שבט תרפ"ד כתב הרבי

הריי"צ אל תושב המבורג הר"ר נחום רבינוביץ, בו מעוררו אודות עניינים

הדורשים חיזוק במצב היהדות בפרנקפורט (אגרת ד'תרסו, אגרות קודש שלו כרך יג עמוד

צז):

...באלו הימים יסדו בפרא"ק חברה חדשה בשם

האחדות. יואיל נא לבאר לי בפרטיות מטרת האגודה הלזו, ומדוע לא יקראוה בשם מחז[יקי]

הדת פשוט כמשמעו, ואז היינו יודעים ברור כי אודות חיזוק התורה והיהדות מדברים,

ולמה עולים בסולמי רקיע לחצוב ארובות בשמים זה קורא בשם . . וזה בשם אחדות והדומה,

ובזה הנני לבקשו אשר יואיל לכתוב לי בארוכה ענינה

של אגודה זו, ואפשר יש בהפראגראמע שלה לייסד ישיבה באשכנז שיהי' בני תורה מצוים,

ואז היו עוזבים את ההבדל של הציונות הכשרה והמזרחית הטהורה אשר בראו האשכנזים

בלהטיהם.

אם אפשר הדבר אבקש כי בכ"ע ישלחו מכ"ע

[. . .] במעטפה סגורה על אדרעס . . ולטובה יחשב.

שאלת

הרבנות בפרנקפורט לאחר פטירת הרב ברויאר

בז'

מנחם-אב תרפ"ו נפטר הרב שלמה זלמן ברויאר, רב קהילת "עדת ישורון" בפרנקפורט.

לאחר פטירתו, התעורר וויכוח בקהילת פרנקפורט מי יירש את הרב ברויאר ברבנות הקהילה,

האם בנו הרב יוסף ברויאר או הרב

יוסף הורוביץ.

באגרת

מי"ט אייר תרפ"ח, כותב הרבי הריי"צ בעניין זה אל הר"ר אליקים וולף

מפרנקפורט (אגרת שפא, אגרות קודש שלו כרך ב עמוד סז):

...בדבר הרבנות במחנם הט' שמעתי כי יש איזה

ענינים, אבל על בורים לא אדע גם לא אדע שיש צדדים, ומי המה בעלי הצדדים ומה טעמיהם

וסברותיהם.

ובדבר שאלתו את דעתי בזה, הלא כבוד ידידי מבין

בעצמו כי בלתי אפשר לי להגיד בזה דבר איזה שתהיה לא הן ולא לאו, כי את הדין בענין

אם בן הראוי למלאות מקום אביו הוא דבר ידוע ומפורסם לכל, והוא גם בכלל חובת אנשי

הקהל בכבוד מורם ורבם אשר מחויבים המה לעשות נח"ר לנשמתו כידוע בענין כיבוד

אב ואם וכיבוד רב, רק בגוף ועצם הענין אם ראוי הבן למלאות מקום האב, האם בענינים

כאלו יכול אני להגיד דבר?

גם אם הייתי מכיר את בנו שי' של הרה"ג ז"ל,

כי הלא אינני יודע אורחות חיי קהילתם והדרוש להם, רק זאת הנני יודע אשר כבוד

הרה"ג ז"ל, היה משבח את בנו שי' ובטח מתאים הוא לנהג קהלה נכבדה,

והשי"ת יעזור אשר יהי' רק שלום ומנוחה בקהילתם וטוב יהי' להם מנפש ועד בשר.

יצויין

כי לאחר מאבק ירש את כס הרבנות בפרנקפורט הרב הורוביץ, ואת מקום אביו בראשות

הישיבה בעיר ירש בנו הרב יוסף ברויאר .

[הרב

הורביץ נזכר גם לקמן, בפעילות רבני גרמניה למאבקו של הרבי הר"ש ב"חברת

מפיצי השכלה". ראה לקמן בפרק ""רבני אשכנז מסייעים למאבק

ב"חברת מפיצי השכלה"].

המבורג

חיזוק

החינוך היהודי בהמבורג

לפנינו אגרת מכ"ק אדמו"ר

נשיא דורנו מה' אלול תשל"ב, העוסקת בחיזוק החינוך היהודי בהמבורג. (אגרת

י'תסו, אגרות קודש שלו כרך כז עמוד תצא):

...כדאי שבשהותו בהמבורג יבקר בקהלה ויעורר

העסקנים שי' ע"ד החינוך - ובקול רעש גדול כו' - ובכלל בענייני יהדות

(על פי שמועה - יש שם כסף ואין פעילות כדבעי, ואולי עוד פחות מזה).

ומי יודע אפשר זוהי הכוונה האמיתית דהשגחה

העליונה - ומה'

מצעדי גבר כוננו.

אזכיר על הציון לכל הנ"ל.

מטבעות

מהרבי למניחי תפילין ולמדליקות נרות שבת

בשנות הלמ"ד פעלו בהמבורג משפחת

הר"ר מרדכי קמינקר ז"ל, בפעילות לחיזוק היהדות בעירם.

במהלך פעילותם בעיר זכו לקבל מספר

מכתבי עידוד והנחיות מהרבי בפעילותיהם. לפנינו אחדים ממכתבים אלו. בא' דראש-חודש

אדר תשל"ה כתב להם הרבי כדלהלן ("מקדש מלך" עמוד 116):

כמובן ברשותו (בקשתי?) לחלק מטבעות לאלה שיקבלו

על עצמם דיוק בתפילין (ציצית)...

ת"ח על המבצעים...

וארשה לעצמי לבקשם להמשיך בזה גם בהפרט (ובטח –

מסכימה הנהלת בית-הספר) בנתינת ב' מטבעות לכל אחת ואחת מאלו שהתחילו בהדלקת-הנרות:

אחת – למסור לצדקה, והשני' – לעשות כטוב בעיני'. – כל אחת מחצית דמטבע-המדינה:

מַארק.

"יש

להם שם שליחות קדושה . . ואיך יזניחוה?"

בהיות

בניהם של הזוג קמינקר בסמיכות ל-770, בשנת תשל"ה, הם דיווחו לרבי על הקורה

בהמבורג, וזכו למספר מענות.

1.

על הדו"ח שכתבו הרבי ציין "להחזיר" וכתב לבן:

הזכרתי

היום על הציון לתוכן מכתבו ואשרי חלק וגודל הוריו שי' על גודל פעולותיהם בעניין

אשכנז כן יוסיפו כהנה וכהנה, ומתוך שמחה וטוב לבב ובהצלחה רבה.

לגודל

חשיבות פעולותיהם, הקצבה מיוחדת חד-פעמית למבצע חנוכה ונש"ק (השתא ב' שבתות

קודש בחנוכה) - 200 שקל.

2.

תשובה נוספת כשהייתה סברה לעזוב את המקום:

יש

להם שם שליחות קדושה (באשכנז) - על-כל-פנים בעתיד הקרוב – ואיך יזניחוה?! ויהא כל

זה בהצלחה רבה ותבשר טוב.

3.

הם כתבו לרבי שארגנו במוצאי שבתות סעודות מלווה-מלכה לציבור הרחב:

א

גוואלדיקער זכות [=זכות עצומה] מכיוון שבוודאי ידברו גם בנוגע לכשרות וכו'.

4.

על דו"ח נוסף:

נתקבל

ותשואות חן - ודבר בעתו (בהמצאו גו' בהיותו קרוב קירוב המאור אל הניצוץ) אזכיר על

הציון.

5.

שאלו על-דבר פרסום חמשת המבצעים בשפה הפרסית. על כך השיב הרבי:

ות"ח

מראש כי אז יושלח למקומות דוברי פרסית.

אשרי

חלקם וגדול זכותם

בימי

הספירה תשל"ה כתב הרבי למשפחת קמינקר את מכתב העידוד הבא:

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצרכי

ציבור, מו"ה מרדכי שי' וזוג' מרת דינה חנה תחי' קמינקר,

שלום וברכה!

הנני מאשר קבלת מכתביהם עם המצורף אליהם, נוסף על

הבשורות טובות על ידי בנם שיחי'.

ואשרי חלקם וגדול זכותם להיות עושים ומעשים בהפצת

היהדות מצוותי' ועניני', ובודאי האריכות להם בזה אך למותר,

כי אם לשלוח בזה העתק מכתבי למר יהושע שי' דנוב

שכותב שעומד עמהם בקישור וקבל עזר מהם ועידוד וכו', שפשוט ומובן שכל הכתוב במכתבי

אליו הרי הוא בתוקף ועוד יותר-בנוגע להם.

בברכה להצלחה עוד יותר גדולה מכאן ולהבא, ובימי

הכנה אלה לזמן מתן תורתנו – לקבלת התורה

בשמחה ובפנימיות...

קלן

"ימשיך

לגור בעירו עתה"

העתק

מכתבו האמור של הרבי למר יהושע דנוב, הוא המכתב שלפנינו, שנשלח אל מר דנוב,

שהתגורר באותה עת בקלן שבגרמניה, ובהשתדלות הרב אברהם יצחק גליק ע"ה, פעל

רבות בקלן לחיזוק התורה והיהדות. הרבי מעודדו במכתב זה, מערב חג השבועות

תשל"ב, להמשיך בפעילות בקלן, וכאמור, תוכנו מופנה גם למשפחת קמינקר בהמבורג:

...ת"ח על הבשורות טובות מפעולותיו הטובות

להפצת היהדות, ובפרט על ידי המבצעים ובמיוחד מבצע נש"ק – נרות שבת קודש. וטוב

שימשיך לדור בעירו עתה.

ויהי רצון שיקויים בו

על דרך מאמר חכמינו ז"ל: מי שיש לו מנה רוצה מאתים, מאתים רוצה ד' מאות, כלומר

שההישג מעורר התיאבון להישגים יותר גדולים. ואם בענינים גשמיים כך, על אחת כמה

וכמה בענינים רוחניים, ובפרט כשנוגע לרבים וזכות הרבים מסייעת...

פולדא

חיזוק

היהדות בקהילת פולדא

בב'

אדר תרע"א כתב הרבי הרש"ב מוויסבאדען אל הרב מיכאל הכהן רבה של פולדא,

מכתב אודות חיזוק ענייני היהדות בעירו:

אחד"ש מעכת"ר יחי', מכתבי כת"ר

נכון הגיעני. לא כתבתי עד כה, מפני שא"א שלא לדבר בעניני הקהלה דפה, ולא

רציתי לדבר נגד רצון כת"ר יחי', ועתה כאשר מוכרח אני לדבר בענין הזה, יסלח לי

כת"ר על דברי.

לפ"ד יותר מלדאוג על הקיום החומרי של הקהילה,

מוטל החובה לדאוג על עניני הכשרות, אשר העיר הזאת עזובה היא הרבה בענין הזה,

והאהבה והידידות לא תכסה על המגרעות בעיקרי ענינים האלו, יהיה הרב נ"ע צדיק

ויר"א באמת כאשר יעידון כל הרבנים יחיו אין לכחד אשר איננו משגיח כדבעי על

עניני הכשרות (התורה העידה על נח אשר איש צדיק תמים היה בדורותיו, ומכל מקום תפסו

עליו חז"ל על אשר לא הגין על דורו כו'), ואני כבן מדינה אחרת הבא לכאן בשביל

הקור, אם עלי להתערב בענין הזה, ביותר עלי לדאוג עבור בני גילי הבאים לפה החפצים

להיות בטוח בכשרות, ומהם רבים היודעים שאינו כ"כ כדבעי, ויש שעושים הסכם

בעצמן ומה יעשה כו', ויש שמענים עצמן. חפץ אני גם בקיום הקהילה, אבל עניין תקנת

הכשרות וקיומה קדום אצלי, ובצירוף זאת דוקא תהיה קיום הקהילה, ועל כן כל זמן שלא

נעשו תקנות הדרושות לענייני הכשרות, לא אוכל לעשות דבר רק בשביל קיום החומרי של

הקהילה, וכאשר יעָשו התקנות. יהיה ממילא גם קיומה החומרי.

אנשי הח' ת"ת, אינני יודע אם כולם כוונתם רק

לשם שמים, אבל תביעותיהם צודקות המה, אחד מהם שהיה אצלי שבוע זו הגיע לי בחום לב

בתוך הדברים הרבים "מה פשעי כשאני רוצה שיהיה לי פה בשר כשר, ושאני רוצה אשר

בני יהיה לו מורה הגון, כי זה האיש בלום טרוד בכמה דברים ואינו יכול ליתן עצמו אל

הלמד הנצרך להיות", ומה אענה לו אני על דבריו אלה. ורק אחת אמרתי לו שיהיה על-זה

שני אנשים משגיח בפני עצמו ומורה בפני עצמו, באשר לפ"ד משגיח בנקל יותר יהיה

להשיג מבני פולין מארץ גאליציה, וההשגחה תהיה אי"ה בטוחה יותר. ומורה ישיגו

המושכר לזה שלא יהיה מקושר עם ההשגחה, והוא מוסכם על-זה, אבל בעצם הענין א"א

לי להגיד דבר על תביעתו הצודקת.

גם מעכת"ר יחיו בדברי אתו בעניני הקהילה דפה

הסכים בדעתו הט' שיש חששות בעניני הבשר כפי המתנהג פה . . יש אופנים טובים איך

לתקן כל הדברים, וגם הכסף הנדרש על-זה לא יחסר, והכל על מקומו יבוא בשלו' . .

ולפ"ד הרבנים החרדים לדב' ד' הסמוכים אל המקום הזה . . עליהם מוטל החובה להתעסק

בתקנות העיר הזאת בקיומה הרוחני . . ויהיה להם בזה זכות גדול שיהיו ממזכי הרבים הן

אנשי הקהילה והן מהאורחים הרבים הבאים לפה.

וכן בדבר המקווה, עם היות שהרב הזהיר על-זה

שהשומרת תהיה בעת המילוי, מכל מקום לפעול אומרים שאינו כן . . וכאשר מקוה שביד

נכרי צריך שמירה יתירה אפי' בחשש רחוק (ועוד הפעם אגיד בשמם, שהם אומרים שבעת

הסעזיאן יש עתים שיש דוחק במי קאך ברונען . . ולהבדיל הנכרי אומר שיש לעולם די במי

הקאך ברונען ואינו חסר להם בשום פעם), היה נכון לפ"ד שיהיה החדר נעול,

והמשגיח שיהיה על הבשר יהיה גם כן השומר של המקוה (שבלא"ה יותר טוב שיהיה איש

ולא אשה), והמפתח יהיה אצלו. ועומק המקווה גם כמו שהוא עתה אינו מגיע לשיעור זרת

למעלה מטיבורה, ושלחות א"א בהמקוה (ואצלינו הנהיג רבינו בעל השולחן-ערוך

נ"ע טבילה כדג אם כי המקווה עמוק, כי כבד הדבר שיהיה השיעור הנ"ל לכולם,

ועתה בשערות הארוכות החשש ביותר).

ובדבר המניין אם יהיה פרנסים הרצויים, והיינו

שינהיגו את הקהילה במתינות ובסבלנות הראויה שכל בני הקהילה יהיו שוין אצלם, ואשר

יפעלו לטובת השגחת הענינים, הרי אז לא יהיה מהמנין הזה שום גירעון אל הקהילה.

ובכלל אי אפשר ואינו נכון כלל להטיל גזירות על האורחים הבאים לפה, די להם השפלות

שהיה להם עד עתה ממנהיגי הקהילה, שעם היות רוב חיותה של הקהילה הוא מהאורחים, לא

היו מתחשבים עמהם כלל. ועוד היו מעיקים להם בעניני התפלה. ובהיותי פה לפני ב' שנים

התאוננו לפני האורחים וספרו כמה דברי מיצרים שהיה להם מצד הקהילה.

ועתה כמו שאפו רוח מרווח, ובודאי האורחים הבאים

מדי שנה בשנה זה משך כמה שנים נשאר אצלם קפידה משנים הקודמים על המנהיגים.

וממה-נפשך אם הקהילה צריכה להם, תמשיך אותם אליה בריצוי ובנחת לא בגזירות וביד

חזקה, ובפרט אשר הכל תלוי בהתיקונים הנדרשים צריכה להם, תמשיך אותם אליה בריצוי

ובנחת לא בגזירות וביד חזקה, ובפרט אשר הכל תלוי בהתיקונים הנדרשים...

ויתברך כת"ר מבעל הברכות בכה"ט

בגו"ר ויראה פרי טוב בעמלו הרב לטובת הכלל, וישבע עונג ונחת מכל אחב"י

בכל פרט ברו"ג כחפצו הט' וכחפץ ידידו עוז המוקירו ומכבדו כרום ערכו הנעלה

ודו"ש מלונ"ח תכה"י.

שלום דובער

יצויין,

כי מכתב זה נדפס לראשונה באגרות-הקודש של אדמו"ר הרש"ב, אגרת רצו, מכתי"ק

שבאוסף המכתבים שבספריית אגודת חסידי חב"ד.

אמנם

המכתב שבארכיון הספרייה אינו בשלמות, ומסתיים בלי חתימת הרבי בסופו. אחר-כך כתבו הרש"ב

מחדש, בנוסח מתוקן עם תוספת מרובה על העיקר, ועותק זה הגיע לידי הרה"ק רבי

לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, והתפרסם

ב"קובץ כ"ף מנחם-אב ששים שנה" (קה"ת ניו יורק, תשס"ד).

בקובץ

האמור מציין המו"ל שעדיין לא נתברר הקשר בין מכתב זה אל הרה"ק רבי לוי

יצחק.

וויסבאדן

חיזוק

היהדות בוויסבאדען לאחר המלחמה

לאחר

תום מלחמת העולם השנייה, שיגר כ"ק אדמו"ר הריי"צ אגרת עידוד וחיזוק

אל "אחינו בני ישראל הנמצאים בעיר וויסבאדען". וכך כותב אליהם הרבי

באגרתו מר"ח כסלו תש"ו (תרגום חופשי מאידיש, אגרת ד'תתצ, אגרות קודש שלו

כרך יג עמוד תו):

שמחתי מאד לשמוע פרישת שלום מהיהודים יחיו

הנמצאים כעת בוויסבאדען. אפילו בתקופות הטובות ביותר של העם היהודי, חייו של כל

יהודי יחיד צריכים להיות יקרים לנו מאד. אבל יתירה מזו בתקופה הנוכחית, השמחה שלי

בלתי מוגבלת מכל יהודי בפרט ומקיבוץ יהודי בכלל, שעל-ידי נפלאות גדולות

מהקב"ה ניצלו מעמק הבכא.

בטח אצל כל אחד ואחד - וכך צריך להיות - טרי זכר

החורבן היהודי בכלל ושל הקדושים בפרט, אבל בד בבד צריך להתגבר על הרגשות בכל כוחה

של העקשנות היהודית שהדבר לא יוביל חלילה לייאוש, אלא מתוך שמחה גדולה ביותר לתת

שבח והודיה לקב"ה, השומר את הבטחתו שהעם היהודי לא יאבד ותמיד הוא מותר

בניסים הכי גדולים שארית הפליטה שתחזור ותצמח ותפרח באור התורה וקיום המצוות ביראת

שמים.

במלוא המידה של מרץ - ככל שלמרבה הצער התנאים

שבהם אתם נמצאים לעת עתה הם קשים - תעשו הכל כדי לחזק יהדות בשורותיכם, ותקוו,

בביטחון הכי גדול, שהקב"ה יעזור לכם.

יברכם השי"ת, יחזקם ויאמצם וימלא משאלות

לבבם לטובה ולברכה בגשמיות וברוחניות.

הדורש שלומם ומברכם.

צילסהיים

חיזוק

הנוער היהודי בצילסהיים לאחר המלחמה

בכ"ח אד"ר תש"ו שיגר

הרבי הריי"צ את איגרת החיזוק הבאה, המופנית אל הנוער היהודי בצילסהיים,

הסמוכה לפרנקפורט ד'מיין (תרגום חופשי מאידיש. אגרת ד'תתצח, אגרות קודש שלו חלק

י"ג עמוד תיג):

שמחתי לקבל דרישת שלום מכם.

נוער יהודי יקר! אני חווה כעת יחד אתכם את

הייסורים שלכם בעקבות העבר הקרוב המר, כאביכם בהווה ודאגתכם לעתיד.

ואולם יקיריי, עליכם לזכור את השליחות הגדולה אשר

השם יתברך הטיל עליכם! זכרו שעליכם צריך להבנות העם היהודי ועל ידיכם צריכה לפרוח

בעזרת ה' יתברך הגאווה היהודית הרוחנית.

ללא מבוכות, ללא עצבות אלא מעודדים ומלאי ביטחון,

חפשו בכל האמצעים להשלים את ידיעותיכם ביהדות, לחזק את הרוח היהודית שלכם, לנטוע

בעצמכם את המידה הגדולה ביותר של אהבת ישראל ולעדן את המידות.

הציבו לעצמכם כמטרתכם להקים בעזרת ה' יתברך דור

דעה, אשר בחיי תורה מאירים יגרש את החושך של התרבות האירופית.

אני אישית וכל המוסדות הנמצאים ברשותי מוכנים בעזרת

ה' יתברך לסייע לכל אחד מכם, במסגרת האפשרויות שלנו, בגשמיות וברוחניות.

היו ברוכים,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א, מזכיר

לשמור

קשר עם יהודי גרמניה

בחורף

שנת תשמ"ט, שהו שניים מתלמידי הישיבה במרכז חב"ד בניו יורק, הת' יוסף

קראנץ והת' מענדל מאסקאל, בפעילות לקירוב יהודים בערי גרמניה, במסגרת מפעל

ה"מרכז שליחות", שעל-ידי ה"מרכז לענייני חינוך".

הייתה

זו הפעם הראשונה בה נשלחו תלמידי ישיבות חב"ד במסע לקירוב היהודים שבערי השדה

בגרמניה.

לאחר

שובם לניו יורק, עברו השניים ביום ראשון, פורים קטן תשמ"ט, לפני הרבי במעמד חלוקת

הדולרים לצדקה, והמזכיר הציגם בפני הרבי: הם היו בשליחות בגרמניה...

הרבי:

יהי רצון שיהיו בשורות טובות. ברכה והצלחה.

מאחר

שהייתם שם, מן הסתם יש לכם שם מכרים...

קראנץ

ומאסקאל: כן.

הרבי:

עליכם לדאוג שישלחו להם מפעם לפעם מכתב לפורים, מכתב לפסח וכדומה.

היום

הוא "פורים קטן", תוכלו לכתוב להם איחולי "מזל-טוב"

ל"פורים גדול", ולאחר-מכן - איחולים לחג פסח כשר ושמח.

האם

באפשרותכם לשלוח לשם מצה שמורה?

קראנץ

ומאסקאל: כן, אפשר לשלוח.

הרבי

פנה למזכיר ואמר: אם-כן, תשלם מכאן את כל ההוצאות הכרוכות בכך. יש לשלוח להם מצות

לפחות עבור ה"סדרים".

יהי

רצון שיהיו בשורות טובות והצלחה רבה.