חיזוק מצב היהדות בגרמניה

חלק שלישי - חיזוק היהדות והפצת המעיינות בגרמניה

חיזוק מצב היהדות

בגרמניה

ייסוד

חברת מחזיקי הדת עם רבני גרמניה

בפרק

הראשון הובא מ"חנוך לנער", אשר בשנת תרס"ז "עורך תכנית מפורטת

לארגון חברת מחזיקי הדת, ומוסרה על ידי הרב ברייער ויבל"ח מוה"ר יעקב

שי' ראזענהיים".

הרב

ברויאר והרב רוזנהיים היו מראשי החרדים בגרמניה. הרב ברויאר היה רב הקהילה החרדית "עדת

ישורון" בפרנקפורט, והרב רוזנהיים היה ראש הקהילה, ומנהיג חרדי נודע בגרמניה.

עדות

לפעילות זו של הקמת "חברת מחזיקי הדת", ולמפגש של אדמו"ר

הרש"ב עם ראשי הקהילה החרדית בפרנקפורט, מצויה במכתבו של אדמו"ר

הרש"ב לרב רוזנהיים בכ"ד אדר אותה שנה (אגרת קסב, אגרות קודש שלו כרך א

עמוד שנט):

ד' ישפות שלום לכבוד הר' הנכבד והנעלה יראת ד'

אוצרו מוהר"י ראזענהיים נ"י ויזרח.

אחדשה"ט. מכתבו היקר נכון הגיעני. ועם היות

כי הזמן יקר אצלי כעת, באשר תקוותי לנסוע אי"ה יום א' שבוע הבע"ל לביתי

שלום, ועוד יש לי הרבה לעשות פה אי"ה קודם נסיעתי, אמנם מצד גודל מעלת הענין,

ותקוותי החזקה שכאשר נדברו יראי ד' איש אל רעהו תבוא הישועה אי"ה, לא תכבד

עלי שום דבר לעשותה. ומוכן אני לבוא אי"ה לפפד"מ ביום ג' הבע"ל

כחצות היום. ואבקש היום את ידיד הנכבד והנעלה דוד אנזבאכער נ"י שיסע גם כן

אתי, ואת כה"ר אבקש להכין את האנשים הנכבדים אשר בדעתו לצרף אל האסיפה למען

יהיה ביכולתי לנסוע אי"ה בו ביום חזרה לפה

והנני המוקירו ומכבדו כערכו הנשא.

מפגש

הרש"ב בברלין עם ראשי החרדים בגרמניה

בשלהי חודש אלול תרס"ח נפגשו

בברלין אחדים מראשי החרדים בגרמניה עם הרבי הרש"ב. הרקע למפגש זה הוא הדיונים

שהיו אותה שעה בגרמניה אודות פעילות משותפת של הרבנים החרדים עם הקהילות החופשיות,

דבר שאדמו"ר הרש"ב התנגד לו ביותר.

במכתב הרבי הריי"צ מתחילת

מר-חשון תרפ"ב, הוא מתאר פגישה זו (אגרת ה'עד, אגרות קודש שלו כרך יד עמוד

סז):

באחרית הימים מימי אלול תרס"ח,

נתועדו אחדים מראשי מגיני היהודים והיהדות, בארץ אשכנז, וכיוונו התוועדותם, עת

נסוע הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקלללה"ה נבג"מ זי"ע

מקארלסבאד, לביתו דרך בערלין, ונקראתי לבוא שמה, התוועדותם נמשכה כיומיים לשוחח בעניינים

שונים.

בהמשך הדברים, התעוררה השאלה,

ע"ד העניינים, שאחינו החופשים לוקחים חלק בזה ויכלכלום רק ברוח מדיני, אשר

מהראוי הי' כי הרבנים הגדולים יתקרבו לזה, ויעמדו בראש באופן שיתאים אל התורה, האם

אי אפשר למצוא פשרה, כי התורה וחיי עולם יתאימו, ואז הייתה לב ישראל במנוחה, כי

דרכם בטוחה.

ויאמר הוד כ"ק אאמו"ר

הרה"ק לאמר, כן הדבר התורה והחיים מתאימות הנה, אמנם רק כשהחיים הוא על-פי

התורה. למראה עין השכל הלא עצה ישרה היא אשר הרבנים יעמדו בראש ההנהגה, ואז התקווה

כי יתנהג הכול על צד ההכשר. אבל האמת אינו כן, תעודת הרבנים כתעודת הלאום כולו,

היא תורתנו הקדושה, בה כוחם גדול, ובה יוכלו לדרוש מאת העם, כי ישמעו אליהם,

ויבטלו דעתם ורצונם, ובהיות כי דבר הוי' זו תורתנו הקדושה, רבני ישראל וגאוניו

קרובים אלי' יותר בהתמסרותם אלי' ברוח ובפועל, אשר על כן להם הכוח והעוז, להגיד

לעם הקדש, כה תעשו וכה תלכו, ועל עם הקודש החובה, חובת אלוקים וגזרתו ית' לשמוע

בקולם, ולהשליך יהבם עליהם, לילך תום ובטוח, ולהביא בפועל בחיים את כל אשר יצוום,

בכוח התורה, בשם הדת, ובשם אלוקינו אלוקי אבותינו.

תורתנו תורת אל חי, היא המקפת אותנו,

ואת כל בן עם קדשנו, מיום יצירתו, בקדושת וטהרת בית ישראל, עד יום האחרון בחיי בשר

בעבור האדם מחיי גוף לחיי נשמה, בה נחי' חיי עולם זה, במאכל במשתה, בארחי הבית

בהעמדת דורות ישרי לב, בעבודה בשדה, בחברת המדיני, ובעבודה האלוקית במזוני הנפש

והרוח, ובה נחי' חיי עולם הבא, באור כי טוב, לעמוד לפני הוי' עד עת בא פקודת כל

יצורי עולמים, אשר ישני עפר יקומו, והאלוקים יבנה עירו, וייסד היכלו ובית קדשו

יפאר, כיעוד האמור.

גאוני ישראל והדרתו, הן המה העומדים

בין הוי' אלוקינו, ובין עם הקודש, להגיד להם את דבר ה' באשר הוא, על פי התורה

והמצווה, מבלי התחשב עם ידיעת העם, חפצו ומיאונו, צירי אלוקים המה, וזאת תעודתם

עלי אדמות, מהם יודרש, נוסף על חובתם, כחובת כל בן הלאום, לדרוש זכות העם מיד

עושקיו, ולהגן עליו, מהתנפלות מחלליו, וחפצי רעתו ח"ו, גם זאת כי ישימו נפשם

בכפם תמיד, רק בעד טובת עמנו, הזמני והנצחי.

אמנם כל-זה כאשר החיים על-פי התורה

והמצווה נוסדה, אבל בעניינים, אשר רק החיים סובב הולך, הולך ושואף, מבלי התחשב עם

תורתנו הקדושה, מי הוא זה מאתנו אלה פה היום, או מגאוני ישראל ופרנסיו, אשר בעולם

ומלואו, אשר לו העוז והכוח לאמור, בכוח התורה והיראה, אשר כה העניינים דורשים, ואם-כן

עלינו להתפשר, בה בשעה אשר אנחנו כולנו וכל עם הקודש יודעים, כי תורתנו נצחית היא,

לא תכיר שום פשרה, ובלתי נותנת רשות פנות ימין ושמאל, וכל אשר אמר האלוקים על ידי

נביאיו ועבדיו, ורבני ישראל וגאוניו, במה אפוא יוכלו לקחת עליהם אחריות עם הקודש ותומו

הניתן על ידם, לעבדם ולשמרם. לכו ונלכה בדרך העולה לרבים, לחזק בתי התורה ולדרוש

טובת העם ואשרו, כאשר יצוונו האלוקים בתורתו, ובה נראה הצלחת שושנת יעקב.

רבני

אשכנז מסכימים לדברי הרש"ב

עוד על אסיפה זו, כותב אדמו"ר

הריי"צ ברשימה שכתב בחורף שנת תרפ"ד:

...הד קול אספת ווילנא הדרה ומהלך רוחה

בעטרת תפארת ישראל, נשמע באשכנז, ורבני אשכנז מציעים להתוועד בברלין, עת נסוע

אאמו"ר ממארינבאד לביתו ובקשתם זו נתמלאה.

בהאסיפה השתתפו כי"ב אנשים, רבנים

ונכבדי אשכנז, ועל סדר היום העמידו רבני אשכנז שאלה כבדה, לאמר: ישנם עניינים רבים

הנוגעים לכלל ישראל, והחופשים (דיא פראַיע) לוקחים חלק בראש, וכמובן כי הם מכלכלים

את העניינים רק במהלך רוח מדיני, אשר מהראוי היה כי הרבנים הגדולים יתקרבו לזה

ויעמדו בראש התנועה, באופן שיתאים אל התורה, ואז הייתה לב ישראל במנוחה, כי דרכם

בטוחה.

ויען הוד כ"ק אאמו"ר

הרה"ק לאמר...

אחרי כן העמידו השאלה הנזכרה באופן אחר,

לאמר: כי יתן הוא, ואחזת מרעיו הרבנים הגאונים דרוסיא ופולין ידם עמהם יחדיו לייסד

אגודת יראים מאוחדה, ומטרה תהיה לדאוג בכל העניינים הנוגעים בחיי כל ישראל

התורניים והחומריים, ואשר הכל יופסק על פי התורה והמצווה.

ויחווה הוד כ"ק אאמו"ר דעתו

בשלילה, באמרו: אשר גדולי התורה ועסקני הצבור, הנה לעולם לא יתאחדו, ובזה תלוי

גודל ישראל תורתו והדרתו, גדולי התורה והיראה ועסקני הצבור שני מפלגות המה,

והשתתפותם יחדיו יביא ח"ו משבר נורא ומבהיל, ואדם אין אשר יוכל לקחת עליו

אחריות תוצאת שיתוף הרבנים והעסקנים, אשר ח"ו כלה תעשה בבית ישראל

היל"ת.

מאז בחר ה' בעמו ישראל, ויתן להם את

תורתו, העמיד להם חכמים ופרנסים.

החכמים הם עיני העדה, לכלכלם בלחמה של

תורה ומצוה ברורה, ולהוליכם בדרכי נעם, לייסד ישיבת חכמים, ולסעדם בחדרי ישראל,

ויתנו לבם ונפשם להדריך דור ישרים יבורך, רבנים מחזיקים בטהרת התורה וחיבת הקדש.

והפרנסים דעתם נתונה להגן על אחיהם בכל

דבר חומר, וסדרי החיים המדיניים.

דור לדור יביע אמר, לאמר: כי שתי הנהגות

מיוחדות המה, האחת התמידה עבודתה בפעולות נשגבות, רק בהנוגע לחיים התורניים

והרוחניים, והשניה התענינה במצבם של חיי ישראל המדיניים החומריים, והם המה הנקראים

בשם עסקני הצבור והכלל, והמתונים שבהם - בעסקני הכלל - המשיכו ידם מהתערב בהנוגע

לתעודת ישראל הרוחני ותורתו, ביידעם כי לא להם הרשות - מפני מהותם הרוחני העצמי -

להתערב בזה.

והנה למופת חי על אמור בזה, הן הנה מרבית

האספות שונות, הגלויים והחשאים, שהיו במשך ארבעה וחמשה דורות שלפנינו, החכמים עמדו

חזק על משמרתם, להחזיק הדגל העתיק הניתן להם לעבדו ולשמרו, וישמרו כי לא יעבדו

העסקנים הציבוריים גבולי דת התורה, ובמקרה כזה יצאו חכמי ישראל נגדם בכל תוקף עוז,

וכן לא נתנו רשות להבלתי ראויים - מפני מהלך נפשם ושאיפתם החופשי - להשתתף בסוד

אסיפתם, בהועצם ע"ד חיזוק הדת והרמת קרן התורה, ולרגלי הנהגה מסודרה ונצורה

כזו, הייתה מדינתנו (בעזרתו ית') היחידה במינה שהחזיקה מעמד נשגב אף נעלה, בה

בשעה, אשר היהודים באשכנז מתנענעים אנה ואנה, ול"ע החשך יכסה ארץ, הנה

מדינתנו, בחסדי אל עליון, מתגדלת ברוב תלמידים בעלי דעה והשכל (כן ירבו), ובהדרת

ישיבות חכמה ולומדי תורה, והשפיעה גם על שאר המדינות כנודע לכל.

יסלחו לי, על אשר אני מרשה את עצמי לדבר

בלי הסתר פנים, כי בעניין נפשי אין לכחד דבר, וצריכים לגלות את האמת כמו שחושבים

בלב, והנה לבקש את סליחתם.

אשכנז יש לה שיטה מסוימה ומוגבלה, והיא

אשר יקראוה בשם "איחוד התורה והחיים", או "תורה ודרך ארץ",

ולכאורה הדרך שהנהיגו האשכנזים ללמד את הנערים מתחילה תורה ולימודיות יחד, היא דרך

בטוחה לפני שהנער מתרגל בשניהם כאחד. רבני אשכנז וביותר עסקני אשכנז, משובשים

בשיטה זו, כי הניסיון היומי מראה להם במופת חי, כי נשארו - המחונכים על פי שיטת אשכנז

- בלא תורה ובלא תפלה, וגם במעט מעשים טובים, עד כי גם הטובים והמעולים שבהם המה

כגוף מוצק, מעשה ידי חרש אבן.

דעותינו מרוחקות מן הקצה אל הקצה, גדולי

התורה והיראה, בכל המדינות אשר תורתן אומנתן, הנה כל מעינם ושאיפתם לסדר החיים עפ"י

התורה. ועסקני אשכנז, שאיפתם לכוף את התורה ולגהץ את המצות, והכל בשביל להתאימם אל

החיים.

הביטו וראו ריחוק הדעות והפעולות, זה לי

עשרים שנה שהנני בא באשכנז, הראו נא לי מה נעשה לטובת הגדלת התורה והיראה, האם

נוסדה ישיבה אחת, חדר ישראל אחד כו' וכו', במשך עשרים שנה. ומה נעשה ת"ל

במדינת בעלי התורה והיראה, במדינתנו - מבלי התחשב עם רדיפות אחינו שונאינו, החכמים

להרע ולהעיק את היראים, לנקור ח"ו עין ימיננו, היל"ת ולהבאישנו במלשינות

שונות, בכ"ז - ת"ל מיום אל יום מתרבים ישיבות, מלאים תלמידים בעלי

כשרון, כן ירבו, ובטח הוא כן גם בשאר מדינות בעלי התורה.

ומה עשתה אשכנז, והכל רק באשר היא הולכת

ומצטמקת בשיטתה, "איחוד התורה והחכמה", עד כי החכמה הבליעה את התורה

ח"ו, וגם בקיום המצות נגעה במאוד, כי מה נשאר לאשכנז, רק מצות יבשות, דיא

טרוקענע תפלין און דער מוכרח-דיקער שבת, ומזמן לזמן נמצאים ומחדשים הכשירות ופשרות,

איך כי יתאגד יותר הדרך ארץ עם התורה, ובדיוק יותר, איך לכסות את התורה ולהנעימה

על פי משפט הנימוס, מבלי להבדל ממנהגי אזרחי המדינה, ובכן בהמצות אשר אין להם

פרטים, שאפשר למעט ולשנות, או למצוא פשרות, וכמו עד"מ בתפלין לא יש פשרות

שאפשר צוא פאַרבויגין, אבל בדיני שבת שיש הרבה פרטים, נשאר רק המוכרח, וגם בזה עם

ריבוי היתרים, וכל זה הוא בדברים הגלויים, שבת, תפילין, כשר, גילוח הזקן.

ומה נעשה בחיי המשפחה ובטהרתן, אשר לבד

זאת, כי העדר ידיעת דיני התורה, כלומר העמי-הארצות והבורות גורם הרבה, עוד זאת הם

דברים המסורים אל הלב, ותלויים ביראת שמים, ובעניינים האלו העיקר הוא היראה הקדומה

אל הידיעה, ידעתי כי אשכנז מצאה להם דרך בטוחה, לבאר דיני מליחת הבשר טהרת המשפחה

ועוד, בשפת המדינה, למען ידעון כל עם הארץ, אבל כאמור, אשר דברים שבסתר מובדלים

מדברים הגלויים וידועים לכל, ותלויים ביראת שמים, רבני אשכנז מודים שחסר להם תורה,

זאת אשר יודעים ומרגישים שחסר באשכנז, אבל נוסף לזה - מה שלעת עתה בלתי מרגישים אתם

אשר - חסרה אשכנז, חיות של יראת שמים. עכ"ל הטהורה.

והמתונים שבהם - כמו הרב ד"ר כהן

מפולדא, הרב ד"ר כהן מאנזבאך, הרב ד"ר הערמאן, הרב ד"ר

הילדעסהיימער מבערלין - הודו כי הצדק אתו עמו...

התעוררות

אצל היראים בעקבות המפגש

כהמשך

לאגרת זו המתארת את מפגש הרש"ב בברלין באלול תרס"ח, לפנינו אגרת מז' אדר

תרס"ט, מוויסבאדען, בה כותב אדמו"ר הרש"ב לבנו על ההתפתחויות

והתוצאות החיוביות אצל היראים ממפגש זה, ועל הפעילות הנדרשת בהמשך - קירובם אל

תורת החסידות (אגרת ריט, אגרות קודש שלו חלק ב עמוד תסד):

...כעת הי' פה הרב בראייער שבא עקסטרע עם ביקור,

בדרך כלל רוצים להתקרב כעת אל מדינתינו, בפרטיות אי אפשר לכתוב, ואי"ה נדבר

בזה.

רואה אני בפעם הזה את אשר הרגשתי קצת בקיץ

בהתוועדות ברלין, והוא אשר האשכנזים היראים התחילו להרגיש איזה חסרון בעצמם

ובענינם. עד עתה היו תמיד שמחים בחלקם ר"ל צוא פרידון פון זיך, ועתה איז בא

זיי' עפעס א אום צוא פריעדענקייט עפעס פעלט זיי', [=עד עתה הם היו מרוצים מעצמם,

ועתה נרגש בהם חוסר שביעות רצון, משהו חסר להם]. אני משער הסיבה לזה, אבל לא ידעתי

על בירור עדיין.

אך כמו בכאב הבא בסיבת חלישות או גירוי הנערוין

על-פי הרוב מרגישים את הכאב שלא במקומו האמיתי כמו בכאב שיניים ר"ל, כן

האשכנזים היראים מרגישים עתה איזה חיסרון אבל ההרגש הוא שלא במקומו האמיתי, המה

מדמים שחסר להם תורה, ובאמת חסר להם חיות של יראת שמים.

כמדומה לי אשר כעת אפשר לפקח עיניהם, אילו היו

אנשים תמידים שיהיו שופכים עליהם מעט מעט מים רותחין ברשפי אש הבא מלמעלה

דא"ח כו'. וכמדומה לי שצריכים ליקח זה לעניין לחשוב בזה בעזרתו ית'.

תרגום

"האח" בשפה הגרמנית

בחודש כסלו תרע"א החל לראות אור

בליובאוויטש עיתון "האח" - עיתון שבועי לילדים, בעל מטרה חינוכית

מוצהרת, בעריכת הרה"ח משה רוזנבלום.

לפנינו מספר מכתבים המלמדים כי הרבי

הרש"ב פעל להוציא לאור את חוברות "האח" בשפה האשכנזית לילדי אשכנז,

וקידם רעיון זה אצל מכיריו בגרמניה.

המכתב הראשון הוא מעשרה בטבת תרע"א,

בו כותב הרבי מוויסבאדען לבנו (אגרת רפ, אגרות קודש שלו חלק ב עמוד תקנב):

"...תשלח לי את העלים האחר אשר יצאו לאור,

בדבר הרשיון עוד צריכים להתיישב ואין למהר בדבר כזה.

הדירעקט' לאנגע היה פה יום א' העבר, אבל לא

דיברתי אתו בזה, ואם תרצה תכתוב איליו וגם לוואלף ואפשר יעשה זאת, אבל מסופק אני

באשר לא זה תכליתם ורצונם לא מה שאנחנו רוצים רוצים המה (היינו בעצם הדבר המדובר

בהמכ"ע האח) ומה גם ליתן מעות, איך קען מיט זיי ניט פערטיק ווערן בעניינים

כאלו.

בכל אופן נכון אשר ידידינו וואלף יראה את

המכה"ע הזה אם באמת יש בו דבר".

ילדי

אשכנז ילמדו לה"ק מ"האח"

ובראש-חודש שבט כותב הרבי לבנו בעניין

זה (אגרת רפו, אגרות קודש שלו כרך ב עמוד תקסג):

...וואלף אמר לי היום אשר הדירעקטאר מוכשר בעיניו

המכ"ע האח, ורוצה בו בשביל הילדי' ודוקא כמו שהוא (לא בהעתקה אשכנזית) למען

מתוכו ילמדו הנערים קרוא לה"ק באומרו שלה"ק בו הוא בנקל להבין, ויהי' פה

שבוע זו וידבר בזה.

ר' שמואל כהן מוירצבורג הי' פה שבוע העברה ונתתי

לו את האח, וגם ענגל הי' פה והוא כבר ראה אותו, ומוכשר עיניהם ורוצים לחתום עליו

ע"י פראנקפורט.

"האח"

מוצא חן בעיני המנהל לאנגע

ובאגרת נוספת מי"ט שבט כותב הרבי

(אגרת רצא, אגרות קודש שלו חלק ב עמוד תקע):

...בדבר מכ"ע האח כתבתי מכבר אולי אפשר

לעשות שההוצאה לאור היא מבית מסחר הספרים כו', ומה שדרוש הרשיון מפ"ב הוא מסת'

מצד ההדפסה שהיא בשם. המכ"ע נתקבל פה. שבוע זו הי' אצלי יעקב פאזין, וראה

אותו (ע"י איינגל) ומוכשר בעיניו, גם הי' פה הרב כהן מאנזבאך, וגם כן מוכשר

בעיניו, אבל הוא לשיטתו שאין זה לפני הילדים דאשכנז.

את הדירעק' לא ראיתי עוד, כי הי' פה ולא מצא אותי

בביתי, והַ וואלף אומר בשמו אשר מוצא נכון להפיצו בין ילדי אשכנז ושמתוכו ילמדו

לה"ק.

יצויין כי "האח" פסק מלהופיע עם

פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשלהי שנת תרע"ד.

החורבן

שהמיטה שיטת ההשכלה

במכתב

לאחד מרבני גרמניה משנת תרפ"ג, כותב אדמו"ר הריי"צ בארוכה על

החורבן הגדול שחוללה שיטת ההשכלה בגרמניה. הרבי מאריך לתאר את ההבדל במצב היהדות

שבמזרח אירופה לנעשה בגרמניה, בעקבות שיטת "תורה ודרך ארץ", ותובע ממנו

לפעול אצל מנהיגי יהדות גרמניה למשוך ידיהם מגישה זו (ספר התולדות לאדמו"ר

הריי"צ חלק ג עמוד 290):

"...כוכב

רע הופיע באשכנז הוא משה [מנדלסון] מדעסוי ימ"ש איש תורני המלא אשכולות

מרירות למו, וילש בצק בלולה כפירה ותורה, מרורות ופתנים שם ויעשה צליל דבש - הוא

ביאורו הנודע - ויאכילנה את רועיו ותלמידיו וכעל כנפי רוח יצאו תלמידיו על פני

רוחב הארץ לעשות תעמולה להשיטה "הי' עברי בביתך ואזרח ברחוב" ובזמן קצר

הנה מדינת אשכנז הרעלה, כי הממה מענדעלסאהן וחביריו, וכלפיד אש בעמיר, כן אכלו

ברבני אשכנז על ימין ועל שמאל, מכתש (שטייסיל) יסד מענדעלסאהן באשכנז, וירץ גולגולת

ישראל וירטש עוללי יעקב, ויבקע אלופי היהודים וישימם בכיור אש להב המדעים.

פור

התפוררה מדינת אשכנז, ורבים מהיראים את דבר ה' עוזבים את הארץ וילכו למדינת פולין,

ליטא ולאטוויע, מקום אשר התורה הטהורה האירה כצהרים ועם אלקי אברהם הולכי תום, עובדים

את אלקי ישראל בטהרה, שנה לשנה וקו לקו ואשכנז יורדת משליבה לשליבה ויושבי המדינה

מתבוללים עד כי ר"ל הושבת מאנוש זכרם רק זעיר שם וזעיר שם עוד התפרפרו

והתאבקו שרידים נמלטים, מנוסי חרב מענדעלסאהן ותלמידיו, מעוכים וכתותים רצוצים

ועשוקים מההפכה הנוראה, ודמעתם על לחיים על המשבר הנורא, בנפש מרה על גורל בניהם

ובנותיהם המר והנמהר, ויבא פקודת ויובלו לקדרות ורגבי עפר כסה עליהם עד כי בא הרב

ר' הירש ז"ל ולא מצא בעיר ואם בישראל איש ואשה שומרי דת אלקי ישראל בטהרה,

זאת הייתה נחלת אשכנז ממחללה מענדעלסאהן ימ"ש.

אנא

חכמי אשכנז ועסקני הצבור העומדים כהיום על רצפת בהט אשר יסד הרב ר' הירש ז"ל

והאוחזים דגל הדרך המשובצה בחכ' מסודרה לכו נא ונלכה לבקר, בכח מי בא המחריב

מענדעלסאהן? האם לא בכח התורה הבלולה בחכמת בני קדם? הוא לא אמר לעזוב את התורה,

לנטוש את המצוות לגדע חדרי ישראל, כי השכיל וידע אשר לא יוכל לעדת יעקב ומאן ומאנו

בו.

בעת

ההיא - תקמ"ה-תרט"ו - להיהודים הייתה אורה זו תורה, במדינת פולין, רוסיא

הלבנה ואוקריינא, תלמידי המגיד ממעזריטש זצ"ל פרשו כנפי מעילי תורתם במדינות

ההם, ושושנת יעקב צהלה ושמחה, גשמי תורה וטללי אור עבודה, מאת האלוקים על פני

חוצות קריה נסוכה, ובכל עיר ועיר אשר אורם מגיע ששון וקול רנה בתורה ועבודת האלוקים

הבתי כנסיות מלאים מפה אל פה ובשירה ובזמרה יברכו ויהללו אל רם ונשא.

מה

טוב ומה נעים היה הדרת אל עליון, כל הבא בית ה' פנימה היה נבהל נרעש ונפחד מהיראה

האלקית אשר בעיניו ראה ובאזניו שמע, פה ושם במזרח ובמערב נרות ה' נשמת בני אדם

דולקים בשמן ששון, בהגברת הרוח על הבשר, אלו גועים בבכיה עצומה מקרב לבם ותמצית

נפשם בתשובה על כל פשעיהם, אלו מתענגים על נועם ה' בקול מעורר הכוונה פנימי'

בהתקשרות עמוקה עדי שפיכת נפשם, ואלו שקועים בהתבוננות תהומית בחקר אלקי, בהשכלה

והשגה מופשטה, גועים בלחישה מעין דביקות עצם בעצם, וגבוה מעל גבוה שומר, רועי

ישראל שולחים צירים מיוחדים, באגרות שלום וברכה, לפקוד את צאן המרעה לעודדם

ולחזקם.

ובעת

ההיא במדינת אשכנז גלות ישראל מתבוססת במי ראש ולענה, ארס מענדעלסאהן התורני והמשכיל

שנהיה רעפארם (בשנת תקמ"ג בערך) עד שקם (בשנת תקצ"ג בערך) הרב הירש

ז"ל, וילט פניו באדרתו, - אגרת צפון - ויעמוד בין המתים ובין החיים, להציל

שארית הפליטה משחת הרעפארם; בכחו האדיר נטה קו, ובמחוגת חכ' קדם תארם, ויעשם

כתבנית איש מאמין באלקי ישראל, ויתנם במשבצות מעגלי יושר, ויחזקם במסמרי מדע,

וילבשם מחלצות ויצר אותם בחרטומיהם ויפארם במעטפות ובמטפחות ויתן ספר בידיהם וילחש

באזניהם ויפח רוח חיים באפיהם ויברכם לאמר "והייתם עטרת תפארת ביד ה'

ואנשים" ואחריו החזיקו מעמד הרב הילדסהיימר, לעהמאן ועוד ועוד.

*

התודה

אשר יהודי אשכנז מחוייבים למורם מאורם ומגינם הרב הירש ז"ל אין על עפר משלו,

כי הכל הבל הוא לעומת ההצלה ממש, אשר פעל ועשה הרב הירש ז"ל להיהדות באשכנז,

אמנם הבאים אחריו לא ידעו לכלכל דרכם, ליסד ישיבה של תורה תמימה, "הסולם

היחידי בעולמינו" וילכו הלאה בדרך אשר הראה לפניהם הרב הירש ז"ל בתחלה,

כי לא הבינו אשר הרב הירש ז"ל בתחילת ההצלה לא יכול לעשות אחרת מכמו שעשה,

ולסוף דעתו לא ירדו.

מיד

מי יצא השגגה לא אדע, אבל שגגה היא ותתן כתם לשיטת הרב הירש ז"ל אשר אליו קוה

המחולל והמייסד הרב הירש ז"ל וכעבור חצי יובל ולא יותר פרח מטה הילדסהיימר

פתח הסמדר הנצו הרמונים חנוטי אשכנז נתנו ריח ועל פתחי אחים יושבי רוסיא והדומה

דופקים לאמר באו אחינו ברוכי ה' שלחו בניכם ובנותיכם אלינו ונלמדם דעת למה זה

תעמדו בחוץ אנחנו פנינו דרך לפניכם דרך סלולה נצורה ובטוחה וחכם יין הטוב הולך

למרחוק, יום ירדוף יום חדש נכנס חדש יוצא שנה תחליף שנה וילידי אשכנז שכחו את העבר

עליהם מההתעלפות העמוקה אשר אותותיה מעל פניהם לא נמח ונדמה הוא להם אשר כן היה

בישראל מיום היותו לעם אשר בצאתו מבטן אמו יקראוהו בשם אבראם מאזעס יאקאב פיליפ

מארקוס או מאריץ, ובהעתיקו משדי חלב אמו דברו איתו בשפת המדינה וישירו לו שירי עם

ארץ המולדת וכה הוא מתגדל ומתחנך כאורח המדינה וזה הקטון גדול נהיה בעל שיטה ובעל

תעודה, באים בכח התורה (כתיב, היתרא קרי) ומלתם על לשונם "היהדות אינה מגבלת

את החיים ואינה מפריעה" - "היהדות והחיים הולכים שלובי זרוע".

כן,

שיטת אשכנז הראה טפוס חדש יהודי כשר גם מהודר מגוהץ מקיים המצוות כהלכתם ועוד מעט

ויהיה משל בפי כל, היה יהודי אשכנז והכל יהיה מותר לך, כי לכל דבר המגביל את

היהודי ומבדילו בין העמים כבר מצאו חכמי אשכנז ההכשר מראש, מגלוח שערות הזקן עד

צעצועי גמולי חלב ילדים, כל אזרחי המדינה שוים ככהן כעם הארץ, היהדות והחיים

הולכים שלובי זרוע, ואיפוא לא יפלא על אשר עסקני אשכנז יתגאו ויתהללו כי החיים

איננו מפריע את היהדות.

*

אבן

מקיר תזעק! מיסדי קהלת אשכנז צאו וראו פרי העץ אשר

נטעתם, המיתם כל רגש טוב ותתנו אותם כדגים במצודה ותמוצו (אויסגעדריקט) כל מיץ רטב

ותמירו את כבוד התורה חכמת ישראל במכה ותמרוקי גוים, אשר במו אלה חנטו את קהל עדת

ישורון באשכנז ואת נשמת אלקי כאלו מהם שדדו, ובשת זו מי עשה? האם לא בכח התורה

הבלולה בחכמת בני קטורה? מי בקש זאת מידם? ומה המריצום לעשות כן? רק שאיפת המדעים

בעוכרם והיא חכמת יפת שהקדימה ואכלה תורתו של שם, מה יפית ומה נעמת חנוך אשכנז, מה

יפית המלבושך, ומה נעמת במתק שפתותיך, אם כי חכך ממתקים אבל אחריתך מי ישורנה, עד

מתי תשתכרין מקבעת תרעלת מענדעלסאהן, ומתי יהרס החיץ (וואנד) המבדלת ביננו, חכמי

אשכנז עד מתי לא תוכלו הנקה ממי המרים המאררים שיטת תורה ודרך ארץ.

ועתה

עמדו הכן לקראת משפט ושמעו כתב האשמה אשר בה תאשמו, אתם עסקני אשכנז נאשמים כי

פתחתם דלתי פולין ולאטווע ותציתו אש בארזים, זה כשתי שנים אשר אזנינו שמעו קול

יללת כבוד אדמו"רי פולין, כי שדדה אדרתם, המית צאן ההריגה, ילדי ישראל אשר

בקעתם, הביטו אל חללי עמנו אשר תחת ידכם נגזרו, כעמיר מאחרי הקוצר לקחתם ארץ אשר

ממנה יצא לחם לחה של תורה, ותשימוה לארץ ציה וצלמות, אתם המיתם את עם ה' ראשיהם,

שופטיהם וזקניהם, ידיכם דמים מלאו, הם מי אחינו וילדינו הגועים יום יום בשריפת

נשמה ר"ל, הן אתם כולכם חזיתם התהפוכה המבהילה, התבערה הנוראה, הנעשית

בהמדינות הנזכרות, ומי פעל זאת? ומי עשה כזאת? האם לא כי רוח אשכנז ועסקניה, ועוד

תרהיבו עוז לאמר "לא פעלנו און".

חלילה

לי אם אצדיק אתכם, לא אבא ברעש ורעם, או בגלגל וסופת סערת מאמרים נדפסים והדומה,

אבל אדרוש ואתבע בכל תוקף ועוז, כי תשיבו את הגזילה, וכל אשר לכם תתנו לתקן את

המעוות.

כהיום

שתים אבקש ממכם, הסירו מסוה הקסם אשר שמתם על עיני כבודה . . יופקחו נא עיניהם כי

ישובו אל משמרת כהונתם בתום ועוז, כאשר הלכו כ"ק אבותיהם הק' זי"ע,

ופתחו לנו דלתות אשכנז להעמיד בה בעזרתו ישיבה של בני תורה תמימה, אשר בזה נראה

אור וחיים עדי עד.

ועתה

ידידי מאז, נעזבה נא את מערכת הריב, אשר לא הוא מגמתינו וגם בעצם העניין לא

נתקוטט, כי אין כאן שני דעות, כולנו מתאימים בדעה אחת להטות לבבינו ולבב כל אחינו

לאבינו שבשמים אלא שדעתנו שפלה קטנה ועניה והיא בעוכרינו.

נשכח

יחדיו ונסתכל בהמחזה וגיבורי' כאשר יחזה איש מן הצד, למה נעצום עיננו מלראות

אזנינו משמוע ולבבינו מהבין את אשר יהגה לב איש ישראל סבא המביט בעין ישרה על

התערוכה הכללית מצב ישראל בגולה, העם, כהניו, ונשיאיו, מנהליו ומדריכיו, ארחם

ורבעם ומהלך נפשם.

העם

עם אלקי הנהו, בתורתו ובמצוותיו הוא מובדל מכל העמים, וזה גבולו אשר בו הבדילו האלוקים

מכל העמים אשר על פני האדמה.

ישראל

הגוי האלקי מפוזר ומפורד בין העמים בכל מרחבי תבל, ובכל מקום שהוא ממושך וממורט,

כל כפרה בעד כל חטאת ואשם אשר יבגוד וימעול אחד השרים ומנהלי המדינה או איזה מקרה

אשר יפול בארץ, רעב כי יהיה במדינה הוא בגלל היהודים, מגפה נהייתה בארץ, היהודי

אשם, דבר וחיה רעה כי יהלכו שדפון וירקון כי יהיה בארץ חטאת העברים היא, המלך אם

לא הצליח במלחמתו היהודים אשמים, משבר ממלכתי ומדיני או דתי כי יבוא - אשמת ישראל

הוא, עד כי נהיה לפתגם המוני "היהודי אשם בכל ובעד כל מקרה בדמו ישלם".

ישראל

מפרפר רץ ממדינה למדינה, מעיר לעיר, למצא רוח וישועה לנפשו, מדינה ומדינה צרתה, פה

ושם ישראל סובל, יעקב כואב, ומכאוביהם משונים מכל מכאובי עם ומדינה, כי יוסיף דעה

יוסיף מכאוב, וישראל מתאבק את קשי החיים ולוחם בכל תוקף ועוז בעד טהרתו ובגבורה

עצומה יראה לכל תומתו, אשר שמץ עול לא ימצא באהליו.

כהני

העם ונשיאיו אשר מכאוב העם מכאוביו ישבעו מרורים, יתגודדו, יריעו ואף יצריחו,

להביא מזור העם ורפואתו ולהגן עליו מכל עושקיו וצורריו איש איש מאשר ימצא טוב

ומועיל ועיני כל עליהם נשואות, לנחותם בעמודי אור להאיר מחשכי ארץ.

החושך

אשר יכסה את ארצות הברית, לא ידמה אל הערפל אשר בה תתעטף מדינת רוסיא, והעננים

הפרושים על מדינת פולין, ליטא ולאטווע, לא ישווה לא האש מתלקחת אשר נתך בארץ אבות,

ואשר על כן המלאך מיכאל לא יוכל לעשות מלאכת מלאך גבריאל וגבריאל לא יתאמר במלאכת

רפאל, אם כי כולם מלאכי מרום המה, אבל גבולות שם להם אלוקים איש איש ומשלחתו.

רבותינו

אמרו הראה הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור

ופרנסיו, הדורש חכם והפרנס אשר בכל דור ודור כולם כאחד עלו במחשבה לפניו ית' וית',

אשר איש איש בעתו ובזמנו ידרוך בנתיבתו ובהמסילה אשר שם לו האלוקים ככוכבי שמים

ממעל, אם כי תעודתם אחת היא להאיר לארץ ולדרים עליה, הנה בכל זה כוכב הנוגה ירחיב

בכוכב הירח, וכוכב בירח יכסוף אל כוכב החמה אשר ממנו יאצל ויחיה.

לא

כן אנחנו יושבי בתי חומר הבלתי מכירים את תעודתנו עלי אדמות עוזבים המסילות

והנתיבות ומחליפים מלאכתנו הדורש חכם והפרנס מתרוצצים בקרבנו כגבור עלי שדי קרב כן

רצים אנחנו כולנו אל המערכת למשוך ביתר לירות, לאן אשר ישאנו הרוח בלי חשבון ובלי

דעת מראש, מה אנחנו? ומה השם אשר לנו? ומה ד' אלקינו דורש וידרוש מאתנו?

השאלה

הגדולה מי אנחנו? ומה אנחנו? אם כי מרה כלענה שפונה וטמונה נעלמה ונסתרה אבל הלא

בסתר לב כל אחד ואחד תתלונן וצלה על פנינו תשכון עד אשר כל אדם יוכל לקרוא הכתוב

מפורש על מצחינו אני הוא האיש שאיני יודע מה אני, בישבינו יחד בלי מריבה וקטטה

נבקרה נא תעודת ופעולת איש ואיש, הדורש, החכם והפרנס, אשר הראה הקב"ה

לאדה"ר ביושבו בגן האלוקים, המכהן כהיום על משמרתו בעמנו, ונשפטה נא המתאימים

התעודות עם הפעולות ונלכה הלאה להתבונן אחרית דבר מראשיתו בבוא פקודת איש ואיש, -

יאריך ה' ימיהם ושנותיהם בטוב ובנעימים - בעמדינו לפני כסא שופט בשר ורוח מה יעשה

בנו?

(הנה

מלבד זה את אשר ידע איש איש מאיתנו היום ממכאוביו הרוחניים הפרטים רק בסתר לבבו

ובטוח הוא כי רואהו לא ישורנו הנה אז יהיה גלוי לכל הנשמות הטהורות העומדות בסוד

קדושים רבה הסובבים כסא שכן עד מרום וקדוש, הנה מלבד זאת), הנה מלאכים ירוצון

וגופות ישאו הן הנה הקופה של שרצים ורמשים למיניהם אשר בדינו עשינו וברוחנו נבראו

טענות של הבל לא יקובלו וכבוגדים בכהונת משמרתם נשפט, ואחריתנו אל אלוקים ה' צבאות

הוא יודע למתי יהיה קץ התלאות.

ידיד

יקר הצילנו נא הצל, הבא ידך נכרתה ברית כי נלכה יחד, קומה ונקומה ונצילה את נפשינו

בעוד אשר בידינו לעשות בעוד אשר עינינו רואות אזנינו שומעות, וידינו יפעלו ורגלינו

עוד יהלכון, עד מתי נשבה כאן כהלומי יין, אטומי מוח ולב מבלי זרוק התלאה אשר במעשינו

מבלי זרוק הזוהמא אשר בקרבינו, בנחלתינו עלה קמוש ובפנינו חרולים ובה בשעה אנחנו

המדברים בעם, בה בשעה שאנחנו מלאים רמה ותולעה בחיינו הרוחניים אנחנו באים להשמיע

את דעתנו, ולהרהיב לאמר קבלו דעתנו, מדוע לא נטה אוזן להקשיב את אשר דובר בנו

מאחרינו או יותר מדויק מדוע נאטם אזנינו מלשמוע הזעקה הפנימית החרישית אשר יהמו

צאן קדושים, התקוששו וקושו.

בא

מועד אשר כי האל הטוב והרחמן יאיר עינינו לראות מי אנחנו? מה אנחנו? ואת האחריות

הגדולה והנורא אשר על ידינו נתונה ומה ד' אלקינו דורש מאתנו? המחזה ערוך לפנינו

באשר הוא ועלינו לבות את דורנו דור היתום אשר שריה כהניה ונשיאיה לא ידעו את אשר

לפניהם, בינתם הסתתרה ודעתם כאלו התבלבלה, אנא ה' הושיעה נא!

אקוה

לקבל מענה מכבודו אשר תמים דעה הנהו אתי עמי, אז אבוא אליו אי"ה בכתובים

להרציא לו את דעתי מה שכבודו צריך לעשות עתה אשר בעזרתו ית' יביא תועלת הנרצה

להחזקת התורה והעבודה.

בברכה

כפולה ובתקוה כי ירחם ה' עמו ועדתו הדו"ש ומכבדו…