כ"ק אדמו"ר הריי"צ ומדינת גרמניה

כ"ק אדמו"ר

הריי"צ ומדינת גרמניה

תרס"ו,

תרס"ז

עם

אביו אדמו"ר הרש"ב

מסקירת

ביקוריו של אדמו"ר הרש"ב באשכנז כמפורט לעיל, למדים אנו גם על ביקוריו

של אדמו"ר הריי"צ באשכנז, יחד עם אביו, בשנים תרס"ו ותרס"ז.

תרס"ח

מפגש

עם אביו ורבני גרמניה

בג' תמוז תרס"ח מציין

אדמו"ר הרש"ב ממארינבאד במכתב לבנו (אגרת א'ט, אג"ק שלו ח"ד

עמ' רעז): ". . היום קבלנו מכתבך מברלין . .".

ובכ"א תמוז תרס"ח כותב הרבי לבנו

(אגרת א'יז): "בהיותך אי"ה בפ"פ [=פרנקפורט] תתראה אי"ה עם ה'

וואלף".

כפי שהובא לעיל, בחודש

אלול תרס"ח נפגש הרבי הרש"ב בברלין עם אחדים ממנהיגי יהדות גרמניה, וגם

הריי"צ היה נוכח במפגש זה.

במכתב לבנו מיום ח'

אלול תרס"ח כותב אדמו"ר הרש"ב (אגרת א'כו, אג"ק שלו ח"ד

עמ' שכ): "לפ"ד נכון שתבוא גם אתה לברלין . .". ובמכתב מי"ד

אלול תרס"ח כותב (אגרת א'כז, אג"ק ח"ד עמ' שכב): ". . וכאשר

נתראה אי"ה בברלין נדבר אי"ה הכל . . אנחנו ניסע אי"ה מפה צלחה יום

א' הבע"ל חצי היום ונבוא אי"ה לברלין שעה 9.5, ונעמוד אי"ה יום ב'

בברלין עד הפאייעזד אשר בשעה 11 לילה . . בברלין נתאכסן אי"ה בהאטעל קאבורג,

אם אתה תבוא לברלין קודם מסת' תהי' אי"ה על האנהליטער באהן האף ואם תבוא עם

הפאייעזד שעה 11 תבוא גם-כן להאטעל הנ"ל".

ובמכתב הריי"צ מתחילת מר חשוון תרפ"ב (אגרת

ה'עד, אג"ק שלו חלק י"ד עמ' סז) כותב אודות ביקור זה: "באחרית

הימים מימי אלול תרס"ח, נתועדו אחדים מראשי מגיני היהודים והיהדות, בארץ

אשכנז, וכיוונו התועדותם, עת נסוע הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק

זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מקארלסבאד, לביתו דרך בערלין, ונקראתי לבוא

שמה, התועדותם נמשכה כיומים לשוחח בענינים שונים..."

תר"ע

מכתבים

מברלין

בכ"ד מנחם-אב

תר"ע מציין הרש"ב במכתב לבנו (אגרת רסז, אג"ק שלו ח"ב עמ'

תקלג): " . . המכתבים מוארשא ומברלין קבלנו לגודל קורת-רוחי . .

" .

תער"ב

מפגש

בתחנות פרנקפורט וברלין

ברשימות אדמו"ר הריי"צ מסופר על

פרשייה מופלאה שראשיתה בשנת תער"ב, וסיומה למעלה מעשרים שנה לאחר מכן, בשנת

תרצ"ה. להלן קטעים אחדים מרשימותיו של אדמו"ר הריי"צ הנוגעים לעניין

זה:

תער"ב.

פטרבורג, ג', י"א שבט ע"ב, מלון אסתרי חדר תקכ"ז.

זה

עתה - בשעה אחת עשרה וחצי בצהרים - באתי במסע המהיר (אקספרס) פריז - פטרבורג,

הנמשך דרך חוף הים הצרפתי והאיטליני, וזה דרכו: פריז, מרסל, ניצה, מנטו קרלו,

מענטון, וינטומיליא, גיניאה, פרנקפורט, ברלין, קניגסברג, קובנה פטרבורג.

כשעתיים

עשיתי בעיר, וגם הודעתי למכירי שבאתי, אמנם להיותי עייף מעמל הדרך וגם בחפצי לרשום

את אשר הזדמן לי במסעי זה - אמרתי שבשעה תשע בערב נוכל להתראות.

נסעתי

במרכבת המסע המהיר בתא מיוחד, כי כל התאים במסע זה הם רק עבור איש אחד בלבד.

ואבי

נשאר באולם בית הנתיבות רק התקרב אל אחד החלונות הפתוחים, וכשזז המסע פרש את כפיו

הקדושות בברכה כברכתם של הכהנים.

כעבור

רבע שעה הינו כבר בתחנת וינטומיליא - גבול איטלי' - ומשם נסענו הלאה.

מה

נהדר המסע על חוף הים, וראוי הי' במאד מאד לרשום הדרת הרושמים ממחזות נפלאות כאלו,

אבל אין הזמן גרמא, והנני כותב בזה רק את הרושם שפעלה עלי הפגישה עם אחד מבני

החסידים ממשפחת מ. אשר - ל"ע - בסיבות שונות ירד מדחי אל דחי, וסיבת כל

הסיבות שחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח הזמין לו רפואה.

משפחת

מ. היא משפחה מיוחסת בישראל בכלל ובקרב החסידים בפרט. אבי המשפחה ר' שלמה הי' יליד

העיר ש. גזע ממשפחה כבודה, וה' ברכו בבנים ובבנות ובעסקים גדולים במסחר אבנים

טובות ומרגליות, עיקר מסחרו הי' בערים הגדולות פטרבורג ומוסקבה, ולעתים קרובות הי'

נוסע לפריז, אנטוורפן ואמסטרדם, להביא משם האבנים הטובות והמרגליות.

בשעה

שש נכנסתי למרכבת בית האוכל לשתות כוס חמין ואגב גם לקרוא איזה מכתבים נחוצים שמסר

לי אבי בעברי דרך מענטון.

ליד

אחד השולחנות ישב לו יהודי בא בשנים ועסק באכילת סעודת הצהרים, בשר ויין.

בהכנסי

ניגש אלי האיש וכובעו בראשו, הושיט לי את ידו לברכת שלום ושאלני אם הנני בנו של

הרבי מהר"ש מליובאוויטש או אולי נכדו?

בתחלה

עלה בדעתי שלא לענות לו, כי היטב חרה לי על האיש על אכלו נבלה וטרפה אבל כרגע -

בראותי את פניו המפיקים הדרת חן - נמלכתי ועניתי לו, כן הדבר הנני נכדו של הרבי

מהר"ש מליובאוויטש.

פני

האיש אדמו משמעו את תשובתי ודמעות נראו בעיניו, ובלי דבר חזר לשולחנו, קרא למלצר

ושילם לו, וילך מבלי לגמור את סעודתו.

בשעה

אחת עשרה בלילה הגיע המסע לתחנת פרנקפורט ד'מיין, מקום שם עמד כשעה קלה, ירדתי מן

המרכבה לשאוף מעט אויר צח, ראיתי והנה האיש האמור הולך לקראתי, קרב אלי ואמר

שברצונו לספר לי עניין נפלא, ומייד בא לידי התרגשות גדולה ודמעות החלו נושרות

מעיניו עד שלא יכול לדבר, בין כה וכה הגיע מועד לכת המסע, עליתי על מרכבתי והוא

עלה על מרכבתו.

בבקר

השכם באנו לברלין, כשירדתי מן המרכבה לשאוף אויר, ועוד הפעם קרב אלי האיש ויברכני

בברכת צפרא טבא ויתאונן כי כל הלילה לא נתן תנומה לעפעפיו.

בצאת

המסע מברלין עמדתי להתפלל - לפני זה לא הייתה אפשרות להתפלל כי עדין לא האיר היום -

ובטרם כליתי את תפילתי, והנה משרת המרכבה נכנס אל תאי באומרו שאחד הנוסעים מבקש

רשות להכנס אלי, עניתי שיבקש סליחתו וימסור לו שיוכל להכנס כעבור חצי שעה.

בבוא

המועד נכנס ויבקש סליחתי על שהפריע לי ויאמר עודני בהתרגשות גדולה כזו שאין בכוחי

לדבר, ויבכה בקול, דבר שפעל עלי רושם עז.

איש

כבן חמישים ויותר, לבוש כאחד ממרומי עם הארץ, מגולח ושפמו עשוי בפנים יפות

ומסבירות ופתאום יכסה בידיו את פניו ופורץ בבכי תמרורים באין אומר ודברים.

באתי

במבוכה ולא ידעתי אם להרגיעו. כעבור רגעים אחדים התחיל לדבר בקול רועד "עשו

לי טובה נפשית, הלוו לי התפילין שלכם".

לא

האמנתי לשמע אזני כי מבקש הוא לעשות אתו חסד להשאיל לו התפילין שלי, לא הספקתי

לשאלו עוד הפעם ויוסף לומר "אח, אבי שבשמים! אינני זוכר כבר כמה שנים לא הנחתי

תפילין", ויבכה מאין הפוגות.

פתחתי

את ילקוטי, הוצאתי תפילין דרש"י וסידור ומסרתי לו ואמרתי שהוא יכול להתפלל

בתאי, יצאתי מהתא כדי שלא להפריע לו מלשפוך את נפשו לפני ה'.

שעה

ארוכה האריך בתפלתו, בגמרו להתפלל נכנסתי לתאי והחזיר לי את התפילין בתודה רבה

ויבקש להלוות לו הסידור, והבנתי שהוא רוצה לומר תהילים, וגם שיהי' לו במה להתפלל

תפלת מנחה, וילך לו למרכבתו מבלי לומר מי הוא.

הבנתי

שאיזו מהפכה נפשית עברה בקרב איש זה אבל מי האיש ומה אירע אתו - לא ידעתי.

בשעה

שלש אחרי הצהרים בא שנית משרת המרכבה ויאמר שאותו נוסע שבקרני בבקר מבקש את רשות

הכניסה, הרשתי ונכנס, פניו היו חיוורים ועצבות נסוכה עליהם ובקול לחישה כאחד חולה

התחיל לדבר:

שמי

י. בנו של אחד מחסידי אבי אביכם, ור' ליב הי' שמו לבית מ. יליד העיר ש. בילדותי

ונערותי למדתי ב"חדר" אצל מלמדים טובים, חסידים ואנשי מעשה, ובבית אבי

היו מתקבצים החסידים בכל יומא דפגרא וכמובן שאני הייתי בין עשרת הראשונים.

באחת

השנים העתיק אבי את משכנו מעיר ש. לעיר פטרבורג, ואם אמנם גם שם יסד את ביתו על

יסודות התורה ודרכי החסידות, גם שם היו החסידים רגילים לבקר את ביתו, אבל בני

השכנים שגרו בשכנותנו משכו את לבבי לעשות כמעשיהם.

באחד

הימים בשלהי דקייטא, בהיותינו בנאות דשא סביבות העיר פ. אמר לי אבי שבנסיעתו לראש

השנה הבא לליובאוויטש, בדעתו לקחת גם אותי.

כבן

ט"ו שנים הייתי אז, וכבר הספקתי לטעום מחיי הנוער אשר סבבוני שאינם רוצים לשים

מעצור לרוח תאוותם, ומובן שרצון אבי לקחתני לליובאוויטש לא הסב לי עונג רב.

בא

מועד ואבי ואתו שנים מבני החסידים נוסעים לליובאוויטש וגם אני עמהם, גם מבני משפחת

א.א.וט. הנודעים בקרב החסידים נסעו כעשר איש, ועוד כחמשה ששה נוסעים על חשבונם של

האחים הגבירים ק. הנוסעים גם הם לליובאוויטש.

ראות

פני סבכם הרבי, פעל עלי רושם שאין באפשרותי לספרו בדברים, וכשנכנסתי אליו יחד עם

אבי ברכני בברכה מפורשת להצליח בכל אשר אעשה ושאזכור שהנני יהודי, כי הסביבה שאני

נמצא בה מסוכנת היא.

משך

זמן רב - אחרי שובנו לביתנו לפטרבורג - מנעני רושם היותי בליובאוויטש מלהתרועע עם

בני שכנינו הנכרים, ואפילו בימי חגיהם לא לקחתי חלק - לתמהונם הגדול - בשמחתם

ובמשחקים שערכו, כדרכי בשנים הקודמות. וכך זה נמשך עד בא הקיץ, מועד צאתנו לנאות

דשא.

רוסטוב-דאן,

ג' כ"ב תמוז ע"ח - היום סיפר לי ז. ז. שזה עתה בא מפטרבורג

מנהל הבנק הסיבירסקי מר ס. סיפר לו שמר י. מ. באמסטרדם, גם עלה בידו להעביר לשם את

כל הונו במזומן ושטרות ורכושו הרב בזהב ובאבנים טובות.

ברלין,

ד' ו' כסלו תרפ"ח - מלון קייזערהאף, חדר תע"ב.

היום

בישבי בפרוזדור המלון עם חתני רש"ג שי' קרב אלי איש שיבה ויתן לי שלום בשמחה

רבה, ויתמה שלא הכרתיו, בו אבל לא יכולתי להכירו.

האם

לא תזכרו - אמר אלי - כשנסענו יחד מפריז לפטרבורג, וכרגע עבר ברעיוני כל המחזה

ההוא.

יכול

אני להתנצל - אמרתי לו - באותה התנצלות שאחי יוסף לא הכירו את יוסף.

כן

- נענה ואמר - אבל לבד הזקן גם שאר ארחות חיי מתאימים למה שציווני סבכם הצדיק זי"ע

ויספר לי את הנעשה אתו, שהסתדר באמסטרדם וחי חיי מנוחה חיים דתיים באין מפריע.

ניו-יארק,

ד' י"ז מרחשון תר"ץ - היום ביקר אותי מר ח. כ. מאמסטרדם

ובהמשך השיחה סיפר לי שכמה ממכירינו בפטרבורג הסתדרו שם, וירבה לדבר בשבחו של מר

י. מ. בגודל פזרנו לצדקה והחזקת תלמידי חכמים.

ווארשא,

ה' י"ז טבת צ"ד - היום שמעתי ממר ל. ל. שמר י. מ. חלוש

בבריאותו באמסטרדם, בא לבית הכנסת רק בשבתות, אבל ביתו פתוח לרווחה לתלמידי חכמים,

לא האמנתי - אמר לי מר ל. ל. - כי י. מ. ישתנה כל כך. הנני זוכר שבביתנו לא היו

רוצים להזכיר את שמו מפני רוע מעלליו, וכיום אפשר לומר עליו צדיק.

מאריענבאד,

ה' ז' אלול צ"ה - היום שמעתי שבחדש סיון העבר נפטר י. מ.

אחרי מחלה ממושכה, תנצב"ה.

תרפ"ז

יהודי

גרמניה למען הרבי

פרק

מיוחד במערכת קשריו של הרבי הריי"צ עם יהודי גרמניה ועסקניה, היה בפעילותם

לשחרורו לאחר מאסרו בלנינגראד על ידי הג.פ.או. בט"ו סיון תרפ"ז. וכך

מסופר בעניין זה ב"ספר התולדות" לאדמו"ר הריי"צ (חלק ג עמוד

205):

הועד

המיוחד שטיפל בהשתדלות לשחרור הרבי, החליט להימנע מכל פניה אל גורמים מדיניים

וציבוריים שמחוץ לרוסיה, מחשש שלא לסבך את המצב. ברם, דבר מאסרו של הרבי נודע

בעולם הגדול ממקורות פרטיים. מברקים ומכתבים רבים השואלים לשלומו של הרבי, נתקבלו

בחוגים הקשורים אל הרבי, מארצות רבות, מאנגליה, גרמניה, צרפת, ארצות הברית, ארץ

ישראל ומהארצות הסקנדינביות. אולם, כל אלה נשארו ללא מענה, מתוך הנימוק האמור שלא

ייראה הדבר בעיני השלטון הסובייטי כניהול תעמולה בחוץ לארץ נגד ברית המועצות.

היהדות

העולמית החלה בפעולות להצלת הרבי על דעת עצמה.

ביחוד

עמלו יהודי גרמניה. הרב ד"ר מאיר הילדסהיימר, רבה החרדי של ברלין, וד"ר

ליאו בק, הרבינר הרפורמי, פנו אל ד"ר אוסקר קוהן, יהודי שהיה ציר בבונדסטאג

הגרמני מטעם המפלגה הסוציאליסטית והשתייך גם ל"פועלי ציון", ובקשו את

עזרתו להצלת הרבי.

ד"ר

אוסקר קוהן התגייס מיד לעבודת ההצלה. התראה עם ד"ר שטרזמן שר החוץ הגרמני

ויחד עם הרב הילדסהיימר והרבינר ד"ר בק התראה עם מר וויסמן סגן הרייכס-קנצלר

הגרמני.

מר

וויסמן הבטיח לעשות ככל אשר ביכולתו להצלת הרבי, והפעיל את יחסיו הידידותיים עם

הציר הסובייטי בברלין מר קרסטינסקי, הציע בפניו את פרשת מאסרו של הרבי ובקשו לפעול

לשחרורו.

תשובתו

של קרסטינסקי אל סגל הרייכס-קנצלר הגרמני, הייתה:

"הנני משוכנע, שהממשלה הסובייטית לא הייתה

מעוניינת במאסרו של הרבי. אני רואה בכל הפרשה, פעולת נקם בלבד מצד ה'יבסקציה' נגד

הרבי הפועל בענייני הדת. לדעתי אין לממשלה הסובייטית כל עניין במאסרו של הרבי.

ומאמין אני שאפשר יהיה להסביר את כל העניין בפני הממשלה ואני מצדי אנצל את כל

האמצעים שברשותי לעשות זאת ולעזור לשחרורו של הרבי".

ואכן,

קרסטינסקי לא השהה ביצוע הבטחתו ופנה מיד למוסקבה בעניין זה.

השתדלותם

של יהודי גרמניה, בתוך ההשתדלות הכללית לשחרור הרבי, הביאה לביטול מאסרו של הרבי

הריי"צ. בג' בתמוז הודיעו לרבי כי הגזר דין מוות שהוטל עליו הומתק לגלות

בקוסטרומה, ובי"ב תמוז התבשר כי הוא יוצא לחופשי.

'כתב

רבנות' לריי"צ מקהילת פרנקפורט

לאחר

שחרורו חזר הרבי לביתו שבלנינגרד, אולם ברור היה כי הג.פ.או. הלנינגרדית לא תשקוט

ולא תנוח מלנקום ברבי.

באותם

ימים הופיע בעיתון היבסקי "עמעס" מאמר חריף נגד הרבי בדרישה לאסרו.

הגלוהו לירכתי סיביר! - קרא ה"עמעס". כמובן, לולב, נחמנסון ומסינג -

אנשי ה"ייבסקציה" - לא נחו ולא

שקטו: הנשמע כזאת, רב מורד אור, בארץ הסובייטים וידו על העליונה...

אין

מוצא, הרבי מוכרח לעזוב את לנינגרד. הרבי עבר לגור בכפר מלחובקה, הנמצא במרחק חצי

שעה נסיעה ממוסקבה.

כל

הנסיבות הוכיחו שעל הרבי לעזוב את רוסיה, כל רגע עלול היה להיאסר שנית. לולב

ונחמנסון לטשו עליו עין. הייתה רק דרך אחת: לעזוב את רוסיה. ברם, איך? היתכן? כלום

יותן הרשיון?

הרב

הילדסהיימר וד"ר ליאו בק מברלין פנו שוב אל סגן הרייכס-קנצלר הגרמני השר

וויסמן. סגן הנשיא דיבר שוב עם הציר הרוסי בברלין קרסטינסקי. וקרסטינסקי הבטיח שוב

להשפיע על מוסקבה. אך ברור היה כי סתם שתדלנות לא תועיל פה, אלא אם תימצא סיבה

מיוחדת.

והסיבה

נמצאה:

עדת

החרדים בפרנקפורט שלחה 'כתב רבנות' לרבי לכהן במשרת הרבנות בקהילתם. ד"ר

אוסקר קוהן, החבר הסוציאליסטי של הבונדסטאג, הודיע שיש לו ידידים רבים במיניסטריון

הסובייטי והמכיר היטב את הקומיסר לענייני חוץ צ'יצ'ירין - קבל על עצמו להביא

לרוסיה את כתב הרבנות ולהשפיע במוסקבה על חוגי השלטון להרשות לרבי לצאת את רוסיה.

לד"ר

אוסקר קוהן הייתה זכות מיוחדת בענייני הממשלה הסובייטית. שנים קודם לכן, בתקופה

שלפני מהפכת אוקטובר, נמצא לנין מחוץ לרוסיה ונאסר פעם. ד"ר אוסקר קוהן שהיה

עורך דין במקצועו השתדל אז לטובתו של לנין. כעת בא קוהן להשתדל בפני המנהיגים

הסובייטים לטובתו של הרבי.

בפעילות

זו עסקו ציר הסיים הלטבי הרב מרדכי דובין, וכן הד"ר אוסקר קוהן, וכל אחד

השתדל כפי דרכו.

ד"ר

אוסקר קוהן, מכרו האישי של צ'יצ'ירין, נשא ונתן אתו ועם פקיד בכיר במשרד החוץ

הסובייטי, רוטשטיין שמו, גם הוא יהודי, וגם פה התשובה הייתה: לא.

ציר

הסיים דובין נפגש שנית עם ראש המחלקה הבאלטית, היהודי הפולני דוברוניצקי, בבקשו

להרשות את יציאתו של הרבי לריגה. וזה ניסה שוב להשיב את פניו ריקם. ואז יצא רבי

מרדכי דובין בתביעה:

"אתם

רוצים שאנו וידידינו נעזור לכם בחתימת החוזה המסחרי עם ארצינו. וכשבאים אנו אליכם

בבקשת טובה - אתם משיבים את פנינו ריקם. אנו רוצים את הרבי מליובאוויטש בתור רב.

הקהילה היהודית בבירתינו ריגה רוצה בו כרב, ואתם אינכם מרשים לו לצאת את רוסיה.

בינתיים באה לרבי הזמנה נוספת מיהודי גרמניה הרוצים גם הם אותו כרב. יכול להיות שהרבי

ירצה יותר לנסוע לגרמניה ויתכן גם שתתנו לו הרשות לכך. הרי עלי לומר לכם גלוי שתעוררו

בזה את רוגזה של יהדות לטביה, שתאבד את אשר תאבה נפשם לראות את הרבי מוכתר בכתר

הרבנות הריגאית. ורוגזה זה יזיק למשא ומתן שלכם בעניין החוזה".

הפקיד

דוברוניצקי שהיה בעצמו יהודי, לא נבהל גם מדבריו אלה, ולא נענה לבקשתו.

בינתיים

הגיע למוסקבה, הציר הסובייטי במדינת לטביה, לדון בענייני המשא ומתן עם לטביה. והוא

רמז לשולחיו כי הצלחת העניין תלויה במדה מרובה ביהודים, ומשום כך אסור להרגיזם.

גם

הציר הלאטבי במוסקבה סייע לרב מרדכי דובין. הוא הפגיש אותו עם הפקידים הבכירים

במשרד החוץ הסובייטי בסעודה מיוחדת שערך לצורך זה בבית הצירות הלאטבית.

ב י' מנחם אב תרפ"ז כתב הרב דובין אל הרב מאיר הילדסהיימר בעניין זה

(המכתב במקורו נכתב בגרמנית, ותרגומו ללה"ק מופיע באגרות קודש להריי"צ,

כרך יא עמוד פח, בהוספה לאגרת ג'תתיא):

"בקשר לקבלת ויזה (בוודאות) לאדמו"ר

מליובאוויטש ללטביה הדרוש לקבלת רישיון יציאה, אינו ברור אם כתב רבנות נחשב למסמך

רשמי בממשלה או רק כחוזה עם נציגי בית הכנסת. אולי אפשר לקבל רישיון נסיעה בלי כתב

(רבנות) רק כביקור לידידים או להבראה. בכל אופן לנקוט מיד בצעדים שיאפשרו את

יציאתו לפני זמן הנסיעה.

בבקשה להבריק לריגא".

תרפ"ח

מכתב

הוקרה לרב הילדסהיימר

בחסדי

ה' השתדלנות ליציאת הרבי נשאה פרי, ובכ"ה בתשרי תרפ"ח יצא הרבי את רוסיה

והגיע לריגה.

יומיים

לאחר שהרבי הגיע לריגה, כתב בכ"ז תשרי אגרת תודה והוקרה אל "כבוד ידידי

עוז הרב הנכבד המפורסם בכל קצווי תבל ברוב פאר והדר מדות נשגבות גזע תרשישים,

אי"א מוהר"ר מאיר נ"י, לבית הילדעסהיימער", בו מודה לו הרבי על

פעלו למען שחרורו מבית האסורים (אגרת שמב, אגרות קודש שלו כרך ב עמוד א):

אין מלה בלשוני, אשר אוכל לתאר את גודל תודתי

תודת בני ביתי, ותודת רבבות אלפי אחינו בני ישראל, יחיו, לרום כבוד ידידי על הטוב

והחסד, והידידות הטהורה והבהירה אשר הואיל רום כבודו בעדינת לבו הט' לעשות אתי

עמי, עם בני ביתי, ועם כלל אחינו בני ישראל יחיו. בעת ישבי - ל"ע - במצור

ובמצוק, לחוץ ודחוק תחת שמירת דלתי ברזל ובריח, אנשי חיל מזוינים בבית האסורים הכי

קשה ברחוב שפאליערני, והודו לד' כי טוב על הגאולה אשר פדה [ד' את] נפשי.

האלוקים ברוב חסדו, בחר ברום כבוד ידידי להיות

למלאך הגאולה, ותקוותי [חזקה] כי למחי' שלחני האלוקים, להביא ולהמציא קוי אור וטל

תחי', לכל אחינו הנדכאים והנאנחים [תחת] יד הקשה של היעווסעקציא, הרומסת את התורה

והמצוה, וכל עדת ישראל, ברגל גאוה ובוז [להרים] קרן אחינו יחיו, יושבי מדינתנו על

ידי אמצעות ההסתדרות הנכונה בעבודת מלאכת יד, [קוסט]אר- אשר לא אפונה כי רום כבוד

ידידי, ואתו עמו שאר ידידינו היקרים והכי נעלים יחיו[. . .]ק הראוי בעבודה זו,

לטובת כלל אחב"י יחיו יושבי מדינתנו האדירה יע"א, ועינינו תחזינה

[בהרמת] קרן התורה וקרן אחב"י יחיו מנפש ועד בשר.

והנני ידידו עוז המקווה להתראות עם כבוד ידידי

בקרוב בשובע שמחות, הדורש שלום כבוד ידידי מוקירו ומכבדו כערכו הנשא המברכו...

אגרת

ברכה לריי"צ מאגו"י בגרמניה

בראש-חודש

חשון תרפ"ח, שגרו הרב פנחס הכהן והר"ר אליקים וולף מכתב ברכה לרבי הריי"צ

לרגל צאתו את רוסיה:

אל כבוד הרב הגאון והצדיק יסו"ע עמוד הימיני

נהורא מעליא אספקלריא המאירה, כבקש"ת האדמו"ר שליט"א מליובאוויטץ, ריגה.

שמחתנו עברה כל גבול בקראנו מעל גבי העיתונים את

הידיעה המשמחת כי כב"ק הגיע לריגה בשלום ובשלוה והננו להביע לכב"ק בשם

אגודת ישראל העולמית את שמחתנו הרבה שעלתה להיהדות החרדית לראות את כב"ק

במקום מנוחה, ובעיר זו הננו מקוים לראות את כב"ק מרביץ תורה ברבים כפי יד

שכלו ורצונו הכביר הטוב עליו.

בתקווה שכב"ק מצא הפעם כר נרחב לעבודתו

הקדושה והנשגבה ובזה לעשות את עיר הבירה ריגה למרכז של תורה וחסידות בעד היהדות

החרדית בהארצות שבסביבת לטביא, הננו חותמים בכל חרדת הקודש מול כב"ק -

(חתימותיהם של הר"ר פנחס הכהן ושל הר"ר

אליקים וולף)

על

מכתבם זה, השיב להם הרבי הריי"צ בז' מר-חשוון תרפ"ח:

כבוד ידידי עוז הרב הנעלה והכי נכבד, המשכיל

הנודע, בעל מדות תרומיות, איש ירא ה', מוהר"ר פנחס נ"י הכהן, וכבוד

ידידי הנכבד החכם הנודע אי"א מוהר"ר וואלף נ"י

אחדשה"ט!

באהבה קראתי ברכתם הט' הפרטית והכללית בשם אגודת

ישראל, לרגלי בואי הנה, ותקוותם החזקה כי יאמצני השי"ת ללכת בהדרך הסלולה אשר

סללו הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוק"ל נבג"מ זי"ע, להאיר

מחשכי ארץ, באור תורה תמימה, במסורת אבות קדושים, להתעורר ולעורר להלהיב לב ישראל

לעבודת השי"ת בתורה תפלה ודרכי חיים, בחיי התורה והמצוה.

והיו ברכה ושלום כאו"נ וידידם הדו"ש

מוקירם ומכבדם כערכם הרם.

ביקור

הרב הילדסהיימר אצל הרבי, למען יהדות רוסיה

עם

הגיעו לריגה, לא פנה הרבי לענייניו הפרטיים, ומבלי להתחשב עם בריאותו החלושה, ועוד

לפני שהספיק לשכור דירה, בהיותו במלון - החל בפעילות ענפה לטובת היהודים שברוסיה.

בימים

כ"א-כ"ב מרחשוון כינס הרבי במלונו אסיפה עם אחדים מגדולי הרבנים וחשובי

העסקנים, בה דובר אודות הטבת מצבם הרוחני והכלכלי של היהודים ברוסיה, ולמטרה זו

ייסד הרבי לשכה מיוחדת.

על

אסיפה זו כותב הרבי הריי"צ במכתב מכ"ה חשוון:

"סיבת אי תשובתי תומ"י על מכתב כב',

לפי שהייתי טרוד בהכנסת אורחים שבאו לפה בשבוע העבר, הגאון דרוגאצוב שליט"א

והחכם הכולל הנודע בכל מרחבי איראפא הד"ר הילדעסהיימער.

וכשלושה ימים ישבנו בשיחות נעימות בחידושי תורה,

ויתן השי"ת להשמיע ולשמוע אך טוב בגו"ר"...

ובמכתב

נוסף, מכ"ז חשוון, כותב הרבי:

"...אמנם הייתי טרוד בהכנסת אורחים

הרה"ג מרוגאצוב שליט"א והחכם הנודע הרב ד"ר הילדעסהיימער שי', אשר

באו להשתעשע בחידושי תורה בפלפולים ארוכים, אשר ישבו כשלושה ימים והם נוגעים הלכה

למעשה..."

מפגש

עם עסקנים בברלין למען יהדות רוסיה

בכ"ז

חשוון שכר הרבי דירה בריגה, ובו ביום נסע לברלין עם חתנו הרב שמריהו גורארי,

לפגישה עם רבנים ועסקנים. הנושא המרכזי בפגישה זו היה תקציב הדזוינט לעבודת וועד

הרבנים שברוסיה שבראשות הרבי.

יש

לשער, שהרבי הריי"צ הכין בשהותו בברלין גם את בואו לברלין של המיועד להיות

חתנו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שהגיעה למקום במשך החודש שלאחר מכן.

על

מפגש זה, כתב הרבי הריי"צ מברלין לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, בערב ראש

חודש כסלו, במכתב אל "ש"ב הנכבד מר מנחם מענדיל שי'":

"הנסיעה היתה ת"ל בטוב. היום בוקר

התראיתי עם הד"ר ראָזין, נוכחתי לדעת כי ההתראות היתה נחוצה ביותר באופן כזה

דוקא. דברנו על אודות כל הענינים, המצב הכספי רופף הוא, אבל תקוותי חזקה כי

בעזה"י יהי' הכל מסודר. אחרי הדיבור והראיון כשתי שעות הוחלט אשר מחר בוקר

שעה חצי העשירית תהי' התוועדות בה ישתתפו הרב הילדעסהיימער, ד"ר ראזין,

ד"ר כהן חתני ר"ש שי' מר ריינין, ואני.

בבקשה למסור פ"ש לידידינו ר"מ שי'

דובין, ולספר לו ולמחות' הרממ"ג שי' מהאמור בזה.

והנני ש"ב הדו"ש ומברכך..."

עוד

על אזכורים לנסיעה זו, כותב הרבי הריי"צ ביו"ד כסלו תרפ"ח, לחסיד

ר' זלמן בזפלוב:

"בבואי מנסיעתי לבערלין - אשר שהיתי שמה

כששה ימים לרגלי עבודתי לטובת החזקת התורה והיהדות במדינתינו יע"א, יעזרנו

האלוקים וירחמנו האל הטוב - מצאתי את מכתבו..."

ובמכתב

נוסף מיו"ד כסלו, אל מר ברוך ריזיק, כותב הרבי במטרות נסיעתו לברלין:

"...ביום ההוא עשיתי מסעי לעיר בערלין, לשלם

ביקורי להרב הילדעסהיימער, ואגב לדרוש בעצת הרופאים, ובאתי חזרה ביום ד' בוקר

העבר".

"מלאכתי

בעבודת החזקת מוסדי התורה"

עוד

כותב הרבי על נסיעה זו לברלין שבועות אחדים לאחר מכן, בכ"ה כסלו, במכתב

הממוען אל "תלמידנו הכי נעלה הרה"ג וו"ח אי"א מוהר"ר

מרדכי זאב נ"י הכהן" [=גוטניק]:

"גם הייתי עמוס עבודה רבה לרגלי מהירת

נסיעתי ממדינתנו, ומבלי התחשב עם חלישות בריאותי - יחזקנו השי"ת וישלח לי

רפו"ש בקרוב - ועמל הדרך, לא נחתי ולא שקטתי, לעשות מלאכתי בעבודת החזקת

מוסדי התורה במדינתינו יע"א. וזה אשר הכריח את נסיעתי לבערלין להיפגש שם עם

מר ראזין יחי' ועוד מהעסקנים ע"ד אישור התקציב של תורה עבור המוסדות

יע"א".

על

פעולת נסיעה זו כותב הרבי עוד בד' תשרי תרפ"ט, אל הרב אלי' אהרן מילקוואסקי

מתל אביב:

"בתחלת כסלו נסענו אני וחתני הרר"ש שי'

לברלין, ואערכה שם אסיפה קטנה, ובה השתתפו גם האדונים הנכבדים והחכמים הנודעים מר

כהן ומר ראזין, ואחרי אשר שניים הללו התדברו בטעלעג' עם ההנהלה בנויארק, הוחלט כי

עד ינואר יתנו, אבל מיאנואר והלאה ספק גדול הוא, ובכל אופן מזהירים המה בי בתור

יו"ר ועד הרבנים אשר אודיע לועד הרבנים שליט"א כי הדזוינט לא יכול

להמשיך עבודתו הלאה..."

ועוד

אנו למדים על ביקור זה, מאגרת מי"ט אייר תרפ"ח, בו כותב אדמו"ר

הריי"צ:

...לפלא גדול גם צער רב על אשר לא קבלתי מכ'

ידידי שום מכתבים בכל משך העת. ולמורת רוחי בהיותי בברלין בר"ח כסלו העבר הנה

בתחילה לא חשבתי להתמהמה שם רק יום או יומיים ואחר-כך התעכבתי כארבעה ימים ולולא

ידעתי בתחילה כי כה יהי' הייתי מודיע לידידי ואפשר הי' יכול לבוא ולהתראות.

על

מפגש מעניין בביקור הריי"צ בברלין, הובא לעיל מרשימותיו של הרבי הריי"צ:

ברלין,

ד', ו' כסלו, תרפ"ח. מלון קייזערהאף, חדר תע"ב.

היום

ביושבי בפרוזדור המלון עם חתני רש"ג שי' קרב אלי איש שיבה ויתן לי שלום בשמחה

רבה, ויתמה שלא הכרתיו, הסתכלתי בו אבל לא יכולתי להכירו. האם לא תזכרו - אמר אלי

- כאשר נסענו יחדו מפאריז לפטרבורג, וכרגע עבר ברעיוני כל המחזה ההוא...

פגישה

עם סגן הרייכס-קנצלר הגרמני

סיבה נוספת הייתה לביקור הרבי בברלין -

מפגש עם סגן הרייכס-קנצלר, מר ווייסמן, להודות לו על השתדלותו למען צאתו את רוסיה.

כפי שסופר לעיל, מר ווייסמן פעל לצאתו

של הרבי בהשתדלותו של מרדכי דובין, ליאו בק, מאיר הילדסהיימר, וכעת הרבי נפגש עמו

בברלין.

על פגישה זו אנו למדים ממכתב הרבי הריי"צ

לחתנו, מיו"ד שבט תרצ"ב, בו כותב: "בהיותי בחורף תרפ"ח

בבערלין בביקור אצל השר וייסמאן להודות לו על חסדו בהשתדלותו עבורנו כידוע, הי'

ראוי להזכיר לו בקשה זו"...

בקשת

סיוע מהרב הילדסהיימר

במוצאי שבת כ"ח טבת תרפ"ח,

כתב הרבי עוד אל "ידידי עוז, וידיד ישראל, הרב המפורסם מוה"ר מאיר שי'"

הילדסהיימר, בעניין שליחות חתנו הרש"ג שנסע לברלין בעניין העזר ליהודי רוסיה

(אגרת ד'תרעח*, אגרות קודש שלו כרך יג עמוד קכח):

מלאתי את ידי חתני הנכבד מר גורארי' שי' לנסוע

לברלין להתיישב על דבר הענינים העומדים על הפרק, כפי אשר יבאר לכבוד ידידי, ואפשר

הדבר אשר ימצאו לנכון לעשות איזה נסיעות בענין זה, ידי תכון עמם לטובה ולברכה

ויצליחו.

והנני ידידו הדו"ש ברגשי יקר...

"כאשר

היתום בוכה אין איש רואה"

בחודש

אלול תרפ"ח עשה הרבי הריי"צ נסיעה נוספת לברלין, בקשר עם פעולות העזרה

ליהודי רוסיה.

תוכנית

הנסיעה לברלין עלתה כבר בראשית הקיץ, כפי שכותב הרבי להר"ר אליקים וולף כבר

בי"ט אייר (אגרת שפא, אג"ק שלו חלק ב עמוד סג): "בדבר נסיעתי

למדינת אשכנז חושב הנני כי במשך הקיץ אהי' אי"ה בברלין . .".

ביום

ראשון י"ז אלול תרפ"ח, כתב הרבי הריי"צ, מברלין, אל המיועד להיות חתנו

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שהיה אותה עת בריגה, בעניין נסיעה זו:

אל המיול"ח הנכבד והנעלה, מר מנחם מענדיל

יחי'

שלום וברכה.

תוכן ומטרת כתבי זה לשלוח לו פרישת שלום וברכה

מרובה.

בענייני נסיעתי, יארכו הדברים בכתב ועל כן אניחם

לדבר בהם בהתראתינו צלחה.

עניני רוסיא קרובים הם ללב כל אחד רק לדבר בהם,

ועדיין לא מצאתי את אשר יגע העניין בנקודת לבבו על מנת לעשות, אבל מקוה הנני כי

נסיעתי זו תביא תועלת בעזרתו ית', ובהכרה גמורה עלי להגיד, כי אחינו היושבים בדוד

הצרות וסיר התלאות, יתומים הם.

בטח שמעת אומרים, כאשר היתום אוכל הכל רואים,

וכאשר היתום בוכה אין איש רואה, ואין שם לבו.

בימי הרחמים האלה, ירחם ד' את עמו ואת עדתו מנפש

ועד בשר.

והנני המיול"ח הדו"ש, מברכו

בכוח"ט..."

על

נסיעה זו באלול תרפ"ח, ועל המשתתפים בפגישות עם הרבי, כותב הרבי בד' תשרי

תרפ"ט, במכתב אל הרב אלי' אהרן מילקוואסקי מתל אביב:

"בחצי לחודש אלול העבר עשינו מסעינו לברלין,

ונתוועד שמה הרב הנודע והמפורסם לשבח ותהלה על גודל התעסקותו לטובת החזקת לומדי

תורה הר"ר אהרן שי' טייטלבוים היו"ר של הסענטר רליף וחבר ועד ההנהלה של

הדזונט, הרב הילדסהיימר, מר כהן, מר ראזין, לדבר על דבר התמיכה של הדזונט בעתיד,

כי כפי אמירתם על שנה הבע"ל תרפ"ט לא יתנו עוד תמיכה לעניני תורה

באירופא..."

עוד

על נסיעה זו כותב הרבי בה' תשרי תרפ"ט: "סוף דבר בחצי אלול העבר הייתי

ימים אחדים בברלין, ויתן השי"ת ויביא אותו התועלת אשר ראוי לבוא".

בהמשך

לביקור באלול תרפ"ח, כותב הרבי בי"ט שבט תרפ"ט אל הר"ר אהרן טייטלבוים,

מניו יורק, שהיה בין אלו שהרבי נפגש עמם בברלין:

"לפני שבועיים קבלתי מאת ידידי . . טעג'

האומרת: "ע"ד התקציב אין תקוה".

...בישבנו יחד בברלין באלול העבר לא ראה איש, ענן

כבד כזה ולא עלה על לב איש, אשר לפתע פתאום ישב העמוד התומך הלזה, כי האפשר הדבר

אשר יחרץ משפט נורא כזה, מבלי תת זמן משך שנה לכל הפחות, למצוא דרך ומבוא איך

להחזיק מעמד את אשר נבנה ונעשה עד כה..."

מפגש

עם הרב מאיר מונק

בהיותו

בברלין נפגש הרבי הריי"צ גם עם הרב מאיר מונק, מראשי הקהילה החרדית "עדת

ישראל בברלין".

על

מפגש זה אנו למדים מאיגרת ששיגר אליו הרבי בכ"ד תשרי תרפ"ט, בו מבקש

ממנו סיוע בתרגום מאמרי חסידות ללשון אשכנז.

הרבי

פותח את האגרת בדברים אלו: "מאוד נהניתי מההתראות עם כבודו פנים בפנים, את

שמעו הטוב שמעתי עוד מקודם - אבל אינו דומה שמיעה לראיית פנים, והנני נותן לכבודו

את ברכתי כי ימלא השי"ת את משאלות לבבו לשקוד ולהגות בתורה מתוך הרחבה לטובה

ולברכה"...

המכתב

במלואו מופיע להלן , בפרק "חיזוק היהדות והפצת המעיינות בגרמניה" - הפצת

חסידות בקרב יהודי גרמניה.

תרפ"ט

עזר

ליהודי רוסיה

כפי

שהובא לעיל, אחד העניינים שאדמו"ר הריי"צ עסק בהם רבות בשנים שלאחר צאתו

את רוסיה, היה העזרה ליהודי רוסיה. אדמו"ר הריי"צ שלח מכתבי התעוררות

בנושא זה, ואף החליט לנסוע בעצמו לצורך זה לארצות-הברית לעודד את דעת הקהל

והמוסדות היהודיים לבוא לעזרת יהודי רוסיה.

עם

התקרב ימי חג הפסח תרפ"ט פנה אדמו"ר הריי"צ בקריאת עזרה לשלוח קמחא

דפסחא ליהודי רוסיה. הרבי יצא בקול קורא משותף עם גדולי הרבנים, אך השלטון

הסובייטי המשיך להערים קשיים על הפעילות.

בקשר

לכך נסע אדמו"ר הריי"צ לברלין בתחלת אדר שני תרפ"ט, כפי שכותב על

כך באגרת מז' אדר שני, לרב אליהו אהרן מילקאווסקי מתל אביב:

"בהיותי בשבוע העברה בברלין, בא אלי אחד

מהראויים להתחשב עמו, ויספר לי את אשר שמע כנ"ל בהיותו לא כבר (לרגלי עסקיו)

בפריז, וכי עושים תעמולה לנגד אל ועד הרבנים...

בברלין נוסד קומיטט מיוחד אשר לשם יבואו כל

הכספים, חושבים אנחנו אשר בעזהי"ת יתקבל כל"ה אלפים שקל, אבל עוד עבודה

רבה בזה..."

ובי"ב

אדר-שני כותב (אגרת תלג, אג"ק שלו חלק ב עמוד קסז), "הייתי במסעי לברלין

במשך כשמונה ימים".

בו'

ניסן כתב הרבי עוד אל הרב מילקאווסקי הנ"ל:

"אין לשכוח כי התחלת העבודה באפיית המצה

הייתה בבואי חזרה מברלין ער"ח אדר שני, כי עד בואי לברלין ריחפה עוד רוח קר

בכללית ענין זה ועוד טרם נעשו איזה סיכומים, ורק בברלין נוסד הקומיטט העולמי ונשלח

טעג' לכל מרחבי תבל ובעיקר לאמריקא, ועל-פי ידיעה טלגרפית מברלין צוויתי לעשות

חוזה עם כל האופים מצה תחת השגחת הרה"ג רמ"מ זאק שליט"א פה, ובחמשה

ימים נאפה יותר על חמשה ואגון..."

לאחר

שהרבי חזר בברלין נשאר בברלין חתנו של הרבי הרב שמרי' גורארי', שם עסק בזה יחד עם

הרב מאיר הילדסהיימר.

סקירת

הרב אלי' חיים אלטהויז

על

כל פעילות זו של הרבי בחורף תרפ"ט, מובא באריכות בסקירה הבאה, שנרשמה על ידי

הרה"ח ר' אלי' חיים אלטהויז הי"ד, והוגהה וחולקה לפרקים על ידי

אדמו"ר הריי"צ עצמו.

לפנינו

מובאים חלקים מסקירה זו, הנוגעים לנסיעות הרבי לברלין, ופעולתו בזה עם עסקני

אשכנז:

ראוי

הדבר, אשר אחינו שי' ידעו את כל מהלכי הענינים בעזרת אחים, לצרכי פסח, מחוללה,

יצירתה, והנוטלים חלק בעבודה זו.

בשבעה

עשר לחדש טבת העבר עשה כ"ק אדמו"ר שליט"א מועצה עם חתנו הר"ש

שי' גורארי' ועם ידידנו החסיד ובעל מעשים טובים מו"ה מרדכי שי' דובין, לחשוב

מחשבות ע"ד יצירת עזרה בעזה"י לצרכי אחינו שי' במדינת רוסיא.

הוחלט

אשר הר"מ שי' יבקר את ציר ממשלת רוסיא, ולשוחח אתו עמו ע"ד השגת רישיון

להכניס איזה ואַגאָנעס [=קרונות] קמח או מצה אפוי' בשביל העניים במדינת רוסיא.

הר"מ

שי' ביקר את הציר ביום ח"י טבת וישוחח אתו עמו בזה כשעה ארוכה, כי כל הדבר

הזה שייך הוא אל ציר המסחר, אשר על ידו יוכל להיעשות דבר כזה, ויבטחהו כי גם הוא

יהי' לעזר בכל האפשרי לו.

בעשרים

לחדש ביקרו חתנא דבי נשיאה הרש"ג שי' והר"מ שי' דובין את ציר המסחרי

וידברו אתו עמו בזה, כאמור, ויענה להם כי יבוא בכתובים על א[ו]דות זה עם המוסדות

הממשלה וכעבור כאיזה שבועות יוכל להגיד תשובה כללית בדבר הזה.

הזמן

המוגבל כאמור הגיע, ובעשרה לחדש שבט הרמ"ד והרש"ג יחיו בקרו את ציר

המסחר שקיבלם בסבר פנים, אבל מענה לא קבלו מאתו, באמרו כי על כתבו לא ענוהו, אמנם

כאשר עתה עושה מסעו למוסקבה, ושם ידע פשר דבר ובבואו יגיד מענה ברורה.

ב

בתוך

הזמן הזה בא כ"ק אדמו"ר שליט"א בכתובים עם הרה"ג הצדיק חפץ

חיים שליט"א והרה"ג ה"ר חיים עוזר שליט"א גרדזענסקי ועם הרב

ר' מאיר שי' הילדסהיימר מברלין, בהצעה מפורטת ומסודרת ע"ד סידור עזרה לצרכי

פסח בשביל יהודי רוסיא, ויבקשם להגיד חוות דעתם בזה.

כעבור

איזה ימים הביעו הסכמתם על כללות ההצעה עם אישור סדר ההסתדרות והתעמולה אשר סדר

כ"ק אדמו"ר שליט"א, ויבקשו לשלוח להם נוסח הקול קורא לחתום אותו.

כן

בא כ"ק שליט"א בכתובים עם הרבנים הגאונים המפורסמים היו"ר דאגוה"ר

[=דאגודת-הרבנים] דפולין, ליטא, לטביא, הרב הכולל [=הראשי] דצרפת, אנגליא, בעלגיא

עוד ועוד, אשר כולם ענו בחיוב, ובשמחה רבה הבטיחו לפעול ולעשות בזה.

ו[כ"ק

אדמו"ר] שליט"א והגה"צ החפץ חיים והגרח"ע שלחו טעג' [=מברק]

לאמעריקא לעשות שם ועד של עזרה.

ובעת

ההיא נדפס הקול קורא לעזרה לצרכי הפסח בשביל היהודים אזרחי רוסיא, חתום מכ"ק

אדמו"ר שליט"א, הגאונים המפורסמים חפץ חיים, הגרח"ע, הגרי"ל,

הגרא"ש הגרמ"ז שליט"א, ובכל המדינות בכל מדינה ומדינה נעשה ועד

מדיני בשביל דבר זה.

מאות

מכתבים יוצאים מאת המרכז לעבודה ותעמולה לצרכי אחינו יחיו.

...ביום

ההוא - י"ט אדר א' בא כ"ק אדמו"ר שליט"א בחלופי דברים ע"י

הטלפון עם הגרח"ע שי' ועם הר"מ הילדסהיימר, וביום א' בוקר נסע כ"ק

לברלין צלחה.

ובו

ביום, שהי' עש"ק קרא כ"ק ועידה מג' אופי מצה לידע תנאי ואופני האפי' וכל

הפרטים בזה.

ד

בהשני

ועידות שהיו בברלין ביום ב' ערב, יום ג' בקר, אשר בו השתתפו נוסף על נכבדי העסקנים

מברלין גם קרואים מלונדון, באזעל, ויען [=וינה], פראנקפורט, האמבורג, ווארשא ועוד,

ויחליטו: א) להכין תומ"י [=תיכף-ומיד] עשרה ואַגון [=קרונות] מצה אפוי', ב)

לסדר אוסף האמצעים הדרושים, ג) לפנות אל כל המדינות בבקשת עזר.

האסיפה

הביעה שבחה להמחולל של העזרה כ"ק אדמו"ר שליט"א על אומץ רוחו

הכבירה וימלאו את ידו לעשות ככל הדרוש לתועלת התעמולה, ויבחרו בהרב ר"מ

ד"ר הילדסהיימר וחתנו הרש"ג יחיו להיות לעוזריו בדבר זה.

ביום

ד' ביקרו הרש"ג והרב הילדסהיימר את ציר הממשלה הסוביטית בברלין לידע תוצאות

הרשיון, וזה האחרון הודיע להם כי ניתן רשיון להכניס 50 ואַגאָנעס מצה לרוסיא, ואשר

כל דבר השילוח נמסר על יד ציר המסחר בלטביא, להיות כי תנאי השילוח מחו"ל

לרוסיא, היותר טובים ונוחים היא המסה"ב [=המסילת-הברזל] ההולכת מלטביא.

עפ"י

הידיעה מברלין הנה ביום החמישי ביקר הר"מ שי' דובין את ציר המסחר בריגא, ויספר

לו ככל אשר הודיעוהו מברלין, ומה נשתומם השר דובין כי זה האחרון אינו יודע כל

מאומה, וברור מילולו כי לא קיבל שום ידיעה מהמוסדות במוסקבה בענין זה.

בשעה

השתים עשרה לילה באור ליום כ"ו אדר ראשון הודיע ר"מ שי' דובין את

כ"ק אדמו"ר שליט"א בברלין מפרטיות שיחתו עם ציר המסחר.

על

יסוד זה ביקרו הרש"ג והרב הילדסהיימר יחיו את מזכירו של הציר הסוביטי בברלין,

וזה האחרון הודיע להם כי הרשיון בטוח הוא, ואם הציר המסחרי בריגא עוד לא קיבלו בטח

יקבל אותו בעוד יומיים, וירא להם את המענה אשר התקבל לברלין כי הרשיון נשלח להציר

בריגא.

ה

במוצאי

ש"ק נסעו הרש"ג והר"ה יחיו לבלגיא בענין זה, וביום א' בקר נסע

כ"ק אדמו"ר שליט"א חזרה לפה ויבוא צלחה ביום ב' ער"ח אדר שני

בשעה 8 בקר...

כל

הכספים באו אל המרכז הכספי בברלין, וכל העבודה בשילוח הכ"ג ואַגאָנעס (ורק ה'

ואַגאָנעס נשלחו מאשכנז) והחבילות הי' בפה שהוא מרכז העבודה הן בשילוחי מכתבי

התעוררות, וטעג' של זירוז, והן בהכנת המצה והחבילות.

הגיעו

יותר על שני אלפי מכתבים עם אַדרעסן [=כתובות] של מבקשי חבילות קמח, וישבו אנשים

לסדר כל דבר על מקומו, ובס"ה נשלחו ה' אלפים תרפ"ט חבילות שיש עליהם ה'

אלפים תרפ"ט ראַספיסקעס מהפוסט [=קבלות מהדואר].

ואם

באתי לספר כל הנפלאות בחסדי השי"ת אשר ראינו בדבר זה בההצלחה למעלה מן דרך

הטבע בהשגת סכום מצה בשילוחם והילוכם שהגיעו ת"ל בכל המקומות בעתם ובזמנם

יהי' זה ספר שלם.

זהו

סדר העבודה בהלכות מצה וצרכי הפסח, בקיצור נמרץ ומצוה על כאו"א מאנ"ש

שי' לידע דבר זה ולהסבירו לפני כל מכיריו וידידיו.

עדותו

של ציר אגודת ישראל הרב יעקבזון

עדות

נוספת לפעילות של אדמו"ר הריי"צ בברלין באותו ביקור, מצוייה בפיו של הרב

בנימין-זאב יעקבזון, מצירי אגודת ישראל באירופה. תיאור זה מופיע בספרו של הרב

יעקבזון, "אשא דעי למרחוק" (פרק כב, עמוד קיז):

שולחתי

לריגה בניסן (או באדר) תרפ"ט - יתכן שאני טועה מעט בתאריך - להביא לכבוד

קדושת האדמו"ר רבי יוסף-יצחק שניאורסון זצ"ל, מליובאוויץ', את ברכותיה

של "אגודת-ישראל" העולמית, אחרי השנים הקשות שסבל ברוסיה הסובייטית.

האדמו"ר

מליובאוויץ': השם לבדו - מקסים, נושא השם, יורשו של "בעל התניא", היה אז

מנהיגה של היהדות החסידית בכל מדינות רוסיה, לבו הגדול של האדמו"ר ידע מרת

נפש אחינו בני ישראל הנחתים שם, יומם ולילה דאג את דאגתם, סבל את צערם וחשב, אמר

ועשה, כדי להקל את עולם הקשה והנורא. נסעתי לריגה דרך וינה ושם שמעתי מפעולה ענקית

שהרבי עשה לכלכל את אחינו ברוסיה לכבוד חג הפסח במצות; שמעתי זאת רק במקרה, אך

נעלם ממני מה שהרבי עשה בכל רגע ורגע לטובת אחינו. השפעת האדמו"ר, מסירות

נפשו, השתתפותו בצער בת עמנו - שומעים עובדים וחושבים שהן ...אגדות. כי כל מעשה

האיש המופלא הזה, היה גדול ונורא מאד מאד.

ואם

באים לפני האדמו"ר - פשוט הוא, לבבי הוא, כולו אהבה הוא, איש יחיד ומיוחד זה.

הוא מדבר אליך בחסד ובחיבה. רבע שעה אצל גאון וצדיק זה, יש בו ממש שכר ופיצוי שלם

עבור כל הצרות של ה"אגוד'ניק" - שם הכינוי שלנו, אשר חברינו בפולניה

הפכוהו לתואר של כבוד.

אחרי

ברכת-שלום לבבית, מדבר הרבי מיד על רוסיה ועל מבצע אספקת המצות, בשבחו את שיתוף

הפעולה של חוגים רחוקים ובמיוחד את זריזות ידידו הרב ד"ר מאיר הילדסהיימר

מברלין, אשר היה ידוע בריגה כמעט כמו אצלנו.

על

אחת משאלותיי, השיב לי הרבי: "כלל הוא אצלי, שלא להפריע ליהודים אף פעם; צריך

לחנך את היהודים!" (הלוואי היתה תשובה זו תמיד גם בפינו...) שאלת-שוא היא:

הרבי הנו "אגודאי"? הרבי הוא הבריח התיכון של חוג ענקי שתורתו אומנותו

ואמונתו, כל חסידיו וכל נושאי כליו פה בריגה הם אגודאים, מנהיגי

ה"אגודה".

האם

הרבי מרגיש טוב בריגה, העיר השמחה כל-כך שהרבי שוכן כבוד בה? שמעתי בחוגו: הרבי

מתגעגע תמיד לאחיו ברוסיה, לאחיו הנרדפים. שם חם לו, שם טוב לו, אך ריגה היא קרה, הנהר

הוא מלא קרח - - - והרבי בוער, בוער תמיד, כמו שנאמר: "אש תמיד תוקד על

המזבח"- - -

פעמים

שונות בא הרבי לברלין, ותמיד בענין אחיו ברוסיה. נקראתי, אפוא, ללוות את הרבי

בביקוריו אצל מנהיגים ומוסדות, ותמיד התפלאתי מדוע כיבדוני בתפקיד זה, אחרי שכל

העבודה הממשית נעשית על ידי ידידיו הרבנים מונק והילדסהיימר, בעוד שלי נותר רק

לרומם מעט את רוחו של הרבי בבדיחותי... כי הרבי היה תמיד שקוע במחשבות מעיקות ואף

רגע לא שכח את גורל חסידיו ברוסיה הרחוקה.

אף

בנסיעות הללו הראה הרבי פשטות למעלה מכל תיאור; לא שמעתי ממנו אף פעם בקשה אישית...

אגרת

תודה לרב הילדסהיימר

ב"י"ג ניסן, תרפ"ט,

ריגא, הילולא רבא של הוד כ"ק אאזמו"ר, אדמו"ר הרה"ק צמח צדק,

זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע", שיגר הרבי לרב הילדסהיימר מכתב תודה

והוקרה על פעילותו למען יהדות רוסיה. הרבי אף צירף למכתבו תשורה ייחודית, הקשורה

במיוחד לרב הילדסהיימר (אגרת תלו, אגרות קודש שלו חלק ב עמוד קעא):

כבוד ידידי עוז, הרב הנכבד, המפורסם בכל קצוי תבל

ברוב פאר והדר מדות נשגבות גזע תרשישים, אי"א מוהר"ר מאיר נ"י

המכונה ד"ר הילדעסהיימער

שלום וברכה!

בזה הנני לתת את תודתי לכבוד ידידי על השתתפותו

הכי גדולה, בדבר השגת האפשרות, להיות בעזרת אחינו יחיו אשר במדינת רוסיא, לשלוח

להם מצה, קמח של פסח, ועזרה בכסף מזומן, אשר בכל אלה הנה מלבד העזרה בפועל, החיו

את נפשם ועודדו את רוחם.

העבודה הגדולה הלזו, הראה לנו לדעת כי נשמת

ישראל, חי הוא למעלה מגבולות מדינות ושאיפת מפלגות, ותקוותי תאמצינו אשר עבודה זו

תהי' התחלה טובה לעזרת אחינו שי' בעניני תורה וצרכי הדת.

ולמזכרת אהבה וידידות נפשי הנני שולח לכבוד ידידי

כתב יד קדש, מכתב הוד כ"ק אאזמו"ר, הרה"ק איש האלקים גדול מרבן

שמו, רבי שמואל (אביו של אבא קדישא) זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, נשיאותו

היתה ניסן תרכ"ו עד תשרי תרמ"ג, שכתב לאחד החסידים הגדולים אשר בזמנו,

המפורסם בשם הלמדן והחסיד ר' שמואל דובער, נ"ע, אשר הי' לו רק בן יחיד,

ויברכהו כי יראה בשמחתן של נכדיו, וכן הי',

ומקרב לבי הנני לברך את כבוד ידידי בכל טוב מנפש

ועד בשר, וכבוד ידידי ורעייתו הכבודה תהי' יראו רוב נחת וגיל בבנם הנעלה והכי נכבד

יחי', ויקויים בהם האמור וראה בנים לבניך שלום על ישראל.

והנני ידידו עוז מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשא

ומברכם בחג כשר ושמח...

המסע

לארץ הקודש

בקיץ

אותה שנה עשה אדמו"ר הריי"צ את מסעו המפורסם לארץ הקודש, כאשר בדרכו הוא

עובר בברלין. דרך הנסיעה מפורטת באגרת מו' תמוז (אגרת תנא, אג"ק שלו ח"ב

עמ' קצד):

הננו

נוסעים בעזה"י ביום ג' כ"ב תמוז לבראנדיזי (דרך ברלין). בבראנדיזי

(איטליע) נהיה שבת-קודש פ' מטות-מסעי, וביום א' ז"ך תמוז נסע אי"ה עם

הספינה ההולכת לאלכסנדריאה, וביום ג' אי"ה נבא לשם צלחה, ביום ד' - ליפו.

ביום ה' - לעיר הקודש ירושלים תובב"א. באה"ק תובב"א, בדעתי

בעזה"י להתעכב כב' שבועות, ובערך ט"ו מנחם אב לנסע חזרה צלחה לצרפת

להאווער...".

באותם

ימים כבר התגוררו בברלין כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, וזוגתו הרבנית מרת חי'

מושקא, בתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שקיבלו את פני הרבי הריי"צ

בתחנת הרכבת בברלין.

וכך כותב הרבי הריי"צ ביומנו:

"ד, כג תמוז . . תפלה בוואגאן [קרון

הרכבת], קימה בשעה 6 בבוקר, בתנו מ[רת] חי' מושקא עם בעלה חתני רמ"מ פוגשים

אותנו על התחנה ברלין הראשונה.

בשעה 7,20 באים אנחנו למלון צענטראל חדר 236.

היום עבר בשיחה מעט, בתי תחי' חושבת לנסוע

בשבוע הבע"ל לריגא צלחה, וחתנינו שי' חפץ עוד להתמהמה כג' שבועות, כנראה אשר

מצבו הרע של אביו מחותני שי' מדכא אותו.

בערב בשעה עשר וחמישים מינוט נוסעים אנחנו לוויען

מרכבת שינה 88, מקומות 3/4, בנינו שי' מלווים אותנו . . ".

שהות

בגרמניה בחזור מהמסע לאה"ק

בדרכו

חזרה מארץ הקודש התעכב הרבי הריי"צ בבאדען שבגרמניה מיום ד' כ"ב מנחם-אב

עד יום שני ד' אלול.

ביום

שישי ב' דראש-חודש אלול הגיע לשם חתנו - כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו והרב

מנחם מענדל רוטשטיין.

ביום

שני ד' אלול עזב הריי"צ את גרמניה ונסע לפאריז, וכ"ק אדמו"ר נשיא

דורנו חזר לברלין.

ביום

רביעי ו' אלול נסע הרבי מפאריז להאווער, ומשם יצא בספינה לארצות הברית. הספינה

הגיעה לארצות-הברית בי"ב אלול, והריי"צ שהה שם קרוב לשנה, עד כ"א

תמוז תר"צ.

תר"צ

שהות

בברלין בחזרה מהמסע לארה"ב

בכ"ז

בתמוז תר"צ חזר הרבי הריי"צ מארצות-הברית לאירופה, והגיע לברלין.

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו וזוגתו הרבנית

נסעו לקבל את פניו בתחנת הרכבת, כמצויין ביומן הריי"צ מאותו יום: "ד.

כ"ז תמוז . . בשעה 4,30 לברלין, באים 6,30 מקבלים פנינו בנותינו חתני

הרמ"מ שי' . . ".

ובי"א אלול תר"ץ כותב הרבי הריי"צ

מברלין (אגרת תפו, אג"ק שלו חלק ב עמוד רנו):

"ת"ל נסיעתי על הים עברה בשלום,

ובאתי בשלום לברלין כ"ז תמוז העבר, אלא שהייתי חלש בבריאותי ועייף מעמל הדרך,

והרופאים פקדו עלי לנסוע לנוח על איזה שבועות, ונסעתי למאריענבאד ושהיתי שם כשלשה

שבועות רחצתי במעיינות הרפואה ונחתי, ות"ל הוטב מצבי ואני מרגיש עצמי יפה.

ואני עכשיו בברלין בדרך מסעי לביתי לריגא ואי"ה ביום הראשון הבא אני יוצא

לדרכי לביתי לריגא".

תשעה

באב תר"צ בברלין עם הריי"צ

ברשימות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ("רשימות

היומן" עמוד ז) נדפסה רשימה שכתב בברלין, מתאריך "מוצש"ק ט'

מנ"א ר"ץ. יהפך לשמחה, ברלין".

הייתי אצל כ"ק מו"ח אד"ש. שכב

על הספה. סיפר ע"ד אמירת ההפטרה בשבת ר"ח מנ"א (אם לאמר השמים כסאי

או שמעו). פעם אמר אדנ"ע "השמים כסאי", אבל כעבור שנים אחדות,

ואירע עוד הפעם שבת ר"ח מנ"א, ואמר "שמעו". ואמר אדנ"ע

שמתחרט על אשר מלפנים אמר "השמים כסאי".

שאלני, איך אתנהג בהנחת תפלין למחר. עניתי:

עפ"י המבואר בשו"ע, להניח במנחה. ויאמר לי שאניח בצנעא גם בבוקר (ובלבד

שלא ירגישו בדבר) תפלין דרש"י. וכן הי' נוהג אדנ"ע, להניח בחדרו שלא

יראו. ובעת שהתפללו - אמר תילים וכיו"ב.

פעמים רבות שאלוני - את כ"ק מו"ח

אד"ש - עד"ז, ולא גיליתי זה. הטלית - רק במנחה.

ראה את אדנ"ע לומד דא"ח בט' באב,

וכנראה למיגרס בעלמא. פעם אירע ערב ט' באב בש"ק. ואמר מאמר דא"ח, אחר

חצות היום. אלא שאז אמר עוד הפעם מאמר, שכבר אמרו, שכנראה לא הבינו אותו השומעים

כל צרכו, בפעם הא'.

ליל ט' באב כמעט שלא הי' אדנ"ע ישן כל

הלילה.

תר"צ

- תרצ"ג

במשך

שלוש השנים הבאות (אלול תר"צ-אלול תרצ"ג) ישב הרבי הריי"צ בעיקר בריגה,

ומזמן לזמן ערך נסיעות לעיירות ליטא, וואהלין פולין ואשכנז.

תרצ"ג

נסיעות

למטרת רפואה

בחורף

תרצ"ג נחלש אדמו"ר הריי"צ ביותר, כמסופר באגרת מזכירו הרב יחזקאל

פייגין מי"ד טבת: "בטח ידוע לו מחלישותו . . נסע י"ב טבת צלחה

לבערלין ושם יחליט על פי דברי הפראפ' איך יהי' עוד".

הרבי

שהה בברלין מי"ב טבת ועד כ"ב אדר.

ובפרטיות

יותר באגרת נוספת מהר"י פייגין, מט' שבט:

בטח יודע הוא כי כ"ק אדמו"ר

שליט"א הנהו עתה בברלין לרגל חלישות בריאותו - השי"ת ישלח לו רפו"ש

ויחזקהו ויאמצהו בקרוב הגמור, והנהו שם עתה עליו לטוב המנוחה, אשר מבטיחים כי כאשר

יהיה במנוחה גמורה משך זמן, הנה בעזה"י ישוב לאיתנו ויוכל לעבוד את עבודתו

בקדש.

ואמנם לזה גופא שיוכל להיות במנוחה צריכים לרחמי

שמים, כי לדאבון הידיעות המתקבלות יום יום בהמון המכתבים מצרת ישראל מפה ושם אין

נותנים מנוחה לו, וביחוד מאחינו שי' שברוסיא, אשר שוברים גופו בפועל ר"ל,

ועל כל אלה הנה גם אמצעים כספיים אשר צריכים

בשביל שיוכל להיות במקום מנוחה מיוחד, עוד טרם ישנם, כי גם ההוצאה היומית היא

בדוחק גדול, והמדובר הוא פשוט אודות ההוצאה היומית השוה לכל נפש, ורק הודות לעזרת

אנ"ש שי' שבניו-יארק ברוקלין, הייתה האפשריות לעשות את הנסיעה לברלין, ועל

הוצאות הדרושות עוד, לדאבון אין".

בברלין

נשאר אדמו"ר הריי"צ יתר על שני חדשים, כמסופר באגרת הר"י פייגין

מכ"ח ניסן:

מצב בריאות כ"ק אדמו"ר שליט"א אשר

חלוש הוא ביותר בבריאותו, ועל-פי פקודת הרופאים דפה נסע לבערלין על משך זמן של

איזה חדשים ועשה שם עניני רפואות. העיקר הוא חלישותו הכללית עד שהיה נרגש גם בדיבורו

חלישות גדולה כפי שמצאו הפראפעסארין דשם אשר עיקר חלישותו הוא מה שהוא שבור ביותר

בצער פנימי . . ועל כן לבד הרפואות שעשו לו הזהירו ביותר להסיר כל נדנוד ודאגה

ולהיות בשמחה.

יעזור השי"ת ויהי' לו האפשריות לזה כי צרות

ישראל המתגברות יום יום פועלים הרבה על בריאותו וגם מצבו הפרטי הדחוק וביחוד בזמן

האחרון פועל הרבה, השי"ת יחזקהו ויאמצהו. מעת נסעו י"ב טבת ובבואו חזרה

כ"ב אדר ועד היום לא אמר חסידות כי הזהירוהו ביותר הרופאים ע"ז,

בכ"ז ביום אחרון של חג הפסח בהתאסף אנ"ש בעת הסעודה היו שיחות מענינות

ביותר בענייני השגה ועבודה בחסידות..."

"לבדי

רק חתני האמצעי הרב רמ"מ שי' הי' בא אלי"

על שהותו בברלין באותה תקופה, כותב הריי"צ

(אגרת ג'תתקכז, אג"ק שלו חלק י"א עמ' רט):

"המנהג החדש שלא למסור מכ' בא בסיבת חלישות

בריאותי ל"ע אשר הרופאי' אסרו עלי כל קריאת מכ' ועבודה מייגעת. יותר על ב'

חדשים הייתי בסענאטריום בברלין, לבדי רק חתני האמצעי הרב רמ"מ שי' הי' בא אלי

בכל יום על זמן קבוע, ויתר היום הייתי תחת השגחה של רופאי' מומחים והתעסקות

ברפואות.

חלישותי כפי דעת הרופאי' מומחים הנה לבד שבא

מריבוי עבודה פעראוטמל[...] הנה עוד בא מעגמת-נפש פנימי וגעגועים שאי אפשר בשעה זו

להתמלאות, אשר תרוייהו אית בי, הייסורים ועגמת-נפש פנימי ממצבם הכלכלי בגו"ר

הקשה של אנ"ש ויראי אלקי' שי' ומיעוט העזרה . . הנה שניהם יחדיו פעלו על בריאותי,

עד שבאתי לידי מצב כזה.

ועתה ת"ל הנה הוטב לי מאשר הי' אבל עודני

עוסק ברפואות ומוכרח לי לנסוע לקוהרארט, וישנם מניעות גדולות בזה אך בטח יעזור

השי"ת. וכל זה אשר הביא אותו השינוי של[א] למסור מכתבים".

מברלין חזר הרבי לריגה. בחודש תמוז נסע

הריי"צ למאריענבאד, על פי פקודת הרופאים. במאריענבאד נשאר עד שלהי מנחם-אב

(או תחילת אלול), שאז העתיק הרבי את מקום מושבו לוורשה.

ה'ש"ת

הרבי

הריי"צ ניצל מהנאצים

קרוב לשנתיים ישב הרבי הריי"צ בוורשה,

מאלול תרצ"ג עד תחילת תמוז תרצ"ה, שאז עבר לאוטבוצק הסמוכה לוורשה.

לחודש תמוז תרצ"ה חזר שוב לוורשה, אך לאחרי-זה התיישב בקביעות באוטבוצק.

באוטבוצק ישב הרבי כארבע שנים, מקיץ תרצ"ה

עד שלהי אלול תרצ"ט, שאז, כשפרצה מלחמת העולם השנייה וצבאות הנאצים פלשו

לפולין, עזב את אוטבוצק ונסע לוורשה, על מנת לנסוע משם לריגה. אך מחמת קשיים נשאר

בוורשה, עד ד' טבת ת"ש, כשלאחר השתדלות גדולה ניצל הרבי עם בני משפחתו לריגה,

ומשם לארצות-הברית.

פרשייה זו של הצלת אדמו"ר

הריי"צ מציפורני הנאצים, היא פרשייה מרתקת ומיוחדת במינה.

כאמור,

כשפרצה המלחמה, עזב הרבי הריי"צ את אוטבוצק ביום ב' (או ג') כ' (או כ"א)

אלול תרצ"ט ונסע לוורשה על מנת לנסוע משם לריגה, אך לפועל לא נסע לריגה אלא

נשאר בוורשה. על כך מספר המזכיר ר"ח ליברמן, "את אוטוואצק עזבנו ביום ב'

4טן סעפטעמבער, על דעת לנסוע כולנו לריגא, אבל כבר אחרנו המועד ואי-אפשר הי' לנסוע

ונשארנו כולנו בדירת שמוטקין בווארשא . .".

בספר

"שמועות וסיפורים" (חלק ג עמוד 235) מסופר על הצלת הרבי מוורשה והגיעו

לריגה וכך כותב:

כ"ק

אדמו"ר היה בתחילת זמן הפרעות אצל ר"ז שמוטקין הי"ד ואחר כך עבר

לבית ר"צ גורארי' הי"ד. כמה פעמים באו לבית ר"צ גורארי' לשאול על

כ"ק אדמו"ר, ומפני שלא ידעו שפשר הדברים הוא לטובה פחדו להגיד שהוא נמצא

באותו מקום (כי חשבו שאולי זה לרעה ח"ו) ואמרו שאיש כזה איננו נמצא כאן. גם

במכתבים ומברקים לא יכלו לכתוב בגלוי, אך לבסוף נודע שמחפשים את הרבי כדי לתת לו

היכולת לצאת מן המדינה.

כנ"ל

היו צריכים לצאת תחילה לברלין. הנסיעה הייתה דרך החזית והחיילים הגרמנים שהיו צמאי

דם כחיות טרף היו יכולים להתנפל באמצע הדרך למראה יהודים עטורי זקן ופאות ובני

משפחתם, וכדי למנוע סכנה זו מצאו יהודי אחד שהיה חייל בצבא הגרמני במלחמת העולם

הראשונה, והיו לו אותות הצטיינות ומדליות רבות מהממשלה הגרמנית. יהודי זה התלבש

במדי הצבא, תלה את כל האותות והמדליות על לבו, וכך נסע עם הרבי ומשפחתו בתור בן

לויה.

בדרך

התנפלו עליהם כמה פעמים, אך היהודי הנ"ל עמד בכל תוקף שלא יגעו בהם לרעה

ח"ו, כי הוא אחראי עליהם והוא מוכרח להביאם לברלין בשלום.

בהגיעם

לברלין - לנו בלילה ההוא בבית ועד הקהילה היהודית שבברלין, כי הייתה סכנה לצאת

לרחוב.

למחרת

באו אליהם מהקונסוליה הלאטווית, ולקחום לנסוע לריגא.

ע"כ משמועות וסיפורים.

באגרות קודש (חלק ה עמ' 8) מציין המו"ל,

כי בברלין שהו במשך כל השבת קודש, שכן מוורשה יצאו "ביום החמישי בשני לחודש

טבת", ולריגא הגיעו ביום "א' ה' טבת".

ראש

המודיעין הגרמני פועל לחילוץ הרבי הריי"צ מוורשה הבוערת

בשנים האחרונות התגלו עדויות חדשות

ונחשפו מסמכים מאלפים ששופכים אור חדש על פרשה זו. הדברים להלן לקוחים ממחקרו של

ב. מ. רייג, "להציל את הרבי".

בכ' באלול תרצ"ט, יום אחד לאחר

שצבאות הנאצים פלשו לפולין והתקדמו לעבר וורשה, נסע אדמו"ר הריי"צ

מאוטבוצק לוורשה כדי להציל קבוצת ספרים יקרים שלו שהיו שם. אך בעוד הרבי שוהה

בוורשה ועסוק בניסיונותיו להציל את הספרים, כבש הצבא הגרמני את העיר והרבי נלכד

בתוכה. בקרב חסידי חב"ד בארה"ב התרוצצו שמועות שהרבי לכוד בבית בוורשה

והוא פצוע קשה - דבר שלא היה נכון - אבל לכולם היה ברור שצריך לעשות הכל כדי לחלץ

את הרבי ולהצילו.

'אגודת חסידי חב"ד' בארה"ב

החלה להפעיל את כל קשריה עם פוליטיקאים יהודים בעלי השפעה בחלונות הגבוהים. הללו

יצרו קשר עם פקידים במשרד החוץ האמריקני, והלחצים הגיעו עד שולחנו של שר החוץ

האמריקני קארדייל האל, שהפעיל שורה של דיפלומטים אמריקנים שיפנו לגרמנים בבקשה

להציל את הרבי.

בשלב זה של המלחמה, עדיין פעלה

באמריקה ועדה מיוחדת בין-ממשלתית שחבריה היו פקידים בכירים אמריקנים וגרמנים.

הגרמנים שבוועדה היו אנשים שרצו להפסיק את המלחמה וקיוו שארה"ב תוכל לתווך

בין אנגליה לגרמניה. אחד מהם היה בכיר גרמני ושמו הלמוט ולטאט, שהרבה לנוע בין

גרמניה לארה"ב באותה תקופה. הוא היה אנטי-נאצי, שעמד בקשר עם ראשי תנועת

ההתנגדות הגרמנית, וניסה לפעול להפסקת המלחמה. שר החוץ הגרמני, אסר עליו לחלוטין

להמשיך במאמציו לנסות לתווך בין גרמניה לאנגליה. אבל ולטאט המשיך לפעול בחשאי

למרות האיסור.

כאשר העסקנים היהודים בארה"ב

הגיעו אל ולטאט ודיברו אתו על הדרישה להצלת הרבי, ולטאט חשב לעצמו שזוהי הזדמנות ראוייה.

הוא האמין שליהודים יש כוח השפעה מאוד גדול בארה"ב. הוא גם הבין שהרבי

מליובאוויטש הוא אישיות יהודית חשובה שמקובלת מאוד על יהדות ארה"ב, וקווה

שבעקבות הצלתו הוא יוכל לרתום את יהדות ארה"ב כדי שתפעיל את השפעתה על ממשלת

ארה"ב לתווך בין האופוזיציה בגרמניה לאנגליה. ולטאט פנה לגורמים רבים בגרמניה

כדי שינסו לעזור בהצלת הרבי, אך אף אחד מהם לא הסכים. ואז עלה במוחו רעיון: הוא

ידע שראש המודיעין הגרמני, ויליאם קנאריס, מתנגד למשטר הנאצי וגם פועל בחשאיות נגד

המשטר. ולטאט האמין שקנאריס הוא האדם המתאים לפעול להצלת הרבי.

ביום ז' במרחשוון ת"ש, נפגש ולטאט

עם קנאריס בברלין וביקשו לפעול להצלת הרבי. קנאריס הסכים. מעבר לצד ההומניטארי של

העניין, גם קנאריס תמך במאמצי השלום של ולטאט וגם הוא חשב שאולי זאת הזדמנות לקדם

את המאמץ להפסקת המלחמה.

קנאריס פתח מיד בפעילות להצלת הרבי.

הוא קרא לשני סוכני ביון שהיו מקורבים אליו והורה להם לפעול להצלת הרבי ולא להרפות

עד להשלמת המבצע. אחד מהם היה סגנו - ראש המודיעין הגרמני בוורשה הכבושה, יוהן

הורצאק. השני היה קצין בדרגת רב-סרן בביון הגרמני, ארנסט בלוך. כאן יש לציין שאביו

של בלוך היה יהודי, ומבחינת הנאצים "יהודי למחצה" - מישלינג" - היה

נחשב ליהודי, אבל קנאריס האנטי-נאצי העסיק במכוון חיילים יהודים במשימות ביון,

אולי בתקווה להציל את חייהם בדרך זאת.

בהתחלה לא ידעו השניים אפילו באיזו

עיר הרבי נמצא. הם חיפשו את הרבי במקום מגוריו באוטבוצק, אבל שם התברר להם שהרבי

נסע לוורשה. הדיפלומטים האמריקנים עמדו כל הזמן בקשר עם קנאריס ולחצו עליו להזדרז.

עם קבלת הידיעה, שיגר קנאריס מברק להורצאק ולבלוך: "תאתרו אותו בכל מחיר

ותוציאו אותו מפולין". אבל רק לאחר כחודש ימים הם הצליחו לאתר את הבית בו

שוהה הרבי בוורשה.

חיפושים

באטווצק ובוורשה

הסבר לאריכות הזמן עד לאיתורו של

אדמו"ר הריי"צ, נמצא בסיפורו של קלאוס שנק, חייל שהיה אחד מפקודיו של

בלוך: "מפקדי, ארנסט בלוך, ידע שאני 'יהודי למחצה'. בפעם הראשונה ששוחחנו,

דיברנו על הגזע שלנו. בלוך סיפר לי שגם הוא 'יהודי למחצה'. לעיתים קרובות אפילו

שוחחנו כידידים והחלפנו בינינו בדיחות על חשבון הנאצים. היינו מדברים על השנאה

המשותפת שלנו להיטלר. בלוך גם ידע על כך שאני דובר יידיש, וזאת הייתה אחת הסיבות

העיקריות לכך שבלוך צירף אותי אליו בצאתו לפולין להצלת הרבי.

בהתחלה, חיפשנו את הרבי באוטבוצק,

אבל רוב היהודים שפגשנו באוטבוצק - אם הם בכלל הסכימו לענות על שאלותינו - אמרו

לנו שניסע לחפש את הרבי בוורשה. כשחיפשנו אחר הרבי בוורשה, האזורים שאליהם אמרו

לנו ללכת, היו נתונים תחת הפצצות. הייתה לנו הרגשה שהרבי נהרג בהפצצות, וזה תסכל

את בלוך. הוא הרגיש שאנחנו מחפשים אחרי הרוח, ושאולי כבר מאוחר מדי מכדי למצוא את

הרבי. יום אחד בלוך אמר לי בנימת ייאוש: "אם הפצצות לא השיגו את הרבי, קרוב

לוודאי שהאס-אס השיג אותו והאס-אס לא אוהב מנהיגים יהודים..."

אבל ההוראה שקיבלנו מלמעלה הייתה

להמשיך ולחפש את הרבי מליובאוויטש. בלוך היה ממש מבולבל ונבוך מהעובדה שקנאריס

מוטרד ממצבו של האדם הזה. הייתה לו תחושה שהרבי לא יכול להביא תועלת לקנאריס בשום

צורה; להיפך, זה עלול לחשוף את קנאריס, ועוד רבים אחרים, לפגיעות. בלוך היה מבולבל

עוד יותר כשניסה לחשוב איזה עניין כבר יכול להיות לשלטונות ארה"ב ביהודי המסוים

הזה.

בכל אופן, המשכנו להסתובב ברחבי וורשה

כדי למצוא את הרבי. בלוך ואני היינו עוצרים יהודים דתיים ברחוב ואומרים להם שאנחנו

רוצים לעזור לרבי לצאת מפולין. העובדה שאני ידעתי לדבר מצוין ביידיש, הפתיעה והכתה

בתדהמה הרבה יהודים דתיים, אבל הרבה יהודים דתיים שפגשנו ברחוב נראו מפוחדים וחששו

לעזור לנו. אני זוכר אדם אחד, שכאשר שאלתי אותו אודות מקום הימצאו של הרבי, הזדעזע

בכל גופו ונשאר בפה פעור. אחר כך הוא טפח על פניו בצער ונמלט מפנינו במהירות. אדם

אחר כרע לפנינו על ברכיו והתחנן שנרחם עליו.

תופעות אלה חזרו לעיתים קרובות.

האנשים האלה מאוד הרגיזו אותי - הרי בסך הכל אני מבקש להציל יהודי! למרות זאת, לא

הצקתי להם ולא התעללתי בהם. האמת היא שאני יכול להבין אותם. העיר וורשה הכבושה הייתה

אז במצב של תוהו ובוהו. חיילים גרמנים נראו בכל פינה והאוכלוסייה היהודית הייתה

מפוחדת מאוד. הם לא ידעו מה הגרמנים הולכים לעשות איתם.

פגישתו

הראשונה של ארנסט בלוך עם הרבי

לא קלה הייתה המלאכה שנדרשה מאנשי

המודיעין הגרמני כשביקשו לפגוש את הרבי הריי"צ בוורשה. יום אחד הגיע רכב צבאי

עם חיילים גרמנים במדים לביתו של החסיד ר' צבי-הירש גוראריה ז"ל, הבית שבו

שהה הרבי. החיילים דופקים בדלת. בני הבית שלא מודעים למאמצי ההצלה רואים מולם

חיילים גרמנים והם חוששים שהחיילים באו לעולל לרבי רעה. הם אומרים אפוא להורצאק

ולבלוך: אנחנו לא יודעים מי זה הרבי ולא יודעים איפה הוא. הורצאק ובלוך מאוד

נבוכים.

קנאריס ממשיך לפקח מברלין ומדווח

לעסקנים בארה"ב על המתרחש. כעבור ימים אחדים מגיעה אל המשפחה ידיעה בטלפון

מארה"ב: קבוצת החיילים הזאת הייתה משלחת הצלה. בפעם הבאה שיבואו, תאפשרו להם

להוציא את הרבי. ואז החיילים הגרמנים מגיעים לבית פעם נוספת. הפעם בני הבית כבר

יודעים במה מדובר. הם מודים כי הרבי אכן נמצא בבית ומאפשרים לחיילים הגרמנים

להיכנס.

"מדוע

אתה רוצה לעזור לי?"

וכך מתאר זאת החייל קלאוס שנק:

"בסופו של דבר, ביום קריר

ומעונן, חזרנו שוב לבקר בבית שלפני כן יושביו דחו אותנו. פתח לנו את הדלת אדם

מבוגר בעל שיער אפור, שאמר לנו: "אנחנו כבר מחכים לבואם של הגרמנים".

למשמע הדברים, בלוך הופתע מאוד. המקום לא היה נקי. כנראה הצנרת הייתה מקולקלת.

תינוקות בכו ואימא אחת ניסתה להרגיע את התינוק שלה. בבית לא דלק אור, מלבד כמה

נרות שהאירו.

ואז נכנסנו לחדר שהרבי נכח בו. כמה

אנשים עמדו מאחורי הרבי, כשהם מתנענעים קדימה ואחורה. כנראה הם היו באמצע תפילה.

כולם נראו מאוד מפוחדים. שניים מהם היו נראים כאילו הם עומדים להתמוטט. הם נראו

חולים, ופניהם היו חיוורות ומלאות חרדה.

הפגישה בין בלוך והרבי הקשיש הייתה

מוזרה מאוד. בהתחלה הרבי סימן לבלוך שיתקרב אליו ורמז לו לשבת על כיסא לידו. הרבי

היה נראה מאוד נרגש. נדמה לי שגם על פניו ראיתי סימנים של מתח נפשי, דבר שהשתקף

בטון דיבורו. ההפצצות גבו את המחיר שלהן... בלוך ניגש אל הרבי, התיישב לידו ואמר

לו "שלום".

הרבי הסתכל על בלוך ובחן אותו במבטו.

ואז הוא דיבר בקול רם אל בלוך, תוך שהוא לוחץ את שתי ידיו בחוזקה: "אתה חיפשת

אחריי במשך הרבה זמן. בהתחלה לא האמנו לך. אבל אתה היית מאוד עיקש במאמציך לאתר

אותי. מדוע אתה נבחרת למשימה, ומדוע אתה רוצה לעזור לי?" בלוך היה נראה מופתע

מהשאלה. לקח לו כמה רגעים לארגן את המחשבות שלו.

הוא ענה לרבי בערך כך: "לפני

שבועות אחדים נקראתי למשרדו של הממונה עלי [קנאריס], וקיבלתי תדרוך לגבי המקרה

הזה. לקחתי את העניין ברצינות והתחלתי לתכנן מהי הדרך הכי טובה לנהל את המבצע.

הממונה שלי הורה לי לסייע לך להימלט מפולין. אני עושה זאת משום שנצטוויתי לעשות

זאת. אבל אני גם מבין במידה מסוימת מהי כנראה ההרגשה שלך עכשיו. אבא שלי הוא

יהודי, אבל קיבלתי אישור מיוחד להישאר בצבא. גם כמה מהאנשים שאתה רואה כאן בקבוצה

שלי הם ממוצא יהודי... אני חושב שהשליחות הזאת שלי היא שליחות טובה. אני שמח לעזור

לך ולכמה מבני משפחתך ותלמידיך להימלט מפולין. אני יודע מה מצפה לך אם לא אפעל

בכיוון זה. אני מקווה שהתשובה שלי מספקת אותך".

הרבי המשיך לבחון את בלוך ולאחר מכן

סימן לבלוך בתנועת ראש שהוא הבין את דבריו. ואז הם התחילו לתכנן את הדרך הטובה

ביותר לעזוב את וורשה. חרף המצב האיום, הרבי דיבר על החשיבות של שמירת קדושת השבת.

בהתחלה בלוך נענע בראשו לשלילה והודיע לרבי שהם יזוזו ברגע שהוא יחליט שהם זזים.

אחרי הכל, בלוך היה ממונה על העסק וגורם הזמן היה בעל משמעות מכרעת. בלוך גם הסביר

לרבי את הסכנה מפני אנשי האס-אס והזהיר את הרבי שכל עיכוב עלול לעלות לו בחייו.

בסוף היה נראה שהרבי קיבל את ההסבר

הזה. עם זאת, כמה מהאנשים בבית - שהרבי רצה שהם ייסעו אתו - היו חולים. בלוך סידר אפוא

טיפול רפואי עבור האנשים הללו לפני שהם עוזבים את וורשה. בלוך ביקש לוודא שבמשך

הימים הבאים הרבי יקבל תזונה מתאימה וישתה די מים. כך גם לגבי יתר בני הקבוצה של

הרבי.

הרבי

מבקש לצאת עם כל הקבוצה

אני זוכר שלפני שעזבנו את הבית שבו

שהה הרבי, שאלנו את הרבי אם הוא צריך עוד משהו. הרבי ענה שהוא היה רוצה קצת כסף

כדי שיוכל לטפל באנשיו. בלוך אמר לרבי שלא ניתנה לו הוראה כזאת, אבל בכל זאת הוא

יטפל בעניין.

ואז בלוך נחרד לשמוע שהרבי מצפה ממנו

שיציל לא רק אותו אלא עוד קרוב לעשרים מתלמידיו. בלוך היה בטוח שהוא אמור להציל רק

את הרבי עצמו, יחד עם אשתו וכמה ילדים, ומקסימום אולי עוד עוזר אחד או שניים. אבל

עשרים איש - זה היה יותר מדי. אבל הרבי הודיע לו נחרצות: "אני לא עוזב את וורשה

בלי האנשים האלה".

כעת בלוך היה מתוסכל לגמרי. מאוחר

יותר באותו יום, הוא לא הפסיק לומר שהוא נתקל בתופעה הכי מוזרה שניתן להעלות על

הדעת - האדם הזה חי תחת המטרייה של גרמניה הנאצית ועדיין שולט במצב!...

למרות זאת, בלוך היה מאוד אדיב ועשה

את כל אשר ביכולתו כדי לעמוד בדרישותיו של הרבי. זה לא שבלוך הושפע מאישיותו של

הרבי - הוא פשוט קיבל הוראות מגבוה והיה חייב לבצע אותן.

בלוך חשש מאוד מהסכנות שעלולות להיות

מנת חלקו של הרבי ושל החיילים הגרמנים שנשלחו להציל אותו, אם ייאלץ לקחת אתו קבוצה

גדולה של יהודים דתיים ולנסוע איתם דרך ארוכה ברחבי פולין הכבושה ע"י הנאצים,

ובוודאי שנסיעת שיירה כזאת תהיה מסוכנת בתוך ברלין עצמה.

בלילה הראשון לאחר שבלוך יצר קשר עם

הליובאוויטשערס, הוא חזר עם גבינה, לחם, נקניקים מעושנים ומים עבורם. אך הם סירבו

לקבל את המזון בנימוק שזה לא כשר. בלוך פשוט היה המום. "זה באמת עם

מוזר", הוא התלונן, "הם רעבים וחולים. והם אפילו לא מעריכים את זה

כשמישהו מנסה לעזור להם".

מיותר לציין שהרבי לא הסכים להחליף

את בגדיו הדתיים בבגדים אחרים למשך זמן הנסיעה. בלוך ידע שאם הרבי ואנשיו יישארו

בהיותם מחוץ לוורשה לבושים בבגדיהם הדתיים ועם המנהגים הדתיים שלהם, הם יהיו מטרות

קלות עבור אנשי האס-אס. זה היה עלול לקרות במיוחד, אילו האס-אס היה מגלה איזו מידה

עצומה של חשיבות ייחסו אותם יהודים כלפי הרבי שלהם.

ללוע

הארי

התוכנית שהתווה המודיעין הגרמני

להצלת הרבי הריי"צ הייתה כזו: נסיעה ישירה מוורשה מזרחה לעבר הגבול המזרחי של

פולין - ומשם לריגה בירת לטוויה - לא באה בחשבון. המלחמה המשתוללת במלוא עוזה

במזרח פולין תסכן את כל המבצע. המודיעין הגרמני החליט אפוא לבצע עקיפה. אמנם זאת

דרך ארוכה מדי בשביל מי שנוסע מוורשה לריגה, אבל אם רוצים שהרבי ופמלייתו יישארו

בחיים, אין ברירה אחרת. הרבי ופמלייתו חייבים להגיע ללוע הארי בברלין, שם יורה

קנאריס בעצמו לאנשיו להשגיח עליהם שלא ייגעו בהם לרעה.

וכך יצאה התוכנית לדרך, כאשר ארנסט

בלוך ופקודיו נוסעים עם הרבי מוורשה עד ברלין, ואילו יוהן הורצאק, ראש המודיעין

הגרמני בוורשה, נשאר על משמרתו בוורשה.

החייל קלאוס שנק ממשיך בסיפורו:

"למיטב זכרוני, זה היה ב-11 או

ב-12 בדצמבר 1939 (כ"ט-ל' בכסלו ה'ש"ת), כשבלוך התחיל את המסע הארוך והמורכב

בדרכו מוורשה לברלין. לפני שעזבנו, בלוך קיים פגישת תדרוך עם היהודים. הוא ביקש

להסביר להם למה הם צריכים לצפות בדרך וכיצד הוא תכנן וארגן את כל העניין. הוא הורה

להם להתנהג בדיוק לפי כל ההוראות שהוא ייתן להם, תוך שהוא מסביר שבמסע הזה הוא לא

יהיה סובלני כלפי שום תלונה שהיא, וכאשר הוא יורה להם לעשות משהו - הוא לא רוצה

שישאלו אותו 'למה'.

אחרי שהסתיים החלק הזה של השיחה,

בלוך עבר לדבר בטון נחמד והסביר להם שפעמים רבות הוא ייאלץ להתנהג כלפיהם בגסות על

מנת למנוע מאנשי אס-אס או חיילים גרמנים אחרים מלחשוד מהי הסיבה שקבוצת החיילים

הגרמנים מובילה קבוצה גדולה של יהודים. לאחר שבלוך סיים לדבר, הרבי אמר לו:

"אנחנו בוטחים בך, תעשה כל מה שאתה מוצא לנכון".

ביום ההצלה, בלוך וחייליו הובילו את

קבוצת היהודים אל מחוץ לבית והם הלכו איתנו ברחוב עד שהגיעו למכונית שחיכתה לקבוצת

החיילים הגרמנים ולמשאית שעמדה לידה. ילדים פולנים קטנים רצו לעבר היהודים והחוו

באצבעותיהם בתנועת יד מהירה לרוחב צוואריהם הקטנים, לאות שחיטה. סילקתי את הילדים

מהמקום והבטחתי שוב ליהודים שאין להם שום סיבה לפחד.

כשהגענו אל המכונית והמשאית, טור של

חיילי אס-אס הגיע לעברנו מקצה הרחוב, כשמגפיהם המסומרים הולמים בקול על המדרכה. זה

היה רגע מתוח. ברגע שחיילי האס-אס חלפו על פנינו, בלוך צעק בקול צרחני עמוק:

"נו, היכנסו כבר למשאית, שנעל! שנעל!" גם אני התחלתי לצעוק בקול והתחלתי

להוביל את היהודים לתוך המשאית במהירות הכי גדולה שיכולתי, כשאני צועק במלוא גרוני

"שנעל!" חיילי האס-אס לא ראו שום דבר חריג בהתנהגותנו והם לא ייחסו שום

תשומת לב לבלוך.

במכונית עצמה ישבו בלוך, אני, הרבי,

אשתו ואמו. כל היהודים האחרים נכנסו לתוך המשאית עם קבוצת החיילים שלנו. המראות

בכבישים היו מזעזעים - שלדי מכוניות ומשאיות שנשרפו, ואפילו שלדי גופות שרופות

שהיו שרועות ברחובות. הריח היה מזוויע. סוסים מתים היו מוטלים בכל פינת רחוב. בלוך

העיף מבט דרך המראה האחורית ושאל את הרבי כמה שאלות. שמתי לב שהרבי צופה בכל

המראות הללו בעיניים עצובות. הוא היה מנענע בראשו ומשעין את פניו על ידיו ומתנענע

קדימה ואחורה. כנראה התפלל.

רק כשהגענו למחסום הבדיקה הראשון,

התחלנו לקלוט באופן מוחשי את הבעיה. אנשי האס-אס ביקשו מכל הנוסעים ללא יוצא מן

הכלל לצאת החוצה. כשבלוך עצמו יצא מן המכונית, פנה אליו קצין האס-אס ושאל אותו

בסבר פנים קשוחות: "מי אתה? מה אתה עושה כאן עם היהודים הללו?"...

בלוך, לא נרתע מקצין האס-אס והשיב לו

בטון תקיף: "מה שאני עושה - זה לא עניין שלך. אנחנו אנשי ה'אבוור'

[=המודיעין]. ועכשיו אמור לי אתה: מיהו הקצין הממונה עליך? מהי הדרגה שלך? לאיזה

גדוד אתה שייך?". איש האס-אס נבהל לשמע המילה 'אבוור' והרשה לכל הקבוצה

להמשיך בדרכה.

המקרה הזה עבר בקלות יחסית. כך היה

גם במחסום הבא. כשבלוך יצא מהמכונית, הוא הראה לחיילים שעמדו במחסום מסמכים שונים

ודיבר אליהם בטון תקיף ובקול רם. כשהוא ראה שחייל אס-אס אחד איננו פועל לפי כללי

הנימוס המקובלים בצבא כלפי מפקדים, הוא צעק עליו: "אתה לא יודע איך אומרים

שלום בצבא? אני רוצה לראות 'שלום' צבאי כהוגן!" החייל ציית. אפילו שמעתי אותו

מתנצל בחצי פה. בלוך הבחין בחולשתו של החייל והחליט לנצל אותה. הוא שלף מכיסו את

פנקסו, שאל את החייל מה שמו ושם מפקדו, והבהיר לו שהוא ידווח על כך בברלין.

בשעה ששניים מהחיילים היו עסוקים

בשיחה עם בלוך, השניים האחרים ניגשו אל המכונית. אחד מהם הסתכל על הרבי דרך החלון,

והרבי הסתכל לעברו בחזרה. לא ראיתי בעיניו של החייל הצעיר מבט של שנאה, אלא של

סקרנות. החייל שאל אותי מי האנשים האלה, ועניתי לו שאת כל השאלות יפנה ישירות אל

בלוך, הממונה עלי. "לאיזו יחידה אתם שייכים?" שאל אותי איש האס-אס עניתי

לו: "אנחנו מחיל המודיעין". כשהחיילים שמעו את זה, הם נעלמו להם מהר. אף

אחד לא רצה עסקים עם שירותי הביון.

אמו של הרבי שישבה במכונית נראתה

מפוחדת מאוד אחרי שעברנו את המחסום. התרגשתי מאוד לראות איך הרבי ואשתו דיברו אליה

באדיבות וברוך והצליחו להרגיע אותה.

כמה שעות לאחר התחלת המסע, בלוך הורה

לכולם לצאת מהמכונית ולהתאוורר לכמה דקות בחוץ. סמוך למכונית היו שתי מכוניות

שרופות ושרידים מפויחים של גופות אדם. כמה מהיהודים שהיו במשאית סירבו לרדת ממנה.

הם הסבירו שאסור להם ללכת קרוב לגופו של מת, בגלל שההלכה היהודית אוסרת זאת. אחרי

שההסבר ניתן לבלוך, הוא שפשף את עיניו, נענע בראשו ואמר: "טוב, אמצא מקום אחר

בו תוכלו לנוח, אבל לא אוכל להבטיח לכם שאף אחד לא קבור תחת האדמה ההיא".

אני מצידי ניסיתי להסביר לבלוך כמה

מההלכות של היהודים. אחרי הכל, אמי לימדה אותי כמה דינים של היהודים. ביום שישי

בלילה הם מדליקים נרות ומדי פעם הם אומרים תפילות בשפה העברית. מעולם לא ידעתי מה

פירושן של התפילות, אבל הייתי נהנה לשבת בחברת אמי.

היה נראה שהרבי מדבר הרבה עם בלוך

במשך הנסיעה. הם דיברו על הסיבה שבלוך עושה מה שהוא עושה. כשבלוך אמר שהוא בסך הכל

"מבצע פקודות", הרבי ניענע בראשו לשלילה ואמר לו: "אני חושב שאתה

עושה את זה גם בגלל הניצוץ היהודי שקשור בנשמתך". ואז הרבי שאל אותו אם הוא

מרגיש שהוא יהודי או לא. בלוך חייך וענה שתמיד ריתק אותו העבר היהודי שלו אבל הוא

לא מרגיש יהודי. וחוץ מזה, שאל בלוך, "מה זה נקרא להרגיש יהודי?" הרבי נענע

בראשו וחייך. אחרי כמה רגעים הרבי הביט לעברו של בלוך ואמר: "יש לך רוח

יהודית חזקה". הנושא של "חצי יהודי" ו"רבע יהודי" נשמע

מאוד מוזר באוזני הרבי. אחד החיילים ניסה להסביר לכמה מהיהודים את כללי הגזע, אבל

הם אמרו שזה מאוד מוזר בעיניהם. הרגשתי כאילו הרבי סבור שכולנו יהודים ואין בקבוצת

החיילים הגרמנים אף לא-יהודי אחד.

פקודה

ישירה מראש חיל המודיעין

בדרך לברלין, נעצרת השיירה עוד כמה

פעמים על-ידי אנשי ה'גסטפו', המשטרה החשאית הנאצית. אנשי הגסטפו רואים מולם

במכונית יהודי עם זקן ופאות, ורוצים להתעלל בו. המפקד בלוך מנסה להרתיע אותם בעצם

הופעתו - הוא נושא על מדיו אותות הצטיינות ממלחמת העולם הראשונה - אבל זה לא עוזר.

בחלק מהמקרים הם אפילו מנסים להוציא את הרבי מהמכונית. ואז בלוך מראה להם פקודה

בכתב מראש המודיעין, וילהלם קנאריס. בפקודה נאמר כך: אדם זה - הרבי - צריך להיחקר

בדחיפות במטה הראשי של הביון הגרמני ולכן הוא חייב להגיע לברלין. כל מי שרואה

פקודה זאת חייב לאפשר לו להמשיך בדרכו בשלום ובמהירות.

ברוב המקרים, חיילי הגסטפו שראו את

הפקודה בחתימתו של קנאריס אפשרו לשיירה להמשיך בדרכה. אבל היה מקרה אחד מסוכן,

יוצא מן הכלל, עליו מספר החייל קלאוס שנק:

באחד המחסומים ליד הגבול הגרמני,

כמעט קרה אסון. אנשי האס-אס סירבו לאפשר לנו לעבור והתווכחו עם בלוך. כמה מאנשי

האס-אס התלוצצו על היהודים הדתיים ועשו עצמם כאילו הם מתכוננים לירות בהם. במהלך ההצגה

הסדיסטית הזאת, גופו של הרבי לא נרתע אפילו שנייה אחת. הוא נשאר רגוע ואפילו לא

מיצמץ בעיניו. הרבי הראה עוצמה אמיתית של אדם בעל אופי.

בינתיים בלוך התווכח עם קצין האס-אס אחר כך הוא

סיפר לי שאותו קצין אס-אס אוהב לרחרח הרבה ואפילו איים על בלוך עצמו. קצין האס-אס

אמר לבלוך שהוא רוצה לעכב את היהודים האלה לחקירה, עד שיקבל הודעה רשמית המאשרת

שבלוך אמור לעשות את מה שהוא מבקש לעשות.

בלוך ענה לו שהוא לא מתכוון להתווכח

אתו, אלא רק להודיע לו שזוהי פקודה של ה'אבוור' ותו לא. פניו של קצין האס-אס

האדימו מאוד והוא הזיע מרוב כעס. הוא צעק בקול ניחר: "אני לא אוהב לקבל

פקודות מקצין צבא שלא מסוגל לשכנע אותי בשביל מה מביאים את היצורים האלה לברלין,

וגם לא אומר לי מי הורה לו לעשות זאת. מי שלח אותך? תראה לי את הפקודה!" בלוך

נהיה עצבני מאוד.

הוא אמר לו שקנאריס, ראש ה'אבוור',

נתן לו את הפקודה, ושאם התשובה הזאת לא מספקת אותו, שיעז להתקשר בבקשה לקנאריס

בעצמו. "ואז כבר תראה מה יעשו לך", אמר בלוך. הוא גם אמר לקצין האס-אס

שיש לו קשרים עם כמה גדודי צבא באזור, והתחיל להזכיר את שמות הגדודים ואת שם המפקד

של כל גדוד. בלוך אמר לקצין האס-אס שאם הוא לא יאפשר לו להעביר את היהודים, הוא

אישית ידאג לכך שהוא ייעצר ו"יטפלו בו כראוי". בלוך גם איים על קצין

האס-אס שהוא ידאג לכך שיושיבו אותו במאסר. רק אחרי דקות ארוכות של שיכנועים נוספים

והיסוסים לא-קלים, פתח קצין האס-אס את המחסום ואיפשר לבלוך ולקבוצתו לעבור.

כמה קילומטרים אחרי שעברנו את המחסום

ההוא, בלוך הסתכל על הרבי ואמר לו שהכל יהיה בסדר. פניו של הרבי היו חיוורות ונראה

היה שהוא נרגש מאוד. בלוך ניסה להרגיע אותו והבטיח לו פעם נוספת שהוא ואנשיו יעזרו

לו והם מוכנים למות כדי להגן על חייו. "אנשי האס-אס", אמר בלוך לרבי,

"אינם גרמנים". ואז הוא הוסיף ואמר: "גם היטלר איננו גרמני, יבוא

יום ונפיל אותו מהשלטון". לשמע הדברים, עיניו של הרבי נפערו לרווחה, כמי

שאינו מאמין למשמע אוזניו.

רק אחר כך נודע לי שבלוך אכן סיכן את

חייו למען הרבי. אם האס-אס בברלין היה שומע שבלוך - שהוא "יהודי למחצה" -

סייע לעשרים יהודים להימלט מוורשה, הם היו עורפים את ראשו. ומי יודע מה היה עולה

בגורלם של אשתו וארבעת ילדיו. אני עצמי הרגשתי שכל המצב הזה הוא פיצול חד ומוחלט.

מצד אחד עומדים אנשי אס-אס שרוצים להרוג יהודים, ולעומתם מתייצבת קבוצת חיילי ווערמאכט

שרוצים לעזור ליהודים - ושתי הקבוצות הן גרמניות.

כשבלוך מסר את קבוצת היהודים לידי

הנציגים הלטוויים בברלין, הוא הסתכל עלי ואמר לי כשהוא מוחה את הזיעה ממצחו:

"אני שמח שהכל מאחורינו. לא הייתי מאמין שנצליח לעבור יחד איתם את כל מחסומי

האס-אס. אני שמח שעוד עשרים יהודים הצליחו לחמוק לנצח מידיו של היטלר. אני מקווה

שהם מבינים שחייהם ניתנו להם במתנה מחדש. אני אפילו לא יודע אם הם יודעים להעריך

באמת את העובדה שאנחנו סיכנו את חיינו למענם. האמת היא שעשיתי את זה למען אבותיי

היהודים".

הרבי ופמלייתו הגיעו לברלין ביום שישי

ג' טבת. קנאריס ארגן - מאחורי הקלעים, כמובן - את האפשרות שהרבי ופמלייתו יוכלו

לשהות במשך יום השבת בבניין הקהילה היהודית בעיר.

לאחר צאת השבת, נלקח הרבי ומלוויו במכונית

ע"י אנשי השגרירות הלטווית בדרכם לריגה. מסלול נסיעתם עבר דרך פולין, אך עקף

את אזורי הקרבות. וביום ראשון ה' בטבת הגיעו הרבי ומלוויו לריגה.

עם הגיעו לריגה, הותחל בהשתדלות נמרצת להצלתו

של הרבי הריי"צ עם בני ביתו, השגת היתר יציאה והשגת ניירות כניסה

לארה"ב.

בריגה נשאר הרבי כחודשיים וחצי, מה' טבת עד

כ"ד אדר ראשון. בכ"ד אדר יצא הרבי באווירון מריגה לשטוקהולם, ומשם

באנייה לארצות הברית, אליה הגיע בט' אדר-שני ה'ש"ת.