כ"ק אדמו"ר הרש"ב ומדינת גרמניה

חלק ראשון - רבותינו נשיאינו ומדינת גרמניה

כ"ק אדמו"ר

הרש"ב ומדינת גרמניה

תרמ"ה

פגישה

עם הרב הילדסהיימר בברלין

על ביקור אדמו"ר הרש"ב בשנה זו

בברלין, אנו למדים ממכתב אדמו"ר הריי"צ בעניין (אגרת תתלב, אגרות-קודש שלו חלק ג עמוד תקכד):

"בהיותי עם הוד כ"ק אאמו"ר

הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחורף תרס"ז בעי"ת

פראנקפורט [ע"נ] מאיין, בא הרה"ג בראייער ז"ל עם ביקור אצל הוד

כ"ק אאמו"ר הרה"ק, ובתוך הדברים סיפר . . כשהלך הרה"ג בראייער

ז"ל סיפר לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ

זי"ע אשר בהיותו בשנת תרמ"ה בברלין ביקר שם את הרה"ג ר' עזריאל

ז"ל הילדסהיימער, אשר כיבדו במאד כי הכיר את כ"ק אאזמו"ר מוהר"ש

זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע".

ייתכן

וביקור זה הנו ביקורו הראשון של אדמו"ר הרש"ב במדינת אשכנז, בהיותו בגיל

24.

[עם

זאת, באגרת האמורה, בשולי הגיליון, מצויין, אשר בפעם הראשונה שנזכר במפורש ברשימותיו

של אדמו"ר הרש"ב אודות נסיעתו לברלין הוא בחורף תרמ"ט (אגרות קודש

לאדמו"ר הרש"ב אגרת כז בסופה)].

תרמ"ח

- תרמ"ט

ביקור

ב'אקוואריום' בברלין לראות החילזון

ב"חנוך

לנער" מובא: בשלהי קיץ תרמ"ז נסע לחו"ל למקומות הרפואה בצרפת,

אשכנז, ביהם, אוסטריה ואיטליה, ונשאר שם עד שנת תרמ"ט ורק מזמן לזמן בא

לליובאוויטש.

בדרכו חזרה ממקום המנוחה במענטאן לליובאוויטש,

תכנן הרבי את נסיעתו דרך ברלין כדבריו במכתב מעשרה בטבת תרמ"ט, ממענטאן (אגרת

כז, אגרות קודש שלו חלק א עמוד סד, וכן באגרת כט שם) "אנחנו נהיה בפה עד אחר

פורים ואחר-כך ניסע לביתינו שלום דרך פאריז ברלין".

בהקשר

לנסיעה זו, יש להביא את מה שכתב הרבי הרש"ב עשרים שנה לאחר-מכן, באגרת מווירצבורג

מכ' שבט תרס"ז, בה כותב אל האדמו"ר מראדזין רבי מרדכי יוסף אליעזר ליינער,

שחקר את עניין התכלת (אגרת קנח, אגרות קודש שלו חלק א עמוד שנד):

...כפי שמצוייר החילזון במאמר פתיל תכלת, כמדומה

לי ברור שראיתיו זה כעשרים שנה מלפנים באקוואריום דברלין. ראיתי חיה קטנה והיא

מוריקה לעיתים מיץ שחור שמשחיר את המים סביבה. ולפי שלא עלה על דעתי שזה יהיה

החלזון, לא שמתי לבי לעיין על כל פרטיו.

תרס"א

עסקנות

הכלל במקומות מרפא

ביומנו

של אדמו"ר הריי"צ מחודשים חשון-כסלו תרס"ב, כותב: "כשבא אבי

מנסיעתו לחוץ לארץ, נתרבו האורחים הבאים מדי יום ביומו.

במשך

ימי שבתו בחוץ לארץ, בועריסהאפען שליד מינכן, בפריז, ברלין, וינה ובאד האמבורג, בא

בדברים עם עסקני הכלל ממדינות שונות, ועם כולם שוחח על אודות המצב הכלכלי של אחינו

בני ישראל במדינת רוסיה, וביחוד בדבר שאלת תחום המושב, שהייתה אז שאלה

בוערת".

באותה נסיעה נסע אדמו"ר הרש"ב

בד' כסלו תרס"א וחזר בז' אלול בשלהי אותה שנה.

פרטים

נוספים על הקורות באותה נסיעה בשהותו באשכנז, אנו מוצאים במספר אגרות של

אדמו"ר הרש"ב מהתקופה ההיא.

כך באגרת מאחרי פורים תרס"א, כותב הרבי

לבנו הריי"צ (אגרת תשה, אגרות קודש שלו חלק ג עמוד ריא):

מוסג"פ שמונים רו"כ אשר נאסף

בוואעריסהאפען בסעודת פורים תרס"א לפ"ק, ע"י התעוררות ידידינו

הרמ"ח שי' (ונכלל בזה מקצת מן קודם הסעודה ואחריה) על תומכי תמימים. יתן

השי"ת אשר תמימים יהיו ותומכיהם יהיו מאושרים ברו"ג.

ביקור

במינכן

ובז' ניסן תרס"א כותב הרבי לבנו

ולמשפחתו (אגרת תשכ, אגרות קודש שלו חלק ג עמוד רלב):

…תמול הייתי במינכען לקבל השמורה, וקודם שנסעתי

למינכען קבלתי ידיעה מהאיש אשר נשלחה על שמו שהתיבה נמצאה אצלו ולא בבית המכס,

והבנתי אשר נפתחה בלעדי, והי' לנו הרבה עגמת נפש מזה. בבואי למינכען נודעתי אשר גם

הוא לא הי' בעת שנפתחה, ונפתחה בבית המכס בלי מעמד יהודי כלל. ומובן אשר נתווסף

צער על צערי, ר"ל. אמנם בפתחי התיבה וראיתי אשר אחת מהכלים של בלעך לא נפתחה

והיא עם הבלאמבע כדבעי, הודיתי להשי"ת מעומק לבבי שיש לנו מצה שמורה לקיים

אי"ה מצות אכילת מצה וגם לאכול בימי החג הבע"ל.

ת"ל עבור רוב חסדיו אתנו, והנני בשבח והודי'

על העבר ובתחינה ובקשה מהשי"ת על להבא שנזהר ממשהו חמץ בחה"פ

הבע"ל, ושנהי' בריאים וחזקים באורך ימים ושנות חיים ואל ישליכנו לארץ נכרי'

ונהי' בביתנו במנוחה ושלוה השקט ובטח תכה"י, אכי"ר.

באמצע אייר נסע הרבי לצורכי רפואה לפריז,

וחזר לוואעריסהאפען בכ"ד אייר.

דיון

אודות הכשרות בבאד-המבורג

באגרת מכ"ח אייר מוואעריסהאפען לרב

ישעיה ברלין, כותב הרבי על הנעשה עמו (אגרת תשלח, אגרות קודש שלו חלק ג עמוד רנח):

"באתי לפה שלו' ת"ל ביום ב' לע"ע.

מה שאמרו הפראפ' בכללות . . והעיקר מתקבל יותר דברי הפראפ' השני שאומר שלא לעשות

שום קוהר פרטי כי אם להיות במקום אויר צח לטייל כו' . . ולזאת נשאר אצלינו לנסוע

אי"ה מפה לאיזה באד [=מרחץ] מאויר טוב. אמנם צריכים גם-כן רעסטאראן [=מזנון] כשר,

וחשבתי אולי טוב האמבערג שלפי שאומרים האויר שם טוב, וגם אומרים שרעסטאראן דשם

מהודר בכשרות, ויכול להיות באשר היא סמוכה לפראנקפורט. וכאשר כ' יודע את האמבורג

היטיב אבקשו להודיעני אם ביכולתי לסמוך על הכשרות דשם ואם האויר טוב שם, או

יודיעני איזה מקום אחר לבחור שיהיו בו ב' הדברים הנ"ל, כי כ' יודע כל המקומות

האלו. ונא להודיעני בהקדם חוות דעתו לאיזה מקום לנסוע, ואם באפשרו להודיעני

בטע"ג מה טוב, כי רצוני שניסע מפה אי"ה ביום א' אסרו-חג שבועות

הבע"ל.

הדאק' קליין יעץ לי האמבורג מחמת טעמים

הנ"ל, ואצלי יש חסרון בהאמבורג מה שבאים לשם הרבה אחינו ממדינתינו, ומכל-מקום

אם שם הכשרות בטוב הרי זה עיקר גדול. ונא להודיעני בהקדם".

בג'

סיון כתב הרבי לרב אשר גרוסמן, "ת"ל בעד החוה"ש כה לחי . . בדבר

בריאותי אין חדשות לע"ע. ואי"ה בשבוע הבע"ל נסע מפה על נאכקוהר להאמבורג

אצל פ"פ והשי"ת יצליח דרכינו וישלח לי רפו"ש".

מוואריסהאפען

לבאד-המבורג

ואכן,

שבוע לאחר מכן, בי"ב סיון, כותב הרש"ב לבנו הריי"צ מבאד-האמבורג

(אגרת תשמב, אגרות קודש שלו כרך ג עמוד רסט):

"בני יקירי שי', ת"ל בעד החוה"ש

כה לחי. באנו לפה שלו' ת"ל ביום ב' בקר המקום פה הוא באויר טוב ומקומות לטייל

עשוים באופן נעלה. רעסטאראן יש בפה כשר בתכלית. הרב והשו"ב דפה המה

יראי-אלוקים . . והשי"ת ישלח לי רפו"ש".

ובאגרת

נוספת מאותו יום, אל הרב אברהם אבלי פערסאן, מפרט אדמו"ר הרש"ב יותר

(אגרת תשמג, אגרות קודש שלו כרך ג עמוד ער):

"באנו לפה שלו' ת"ל ביום ב' בקר המקום

פה הוא באויר טוב גן גדול ויער גדול עם דרכים לטייל באופן טוב ונעלה. אמנם היוקר

בפה גדול מאד שלא שיערתי באופן כזה.

ביום בואינו ראינו כמה דירות, הדירות חפשנו אצל

הפארק שהוא מקום הטוב בפה, ומשום זה לא חשבתי אודות דירת הרב (אם כי ידעתי שמשכיר

דירות) מפני שביתו אינה אל הפארק והעיקר לפני הוא האויר. ושכרנו דירה ג' חדרים (כי

אנו חושבים שגם כלתי תחי' תבוא לפה אי"ה) אצל הפארק.

בדבר . . עניין האכילה חקר ודרש ידידינו ר' נתן

גורארי' (שהוא בפה שבוע שלישית) מהדיין של בראייער (את ברייער לא מצא אז בביתו)

ומהרב דפה ואמר לי שאין להרהר אחר הרעסטאר' בראנשווייג והוא כשר בתכלית. אצל

בראנשווייג הכל הוא תחת השגחה טובה, רק יש לו פאווער אינו יהודי, ולזה יש שני בנות

ישראל ואשתו אשר עוסקים גם-כן בהקיך [=מטבח]. ואם כי על-פי הדין אין בזה משום

בשולי עכו"ם וכמ"ש בשו"ע יו"ד סי' קי"ג ס"ד

בהג"ה, מ"מ בשבילינו מבשלת א' מבני-ישראל, ואנו הולכים אליו לסעוד.

בד"כ המקום בכאן טוב, והשי"ת ישלח לי

רפו"ש בקרב בתוך כו'…".

ובי"ג

סיון כותב הרבי מבאד האמבורג אל הרב ישעי' ברלין (אגרת תשמה, אגרות קודש שלו כרך ג

עמוד ערה):

באנו לפה שלו' ת"ל יום ב' בוקר, לא הוצרכנו

להתעכב בפ"פ כי ידידינו ר' נתן גו"א מקרעמענטשוג בפה זה שבוע שלישית וחקר

ודרש הרבה בפ"פ ואצל הרב דפה.

בפ"פ היה אצל בראייער ולא מצא אותו ומצא את

הדיין שלו פאהזען, וא"ל אשר השו"ב דהאמבורג הוא כשר בתכלית ויכולים

לסמוך עליו בלי שום פקפוק, וכן אמר לי הרב דפה (והרב דפה הוא ירא-אלוקים), ובדבר

בראנשווייג אמר לו הרב גם כן אשר הוא ואשתו משגיחים בטוב והכל הולך בכשרות בתכלית,

רק שיש לו פאווער אינו יהודי ואיליו יש שתי בנות ישראל ואשתו שמתעסקים בהקיך, ואם

כי על-פי הדין אין בזה משום בשולי עכו"ם, מ"מ בשבילי מבשלות אחת

מהישראלית . . ואנו הולכים לאכול קודם הזמן שמתאספים כולם למען יוכלו המה לעשות האוכל

עבורנו, כן התניתי אתו.

ביום בואנו ראינו כמה דירות ושכרנו ברחוב

שוועדענפפאד בהבתים שאצל הגן ג' חדרים (כי בדעתי שגם כלתי תי' תבוא אי"ה

לפה). אמנם היוקר בפה גדול מאד אשר לא שערתי זאת מקודם, אך מס' יעזור השי"ת

ויתן ה' שיהי' לתועלת וישלח לי השי"ת רפואה שלימה בקרוב בתוך כו'...

[יצויין,

כי במשך שהותו שם נולדה נכדתו, הרבנית חי' מושקא ע"ה ז"ל, אשת כ"ק

אדמו"ר נשיא דורנו].

הרבי שהה בבאד-המבורג עד שלהי חודש אב,

אז חזר לקראת חודש אלול והחודש השביעי לליובאוויטש. נסיעתו הייתה דרך ברלין, שם

שבת הרבי את שבת פרשת שופטים. וכך כותב הרבי בכ"ג אב מבאד המבורג (אגרת תשסו,

אגרות קודש שלו כרך ג עמוד שיד):

"בדעתי שניסע אי"ה מפה ביום ה' שבוע

הבע"ל ונבוא אי"ה לברלין יום ועש"ק בקר ונשבות אי"ה בברלין,

ומברלין ניסע אי"ה דרך ווארשא, ועפ"ע ניסע אי"ה במוצש"ק שעה

11 בערך . . בברלין בדעתי להתאכסן בהאטעל האהענצאלערין יען הוא סמוך לוואגזאל

פריעדריכסטר".

תרס"ב

התעסקות בקניית ספרייה במינכן

באגרת

מכ"ה אדר שני תרס"ב, אל הר"ר ישעי' ברלין (הנזכר לעיל), כותב אדמו"ר

הרש"ב (אגרת תשפב, אגרות קודש שלו כרך ג עמוד שמג):

במוצש"ק כתבתי לכ' בטח נתקבל. עתה נצרך לי

לידע החלט האחרון בדבר הביבליאטעק דמינכען, כי עד עתה לא רצה הג' מערצבאכער למכור,

ועתה זה כשלושה קבלתי מכ' ממינכען שרוצה למכור, וכותבים לי שאכתוב אני מקח,

והושבתי שבערך בעוד ב' שבועות אשיב לו אי"ה אודות זה. והנה אינני כמעמיס

וכמכביד על כ' ח"ו, רק הנני בזה כמציע איליו וכמדבר על לבו, יען רצוני שיהיו

הספרים במדינתינו וביד כשר, והנני מוצא לראוי ונכון שיקנה כ' חפץ יקר כזה.

בהיות ידידינו הר"י הורעויץ בהאמבורג הצעתי

לו הקני' הנ"ל ונתקבל אצלו בטוב (אינני יודע איך חושב עתה) ולא הזכרתיו איליו

עוד אודות זה יען קבלתי תשובה אז ממינכען שאינו רוצה למכור, אמנם האמת אגיד לו

שהי' ניחא לי יותר שישאר ביד כ', ואפשר יעשו שותפות בזה. ואבקשו להודיעני בהקדם

החלט בזה, כי עם אשכנזי א"א להמשיך יותר מדאי וצריך אני לכתוב לו תשובה

אי"ה.

תרס"ו

כתיבת

מאמר חסידות בחדר הקיסר

כותב כ"ק

אדמו"ר נשיא דורנו (ספר המאמרים תש"ד עמ' 114, בהערה):

כ"ק אדמו"ר

(מהורש"ב) נ"ע, באחד מביקוריו באשכנז, השתדל ביותר להיכנס בארמון הקיסר,

וכשבא לטרקלין ששמש חדר כתיבה להקיסר, ישב ליד שלחן הכתיבה וכתב דא"ח על

גליוני הניר המיוחדים לקיסר שהיו מונחים שם. ואחר-כך הפליא פתיחת החושים שנגרם על

ידי כל הנ"ל - וכמו שסיפר בנו כ"ק מו"ח אדמו"ר שהיה נוכח אז,

בארוכה.

"א

קלוגע שטול"

ארמונו של המלך ווילהלם

הנ"ל הוא מארמונות הנק' "סאנס-סוסי" SANS

SOUSI הנמצאים בפוטסדאם הסמוכים ברלין. בשמיני עצרת

תר"פ סיפר על כך אדמו"ר הריי"צ (ספר השיחות תר"פ (לה"ק)

עמוד 1):

כשהיינו

בברלין, הלכנו פעם לשוח בגן הנקרא "קייזערליכער גארטען". הנכנסים לשם

היו מוכרחים ללבוש על מנעליהם אנפילאות מיוחדות שלא ללכלך את הגן, ומשום חשש שעטנז

לבשנו על המנעלים מטפחות אף.

בגן

היה היכל קטן המיוחד למלך ווילהלם, כאשר המלך היה בא לגן, היה נכנס לשם לפוש, והיה

שם שומר שלא הניח לשום אדם להכנס.

אאמו"ר

התבטא לפני שיש לו חשק להכנס לשם.

ניגשתי

לשומר ונתתי לו מטבע אחת גדולה שיקנה לי איזה דבר לשתות, וכשהביא המשקה והעודף

מהמטבע, נתתי לו העודף בעד טרחתו, ועל-ידי זה נתקרב עמי, ובקשתי אותו שירשה לאבי

להכנס לשם, וגם נתתי לו שוחד, והרשה לאאמו"ר להכנס, והשומר עמד מבחוץ לראות

אם הקיסר יבוא, כדי לרמוז לו שיצא.

אאמו"ר

נכנס לפנים, שם היה כסא ושולחן, ועל השולחן היו מונחים נייר וקסת הסופר ועט. אאמו"ר

ישב על הכסא (הער האט זיך א זעץ געטאן), ואמר: א קלוגע שטול [=כסא פקח], וכתב

דא"ח על גליוני הנייר המיוחדים לקיסר שהיו מונחים שם.

[בהערה

בשולי הגליון מובא מאחד הרשימות, שהרש"ב כתב אז את המאמר ד"ה "וילך

איש מבית לוי" תרס"ו].

שריפת

כתבי החסידות שנכתבו בארמון הקיסר

ברשימות כ"ק

אדמו"ר נשיא דורנו ("רשימות היומן" עמוד שלו, רשימה ממאריענבאד

תרצ"ד) מסופר שאדמו"ר הרש"ב שרף את שכתב בארמון הנ"ל:

מה שכתב אדמו"ר נ"ע

בארמונו של הקיסר וילעלם - הרי בפורים האחרון של אדנ"ע בחיים חיותו בעלמא דין

(בשנת פר"ת) כשגמרו הסעודה ונכנס לחדרו, נכנסתי גם כן, ולקח אדנ"ע

פארטפעל (=תיק) מכיסו, הוציא משם גיליון, ושאלני: יוסף יצחק, דו דערקענסט? והדליק

גפרור ושרפו. נזדעזעתי וצעקתי: טאטע . . וענני: טאטע . . וויס דאך א טאטע ואס ער

טוט. לקח גיליון אחר - והוא פתקא מיוחדת אלי שמלבד הצואה - והניח במקום שהי' מונח

הקודם (בהתיק הנ"ל). ומזה נראה לי שבגיליון הנשרף היו גם כן עניינים מסוג זה.

הקיסר

ווילהלם מצווה על הרבי לעזוב את הרצאתו

בספר

"שמועות וסיפורים" מובא על מאורע נוסף שאירע בשנת תרס"ו בברלין:

בשיחת

שמיני עצרת תר"פ סיפר אדמו"ר הריי"צ (ספר השיחות תר"פ

(לה"ק) עמוד 1):

פעם

נסעתי עם אאמו"ר לברלין, ושלח אאמו"ר את משרתו ר' אברהם גרליק החוצה

להיודע מה נשמע חדש. כשחזר ר' אברהם, אמר ששמע שהקיסר ווילהעלם ינאם נאום בסרטיא

אחת, וילך אאמו"ר עמו לשם.

כשבאנו

לשם, היו הרבה נאספים, והמלך היה מוכן לנאום, ופניו היו לבנים כסיד, ולידו עמד

יורש העצר שלו. ראינו מרחוק שהקיסר מסתכל עלינו במבט חריף, והרכין ראשו אל יורש

העצר ולחש דבר מה באזנו, ויורש העצר שחק שחוק קל.

כעבור

שעה קלה נגשו אלינו שוטרי הבולשת ופקדו אותנו לעזוב את המקום.

כשהתחילה

מלחמת העולם הראשונה (בשנת תרע"ד), אמר אלי אאמו"ר: זוכר אתה כשהיינו

בברלין כשנאם ווילהעלעם, והיו פניו לבנים כסיד - כבר היה אז במוחו ובמחשבתו כל

חלקי ופרטי המלחמה הזאת.

ובספר

"שמועות וסיפורים" מובא שמאורע זה אירע בשנת תרס"ו.

[ב"רשימות

דברים אחדים" לעומת זאת מובא סיפור זה בנוסחה שונה, "מה שסיפר כ"ק

אדמו"ר מהורש"ב נ"ע בהתוועדות דשמח"ת תרע"ו

בליובאוויטש".

בהיותו

במדינת אשכנז, הלך כ"ק אדמו"ר עם כ"ק אדמו"ר בנו הריי"צ

להצגה אחת, בהצגה זו היה נוכח הקיסר ווילהעלם עם בנו יורש העצר.

יורש העצר הראה באצבע לאביו הקיסר על

כ"ק אדמו"ר וכ"ק בנו. יורש העצר מלא פיו שחוק, אבל ווילהעלם לא

שחק.

כעבור

איזה זמן בא פקיד אחד, ואמר שנתבקשו לעזוב את המקום. ושאל כ"ק אדמו"ר מי

פקד כזאת, וענה הפקיד - יורש העצר פקד, ואני - סיים כ"ק אדמו"ר - יודע שהקיסר

ווילהעלם בעצמו פקד].

תרס"ז

שנה

מחוץ לליובאוויטש

את

שנת תרס"ז עשה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע הרחק מליובאוויטש,

בעיר ווירצבורג שבמדינת בוואריה בגרמניה.

הרבי

הגיע לווירצבורג מליובאוויטש בי"ט חשוון, וחזר לליובאוויטש ימים אחדים לפני

ראש השנה. ביני לביני, לקראת חג הפסח חזר הרבי לליובאוויטש למשך מספר שבועות, וחזר

לווירצבורג באמצע חודש סיוון.

כך

כותב אדמו"ר הריי"צ ביום "א' חיי, ט"ז מ"ח תרס"ז,

ליובאוויטש, בשעה השני' אחר חצי הלילה".

"זה

יותר מחודש ימים, שאבי קבל תעודת פספורט לנסוע לחוץ לארץ. המועד האחרון שיכול

לעבור את הגבול הוא יום הרביעי י"ט מרחשון הבע"ל, אם יאחרו מועד זה

תופסל התעודה וצריך יהי' לבקש רשיון נסיעה לחו"ל מחדש, ולכן החליט אבי לנסוע

בעזה"י במסע המהיר היוצא מהתחנה קראסנאיע ביום שלישי י"ח מרחשון

הבע"ל דרך ורשה, יבוא לברלין ביום הרביעי בשעה שש בבקר, בשעה עשר יצא מברלין

ויבוא בשעה ארבע אחר חצות היום לעיר וירצבורג - במדינת באייערן - צלחה".

שלושה

ימים לאחר מכן, ב"ד' חיי, י"ט מ"ח רס"ז, ליובאוויטש"

כותב אדמו"ר הריי"צ: "בשעה חמש, שלחתי מברק אל אבי לוירצבורג:

"מזל טוב, כל ברכות גשמיים ורוחניים יחולו על ראש הוד אאמו"ר

שליט"א". [=מברק מזל טוב, לרגל יום הולדתו של אדמו"ר נ"ע,

בכ"ף מרחשוון].

בשעה

עשר בלילה קבלתי מברק מאבי: "מחשבה מאחד, חזור הדברים ונהי' יחדיו, הנני מברך

אותך אשתך ובנותיכם ברוב טוב בגשמיות וברוחניות, אוהבך בלי גבול, אביך".

מנוחה

מאירועי הקיץ וצורך רפואה

על

הסיבות שהצריכו נסיעה זו, והטעם לכך שהעיר ווירצבורג נבחרה הפעם לנסיעה, מפרט

אדמו"ר הרש"ב באגרת מח"י כסלו תרס"ז (אגרת תתקנד):

"זה כחודש ימים אני בפה עם ב"ב יחיו.

מטרת נסיעתי הוא לנוח קצת, בעזרתו ית', אשר זה נחוץ לי בכל שנה על איזה חדשים,

ובפרט אחר הנעשה בקיץ העבר - ל"ע, אשר הגיע לכל ב"ב יחיו. ובחרתי בעיר

וירצבורג באשר לא גדולה כ"כ ובד"כ היא עיר שקטה, ואנשי מדינתינו כמעט

אין פה, ויש כאן פרופ' גדולים, ואני הולך לפרופ' ממחלת החוטם והגרון. כי אני סובל

הרבה מכובד הנשימה . . לע"ע אני מרגיש קצת התועלת, והפראפ' מבטיח שיהי' טוב

אי"ה…"

ובאגרת

מט"ו כסלו (אגרת תתקנב) מפרט הרבי עוד על דירת האירוח:

"שכרתי דירה טובה ובמקום אויר טוב כמעט בקצה

העיר אשר בסמוך יש פארקן גדולים".

חודש

לאחר מכן, במכתב מט"ז טבת (אגרת תתקנה), מפרט הרבי עוד אודות מטרת הנסיעה והתקדמות

הטיפול הרפואי:

"מבריאותי ת"ל, תכלית נסיעתי

לחו"ל היא לנוח קצת בעזרתו ית', כאשר הסכימו כל הפראפ' הג' [=הפרופסורים

הגדולים] אשר עיקר רפואתי היא המנוחה, גם באשר אני סובל הרבה - ל"ע - מכובד

הנשימה דרך החוטם אשר נתהווה אצלי בשנים האחרונים. אני הולך בפה לא' מהפראפ' הג'

ות"ל הוטב לי קצת. והשי"ת ישלח רפו"ש בקרב בתוך כו'.

אירועי

הקיץ שעבר, עליהם רומז הרש"ב בדבריו "אחר הנעשה בקיץ העבר", הם

ההתנפלויות וההתנכלויות של "צעירי פועלי ציון" על בית רבינו ועל הישיבה

בליובאוויטש, אירועים שהגיעו לידי ירי.

כך

מובא אודות מאורע זה ב"רשימות היומן" (עמ' שכ, עם פענוחי המו"ל):

"חברי מפלגת "פועלי ציון" - הפחידו ואיימו. עשו פוגרום בדירת

אדמו"ר נ"ע ביום א' ז' מנחם אב תרס"ו. ירו בקנה רובה ב' ג' פעמים,

שברו כלי בית וכו', כי חפצו להתערב בהנהגת ישיבת תומכי תמימים".

וב"רשימות

היומן" (עמ' שנח) כותב הרבי מה ששמע מחמיו: "שבוע פרשת דברים ירו,

והוכרחתי לנסוע מליובאוויטש וכו'".

במכתבים

האמורים הרבי מציין את כתובתו, ברחוב אליי 20 ( Alee str. 20 Wurzburg ).

בדירה

זו שהה הרבי במשך חודשי החורף של שנת תרס"ז. באיגרת מי"א אדר כותב הרבי באשר

לדירה זו (אגרת תתקנז):

הדירה שלנו נשלם זמנה 15 מארט [=חודש מרץ] וכבר

נשכרה לאחר, ושכרנו דירה אחרת קרוב להדירה הזאת גם-כן ששה חדרים בעטאז הראשון

[=בקומה הראשונה]. החדרים המה גדולים יותר וגבוהים כמו הדירה הזאת. חדר א' יש קטן

ביותר. שכרנו הדירה על ששה חדשים מן 10 מארט במקח מאה מארק לחודש. יתן השי"ת

שהיה בהצלחה.

הדירה

אליה עבר הרבי, להמשך השהייה בווירצבורג, הייתה דירתו של תושב ווירצבורג הר"ר

אליקים פייביש (פיליפ) וואלף.

הריי"צ

מצטרף לשהות בווירצבורג

בראשית

חודש כסלו הגיע הרבי הריי"צ אף הוא לשהות בווירצבורג ביחד עם אביו

אדמו"ר הרש"ב, ושהה בווירצבורג עד סוף השנה. כך בי"א אדר כותב הרבי

(אגרת תתקנז): "אצלנו הוחלט אשר אני וזוג' תחי' ניסע אי"ה על חג הפסח

הבע"ל לביתינו שלו', ובנינו יחיו ישארו פה חג הפסח הבע"ל וכן כל הקיץ

הבע"ל ואנחנו נבוא אי"ה לפה חזרה אחר חה"ש הבע"ל".

ואכן,

ביום ראשון ב' ניסן תרס"ז עזב הרבי את ווירצבורג לליובאוויטש, שם שהה

כחודשיים וחצי, עד אחר חג השבועות. ביום חמישי ח"י סיון חזר הרבי לווירצבורג,

אל דירתו של הר"ר אליקים (פיליפ) וואלף האמור.

במכתב

מאותו יום (אגרת תתקעו) כותב הרבי "באנו לפה שלו' ת"ל היום בוקר שעה

ארבע וחצי . . מצאנו ת"ל את בני שי' וב"ב יחיו בחו"ש..."

יש

להוסיף בהקשר זה את דברי הריי"צ ב"רשימת המאסר" שלו, אשר "כל

השנים משנת תר"ן עד תרע"ט, מלבד שנת תרס"א שהי' בועריסהאפען, ושנת

תרס"ז שהי' בליובאוויטש ואני וב"ב יחיו בוירצבורג, בכל ערב פסח הי' קורא

אותי לאמר יחדיו הקרבן פסח".

נסיעה

לברלין לצורכי רפואה

לאחר

שהרבי חזר מליובאוויטש לווירצבורג, ערך בשלהי סיון נסיעה לברלין לצורכי רפואה. כך כותב הרבי מווירצבורג, בא' דראש-חודש תמוז תרס"ז (אגרת תתקעז,

(אגרות קודש שלו חלק ד עמוד רלב):

"אני הייתי בברלין שבוע העברה ולשם

נשלח אלי מכתבו שיסע אפשר ביום ג', ואם כי ידעתי שכבוד אמי מורתי הרבנית תיסע

מביתה ביום ג', חשבתי אולי יסע כ' ביום ד' ושאלתי ביום ה' לע"ע בבעטטחערס

האטעל ולא הי'".

ובאגרת

נוספת מי"ד תמוז (אגרת קסו, אגרות קודש שלו כרך א עמוד שע): "גם בבואי

לפה היה עלי לנסוע עוד הפעם לברלין, ועד אשר נחתי קצת לא היה ביכולתי לכתוב

להם".

פעולות

למען יהודי אשכנז

אמנם,

מטרתה המוצהרת של הנסיעה לווירצבורג הייתה, כפי שהרבי עצמו ציין מספר פעמים, לצורך

טיפולים רפואיים ועקב ציווי הרופאים שעליו לנוח, "עיקר רפואתי היא המנוחה".

למרות

זאת, הרבי ניצל את שהותו בווירצבורג לפעילות במספר תחומים: חיזוק מצב היהודים

והיהדות באשכנז, שבמסגרתה הרבי ערך תוכנית מפורטת בשם "התאגדות היראים" עם

הרב שלמה זלמן ברויאר והרב יעקב רוזנהיים; פעילות נוספת הייתה ייסוד חברה למען

ישיבת תומכי תמימים, כדלהלן; ובהיותו בווירצבורג הרבי אף ערך את "המשך

תרס"ו" הידוע, כדלהלן.

בסוד

שיח עם הריי"צ

כאמור,

בראשית חודש כסלו הצטרף הריי"צ עם משפחתו לאביו בווירצבורג, ונשאר עם אביו

יחד בכל משך שהותו של אביו בווירצבורג בשלהי אותה שנה, כשהוא מסייע על ידו,

ומתלווה אליו.

על

סדר היום של הרש"ב והריי"צ באותה תקופה, סיפר הריי"צ (ביום שמחת

תורה תרצ"ז):

"בחורף

תרס"ז היינו עם אאמו"ר בווירצבורג. היה קביעות שיעורי לימודים לפני אור

היום משעה חצי רביעית עד חצי שביעית.

פעם

אמר אאמו"ר, היום נלך להיידן פארק - זהו מושב קטן סמוך לווירצבורג, שם הי'

הגעטא הנק' "די בייערעשע געטא". התפללו בשעה שבע וחצי (קודם לכן לא היה

אפשר להתפלל). לאחר התפילה וטעימה, הורה אבי להודיע שלא נבוא היום לזמן הרגיל לסעודת

הצהריים, והצעתי אשר נסע..."

ברשימותיו

של הריי"צ מ"ווירצבורג, ד' וישלח, י"א כסלו, ס"ז"

("התמים" עמוד 174) מובא: "בשעה הראשונה אחרי הצהריים אכלתי עם

כ"ק אאמו"ר ארוחת צהרים. כ"ק אאמו"ר דבר אודות ענייני הכלל,

ויצוני להעריך ששה מכתבים שונים, ואשר לשעה הרביעית קודם הטיול יהיו מוכנים לבקור

וחתימה כדי שיושלחו עוד היום לבעליהם.

ערכתי

את ששת המכתבים כפי אשר נצטויתי והכנסתים לשעה המוגבלת לחדרו של כ"ק אאמו"ר,

חמשה מהם אישר ואת הששי צוה לשנות ולהביאו תיכף, וכרבע שעה לפני שעה החמישית -

באיחור על ט"ו רגעים מהרגיל - יצאנו לטייל, אבל לא טיילנו הפעם כרגיל רק

נסענו במרכבה לבית הנתיבות ושלחתי משם את המכתבים, ומשם נסענו בדרך ההולכת

להיידיגספעלד, ולערך בשעה הששית באנו חזרה".

עוד

סיפר הריי"צ על תקופה זו (בסעודת יום אחרון של פסח תרצ"ו): "בשנת

תרס"ז הי' אאמו"ר בווירצבורג והייתי שם עמו, בלכתנו לטייל סיפר לי

מהיחידות שהי' לו אצל אביו בשנת תר"ם, אשר בכלל היה אז זמן לא טוב בהמדינה

ואחינו בני ישראל במצב כבד, והפרעות ל"ע ול"ע על ישראל, ואאזמו"ר נסע

הרבה..."

במוצאי

שבת פרשת שמות, י"ט טבת, "סיפר כ"ק אאמו"ר הרה"ק

שליט"א הרבה מעשיות, ובהיות כי יקרים לי מאוד הנני רושמם בזה"

("תורת שלום" עמ' 78).

הרבי

הריי"צ רשם מאותו לילה עשרים ושלוש סיפורים, ובסוף רשימה זו ציין כי

"המעשיות כפי סימניהם וציוניהם אין להם קישור זה עם זה, אבל בהיות כי נדבר

עניינים שונים אשר בתוכם סיפר המעשיות והמקרים האלו, ולכן רשמתים פה כפי סדר

הסיפורים, ולא רשמתי פרטי הדברים מפני האריכות...".

גם

בליל שבת קודש פרשת וארא תרס"ז סיפר הרבי לבנו סיפורים אחדים. והריי"צ מוסיף

("תורת שלום" שם): "תפילת ש"ק זה היה בהפלאה יתירה, והעיקר

בפסוק ראשון דקריאת-שמע שהאריך ההתבוננות זמן רב מאוד, וכן בפסוק ואהבת, מלה במלה,

ובין כל תיבה ותיבה האריך הרבה, ובניגון וקול נפלא כו'".

עוד

מיומנו של הרבי הריי"צ, מתאריך "ד. כ"ב שבט ווירצבורג" (אגרת א'תתלה,

אג"ק שלו כרך ו עמוד שפח):

"בצהריים

הגשתי להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את הדין וחשבון של המשפיעים והמשגיחים

דישיבת תומכי תמימים וסניפי', מלימוד התלמידים בנגלה ובדא"ח במשך א' טבת -

ט"ו שבט, ומפרטי הנהגתם, כן חשבון הכנסה והוצאה...

הוד

כ"ק אאמו"ר הרה"ק התעניין מאוד לקרוא אודות כל תלמיד ותלמיד ביחוד

ויחווה את דעתו הק' על כל תלמיד ויתבונן בהצעות המשפיעים והמשגיחים והכריע כפי אשר

רשמתי בהפרטי-כל.

כן

התעניין הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בדין וחשבון ההכנסה והוצאה וקרא את

הרשימה המפורטת של שמות המנדבים ושמות הגזברים המעשים, איש איש בשמו ושם משפחתו

ומקום מגורו..."

ב"רשימות

היומן" (עמ' ריט, עם פענוחי המו"ל) כותב כ"ק אדמו"ר נשיא

דורנו, מאשר שמע מאדמו"ר הריי"צ אודות הנהגה של אדמו"ר נ"ע

מתקופת שהייתו בווירצבורג:

"אדמו"ר

נ"ע היה אומר "תפלת הדרך" בכל יום אחר התפלה - בלא שם ומלכות - עד

שהי' חוזר לביתו, אף שהי' נשאר במקום אחד ירחים אחדים. וכמו שהי' במקום אחד

בחו"ל (כמדומה בווירצבערג. הכותב) מפ' חיי שרה עד פסח, ומשבועות עד

אלול".

הרש"ב

כותב חסידות בקולמוסו של הקיסר

ברשימה פרטית מדברי הרבי הריי"צ

(בסעודת ליל ש"ק פרשת נח תש"ג), מובאים סיפורים נוספים אודות אירועי

אותם ימים. וכך סיפר הריי"צ:

בהיותי עם כ"ק אאמו"ר

בווירצבורג, שם ישנו חדר (היכל) שהקיסר וילהעלם (מלך גרמני') כתב שם את הפקודה

הראשונה לאחר הכתרתו למלך ("קרינאציע"). בחדר זה היה שולחן וכסא, ועל

השולחן היה מונח עדיין הקולמוס (שבו כתב את הפקודה) ומעט דיו עליו.

על ידי השתדלות פעלתי שיתנו רשות לכ"ק

אאמו"ר ליכנס שמה, וישב ליד השולחן ולקח את הקולמוס עם המעט דיו שנשאר עליה

(ואחר-כך טבל את הקולמוס בהדיו שהיה מונח שם), ולקח מהנייר שהיה מונח שם וכתב על

זה חסידות "בויגן" שלם מהחל עד כלה.

ביקור

בביתו של הפרוש

סמוך לווירצבורג ישנה עיר קטנה, אשר פעם

בזמנים שלפני זה היו גרים שם יהודים רבים, אך בעת האחרונה נשארו רק מעט משפחות.

בעיר זו ישנו בית קטן סגור וחתום,

ובהיותינו שם אמרו לנו שהפרוש הידוע היה יושב בבית זה.

כ"ק אאמו"ר רצה בדווקא ליכנס

לבית זה, והיה קשה לפתוח את הדלת. כאשר נכנסו לשם ראינו שיש שם רק גזע עץ אחד

"קלעציל" כמו מטה (כנראה שהיה זה כסא מעצים ("ברעאטלאך") -

הרושם), בקירות הבית היו חורים כמו חלונות.

כ"ק אאמו"ר הביט על החדר,

ואמר: ער האָט אָפגילעבט אַ לעבען ווי אַ מענטש! [=הוא חי את חייו כמו בן אדם!].

עדה

מבני גולי פולין

על קהילת ווירצבורג ואנשיה, אותם פגשו

הרש"ב והריי"צ בבואם לעיר, מתאר הרבי הריי"צ (אגרת תתצב,

אגרות-קודש שלו כרך ד עמוד מח):

בחורף תרס"ז כאשר בא הוד כ"ק

אאמו"ר הרה"ק, עמנו ב"ב כולנו לעיר ווירצבורג - באיערין - מצאנו שם

עדה מבני גולי פולין, ורובם עניים מתפרנסים בדוחק, מהם רוכלים ומהם הסובבים בסלי

סחורתם הקלים ברחובות, והדומה מפרנסות כאלו, וגם מסחריהם הפעוטים האלה לא יכלו

כלכל מאפס האמצעים שהי' דרוש להם, ובקופת גמילות חסדים שהיתה על יד קהלת

ווירצבורג, הנה על פי חוק הקולטוס-גימיינדע יכולים לקבל הלוואות רק אזרחי המדינה

בלבד, ולא בני חו"ל.

התוועדויות

עם יהודי אשכנז

על

קורותיו של אדמו"ר הרש"ב בווירצבורג, מסופר בכתבי ויומני אדמו"ר

הריי"צ, מהם אנו מקבלים תיאור כללי על המאורעות השונים באותה שנה.

כך,

בתאריך "ווירצבורג, א' וישלח, ח' כסלו ס"ז", מתאר אדמו"ר

הריי"צ את אירועי ט' כסלו, יום ההילולא של אדמו"ר האמצעי, במחיצת אביו ("התמים"

עמוד 168):

"הבאים

להתפלל בשבת קודש קיימו הבטחתם ובאו להתפלל ערבית, כי יום הילולא של כ"ק

אדמו"ר האמצעי הוא. העובר לפני התיבה הוא הישיש רבי זאב גדלי' מפרעמישלא, והוד

כ"ק אאמו"ר הרה"ק אמר קדיש אחר עלינו".

למחרת

היום, "ב' וישלח, ט' כסלו", יום ההילולא, כותב הריי"צ: "בשעה

השמינית עמדו להתפלל. הישיש רז"ג עבר לפני התיבה. התפילה נמשכה עד שעה חצי

העשירית, כ"ק אאמו"ר הרה"ק אמר קדיש האחרון.

אחר

התפילה נכנס אלי רז"ג ובעונג שמעתי סיפוריו מהרבה גדולי הדור, בדור שלפנינו,

אשר הישיש היה מכירם ויספר מהם בתום לבב ובהדרת קודש...

בעת

סעודת הצהרים ספרתי להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק איזה דברים ששמעתי מפי

הרז"ג . . אבל להיות שהזמן הי' קצר שהגיע זמן תפילת המנחה, קצר הוד כ"ק

אאמו"ר הרה"ק באמרו שהעניין מעניין במאוד אבל הזמן בלתי מתאים.

ויבקשני

אשר אעכב את האנשים שיבואו לתפילת המנחה גם לתפלת ערבית, ויאמר שאחר תפלת ערבית

יכנס גם הוא לחדר האוכל לחוג את חג יו"ד כסלו.

האנשים

שבאו לתפלת המנחה - ביניהם גם ר' ישעי' מעקלער מוויטעבסק, ומר כהן ומר וואלף אזרחי

ווירצבורג - נשארו לחכות על תפלת ערבית...

אחר

תפלת ערבית ביקשתי את כל המתפללים להכנס לחדר האוכל, ונשב כחצי שעה עד אשר נכנס

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בשעה הששית לערך . . הוד כ"ק

אאמו"ר הרה"ק התחיל לספר את פרשת חג הגאולה דיו"ד כסלו...

הוד

כ"ק אאמו"ר אמר המאמר "פתח אלי'" לערך יותר מחצי שעה, ובשעה

חצי התשיעית נגמר הפארבריינגען".

למחרת,

יום שלישי, יו"ד כסלו, חל חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי. מספר על כך אדמו"ר

הריי"צ:

"מילים

אין לי במה לתאר את העונג רוחני שהי' לי היום הזה בששת השעות שישבנו בסעודת חג

הגאולה עם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק. ובשמחה רבה הנני יושב עתה בשעה

האחת עשרה בלילה ורושם את סדר סעודת החג והשיחות שהיו במשך היום, אך כי השעה

מאוחרת ירא אנכי לחכות עד למחר שלא יאבדו ח"ו איזה פנינים יקרים.

בשעה

חצי השני' בדיוק הופיע בחדר האוכל הוד כ"ק הרה"ק, נטל ידיו הק'

ואח"כ ע"פ הוראתו נטלתי ידי, אחרי מר מעקלער שהוא הזקן שבחבורה, מר

סטאלבערג, פערסיץ, האלפרין.

החסיד

ר' אלימלך ידע פרק בשיר . . התחיל לנגן הניגונים שניגנו אז, והוד כ"ק

אאמו"ר מנגן עמו, איזה ניגונים ידעו גם הרש"ז ורמ"מ ויסייעו גם

הם..." והריי"צ מאריך לתאר את התוועדות ייחודית זו.

על

מאורעות י"ט כסלו בווירצבורג, אנו למדים מדברי הרבי הריי"צ, בשיחת

י"ט כסלו תש"ד:

"י"ט

כסלו הי' בווירצבורג. הקביעות של י"ט כסלו אז הייתה ביום החמישי. לקראת

יו"ד כסלו הגיעו לווירצבורג החסידים ר' זאלקע פרסיץ, ר' מלך סטלברג ועוד.

להתוועדות

י"ט כסלו הגיעו הרבה אנשים, ביניהם הרבה יהודים מגרמני'. נושא שיחתו של אבי

היה על מה שהקביעות של י"ט כסלו חלה תמיד בפרשת וישלח או בפרשת וישב. בפרשת

וישלח יש לי"ט כסלו שייכות לפסוק "ואלה המלכים אשר מלכו" וגו', כי

י"ט כסלו הוא תיקון לשבירת הכלים דתהו.

ובפרשת

וישב אמר אבי, יש לי"ט כסלו שייכות לפסוק "וישב יעקב בארץ מגורי

אביו". כלומר, כל דבר שיצחק פחד ממנו - מגורי מלשון מגור ומורא - הי' אצל

יעקב בהתיישבות. יצחק הוא בחינת גבורה דעתיק, ולית שמאלא בהאי עתיקא, רק שעניין

הגבורה הוא שם בהתגברות. הכוונה בכל מה שנאצל היא שיתגלה עד למטה מטה בעולם הגשמי,

ואילו יעקב בהלכו אל לבן הזדעזע, ובהיותו אצל לבן עשה את עבודת הבירורים בצאן לבן,

וזה פעל שיבוא בהתיישבות.

אבי

הסביר את העניין בדיבור מסודר שאף יהודי גרמניה הבינו היטב את הדברים".

[גם

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, בהתוועדות ש"פ וישב תשי"ד, דיבר אודות

התוועדות הרש"ב בי"ט כסלו תרס"ז בווירצבורג, והוסיף לבאר את משמעות

"וישב ויעקב" ושייכותה לי"ט כסלו על פי פנימיות העניינים - ראה

להלן בפרק "מדברי רבותינו נשיאינו אודות מדינת גרמניה"].

כחודש

ימים לאחר מכן, ב"אור ליום ה' וארא (בערב) כ"ד טבת, היו אנשים אחדים

ובקשנו דא"ח מכ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א ות"ל דברינו

נתקבלו, ובקשתינו נתמלאה, ואמר דא"ח ד"ה היושבת בגנים" ("תורת

שלום" עמ' 85).

וב"ליקוטי

דיבורים" חלק ב מובא עוד בעניין זה: "חורף תרס"ז היה אבי בעיר

ווירצבורג (בייערען). כ"ד טבת - יום ההילולא של רבינו הזקן - חל אז ביום חמישי

פרשת וארא. הגיע אז לווירצבורג החסיד ר' צבי גורארי' ואבי אמר חסידות. אחרי

חסידות, אמר אבי ישנו מאמר העולם כשמזכירים מישהו שנמצא כבר בעולם האמת אומרים, גן

עדן מואר שיהיה לו.

גן

עדן מואר - אמר אבי - יהיה לרבינו הזקן שפתח את עינינו והאיר את מוחנו ולבבנו

בהתגלות תורת החסידות".

אודות

התוועדות פורים אותה שנה, אנו למדים מאגרת הריי"צ לרב שאול ברוק מכ"ז

אדר ראשון תש"ח (אגרת ג'קצט, אגרות קודש שלו חלק ט עמוד תב):

"הסגנון

ידיעה עצמית ופנימיות, ביארו והסבירו כ"ק אאדמו"ר הרה"ק, בשיחתו

הקדושה - פורים תרס"ז, ווירצבורג-באיירען - אשר הואיל אז להסביר כמה חילוקי

דרגות בענייני עבודה שהשפיע הוד כ"ק מורנו הרב המגיד ממעזריטש לכ"ק

תלמידיו הצדיקים.

וביאר

אז בארוכה שלוש דרגות בעבודה. א) הבאה מהשגת המוח ועבודת הלב. ב) מהתעוררות

התפעלות הלב. ג) העבודה בתמימות הבאה מאמונה פשוטה".

וב"רשימות

היומן" (עמ' רסה) כותב הרבי מה ששמע מחמיו אדמו"ר הריי"צ:

"בויורצבורג, בהיותנו שם בשנת תרס"ו-ס"ז, אמר אדמו"ר נ"ע

דא"ח בלשון אשכנז".

עריכת

"המשך תרס"ו"

כאמור,

בהיותו בווירצבורג עסק הרבי גם בעריכת "המשך" המאמרים הגדול והעמוק

שנודע בשם "יום טוב של ראש השנה תרס"ו", או בקיצור "סמ"ך

וא"ו".

על

מאורע שאירע במהלך כתיבת ה"המשך", סיפר אדמו"ר הריי"צ (ספר

השיחות תש"ג עמ' 66), בפגישתו של הרבי הרש"ב עם הרב יצחק דוב (זליגמן

בר) במברגר מווירצבורג:

פעם

בא הרב במברגר להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק. כ"ק אאמו"ר עסק אז

בכתיבת המשך מאמרי ראש-השנה תרס"ו, כי מאז שחברי מפלגת "פועלי

ציון" עשו פרעות בנאות דשא טשארני רוטשעי - ז' אב תרס"ו - עד שבא

לווירצבורג לא כתב את המאמרים שאמר - מפרשת דברים תרס"ו (מאמר ל"ח

ד"ה אלה הדברים) עד פרשת וירא תרס"ז (מאמר מ"ח ד"ה וה' אמר

המכסה אני) - וכשבא לווירצבורג כתבם. כשנכנס הרב במברגר בקש רשות לראות מה שהוא

כותב.

כי

פעם אחת בבואו מצא את אבי כותב לעצמו עניין בהל' פסולי המוקדשין בפלפול בדברי

הרמב"ם. הרב במברגר נהנה מהפלפול ובקש רשות להעתיקו, ולא הסכים אבי, כי אם

השאיל לו את הכתב למשך שבועיים, וחשב שגם עתה כותב איזה עניין בנגלה.

אבל

מכיון שראה את המאמר שמדבר במעלות הנשמות על המלאכים, אמר בהתפעלות גדולה - לפי

ערך מתינותו של יהודי אשכנזי: יש לכם עסק בנשמות ומלאכים . . ונסוג אחור בביטול

רב. זה מה שהמוחין פועלים ביטול על הזולת גם על מי שהוא בעל מוחין".

סיפור

מיוחד מופיע בעניין זה ב"רשימות היומן", מה ששמע כ"ק אדמו"ר

נשיא דורנו מאדמו"ר הריי"צ בכ"ח מרחשון תרצ"ה (עמ' שנח, עם

פענוחי המו"ל):

"י"א

המאמרים "דברים - וד' אמר המכסה" (בהמשך תרס"ו) לא כתב אדמו"ר

נ"ע ההגהות בליובאוויטש, כי אם בווירצבורג (מקום נופש באשכנז).

-

שבוע פרשת דברים ירו, והוכרחתי לנסוע מליובאוויטש וכו' -

כשהשלימם

- והי' זה ווייט אחרי חנוכה - קראני וציוני להביא בענעדיקטין, ואמר לי: אספר לך מאורע.

בשנת תרל"ח כשסיים אדמו"ר מהר"ש נ"ע המשך "וככה",

קראני, צוה להמשרת להביא יין טאקאיער, ציוני לסגור הדלת, ואמר לי בא ונשמח אני

ואתה. ודיבר אתי 3/4 1 שעה (עניני דא"ח) [כנראה הכוונה שאדמו"ר נ"ע

דיבר (ענייני דא"ח) עם כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א.

ממ"ש]".

ביקורים

אצל רבני גרמניה

במהלך

חודשי שהותו בווירצבורג, נפגש הרבי הרש"ב פעמים רבות עם רבנים ומנהיגים

יהודיים באשכנז, בהם הרב יצחק דוב (זליגמן בר) במברגר מווירצבורג האמור (שגם אביו

היה רב העיר ווירצבורג), והרב שלמה זלמן ברויאר מפרנקפורט. כך סיפר אדמו"ר

הריי"צ (ספר השיחות תש"ג עמ' 66):

"במשך

הזמן - תרס"ז - שכל משפחתנו חי' בווירצבורג, ביקר אבי כמה פעמים את הרב

במברגר ז"ל. הרב במברגר היה ירא שמים גדול, נוסף על יחוס אבות שלו היה בעל

יחוס עצמי, גדול בתורה, הרבה רבנים היו פונים אליו בשאלותיהם והוא ענה להם תשובות

ארוכות משולבות למדנות עמוקה. אבי שוחח אתו כמה פעמים בעניינים שונים בעמקות

גדולה.

על

ביקור נוסף בשנה זו מספר אדמו"ר הריי"צ (אגרת תתלב, אגרות קודש שלו כרך

ג עמוד תקכד):

"בהיותי

עם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע

בחורף תרס"ז בעי"ת פראנקפורט [ע"נ] מאיין, בא הרה"ג בראייער

ז"ל עם ביקור אצל הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, ובתוך הדברים סיפר

הרה"ג בראייער ז"ל אשר עדת היראים הקיצונים בפד"מ מונים - כ"י

- איזה אלפים משפחות.

כשהלך

הרה"ג בראייער ז"ל סיפר לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק

זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר בהיותו בשנת תרמ"ה בברלין ביקר שם

את הרה"ג ר' עזריאל ז"ל הילדסהיימער, אשר כיבדו במאד כי הכיר את הוד

כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ

זי"ע. בבואו להרה"ג הר"ר עזריאל ז"ל הציג לפניו אשה כבודה

ואמר הכבודה הלזאת היא אחת התלמידות של מורי ורבי הרה"ג ר' שמשון רפאל הירש

נ"ע, והיא אחת מהשלוש אמהות דעדת ישראל היראים בפראנקפורט ע"נ מאיין.

ההשכלה

המענדלסאנית החריבה - ל"ע ול"ע - עדת ישראל באשכנז בכלל ובעיר פד"מ

בפרט, עד כי בבוא מורי ורבי הרה"ג ר' שמשון רפאל הירש נ"ע בפראנקפורט לא

היו שומרים את השבת, הטהרה והכשרות, ויסד מורי ורבי הרה"ג נ"ע שני חדרים

אחד בשביל נערים ואחד בשביל נערות, וילמדם תורת ה' ומצוותיו ית' - העניין ידוע

ומפורסם, והאריכות למותר הוא.

האשה

הכבודה העומדת בפה - אומר הרה"ג הר"ר עזריאל ז"ל ושתי חברותיה

לטובה הנה השלש כלות הראשונות בעת ההיא בפד"מ אשר קבלו עליהם שמירת הטהרה

והמצות, ומהם הושת[ת]ה עדת היראי' הקיצוני' בפד"מ.

מאז

ועד עתה - אומר לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ

זי"ע - עברו כחמישים שישים שנה, ותודה לאל הנה עדת היראים הקיצונים

בפד"מ מונים - כ"י - כמה אלפים משפחות, הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו

אשר גזר כי מרובה מדה טובה וכל פועל טוב פריו רב להביא תולדות דתולדות לטובה

ולברכה".

היכרות

קרובה עם רבני פולדא ואנשבאך

באותה

שנה נפגש הרבי הרש"ב גם עם הרב מיכאל כהן מפולדא, ובמהלכה נוצר ביניהם קשר

הדוק וקרוב, כפי שיצויין להלן בפרק "קשר עם רבנים ואישים בגרמניה".

אישיות

בולטת נוספת מרבני גרמניה שהיה בקשר קרוב עם רבותינו נשיאינו בשנת תרס"ז

בווירצבורג, הוא הרב מיכאל כהן, רבה של אנשבאך.

כך כותב הרבי הריי"צ אל הרב כהן, בז'

אדר תש"א (אגרת א'שעח, אגרות קודש שלו כרך ה עמוד ערה):

…מזכירים

אותי את ימי קדם, שנות תרס"ז-תרס"ט, הפגישות התכופות בכלל ובייחוד בשנת

תרס"ז, היא השנה הראשונה שהכיר . . את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק

זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע . . כמו חי ניצב לנגד עיני המחזה כשכבודו שבת

פעם בווירצבורג - הדבר הי' בחורף - ובא לבקר את כ"ק אאמו"ר הרה"ק .

. אנכי קדמתי אז את פני ידידי וביקשתיו להיכנס לחדרי שהי' מול חדר כ"ק

אאמו"ר הרה"ק, ובינתיים נשמע קול הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק

בתפלתו . . הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק התפלל אז ברכות קריאת-שמע וישהה

בתפלתו בברכות קריאת-שמע וקריאת-שמע יותר משעתים בנעימה והתלהבות בשיר ובזמרה

ושפיכות הנפש כדרכו בקדש, מה שעשה רושם אדיר על כבוד ידידי . . ובמוצש"ק בא

בביקורו שהי' בכל עת חביב על הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה

נבג"מ זי"ע…

ייסוד

חברה למען ישיבת "תומכי תמימים"

בתקופת

שהותו של הרבי הרש"ב בווירצבורג, עסק רבות בהקמת חברת מניות בשם

"פילנטרופיה". חברה זו יועדה לקניית בתים בארץ הקודש לטובת עניים

ולהחזקת עוסקי תורה ויראי ה', וכן שבאמצעות חברה זו יהיה אפשר לאסוף תרומות באופן

חוקי עבור הישיבה "תומכי תמימים".

בשנים

שלפני כן, השתדל הרבי להחזיק את ישיבת "תומכי תמימים" באופן חוקי

ברוסיה, ושיהיה אפשר לאסוף תרומות בצורה חוקית עבור הישיבה. למעשה הרבי לא קיבל על

כך את רשיון הממשלה הרוסית, ולכן הדברים לא באו בפועל.

בהיותו

בווירצבורג החליט הרבי לייסד חברה כללית זו במקום, מחוץ לגבולות רוסיה, ולאחר

אישורה בווירצבורג כחברה בין-לאומית, השתדל להעבירה ולאשרה גם ברוסיה. במהלך השנה שבה

שהה הרבי עם בנו בווירצבורג, עיבדו את פרטי תקנות החברה ואת אישורה הרשמי.

באגרת

מקיץ תרס"ז מפרט בנו, אדמו"ר הריי"צ, את מטרתה של חברה זו ואת

האישים הפעילים בה:

"עלה

ברעיוני להיטיב איך אפשר להרים קרן "תומכי תמימים" וקופת "כסף

רמבעה"ן", להיות ב' המוסדים האלו הם הקיום הרוחני של עמינו הקדוש

במדינתינו . . ובכך ברעיוני עלה לייסד פה מדינת באיערין חברה בשם

קאלאזטיאנס-גיזעלשאפט, "פיהלאנטראפיא" . . מטרת החברה לייסד בתי ספר

המיוחדים לדת וללימוד התורה . . וכבר הכל ת"ל מאושר ומתוקן לפי תכליתו, על פי

פקודת כ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א אשר הוא ראש ונשיא המוסד הלזה.

ואיליו עוד שמונה אנשים מגבירי ישראל ונכבדיו, ושני אנשים מאחינו ידידינו האשכנזים

הדרים בפה העיר ווירצבורג, יראי אלוקים ונכבדים במעשיהם וענייניהם..."

אחד

מה"אנשים מאחינו ידידינו האשכנזים הדרים בפה העיר ווירצבורג, יראי אלוקים

ונכבדים במעשיהם וענייניהם", היה הר"ר אליקים (פיליפ) וואלף האמור.

"איש

ירא אלוקים, נכבד במעשיו וענייניו"

אבותיו

של הר"ר אליקים וואלף גרו בספרד, לשם באו אחרי חורבן הבית השני. בתקופת גירוש

ספרד עזבו אבות המשפחה את המדינה, נסעו דרך ארצות שונות ולבסוף השתכנו בפראג.

מפראג הגיעו להסדורף שבמדינת בוואריה שבגרמניה. הסדורף הוא כפר קטן, שלושים מייל

צפונית מזרחית לווירצבורג, שבאותה תקופה חצי מתושביו היו יהודים.

בהסדורף

נולד בשנת 1842 הר"ר אפרים וואלף. לר"ר אפרים וואלף, שהיה מורה ליהדות

במספר כפרים באיזור ווירצבורג, נולדו ששה ילדים, שני בנים וארבע בנות. הבנים היו

הר"ר בנימין וואלף, והר"ר אליקים וואלף האמור [הר"ר אליקים היה

קרוי על שם סבו, אבי אביו, אליקים וואלף, שהיה שוחט בהסדורף].

הר"ר

אליקים נולד בי"ט אדר א' תרל"ב, בעיר פישאך שבמדינת בוואריה, ובאותו עת היה

כבן שלושים וחמש שנה, איש ירא שמים וסוחר נכבד, שנישא שנים אחדות לפני כן, בשנת

תרנ"ח לערך, לזוגתו אלסי למשפחת רוזנבאום מפרנקפורט.

שנים

אחדות לאחר חתונתו לא נפקדו הזוג בזחו"ק, וידידו הר"ר מרדכי ביסטריצקי

מהמבורג, דיבר על ליבו מספר פעמים שייסע לכ"ק אדמו"ר הרש"ב, באמרו

לו שאם ברצונו בישועה עליו לנסוע לליובאוויטש. אולם עסקיו המרובים וטרדות הדרך,

מנעו ממנו את הנסיעה אל הרש"ב בליובאוויטש.

ההכירות

הראשונה שבין הרש"ב והריי"צ להר"ר אליקים וואלף, הייתה כבר סמוך

לבואו של הרבי לווירצבורג. כפי שהובא לעיל מרשימותיו של הריי"צ, הר"ר

אליקים וואלף נכח בעת תפילות יום ההילולא ט' כסלו בדירתו של הרש"ב, ונשאר

לערב להתוועדות לרגל חג הגאולה יו"ד כסלו.

מסתבר

שבמשך החודשים הראשונים לשהותו של הרבי בווירצבורג, נפגשו פעמים נוספות, בתפילות

ובהתוועדויות. הרבי ראה בו איש ירא אלוקים, הגון ונאמן ובר פועל, ויחד עמו עסק

במהלך החורף בהקמת חברה זו. הכרות זו למעשה שינתה את אורח חייו של הר"ר

אליקים וואלף, כפי שיובא להלן.

הפעם

הראשונה בא מוזכר הר"ר אליקים וואלף באגרותיו של הרש"ב, הוא למחרת בואו

של הרבי מווירצבורג לליובאוויטש לקראת הפסח, במילים המעידות על היכרות וידידות

ביניהם. בה' ניסן כתב הרבי לבנו הריי"צ שנשאר בווירצבורג (אגרת תתקס):

"תפרוס נא גיני בשלו' ידידינו הנכבדים יר"א האחים אנזבאכער, וואלף, כהן יחיו".

ובי"א

ניסן כותב אדמו"ר הרש"ב לבנו (אגרת תתקסא): "ידידינו הנכבד וואלף

שי' בטח בא מדרכו והביא אתו מהאדוואקאט [=עורך הדין] בדבר הגיזעלינשאפט [חברת

המניות] . . וצריכים לעשות בזה בעזה"י".

עוד

על מעורבותו של הר"ר אליקים וואלף בשלבי ייסוד האגודה, אנו מוצאים במכתב מב'

אייר מליובאוויטש (אגרת תתקס"ו): "לפי הנראה זהו מפני הזהרת ידידינו

וואלף שי' שלא לגלות להעו"ד כוונתינו זאת..."

ובכ"א

אייר (אגרת תתקע) כותב הרש"ב מליובאוויטש לבנו בווירצבורג אודות מינוי מנהלים

לאגודה:

"בדבר המנהלים יותר טוב לפ"ד להעמיד את

ידידינו הרנ"ג שי' ור' אליקים שי' וואלף שי', כי בד"כ יותר טוב להיות לא

כ"כ מורגש בהעניין".

ובג'

אלול תרס"ז (אגרת קעג) כותב הרבי מווירצבורג:

"אם ישיג את הדבר ישלח זאת לפה אל הג' הנכבד

ירא אלוקים מוה"ר אליקים וואלף נ"י, אחד מהאשכנזים היראים דפה, והוא אחד

ממנהלי החברה האקציען אשר עשינו".

ברכה

מופלאה לבעלי הבית

כאמור,

אחר חזרתו של הרש"ב מליובאוויטש לווירצבורג בחודש סיון, התאכסן הרבי בדירתו

של הר"ר אליקים וואלף, כאשר הר"ר אליקים וואלף עצמו עובר להתגורר בדירה

סמוכה.

כך

אנו מוצאים באגרות הרש"ב (אג"ק קעג) שכתובתו לקבלת ומשלוח מכתבים הייתה Hern philipp wolff, Sandre

Glasis str. 41, Wurtzburg .

ובאגרת

מד' אלול (קע) כותב הרבי "נועם יקרת מכתבו ע"י הנכבד וואלף שי' קיבלתי

לשמחת לבבי".

הרבי

התגורר בביתם עד לעזיבתו את ווירצבורג, בשלהי אלול תרס"ז.

לפני

שהרבי עזב את בית משפחת וואלף בווירצבורג, קרא אליו את בעלי הבית המארחים, וביקש

מהם כי הוא מעוניין להודות להם, ושאל במה יוכל לברכם.

הזוג

וואלף אמרו לרבי כי ת"ל הקב"ה בירכם בבריאות ובפרנסה טובה, אך זה כמה

שנים שהם נשואים וטרם זכו לזחו"ק, והם מבקשים את ברכת הרבי.

הרבי

הרש"ב השיב להם כי ישועתם לא צפויה בווירצבורג, ואם יעזבו את העיר למקום אחר

יוושעו. הזוג וואלף השיבו על אתר כי הם מסכימים לכך.

[לפי

מסורת אחת במשפחה, הרבי אף הורה לקנות דגים ולהביאם הביתה, ובעלי הבית יראו כיצד

הרבי יאכל מאותם דגים, וכן היה].

כאמור,

הימים היו ימי חודש אלול, והרבי בירכם כי לשנה הבאה, כאשר יתקעו בשופר בראש-השנה,

יזכו לזרעא חייא וקיימא.

אדמו"ר

הרש"ב ובני לוויתו נפרדו מאליקים וואלף ומשפחתו, וחזרו חזרה לליובאוויטש.

נאמן

להוראת הרבי, לקראת שנת תרס"ח עזב הר"ר אליקים וואלף את ווירצבורג

לפרנקפורט-דמיין, זאת ככל הנראה, עקב העובדה שמשפחת אשתו (לבית רוזנבאום) הייתה מפרנקפורט.

כברכת

הרבי אליהם, בראש השנה שנת תרס"ט ילדה זוגתו. בהמשך ילדה זוגתו עוד, ונולדו

להם בס"ד ארבעה בנים ושתי בנות.

תרס"ח

ביקור

בברלין לצורכי רפואה

בקונטרס "חנוך

לנער" מובא בשנת תרס"ח - "סוף סיון נוסע לברלין ומאריענבאד".

אדמו"ר הרש"ב

הגיע לברלין ביום חמישי י"ט סיון, כדי לערוך בדיקות רפואיות אצל מספר פרופסורים.

ביום שני החליטו הפרופסורים שעליו לנסוע למעיינות המרפא במארינבאד. (אגרות א'ה,

א'ו, א'ז, אגרות קודש שלו חלק ד עמודים ערב-עדר).

פגישה

עם הרב ברויאר

בהיותו

במארינבאד נפגש הרבי עם הרב שלמה זלמן ברויאר מפרנקפורט. כך כותב הרש"ב לבנו

בי"א תמוז (אגרת א' יב, אגרות קודש שלו כרך ד' עמוד רפב):

"בקיץ דנא פה מאריענבאד אורזיי' [=יבול]

גדול על רבי'ס. מהעולים בשם המה הבאהוסער, הטשארטקאווער, והסטאלנער בא יבוא בשבוע

הבע"ל, ואלה פרים ורבים עוד קטנים שאינם עולים בשם כל כך, וכמעט אשר הפלאץ

מבהיק מהאטלעס.

תפרוס גיני בשלו' הרב רחומאי ידי"נ ד"ר

כהן מפולדא נ"י, והנני נהנה מאוד אשר אתה אתו עמו בצוותא חדא, יתן השי"ת

אשר הקוהר יהי' לו לתועלת, וישלח לו השי"ת רפואה שלימה בקרב ויחזקו שיהיה

בריא אולם.

בפה הרב ד"ר ברייער, ויהי' אצלי היום שעה ג'

או ד'".

ימים

אחדים לאחר מכן, בי"ז תמוז, כותב הרבי לבנו על הפגישה עם הד"ר ברויאר

(אגרת א'טו, אגרות קודש שלו כרך ד עמוד ש):

"...בהביקור של ד"ר בראייער לא היה

דבר. תמול הייתי אצלו והיה דיבורים בדבר רוסלאנד אודות הלימוד ובדבר אה"ק,

אבל דיבורים קצרים ואין בהם ממש, ודעתם בזה ידוע הוא".

פגישה

בברלין עם רבני גרמניה

כשחזר הרבי ממאריענבאד לליובאוויטש

נתעכב בברלין ונפגש עם אחדים מרבני אשכנז לדון בענין המצב של היהודים במדינת אשכנז.

בקונטרס "חנוך לנער" מובא על כך: "תרס"ח. אלול - בנסיעתו

לביתו - מתעכב בברלין, על פי בקשת עסקני אשכנז, ליום ב' ח"י אלול. דנו

ע"ד השאלות שעמדו אז על הפרק".

על ההכנות לפגישה זו, כתב הרבי

הרש"ב ממאריענבאד לבנו, בח' אלול תרס"ח (אגרת א'כו, אגרות קודש שלו חלק ד

עמוד שכא):

...בדבר הצעת הַ וואלף שיבוא עהרמאן וכהן

מאונזבאך לברלין, אם כי כבד עלי הדבר, ובתחלה חשבתי שלא להתעכב כלל בברלין, ולפי

הנ"ל יהיה בהכרח להתעכב יום בברלין וכמו"כ יום בקעניגסבער[ג], כי לפי

סדר המסעות טוב לנסוע בבקר מקעניגסבערג, ולפ"ז נוכל לבוא אי"ה לביתינו

שלו' יום ה' בקר. אמנם אם לחשוב שיהיה בזה תועלת כדאי הדבר.

דאק' עהרמאן יש לחשוב שיודע רצוננו וכוונתינו, אך

על ד"ר כהן עודינה מסופק אני, כי מאמרי שהיה באיזראיליט אשר שלח לנו וואלף

אינו כלל לפי רוחי, ובדרך-כלל אינו דעתן חזק כמו כהן מפולדא, והוא מתעורר מהר אבל

אינו בא כל-כך אל אמיתית הכוונה. וגם מתחלף קצת, מכל-מקום צריכים גם אותו. ויהיה

מההכרח לצרף את ביבערפעלד ואפשר גם את מונק, ואינני יודע אם יתקבלו אצלם דברינו

שזה היפך הסיסטעם שלהם לגמרי, אך לה' הישועה. ולפ"ד צריכים לבקש גם את

סטאלבערג. אני לא אכתוב להם כי-אם שיכתוב להם וואלף, ולסטאלבערג אפשר תכתוב אתה.

צריכים לחשוב בדבר הוצאת נסיעתם אשר בטח יעלה לסך

נכון.

לפ"ד נכון שתבוא גם אתה לברלין, כי ודאי

יהיו דברים שיהיה נצרך לדבר בזה בינינו, ותכתוב לי האדרעס של וואלף לטע"ג

ואודיע לו אי"ה בטע"ג מנסיעתנו אי"ה.

ובאגרת נוספת ממאריענבאד , כותב לבנו בי"ד אלול תרס"ח

(אגרת א'כז, אגרות קודש שלו חלק ב עמוד שכב):

מכתביך כולם נכון הגיעני, וכאשר נתראה אי"ה

בברלין נדבר אי"ה הכל. הטעלעגראמען שלי בטח קבלת.

אנחנו ניסע אי"ה מפה צלחה יום א' הבע"ל

חצי היום ונבוא אי"ה לברלין שעה 9 1/2 , ונעמוד אי"ה יום ב' בברלין

עד הפאייעזד אשר בשעה 11 לילה ונבוא אי"ה לקע"ב יום ג' בוקר שעה 8 1/2

ונעמוד שם אי"ה יום ג' עד יום ד' שעה הנ"ל וניסע אי"ה צלחה

לרוסלאנד ונבוא אי"ה לביתנו שלו' יום ה' בוקר בתקוותי להשי"ת שיעזור לנו

אי"ה על הגבול. היום האב איך דיא כתבים איינגיפאקט, יתן השי"ת שיבוא לביתנו

שלו' וצלחה.

בברלין נתאכסן אי"ה בהאטעל קאבורג, אם אתה

תבוא לברלין קודם מסת' תהיה אי"ה על האנהאליטער באהן האָף ואם תבוא עם

הפאייעזד שעה 11 תבוא ג"כ להאטעל הנ"ל.

המכ' לסטאלב' שלחתי. לידידינו וואלף אשלח

אי"ה טע"ג יום א' בוקר או במוצש"ק.

על

תוכן פגישה זו ותוצאותיה, ראה להלן בשער "חיזוק היהדות והפצת המעיינות

בגרמניה" - "מפגש הרש"ב עם ראשי החרדים בגרמניה".

תרס"ט

כתיבת

מאמרי חסידות במנוחה בברלין ובוויסבאדען

בחודש טבת תרס"ט

נסע אדמו"ר הרש"ב פעם נוספת לברלין לצורך בדיקות רפואיות אצל פרופסורים.

כך כותב הרבי באגרת מברלין מכ"ב טבת תרס"ט (אגרת א'כח, אגרות קודש שלו

חלק ד עמוד שכד): "באנו לפה ת"ל תמול שעה 6.38 . . בני אני שולח לך

מוסג"פ את אשר רשמתי בפה בלי עיון בספרים רק סברות לפום ריהטא . .".

ימים אחדים לאחר מכן, בכ"ה

טבת, כותב הרבי (אגרת א'כח*, אגרות קודש שלו חלק ד עמוד שכו):

"תמול הי' קאנסולים . . ואמרו לנסוע

לויסבאדען . . ואחר כך לבוא לפה אי"ה ויראו מה לעשות הלאה בביתינו . .

ואי"ה נסע מפה בלילה שעה 9.40 לפראנקפורט . .".

ואכן, לאחר כמה ימים

נסע הרש"ב לויסבאדען, כמו שכותב מויסבאדען בכ"ח טבת (אגרת רז, אג"ק

שלו ח"ב עמ' תלח): ". . באנו לפה שלום ת"ל תמול בקר שעה 9. ונסענו

מברלין שלאף וואגאן . .".

הרבי שהה בוויסבאדען עד

כ"ח אדר. כך באגרת ששלח מויסבאדען בכ"ג אדר כותב (אגרת רכב, אג"ק

ח"ב עמ' תע):

"כבר כתבתי במכ' הקודם שניסע מפה יום א'

הבע"ל לברלין . . אנחנו באים אי"ה לברלין יום א' שעה 11 לילה, יכול

להיות שנתעכב בברלין גם יום ג', ונתאכסן אי"ה בהאטעל קאבורג. נסיעתנו מברלין

תהי' עפ"ע דרך ווארשא, וניסע אי"ה מברלין שעה 7:52 ערב . .".

בספר המאמרים

תרס"ט נדפסו חמשה מאמרים שכתב אדמו"ר הרש"ב בעת שהותו בברלין ובוויסבאדען.

המאמרים הם דיבור-המתחיל: א. ואלה שמות בני ישראל הבאים. ב. וימת יוסף ואחיו. ג.

ובני ישראל פרו וישרצו. ד. ויקם מלך חדש. ה. ויהי בימים הרבים. מאמרים אלו נמצאים

בקובץ נפרד בגוכתי"ק ובהתחלתו רשימת המאמרים בגוכתי"ק אדמו"ר

הריי"צ.

לאחרי רשימת המאמרים

מצויין:

המאמרים האלו הם מאשר

כתב בברלין וכן בוויסבאדען בשעות המנוחה, אחרי הטיול הארוך כי בעת ההיא היה דעת

הפראפעסארין כי עליו להלוך ג' שעות רצופות ואחר-כך לנוח ג' שעות, ושהה אז כשני

שבועות בברלין והי' הולך בגן אשר מחוץ לעיר, אשר היה נוסע בכל יום לשם על משך ששה

שבעה שעות בכל יום, כי שם היה מטייל, ואחר כך היה לו שם מקום קבוע בהאטעל אשר

ביער, אשר שם היה נח אחר הטיול, ומשם שלח לי המאמרים האלו, והם כתובים על כרטיסים,

כמו מכתבים גלויים.

תרע"א

התוועדות

י"ט כסלו בברלין

בחודש כסלו תרע"א

נסע הרבי הרש"ב פעם נוספת לברלין לבדיקות רפואיות, ומשם על פי המלצת הרופאים

נסע לוויסבאדען. כך כותב הרש"ב באגרת מברלין בי"ז כסלו תרע"א (אגרת

עדר, אג"ק שלו ח"ב עמ' תקמג): ". . באנו לפה שלום ת"ל יום ה'

שעה 12 לילה. והננו מתאכסנים בההאטעל . . ידידנו הר"מ בייבע שי' כמובן הי'

אצלינו כל העת ודאג לכל פרטי הצטרכותינו. נעמענאוו החסיד הביא תיכף הסאמאוואר שלו

ושתינו טיי".

ובאגרת מויעסבאדען בכ'

כסלו כותב (אגרת ערה, אגרות קודש שלו חלק ב עמוד תקמח): "בברלין חגגנו את חג

י"ט כסלו עם ש"ב רז"י שי' [=ר' זלמן יצחק וואלשאניק] ור' פאליק שי'

[=גורארי'] בשעות האחדות שקודם הנסיעה, ואם כי היה הזמן דחוק, מ"מ חגגנו בטוב

ת"ל ואת מותר המשקה לקחנו לפה".

ובה' טבת תרס"ט כותב

הרבי מויסבאדען (אגרת א'מ, אג"ק שלו ח"ה עמ' לה): "זה שני שבועות שאנחנו פה, בברלין מצאו הפראפ' אצלי קצת

שמנונית על הלב וגם קצת חלישות הלב . .".

כשחזר מוויסבאדען לליובאוויטש,

נסע הרבי דרך ברלין, כפי שכותב בו' אדר (אגרת רחצ, אג"ק שלו ח"ב עמוד

תקפ): "בדעתי שנסע מפה יום ה' שאחר פורים הבע"ל לברלין ומשם ניסע

אי"ה במוצש"ק או ביום א . . ".

פגישות

עם רבני גרמניה

במהלך שהותו בוויסבאדען

נפגש הרש"ב עם רבני גרמניה. כך כותב הרבי לבנו בראש חודש שבט (אגרת רפו,

אגרות קודש שלו חלק ב עמוד תקסג):

"יכול להיות שבשבוע זו יהיה פה ערמאן, וגם

הרב פנחס כהן. וואלף נוסע שבוע הבע"ל לבערסלא לרגלי מסחרו, והשי"ת יצליח

לו.

ובאגרת מו' שבט כותב

הרבי לבנו (אגרת רפז, כרך ב עמוד תקסד):

יום ה' היה פה ד"ר ערהמאן נ"י, ודברנו

שהוא יעריך מא' בסיפורי דברים מכ"ק רבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע

זי"ע, ע"פ הספרים שקיבל מאתך, וידבר אודות התמיכה, וה' וואלף נ"י

אומר אשר בין כה אפשר להכין הקאמיטעטין בעיירות שונות, ונראה אי"ה מה יהיה

מזה".

הכוונה בדברי

הרש"ב, היא בעקבות ביקורו של הד"ר הערמאן בליובאוויטש בתקופה זו, כפי

שהרבי הריי"צ כותב על כך (אגרת תקעו, אגרות קודש שלו חלק ב עמוד תיד)

"בשנות תרע"א-ע"ב הי' בליובאוויטש הרב ד"ר עהרמאן מפראנקפורט,

אשר בא בייחוד לבקר את הישיבה תומכי תמימים, וכתב אז מאמרים באשכנזית אודותה".

[מאמרים אלו נדפסו בשני

ספרים שנרשמו ע"י א.מ. הברמן, "שערי חב"ד", עלי עין, ירושלים

תשי"ב עמוד 367].

תרע"ב

נסיעות

לצורכי בריאות

בחודש כסלו תרע"ב נסע

הרש"ב פעם נוספת לברלין לענייני רפואה. בקונטרס "חנוך לנער" מצויין

בזה "תרע"ב. לרגלי בריאותו נוסע בחודש כסלו לברלין קארלסבאד רומי מענטאן".

במכתב ששלח הרש"ב ממענטאן

בי"ט אדר תער"ב, כותב (אגרת שכז, אג"ק שלו ח"ב עמ' תרכה):

"מיר רעכענען אז דעם שבת וואס נאך ר"ח וועלין מיר אי"ה זיין אין

ברלין, זונטיג וועלין מיר אי"ה ארויספארין מברלין . ." . [=בדעתנו שהשבת

שלאחר ראש חודש נהיה אי"ה בברלין, וביום ראשון אי"ה נסע מברלין].

תרע"ג

אסיפה

בברלין עם רבני גרמניה

בחודש טבת תרע"ג נסע

אדמו"ר הרש"ב לגרמניה. באמצע החודש הרבי הגיע לברלין לצורך בדיקות

רפואיות, אך בהיותו בברלין עסק גם בעניני הכלל - מחאה נגד הרבנים הרפורמים ואודות תנועת

אגודת ישראל שנוסדה באותה עת.

וכך כותב הרבי

בט"ו טבת (אגרת שנז, אג"ק שלו ח"ב עמוד תרנב):

"ת"ל בעד החוה"ש כה לחי, באנו לפה

שלו' ת"ל בעת ובזמן הכתוב בהנקאזאטעל, ואך עתה ידענו את הטוב של הנו' 2-1

בבורג האטעל, כאשר באנו אל ההאטעל ולא מצאנו את החדרים פנויים רק יש חדרים כתבנית

האלו ממש אך בדילוג ארבעים מדרגות.

לא הסכמנו על זה, ולא ידענו מה לעשות, כי להתאכסן

בהאכסניות הפולנים לא רציתי, והאשכנזית אינני יודע, והמשכתי את ידידנו הרש"ג

יחי' מוילנא דברין, ואחר החיזיון והישוב השכלי באנו אל המדור אשר אנחנו עתה בו

בגובה יותר משבעים מדרגות, רק באשר בתחתונים נמצא אשכנזי עם רעסטאראנט שלו,

וביכולת להשיג מים חמים אף רותחים, אך לא בנקל כ"כ, כי מוזהר ועומד הוא מדר.

מונק לבלי להביא כלום בבית נכרי. והחדרים האלו המה כנ"ל".

הרבי שהה בברלין מספר ימים, והגיע

לוויסבאדען בי"ז טבת תרע"ג. במכתב מוויעסבאדען מיום י"ט טבת

תרע"ג, כותב (אגרת א'מג*, אג"ק ח"ה עמ' מג):

באנו לפה שלו' ת"ל תמול בקר.

הקאנסולים הי' יום ה' חצי היום . . אמרו אשר הכליות המה בריאים ת"ל . .

בברלין היה אסיפה מכל רבני אשכנז

בדבר המחאה נגד הרבנים הרעפארמער. וגם בדבר אגודת ישראל. ד"ר ערהמאן שהוא כעת

רב שני בליובען בא לברלין להתראות, וכפי הנראה בא במכוון לברלין על-פי דרישת

הרבנים (בנו הדענטיסט היה בברלין וא"ל שהודיע לו בטעלעפאן שאני בברלין) להטות

אותי לרעיון הנ"ל. ראזענהיים בא להתראות ולא מצא אותי, בטח יבוא לפה.

על הקורות עם הרבי בשהותו

בוויסבאדען, ראה להלן בארוכה, בפרק "מעורבות רבותינו נשיאינו ורבני גרמניה

בייסוד אגודת-ישראל".

הרבי שהה בוויסבאדען עד ליום שלישי

כ' שבט. בכ' שבט יצא הרבי את וויסבאדען, ונסע למענטאן שבגבול צרפת-איטליה.

במכתב ממענטאן, מערב ראש חודש ניסן

תרע"ג כותב (אגרת שעה, אג"ק שלו ח"ב עמ' תשד): "בריאותי הוטב

ת"ל, במשך היותינו פה הייתי ג"כ בפאריז ושאלתי אצל פראפ' ות"ל

מוצאים הכל כשורה ונתנו סדר הנהגה.

מחר אי"ה אנחנו נוסעים לברלין

ונשבות אי"ה בברלין, ונסע אי"ה משם במוצש"ק . .".

תרע"ד

התייעצות

עם פרופסורים

בחודש תשרי תרע"ד

נסע הרש"ב עוד לבדיקות אצל פרופסורים בברלין. סיפר על כך אדמו"ר

הריי"צ (ספר השיחות קיץ הש"ת עמ' 62, תרגום חופשי מאידיש):

בתשרי תרע"ד כ"ק אאמו"ר הרה"ק חש

עצמו חלש בבריאות. מיד לאחר חג הסוכות הוא נסע להתייעץ ברופאים, ועל פי חוות דעתם

של הפרופסורים בברלין ובוינה, א בי

נאלץ לעשות את החורף במענטאן.

מאמר

דא"ח בשפת אשכנז

בספר

"שמועות וסיפורים" מובא על קורות הרש"ב בפורים תרע"ד, במענטאן:

אדמו"ר

הרש"ב היה בפורים בחו"ל, כמדומה בשנת תרע"ד. בעת סעודת פורים באו

הרבה מאנשי המקום יהודים אשכנזים לאדמונ"ע, ואדמונ"ע אמר לפניהם מאמר

דא"ח בשפת אשכנזית. נושא הדיבורים היה עניין חצר החיצונה וחצר הפנימית, והמן

בא רק לחצר החיצונה.

ר'

גרשון שיפרין מזעמבין (היה אחר-כך שמש בבית הכנסת יורבסקי בקרעמענצוג) היה אז מלמד

אצל משפחת גורארי' שהיו אז גם כן בחו"ל, באותו מקום שהי' אדמונ"ע, ושמע

את המאמר. והגם שלא הבין כל המאמר כי זה היה בשפת אשכנז כנ"ל, אך זאת היה

זוכר שאדמונ"ע אמר בהמאמר בזה"ל: המן איז נאר געווען אין חצר החיצונה,

אבער אין חצר הפנימית איז קיין המן. [=המן היה רק ב'חצר החיצונה', אך אל ה'חצר

הפנימית' אין להמן כל שייכות].

הכנה

למלחמת העולם הראשונה במירוץ סוסים

עוד

מובא ב"שמועות וסיפורים" על ביקור הרש"ב בגרמניה בשנת תרע"ד:

בהיות

אדמו"ר הרש"ב באשכנז (כפי הנראה באותה שנה), היו מודעות שמוכרים כרטיסים

למקום מרוץ סוסים (או בדומה לזה) שיהיה במקום פלוני בזמן פלוני, וגם הקיסר ווילהלם

יהיה שם.

הרש"ב

שלח לקנות כרטיסים בשבילו ובשביל זוגתו הרבנית מרת שטערנא שרה נ"ע. משפחת

גורארי' היו חסידים ואנשי מעשה לא עלה בדעתם ללכת במקום ההוא, אך כשנתוודע להם

שאדמו"ר נ"ע הולך, גם הם קנו כרטיסים לשם.

אמרו

אז, שאדמו"ר הרש"ב הסתכל הרבה בהקיסר ווילהלם, ואמרו שהמרוץ סוסים ההוא (או

בדומה לזה) היה הכנה למלחמת העולם שהיה בסוף תרע"ד, ובודאי איזה כוונה מיוחדת

היה לאדמו"ר הרש"ב בהילוכו למקום זה.

סיפורים

שונים

רפואה

בזכות הדלקת נרות

בספר

"רשימות דברים" מובא בשם החסיד השד"ר ר' יחיאל האלפערין:

בהיות

אדמו"ר הרש"ב פעם בחו"ל (כמדומה באשכנז) ונתאכסן במלון, ראה

באכסדרה של המלון איש אחד הולך אנה ואנה ברצינות ומודאג מאד, וישאל לו כ"ק

אדמו"ר, מה היא הסיבה שהוא מודאג מאד, ויאמר האיש שאשתו חולנית, והרופאים

אומרים שצריך ניתוח, וספק אם יעזור לה הניתוח.

ויאמר

כ"ק אדמו"ר לאיש, שאם ירשה לו להיכנס לראות את החולנית, ונתן לכ"ק אדמו"ר

רשות להיכנס, ודבר עמה כ"ק אדמו"ר, שבאם תיתן הבטחה שתשמור שבת ותדליק

נרות, מבטיח לה שהניתוח יעלה יפה, והבטיחה על כל זה, וב"ה הניתוח עלה יפה

ונתרפאה.

קיסר

ובעל עגלה

הרש"ב

ראה פעם אחת את הקיסר ווילהעלם, איך שעלה על מרכבתו ומסר את התיק שלו לבעל עגלה

שלו.

וסיים

כ"ק אדמו"ר, שנתפלא מאד, איך קיסר כמוהו מוסר תיק המלוכה לבעל עגלה.

ביקור

בתיאטרון בברלין

בספר

"שמועות וסיפורים" מובא הסיפור הבא, שאירע באחת מביקורי אדמו"ר

הרש"ב בברלין:

כשהיה

אדמו"ר הרש"ב בברלין, הייתה מול המלון מעבר לרחוב קבוצת משוררים שהכינה

ובחנה את עצמה לקראת קונצרט בתיאטרון אחד בברלין.

אדמו"ר

ישב על הגזוזטרא שלו, ושמע את הניגונים שלהם, ושלח את המשרת אל ראש המשוררים לאמר

לו שבאחד הניגונים שגה וחיסר תנועה אחת. והשיב לאדמו"ר שהוא יודע מזה אך לא

היה ביכולתו להוציא התנועה לפועל, ואפשר שבתיאטרון מחמת רוב העם יפעל עליו שיהיה

בהרגש נעלה, וועט זיך בא איהם אויס זינגען, ומכבדו בכרטיס כניסה לתיאטרון.

ושלח

לו אדמו"ר שאינו רוצה לישב בין הנאספים המבקרים את התיאטרון, רק אם אפשר לתקן

לו מקום נסתר בין המשוררים, היה מכיר לו תודה, והסכים על זה. וכן היה שאדמו"ר

היה שם במקום שהכינו לו, והמשוררים שרו את הניגון במילואו, וכאשר גמרו הניגון חזר

אדמו"ר למלונו.

ביקור

בבית תלמיד חכם זקן בגרמניה

בשמיני

עצרת תר"פ סיפר אדמו"ר הריי"צ (ספר השיחות תר"פ עמוד 2):

פעם כשהייתי עם אאמו"ר באשכנז אמר לי שאסע עמו

למקום אחד לבקר תלמיד חכם זקן שהיה חולה.

הגענו לבית גדול ויפה, וליד הדלת עומדים משרתים, ושאלו

מי אנחנו, ואמרנו להם. ובקשנו רשות מבעל הבית להיכנס. אחר קבלת הרשות העלו אותנו

לקומה העליונה שבבית, חדר לפנים מחדר, ושם שכב האיש המכובד הנ"ל במטה.

האיש ההוא היה עשיר ונכבד. ולעת זקנתו היה דר עם יוצאי

חלציו.

האיש שמח מאד מביקורו של אאמו"ר, וישוחחו על דבר

ענינים שונים, ובאמצע השיחה אמר אותו הזקן לאאמו"ר שיש תחת ידו ספר אחד שכתב,

והוא מוכן לדפוס. ויאמר לו אאמו"ר שהוא מעוניין לראותו. ויקרא משרת אחד

ויצווהו להביא הספר לפני אאמו"ר.

אאמו"ר עיין בו שעה ארוכה, ודפדף בו מראשו לסופו

והניחו על השולחן.

קודם היפרדו מעמו, אמר לו אאמו"ר שיש לו אליו

בקשה אחת, ואם יבטיחו מראש שימלא בקשתו, אז יאמר לו. והבטיחו שימלא בקשתו. ויאמר

לו אאמו"ר בקשתו: שישרוף את הספר הזה בפניו.

הזקן שרף את הספר באש שעל האח שהיה בחדרו. אאמו"ר

הודה לו על זה, ברכו ויפרד מעמו בשלום.