חלק שני - מדברי רבותינו נשיאינו אודות יהודי גרמניה
חלק שני - מדברי רבותינו נשיאינו אודות יהודי גרמניה
כ"ק
אדמו"ר הרש"ב
"הן
עם לבדד ישכון"
בסעודת ליל שבת-קודש פרשת נח תש"ג,
סיפר אדמו"ר הריי"צ מספר דברים אודות הנהגותיו בקודש של אביו כ"ק
אדמו"ר הרש"ב. בין הדברים אמר:
כאשר ראה כ"ק אאמו"ר את מקום
ה"גיטו" של ישראל [בהיותו באשכנז (גרמני')], התבטא על זה לשבח, ואמר:
"הן עם לבדד ישכון".
כולם
מלומדים ויודעים לנהל עסקיהם
ממכתב
כ"ק אדמו"ר הרש"ב מב' דר"ח תמוז תרס"א (אגרת תשמח, אגרות
קודש שלו חלק ג עמוד רפ):
...גם הוא בעצמו אומר מפורש שהוא בדעה זו, כי
לפ"ד הצלחת אשכנז היא מפני שכולם מלומדים ויודעים לנהל עסקיהם ולהתעסק בכל
דבר שבמדינה.
כבד מאוד לראות ולשמוע תוקף חיזוק הטבע באופן
כזה, כאשר מבואר בפירוש טבע מלשון טבעו בים-סוף שהכח האלקי נטבע ואינו נראה ונגלה,
וכ"כ הוא הטביעה בים הגדול לתלות כל הצלחת המדינה בהלימודיות ושוכחים לגמרי
על ה' המשפיע שפע חיות ומזון לכל אחד ואחד ולכל מדינה ומדינה ע"פ השגחת רצונו
ית' וכמא' חלקה אחת תמטיר כו'. השי"ת ישמרינו מהם ומדעותיהם הזרות, ויהיה
חלקנו תכה"י ממאמיני ה' באמונה שלימה כו', ובמהרה בימינו יראה ה' לעין כל אשר
הטבע היא אלקות כו'.
שלילת
דרך האשכנזים ללמוד תורה וחכמות חיצוניות
כותב
אדמו"ר הרש"ב בקיץ תרס"ח (אגרת א'כז*, אגרות קודש שלו חלק ד ע' שכג):
...כל אותן במדינתנו הרוצים לשתף התורה (ולהבדיל)
והחכמות חיצוניות כדרך האשכנזים האם כוונתם לרעה ח"ו, לא, כי אם מדמים להטיב
בזה את מצב הנערים . . אם כי לעינינו אשר באשכנז פעלו על-ידי זה איזה הטבה אך אנו
רואים גם כן המגרעות הגדולות אשר בזה, כי על-ידי זה באו למצב אחר בכלל אשר לא נוכל
להסתפק כלל במצב יהדותם.
ואם כי נתחזקו בעניינים חיצונים בעשיה בפועל,
נתעמם ונכבה כמעט פנימיותם ומשתווים לכל הגויים, וכל התהלוכות נוגע כמו שנוגע
עניני היהדות, וא"א לעבור עליהם, ומשתדלים בכל היכולת שלא לעבור על התהלוכות
ושלא יהיה שום הבדל כו', וכידוע כל הדברים בזה . . אנחנו צריכים לחפש עצות רק
בהדרכים הישנים, ולהסיח דעת לגמרי מהדרכים החדשים אשר המה בכלל מה שנא' נופת
תטופנה כו' נראים כטובים כו'...
לא
נמסרו "ייחודים" לגרמניה
בשמחת-תורה
תרע"ו אמר הרבי הרש"ב (הדברים הובאו בספר "מגדל עז" עמוד תנח)
- "מקובלני, שהמגיד ממזריטש מסר לרבינו הזקן "ייחודים" בשביל כל
אחד מארצות תבל, פרט לגרמניה שלא מסר לו בעדה שום "יחוד" באומרו, מפני
שארץ זאת כבר אין בה כל ניצוץ של קדושה, והיא רעה בתכלית כו'".
כ"ק
אדמו"ר הריי"צ
יהודי
גרמניה הם "יפה מראה"
בשיחת
ליל שבת חול המועד סוכות תש"ה, סיפר אדמו"ר הריי"צ (ספר השיחות
תש"ה [לה"ק] עמוד מה):
בשנת
תרי"ח נסע הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש לחוץ לארץ. הטעם
הגלוי לנסיעה זו היה עניני בריאות, ואילו הטעם האמיתי היה שנסע בגלל עניני הכלל.
נסע אתו הרב ר' אברהמ'קע המו"צ של רודניא בתור שוחט - למרות שהוד כ"ק
אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש ידע שחיטה בעצמו, אך כך היה הדבר - ועוד אחד
נלווה אליו, ר' שמואל ברין.
הוד
כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש היה אז באיטליה ובגרמניה. כשחזר
לביתו בליובאוויטש שאל אותו אביו הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק "צמח
צדק": מה אתה אומר על יהודי גרמניה - ה"צמח צדק" לא ראה יהודים
מגרמניה - ענה לו הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש: הם יפה מראה.
יש
יפה תואר ויש יפה מראה. יפה תואר היינו מדתם האמיתית של האברים בכללות הגוף וכן
המדידה של כל אבר לגבי משנהו. הגוף מחולק בראש, גוף ורגל. אילו הראש היה גדול כמו
חלק הרגל או שהרגל היה קטן כמו הראש, היה אותו אדם בעל מום. עיקר המדידה של האברים
נוגע לפרצוף הפנים, שישנה מדידה מסויימת באברי הפנים, כמו האף, הפה, העיניים
והאוזניים, שיהיו תואמים אחד לשני במדידה הנכונה. זה נקרא יפה תואר. העניין של יפה
מראה הוא בפנים בתרין תפוחין.
יהודי
גרמני כשקם בבוקר לא ישתה את הקפה עד שיתפלל מקודם. בבית המדרש תלוי לוח בו רשומים
זמני התפלה: בימי החול צריכה התפילה בציבור לארוך 18 רגעים, בימי שני וחמישי - בגלל
קריאת התורה - 22 רגעים. יהודי גרמני מפריש מעשר מפרנסתו, אבל רק כשהוא מרוויח. זה
נקרא יפה מראה.
יהודי
רוסי, או יהודי משאר המדינות אינו לא יפה תואר ולא יפה מראה, אבל הוא יהודי עם
חיות. כשהוא עומד להתפלל אין הוא יודע אם יתפלל חצי שעה, שעה או שעה ורבע. הוא
נותן צדקה אם הוא כן מרוויח או לא מרוויח.
בירורי
מדינת אשכנז
ב'סדר'
הראשון של חג הפסח תרצ"ז, הזכיר הרבי הריי"צ את פתגם אדמו"ר
ה"צמח צדק" אודות "הא לחמא עניא" - שעונה, היינו כי יש מקום
לבררו ויכולים לבררו. ואמר שזהו על-דרך דברי אדמו"ר הרש"ב על מדינת
אשכנז שהיא לאחר הבירור, כי אינו שייך שיבררוהו.
גם
בסעודת ליל שמיני עצרת תרצ"ט, דיבר הרבי הריי"צ בעניינים אלו. בסעודה זו היה החסיד הנודע ר' יצחק 'מתמיד'
(הורביץ) בין המסובים על שולחנו של אדמו"ר הריי"צ. במהלך הסעודה אמר ר'
יצחק שעיקר התגלותו של הבעש"ט היתה בשביל מדינות ליטא ורייסין. בפולין הוא
'המשיך' אמונה פשוטה, ואילו אשכנז [=גרמניה] היא לאחר הבירור. והוסיף: ליהודי
גרמניה אין את כוח המסירות-נפש, נטלו מהם את כוח המסירות-נפש שיש בכל יהודי.
אדמו"ר הריי"צ ענה לו: לא שנטלו מהם את זה,
אלא הם הטביעו את זה. וכידוע, שעל-ידי שעוברים הרבה פעמים על איסורי כרת, רחמנא
ליצלן, אובד כוח המסירות-נפש. והוסיף הרבי הריי"צ: אין לנו שום מושג במהותו
של 'קל שבקלים' שהרבי [אדמו"ר הזקן] מדבר אודותיו בתניא (שאפילו ל'קל שבקלים'
יש כוח המסירות-נפש).
ואמר ר' יצחק מתמיד: הרי ידוע שהמגיד ממזריטש שלח
תלמידים מיוחדים לכל מקום, ואילו לאשכנז לא שלח. ובקשר לזה שאל ר' יחזקאל פייגין:
הרי בעל ה'הפלאה' ואחיו ר' שמעלקא היו שם?
ואמר אדמו"ר הריי"צ: ידוע שהמגיד היה נכה
רגליים. – אילו הבעש"ט היה רוצה, היה מבטל את נכותו. וגם אילו המגיד עצמו היה
לוחץ, היה יכול לעשות זאת. אבל על כל פנים, ידוע שהמגיד היה נכה רגליים. –
והבעש"ט הורה לו שלא ילך למקווה, והיה המגיד שולח את תלמידיו שילכו במקומו
למקווה, והיה מוסר להם 'ייחודים' שיכוונו שם.
(כוונת הרבי הריי"צ היתה לומר, שהעובדה שהמגיד
שלח תלמידים למקומות שונים – הכוונה בזה היא שמסר להם את ה'ייחודים' שצריכים לכוון
בכל מקום בואם, וממילא אין סתירה בין העובדה שבעל ה'הפלאה' היה באשכנז למה שנאמר
למעלה, כי ייתכן שהמגיד לא מסר לו את ה'ייחודים' השייכים למדינת אשכנז).
כ"ק
אדמו"ר נשיא דורנו
תשובה
ברגע אחד - אדמו"ר הריי"צ
בהתוועדות שבת מברכים סיון תש"י (תו"מ
התוועדויות חלק א עמוד 79) סיפר הרבי, שכאשר הרבי הריי"צ נסע מוינה באחד
מביקוריו שם, ליוו אותו אל הרכבת כמה מיהודי אשכנז, "דייטש'שע אידן".
כשהתקרב מועד בוא הרכבת, הביט אחד מהם
בשעונו ואמר אל הרבי הריי"צ: "נאך איין מינוטע". נענה והפטיר אחריו
הרבי: "קען מען נאך תשובה טאן".
תשובה
ברגע אחד - אדמו"ר הרש"ב
מספר חודשים לאחר מכן, בשבת מברכים שבט
תשי"א (תו"מ התוועדויות חלק ב עמוד 182), דיבר הרבי על כך שכבר כלו כל
הקצין וכבר עברו את כל הגזרות וההשמדות רחמנא-ליצלן, הרי שנשאר רק להשלים
"פכים קטנים".
והרבי הוסיף: "עניין זה מודגש גם
בכך שההכנה לביאת המשיח היא על ידי עבודת התשובה - "הבטיחה תורה שסוף ישראל
לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין", "משיח אתא לאתבא צדיקייא
בתיובתא":
תשובה - אינה תעניות וסיגופים (או נתינת צדקה
תמורת התענית), וגם לא אמירת ווידוי, אלא "שיעזוב החוטא חטאו. . ויגמור בלבו
שלא יעשהו עוד", וכמו שכתב רבינו הזקן באגרת התשובה ש"מצות התשובה מן
התורה היא עזיבת החטא בלבד . . שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה כו'",
שעניין זה יכול להיות גם ביום השבת, שאסור בתענית ובאמירת ווידוי.
ונמצא, שעיקר עניין התשובה הוא שינוי
הרגילות, ש"משנה מעשיו", ועד ש"חטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור
מעשיך הראשונים", כיון ששינה רגילותו לפרוש מהם.
ולכן, בשביל עבודת התשובה אין צורך
בריבוי זמן, אלא גם בזמן מועט, וגם בזמן מועט ביותר שאינו מספיק אפילו לאמירת
"על חטא" או שאר ווידויים, יכולים לעשות תשובה, כיון שעיקר התשובה היא
שיגמור בלבו כו', ועניין זה יכול להיות גם בזמן מועט, "בשעתא חדא וברגעא
חדא".
- בהקשר לכך סיפר הרבי סיפור דומה לסיפור דלעיל
עם אדמו"ר הריי"צ, שאדמו"ר הרש"ב ביקר פעם במדינת אשכנז
(דייטשלאנד), וקודם נסיעתו משם ליווהו כמה וכמה מיהודי אשכנז לתחנת הרכבת, ובהתקרב
מועד נסיעת הרכבת, באמרם אל הרבי שנשאר עוד רגע אחד לנסיעת הרכבת, נענה הרבי ואמר:
ברגע אחד - עוד יכולים לעשות תשובה -
אלא, שבזמן מועט זה, "רגעא
חדא", צריך להיות שינוי הרגילות. ויש לומר, שמרומז גם בהלשון "בשעתא חדא
וברגעא חדא" - ש"ברגעא חדא", זמן מועט, יכול וצריך להיות
"שעתא חדא", שעה מלשון הפנה, "איין קער", שזהו תוכן העניין
דשינוי הרגילות אפילו בדבר קטן".
כמו
בתמונה יפה
בימי
ה'שבעה' על כ"ק אדמו"ר הריי"צ בחודש שבט תש"י, דיבר כ"ק
אדמו"ר נשיא דורנו מספר עניינים, שבאו בדפוס והוגהו על-ידו ונדפסו בלקוטי-שיחות,
ב'קובץ יו"ד שבט' ועוד.
להלן
דברים מהיום החמישי או השישי של ה'שבעה', אותם שמע אחד הנוכחים, הר' יעקב-צבי
ז"ל פלאקס (פורסם בקובץ "התקשרות" גליון תקמז):
כ"ק
אדמו"ר נשיא דורנו סיפר שאדמו"ר הרש"ב נ"ע היה פעם בנאות דשא
בגרמניה, וכשחזר משם אמר על בתי-הכנסת שלהם שזוהי תמונה יפה מאוד. והכוונה:
בית-הכנסת שם הכול בסדר מסודר. התפילה בדיוק בזמן הקבוע, אף אחד אינו מתיישב בכיסא
של מתפלל אחר, ושורר שקט מוחלט. והרי זה כמו בתמונה יפה מאוד שהכל מדוייק שם והאיש
נמצא בתמונה ללא רוח חיים. מה-שאין-כן בבתי-כנסת שלנו [=החסידים] הכל מפוזר, רעש
וכו' "אבער ס'לעבט!" [=אבל זה חי]!
[ייתכן
שהדברים הם בהמשך או כהקדמה להמדובר אודות אשכנז באחת השיחות בימי ה'שבעה' - ראה לקוטי-שיחות
כרך ב עמ' 508].
בירורי
מדינת אשכנז בימינו
ברשימתו מי"ט כסלו תרצ"ג ("רשימות
היומן" עמוד שו) כותב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שהרב המגיד מסר
לתלמידיו "יחודים" על כל המדינות, לבד ממדינת אשכנז.
"כל תלמיד האט געהאט זיין
פעקעל" [=לכל תלמיד הייתה ה"חבילה" שלו, תפקידו ושליחותו], ולא מסר
את כל המדינות לכל אחד ואחד מהתלמידים.
עשרים ואחת שנה לאחר כתיבת הדברים, בהתוועדות
י"ט כסלו תשי"ד, ביאר הרבי את הדברים (תו"מ התוועדויות חלק י עמוד
256):
הרבי
הריי"צ סיפר שהמגיד ממעזריטש מסר לתלמידיו "יחודים" עבור כל
המדינות, מלבד על מדינת אשכנז.
במשך
כל השנים לא הבינו את פשר הדברים: מה רוצים ממדינת אשכנז?!... אמנם, ריבוי שנים
לאחר מכן - למעלה ממאה וחמישים שנה לאחרי זמנו של המגיד - תופסים עד כמה גדולה
ראייתו של צדיק, שרואה בעיני בשר למרחק של כמה וכמה שנים ודורות לאחרי זה!...
ובכל אופן, בנוגע לכל שאר המדינות נמסרו
"יחודים" כו', שעל ידם נקל יותר לבני ישראל לעסוק בעבודת הבירורים בכל
אותם מקומות גם בימינו אלה. ולהעיר, שכתוצאה מזה, לא מופרך שבימינו אלה יהיה עניין
של בירורים גם במדינת אשכנז.
ועל דרך שמצינו בנוגע לארץ מצרים, שאף
על פי שהיציאה ממצרים הייתה באופן ד"וינצלו את מצרים", "כמצודה
שאין בה דגן . . וכמצולה שאין בה דגים", היינו, שהוציאו משם כל ניצוצות
הקדושה, ו"לא נשאר בהם עד אחד", מכל מקום, מצד הגלויות שהיו לאחרי זה,
אף שהיו במקומות אחרים, גלות בבל, פרס מדי יון ואדום, חזרו ונפלו ניצוצות קדושה גם
במצרים.
שלכן, אף ש"הזהירה תורה שלא לשוב
למצרים, שנאמר לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם", מכל מקום, "מותר לחזור
לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא" - להרוויח שם עבור ההוצאה, ולהשתמש בזה עבור עניינים
של תורה ומצוות.
ובנוגע לענייננו:
כאשר יהודי נמצא במקום מסויים - הרי זה
סימן שיש בידו "יחוד", שעל ידו יכול להחדיר במקום זה "נר מצוה
ותורה אור".
הרבי הריי"צ אומר, שכל אחד ואחד,
בכל מקום שבו נמצא, צריך לידע שהגיע למקום זה לא מצד בחירתו, אלא מצד הרצון
העליון, ובמילא, הרי זה דבר ברור שהגיע למקום הנכון.
מה פירוש "מקום הנכון"? מקום
המתאים אליו, שבמקום זה יכול הוא לפעול, ובמקום זה צריכה להיות הפעולה שלו דווקא,
פעולה שלא תעשה על ידי אחרים.
ולכן צריך לעבוד עבודתו במקומו הוא, ולא
לרוץ למקום אחר בחשבו אולי שם הוא המקום שלו - שכן, אילו היה מגיע למקום זה מצד
בחירתו, היה מקום לספק אם אכן כיוון או שמא קלקל, אבל כיון שהגיע למקום זה מצד
הרצון העליון, הרי בודאי שהגיע למקום הנכון בזמן הנכון, והוא האדם הנכון בשביל
לפעול במקום זה.
ה"רבים"
רוצים שיבררו אותם
בהתוועדות ש"פ וישב תשי"ד (תו"מ
התוועדויות חלק י' עמוד 275), סיפר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שעשר שנים
קודם לכן, בשנת תש"ד, הייתה הקביעות שי"ט כסלו חל ביום חמישי פרשת וישב.
וסיפר אז אדמו"ר הריי"צ אודות י"ט כסלו שנת תרס"ז - שחל גם כן
ביום חמישי פרשת וישב - שאז היה אדמו"ר הרש"ב בווירצבורג שבמדינת אשכנז,
ודיבר בהתוועדות אודות פרשת וישב ושייכותה לי"ט כסלו, בהסבירו את העניין באר
היטב, באופן שגם יהודי אשכנז (ה"דייטש'ישע אידן") שהיו נוכחים בהתוועדות
הבינו את הדברים.
והרבי הסביר במשמעות העניין:
פרשת וישב באה לאחרי פרשת וישלח, שבה
נאמר "וישלח יעקב גו' אל עשו אחיו", שהוא עניין עולם התוהו, שהאורות שבו
הם מרובים, ובהמשך לזה נאמר "וישב יעקב" - שהאורות מרובים דתוהו באים
באופן של התיישבות.
וזהו "וישב יעקב בארץ מגורי
אביו" - שההתיישבות דיעקב הייתה היכן שיצחק אביו היה ירא ("מגורי"
מלשון מורא ופחד), כי מצד מדריגתו של יצחק, גבורות דעתיק, ישנו מורא ופחד מפני האורות
דתוהו, שמא לא יוכלו להמשיכם למטה באופן של התיישבות. והחידוש הוא ש"וישב
יעקב" - שיעקב לא פחד מהעבודה של בירור הניצוצות דתוהו, ולא עוד אלא שיצא לעבודה
זו מתוך שמחה, כמו שכתוב "וישא יעקב רגליו גו'", ועל ידי זה המשיך
האורות דתוהו באופן של התיישבות.
והעניין בזה - שכאשר עבודת הבירורים היא
בדרך מלחמה, אזי ישנו עניין של מורא ופחד, ובודאי שאין זה מתוך שמחה.
וכדי שתהיה העבודה ללא מורא ופחד, ומתוך
שמחה - צריכה להיות העבודה בדרך של שלום, כמו שכתוב "פדה בשלום נפשי מקרב לי
כי ברבים היו עמדי", היינו, שגם כאשר ישנו מעמד ומצב ד"מקרב לי",
נעשה "פדה בשלום נפשי", פדיה בשלום, ואז אין מקום למורא ופחד, וטעם הדבר
- "כי ברבים היו עמדי", שהם עצמם רוצים וחפצים שיבררו אותם כו'.
ועניין זה נעשה על ידי פנימיות התורה,
כידוע שעיקר העניין ד"פדה בשלום נפשי" קאי על פנימיות התורה.
ועל פי זה מובנת השייכות ד"וישב
יעקב" לי"ט כסלו שהוא הזמן דגילוי פנימיות התורה - כי דווקא על ידי
פנימיות התורה נעשה העניין ד"וישב יעקב".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.