פרק שישה עשר
פרק שישה עשר
גביר לאחיך
תורה וגדולה היו מנת חלקו של ר' זלמן רוב ימיו.
היה בו מיזוג מרהיב של דמות שורשית השופעת מעיינות של חסידות צרופה לצד עושר אגדי המתובל
בגינונים מלכותיים כאחד מאצילי עולם. פיקחותו הנודעת, הליכותיו המדודות ואישיותו הרבגונית,
הפכו אותו לאיש רב אנפין שסדר יומו נחלק בין עשייה חסידית ברוכה בכרם בית חב"ד
למעורבות פעילה בעולם העסקים, שתועל אף הוא לשירות הרבי ומפעליו.
עם המעבר מ'דור השישי' ל'דור השביעי', מהנהגת הרבי
הריי"צ אל הרבי נשיא דורנו, ביצע ר' זלמן 'בחינה מחודשת' של כל סדר יומו וחייו,
והפנה אותו אל הרבי לאישור. בחודש אלול תש"י, שאל ר' זלמן את הרבי האם הוא רשאי
להמשיך בעסקיו, בהתאם לאישור שקיבל מהרבי הריי"צ266 על אפיק עסקי
זה.
תשובת הרבי הייתה: היות והרבי הריי"צ אישר,
אתה רשאי להמשיך בעסקיך בשנה זו. לדברים אלו הוסיף הרבי סייג מפתיע: צדיקים – השנה
מסתיימת בעבורם בראש השנה, ואילו אנשים סתם – עד יום הכיפורים. עד יום הכיפורים תשי"א
אתה רשאי אפוא להמשיך בעסקיך שעליהם קיבלת את אישורו וברכתו של הרבי. ר' זלמן מיהר
לקיים את ההוראה ושידל את שותפיו העסקיים להקדים משלוח של סחורה בספינה עד יום הכיפורים.
בפועל, ההפלגה נדחתה, ור' זלמן משך ידו מהשותפות. לתדהמתם הרבה שלו ושל שותפיו, הסחורה
כולה ירדה לטמיון. ויהי לפלא.
•
מידות גדושות של קידוש השם וקידוש שמה של חסידות
חב"ד, התגלו במרוצת אינספור הזדמנויות בהן התחכך בעשירי ניו יורק, עמם רקם קשרי
מסחר מסועפים. חזותו החסידית השורשית, אמונתו הזכה והמאור שקרן מפניו מפיקות הנוגה,
הרשימו לא אחת דמויות מפתח בעולם העסקים בו שחה במיומנות מופלאה. חשיבתו העסקית הייתה
מאופיינת בתעוזה כלכלית, חדות תפיסה ויכולת נדירה לזיהוי הזדמנויות פיננסיות. לא אחת
הותיר את שותפיו פעורי פה, לנוכח מוחו האנליטי המבריק, שהיה המנוע המרכזי להצלחתו.
"חבריו לעסקים ידעו תמיד שמילה של ר' זלמן
היא מילה", סיפר הרב יחזקאל בסר, עמו קשר ר' זלמן קשרי ידידות ומסחר. "העיקרון
הזה חשוב ביותר ברחוב ה-47 במנהטן בו שכן במשך תקופה ממושכת משרדו לסחר ביהלומים. הכול
מתבסס שם על לחיצת יד. על 'מזל וברכה'. מילתו של אדם ואמינותו הן הקובעות. הוא היה
בולט בכך במיוחד. סוחר מצטיין, אמין ואחראי".
פעמים רבות השתכנע ר' זלמן איש העסקים בדבר כדאיותה
של עסקה מסוימת וסיכם ראשי דברים, אך רגע לפני הוצאתה לפועל של העסקה, התעקש תמיד לשמוע
את חוות דעתו הקדושה של הרבי. הוא לא פנה ימין ושמאל, לא ביצע צעד וחצי צעד, מבלי לקבל
את הסכמתו וברכתו של הרבי מראש.
פעם אחת העז ר' זלמן לבצע מהלך עסקי אחד מבלי לשאול
תחילה. הוא נהג היתר לעצמו היות ומדובר היה בעסקה שההשקעה בה הייתה זוטרה ונטולת חשיבות.
את הלקח למד לכל חייו. מעשה שהיה כך היה. ביום מן הימים פנה אליו ידידו הרב בסר ובפיו
הצעת שותפות עסקית במיזם שההשקעה בו מינימלית ורווחיו עשויים להיות גבוהים. היות וחלקו
של ר' זלמן בעסקה הסתכם בשלוש מאות דולר בלבד, הוא לא דימה בנפשו כי נכון יהיה להטריד
את הרבי בכגון דא.
הוא דילג אפוא על שלב ההימלכות בדעת הרבי וחבר לשותפות
של הרב בסר ושותפו, שהפכה כעת לשותפות משולשת. את כניסתו לשותפות ליוותה תמיהה קטנה:
מדוע זקוק הרב בסר לשותף שישקיע שלוש מאות דולרים בלבד. רק בשלב מאוחר יותר קלט ר'
זלמן למפרע כי הסיבה שבעטיה הציע לו הרב בסר את השותפות, חרף הסכום הקטן שהיה נדרש
להשקעה, לא הייתה אלא מפני שידע כי הוא נוהג לשאול תדיר בעצתו וברכתו של הרבי, על כל
צעד עסקי ושעל פיננסי. ר' יחזקאל, שרצה שברכתו של הרבי תחול בעסק, החליט לצרף את ר'
זלמן, למרות שמדובר היה בסכום קטן, כדי שברכת הרבי וליוויו הצמוד, יברכו את מעשה ידיו
ויביאו לשגשוג העסק.
כשהבין זאת ר' זלמן, ולאחר ששמע זאת מפי הרב בסר
עצמו, הזדרז לדווח לרבי על השותפות ולהיוועץ למפרע. תדהמתו הייתה גדולה, עת השיב לו
הרבי בתוכחה גלויה: מה אתה מחפש לעצמך פיזור הנפש? מה אתה משקיע בנדל"ן? מה אתה
מבין בנדל"ן? – הקשה הרבי ומורת רוחו הקדושה לא הייתה נתונה לספקות.
ר' זלמן קיבל את התוכחה באהבה וידע היטב כי לטובתו
האישית עליו לסלק ידיו מהשותפות שזכתה לביקורתו החריפה של הרבי. הוא מיהר להסתלק מן
העסקה מבלי להותיר עקבות והותיר את הרב בסר עם שותפו בעסקה. הרב בסר חשב לתומו כי הוראת
הרבי אינה נוגעת אלא לר' זלמן עצמו ולא אליו. לא עבר זמן רב עד שר' יחזקאל בסר איבד
את כל השקעתו.
•
מענות קודש רבים נותרו בארכיב העשיר שהותיר ר' זלמן
אחריו. ערמות של איגרות ומענות קודש מתייחסות לשאלות אותן הפנה בכל הנוגע לפעילותו
העסקית במשך עשרות בשנים.
כשסבל פעם (בשנת תשכ''ט או תש''ל) מתעוקה כלכלית
מבלתי יכולת להיחלץ, פנה ר' זלמן בצר לו אל הרבי. הרבי ניאות לבקשתו להלוות לו סכום
כסף גדול והגיע מביתו ל-770 ביום אחד כשבידו שק מלא בשטרות של כסף. המזכיר הרב חדקוב
קיבל הוראה להעביר את הכסף לר' זלמן.
זמן מה לאחר שהחזיר את סכום ההלוואה, שוב נזקק ר'
זלמן לכסף וחזר אל הרבי, כשהפעם הרהיב עוז לבקש הלוואה נוספת והרבי הלווה לו פעם נוספת.
בשלב מסוים, זמן מה לאחר שהחזיר גם את הלוואה זו,
כתב לו הרבי פתק מיוחד וזו לשון קודשו: "הרושם ממכתבו – שמתכונן לבקש גמ''ח עוד
הפעם וכו' וזה מכריחני לכתוב הבא לקמן – כשביקש גמ''ח בפעם הא' ואין אצלי באנק ואיני
סוחר וכו' אמרתי שאולי כוונתו אויספרווען מיר מה 'באמת' האלט איך בנוגע למצבו וכו'
ואף שלדעתי לא זו הדרך להנהלת עסקיו בהשגת גמ''ח על ידי (ואין ידוע לי אף על דבר פעם
אחת שהתעסק בכיוצא בזה כ''ק מו''ח אדמו''ר) אמרתי שבתור יוצא מן הכלל ולא בתור עניין
במסחר כי אם כעידוד רוחו וכו' אעשה כן פעם אחת. להפתעתי ביקש עוד הפעם כיוון שלא הודעתיו
ברור טעם הגמ''ח בפעם הא' ובמילא כי מילוי בקשתו גם בפעם הב'. אבל כיוון שכנ''ל ''לא''
זו הדרך להנהלת עסקיו הרי ''תו לא'' ... לכן כתבתי ברור כהנ''ל והטעם היחידי והברור
כנ''ל...''.
לא חלף זמן רב עד ששב ר' זלמן לממדי עשירותו. הוא
טיפס בזהירות ובבטחה בסולם עולם העסקים וכבש פסגות, שנזקפו תמיד לברכות שזכה לקבל מפיו
של הרבי. ר' זלמן התמיד לטפס במעלות העושר והפתיע את אלה שעקבו אחר מהלכיו העסקיים.
הוא דילג מתחום מסחר אחד למשנהו, ובכולם עשה חייל.
בשנים הראשונות הוצעה לר' זלמן שותפות במפעל תעשייתי
מסוים במדינה אחרת. ר' זלמן שאל על כך את הרבי והרבי השיב לו במכתב שבראשו נכתב:
"לבקשתו – נשלח המכתב מהיר דחוף".
"במענה על מכתבו ממוצש"ק, בו כותב אודות
הצעת שותפות בפאבריק", פותח הרבי את המכתב267
וממשיך: "באם יכול להיות במקום הפאבריק לכל הפחות שישה חודשים בשנה, וכמובן –
עס זאל זיך לוינען וישתלם העדר פעולותיו כאן במשך זמן זה, אזי כדאי הדבר". בסופו
של דבר, לא יצאה אל הפועל שותפות זו.
פעם שאל ר' זלמן אודות מכירה גדולה. הרבי ביקש ממנו
לברר את שמו ושם אמו של הקונה, "אבל לא שם המשפחה". הרבי קיבל את השם והשיב
לר' זלמן: אזכיר על הציון.
•
בשלהי שנת תשי"ב השקיע ר' זלמן במסחר קומודיטי.
הוא ייצג קבוצת משקיעים כמיופה כוחם וכמי שמנהל את תיקי השקעותיהם. הכול נראה זוהר
בתחילת הדרך. עד שהעסק החל להסתבך. נפילות הדרגתיות נרשמו במדדי הקומודיטי. הערך הולך
ופוחת, משקיעים רצו למשוך את כספם. עתידן של הקומודיטי נהיה מעורפל.
בשלב מסוים החל להסתמן הפסד רציני וניכר. אפסה תקוותה
של המניה, שום מפנה לא נראה באופק. חמיו של ר' זלמן, כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ,
קרא לחתנו לשיחה נוקבת. ראה, אמר לו, המניות נופלות מטה מטה. עליך למכור את המניה ולהציל
את כספם של מייפי כוחך. הוראה זו חזרה על עצמה כמה פעמים.
כחסיד נאמן שלא זז ימין ושמאל מבלי להימלך בדעת
רבו, הלך ר' זלמן לשאול את הרבי כדת מה לעשות. למכור או לחכות? שאל. תשובת הרבי הייתה
חד משמעית. אל תמכור את המניות בשלב זה.
באמצעות מכתבים תכופים ששיגר אל הרבי דאג לוודא
כל העת שהדרכתו של הרבי, בעינה עומדת. ואכן, הרבי הורה כל העת להותיר את ההשקעה על
כנה.
פעם אחת, לפני נסיעתו לאוהל, ביקש הרבי לדעת מה
ערכן של אותן מניות. כששב מהאוהל, בירר הרבי שוב את ערכן של המניות. התשובה לא הייתה
מעודדת. הערך צנח עוד יותר. הרבי הגיב בתמיהה גדולה: "אזוי?", תהה הרבי,
לנוכח מבטו התמה של המזכיר הרב חדקוב.
בשלב זה איבד כבר ר' זלמן את כל כספו ואת כספי המשקיעים
ונאלץ ללוות כספים מהבנק, על מנת לשמור על שליטתו במסחר. הוא פנה שוב לשאול את הרבי.
רק אז קיבל את ההוראה: "מכור, ומסור לי כמה הפסדת וכמה אתה חייב". להוראה
זו הוסיף הרבי משפט נדיר ומצמרר: "איך האב זיך ניט געדארפט טשפען מיט אן עלטערן
רבי'ן" (לא היה עליי לפגוע ברבי מבוגר יותר), בהתייחס לדעתו השלילית והנחרצת של
חותנו של ר' זלמן, האדמו"ר מקופיטשניץ. הרבי הבהיר כי הוא נוטל על עצמו את האחריות
שיוחזר כל סכום ההפסד.
אחר הדברים האלה, קיבל ר' זלמן פנייה מידיד. בפיו
היה רעיון עסקי נוצץ. הוא יעץ לו לקנות סך ניכר של מטבעות פונט בריטיות בשעת בוקר בהונג
קונג, כשערכם נמוך, ולמוכרם בשעת היום בלונדון כשערכם מזנק. ר' זלמן שאל אותו, מדוע
הוא עצמו אינו עושה כן, והלה השיב שאין לו כסף לרכוש.
ר' זלמן פנה לשותפיו והציע להם שיעניקו לו את רשותם
להשקיע את כספם גם בעסקאות יומיות אלו, שהפכו ללהיט עסקי בממלכה הבריטית. כולם הסכימו,
למעט שותף אחד שלא רצה יותר לעשות עמו עסקים, בשל הנזק שהוסב לו בעסקת הקומודיטי.
ר' זלמן יצא לדרך והגדיל את עושרם של שותפיו בעסקי
המטבעות. הוא גרף הון רב כתוצאה מסחר המטבעות הרווחי, שהניב תשואות גבוהות להפליא.
בתוך זמן קצר, היה לר' זלמן די כסף לרווחים שלו ושל כל אחד מהשותפים, כך שקיבלו את
הסכומים שהפסיד להם בעסקה הקודמת שכשלה ומעבר להם.
רק לאחר שהוציא את כל כספו מענף הסחר במטבעות אנגליות,
והרוויח הון רב, נבלמה אפשרות הרכישה הזו בחוקה האנגלית ודרכם של סוחרי המטבעות נחסמה.
ר' זלמן הוכיח לעצמו שוב כי כל הנוטל עצה מהרבי
רואה תשועה גדולה. גם אם בתחילת הדרך נראתה ההוראה כנטולת פשר, בהמשך, קיים הרבי את
שהבטיח לו: אני אחזיר לך את כל ההפסד.
•
שנת תש"ל. עננה מאיימת החלה להעיב על עסקיו
של ר' זלמן, לנוכח פרשה של מס הכנסה שאיימה על עתידו הכלכלי. בשלב מסוים הציעו לו רשויות
המס הסכם פשרה. כהרגלו, פנה ר' זלמן לרבי במכתב בו פרס את צדדי הספק. מצד אחד, כתב,
אולי כדאי לנקוט ב'שב ואל תעשה' ולחכות שיעבור הזמן שכן ייתכן שהרשויות לא יוכלו להוכיח
את טיעוניהם. מצד שני, ייתכן מאוד שלנוכח אי התגובה, הדבר יעלה בהפסד גדול שבעתיים.
הוא ציין במכתב את עמדת פרקליטו, לפיה מוטב לגבש הסדר פשרה, חרף הסכום הרב שיצטרך לשלם
לשם כך, וזאת על מנת שיניחו לנפשו.
תשובת הרבי, בכתב יד קודשו, הייתה: "יפתח חומש
ויעשה על פי הרמז בעמוד הראשון בהתחלתו". ר' זלמן נטל לידו חומש מזדמן, פתח אותו
באקראי. העמוד שנפתח, היה בתחילת פרשת לך-לך. הוא חיפש רמז לאורכו ולרוחבו של העמוד,
אך לא מצא כל תשובה. בצר לו, פנה אל המזכיר הרב חדקוב ואמר שאינו מוצא כאן כל תשובה.
הרב חדקוב שאל על כך את הרבי והרבי אמר שר' זלמן
ייכנס אליו למחרת לאחר תפילת מנחה עם החומש. כשנכנס והראה לרבי את הדף שנפתח, הצביע
לו הרבי על סוף דברי רש"י בדיבור המתחיל "ואברכך": "יכול יהיו
חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהן". בכך הורה לו למעשה לחתום
על הפשרה.
בהזדמנות מסוימת, כתב הרבי בפתק לר' זלמן:
"בפראנקען וכדומה", שההכנסה בשני אחוזים – אין כדאי להכניס ממון. והנכנס
כבר, להעבירו לאט לאט לעניין שמרוויחים כמה וכמה פעמים ככה".
"כמובן", הייתה לשון ההוראה בפתק,
"טוב יותר לבנק ברווח קטן קצת מהרווח שנותן איש פרטי. אזכיר על הציון".
כך זכה ר' זלמן לעינא פקיחא מאת הרבי בכל עת ובכל
רגע. את סוד הצלחתו בעסקיו לא נהג לגלות לאיש. הוא העדיף לנצור את לשונו ולשמור את
הסוד לעצמו בלבד. אולם יודעי דבר ידעו להתלחש ביניהם כי את עסקיו של הסוחר החסידי מלווה
הדרכה אישית רצופה ומעמיקה, אשר מאחוריה עומד לא אחר מאשר הרבי.
•
לא אחת נשלח המזכיר, הרב גרונר, על ידי הרבי, להעביר
לר' זלמן מסרים שונים. הוא העיד כי מעולם לא חילל ר' זלמן את דברו אף אם מדובר היה
בהתחייבות כבדת משקל או במטלה קשה לביצוע.
"אם הוציא מפיו דבר מה", מספר הרב גרונר,
"הוא ראה חובה מוחלטת לקיים את דברו. הוא היה שם דבר בביזנס. כל השנים התנהל כך.
אם הבטיח למישהו הלוואה, היה נותן אותה ללא שיהוי. אם לא היה ברשותו כסף מזומן, היה
מתאמץ להשיג. לא אחת שמעתי ממנו את האמירה: 'אם אמרתי, אתן'".
"אבא", מאפיין בנו, ר' נתן, "היה
אמנם סוחר ממולח אך מהותו לא הייתה כזו. הוא הצליח במסחר, למרות שלא הייתה לו נשמה
של סוחר. היו לו חושים מסחריים מפותחים אך לא אישיות מסחרית. תמיד עמדו הערכים החסידיים
שעליהם גידל אותנו מעל לכל ענייני המסחר".
כזה הוא הסיפור הבא מפי ר' נתן המעיד על כך כאלף
עדים. סוחר נכבד היה חייב לר' זלמן סכום עתק. ביום הושענא רבה צלצל הטלפון בביתו ועל
הקו היה הסוחר בעל החוב. הוא ביקש לשוחח עם ר' זלמן. כשהלה ניגש לטלפון, הודיע לו בעל
החוב כי הצליח לגייס סכום עתק, וכי ברצונו להעביר לו את הסכום באופן מיידי, בטרם יעוקל
על ידי נושים אחרים. להפתעת כולם, התקצף ר' זלמן והחל נוזף בבעל החוב. "בהושענא
רבה אתה מדבר אתי על כסף?", גער בו בחריפות וטרק את הטלפון.
"כסף לא תפס אצלו מקום", אומר ר' נתן.
"כל חייו היו סביב הרבי. חיי המסחר לא רק שלא הפריעו להתקשרותו אל הרבי, אלא היו
מכשיר להתקשרות. הוא ראה בנכסיו כלי מחזיק ברכה, אשר באמצעותו ניתן לקיים את רצונו
של הרבי ולמלא אחר בקשות והוראות מהקודש פנימה".
•
"אני זוכר את התקופה שר' זלמן עסק במשלוח סחורות
לברזיל", שב ומשחזר הרב בסר. המקרה הראשון עליו מספר הרב בסר התרחש כאשר יצא משלוח
גדול של סחורה אל מחוץ לגבולות ארה"ב. ככל הנראה לא ננקטו כל הדברים הנדרשים במסגרת
הפרוצדורה המקובלת והמשלוח נתפס והוחרם על ידי השלטונות, על כל תכולתו הסיטונאית.
ר' זלמן פנה אל הרבי בצר לו ותינה את כאבו בציינו
שמדובר בהפסד גדול מרובה. פניו הקדושות של הרבי נותרו שלוות. "אל דאגה",
אמר לו הרבי. "בתוך שבועיים זה ישתחרר".
"יום אחד", מספר הרב בסר, "דיווח
לי שותפי לעסקים כי קיבל שיחת טלפון שבה הודיעו לו שר' זלמן מקבל את סחורתו בחזרה.
שמחתי מאוד ומיהרתי לפוגשו. אמרתי לו: 'דע לך, היום קיבלנו טלפון, שבו אמרו לנו שהחזירו
את הסחורה לאותו מקום שממנו היא הוחרמה. מזל טוב'".
לרב בסר ציפתה הפתעה רבתי שגרמה לו לפלוט קריאת
השתוממות. "זה שקר", הפטיר ר' זלמן. "הרבי אמר שאקבל את הסחורה רק בעוד
שבועיים. בינתיים עברו רק שלושה ימים. צריך לחכות עד תום שבועיים".
והנה מקרה נוסף ואופייני מפי הרב בסר. במסגרת עיסוקו
בייצוא מנעלים לברזיל, הוציא פעם ר' זלמן משלוח עם כחמשת אלפים נעליים בודדות, כולן
ימניות. המוכסים לא נתנו למשלוח לעבור והחרימו את הסחורה. כנהוג, הכריזו רשויות המכס
על מכירה פומבית של הנעליים.
מי רוצה לקנות נעליים רק לרגל אחת? כך נותר המחיר
הראשוני על כנו ור' זלמן קנה בחזרה את משלוח הנעליים בסכום זעום, כמעט בנזיד עדשים.
הוא ייצא את הנעליים הללו לברזיל. אחר כך, ייצא חמשת אלפים נעליים נוספות, שמאליות.
"העיקרון של המשלוחים הללו היה פשוט מאוד",
משחזר הרב בסר. "על כל מה ששלחת, היית מניב רווחים פי שניים. זה היה עסק קל וזמין,
שסיכון גדול היה בצדו. יהודים רבים התעשרו בעסקים הללו. כנראה שהוא צבר את הונו שם,
אם-כי לא אחת הפסיד שם סכומי עתק. לא תמיד הרבי הבטיח לו שזה יחזור".
"היינו נפגשים רבות", שב וסיפר הרב בסר.
"נקודת המפגש שלנו הייתה ברחוב ה-47 בבורסת היהלומים. באותה תקופה, כאמור, היה
עיסוקו במכירת וקניית יהלומים ואף בליטוש יהלומים. הוא לא ליטש בעצמו אלא העסיק אמנים
שמומחיותם הייתה בכך. היה לו שם משרד ולי היה משרד אחר לא הרחק, ברחוב ה-35 בשדרה החמישית.
"לעתים קרובות", מספר הרב בסר,
"היינו מטלפנים זה אל זה, ונדברים להיפגש. המפגשים היו נפתחים במשחק שח-מט. שיחקנו
הרבה. לרוב אצלו במשרד או בבית, או אצלי במשרד. הוא לא אהב להפסיד...
"אהבתי מאוד את סגנונו העסקי ואת יושרו האישי.
סיבות אלו ועוד גרמו לי לרצות להיות שותף עמו בעסקיו. ואכן, מפעם לפעם עשינו שותפויות
קטנות בעסקים – לא דברים גדולים. הוא היה מהיר מאוד, זריז פעולה וחד תפיסה".
פרק מרתק ונסתר בעסקיו הענפים של ר' זלמן טומן בחובו
את סוד הצלחתו הנדירה. מעטים יודעים אודות חלקו הסמוי של הרבי בחלק מעסקיו, בשנים הראשונות
לנשיאות. כך, למשל, בין השותפים באחד העסקים שהקים, היו: הרבי, ר' זלמן ור' שמואל אייזיק
פאפאק. פעם אחת, כשהתגלעו חילוקי דעות בין ר' זלמן לבין ר' שמואל אייזיק והלה ביקש
את התערבות הרבי, אמר הרבי לר' שמואל אייזיק: "עד כה הייתי שותף סמוי ואף עתה
אני חפץ להישאר כך"268.
השותפות הנדירה של הרבי בכמה מעסקיו נבעה מבקשה
שהפנה ר' זלמן כששהה בקודש פנימה. ר' זלמן נימק את בקשתו הנועזת בכך שהרבי הריי"צ
היה אף הוא שותף בחלק מעסקיו. ר' זלמן ראה בשותפות הברוכה הזו נתינת כוח וברכה מיוחדת,
שהבטיחה את הצלחת העסק. הוא רצה שהברכה התמידית הזו, אשר בזכותה עשה חייל אגדי שהיה
מושא לשיחה בקהיליית אנשי העסקים בניו יורק, יחולו על עסקיו אף עתה, באמצעות השותפות
עם הרבי.
בהקשר זה, סיפר פעם ר' זלמן לנכדו כי כמה פעמים
הייתה לו שותפות עם הרבי הריי''צ בהשקעות שונות. פעם אחת, כשהציע לרבי שותפות בעסק
מסוים, הביע הרבי עניין בכך ושאל כמה כסף נדרש לשותפות, נקב ר' זלמן בסכום ובראותו
את תגובת הרבי נענה ואמר כי הוא ילווה את הסכום לרבי. "הברכות שקיבלתי אז מהרבי,
על אתר, היו בלתי רגילות ומיוחדות ביותר", סיפר ר' זלמן.
וכזה הוא פתק מאלף שכתב לו הרבי במענה לבקשתו שיורה
לו הרבי את מי עליו לקחת כשותף לאחד מעסקיו המסועפים. לאחר הסעיף הראשון במענה שעסק
בנושא אחר, מתח הרבי קו תחת המילה שותף, והמשיך במענה קודשו: "עם מי שיהיה בנקל
יותר אויסקומען. באם כהשערת ידיד (גיסו שיחי'?) וועלן זיי אויסקומען צווישן זיך לעשות
פראבע. באם הידיד בספק בזה ... צריך לחכות מעט זמן".
•
בארכיונו של ר' זלמן נותר מסמך המתעד דרך חסידית
אופיינית לפתרון ויכוח עסקי בינו לבין חסיד נוסף בתחילת שנות הנו"ן. וכה נאמר
במסמך המאלף: "היות שבינינו החתומים מטה ישנו סכסוך אם צד הא' חייב לצד ב'
5000 או לאו. צד הא' הוא הרב שניאור זלמן גורארי', צד הב' הוא ר' שמואל אייזיק פאפאק.
הוחלט אצלנו שהרב ש.ז. גורארי' נותן במזומן 5000 לצד ב' וצד ב' נותן צ'ק לפקודת המרכז
לענייני חינוך על סך 5000. והיות שכלפי שמיא גליא, לכן הצ'ק נמסר למל''ח והזכות הוא
למי שידוע למעלה. אם צד הא' חייב לצד ב', הזכות הוא לצד ב'. ואם אינו חייב, אזי הזכות
שייך לצד הא'. ועל זה באנו על החתום".
פעמים רבות ראה הרבי בעשירותו של ר' זלמן כמו בפקחותו,
מקור לפתרון מועקות כלכליות שנפלו על ראשיהם של מוסדות וחסידים. מענות קודש שזרמו מ-770
במהלך שנות המ"ם, מלמדים על נוהג שחזר על עצמו פעמים רבות. חסידים שכתבו לרבי
שהם שקועים בחובות ואין להם דרך להיחלץ מהם, קיבלו הוראה שישוחחו עם ר' זלמן אודות
מצבם הכלכלי, והוא יסייע להם לעמוד על רגליהם.
אופני הסיוע לחסידים במצוקה מגוונים היו. לעתים
הפריש סכומי כסף הגונים מחשבונו הפרטי, על מנת לפרוע את החובות ולסלק נושים. בהזדמנויות
אחרות, תרם את הידע העסקי והניסיון הכלכלי שעמדו לרשותו כדי להעמיד אדם על רגליו והיו
מקרים שבהם שילב את הפונים באחת המסגרות העסקיות שהיו נתונות בבעלותו.
את החייל האגדי שצבר בעולם המעשה, מעולם לא שמר
לעצמו בלבד. הוא שילב בעסקיו המסועפים אברכים ובעלי בתים מאנ"ש, שהודות להדרכתו
הצמודה ואוזנו הקשובה לכל מחפש דרך, התבססו ועשו עושר רב.
המדיניות המיוחדת של שילוב עקבי ושיטתי של חסידים
בעולם המעשה הותוותה בהדרכתו של הרבי ובגיבויו המלא. הרבי עודכן ממקורות שונים על כל
אברך שמצא מקור פרנסה מכובד הודות לכך שר' זלמן שיתפו בעסקיו. לא אחת ביקשו ממנו הרבי
הריי''צ, הרבי והרבנית לצרף לעסקיו אנשים שסבלו מדוחק כלכלי.
באחת ההזדמנויות, שיגר הרבי לר' זלמן מסר תובעני:
מדוע אינך מצרף אברך פלוני בעסקיך? ר' זלמן השיב לרבי, באמצעות פתק ששיגר דרך המזכירות,
כי הלה אינו ירא שמים ולכן לא ניתן לתת בו אמון, במסגרת תפקיד הדורש נאמנות מוחלטת
כתנאי ראשון. תשובת הרבי לא איחרה לבוא והיא נשאה ביקורת חריפה על העמדה שנקט ר' זלמן
בדבר יראת השמים של האברך: "או שלא הלכת למקווה לפני שכתבת מכתב זה או שהיית בכעס".
•
בשנת תשי"ט החזיק, כאמור, ר' זלמן מערכת עסקים
מסועפת בברזיל. במסגרת עסקים אלו, רקם קשרי מסחר ענפים עם אילי הון מקומיים, שבאו עמו
במגע עסקי במהלך ביקוריו התכופים במדינה. רש"ג ביקש להצטרף אליו לאחד ממסעותיו
העסקיים לברזיל, על מנת להתרים את ידידיו הגבירים לטובת 'ישיבת תומכי תמימים המרכזית'
שניהולה רבץ על כתפיו.
ר' זלמן לא אהב כל כך את הרעיון אולם כשרש"ג
הפציר בו שוב ושוב, הציב תנאי נועז: אם תפעל אצל הרבי שבשובנו מברזיל, אוכל להיכנס
ליחידות אצל הרבי במהלכה אקבל ברכה על מה שאבקש – אני מסכים לקחת אותך עמי לברזיל ולרתום
את הגבירים שם לטובת הישיבה. רש"ג סיפר על כך לרבי וקיבל הסכמה לתנאי.
לאחר מכן, יצאו השניים לברזיל. במשך ימים ספורים
הצליחו לגרוף סכומי עתק מפתיעים. ר' זלמן תיאר לימים לנכדו כי כל אחד מהגבירים שעמם
נפגשו נענה לבקשת רש"ג והוזיל מכיסו סכומים נכבדים ביותר.
עם שובם ל-770, כשבאמתחתם סכומים הגונים שבכוחם
להחזיק את הישיבה למשך חודשים ארוכים, אמר ר' זלמן באופייניות לרש"ג: שמערל, אני
קיימתי את חלקי בעסקה בצורה משביעת רצון. עכשיו הגיע תורך לדאוג לקיומו של החלק השני.
קבע לי אפוא מועד לכניסה ליחידות, ודאג שבקשתי אודות הברכה תתמלא. עם כניסתו ליחידות,
פנה אליו הרבי בחביבות ואמר לו: "מה תרצה לבקש", בנוסח של עד חצי המלכות
ויינתן לך.
בטון נרגש פתח ר' זלמן וגולל את סיפורה של ספינה
גדולה, עמוסה בסחורה, שהעביר ממדינה למדינה. לאחרונה, סיפר, טבעה ספינת המשא במצולות
ים על כל תכולתה. בעקבות הטביעה, הפסדתי הון רב. בקשתו הייתה שיצליח להחזיר להשיב לעצמו
את כל הכסף שהפסיד.
פניו הקדושות של הרבי הרצינו באחת עת יצאו מפיו
הקדוש המילים: "אויב מ'האט א גלגעגנהייט זיך אויסבעטן וואס מען וויל, דארף מען
האבן שכל וואס צו בעטן" (אם ניתנת האפשרות לבקש מה שרוצים, צריך להיות שׂכל מה
לדרוש). והרבי הוסיף ואמר: "עליך לבקש שצאצאיך יהיו חסידים ויראי שמים, שיגדלו
בדרך שהורו רבותינו נשיאינו".
כששמע את הערתו הבלתי צפויה של הרבי, נענה מיד ר'
זלמן ואמר: "טוב, זוהי בקשתי". חייך הרבי ואמר: "את זה יהיה לך".
בשנת תשכ"ח הייתה תקופה קשה בחייו העסקיים,
שנבעה משרשרת הפסדים כבדים שפקדו את עסקיו. הוא היה שבור מאוד ממצב עסקיו וחתנו, הרב
נחום שטרנברג, דיווח על כך לרבי ביחידות וביקש את ברכתו הקדושה. הרבי ביקש לעודד את
ר' זלמן באמצעות חתנו במילים נדירות וכה אמר: "אז איך זאג אז ס'וועט זיין גוט,
זע איך אז ס'וועט זיין גוט. איך זאג ניט סתם" (כשאני אומר שיהיה טוב, אני אכן
רואה שיהיה טוב. אינני אומר זאת סתם).
"בחודש חשוון תשכ"ח", מספר חתנו
ר' נחום שטרנברג, "שאל הרבי ביחידות את חותני בזו הלשון: 'ביי מיר איז א שמחת
תורה שטימונג, פארוואס איז בא אייך ניט אזוי? (אצלי יש עוד אווירה של שמחת תורה. מדוע
אצלכם אין זה כך?)".
•
בד בבד עם הארשת החסידית שעליה שמר מכל משמר גם
כשאחרים עשויים היו להסתנוור מעושרו התמזגו בו בר' זלמן גינוני מלכות והופעה טקסית
מוקפדת.
איש אנין טעם היה. יופיו הפנימי מצא תדיר ביטוי
מרהיב בחיצוניותו המרשימה. הוא הקפיד כל חייו על הופעה מרשימה ומעוררת כבוד. אהב להתלבש
בבגדים חדשים ויפים, שרבב לא נמצא בהם ורכש בעצמו בגדים לרעייתו הרבנית בחנויות היקרות
ביותר. הוא היה הולך לחנויות טקסטיל כדי לבחור בעצמו את הבד ממנו ייתפרו בגדיה.
הבגדים שהוא עצמו לבש, נתפרו במיוחד עבורו אצל חייט
איטלקי בשדרה החמישית במנהטן, שידע את טעמו האנין של ר' זלמן. הסוודרים שחיממו את גופו
היו מקשמיר. בכל פעם שאחד מחבריו התכונן לנסוע לאנגליה, יפן או ארגנטינה, ביקש ממנו
ר' זלמן שיקנה לו בגדים מיוחדים שמיוצרים במדינות אלו.
•
תחביב יוצא דופן היה לו לר' זלמן, אפוף רגשי הקודש
כלפי רבותינו נשיאינו ובתי גנזיהם. באוצרותיו אסף ושימר אוסף יקר מכל יקר, של חפצים
ופריטי לבוש של הרביים. הון רב ומאמצים בלתי נלאים השקיע ר' זלמן בתחביב נדיר זה, שהצריך
חוש מפותח במיוחד. כל אימת שהזדמן לידיו חפץ נוסף מאוצרות הנשיאים היה קורן מאושר משל
רשם זה עתה רווח אגדי בעסקיו.
אחד החפצים הראשונים שנצברו באוסף הפז של ר' זלמן
היה חצי 'ווסט' של הרבי הרש"ב נ"ע, אותו קיבל בירושה מאביו. הרבנית נחמה
דינה ע"ה העשירה את אוצרו בשלושה פריטי לבוש ששימשו את בעלה, הרבי הריי"צ:
חולצה, עניבה וטלית קטן. בגדים אלו העניקה לו הרבנית מיד לאחר פטירת הרבי הריי''צ.
במרוצת השנים העניקה לו עוד חפצים רבים.
מעניין לציין עובדה סמלית. בסרט הווידיאו המדהים
והמאלף המתעד את עדותה של הרבנית חיה מושקא ע"ה במהלך משפט הספרים המפורסם, בקטע
בו נראית הרבנית משיבה על השאלה מה קיבלה היא בירושה מאביה, היא משיבה שאמה הביאה לה
חולצה, עניבה וטלית קטן. את אותו סט פריטי לבוש שקיבל ר' זלמן קיבלה הרבנית במקביל
מאִמה.
ר' זלמן לא החמיץ כל הזדמנות להעשיר את אוסף הגנזים
שברשותו. לעתים נפרד מהון רב, על מנת לזכות בפריט נוסף, שנשמר בקודש הקודשים של אוצרותיו
האישיים. במרוצת השנים קיבל מבית רש"ג, גיסא וחתנא דבי נשיאה, חפצים רבים ששימשו
את הרבי הריי"צ, בהם כיסויים וציפיות שעליהם הניח צדיק את ראשו.
המאורעות שאירעו בבית חיינו בליל יום א' של ראש
השנה תש"א, לא משו לאורך שנים מלבם של אלו שזכו להיות נוכחים במחזה נורא ההוד.
הרבי הריי"צ התייפח בתפילתו כבן המתחטא לפני אביו. הייתה זו תפילה נרגשת ונדירה,
שהייתה מלווה בדמעות רבות, שנשפכו כמים מעיניו הטהורות של הרבי הקודם. עם תום התפילה,
לאחר שהחסידים כולם עברו בסך לברכת שנה טובה, עזב הרבי את הסטנדר כשהוא מותיר מאחוריו
את המטפחת בה הספיג את דמעותיו.
ר' זלמן הצעיר לא התמהמה. עינו החדה הבחינה במטפחת
שנותרה על הסטנדר. בצעדים נמרצים קרב למקום עומדו של הרבי, נטל לידו את המטפחת הרטובה
והטמינה עמוק בכיסו. מטפחת זו נמסרה על ידיו לבתו, כלותיו ונכדותיו בעת שהובלו לחופה
ולימים ציווה ר' זלמן לקוברה יחד עמו.
במשך השנים השתעשע ר' זלמן במטפחת זו, בחרדת קודש
מופלאה. גם אם הדמעות יבשו מעליה, הזיכרונות שהיא סימלה לא משו ממנה, וודאי שלא מתודעתו
של ר' זלמן. בעת מעמד הטהרה של הרבי הריי"צ, ביום ראשון י"א בשבט תש"י,
כמו בעת מעמד הטהרה של הרבי, ביום ראשון ג' בתמוז תשנ"ד269, גזר ר' זלמן
פיסה מהבד ששימש לטהרה ושמר עליה מכל משמר.
אותו חוש מפותח שהדריך אותו תדיר להיות במקום הנכון
ובזמן הנכון הוליך את רגליו להיות בשטח וליטול חלק בעת מעמד חלוקת הדולרים האחרון של
הרבי. היה זה מעמד חלוקה נדיר ביותר בתקופה שבין כ"ז באדר לג' בתמוז. בעיצומה
של שנת תשנ"ג. מעטים זכו ועברו אז לפני הרבי. ר' זלמן היה בתוכם.
חוש מיוחד היה לו לר' זלמן. הוא ידע מה חשוב ונחוץ
הרבה לפני שאחרים העלו זאת בדעתם והקדישו לכך מחשבה. כך, למשל, בשנים המאוחרות יותר,
החלו חסידים לדאוג להשיג לעצמם תמונות מרגשות בהן הם מצולמים בהתייצבם בפני הקודש,
אל מול פני הרבי. כיום אוצרים כולם תמונות של הרבי ואין כמעט חסיד שזכה להיות בשנות
האורה שאין ברשותו מספר תמונות המנציחות את הרגע המרגש בחייו, כאשר עבר לפני הרבי במסגרת
'כוס של ברכה', חלוקת השטרות לצדקה וכיוצא בזה.
ר' זלמן חשב על הרעיון, שנים רבות לפני שהוא הפך
לנחלת הכלל. הוא היה הלקוח הקבוע של הצלמים שמצלמותיהם תקתקו בין כותלי 770. הוא נהג
לאתר ולרכוש את כל התמונות המתעדות את הרגעים שבהם זכה להתייצב מול הרבי.
מדי שנה רכש מידיו של הצלם החסידי ר' לוי יצחק פריידין
את כל סרטי ההתוועדויות והתפילות במחיצת הרבי, שהוסרטו במועדים שבהם פקד פריידין את
בית חיינו. פריידין היה מכסה את טיסותיו לרבי ממכירת הסרטים לר' זלמן. בשנים שבהן לא
הייתה אז מודעות לעוצמה הגלומה במראות הקודש המוקרנים, רכש ר' זלמן מכונה שבאמצעותה
יכול היה להקרין בביתו את הסרטים של הרבי.
בערוב ימי הרבי הריי"צ סעדה אותו אחות מסורה,
מאניה שמה, שהיגרה לארה"ב מרוסיה. בתקופת חולשתו של הרבי הריי"צ, היא סעדה
אותו ודאגה למלא את כל מחסורו. מאניה מסרה לר' זלמן שערות שנשרו מדיקנא קדישא של הרבי.
לרבי הרש"ב היו זוג מספריים שידיותיהן היו
עשויות זהב טהור וככל הנראה שימשו לנטילת ציפורניים בערב שבת. יתכן שהייתה זו ירושה
מאביו, הרבי המהר"ש. שנים רבות לאחר י' בשבט תש"י, מצאו המספריים את דרכן
לאוסף הגנזים של ר' זלמן.
בימים בהם זכה ר' זלמן לעבוד במחיצתו של הרבי נשיא
דורנו, לפני הנשיאות, בהתאם להוראת הרבי הריי"צ אליו270, נשברה ביום
מן הימים מכונת ההקלדה שבה עבד הרבי. ר' זלמן השאיל לרבי מכונת כתיבה. לאחר כמה חודשים,
משנרכשה לרבי מכונת כתיבה חדשה, השיב לו הרבי את המכונה. במכונה זו נוהג היה להקליד
את כל המכתבים אשר כתב לרבי.
היה זה במהלך ימי משפט הספרים. חסידות חב"ד
הזדעזעה מהפרשייה החמורה שממדיה החלו להיחשף אט-אט, אך בעיקר מסערת רוחו של הרבי שנקט
בסדרת התבטאויות וצעדים חסרי תקדים לנוכח גניבת הספרים. בשיחה המפתיעה בה חשף הרבי
את קיומה של הפרשה271,
התבטא הרבי שכל מי שמחזיק ברשותו חפצים של רבותינו נשיאנו, עליו לדעת כי ברשותו פצצה
מתקתקת.
חשש רב מילא את ר' זלמן למשמע השיחה, היות וחלקים
מהאוסף של חפצי רבותינו נשיאינו נרכשו על ידו מבני משפחת בית רבי, שנהגו למכור לו חפצים
שונים של הרבי הקודם.
ר' זלמן כתב לרבי בפרטיות את רשימת החפצים שברשותו
וממי וכיצד קיבל כל אחד מהם. רק כשהגיע אליו המענה, שבה אליו רוחו. הרבי השיב כי הוא
רשאי להחזיק בכל הדברים המצויים תחת ידו, "און פארניצן געזונטערהייט" (ולהשתמש
בבריאות).
בצוואתו כתב ר' זלמן כי ברצונו להיקבר כשהוא עטוף
בחולצתו של הרבי הריי"צ, אותה קיבל מבני משפחת רבי. הוא טרח לציין בצוואה, שהרבי
התיר לו להשתמש בחולצה זו "און פארניצן געזונטערהייט".
לאחר ג' תמוז נאמר לר' זלמן כי אחד מצאצאי אדמו''ר
הזקן בארץ ישראל מחזיק בחנוכייה המיוחסת לאדמו''ר הזקן ומבקש למוכרה. ר' זלמן הציג
את החנוכייה בפני מומחה שאימת כי היא נראית מאותה תקופה. לפי חוות דעת זו שנוספה לקבלה
שחנוכיית אדמו''ר הזקן דמתה לחנוכיית הבעש''ט (שתמונתה מפורסמת) והדמיון הרב שהיה ביניהן,
רכש אותה ר' זלמן בהון רב.
חושיו המחודדים בהלכות מקח וממכר לא פסחו על שום
תחום. הוא ידע לקנות הכול. כך למשל, התייגע שנים רבות על מקומו בבית החיים. רק לאחר
פטירתו התברר כי אלמלא היה דואג לעצמו מראש למקום בבית החיים, לא היה לו שום סיכוי
להיקבר במקום שבו זכה להיקבר272,
מפאת אריכות ימיו כשכל המקומות מסביב היו תפוסים.
"התקן
עצמך לפרוזדור כדי שתגיע לטרקלין", אמרו חז"ל. מרבית ימיו ושנותיו יגע ר'
זלמן בדאגה מתמדת לחיי הנצח שלו. תכונה זו קיבלה גם ביטוי מוחשי. בעוברו זקן ושבע וימים
לעולם שכולו טוב, נטמן, כשלפי צוואתו, עמו במחיצת קברו, החלק הארי של אוצרות אלו, שנותרו
במחיצתו עד זיבולא בתרייתא ועד בכלל.
[266] . אישור שניתן, לאחר שהותר לו בחשאי לפנות לעסקים, לא לפני מכתב מיוחד שכתבה
הרבנית נחמה דינה ע"ה לרבי, ראו פרק 'חצי כדור התחתון'.
[267] . מיום כ"ז באייר תשי"ז
[268] . סיפור זה שמע נכדו של ר' זלמן, ר' יוסף יצחק, מפי ר' שמואל אייזיק פאפאק.
[269] . בשני מעמדים נוראים אלו היה נוכח, ראו בפרק 'יושב בסתר'.
[270] . ראו בפרק 'שקיעה וזריחה'.
[271] . בהתוועדות י"ב בתמוז תשמ"ה.
[272] . על צוואותיו בכלל ועל מקום קבורתו, ראו בפרק 'יושב בסתר'.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.