פרק רביעי
פרק רביעי
התמים
לא אחת ולא שתיים, עת מבקש קורא הדורות להיווכח
במידת הקרבה לה זכה אי מי מהחסידים בקודש פנימה, הרי הוא שואב זאת מתוך סיפורת שנשתמרה
ועברה מפה לפה ומדור לדור ואשר בין הבזקי ניצוצותיה מבליחים קרני האורה להם זכה אותו
חסיד.
הפרק שלפנינו מהווה הצצה נדירה לעדות אותנטית מכול,
שאין דומה לה, למידת הקשר האישי, הקרוב ביותר שניתן להעלות על הדעת, אשר שרר בין ר'
זלמן בעודו בחור עול ימים לבין הרבי. עדות זו אינה מתגמדת לכדי מעשי אגדה או שמועות
שהתהלכו איש מפי איש אלא כל כולה ציטוטים מובהקים מגוף כתב יד קודשו של הרבי הריי"צ,
אשר ראה לנכון להביע את הדברים בכתב, בבחינת 'אנא נפשי כתבית יהבית' לא לעמא דבר, אלא
ליקיריו הקרובים לו ביותר עלי אדמות, הלא המה, בתו הרבנית חיה מושקא וחתנו, הרבי נשיא
דורנו.
דומה שאין אינטימית ואישית משורת עדויות אלו, החוברות
באמצעות מכתב אל איגרת, היגד אל אמירה, לפסיפס עוצמתי שאין ולא היה לו אח ורע בכל תולדות
דברי ימי החסידים.
שנות תרצ"ד-תרצ"ט מציבות את ר' זלמן בראש
'איגוד התמימים'. בתווך הוסמך על ידי גלריה נכבדה של רבנים וגדולי תורה להוראה. באותה
עת התעטר ר' זלמן אף ב'קבלה' לשחיטה מלבד תעודות הסמיכה להוראה אותן קיבל בהיותו בן
שש עשרה וחצי שנים62.
זמן קצר לאחר הקמת 'האיגוד'63, כותב הרבי לר'
זלמן: "במענה על מכתבו, נהניתי מתהלוכות ענייני האיגוד, ופועל ידם ירצה השם יתברך
שיבוא התועלת הנרצה בהרבצת תורה ויראת שמים ולימוד תורת החסידות".
גולת הכותרת של פעילותה היא הוצאת קובץ 'התמים'
הנודע. הגיליון שריכז חידושי תורה, דברי ימי החסידים ועוד, הופיע כירחון ועצם תוכנו
והופעתו הסדירה נגעו לרבי עד עצם הנפש. בכותרת העל, הלוגו, של התמים, הופיע תדיר הכיתוב:
"קובץ התמים, חניכי ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, יוצא מזמן לזמן על-ידי איגוד
תלמידי התמימים, בהשתדלותו של מנהל האיגוד, הרב שניאור זלמן גורארי'".
"טוב הדבר", כותב לו הרבי64 מעיירת המרפא
מרינבד, "שמתקבץ חומר בשביל ירחון, וייתן השם יתברך ויבוא מהכוח אל פועל טוב,
ואין טוב אלא תורה תמימה נגלה ודא"ח".
את קווי היסוד של 'התמים' התווה הרבי עצמו, באיגרת
קודש החתומה בכתב יד קודשו, שכה נאמר בה:
"במענה על הצעתם אשר איגוד תלמידי התמימים
יוציא מזמן לזמן לאור קובץ בשם 'התמים' בשש מערכות, א. אגרות-קודש. ב. שערי חסידות.
ג. שערי-תורה. ד. דברי ימי החסידים. ה. שלום-אחים. ו. שונות. הצעתם נכונה במאוד.
"אהבת ישראל היא יסוד מוסד במצוות ה' יתברך
על-פי תורתנו הקדושה, והאהבה ורעות הן דרך סלולה בדרכי החסידות והן הן היסוד למנהג
ההתוועדות הנהוג בתוככי החסידים בזמנים קבועים למועדי שמחה, אשר מנהג זה הביא ומביא
בכל עת רוב טובה בהתעוררות להתחזק בקביעות עתים לתורה ברבים, ולבאר ענייני העבודה בהטבת
ההנהגה באהבת רעים.
"ימי המלחמה העולמית וימי המהפכה - ירחם השם
– גרמו הרבה לפיזור ידידינו אנ"ש ותלמידי התמימים - ה' עליהם יחיו – למדינות שונות
בכל מרחבי תבל - יברכם השי"ת בכל מקום שהם בתוך כלל אחב"י שי' בכל טוב בגו"ר
- וכל אחד במקום שבתו ומגורו כוסף ומשתוקק לדעת משלום אחיו וחבריו, ממעמדם ומצבם.
"ההתקשרות האמיתית בין אנ"ש וחברי תלמידי
התמימים היא על ידי אמצעית התורה וזיכרון ימי קדם, ימי האור באהבת רעים ומידות טובות
המקרבים את הלבבות, ומגבירים את האהבה הבלתי נפסקת בהגבלת תחומי מדינות וריחוק המקום.
"בטח יעזרו להם תלמידי הישיבות תומכי-תמימים,
תורת אמת יצ"ו, רבני אנ"ש ואנ"ש שי' במשלוח ביאורים בדברי תורה ודא"ח
ואיש את רעהו ידברו ויודיעו על ידו מהקביעות עתים לתורה וכל דבר המעניין בזיכרונות
ימי קדם.
"ואני תפילה אשר מפעלם זה יביא בעזרתו יתברך
רב טוב באור כי טוב, ויחיש ה' יתברך את גאולתנו ופדות נפשנו ויקבץ פזורינו בחסד וברחמים
על ידי גואל צדק במהרה בימינו אמן".
במשך שנות הופעתו של הגיליון, היה ר' זלמן הדולה
ומשקה מההוראות שקיבל מהרבי על תכניו אל צוות העורכים ומהם מעביר את החומרים הערוכים
לקראת דפוס להגהתו של הרבי, מעת לעת65.
בהזדמנויות רבות מספור, כשהתעורר הצורך להעשיר את הגיליון בדברים מן הקודש פנימה, היה
ר' זלמן כותב לרבי או מתייצב אישית בקודש פנימה ומעתיר את הבקשה שלרוב הייתה מתקבלת
לרצון המוצא לו ביטוי באוצרות רבים שיצאו לאור עולם לראשונה בחוברות אלו.
כחלק בלתי נפרד מאותה "השתדלות" שעיטרה
דרך קבע את שערי הגיליונות, הביא ר' זלמן אל בין כרכי 'התמים' צרור גדוש איגרות קודש
מאת הבעל שם טוב הקדוש ואיגרות שנשלחו אליו מאישים שונים. תכריך מכתבים זה נגאל מאת
הגניזה החרסונית אשר נרכשה כולה, בשעתו, על-ידי הנגיד החסידי רבי שמואל גורארי'66.
לצד שורה של הוראות הנוגעות ל'איגוד' בראשות ר'
זלמן, מתעדות עשרות איגרות קודש את הליווי האישי של הרבי בכל אחת מאבני הדרך של הוצאת
'התמים', תמידים כסדרם.
אחת העדויות הרבות למעורבותו הישירה והפעילה של
החתן, הרבי נשיא דורנו, בעריכת 'התמים' מתקבלת במכתב הרבי הריי"צ, כשנתיים לאחר
הופעת הגיליון הראשון.
"בדבר הקובץ", כותב הרבי67 "תודה לא-ל
שהסתדר בטוב, וה' יתברך יעזור על להבא. ובדבר החומר לקובצים הבאים, יבקש מרמ"ל68 שי'. ובהנוגע
לאיגרות, יבקש מהרב רמ"מ69 שליט"א ובמשך
איזה שבועות הנני מקווה שיקבל אם ירצה ה' בהנוגע לאבות החסידות כו"'.
עד כמה חשובה הייתה מעורבותו של הרבי נשיא דורנו
בנושאי 'התמים' בעיני הרבי הריי"צ ניתן ללמוד מהמכתב ששלח הרבי הריי"צ לבתו
הרבנית חיה מושקא ע"ה70, ובו הוא מציין
כי בכוונתו להוריד לדפוס ביטאון חשוב בשם 'התמים'. הרבי מיידע את בתו כי אף שיודפסו
שמות של אישים כלשהם האחראים לחוברת והעורכים אותה, עליה לדעת כי את העבודה עשה בעלה,
הלא הוא הרבי.
"בעזרת ה' יתברך דורך דער ארבעט און אינטערעס
מאישך הנכבד חתני יקירי וחביבי הרב שי' ועהט אין געכין גידרוקט וערין זייער א ויכטיקער
דזורנאל מיט דעם נאמען 'התמים'. רעדאקטארין אויף פאפיר ועהלין זאיין אנדערע, אבער די
גאנצע ארבעט איז זיינע. אן עין הרע, א ויכטיקער יונגערמאן" (בעזרת ה' יתברך, על
ידי העבודה וההתעניינות של אישך הנכבד, חתני יקירי וחביבי הרב שי', בקרוב יופיע קובץ
חשוב מאוד בשם 'התמים'. על הנייר, יהיו רשומים שמות עורכים אחרים, אבל כל העבודה היא
שלו. בלי עין הרע, אברך חשוב מאוד).
גם כשר' זלמן, כאחראי, שאל את הרבי באיזה אופן לסדר
משהו בקובץ זה, השיב לו הרבי: "חתני הרב רממ"ש שליט"א הנהו בפאריז ובטח
יענה לו על שאלתו".
בשנים האחרונות התגלה בביתם הפרטי של הרבי והרבנית,
אור יקרות גנוז שהיה עד כה טמיר ונעלם ועין לא שזפתו. תכריך של מאות איגרות קודש אישיות,
אותנטיות ומאלפות ביותר שכתב הרבי הריי"צ אל חתנו הרבי ואל בתו הרבנית. תודות
לגילוי אור זה הופיע, בחודש תמוז תש"ע, הכרך הט"ו של אגרות קודש כ"ק
אדמו"ר הריי"צ, ובו 303 אגרות קודש מתוך אותן מאות שהתגלו. כמעט כל המכתבים
שבספר נעתקו מכתב יד קודשו של הרבי. שמו של ר' זלמן מופיע פעמים רבות במכתבים ועיון
בהם מגלה את חלקו הפעיל והדומיננטי בשירות הרבי באותן שנים, כמו גם את מידת קרבתו העצומה
לרבי.
במכתב, הנושא את התאריך ג' תמוז רצ"ה71, כותב הרבי הריי"צ
לחתנו, הרבי, בין היתר: "על אודות קובץ התמים הדבר הולך קדימה, ר' משה לייב שי'
העתיק הכול, תולדות הרשב"ץ, המכתב על דבר הגניזה החערסאנית.
"כן הערכתי מכתב קצר ותוכני בטעם קריאת הישיבה
בשם תומכי תמימים, כי קיבלתי מכתב ממערכת הקובץ, כלומר מר' שניאור זלמן שי' גורארי',
בשאלה מפני מה נפסל אותו המכתב המדבר אודות תלמידי הישיבה (אשר אמרת כי קראת אותו בלשון
יהודית והיה טוב, אמנם בהעתקתו העברי לא עלה יפה, והחלטנו לדחותו לזמן אחר), כי מוכרח
ליתן בהקובץ איזה מאמר, גם דברים אחדים על אודות הישיבה תומכי תמימים, אשר יובן טעם
קריאת הקובץ בשם התמים ואשר על כן הערכתי מכתב לאחד מחתניי הרבנים שליט"א בתוכן
הנזכר – איגוד התמימים ומטרתו".
מאיגרת זו נמצאנו למדים כי בעקבות פנייתו האישית
של ר' זלמן אל הרבי בשאלה אודות פסילת מכתב מסוים שמלכתחילה יועד להופיע ב'התמים',
הרהיב עוז ר' זלמן לבקש מאת פני הקודש כי ראוי ומתבקש שיופיע בקובץ הסבר אודות ישיבת
תומכי תמימים ושמה על מנת להבהיר את פשר שמו של הקובץ. כתוצאה מכך, כתב הרבי מכתב מיוחד
אותו הועיד לאחד מחתניו ובו ביאר הדבר, דבר דבור על אופניו, ואותו ביקש לשלב בקובץ.
במכתב הנושא את התאריך כ"ה בטבת תרצ"ט72, המוקדש כולו
לגיליונות הבאים של קבצי 'התמים' (חוברות ז' וח'), כותב הרבי הריי"צ על כמה מהחומרים,
"כבר נמסר לר' שניאור זלמן גורארי' שיחי' אל הפועל".
לא רק בנושא הפקת 'התמים' עסק ר' זלמן בימים אלו
כי אם בהוצאתן לאור של שיחות הרבי. לשם כך אף גייס בעצמו כספים ומעל לכול היה הדולה
ומשקה את השיחות וכל הכרוך בהן מהרבי אל אור עולם. מדבריו הכתובים של הרבי הריי"צ
עצמו מסתבר כי ר' זלמן עסק בכך בלהט רב, לאו דווקא כמצווה ועומד, אלא אדרבה, ב'אתערותא
דלתתא' נמרצת הפועלת פעולתה ומביאה ל'אתערותא דלעילא' וגילוי אורות חדשים.
כך, למשל, כותב הרבי הריי"צ לרבי, באיגרת קודש73: "בחודש
העבר וההווה הזדמן לי לכתוב איזה מכתבים תוכנים, גם רשמתי רשימת דברים בתור הקדמה להז'
תורות של מורנו הבעל שם טוב נשמתו עדן. הרשימה מחזקת אצלי כ"ח עמודים כתובים בעט
עופרת, ונתתי למר ח. שי' ליבערמאן להעתיקו לתקנו ולשכללו. מתי יוגמר אצלו לא אדע, והנני
מקווה כי יוגמר בחודש זה, ואז יודרש להעתיקו עוד פעם או ישלחנו אליו לבקרו ולעשות בו
פרקים, ויהיה נדפס בחודש שבט".
בכותבו זאת, מנמק הרבי ומגלה מי הוא הטופח על מנת
להטפיח, המדרבן למלאכת קודש זו: "כי זלמן שיחי' חפץ להוציא לאור שיחה בכל ב' חודשים,
וה' יתברך יעזור שיהיה לתועלת".
נוסח זה של נימוק, הקורא לר' זלמן בשמו הפרטי ללא
כל תואר מקדים או נלווה, מבלי לנקוב אפילו בשם משפחתו, משל היה הוא חד מן חבריא קדישא,
אחד מבני הבית. "זלמן שיחי' חפץ להוציא". גדול מכל תואר שמו אשר ייקרא בפשטות
טבעית בפי הרבי ובכתב יד קודשו.
באיגרת נוספת74,
אותה כותב הרבי הריי"צ לחתנו הרבי מעיירת המרפא פוקערסדארף, מציין: "הרש"ז
שי' גורארי' שלח לי הקארעקטין (התיקונים) של השיחה דבר מצווה עם כמה שאלות במכתב סגור".
כשנתיים לאחר מכן75, שוב מעיד הרבי
במכתב לבתו הרבנית ולחתנו הרבי, על התעוררותו הבלתי נלאית של ר' זלמן להוציא לאור את
השיחות: "זה היום אשר הרב משה לייב רוטשטיין שיחי' העתיק השיחה, וביקרתיה וגם
רשמתי בנייר בפני עצמו הצעה לחלקה לפרקים, וכעת שלחתיה במכתב בטוח, והנני מבקשו להגיהה
ולשלוח חזרה, כמובן בהקדם האפשרי, כי ר' שניאור זלמן גורארי' שיחי' אינו נותן מנוח"...
ומי האיש שהרבי ולא אחר מעיד עליו במילותיו הקדושות
כמי ש"אינו נותן מנוח"? הזהו אחד מזקני החסידים או שמא מקדושי עליון העומד
על האבניים של הוצאת דברי אלוקים חיים לאור עולם, משקה ומטפח בכל עלה גיליון ואומר
לו: גדל! אין זה אלא בחור שטרם בא בברית הנישואין. הוא המאיץ, הוא המדרבן והוא אשר
מעורר ללא הרף את הרבי הריי"צ, הדוחק בחתנו הרבי, בעודו מנמק כמתנצל: "ר'
שניאור זלמן גורארי' אינו נותן מנוח". מבהיל.
לא חולפים אלא שמונה ימים ושוב כותב הרבי הריי"צ76 אל חתנו הרבי,
ככל הנראה בהקשר לשיחה זו: "חתני יקירי, מכתב המהיר ... הכול קיבלתי במועדו, השיחה
כבר ביקרתיה עם הגהותיך, ומסרתיה להרב שניאור זלמן גורארי' שיחי'".
וכזה הוא קטע מתוך מכתב שהיה מונח בתכריך אגרות
הקודש שנמצא גנוז בגנזי בית רבי, בין מכתבי חודש טבת תרצ"ט77: "אפשר נשאר
אצלכם התכריך – פאפקע – הקיצורים דספר 'שערי אורה' כתב ידי, כי בדעת הרב שניאור זלמן
שיחי' להדפיסו, ואם הוא אצלכם, בבקשה לשלוח בשלושה או בארבעה מכתבי זאקאזנאיע , במעטפות
כמידת הנייר".
אף כאן רוחו של ר' זלמן כמו מרחפת ברקע שורות מכתבו
של הרבי שאינו מזרז אלא למזורזים, יקיריו שארי בשרו.
•
עיון ב'פתח דבר' לגיליון הראשון של 'התמים' שהופיע
בחודש תמוז תרצ"ה בוורשה, נראה לרגע קט כמו היה לקוח מימים אלו ומאלף להיווכח
בחיוניות הדברים, בשיא תוקפם, גם לעת זו.
"בעת הזאת, אשר הרחוב היהודי מלא וגדוש מעיתונים
וירחונים ממפלגות וחברות שונות, המפטמים ומבלבלים את המוחות בשאיפות ואידיאות חדשות,
דרוש ומאוד נחוץ להשמיע בחוצות בת רבים את הד קולה של התורה הטהורה כמסירתה ונתינתה,
להאיר ולעורר את הלבבות באור החסידות האמיתי ולחזק ולעודד את הרוחות בזיכרון ימי קדם
של חיי אבותינו וזקנינו בדורות הנאורים שלפנינו. זהו תפקידו הכללי".
בהמשך מפרט מאמר המערכת את הצורך הבסיסי שעל תשתיתו
הוחלט להוציא לאור את הקובץ, לנוכח התפזורת שחלה בתלמידי 'תומכי תמימים' בהיותם נפוצים
על פני הגלובוס, אלו בפולין או ברוסיה, אלו בארצות הברית או בבריטניה ואלו בארץ הקודש.
"המצב הזה דרש מאיתנו ליצור בימה מיוחדה שמעליה יישמע קולנו, קול תורה תמימה בנגלה
ודא"ח, ומעליה ייאמרו דברי התעוררות והוראות שונות (בדבר) העבודה העמוסה עלינו
בתור 'תמימים', לפעול בהרבצת התורה והפצת לימוד החסידות, עוד זאת בה ועל ידה נודיע
ונתוודע משלום אחינו, חברינו לדעה, ומפעולותיהם הטובות במקומות מגוריהם להטבת מצב היהדות".
•
"קבצי 'התמים'", כתב לימים הרב שמואל
זלמנוב78, "עוררו
בשעתם התעניינות מרובה לא רק בין חסידי ואוהדי חב"ד, אלא גם בין כל שכבות עמנו
שוחרי תולדות תנועת החסידות בכלל ושיטת חב"ד בפרט. קובץ התמים, הופיע בזמנו שלוש
פעמים בשנה, מוקדש לג' תאריכים חשובים בחיי חב"ד: חג הגאולה י"ט כסלו, ימי
הילולא ב' וי"ג ניסן וחג הגאולה י"ב תמוז".
בדבריו, המהווים תמצית בשורת הופעתו הסדירה של
'התמים' באותם ימים, מתאר הרב זלמנוב בשפתו העשירה: "עצם הופעת קובץ 'התמים',
בהשראתו והסכמתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נשמתו עדן וזכותו יגן עלינו,
היה בזמנו משום חידוש רב, באשר הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות ימי חב"ד להוצאת
כתב עת בצורה תורנית-ספרותית, בו משתתפים מאמרים על נושאים חשובים בתולדות החסידות
ובחידושי תורה וחסידות, עשרות תלמידי חכמים מובהקים, בני ישיבה, משכילים ומעמיקים בתורת
החב"ד ויודעי פרק בדברי ימי החסידים לתקופותיהם. אפשר לקבוע בוודאות ש'התמים'
בנה בניין אב ומקור השראה לכל החוברות והקבצים הפומביים למיניהם שהופיעו, ומופיעים,
אחר כך בארץ הקודש ובחוץ לארץ מטעם אגודת חסידי וצעירי חב"ד".
'התמים' נחלק לחמישה מדורים: 'אגרות קודש', 'שערי
חסידות', 'שערי תורה', 'דברי ימי החסידים' ו'שלום אחים'. "אמנם כל מדור שבו מלא
וגדוש בתוכן עשיר ומאוד מעניין", מאיר הרב זלמנוב, "אבל החידוש הגדול שאצר
בתוכו ואשר הפנה אליו שימת לב מיוחדה היה בלי ספק המדור 'איגרות קודש' בו מופיעים מכתבים
ורשימות מ'הגניזה החרסונית' שנמסרו למערכת 'התמים' מאוצר כתבי יד שנמצאו בספריית כ"ק
אדמו"ר הריי"צ נ"ע זי"ע. איגרות קודש אלו עוררו בשעתן פולמוס גדול
בעולם היהודי ובייחוד בין חוקרי כתבי יד עתיקים. אין פלא אפוא שהתייחסו בערך רב לאיגרות
אלו כשהן יוצאות מתחת ידי מקור חב"די, דבר המוכיח את חשיבותן ואמיתתן".
בהתייחסו להד הרב שעוררה הופעת קבצי 'התמים', מציין
הרב זלמנוב במילים אחדות כי "קובץ 'התמים', על כל מדוריו ושעריו, נתקבל על ידי
קוראיו בכל קצווי תבל בהערצה רבה וחיבה יתרה, ושימש מכשיר חשוב במסגרת 'ויפוצו מעיינותיך
– מעיינות תורת החסידות – חוצה'".
והנה כנגד מילים אחדות אלו, לפנינו עדותו הנאמנה
של ר' זלמן, אשר בהשתדלותו ובהפקתו האישית ראה אור 'התמים', הכותב ביומנו בגוף ראשון:
"בשנים ההן, הרביתי לעבוד בהעמדת הקובץ 'התמים' והוצאתו לאור עולם. לאחר שקובץ
התמים יצא לאור, לזקני החסידים הייתה ביקורת על העיתון. באותה עת נסע אחי ר' הרשל גורארי'
הי"ד אל הרבי. גם הוא נמנה עם אלו שהייתה להם ביקורת כזו או אחרת כלפי ה'התמים'
וככל הנראה לא נמנע מלהשמיע את ביקורת זו באוזני הרבי. הרבי נענה ואמר לו: 'אתה לא
יודע כמה בעלי תשובה 'התמים' הזה עשה'"...
הרבי הריי"צ אף ליווה את כל שלבי הפקת 'התמים',
מהעריכה ועד ההדפסה ושיגר הוראות פרקטיות ודקדקניות לר' זלמן בקשר לכך. הנה דוגמה לכך
במכתב79 בן שורה של סעיפים
הנוגעים לפרטי פרטים הקשורים בעריכת 'התמים' והוצאתו לאור: "ב, כמדומה לי שיש
שינוי בסדר ההדפסה כמו בקובצים הקודמים, ואם כן הוא, יתוקן. ג, אודות השיחה כבר עניתי,
כנראה נאבד, כי את זו צריכים לחלק לשניים, והשנייה שישנה כבר בכתובים – רק צריכה תיקון
קל – תהי' חלק ג'. ואפשר יהי' עוד איזה חלקים. את זאת נראה במשך הזמן. ד, אודות השתי
הגהות עניתי כבר בהנאבד, כי ההגהות צריכים להיות בפנים (ולא מתחת הגיליון) ואם אפשר
שיהיה בז'רגון טוב יותר, ועניין החילוק של השיחה לשני חלקים, באיזה מקום יהי' ההפסק
בין חלק א' לב' ישאלו אצל חתני הרב רמ"מ שליט"א. ה, בסעודת והתוועדות שמחת
הבר מצווה של נכדו מר שלום דובער שי' בן בתו הבכירה מ' חנה תי' וחתנו הר"ש שי'
כ"ה שבט תרצ"ו80. ו, יכולים לכתוב
הקדמה ובטח ישלחו לי לראות תחילה. ז, מסתמא גיווען היפש מעהר ווי א בן מאה (מסתמא היה
קצת יותר מבן מאה). ח, החוברת החמישית היא של י"ט כסלו, האיחור אינו נוגע כלל81. ט, בהנוגע למכתביי
הלא ישנם אצלם איזה מכתבים שלי, כן אפשר נמצא אצל הרי"פ שי' הראויים להתפרסם.
יקבצום ויודיעוני, ואענה אם ירצה ה', ובהנוגע למאמר אבות החסידות, התחלתי לסדרו".
ככל הנראה בהקשר ישיר לדברים אלו, כתב הרבי הריי"צ
לחתנו הרבי באותם ימים82: "את הנשלח
לך הוא בשביל התמים חלק ה' ו', ובבקשה לזרז שילוחם חזרה, כי מחכים עליהם מאוד".
בשולי אחד המכתבים הנוגעים ל'התמים', מעיר הרבי
לר' זלמן על תשובה שהשמיע למי שמצא עצמו נפגע מהתעלמות מסוימת של ליובאוויטש כלפיו.
תגובת הרבי על כך נכתבה לר' זלמן על-ידי מזכירו של הרבי הריי"צ באותה עת, חתנו
הרבי נשיא דורנו83: "לא לך
להתערב בעניינים כאלו, ואם בינות לך הי' לך לענות; כי ליובאוויטש איננה כורעת ברך לקול
אצבע צרדה של חנופה. ואיננה יראה מהרמת אגרוף של הפחדה. ולא בטון כזה מדברים עם ליובאוויטש
ואודות ליובאוויטש".
וכשעלה בידיו של ר' זלמן להוציא פרי מובחר תחת ידו,
זכה שהרבי יבטא כלפיו את קורת רוחו בהרעיפו עליו ברכות84: "הנה נכון
הגיעני קובץ התמים חוברת רביעית, ועשה עליי רושם טוב. ייתן ה' יתברך ויביא התועלת הנרצה
להגדיל תורת החסידות ולהאדירה, וברכות יחולו על ראש העוסקים בזה, בכל מקצעותיו ושעריו".
מאלפת במיוחד היא עדותו הכתובה בכתב יד קודשו של
הרבי הריי"צ באיגרת ששיגר לבתו הרבנית ולחתנו הרבי, ביום י"ח בשבט תרח"צ85, וכה נאמר בה,
אודות הופעתו של גיליון ו' בקובץ 'התמים': "הקובץ, כמדומה לי אשר ימים אלו נגמר
הוא להצלחה, ורק סבלנותו של הרש"ז והמרץ שלו יכול הוא להביא מהכוח אל הפועל, עד
אשר קיבל וקיבץ החומר, ואחר כך הוכרח לסדרו בג' או ד' בתי סידור, ועוד כמה וכמה מניעות
ועיכובים בגשם וברוח והתגבר על כולם".
שוב לפנינו מכתב אישי, לא בעל אופי ציבורי ולא מיועד
לכלל עדת החסידים. איגרת הנפתחת ומסתיימת במילותיו האישיות, הרוויות ברגש של אב לבתו
וחותן לחתנו. ומכל מקום, בתוך מכתב שכזה, מוצא הרבי לנכון להעלות את נס את מי שניחן
בסבלנות ובמרץ ואת מי שאת פניו קידמו לרועץ מניעות ועיכובים בגשם וברוח והתגבר על כולם.
כמו היה זה משל מאלף ומטלטל למאמר הנודע על קודשא בריך הוא האומר לפמליא דיליה: חזו
בניי חביביי דמשתכחין בצערא דילהון ועסקין בחדוותא דילי.
מדהימה מכול היא עדותו העגומה של הרבי הריי"צ
הכותב לבתו הרבנית ולחתנו הרבי, ביום ג' מנחם אב תרצ"ט86: "בהוצאת
חוברת 'התמים', ניכר חסרונו של ר' שניאור זלמן גורארי' שיחי', כי אצלו היו כבר עומדים
בחוברת י' או י"א".
כך מפוענחות מילים בודדות אלו בידי עורך אגרות הקודש
ומנהל ספריית אגודת חסידי חב"ד, הרה"ח ר' שלום בער לוין, בשולי הגיליון של
איגרת זו: "באביב תרצ"ט השתדך הרב שניאור זלמן גורארי' עם בתו של האדמו"ר
מקופיטשניץ87, והתחיל לעסוק
בהכנותיו לנסיעה לארצות הברית, שם התקיימה החתונה בחורף ת"ש. וכיוון שהוא היה
הרוח החיה בהוצאה לאור של קובץ 'התמים', כנזכר לעיל בכמה איגרות, על כן ניכר חסרונו".
מכלל הן, אתה שומע לאו. כשם שלא חסך הרבי דיו מקולמוסו
כשביקש לברך, לעלה ולקלס את פועלו של ר' זלמן, בעת הופעת החוברות תמידים כסדרן – כן
עתה, עם עוזבו של ר' זלמן, כשהמלאכה בעצלתיים, מבטא הרבי את אשר על לבו הטהור, ללא
כחל וללא שרק.
חפץ ה' בידו הטהור של הרבי לראות את חוברות י' וי"א
מופיעות כבר באור עולם ולדבריו המפורשים, אילו היה פה ר' זלמן כבר הייתה מתגשמת שאיפה
זו. אולם למרבה הצער ולמגינת הלב, לא הופיעו אלא שמונה חוברות בלבד.
כך מספר, בהקדמתו למהדורה השנייה של קובצי 'התמים',
הרב שמואל זלמנוב88: "לדאבוננו
הרבה לא הספקנו להוציא, רק שמונה חוברות של 'התמים', וכשהיינו עסוקים באוסף והכנת החומר
לחוברת התשיעית (כשמסיבות טכניות נתאחר זמן הדפסתה) בשלהי שנת תרצ"ט, פרצה מלחמת
עולם השנייה ולצערנו נתפזרה החבילה. החומר המוכן נאבד, האנשים שהשתתפו בעריכת 'התמים'
נתפזרו למקומות שונים ורובם נספו לא-עלינו בהשואה ובתוכם הני תרי צנתרי דדהבא, הרה"ג
והרה"ח מוהר"י פייגין, עורך המדור 'שערי חסידות' ומוהר"י עבער, עורך
המדור 'שערי תורה'".
מסתבר שהסיבות הטכניות שלהן מכוון הרב זלמנוב בסוגריים
שבדבריו אינן נעוצות אלא בהיעדרותו של ר' זלמן ובנגזרות ממנה והיא אשר עליה כתב הרבי
במר לבו.
בשנת ת"ש או תש"א, ביושבו בטח בארצות
הברית, עלה ברצונו הקדוש של הרבי להמשיך את הופעת 'התמים'. הרבי כתב על כך לר' זלמן
אולם הדבר לא יצא אל הפועל.
•
בחורף תרח"צ הטיל הרבי נשיא דורנו על ר' זלמן
בעודו בחור, כמי שעסק בהוצאה לאור של השיחות והמאמרים, מלאכה מיוחדת ובלתי שגרתית של
הפקת והוצאה לאור של מה שהרבי בחר לו את השם 'קובץ מכתבים – אהבת ישראל'.
בשתי איגרות ארוכות ומפורטות שנכתבו על ידי הרבי
נשיא דורנו בכתב יד קודשו (ראו תצלום), מונה הרבי, אחת לאחת את כל הוראות ההכנה לדפוס
של קובץ זה.
את המכתב הראשון פותח הרבי בתוכן שיופיע בהקדמת
הקובץ אותו ביקש הרבי להפיק. לאחר מכן באה רשימה של חמש עשרה שיחות שונות שיופיעו בקובץ,
עם מראי המקומות המדויקים לכל אחת מהן וכן רשימה נוספת של ארבעה עשר נושאים שיופיעו
בקובץ.
עיון בכתב יד קודשו של הרבי מגלה כי הרבי ביקש שמספר
הסימנים יבוא בהמשך ישיר לתריסר הסימנים שהופיעו באותה עת במסגרת 'קובץ מכתבים תהלים'
המופיע עד עצם היום הזה בשלהי ספר תהלים 'אהלי יוסף יצחק' – אשר הוצאתו לאור הוטלה
אף היא על ר' זלמן, כמי שעמד בראש העוסקים בכל ענייני ההוצאה לאור, של 'התמים', של
'לקוטי דיבורים', של שיחות הקודש וכמסתבר אף של קבצי המכתבים.
מפאת העובדה שהכוונה המקורית הייתה לכרוך את קובץ
המכתבים בנושא תהלים ובנושא אהבת ישראל גם יחד, מנה הרבי את כל השיחות והנושאים בנושא
אהבת ישראל, מסימן י"ג ואילך.
ברשימה נפרדת, בכתב ידו הנהיר והמסודר של הרבי,
מקבל ר' זלמן הדרכה מפורטת אודות הנושאים שייכללו בקובץ מכתבים. בדף נפרד מורה לו הרבי
כיצד בדיוק להכין את הקובץ לדפוס. בראש הדף כותב הרבי בכתב יד קודשו, "שייך להרש"ז
גו"א" (שייך להרב שניאור זלמן גורארי').
בכל הקשור להוצאת קובץ האיגרות, מתעדות כמה וכמה
איגרות קודש את חלקו המרכזי של ר' זלמן בהוצאתו לאור. כך, בין היתר, מסכם הרבי, בתום
מכתב ארוך מיום ראש חודש שבט תרח"צ89:
"מגודל האריכות בהדפסת המכתבים חסר הבכן. א, הרב שניאור זלמן גורארי' שי' צריך
להתעניין להעתיק קובץ תהילים באידיש להדפיסו, כמובן מתחילה צריכים לבקרו. ב, להוציא
לאור קובץ מכתבים שני, ראוי הדבר, אבל ממקצועות שונים, עם מפתח ובכן".
ואולם בכל הקשור לתכנית האמורה באשר ל'קובץ אהבת
ישראל' שיגר הרבי את המכתב אל הרבי הריי"צ ומפאת זאת רשם את שמו של ר' זלמן בראשו
– למען דעת כי הדבר מסור בידיו – אולם מסיבה שנותרה שמורה עם הרבי הריי"צ הוצאת
קובץ זה לאור לא יצאה אל הפועל.
•
באותם ימים החלו להגיע לפתחו של ר' זלמן הצעות שידוכין.
אחת הייתה ההוראה שקיבל מהרבי הריי"צ בכל הקשור להיכנסו לפרק 'האיש מקדש'. התנאי
שעליו להציב לעצמו הוא מציאת שידוך עם בת שיש לה ניירות הגירה לארצות הברית, שכן רק
לשם עליו להועיד עצמו. הדבר היה עוד בטרם פרצה מלחמת העולם אולם הוראת הרבי הייתה תקיפה
וחד משמעית.
"ביום מן הימים", סיפר ר' זלמן,
"הוצע לי שידוך עם בתו של רב אמריקני. על פניה, נראתה ההצעה כמושלמת שכן היא הלמה
את התנאי שהציב הרבי וגם ציפתה לי בעטיה משרה רבנית. כשהצעתי את הדבר לפני הרבי, שאל
אותי הרבי אם אני רוצה את השידוך או את הניירות בלבד ואחר שאבוא לאמריקה אבטל את השידוך.
"הרבי הוסיף ואמר כי אם רצוני בניירות בלבד,
עלי לדעת כי יש קבלה מהצמח צדק על מאמר חז''ל, 'בנות ישראל הקפידו על עצמן על טיפת
דם כחרדל', שמשמעותו שבנות ישראל החמירו על כבודן, שאם מישהו מבייש אותן, נהיה ממנו
חרדל.
"לאחר מכן שאל אותי הרבי אם ראיתי תמונה של
המדוברת. כשהשבתי בשלילה, הורה לי הרבי לבקש את תמונתה. כשהגיעה אליי התמונה, התברר
לי כי הוצעה לי בעורמה גיבנת ולו על מנת שאסכים לשידוך".
•
עוד הוא שרוי, ראש ורובו באיגוד התמימים, בהוצאת
והפקת 'התמים' ובמלאכת ניהול הישיבה שרבצה על כתפיו, החלו מייסרים את ר' זלמן ייסורים
ומחושים שונים. בתווך, מונחת לפתחו הוראת הרבי להשתדל להשיג עבור עצמו אשרת כניסה לגבולות
ארצות הברית. גילו המתקדם ועובדת היותו בר אוריין מובהק הזוכה לאמונו וקרבתו הבלתי
מסויגת מוליכים אל ר' זלמן הצעות נכבדות. על רקע כל אלו הולך ויורד מסך שנת תרח"צ
בחייו של ר' זלמן והוא בן עשרים ושש שנים.
[62] . ראו בפרק 'ימינו תחבקני'.
[63] . בכ"ד מנחם אב תרצ"ד (נדפסה באגרות קודש חלק י"א עמוד רמה).
[64] . באותה איגרת.
[65] . דוגמאות להוראות והערות בהקשר לעריכת, הפקת והוצאתו לאור של 'התמים' שעברו
מהרבי ישירות לר' זלמן מופיעות באגרות קודש חלק יא באגרות ד'קסז, ד'קעב, ד'קעד, ד'קעו,
ד'קפ, ד'קפג, ד'קפה, ד'קפו.
[66] . ראו עוד אודותיו בפרק 'האריות'.
[67] . באיגרת מיום ג' באדר ראשון תרח"ץ (נדפסה באגרות קודש חלק י"א עמוד
שכד).
[68] . המזכיר שכונה ר' משה לייב רוטשטיין.
[69] . חתנו של הרבי הריי"צ, כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שהתעסק בעריכת
אגרות הקודש של חותנו הרבי הריי"צ נ"ע.
[70] . ביום כ"ב בסיון תרצ"ה.
[71] . ומופיע באגרות קודש לכ"ק אדמו"ר הריי"צ, כרך טו, עמוד רט.
[72] . והופיע באגרות קודש חלק ט"ו, עמוד שכט.
[73] . מיום י"א בכסלו תרצ"ז, המופיעה באגרות קודש חלק טו, עמוד רלו.
[74] . מיום ג' י"ב באדר תרצ"ז, המופיעה באגרות קודש חלק טו עמוד רמג.
[75] . ביום ג' ה' בטבת תרצ"ט, באיגרת המופיעה באגרות קודש חלק טו, עמוד שכב.
[76] . באיגרת מיום ד' י"ג בטבת תרצ"ט, המופיעה באגרות קודש כ"ק
אדמו"ר הריי"צ חלק טו, עמוד שכו.
[77] . ומופיע באגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ חלק טו עמודים שלו-שלז.
[78] . בדברים שהופיעו בשעתו כ'מעין הקדמה' למהדורה השנייה של 'התמים'.
[79] . מיום י"א באייר תרצ"ז.
[80] . נדפסו בלקוטי דבורים ח"ב ע' 448 ואילך.
[81] . העובדה שלא נדפסה החוברת עד חודש אדר.
[82] . באיגרת שתאריכה המשוער מצוין במילים "אחרי חג השבועות תרצ"ז"
ומופיעה באגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ חלק טו, עמודים רנז-רנח.
[83] . מיום כ"ג בטבת תרצ"ז
[84] . במכתב מיום ה' בשבט תרצ"ז.
[85] . והופיעה באגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ חלק ט"ו עמוד
רפה.
[86] . באיגרת המופיעה באגרות קודש חלק טו עמוד שנח.
[87] . ראו בפרק 'מלכות נוגעת בחברתה' ובפרק 'חצי כדור התחתון'.
[88] . בדברים שהופיעו בשעתו כ'מעין הקדמה' למהדורה השנייה של 'התמים' וחלקם הופיע
לעיל.
[89] . המופיעה באגרות קודש חלק טו עמודים רפ-רפד.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.