קיז.    בצביונם נבראו

קיז.

בצביונם נבראו

אחרי

התוועדות ש"פ נצבים תשל"ד, כתבתי:

מה שנתבאר בההתועדות

דש"ק, בענין הזמן שלפני בריאת העולם כו', דכאשר נברא העולם – נברא בצביונו,

כאילו נברא זמן רב קודם; הנה לכאורה הי' אפשר להביא לזה הוכחה מבריאת החמה,

דאמרינן כן בנוגע לענין הנוגע להלכה למעשה (ובאמירת ברכה – ברכת החמה).

דהנה מבואר בתוס' (ד"ה

לתקופות ר"ה ח, א), דאף שבכ"ה באלול נברא העולם, מכל מקום "לתקופה

מניסן של תוהו מונין, שהיתה התקופה בתחלת ליל ארבעה, ונמצאת תקופת תשרי של ישוב של

אחריו ביום ד' ט"ו שעות". ועל פי המבואר בפירוש להל' קדוש החודש

להרמב"ם פ"ט סוף ה"ג, נראה הכוונה, דכאשר נבראה החמה בתחלת ליל ד'

בששת ימי בראשית, נבראה במקום שהוא ט"ו שעות לפני תקופת תשרי; היינו כאילו

נבראה בזמן תקופת ניסן של תוהו.

והרי על פי חשבון הנ"ל

מברכין ברכת החודש בניסן. והרי גם חשבון התקופות הוא לפי חשבון זה דוקא (ז"ט

תרמ"ב לשמואל, או ט' תרמ"ב לרב אדא).

והרבי

השיב:

לומר דכיון (כאילו נבראה בזמן

תקופת ניסן של תוהו) לכן (מברכין ברכת החודש בניסן), זה א[י] אפ[שר] ל[ומר] – כמו

שא[י] אפ[שר] ל[ומר] דאד[ם] הר[אשון] חי תתקל שנה ועוד כ' שנה – כיון דנברא כבן כ.

והחילוק מרישא – מובן.